תערובות ג

אות א ענין ביטול האיסור בששים. ע"פ מה שכתב רבינו ז"לבספר הא"ב החדש ומובא בלק"ת (סי' כ"ט) כשאירע שאלה ע"י תערובות איסור בהיתר ואין בהיתר לבטל את האיסור זה סימן שפגם ביחוד של מעלה. כי כל היחודים הם בחי' ביטול האיסור וכו' בחי' אלקים מושיב יחידים ביתה. היינו יחודים וזווגים, אזי מוציא אסורים בכושרות, שנעשה האיסור כשר בחינת ביטול האיסור וכו':

והדבר מובן קצ. כי עיקר היחוד הוא בחי' ביטול האיסור כי זה עיקר היחוד ובלא זה אין שייך יחוד כלל. כי עיקר היחוד הוא לייחד אחר הבריאהשיהיה נכלל בקודם הבריאה דהיינו בו ית'. ובאמת השי"ת הוא אחד ושמו אחד, וכמ ושקודם הבריאה הי' הוא ית' יחיד כמו כן אחר הבריאה כמ"ש אני ה' לא שניתי ואיך שייך יחוד אצלו. כי עיקר היחוד כשמחברים ומייחדים שני דברים זה עם זה, אבל באחד לבד אין שייך יחוד. ובאמת השי"ת הוא בתכלית היחדו עם אחר הבריאה כמו קודם הבריאה. כי אין שום דבר שיפסיק בינו ובין הבריאה כי הוא ית' מחי' את כולם. וא"כ אין שייך יחוד כלל כנ"ל, אך עיקר היחוד מה שצריכין לייחד יחודים, הוארק מחמת האיסור שהוא הקליפה שהוא בחי' מסך המבדילשחוצץ ומפסיק כביכול בין הבריאה ובינו ית' בבחי' כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם וכו'. כי תיכף כשברא הש"י את הבריא' הוכרח כביכול לצמצם אלקותו וכו'. ומתחילת הצמצום שהוא תוקף הדין משם השתלשלו' אחיזת הס"א. ובאמת זה עיקר קיום העולם ובלא זה לא היה אפשר לברא את העולם. כי אל"כ הי' הכל אחד והכל אין סוף ולא היה מקום לבריאה כמבואר בתחילת הע"ח, וכמובר בדברי רבינו ז"ל בספר הראשון כ"פ. וזה עיקר עבודתינו להכניע ולבטל ולהמתיק אחיזת הס"א שהיא האיסור והקליפה כדי שיהי' נכלל אחר בריאה בקודם הבריאה. כי מחמת אחיזת הס"א נתרחקה הבריאה ממנו ית' וע"כ שייך יחוד דהיינו לבטל אחיזתם כדי שתהיה נכללת אחר הבריאה בקודם הבריאה דהיינו שיהיה נכלל מדת הדין במד תהרחמים שזה עיקר היחוד כידוע. נמצא שבכל עת שעושין איזה יחוד למעלה בהכרח שיהיה בחי' ביטול האיסור דהיינו הקליפ' כי בל"ז אין שייך יחוד כלל כנ"ל. כי עיקר היחוד הוא כביכול כשמייחדין שני דברים הפכיים כמ ומדת הרחמים ומדת הדין. ובאמת לאמתו גם מדת הרחמים ומדת הדין הם שניהם אחד פשוט ואין שום שינוי ופירוד ביניהם חס ושלום שיהי שייך יחוד אצלם. ועיקר השינוי והפירוד ביניהם חס ושלום הוא רק מחמת אחיזת האיסור שהוא הקליפה שנאחז בבח"י מדה"ד ורק מחמת זה שייךיחוד. דהיינו שצריכין להמתיק מדת הדין ברחמים עד שיתבטל לגמרי האיסור הנאחז ממנו. ואז מתייחד מדה"ד במדה"ר כי באמת כולו חד כנ"ל. נממא שעיקר היחוד הוארק ביטול האיסור שהוא הקליפה כי בל"ז אין שייך יחוד כלל כנ"ל. וזה בחי' ביטול האיסור בששים כי ששים זה בחינת יחוד בבחי' הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וכו'. מטתו שלשלמה זה בחי' יחדו שהואנעשה כשיש בחי' ששים גבורים סביב וכו'. נמצא שע"י ששים נעשה בחי' יחוד וכשיש יחוד אזי הוא ביטול האיסור כנ"ל וע"כ האיסור בטל בששים דייקא. כי ששים הואבחי' יחוד שעל ידי זה בטל האיסור כנ"ל. כי ששים גבורים הם מרמזין על ששים רבוא ישראל כשפרש"י שם ועיקרהיחוד נעשהע"י ששים רבוא שמות ישראל שהם בחי' מטה שלימה. וע"כ לא קיבלו ישראל את התורה עד שהיו ששים רבוא. כי קבלת התורההוא ע"י יחודא דקוב"ה ושכינתיה שנעשה בשבועות שאז הוא שלימות היחוד שלמעלה כמובא וכמ"ש רבינו ז"ל במאמר אשרי העם השגחה (סי' י"ג) עיין שם. ועל כן לא קיבלו ישראל את התורה עד שבא יתרו ונתגייר זהבחי' ביטול האיסור בהיתר. כי יתרו שהי' תחילה בסטרא דמסאבא שהוא בחי' איסור וע"י שנכללו ישראל אז עד ששים רבוא וזכו אז לתכלית הייחוד על ידי זה הנתבטל האיסור עד שנתהפך האיסור להיתר. דהיינו שיצא יתרו מסטרא דמסאבא מבחי' איסור ונתהפך להיתר דהיינו שנתגיר ונכנס לקדושת ישראל. ואז דייקא קיבלו ישראל את התורה אחר שנתגייר יתרו. כי אז דייקא זכו לתכלית היחדו כי זזה עיקר היחוד כשהאיסור נתהפך להיתר שזה בחי' מה שנתגייר יתרו כנ"ל. ועל ידי זה דייקא קיבלו את התורה. כי עיקר קבלת התורההוא עז,י שלימת היחוד כנ"ל. ועיקר שלימת היחוד הוא כשנתבטל האיסור שהוא בחי' מה שנתגייר יתרו וכו' כנ"ל:

אות ב וע"כ רצה משה רבינו ע"ה לקרב את הערב רב. כ"ש וגם ערב רב עלה אתם. כי מחמת שראה שישראל הם אז ששי רבוא כולם קדושים ובתוכם ה'. וזוכין אז לתכלית היחוד. על כן אמר שיוכל לקרב כל הערב רב, ערב דייקא. בחי' תערובות איסור בהיתר. כי האיסור נתבטל בהיתר ע"י בחי' ששים שהוא שלימת היחוד דהיינו ששים רבוא נשמות ישראל וכו' כנ"ל. אבל אעפ"כ לא הסכים עמו הש"י כי מחמת שהי' תערובות האיסור רב מאד. כ"ש וגם ערב רב עלה אתם. ע"כ לא הי' כח בהיתר דהיינו ששים רבוא ישראל לבטל את תערובות האיסור שהיו הרבה מד בי' ערב רב. ואדרבא הם הורידו אותם מקדושתם. כ"ש לך רד כי שחת עמך וכו'. ומחמת זה נתגלגלו כל הגליו. ובפרט הגלות האחרון הזה שישראל הם בגלות ארוך כזה ומשה רבינו עמהם. כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא כמובא. והכל בשביל לתקן פגם הנ"ל ש להערב רב כמובא. וע"כ כל מה שישראל מתרבין מתקרבת הגאולה ביותר כ"ש הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה. כי כל מה שמתרבין ישראל ביותר יש להם כח ביותר לבטל האיסור ע"י ריבוי ההיתר על האיסור. כי כל מה שמתרבין ישראל, נתרבה ונתגדל היחודים של מעלה יותר ונתבטל האיסור ביותר. עדשיתרבו ישראל כ"כ עד שיהי' להם כח לבטל כל תערובת הערב רב אע"פ שהם רבים. אף עפ"כ ישראל יתרבו כ"כ עד שיהי' להם כח לבטלם. ואז יתבטלו הערב רב לגמרי ויתהפכו להיתר בבחי' ונשאר גם הוא לאלקינו. ואז יבא משיח ב"ב:

אות ג וזהו והי' מספר בני ישראל כחול הים וכו' והי' בקמום אשר יאמר להם לא עמי את םיאמר להם בני אל חי ויקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו וכו'. היינו ע"י שיתרבו ישראל מאד מאד. עד שיהי' מספר בני ישראל כחול הים וכו'. אז דטיקא במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם. דהיינו שנתערב ונתאחד בהם אחיזת האיסור דהיינו הס"א בחי' אחיזת ותערובת הערב רב אשר רק על ידי זה נתרחקו ישראל מאביהם שבשמים עד שנאמר להם לא עמי אתם. ושם דייקא במקום אשר נאמר להם לא עמי יאמר להם עתה בינ אל חי. כי עכשיו ע"י ריבוי ישראל נתבטל האיסור עד שהאיסור עצמו נתהפך להיתר ונכנס אל הקדושה עד שנתהפל מהיפך אל היפך. ודייקא במקום אשר יאמר להם לא עמי יאמר להם בני אל חי כי האיסור והס,א נתהפך להיתר ולקדושה כנ"ל:

אות ד וזה בחי' קטרת שהי' בהם חלבנה. כי קטרת היא עיקר היחוד. כי סילוקא דקטרת עד א"ס. ועש"ז נקרא קטרת ע, ש היחוד והקישור. כי קטרת לשון קשר שמייחד ומקשר כל העולמות בשרשן. שזה עיקר היחוד ליחד ולקשר אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ הי' מוכרח שיהי' חלבנה ריחה רע שהוא מרמז על פושעי ישראל כמובא. וע"כ א"א להקטיר קטרת שהוא עיקר היחוד. כ"א כשמערבין בהם חלבנה שהוא בחי' ביטול האיסור. כי עיקר היחוד על ידי ביטול האיסור בהיתר כנ"ל. שהוא בח'י תערובות חלבנה בקטרת כנ"ל. וע"כ למדו רז"ל מזה כל תפילה שאין בה מתפילת פושעי ישראל אינה תפילה כי ע"י התפילה מייחדין יחודים כידו. וע"כ בהכרח שיתערב בה תפילת פושעי ישראל שהוא בחי' ביטול האיסור. כי זה עיקר שלימות היחוד כנ"ל:

אות ה וע"כ עיקר היחוד והזווג הוא בשבת. כי עיקר היחוד הוא שנכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהואבחי' ששת ימי המעשה שנכללין בשבת. כי ששת ימי המעשה הם בחי' אחר הבריאה כי בהם בראה' את כל הבריאה ושבת הור בחי' עוה"ב שהוא בחי' קודם הבריאה כי עוה"ב קדם לעולם, ועיקר אחיזת האיסור הוא בששת ימי המעשה שהם בחי' אחר הבריאה כנ"ל כי ששת ימי המעשה הם בחי' ששה סדרי משנה בחי' אסר ומותר כשר ופסול טמא וטהור כידוע. נמצאשעיקר אחיזת האיסור הוא בששת ימי המעשה שכלולים מאיסור והיתר וכו' כנ"ל. ועיקר היחוד בשבת הוא כשזוכין לברר ששת ימי המעשה לבטל מהם אחיזת האיסור כדי שיהיו נכללין ששת ימי המעשה בשבת ואז נעשה שלימת היחוד ואז נתהפך האיסור להיתר. כי כל ששת ימי המעשה שהי' נאחז בהם האיסור כנ"ל. נתהפכין עכשיו אל הקדושה ונכללין בשבת שהוא תכלית היחוד, נמצא שנתהפך האיסור להיתר, וזה שבת דמעלי שבתא שצריכין דייקא להויף מחול על הקודש נמצא שנעשה מחול קודש, זה בחי' ביטול האיסרו שמחול שמשם אחיזת האיסור נעשה שבת קודש. וכ"ז ע"י שמקדשין עצמן בששת ימי המעשה החול, שעל ידי זה יש לו כח שיהיו נכללין הששת ימי החול בשבת קודש בבחי' מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. ועיקר הקדושה ע" יהתורה שהיא בחי' יו"ד, בחי' עשרת הדברות. שהם כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם בששת ימי המעשה. ואז נכללין ששת הימים כ"א מיו"ד. ויו"ד פ' וי"ו הוא ששים ואז נעשה היחוד בשבת שעיקר היחוד ע"י בחי' ששי םכנ"ל שהואבחי' כלליות ששת ימים שכלולים מששים כנ"ל שנכללין בשבת שהוא תכלית היחוד. ואז הוא ביטול האידור שנתאחז בששת ימי המעשה שכלולים מאיסור והיתר וכו' כנ"ל:

אות י וזה בחינת ערבי נחל שמקשרין עם הארבע מינים, כי ערבי נחל מרמזין על פושעי ישראל שאין להם לא טעם ולא ריח, ואז ע"י גודל היחודים שעושין בסוכות ע"י הד' מניים שהם יחודא דקוב"ה ושכינתיה כידוע. על ידי זה נתבטל האיסור שזה עיקר היחוד כנ", וזהו בחי' הערבי נחל שהם בחי' פושעי ישראל שהם נתקשרין ונכללין ג"כ בקדושה שזה בחי' ביטול האיסור וכו' כנ"ל, ועש"ז נקראים ערבי לשון תערובות כי עיקר תקונם ע"י שזוכין להתקשר ולהתערב בקדושה, על ידי זה הקדושה מתרבה עליהן עד שהם נתבטלין גם כן אל הקדושה ע" יגודל היחוד שהוא בחי' ביטול האיסור כנ"ל. וכ"ז זוכין ע"י התשובה של ר"ה ויוה"כ ועשי"ת. כי תשובה הוא בחי' ביטול האיסור בח'י זדונות נתהפכין לזכיות, כי ע"י התשובה עיקר היחוד כידוע, כי עש" נקרא תשובה, בחי' שובה ה', שהה' מתחברת בשלש אותיות ראשונות שזה עיקר הייחוד. ועל ידי זה נתבטל הא יסור בחי' זדונות נתהפכין לזכיות, ואז זוכין אח"כ ליחד יחודים גדולים בד' מניים ומקשרים עמהם ערבי נחל, שהוא בחי' ביטול האיסור כי זה עיקר שלימות היחוד כשנתבטל האיסור דייקא כנ"ל:

אות ז וזה בחי' הושענא רבא, שאז לוקחין ערבי נחל לבדם, כי כל ששה ימים הי' מקשרין הערבות עם הד' מינים, והיו מנענעים בהם בששה קצוות ועל ידי זה נתבטל האיסור כנ"ל, בחי' ביטול האיסור בששים דהיינו בששה קצוות שכ"א כלול מיו"ד, וע"כ נקרא סוכות חג האסיף שאוסף כל מני מאכל זה בחי' ביטול האיסור, דהיינו שאוסף כל מיני מאכל, כי האיסור נתבטל בששים ונתהפך להיתר כנ", וע"כ אז סבסוכות מקריבין ע' פרים כנגד ע' אומות, כדי שיהי' להם קיום כל זמן שאנו צריכין להם להיות אצלם בגלות כדי לברר מהם הנצוצות והטוב שנתערב בהם. ועל ידי זה אנו מוציאין ותולשין גם מהרע שנתהפך לטוב, כמובא בדברי רבינו ז"ל (סי' י"ז) שזהו בח'י הגרים שמתגיירין כשרז"ל לא גלו ישראל בין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, וזה הרע שנתהפך לטוב דהיינו הגרים שמתגיירין זה בחי' ביטול האיסור כנ"ל, וכל זה נעשה בסוכות ע"י הע' פרים שמקריבין בשבילם, נמצא שבסוכות הוא בחי' ביטול האיסור ואז האיסור נתהפך להיתר, וע"כ בהושענא רבא אז לוקחין ערבי נחלם לבדם, להורות גודל כחינו שהאיסור נתהפך להיתר עד שעכשיו אנו יכולים לעשות תקונים ויחודים למעל' עם ערבי נחלם לבדם, כי נתהפכו בחי' הערבי נחל בחי' פושעי ישראל לקדושה גמורהעד שמהם לבדם דייקא נעשה יחוד גדול למעלה, שזה בחי' הערבי נחל לבדם שלוקחין וחובטין בהושענא רבא, וזהו תכלית היחוד בשלימות כשהאיסגרו נתהפך להיתר גמור ולקדושה גמורה, וע"כ בשמיני עצרת אז הוא תכלית שלימות היחדו כמובא וכנ"ל:

אות ח וזה בחי' ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים, שאנו מבקשין על אחיזת הרע שיש בנו שיערב אותו הש"י עם רב טוב עד שהרע יתהפך לטיוב ואז לא יהי' שום כח להסט"א לעשוק אותנו חס ושלום וזהו ערוב עבדך לטוב וכו':

הלכות תערובות הלכה ד' נכללת בה' בב"ח הלכה ד' אות כ"ב)