מאכלי עכו"ם ב

אות א ענין איסור מאכלי עכו"ם דהיינו איסור בישולי עכו"ם שאפי' מאכל היתר שנתבשל ע"י עכו"ם אסור באכילה. על פי מ"ש רבינו ז"ל במאמר תקעו בחודש שופר המתחיל מתוכחה ע"ש היטב (בלק"ת סי' ח') :

והנה איתא שם כי יש מזונא דגופא ויש מזונא דנשמתא שהוא הריח. ועל ידי מזונא דגופא מגדילין חס ושלום עקב דס"א שעל ידו נחלש מזונ' דנשמתא שהוא היראה והריח. והתיקון לזה בחי' קול בחי' נשאו נהרות קולם. ועל ידי זה הקול גדילים כל היראות והריחות שהם מזונא דנשמתא בבחי' את קולך שמעתי בגן ואירא. ועל ידו נכנע עקב דס"א בבחי' וידו אוחזת בעקב עשו. וע"י הקול יכולין להוכיח בבחינת הרם כשופר קולך והגד וכו'.כי מי שאינו ראוי להוכיח יוכל לעורר הריח רע של המעשים רעים ע"י תוכחתו. אבל כשזוכה לזה הקול אזי הוא ראוי להוכיח. כיאזי הוא מוסיף ונותן ריח טוב ע"י קול תוכחתו כי ע"י זה הקול גדילים כל ריחות שהם מזונא דנשמתא ע"ש כל זה היטב:

והנה הכלל שע"י מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא. וא"כ לכאורה תמוה איך הותר לנו לאכול הלא ע"י מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא חס ושלום. אך באמת ישראל קדושים כל אכילתם אפי' מאכל הגוף שלהם הוא בבחי' מזנוא דנשמתא. כי הם מקדישים עצמן באכילתם לאכול בקדושה ובטהר ומברכין עלכל דבר תחלה וסוף שהוא בחי' הקול קול יעקב. שעל ידי זה מכיעין עקב דס"א ואזי כל אכילתם ושתייתם הוא בבחי' מזונא דנשמתא. ועיקר תיקון האכילה שתהי' בבחי' מזונא דנשמתא הוא ע"י בחי' שבת, היינו כי אנחנו עם בני ישראל צריכין שתהי' כל אכילתינו אפי' בששת ימי החול לכבוד שבת. ואכילת שבת הואכולו קודש ואין להסט"א אחיזה בו וכל האכילה של שבת הואבחי' מזונא דנשמתא ולא מזונא דגופא כלל. כי אכילת שבת הוא עונג שבת. וענג שבת זה בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן שזהו בחי' ענ"ג שבת שהוא "עדן "נהר "גן שהם בחי' ג' סעודות של שבת כמובא בזוה"ק. נמצא שכל אכילת שבת שהוא ענג שבת הוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגלן שהוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן שהוא בחי' קול הנ"ל שעל ידו גדילים כל הריחות. ועל ידו נכנע מזונא דגופא ומתגבר מזונא דנשמתא שהוא הריח. וע"כ כל אכילת שבת הוא בבחי' מוזנא דנשמתא שהוא הריח הנמשך ע"י הנר יוצא מעדן וכו' שהוא הוא בחי' אכילת וענג שבת כנ"ל. וזה בחי' קול יעקב כי ענג שדבת כנ"ל. וזה בחי' קול יעקב כי ענג שבת הוא בבחי' יעקב שכלול משלששה אבו תשהם בח'י ג' סעודות של שבת בבחי' וקראת לשבת ענג והאכלתיך נחלת יעקב אביך וכו' וכמובא. וזה בחי' ההדס של שבת כי הדס הוא ענף עץ עבו תשהוא שלשה בדים שהוא בחי' יעקב כמובא. וע"כ ההדס יש לו ריח טוב בחי' יעקב שהוא בחי' קול שמשם הריח בחי' ראה ריח בני הנאמר ביעקב כנ"ל. וע"כ מריחין אותו בשבת כי אז זוכין לבחי' נהר היוצא מעדן וכו' שהוא בחי' ענג שבת שהוא בחי' יעקב בחי' קול הנ"ל שמשם הריח. וע"כ מריחין אותו בשבת כי אז זוכין לבחי' נהר היוצא מעדן וכו' שהוא בחי' ענג שבת שהוא בחי' יעקב בחי'קול הנ"ל שמשם הריח. וע"כ מריחין ההדס בשבת כנ"ל. וזה בחי' הז' קולות ש/אנו אומרים בשבת. גם אנו אומרים נשאו נהרות קולם בשבת. כי בשבת זוכין לבחי' קול הנ"ל. נמצא שאכילת שבת הואבחי' מזונא דנשמתא וכו' כנ"ל. וזה בחי' תבשיל של שבת ריחו נודף. ריחו נודף דייקא כי יש לו ריח טוב הנמשך מנהר יוצא מעדן שהוא ענג שבת כנ"ל. וע"כ הוא בבחי' מזונא דנשמתא שהוא הריח כנ"ל. וע"י שאנחנו ישראל עם קדוש ממשיכין קדושה של שבת לששת ימי החול. כי מההוא יומא מתברכין כל שית יומין וכו'. וע"כ כל אכילתינו בכל ששת ימי החול הוא בבחי' מאכל שבת. כי צריכין לאכול תמיד לכבוד שבת כנ"ל. ואזי נתתקן אכילת ימי החול ג"כ בבחי' מזונא דנשמתא על ידי שאוכלין לכבוד שבת שאז הוא בחי' מזונא דנשמתא כנ"ל. וזה בחי' איסור מאכלי עכו"ם דהיינו בישולי עכו"ם שאסרו לנו רז"ל שאפי' מאכל היתר נאסר כשהעכו"ם מבשלו. כיכל דבר צריך תיקון ובירור אחר בירור. עד שיהא ראוי לאכילה. וזה בישול המאכלים. כי רוב המאכלים אינם ראויים לאכילה עד אחר הבישול. כי המאכלים צריכים להתברר בבירור אחר בירור עד שיהיו ראויים לאכילת אדם. וכל זה מחמת חטא אדה,ר שאכל מעץ הדעת שהוא בחי' מזונא דגופא שעל ידי זה נתגבר עקב דס"א. ואזי נתערבו כל הדברים עד שא"א לאכול שום דבר כי אם אחר כמה בירורים כי אין הטוב שבמאכלים נתגלה עד אחר בירור וזהבחינת הבישול כדי לכלות הרע הנאחז באותו המאכל. ולזכך ולברר הטוב. כי הרע נאכל ונכלה ע"י האש. כי מהאש יצאו והאש תאכלם. ועל כן צריכין שיהי' הבישול ע"י ישראל דייקא. כי האש הוא סטרא דדין הקשה אשר משם יניקת הסט"א בחי' אש של גיהנם ששם דנין על כל העבירו. נמצא שבגינהם הוא הריח רע של כל העבירות כי את זה לעומת זה, כמו שבגן עדן שם גדילים כל הריחות ע"י נהר היוצא מעדן להשקות את הגן כנ"ל. כמו כן להיפך בגיהנם שהוא לעומת הג"ע, שם הם כל הריחות רעות של כל העוונות. וע"כ כשהעכו"ם מבשל המאכל באש שדלו אזי לא די שאינו מברר הטוב מהרע אף גם הוא מוסיף ריח רע בהמאכל ע"י האש שלו שהדליק. כי האש של העכו"ם הוא בחינת אש של גיהנם אש משם שרשם מסטר' דעשו וע"כ ע"י האש שלהם שהוא בחי' אש של גיהנם ששם כל הריחות רעות כנ"ל, עלכן על ידי זה הם מוסיפים ריח רע בהמאכלים וע"כ כל המאכלים שמתבשלים על ידם הוא בחי' מזונא דגופא ממש ולא מזונא דנשמתא כלל. כי אין בהם שום ריח טוב. רק אדרבא הם מוסיפים ריח רע על ידי הבישול שלהם כנ"ל. אבל ישראל עם קדוש הם מתקנים המאכל ומבררים הטוב ומכלים את הרע ע"י הבישול שלהם שמבשלין באש של ישראל. כי אנו ממשיכין קדושת שבת על האש שלנו כדי להמתיקו שלא יהי' בבחי' אש של גיהנם. רק יהי' בבחי' אש של הקדושה שאין להס"א אחיזה בורק אדרבא זה האש הוא שורף ומכלה אותם. בבחי' מהאש יצאו והאש תאכלם. כי תיכף כשהשבת יוצא ונכנסין ששת ימי החול אזי אנו מבדילין ומברכין על האש כדי להמתיקו שלא יתאחז בנו אש של גיהנם חס ושלום שמתעורר בימי החול. כי בשבת אין להאש של גיהנם שום שליטה כלל ועל כן תיכף במוצאי שב תשאז מתחיל שליטתו. ע"כ תיכף אנו מברכין בשעת ההבדלה על האש. שעל ידי זה אנו ממשיכין קדושה של שבת לששת ימי החול. שזהו בחי' הבדלה כמובא בכוונות ואזי נמשך הארה מקדושה של שבת גם על בחי' האש שלנו שלא יהי' בבחי' אש של גיהנם חס ושלום. רק בבחי' אש דקדושה כנ"ל. וזהבחי' אין מברכין אלא על האור ששבת. ששבת דייקא דהיינו שנמשך עלי' הקדושה של שבת. כי ע"י שלא פגמ ובכבוד שבת חס ושלום ע"י זה האש דהיינו שלא נדלק זה האש בשבת על ידי זה נמשך עלי' קדושה של שבת כנ,ל. וזה בחי' ברכת הריח שמברכין במוצאי שבת קודם ברכת האש. כדי להמשיך בחי' ריח של שבת לימי החול. שעל ידי זה נתתקנין מאכלי חול ג,כ בבחי' מזונא דנשמתא כנ"ל. וזה בחי' סעודת מוצאי שבת שארז"ל שהוא ללוות השבת קודש כד ילהמשיך מקדושת שבת לכל המאכלים של חול שיהיו בבחי' מאכל שבת שהוא מזונא דנשמתא כנ"ל וכמ"ש במשנת חסידים שזהו טעם סעודה זו כדי להמשיך מקדושת שבת למאכלי חול ע"ש. היינו כנ"ל:

