מאכלי עכו"ם א

אות ב

ע"פ התורה תפלה לחבקוק (בסי' י"ט) הנ"ל בהל' שחיטה הלכה ב') :

א וזהו בחי' איסור בישולי עכו"ם כי הבישול הוא הכנה לזווג כנ"ל בהלכות בב"ח (הלכה א'). כי הבישול הוא בבחי' תיקון הברית שצריך לתקן כל המאכלים להעביר משם בחי' הרע בחי' פגם הברית כדי לברר הטוב שנפל לשם ע"י פגם הברית כנ"ל. והבישול הוא גמר הזיכוך והצירוף שנצטרף המאכל אצל האש בבחינת מהאש יצאו והאש תאכלם. כי קודם הבישול אינו מאכל אדם כלל כנ"ל בה' בב"ח וע"כ בודאי אסור שהיא נעשה תיקון הבישול ע"י עכו"ם שהן הן הרע הכולל, כי שם אחיזת העכו"ם שהן הע' אומות כנ"ל:

וזה שארז"ל שכל העולה על שלחן מלכים יש בו משום בישולי עכו"ם. כי כשיש בו חשיבות שראוי להתכבד ולעלות על שלחן מלכים, נמצא שהוא מאכל חשוב ומכובד שיש בו קדושה ביותר. כיכל דבר החשוב ומכובד ביותר יש בו יותר קדושה של לה"ק שהוא מבחי' כבד את ה' מהונך כנ"ל בה' תערובות (הלכה א'). ובפרט כשיש בו בחינת חשיבות המלכו' שראוי להעלותו על שלחן מלכים שמלובש בו ביותר בחי' הלה"ק שהוא בחיד מלכות פה, ע"כ הוא נאסר משום בישולי עכו"ם כי בכל מקום שיש יותר קדושת הלה"ק צריך יותר שמירה מהם כנ"ל. ועל כן דבר הנאכל כמות שהוא חי אין בו איסור בישולי עכו"ם אף אם העכו"ם מבשלו. כי מאחר שאין צריך בישול נמצא שאין צריך תיקון עוד ע"כ אין צריכין לשומרו מהם מאחר שאין להם עוד אחיזה בו כנזכר לעיל:

אות ג וכן הפת אסור רז"ל ג"כ פת של עכו"ם. כי הלחם הוא דבר חשוב מאד כנ"ל בהל'ד נטילת ידים (הלכה א') וזה שאמרו רז"ל שגזרו על מאכלי עכו"ם משום יינן כי כשפוגם במאכלי עכו"ם שזהו בחי' פגם הברית כנ"ל פגם של כלליות הגידין ע"כ ממילא יכשל ביינן כי ע"י פגם הברית נפגם היין בבחי' תירוש לא זכה נעש רש. ע"ש במאמר האי מאן דאזל למינסב (בסימן כ"ט). כי כשאוכל מאכלי עכו"ם שהוא בחי' פגם הברי תפגם הסדמים של השס"ה גידין שהם בחי' הע' עממין שהם רע הכולל כנ"ל שזהו בחי' לא תאכלו על הדם כנ"ל בה' תערובות (הלכה א') אזי היין נפגם בבחי' לא זכה וכו' דהיינו שאין הדמים זכים כמו שפירש רבינו ש"ם ע"ש. וזהו בחי' יין נסך דהיינו יין שיש בו מגע נכרי דהיינו שע"י הדמים שאינם זכים הנ"ל שהם בחי' הע' עממין כשמתגברין חס ושלום אזי מתיזין אל המוח. ואזי פוגמין את היין שהוא בחי' הדעת ע"י נגיעתן בו. וזהו בחי' פגם היין בחי' יין שנגעו בו הע' אומות וע"י מאכלי עכו"ם נפגם בחי' היין ועל ידי זה נכשלין ובאין לשתות יין שיש בו מגע נכרי כנ"ל וזהו שארז"ל ועל יינן משום בנותיהן כי על ידי זה באין לפגם הברית מאד בבת אל נכר חס ושלום כי כל זה הוא בחי' פגם הברית כנ"ל. וע"כ ע"י מאכליהם ויינן נדבק בו רע הכולל ויכול לבוא לפגם הברית מאד חס ושלום כנ"ל. וע"כ דניאל