ראשית הגז ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ראשית הגז וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים:
· · ✦ · ·
ע"פ המאמר כי מרחמם ינהגם בסי' ז' וכו' ע"ש כל המאמר וכבר הובא זה המאמר כ"פ. והכלל לענינינו שהצדיק הדור צריך להשאיר השארה אחריו להאיר בבנים ותלמידים כי העיקר הרחמנות הוא להמשיך הדעת בעולם לדעת כי ה' שלייט בארץ ולהוציא את ישראל מעונות שהם רוח שטות היפך הדעת וכל אדם צריך לעסוק בזה וכו' ועי"ז שעוסקין להאיר הדעת בבנים ותלמידים. עי"ז זוכין לאורות המקיפים וכו' ע"ש. גם זה החכם הנ"ל שזוכה להמשיך המקיפים צריך לידע איזה מקיפים שהוא צריך להמשיכם שזהו בחי' סייג לחכמה שתיקה שצריך לעשות סייג לדבריו ולשתוק לפעמים כדי שלא יכנוס בהמקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם כי הם למעלה מהזמן וכו' וזה בחי' חנוכה וכו' בחי' להצהיל פנים משמן ולחם וכו' ע"ש כל זה היטב היטב:
And this is the aspect of bikur cholim [visiting the sick]. For until Yaakov there was no weakness [before death], as our Sages of blessed memory said (Bava Metzia 87). For in truth it is a great good that a person falls ill before his death, as our Sages of blessed memory said there — for if not, he would not take it to heart to give instructions to his household. It turns out that illness before death is a great good, in order that he should give instructions to his household.
אות ב וזה בחי' ראשית הגז שצריכין ליתן לכהן כי גיזת הצאן דהיינו הצמר הוא לבושין כי עושין מצמר לבושין וכל הלבושין הם נמשכין מבחי' מקיפים בסוד החשמ"ל. וע"כ כשגוזזין הצאן שזה בחי' לבושין שהם בחי' המקיפים שזוכין להשיג שמהן נעשין לבושין להנשמה בבחי' כבשים ללבושיך כשדרז"ל דברים שהם כבשונו של עולם וכו' כיכל המקיפים שמשיגין דהיינו שזוכין להבין ולהשיג חידושי אורייתא מה שלא היו מבינים מתחילה מזה נעשין לבושים בחי' חלוקא דרבנן. וזה בחי' גיזת הצאן שעושין מהם לבושין כנ"ל. בחי' וכרחל לפני גוזזיה ודרז"ל על התורה שבע"פ שגוזזין ממנה הלכות היינו חידושי תורה בחי' השגת המקיפים הנ"ל שהם בחי' לבושין הנעשין מגיזת צמר כנ"ל כי צמר הוא בחי' תיקונא דיקנא בחי' הנותן שלג כצמר בחי' מן המצ"ר אותיות צמ"ר וכו' כמובא כבר וכל המקיפין הנ"ל נמשכין מבחי' זקן שבקדשוה שהוא זקנה אריכות ימים ושנים שהוא שורש כל המקיפין שכולם נמשכין משם שהוא בחי' עוה,ב שהוא עולם שכולו ארוך וכו' כמבואר שם במאמר הנ"ל. אבל אי אפשר להמשיך אלו הלבושין והמקיפין הנ"ל שהם בחי' גיזת הצאן כנ"ל כ"א ע"י הצדיק והרב שבדור. שהוא מאיר הדעת בבנים ותלמידים שהוא זוכה להמקיפים העליונים הנ"ל בחי' אריכות ימים ושנים וכו' כנ"ל. ורק הוא יכול להמשיך המקיפים הנ"ל וגם הוא יודע איזה מקיפים להמשיך ואיזה מקיפים שלא להמשיך כי יש דברים שאסורלגלותם וצריכין לשתוק וכו' בחי' סייג לחכמה שתיקה וכו' כנ"ל:
Halacha Four — Bikur Cholim (Visiting the Sick)
וזה מה שצותה תורה ליתן ראשית הגז לכהן כי הכהן הוא כלול מבן ותלמיד כ"ש להורות את בני ישראל כוו' כמבואר שם במאמר הנ"ל כיהכהן הוא בחי' הצדיק והרב שבדור שמאיר בבן ותלמיד כ"ש כי שפת יכהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכו' ודרז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' וע"כ מי שרוצה לגוז צאנו ורוצה להמשיך לבושין דקדושה שהם בחי' מקיפים הנ"ל צריך ליתן ראשית הגז לכהן כי א"א להמשיך הלבושין בחי' מקיפים הנ"ל. שהם בחי' גיזת הצאן כ"א ע"י הכהן שהוא בחי' הצדיק שבדור שכלול מבן ותלמיד כי רק הוא יכול להמשיך המקיפין בחי' לבושין הנ"ל כנ"ל:
And the essential tzava’ah [last testament] is that he instructs his sons and his household after him to guard the way of Hashem — as all the tzaddikim did who rebuked Yisrael close to their death. It turns out that the tzava’ah is the aspect of the illumination of son and student — illuminating da’as in them, that they know Hashem and guard themselves from transgressions, heaven forbid, and walk in the ways of Hashem — which is the essential illumination of son and student. And this is drawn down even more at the time of the illness of the true tzaddikim, for then they are occupied even more greatly in this, so that their da’as should remain after them forever. And as we find with many tzaddikim who revealed lofty things and very great da’as at the time of their illness close to their death — such as Rabbi Eliezer the Great who taught Rabbi Akiva three hundred halachos concerning baheres azah [an intense bright spot] etc., and Rabbeinu HaKadosh [Rabbi Yehudah HaNasi] and Rabbi Shimon bar Yochai, and similarly very many others. For then the Shechinah rests upon him, as our Sages of blessed memory said: the Shechinah is above the head of the sick person. For at the time of his illness a great light is added to him through the spirit from above (ruach dil’eila) which begins to descend below, so that the soul departs through this — as explained in the discourse Vihi Na Pi Shnayim B’Ruchecha etc.
אות ג וגם עיקר התיקון של המשכת המקיפין הנ"ל הוא ע"י השתיקה שהוא בחי' סייג לחכמה שתיקה כי אין מי שיוכל להמשיך המקיפין הנ"ל כראוי ולהכניס דעת בישראל לדעת כי ה' הוא האלקים כ"א מי שהוא בבחי' שתיקה שהוא בחי' משה רבינו ע"ה כי עיקר התיקון ע"י השתיקה ע"י שיודע לכוין וליתן סייג לדבריו לשתוק כשמגיע למקום שצריכין לשתוק כי אם לא ישתוק ויגלה יותר יתקלקל הדעת לגמרי כי יחזור הקשיא למקומה ביתר עוז כמבואר שם היטב במאמר הנ"ל ע"ש. כי עיקר המשכת המקיפין דהיניו להארי הדעת בישראל העיקר הוא להוציל ישראל מעבירות שהם רוח שטות, וזה ידוע שכל העונות נמשכין מבחי' ריבוי אור שגרם שבירת כלים מיתת המלכים שמשם נמשך היהצ"ר וכל הסטרין אחרנין וכל העונות ח"ו כידוע. וע"כ עיקר התיקון ע"י צמצום האור לתקן כלים הרבה לקבל הארו בהדרגה ובמדה כראוי נמצא שעיקר תיקון הדעת הנ"ל שמציל מהעונות שהוא בחי' המשכת המקיפים הנ"ל עיקר התיקון ע"י השתיקה שהוא הצמצום שמצמצמין ומעכבין שלא לגלות יותר כי אם יגלה יותר יהי' ח"ו בחי' ריבוי אור וכו' שזהו בעצמו בחי' הנ"ל מ"ש שם שאם יגלה גם התירוץ תחזור הקושיא למקומה עדשיוכל ליכנס בקשיות ותירוצים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר התירוצים שיש שם וכו' כי זהו בחי' ריבוי אור הנ"ל שא"א לקבל ואז לא די שלא יציל מעונות אדרבא עי"ז נמשכין ח"ו העונות ח"ו כי הם נמשכין מבחי' ריבוי אור וכו' כנ"ל. ע"כ עיקר התיקון ע"י השתיקה והצמצום כנ"ל וזה אין מי שידע איך להמשיך אלו המקיפים ולצמצם ולשתוק בקמום שצריכין לשתוק כ"א צדיק הדור שהוא בחי' כהן. ע"כ צריכין ליתן ראשית הגז לכהן שעל ידי זה מתקשרין לכהן וזוכין לקבל ממנו דעת ולהמשיך המקפים שהם בחי' לבושין כראוי וללא לצאת חוץ מהמדה שלא ליכנוס בהמקיפים שאסוק להמשיכם כי במופלא ממך אל תדרוש וע"כ צריך ליתן בתחילה מהגיזה שהוא בחי' לבושין הנ"ל הראשית לכהן והשאר נשאר לו שזהו בחי' צמצום של השתיקה הנ"ל שאין רודפין לחקור במה שאי ןלו רשות רק ממשיכין לבושין ומקיפין השייכין לו וראשית הדעת שהוא שורש הדעת שהוא בחי' ראשית הגז שזהו בחי' המקיפים שהם בחי' אריכות ימים ושנים לעלה מהזמן זה ניתן לכהן שהוא צריד הדור שהוא בחי' זקן דקדושה. בחי' כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו כי אלו המקפים אין אנו יכולין לקבל והם שייכים רק להכהן שהוא בחי' הצדיק שבדור שרק הוא זוכה להם כי הוא נגדינו בבחי' למעלה מהזמן ורק הוא מקבל אלו המקיפים והוא ממשיך לנו מקיפים היינו שמכניס בנו דעת להוציאנו מעונות ולגלות לנו גדולת הבורא ית' בהדרגה ובמדה כאורי. נמצא שע"י שנותנין ראשית הגז לכהן נתקדשה כל הגיזה שהוא בחי' לבושין בחי' מקיפין וזוכין לדעת דקדושה כראוי ולבלי לכנוס למה שהוא למעלה ממדריגתו. בחי' במופלא ממך אל תדרוש. כי ראשית הגז דהיינו ראשית הדעת ניתן לכהן. כי א"א לקבל ולהשיג כל הדעת בשלימות שלא יתקלקל הדעת לגמרי ח"ו כנ"ל. כי הראשית והעקרי שורש הדעת שייך רק לכהן שהוא בחי' הרב והזקן שבקדושה וכו' כנ"ל:
Section 11 of Hilchos Raishis HaGez
אות ד וזה בחי' וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר ה' אלקיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים כי הכהן זוכה לשרת בבית המקדש שכלול מבן ותלמיד כמבואא במאמר הנ"ל. וע"כ שם בביהמ"ק נתכרפין כל העוונות ע"י הכהן שעוסק בקרבנות שמכפרין כי הביהמ"ק והכהן הוא בחי' הדעת שממשיכין בבן ותלמיד שהוא בחי' המקיפין הנ"ל שהם ההיפך מהעוונות שהם רוח שטות כנ"ל. ובשביל זה נותנין ראשית הגז לכהן כדי לזכות להמשיך הלבושין שהם גיזת הצאן בחי' מקיפים הנ"ל להמשיכן בקדושה כראוי כנ"ל וזה לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים הוא ובניו זה בחי' המשכת הדעת בבן ותלמיד שהם בחי' בנים כי גם התלמידים נקראים בנים כשדרז"ל כ"ש וכל בניך לימודי ה'. וזהו הוא ובניו כל הימים כל הימים דייקא כי הכהן ע"י עבודתו בביהמ"ק עי"ז ממשיך הדעת שהוא בחי' המשכת המקיפין בבן ותלמיד בהדרגה ובמדה שלא לעלות למעלה מהזמן.רק לגלות מה שאפשר להשיג בימים ובמדות וזה כי בו בחר ה' אלקיך לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים. כי הוא ממשיך המקיפין לבן ותלמיד כל הימים דייקא היינו מה שאפשר להשיג בימים ובזמן. ועושה סייג לדבריו שלא לעלות למה שא"א להשיג כל היים כי אין הזמן מספיק לבאר הדעת הזה וכו' כנ"ל ע"כ צריכין ליתן לו ראשית הגז כנ"ל:
And this is the aspect of bikur cholim [visiting the sick]. For until Yaakov there was no weakness [before death], as our Sages of blessed memory said (Bava Metzia 87). For in truth it is a great good that a person falls ill before his death, as our Sages of blessed memory said there — for if not, he would not take it to heart to give instructions to his household. It turns out that illness before death is a great good, in order that he should give instructions to his household.
אות ה וזה בחי' בגדי כהונה שהי' בהם צמר שהם מכפרין עוונות כשרז,ל כי הבגדים של הכהן הם בחי' המקיפין הנ"ל. שהם ההיך מעוונות והם מכפרין כל העוונות כי עיקר כפרת כל העוונות הוא ע"י הדעת העליון מאד שהוא המקיפים של הצדיק הדור. שהוא בחי' כהן שהם בחי' אריכות ימים ושנים בחי' עוה"ב. שהוא בחי' תשובה בחי' יוה"כ בחי' כתר ששם נתכפרין כל העוונות ותנהפכין שם כל העוונות לזכיות כידוע. וזהו בחי' חוט של צמר שהי' תולה ביוה"כ שהי' מלבין העוונות של כל השנה. בחי' אם יאדימו כתולע כצמר יהיו כשרז"ל כי צמר כבשים הוא בחי' זקן דקדשוה בחי' ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור ושער ראשיה כעמר נקא לנקות ישראל מעוונות. כי עיקר כפרת כל העוונות הוא ע"י המקיפים הנ"ל שהם בחי' צמר כנ"ל וזה בחי' שני כבשים של התמידין שהי' מכפרין כל העוונות כ"ש שם רבינו ז"ל כי עיקר הכפרה ע"י כבשים שהם כבשי דרחמנא בחי' מקיפים הנ"ל שזהו בחי' צמר כבשים בחי' כבשים ללבושיך כנ"ל:
And the essential tzava’ah [last testament] is that he instructs his sons and his household after him to guard the way of Hashem — as all the tzaddikim did who rebuked Yisrael close to their death. It turns out that the tzava’ah is the aspect of the illumination of son and student — illuminating da’as in them, that they know Hashem and guard themselves from transgressions, heaven forbid, and walk in the ways of Hashem — which is the essential illumination of son and student. And this is drawn down even more at the time of the illness of the true tzaddikim, for then they are occupied even more greatly in this, so that their da’as should remain after them forever. And as we find with many tzaddikim who revealed lofty things and very great da’as at the time of their illness close to their death — such as Rabbi Eliezer the Great who taught Rabbi Akiva three hundred halachos concerning baheres azah [an intense bright spot] etc., and Rabbeinu HaKadosh [Rabbi Yehudah HaNasi] and Rabbi Shimon bar Yochai, and similarly very many others. For then the Shechinah rests upon him, as our Sages of blessed memory said: the Shechinah is above the head of the sick person. For at the time of his illness a great light is added to him through the spirit from above (ruach dil’eila) which begins to descend below, so that the soul departs through this — as explained in the discourse Vihi Na Pi Shnayim B’Ruchecha etc.
וזהו שנסמך פ' בגדי כהונה למצות שמן המנורה. כ"ש בתחילת פ' תצוה כי שמן המנורה זה בחי' המקיפים הנ"ל. בחי' להצהיל פנים משמן כוו'. שזהו בח'י חנוכה שזוכין ע"י יוה"כ כ"ש שם ע"ש. וזהו בחי' בגדי כהונה שהי' בהם צמר בחי' לבושין הנ"ל שהם נמשכין מהמקיפין הנ"ל מבחי' שמן המנורה כנ"ל. וע"כ הם ח' ימי חנוכה כנגד ח' בגדי כהן גדול. שעיקר כפרת העוונו תלוי בו וכל עובדות יום כפור תלוי בו כי חנוכה נעשה ע"י יום כפור דהיינו ע"י כפרת העוונות כנ"ל:
And therefore Yaakov precisely merited to effect with Hashem, blessed-be-He, that a person should fall ill before his death, so that he should instruct his sons and they should guard the way of Hashem — which is the aspect of the illumination of son and student. For Yaakov’s bed was complete (mitaso sheleimah) without any blemish — he only merited children who were all tzaddikim, who would receive his da’as from him and bequeath their da’as to the generations, to know Hashem — which is the aspect of the illumination of son and student. For the student is comprised within the son, as mentioned. And Yaakov also had many students, for he would convert converts, as our Sages of blessed memory said. It turns out that Yaakov merited especially to the illumination of son and student, for his bed was complete.
וזה בחי' מה שהי' נוהגין לעשות משתה בגזוז הצאן כשפרש"י אצל נבל ואבשלום כי גיזת הצאן הוא בחי' המשכת המקיפים שהם בחי' השגת בן ותלמיד שעי"זזוכין להארת הרצון בשעת האכילה דייקא כי מכלליות בן ותלמדי משם מקבל המלכות הפרנסה וכו' ע"ש. וע"כ היו עושין סעודה אז כי אז זוכין להארת הרצון בשעת האכילה כנ"ל. וזה בחי' וכרחל לפני גוזזיה נאלמה דייקא כי רחל לפני גוזזיה זה המשכת המקיפין בחי' שגוזזין ממנה הלכות ואזי צריכין לתת סייג לדבריו. בחי' סייג לחכמה שתיקה וזוה נאלמה בחי' שתיקה הנ"ל. וזהו בחי' העשירות שזוכין ע"י הצאן בחי' עשתרות צאנך ודרז"ל שמעשרות את בעליהן כי עיקר העשירות והפרנסה מקבלין ע"י המקיפין הנ"ל שהם בחי' צמר כבשים כנ"ל שמשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל:
And therefore he was the first who fell ill close to his death, so that he should draw down even more then the illumination of son and student — which is the essential tzava’ah. And this is the essential [purpose] of bikur cholim: to speak with him so that he should attend to his affairs, as our Sages of blessed memory said — that he should give instructions to his household, as mentioned. That he should warn the members of his household to walk in the ways of Hashem. And he also arranges for them the apportioning of his assets, so that they should not come to strife and robbery, heaven forbid, and transgress the words of Hashem. And therefore he arranges things for them and warns them to fulfil his words and to walk in the ways of Hashem and His commandments.
אות ז וזה בחי' ויוגד לתמר לאמר הנה חמיך עולה תמנתה לגזוז צאנו לגוז צאנו דייקא כי יהודה ותמר הי' צריכין לתקן נשמת ער ואונן שהי' משחיתים דרכם שזהו העון הגדול בתורה והוא כלל כל העוונות כי עיקר כל העוונות הם פגם הברית. כ"ש בזוה"ק עיקרא דיצרא בישא על עריין וכו'. ועיקר התיקון הוא ע"י בחי' גיזת הצאן שהוא בחי' המשכת המקיפין הנ"ל שעי"ז נתכפרין כל העוונות כנ"ל בבחי' ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. וע"כ אז דייקא כשעלה יהודה לגוז צאנו סבב הש"י שיתתקן עי"ז כנ"ל. כי ער ואונן הי' משחיתים דרכם על הארץ. ולא רצו להוליד בנים להשאיר שארית בארץ שזהו בחי' בן ותלמיד שצריכין להשאיר אחריו כדי שישאר דעתו בעוה"ז גם אחר מיתתו והם פגמו בזה נמצא שפגמו בהדעת הנ"ל בבחי' בן ותלמיד הנ"ל. וע"כ היה תיקונם ע"י גיז תהצאן דייקא כנ"ל. ואז נולד פרץ וזרח שמהם יצא משיח בן ודודכי עיקר התגלות הדעת הנ"ל יהיה רק בימי המשיח שיבא ב"ב. שאז ידעו הכל כי ה' הוא האלקים ואין שום תכלית בעולם כ"א לעסוק בעבודתו ית' ולשוב בתשובה ולבקש מחילה על עוונותיו כי משיח נקרא ע"ש שנמשח בשמן המשחה שהוא בחי' שמן משחת קודש שהוא בחי' הדעת הנ"ל. בחי' שמן של חנוכה. וע"כ קיבל דוד מלכותו ע"י שהיה רועה צאן כ"ש מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו. כי מלכות דוד הוא מלכות מישח שנמשך ע"י גיזת הצאן כנ"ל. ע"י המשכת הדעת בהדרגה ובמדה בחי' סייג לחכמה שתיקה בחי'וכרחל לפני גוזזיה נאלמה כנ"ל. ובשביל זה נקרא דוד יונת אלם כ"ש למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם וכו'. וכ"ש נאלמתי לא אפתח פי וכו' כי עיקר התיקון ע"י השתיקה כנ"ל:
And therefore Yaakov precisely merited to effect with Hashem, blessed-be-He, that a person should fall ill before his death, so that he should instruct his sons and they should guard the way of Hashem — which is the aspect of the illumination of son and student. For Yaakov’s bed was complete (mitaso sheleimah) without any blemish — he only merited children who were all tzaddikim, who would receive his da’as from him and bequeath their da’as to the generations, to know Hashem — which is the aspect of the illumination of son and student. For the student is comprised within the son, as mentioned. And Yaakov also had many students, for he would convert converts, as our Sages of blessed memory said. It turns out that Yaakov merited especially to the illumination of son and student, for his bed was complete.
אות ח וע"כ בעת שגזז נבל צאנו ועשה סעודה. כי אז בעת גיזת הצאן דהיינו שגוזזין הלכות וממשיכין המקיפין הנ"ל אז עולה המלכות לקבל פרנסה וזוכין באכילה להארת הרצון הנ"ל כנ"ל. ע"כ אז שלח דוד אליו שיתן לו מסעודתו כי באמת עיקר הסעודה שייכה אליו לדוד המלך. כי עיקר הפרנסה ע"י המלך שהוא בחי' מלכות שעולה לקבל הפרנסה מים החכמהששם המיקיפיםן שהם בחי' גיזת הצאן כנ"ל. אשר ע"כ עיקר מלכות דוד נמשך ע"י גיזת הצאן של יהודה כנ"ל. וע"כ שלח דוד אליו ואמרתם כה לחי וכו'. כי זה העיקר לראות שתהי' הגיזה בקדושה כדי לזכות עי"ז לחיים הנמשכין מהמקיפין הנ"ל שנמשכין מבחי' אריכות ימים ושנים כי מי שאינו זוכה לגוז צאנו בקדושה דהיינו שפוגם בראשי תהגז לכהן אזי אינו זוכה ללבושין דקדושה הנ"ל. להלביש האור בהדרגה ובמדה כנ"ל. ואז הוא ח"ו ריבוי אור וכו' שמשם עיקר המיתה כידעו כי עיקר סטרא דמותא הוא כשפוגמין בהדעת של בחי' בן ותלמיד הנ"ל כי עיקר החיים הוא הדעת כ"ש החכמה תחיה ומ ישזוכה להמשיך הדעת דקדושה בבנים ותלמידים אינו מת כי הוא חי לעולם כי אפילו לאחר הסתלקותו נשאר דעתו אחריו שהוא עיקר החים ונשמתו מתלבשת בזה הדעת שהכניס בזה העולם בבנים ותלמדיים והרי הוא חי וקים לעולמי עד וכשרז"ל. צדיקים במיתתן קרויים חיים וע"כ ארז"ל דוד שהניח בן ממלא מקומו לא נאמרה בו מיתה כ"א שכיבה וזה בחי' דוד מלך ישראל חי וקיים כי דוד זכה להארי הדעת בבן ותלמדי כי היה יושב בשבת תחכמוני ולמד תורה לישראל. וע"כ זכה לעסוק בבנין ביהמ"ק ונקרא על שמו כ"ש ראה ביתך דוד כשרז"ל כי הוא זכה למצוא מקום הביהמ"ק וכו'. וביהמ"ק הוא כלליות בן ותלמיד שעי"ז חיים וקיימים לעולם כנ"ל. וע"כ דוד מלך ישראל חי וקיים אבל מי שפוגם ח"ו בדעת הנ"ל של בן ותלמיד. משם נמשך סטרא דמותא ח"ו שהוא היפך החיםי שהוא הדעת כנ"ל. כי עיקר המיתה ח"ו הוא רק כשאין זוכה להשאיר הדעת דקדושה אחריו וכו' כנ"ל. וע"כ שלח דוד לנבל בגזוז צאנו ואמרתם כה לחי כי רצה לתקנו ולברכו שתהי' הגיזה בחי' לבושין. שהם בחי' גיזת הצאן בחי' מקיפין הנ"ל שהוא הדעת של בן ותלמיד שזה עיקר החים כנ"ל כי נבל הי' גלגול לבן כמובא בכתבים ולבן פגם בהצאן שגזל מיעקב ושינה והחליף עמו ערת מונים כי יעקב זכה להוליד בניו בקדושה שהם בחי' בן ותלמיד בעת שעסק בהצאן. כי עי"ז נמשך בחי' הדעת הנ"ל שהוא בחי בן ותלמיד כנ"ל. וע"כ זכה אז לעשירות גדול כי עיקר העשירות והפרנסה נמשך משם כנ"ל. ולבן פגם בכל זה כי החליף עמו עשרת מונים. ורדף את יעקב ורצה לעקור את הכל ח"ו. וע"כ דוד רצה לתקן זאת ושלח לנבל בעת גיזת הצאן ואמרתם כה לחי וכו' שיזכה שתהי' הגיזה בבחי' חיים כוו' וכנ"ל. ונבל לא חפץ בברכה ועמד ברשעו ומרד במלכות דוד ע"כ מת עי"ז כי כשאין ממשיכין הגיזה דהיניו המקיפין בקדושה אזי בא מיתה עי"ז ח"ו שנמשך מריבוי אור וכו' שהוא פגם הלבושין כנ"ל. וע"כ המתין לו הקב"העד אחר יוה"כ אולי ישוב כשרז"ל ויהי כעשרת ימים ויגוף ה' את נבל ודרז"ל שהמתין לו הקב"ה עשי"ת. כי ביוה"כ אז נמחלין העוונות. ואז עיקר השגת הדעת של בן ותלמיד שהוא בחי' כהן וביהמ"ק. כי אז עיקר העבודה בביהמ"ק יותר מכל השנה. כי אז נכנסין בביהמ"ק לפני ולפנים. וע"כ עד יוה"כ הי' נבל יכול לתקן פגם הנ"ל. שפגם במלכות דוד בעת גיזת הצאן שעי"ז פגם בבן ותלמיד שמשם עיקר חיות וקיום המלכות דוד כנ"ל:
And therefore he was the first who fell ill close to his death, so that he should draw down even more then the illumination of son and student — which is the essential tzava’ah. And this is the essential [purpose] of bikur cholim: to speak with him so that he should attend to his affairs, as our Sages of blessed memory said — that he should give instructions to his household, as mentioned. That he should warn the members of his household to walk in the ways of Hashem. And he also arranges for them the apportioning of his assets, so that they should not come to strife and robbery, heaven forbid, and transgress the words of Hashem. And therefore he arranges things for them and warns them to fulfil his words and to walk in the ways of Hashem and His commandments.
אות ט וע"כ גם אבשלום מרד באיבו בעת גיזת הצאן. כ"ש ויהי גוזזים לאבשלום וכו'. כי הוא רצה למרוד באביו ולהשמיך המלכות לעצמו הנמשך ע"י בחי' גיזת הצאן כנ"ל. אבל באמת אין המלוכה שייכה כ"א לדוד ולזרעו עד עולם. וע"כ לא הי' כח לאבשלום להמשיך המלוכה ע"י גיזת הצאן כי לא זכה להמשיך המקיפים בקדושה ואזי אדרבה מת עי"ז כנ"ל. כי עיקר המיתה הוא כשמורדין בבחי' מלכות דוד. דהיינו כשפוגמין כנגד הצדיקים אמתיים שהם עוסקין להכניס הדעת בבן ותלמדי ששם מקבל מלכות בית דוד כי המלכות מקבל משם כנ"ל. כי צריכין ליתן הגדולה והממשלה והכבוד להצדיקים האמיתיים שהם יודעים להכניס הדעת בנו בהדרגה ובמדה ולשתוק בעת שצריכין לשתוק בבחי' עת לחשות ועת לדבר. שזהו בחי' חשמל עתים חשות עתים ממללות וחשמל הוא בחי' לבושין כנ"ל שזהו בחי' ראשית הגז שנותנין לכהן כנ"ל. כי עירק הדעת הוא אצלם ואז זוכין לחיים. כי עיקר החיים הוא משם מהקיפין הנ"ל שנמשכין מבחי' אריכת ימים ושנים אמן:
And this is the aspect of vayugad l’Yosef leimor hineh avicha choleh vayikach es shnei vanav imo [and it was told to Yosef saying, behold your father is ill, and he took his two sons with him] etc. (Bereishis 48:1). For he went to visit him and took his sons with him so that he should bless them before his death — that is, so that he should bring da’as of Hashem into them before his death, which is the essential blessing. And then vayishtachu Yisrael al rosh hamitah [and Yisrael bowed at the head of the bed] — for his bed was complete without blemish. And also for Shechinah lemaalah me’rashosav [the Shechinah is above his head] etc., as Rashi explains there. For he merited to both: that the Shechinah should be above his head, through which he merits the attainment of the makifin that he draws down from Hashem, blessed-be-He. And he also merited to bring the makifin and da’as into his holy sons — which is the aspect of the complete bed (mitah sheleimah) — which is the essential completeness of the soul, when one merits to leave one’s da’as after oneself through righteous and upright sons and students, as mentioned.
הלכות נידוי וכו' ושאר ההלכות עד הסוף אות י וזה בחי' נידוי על מי שמזלזל על דברי חכמים. כי פורץ גדר ישכנו נחש. כי כל דברי רבנן הם בחי' גדרים וסייגים בחי' משמרת למשמרת שלא יתקרב זר אל הקדושה כיעיקרהוא לדעת את ה' ולהכיר גדולתו ורוממותו ית' כ"ש בזוה"ק בגין דישתמודעין לי'. אבל א"א לזכות לזה הדעת כ"א ע"י התורה הקדושה והתורה הוא הדעת כי ע"י התורה זוכין לדעת אותו ית' וכשהדעת נמשך לבני אדם צריכין לעשות משמרת שלא יגע זר. ולא יהי' להס"א שום יניקה ח"ו מזה הדעת. וזה בחי' הגדרים והסייגים של כל דברי חכמים שעי"ז נשמר הדעת שלא יתקרב זר. וע"כ כל דברי חכמים הם בחי' חלוקא דרבנן. כי הם בחי' לבושין בסוד החשמל ששומר את המוחין והאמונה הקדושה שלא יקרב זר. וזה החשמ"ל נמשך מבחי' המקיפין הנ"ל שנמשכין מבחי' שתיקה שהוא תכלית המקיפין העליונים שא"א להשיגם שהם בחי' שתיקה בחי' שתוק כך עלה במחשבה ומשם נמשכין כל המקיפין. ומשם נמשכין כל הלבושין שהם בחי' חשמ"ל ששומר את האדם היינו את המוחין שהם עיקר האדם שלא יהי' יניקה להס"א מהם. כי חשמל הוא עתים חשות עתים ממללות כי יש מקיפים שצריכין להמשיכם שםה בבחי' דיבור. כי מדברים ומגלים אותם ויש שהם בבחי' ח"ש בחי' שתיקה. וכל זה נעשה ע"י החכמים צדיקי הדור שמאירין הדעת בבנים ותלמדיים שהם זוכין להמקיפין הנ"ל ומהם נמשכין כל הלבושין הנ"ל. וביותר צריכין לשמור את הרגלין כי שם נאחזין הקליפות יותר. וע"כ צריכין לשמור את הרגלין מאד שלא יינקו יותר מדאי ח"ו. כי כל העוונות ח"ו נמשכין עי"ז בבחי' עון עקבי יסובני. וזה בחי' מנעלים שהם שמירה להרגלין שצריכין ליזהר בהם מאד. כשרז"ל עולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו כי המנעלים נמשכין ג"כ ממקיפין הנ"ל מחשמ"ל הנ"ל. כי למטה ברגלין נעשה לבוש המנעלים מבחי' חשמ"ל הנ"ל כמבואר בכתבים. וזהו נע"ל לשון נעילה וסגירה. כ"ש וסגר ונעל וכו' היינו בחי' שתיקה שהוא נמשך מבחי' שתיקה העליונה ומשם נשתלשל למטה וזוכה למנעלים דקדושה בחי' מה יפו פעמיך בנעלים. כי כמו שלמעלה זה החכם שמגלה הדעת ומכניס המקיפין לתלמידיו ובניו לכ"א לפי מדריגתו. והוא נזהר בדברי ולעשות סייג לדבריו ושותק בקמום שצריכין לשתוק שזהו עיקרהתיקון שלא יצא חוץ לגבול ח"ו. שהוא בחי' ריבו יאור ח"ו שמשם סטרא דמותא ח"ו וכו' כנ"ל. כמ וכן זה האדם המקבל אלו המוחין ועיקר הקבל בשביל להשפיע לאחרים ללמוד וללמד וכו' אבלצריך ליזהר בדבריו מאד. ולשתוק בקמום שצריכין לשתוק שלא יהי' הולך רכיל מגלה סוד שלא יגלה הדעת בעת ובמקום שאין צריכיל לגלות כדי לשא יינקו החיצונים ח"ו מזה הדעת. וזה בחי' מנעלים שנמשכין מבחי' שתיקה הנ"ל כנ"ל. שהוא שמירה למדריגה התחתונה לבחי' רגלין ששם אורבים החיצונים לינק ח"ו בבחי' הני בירכא דרבנן שדלהי מינייהו. וצריכין לשומרם מאד מהם. וזה בחי' המנעלים שהם סוגרין ונועלין את הרגל ונועלין בפניהם שלא יינקו ח"ו:
And this is the aspect of vayugad l’Yosef leimor hineh avicha choleh vayikach es shnei vanav imo [and it was told to Yosef saying, behold your father is ill, and he took his two sons with him] etc. (Bereishis 48:1). For he went to visit him and took his sons with him so that he should bless them before his death — that is, so that he should bring da’as of Hashem into them before his death, which is the essential blessing. And then vayishtachu Yisrael al rosh hamitah [and Yisrael bowed at the head of the bed] — for his bed was complete without blemish. And also for Shechinah lemaalah me’rashosav [the Shechinah is above his head] etc., as Rashi explains there. For he merited to both: that the Shechinah should be above his head, through which he merits the attainment of the makifin that he draws down from Hashem, blessed-be-He. And he also merited to bring the makifin and da’as into his holy sons — which is the aspect of the complete bed (mitah sheleimah) — which is the essential completeness of the soul, when one merits to leave one’s da’as after oneself through righteous and upright sons and students, as mentioned.
וע"כ ביוה"כ שאז אין להשטן והס"א שום שליטה כשרז"ל ואז נתבטלין ונתכפרין כל העוונות שהם נאחזין בבחי' רגלין בבחי' עון עקבי יסובני כנ"ל. ע"כ אז ביוה"כ חולצין המנעלים וכן בביהמ"ק ששם עיקר הדעת הנ"ל ושם נתכפרין כל העוונות על ידי התמידין וכו'. ע"כ שם ג"כ חולצין המנעלים. כשרז"ל לא יכנס אדם בהר הבית במקלו ולא במנעלו וכו'. וזה בחי' של נעליך מעל רגליך. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. כי שם אין צריכין שמירת המנעלים שלא יינוק החיצונים כיהכל קודש וכן יוה"כ וביהמ"ק וכנ"ל. וכן להיפך בת"ב שנחרב הית ונסתלק הדעת וכן אבל ומנודה שנאחז אז סטרא דמותא ח"ו ונסתלק הדעת שהוא החיים כנ"ל. ע"כ אז צריכין ג"כ לחלוץ המנעלים כי מאחר שאין דעת ומוחין אין לו מנעלים שהם נמשכין ממקיפין הנ"ל. וגם אין צריך ואין מועיל לו מנעלים אדרבא יהי' נפגם יותר ח"ו ע"י המנעלים. כי אז התגברות הדינים ח"ו ומתגבר הס"א אז ח"ו ויוכלו לינק גם מהמנעלים גם כן. אבל ממנו בעצמו יניקתם מיעוטה מאד. כי המוחין נסתלקו ממנו ואין להם ממה לינק וע"כ אסור בדברי תורה ואפילו בשאילת שלום אסור כי הוא צריך לסלק אז המוחין ולבלי להמשיכן כלל אפילו מה שמותר להמשיך תמיד עכשיו צריך לסלק הכל שלא יינקו הם מהמוחין ח"ו כי תמיד שאין מתגברין כ"כ אז המנעלים מגיניםעלינו בסוד החשמ"ל אבל אז אין לו מנעלים כנ"ל. וע"כ אסור לעסוק בדברי תורה כלל. ואפילו בשאילת שלום שהוא שמו של הקב"ה אסור. וכן אסור לדבר כלל כי אבל אין לו פה כי הדיבור הוא התגלות הדעת ואז אסור לגלות שום דעת כלל אפילו דיבור בעלמא" מכ"ש שאילת שלום כדי שלא יינקו מזה ח"ו. ואז צריך לשתוק לגמרי והשתיקה לבד שומרת אותו ומצלת אותו. וזה בחי' וידם אהרן אחר מיתת נדב ואביהוא כי פגם נדב ואביהוא הי' שהסתכלו והציצו למעלה מהגבול. כ"ש בקרבתם לפני ה' וימותו שזהו בחי' פגם השתיקה הנ"ל. שעי"ז יכולין ליכנס למקום שאין צריכין ליכנוס שהוא בחי' ריבוי אור שמשם נאחז ח"ו סטרא דמותא. וע"כ מתו נדב ואביהו עי"ז. וע"כ התיקון הי' ע"י השתיקה של אהרן בחי' וידום אהרן. ועי"ז זכה להמשיך מקיפין כי בזכות זה נתייחד הדיבור אליו. ונאמרה לו פרשת שתויי יין כמו שפרש"י שם. כי כל המקיפין שהם השגת הדעת שהוא התורה נמשכין מבחי' שתיקה כנ"ל. שהוא בחי' משה שהי' בבחי' שתיקה בחי' כבד פה. שעי"ז זכה לקבל כל התורה וכנ"ל:
And then one does not die at all. For when one’s da’as remains after oneself, one remains oneself — for the essential person is the da’as, as mentioned. And therefore our Sages of blessed memory said: Yaakov our patriarch did not die — for since he merited to the complete bed, that is, righteous sons who received his da’as from him for the generations, to know Hashem from generation to generation forever — behold, he is alive and enduring forever and ever, as mentioned. And this is the aspect of Dovid Melech Yisrael chai v’kayam [Dovid King of Yisrael is alive and enduring], as mentioned.
וזהו ג"כ בחי' קריעה על המת ח"ו. כי נפגם הלבושין שהם בחי' חשמ"ל כי נסתלק נשמה מישראל שהוא בחי' דעת. כ"ש ונשמת שד"י תבינם. וכפי הסתלקות הדעת כן נסתלק החשמ"ל שהוא בחי' לבושין. וע"כ רמז שמואל לשאול ע"י קריעת בגדו שתפסק מלכותו כי הבגדים הם בבחי' מלכות כ"ש במ"א כי המלכות מקבלת מהמקיפין הנ"ל כנ"ל. וזה בחי' בגדי מלכות בחי' ותלבש אסתר מלכות וכו' שלבשתה רוה"ק היינ והשגת המקיפין שהם רוה"ק שמשם נמשכין הלבושין בחי' לבוש מלכות וכו'. וע"כ ע"י שקרע שמואל בגד שאול קרע מלכותו. כ"ש שם קרע ה' את ממלכות ישראל ונתנה וכו'. הלכות בקור חולים
Yaakov merited, at the time of tending his flock, great wealth and contemplation — the aspect of tefillin — for Yaakov is the aspect of yirah: as [the Sages] said: "v'hanora" [and the awesome] — this is Yaakov; and as our Sages said: "b'yirascha" [in Your awe] — by the merit of Yaakov who said: "How awesome is this place!" And there is an allusion that this is the aspect of akudim, nekudim, berudim [streaked, spotted, speckled] — this is the aspect of the three lines of yirah through which one merits wealth and the aforementioned contemplation: [first,] the one who fears Hashem Yisbarach from the greatness of his contemplation of the greatness of the Creator Yisbarach; [second,] the yirah of the disciple who fears the teacher; and [third,] the yirah of the son, which is the yirah of father and mother. Berudim — this is the aspect of the yirah of the teacher (rav) — for berudim: the whiteness penetrates from side to side, as Rashi explained. This is the aspect of machsof halavan [the bared white] — which is the aspect of the supernal white (loven ha'elyon), which is the aspect of the revelation of the greatness of the Creator Yisbarach, which the true rav and tzaddik merits through the greatness of his wisdom and understanding and da'as — through which he merits yirah as mentioned. And the revelation is the aspect of the supernal white, the aspect of machsof halavan, the aspect of berudim — for the whiteness of his mind (levanus hamochin) is the aspect of the whiteness of the mind (levona d'mocha) penetrating from side to side — for his mind is open in wisdom and he has great recognition of the greatness of the Creator Yisbarach and His exaltedness, through which he merits the awe of the exaltedness (yiras haromemut) as mentioned. Nekudim — this is the aspect of the yirah of the disciple who receives from the teacher. And the disciple, relative to the teacher, is in the aspect of a point (nekudah) alone — as it is written (Avos ch. 6): "All my days I grew up among the wise, and I found lacking in my teachers only as a drop from the sea" — for the lower level, the aspect of the disciple, relative to the teacher who is in the aspect of the higher level, is only the aspect of a tiny point alone. And this is the aspect of nekudim. Akudim — marked on their feet, as Rashi explained — this is the aspect of the yirah of the son — for bera kara d'avuha [a son is the leg of his father]. The aspect of the feet (raglin) — the aspect of akudim. And through the three parts of yirah that were in him in their completeness — which is the aspect of akudim, nekudim, berudim — through this he merited great wealth. For the essential wealth of Yaakov came through the fact that the flock bore akudim, nekudim, berudim — which are the aspect of yirah — through which one merits wealth and the contemplation of tefillin — the aspect of machsof halavan asher al hamaklos [the bared white that is on the rods]. The rods (maklos) are the aspect of yirah — for from there the aspect of rod and strap (makel u'retzu'ah) for governing derives. For through this is the essential yirah — for the essential yirah one merits through fear of punishment, which is the aspect of rod and strap. Through this one comes to the higher yirah, through which one merits wealth and contemplation as mentioned. Which are the aspect of tefillin that are alluded to in the aspect of the rods with which Yaakov occupied himself, as is known — the aspect of "And Yaakov set up the rods which he had peeled in the troughs (bi'rhatim)" — in the troughs of the mind (b'rahatei mohin) — the aspect of tefillin — the aspect of "the King is held captive in the troughs" (Shir HaShirim 7:6). For the yirah and wealth and contemplation that Yaakov merited then while tending the flock as mentioned — for this is the aspect of tefillin as mentioned.
אות יא וזה בחי' בקור חולים. כי עד יעקב לא הוה חולשה כשארז"ל (ב"מ פ"ז). כי באמת הוא טובה גדולה מה שאדם חולה קודם מותו כשרז"ל שם. כי אם לאו לא יתן אל לבו לצוות לביתו. נמצא שהחולאת קודם מותו הוא טובה גדולה כדי שיצוה אל ביתו. ועיקר הצואה הוא שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו שישמרו דרך ה' כמו שעשו כל הצדיקים שהוכיחו את ישראל סמוך למיתתם. נמצא שהצואה הוא בחי' הארת בן ותלמיד שמאירין בהם הדעת שידעו את ה' וישמרו עצמם מעבירות ח"ו וילכו בדרכי ה' שזהו עיקר הארת בן ותלמיד. וזה ממשיכין ביותר בעת חוליים של הצדיקים אמתיים כי אז הם עוסקים ביותר בזה. כדי שישאר דעתם אחריהם לעולם ועד וכמו שמצינו בכמה צדיקים שהי' מגלין דברים עליוני םודעת גדול מאד בעת חוליים סמוך למיתתם. כמו ר' אליעזר הגדול לר"ע שאוליף שי"ן הלכות בבהרת עזה וכו' ורבינו הקדוש ורשב"י וכיוצא בזה הרבה כי אז השכינה שורה עליו. כשרז,ל שכינה למעלה מראשותיו של חולה כי בעת חוליו נתוסף לו אור גדול ע"י רוח דלעילא שמתחיל לירד למטה כדי שיסתלק הנפש עי"ז כמבואר במאמר ויהי נא פישנים ברוחך וכו'. וע"כ יעקב דייקא זכה לפעול אצל הש"י שיהי' האדם חולה קודם מותו כדי שיצוה את בניו ושמרו דרך ה' שזהו בחי' הארת בן ותלמיד. כי יעקב היתה מטתו שלימה שלא הוה בה שום פסול רק זכה לבנים כולם צדיקים שיקבלו ממנו דעתו והורישו דעתם לדורות לדעת את ה' שזהו בחי' הארת בן ותלמיד. כי התלמיד כלול בבן כנ"ל גם יעקב הי' לו תלמידים הרבה. כי הי' מגייר גרים כשרז"ל. נמצא שיעקב זכה ביותר להארת בן ותלמיד כי היתה מיטתו שלימה. וע"כ הי' הראשון שהי' חולה סמוך למיתתו כדי שימשיך אז ביותר הארת בן ותלמיד שזהו עיקר הצוואה. וזהו עיקר ביקור חולים כדי לדבר עמו שיפקח על עסקיו כשרז"ל ויצוה לביתו היינו כנ"ל. שיזהיר את בני ביתו שילכו בדרכי ה' וגם מסדר להם חלוקת נכסיו כדי שלא יבואו לידי מחלוקת וגזילה ח"ו ויעברו על דברי ה'. ע"כ מסדר להם ומזהירם לקיים דבריו ולילך בדרכי ה' ומצותיו. וזה בחי' ויוגד ליוסף לאמר הנה אביך חולה ויקרח את שני בניו עמו וכו'. כי הלך לבקרו ולקח בניו עמ וכדי שיברכם קודם מותו. היינו שיכניס בהם דעת ה' קודם מותו שזה עיקר הברכה ואז וישתחו ישראל על ראש המטה על שהיתה מיטתו שלימה בלי פסול. וגם כי שכינה למעלה מראשותיו וכו' כשפירש"י שם. כי זכה לשניהם שתהי' שכינה מראשותיו שעי"ז זוכה להשגת המקיפים שממשיך מהש"י. וגם זכה להכניס המקיפים והדעת בבניו הקדושים שזהו בחי' מטה שלימה. שזהו עיקר שלימות הנפש כשזוכה להשאיר דעתו אחריו ע"י בנים ותלמדיים צדיקים וכשרים כנ"ל. ואז אינו מת כלל כי כשנשאר דעתו אחריו נשאר הוא בעצמו כי עיקר האדם הוא הדעת וכנ"ל. וע"כ ארז"ל יעקב אבינו לא מת כי מאחר שזכה למטה שלימה היינו בנים צדיקים שקבל ממנו דעתו לדורות לדעת את ה' מדור לדור לעולם ועד הרי הוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים כנ"ל. שזהו בחי' דוד מלך ישראל חי וקים וכנ"ל:
And then one does not die at all. For when one’s da’as remains after oneself, one remains oneself — for the essential person is the da’as, as mentioned. And therefore our Sages of blessed memory said: Yaakov our patriarch did not die — for since he merited to the complete bed, that is, righteous sons who received his da’as from him for the generations, to know Hashem from generation to generation forever — behold, he is alive and enduring forever and ever, as mentioned. And this is the aspect of Dovid Melech Yisrael chai v’kayam [Dovid King of Yisrael is alive and enduring], as mentioned.
Loading comments…