הכשר כלים א
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ע"פ התורה תפלה לחבקוק (בסי' י"ט) הנ"ל בהל' שחיטה (הלכה ב') :
Therefore our Sages of blessed memory truly said: "One who reneges on his word is as if he worshipped idols" (ha-machlif b'diburo k'ilu avad avodah zarah). For certainly when one lies to his colleague in some business matter and has no trustworthiness, he damages the holy Emunah and is considered as an actual idol-worshipper — for the trustworthiness between one person and another derives from holy Emunah, as mentioned.
כשיוצא הכלי מרשות עכו"ם לרשות ישראל צריכין טבילה והיינו כלי סעודה, כי כבר מבואר בהל' מאכלי עכו"ם (הלכה א') שצרחך לשמור את המאכל מבחינת הע' אומות שהן בחי' רע הכולל כנ"ל שכל תיקוני המאכלים הם בשיל זה. ועיקר הטבילה הוא לכלי מתכות שהן לבדן צריכין טבילה מדאורייתא. כי בבחי' מתכות אחיזתם ביותר כי שם שורש כלל הע"ז של כל הע' אומות. כי כל הע"ז תחובים בממון כמבואר במאמר צוית צדק (סי' כ"ג) שזהו בחי' תאוות ממון בחי' בעצבון תאכלנה. בחי' ע' אנפין חשוכין שהן בחי' עבודות זרות של ע' אומות, היפך השמח בחלקו בחי' אנפין שהיריןי בחי' תיקון תאוות ממוןבחי ויחן פני העיר מטבע תיקן וכו' ע"ש. כי עיקר בחי'תאוות ממון הואחזק ביותר בהממון בעצמו שהן המטבעות ששם חזוק התאוה ביותר מאד וכדמשמע מדברי רבינו נ"י שם. וכפי המובן לענ"ד מהדברים ששמענו מפיו הקדוש בענין זה שסוגיית הזהב קונה את הכסף יתפרש על פי המאמר הנ"ל. והכלל שכל מה שהוא מטבע ויוצא ביותר חשוב ביותר. כי שם בהממון בעצמו דהיינו בהמטבעות היוצאין מלובש שם בחינת הפנים הנ"ל בחי' גוונין עילאין פני הקדושה בחי' פני העיר תיקון המטבע. וכן שם בהמטבעות מחמת שיש שם קדושה גדולה מאד, יש שם אחיזת הסט"א ביותר מאד שזהו בחי' תאוות ממון שהתאוה ביותר אל המטבעות שזהו בחי' אנפין חשוכין. וזהו בחי' מה שהע"ז של כל אומה ואומה חקוגה על המטבע שלהם כי שם נאחזין בחי' הע' אנפין חשוכין כנ"ל וכמבואר בדברי רבינו שם ע"ש. ועל כן כלי סעודה של מתכות כשיוצאין מרשותו של עכו"ם צריכין טבילה כי שם נאחזין ביותר. כי מיני מתכות הם שורש כל המטבעות כי כל המטבעות נעשין ממיני מתכות דייקא כיבהם נחקק וניכר ביותר הפנים והצורה שחוקקין עליהם. נמצא שבחי' מתכות מלובש בהם בחי' הפנים שהם בחינת המטבע. וזהו בחי' שבעה מיני מתכות כנגד אור הפנים שכלול מז' בחי' שהם ז' נקבים של אור הפנים וז' מדות שבמחוח שהוא אור הפנים וכמובא בדברי רבינו נ"י במ"א. וע"כ כשהכלי מתכות הצריכין לסעודה הם ברשות העכו"ם נאחז שם ביותר הרע של ע' אומות. כי שם שורש הע"ז שלהם שתחובים בממון שהם המטבעות והנעשין ממיני מתכות וע"כ צריכין טבילה כדי להכשירן ולטהרן שלא יפגמו המאכלים של ישראל. כי שמירת כל המאכלים של ישראל ותיקונם הוא הכל לשמרם ולתקנם מפגם של ע' אומות כנ"ל כ"פ. וזהו בחי' הטבילה כדי להחזיר להכלים הנ"ל פנים דקדושה שיצא מהם.כי נאחז שם אנפין חשוכין היפך פני הקדושה כנ"ל כידוע שבחי' טבילה הוא בשבי להחזרת הפנים שהן המוחין שחוזרין ע"י הטבילה כמובא. וכבר מבואר לעיל בה' מליחה (הלכה א') שבחינת טבילה בתוך מקוה מים הוא בבחי' התעלמות בתוך המים בבחי' עלמא דאתי בבחי' דגים שבים מימכסה עליהם ואין עין הרע של ע' אומות שולטות בהם עיין שם. כי מקוה מים הוא בחי' דעת בחי' עלמא דאתי שאין שם אחיזה להע' אומות. וע"כ כשמוציאין הכלים הנ"ל מרשות הע' אומות מטהרין אותן על ידי המקוה מים שמביאין אותן לתוך המים בבחי' במים יובא וטהר. דהיינו שחוזרין ומביאין אותן לשרשן בבחי' עלמא דאתי שהוא שורש כל הדברים