אות ב נמצא שגם העאש של ישראל נמשך עלי' מקדושת שבת ע"י ברכת בורא במאורי האש שמברכין במ"ש כנ"ל. ועל כן המאכלים שאנו מתקנין אצל האש הם בבחינת מזונא דנשמתא. כי נמשך עליהם ריח טוב מקדושת שבת שהוא בחינת ריח כנ"ל. אבל כשהעכו"ם מבשלין המאכל אזי אדרבא הוא מוסיף בהמאכלים ריח רע ע"י האש שלו שהוא מבשל בו. כי הוא בחי' אש של גיהנם ששם כל הריחות רעות כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת התוכחה שכתב רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל שע"י תוכחה של מי שאינו ראוי להוכיח הוא מעורר ריח רע וכו'. אבל מי שהוא ראוי להוכיח דהיינו כשזוכה לקול יעקב הנ"ל אזי מוסיף ריח טוב וכו' ע"ש. כי גם הבישול שמבשלין ומתקנין המאכל הואבחי' תוכחה. כי כמ ושמוכיחין את האדם להחזירו למוטב לבער ולכלות ממנו הרע ולגלות הטוב. וכשאינו שומע לקול מוכיחו ואינו שב בתשובה חס ושלום. אזי מוכיחין אותו אחר כך ביסורין או בגיהנם לבער ממנו הרע כמ וכן אנו מתקנין המאכלים ע"י הבישול כדי לבער הרע הנאחז בהטוב המלובש בהמאכל. דהיינו הניצוצות הקדושי' והנשמות המגולגלים המלובשים שם. נמצא שהבישול הוא לבער ולכלות הרע ולגלות הטוב שזהובחי' תוכחה. וע"כ צריכין שיהיה הבישול ע"י ישראל דווקא שהם זוכין להמשיך קול הנ"ל על ידיקדושה של שבת שממשיכין לימי החול כנ"ל שע"י בחי' קול הזה יכולין להוכיח כנ"ל. כי אזי מוסיפין ריח טוב ע"י תוכחתו כשזוכין לקול הנ"ל וכמו כן ממש בבישול כנ"ל. אבל העכו"ם שאינם זוכין לשבת ואינם זוכין לבחי' קול הנ"ל אזי ע"י בישול שלהם הם מוסיפים ריח רע כמו המוכיח שאינו ראוי שהוא מעורר הריח רע ע"י תוכחתו מחמת שאינו זוכה לבחי' קול הנ"ל:

אות ג נמצא שבישול ותיקון המאכלים צריך להיות ע"י ישראל דווקא שהם בני יעקב שזכה לקול ולריח הנ"ל ולא על ידי עכו"ם שהם מסטרא דעשו שהוא ההיפך ממש כנ"ל. וע"כ בשעה שהביא יעקב המאכלים לאביו נאמר שם הקול קול יעקב וכו'. ויאמר ראה ריח בני כריח שדה שנכנס עמו ריח גן עדן כי בהמאכלים של יעקב שם מרגישין ריח גן עגן הנמשך מקול הנ"ל. כי המאכלים שלו נתתקנים ונתבשלים בבחי' זו כנ"ל. ולהיפך כשנכנס עשו עם המאכלים שלו נכנס עמו הגיהנם כ"ש ויחרד יצחק וכו' כשדרז"ל. כי עם המאכלים דייקא שהביא עשו נכנס הגיהנם. כי המאכלים שלו נתתקנו ונתבשלו ע"י בחי' אש של גיהנם. וע"כ נכנס עמו הגיהנם בעת שהביא המאכלים דייקא. וזה שהזהיר אותו אביו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי. ואיאת בזוה"ק כאשר אהבתי מפיקקודין דעשה ולא כאשר שנאתי מפיקודין דל"ת, מטעמים דייקא. כי המטעמים ממש שצוה לו לעשות דהיינו המאכלים הזהיר אותו שיהיו מפיקודין דעשה ולא מפיקודין דל"ת. היינו שיתקן ויבשל המאכלים לעשות אותם מטעמים ע"י בחי ריח גן עדן שהוא בחי' פיקודין דעשה ששם הריח טוב מכל המצות. ולא יבשל אותם לעשות אותם מטעמים מפיקודין דל"ת היינו על ידי אש של גיהנם ששם הריח רע מכל הל"ת וכנ"ל:

אות ד וע"כ חנניה מישאל ועזרי' שנזהרו ממאכלי עכו"ם לא שלטה בהם אש כי מאכלי עכו"ם הם מסטרא דאש הקשה אש של גיהנם. וע"כ ע"י שנזהרו מזה לא שלטה בהם אש. וז"ש וריח נור לא עדת בהון. ריח דייקא היינו בחי' הריח רע של המעשים רעים שהם בתוך האש הקשה אש של גיהנם כנ"ל. ועל ידי שנזהרין ממאכלי עכו"ם לא היה לזה הריח שום שליטה בהם כנ"ל:

אות ה וזה בחי' מה שהיו רגילין להביא מוגמר להריח אחר הסעודה כדי שתהיה הסעודה נכלל בבחי' מזונא דנשמתא שהוא הריח כנ"ל:

אות ו וע"כ כלי סעודה שיוצאין מרשות עכו"ם צריכין טבילה. כי הטבילה במקוה או במעיין הוא בבחי' נהר היוצא מעדן וכו' ועל ידי זה מטהרין הכלים היוצאין מרשותן שיהיו ראויים לאכול בהם מאכל ישראל דהיינו שיהי' המאכל הנאכל בהם בבחי' מזונא דנשמתא ע"י שנטהרו הכלים מזוהמת העכו"ם שהם מסטרא דגהינם. ע"י טבילה במקוה שהיא בחי' נהר היוצא מעדן שמשם כל הריחות טובות שהוא בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל:

אות ז וזה בחי' איסור יין נסך שגזרו חז"ל על סתם ייינם. ואפי' יין שלנו שנגע בו העכו"ם אסור בשתיה ובהנאה מדינא, על פי המאמר תקעו ג' הנזכר לעיל עיין שם היטב. כי מזונא דנשמתא ומזונא דגופא הם בחי' נשמה וגוף יעקב ועשו רוחניוךת וגשמיות שבת וששת ימי החול ריח טוב והיפוכו בחי' הקול קול יעקב והידים ידי עשו. כי עיקר מזון וחיות הנשמה הוא רק מרוחניות בחי' ריח שאינו נכנס לגוף כלל. ועיקר הריח נמשך ע"י בח'יקול יעקב והקול הוא בחי' רוחניות שאין בו גשמיות כלל. ולהיפך מזון הגוף הגשמי הוא רק מגשמיות כלל. ולהיפך מזון הגוף הגשמי הוארק מגשיות גמור. וזה בחי' הידים ידי עשו כי עשו עיקר אחזיתו בעשי' גמורה ששם עיקר התגברות החיצוניות סטרא דעשו ועל שם זה נקרא עשו מלשון עשיה כמו שפרש"י שם ע"ש בפסוק ויקראו שמו עשו שהוא מלשון עשיה. וזה בחי' והידים ידי עשו כי הידים הם כלי המעשה ששם אחיזתו בעשי' גשמיות כנ"ל היינו בפסולת העשיה שהוא הריח רע של מזונא דגופא אחר שנתברר הטוב ממנו שהוא מזונא דנשמתא אזי הפסולת הגמור שהוא גשמיות המאכל שנשאר אחר שנתברר הרוחניות ממנו אזי הוא מעלה ריח רע. וזהו בחי' סטרא דעשו בחי' מזונא דגופא שבא מסטרא דעשו בבחי' המובא בתיקונים ועל האי גופא אתמר מאין באת מטיפה סרוחה. סרוחה ממש. בחי' ריח רע שהוא סטרא דעשו שהוא לעומת יעקב שהוא בחי' ריח טוב שנמשך על ידי קול יעקב כנ"ל. ואנחנו צריכין לפרוש עצמינו מסטרא דגופא סטרא דעשו. וזה בחי' איסור היין כשנגע בו העכו"ם. כי היין הוא בחי' עץ הדעת טו"ר כמארז"ל סחטה ענבים ונתנה לו. וע"כ ארז"ל (יומא ע"ו) זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש היינו בחי' עץ הדעת טו"רץ. וע"כ צריכין ליהר מאד בשתית היין שיהיה במדה ולשתותו בקדושה ובטהרה. ואז יכשזוכה בו נעשה ראש היינו שנתרומם דעתו ומוחו על ידי היין. והמוח והדעת הוא הנשמה כמ"ש ונשמת שדי תבינם כמ"ש רבינו ז"ל בכ"מ. נמצא שנתחזק ונתרומם הנשמה ע"י היין כי יין לארמא קלא (זוה"ק שמיני ל"ט). נמצא שע"י היין מגיעין לבחי' הקול בחי' קול יעקב שעל ידו גדילין כל הריחות שהם מזונא דנשמתא וע"כ נתרומם הדעת שהוא הנשמה ע"י היין כי ע"י היין מעוררין הקול הנ"ל שעל ידו גדילין כל הריחות שהם חיות ומזון הנשמה כנ"ל. וזה בח'י אין אומרים שיר אלא על היין. שיר זה בחי' הקול הנ"ל שהוא קול הניגון והשיר של לעתיד שמשם נמשכין כל השירות אשר ע"י קול השיר הזה נמשך מזונא דנשמתא כנ"ל. וכל זה כשהיין בקדושה בחינת זכה נעשה ראש. ולהיפך חס ושלום לא זכה נעשה רש, ועניות ודלות נמשך מבחי' פגם רגלין בחי' רגליה יורדות מות כי עני חשוב כמת כמובא בכמה מקומות. וע"כ עיקר הרשות והדלות הוא ע"י בחי' התגברו' עקב עשו חס ושלום כי אין דבר שמביא יללה על האדם כמו היין כשארז"ל. יללה הוא היפך שיר היפך קול יעקב הנ"ל שהוא קול של שיר הנ"ל. כי כשאין זוכה בהיין נהפך לו חס ושלום לבחי' יללה היפך קול של שיר הנ"ל שהוא בחינת מזונא דנשמתא. ואזי הוא בבחי' מזונא דגופא בחינת בעצבון תאכלנה בחי' עבות ויללה היפך שיר הנ"ל. נממא שהיין הוא בבחי' עץ הדעת טו"ר שהוא כלול משניהם מסטרא דיעקב ומסטרא דעשו בחי' ריח טוב וריח רע מזונא דנשמתא ומזונא דגופא כנ"ל:

אות ח

כי איתא שהיין הוא נמשך מבחי' יצחק שהוא בחי' גבורות ומשם אחיזת היין. ומבחי' יצחק יונקים שניהם יעקב ועשו כמ"ש ואלה תולדות יצחק יעקב ועשו. אך שם בשרשו בבחי' יצחק הוא כולו טוב ואין שם שום רע כלל חס ושלום. ועיקר תולדות יצחק הוא רק יעקב לבד כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק ולא כל יצחק כי עיקר זרע יצחק הוארק יעקב לבד ועשו אינו נקרא בשם זרע יצחק כלל. רק אחר כמה שתלשלות משתלשל אחיזה לסטרא דעשו משם מבחי' גבורות יצחק. ועל כן היין שהוא משתשל ונאחז במחי' יצחק הוא כלול משני הבחינות הנ"ל בחי' יעקב ועשו. ועל כן צריכין ליזהר בשתיית היין לשתותו בקדושה גדולה מאד שיהיה עולה ונכלל בבחינת יעקב לעורר על ידו הקול קול יעקב בבחי' יין לארמא קלא כנ"ל. כי באמת הקול הזה הוא בחי' קול דנפיק משופר בבחי' הרם כשופר קולך, ושופר זה בחי' יצחק בחי' שופר של איל אילו של יצחק ומשם נמשך זה הקול הנ"ל. וע"כ ע"י היין שהוא מבחי' יצחק על ידו נתעורר הקול הזה כי משם נפיק הקול בחי' קול דנפיק משופר בחי' הרם כשופר קולך. וע"כ ע"י קול זה דייקא יכולין להוכיח כי ע"י קול זה, כל המעשים רעים שהוא מוכיחם עליהם הם מעלין ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו בחי' זדונות נתהפכין לזכיות. כי זה הקול נפיק משופר שהוא בחי' בינה עלמא דאתי ששם המתקת הדינים בשרשם ושם הוא בחי' סליחת עוונות בחי' יוה"כ היינו בחי' זדונות נתהפכין לזכיות. כי העוונות שהם סטרא דעשו דינא קשיא שמשתלשל משם מבחי' בינה דמינה דינין מתערין הם נמתקין בשרשן. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו היינו בבחי' בינה בחי' יוה"כ בחי' שופר שמםש נפיק הקול הנ"ל. וע"כ ע"י קול זה דייקא יכולין להוכיח. כי אזי כשזוכה לזה הקול דנפיק משופר אזי כשמוכיחם ומעורר הריח של המעשים רעים שהוא מוכיחם עליהם אזי אין המעשים רעים מעלין ריח רע חס ושלום. רק אדרבגא הם מעלין ריח טוב בחי' נרדי נתן ריחו כי הזדונות נתהפכין לזכיות בחינת המתקת הדינים בשרשם:

אות ט וזה בחי' מ"ש רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל שלעתיד יהיה ההנהגה ע"י השגחה ונפלאות ויתבטל הטבע. ואז יתער השיר הנ"ל שהוא שיר של נפלאות אשר ע"י קול השיר הזה יכולין להוכיח ע"ש היטב בסוף המאמר הנ". כי באמת אין שום טבע כל לבעולם רק הש"י מנהיג עולמו ברצונו וכמצבי' עביד בחיל שמיא וארעא. רק עיקר בחי' הטבע הוא מה שהש"י ברא את העולם בתכונה כזו ובסדר הזה שיהיו כל הגלגלים וכל תכונות השמים והארץ וכל צבאם וכל העולמות עליונים ותחתונים כולם יהיו תלויים על האדם בעל בחיר' שבעולם השפל הזה לתקן או לקלקל חס ושלום. שכאשר האדם מתקן מעשיו ומסגל מצות ומעשים טובים, אז יהוא מביא הארה גדול' ותיקון גדול בכל העולמות. ולהיפך על ידי מעשים רעים חס ושלום הוא מקלקל ופוגם בכל העולמות וזה הוא נקרא בחי' הנהגה הטבעיית. כי בטבע זו ברא הש"י את כל הבריאה כולה מראש ועד סוף שיהיה הכרל מתנהג ע"י התורה הקדושה המסורה בידינו. וכאשר יטה האדם מדרכי התורה הקדושה חס ושלום אזי יהי' פגם וקלקול בכל העולמות חס ושלום. אבל תשובה קדמה לעולם כי תשוב' היא בחי' למעלה מכל העולות אשר בבחי' תשובה שהוא בחי' עלמא דאתי אין שום פגם מגיע ושם נתתקנין כל העוונות בבחי' דזונות נתהפכין לזכיות בחי' המתקת הדיינם בשרשם. וזה בחי' ההנהגה של לעתיד שאז יתבטל הטבע לגמרי. ואז יתנהג העולם ע"י בחי' נפלאות למעלה מהטבע, היינו שאז לעתיד שאזי יהי' כולו שבת כולו תשובה ואז יהיו כל העונות נתהפכין לזכיות, זה בח'י הנהגה של נפלאות למעלה מהטבע כי על פי הטבע הוא שהעבירה חס ושלום פוגמת בכל העולמות כנ"ל כי זה בחי' טבע. אבל לעתיד בעלמא דאתי אזי לא יהי שום פגם משום עבירה שבעולם כי כל הפגמים של כל העבירו יתהפכו לזכיות וזה בחי' נפלאות היפך הטבע כנ"ל. ואזי יתער השיר הנ"ל שהוא שיר של נפלאו שע"י קול השיר הזה כל המעשים רעים מעלין ריח טוב בבחי' נרדי נתן ריחו כנ"ל. וע"כ מצינו שע"י שירה הוא סליחת עוונות כשרז"ל בשירות דבורה שע"י השירה נסלחו עוונותיהם. כי כל השירות אפי' השירות של עכשיו נמשכין משיר שלעתיד. וע"כ כל ידי השירה נסלחין העוונות בבחי' זדונות נתהפכין לזכיות שיהיה לעתיד כשיתער השיר הזה שהוא שיר של נפלאות שמשם מקבלין כל השירות כנ"ל:

אות י [ענין קטרת] וזה בחינת קטרת. כי עיקר הקטורת הוא לברר הניצוצו' מעמקי הקליפות מתוקף העשי' כמובא. ואזי גם הניצוצות שהיו בעמקי הקליפות הם מעלין ריח טוב בבחי' קטרת שהוא ריח טוב. כי עיקר התיקון של כל הניצוצות הוא על ידי ריח טוב שהוא מזונא דנשמתא: [ענין חלבנה שבקטרת] וזה בי' חלבנה שבקטרת. כי חלבנה ריחה רע בחי' מעשים רעים בחי' אחיזת הקליפות שבעשי' שהם בבחי' ריח רע כנ"ל. וע"י הקטרת גם הם מעלין ריח טוב ב חי' זדונות נתהפכן לזכיות כנ"ל. וזה בחי' משארז"ל אצל קטרת שהקול יפה לבשים. כי ע"י הקול גדילים כל הריחות כנ"ל ועל ידי הקול גם המעשים רעי םבחי' חלבנה מעהל ריח טוב בבחי' נרדי נתן ריחו הנ"ל. (דוק היטב במאמר תקעו הנ"ל ותבין הדברים) : [ענין קטרת של יוה"כ] וז בחינת קטרת של יהו"כ, שביוה"כ היו מוסיפין על הקטרת שבכל יום כ יאז הו סליחת עוונות שהוא בבחי' קטרת כנ"ל:

אות יא וזהו בחי' עיקר כל העבודות שלנו בכל ששת ימי המעשה. שאנו עוסקים לברר הטוב מן הרע הנאחז בששת ימי המעשה שהוא בי' עשיה ששם אחיזתם. ואנו צריכים לברר ולהעלות משם הטוב שהיה כבוש בעמקי הקליפות בבחי' ריח רע להעלותו ולבררו שיעלה ריח טוב, שיהיו ששת ימי המעש' נכללין בקדושת שבת שהוא בחי' ריח טוב כנ"ל. וזה בחי' היין שהוא כלול מכל הבחינות הנ"ל, מבחי' יעקב ועשו כנ"ל. וצריכין לתקנו ולבררו להעלותו לבחי' יעקב בחי' הקול הנ"ל בבחי' יין לארמא קלא, שעל ידי זה נמשך הריח טוב שהוא מזונא דנשמתא שהוא הדעת וע"כ נתרומם הדעת על ידי זה כנ"ל. וזה בחי' חמרא וריחני פקחין (סנהדרין

אות ע' כי עלידי היין נמשך הריח טוב שעל ידו נתעלה ונתחזק הדעת שהוא הנשמה כנ"ל. וזה בחי' קידוש והבדלה על היין. כי כשיוצאין מששת ימי החול ונכנסין בקדושת שבת היינו להמשיך קדושת שבת על ששת ימי החול וע"כ מקדשין על היין. כי היין הוא בחי' עץ הדעת טו"ר ששם אחיזת בחי' ששת ימי המעשה וכשמקדשין על היין אזי נמשך הקדושה של שבת לששת ימי המעשה שנאחזין בבחי' יין כנ"ל. כי אזי בקידוש היין נכלל בקדושה של שבת ואזי אחיזת הרע שהיה בו נתהפך לטוב ומעלה ריח טוב בבחי' נרדי נתן ריחו על ידי הקידוש. ואז נכללין כל ששת ימי החול בקדושה של שבת בבחי' ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלקים ביום השביעי, שכולם נכללין ביום השביעי כי כולם מעלין ריח טוב כנ"ל. ואח"כ כשהשבת יוצא אזי מבדילין ג"כ על היין דייקא כי שם הוא סוד בחי' הבדלה של יתאחזו בחי' החיצונים והרע הנאחז בששת ימי המעשה. וכשמבדילין על היין דייקא שהוא בחינת עץ הדעת טו"ר לגרש הרע ולברר הטוב להמשיך הקדושה של שבת לימי החול שלאחר שבת שיהיו כולם מעלין ריח טוב שזהו בחי' הבשמים שמריחין במוצאי שבת כנ"ל. וגם בכניסת שבת נוהגין המדקדקי' להריח בשמים והדס. כי צריכין להמשיך קדושת שבת שהיא בחי' ריח טוב לימי החול שלפני' ולימי החול שלאחרי' שזה בחי' קידוש והבדלה כנ"ל:

אות יב נמצא שהיין הוא בחי' עץ הדעת טו"ר ששם הוא סוד הבדלה. להבדיל בין קודש לחול בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין סטרא דיעקב לסטרא דעשו שהוא בין ישראל לעמים. כי קודש וישראל ושבת הוא כולו חד. ולהיפך העכו"ם הם בחי' חול בחי' ששת ימי המעשה. כי ישראל עם קדוש גם ימי המעש' הם מקדשין בקדוש' שבת וע"כ הם בבחי' שבת. וע"כ היין ששם הוא בחי' ההבדלה בין יעקב לעשו כנ"ל ע"כ הוא נאסר במגע עכו"ם במגע דייקא. כי הנגיעה היא בחי' ידים כי סתם נגיע' בידים. וע"כ תיכף כשהעכו"ם שהוא סטרא דעשו נוגע ביין אזי נמשך זה היין לבחי' הידים ידי עשו ע"י הנגיעה שנוגע בו שהוא בחינת ידים. ואזי הוא אסור לישראל כי אין אנו רשאין לשתות היין כ"א בבחי' הקול קול יעקב בבחי' יין לארמא קלא בבחי' מזונא דנשמתא. אבל כשהעכו"ם נוגע בו אזי הוא נמשך לבחי' הידים ידי עשו בחי' עשיה בחי' מזונא דגופא. ואזי הוא אסור לנו כי אנו צריכין לפרוש מסטרא דגופא ולהתדבק בסטרא דנשמתא סטרא דיעקב כנ"ל. כי מחמת שהיין הוא בבחי' עץ הדעת טו"ר ושם הוא סוד ההבדל' ע"כ יכולין להטותו לכאן או לכאן. וע"כ אין שום דבר שיהי' נאסר ע"י נגיעת העכו"ם כ"א היין כי היין הוא בסוד ההבדלה כנ"ל. ועל כן למקום שמכריעין אותו לשם הוא נמשך. וע"כ ע"י נגיעת העכו"ם בו שהוא בחי' ידים, נמשך לבחי' הידים ידי עשו ואזי הוא אסור לנו כנ"ל:

[רז"ל גזרו על פתן משום שמנן וכו']:

אות יג וזה בחי' משארז"ל גזרו על פתן משום שמנן ועל שמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהם, ועל בנותיהן משום דבר אחר היינו ע"ז. כי פת עכו"ם היינו פת שאפאו עכו"ם באש שלו הוא אסור לנו כי האש שלהם הוא בחי'אש של גיהנם בחי' ריח רע וכו' כמבואר היטב לעיל בה' מאכלי עכו"ם. וזהו בחי' גזרו על פתן משום שמנן כי שמן הוא בחי' ריח כ"ש לריח שמניך טובים שמן תורק וכו' בחי' שמן וקטרת ישמח לב. כי שמן טוב הוא בבחי' ריח טוב בחי' קטרת, ושמנן היינו שמן שלהם הוא בחי' ריח פגום בבחי' שמן פגום בבחי' זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, יבאיש דייקאהיינו קילקול הריח שהוא בחי' שמן. וזהו ועל שמנן משום יינן כי היין שלהם שנגעו בו הם, הוא בבחי' הידים ידי עשו שהוא ג"כ בחי' ריח רע כנ"ל. נמצא שכל אלו הם בחינה אחת. וע"כ גזרו על אחד משום חבירו כי הם בחי' אחת כנ"ל. וזהו ועל יינן משום בנותיהן, כי מבאור במאמר תקעו הנ"ל שלפעמים הס"א יונקת מן הרחמנות והדעת ואזי מתגבר חס ושלום תאוות ניאוף וכו'. וצריכין להכניע זאת ע"י התפלה של הבעל כח וכו' ואז זוכין לנבואה וזוכין להכניע זוהמת הנחש שהוא אמונות כוזביות ע"ז שבאין ע" יערבוב המדמה ע"ש היטב. ואזי זוכין לבחינת הקול הנ"ל ע"ש. והנה באמת הכל קשור זה בזה כי זה בעצמו שיש להם יניקה מן הדעת חס ושלום, זה נמשך על ידי מזונא דגופא חס ושלום שהוא בחי' חטא אדה"ר שאכ למעץ הדעת טו"ר שעל ידי זה נתן יניקה חס ושלום לבחי' הנחש היה ערום. כי ע"י מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא ואזי נחלש הדעת שהוא הנשמה חס ושלום, ואזי יש להם יניקה חס ושלום ומזה מתגבר תאוות ניאוף. וכל זמן שאין מכנייען זאת ואין מוציאין יניקתם אזי מתגבר חס ושלום זוהמת הנחש שהוא אמונות כוזביות ע"ז. וזה בחינת שגזרו על יינן משום בנותיהן כי כשפוגמין חס ושלום בשתיי' יינם זהו בחי' פגם אכילת אדה"ר מעץ הדעת טו"ר שהוא בחי' מזונא דגופא כנ", שעל ידי זה נפגם הדעת ומשם בא תאוות ניאוף כנ"ל. וזהו שגזרו על יינן משום בנותיהן כנ"ל. וזהו ועל בנותיהן משום דבר אחר היינו ע"ז שהוא זוהמת הנחש אמונות כוזביות שהוא מתגבר כל זמן שאין מכניעין תאוות ניאוף על ידי הבחינות המבוארים שם במאמר הנ"ל שעל ידי זה זוכין להכניע ולבטל זוהמת הנחש. אבל להיפך חס ושלום כשאין מכניעין זאת ואין מוציאין הדעת משם חס ושלום, ואזי מתגבר תאוות ניאוף חס ושלום ע"י בחי' והנחש היה ערום, אזי מתגבר חס ושלום זוהמת הנחש היינו אמונות כוזביות ע"ז. וזהו ועל בנותיהן משום דבר אחר כנ"ל. ע"ש במאמר הנ"ל היטב ודוק היטב שם וכאן להבין הדברים לאשורן. נמצא שפגם אדה"ר הי' בבחי' שהגביר מזונא דגופא ע"י אכילת עץ הדעת טו"ר. ועל כן נאמר שם תיכף אל קולך שמעתי בגן ואירא היינו הקול הנ"ל שהוא התיקון לזה כמבואר שם ע"ש היטב. בילא"ו:

אות יד [עניין שנקרא יין נסך] ועש"ז נקרא יין נסך, לשון כי נסך ה' עליהם רוח תרדמה. ל' עירבוב המדמה שהוא בחי' תדרדמה שזהו בחי' זוהמת הנחש אמונות כוזביות ע"ז שבא ע" יפגם יין נסך כנ"ל. אבל כשהיין הוא משומר ממגע עכו"ם הוא בבחינת יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית שהוא יין המשומר לעתיד שאז יתער הקול של שיר הנ"ל. כי היין מעורר הקול בחי' יין לארמא קלא כנ"ל שע"י הקול הזה גדילים כל הריחות שהם מזונא דנשמתא שזה בחינת חמרא וריחני פקחין כנ"ל: