מילה ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א
590 Tefilas_Arvis_Halachah_4_Part2 (1).html
וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ע"פ המאמר ואתחנן אל ה' המתחיל בענין הנהגת הפשיטות וכו'. ובספר תנינא בסימן ע"ח עיין שם כל המאמר מתחילתו לסופו:
The ger [convert] enters the faith of Israel through milah and immersion, and requires a bais din [court of three], etc. For originally he was a gentile from the seventy nations, who are gripped by the ra ha-kolel [the inclusive evil], which is the aspect of orlah, as is cited in the words of Rabbeinu ((in Siman 19)). And therefore when he comes to enter the faith of Israel, he must be circumcised — and specifically through this mitzvah does he enter the faith of Israel, for it is the tikun ha-k’lali [the general remedy]: through subduing the orlah, thereby the inclusive evil that had gripped him among the seventy nations is subdued, and he enters the faith of Israel. For this is the primary holiness of Israel — the guarding of the bris, which is the aspect of milah, through which “He has exalted us above every tongue”, as cited in the words of Rabbeinu, may his light shine ((ibid.)).
וזה בחי' מצות מילה בשמיני. שצריכין שיעבור על התינוק מתחילה ימי ערלה ואח"כ ביום השמיני מלין אותו. וכבר מבואר במדרש שאלת המינין מדוע לא נברא האדם מהול. אך באמת במאמר הנ"ל מבואר הכל. כי א"א לכבוש א"י כ"א ע"י כח העשרה מאמרות הנעלמין בעולם בכל דבר ודבר. שבהם נעלמין העשרת הדברות שהיא בחי' התורה הנעלמת שהיאבחי' חסד חנם שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה וכו'. כי ע"יה עשרה מאמרות שבהם ברא הש"י את העולם. כ"ש בראשית ברא אלקים וכו' עי"ז הולכין וכובשין א"י. כשרז"ל לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם ומפני מה פתח בבראשית. שאם יאמרו או"ה לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה עממין. משביין להם הוא בראה ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ע"ש כל זה היטב היטב במאמר הנ"ל. ועי"ז מחיין עצמן בעת פשיטותו כשמבטלין מן התורה שמחיין עצמן בהתורה הנעלמת שהיאבחי' חסד חנם שהי' מקיים את העולם קודם מתן תורה ווכ' ע"ש. ובסוף מסים שם שאפי' בשאול תחתיות יכולין להחיות עצמו כי אין שום ייאוש בעולם ואיך שהוא יכולין להחיות עצמו כוו' וכ"ז שייך להנ"ל. כי ע"י החסד חנם שהוא התורה הנעלמת את העולם קודם מתן תורה. עי"ז יכולין להחיות כל הפשוטים שבעולם שקורין פראסטאקיס. ואפי' המונחין בשאול תחתיות יכולין להחיותם מחיות התורה שלא יתייאשו כלל בשום אופן שבעולם. והכל ע" יכח החסד חנם הנ"ל שהיא התורה הנעלמת. והבןהדברים היטב וזהו בחי'הדרך לא"י כנ"ל. כי באמת א"א לכבוש א"י כ"א על ידי בחי' זו ע"י בחי' התורה הנעלמת שהיא בחי' חסד חנם וכו' הנ"ל:
And afterwards he is obligated in immersion, so that he become a new creation (b’riyah chadashah). For immersion is the aspect of becoming hidden within the waters of the mikveh, which is the aspect of the olam ha-ba [the World to Come], where one is renewed and becomes like a new creation — in the aspect of teshuvah, the aspect of “Return us, O God… renew our days” [Eichah 5:21]. And all this was explained above in Hilchos T’vilas Kailim ((Halachah 1)) and in Hilchos M’gilah ((Halachah 1)). And therefore the convert is obligated in immersion, so that through this he truly be renewed and transformed from a body of the seventy nations into a body of Israel, as above.
אות ב
595 Tefilas_Arvis_Halachah_4_Part3 (1).html
כי מעיקרא דדינא קשיא לכאורה למה נתן הש"י תחילה א"י ביד כנען ואח"כ ניתנה לישראל ומדוע לא נתנה לישראל מיד וכבר מבואר בספרים קשיא זו. אך התירוץ מבואר היטב ע"פ המאמר הנ"ל. כי זה שא"י היתה תחילה ביד כנען ואחר כך ניתנה לישאל זהו בעצמו מה שכ"ו דורות נתקיים העולם בלא תורה ואח"כ ניתנה תורה שגם זה פליאה גדולה מדוע לא נתן הש"י את התורה מיד תיכף בעת בריאת העולם כי הלא באמת אין שום חיות לעולם בלא התורה ועיקר קיום העולם הוא רק ע"י התורה כשרז"ל על ה' דהששישכולם תלויים ועומדים עד יום ששי בסיון שבו ניתנה תורה וכ,ש אם לא בריתי ימם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. וא"כ מאחר שבאמת אין שום קיום והעמדה וחיות להעולם כ"א ע"י התורה הקודשה איך היה העולם אפי' יום אחד בלא התורה ומדוע לא נתן את התורה תיכף בשעה הראשונה שנברא העולם אך באמת הכל הי' לטובתינו כי הש"י חושב משחבות לבל ידח ממנו נדח כי אם הי' נותן את התורה מיד בעת בריאת העולם ולא הי' שום קיום לעולם בלא התורה. וא"כ תיכף כשהאדם הי' עוברח"ו על דברי תורה לא הי' יכול להתקיים אפי' שעה אחת וכל העולם לא הי' יכול להתקיים כלל והי' נחרב העולם ח"ו ותיכף כשהי' אחד עובר על ד"ת כי אין להעולם שום קיום בלא התורה וזה א"א שלא יעבור על ד"ת. כי אי ןצדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו'. כי בהכרח שיהי' בחירה כי אם אין בחירה אין שכר ועונש ואין שייך מצות התורה. וממאחר שיש בחירה בשביל שכר ועונש אזי בוודאי באפשר שימצא א' שיעבור על ד"ת וא"כ אם הי' נותן התורה מיד ולא הי' שום קיום להעולם בלא קיום התורה א"כ תיכף כשהי' אחד עובר משהו ח"ו מדברי תורה הי' נחרב העולם ח"ו. בשבי לזה הוא טובה גדולה מה שהי' העולם מתקיים כ"ו דורות בלא התורה והי' מקיים העולם בחסד חנם לבד שהוא בחי' התורה הנעלמת כנ"ל. ובזההראה לנו הש"י שאע"פ שעיקר בריאת העולם הי' רק בשביל התורה כ"ש בראשית ברא וכו'. בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. אעפ"כ הוא ברחמיו יכול לקיים העולם כ"כ דורות בלא התורה וע"כ גם עכשיו שניתנה תורה אעפ"כ בעת שבטלין מן התורה או אפילו כשא' עובר ח"ו על ד"ת אעפ"כ אין הש"י מחריב העולם רק מקיים העולם בחסדו בחהחסד חנם שהי' מקים העולם קודם קבלת התורה כנ"ל. וזה בחי' תשובה שקדמה לעולם כי תשובה היא למעלה מהתורה בחי'חסד חנם הנ"ל בחי' התורה הנעלמת הנ"ל שהי' מקים העולם קודם מתן תורה. כי ע"פ מדת הדין אין מועיל תשובה לשום חטא כמובא בדרז"ל שלפי מדת הדין הנפש החטאת היא תמות. אך הש"י ראה שאין העולם מתקיים בזה ע"כ הקדים תשובה לעולם וגזר בחסדו הגדול שמועיל תשובה אפילו אם עבר על כל התורה כולהואפי' אם עשה מה שעשה מועיל תשובה תמיד. ובאמת בחי' התשובה הוא בחי' התורה הנעלמת כי תשובה הוא בחי' יו"כ בחי' בינה שהוא עלמא דאתכסיא בחי' התורה הנעלמת. כי מאחר שעברעל ד"ת איך יועיל תשובה ואיך יוכל לתקן זאת אך אז מוכרח לעלות ע"י התשובה ולהתתקן ע"י בחי' החסד חנם הנ"ל. שהוא בחי' התורה הנעלמת שהי' מקיים את העולם אפילו בלי קיום התורה ועי"ז נתתקן וחוזר להש"י.
And a bais din is required — and while he stands in the water, the bais din informs him of some of the commandments, and he accepts upon himself the yoke of Heaven, etc. For the primary holiness of Israel is the aspect of the n’kudah [the inner point] that exists within every individual of Israel, which is the aspect of his neshamah [soul]. And all the n’kudos of Israel receive from the n’kudah ha-k’lalis [the universal inclusive point], as cited in the teaching that begins “v’atem tih’yu li…” ((in Siman 34)).
אות ג
600 Tefilas_Arvis_Halachah_4_Part4 (1).html
וזהו בעצמו מה שהי' א"י תחילה ביד כנען. ואח"כ ניתנה לישראל כי הכל א' כי א"י והתורה הכל אחד כי עיקר קיום התורה הוא בא"י כ"ש ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו וכו'. וכ"ש בתורה כמה פעמים ושמרתם את הברית הזאת וכו'. בארץ אשר תירשון וכיוצא בזה כמה פסוקים. וע"כ אם הי' הש"י מוסר א"י לישראל מיד בעת בריאת העולם ולא היתה ברשות העכו"ם כלל מתחילה והיתה מתגלה קדושת א"י מיד אזי תיכף כשהי' ישראל חוטאים ח"ו היתה הררץ מקיאה אותם והיתה נעלמת קדושתה ולא הי' באפשר לגלות עוד קדושתה לעולם וע"כ הי' בהכרח שתהי' הקליפה קודמת לפרי שתהי' א"י מסורה בידכנען כ"כ שנים ובאמת גם אז בעת שהיתה א"י ביד כנען גם אז היתה א"י בקדושהכמו עכשיו כי קדושת א"י קביעא וקיימא לעולם. רק שהיתה קד'ושתה נעלמת מאד בהעלם גדול ולא הי' שום אדם יודע מקדושתה עד שבא אברהם אבינו ע"ה ותקיל בתיקלא וכו' עד דאתגליא לי' כי אברהם דייקא הי' יכול להתחיל לגלות קדושתה כי אברהם הי' איש החסד ומדתו חסד ע"כ הי' יכול לידע מהקדושה הנעלמת בא"י שהוא בחי' חסד חנם בחי' התורה הנעלמת שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה שזה החסד הי' נעלם בא"י כי א"י והתורה הכל אחד כנ"ל:
And it was already explained above in Hilchos N’darim ((Halachah 1)) that a court of three is in the aspect of “tzaddik moshel” [“the righteous one rules”], the aspect of “Yisrael mamsh’losav” [“Israel, his dominions”] — for they have the power to rule and adjudicate as they determine. And they are in the aspect of the n’kudah ha-k’lalis, for they comprise all of Israel: Kohen, Levi, and Yisrael, which is the aspect of k’lal Yisrael that is the aspect of the n’kudah ha-k’lalis. And therefore the convert requires a bais din so that they illuminate within him from their n’kudah, which is the aspect of the n’kudah ha-k’lalis, so that the convert receive the illumination of the n’kudah — through which he merits the holiness of Israel, whose essence depends upon the n’kudah, as above. For while he stands in the water they inform him of the commandments, and through this — that they speak the commandments with their mouths — they illuminate within him the n’kudah, which is in the aspect of “my mouth speaks wisdom” [Tehillim 49:4] — and through this he receives the n’kudah and then becomes Israel.
וע"כ דייקא ע"י החסד הזה הולכין וכובשין א"י מן העכו"ם כנ"ל. כמבורא במאמר הנ"ל כ"ש בראשית ברא וכו' ואר"י לא הי' צריך להתחיל התורה וכו'. אלא שאם יאמרו לסטים אתם וכו' משיבין להם הוא בראה ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו נמצא שע"י שיודעין שהש"י ברא את העולם בעשרה מאמרות שבהם נעלם כל התורה שהוא בחי' התורה הנעלמת בחי' חסד חנם כנ"ל. עי"ז יכולין לכבוש א"י כנ"ל ובשביל זה הי' בהכרח שתהי' א"י תחילה ביד כנען ואח"כ ניתנה לישראל כי אם היתה תחילה ביד ישראל אזי כשישראל היו חוטאין והי' גולין ממנה והיתה נמסרת להעכו"ם לא הי' באפשר להוציא הארץ עוד מידם כי יאמרו לסטים אתם מאחר שכבר ניתנה להם בעוונינו אבל עכשיו גילה הש"י והתחיל התורה בבראשית בשביל לגלות שגם מקודם כשהיתה הארץ מסורה בידם הכל הי' ברצונו ית' כי הוא ית' בראה וברצונו נתנה להם. ומאחר שהוא ית' ברצונו נתנה להם נמצא שגם אז כשהיתה הארץ בידם הי' ג"כ מלובש ונעלם ונסתר שם רצונו יתברך שהוא בחינת התורה הנעלמת בחינת חסד חנם הנ"ל. כי ברצונו נתנה להם ברצונו דייקא שהוא בחינת חסד חנם התורה הנעלמת הנ"ל. ומאחר שגם אז הי' מלובש ונעלם שם רצונו בחי' התורה הנעלמת הנ"ל. ע"כ בוודאי אנו יכולים לכבוש הארץ מידם כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. כי באמת גם אז כשהיתה בידם היתה הקדושה נעלמת שם בחי' התורה הנעלמת. רק שהיה בהעלם גדול ועכשיו אנו רק מגלין קדושתה ומוציאין אותה מהעלם אל הגילוי והבן היטב:
And therefore specifically while standing in the water they inform him, for it is stated that the soul (neshamah) cannot return except through immersion — and therefore when he is in the water, when he must receive the aspect of neshamah, then they inform him and illuminate within him the illumination of the n’kudah as above, and he receives the neshamah there through the immersion, for the n’kudah is the neshamah, as above.
וע"כ אפי' כשחטאו ישראל אח"כ וגלו ממנה בעוונותיהם וחזרה ונמסרה הארץ ביד העכו"ם אעפ"כ עדיין בקדושתה קיימת כי הקדושה נעלמת בה בחי' התורה הנעלמת חסד חנם שהי' נעלם בא"י מקודם בעת שהיתה ביד כנען בתחילה. וע"כ אנו מצפין בכל עת לשוב לארצינו כי אנו יודעין שגם עכשיו כל הארץ שלנו הוא. רק שהוא בהעלם גדול ולא די שאנו יכולין לחזור הקדושה לא"י אף גם אפילו בח"ל בכל מקום שאנו בני ישראל נכנסין לשם אנו יכולים לכבוש המקום ולקדש בקדושת א,י כי אנו יודעים ומאמינים שכל הארץ של הש"י וברצונו נתנה להם וגם עכשיו שהוא בידם מלובש ונעלם שם רצון הש"י וע"י אמונה זו שאנו מאמינין שהש"י ברא הכל בעשרה מאמרות וברצונו נתנה להם עי"ז קבל אנו יכולין להוציא המקום מרשותם מרשות העכו"ם והס"א ולקדשו בקדושת ישראל בבחי' א"י כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו כי גם מקודם היתה שלנו בהעלם ועכשיו אנו מוצאין רק מהעלם אל הגילוי כנ"ל. וכמבואר היטב במאמר הנ"ל מזה. שגם עכשיו בכל מקום שישראל באין שם הם מקדשין המקום בקדושת א"י ע"י בחי' הנ"ל ע"ש:
And therefore the milah must precede the immersion, for it is impossible to receive the illumination of the n’kudah except through milah. For the n’kudah dwells in the place of bris shalom [the covenant of peace], as cited in the teaching “v’atem tih’yu li…”, see there. For the orlah is in the aspect of cherpah [disgrace], in the aspect of “for it is a disgrace to us” [Yehoshua 5:9], which is the aspect of “disgrace has broken my heart” [Tehillim 69:21] — which is the aspect of blemishing the n’kudah, see there. And therefore originally, when he was a gentile, he was uncircumcised, for all nations are uncircumcised, as explained in the Mishnah. For the sustenance of the seventy nations is from the sh’viras ha-kailim [the shattering of the vessels], from which the grip of the k’lipos [husks/shells] draws, which is the aspect of orlah, the aspect of cherpah, as above. And therefore when he wishes to enter the faith of Israel he requires milah to remove the disgrace, to take him out from the aspect of sh’virah [shattering], and the aspect of bris shalom is revealed — where the light of the n’kudah dwells among Israel. And then he receives the light of the n’kudah from the court of three Israelites while standing in the water, as above. And then he is truly renewed, as above — that is, he goes out from the aspect of sh’virah to the aspect of tikun [rectification], which is the aspect of a truly new creation (b’riyah chadashah mamash), as is known.
אות ד
613 Krias_Shma_Sheal_HaMitah_H1-H2 (1).html
וזה בחי' מצוות מילה בשמיני. כי גם בשביל זה צריכין לעבור על התינוק ז' ימי ערלה ואח"כ בשמיני מלין אותו. כי זהו בחי' מה שא"א הי' תחילה ביד כנען ואח"כ ניתנה לישראל. ומה שהי' העולם מתקיים בתחילה כ"ו דורות בלא התורה ואח"כ ניתנה תורה כי בהכרח שתקדים הקליפה לפרי. ובאמת גם בעת שליטת הקליפה הקודמת לפרי דהיינו בימי ערלה בעת שא"י ביד כנען ובכ"ו דורות שלא ניתנה תורה. גם אז מקבלין חיות רק מהש"י שמחיה את כולם בחסדו הגדול שהוא בחי' התורה הנעלמת. ועי"ז עיקר קיום העולם כי עי"ז אפילו כשאדם חוטא ופוגם בברית קודש וכשפוגם ח"ו בברית קודש אזי נמשך ח"ו הערלה דחפיא על ברית. והי' ראוי שח"ו יחזור העולם לתהו ובהו. כי עיקר קיום העולם הוא ע"י תיקון הברית כ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. כי עיקר כלל ויסוד כל התורה כולה הוא שמירת הברית קודש. וכמובא בזוה"ק ובכל הספרים. ובשביל זה נקראת התורה ברית כ"ש ושמרתם את בריתי כי עיקר התורה היא שמירת הברית. ועיקר קיום העולם היא ע"י תיקון הברית. כ"ש וצדיק יסוד עולם וצדיק הוא מאן ד?טר ברית. וא"כ תיכף כשאדם פוגם בברית ח"ו הי' ראוי שח"ו יחזור העולם לתהו ובהו אך הש"י חפץ חסד וע"כ הקדים הקליפה לפרי והקדים ז' ימי ערלה קודם המילה. להורות שגם בימי הערלה הש" ינותן לחיות בחסדו הגדול שהוא בחי' התורה הנעלמת ועי"ז אפילו כשאדם חוטא ח"ו ופוגם בברית. הש"י מקיימו בחסדו בבחי' התורה הנעלמת ומאריך אפיו עד שישוב:
Hilchos Shabbos 1
ובזה מובן היטב מה שאיתא בזוה"ק שעל פגם הברית אין מועיל תשובה. ובאמת לאמתו איתא בכל הספרים שעל הכל מועיל תשובה. אך ע"פ כל דרכי התורה הנגלית בודאי יאן מועיל תשובה על פגם טפי המוח. אבל יש תורה הנעלמת שהיא בחי' חסד חנם. שזהו החסד סתום ונעלם מעין כל שעי"ז נתקיים העולם אפילו קודם מתן תורה ואפילו בימי ערלה וכו' כנ"ל. וע"י החסד הנעלם הזה מועיל תשובה על הכל:
For on Shabbos one merits the aspect of this hisbonenus [contemplative insight], which is Orayesah d'Asikah [the Torah of the Ancient One], that one merits through Shabbos — the aspect of "then you shall delight upon Hashem" (Isaiah 58:14), which is stated regarding Shabbos, as Rabbeinu wrote elsewhere. And therefore this hisbonenus is called Orayesah d'Asikah. That is, it is the Torah that one merits through the aspect of Asik [the Ancient One], the aspect of arichus yamim [length of days], as explained in the aforementioned discourse — see there. And therefore one merits this on Shabbos, for Shabbos is the aspect of yirah [awe/fear], the aspect of yareh Shabbos [one who is in awe of Shabbos]. And this is [the meaning of] B'raishis — Yareh Shabbos [i.e. the word בְּרֵאשִׁית is rearranged to spell יָרֵא שַׁבָּת]. Through the aspect of yareh Shabbos mentioned above, one merits the aspect of the aforementioned Torah, which is the aspect of Bereishis. For Bereishis is the aspect of an exceedingly lofty Torah, the aspect of "the Torah of Hashem" (Psalms 19:8), which is the aspect of the aforementioned hisbonenus — as brought in the discourse on the Seals (Likutay Moharan I, 22): "Bereishis barah" (Genesis 1:1) — a statement and a half-statement; the aspect of "the Torah of Hashem" and "his Torah" — see there. 1
And therefore, through Shabbos one merits great ashirus [wealth], as our Sages of blessed memory said: "Whoever delights in the Shabbos merits a boundless inheritance" (Shabbos 118a) — which is the aspect of "the inheritance of Yaakov" (Isaiah 58:14), who merited this also through the aspect of yirah, as explained above. And the essence depends on Oneg Shabbos specifically. That is, the eating of Shabbos, as our Sages of blessed memory said: "Whoever delights in the Shabbos" etc. — "delights," specifically — that is, the eating of Shabbos. For the eating of Shabbos is the aspect of his'or'rus hasheynah [the awakening of sleep]. Because through eating on Shabbos one merits the face — the aspect of "the wisdom of a man illuminates his face" (Ecclesiastes 8:1) — the aspect of anpin nehirin [radiant countenance], which one merits specifically through eating on Shabbos. This is the opposite of weekday eating, through which one loses, G-d forbid, the face, as brought in the discourse "They asked Rabbi Yosi ben Kisma: 'When will the son of David come?'" (Likutay Moharan I, 57) — see there. 2
אות ה כי התורה וא"י ומצות מילה שהוא תיקון הברית הכל אחד. כי א"א לזכות לא"י כי אם ע"י מצות מילה שהוא תיקון הברית כ"ש וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו' וכ"ש ביהושע וזה הדבר אשר מל אותם אמר להם כסבורים אתם לירש את הארץ כשאתם ערלים וכו':
It emerges that when one merits the face through eating on Shabbos, it turns out that the eating of Shabbos is the aspect of the awakening of sleep, for the restoration of the face is the awakening of sleep, as explained there. And therefore, when Rosh Hashanah falls on Shabbos, we do not blow the shofar, for the shofar is the aspect of the awakening of sleep, as explained there. And this is the aspect of the reddening of the face of the one who blows [the shofar] — the aspect of the restoration of the face through the shofar. And through this, yirah falls [upon people], as explained there. But on Shabbos one does not need this, for Shabbos itself is the aspect of the awakening of sleep — through eating on Shabbos, as mentioned above. It emerges that through eating on Shabbos one merits yirah, for the revelation of yirah comes through the awakening of sleep, as explained there. 3
וזה בחי' ז' ימי ערלה שעוברין על התינוק קודם שנימול זה בחי' ז' עממין שהיתה א"י תחילה בידם ואח"כ ניתנה לישראל אחר שנימולו. וזהו וכרות עמו הברי לתת ארץ הכנעני החתי והאמורי וכו'. וחושב כל הז' עממין שמגרשין אותן ע"י תיקון הברית שהוא בחי' מילה שניתנה בשמיני שאז מעבירין ז' ימי ערלה מהתינוק ומגלין החסד דמתגלי בפומא דאמה שהי' החסד הזה בתחילה סתום ונעלם בז' ימי ערלה כנ"ל. ועכשיו נתגלה ע"י המילה ועי"ז כובשין א"י כי הכל אחד כנ"ל:
And therefore one is obligated to eat three meals on Shabbos, corresponding to the three lines of yirah [the three dimensions of awe], which are the completeness of yirah. For the three meals are the aspect of Atika, Z'eir Anpin, and Chakal Tapuchin [the Ancient One, the Small Face, and the Field of Apples], as is known to all. And they correspond to the three lines of yirah: 4
(1) The awe of the Master — which is the awe of Heaven, which is the aspect of Chochmah, Binah, Da'as [Wisdom, Understanding, Knowledge], as explained there — this corresponds to Atika, which is the aspect of Mochin [the Intellects]. (2) The awe of the Talmud — which extends into all branches of study, the aspect of Orayesah s'lisah'i [the threefold Torah] — this corresponds to Z'eir Anpin, from where the Torah [emanates], as brought in the writings [of the Arizal]. (3) The awe of the son — which extends into wealth — this corresponds to Chakal Tapuchin, which is the aspect of Malchus [Kingship], from where wealth [derives]. 5
אות ו כי באמת עיקר קיום העולם בעת שהעולם רחוקים מן התורה שצריכין לקיים העולם אז ע"י החסד חנם על ייד התורה הנעלמת כנ"ל שהוא הדרך לא"י וכו' כנ"ל. עיקר הקיום הוא רק ע"י הצדיק הדור האמתי שהוא איש פשוט הגדול המבואר שם במאמר הנ"ל שהוא מחיה עצמו בעת פשיטותו ע"י הדרך לא"י ע"י התורה הנעלמת ע"י החסד חנם שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה. ועי"ז שהוא זוכה להחיות עצמו בעת פשיטותו בהחסד חנם הזה עי"ז הוא מחיה כל הפשוטים שבעולם. ואפילו או"ה ואפילו המונחים בשאול תחתיות כמבואר שם להמעיין שם היטב. כי באמת א"א לקבל מאוצר מתנת חנם דהיינו מהחסד חנם הנ"ל. שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה כ"א צדייקם אמתיים כמבואר שם שאין מי שיקבל מאוצר מתנת חנם כ"א צדיקים אמתיים בעת פשיטותם הם מחיין כל הפשוטין שבעולם וכנ"ל. כי באמת זה החסד חנם הוא סתום ונעלם מאד בתכלית ההעלמה וההסתרה. ואין מי שיוכל לגלות החסד הזה ולקבל משם חיות ושפע לקיים העולם. כ"א הצדיק האמת השלם בתכלית השלימות הנקי ממן החטא לגמרי שאין בו שום נדנוד פגם כל שהוא דק מן הדק אפילו כחוט השערה. ומחמת שהוא נקי לגמרי. ע"כ בכל מקום שנכנס לשם מוצא שם אלקותו וחיותו וחסדו ית'. כי באמת הוא יתב' מחיה את כולם אפילו החרוקים ממנו ואפילו בעשר כתרין דמסאבותא מגיע חיותו ית'. כי בלעדו יתב' אין שום חיות לשום דבר שבעולם רק שבמקומות הרחוקים מהקדושה שם חיותו בהעלם ובהסתרה גדולה. וע"כ מי שאינו נקי מן החטא לגמרי כשבא למקומות כאלו אזי נסתר ממנו חיותו ית' הנעלם שם כי הרע חופה על הטוב כי אין הרע נתבטל נגדו. מחמת שיש בו עדיין איזה פגם כל שהוא. אבל הצדיק האמת שנקי לגמרי ואין בו שום אחיזת הרע כלל. ע"כ בכל מקום שנכנס לשם אפילו במקומות הרחוקים מן הקדושה מאד. הוא מוצא גם שם אלקותו וחיותו יתב' הנסתר שם כי אין שום רע עומד כנגדו שיוכל להסתיר ממנו אורו וחיותו הנלעם שם. מאמר שאין בו שום אחיזת הרע כלל וכמבואר מזה בדברי רבינו ז"ל במאמר מי האיש החפץ חים וכו'. וע"כ הצדיק האמת הוא מוצא חיותו יתב' בכל מקום אפילו במקומות הרחוקים מהתורה. וע"כ הוא יכול לקבל חיות בעת פשיטותו מהתורה הנעלמת שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה שהוא החסד חנם הנ"ל. ובזה הוא מחיה כל הפשוטים שקורין פראסטאקיס וכו'. ואפילו כל הרחוקים יותר כי הוא יכול לגלות החסד חנם שהוא התורה הנעלמת שנעלם אפילו במקומות הרחוקים מהתורה כנ"ל. וכל זה תלוי בתיקון הברית דייקא כי צדיק הוא מאן דנטיר ברית כי עיקרא דיצרא בישא על עריין. והצדיק דנטיר ברית וכבש את יצרו ועמד בנסיונות רבות. עי"ז דייקא הכניע מאד את סטרא דמסאבותא. עד שכל הרע שבעולם נדחה ונופל לפניו והוא יכול לגלות החסד הנעלם בכל מקום אפילו במקומות הרחוקים שהוא החסד שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה. וזה מרומז בדברי רבינו ז"ל בסוף המאמר הנ"ל. בהראשי פרקים שמצאנו מכתיבת ידו הק' השייך להמאמר הנ"ל. כי שם מבואר מזה שכל ענין הנ"ל לקבל חיות מחסד חנם הנ"ל הכל תלוי בתיקון הברית. כ"ש שם ואתחנן מתנת חנם חנם עריות. מש דעת פרישות וכו' ע"ש היינו כנ"ל. וע"כ א"א לילך ולירש א"י כ"א ע"י תיקון הברית. כ"ש צדיקים יירשו ארץ. וכ"ש וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו' כי עיקר הדרך לכבוש א"י הוא ע"י החסד חנם הנ"ל. שהוא התורה הנעלמת שהי' מקים העולם קודם מתן תורה וכן מקיים העולם זה החסד גם עכשיו בעת שרחוקים מן התורה כנ"ל. וזה החסד א"א לגלות כ"א ע"י הצדיק דנטיר ברית בתכלית הקדושה וכו' וכנ"ל:
And this is what our Sages of blessed memory said: "Whoever delights in the Shabbos" — that is, the eating of the three meals, which are the aspect of Oneg Shabbos, the aspect of Eden, River, Garden — which correspond to the three lines of yirah mentioned above. Through this one merits "the inheritance of Yaakov" — "a boundless inheritance" (Shabbos 118a; Isaiah 58:14) — that is, extraordinary wealth, which flows into the aspect of "the awe of Hashem adds days" (Proverbs 10:27), as explained there — see there. 6
It emerges that the three meals are the aspect of the revelation of the completeness of yirah, which is the aspect of the shofar, as mentioned above. And therefore the three meals correspond to the three Patriarchs, just as TaSHRa" [Tekiah, Shevarim, Teruah — the shofar blasts] also correspond to the three Patriarchs, for they are one and the same aspect, as mentioned above. And therefore on Shabbos we do not blow the shofar, for the aspect of the shofar-blowing — which is TaSHRa" — is accomplished through the three meals, that is, the eating on Shabbos, the aspect of Oneg Shabbos, as mentioned above. 7
אות ז וזה שמובא בזוה"ק שלא הי' רועה נאמן כמשה שמסר נפשו בשביל בני דורו. כי נח לא בקש רחמים כ"כ ואפי' אברהם שביקש והתפלל על אנשי סדום ועמורה וכו'. אבל לא כמשה שמסר נפשו ביותר ואמר ואם אין מחני נא וכו' ע"ש בזוה"ק. כי באמת הצדיק הדור הכל תלוי בו כי לפי עוצם זכותו וקדושתו כן יכול לגלות ביותר החסד הנעלם הנ"ל. שעי"ז החסד הוא יכול לקיים את העולם בכל עת אפילו אם העולם רחוקים כמו שהם רחוקים ואיך שהוא תמיד יש חסד הנעלם שאין מגיע לשם שום פגם כלל שעי"ז יכולים לקיים העולם תמיד. אבל הכל תלוי בכח הצדיק הדור דייקא. כי באמת הש"י ברא את העולם בחסדו לבד שהוא החסד הנ"ל בחי' עולם חסד יבנה. אבל אחר שברא העולם הכל תלוי בהצדיק הדור. כי כפי כחו ורצונו כן מקיים העולם והכל תלוי בו. וע"כ אפילו בדור המבול אם הי' אז מי שיוכל לגלות החסד הנ"ל הנעלם כמו משה רבינו עליו השלום הי' באפשר שיתקיים העולם גם אז. ומחמת שנח לא מסר נפשו כ"כ כמו משה. ולא היה מגלה החסד הנעלם אז. ע"כ הי' מבול בעולם והחריב כל העולם ואפילו נח הי' מוכרח להסתיר עצמו בתיבה אע"פ שהרבה רווח והצלה לנפיו. אבל מאחר שניתן רשות למשחיתולא הי' יכול להתגלות החסד הנעלם להגין עליהם. ע"כ אפילו נח הצדיק הי' מוכרח להיות סתום ונעלם ונסתר. כי הצדיק הוא בעצמו התורה בחי' החסד הנ"ל. וע"כ מחמת שלא הי' בו כח לגלות החסד הנ"ל. ע"כ הוא הי' מוכרח להסתר מן העין בתיבה. כדי שיהי' בהעלם כמ ושהחסד הוא עכשיו בהעלמה גדולה. ועי"ז לבד נשאר שארית בארץ שלא נחרב העולם לגמרי. אבל משה רבינו ע"ה מסר נפשו מיד. עד שהי' מגלה ומעורר החסד הנעלם המקיים העולם תמיד. עד שעי"ז בטיל גזירתו יתב' ונתקיים העולם אע"פ שעשו אז מה שעשו כי ע"י החסד הנעלם יכולין לקיים העולם תמיד כנ"ל:
And this is the aspect of the neshamah yeseirah [additional soul] that one merits on Shabbos — that is, the aspect of arichus haneshimah [extended breathing], which comes through the aspect of yirah, the aspect of yareh Shabbos. And therefore on Shabbos night is the time for rain, because rain comes from the extended breathing. And this is what we say in Nishmas [the prayer]: "Who awakens the sleepers and rouses the slumberers" — and through this, "Who gives speech to the mute", as explained there — through the awakening of sleep. And through this comes the aspect of "to loosen the mouth of the mute" — see there. And through this one merits yirah. 8
[And] through this [comes] the aspect of "the breath of all life shall bless" (from the Shabbos prayer Nishmas) — the aspect of the neshamah yeseirah, the aspect of extended breathing, as mentioned above. And therefore the time of zivug [conjugal union] is on Friday night, for the power of speech comes into the vessels of procreation — the aspect of "to loosen the mouth of the barren". See there well, the entire discourse. 9
אות ח וזהו שמאר משה ואם אין מחני נא וכו'. כי באמת לא היתה התורה צריכה לספר רק עצם המצות כגון מצות ציצית מצות תפילין וכו' שזהו עיקר התורה כדי לקיים מצותיה. אבל כל הסיפורים של התורה כגון מבראשית עד החודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה. וכן שאר הסיפורים הבאים אח"כ. ואפילו אצל כל מצוה ומצוה יש עוד דברים וסיפורים דהיינו מה שנאמר אצל רוב המצות וידבר ה' אל משה וכו' שזהו בחי' דברי התורה כי עיקר התורה היא המצוה בעצמה. אך כל אלו הסיפורים וכל אלו הדברי תורה שססביבות כל מצוה ומצוה זהו בחי' התורה הנעלמת הנ"ל שהוא גבוה יותר מן התורה שבנגלה שהוא בחי' סתרי תורה. וזאת התורה הנעלמת היא בחי' חסד חנם הנ"ל שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה. שבזה מקיימין העולם בעת פשיטותן ובעת שרחוקים מן התורה כנ"ל וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א שאלו הדברי תורה הם בחי' סתרי תורה בחי' התורה הנעלמת הנ"ל. וזהו בחי' מה שאמר ר' יצחק על פסוק בראשית לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה. ומפני מה פתח בבראשית בשביל כח מעשיו כוו' כדי שיוכלו ישראל לכבוש א"י וכו' היינו כנ"ל. שר' יצחק מקשה מפני מה מספרת לנו התורה הקודשה כל אלו הסיפורים שאין כתוב בהם שום מצוה. והתירוץ שכל אלו הסיפורים הם כדי שנוכל לכבוש א"י. כי א"א לכבוש א"י כ"א ע"י כח מעשיו. דהיינו בחי' התורה הנעלמת הנ"ל שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה כנ"ל. ובשביל זה מספר התורה הקדושה כל אלו הסיפורים. כי כל אלו הסיפורים שקודם המצות הן הן התורה הנעלמת כי הם עיקר סתרי תורה. והיא היא התורההנלמעת שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה שעי"ז הולכין וכובשין א"י. ובשביל זה כתבה התורה כל אלו הסיפורים בשביל כח מעשיו כדי לכבוש א"י כיהוא התורה הנעלמת שעי"ז דייקא כובשין א"י כנ"ל והבן היטב:
Hilchos Shabbos 2
נמצא שכל הסיפורים שבתורה. וכל הדברי תורה שסביבות המצוה דהיינו וידבר ה' אל משה וכו' כ"זד הוא בחי' סתרי תורה בחי' התורה הנעלמת שהי' מקיים העולם קודם מתן תורה שעי"ז יכול הצדיק האמת לקיים העולם תמיד אפילו בעת שעשו מה שעשו כנ"ל. וזהו שאמר משה ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך וכו'. דהיינו מה שכתוב ונזכר בתורה כ"פ שמו של משה. כגון וידבר ה' אל מששה וכיוצא בזה שכל זה הוא בכלל הסיפורים והדיבורים של התורה שאינם מעיקר המצוות אך באמת הם בחי' סתרי תורה בחי' התורה הנעלמת שגבוה מן התורה שבנגלה. והנה זאת התורה הנעלמת הוא הש"י בעצמו כביכול שמקיים העולם תמיד בחסד חנם. שעל ידו ברא את העולם בחסדו לבד קודם שהי' שום עובדא דלתתא כלל ובוודאי הש"י בכחו וחסדו הוא יכול לקיים העולם תמיד בחסדו אפי' בעת שעשו מה שעשו כי מי יאמר אליו מה תעשה. אך הש"י אחר שברא את העולם ונתן את התורה לישראל מסר רצונו ביד ישראל. והעיקר ביד צדיק הדור. והכל תלוי בו כנ"ל. וזה שרמז הש"י למשה ואמר לו ועתה הניח לי לרמז לו שהכל תלוי בו. וע"כ עכשיו א"א לגלות החסד הנעלם הזה כ"א הצדיק הדור שהואבחי' משה כי הוא דייקא מוכרח לגלות החסד הזה. כי כבר מסר השם יתברך הכל בידו והכל תלוי בו כנ"ל. וזהו בחי' וידבר ה' אל משה שהוא בי' התורה הנעלמת כנ"ל. שהוא החסד חנם שמקיים העולם תמיד כנ"ל. וזהו ידבר ה' אל משה שהוא בחי' התורה הנעלמת כנ"ל. שהוא החסד חנם שמקיים העולם תמיד כנ"ל. וזהו וידבר ה' אל משה היינו שהש"י מסר כל ההנהגה למשה שהוא בחי' הצדיק האמת שבדור כי דבר לשון מנהיג כמו דבר א' לדור כי עכשיו אחר הבריאהואחר מתן תורה כל ההנהגה מסורה ביד משה שהוא הצדיק האמת והוא דייקא צריך לגלות החסד הנעלם כדי לקיים העולם תמיד:
And behold, according to what is stated there, one can well understand the reason for the prohibition of the thirty-nine melachos [categories of creative labor] on Shabbos. For on Shabbos there is the revelation of the root of the Ratzon [Divine Will] — from the Metzach HaRatzon [Forehead of Will] — which is revealed on Shabbos at Minchah [the afternoon prayer], for that is when the histalkus [passing/elevation] of Moshe took place. And since the Ratzon is revealed at that time, from this yirah is produced — and this is the aspect of yareh Shabbos, for on Shabbos yirah is produced through the revelation of the Ratzon, as mentioned above. And through the yirah, chesed [lovingkindness] is bestowed. And then one does not need to perform any melachah, for the world is sustained through His chesed. And therefore it is forbidden to perform any melachah on Shabbos, for doing so damages the honor of Shabbos, when great chesed is being bestowed and the world is sustained without any is'arusah d'l'satah [arousal from below] at all. 1
וזהו שאמר משה ואם אין מחני נא וכו'. כי אם אין אתה רוצה לסלוח להם. ולקיים העולם גם עכשיו ע"י התורה הנעלמת שהוא בחי' וידבר ה' אל משה כנ"ל. א"כ מחני נא מספרך כי א"כ למה לי שיוזכר שמי בכל התורה כולה שזה מורה שעכשיו ההנהגה בידי ויש לי כח להחיות העולם ע"י התורה הנעלמת ועתה אם אינך רוצה ח"ו לקיים העולם על ידי א"כ מחני נא ותחזור ההנהגה אצלך לבד. ואתה בעצמך בוודאי תוכל לקיים העולם בחסדיך כנ"ל רק שברחמיך מסרת הכח בידי שזה בחי' מה שנזכר שמי בתורה כנ"ל. ועתה אם אין לי הכח הזה אם כן מחני נא ויוחזר הכח והחסד אצלך לבד. ותקיים העולם בעצמך וע"כ ע"י שהיה משה מעורר החסד הנעלם הזה דהיינו התורה הנעלמת עי"ז פעל באמת בקשתו וינחם ה' על הרעה וכו' ונתקיים העולם אע"פ שעשו מה שעשו והכל ע"י החסד הזה שהוא התורה הנעלמת שהוא מקיים העולם תמיד כנ"ל:
It emerges that just as at the creation of the world, when Hashem, blessed be He, created the world — He created in the six days of activity, and on the seventh day He rested and was refreshed — so too now, in the sustaining of the world, we perform melachos during the six days of activity, which is the aspect of is'arusah d'l'satah — sustaining the world — but on Shabbos it is forbidden for us to perform melachah, for then the chesed is bestowed and there is no need for is'arusah d'l'satah at all for the sustaining of the world, for the world is sustained through His chesed. 2
And therefore one is obligated to eat three meals on Shabbos, for these three meals correspond to the three Yamim Tovim [festivals], which are the aspect of the revelation of the Ratzon, as explained there. For it is stated that the three meals of Shabbos correspond to the three Patriarchs. And likewise the three Yamim Tovim also correspond to the three Patriarchs — Avraham, Yitzchak, and Yaakov. For all the Yamim Tovim receive from Shabbos, and because of this Shabbos is called "the first of the holy convocations" (Leviticus 23:2, as expounded in the liturgy), for Shabbos is the head and beginning of all the mikrah'ay kodesh [holy convocations], and they all receive from Shabbos. 3
אות ט וזהו בחי' מצוות מילת עבדים כנענים כי בזה אנו מראין שלא די שיש לנו כח לכבוש א"י ע"י בחי' הנ"ל. אף גם אפילו בח"ל בארצות העכו"ם בכל מקום שאנו נכנסין לשם אנו יכולין לכבוש המקום הזה ולקדשו בקדושת א"י וכל זה ע"י בחי' הנ"ל. ע"י בחי' התורההנעלמת בחי' בראשית וכו' כי ברצונו נתנה וברצנוו נטלה מהם ונתנה לנו כמבואר שם במאמר הנ"ל. וזהו בחי' מילת עבדים. כי באמת התורה וישראל וארץ ישראל הכל אחד וכנ"ל וכשרז"ל בזיי"ן הבדלות המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה בין א"י לשאר ארצות וכו'. ועיקר התגלות קדושת ישראל הוא ע"י תיקון הברית שהוא בחי' מצות מילה שהוא יסוד כל התורה כולה. והערלה הוא זוהמת הנחש בחי' טומאת העכו"ם בחי' ח"ל. נמצא כשאנו מלין את בנינו בני ישראל, זהו בחי' שאנו כובשין א"י דהיינו ארץ שלנו מן העכו"ם ואנו נוטלין את שלנו מהם כי באמת הארץ שלנו הוא רק שזיין עממין הי' חופין עליה שהוא בחי' ערלה דחפיא על ברית ועכשיו אנו כובשין א"י מהם. וזהו בעצמו בחי' מילה כי הערלה אינה שייכה לישראל כלל כי אין הערלה נקראת אלא על שם העכו"ם כשרז"ל רק שהם דהיינו הקליפות זוהמת הנחש ז' עממין ז' ימי ערלה רצו להתאחז במה שאינו שלהם כלל. אבל הש"י נתן לנו כח וצונו ברחמיו למול את בנינו ובזה אנו מעבירין הערלה ומגלין קדושת הברית קודש ואנו מחזירין את בנ"י לרשותינו לרשות הקדושה שזהו בחי' כבישת א"י ממש שמעבירין הזיי"ן עממין מא,י ומחזירין א"י לרשות הקדושה לישראל כנ"ל. אבל הש"י נתן לנו עוד כח יותר שאנו יכולין לכבוש אפי' ח"ל ולקדשו בקדושת ישראל וכל זה הוא עי"ז בעצמו ע"י שהם התגברו תחילה ורצו לכבוש א"י לרשותם עי"ז זה וזה לא נתקיים בידם כי זה לא ניתן להם וגם שלהם ניטל מידם בחי' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כמובא כי עי"ז ששלטו תחילה על א"י ואח"כ ניטלה מידם וכל זה היה ע"י התורה הנעלמת שעי"ז נתגלה כי ברצונו נתנה להם וכו'. ועי"ז אנו מגלין שגם כל הארצות אפילןו של ח"ל הם של הש"י. וע"כ אנו יכולין לכבוש כל המקומות ולקדשם בקדושת ישראל כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו' כנ"ל. וזה בחי' מילת עבדים כי העבדים מן הס"א מן העכו"ם וכולם נקראים עבדים כנענים שהיא זוהמת הנחש שנתקלל ארור כנען עבד עבדים וכו' שהוא בחי' ארור אתה הנאמר בנחש כמובא ואעפ"כ יש לנו כח לכבוש עבד הכנעני תחת ידינו ולהכניע ולבטל אפילו ממנו הערלה שהוא זוהמת הנחש ולגלות החסד הנעלם שנתגלה ע"י מצות מילה לגלותו גם שם אפילו בעבדים שהם בחי' ח"ל כי אנו יכולין לכבוש אפי' ח"ל ולקדשו בקדושת ישראל כי ברצנוו נתנה להם וברצונו וכו':
For the Yamim Tovim are the aspect of the revelation of the Ratzon, as explained there, and Shabbos is the aspect of the Ratzon within all the Ratzonos [the Will within all Wills] — the root of the Ratzon, where all the ratzonos are bound together, as explained there. It emerges that all the Yamim Tovim, which are the aspect of mikrah'ay kodesh — because they call forth the Ratzon [a play on the word mikra (מִקְרָא), meaning "calling"] — receive from Shabbos, which is the aspect of the root of the Ratzon, as mentioned above. And this is [the meaning of] Shabbos being called "the first of the holy convocations" — "of the holy convocations," specifically — for the Yamim Tovim are called mikrah'ay kodesh because they call forth the Ratzon, as explained there, and Shabbos is the first of the mikrah'ay kodesh, for the revelation of the Ratzon — which is the aspect of mikra kodesh — needs to receive its power from Shabbos, which is the root of the Ratzon, as mentioned above. It emerges that all three Yamim Tovim receive from Shabbos. 4
And therefore, also on Shabbos itself, we observe three meals corresponding to the three aforementioned Yamim Tovim, for the three meals of Shabbos are the aspect of the revelation of the Ratzon. For the three meals are derived from the verse "eat it today" (Exodus 16:25) etc., which was stated regarding the mahn. It emerges that eating on Shabbos is a commemoration of the mahn, from which we derive the three meals. And as stated in the Shulchan Aruch, it is fitting to make a remembrance of the mahn at the Shabbos meals — for example, to eat mulyasah [a stuffed dish], and to place the bread between two cloths, like the mahn [which was covered by layers of dew]. 5
אות י וע"כ בתחילת מצוות מילה שניתנה לאברהם, ע"כ נימול מיד ישמעאל שהוא בן האמה בחי' עבד והוא נימול קודם ליצחק שהי' הראשון שנימול לשמונה. כי כמו שהקליפה קודמת לפרי כן כשאנו רוצים לכבוש וליטול הפרי אנו צריכים בוודאי לשבור הקליפה קודם וכשאנו שוברין הקליפה בתחילה אנו כובשין הקדושה שהיתה נעלמת בתוך הקליפה עצמה כי גם שם יש קדושה נעלמת כנ"ל. וזהו בחי' מה שישראל כבשו תחילה ארץ סיחון ועוג בעבר הירדן שאינו בכלל א"י. וזהו בחי' מה שנימול ישמעאל קודם ליצחק כי כל זה הוא בחי' הנ"ל שכבשו תחילה הקדושה הנעלמת בתוך גוף הקליפה עצמה בעת ששברו הקליפה הקודמת לפרי. ואח"כ בקל כבשו הקדושה עצמה שהוא ע"י כי כבר נכנעה הקליפה לגמרי והוציאו חיות הקדושה ממנה כנ"ל. וע"כ בני גד ובני ראובן היו עוברים חלוצים לפני החיל כי הם הי' להם כח יתר לכבוש א"י מאחר שהם כבר הוציאו הקדושה שהיתה בלועה בתוך גוף הקליפה עצמה שהוא בחי' עבר הירדן. ועי"ז בקל כובשים גוף הקדושה שהיתה בגלות אצלם מאחר שגם עצם חיותם כבר נטלו בהם בני גד ובני ראובן כנ"ל:
It emerges that when we eat on Shabbos, we are testifying that Yisrael ate the mahn, in which there were awesome signs — that it fell during the six days and on Shabbos it did not fall. And therefore, through eating on Shabbos, the Ratzon is revealed — that everything is according to His will, blessed be He. For the essence of the sanctity of Shabbos is the eating of Shabbos, as brought in the words of Rabbeinu, may his light shine, and Shabbos is the revelation of the Ratzon, as mentioned above. For Shabbos testifies to the creation of the world — that Hashem, blessed be He, created the world as He willed, as is known. 6
It emerges that through eating on Shabbos — which is the essence of the honor of Shabbos (for through the mere cessation of melachah alone, the honor of Shabbos is not so apparent, through [the passive stance of] "sit and do not act"; rather, through the honor of Shabbos, that is, the three meals of Shabbos) — through this, the honor of the sanctity of Shabbos is revealed, which testifies to the creation of the world, for it is a commemoration of the mahn, in which there were awesome signs. It emerges that through this, the Ratzon is revealed — that everything is according to His will, blessed be He, for He, blessed be He, created the world with His will, and does in it as He wills, as mentioned above. And therefore there are three meals corresponding to the three Yamim Tovim, which are the revelation of the Ratzon, and they all receive from Shabbos, as mentioned above. 7
אות יא נמצא שמילת ישמעאל בן האמה קודם ליצחק, הוא בחי' כבישת עבר הירדן קודם לא"י. וע"כ הי' ישמעאל בן י"ד שנה בעת שנימול יצחק זה בחי' י"ד שנים שקדם כבוש עבר הירדן לא"י שהם ז' שכבשו וז' שחלקו ואלו הז' שכבשו וז' שחלקו הם כנגד ז' ימי ערלה עממין שחופין על א"י וכנגדם הוכרחו להתמהמה י"ד שנים. ז' שכבשו וז' שחלקו. וזה בחי' אור לי"ד בודקין את החמץ כי החמץ הוא בחי' ערלה זוהמת הנחש. וע"כ בלילה ראשונה של פסח שאז נתבטל החמץ אז נימולו כל ישראל בעת יציאת מצרים וע"כ אור לי"ד דייקא בודקין את החמץ וכו' כנגד י"ד שנים הנ"ל ז' שכבשו וז' שחלקו שבםה מכיניען הז' עממין הז' ימי ערלה שהוא בחי' ביעור חמץ וזוכין לצאת ממצרים מפגם הברית לא"י לתיקון הבברית כי עיקר יציאת מצרים הוא כדי לכנוס לא"י. כ"ש ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחיתי וכו' אל ארץ זבת חלב ודבש היינו כנ"ל:
Likutay Halachos
Loading comments…