הכשר כלים ב

ע"פ המאמר חדי ר' שמעון ואמר ה' שמעתי שמעך יראתי וכו' ע"ש כל המאמר בספר הראשון (סי' ס"א). והכלל שע"י אמונת חכמים יוצא המשפט לאור כי אמונת חכמים הואבחי' לא תסור מן הדבר וכו' ימין ושמאל. וע"י זה זוכין לבחי' משפטי אמת כי משפט הוא עמודה דאמצעתיא שאינו נוטה לימין ולשמאל, היינו שזוכין להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל הלימודים של התורה הקדושה שזוכין ללמוד וכו'. אבל כשפוגם באמונ' חכמםי חס ושלום אזי נידון במותרות, ואזי עולין המותרו' אל המוח ומסבבין את המוח עד שאינו זוכה להוציא משפטים והנהגות ישרות רק בחי' משפט מעוקל בחינת משפטים בל ידעום וכו'. ויש מהניגים שלימודם מאלו המותרות וכו' ועל ידי זה נחלש כתב ידינו וכו'. ועל ידי זה גוזרין לגרש את בני ישראל ממקומות שנתיישבו שם מכבר שהוא בחי' גירוש מארץ ישראל וכו'. ועל ידי זה נלקח סוד העיבור מאתנו וכו', ע"י שנתגרשין מא"י ששם האויר זך והתבואה והפירות הגדלים שם הכל זך ונקי וזוכים שם להוליד גופים זכים בבחי' פרי הארץ שראויים לקבל נשמה גדולה שתהי' בקיאה בסוד העיבור וכו'. ועל ידי זה אין לו עצה שלימה לעולם כי עצתו בבחי' עצת נשים עצות נבערות והכל ע"י המותרות העולה אל הלב וכו'. וכל זה ע"י פגם אמונת חכמים כנ"ל. אך יש מים שמטהרין מזאת הטינופת בחי' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו' ואזי בא לעצה שלימה וכו'. ואלו המים הם בחי' מי מריבה בחי' פלג אלקים מלא מים וכו'. ועל ידי זה נמתקין כל הצמצומים וכל הדינין וכו' כי נכללין בבחי' ק"ק בבחי' אבן שתי' ששם המתק' כל הצמצומים בחי' ישלח עזרך מקודש וכו' עיין שם כל זה היטב היטב:

אות א וזה בחי' טבילת כלים שצריכים לטבול את הכלים שקונין מן העכו"ם. ועיקר הטבילה מדאורייתא היא לכלי מתכות כי עיקר הקדושה הוא לקדש את הכלים שיהיו הכלים קדושים וטהורים שיהיו ראויים לקבל את קדושת המאכל בתוכם כי הכל תלוי בהכלים שהם מקלבים את האור בתוכם כידוע. ועיקר תיקון וקדושה של כל הכלים הוא ע"י בחי' אמונת חכמים, כי עיקרא התהוות הכלים הוא על ידי אמונה כי אמונה הוא בחי' כלי לקבל את האור החכמה בתוכה. כי אור השי"ת בעצמו כביכול א"א לקבל מחת רבוי אור כי הוא אור א"ס ב"ה וא"א לקבלו כ,א ע"י כמה וכמה כלים ועיקר כלל כל הכלים של הקדושה נעשין רק ע"י אמונהכי ע"י אמונה שמאמינים בו יתברך בלי שום חכמה ושכל על ידי זה נעשה כלי. וכשזוכה להיות חזק ותקיף באמונתו אז זוכה אחר כך שיתהוה מבחי' האמונה כלי עד שיקבל בתוכו בחי' האור עד שיזכה לאיזה השגה והכל כפי תוקף האמונה שהי' לו. ועיקר הוא אמונת חכמים כי מעוצם גדולתו ורוממותו ית' א"א לזכות אפי' לבחינת אמונה כ"א ע"י החכמים וצדקי הדור האמתיים שזכו ע"י יגיעתם ועבודתם ואמונתם השלימה להשיג השגות אלקותו ית' והם יכולים להמשיך לנו מאורו וטובו ית' ולהכניס אמונה הקדושה. וגם מהצדיקים אמתיים א"א לקבל כ"א ע"י אמונה דהיינו אמונת חכמים שצרייכן להאמין בהם באמונה לבד. כי גם אור הצדיקים האמתיים רחוק וגבוה מאתנו מאד מאד. ואין לנו שום השגה ותפיסה בהם וא"א לנו להתקרב אליהם ולקבל מהם כ,א ע"י אמונה לבד דהיינו אמונת חכמים. כי צריכין כמה וכמה כלים דקדושה לקבל בתוכם את אור הקדושה ועיקר הכלים נעשין ע"י אמונת חכמים בחי' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי א"א להאמין בה' כי אם כשמאמיני' במשה עבדו דהיינו בחי' אמונ' חכמים וזה עיקר החילוק וההבדל שבין ישראל לעכו"ם כי גם חכמי העכו"ם רובם ככולם מאמינם בו ית' כ"ש ושמי נורא בגוים דקרו ליה אלקא דאלקיא. וכמו ששמעתי מפי רבינו ז"ל שאמר שחכמיהם חקרו בגדולתו ית' עד שאמרו שהוא ית' גדול ומרומם ומנושא מכל המחשבות וכו' וכו' כמו שהוא באמת. אבל אין יודעין משום מצוה של התורה כי זה א"א להם להשיג בשכל אנושי בשום אופן איזה מצוה ממצות התורה. ומחמת זה הם רחוקים מקדושת ישראל מחמת שלא זכו להאמין בה' ובמשה עבדו. אבל אנחנו עם קדוש זכינו להאמין בה' ובמשה עבדו עד שזכינו לקבל תורתו הק' ע"י משה עבדו נאמן ביתו. וכמו כן בכל דור ודור א"א להתקרב אליו יתק באמת כ"א על ידי אמונת חכמים כי רק החכמים והצדיקים אמתיים רק הם ממשיכים לנו אור האמונה הקדושה ורק על ידם אנו יכולים להתקרב לאבינו שבשמים:

וכשפוגמין חס ושלום באמונת חכמים אזי נפגמין המאכלים ונידון במותרות. כי ע"י פגם האמונה נפגמין הכלים כי עיקר הכלים הם ע"י אמונה כנ"ל. ועל ידי פגם הכלים נפגמין המאכלים כי בכל המאכלים יש אורות גבוהים מאד מאד בבחי' אכלו רעים תרין רעין דלא מתפרשין בחי' והשביע בצחצחות נפשך שהצדיק שאכילתו בקדושה בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו הוא ניזון באכילתו מאורות הצחצחות כמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א. וע"כ א"א לקבל אור הגבוה של המאכלים כ"א ע"י כלים קדושים וטהורים שהם נעשים מבחי' אמונת חכמים כנ"ל. וכשפוגמין חס ושלום באמונ תחכמים אזי נפגמין הכלי םועל ידי זה ממילא נפגמין המאכלים ונסתלק אור הקדושה מהם מחמת שאין כלים לקבל בתוכו את האור. ואזי נשארין המאכלי' בבחי' פסולת לבד וע"כ עולין המותרות והפסולת ופוגמין את המוח וכו' כנזכר לעיל במאמר הנ"ל:

אות ג והעכו"ם שהם רחוקים מאמונת ישראל ועיקר התרחקותם הוא מאמונת חכמים. ועל כן הם לומדים קצת תורה שבכתב דהיינו תנ"ך. אבל תורה שבע"פ אין לומדים כלל כי תורה שבע"פ זה בחי' אמונת חכמים שמשם הם רחוקים מאד. ומחמת שהם רחוקים מאמונה ע"כ אין להם כלים דקדושה וכל כליהם הם טמאים אצלינו וא"א לנו לאכול מאכלינו דהיינו מאכל ישראל מאכל דקדושה בכלים שלהם. כי כלים שלהם הם בחי' בורות נשברים אשר לרא יכילו המים, שאין יכולים לקבל אור קדושת המאכלים בכלים שלהם שהם בחי' כלי אין חפץ בו. וכ"ז מחמת שהם רחוקים מאמונת חכמים שעל ידי זה עיקר קדושת הכלים שאזס הכלים קדושים וראווים לקבל בתוכם אור הקדוש' כנ"ל:

אות ד וע"כ כשקונין מהם כלים צריכים לטובלם במי' מקוה שהם בחי' מים טהורים וטהרתם וכו'. כי ע"י מי מקוה מים טהורים הנ"ל על ידי זה נטהרין הכלים מפגם המותרות הנ"ל שהוא פגם אמונת חכמים שנתתקן ע"י מים טהורים שנמשכין ע"י התשובה שעושין על פגם אמונת חכמים כמבואר שם במאמר הנ"ל:

10 יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי-גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה

אות ה ועיקר הטבילה היא לכלי מתכות כי יש ז' מניי מתכות.כי אית בספר המעשיות בהמעשה של המלך שגזר גירוש בגזירת שמד וכו' המרומזת בקפיטל ב' למה רגשו וכו' שיש ז' כוכבי לכת שהם כנגד שבע אקלימים שיש בעולם ויש ז' מיני מתכות וכו' ועשה המלך דמות מהז' מיני מתכות שהיו מאירין בו כל הז' כוכבי לכת וממנו היו שואלין עצות וכו' ע"ש. וכעין רמז יש במאמר הנ"ל מעין זה שע"י סוד העיבור שהוא מהלך שבעה כוכבי לכת על ידי זה זוכין לעצה שלימה כמבואר שם שע"י פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נלקח סוד העיבור מאתנו על ידי זה אין לו עצה שלימה וכו' וכן להיפך כשזוכין לסוד העיבור זוכין לעצה שלימה שיודעין לתת עצה לנפשו בכל דבר וכ"ז ע"י תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה זוכין להוליד גופים בבחי' פרי הארץ. כי תיקון הגופים שהם בחי' כלים לקבל אור הנשמה הוא ע"י אמונת חכמים כנ"ל והבן היטב. כי הכל אחד והכל תלוי באמונת חכמים שעל ידי זה נתתקנין הכלים ואזי נתתקנין המאכלים ואין עולה המותרות אל המוח ואז זוכין לבחי' א"י כמבואר במאמר הנ"ל. ואז זוכין להוליד גופים בבחי' פרי הארץ שראויים לקבל נשמה גבוה שתהי' בקיאה בסוד העיבור הוא ע"י אמונת חכמים, כי אורו הגדול ית' א"א להשיג מחמת ריבוי אור וצריכין כמה צמצומים כידוע. אבל כשמצמצמין האור אזי יוכל להתגבר הצמצום וההעלם כד שלא ידעו ממנו חס ושלום כלל. וע"כ צריכין לזה צדיקי וחכמי הדור האמתיים שהם יודעים איך לצמצם אורו יתברך באופן שנוכל לקבלו שלא יהי ריבוי אור. ואעפ"כ לא יתעלם האור לגמרי כי הם עושין כלים בהדרגה ובמדה שאינו נוטה לימין ולשמאל בבחי' משפטי אמת שהוא בחי' עמודא דאמצעיתא שאינו נוטה לימין ולשמאל ועיקר תלוי באמונת חכמים שעל ידי זה עיקר התהוות הכלים דקדושה. באופן שנוכל לקבל את אורו הגדול בהדרגה ובמדה כנ"ל. וזהו בחינת סוד העיבור שאינו נמסר רק לגדולי הדור. כי סוד העיברו הוא לקבוע חדשים ולעבר שנים להשוות שנות החמה עם שנות הלבנה שזה בחי' קידוש החודש שהוא למלאות הלבנה מפגימתה ולא יהי' בהשום מיעוט ויהי' אור הלבנה כאור החמה וכו'. כי הלבנה היא בחי' מלכות בחינת אמונה כידוע. והחמה הוא בחי' אורו הגדול ית' בחי' (תהלים פ"ד) כי שמש ומגן ה' אלקים. והלבנה נתמעטה מחמת הקטרוג א"א לשני מלכים וכו' כי א"א לקבל בעוה"זאת אורו הגדול ובהכרח למעטו ולצמצמו בכמה צמצומים שזה בי' מיעוט הירח שהוא בחינת התגלות מלכותו יתברך כידוע. ומאחר שנתמעטה, משם נאחזין הסט"א עד שלפעמים נתמעט האור ביותר עד שהם מעלימין חס ושלום האור לגמרי עאד שאין יודעין ממנו ית' כלל. ע"כ אנו צריכין לקדש החודש למלאות הלבנה מפגימתה. אך תיכף כשתתמלא לגמרי שוב לא יהי' אפשר לקבל מחמת רבוי אור. ע"כ אין מי שידע סוד הזה כ"א חכמי הדור האמתיים הגדולים מאד מאד. כי זהו בחי' סוד העיבור שלא נמסר כ"א לגדולי ישראל כי אין מי שידע זה הסוד איך לצמצם אורו ית' באופן שנוכל לקבלו ואעפ"כ לא יתעלם האור אין מי שידע זאת כ"א חכמי הסור וכ"ז זוכין על ידי אמונת חכמים כי עיקר פגם הירח הוא ע"י פגם אמונת כידוע:

אות ו ואזי זוכין לכלים דקדושה כנ"ל ועיקר הלכים הם בחי' כלי מתכות בחינת ז' מיני מתכות. כי ע"י אמונת חכמים על ידי זה זוכין שישבו ישראל בארצם שזהו בחי' א"י ועל ידי זה זוכין לסוד העיבור ועל ידי זה זוכין לעצה שלימה כנ"ל. כי עיקר תיקון הכלים הם ע"י ז' ימי הבנין. כידוע שהם בחי' שבעת ימי בראשית שבהם ברא השי"ת את כל הבריאה כולה שהיא כולה בכלל בחי' כלים לקבל אורו הגדול ית' כידוע ועיקר הוא ע"י שמשם מקבלין ויונקין כל השבע' איקלימים. וע"כ יש על א"י בח'י ז' קליפות שהם שבעה עממין הכנעני והחתי וכו' שהם חופין על א"י וא"א לזכות לא"י כ"א כשמכניעין תחילה את השבע' עממין. ואז זוכין לגוף הפרי דהיינו א"י אשר שם מאירין כל בחי' ז' ימי בראשית כי תמיד עיני ה' בה וכו' בחי' שבעה אלה עיני ה'. ועל כן יוצאין משם בחי' שבעת המינין שנשתבחה בהן א"י ושם עיקר הארת כל הז' כוכבי לכת. כי עיקר אור החמה והלבנה וכל הכוכבים עיקר הארתם הוא בא"י שהוא עיקר העולם, ומשם נמשך כל האור והשפע לכל העולם לכל הז' איקלימים. ועל כן התורה משבחת את א"י שנמצא בה מיני מתכות כמ"ש ארץ אשר אבני' ברזל ומהרריה תחצוב נחושת ואכלת ושבעת וכו'.כי שם נמצאין בחי' מיני מתכות שהם בחי' הכלים דקדושה שנמשכין מז' כוכבי לכת שמאירין ביותר בא"י אשר על ידי זה עיקר חשיבות הפירות של א"י שנשתבחה בהן. כי עיקר תיקון המאכלים הוא ע"י הכלים וכו' כנ"ל:

אות ז וע"כ הכלים של ז' מני מתכות צריכין תיקון ביותר לטובלם ולטהר מאחיזת הז' עממין. כי עיקר אחיזת העממין הוא מבחי' ז' מיני מתכתות שזהו בחי' הצלם שהעמיד נ"נ ראשוהי די דה ב חדוהי ודרעוהי די כסף וכו' שהוא מרמז על כלליות האומות על כל הד' מלכיות כמבואר שם בפ' (דניאל ב'). כי הז' עממין כלולים בד' מכלכיות כמו שבקדשוה ז' ימי הבנין כלולים בד' אותיות השם כידוע כמו כן את זה לעומת זה ז' עממין כלולים בד' מלכיות. ועיקר אחיזתם בבחי' ז' מיני מתכות כשאין זוכין לקדש הלכים כראוי כי עיקר אחיזתם הוא רק בבחי' הכלים כשאינן כראוי. כי מעצם העורא אין יכולין לינק רק מבחי' הכלים שהוא בחי' צמצום האור כידוע. וז"ש בעשו שא נא כליך תליך וכו' שמרמז על גלות ד' מלכיות כ"ש במדרש (ב"ר פ' ס"ה) ץ וזהו כליך דייקא כי עיקר התגברות הוא ע"י הכלים כשהכלים אצלו חס ושלום בחי' חורבן ביהמ"ק שעיקר החורבן הי' שלקחו את הכלים כ"ש ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו וכו'. וע"כ הכלים שיוצאין מרשותם א"א לנו להשתמש בהם כ"א ע"י טביל' ועיקר הטביל' היא לכלי מתכוךת שמשם אחיזתם וכו' כנ"ל. וכשהם נאחזין בהם אזי אין עצה שלימה כי עיקר העצה משם מבחי' ז' מיני מתכות שקדושתם מבחי' א"י מבחי' סוד העיבור שהוא ז' כוכבי לכת שמשם זוכין לעצה שלימה כמבואר במאמר הנ"ל. שע"י סוד העיבור זוכין לעצה שלימה וכו' כמבואר שם בסדר המאמר ע"ש וכמבואר בהמעשה הנ"ל שע"י ז' מניי מתכות שמאירין בהם ז' כוכבי לכת על ידי זה יודעין עצות וכו' ע"ש. כי את זה לעומ"ז כמו שז המלך עשה זאת בשבילו כמ וכן בשורשו בקדוש' נמשכין עצות אמתיות מבחי' ז' מיני מתכות ע"י ז' כ"ל שהם בחי' סוד העיבור וע"כ כשנפגמין חס ושלום הז' מניי מתכות ונמשכין אליהם שזה בחי' כלי מתכות של עכו"ם דהיינו הכלים שנפלו אליהם. משם מתגברין חס ושלום עצות נבערות שלהם בחי' על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך (תהלים פ"ג) אשר ע"ז נאמר (שם ל"ג) ה' הפיר עצת גוים וכו' בחי' עוצו עצה ותופר וכו'. ע"כ צריכין לטהר הכלים שיוצאין מרשותם ועיקר כלי מתכות כנ"ל, שצריכין לטהרם ע"י מי מקוה שהוא בחי' מים טהורים הנאמרים במאמר הנ"ל, שעל ידי זה זוכין לעצה שלימה כ"ש שם בחי' ולא טמאו עוד בגילוליהם ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, ממלכות לשון עצות כ"ש מלכי ישפר עליך ע"ש. כי באמת הכל אחד כי עיקר המלכות הוא ע"י עצות וע"כ כל מלך יש לו יועצים כי עיקר בנין המלכות הוא מבחי' עצות כידוע למבין. וע"כ עיקר חלוקת מלכות בית דוד היה ע"י פגם העצות אשר לא רצה רחבעם לשמוע לעצת הזקנים והלך אחר עצת הנערים כמ"ש שם בענין. ועיקר קיום מלכות ישראל הוא ע"י עצות דקדושה שהוא כלל כל התורה שהוא תרי"ג עיטין דאורייתא. ועלכרן היה מוכרח המלך לכתוב לו ס"ת יותר כמ"ש והיתה עמו וכו' למען יאריך ימים על ממלכתו וכו'. וכפוגמין חס ושלום בתרי"ג עיטין, כפי הפגם חס ושלום כן מתגבר מלכות הרשעה חס ושלום ויועצים רעות חס ושלום בחי' על עמך יערימו סוד ויתיעצו וכו'. וע"כ צריכין לטבול את כלי מתכות של עכו"ם ע"י מים טהורים כדי לטהרם מאחיזת זוהמתם שהוא פגם העצה שנמשך מפגם ז' מיני מתכות כנ"ל. ועל ידי הטבילה חוזרים לשורשם שבקדושה ואז וזכין לעצה שלימה דקדושה כנ"ל. וכשהכלים בקדושה אז יכולין לקבלאור קדושת המאכלים כי א"א לקבלו כ"א ע"י תיקון הכלים בקדושה וטהרה כנ"ל: