תערובות ה

אות א ביטול האיסור בששים מבואר היטב בהתורה היכל הקודש סימן נ"ט ליקוטי ח"א ע"ש.

וזהו בחינת האיסורים שאין מתבטלין אפילו בששים, דהיינו כל הדברים החשובים ברי' וחתיכה הראויה להתכבד ודבר חשוב ודבר שבמנין וכו', וכן האיסורים החמורים כגון ע"א וחמץ בפסח שאיסורן בכל שהוא ואין מתבטלין בס'. זה בחי' מ"ש שם בסוף התורה הנ"ל שיש רשעים שאסור לקרבן וכו'. כי אין אש המשפט מועיל להכניע הרע שלהם בבחי' יחיל דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו וכו', כי ביטול האיסרו בששים זה בחי' שנתעורר אש המשפט ע"י בחי' ששים שהוא בחי' עיגולא ורבוע דלגו וכו' שע"י האש הזה נתבטל הרע של הנפשות המתקרבים שזהו בחי' עיגולא ורבוע דלגו וכו' שע"י האש הזה נתבטל הרע של הנפשות המתקרבים שזהו בחי' ביטול האיסור וכו' כמ"ש שם ע"ש, אבל יש איסורים חמורים שהם בחי' נפשות הרשעים שאסור לקרבן כי אין אש המשפט יכול להכניעם אדרבא הם יכולים חס ושלום להוריד את המקרבן כמ"ש שם, וע"כ אלו האיסרוים אין מתבטלין בס' ואוסרין בכל שהן, כי א"א לבטל האיסור והרע שלהם ע"י בחי' אש הנ"ל שהוא בחי' ששים וכנ"ל:

אות ב וזה בחי' כל הדברים החשובים שאין מתבטלין, כי האיסורים החשובים זה בחי' הרשעים גדולים וחשובים במעלה שהם הנגידים והעשירים הגדולים שעתה בעונותינו כל הכבוד והחשיבות אצלם והם מצליחים מאד והשעה משחקת להם, אשר עליהם נאמר מקרא הנ"ל יחיל דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו, שמצליחים כ"כ והם חשובים וגדולים בזה העולם כ"כ עד שאין המשפט יכול להכניע ולבטל הרע שלהם ע"כ אין מתבטלים בששים כי האש הנ"ל שהוא בחי' ששים בחי' עיגולא וכו' הנ"ל אין יכול להכניע ולבטל הרע שלהם וכנ"ל. וע"כ אסור לקרבן כי הם מורידים את המקרבן ממדריגתו חס ושלום. וזה בחי' שאלו האיסורים אין מתבטלים בששים דהיינו שאין נכנעין ונתבטלין ע"י אש הנ"ל, אף גם הם אוסרין את ההיתר בכל שהן שהם אוסרין ומורידין חס ושלום את ההיתר ממדריגתו, זה בחי' שהם יכולין להוריד חס ושלום את המקרבן ממדריגתו וכנ"ל, ע"כ אסור לקרבן וכנ"ל:

אות ג וזה בחי' אין מבטלין איסור לכתחלה כ"א כשנפל מעצמו לתוך ההיתר. היינו שגם הרשעי' שמותר לקרבן שהם בי' איסורים המתבטלים אסור לבטלם לכתחילה שאסור לילך בזרוע ליקח אותם בעל כרחם ולהכניעם ולבטלם בתוך הקדושה. כי על זה נאמר השבעתי וכו' אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ כי בהכרח שיהי' איזה אתערותא דלתתא. וכמובן בשבחי האר"יז"ל בענין הסיפור איך שקירב את תלמידיו ע"ש. וזה בחי' אין מבטלין איסור לכתחילה שאסור ליקח את האיסור שהוא בחי' הרחוק מהש"י לקרבו ולבטלו בע"כ. רק אם יפול מעצמו לתוך ההיתר אז מבטלין אותו וכמ"ש אצל דוד ובבואו לצקלג? נפלו עליו ממנשה דהיינו הנפשות שנפלו אליו ונתקרבו אצלו וכנ"ל:

אות ד וע"כ באמת ענין זה לקרב נפשות להש"י הוא דבר קשה וכבד מאד. אך אעפ"כ בהכרח לעסוק בזה. כי הוא חיוב על כל אחד מישראל לעסוק בזה כמ"ש בהתורה כי מרחמם ינהגם וכו' שכל אדם מחויב לעסוק בזה. כי זהו בחי' ישוב העולם שיהיה העולם מיושב מבני אדם שהם בני דעה אמתיית לדעת את ה' ולהוציאם מעונות וכו' ע"ש. אבל מי הוא זה שידע איך להתנהג בזה ואת מי לקרב ואת מי שלא לקרב. ע"כ אין כחנו אל בפה. וזהו בחי' גודל האזהרה שהזהירנו אדומו"ר זצ"ל לעשות מהתורו' תפלות כיכל התיקוני' והדרכים והעצות הנאמרים בכל תורה ותורה קשה לבא אליהם כ"א על ידי תפלה ותחנונים. כי אע"פ שנאמר בכל תורה עצות גדולות ועמוקות, אף על פי כן גם העצה בעצמה קשה לקיים. ע"כ צריכין לעשות מהתורות תפלות להתפלל להש"י לזכות לילך ולקיים כל הדרכים והעצות שבכל תורה ובפרט בענין זה של היכל הקודש דהיינו לקרב נפשות להש"י. שכל מ ישרוצה להתקרב להש,י באמת מחויב לעסוק בזה כפי מדריגתו וכנ"ל. אבל הענין קשה מאד כי צריכן לזה אשר המשפט להכניע הרע שבהנפשות וכו'שלא יזיק לו הרע שלהם ומי יודע אם יש כח באש משפטו להכניע הרע שלהם. וגם אולי הם מהרשעים שאסור לקרבן כי אין המשפט מועיל להם. ע"כ צריכין לעשות מהתורה תפילה ולבקש על זה מאד מהש"י שיתן לו כח לעורר אש המשפט הנ"ל לבטל הרע שלהם וגם שידע את מי לקרב ואת מי לרחק וכנ"ל. וזה בחינת מה שאמר דוד תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה היינו שאני אוהב אותם באהבה אמתיות ונצחיות כי אני משתדל בכל כוחי לקרבם להש"י בעאמת והם לא די שאינם חפצים בברכה וטובה להתקרב לחייהם האמתיים אף גם תחת אהבתי ישטנוני ועומדים עלי לבלעני חנם חס ושלום וכמ,ש מקודם כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו וכו' וילחמוני חנם. וע"ז צועק דוד תחת אהבתי ישטנוני וכנ"ל ואני תפלה. כי אני איני יודע מה לעשות נגד זה רק ואני תפילה אני תמיד אעמוד על משמרתי להתפלל ולהתחנן להש"י שילמדני ויורני איך להתנהג עמהם באופן שאנצל מהם ואזכה לקרב את מי שראוי לקרב ולרחק מי שראו לרחק וכמ"ש ואני תמיד איכחל והספתי על כל תהלתך:

אות ה וזהו בחינת ויקהל משה וכו' והזהירם על מלאכת המשכן. ומקודם הזהירם על שמירת שבת להורות שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת כמשרז"ל. ולכאורה קשה מהיכן עלה על הדעת שמלאכת המשכן דוחה שבת הלא אין שום מצוה שאי ןזמנה קבוע דוחה שבת. אך הענין כי מלאכת בנין המשכן וכליו זה בחי' בנין היכל הקודש הנ"ל כי ע" יבנין המשכן שרתה השכינה בישראל ונתקרבו ישראל לאביהם שבשמים ושבו בתשובה שכל זההוא בחי' בנין היכל הקודש המבואר בהתורה הנ"ל כי כמו שנבנה המשכן בגשמיות שעיקרו היה בשביל ההיכל הקודש שהוא לפני הכפרות אשר שם הארון, כמ וכ ןנבנה משכן והיכל הקודש ברוחניות מנפשות ישראל שנתקרבו להש"י ע"י משה שהחזירן בתשובה. נמצא שבנין המשכן הוא בחי' בנין היכל הקודש שזה העסק יקר וחשוב מאד מאד אצל הש"י יותר מכל העבודות שבעולם כי זה עיקר גדולות וכבודו של הש"י כשהרחוקים ביותר נתקרבים אליו כ"ש שם בהתורה הנ"ל, מאמר הזוה"ק כד אתי יתרו כדין אתייקר ואתעלי שמא דקוב"ה עילא ותתא וכ"ש בזוה,ק עוד בכמה מקומות זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא. וזה העסק של בנין היכל הקודש מנפשות ישרא להמתקרבים על ידו להש, ישהוא בחי' בנין המשכן כנ"ל זהו בחי' שמיר תשבת כ"ש בהתורה הנ"ל על מאמר הזוהר את שבתותי תשמורו דא עיגולא ורבוע דלגו וכו' ע"ש היטב. וע"כ היה עולה על הדעת שמלאכת המשכן הוא דוחה שבת מאחר שמלאכת המשכן הוא בחי' בנין היכל הקודש שזהו בעצמו בחי' שמירת שבת בחינת את שבתותי תשמורו הנ"ל ע"כ הזהירנו הש"י מקודם על שמירת שבת ובכל מקום שהזהיר על מלאכת המשכן הזהיר מקודם על שבת להורות שאין מלאכת המשכן דוחה שבת. כי באמת עיקר בנין המשכן שהוא בחי' בנין היכל הקודש הנ"ל הוא דייקא ע"י שמירת שבת ע"י שבטלים בשבת מכל מיני מלאכות אפילו ממלאכת הקודש של בנין המשכן. כי שבת הוא בחי' ביטול גמור אל האור א"ס ששם תכלית המנוחה והשביתה שזהו בחי' הצדיק האמת שהוא בחי' שבת. כ"ש ברשב"י אנת שבת דכולי יומי כי כבר מבואר לעיל שזה העסק לקרב נפשות להש"י שהוא בחי' בנין היכל הקודש הוא דבר קשה וכבד מאד מחמת שיש שאסור לקרבן כלל. ואפילו אותן שצריכין לקרב צריכין לזה אש המשפט וכו' כנ"ל ע"כ צריכין לזה תפילה הרבה. וגם זה קשה לקיים כראוי כי מי יודע לסדר תפילתו כראוי בפרט על עסק גדול כזה שבו תלויים כל העולמות. ע"כ עיקר בנין היכל הקודש הנ"ל הוא ע"י הביטול של שבת שהוא בחינת הצדיק האמת. כי בשבת השכינ' שובתת ואינה מבררת בירורים ואז הוא בחי' ביטול הקליפות כש,ש בהתורה הנ"ל. וע"ש מ"ש שם כמו כן על ידי עיגולא ורבועא הנ"ל דהיינו על ידי אש המשפט על ידי זה גם כן נתבטל הרע והקליפה וכו' ע"ש. היינו כי בשבת נעשין כל התיקונים ממילא על ידי הביטול והשביתה והמנוחה ואי ןצריכין אז לעורר אש המשפט הנ"ל לברר בירורים. וע"כ אסורים כל המלאכות בשבת מחמת שאז אין בירור כידוע שזהו טעם איסור מלאכה בשבת. ועלכן כללה התורה כל המלאכות שאסורין בשבת באיסור הבערת אש כ"ש בפ' זאת לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. כי עיקר איסור מלאכה בשבת מחמת שאז אין בירור ואין צריכין אז לעורר אש המשפט הנ"ל בשביל לדחות הקליפות כי אז הוא שביתה ומנוחה גדולה והקליפות נדחו כבר בע"ש בעת כניסת שבת ע"י אש המשפט שעל ידי זה נבנה ונתקיים ההיכל הקודש שהוא בחי' המשכן כנ"ל. ועל כן א"א לעסוק בבנין הזה כ"א ע"י ביטול של שבת דייקא ע"כ אין מלאכת המשכן דוחה שבת. כי אדרבא דייקא על ידי שביתת שבת בתכלית המנוחה והביטול אל הא"ס, על ידי זה דייקא יכולין לעסוק בחול בבנין ההיכל הקודש ע"י תיקון אש המשפט שהוא בחי' מלאכת המשכן וכנ"ל:

17 וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי-הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר-לִי

אות ו וזהו רמז שאסור לדחוק את השעה כמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות. ואע"פ שבני ןהיכל הקודש הנ"ל יקר מאד כי זה עיקר כבודו וגדולתו ית' אעפ"כ אסור לדחוק את השעה וע"ז נאמר לא תוכל כלותם מהר. שא"א לכלות ולבער הס"א והקליפות מהר בפעם אחת. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. ע"כ עיקר התיקון ע"י בחי' שבת שהוא בחי' הקדושה של הצדיק האמ תשעיקר עסקינו בזה הוא רק על ידו ובכחו. כי אין אתנו יודע עד מה איך לעסוק בזהמחמת כל המבואר לעיל. רק צריכים בכל פעם לזכור את השבת שהוא בחי' קדושת הצדקי האמת שהוא בחינת מנוחה ושביתה וביטול שעל ידי זה דייקא מאיר הש"י את עיני כל החפצים באמת למען שמו ית' איך לעסוק בבנין הקודש הזה לקרב נפשות להש, יבאמ תשזה מוטל על כל אחד מישראל הרוצה להתקרב להשי"ת באמת שכמו שחיוב עליו לשוב להש,י ולהתקרב עאליו יתברך כמ וכן הוא חיוב עליו לדבר עם חביריו ולקרבם אל האמת לאמיתו ויקבלו דין מן דין כמבואר הרבה בדבריו ז"ל. אבל א"א לעסוק בזה כ"א ע"י בחינת שבת כנ"ל. ועל ידי זה יכולין אח"כ להתפלל תפילתו לפני השי"ת שיענהו באמת ויושיעו לידע איך לנהוג בבנין הזה איך לגרש הרע מעצמו ומהנפשות המתקרבים אליו ע"י אש המשפט ולידע את מי לרחק ואת מי לקרב וכנ"ל. וע"כ במנחת שבת אז אומרים ואני תפילתי וכו'. כי במנחה של כל יום אז מתחיל להסתלק אור היום הזה ומתחיל בחי' היום שבא אחריו. וע"כ אין אומרים תחנון בכל תפילת המנחה השייך לאיזה יום שיש בו תוספות קדושה. אע"פ שבאותו היום בעצמו אין בו תוספות קדושה. כגון מנחה של ער"ח וכיוצא וע"כ בשבת במנחה שאז סמוך לפנות היום וצריכין להכין עצמו להמשיך קדושת שבת בבנין ההיכל הקודש הנ"ל וכנ"ל. ע"כ אומרים אז ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' להשמיך ע"י קודשת שבת בחי' התפילה הנ"ל שנזכה ברוב חסדו שיעננ ובאמת ישעו שנזכה לידע איך להמשיך אש המשפט הנ"ל שנזכה לשפוט עצמינו כראוי באופן שנזכה על ידי זה לבטל הרע מאתנו ומכל הנפשות המתקרבים אלינו. וע"כ נוהגין להתקבץ בסעודה שלישית ביותר ולעסוק אז ביותר בהתקרבו הנפשות להש"י. כי אז הזמן המסוגל לזה מחמת שאז יוצא השבת ועוסקים להוסיף מחול על הקודש להמשיך קדושת שבת על ימי החול שעיז"ז עיקר התיקון של התקרבות ה נפשות שהוא בחי' בנין ההיכל הקודש וכנ"ל. אבל העיקר כשעוסקין אז לקרב נפשות להשי"ת כמו שהיו נוהגין הצדיקי אמת בדורות שלפנינו לא כמו שהתגבר הבעל דבר עתה והחליף האמת עד שהרבה מתקבצים רק לשתות ולדבר שיחות בטילות ולהתלוצץ ולדבר כל הרעו תעל מי שיש בו איזה נקודת האמת הרוצה להתקרב אל העוסקים בבנין הקדוש הנ"ל לקרב נפשות להש"י באמת שהוא בחי' בנין היכל הקודש כנ"ל. ואלו הליצנים והחולקים והמונעים הם מבחי' הערב רב שאסור לקרבן. ומחמת זה הם מתגרים ומתקנאי םכ"כ עד שקשה לעמוד כנגדם. וכמובן בזוה"ק בפרט בפ' נשא מה שיהי' נעשה בסוף היים שהם הדורות של עתה ע"כ אין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ועל כוחו של הזקן הק' שהם הצדיקי אמת שוכני עפר שהם בחי' שבת וכנ"ל:

אות ז וזה בחי' פגם נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה ביםו שנתחנך המשכן שהואבחי' היכל הקודש הנ"ל. כי הם הי' צדיקים גדולים ונוראים מאד מאד כשרז"ל. ומחמת שראו את המעשההרע שנעשה בעולם שאחרי כל האותות והמופתים הנוראי' שעשו משה ואהרן. אחר שנתן לנו משה רבינו את התורה באותות נוראות כאלו אעפ"כ התגברו הער"ר וקלקלו כ"כ. ע"כ סברו שעתה שהוקם המשכן וירדה השכינה לישראל ונעשה תיקון נפלא בכל העולמות מה שלא היהת כזאת מימות עולךם. כמובא בזוה,ק מעוצם קדושת מעלת הארת יום קדוש ונורא ההוא שהוק םבו המשכן שנטל עשר עטרות. והאיר בו אור הגנוז וכו'. ע"כ סברו שעתה העת לבער ולכלות הס"א לגמרי עד שלא יהיה כח עוד לאנשי רשע שהם בחי' ערב רב לקלקל עוד. ע"כ הקריבו אש עם קטרת שלא בזמנה וכוונתם בודאי היה לטובה שרצו לעורר על ידי זה אש המשפט הנ"ל בקדוש' יתירה באופן שהרשעה כולה כעשן תכלה אז.כי זה ידוע שאין שום דבר שמברר הטוב מעמקי הקליפות ומבער הרע כמ ואש הקטר. וכל אש הקטרת והקרבנות שהיה בביהמ"ק ובמשכן הכל נמשך מבחי' אש המשפט הנ"ל שהוא בחי' לבת אש בחי' עגולא ורבוע הנ"ל שמכלה הרע והקליפות. והם טעו וסברו שכבר הגיע העת ויש בכחם לעוצם קדושתם לבער ולכלות ע"י אש הקטרת שהוסיפו לבער כל הרע והקליפות לגמרי. ע"כ הקריבו אש הקטרת שלא בזמנה שהתוב קורא אותה אש זרה, שעל ידי זה נענשו ונשרפו כי א"א לדחוק את השעה וכנ"ל. אבל מאחר שכוונתם היה לטובה ע"כ זכו שע"י מיתתם תיקנו הרבה כי נתקדש המשכן על ידם כמ ושארז" לשאמר משה סבור הייתי שיתקדש המשכן בי או בך עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך. ואעפ"כ לא עלתה בידם לתקן בחייהם, אדרבא נענשו ונחשב להם לעון. רק גרמו תיקון ע" ימיתתם שנתקדש המשכן שהוא בחי' היכל הקודש ע"י הסתלקותם. כי צדיקים גדולים כשנסתלקים הם באים מיד לבחי' שבת וזוכים ליום שכולו שבת ומנוחה וכו' בבחי' יבא שלום ינוחו על משכבותם ינוחו דייקא בחי' שבת ומנוחה. וכ"ש בדניאל ואתה לך לקץ ותנוח וכו' ומאחר שנכללים בבחי' קודשת יום שכולו שבת ומנוחה וכו'. על ידי זה נתקדש המשכן שהוא בחי' בנין היכל הקודש שנוכל לעסוק בזה לקרב נפשות להשי"ת כי אין בנו כח לעסוק בזה כ"א בכח הצדיקי אמת המופלגים במעלה מאד שנסתלקו שהם בחי' שבת. כי אחר הסתלקותם דייקא זוכים ביותר לבחי' שבת כי נכללים מיד ביום שכולו שבת ומנוחה. ועל ידי זה דייקא יכולים לעסוק בבנין הנ" שזהעיקר העבודה שבמשכן ובימה,ק לכפר על ישראל ולקרבם להשי"ת. וע"כ נתחנך המשכן ע"י הסתלקותם דייקא וכנ"ל. וזה שאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. אקדש דייקא. אכבד דייקא זה בחי' היכל הקודש הנ"ל שהוא בחי' קודש וכבוד כי היכל הוא בחי' כבוד בחי' ובהיכלו כולו אומר כבוד כ"ש שם. נמצא שהיכל הקודש זה בחי' קדושתו וכבודו ית' שנתגלה על ידי התקרבות הנפשות אליו יתברך בחי' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וכנ"ל. אקדש אכבד דייקא, בחי' היכל הקודש הנ"ל שכל זה נתתקן ע"י הסתלקותם דייקא וכנ"ל:

אות ח וע"כ ביוה"כ שאז עיקר התיקון של בחי' היכל הקודש הנ"ל כי אז נכנס הכה"ג לפני ולפנים למקום הארון ששם עיקר פנימיות הקדושה של בחי' היכל הקודש הנ"ל כי אז כל ישראל שבין בתשובה ומוחלין להם כל עונותיהם ונתקרבים כולם להש"י. וע"כ כשצוה על עבודת יוה"כ התחיל אחרי מות שני בני אהרן וכו'. כי עיקר עבודת יוה"כ התחיל אחרי מות שני בני אהרן וכו'. כי עיקר עבודת יהו"כ שהוא בחי' תיקון הנפשות בחי' תיקון ההיכל הקודש הנ"ל הוא עלי ידי מיתת הצדיקים הגדולים בחי' בני אהרן וכנ"ל אבל אהרן הכהן וכל הכהנים שאחריו שהם בחי' הצדיקי אמת אשר בחיים העוסקים בזה בחייהם הם מוזהרים ואל יבא בכל עת אל הקודש וכו' כי אסור לדחוק את השעה וכנ"ל. רק צריכים לבטל א"ע בכל פעם ולסמוך על הש, ילבד שזהו בחי' שבת וכנ"ל: