מילה ב
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות ב ע"פ המאמר לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו וכו' (בסי' מ"ט). ע"ש כל המאמר היטב כי הוא ענין עמוק ונפלא מאד מאד. והכלל כי אור להביות הלב של איש הישראלי הוא בחי' א"ס. כי אין סוף ואין תכלית לתשוקתו ומגודל האור שמתלהב לאין סוף. א"א לבא להמדות. ע"כ צריכין לצמצם האור עד שיהי' נעשה חלל בלב בבחי' ולבי חלל בקרבי ובתוך זה החלל שנעשה ע"י הצמצום. בתוכו נתגלין פעולותיו ומדותיו הטובים וע"י המדות טובים שנתגלין בתוך החלל שבלב עי"ז נתגלה שהוא מקבל עול מלכות שמים שלימה. וכ"ז הוא בחי' בריאת העולם שהי' הארו אין סוף. וצמצם הוא ית' כביכול את האור לצדדין ונעשה חלל הפנוי. ובתוך זה החלל הפנוי נתגלין מדותיו והן הן העולמות. ועי"ז נתגלה מלכותו ית'. וכ"ז נעשה אצל כ"א מישראל כנ"ל. ועיקר הבריאה היתה ע"י החמכה. כ"ש כולם בחכמה וכו'. וע"כ כשאדם חושב מחשבות טובות איך לעבוד אותו ית'. אזי הוא בחי' בריאת העולם שהיתה ע"י חכמה שבלב ולהיפך כשחושב מחשבות רעות. אזי מכניס כסילות וטפשות בלבו אזי הוא מטמטם החלל שבלב ששם הוא בחי' היצירה של כל העולמות והמדות. וזה בחי' ערלת לב שתרגומו טפשות לבכון כי הטפשות הוא קלקול הבריאה כי נטמטם החלל שבלב ששם נתגלה כל הבריאה דהיינו כל העולמות והמדות ואזי המלכות בבחי' דל"ת בחי' דלה ועניה כי אין נתגלה מלכותו ית' כביכול ע"י קלקול הבריאה שבא ע"י הטפשות שעי"ז אין נתגלין המדות ואזי אין נתגלה מלכותו ית' ח"ו כי עיקר התגלות מלכותו ית' הוא ע"י בחי' המדות והעולמות אבל כשמכניס קדושה דהיינו חכמה היינו מחשבות טובות לתוך הלב. אזי הוא בחי' בריאת העולם כנ"ל בחי' התגלות המדות ואזי נתגלה מלכותו ית' ואזי המלכות בבחי' ה' ואז ייש לשני בתים עלי'. ביתא עילא ה וביתא תתאה בחי' מי זאת עולה מי עם זאת עולה וכו'. ועי"ז זוכין להתגלות אורייתא דע"ס שהוא בחי' עונג שבת וכו'. ע"ש כ"ז הענין היטב והבן היטב כי עמוק מאד מאד:
Likutay Halachos – Yoreh Day'ah II – Laws of Milah 2
וזה בחי' מילה. שהוא בחי' התגלות המלכות כי ברית הוא בחי' מלכות כידוע ועיקר המילה היא לגלות העטרה שהיא בחי' מלכות כידוע כי הערלה היא חופה על הברית קודש. ועיקר הערלה החופה על ברית קודש היא נמשכת מבחי' ערלת לב שהוא טפשות הלב כי ע"י הטפשות שבלב שהיא בחי' קלקול הבריאה. שעי"ז נטמטם החלל שבלב ואין נתגלין פעולות ומדות טובות שהוא בחי' קלקול הבריאה כנ"ל. עי"ז כביכול נתעלם ונתכסה בחי' המלכות. כי עיקר התגלות המלכות הוא ע,י בחי' הבריאה. היינו ע"י התגלות העולמות והמדות. אבל כשאין נתגלין המדות והעולמות ע"י שמקלקל את הבריאה ח"ו כ"י טפשות שבלב אזי אין נתגלה מלכותו ית' ואזי נמשך ח"ו קליפה מבחי' ערלת לב וחופה על הברית קודש והיא בחי' הערלה דחפיא על ברית. שע"ינתכסה העטרה שעל הברית קודש שהוא בחי' מלכות. דהיינו שנתכסה ונתעלם מלכותו כביכול. וע"כ אנו מוזהרין למול ולחתוך את הערלה ולפרוע ולגלות העטרה. כדי לבטל ולשבר למול ולחתוך את הערלה ולפרוע ולגלות העטרה. כדי לבטל ולשבר הקליפה הזאת המכסית ואינה מנחת לגלות מלכותו ית'. כדי שיתגלה מלכותו ית' אשר בשביל זה נבראו כל העולמות. וזה התיקון אנו צריכין לעשות דוקא כי איתא במדרש (ב"ר פ' י"א) ששאלו המינין אם המילה חביבה למה לא ניתנה לאדם הראשון ופירשו שם המפרשים דהיינו שהקשיא למה לא נברא האדם מהול. ומסיק המדרש שהטעם כי כל מה שנברא בעולם צריך תיקון החטים צריכין לטחון וכו'. אף האדם צריך תיקון ולכאורה עדיין קה ועליה אני דן ולמה יצאת זאת מלפניו ית' לברוא את האדם וכמו כן כל הדברים מחוסר תיקון עד שנצטרך אנחנו לתקן הכל הלא בודאי הי' יכול לברוא הכל בשלימות שלא יהי' מחוסר שום תיקון. אך ע"פ הנ"ל שאנו צריכין לחתוך הערלה כדי לגלות מלכותו ית'. וזה בהכרח שיהי' נעשה על ידינו דייקא. כי עיקר הערלה נמשכת מבחי' ערלת לב יטפשות הלב שעי"ז נתטמטם ונתקלקל חלל הלב שהוא בחי' חל הפנוי ומשם נתהוו הקליפות שהם מעלימים מלכותו ית' שהוא בחי' ערלה דחפיא על ברית ועיקר ערלת הלב טפשות הלב נעשה ע"י שבירת כלים שבא ע"י ריבוי אור כידוע ומשם התהוות הקליפות שהם בחי' כסילות וטפשות ואז יחזר האור לשרשו לבחי' א"ס. ואזי נשארו הכלים בלא חיות. ואזי נתטמטם חלל הלב וכו' כידוע ומובן כל זה לי"ח ועי"ז כביכול נתעלם בחי' המלכות כנ"ל. וזה בחי' אכילת אדה"ר מעץ הדעת טו"ר שזה בחי' שהכניס טפשות בלב כי האכילה סועד את הלב כי פתא סעדא דלבא וכשאוכלין בקדושה ובטהרה אזי מכניסין חכמה ודעת בלב בבחי' ויאכל וישת וייטב לבו (רות ג'), וזה בחי' תיקון הבריאה ולהפיך כשאוכלין שלא בקדושה מכ"ש דבר איסור ח"ו אזי נכנס טפשות בלב ונטמטם חלל הלב. כי החמכה שבלב הוא כפי האכילה כמובא בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. וע"כ אצל אכילת דברים טמאים דייקא שם נאמר זה המקרא ונטמאתם בם ודרז"ל א"ת ונטמתם אלא ונטמטם כי האכילה שלא בקדושה כ"ש אכילת דברים טמאים ח"ו הוא מטמטם החלל שבלב כי נכנס בו טפשות בלב שהיא בחי' ערלת לב כנ"ל. וזה בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר שפגם בו אדה"ר שהוא בחי' האכילה שעל ידו נפגם הדעת ואזי נכנס טפשות בלב ומטמטם החלל שבלב שהוא בחיק קילקול הבריאה שזה בחי' שבירת כלים וכן איתא בכתבים שאדה"ר ע"י פגם אכילת עץ הדעת עי"ז חזר ונתהוה בחי' שבירת כלים וכנ"ל וע"י שאכל מעץ הדעת טו"ר. ונמשך ערלת לב כי נטמטם החלל שבלב שהוא קילקול הבריאה פגם כל העולמות והמדות כנ"ל. עי"ז נתעלם מלכותו ית' כנ"ל. ומזה נמשך ונשתלשל ח"ו ערלה דחפיא על ברית שחופה ומכסה ומעלים התגלות מלכותו ית' כנ"ל. וזה בחי' אדה"ר מושך בערלתו הי' (סנהדרין ל"ח). כי ע"י ערלת לב כנ"ל. נמשך ערלת בשר היינו ערלה דחפיא על ברית כי נתעלם מלכותו ית' כביכול. ע"י קילקול הבריאה שנעשה ע"י הטפשות שבלב כנ"ל. וכל זה נמשך מבחי' ריבוי אור שעי"ז נתהוה שבירת כלים שמשם התאוות הקליפות הנמשכין מעץ הדעת טו"ר כי כשברא הש"י את העולמות ואז צמצם את האור וכו' כנ"ל כמבואר כ"ז בדברי רבינו ז"ל הכ"מ (סי' ס"ד) ואזי לא הי' הכלים יכולין לקבל את האור ואז הי' בחי' שבירת כלים שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שמשם אחיזת הקליפות. ועיקר התיקון של שבירת כלים הוא ע"י האדם כשזוכה לתקן מעשיו שעי"ז מתקנין בחי' שבירת כלים ועל ידי שאכל אדה"ר מעץ הדעת טו"ר עי"ז חטא ופגם וקילקל את החלל שבלב וגפ בבחי' הכלים והמדות הנעשים בהחלל שבלב שהוא בחי' חלל הפנוי כידוע וע"כ נתקלקלו הכלים והמדות כביכול ולא יכלו לקבל את האור ע"י שנפגמו. ועי"ז חזר וחידש בחי' שבירת כלים ע"י חטאו כמובא ועי"ז נמשך בחי' ערלה דחפיא על ברית בחי' התעלמות מלכותו ית' כנ"ל נמצא שעיקר הערלה החפוה על הברית הנמשכת מבחי' ערלת לב היא באה ע"י בחי' ריבוי אור שעי"ז נעשה שבירת כלים כנ"ל. ועיקר ריבוי האור הי' מחמת שבשעת בריאת העולם לא הי' בחי' אתערותא דלתתא. וע"כ לא הי' באפשר שיהי' נעשין כלים גמורים לקבל האור במדה כי עיקר התהוות הכלים לקבל האור במדה נעשה ע"י התחתונים דייקא ע"י בחי' אתערותא דלתתא ומאחר שלא הי' בשעת בריאת העולם אתערותא דלתתא עי"ז לא הי' יכולים להתהוות כלים גמורים. וע"כ הי' בחי' שבירת כלים ע"י ריבוי האור כי לא הי' הכלים יכולים לקבל האור מאחר שלא הי' כלים גמורים. מחמת שלא הי' אתערותא דלתתא כי עדין לא הי' שום עולם ושום בני אדם שיקבלו מלכותו שעי"ז יהי' נעשה כלים לקבל האור במדה כנ"ל. ועי"ז הי' בחי' שבירת כלים ומזה נתהווה בחי' פגם העץ הדעת וכו' ועי"ז נמשך ערלת לב ומשם נמשך ערלת בשר שנתעלם מלכותו ית' כביכול. ע"י ערלה דחפיא על ברית כנ"ל. וע"כ א"א לתקן זאת להכניע ולבטל הערלה דחפיא על ברית כ"א על ידינו דייקא. וע"כ האדם צריך תיקון כמו שכתוב במדרש הנ"ל. כי א"א שיתתקן כ"א על ידינו ע"י בחי' אתערותא דלתתא כי א"א שיהי' נברא מהול מן השמים דהיינו שיהי' בחי' התגלות העטרה שהיאבחי' התגלות המלכות מן השמים כי עיקר התגלות המלכות הוא רק ע"י התעוררות התחתונים שעל ידם נעשין כלים לקבל האור בהדרגה ובמדה שעי"ז נתגלה מלכותו ית' כנ"ל. אבל מלמעלה לבד א"א כביכול לגלות מלכותי ת' כי יהי' בבחי' ריבוי אור מאחר שאין כלים שלימים כי עיקר התהוות הכלים שעל ידם מקבלים הארו במדה שעי"ז נתגלה מלכות ית' הוא רק ע"י אתערותא דלתתא כנ"ל. וע"כ בהכרח שיברא האדם ערל שזה רמז שבתחילת בריאתו אז ערלה חפיא על הברית. כי אז עדיין נתעלם בחי' המלכות כביכול שזה נמשך מבחי' ריבוי אור שע"י הי' שבירת כלים שמשם נמשכה הערלה מחמת שלא הי' כלים לקבל האור מאחר שלא הי' אתערותא דלתתא. ואח"כ אנו דייקא מלין אותו. כי כשאנו מתקנין אותו. אז ינתתקן ע" יבחי' אתערותא דלתתא שעי"ז נעשין כלים לקבל האור במדה שעי"ז נתגלה מלכותו ית'. וע"כ יש לנו כח למולו דהיינו לחתוך ולשבר הערלה דחפיא על ברית ולגלות העטרה שהיא בחי' התגלות המלכות כנ"ל. עי" ממילא נימול ערלת הלב טפשות הלב כי עיקר פגם הדעת דהיינו הטפשות שבלב הי' ע"י בחי' ריבוי אור וכו' כנ"ל. ע"י שלא הי' עדיין בחי' אתערותא דלתתא כי אל הי' עדיין שום עולם ושום בני אדם שיקבלו עול מלכותו. ועי"ז הי' שבירת כלים ומשם נתהוה ערלת הלב טפשות הלב. ומזה נמשכה הערלה כנ"ל. וע"כ עכשיו אנו מתחילין ממטה למעלה כי בתחילה הי' להיפך כי בתחילה צמצם את האור כביכול ונתגלין מדותיו בתוך החחל וכו'. ועי"ז נתגלה מלכותו ית' כי לא הי' אפשר בענין אחר כי לא הי' עדיין שום עולם כנ"ל. ומחמת זה הי' בחי' ריבוי אור וכו' כנ"ל. ועכשיו אנו עושין להיפך ממטה למעלה כי בתחילה אנו מגלין מלכותו ית'. וזהבחי' המילה שמלין וחותכין הערלה דחפיא על ברית ומגלין העטרה שהיא בחי' התגלות המלכות כנ"ל. ואזי כשאנו מגלין מלכותו ית' ומקבלין עלינו עול מלכותו יתב'. עי"ז יש לנו כח לעשות כלים לקבל האור בהדרגה ובמדה שעי"ז יתגלה מלכותו ית' יותר ויותר. ועי"ז שיש לנו כח לעשות כלים לקבל האור בהדרגה ובדמה שעי"ז יתגלה מלכותו ית' יותר ויותר. ועי"ז שיש לנו זה הכח עכשיו ע"י בחי' אתערותא דלתתא לצמצם את האור לקבלו במדה כנ"ל. עי"ז ממילא נימול ערלת לב טמטום הלב שנמשך ע"י בחי' ריבו אור ע"י שלא היו כלים לקבל האור ע"י שלא הי' אתערותא דלתתא. כי עכשיו יש לנו כח לעשות כלים ע"י בחי' אתערותא דלתתא ע"י שכבר קבלנו עלינו עול מלכותו בדרך כלל. שזה בחי' המילה כנ"ל:
Based on what our Rebbe of blessed memory, may the memory of the righteous tzadik be for a blessing and may I be an atonement for his resting place, wrote on the verse \"Where is the lamb for the burnt offering?\" [Genesis 22:8] — see there carefully [Likutay Moharan II:12]. And the general principle that emerges from there in brief: the vitality of the kelippos [husks] and the Sitra Achra [the Other Side] derives from the bechinas ma'amar sotum [the sealed utterance]. And this is the bechinas: yerida hi tachlis ha'aliyah [descent is the ultimate purpose of ascent] — for when a person falls to wherever he falls, Heaven forbid, to the external places, and then gazes upon himself and sees that he is very far from Hashem Yisborach, and begins to search and seek: \"Where is the place of His glory?\" — then he ascends to the ultimate height in the bechinas yerida hi tachlis ha'aliyah. For Ayeh [where?] is the bechinas ma'amar sotum, from which the vitality of all the kelippos and Sitra Achra is drawn — through the great concealment and hiddenness of this utterance, which is a supremely sealed and hidden utterance. But now — through falling to the external places and seeking and asking \"Where is the place of His glory?\" — through this one ascends to the ultimate height, to the bechinas Ayeh which is the bechinas ma'amar sotum above. See there — all of this well — and you will understand, for it is a very subtle and exceedingly deep matter. And this is the bechinas mitzvah of shilluach ha'kain — for it is stated in the Tikunim and in many places that kan tzippor [a bird's nest] alludes to the Shechinah, as it were. And when the bird's nest chanced before him ba'derech [on the road] specifically — as our Sages taught: \"ba'derech\" — to the exclusion of a prepared nest — this alludes to the exile of the Shechinah, as it were, which has wandered from its place. For in our many sins the Shechinah is in exile, in the bechinas ki yikarai l'fanecha kan tzippor ba'derech — ba'derech precisely, in the bechinas displacement and exile, as it were. And now it falls upon each person before whom this bird's nest chanced, to see to work to repair this bird's nest in order to elevate the Shechinah from the exile, as it were. And the essential repair is through the bechinas above — through the bechinas Ayeh, the sealed utterance — for the essential exile of the Shechinah is that His kingship Yisborach has become concealed, as it were, through the strengthening of the kelippos and Sitra Achra in our many sins. But one who merits to recognize Him Yisborach now in this bitter exile — who merits to believe and know that in truth His kingship rules over all — and even though the nations who are the kelippos rule over Israel the holy people, even so we believe that the kelippos themselves receive vitality from Him Yisborach, for He gives life to them all and His kingship rules over all — only that they receive vitality from the bechinas Ayeh, the sealed utterance, as above. And through believing and knowing this truly — through this they are subdued and fall, for their essential vitality is only from the bechinas concealment and hiddenness of the sealed utterance above. But immediately when one merits to know and reveal that even they receive vitality from Him Yisborach — then they have no vitality and are subdued and nullified completely, and then His kingship Yisborach is revealed, as it were. For the essential concealment had been from the strengthening of the kelippos, as above — but when the kelippos are nullified, then His kingship Yisborach is revealed, as it were, as above. And this is the bechinas shilluach ha'kain: shallayach t'shallayach es ha'aim — this is the bechinas Ayeh, the sealed utterance. For when one sends away the mother, she flies up and becomes hidden from his eyes and her place is not known — ayeh [where is she?]. And through this — through sending away the mother — one alludes to and shows that the root of the vitality of these birds is from the bechinas Ayeh. For the mother is the source of their vitality — the chicks need their mother and their vitality depends on the mother — and when one sends away the mother, one connects the root of their vitality, which is the mother, to the bechinas Ayeh, the sealed utterance, as above. Then one can take the young — to repair and elevate them. For the essential displacement of the bird's nest was from the strengthening of the kelippos, as above, which caused His kingship to become concealed, as it were — which is the bechinas exile of the Shechinah, as above. But when one sends away the mother and her place is not known — Ayeh — through this one reveals that the root of the vitality of these birds which is the mother is in the bechinas Ayeh, for from there is the vitality of all things in the world, for He gives life to them all. And even the kelippos themselves receive vitality from this bechinas — and when one reveals this, immediately they are subdued and nullified, as above. And then one can take the young, for all evil and the kelippos that had grasped them have already been nullified — through which the bird's nest was in the bechinas exile and displacement. For now all of them have been nullified through the bechinas shallayach t'shallayach — which is the bechinas Ayeh — through revealing this bechinas they are subdued and fall, and His kingship Yisborach is once again revealed, as it were, as above.
אות ג נמצא שע"י המילה נימול ערלת לב וערלת בשר כי שניהם בחי' אחת כנ"ל. כי זה תלוי בזה כנ"ל. כי ע"י ערלת לב שנתקלקל הבריאה בחי' כלל המדות שבחלל הלב עי"ז נתעלם בחי' המלכות כנ"ל. שזה בחי' ערלת בשר כנ"ל. וע"י שנימול ערלת בשר נימול ערלת לב כנ"ל. כי ע"י שאנו מגלין מלכותו ית'. עי"ז נעשה אתערותא דלתתא ונעשין כלים לקבל האור ואזי נימול ערלת לב כנ"ל כי שניהם בחי' אחת. כי עיקר הדעת והחכמה שבלב הוא כפי תיקון הברית שהוא בחי' מילה שמכניעין ערלה דחפיא על ברית היינו שמכניעין ומתקנין פגם הברית וכנ"ל:
body {
אות ד וזה בחי' מילה ופריעה שהם כנגד ב' הבחי' הנ"ל בחי' ערלת לב וערלת בשר. כי מילה היא בחי' ערלת בשר. כי הערלה היא בחי' קליפה הטמאה לגמרי בחי' מלכות הרשעה שהיא כנגד מלכות דקדושה. ופריעה זה בחי' נוגה כידוע שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר שהאו נאחזת בהלב בבחי' לבי סחרחר בח'י סחור סחור בחי' ונוגהלו סביב. כמבוארכ"ז בדביר ריבונו ז"ל הכ"מ. היינו שהיא בחי' ערלת לב הנמשך מבחי' ריבוי אור שמשם נמשך בחי' עץ הדעת כנ"ל. וע"כ יש כח לתקנה ולבררה. כי כשזוכין אח"כ לתקן מעשיו ולעשות כלים גמורים דקודשה כראוי. שעי"ז מתקנים בחי' שבירת כלים אזי מעלין הטוב מקליפה זו ואזי נכללת בקדושה כידעו. וזה בחי' פריעה שאין חותכין אותו העור כלל רק קורעין אותו מגלין העטרה. והעור נשאר אצל הברית קודש. כי כשקורעין אותה ומשברין אותה ומגלין העטרה דהיינו שמגלין מלכותו יתב' אזי נכללת בקדושה וכנ"ל. אבל הקליפה הב' דהיינו הערלה הוא רע לגמרי וצריכין להכניעה ולחתכה לגמרי. כי אינה נכללת בקדושה כידוע. נמצא שע"י חיתוך הערלה ופריעה עי"ז נימול ערלת בשר וערלת לב. אבל ב' הקליפות הנ"ל שניהם יחד הם חופין על הברית קודש. כי עיקר התהוותם הוא רק למטה אצל הברית קודש ורוצים להעלים מלכותו ית' ח"ו. כי אע"פ שהפריע היא בחי' ערלת לב. אעפ"כ שם אין להם שום התגלות רק הם משתלשלים ונתהווים למטה להעלים בחי' המלכות ח"ו. וע"כ העיקר לתקן הברית קודש שזה בחי' מצות מילה דהיינו לחתוך הערלה ולגלות הפריעה כדי לבטל ולהכניע ב' הלקיפות הנ"ל בחי' ערלת בשר וערלת לב ששניהם חופין על הברית קודש כנ"ל וע"י המילה ופריעה שעי"ז נתגלה המלכות ונימול ערלת לב. עי"זס יש עליה לשני הבתים ביתא עילאה וביתא תתאה. בחי' מי זאת עולה וכו' כנ"ל. כי ביתא עילאה היא בחי' אור הלב שהוא בחי' בינה לבא שהוא בחי' ביתא עילאה. וביתא תתאה הוא בחי' מלכות וע"י שנימול ערלת בשר וערלת לב. עי"ז יש לשניהם עליה. בחי' מי עם זאת עלולה כמבואר בדברי רבינו ז"ל הכ"מ במאמר הנ"ל עיין שם. והבן היטב:
font-family: Georgia, serif;
אות ה וזה בחי' מילה בשמיני. כי שמיני הוא בחי' בינה לבא כידוע. כי עיקר התיקון הוא ע"י שנתגלה אור הלב שמשם עיקר התגלות המלכות כנ"ל:
font-size: 17px;
אות ו וזה בחי' השמחה של מצות מילה. כשרז"ל כל מצוה שקיבלו ישראל בשמחה וכו' כי שם מקום השמחה כ"ש (תהלים ד') נתת שמחה בלבי:
line-height: 1.85;
אות ז וזה בחי' מ"ש בתיקונים מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי'. מי יעלה דייקא. כי מצות מילה היא בבחי' עילה מתת א לעילא כי הוא בבחי' אתערותא דלתתא אשר מחמת זה אנו דייקא צריכין לתקנו ולמולו. וע"כ מלין ערלתבשר דייקא. כי אנו רוצין מקודם לקבל עול מלכותו ולגלות מלכותו בעולם ואחר כך לקבל האור ע"י הכלים וכו' כנ"ל. נמצא שאנו עולין ממטה למעלה. וע"כ הוא בחי' מי יעלה לנו השמימה כנ"ל. וע"כ בר"ת מילה ובס"ת הוי' כי מתחילה אנו צריכין למול ולחתוך ולשבר הערלה דחפיא על ברית היינו לתקן הברית קודש. ואח"כ נתגלה אור העליון ע"י הכלים הנעשין על ייד אתערותא דלתתא שעי"ז נתגלין כל המדות וכל העולמות. וזה בחי' שם הוי' ב"ה שהוא בחי' אורו העליון יתברך שמחי' את כל העולמות שהוא כלל כל המדות. שכ"ז זוכין ע"י מצות מילה ע"י בחי' תיקון הברית וכנ"ל. כי בתחילה צריכין להכניע ולשבר הערלה ולתקן הברית קודש ולגלות מלכותו יתב' ואח"כ זוכין לקבל האור במדה בבחי' עולם התיקון שהוא בחי' שם הוי'. וע"כ בר"ת מילה ובס'"ת הוי' וכנ"ל והבן. כי עיקר התיקון בחי' עולם התיקון הוא ע"י תיקון הבירת כידוע:
color: #1a1a1a;
אות ח וע"כ הפריעה בהצפרנים. כי הפריעה היא בחי' נוגה. ונוגה הוא בחי' עץ הדעת שתיקונו הי' ע"י בחי' כתנות עור שהוא בחי' צפרנים כשרז"ל חלקים כצפורן וכו'. ועל כן פורעין בצפרנים:
background: #fdfaf5;
אות ט וזה בחי' הסעודה שעושין כשיש ברית מילה. כי עכשיו הותרה האכילה ועכשיו היא מצוה גדולה לאכול. כי עיקר הפגם בחי' ערלה דחפיא על ברית נמשך במחי' ערלת לב שנעשה על ידי אכילת אדה"ר מעץ הדעת טו"ר. שעי"ז נפגם הלב ונמשך טפשות אל הלב. כי האכילה סועד הלב וכפי האכילה כן הוא הלב כנ"ל. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל הכ"מ במ"א. וע"כ עכשיו שמלין ערלת בשר וערלת לב ומתקנין פגם עץ הדעת. ע"כ עכשיו מצוה לאכול כי עכשיו האכילה היא אכילה דקדושה שעל ידה ממשיכין חכמה אל הלב שהוא תיקון הבריאה בבחי' ויאכל וישת וייטב לבו כנ"ל. כי עיקר אכילה דקדושה הוא כפי תיקון הברית. בחי' צדיק אוכל לשבוע נפשו וצדיק הואמאן דנטיר ברית קדישא. וע"כ עכשיו שיש תיקון הברית ע"י המילה ע"כ מצוה לאכול. כי ע"י האכילה דקדושה. סועדין את הלב ומחיין אותו כי ע"י אכילה דקדושה נמשך חכמה ודעת. כו המוח הוא כפי האכילה כמובא בדברי רבינו ז"ל הכ"מ והחכמה הוא מחי' את הלב היינו כי החמכה הוא עיקר החיות של כל העולמות והמדות שנתגלין בחלל שבלבל כנ"ל והבן וע"כ עכשיו כשיש תיקון הברית שהוא בחי' מצות מילה עכשיו הוא מצוה לאכול כנ"ל. כי האכילה של סעודת ברית מילה היא בבחי' אכילת שבת ויו"ט שהם קרויטים אות בחי' תיקון הברית. וע"כ אז מצוה לאכול סעודת שבת ויו"ט. וזהו בחי' סעודת ברית מילה כנ"ל:
max-width: 860px;
אות י גם הסכין של מילה הוא בחי' חרב נוקמת נקם ברית. בחי' תכלת דאכלי כולא ושצי כולא. אבל ישראל הדביקים בה מקבלין חיותם משם וכמבואר כ"ז היטב במאמר הנ"ל. כי ע"י הסכין של מילה חותכין ומשברין ומבטלין הערלה בבחי' חרב נוקמת נקם ברית. שמכלין ומשברין כל הקליפות החופיןם על הברית קודש בבחי' תכלת דאכלי כולא ושצי כולא וכו' כנ"ל. אבל ישראל הדביקים בה מקבלין חיות ממנה בבחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים וכו'. כי התינוק הנימול מקבל חיות מהסכין של מילה. בבחי' בדמיך חיי וכו' כי עיקר החיות הוא החמכה. כ"ש (קהלת ז') החכמה תחי' וכנ"ל. ועיקר החכמה שהוא החיות אין יכולין לקבל כ"א ע"י תיקון הברית שהוא בחי' מצות מילה. נמצא שע"י הסכין של מילה שהוא בחי' מלכות בחי' חרב נוקמת וכו' בחי' תכלת וכו'. עי"ז מכלין ומשברין הערלה בבחי' דאכלי כולא ושצי כולא. וזה הנימול הערלה בבחי' דאכלי כולא ושצי כולא. וזה הנימול מקבל חיות משם בבחי' בדמיך חיי בבחי' החכמה תחי'. וזה בחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום כנ"ל. בילא"ו:
margin: 0 auto;
אות יא וע"כ מילה דוחה שבת. כי ע"י המילה ע"י שנתגלה מלכותו ית'. עי"ז זוכין לאורייתא דע"ס שהיא בחי' עונג שבת כ"ש במאמר הנ"ל. וע"כ הוא דוחה שבת כי בשבת אסור לעשות שום מלאכה של חול. כי כל המלאכות שלחול כולם הם בחי' שמאל ששם אחיזת הכסילות בבחי' לב כסיל לשמאלו. כי המלאכות של חול הם בחי' שטו העם ולקטו בשטותא. דהיינו מה שרודפין ויגיעין בל"ט מלאכות בשביל פרנסה ועשירות שזה בחי' שטו בשטותא. וזה בחי' לב כסיל לשמאלו (קהלת י') כי הפרנסה והעשירות נמשך מבחי' שמאל. בבחי' בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג') וע"כ בשבת היא נייחא ואסור לעשות שום עובדא דחול. כי בשבת מתגליא אורייתא דעתיקא ולית שמאל ולית עושר תמן כמבואר במאמר הנ"ל ע"ש. וע"כ אסור בשבת לאתערא עובדין דחול. שכולם הם בשביל פרנסה ועשירות שזה בחי' שמאל שמשם נמשכין הל"ט מלאכות כנ"ל. וע"כ מילה דוחה שבת. כי המלאכה שעושין בשביל המילה היא בשביל לגלות מלכותו ית' אשר א"א לזכות לעונג שבת כ"א עי"ז כנ"ל. וע"כ צותה התורה למול בשבת. כי אדרבה זאת המלאכה של מילה היא דייקא בשביל בחי' עונג שבת שהוא התגלות אורייתא דע"ס. אשר א"א לזכות לזה כ"א ע"י שמירת הברית. ע"י בחי' מצות מילה כנ"ל:
padding: 40px 30px;
אות יב וע"כ מצות מילה היא כלל כל התורה. והיא מצוה ראשונה שנצטוה בה אברהם. כי כלל כל התורה תלוי בזה כי כלל התורההיא כלל המדות שכולם אין נתגלין כ"א ע"י מצות מילה שהיא התגלות מלכותו ית'. אשר עי"ז זוכין לעשות כלים לקבל האור במדה לגלות מדות טובות הנתגלין בחלל שבלב. שהם כלל כל התורה אשר כל זה הוא רק ע"י מילה על ידי שמשברין הערלה דחפיא על הברית שזהו בחי' תיקון הברית וכנ"ל. וזה בחי' זה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהלים קי"ח) כי מצות מילה בחי' תיקון הברית הוא השער לה'. אשר עי"ז נתגלין כל הפעולות והמדות הטובות. שהם כלל כל התורה כללכל העולמות וכנ"ל. אשרי הזוכה לשמירת הברית שהוא כלל כל התורה:
text-align: justify;
Loading comments…