שהיא בחי' מקוה מים ושםפ נתעלמים ונתכסים בתוך המים מעין הע' אומות כי אן שם שליטה להם בבחי' דגים שבי םהמים מכסה עליהם וכו' כנ"ל. ואז יחוזרין ונעשין ברי' חדשה שם כיכל הדברי םהחוזרים לשם לבחי' עלמא דאתי הם נתחדשים שם בחי' תשובה בחינת השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כוו' כמובא בהל' מגילה (הלכה א'). ואזי כשמוציאין הכלים משם שנעשו בריה חדשה שם כנ"ל אז נטהרו וראויין לבא לרשות ישראל לתקן בהם המאכלים כנ"ל. ועל כן מקוה היא תיקון גדול מאד לתשובה כי משם ההתחלה של הכניסה לעבודתו ית"ש כנ"ל. כי שם חוזרין ונתחדשין שזהו עירק בחי' תשובה כנ"ל:
Therefore one may not intentionally nullify a prohibition — for the essential nullification of the prohibition is through the concealment of the knowledge: that the prohibition leaves the field of the da'as and becomes mixed in — and thereby it moves from certain prohibition toward doubt, from the dimension of pure evil to the dimension of Targum. But when one takes the prohibition with one's eye and da'as and intentionally mixes it — the prohibition cannot be nullified, since it remains recognizable to the eye and to the da'as at the time of the mixing. Therefore the evil — which is the evil eye — does not depart from there.
אות ב וז"ש בטבילת כלים אך במי נדה יטתטא ודרז"ל מזה שכלים צריכין טבילה כמו נדה. כי טבילת כלים הוא בבחינת טבילת נדה ממש כי דם נדות בא ע"י חטא אדה"ר שחטא בעץ הדעת, על ידי זה נגזר בעצב תלדי בנים שהיא דם נדות, ומחמת זה צריכה הנדה טבילה לתקן ולטהר מבחי' בעצב. בחי' עצבות מרה שחורה אנפין חשוכין מיתה פגם הברית שהוא בחי' חטא אדה"ר כ"ש ביםו אכלך ממנו וכו'. וזהו בעצמו בחי' טבילת כלים כדי לטהר את הכלים מתכות הנ"ל שיצאו מרשותו וממונו של ע' אומות מפגם הע"ז הנאחז ביותר במיני מתכות שהם שורש הממון כנ"ל. כדי לטהרם מהע"ז הכלולה מכל העבודות זרות שהוא בחי' תאוות ממון כנ"ל שזהו בחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. נמצא שהוא בבחי' טבילת נדה ממש כשרז"ל קשין מזונותיו כפלים כיולדה דאלו שם כתיב בעצב והכא בעצבון וכמובא זה במאמר הנ"ל ע"ש. נמצא שהם בבחינה אחת וכמ"ש שם במאמר הנ"ל שתאוות ממון הוא בחי' דם נדות עיין שם:
The general principle is that the essential sustenance of the world is through Emunah, as it is written: "And all His work is in Emunah" (v'chol ma'aseihu b'emunah). And the entire Torah stands on Emunah, as it is written: "All Your commandments are Emunah." And as our Sages of blessed memory said: "Chavakuk came and established them all on one principle — and the righteous shall live by his faith" (v'tzaddik b'emunaso yichyeh). For, blessed be Hashem, we have a truly trustworthy man whom it is fitting to rely on, and we know what to trade in this world — he is Moshe Rabbeinu, may he rest in peace, who has made us prosper with eternal prosperity and has told us what we need to trade in this distant world, far removed from the supernal worlds. For we came to this world only to trade in it — goods to be transported to distant places where great profit is made from the goods traded in this very physical world — an immense and wondrous and awesome profit without measure or limit, which the eye has not seen, etc. (as is explained in Likutay Moharan, Part II, Siman 55, see there).
וזה בחי' הטבילה של נדה ושל כלי מתכות בבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשפ יפרד. כי הפירוד מתחיל רק אחר שמשקה את הגן ומשם מתחיל הפירוד על ידי בחי' עץ הדעת טו"ר שתבוץ הגן. וע"כ כדי לתקן ולטהר עצמו מבחי' דם נדות שהוא ע"י פגם עץ הדעת שמשם הפירוד, עלכ ןחוזרין אל שורשן שזה בחי' טבילה כנ"ל. דהיינו שחוזרים וטובלים במקוה מים שהיא בחי' נהר יוצא מעדן שהוא בחי' תשובה שהוא בחי' כולו טוב קודם הפירוד ששם נתתקן הכל כנ"ל:
Therefore we find that a Rabbinic prohibition can in some respects be more severe than a Torah prohibition — as our Rabbis of blessed memory said: the words of the scribes are more stringent than those of the Torah. Yet legally the Torah prohibition is certainly far more severe — for a Torah doubt is treated strictly and a Rabbinic doubt leniently. But there is a dimension of accident and intention in which a Rabbinic prohibition is more severe than a Torah prohibition — as mentioned above, for the subtle husk of the Tree of Knowledge is the hardest to uproot. And so in this same dimension a doubtful prohibition can be more severe than a certain one — as brought above.
אות ג וע"כ עיקר קבלת טומאה בכלי מתכות ביותר מכל הכלים כי אפי' פשוטיהן טמאים וגם חוזרין לטומאתן הישינה ע' במסכת כלים. כי שם עיקר אחיזת הטומאה כי נאחזין ביותר בכלי מתכות כנ"ל. וכנגד זה יש מעלה גם כן בכלי מתכות שאפילו אם נבלע האידרו בתוכם יש להם תיקון בהגעלה וליבון, כל כלי כפי מה שנשתמש בו האיסור כי כבולעו כך פולטו. כי כ"א כפי מה שפגם כן יתקן בבחי' תשובת המשקל כמובא לעיל. אבל כלי חרס אין להם שום תיקון כשנבלע האיסור בתוכם. כי כבר מבואר כ"פ שעיקר אחיזתם במקום שיש קדושה ביותר ששם הם כרוכים תמיד. ועלכן עיקר הטבילה בכלי מתכות ששם בחי' הפנים כנ"ל. אבל כלי חרס שאין שם פנים דקדושה והם היפך הממון כמובן מדברי רבינו במ"א(בסי' ס,ט) שפירש ועפרות זהב שהוא בחינת הממון שיצא משם החיות דקדושה שאז י נשאר עפרא בעלמא. נמצא שעפרא בעלמא הוא היפך הממון שיש בו חיות דקדושה. וע"כ כלים של עפרא בעלמא. נמצא שעפרא בעלמא הוא היפך הממון שיש בו חיות דקדושה. וע"כ כלים של עפר דה יינו כלי חרס אין צריכין טבילה כשיוצאין רק מרשותו של עכו"ם. כי אין הסטרא כרוכה שם לינק משם כנ"ל. אבל כשכבר נאחז בהם הסט"א דהיינו כשנבלע האיסור בתוכן אזי אין להם שום תיקון כי התורה העדיה על כליחרס שאין האיסור יוצא משם כי מחמת שחיותם מועט וקטן מאד כנ"ל ומחמת זה הם קלים להשבר. ע"כ כשנאחז בהם הסט"א דהיינו שנבלע בהן האיסור אזי הם נפגמים לגמרי ואין להת תיקון. אבל כלי מתכות הם בהיפך ממש שצרייכן טבילה מחמת שכרוכין שם מאד כנ"ל אבל אעפ"כ יש להם טהרה במקוה אפילו אם נטמאו ממש ואפי' אם נבלע האיסור בתוכן אעפ"כ יש להם תיקון בהגעלה וליבון. כי מחמת ישש בהם חית גדול מהקדושה ומחמת זה כחם חזק ביותר מכל הכלים וע"כ אין נפגמיחן לגמרי לעולם ולעולם יש להם תיקון. וכמובא לעיל (בהל' חלב הלכ' א') שבמקום שיש קדושה יתירה אף שש םנאחזין ביותר אעפ"כ אינו נפגם לגמרי חס ושלום ולעולם יש לו תיקון לגודל הקדושה שיש שם. וגם כי כחם חזק מאד לסבול התיקון כי אפי' אם צריכין ליבון יכולים ללבנם באור ועדיין ישארו כלים כמות שהיו. אבל כלי חרס אין להם תיקון כנ"ל וגם אין להם כח לסבול התיקון. אבל כלי מתכות יכולים לצרפם וללבנם ולתקנם. וע' בכתבי האר"י ז"ל מבואר זאת היטב שהנשמו' הגבוהים סוף כל סוף יתתקנו כל הניצוצות שלהם אפילו אם נפלו מאד מאד למקום שנפלו אף על פי כן לא יהי' נאבד שום ניצוץ מהם ע"ש:
But no person knows what yields profit in this world so distant from our true homeland to which we must return. Therefore Hashem the Blessed had compassion on us and sent us a faithful shepherd, Moshe Rabbeinu, may he rest in peace, of whom it is written: "In all My house he is faithful" (b'chol baisi ne'eman hu). And he had compassion on us, he made us prosper, he illumined our eyes and taught us all the Torah and mitzvos that he transmitted to us from the mouth of the Holy One Blessed Be He, and told us all the holy goods that we need to trade in this world — which are: the wearing of tzitzis, the laying of tefillin, and all the other holy and awesome mitzvos. And certainly we need not now waste our days, God forbid, investigating, God forbid, whether these goods will yield profit — for certainly whoever does so is, in addition to being wicked and a heretic, also a fool, imbecile, simpleton, and madman. He wishes to be wise at his own expense — to investigate one as trustworthy as this, and wishes to know specifically through his own mind and understand through his intellect why this commodity will yield profit! Is there a greater fool than this?! When trustworthy and truly great and awesome wise men write to him from far away to hurry to trade these goods with all haste and diligence — for he will prosper greatly through them, an incomprehensible fortune without measure — and he with the arrogance of his heart is lazy and first wishes to investigate the reason why these goods are so valuable there. And in the meantime he is too lazy to trade the goods and wastes his days in emptiness and void, and arrives there in disgrace and shame, empty and stripped of all good! And all the more so if he brought there things forbidden to bring there, for which those who bring such things are punished with severe and bitter punishments without measure. Woe to that shame, woe to that disgrace!
חרב הרי הוא כחלל. עיקר קבלת טומאה אפילו כ"ש ממת ביותר בכלי מתכות. אבנים שלימות תבנה וכו' ולא תניף עליהם ברזל, ויש להם טהרה במקוה ותיקון בהגעלה והכשר:
And this is what is said in Koheles: "and more than these, my son, beware" [Ecclesiastes 12:12] — that is, beyond what is written in the Written Torah, beware and exert yourself to complete the holiness — the dimension of the completeness of the Holy Tongue — through the Oral Torah. For there Koheles speaks of the praise of the words of the sages who rectify everything and complete the Written Torah. And this is: "making many books has no end" — do not say there is no need for them — as Rashi explains there — for every generation's Torah writing adds another dimension of holy speech and helps reveal the perception of Godliness in the world. And this is what is said: reicha lav milsa [smell is of no consequence / smell does not legally constitute a thing]. For the essential blemish is in the dimension of taste — the dimension of speech — where the seventy nations have their grip. But in the dimension of smell, they have no grip at all — for smell is something from which the soul [neshamah] derives benefit but not the body — as our Rabbis of blessed memory said [Berachos 43b]. And therefore smell is in the dimension of the holiness of the covenant [kedusha d'bris] — as is brought in Rabbainu's words of blessed memory. And therefore the universal evil of the seventy nations has no dominion there — for it is in the dimension of the soul — where they have no dominion. For the blemish of the universal evil is primarily in the dimension of the tongue — speech — and smell is entirely beyond this, in the purely spiritual dimension.
Loading comments…