Segment 2
אות א וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ע"פ המאמר ואתחנן אל ה' המתחיל בענין הנהגת הפשיטות וכו'. ובספר תנינא בסימן ע"ח עיין שם כל המאמר מתחילתו לסופו:
And this is the aspect of the enormous blemish of the dispute of Korach , who separated himself from Hashem, blessed be He, by disputing Moshe his Rebbe, in the aspect of "And Korach took" — "and Korach separated" [ v'ispeleg Korach ] . He separated himself and his congregation from the Name of Hashem by disputing Moshe. And he said that he himself knows the Name of Hashem, as it is written, "For the entire congregation — all of them are holy, and Hashem is among them" (Numbers 16:3) etc. He said that the Name of Hashem is within the entire congregation. And the truth is so — but he distorted and transgressed greatly in that he wished to mislead himself and Israel, as if the Name of Hashem is within Israel without the tzadik Moshe, their Rebbe. For the truth is that Hashem, blessed be He, is within Israel, but everything is through the tzadik Moshe Rabbeinu. But as soon as one disputes Moshe, the true Rebbe, one uproots himself and those who listen to his dispute from the Name of Hashem — for it is impossible to be included in the Name of Hashem except through the true Rebbe, as mentioned above.
Segment 3
וזה בחי' מצות מילה בשמיני. שצריכין שיעבור על התינוק מתחילה ימי ערלה ואח"כ ביום השמיני מלין אותו. וכבר מבואר במדרש שאלת המינין מדוע לא נברא האדם מהול. אך באמת במאמר הנ"ל מבואר הכל. כי א"א לכבוש א"י כ"א ע"י כח העשרה מאמרות הנעלמין בעולם בכל דבר ודבר. שבהם נעלמין העשרת הדברות שהיא בחי' התורה הנעלמת שהיאבחי' חסד חנם שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה וכו'. כי ע"יה עשרה מאמרות שבהם ברא הש"י את העולם. כ"ש בראשית ברא אלקים וכו' עי"ז הולכין וכובשין א"י. כשרז"ל לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם ומפני מה פתח בבראשית. שאם יאמרו או"ה לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה עממין. משביין להם הוא בראה ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ע"ש כל זה היטב היטב במאמר הנ"ל. ועי"ז מחיין עצמן בעת פשיטותו כשמבטלין מן התורה שמחיין עצמן בהתורה הנעלמת שהיאבחי' חסד חנם שהי' מקיים את העולם קודם מתן תורה ווכ' ע"ש. ובסוף מסים שם שאפי' בשאול תחתיות יכולין להחיות עצמו כי אין שום ייאוש בעולם ואיך שהוא יכולין להחיות עצמו כוו' וכ"ז שייך להנ"ל. כי ע"י החסד חנם שהוא התורה הנעלמת את העולם קודם מתן תורה. עי"ז יכולין להחיות כל הפשוטים שבעולם שקורין פראסטאקיס. ואפי' המונחין בשאול תחתיות יכולין להחיותם מחיות התורה שלא יתייאשו כלל בשום אופן שבעולם. והכל ע" יכח החסד חנם הנ"ל שהיא התורה הנעלמת. והבןהדברים היטב וזהו בחי'הדרך לא"י כנ"ל. כי באמת א"א לכבוש א"י כ"א על ידי בחי' זו ע"י בחי' התורה הנעלמת שהיא בחי' חסד חנם וכו' הנ"ל:
And this is why the verse called the congregation of Korach "men of name" [ anshay sheim ] (Numbers 16:2) — for this was the primary blemish: they wanted to make for themselves a name, to separate themselves from Moshe, because of their arrogance — they wanted to have their own name and honor and fame.
Segment 5
אות ב כי מעיקרא דדינא קשיא לכאורה למה נתן הש"י תחילה א"י ביד כנען ואח"כ ניתנה לישראל ומדוע לא נתנה לישראל מיד וכבר מבואר בספרים קשיא זו. אך התירוץ מבואר היטב ע"פ המאמר הנ"ל. כי זה שא"י היתה תחילה ביד כנען ואחר כך ניתנה לישאל זהו בעצמו מה שכ"ו דורות נתקיים העולם בלא תורה ואח"כ ניתנה תורה שגם זה פליאה גדולה מדוע לא נתן הש"י את התורה מיד תיכף בעת בריאת העולם כי הלא באמת אין שום חיות לעולם בלא התורה ועיקר קיום העולם הוא רק ע"י התורה כשרז"ל על ה' דהששישכולם תלויים ועומדים עד יום ששי בסיון שבו ניתנה תורה וכ,ש אם לא בריתי ימם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וא"כ מאחר שבאמת אין שום קיום והעמדה וחיות להעולם כ"א ע"י התורה הקודשה איך היה העולם אפי' יום אחד בלא התורה ומדוע לא נתן את התורה תיכף בשעה הראשונה שנברא העולם אך באמת הכל הי' לטובתינו כי הש"י חושב משחבות לבל ידח ממנו נדח כי אם הי' נותן את התורה מיד בעת בריאת העולם ולא הי' שום קיום לעולם בלא התורה. וא"כ תיכף כשהאדם הי' עוברח"ו על דברי תורה לא הי' יכול להתקיים אפי' שעה אחת וכל העולם לא הי' יכול להתקיים כלל והי' נחרב העולם ח"ו ותיכף כשהי' אחד עובר על ד"ת כי אין להעולם שום קיום בלא התורה וזה א"א שלא יעבור על ד"ת. כי אי ןצדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו'. כי בהכרח שיהי' בחירה כי אם אין בחירה אין שכר ועונש ואין שייך מצות התורה. וממאחר שיש בחירה בשביל שכר ועונש אזי בוודאי באפשר שימצא א' שיעבור על ד"ת וא"כ אם הי' נותן התורה מיד ולא הי' שום קיום להעולם בלא קיום התורה א"כ תיכף כשהי' אחד עובר משהו ח"ו מדברי תורה הי' נחרב העולם ח"ו. בשבי לזה הוא טובה גדולה מה שהי' העולם מתקיים כ"ו דורות בלא התורה והי' מקיים העולם בחסד חנם לבד שהוא בחי' התורה הנעלמת כנ"ל. ובזההראה לנו הש"י שאע"פ שעיקר בריאת העולם הי' רק בשביל התורה כ"ש בראשית ברא וכו'. בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. אעפ"כ הוא ברחמיו יכול לקיים העולם כ"כ דורות בלא התורה וע"כ גם עכשיו שניתנה תורה אעפ"כ בעת שבטלין מן התורה או אפילו כשא' עובר ח"ו על ד"ת אעפ"כ אין הש"י מחריב העולם רק מקיים העולם בחסדו בחהחסד חנם שהי' מקים העולם קודם קבלת התורה כנ"ל. וזה בחי' תשובה שקדמה לעולם כי תשובה היא למעלה מהתורה בחי'חסד חנם הנ"ל בחי' התורה הנעלמת הנ"ל שהי' מקים העולם קודם מתן תורה. כי ע"פ מדת הדין אין מועיל תשובה לשום חטא כמובא בדרז"ל שלפי מדת הדין הנפש החטאת היא תמות. אך הש"י ראה שאין העולם מתקיים בזה ע"כ הקדים תשובה לעולם וגזר בחסדו הגדול שמועיל תשובה אפילו אם עבר על כל התורה כולהואפי' אם עשה מה שעשה מועיל תשובה תמיד. ובאמת בחי' התשובה הוא בחי' התורה הנעלמת כי תשובה הוא בחי' יו"כ בחי' בינה שהוא עלמא דאתכסיא בחי' התורה הנעלמת. כי מאחר שעברעל ד"ת איך יועיל תשובה ואיך יוכל לתקן זאת אך אז מוכרח לעלות ע"י התשובה ולהתתקן ע"י בחי' החסד חנם הנ"ל. שהוא בחי' התורה הנעלמת שהי' מקיים את העולם אפילו בלי קיום התורה ועי"ז נתתקן וחוזר להש"י.
And therefore the primary drawing close to Hashem, blessed be He, is through the aspect of nullifying the arrogance and the honor, which are the aspect of "name" — and to nullify oneself and one's honor and one's name before the Name of the honor of His kingship. For "humility is greater than all of them." And similarly, it is impossible to draw close to the tzadik and the true Rebbe except by nullifying one's name and honor to the ultimate nullification. And then one will merit being included in the name of the tzadik , and through this one is included in the Name of Hashem. And of him it is said, "And it shall be that all who are called by the Name of Hashem shall be saved" (Joel 3:5) etc. — "and among the remnant whom Hashem calls."
Segment 7
אות ג וזהו בעצמו מה שהי' א"י תחילה ביד כנען. ואח"כ ניתנה לישראל כי הכל א' כי א"י והתורה הכל אחד כי עיקר קיום התורה הוא בא"י כ"ש ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו וכו'. וכ"ש בתורה כמה פעמים ושמרתם את הברית הזאת וכו'. בארץ אשר תירשון וכיוצא בזה כמה פסוקים. וע"כ אם הי' הש"י מוסר א"י לישראל מיד בעת בריאת העולם ולא היתה ברשות העכו"ם כלל מתחילה והיתה מתגלה קדושת א"י מיד אזי תיכף כשהי' ישראל חוטאים ח"ו היתה הררץ מקיאה אותם והיתה נעלמת קדושתה ולא הי' באפשר לגלות עוד קדושתה לעולם וע"כ הי' בהכרח שתהי' הקליפה קודמת לפרי שתהי' א"י מסורה בידכנען כ"כ שנים ובאמת גם אז בעת שהיתה א"י ביד כנען גם אז היתה א"י בקדושהכמו עכשיו כי קדושת א"י קביעא וקיימא לעולם. רק שהיתה קד'ושתה נעלמת מאד בהעלם גדול ולא הי' שום אדם יודע מקדושתה עד שבא אברהם אבינו ע"ה ותקיל בתיקלא וכו' עד דאתגליא לי' כי אברהם דייקא הי' יכול להתחיל לגלות קדושתה כי אברהם הי' איש החסד ומדתו חסד ע"כ הי' יכול לידע מהקדושה הנעלמת בא"י שהוא בחי' חסד חנם בחי' התורה הנעלמת שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה שזה החסד הי' נעלם בא"י כי א"י והתורה הכל אחד כנ"ל:
And therefore it is forbidden to call one's Rebbe by his name , for his name is included in the Name of Hashem, of whom it is said, "This is My Name forever ( l'ilum )" (Exodus 3:15) — [read as l'alaim ,] for concealment. For the primary knowledge is in the aspect of the Name, as mentioned above. And all that one receives from one's Rebbe — one must know that one still does not know at all. For "it is double to what is in substance" (Job 11:6) — for "very deep are His thoughts" . For his words are like a flowing spring, and they are the aspect of "deep waters — counsel in the heart of a man" (Proverbs 20:5) .
Segment 8
וע"כ דייקא ע"י החסד הזה הולכין וכובשין א"י מן העכו"ם כנ"ל. כמבורא במאמר הנ"ל כ"ש בראשית ברא וכו' ואר"י לא הי' צריך להתחיל התורה וכו'. אלא שאם יאמרו לסטים אתם וכו' משיבין להם הוא בראה ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו נמצא שע"י שיודעין שהש"י ברא את העולם בעשרה מאמרות שבהם נעלם כל התורה שהוא בחי' התורה הנעלמת בחי' חסד חנם כנ"ל. עי"ז יכולין לכבוש א"י כנ"ל ובשביל זה הי' בהכרח שתהי' א"י תחילה ביד כנען ואח"כ ניתנה לישראל כי אם היתה תחילה ביד ישראל אזי כשישראל היו חוטאין והי' גולין ממנה והיתה נמסרת להעכו"ם לא הי' באפשר להוציא הארץ עוד מידם כי יאמרו לסטים אתם מאחר שכבר ניתנה להם בעוונינו אבל עכשיו גילה הש"י והתחיל התורה בבראשית בשביל לגלות שגם מקודם כשהיתה הארץ מסורה בידם הכל הי' ברצונו ית' כי הוא ית' בראה וברצונו נתנה להם. ומאחר שהוא ית' ברצונו נתנה להם נמצא שגם אז כשהיתה הארץ בידם הי' ג"כ מלובש ונעלם ונסתר שם רצונו יתברך שהוא בחינת התורה הנעלמת בחינת חסד חנם הנ"ל. כי ברצונו נתנה להם ברצונו דייקא שהוא בחינת חסד חנם התורה הנעלמת הנ"ל. ומאחר שגם אז הי' מלובש ונעלם שם רצונו בחי' התורה הנעלמת הנ"ל. ע"כ בוודאי אנו יכולים לכבוש הארץ מידם כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. כי באמת גם אז כשהיתה בידם היתה הקדושה נעלמת שם בחי' התורה הנעלמת. רק שהיה בהעלם גדול ועכשיו אנו רק מגלין קדושתה ומוציאין אותה מהעלם אל הגילוי והבן היטב:
And one must each time examine his holy words well, and dig and draw from them wondrous counsel — in such a way that one can save oneself from the flood of the many waters of this world. And all that one knows and draws out from his words — one must know and understand and believe that one still does not know at all to what depths his deep words reach, deeper than the sea etc. Only, in what one has been permitted, one can contemplate from them counsel for His service, blessed be He, according to one's level. But the essence of his Torah, and even his holy conversations, are impossible to grasp in any way. And as our Sages of blessed memory said: "Much have I learned from my teachers, and I did not diminish from them except" etc.
Segment 9
וע"כ אפי' כשחטאו ישראל אח"כ וגלו ממנה בעוונותיהם וחזרה ונמסרה הארץ ביד העכו"ם אעפ"כ עדיין בקדושתה קיימת כי הקדושה נעלמת בה בחי' התורה הנעלמת חסד חנם שהי' נעלם בא"י מקודם בעת שהיתה ביד כנען בתחילה. וע"כ אנו מצפין בכל עת לשוב לארצינו כי אנו יודעין שגם עכשיו כל הארץ שלנו הוא. רק שהוא בהעלם גדול ולא די שאנו יכולין לחזור הקדושה לא"י אף גם אפילו בח"ל בכל מקום שאנו בני ישראל נכנסין לשם אנו יכולים לכבוש המקום ולקדש בקדושת א,י כי אנו יודעים ומאמינים שכל הארץ של הש"י וברצונו נתנה להם וגם עכשיו שהוא בידם מלובש ונעלם שם רצון הש"י וע"י אמונה זו שאנו מאמינין שהש"י ברא הכל בעשרה מאמרות וברצונו נתנה להם עי"ז קבל אנו יכולין להוציא המקום מרשותם מרשות העכו"ם והס"א ולקדשו בקדושת ישראל בבחי' א"י כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו כי גם מקודם היתה שלנו בהעלם ועכשיו אנו מוצאין רק מהעלם אל הגילוי כנ"ל. וכמבואר היטב במאמר הנ"ל מזה. שגם עכשיו בכל מקום שישראל באין שם הם מקדשין המקום בקדושת א"י ע"י בחי' הנ"ל ע"ש:
And this is the aspect of the concealment of one's Rebbe's name — that it is forbidden to mention him by his name. For his name is his da'as [knowledge/mind] , which is hidden and concealed from him to the ultimate concealment. For the name of one's Rebbe is included in the Name of Hashem, of whom it is said, "This is My Name — l'alaim " — for concealment, as mentioned above. And especially the prohibition regarding a name of peleh [wonder] — a hint, for there is a Rebbe whose name is Peleh , wonder upon wonder, in the aspect of "and He called his name Peleh Yo'aitz " (Isaiah 9:5) — whose counsels are wonders, "the wholeness of knowledge" , in the aspect of "I will thank Your Name, for You have done wonders — counsels from afar, emunah omen " (Isaiah 25:1) . And therefore it is all the more forbidden to mention his name, for of him it is said, "Why do you ask for My name? — and it is wondrous" (Judges 13:18) .
Segment 11
אות ד וזה בחי' מצוות מילה בשמיני. כי גם בשביל זה צריכין לעבור על התינוק ז' ימי ערלה ואח"כ בשמיני מלין אותו. כי זהו בחי' מה שא"א הי' תחילה ביד כנען ואח"כ ניתנה לישראל. ומה שהי' העולם מתקיים בתחילה כ"ו דורות בלא התורה ואח"כ ניתנה תורה כי בהכרח שתקדים הקליפה לפרי. ובאמת גם בעת שליטת הקליפה הקודמת לפרי דהיינו בימי ערלה בעת שא"י ביד כנען ובכ"ו דורות שלא ניתנה תורה. גם אז מקבלין חיות רק מהש"י שמחיה את כולם בחסדו הגדול שהוא בחי' התורה הנעלמת. ועי"ז עיקר קיום העולם כי עי"ז אפילו כשאדם חוטא ופוגם בברית קודש וכשפוגם ח"ו בברית קודש אזי נמשך ח"ו הערלה דחפיא על ברית. והי' ראוי שח"ו יחזור העולם לתהו ובהו. כי עיקר קיום העולם הוא ע"י תיקון הברית כ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. כי עיקר כלל ויסוד כל התורה כולה הוא שמירת הברית קודש. וכמובא בזוה"ק ובכל הספרים. ובשביל זה נקראת התורה ברית כ"ש ושמרתם את בריתי כי עיקר התורה היא שמירת הברית. ועיקר קיום העולם היא ע"י תיקון הברית. כ"ש וצדיק יסוד עולם וצדיק הוא מאן ד?טר ברית. וא"כ תיכף כשאדם פוגם בברית ח"ו הי' ראוי שח"ו יחזור העולם לתהו ובהו אך הש"י חפץ חסד וע"כ הקדים הקליפה לפרי והקדים ז' ימי ערלה קודם המילה. להורות שגם בימי הערלה הש" ינותן לחיות בחסדו הגדול שהוא בחי' התורה הנעלמת ועי"ז אפילו כשאדם חוטא ח"ו ופוגם בברית. הש"י מקיימו בחסדו בבחי' התורה הנעלמת ומאריך אפיו עד שישוב:
And this is the aspect of the honor that one is obligated to honor one's Rebbe . And this is the aspect of "one who learns from his fellow" etc. — and "there is no honor except Torah." And this is what our Sages of blessed memory said: "His Rebbe who taught him wisdom — and not his Rebbe who taught him Mishnah and Mikra " etc.
Segment 12
ובזה מובן היטב מה שאיתא בזוה"ק שעל פגם הברית אין מועיל תשובה. ובאמת לאמתו איתא בכל הספרים שעל הכל מועיל תשובה. אך ע"פ כל דרכי התורה הנגלית בודאי יאן מועיל תשובה על פגם טפי המוח. אבל יש תורה הנעלמת שהיא בחי' חסד חנם. שזהו החסד סתום ונעלם מעין כל שעי"ז נתקיים העולם אפילו קודם מתן תורה ואפילו בימי ערלה וכו' כנ"ל. וע"י החסד הנעלם הזה מועיל תשובה על הכל:
And this is the aspect of "great is the service [ shimushah ] more than its study [ limudah ] ." For it has already been explained that the primary wisdom is the emes , and the main thing is to understand the emes that was hidden and concealed — that one should merit understanding it through the strength of one's emunah . And for this reason, one must toil and exert oneself greatly to search for and seek a true Rebbe and to draw close to him. For the primary eternal tachlis , which is the attainment of the emes , is impossible except through a true Rebbe. For this is the primary quality of the Rebbe: that he illuminates in him the truth of the Torah and establishes him upon the emes .
Segment 14
אות ה כי התורה וא"י ומצות מילה שהוא תיקון הברית הכל אחד. כי א"א לזכות לא"י כי אם ע"י מצות מילה שהוא תיקון הברית כ"ש וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו' וכ"ש ביהושע וזה הדבר אשר מל אותם אמר להם כסבורים אתם לירש את הארץ כשאתם ערלים וכו':
For the primary Rebbe whom one is obligated to honor is the Rebbe in the wisdom of the Torah and not in the external wisdoms, G-d forbid. And even in the wisdom of the Torah, one who cannot establish him upon the emes is not a Rebbe, and one should not draw close to him. And as it is written in praise of the true Rebbe: "And your glory — succeed, ride upon the word of emes " (Tehillim 45:5) etc. And even one who says words of emes but they are simple matters — this is not a Rebbe, as mentioned above. As is explained in the Torah " Asika " in Torah 21, on the verse "For Ya'akov has chosen Yah for Himself" etc.; see there.
Segment 15
וזה בחי' ז' ימי ערלה שעוברין על התינוק קודם שנימול זה בחי' ז' עממין שהיתה א"י תחילה בידם ואח"כ ניתנה לישראל אחר שנימולו. וזהו וכרות עמו הברי לתת ארץ הכנעני החתי והאמורי וכו'. וחושב כל הז' עממין שמגרשין אותן ע"י תיקון הברית שהוא בחי' מילה שניתנה בשמיני שאז מעבירין ז' ימי ערלה מהתינוק ומגלין החסד דמתגלי בפומא דאמה שהי' החסד הזה בתחילה סתום ונעלם בז' ימי ערלה כנ"ל. ועכשיו נתגלה ע"י המילה ועי"ז כובשין א"י כי הכל אחד כנ"ל:
For the primary Rebbe is when he reveals to him and illuminates in him words of emes that he would not have been able to understand at the beginning. And this is what our Sages of blessed memory said in Bava Metzia: "Who is his Rebbe? One who taught him wisdom — and not his Rebbe who taught him Mikra and Mishnah ." And Rashi's interpretation: "who taught him wisdom — the reasoning of the Mishnayos " etc., which is called Gemara . That is, the primary Rebbe is one who teaches him true wisdoms, which is the wisdom of the Torah — not Mikra and Mishnah in their simple form, but when he illuminates in him and makes him understand the reasoning of the Mishnayos etc. that were hidden from him. And certainly the more that the Rebbe illuminates in him the truth of the Torah that was concealed from him, certainly one must honor him more and more — for certainly not all Rabbis are equal.
Segment 17
אות ו כי באמת עיקר קיום העולם בעת שהעולם רחוקים מן התורה שצריכין לקיים העולם אז ע"י החסד חנם על ייד התורה הנעלמת כנ"ל שהוא הדרך לא"י וכו' כנ"ל. עיקר הקיום הוא רק ע"י הצדיק הדור האמתי שהוא איש פשוט הגדול המבואר שם במאמר הנ"ל שהוא מחיה עצמו בעת פשיטותו ע"י הדרך לא"י ע"י התורה הנעלמת ע"י החסד חנם שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה. ועי"ז שהוא זוכה להחיות עצמו בעת פשיטותו בהחסד חנם הזה עי"ז הוא מחיה כל הפשוטים שבעולם. ואפילו או"ה ואפילו המונחים בשאול תחתיות כמבואר שם להמעיין שם היטב. כי באמת א"א לקבל מאוצר מתנת חנם דהיינו מהחסד חנם הנ"ל. שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה כ"א צדייקם אמתיים כמבואר שם שאין מי שיקבל מאוצר מתנת חנם כ"א צדיקים אמתיים בעת פשיטותם הם מחיין כל הפשוטין שבעולם וכנ"ל. כי באמת זה החסד חנם הוא סתום ונעלם מאד בתכלית ההעלמה וההסתרה. ואין מי שיוכל לגלות החסד הזה ולקבל משם חיות ושפע לקיים העולם. כ"א הצדיק האמת השלם בתכלית השלימות הנקי ממן החטא לגמרי שאין בו שום נדנוד פגם כל שהוא דק מן הדק אפילו כחוט השערה. ומחמת שהוא נקי לגמרי. ע"כ בכל מקום שנכנס לשם מוצא שם אלקותו וחיותו וחסדו ית'. כי באמת הוא יתב' מחיה את כולם אפילו החרוקים ממנו ואפילו בעשר כתרין דמסאבותא מגיע חיותו ית'. כי בלעדו יתב' אין שום חיות לשום דבר שבעולם רק שבמקומות הרחוקים מהקדושה שם חיותו בהעלם ובהסתרה גדולה. וע"כ מי שאינו נקי מן החטא לגמרי כשבא למקומות כאלו אזי נסתר ממנו חיותו ית' הנעלם שם כי הרע חופה על הטוב כי אין הרע נתבטל נגדו. מחמת שיש בו עדיין איזה פגם כל שהוא. אבל הצדיק האמת שנקי לגמרי ואין בו שום אחיזת הרע כלל. ע"כ בכל מקום שנכנס לשם אפילו במקומות הרחוקים מן הקדושה מאד. הוא מוצא גם שם אלקותו וחיותו יתב' הנסתר שם כי אין שום רע עומד כנגדו שיוכל להסתיר ממנו אורו וחיותו הנלעם שם. מאמר שאין בו שום אחיזת הרע כלל וכמבואר מזה בדברי רבינו ז"ל במאמר מי האיש החפץ חים וכו'. וע"כ הצדיק האמת הוא מוצא חיותו יתב' בכל מקום אפילו במקומות הרחוקים מהתורה. וע"כ הוא יכול לקבל חיות בעת פשיטותו מהתורה הנעלמת שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה שהוא החסד חנם הנ"ל. ובזה הוא מחיה כל הפשוטים שקורין פראסטאקיס וכו'. ואפילו כל הרחוקים יותר כי הוא יכול לגלות החסד חנם שהוא התורה הנעלמת שנעלם אפילו במקומות הרחוקים מהתורה כנ"ל. וכל זה תלוי בתיקון הברית דייקא כי צדיק הוא מאן דנטיר ברית כי עיקרא דיצרא בישא על עריין. והצדיק דנטיר ברית וכבש את יצרו ועמד בנסיונות רבות. עי"ז דייקא הכניע מאד את סטרא דמסאבותא. עד שכל הרע שבעולם נדחה ונופל לפניו והוא יכול לגלות החסד הנעלם בכל מקום אפילו במקומות הרחוקים שהוא החסד שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה. וזה מרומז בדברי רבינו ז"ל בסוף המאמר הנ"ל. בהראשי פרקים שמצאנו מכתיבת ידו הק' השייך להמאמר הנ"ל. כי שם מבואר מזה שכל ענין הנ"ל לקבל חיות מחסד חנם הנ"ל הכל תלוי בתיקון הברית. כ"ש שם ואתחנן מתנת חנם חנם עריות. מש דעת פרישות וכו' ע"ש היינו כנ"ל. וע"כ א"א לילך ולירש א"י כ"א ע"י תיקון הברית. כ"ש צדיקים יירשו ארץ. וכ"ש וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו' כי עיקר הדרך לכבוש א"י הוא ע"י החסד חנם הנ"ל. שהוא התורה הנעלמת שהי' מקים העולם קודם מתן תורה וכן מקיים העולם זה החסד גם עכשיו בעת שרחוקים מן התורה כנ"ל. וזה החסד א"א לגלות כ"א ע"י הצדיק דנטיר ברית בתכלית הקדושה וכו' וכנ"ל:
And therefore the primary completeness of the Rebbe is when he is able to illuminate in his students yiras Shamayim [fear of Heaven] in truth — and this is the primary purpose of the Torah, as our Sages of blessed memory said: "The purpose of Torah is teshuvah and good deeds — that a person should not be one who reads and learns and kicks" etc. And as we find with the Sages of the Talmud of blessed memory, who engaged in instilling yiras Shamayim in their students. And therefore Rabbi [Yehudah HaNasi] arranged the order of the chain of transmission in Tractate Avos , which speaks of yiras Shamayim — and there specifically he began and arranged the entire chain of the transmission of the Torah: "Moshe received the Torah from Sinai and transmitted it to Yehoshua" etc. To teach and to make known that the primary purpose of the entire transmission of the Torah is for the sake of yirah — that we should merit yirah before Him, blessed be He, and to guard and to do and to fulfill the Torah. For "the exposition is not the main thing, but the action."
Segment 19
אות ז וזה שמובא בזוה"ק שלא הי' רועה נאמן כמשה שמסר נפשו בשביל בני דורו. כי נח לא בקש רחמים כ"כ ואפי' אברהם שביקש והתפלל על אנשי סדום ועמורה וכו'. אבל לא כמשה שמסר נפשו ביותר ואמר ואם אין מחני נא וכו' ע"ש בזוה"ק. כי באמת הצדיק הדור הכל תלוי בו כי לפי עוצם זכותו וקדושתו כן יכול לגלות ביותר החסד הנעלם הנ"ל. שעי"ז החסד הוא יכול לקיים את העולם בכל עת אפילו אם העולם רחוקים כמו שהם רחוקים ואיך שהוא תמיד יש חסד הנעלם שאין מגיע לשם שום פגם כלל שעי"ז יכולים לקיים העולם תמיד. אבל הכל תלוי בכח הצדיק הדור דייקא. כי באמת הש"י ברא את העולם בחסדו לבד שהוא החסד הנ"ל בחי' עולם חסד יבנה. אבל אחר שברא העולם הכל תלוי בהצדיק הדור. כי כפי כחו ורצונו כן מקיים העולם והכל תלוי בו. וע"כ אפילו בדור המבול אם הי' אז מי שיוכל לגלות החסד הנ"ל הנעלם כמו משה רבינו עליו השלום הי' באפשר שיתקיים העולם גם אז. ומחמת שנח לא מסר נפשו כ"כ כמו משה. ולא היה מגלה החסד הנעלם אז. ע"כ הי' מבול בעולם והחריב כל העולם ואפילו נח הי' מוכרח להסתיר עצמו בתיבה אע"פ שהרבה רווח והצלה לנפיו. אבל מאחר שניתן רשות למשחיתולא הי' יכול להתגלות החסד הנעלם להגין עליהם. ע"כ אפילו נח הצדיק הי' מוכרח להיות סתום ונעלם ונסתר. כי הצדיק הוא בעצמו התורה בחי' החסד הנ"ל. וע"כ מחמת שלא הי' בו כח לגלות החסד הנ"ל. ע"כ הוא הי' מוכרח להסתר מן העין בתיבה. כדי שיהי' בהעלם כמ ושהחסד הוא עכשיו בהעלמה גדולה. ועי"ז לבד נשאר שארית בארץ שלא נחרב העולם לגמרי. אבל משה רבינו ע"ה מסר נפשו מיד. עד שהי' מגלה ומעורר החסד הנעלם המקיים העולם תמיד. עד שעי"ז בטיל גזירתו יתב' ונתקיים העולם אע"פ שעשו אז מה שעשו כי ע"י החסד הנעלם יכולין לקיים העולם תמיד כנ"ל:
And this learning of yiras Shamayim — that is, to merit the fulfillment of the Torah — this learning is very, very deep, and one needs for this a very, very great Rebbe, and it is impossible to receive it except through great exertion. And each person according to his exertion, so he merits receiving true counsel and true paths — in such a way that he will remain standing firm all the days of his life and not turn his step from the path of emes . And as our Master of blessed memory wrote on the verse, "Even my wisdom has stood by me" (Ecclesiastes 2:9) — "wisdom that is b'af [with difficulty/anger] " — that is, with exertions — "it stood by me." (And see elsewhere for an explanation of this matter.)
Segment 21
אות ח וזהו שמאר משה ואם אין מחני נא וכו'. כי באמת לא היתה התורה צריכה לספר רק עצם המצות כגון מצות ציצית מצות תפילין וכו' שזהו עיקר התורה כדי לקיים מצותיה. אבל כל הסיפורים של התורה כגון מבראשית עד החודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה. וכן שאר הסיפורים הבאים אח"כ. ואפילו אצל כל מצוה ומצוה יש עוד דברים וסיפורים דהיינו מה שנאמר אצל רוב המצות וידבר ה' אל משה וכו' שזהו בחי' דברי התורה כי עיקר התורה היא המצוה בעצמה. אך כל אלו הסיפורים וכל אלו הדברי תורה שססביבות כל מצוה ומצוה זהו בחי' התורה הנעלמת הנ"ל שהוא גבוה יותר מן התורה שבנגלה שהוא בחי' סתרי תורה. וזאת התורה הנעלמת היא בחי' חסד חנם הנ"ל שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה. שבזה מקיימין העולם בעת פשיטותן ובעת שרחוקים מן התורה כנ"ל וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א שאלו הדברי תורה הם בחי' סתרי תורה בחי' התורה הנעלמת הנ"ל. וזהו בחי' מה שאמר ר' יצחק על פסוק בראשית לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה. ומפני מה פתח בבראשית בשביל כח מעשיו כוו' כדי שיוכלו ישראל לכבוש א"י וכו' היינו כנ"ל. שר' יצחק מקשה מפני מה מספרת לנו התורה הקודשה כל אלו הסיפורים שאין כתוב בהם שום מצוה. והתירוץ שכל אלו הסיפורים הם כדי שנוכל לכבוש א"י. כי א"א לכבוש א"י כ"א ע"י כח מעשיו. דהיינו בחי' התורה הנעלמת הנ"ל שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה כנ"ל. ובשביל זה מספר התורה הקדושה כל אלו הסיפורים. כי כל אלו הסיפורים שקודם המצות הן הן התורה הנעלמת כי הם עיקר סתרי תורה. והיא היא התורההנלמעת שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה שעי"ז הולכין וכובשין א"י. ובשביל זה כתבה התורה כל אלו הסיפורים בשביל כח מעשיו כדי לכבוש א"י כיהוא התורה הנעלמת שעי"ז דייקא כובשין א"י כנ"ל והבן היטב:
And this is the aspect of the great emphasis that our Sages of blessed memory placed on the service of a talmid chacham , as our Sages of blessed memory said: "Great is the service more than its study." And all the reasoning of the halachos they called by the name "service of a talmid chacham ," as Rashi explained in several places. For to stand upon a matter and to understand it in truth is impossible except through the service specifically. For there are many things that are impossible to understand through the words themselves — but only through various movements, and through various stories and roundabout ways and narratives and parables that one's Rebbe tells him — through this specifically one can stand upon the matter and understand it.
Segment 22
נמצא שכל הסיפורים שבתורה. וכל הדברי תורה שסביבות המצוה דהיינו וידבר ה' אל משה וכו' כ"זד הוא בחי' סתרי תורה בחי' התורה הנעלמת שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה שעי"ז יכול הצדיק האמת לקיים העולם תמיד אפילו בעת שעשו מה שעשו כנ"ל. וזהו שאמר משה ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך וכו'. דהיינו מה שכתוב ונזכר בתורה כ"פ שמו של משה. כגון וידבר ה' אל מששה וכיוצא בזה שכל זה הוא בכלל הסיפורים והדיבורים של התורה שאינם מעיקר המצוות אך באמת הם בחי' סתרי תורה בחי' התורה הנעלמת שגבוה מן התורה שבנגלה. והנה זאת התורה הנעלמת הוא הש"י בעצמו כביכול שמקיים העולם תמיד בחסד חנם. שעל ידו ברא את העולם בחסדו לבד קודם שהי' שום עובדא דלתתא כלל ובוודאי הש"י בכחו וחסדו הוא יכול לקיים העולם תמיד בחסדו אפי' בעת שעשו מה שעשו כי מי יאמר אליו מה תעשה. אך הש"י אחר שברא את העולם ונתן את התורה לישראל מסר רצונו ביד ישראל. והעיקר ביד צדיק הדור. והכל תלוי בו כנ"ל. וזה שרמז הש"י למשה ואמר לו ועתה הניח לי לרמז לו שהכל תלוי בו. וע"כ עכשיו א"א לגלות החסד הנעלם הזה כ"א הצדיק הדור שהואבחי' משה כי הוא דייקא מוכרח לגלות החסד הזה. כי כבר מסר השם יתברך הכל בידו והכל תלוי בו כנ"ל. וזהו בחי' וידבר ה' אל משה שהוא בי' התורה הנעלמת כנ"ל. שהוא החסד חנם שמקיים העולם תמיד כנ"ל. וזהו ידבר ה' אל משה שהוא בחי' התורה הנעלמת כנ"ל. שהוא החסד חנם שמקיים העולם תמיד כנ"ל. וזהו וידבר ה' אל משה היינו שהש"י מסר כל ההנהגה למשה שהוא בחי' הצדיק האמת שבדור כי דבר לשון מנהיג כמו דבר א' לדור כי עכשיו אחר הבריאהואחר מתן תורה כל ההנהגה מסורה ביד משה שהוא הצדיק האמת והוא דייקא צריך לגלות החסד הנעלם כדי לקיים העולם תמיד:
And this is the aspect of "the conversation of talmidai chachamim requires study." And especially regarding the learning of the fulfillment of the Torah — for this one needs much service. For to help someone with free will is very difficult. And therefore all the holy tzadikim who illuminated for us all the laws and halachos of the holy Torah — but when they came to illuminate and to reprove their students to be careful to fulfill the Torah, they were very pained and were complaining and crying out in many expressions. Because they knew that this is very difficult to instill in the world, because of the vanities of this world and its desires and distractions.
Segment 23
וזהו שאמר משה ואם אין מחני נא וכו'. כי אם אין אתה רוצה לסלוח להם. ולקיים העולם גם עכשיו ע"י התורה הנעלמת שהוא בחי' וידבר ה' אל משה כנ"ל. א"כ מחני נא מספרך כי א"כ למה לי שיוזכר שמי בכל התורה כולה שזה מורה שעכשיו ההנהגה בידי ויש לי כח להחיות העולם ע"י התורה הנעלמת ועתה אם אינך רוצה ח"ו לקיים העולם על ידי א"כ מחני נא ותחזור ההנהגה אצלך לבד. ואתה בעצמך בוודאי תוכל לקיים העולם בחסדיך כנ"ל רק שברחמיך מסרת הכח בידי שזה בחי' מה שנזכר שמי בתורה כנ"ל. ועתה אם אין לי הכח הזה אם כן מחני נא ויוחזר הכח והחסד אצלך לבד. ותקיים העולם בעצמך וע"כ ע"י שהיה משה מעורר החסד הנעלם הזה דהיינו התורה הנעלמת עי"ז פעל באמת בקשתו וינחם ה' על הרעה וכו' ונתקיים העולם אע"פ שעשו מה שעשו והכל ע"י החסד הזה שהוא התורה הנעלמת שהוא מקיים העולם תמיד כנ"ל:
And especially Moshe Rabbeinu, who gave us the entire Torah in all its details — and afterward, in the entire book of Mishneh Torah [Deuteronomy] , he cried out greatly in his rebuke of Israel, because he knew that there would be very many who would not fulfill the Torah. As it is written, "Gather to me all your elders… and I will call witness against them… for I know that after my death you will surely become corrupt" (Deuteronomy 31:28–29) etc. — and much more of the like. And for this reason he revealed the Song of Ha'azinu , as it is written there, "And this song shall answer before them as a witness" (Deuteronomy 31:21) etc. And for this reason the exile is prolonged so much. And therefore the primary redemption depends on drawing close to true tzadikim who are able to instill yiras Shamayim and the fulfillment of the Torah in the world.
Segment 25
אות ט וזהו בחי' מצוות מילת עבדים כנענים כי בזה אנו מראין שלא די שיש לנו כח לכבוש א"י ע"י בחי' הנ"ל. אף גם אפילו בח"ל בארצות העכו"ם בכל מקום שאנו נכנסין לשם אנו יכולין לכבוש המקום הזה ולקדשו בקדושת א"י וכל זה ע"י בחי' הנ"ל. ע"י בחי' התורההנעלמת בחי' בראשית וכו' כי ברצונו נתנה וברצנוו נטלה מהם ונתנה לנו כמבואר שם במאמר הנ"ל. וזהו בחי' מילת עבדים. כי באמת התורה וישראל וארץ ישראל הכל אחד וכנ"ל וכשרז"ל בזיי"ן הבדלות המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה בין א"י לשאר ארצות וכו'. ועיקר התגלות קדושת ישראל הוא ע"י תיקון הברית שהוא בחי' מצות מילה שהוא יסוד כל התורה כולה. והערלה הוא זוהמת הנחש בחי' טומאת העכו"ם בחי' ח"ל. נמצא כשאנו מלין את בנינו בני ישראל, זהו בחי' שאנו כובשין א"י דהיינו ארץ שלנו מן העכו"ם ואנו נוטלין את שלנו מהם כי באמת הארץ שלנו הוא רק שזיין עממין הי' חופין עליה שהוא בחי' ערלה דחפיא על ברית ועכשיו אנו כובשין א"י מהם. וזהו בעצמו בחי' מילה כי הערלה אינה שייכה לישראל כלל כי אין הערלה נקראת אלא על שם העכו"ם כשרז"ל רק שהם דהיינו הקליפות זוהמת הנחש ז' עממין ז' ימי ערלה רצו להתאחז במה שאינו שלהם כלל. אבל הש"י נתן לנו כח וצונו ברחמיו למול את בנינו ובזה אנו מעבירין הערלה ומגלין קדושת הברית קודש ואנו מחזירין את בנ"י לרשותינו לרשות הקדושה שזהו בחי' כבישת א"י ממש שמעבירין הזיי"ן עממין מא,י ומחזירין א"י לרשות הקדושה לישראל כנ"ל. אבל הש"י נתן לנו עוד כח יותר שאנו יכולין לכבוש אפי' ח"ל ולקדשו בקדושת ישראל וכל זה הוא עי"ז בעצמו ע"י שהם התגברו תחילה ורצו לכבוש א"י לרשותם עי"ז זה וזה לא נתקיים בידם כי זה לא ניתן להם וגם שלהם ניטל מידם בחי' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כמובא כי עי"ז ששלטו תחילה על א"י ואח"כ ניטלה מידם וכל זה היה ע"י התורה הנעלמת שעי"ז נתגלה כי ברצונו נתנה להם וכו'. ועי"ז אנו מגלין שגם כל הארצות אפילןו של ח"ל הם של הש"י. וע"כ אנו יכולין לכבוש כל המקומות ולקדשם בקדושת ישראל כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו' כנ"ל. וזה בחי' מילת עבדים כי העבדים מן הס"א מן העכו"ם וכולם נקראים עבדים כנענים שהיא זוהמת הנחש שנתקלל ארור כנען עבד עבדים וכו' שהוא בחי' ארור אתה הנאמר בנחש כמובא ואעפ"כ יש לנו כח לכבוש עבד הכנעני תחת ידינו ולהכניע ולבטל אפילו ממנו הערלה שהוא זוהמת הנחש ולגלות החסד הנעלם שנתגלה ע"י מצות מילה לגלותו גם שם אפילו בעבדים שהם בחי' ח"ל כי אנו יכולין לכבוש אפי' ח"ל ולקדשו בקדושת ישראל כי ברצנוו נתנה להם וברצונו וכו':
And this is the aspect of the honor that one is obligated to honor one's Rebbe . For it is found in his [our Rebbe's] words of blessed memory that the root of everything is kavod . For kavod is the root of the Torah, for "everything that the Holy One, blessed be He, created — He created only for His glory" (Avos 6:11) etc. — that is, that they should fulfill the Torah, through which His glory, blessed be He, is magnified.
Segment 27
אות י וע"כ בתחילת מצוות מילה שניתנה לאברהם, ע"כ נימול מיד ישמעאל שהוא בן האמה בחי' עבד והוא נימול קודם ליצחק שהי' הראשון שנימול לשמונה. כי כמו שהקליפה קודמת לפרי כן כשאנו רוצים לכבוש וליטול הפרי אנו צריכים בוודאי לשבור הקליפה קודם וכשאנו שוברין הקליפה בתחילה אנו כובשין הקדושה שהיתה נעלמת בתוך הקליפה עצמה כי גם שם יש קדושה נעלמת כנ"ל. וזהו בחי' מה שישראל כבשו תחילה ארץ סיחון ועוג בעבר הירדן שאינו בכלל א"י. וזהו בחי' מה שנימול ישמעאל קודם ליצחק כי כל זה הוא בחי' הנ"ל שכבשו תחילה הקדושה הנעלמת בתוך גוף הקליפה עצמה בעת ששברו הקליפה הקודמת לפרי. ואח"כ בקל כבשו הקדושה עצמה שהוא ע"י כי כבר נכנעה הקליפה לגמרי והוציאו חיות הקדושה ממנה כנ"ל. וע"כ בני גד ובני ראובן היו עוברים חלוצים לפני החיל כי הם הי' להם כח יתר לכבוש א"י מאחר שהם כבר הוציאו הקדושה שהיתה בלועה בתוך גוף הקליפה עצמה שהוא בחי' עבר הירדן. ועי"ז בקל כובשים גוף הקדושה שהיתה בגלות אצלם מאחר שגם עצם חיותם כבר נטלו בהם בני גד ובני ראובן כנ"ל:
And therefore, the more one honors one's Rebbe, the more one arouses the roots of the Torah. And through this, the Rebbe bestows upon him the revelation of the Torah more and more. And as our Master of blessed memory wrote: that in every place where the Chavraya [companions] praised Rabbi Shimon ben Yochai, he would reveal more Torah to them etc. That is, as mentioned above — through the praise and honor that they magnified him, through this he bestowed upon them more revelation of the Torah, as mentioned above.
Segment 29
אות יא נמצא שמילת ישמעאל בן האמה קודם ליצחק, הוא בחי' כבישת עבר הירדן קודם לא"י. וע"כ הי' ישמעאל בן י"ד שנה בעת שנימול יצחק זה בחי' י"ד שנים שקדם כבוש עבר הירדן לא"י שהם ז' שכבשו וז' שחלקו ואלו הז' שכבשו וז' שחלקו הם כנגד ז' ימי ערלה עממין שחופין על א"י וכנגדם הוכרחו להתמהמה י"ד שנים. ז' שכבשו וז' שחלקו. וזה בחי' אור לי"ד בודקין את החמץ כי החמץ הוא בחי' ערלה זוהמת הנחש. וע"כ בלילה ראשונה של פסח שאז נתבטל החמץ אז נימולו כל ישראל בעת יציאת מצרים וע"כ אור לי"ד דייקא בודקין את החמץ וכו' כנגד י"ד שנים הנ"ל ז' שכבשו וז' שחלקו שבםה מכיניען הז' עממין הז' ימי ערלה שהוא בחי' ביעור חמץ וזוכין לצאת ממצרים מפגם הברית לא"י לתיקון הבברית כי עיקר יציאת מצרים הוא כדי לכנוס לא"י. כ"ש ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחיתי וכו' אל ארץ זבת חלב ודבש היינו כנ"ל:
And this is "one who learns from his fellow one chapter, or one halachah , or even one letter — he is obligated to conduct himself toward him with honor" etc. — and "there is no honor except Torah." And this is not understood at all according to its simple meaning. And therefore in truth Rashi and Rashbam of blessed memory and all the commentators were hard pressed in its interpretation, as is brought in the Midrash Shmuel ; see there. (To the point that because of this, some have a different text; see there.) But according to the above, it can be understood well. That is, the Tanna explains that the primary purpose of the honor that one is obligated to honor one's Rebbe is the Torah — meaning, what one merits through the honor that one honors one's Rebbe: that the Torah is revealed more and more, as mentioned above. And this is the primary completeness of the honor.