Segment 2
אות א ראשית הגז וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים:
Section 2 (ב)
Segment 3
ע"פ המאמר כי מרחמם ינהגם בסי' ז' וכו' ע"ש כל המאמר וכבר הובא זה המאמר כ"פ. והכלל לענינינו שהצדיק הדור צריך להשאיר השארה אחריו להאיר בבנים ותלמידים כי העיקר הרחמנות הוא להמשיך הדעת בעולם לדעת כי ה' שלייט בארץ ולהוציא את ישראל מעונות שהם רוח שטות היפך הדעת וכל אדם צריך לעסוק בזה וכו' ועי"ז שעוסקין להאיר הדעת בבנים ותלמידים. עי"ז זוכין לאורות המקיפים וכו' ע"ש. גם זה החכם הנ"ל שזוכה להמשיך המקיפים צריך לידע איזה מקיפים שהוא צריך להמשיכם שזהו בחי' סייג לחכמה שתיקה שצריך לעשות סייג לדבריו ולשתוק לפעמים כדי שלא יכנוס בהמקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם כי הם למעלה מהזמן וכו' וזה בחי' חנוכה וכו' בחי' להצהיל פנים משמן ולחם וכו' ע"ש כל זה היטב היטב:
And this is the aspect of the mitzvah of milah on the eighth [day] — for in truth the primary tachlis [ultimate purpose and goal of man] is to attain this complete da'as described above, until one merits the aspect of being beyond time, at which point one merits to recognize Hashem blessed be He as is fitting — which is the very purpose for which man was created. As stated in the holy Zohar: ikkár habe'ri'ah hayesah bigin d'yishtamo'dain leih — "the primary purpose of creation was that [created beings] should come to know Him" [ Zohar I, 11b ]. For Hashem blessed be He is beyond time, and it is impossible to truly know Him, blessed be He, except for one who has attained this complete da'as through which time is nullified entirely, as above — which is the aspect of all the delight of Olam Habá [the World to Come], which is beyond time. As Rabbaynoo z"l wrote in Likutay Moharan II §7: that all the time of this world — what has been and what will be — does not amount even to a single hour of the World to Come, for there all is beyond time, etc.
Segment 5
אות ב וזה בחי' ראשית הגז שצריכין ליתן לכהן כי גיזת הצאן דהיינו הצמר הוא לבושין כי עושין מצמר לבושין וכל הלבושין הם נמשכין מבחי' מקיפים בסוד החשמ"ל. וע"כ כשגוזזין הצאן שזה בחי' לבושין שהם בחי' המקיפים שזוכין להשיג שמהן נעשין לבושין להנשמה בבחי' כבשים ללבושיך כשדרז"ל דברים שהם כבשונו של עולם וכו' כיכל המקיפים שמשיגין דהיינו שזוכין להבין ולהשיג חידושי אורייתא מה שלא היו מבינים מתחילה מזה נעשין לבושים בחי' חלוקא דרבנן. וזה בחי' גיזת הצאן שעושין מהם לבושין כנ"ל. בחי' וכרחל לפני גוזזיה ודרז"ל על התורה שבע"פ שגוזזין ממנה הלכות היינו חידושי תורה בחי' השגת המקיפים הנ"ל שהם בחי' לבושין הנעשין מגיזת צמר כנ"ל כי צמר הוא בחי' תיקונא דיקנא בחי' הנותן שלג כצמר בחי' מן המצ"ר אותיות צמ"ר וכו' כמובא כבר וכל המקיפין הנ"ל נמשכין מבחי' זקן שבקדשוה שהוא זקנה אריכות ימים ושנים שהוא שורש כל המקיפין שכולם נמשכין משם שהוא בחי' עוה,ב שהוא עולם שכולו ארוך וכו' כמבואר שם במאמר הנ"ל. אבל אי אפשר להמשיך אלו הלבושין והמקיפין הנ"ל שהם בחי' גיזת הצאן כנ"ל כ"א ע"י הצדיק והרב שבדור. שהוא מאיר הדעת בבנים ותלמידים שהוא זוכה להמקיפים העליונים הנ"ל בחי' אריכות ימים ושנים וכו' כנ"ל. ורק הוא יכול להמשיך המקיפים הנ"ל וגם הוא יודע איזה מקיפים להמשיך ואיזה מקיפים שלא להמשיך כי יש דברים שאסורלגלותם וצריכין לשתוק וכו' בחי' סייג לחכמה שתיקה וכו' כנ"ל:
And this is the primary ultimate purpose of man — to merit the life of Olam Habá, which is the aspect of being beyond time, where one comes to know Hashem blessed be He who is beyond time. This is the primary purpose of all Torah and mitzvos, and for this man was created. And all of this is attained through shlemus hada'as [the perfection and completion of da'as], through which time is nullified entirely, as above.
Segment 6
וזה מה שצותה תורה ליתן ראשית הגז לכהן כי הכהן הוא כלול מבן ותלמיד כ"ש להורות את בני ישראל כוו' כמבואר שם במאמר הנ"ל כיהכהן הוא בחי' הצדיק והרב שבדור שמאיר בבן ותלמיד כ"ש כי שפת יכהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכו' ודרז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' וע"כ מי שרוצה לגוז צאנו ורוצה להמשיך לבושין דקדושה שהם בחי' מקיפים הנ"ל צריך ליתן ראשית הגז לכהן כי א"א להמשיך הלבושין בחי' מקיפים הנ"ל. שהם בחי' גיזת הצאן כ"א ע"י הכהן שהוא בחי' הצדיק שבדור שכלול מבן ותלמיד כי רק הוא יכול להמשיך המקיפין בחי' לבושין הנ"ל כנ"ל:
And this is the aspect of the mitzvah of milah — to cut away and remove the orlah d'chafyah al bris [the foreskin that covers the covenant], through which one removes the kisilus v'hastuus [foolishness and obtuseness] that covers the moach [brain / mind]. As is stated in the Tikkunay Zohar : that through milah and peri'ah one removes the ananin d'mechasyan al einin d'innun Romi rabbá v'Romi ze'irá — "the clouds that cover the eyes, which are the great Rome and the lesser Rome" [ Tikkunay Zohar 21 ]. And those clouds covering the eyes are the aspect of the kelipós [husks / shells] that precede the fruit — covering the moach — from which all foolishness and absence of da'as derive, and from which the primary grip of time derives. For through this [absence of da'as], all the ta'avós [appetites and cravings] and the pursuit of the things of this world — all exist in the realm of tachas hazman [beneath / under time]. For in the aspect of being beyond time, all appetites are nullified there — there is no foothold for appetites, confusion, and the obstacles to Divine service, except in the realm beneath time that derives from the absence of da'as, as above.
Segment 8
אות ג וגם עיקר התיקון של המשכת המקיפין הנ"ל הוא ע"י השתיקה שהוא בחי' סייג לחכמה שתיקה כי אין מי שיוכל להמשיך המקיפין הנ"ל כראוי ולהכניס דעת בישראל לדעת כי ה' הוא האלקים כ"א מי שהוא בבחי' שתיקה שהוא בחי' משה רבינו ע"ה כי עיקר התיקון ע"י השתיקה ע"י שיודע לכוין וליתן סייג לדבריו לשתוק כשמגיע למקום שצריכין לשתוק כי אם לא ישתוק ויגלה יותר יתקלקל הדעת לגמרי כי יחזור הקשיא למקומה ביתר עוז כמבואר שם היטב במאמר הנ"ל ע"ש. כי עיקר המשכת המקיפין דהיניו להארי הדעת בישראל העיקר הוא להוציל ישראל מעבירות שהם רוח שטות, וזה ידוע שכל העונות נמשכין מבחי' ריבוי אור שגרם שבירת כלים מיתת המלכים שמשם נמשך היהצ"ר וכל הסטרין אחרנין וכל העונות ח"ו כידוע. וע"כ עיקר התיקון ע"י צמצום האור לתקן כלים הרבה לקבל הארו בהדרגה ובמדה כראוי נמצא שעיקר תיקון הדעת הנ"ל שמציל מהעונות שהוא בחי' המשכת המקיפים הנ"ל עיקר התיקון ע"י השתיקה שהוא הצמצום שמצמצמין ומעכבין שלא לגלות יותר כי אם יגלה יותר יהי' ח"ו בחי' ריבוי אור וכו' שזהו בעצמו בחי' הנ"ל מ"ש שם שאם יגלה גם התירוץ תחזור הקושיא למקומה עדשיוכל ליכנס בקשיות ותירוצים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר התירוצים שיש שם וכו' כי זהו בחי' ריבוי אור הנ"ל שא"א לקבל ואז לא די שלא יציל מעונות אדרבא עי"ז נמשכין ח"ו העונות ח"ו כי הם נמשכין מבחי' ריבוי אור וכו' כנ"ל. ע"כ עיקר התיקון ע"י השתיקה והצמצום כנ"ל וזה אין מי שידע איך להמשיך אלו המקיפים ולצמצם ולשתוק בקמום שצריכין לשתוק כ"א צדיק הדור שהוא בחי' כהן. ע"כ צריכין ליתן ראשית הגז לכהן שעל ידי זה מתקשרין לכהן וזוכין לקבל ממנו דעת ולהמשיך המקפים שהם בחי' לבושין כראוי וללא לצאת חוץ מהמדה שלא ליכנוס בהמקיפים שאסוק להמשיכם כי במופלא ממך אל תדרוש וע"כ צריך ליתן בתחילה מהגיזה שהוא בחי' לבושין הנ"ל הראשית לכהן והשאר נשאר לו שזהו בחי' צמצום של השתיקה הנ"ל שאין רודפין לחקור במה שאי ןלו רשות רק ממשיכין לבושין ומקיפין השייכין לו וראשית הדעת שהוא שורש הדעת שהוא בחי' ראשית הגז שזהו בחי' המקיפים שהם בחי' אריכות ימים ושנים לעלה מהזמן זה ניתן לכהן שהוא צריד הדור שהוא בחי' זקן דקדושה. בחי' כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו כי אלו המקפים אין אנו יכולין לקבל והם שייכים רק להכהן שהוא בחי' הצדיק שבדור שרק הוא זוכה להם כי הוא נגדינו בבחי' למעלה מהזמן ורק הוא מקבל אלו המקיפים והוא ממשיך לנו מקיפים היינו שמכניס בנו דעת להוציאנו מעונות ולגלות לנו גדולת הבורא ית' בהדרגה ובמדה כאורי. נמצא שע"י שנותנין ראשית הגז לכהן נתקדשה כל הגיזה שהוא בחי' לבושין בחי' מקיפין וזוכין לדעת דקדושה כראוי ולבלי לכנוס למה שהוא למעלה ממדריגתו. בחי' במופלא ממך אל תדרוש. כי ראשית הגז דהיינו ראשית הדעת ניתן לכהן. כי א"א לקבל ולהשיג כל הדעת בשלימות שלא יתקלקל הדעת לגמרי ח"ו כנ"ל. כי הראשית והעקרי שורש הדעת שייך רק לכהן שהוא בחי' הרב והזקן שבקדושה וכו' כנ"ל:
It is regarding this that Koheles raises his voice throughout the entire book of Ecclesiastes: "Vanity of vanities, said Koheles" etc., "what profit has man in all his labor which he labors under the sun?" [ Ecclesiastes 1:2–3 ]; "I saw all the deeds done under the sun, and behold all is vanity and vexation of spirit" etc. [ Ecclesiastes 1:14 ] — and many more like these. For all the vanities and vexation of spirit and evil deeds are done "under the sun" specifically — that is, beneath time — which derives from the absence of da'as. And therefore our Sages of blessed memory taught: "a person does not transgress unless a spirit of folly enters him" [ Sotah 3a ] — for when da'as is complete, one approaches the aspect of being beyond time, where there is no appetite, no vanity, and no evil deed beneath the sun and beneath time.
Segment 10
אות ד וזה בחי' וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר ה' אלקיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים כי הכהן זוכה לשרת בבית המקדש שכלול מבן ותלמיד כמבואא במאמר הנ"ל. וע"כ שם בביהמ"ק נתכרפין כל העוונות ע"י הכהן שעוסק בקרבנות שמכפרין כי הביהמ"ק והכהן הוא בחי' הדעת שממשיכין בבן ותלמיד שהוא בחי' המקיפין הנ"ל שהם ההיפך מהעוונות שהם רוח שטות כנ"ל. ובשביל זה נותנין ראשית הגז לכהן כדי לזכות להמשיך הלבושין שהם גיזת הצאן בחי' מקיפים הנ"ל להמשיכן בקדושה כראוי כנ"ל וזה לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים הוא ובניו זה בחי' המשכת הדעת בבן ותלמיד שהם בחי' בנים כי גם התלמידים נקראים בנים כשדרז"ל כ"ש וכל בניך לימודי ה'. וזהו הוא ובניו כל הימים כל הימים דייקא כי הכהן ע"י עבודתו בביהמ"ק עי"ז ממשיך הדעת שהוא בחי' המשכת המקיפין בבן ותלמיד בהדרגה ובמדה שלא לעלות למעלה מהזמן.רק לגלות מה שאפשר להשיג בימים ובמדות וזה כי בו בחר ה' אלקיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים. כי הוא ממשיך המקיפין לבן ותלמיד כל הימים דייקא היינו מה שאפשר להשיג בימים ובזמן. ועושה סייג לדבריו שלא לעלות למה שא"א להשיג כל היים כי אין הזמן מספיק לבאר הדעת הזה וכו' כנ"ל ע"כ צריכין ליתן לו ראשית הגז כנ"ל:
And this is the primary essence of the mitzvah of milah — to cut the orlah, which is the tikkun habris [rectification of the covenant], in order to remove the foolishness covering the moach. For the tikkun hada'as [rectification of da'as] is through the tikkun habris — for siluká diYesodá ad Abbá v'Immá — "the ascent of Yesod [Foundation] reaches all the way to Abbá and Immá" [i.e., to Chochmah and Binah, the root of da'as], as is well known [ see Likutay Moharan I §49 ].
Segment 12
אות ה וזה בחי' בגדי כהונה שהי' בהם צמר שהם מכפרין עוונות כשרז,ל כי הבגדים של הכהן הם בחי' המקיפין הנ"ל. שהם ההיך מעוונות והם מכפרין כל העוונות כי עיקר כפרת כל העוונות הוא ע"י הדעת העליון מאד שהוא המקיפים של הצדיק הדור. שהוא בחי' כהן שהם בחי' אריכות ימים ושנים בחי' עוה"ב. שהוא בחי' תשובה בחי' יוה"כ בחי' כתר ששם נתכפרין כל העוונות ותנהפכין שם כל העוונות לזכיות כידוע. וזהו בחי' חוט של צמר שהי' תולה ביוה"כ שהי' מלבין העוונות של כל השנה. בחי' אם יאדימו כתולע כצמר יהיו כשרז"ל כי צמר כבשים הוא בחי' זקן דקדשוה בחי' ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר נקא לנקות ישראל מעוונות. כי עיקר כפרת כל העוונות הוא ע"י המקיפים הנ"ל שהם בחי' צמר כנ"ל וזה בחי' שני כבשים של התמידין שהי' מכפרין כל העוונות כ"ש שם רבינו ז"ל כי עיקר הכפרה ע"י כבשים שהם כבשי דרחמנא בחי' מקיפים הנ"ל שזהו בחי' צמר כבשים בחי' כבשים ללבושיך כנ"ל:
Section 3 (ג)
Segment 13
וזהו שנסמך פ' בגדי כהונה למצות שמן המנורה. כ"ש בתחילת פ' תצוה כי שמן המנורה זה בחי' המקיפים הנ"ל. בחי' להצהיל פנים משמן כוו'. שזהו בח'י חנוכה שזוכין ע"י יוה"כ כ"ש שם ע"ש. וזהו בחי' בגדי כהונה שהי' בהם צמר בחי' לבושין הנ"ל שהם נמשכין מהמקיפין הנ"ל מבחי' שמן המנורה כנ"ל. וע"כ הם ח' ימי חנוכה כנגד ח' בגדי כהן גדול. שעיקר כפרת העוונו תלוי בו וכל עובדות יום כפור תלוי בו כי חנוכה נעשה ע"י יום כפור דהיינו ע"י כפרת העוונות כנ"ל:
And this is the aspect of the mitzvah of milah on the eighth [day] — for although the primary tachlis is to merit the aspect of being beyond time, until time is nullified entirely as above, nevertheless one cannot attain this except through one's neshamah having descended down into this world, until it became clothed in days, in time, and in middos [character traits / emotive attributes]. And a person must lengthen his days precisely in this world — even though in truth his entire tachlis is to merit the nullification of time and the aspect of being beyond time — nonetheless he must precisely lengthen his days and years in this world. For each additional day he lives and serves Hashem in this world in time and in days, through this he completes his da'as further and merits further to be included in the aspect of being beyond time.
Segment 14
וזה בחי' מה שהי' נוהגין לעשות משתה בגזוז הצאן כשפרש"י אצל נבל ואבשלום כי גיזת הצאן הוא בחי' המשכת המקיפים שהם בחי' השגת בן ותלמיד שעי"זזוכין להארת הרצון בשעת האכילה דייקא כי מכלליות בן ותלמדי משם מקבל המלכות הפרנסה וכו' ע"ש. וע"כ היו עושין סעודה אז כי אז זוכין להארת הרצון בשעת האכילה כנ"ל. וזה בחי' וכרחל לפני גוזזיה נאלמה דייקא כי רחל לפני גוזזיה זה המשכת המקיפין בחי' שגוזזין ממנה הלכות ואזי צריכין לתת סייג לדבריו. בחי' סייג לחכמה שתיקה וזוה נאלמה בחי' שתיקה הנ"ל. וזהו בחי' העשירות שזוכין ע"י הצאן בחי' עשתרות צאנך ודרז"ל שמעשרות את בעליהן כי עיקר העשירות והפרנסה מקבלין ע"י המקיפין הנ"ל שהם בחי' צמר כבשים כנ"ל שמשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל:
And this is the primary meaning of arichas yamim [length of days] that one needs to merit in this world — the aspect of "that it may be well with you and that you shall lengthen your days" [ Deuteronomy 5:16 ] — that is, one should merit each and every day of his life to be included in the aspect of hayom she'kulo aroch [the day that is entirely long] — the aspect of Olam Habá that is beyond time. And this is the aspect of ziknah dikdushah [the holy dimension of old age], the aspect of "zakain — this one has acquired wisdom" [ zakain zeh kanah chochmah ], as our Sages of blessed memory taught [ Kiddushin 32b ]. For the more one ages, the more one needs to acquire true chochmah and da'as — and then one is included each day in the aspect of the holy ziknahd, the aspect of the true lengthening of days and years — the aspect of being beyond time — from which derives the essence of chayim [life] and the true source of arichas yamim. As is understood from the words of Rabbaynoo z"l in many places.
Segment 16
אות ז וזה בחי' ויוגד לתמר לאמר הנה חמיך עולה תמנתה לגזוז צאנו לגוז צאנו דייקא כי יהודה ותמר הי' צריכין לתקן נשמת ער ואונן שהי' משחיתים דרכם שזהו העון הגדול בתורה והוא כלל כל העוונות כי עיקר כל העוונות הם פגם הברית. כ"ש בזוה"ק עיקרא דיצרא בישא על עריין וכו'. ועיקר התיקון הוא ע"י בחי' גיזת הצאן שהוא בחי' המשכת המקיפין הנ"ל שעי"ז נתכפרין כל העוונות כנ"ל בבחי' ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. וע"כ אז דייקא כשעלה יהודה לגוז צאנו סבב הש"י שיתתקן עי"ז כנ"ל. כי ער ואונן הי' משחיתים דרכם על הארץ. ולא רצו להוליד בנים להשאיר שארית בארץ שזהו בחי' בן ותלמיד שצריכין להשאיר אחריו כדי שישאר דעתו בעוה"ז גם אחר מיתתו והם פגמו בזה נמצא שפגמו בהדעת הנ"ל בבחי' בן ותלמיד הנ"ל. וע"כ היה תיקונם ע"י גיז תהצאן דייקא כנ"ל. ואז נולד פרץ וזרח שמהם יצא משיח בן ודודכי עיקר התגלות הדעת הנ"ל יהיה רק בימי המשיח שיבא ב"ב. שאז ידעו הכל כי ה' הוא האלקים ואין שום תכלית בעולם כ"א לעסוק בעבודתו ית' ולשוב בתשובה ולבקש מחילה על עוונותיו כי משיח נקרא ע"ש שנמשח בשמן המשחה שהוא בחי' שמן משחת קודש שהוא בחי' הדעת הנ"ל. בחי' שמן של חנוכה. וע"כ קיבל דוד מלכותו ע"י שהיה רועה צאן כ"ש מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו. כי מלכות דוד הוא מלכות מישח שנמשך ע"י גיזת הצאן כנ"ל. ע"י המשכת הדעת בהדרגה ובמדה בחי' סייג לחכמה שתיקה בחי'וכרחל לפני גוזזיה נאלמה כנ"ל. ובשביל זה נקרא דוד יונת אלם כ"ש למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם וכו'. וכ"ש נאלמתי לא אפתח פי וכו' כי עיקר התיקון ע"י השתיקה כנ"ל:
For one who does not merit true da'as during the days of his life — even if he multiplies his days like the sand, this is no arichas yamim at all. As it is written: "even if he were to live a thousand years twice over and see no good" etc. [ Ecclesiastes 6:6 ]. For what advantage has he from the abundance of days that pass like a fleeting shadow? — for every single day a person dies, since the day he lived will not come again. And if so, he dies every day — in the aspect of "the day of death is [already reckoned] from the day of his birth" [ Ecclesiastes 7:1 ] — for immediately from the very day of his birth a person begins to die at once. This is plain and understood by every person of understanding. And if so, what advantage has the person of a hundred years over the person of a single day? On the contrary — this one dies for one day and this one dies for a hundred years. As it is written in Koheles: "is not the stillborn better than he?" [ Ecclesiastes 6:3 ]. For beneath time there is no true life whatsoever — for there resides the primary grip of sitrá d'mosá [the side of death], as is perceived tangibly by all: that time goes and dies each and every day and moment and hour. For all human beings and all creatures on the face of the earth from the beginning of time — they all go and die each hour and each day — for the day and the hour in which they live they will not live again, as above.
Segment 18
אות ח וע"כ בעת שגזז נבל צאנו ועשה סעודה. כי אז בעת גיזת הצאן דהיינו שגוזזין הלכות וממשיכין המקיפין הנ"ל אז עולה המלכות לקבל פרנסה וזוכין באכילה להארת הרצון הנ"ל כנ"ל. ע"כ אז שלח דוד אליו שיתן לו מסעודתו כי באמת עיקר הסעודה שייכה אליו לדוד המלך. כי עיקר הפרנסה ע"י המלך שהוא בחי' מלכות שעולה לקבל הפרנסה מים החכמהששם המיקיפיםן שהם בחי' גיזת הצאן כנ"ל. אשר ע"כ עיקר מלכות דוד נמשך ע"י גיזת הצאן של יהודה כנ"ל. וע"כ שלח דוד אליו ואמרתם כה לחי וכו'. כי זה העיקר לראות שתהי' הגיזה בקדושה כדי לזכות עי"ז לחיים הנמשכין מהמקיפין הנ"ל שנמשכין מבחי' אריכות ימים ושנים כי מי שאינו זוכה לגוז צאנו בקדושה דהיינו שפוגם בראשי תהגז לכהן אזי אינו זוכה ללבושין דקדושה הנ"ל. להלביש האור בהדרגה ובמדה כנ"ל. ואז הוא ח"ו ריבוי אור וכו' שמשם עיקר המיתה כידעו כי עיקר סטרא דמותא הוא כשפוגמין בהדעת של בחי' בן ותלמיד הנ"ל כי עיקר החיים הוא הדעת כ"ש החכמה תחיה ומ ישזוכה להמשיך הדעת דקדושה בבנים ותלמידים אינו מת כי הוא חי לעולם כי אפילו לאחר הסתלקותו נשאר דעתו אחריו שהוא עיקר החים ונשמתו מתלבשת בזה הדעת שהכניס בזה העולם בבנים ותלמדיים והרי הוא חי וקים לעולמי עד וכשרז"ל. צדיקים במיתתן קרויים חיים וע"כ ארז"ל דוד שהניח בן ממלא מקומו לא נאמרה בו מיתה כ"א שכיבה וזה בחי' דוד מלך ישראל חי וקיים כי דוד זכה להארי הדעת בבן ותלמדי כי היה יושב בשבת תחכמוני ולמד תורה לישראל. וע"כ זכה לעסוק בבנין ביהמ"ק ונקרא על שמו כ"ש ראה ביתך דוד כשרז"ל כי הוא זכה למצוא מקום הביהמ"ק וכו'. וביהמ"ק הוא כלליות בן ותלמיד שעי"ז חיים וקיימים לעולם כנ"ל. וע"כ דוד מלך ישראל חי וקיים אבל מי שפוגם ח"ו בדעת הנ"ל של בן ותלמיד. משם נמשך סטרא דמותא ח"ו שהוא היפך החיםי שהוא הדעת כנ"ל. כי עיקר המיתה ח"ו הוא רק כשאין זוכה להשאיר הדעת דקדושה אחריו וכו' כנ"ל. וע"כ שלח דוד לנבל בגזוז צאנו ואמרתם כה לחי כי רצה לתקנו ולברכו שתהי' הגיזה בחי' לבושין. שהם בחי' גיזת הצאן בחי' מקיפין הנ"ל שהוא הדעת של בן ותלמיד שזה עיקר החים כנ"ל כי נבל הי' גלגול לבן כמובא בכתבים ולבן פגם בהצאן שגזל מיעקב ושינה והחליף עמו ערת מונים כי יעקב זכה להוליד בניו בקדושה שהם בחי' בן ותלמיד בעת שעסק בהצאן. כי עי"ז נמשך בחי' הדעת הנ"ל שהוא בחי בן ותלמיד כנ"ל. וע"כ זכה אז לעשירות גדול כי עיקר העשירות והפרנסה נמשך משם כנ"ל. ולבן פגם בכל זה כי החליף עמו עשרת מונים. ורדף את יעקב ורצה לעקור את הכל ח"ו. וע"כ דוד רצה לתקן זאת ושלח לנבל בעת גיזת הצאן ואמרתם כה לחי וכו' שיזכה שתהי' הגיזה בבחי' חיים כוו' וכנ"ל. ונבל לא חפץ בברכה ועמד ברשעו ומרד במלכות דוד ע"כ מת עי"ז כי כשאין ממשיכין הגיזה דהיניו המקיפין בקדושה אזי בא מיתה עי"ז ח"ו שנמשך מריבוי אור וכו' שהוא פגם הלבושין כנ"ל. וע"כ המתין לו הקב"העד אחר יוה"כ אולי ישוב כשרז"ל ויהי כעשרת ימים ויגוף ה' את נבל ודרז"ל שהמתין לו הקב"ה עשי"ת. כי ביוה"כ אז נמחלין העוונות. ואז עיקר השגת הדעת של בן ותלמיד שהוא בחי' כהן וביהמ"ק. כי אז עיקר העבודה בביהמ"ק יותר מכל השנה. כי אז נכנסין בביהמ"ק לפני ולפנים. וע"כ עד יוה"כ הי' נבל יכול לתקן פגם הנ"ל. שפגם במלכות דוד בעת גיזת הצאן שעי"ז פגם בבן ותלמיד שמשם עיקר חיות וקיום המלכות דוד כנ"ל:
And therefore in truth our Sages of blessed memory said [ Berachos 18b ]: "the wicked are called dead even during their lifetimes" — since they are drawn after foolishness and ruach shtus [the spirit of folly], which is the aspect of beneath time — passing, vanishing, expiring every moment — which is the sitrá d'mosá. For the true essence of vitality is only from Chay Hachayim [the Life of all lives], who is beyond time. And the entire sustaining of time is primarily for the sake of Israel and for the sake of the tzaddikim who occupy all their days in Torah and avodah — through which they complete their da'as and are included in the aspect of being beyond time, binding and elevating the aspect of time to the aspect of being beyond time. And they merit true life, forever and eternally. And from them flows the primary vitality to all who enter the world, for the sustaining of the world — for everything was created and endures for the sake of the tzaddikim, as is well known.
Segment 20
אות ט וע"כ גם אבשלום מרד באיבו בעת גיזת הצאן. כ"ש ויהי גוזזים לאבשלום וכו'. כי הוא רצה למרוד באביו ולהשמיך המלכות לעצמו הנמשך ע"י בחי' גיזת הצאן כנ"ל. אבל באמת אין המלוכה שייכה כ"א לדוד ולזרעו עד עולם. וע"כ לא הי' כח לאבשלום להמשיך המלוכה ע"י גיזת הצאן כי לא זכה להמשיך המקיפים בקדושה ואזי אדרבה מת עי"ז כנ"ל. כי עיקר המיתה הוא כשמורדין בבחי' מלכות דוד. דהיינו כשפוגמין כנגד הצדיקים אמתיים שהם עוסקין להכניס הדעת בבן ותלמדי ששם מקבל מלכות בית דוד כי המלכות מקבל משם כנ"ל. כי צריכין ליתן הגדולה והממשלה והכבוד להצדיקים האמיתיים שהם יודעים להכניס הדעת בנו בהדרגה ובמדה ולשתוק בעת שצריכין לשתוק בבחי' עת לחשות ועת לדבר. שזהו בחי' חשמל עתים חשות עתים ממללות וחשמל הוא בחי' לבושין כנ"ל שזהו בחי' ראשית הגז שנותנין לכהן כנ"ל. כי עירק הדעת הוא אצלם ואז זוכין לחיים. כי עיקר החיים הוא משם מהקיפין הנ"ל שנמשכין מבחי' אריכת ימים ושנים אמן:
The general principle: the primary true vitality is in the aspect of being beyond time. But it is impossible to arrive at this except through man entering into time — where the primary nisayon v'tzeruf [trial and refinement] occurs — and one must precisely lengthen one's days in this world. For each additional day one lives and merits to sanctify oneself fittingly, one completes one's da'as further that day, and merits each day to be included further and further in the aspect of being beyond time — which is the primary tachlis, as above.
Segment 23
הלכות נידוי וכו' ושאר ההלכות עד הסוף אות י וזה בחי' נידוי על מי שמזלזל על דברי חכמים. כי פורץ גדר ישכנו נחש. כי כל דברי רבנן הם בחי' גדרים וסייגים בחי' משמרת למשמרת שלא יתקרב זר אל הקדושה כיעיקרהוא לדעת את ה' ולהכיר גדולתו ורוממותו ית' כ"ש בזוה"ק בגין דישתמודעין לי'. אבל א"א לזכות לזה הדעת כ"א ע"י התורה הקדושה והתורה הוא הדעת כי ע"י התורה זוכין לדעת אותו ית' וכשהדעת נמשך לבני אדם צריכין לעשות משמרת שלא יגע זר. ולא יהי' להס"א שום יניקה ח"ו מזה הדעת. וזה בחי' הגדרים והסייגים של כל דברי חכמים שעי"ז נשמר הדעת שלא יתקרב זר. וע"כ כל דברי חכמים הם בחי' חלוקא דרבנן. כי הם בחי' לבושין בסוד החשמל ששומר את המוחין והאמונה הקדושה שלא יקרב זר. וזה החשמ"ל נמשך מבחי' המקיפין הנ"ל שנמשכין מבחי' שתיקה שהוא תכלית המקיפין העליונים שא"א להשיגם שהם בחי' שתיקה בחי' שתוק כך עלה במחשבה ומשם נמשכין כל המקיפין. ומשם נמשכין כל הלבושין שהם בחי' חשמ"ל ששומר את האדם היינו את המוחין שהם עיקר האדם שלא יהי' יניקה להס"א מהם. כי חשמל הוא עתים חשות עתים ממללות כי יש מקיפים שצריכין להמשיכם שםה בבחי' דיבור. כי מדברים ומגלים אותם ויש שהם בבחי' ח"ש בחי' שתיקה. וכל זה נעשה ע"י החכמים צדיקי הדור שמאירין הדעת בבנים ותלמדיים שהם זוכין להמקיפין הנ"ל ומהם נמשכין כל הלבושין הנ"ל. וביותר צריכין לשמור את הרגלין כי שם נאחזין הקליפות יותר. וע"כ צריכין לשמור את הרגלין מאד שלא יינקו יותר מדאי ח"ו. כי כל העוונות ח"ו נמשכין עי"ז בבחי' עון עקבי יסובני. וזה בחי' מנעלים שהם שמירה להרגלין שצריכין ליזהר בהם מאד. כשרז"ל עולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו כי המנעלים נמשכין ג"כ ממקיפין הנ"ל מחשמ"ל הנ"ל. כי למטה ברגלין נעשה לבוש המנעלים מבחי' חשמ"ל הנ"ל כמבואר בכתבים. וזהו נע"ל לשון נעילה וסגירה. כ"ש וסגר ונעל וכו' היינו בחי' שתיקה שהוא נמשך מבחי' שתיקה העליונה ומשם נשתלשל למטה וזוכה למנעלים דקדושה בחי' מה יפו פעמיך בנעלים. כי כמו שלמעלה זה החכם שמגלה הדעת ומכניס המקיפין לתלמידיו ובניו לכ"א לפי מדריגתו. והוא נזהר בדברי ולעשות סייג לדבריו ושותק בקמום שצריכין לשתוק שזהו עיקרהתיקון שלא יצא חוץ לגבול ח"ו. שהוא בחי' ריבו יאור ח"ו שמשם סטרא דמותא ח"ו וכו' כנ"ל. כמ וכן זה האדם המקבל אלו המוחין ועיקר הקבל בשביל להשפיע לאחרים ללמוד וללמד וכו' אבלצריך ליזהר בדבריו מאד. ולשתוק בקמום שצריכין לשתוק שלא יהי' הולך רכיל מגלה סוד שלא יגלה הדעת בעת ובמקום שאין צריכיל לגלות כדי לשא יינקו החיצונים ח"ו מזה הדעת. וזה בחי' מנעלים שנמשכין מבחי' שתיקה הנ"ל כנ"ל. שהוא שמירה למדריגה התחתונה לבחי' רגלין ששם אורבים החיצונים לינק ח"ו בבחי' הני בירכא דרבנן שדלהי מינייהו. וצריכין לשומרם מאד מהם. וזה בחי' המנעלים שהם סוגרין ונועלין את הרגל ונועלין בפניהם שלא יינקו ח"ו:
And this is the aspect of milah on the eighth day — that the newborn infant must pass through seven days of arlah [uncircumcision], which is the aspect of the heder hada'as [absence of da'as] — the aspect of arlah d'chafyah al bris — the ananin d'mechasyan al einin [clouds covering the eyes] — from which derives the primary grip of time. And only afterward, precisely, is the orlah cut and the foolishness covering the moach removed, and his da'as is completed — so that he may merit the aspect of being beyond time, which is the tachlis. For so it must be — it is impossible for a person to arrive at the aspect of being beyond time — which is the shlemus hada'as — until he has first passed beneath time, the aspect of the absence of da'as, and been tested and refined there. And when he merits to sanctify himself fittingly — then through time itself precisely he merits to ascend and be included in the aspect of being beyond time. And this is the aspect of the cutting and nullification of the orlah — tikkun habris — the shlemus hada'as — which one merits precisely after having passed through the seven days, which encompass the totality of time. For all time is contained within the seven days of the week. And then, precisely, one merits the aspect of being beyond time — the eighth day — which is the aspect of Binah [Understanding] — almá d'asé [the World to Come], which is beyond time — beyond the seven days of binyan [the seven emotive attributes whose structure constitutes temporal reality], where the primary grip of time lies, as is well known.
Segment 24
וע"כ ביוה"כ שאז אין להשטן והס"א שום שליטה כשרז"ל ואז נתבטלין ונתכפרין כל העוונות שהם נאחזין בבחי' רגלין בבחי' עון עקבי יסובני כנ"ל. ע"כ אז ביוה"כ חולצין המנעלים וכן בביהמ"ק ששם עיקר הדעת הנ"ל ושם נתכפרין כל העוונות על ידי התמידין וכו'. ע"כ שם ג"כ חולצין המנעלים. כשרז"ל לא יכנס אדם בהר הבית במקלו ולא במנעלו וכו'. וזה בחי' של נעליך מעל רגליך. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. כי שם אין צריכין שמירת המנעלים שלא יינוק החיצונים כיהכל קודש וכן יוה"כ וביהמ"ק וכנ"ל. וכן להיפך בת"ב שנחרב הית ונסתלק הדעת וכן אבל ומנודה שנאחז אז סטרא דמותא ח"ו ונסתלק הדעת שהוא החיים כנ"ל. ע"כ אז צריכין ג"כ לחלוץ המנעלים כי מאחר שאין דעת ומוחין אין לו מנעלים שהם נמשכין ממקיפין הנ"ל. וגם אין צריך ואין מועיל לו מנעלים אדרבא יהי' נפגם יותר ח"ו ע"י המנעלים. כי אז התגברות הדינים ח"ו ומתגבר הס"א אז ח"ו ויוכלו לינק גם מהמנעלים גם כן. אבל ממנו בעצמו יניקתם מיעוטה מאד. כי המוחין נסתלקו ממנו ואין להם ממה לינק וע"כ אסור בדברי תורה ואפילו בשאילת שלום אסור כי הוא צריך לסלק אז המוחין ולבלי להמשיכן כלל אפילו מה שמותר להמשיך תמיד עכשיו צריך לסלק הכל שלא יינקו הם מהמוחין ח"ו כי תמיד שאין מתגברין כ"כ אז המנעלים מגיניםעלינו בסוד החשמ"ל אבל אז אין לו מנעלים כנ"ל. וע"כ אסור לעסוק בדברי תורה כלל. ואפילו בשאילת שלום שהוא שמו של הקב"ה אסור. וכן אסור לדבר כלל כי אבל אין לו פה כי הדיבור הוא התגלות הדעת ואז אסור לגלות שום דעת כלל אפילו דיבור בעלמא" מכ"ש שאילת שלום כדי שלא יינקו מזה ח"ו. ואז צריך לשתוק לגמרי והשתיקה לבד שומרת אותו ומצלת אותו. וזה בחי' וידם אהרן אחר מיתת נדב ואביהוא כי פגם נדב ואביהוא הי' שהסתכלו והציצו למעלה מהגבול. כ"ש בקרבתם לפני ה' וימותו שזהו בחי' פגם השתיקה הנ"ל. שעי"ז יכולין ליכנס למקום שאין צריכין ליכנוס שהוא בחי' ריבוי אור שמשם נאחז ח"ו סטרא דמותא. וע"כ מתו נדב ואביהו עי"ז. וע"כ התיקון הי' ע"י השתיקה של אהרן בחי' וידום אהרן. ועי"ז זכה להמשיך מקיפין כי בזכות זה נתייחד הדיבור אליו. ונאמרה לו פרשת שתויי יין כמו שפרש"י שם. כי כל המקיפין שהם השגת הדעת שהוא התורה נמשכין מבחי' שתיקה כנ"ל. שהוא בחי' משה שהי' בבחי' שתיקה בחי' כבד פה. שעי"ז זכה לקבל כל התורה וכנ"ל:
Section 4 (ד)
Segment 25
וזהו ג"כ בחי' קריעה על המת ח"ו. כי נפגם הלבושין שהם בחי' חשמ"ל כי נסתלק נשמה מישראל שהוא בחי' דעת. כ"ש ונשמת שד"י תבינם. וכפי הסתלקות הדעת כן נסתלק החשמ"ל שהוא בחי' לבושין. וע"כ רמז שמואל לשאול ע"י קריעת בגדו שתפסק מלכותו כי הבגדים הם בבחי' מלכות כ"ש במ"א כי המלכות מקבלת מהמקיפין הנ"ל כנ"ל. וזה בחי' בגדי מלכות בחי' ותלבש אסתר מלכות וכו' שלבשתה רוה"ק היינ והשגת המקיפין שהם רוה"ק שמשם נמשכין הלבושין בחי' לבוש מלכות וכו'. וע"כ ע"י שקרע שמואל בגד שאול קרע מלכותו. כ"ש שם קרע ה' את ממלכות ישראל ונתנה וכו'. הלכות בקור חולים
And this is the aspect of "And Avraham was old, well advanced in days" etc. [ Genesis 24:1 ] — that precisely through days and time he merited to arrive at the aspect of holy ziknahd — the aspect of "zakain — this one has acquired wisdom" — shlemus hada'as — which is the aspect of being beyond time, where the essence of true holy ziknahd resides, as above. For Avraham was the rosh lanimolim [head and father of all who are circumcised] — and therefore he merited this. For through the mitzvah of milah one merits to nullify time and to be included in the aspect of being beyond time, where the essence of holy ziknahd lies, as above.
Segment 27
אות יא וזה בחי' בקור חולים. כי עד יעקב לא הוה חולשה כשארז"ל (ב"מ פ"ז). כי באמת הוא טובה גדולה מה שאדם חולה קודם מותו כשרז"ל שם. כי אם לאו לא יתן אל לבו לצוות לביתו. נמצא שהחולאת קודם מותו הוא טובה גדולה כדי שיצוה אל ביתו. ועיקר הצואה הוא שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו שישמרו דרך ה' כמו שעשו כל הצדיקים שהוכיחו את ישראל סמוך למיתתם. נמצא שהצואה הוא בחי' הארת בן ותלמיד שמאירין בהם הדעת שידעו את ה' וישמרו עצמם מעבירות ח"ו וילכו בדרכי ה' שזהו עיקר הארת בן ותלמיד. וזה ממשיכין ביותר בעת חוליים של הצדיקים אמתיים כי אז הם עוסקים ביותר בזה. כדי שישאר דעתם אחריהם לעולם ועד וכמו שמצינו בכמה צדיקים שהי' מגלין דברים עליוני םודעת גדול מאד בעת חוליים סמוך למיתתם. כמו ר' אליעזר הגדול לר"ע שאוליף שי"ן הלכות בבהרת עזה וכו' ורבינו הקדוש ורשב"י וכיוצא בזה הרבה כי אז השכינה שורה עליו. כשרז,ל שכינה למעלה מראשותיו של חולה כי בעת חוליו נתוסף לו אור גדול ע"י רוח דלעילא שמתחיל לירד למטה כדי שיסתלק הנפש עי"ז כמבואר במאמר ויהי נא פישנים ברוחך וכו'. וע"כ יעקב דייקא זכה לפעול אצל הש"י שיהי' האדם חולה קודם מותו כדי שיצוה את בניו ושמרו דרך ה' שזהו בחי' הארת בן ותלמיד. כי יעקב היתה מטתו שלימה שלא הוה בה שום פסול רק זכה לבנים כולם צדיקים שיקבלו ממנו דעתו והורישו דעתם לדורות לדעת את ה' שזהו בחי' הארת בן ותלמיד. כי התלמיד כלול בבן כנ"ל גם יעקב הי' לו תלמידים הרבה. כי הי' מגייר גרים כשרז"ל. נמצא שיעקב זכה ביותר להארת בן ותלמיד כי היתה מיטתו שלימה. וע"כ הי' הראשון שהי' חולה סמוך למיתתו כדי שימשיך אז ביותר הארת בן ותלמיד שזהו עיקר הצוואה. וזהו עיקר ביקור חולים כדי לדבר עמו שיפקח על עסקיו כשרז"ל ויצוה לביתו היינו כנ"ל. שיזהיר את בני ביתו שילכו בדרכי ה' וגם מסדר להם חלוקת נכסיו כדי שלא יבואו לידי מחלוקת וגזילה ח"ו ויעברו על דברי ה'. ע"כ מסדר להם ומזהירם לקיים דבריו ולילך בדרכי ה' ומצותיו. וזה בחי' ויוגד ליוסף לאמר הנה אביך חולה ויקרח את שני בניו עמו וכו'. כי הלך לבקרו ולקח בניו עמ וכדי שיברכם קודם מותו. היינו שיכניס בהם דעת ה' קודם מותו שזה עיקר הברכה ואז וישתחו ישראל על ראש המטה על שהיתה מיטתו שלימה בלי פסול. וגם כי שכינה למעלה מראשותיו וכו' כשפירש"י שם. כי זכה לשניהם שתהי' שכינה מראשותיו שעי"ז זוכה להשגת המקיפים שממשיך מהש"י. וגם זכה להכניס המקיפים והדעת בבניו הקדושים שזהו בחי' מטה שלימה. שזהו עיקר שלימות הנפש כשזוכה להשאיר דעתו אחריו ע"י בנים ותלמדיים צדיקים וכשרים כנ"ל. ואז אינו מת כלל כי כשנשאר דעתו אחריו נשאר הוא בעצמו כי עיקר האדם הוא הדעת וכנ"ל. וע"כ ארז"ל יעקב אבינו לא מת כי מאחר שזכה למטה שלימה היינו בנים צדיקים שקבל ממנו דעתו לדורות לדעת את ה' מדור לדור לעולם ועד הרי הוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים כנ"ל. שזהו בחי' דוד מלך ישראל חי וקים וכנ"ל:
And therefore in truth Avraham Avinu was the first zakain [elder] in the world. As our Sages of blessed memory taught: "Until Avraham there was no old age [in the world]" [ Sanhedrin 107b; Bava Metziah 87a ]. For he was the first to merit holy ziknahd — since he was the first of all who are circumcised, as above.