מאכלי עכו"ם ג

אות א בישולי עכו"ם אסור ע"פ מ"ש רבינו ז"ל במאמר אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא וכו' ע"ש בליקוטי הראשון (סי' כ"ה). והכלל שצריך כל אדם לשבר את המדמה שהוא תאוות הבהמיות ולעלות אל השכל וכו'. ואחר כך כשמשתמש בשכלו זוכה להוציא מתיקות שכלו מכח אל הפועל וכו'. וע"י הקרבנות שהיו בבהמ"ק היו שוברין את המדמה וכו'. וע,כ משחרב בהימ"ק בטול השמיר ונופת צופים וכו'. ובכל עולםם ועולם ובכל מדריגה ומדריגה יש שם דמיונות אלו והם הם הקליפות הקודמין לפרי וכו' וצריכי' לשבר' וכו' וא"א להכניע' ולשברם אלא ע"י גדולת הבורא, וגדולת הבורא נתגלה ע"י צדקה, שעל ידי זה נתגלין הפאר והגוונין שבממון דקדושה שזה עיקר הגדולה. ועיקר מקום הגוונין אינו אלא אצל איש הישראלי בבחי' ישראל אשר בך אתפאר היינו פאר הגוונין וכו'. וע"י התגלו' גדולת הבורא על ידי זה נכנעין הדמיונות הנ"ל וכו':

וזה בחי' איסור בישולי עכו"ם שאפילו מאכל כשר שבישלו או אפאו עכו"ם אסור לישראל, כי כל המאכלים צריכים תיקון דהיינו אפי' ובישול וכיוצא, וכל התיקונים של כל המאכלים שצריכין לטרוח בהם הרבה עד שיהיו ארויים לאכילה. כל זה הוא בא מחטא אדם הראשון כידוע. כי אז נתערב טו"ר בכל הדברים וצריכין בירור לברר הטוב מן הרע. וע"כ צריכין לטרוח הרבה בכל המאכלים כדי לתקנו ולבררו ממוץ ותבן וכיוצא. וכן לטרוח באפי' ובישול. כי קודם שמתקנין המאכל דהינו קודם האפי' והבישול אין להמאכל שום טעם והטעם שבמאכל קודם האפי' והבישול הוא שם אז בכח ולא בפועל. ואין מרגישין טעם המאכל כ"א ע"י תיקון האפי' והבישול. כי באמת עיקר טעם המאכל שנמחשך מהטוב שבמאכל כי בכל דבר מלובש בו טןוב ה' דהיינו ניצוצות הקדושים ומשם נמשך טעם הטוב שבמאכל בבחי' טעמו וראו כי טוב ה'. ומחמת חטא אדה"ר שנתערב טו,ר א"א לברר ולגלות הטוב שבמאכל אלא ע"י כמה תיקונים. ועיקר התיקון לבסוף על ידי אפיה ובישול כי אז גמר תיקון המאכל. ואז דייקא נרגש טעם הטוב שבמאכל. כיכל התיקונים של המאכל שצריכין לטרוח עם המאכל לבררו מן הפסולת ממוץ ותבן ולתקנו וכיוצא בזה שאר התיקונים. הכל הוא כדי להכניע בזה שאר התיקונים. הכל הוא כדי להכניע ולשבר הקליפה הקודמת לפרי כדי לזכות להפרי דהיינו לפנימיות הטוב שמלובש שם באותו המאכל. והקליפה הקודמת לפיר הוא בחי' כח המדמה הנ"ל במאמר הנ"ל כי כח המדמה הנ"ל הוא נאחז בכל דבר ודבר כמבואר לעיל שבכל עולם ועלום ובכל מדריגה ומדריגה יש שם דמיונות וכ'ו כנ"ל. והם הם הקליפות הקודמים לפרי כנ"ל ע"כ א"א לאכול מן הפרי דהיינו לזכות לטעום מטעם הטוב שבמאכל כי אם ע"י כמה תיקונים כדי לשבר הקליפה הקודמת לפרי שהם הדמיונות הנ"ל ואז זוכין לפרי כנ"ל. ושלבר אלו הדמיונות הנ"ל ואז זוכין לפרי כנ"ל. ולשבר אלו הדמיונות הנ"ל הוא רק ע"י יתגלות גדולת הבורא וגדולת הבורא אין נתגלה כ"א ע"י ישראל בחי' ישראל אשר בך אתפאר. וע"כ א"א לתקן המאכל בקדושה כי אם ע"י ישראל דייקא כי ישראל הם עיקר התגלות גדולת הבורא והם לבדם יכולים להכניע ולשבר דמיונות הנ"ל שהם הקליפה הקודמת לפרי כנ". כי עיקר תיקון המאכל הוא ע"י האפיה והבישול שאז הוא גמר תיקונו ואז דייקא נתגלה טעם המאכל. כי עיקר התיקון לשבר הדמיונות הנ"ל הוא ע"י האש כי מהאש יצאו והאש תאכלם. והשתלשלות האש נמשך מגדולת הבורא כי זה עיקר גדולתו ית' כביכו לשהוא אל גדול ונורא אש אכלה כמ"ש כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל גדול ונורא. ומעוצם גדולתו ית' רועשין ובוערין כל המלאכים והשרפי' ואפנים וחיות הקודש, שכולם בוערין כגחלי אש מעוצם אימת גדולתו ורוממותו ית' כ"ש אצל החיות מראיהן כגחלי אש וכ"ש (תהלים ק"ד) משרתיו אש לוהט. וכמו שארז"ל שנהנר דינור נמשך מזיעתן של חיות שםה מזיעין מאימת גדולתו ית' ומשם נמשך הנהר דינור שהוא נהר של אש. ומהאש של מעלה נמשך ונאחז ונשתלשל האש שלמטה. נמצא שעיקר בחי' האש נמשך מהתגלות גדולת הבורא ית' כביכול כי על ידי זה נמשכין נהרי אש מאימת גדולתו ית' וכו' כנ,ל. וע"כ האש הואכלליות הגוונין כ"ש בזוה,ק ד' גוונין אית באשא וכו' ע"ש. כי הוא נמשך מבחי' התגלו גדולת הבורא ית' שהואכלליות הגוומין כי זה עיקר הגדולה כנזכר לעיל:

אות ב וע"כ ע"י האש דייקא הוא עיקר תיקון המאכלים דהיינו שבירת הדמיונות שהוא הקליפות הקודמת לפרי. כי האש שהוא בחי' כלליות הגוונין שהוא נמשך מבחי' התגלות גדולת הבורא כנ"ל, הוא שורף ומכניע ומשבר הדמיונות הנ"ל כי עיקר הכנעתם הוא עלידי התגלו' גדולת הבורא כנ"ל. וע"כ נאמר במזמורים של קבלת שבת שהם מדברים מגדולת הבורא כדי להכניע הדמיונות שרוצים להתגבר כשעולים מדרגא לדרגא דהיינו מששת ימי החול לשבת כי אז עולים כל העולמות למעלה ממדריגתן כידוע. ואז צריכין להכניע הקליפות שלא יתאחזו שהם הדמיונות הנ"ל. וע"כ אומרים אז מזמורים של גדולת הבורא מן לכו נרננה וכו'. כי ע"י התגלות גדול' הבורא הם נכנעי םכנ,ל. וע"כ נזכר באלו המזמורים אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו. כיע"י התגלו גדותלתו ית' יוצאת אש מלפניו ומכניע ומשבר ושורף כל הדמיונות הנ"ל שהם הקליפות הנ"ל. וזהו ותלהט סביב צריו וכנ"ל. וע"כ א"א לתקן המאכלים בקדושה ע"י אפיה ובישו לאצל האש כ"א ישראל דייקא. כי הם הם עיקר התגלות גדולת הבורא ית' בחי' ישראל אשר בך אתפאר. והם יכולים להמשיך כח האש מן הקדושה מבחי' התגלות גדולות ית' להכניע כל הצרים שהם הדמיונו' והקליפות הקודמות לפרי הנאחזין בכל דבר ואז דייקא כשמשברי ןאל והדמיונות ע"י בישול ישראל ע"י אשר של ישראל. אז המאכל ראוי לאכילת ישראל כי אז נתגלה הטעם הטוב דהיינו בחי' הקדושה המלובשת בהמאכל דהיינו ניצוצות הקדושים המלובשים שם. אב לשהעכו"ם מבשל המאכל באש שלהם אז נאחז בו ביותר ויותר בחי' הדמיונות והקליפות הנ"ל כי אין להם כח לגלות גדולת הבורא ית'. אדרבא הם בעצמן הם הם הקליפות והדמיונות הנ"ל והאש שלהם הוא אש של הסט"א שמשם בוערין כל התאוות שבאין מן הדמיונות הנ"ל בחי' מהאש יצאו שכל הקליפות והס"א יוצאין מבחי' אש. וע"כ באש שלהם נאחז בו ביותר ויותר דמיונות הנ"ל. ע"כ אסור לנו לאכול בישולי עכו"ם כי א"א לנו לאכול המאכל כ"א ע"י תיקוני ישראל שהם עיקר גדולת הבורא שהם יכולים על ידי זה להכניע הדמיונות ואז נתגלה הטוב שבו ואז דייקא ראוי המאכל לאכילת ישראל כנ"ל:

אות ג וע"כ משחרב ביהמ"ק ניטל טעם המאכים כשרז"ל כי עיקר התגלות הטעם הוא ע"י הטוב שנתגלה ע"י שבירת הדמיונות כנ"ל. ועיקר שבירת הדמיונות הי' בזמן שביהמ"ק הי' קיים. כי ע"י הקרבנות היו שוברין ומכניעין את המדמה כנ"ל במאמר הנ"ל. וע"ש חרב ביהמ"ק בטל הטעם כנ"ל:

אות ד

וע"כ האכילה היא במקום קרבן. וכשרז"ל (ברכות נ"ה) שלחן מכפר כמזבח. כי עיקר האכילה בקדושה היא שבירת המדמה שהוא בחי' קרבנות כנ"ל בהתורה הנ"ל שעיקר שבירת כח המדמה הוא ע"י הקרבנות ע"ש:

[שייך לעיל] גוונין דאשא הם בחי' גדולת הבורא כנ"ל כי הם גוונין שבממון כי הם מבחי' אחת מסטרא דגבורה כידוע:

אות ה וע"כ מרומז בדברי רבינו ז"ל בהמעשה הנוראה של הבעל תפילה. שעלידי המאכלים המתבשלים באש של בית הבישול וכו' וכו' על ידי זה יוצאים מתאוות ממון. כי על ידי זה נתגלה גדולת הבורא כנ"ל שהוא בחי' התגלות הגוונין. וכשנתגלין הגוונין שהם שורש הממון אז משליכין לגמרי את הממון שבגשמי. כי מי פתי יסור הנה להשליך ת ענוג רוחני וליקח תענוג עב חס ושלום כ"ש במאמ' צוית צדק וכו' ע"ש (סי' כ"ג) והבן:

אות ז אות ו וע"כ מחמת שעיקר הכנעת המדמה הוא בשבת שאז נכנע הס"א לגמרי. כי אז בע"ש יוצאת שלהוב' דאשא ע לראש הקליפוחת להכניעם כידוע. שזהו סוד רחיצת חמין בע"ש כידוע כמובא בדברי רבינו ז"ל (סי' י"ט). כי עיקר התגלות גדולת הבורא הוא בשבת שאז לובש כביכול בגדי גרוותו כמ"ש ה' מלך גרות לבש. ע"כ תבשיל של שבת ריחו נודף כי בשבת משתנה הטעם לטוב כי אז נכנע המדמה לגמרי. שעל ידי זה עיקר התגלות הטעם הטוב הנמשך מן הקדושה. בחי' טעמו וראו כי טוב ה' וכנ"ל:

הלכ' ד' נכללת בלכו' בב"ח הל' ד' אות כ"ג)