שנזהר ממאכליהם ויינם זכה שתנגלו לו סודו שהו אתלוי בבחי' תיקון הברית כמוב' במאמר הנ"ל האי מאן הנ"ל. כי כשהוא בבחי' תיקון הברית אזי יכול לשמור את הסוד שלא לגלותו שלא לעבור על הולך רכיל מגלה סוד כמו ששמעתי מפי רבינו הקדוש נ"י בעצמו ואזי זוכה שמגלין לו סודות מאחר שיכול לשמרו. וע"כ זכה דניאל לסודות. וזה שמובא בפוסקים שאף מי שאינו נזהר מפל של עכו"ם כל השנה אעפ"כ בעשרת ימי תשובה ראוי ליזהר. והוא דבר שאין לו שחר כי דבר שי שבו חשש איסור ראוי ליזהר בו בכל השנה בשוה. אמנם בעשי"ת דייקא האיסור חמור ביותר ואז צריכין ליזהר ממנו ביותר כי פת שלהם הואבבחי' פגם הדמים כנ"ל שהוא בחי' פגם הבגדים ע"ש ובעשי"ת כל עסקינו לתקן הדמים ע" יתיקון כלליות הגידין כדי לזכות ביוה"כ למחילה ולכפרה בבחי' דם נעכר ונעשה חלב בחי' בגדים לבנים שלובשין ביוה"כ כנ"ל בה' יוה"כ (הלכה א') ע"כ צריך ליזהר אז מאד מפת של עכו"ם כדי לשמור הבגדים שיהיו נקיים ביוה"כ לזכות למחילה ולסליחה כנ"ל:

אות ד וזה בחי' איסור שאסרו רז"ל גבינות של נכרים גבינות דוקא אבל לא החמאה וע"כ נוהגין היתר בחמאה שלהם בכמה מקומות. ע"פ מ"ש לעיל בה' בב"ח (הלכה א' שבהחלב יש בה עדיין קצ תאחיזה להם שזהו בחינת נסיובי דחלבא שהן הפסולת כנ"ל וע"כ אסרו חלב שחלבו נכרי ואין הישראל רואהו. כי החלב שהוא בחי' דקדושה בחי' קדושת לה"ק כנ"ל צריך לשומרו וליתן בו עיניו שלא תשלוט בו עין הרע של ע' אומות מאחר שיש בה עדיין קצת אחיזה להם במועט כנ"ל. ועל כן אסרו הגבינות שלהם. כי אחר שחוזר החלב שהוא בבחי' עץ הדעת שרובו טוב כנ"ל כשחוזרת להתברר כנ"ל אזי נמצא שחוזר הגבינה להיות בבחי' עץ הדעת בחי' תרגום כי החמאה שנקטל על פני החלב הואבחי' הטוב המובחר שבה והנסיובי דחלבא הן הפסולת. והן בבחינת הרע עד שיש דיעה שבאמת אסורה כנ"ל. נמצא שהגבינה שהיא נעשית אחר שמוציאין החמאה שהוא בחי' הטוב כנ"ל שאז מבררין הנשאר ועושין גבינה ומה שנשאר אחר כך הוא פסולת גמור בחי' רע כנ"ל. נמצא שהגבינה הוא בחי' ממוצע בי ןרע לטוב נמצא שהיא עתה בבחי' תרגום בחי' עץ הדעת. וע"כ אסרו גבינות שלהם כי יש להם שם אחזיה גדולה, כי הם כרוכים שם תמיד לינק דרך התרגום כנ"ל. וע"כ אסרוה חכמים כי היא בבחי' איסור דרבנן בחי' תורה שבע"פ שהוא בחי' תרגום כנ"ל בהל' תערובות (הלכה א'). וזה שדקקדק קרנא ואמר עוף וגבינה נאכלין באפיקורן, ולא אמר עוף וחלב. עוף וגבינה דייקא כי הגבינה היא בחי' העוף ושוה מאד לבחי' עוף שהיא ביצירה בחי' תרגום כנ"ל בה' סימני עוף טהור (הלכה א') שזה הוא בחי' גבינה כנ"ל. וע"כ לא אסרו החמאה כי החמאה הוא בחי' הטוב המובחר שאין להם אחיזה בו ואינם יכולים לינק דרך שם. כי עיקר יניקתם דרך התרגום שהוא מעורב טו"ר אבל בבחינת טוב המובחר אין להם אחיזה שם. וזה כששאל ר' ישמעא לאת ר' יהושע מפני מה אסרו גבינול של נכרים. שאל אותו ר"י ישמעאל אחי האיך אתה קורא כי טובים דודיך או דודייך (ע' במשנה ע"ז) והשיב לו ומסיק אין הדבר כן אלא כי טובים דודיך מיין, ופירז"ל ערבים עלי דברי דודיך שהם תקנות חז"ל יותר מיינה של תורה. כי דייקא אז כששאל אותו על איסור הגבינות שהן בבחי'עץ הדעת בחי' תרגום בחי' תורה שבע"פ. ע"כ פלפל עמו בענין פ' דודיך מיין, להראות לו ולהודיעו מזה הפסוק שעיקר שלימות לה"ק הואע"י לשון תרגום דווקא. שהוא בחי' תורה שבע"פ המשלמת לתור' שבכתב ועיקר השלימות ע"י התורה שבע"פ כנ"ל. כמו שהשיב לו לבסוף כי טובים דודיך ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה כנ"ל. וזהו בחי' איסור דרבנן של הגבינות שהוא בבחי' תרגום כנ"ל. וע"כ באיסור הגבינות דייקא השיב לו זאת כי הגבינות הם מיוחדים ביותר בבחי' תרגום כאשר נגלה לעין בחוש כנ"ל. כי זה הפסוק מדבר ממעלת שלימות לה"ק כ"ש ישקני מנשיקות פיהו. וע"כ המשיל התורה ליין כי היין הוא בבחי' שלימות לה,ק בחי' תיקון הברית כמבואר במאמר האי מאן וכו' (בסי' כ"ט) ועיקר השלימות תלוי בלשון תרגום בחי' תורה שבע"פ. שזה בחי' כי טובים דודיך מיין כנ"ל:

אות ה וזה שאסרו רז"ל שלא לשתות משקה המשכר בבית עכו"ם. כי השכרות הוא בחי' עץ הדעת טו"ר בחי' עירבוב הדעת כנ"ל בה' סינמי בהמה וחיה טהורה (הלכה א.) וע"כ אסור להשתכר בבית העכו"ם פן יהי' נלכד שם, שיתאחז בו הרע של ע' אומות שהם כרוכים תמיד לינוק דרך התרגום בחי' עץ הדעת שזה בחי' שכרות כנ"ל:

אות ו וזה שאסרה תורה לעשות סחורה בדברים האסורים. כי המשא ומתן הוא בחינת תיקון הכללי בחי' תיקון הברית כמבואר במאמר האי מאן וכו' הנ"ל ע"ש היטב. ועל כן בודאי א"א לעשות תיקון הזה על ידי מו"מ בדברים העאסורים שהן הן בחי' רע הכולל היפך תיקןו הברית. וע"כ אסור לעשות מו"מ בהם וע"כ אם נזדמנו לו מותר למוכרם כי אין האיסור רק לעשות משא ומתן בהם דהיינו לקנות לכתחלה דברים טמאים ולעשות בהם סחורה. כי המו"מ יש בו ב' בחינות בחי' משא ובחי' מתן. היינו בחי' משא הוא בחי' הפגם בחי' משא כבד, והמתן הוא בחי' התיקון (ע"ש היטב במאמר הנ"ל). והנה כפי טבע הלשון של משא ומתן היינו קני' ומכירה היינו משא הוא לשון קבלה שקונה הסחורה. ומתן היינו שנותנה ומוכרה לאחרים. כי באמת עיקר תיקון המו"מ ותכליתו הוא מכירת הסחורה שמקבל בעדה ממון. כיכל כוונת האדם במו"מ שקונ' סחורה ומוכרה, עיקר כוונתו על המכירה שימכור הסחורה וירוויח בה ממון שרק בשביל זה עושה המו"מ כדי להרוויח ממון כי זה עיקר התכלית של המו"מ, דהיינו הריוח ממון שמרויח על ידו שבו תלוי חיותו ופרנסתו. כי הממון הוא שלימות הנפש כנ"ל בהל' חלב ודם (הלכה א') , רק שא"א לבא אל התכלית הטוב הזה לרויח ממון ולהשלים נפשו בו כ"א ע"י משא ומתן, דהיינו שצריך ליגיעה וטירחא לקנות סחורה ולמכרה שא"א להרוויח כ"א על ידי זה שזה ביחי' בעצבון תאכלנה. כי א"א להרוויח ממון כ"א עד שילך ויעבור דרך בחי' בעצבון שהוא בחי' ע"ז אנפין חשוכין וכמובן מהמאמר צוית צדק (בסי' כ"ג) שאפי' מי שמרויח ממון בקדושה א"א לו להרויח עד שיעבור דרך בחי' העצבון ויסבול חבלי לידה ולצעוק הע' קלין כפולים של יולדת קודם שילד דהיינו הרווח המכונה בשם לידה. נמצא שבתחילת המו"מ בעת שנכנס לתוכו. דהיינו בעת שקונה הסחורה אזי הוא נכנס להיגיעה והטירחא בחי' בעצבון הנ"ל ואז יהוא מקבל עלי ועול משא כבד שזה בחי' בעצבון שהוא בחי' ע"ש שנקראת משא כ"ש ולא יכלו מלט משא. וע"כ נקרא התחלת המשא ומתן דהיינו קניות הסחורה בשם משא כי הוא בחי' משא ממש בחי' משא כבד הנאמר בדברי רבינו במאמר האי מאן הנ"ל, שצריך לישא עליו משא זו להיות יגע וטרח ולטפל בהסחורה כדי לזכות להרוויח ממון על ידי זה. ואחר כך כשגומר המו"מ דהיינו שמוכר הסחורה ומקבל בעדה ממןו ומרויח אזי יוצא מבחינת בעצבון הנ"ל מבחיח' הע' קלין הנ"ל ויוליד הריוח של ממון שהוא חיותו ושלימות. נפשו. וע"כ נקרא הגמר דהיינו המכירה בשם מתן שהוא בחינת התיקון כנ"ל כי אזי נתתקן בחי' פגם השמא ומשליך מעליו המשא כבד בחי' בעצבון שהיה בו מתחילה כנ"ל:

וזהו שקראו את הקנין והמכירה בשם משא ומתן שהוא בחי' הפגם והתיקון כנ"ל. וע"כ זה התיקון של המו"מ שהוא בחי' מתן נעשה ע"י הצדקה כ"ש שם. כיהצדק' היא משברת ומבטלת בחי' בעצבון שהוא בחינת תאוות ממון. ועל ידי זה זוכה לצאת מן המו"מ בשלום ולא יהיה נלכד חס ושלום בבחי' המשא כבד בבחי' בעצבון שנכנס לתוכו לעבור אותו כדי לזכות לרוחח ממון דקדוש' כנ"ל. כי צדקה מעשר' שהוא בחי' הרווח שמוליד בקל ע"י הצדקה שהוא התיקון כנ"ל. כי צדקה משברת תאוות ממון בחי' בעצבון בבחי' רוחא נחית לשכך חמימא דלבא כמובא במאמר אשרי העם המדבר מהשגחה בשלימו' (בסי' י"ג) ע"ש. כי ע"י הצדקה שמשברת תאוות ממון ומתקנת המו"מ בבחי' מתן אדם ירחיב לו כנ"ל, על ידי זה נמשך השגחה בשלימות כמ"ש במאמר הנ"ל שע"י צדקה נמשך השגחה בשלימו' ע"ש. דהיינו שההשגחה היא בבחינת שוב נא הבט משמים וראה בבחי' אור הישר ואור החוזר ע"ש. שזה נעשה ע"י הצדקה. שהוא בחי' אור הישר ואור החוזר. בבחי' גלגל שחוזר בעולם שכתב רבינו ע"ש. כי יותר ממה שהבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם הבעה"ב. שזה בחי' אור הישר ואור החוזר. שתיכף כשהוא משגיח על העני העני ונותן הצדקה אזי חוזר האור הזה אליו דהיינו אור השפע המגיע מהעני אל הבעה"ב כנ"ל וזהו בחי' משא ומתן שבתחילה ממשיך אור ההשגחה לשכנגדו שנותן לו אור שפע הממון בעד הסחור' ואח"כ חוזר האור אליו שחוזר ומקבלו ביתר שאת כשמוכר הסחורה ומקבל בעדה ממון, ביותר ממה שנתן תחילה בעדהכי יותר ממה שהבע"ב כו' העני עושה עם הבעה"ב שזה בחי' הרווח שמרויח יותר ממה שנתן. כי אור החוזר כשזוכין שיחזור למעלה הואחוזר בתוספת קדושה והארה יתירה שקיבל מלמטה ע"י שירד למטה והעלה משם הניצוצו' והנפשות ואז חוזר למעלה בהארה יתירה יותר מתחילה שזה בחי' הרווח של המשא ומתן שעיקרו בא ע"י בחי' המתן שהיא בחינת אור החוזר שזה בחי' צדקה. בבחי' יותר ממה שהבע"ב עושה וכו' העני עושה כו'. ועיקר התיקון הוא בחי' המתן שהוא בחי' אור החוזר כי עיקר שלימות הקדושה כשהוא בבחי' אור החוזר שחוזר האור למעלה שזהו בחי' השגחה בשלימות שעיקר בחי' השגחה בשלימות תלוי בבחי' אור החוזר שאנו חוזרין להצטייר למעלה בעיניו כביכול ע"ש. אבל כ"ז שאין האור חוזר למעלה ונשאר למטה חס ושלום אזי אדרבא זהו בחי' פגם בקדושה חס ושלום. כי זהו בחי' חצי ההשגחה שהיא נמשכת על הע' אומו. דהיינו שיורד עליהם האור מלמעלה ונתפזרר' הקדושה של האור הזה ביניהם עד שאינו חוזר למעלה. וכל עסקינו בתורה ומצוות שלנו הכל כדי לזכות לבחי' השגחה שלימה להחזיר האור למעלה בתוספת קדושה והארה יתירה כנ,ל. שזהו בחי' משא ומתן שעיקר התיקון הוא בחי' מתן שהוא אור החוזר אבל כשהוא בבחי' משא לבד הוא בחי' הפגם כנ"ל בחי' משא כבד בחי' בעצבון בחי' הדמים רעים בחי' הע' אומות הנ"ל. נמצמא שהמתן דהיינו הגמר דהיינו המכירה הואבחי' התיקון של המו"מ. וע"כ אסור לעשות מו"מ בדברים טמאים שהם בבחי' ע' אומות כנ"ל כי לא יוכל לצאת משם להשליך מעליו המשא כבד הזאת מאחר שהשפיע ממונו אל בחי' הע' אומות דהיינו הממון שנתנן בעד הדברים טמאים בודאי לא יוכל לחזור אור שפע הקדושה של הממון משם כי הם בחי' הע' אומות דברים טמאי' שהקדושה נלכדת שם חס ושלום כשיורדת לשם חס ושלום בחי' חצי ההשגחה הנ"ל בחי' אור הישר בלי אור החוזר בחי' פגם המשא בלי תיקון המתן. ע"כ אסור לכתחיל' לעשות מו"מ בהם. אבל אם כבר נזדמן לו הנבלה כגון שנתנבלה בידו איזה בהמה והדומה, מאחר שכבר נפל ממונו ויגיעו לשם בודאי מותר למכרה והוא תיקון גדול כי בודאי ראוי שישתדל למכור הנבלה לעכו"ם ולקבל אצלו בעדה ממון להחליף רע בטוב כדי להוציא שפע ממונו ויגיעו שנפל לשם כל מה שיוכל, כדי להוציא שפע הקדושה של הממון אותו המעט ממון שיוכל להוציא משם מה שיקבל בעד הנבילה, ולהשיבה אל הקדושה עכ"פ מה שיוכל להשיב אל הקדושה כדי שלא יאבד ממונו הזאת לגמרי חס ושלום. אבל לכתחילה בודאי אסור ליכנוס בזה להשליך ממונו לשם כי א"א להוציאו משם בשלימות הקדושה כנ"ל:

אות ז וז"ש בשו"ע שאם נדזדמנה לו נבילה שימהר למוכרה מיד. כי אפילו במו"מ של היתר צריך למהר ולמכור הסחורה ולא ישהה אותה אצלו הרבה כשרז"ל זבין ותתחרט כדי למהר להשליך מעליו המשא כבד שמוטלת עלי כל זמן שעוסק וטורח בהמו"מ כ"ז שהסחורה שקנה מונחת אצלו שאז הוא בבחי' משא כנ"ל. ע"כ צריך למהר למוכרה כדי להשליך מעליו המשא ולבא לבחי' מתן שהוא התיקון כנ"ל. וע"כ בדברים הטמאי' אף שנזדמנו לו וכבד נפל ממונו לשם ומותר למכרה כנ"ל, עכ"פ צריך למהר מאד מאד למוכרה תיכף ומיד ולא ישהה אותה אצלו כלל, שלא לישא עליו משאכבד כזו של דברים טמאים כנ"ל. כי כל הדברים שהם תחת רשותו של אדם צריך לפזר נפשו לשם בפיזור הנפש כי שם שורש נפשו כמבואר בדברי רבינו נ"י (בסימן ס"ט) שכל נכסי אדם שהן העשירות שם שורש הנפש ע"ש. וזה שבקש החכם הצילני מפיזור הנפש דהיינו שלא יהיו נכסי' מפוזרין. כי כשנכסי אדם מפוזרין אז יהוא פיזור הנפש ממש כי שם שורש הנפש כנ"ל. ועל כן הזהירה התורה לעולם יהא ממונו של אדם צרור בידו שנא' וצרת הכסף בידך כשדרז"ל כי הממון שהאו הנפש כנ"ל צריך שיהיה צרור בידו כדי שלא יתפזר נפשו בפיזור הנפש כנ"ל וע"כ אפי' כשהוא עושה מו"מ מחמת שהוא מוכרח לזה כדי להרוויח ממון כדי להשלים נפשו ביותר כנ"ל וצריך בהכרח לפזר נפשו דהיינו שמפזר ממונו וקונה סחורות בעדם כי אי אפשר להרויח כ"א על ידי זה כנ"ל, אעפ"כ צריך למהר למכור הסחורה כדי לקבץ נפשו ולהשליך המשא מעליו כנ"ל. וזה שהזהירו רז"ל זבין ותתחרט כנ"ל. וע"כ חמץ בפסח שאיסורו חמור ביותר מאד אסרה התורה אותו בבל יראה ובל ימצא שהאיסור הוא שלא יהיה ברשותו כשארז"ל כי שלך אי אתה רואה וכו' כי לגודל האיסרו של חמץ בפסח ע"כ הוא פוגם בנפשו מאד כל זמן שהוא בכלל ממונו ורשותו ע"כ צריך לבערו מיד. וע"כ שאר האיסורים אף שאינן חמורין כ"כ ומותר למוכרן ולקבל דמיהן עכ"פ צריך למהר מאד במכירתן כדי להשליך מעליו במהירות משא כזו כנ"ל שאל תהי' נפשו מפוזרת בדברים כאלו כנ"ל. וע"כ מותר לגבות דברים טמאים בחובו מן העכו"ם מפני שהוא כמציל מידם כ"ש בש"ע ע"ש. כי מאחר שכבר נפל ממונו בין הע' עממין שהן הן בחי' דברים טמאים שמשם שורשם כנ"ל. ע"כ מותר להוציא ממון דקדושה של ישראל מהם אפי' ע"י דברים טמאים כמו נזדמן לו נבילה שמותר למוכרה מאחר שכבר נפל ממונו לשם שמותר למוכרה כדי להוציא ממונו מה שיוכל כנ"ל. כמו כן מותר להוצי' ממונו מן העכו"ם אפי' ע"י דברים טמאים כי שניהם משורש אחד כנ"ל כי כל דברים טמאים הם מבחי' לשונות של ע' עממין כנ"ל:

אות ח [שייך לעיל] מתן הוא בחי' התיקון. כי בשעת המתן דהיינו בעת הגמר שמוכר הסורה כנ"ל אז הוא התיקון כי אז מוליד הרווח שהוא נקרא לידה והלידה הוא בחי' התיקון כי בשעת לידה דם נעכר ונעשה חלב. שהוא בחי' התיקון כמבואר במאמר הנ"ל. כי כשהוא בבחי' משא שהוא בחינת הפגם בחינת בעצבון כנ"ל אז היה בבחי' פגם הדמים בחי' דם נדות. כמבואר במאמר צוית צדק שבחי' בעצבון הוא בחי' דם נדות כי הוא בחי' בעצב תלדי בנים. ע"ש מה שפי' רבינו נ"י על פסוק גם את בדם בריתך וכו' שהפגם הוא בבחי' וזהבם לנדה. וע"כ בשעת הגמר שיוצא מהעסק מבחי' בעצבון שזה בחי' מתן כנ"ל שאז הוא בחי' לידה שמוליד הרווח כנ"ל, אזי הוא בחינת דם נעכר ונעשה חלב שנתתקן הדם נדות הנ"ל בחי' וע"כ אז הוא התיקון כנ"ל:

חותם בתוך חותם כששולחין דבר מאכל על ידי עכו"ם שיש חשש להחליפו באיסור דאורייתא צריך חותם בתוך חותם. כי כבר מבואר שאיסורין דאוריית' הם בבחי' רע הכולל לגמרי שהם היפך הקדושה לגמרי. והם רחוקים מהקדושה בב' בחינות, בבחי' תרגום שהוא בחי' עץ הדעת שדרך שם יניקתם. אבל הם רחוקים יותר כי הם בחי' רע לגמרי כנ"ל (בה' תערובות הלכה א'). וזהו בחי' הסתרה בתוך הסתרה, כי התלבשות הקדושה בבחי'תרגום הוא בחינת הסתרה. כי תרגום הוא בחי' מלאך בעל כנפיםשהוא בחי' הסתרה בחי' ולא יכנף עוד מוריך כמובא במאמאר אני ה' הוא שמי (בסימן י"א). וכשח"ו הרע מתגבר עד שיונקים מן התרגום בח'י עץ הדעת בחי' נוגה ומביאי' בחי' התרגום בבחינת הסתרה בתוכם אזי הוא בחי' הסתרה שבתוך הסתרה. שבחי' תרגום בחי' נוגה שהוא בחי' התסרה א', הוא נסתר הסתרה ב' בתוך הרע לגמרי חס ושלום. ועל כן כשישראל הם נופלים חס ושלום בגלות של ע' עממין אזי הם בבחי' הסתרה שבתוך הסתרה כ"ש ואניכ הסתר אסתיר. וע"כ כששולחין ע"י עכו"ם דבר שיש בו חשש איסור דאורייתא כנ"ל צריך לשומרו מהם בב' שמירות דהיינו חותם בתוך חותם. שזהו בחי' שלימות לה"ק על ידי לשון תרגום שהוא ההיפך מהרע לגמרי שהוא בחי' הסתרה בתוך הסתרה כנ"ל. דהיינו שהתרגום בחי' נוגה נכלל ביניהם חס ושלום וצריך לשמור הקדוש' בהיפך ממש דהיינו בבחי' שלימות לשון הקודש ע" יהתרגום שזה בחינת חב"ח, ב' בחינות של הקדושה. דהיינו שצריך להוציא התרגום מביניהם ולגלות ההסתרה. וגם צריך להיפך ממש דהיינו לגלות גם ההסתרה א' שבבחי' תרגום. דהיניו להפך בחי' תרגום אל הקדושה להשלים לה"ק על ידו כנ"ל שזה בח'י שלימות לה"ק ע"י תרגום כנ"ל שזה בחי' חותם בתוך חותם של הקדושה, היפך ממש של בחי' הסתרה שבתוך הסתרה שהוא בחי' הרע לגמרי בחי' איסורין דאורייתא כנ"ל. ועל כן במקום שאין חשש שיחליפו כי אם באיסור דרבנן אין צריך רק חותם א'. כי איסרו דרבנן הוא בבחי' תרגום בחי' הסתרה א' כנ"ל על כן אין צריך לשמור בחי' הקדושה כ"א בחותם אחד, להיות נשמר מבחי' הסתרה שבתרגום שהוא בחי' איסור דרבנן כנ"ל בהל' תערובות. כי שמירת הקדושה שיהיה בבחי' שלימות לה"ק ע"י התרגום כנ"ל הוא בבחי' חותם בתוך חותם שזה בח'י שמירת הברית שתליו בשלימות לה"ק הנ"ל שהוא ב'יחותם כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש שהוא בחינת ב' החותמות חב"ח בח'י מילה ופריעה. כי מילה היא להכניע הרע הכולל לגמרי בחי' מ"ל בחי' ע' אומות שזה בחי' חותם א'. וחותם ב' הוא בחי' הפריעה שהוא כדי לקרוע ולגלות ההסתרה א' בח'י התרגום כמובא שעור הפריע' הוא בחי' נוגה שזה בחי' תרגום. והערלה הואבחי' הקליפות הטמאו' בחי' רע של ע' עממין כנ"ל. וע"כ מל ולא פרע כאלו לא מל כי עיקר יניקתם דרך התרגום כנ"ל. וז"ש מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, פרש"י והרי את נתונה לפנים משני מחיצות. כי יש שני מחיצות ללה"ק כדי שיהיה נשמר בבחי' שלימות לשון הקודש ע"י התרגום שזה בחי' חב"ח כנ"ל:

וע"כ גם כששולחין ע"י ישראל מומר וחשוד צריך ג"כ ב' החותמות הנ"ל. כי המומר היינו המועד ומחוזק לכך. ועיקר החזקה הוא בג' פעמים כי כשעובר עבירה ג"פ נעשה מומר לאותו דבר כי הואבחי' הסתרה בתוך הסתרה. כי עבר ושנה הותרה לו הוא בחי' הסתרה א' וכשעובר יותר חס ושלום אזי הוא בחי' הסתרה בתוך הסתר' כמובא במאמר וביום הביכורים (סי' נ"ו). ועל כן אז נעשה מומר שהוא שוה לעכו"ם כי נופל בבחי' הסתרה בתוך הסתרה שהוא בחינת רע לגמרי שזה בחי' ע' עממין כנ"ל. וע"כ דין המומר שוה לעכו"ם שצריך חותם בתוך חותם כנ"ל. וזה שארז"ל עבר ושנה הותרה לו כי אז נופל בהסתרה שהוא בבחי' היתר, היינו בחינת הסתרה א' שהיא בחי' עץ הדעת בחי' תרגום שמשם ההיתר כנ"ל. כי באמת אפילו כשהאדם משוקע חס ושלום בתאוות של היתר הוא בבחי' הסתרה שהוא בחי' תרגום כנ"ל. כי צריך לשמור עצמו מאד אפילו מתאוות של היתר כשרז"ל קדש עצמך במותר לך, שזה בחי' שלימות לה"ק ע"י תרגום. כי צריחך להשלים בחי' הקדושה על דיי בחי' ההיתר שהוא בחי' תרגום, דהיינו לשבר תאוות ההיתר ולנהוג קדושה בכל דרכיו אפילו של היתר כדי לשבר הרע שבתרגום שבבחינת היתר ולהעלות הטוב שיש ש םאל הקדושה להשלים לה"ק על ידי זה כנ"ל. וזה בחי' מ"ש רבינו במאמר אעני ה' הוא שמי (בסי' י"א) שיש שני בחינות בשמירת הברית, בחי' משבת לשבת ובחי' זיווג ימי החול רק שיהיה נשמר בהיתר עכ"פ. כי ימי החול הם בבחי' מט"ט ששולטנותיה בימי החול שזה הוא בחי' תרגום כנ"ל. אבל צריך האדם לקדש עצמו במותר לו דהיינו לצאת מבחי' היתר לבחי' קדושה דהיינו בחי' משבת לשבת שהוא בחי' שלימות הקדושה של שמירת הברית בח'י קדש עצמך במותר לך:

וזה ידוע שיש בכל בחי' ומדריגה בפ"ע כל המדריגות ע"כ אפילו בעבירות חס ושלום יש בחי' הסתרה א' ובחי' הסתרה בתוך הסתרה דהיינו בחי' תרגום ובחי' רע לגמרי כנ"ל. וע"כ עבר ושנה שאזי הוא בחי' הסתרה אחת ע"כ הוא בבחי' הותרה לו שהוא בחי' תרגום שהוא בחי' הסתרה א' כנ"ל. ה' ישמרינו אמן: