Segment 2
אות א בישולי עכו"ם אסור ע"פ מ"ש רבינו ז"ל במאמר אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא וכו' ע"ש בליקוטי הראשון (סי' כ"ה). והכלל שצריך כל אדם לשבר את המדמה שהוא תאוות הבהמיות ולעלות אל השכל וכו'. ואחר כך כשמשתמש בשכלו זוכה להוציא מתיקות שכלו מכח אל הפועל וכו'. וע"י הקרבנות שהיו בבהמ"ק היו שוברין את המדמה וכו'. וע,כ משחרב בהימ"ק בטול השמיר ונופת צופים וכו'. ובכל עולםם ועולם ובכל מדריגה ומדריגה יש שם דמיונות אלו והם הם הקליפות הקודמין לפרי וכו' וצריכי' לשבר' וכו' וא"א להכניע' ולשברם אלא ע"י גדולת הבורא, וגדולת הבורא נתגלה ע"י צדקה, שעל ידי זה נתגלין הפאר והגוונין שבממון דקדושה שזה עיקר הגדולה. ועיקר מקום הגוונין אינו אלא אצל איש הישראלי בבחי' ישראל אשר בך אתפאר היינו פאר הגוונין וכו'. וע"י התגלו' גדולת הבורא על ידי זה נכנעין הדמיונות הנ"ל וכו':
And therefore one extracts money from the chailev and does business with it, as mentioned above. And this is the aspect of the whiteness [ lavnunis ] of the chailev . For it suckles from the whiteness of the Mochin , as mentioned above. For chailev is the aspect of klipas Lavan [the husk of Lavan] .
Segment 3
וזה בחי' איסור בישולי עכו"ם שאפילו מאכל כשר שבישלו או אפאו עכו"ם אסור לישראל, כי כל המאכלים צריכים תיקון דהיינו אפי' ובישול וכיוצא, וכל התיקונים של כל המאכלים שצריכין לטרוח בהם הרבה עד שיהיו ארויים לאכילה. כל זה הוא בא מחטא אדם הראשון כידוע. כי אז נתערב טו"ר בכל הדברים וצריכין בירור לברר הטוב מן הרע. וע"כ צריכין לטרוח הרבה בכל המאכלים כדי לתקנו ולבררו ממוץ ותבן וכיוצא. וכן לטרוח באפי' ובישול. כי קודם שמתקנין המאכל דהינו קודם האפי' והבישול אין להמאכל שום טעם והטעם שבמאכל קודם האפי' והבישול הוא שם אז בכח ולא בפועל. ואין מרגישין טעם המאכל כ"א ע"י תיקון האפי' והבישול. כי באמת עיקר טעם המאכל שנמחשך מהטוב שבמאכל כי בכל דבר מלובש בו טןוב ה' דהיינו ניצוצות הקדושים ומשם נמשך טעם הטוב שבמאכל בבחי' טעמו וראו כי טוב ה'. ומחמת חטא אדה"ר שנתערב טו,ר א"א לברר ולגלות הטוב שבמאכל אלא ע"י כמה תיקונים. ועיקר התיקון לבסוף על ידי אפיה ובישול כי אז גמר תיקון המאכל. ואז דייקא נרגש טעם הטוב שבמאכל. כיכל התיקונים של המאכל שצריכין לטרוח עם המאכל לבררו מן הפסולת ממוץ ותבן ולתקנו וכיוצא בזה שאר התיקונים. הכל הוא כדי להכניע בזה שאר התיקונים. הכל הוא כדי להכניע ולשבר הקליפה הקודמת לפרי כדי לזכות להפרי דהיינו לפנימיות הטוב שמלובש שם באותו המאכל. והקליפה הקודמת לפיר הוא בחי' כח המדמה הנ"ל במאמר הנ"ל כי כח המדמה הנ"ל הוא נאחז בכל דבר ודבר כמבואר לעיל שבכל עולם ועלום ובכל מדריגה ומדריגה יש שם דמיונות וכ'ו כנ"ל. והם הם הקליפות הקודמים לפרי כנ"ל ע"כ א"א לאכול מן הפרי דהיינו לזכות לטעום מטעם הטוב שבמאכל כי אם ע"י כמה תיקונים כדי לשבר הקליפה הקודמת לפרי שהם הדמיונות הנ"ל ואז זוכין לפרי כנ"ל. ושלבר אלו הדמיונות הנ"ל ואז זוכין לפרי כנ"ל. ולשבר אלו הדמיונות הנ"ל הוא רק ע"י יתגלות גדולת הבורא וגדולת הבורא אין נתגלה כ"א ע"י ישראל בחי' ישראל אשר בך אתפאר. וע"כ א"א לתקן המאכל בקדושה כי אם ע"י ישראל דייקא כי ישראל הם עיקר התגלות גדולת הבורא והם לבדם יכולים להכניע ולשבר דמיונות הנ"ל שהם הקליפה הקודמת לפרי כנ". כי עיקר תיקון המאכל הוא ע"י האפיה והבישול שאז הוא גמר תיקונו ואז דייקא נתגלה טעם המאכל. כי עיקר התיקון לשבר הדמיונות הנ"ל הוא ע"י האש כי מהאש יצאו והאש תאכלם. והשתלשלות האש נמשך מגדולת הבורא כי זה עיקר גדולתו ית' כביכו לשהוא אל גדול ונורא אש אכלה כמ"ש כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל גדול ונורא. ומעוצם גדולתו ית' רועשין ובוערין כל המלאכים והשרפי' ואפנים וחיות הקודש, שכולם בוערין כגחלי אש מעוצם אימת גדולתו ורוממותו ית' כ"ש אצל החיות מראיהן כגחלי אש וכ"ש (תהלים ק"ד) משרתיו אש לוהט. וכמו שארז"ל שנהנר דינור נמשך מזיעתן של חיות שםה מזיעין מאימת גדולתו ית' ומשם נמשך הנהר דינור שהוא נהר של אש. ומהאש של מעלה נמשך ונאחז ונשתלשל האש שלמטה. נמצא שעיקר בחי' האש נמשך מהתגלות גדולת הבורא ית' כביכול כי על ידי זה נמשכין נהרי אש מאימת גדולתו ית' וכו' כנ,ל. וע"כ האש הואכלליות הגוונין כ"ש בזוה,ק ד' גוונין אית באשא וכו' ע"ש. כי הוא נמשך מבחי' התגלו גדולת הבורא ית' שהואכלליות הגוומין כי זה עיקר הגדולה כנזכר לעיל:
And the blood is the aspect of Aisav, who came out "ruddy [ admoni ]" (Beraishis 25:25) — which is the aspect of "a liver full of blood" , as Rabbainu explained, may his light shine (in Siman 57) .
Segment 5
אות ב וע"כ ע"י האש דייקא הוא עיקר תיקון המאכלים דהיינו שבירת הדמיונות שהוא הקליפות הקודמת לפרי. כי האש שהוא בחי' כלליות הגוונין שהוא נמשך מבחי' התגלות גדולת הבורא כנ"ל, הוא שורף ומכניע ומשבר הדמיונות הנ"ל כי עיקר הכנעתם הוא עלידי התגלו' גדולת הבורא כנ"ל. וע"כ נאמר במזמורים של קבלת שבת שהם מדברים מגדולת הבורא כדי להכניע הדמיונות שרוצים להתגבר כשעולים מדרגא לדרגא דהיינו מששת ימי החול לשבת כי אז עולים כל העולמות למעלה ממדריגתן כידוע. ואז צריכין להכניע הקליפות שלא יתאחזו שהם הדמיונות הנ"ל. וע"כ אומרים אז מזמורים של גדולת הבורא מן לכו נרננה וכו'. כי ע"י התגלות גדול' הבורא הם נכנעי םכנ,ל. וע"כ נזכר באלו המזמורים אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו. כיע"י התגלו גדותלתו ית' יוצאת אש מלפניו ומכניע ומשבר ושורף כל הדמיונות הנ"ל שהם הקליפות הנ"ל. וזהו ותלהט סביב צריו וכנ"ל. וע"כ א"א לתקן המאכלים בקדושה ע"י אפיה ובישו לאצל האש כ"א ישראל דייקא. כי הם הם עיקר התגלות גדולת הבורא ית' בחי' ישראל אשר בך אתפאר. והם יכולים להמשיך כח האש מן הקדושה מבחי' התגלות גדולות ית' להכניע כל הצרים שהם הדמיונו' והקליפות הקודמות לפרי הנאחזין בכל דבר ואז דייקא כשמשברי ןאל והדמיונות ע"י בישול ישראל ע"י אשר של ישראל. אז המאכל ראוי לאכילת ישראל כי אז נתגלה הטעם הטוב דהיינו בחי' הקדושה המלובשת בהמאכל דהיינו ניצוצות הקדושים המלובשים שם. אב לשהעכו"ם מבשל המאכל באש שלהם אז נאחז בו ביותר ויותר בחי' הדמיונות והקליפות הנ"ל כי אין להם כח לגלות גדולת הבורא ית'. אדרבא הם בעצמן הם הם הקליפות והדמיונות הנ"ל והאש שלהם הוא אש של הסט"א שמשם בוערין כל התאוות שבאין מן הדמיונות הנ"ל בחי' מהאש יצאו שכל הקליפות והס"א יוצאין מבחי' אש. וע"כ באש שלהם נאחז בו ביותר ויותר דמיונות הנ"ל. ע"כ אסור לנו לאכול בישולי עכו"ם כי א"א לנו לאכול המאכל כ"א ע"י תיקוני ישראל שהם עיקר גדולת הבורא שהם יכולים על ידי זה להכניע הדמיונות ואז נתגלה הטוב שבו ואז דייקא ראוי המאכל לאכילת ישראל כנ"ל:
And therefore in Lavan, even though he is a very impure klipah , there still remains within him much life-force of holiness — very lofty. That is, the aspect of the souls of the wives of Yaakov, together with their root, which is wealth. And therefore Yaakov labored at his place until he extracted them from him together with their root. And therefore, even after he married them, he toiled greatly still at his place — in order to extract from him the root of their life-force, that is, the wealth that he extracted from him. And this is what is written: "For all the wealth that G-d has saved from our father — it is ours" (Beraishis 31:16) . "It is ours" specifically — for it is ours, for it is our root, as mentioned above.
Segment 7
אות ג וע"כ משחרב ביהמ"ק ניטל טעם המאכים כשרז"ל כי עיקר התגלות הטעם הוא ע"י הטוב שנתגלה ע"י שבירת הדמיונות כנ"ל. ועיקר שבירת הדמיונות הי' בזמן שביהמ"ק הי' קיים. כי ע"י הקרבנות היו שוברין ומכניעין את המדמה כנ"ל במאמר הנ"ל. וע"ש חרב ביהמ"ק בטל הטעם כנ"ל:
And this is what Yaakov said to Lavan: "And Hashem blessed you on account of my foot [ l'ragli ]" (Beraishis 30:30) . "L'ragli" specifically — that is, Yaakov, who is the aspect of the Mochin of holiness, argued to Lavan: all the wealth that Lavan swallowed — it is all from the falling of his feet, as mentioned above. For from the feet of the Mochin , Lavan — who is the aspect of chailev — suckles. And therefore the wealth is found within him, as mentioned above. And therefore Yaakov labored to break the klipah of Lavan — to extract from him the wealth that is the root of the souls of his wives, as mentioned above.
Segment 9
אות ד וע"כ האכילה היא במקום קרבן. וכשרז"ל (ברכות נ"ה) שלחן מכפר כמזבח. כי עיקר האכילה בקדושה היא שבירת המדמה שהוא בחי' קרבנות כנ"ל בהתורה הנ"ל שעיקר שבירת כח המדמה הוא ע"י הקרבנות ע"ש:
But Aisav is the zuhama d'dahava [the dross of gold] , and his sustenance is from the excess of the blood that remains after the life-force of holiness has departed from it. Therefore there does not remain within him life-force of holiness except a very, very small amount. And it is swallowed up and flawed there greatly. Therefore, from Aisav there did not emerge holiness as there did from Lavan — for from Lavan there emerged holiness that was very beautiful and lofty, refined and purified without flaw, as mentioned above.
Segment 12
[שייך לעיל] אות ה גוונין דאשא הם בחי' גדולת הבורא כנ"ל כי הם גוונין שבממון כי הם מבחי' אחת מסטרא דגבורה כידוע:
Section 6
Segment 14
אות ו וע"כ מרומז בדברי רבינו ז"ל בהמעשה הנוראה של הבעל תפילה. שעלידי המאכלים המתבשלים באש של בית הבישול וכו' וכו' על ידי זה יוצאים מתאוות ממון. כי על ידי זה נתגלה גדולת הבורא כנ"ל שהוא בחי' התגלות הגוונין. וכשנתגלין הגוונין שהם שורש הממון אז משליכין לגמרי את הממון שבגשמי. כי מי פתי יסור הנה להשליך ת ענוג רוחני וליקח תענוג עב חס ושלום כ"ש במאמ' צוית צדק וכו' ע"ש (סי' כ"ג) והבן:
And they are the aspect of shogaig [inadvertent sin] and maizid [deliberate sin] — which are the aspect of Lavan and Aisav, the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil and the aspect of the seventy nations which is evil entirely. For Lavan the Aramean is the aspect of the strengthening of the evil within the Targum [Aramaic translation] , which is the Tree of Knowledge mentioned above (as Rabbainu wrote, may his light shine, there) . For that reason Lavan the Aramean called it "Yegar Sahadusa" (Beraishis 31:47) [in Aramaic]. And therefore, even though he is a very difficult klipah — for the klipah of the Tree of Knowledge is very difficult — nevertheless there is still much good within him. And therefore within Lavan there is found much good, as mentioned above.
Segment 16
אות ז וע"כ מחמת שעיקר הכנעת המדמה הוא בשבת שאז נכנע הס"א לגמרי. כי אז בע"ש יוצאת שלהוב' דאשא ע לראש הקליפוחת להכניעם כידוע. שזהו סוד רחיצת חמין בע"ש כידוע כמובא בדברי רבינו ז"ל (סי' י"ט). כי עיקר התגלות גדולת הבורא הוא בשבת שאז לובש כביכול בגדי גרוותו כמ"ש ה' מלך גרות לבש. ע"כ תבשיל של שבת ריחו נודף כי בשבת משתנה הטעם לטוב כי אז נכנע המדמה לגמרי. שעל ידי זה עיקר התגלות הטעם הטוב הנמשך מן הקדושה. בחי' טעמו וראו כי טוב ה' וכנ"ל: הלכ' ד' נכללת בלכו' בב"ח הל' ד' אות כ"ג)
And this is the aspect of shogaig . Shogaig is from the Tree of Knowledge of Good and Evil, from the aspect of Targum . As Rabbainu wrote there on the verse: "A prayer of Chavakuk the prophet, upon shigionos " (Chavakuk 3:1) — which Rashi explained according to its Targum ; see there.