Segment 2
אות טז וזה בחי' גרים כי עיקר קדושת ישראל הוא שמקדשין הזמן ע"י תורה ומע"ט הנעשים בזמן הז דייקא ועי"ז זוכין לשלימות הדעת ונכללין בבחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' עוה"ב כנ"ל וזה בחי' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. יש מחר שהוא לאחר זמן היינו אחר הזמן בחי' ביטול הזמן. כי העוה"ב הוא עולם שכולו ארוך בחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וזה כל עבודתינו בעוה"ז להשלים הדעת ע"י קדושת תורה ומצות כדי לזכות לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. כי ישראל בשרשם הם בבחי' למעלה מהזמן בבחי' אין מזל לישראל כי כל סדר הזמנים הוא ע"י הכוכבים ומזלות וישראל הם למעלה מהכוכבים ומזלות למעלה מהזמן. בבחי' הנאמר לאברהם הבט נא השמימה וספור הכוכבים. ויאמר לו כה יהי' זרעך ופרש"י אין הבטה אלא מלמעלה למטה וכו'. היינו שהגביהו למעלה מהכוכבים ומזלות ואמרא לו כה יהי' זרעך שישראל הבאים מזרעו הם מלמעלה מהזמן שמתנהג ע"י הכוכבים ומזלות. וזה בחי' מה שנאמר בלידת יצחק למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, זה בחי' ביטל הזמנים שלמועד שהוא לשנה האחרת והעת הזאת שעמדו בו באותו היום הכל אחד בחי' למועד אשוב אליך כעת חיה היינו למועד שהואלשנה הבאה הוא כעת חיה שהוא עת ההוא של היום הזה. כי הכל אחד לשנה הבאה וליום הזה כי איןשום זמן כלל באמת כנזכר לעיל. ובבחי' זאת ולשרה בן כי הולדת יצחק שהוא הראשון שנולד בקדושת ישראל הולדתו בבחי' זאת בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל נמצא שישראל הם בבחי' למעלה מהזמן. אבל העכו"ם או"ה הם בבחי' תחת הזמן כי הם משוקעים בכל התאות והבלי העוה"ז כולם הם תחת הזמן כנ"ל. כי הם מזוהמת הנחש כשרז,ל עכו"ם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן וזוהמת הנחש הואבחי' עבדות בחי' אורר אתה על גחונך תלך וכו' שהוא בחי' ארור כנען עבד עבדים וכו' בחי' עבדות שהוא בחי' עמל העוה"ז בחי' בעצבון תאכלנה. שרודפין כל ימיהם אחר הבלי העוה"ז שהם תחת הזמן כנ"ל. וזה בחי' מה שנאמר על השמש והירח וכוכבים אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים וכו' ופירש"י אשר חלק להם להארי להם ועדיין הדבר תמוה וכיט להם לבדם הם מאירים ולא לנו הלא אדרבא עיקר הארתם הוא בשביל ישראל. כי כל מעשה בראשית לא נבראו ולא מתקיימים אלא בשביל ישראל כידוע. אך באמת ישראל הם למעלה מהזמן למעלה מהכוכבים ומזלות כנ"ל. וכל האור הנמשך לנו על ידי השמש והירח והכוכבים אין אנו מקבלין מהם בעצמן חלילה. כי אנו יודעין האמת שאין להם שום אור בעצמן רק כל כחם להארי הם מקבלים ממה שלמעלה והעליון מהעליון עד שמקבלים כולם מאור הש"י שהוא אור כל האורות שמאיר בחמה ולבנה וכו'. וע"כ אנו מברכין בכל יום להש"י שברא מאורות אלו. ונותן בהם כח להאיר על הארץ. אבל החמה ולבנה בעצמן אין להם שום אור כלל אדרבא אנחנו בני ישראל מאירן בהן. כי ע"י שאנו מברכין בכל יום על בריאת המאורות. עי"ז אנו נותנין בהם כח להאיר על הארץ. כי הכל נברא ונתקיים ומתנהג רק ע"י ישראל שעובדין את הש"י ומברכין ומשבחין אותו יתב' שעי"ז מקשרין כל דבר לשורשו שמשם נמשך כחו המיוחד לו. כמו המאורות שע"י שאנו מברכין להש"י על בריאתם עי"ז הם מתקשרים לשורשם לשורש אור העליון של חמה ולבנה וכוכבים ועי"ז הם מאירים. כי אנו מקשרים כל הזמן שמתנהג ע"י החמה ולבנה וכו' לשורשו שהוא למעלה מהזמן ששם שורש הכל כנ"ל. וע"כ אנו למעלה מהזמן ששם שורש הכל כנ"ל. וע"כ אנו למעלה מהמזל למעלה מכל הכוכבים והחמה וכו' כנ"ל. אבל העכו"ם והרשעים שרודפין אחר הבלי עוה"ז שהם תחת הזמן שנאמר עליהם והי' כנור וחליל וכו' ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו שאינם מברכים בשחר יוצר המאורות ובערב מעריב ערבים כשרז"ל ע"כ הם תחת הכוכבים. והכוכבים מאירים בהם ולא הם בהכוכבים. וע"כ נאמר בהם על המאורות אשר חלק להם להאיר להם, חלק דייקא. כי אצלם חלק ומובדל ומופרש אור הכוכבים משרשו, מבחי' למעלה מהזמן מחמת שרודפים אחר בהבלי עוה"ז. וע"כ האור חלוק אצלם משרשו בחי' אשר חלק להם חלק דייקא כנ"ל. אבל ישראל הם בהיפך מזה כי הם מקשרים כל המאורות לשרשם ועי"ז הם מאירים בכל המאורות לשרשם ועי"ז הם מאירים בכל המאורות. כי כל הכח של המאורות להאיר הוא ע"י ישראל שמברכין להש"י על המאורות שבשביל זה נברא ומתקיים הכל כנ"ל:
But even this [illumination] one cannot receive except through the true tzadik , from whom the primary life-force comes — which is the emes , which is the primary sheim and kavod of holiness, in the aspect of hadras panim , as mentioned above. And therefore he must not be a zakain ashmay — who is one who disputes the true tzadik . For the primary rising and hidur before the one with gray hair who has lived seventy years is because in his life-days of seventy years he merited to clarify some aspect of emes — which is the primary life-force that is drawn from the seventy facets of the Torah. But the primary clarification of the emes is impossible except through the true tzadik , who is the aspect of the holy elder, of whom it is said, "this one has acquired wisdom" — in the aspect of " emes — acquire it" etc., as mentioned above.
Segment 4
אות יז נמצא שישראל הם בבחי' למעלה מהזמן. והעכו"ם הם בבחי' תחת הזמן. וע"כ זה הגר שבא להתגייר לצאת מזוהמת העכו"ם וליכנוס בקדושת ישראל. א"א להכניסו בקדושתינו כ"א ע"י שמעלין אותו לבחי' למעלה מהזמן ששם שורש קדושת ישראל שזהו בחי' משיח שהוא כלל קדושת ישראל שהוא למעלה מהזמן בחי' אני היום ילדתיך כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. וזה בחי' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. כי כל קדושתו מבחי' קדושת משיח שהוא למעלה מהזמן שנאמר בו אני היום ילדתיך כנ"ל. ועתה מקושר הפ' שאחריו בקשר נפלא, היינו הפסוק שאל ממני ואתנה גוים נחלתך שנאמר אחר אני היום ילדתיך. היינו ע"י בחי' אני היום ילדתיך שהוא בחי' למעלה מהמזן עי"ז שאל ממני ואתנה גוים נחלתך שכל הגוים ישובו אליך לנחלה. הינו בחי' גרים שיתגיירו וישובו תחת יד משיח וישראל כי עיקר קדושת הגרים הוא ע"י בחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' אני היום ילדתיך כנ"ל. וזה בחי' תשובה כי גם הבעל תשובה הוא בבחי' גר שצריך לצאת מזוהמתו לחזור לשורש קדושתו שהוא קדושת ישראל. (רק שהבעל תשובה בודאי מעלתו גבוה הרבה מהגר מחמת שהוא עכ"פ מזרע ישראל). ואיך אפשר להפול ולתקן כל אלו הימים והזמנים שפגם בהם כ"כ כ"א כפי עוונותיו. ומכ"ש גר שהי' עד הנה עכו"ם לגמרי איך אפשר להפכו לקדושת ישראל. אבל באמת כל הבעלי תשובה מכ"ש גרים א"א לחזור להכניסם בקדושת ישראל כ"א ע"י בחי' הנ"ל ע"י בחי' משיח שהוא בחי' למעלה מהזמן ששם נתבטל כל הזמן שעבר לגמרי ונעשה כאלו היום נולד ממש. בחי' אני היום ילדתיך שנאמר על משיח וכן נאמר זה המקרא על כל הבא להתקדש בקדושת ישראל. כ"ש בספרים שביום שהאדם נעשה בר מצוה נאמר בו אני היום ילדתיך וכן כל מי שבא להטהר ולהתקדש כי זה עיקר הקדושה. וזה עיקר הכח וההתחזקות והתקוה לשוב מכל הזוהמות והטומאות והפגמים שנפל בהם כ"א כפי נפילתו ולשוב להש"י. כי עירק התקוה על ידי בחי' למעלה מהזמן שמשיגין הצדיקים שהם בבחי' משיח כאשר הבנתי מפיו הק' שאמר סמוך להסתלקותו שהוא הולך עתה רק עם זה המאמר הנ"ל שגילה על פסוק אני היום ילדתיך שהוא בחי' למעלה מהזמן כוו' וא"א לבאר ענין זה בכתב כלל. רק מה שהבנתי אני מדבריו הוא שאמר זאת לענין מה שהוא עוסק ביגיעות גדולות כ"כ לקרב נפשות רבות להש"י ועדיין לא עלתה בידו כרצונו. והמחלוקת והמניעות בגשמיות ורוחניות מתגברין ומתשטין מאד מאד בכלליות ובפרטיות על כ"א ואחד אשר כשל כח הסבל ורבים נכשלו ונפלו עי"ז וכו'. ולענין זה אמר שהוא מחיה עצמו בענין זה של אני היום ילדתיך. היינו שהש"י יעזרינו לדלג על הכל. וסוף כל סוף יתגלה האמת וכולנו נשוב להש"י באמת. וכל הימים הראשונים יפלו כיכל הזמן יתבטל ויוכלל הכל בבחי' למעלה מהזמן ושם יתתקן הכל:
And this is the aspect of "a person is obligated to teach his son Torah, and likewise his son's son" etc., as it is said, "And you shall make them known to your children and to your children's children" (Deuteronomy 4:9) . For the primary mitzvah of leaving behind children is for the sake of the magnification of His Name, blessed be He. For through children, a person's name and memory remain in the world, as it is written regarding yibum [levirate marriage] , "and his name shall not be erased from Israel" (Deuteronomy 25:6) .
Segment 6
אות יח ואם אמנם דברים אלה גבהו ושגבו משכל אנושי כי בודאי א"א להשיג בשכל בחי'למעלה מהזמן, ומה שנתפס בלבי מזה כפי מה שזכיתי לשמוע מפיו הק' בעצמו א"א לבאר בפה ובכתב. כי מזה א"א לדבר כ"א לכל חד כפום מה דמשער בלבי' אעפ"כ אנו מחוייבים להרחיב הדיבור בזה בכל מה דאפשר. כי הוא חיינו ואורך ימיינו כי מי שיסתכל על ביטול הזמן ואיך הזמן עובר ופורח ואין לו מנוחה אפילו כרגע כי באמת אין שום זמן כלל וכנ"ל. בוודאי ישים כל לבו לבטל הבלי הזמן ולשום כל תקוותו בבחי' למעלה מהזמן וגם עי"ז לא יפול לעולם משום נפילה שבעולם יהי' איך שיהי' כי יזכור א"ע שיש בחי' אני היום ילדתיך הנאמר במשיח שהוא בחי' למעלה מהזמן שש םנתתקן הכל וכל זמן שיש להאדם נקודת האמנוה שמאמין בהש"י ובהעוע"ב וביאת משיח שהוא בחי' למעלה מהזמן עי"ז יש לו תקוה לעולם ואיך שהואמאחר שמחזק עצמו במה שהואיש תקוה לאחריתו ע"י בחי' אני היום ילדתיך שהוא קדושת משיח שמשם נמשך הקדושה עלכל הגרים ובעלי תשובה בחי' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכ"ש הבעל תשובה כי עי"ז עיקר הכניסה לתשובה ולקדושת ישראל שצריך לחשוב בכל יום ובכל שעה כאלו היום נולד שזה נמשך מקדושת הצדקיים שהם בחי' משיח שנאמר בו אני היום ילדתיך כנ"ל (כמבואר אצלינו כ"פ במקומות אחרים ע"ש) וכשיהי' בבחי' זאת לחשוב בכל עת כאלו עתה נולד ואפילו אם יעבור עליו מה יתחזק בכל פעם ויחשוב בלבו שעתה נולד, אז בודאי סוף כל סוף יזכה להתקרב להש"י ואז יתתקן הכל כי הימים הראשונים יפלו והכל יתהפך לטובה ויהי' נכלל הכל בבחי' למעלה מהזמן בבחי' משיח בבחי' אני היום ילדתיך. והבן הדברים היטב למעשה ולהתחזקות כי אין התחזקות גדול מזה:
And certainly the obligation to leave behind children is not for the sake of the person's own name remaining — for of what account is the person himself in his lifetime, and all the more so after his death? And what does he desire with his house after him, and what does it matter to him if his name remains in the world? On the contrary, the verse mocks this, as it is written, "They called by their names upon lands" (Tehillim 49:12) etc.
Segment 8
אות יט וזה בחי' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור וכו'. שעיקר התשובה הוא בבחי' למעלה מהזמן בחי' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור וכ"ש רבינו ז"ל בס' הא"ב יום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן וכו' עי"שוזהו תשב אנוש עד דכא עד דכדוכא של נפש. שהוא התחזקות שמשה רבינו מחזק אותנו בתפילתו שישוב האדם לעולם יהי' איך שיהי' אפילו עד דכדוכא של נפש והכל בכח בחי' השכל של למעלה מהזמן בחי' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור וכנ"ל. וזהו ואשמורה בלילה כי כל המזמור הזה מדבר מהבל הזמן שהוא כצל עובר מחמת שבאמת אין שום זמן כלל כי הזמן הוא רק מחסרון הדעת כמו שרואין ע"י השינה שכל מה שהשכל נקטן יותר הזמן נגדל בעיניו יותר כמבואר לעיל באריכות וזהו שמשה רבינו מהבל הזמן ואומר כיאלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור שזהו בחי' למעלה מהזמן שאלף שנים אינם נחשבים כ"א כיום אחד וזהו ואשמורה בלילה היינו שהוא מסביר לנו שהזמן הבל ואין לו קיום כלל. כי זה אנו רואין ע"י אשמורה היינו בחי' שינת לילה בחי' אחזת שמורות עיני שאז בשינת לילה נדמה על שעה שהוא שבעים שנה ואח"כ כשמקיץ משנתו וחוזר אליו שכלו הוא רואה שזה הזמן של השינה והחלום הוא הבל כמו כן כל האלף שנה שלנו באמת הם רק כמו יום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה היינו כמו אשמורה בלילה שהוא זמן שינה שאז נדמה על שעה מועטת שהוא זמן ארוך כמו כן הוא באמת כל הזמן שלנו שנדמה בעיניו לזמן ארוך כאלו הוא אלף שנה ובאמת אינו כלום כי הוא צל עובר ואלף שנה הם כיום אתמול וכו' כנ"ל. וע"י בחי' זדאת דייקא כשמסתכלים ע"ז באמת ומאמינים בזה באמת עי"ז דייקא זוכין לתשובה שלימה תמיד יהי' איך שיהי' אפילו מכל הנפילות שבעולם ר"ל כנ"ל. בחי' תשב אנוש עד דכא עד דכדוכא של נפש ותאמר שובו ב"א כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וכו' כנ"ל. וזהו זרמתם שינה יהי' וכו' שכל הזמן הוא רק בבחי' שינה כנ"ל. אבל בבקר כחציר יחלוף. כי אח"כ בבקר בהקיצו משנתו רואה שכל הזמן שבשינה הוא הבל וכחציר יחלוף וכמו כן בבקר יציץ וחלף שגם הזמן שנחשב בעינינו לזמן שנדמה בבקר כאלו הזמן יציץ וגדל אבל באמת וחלף מיד לערב ימולל וכו'. כי הוא צל עובר וגם הזמן של הבקר דהיינו הזמן שבהקיץ ג"כ אינו כלום בשכל הגבוה ממנו כנ"ל. וזהו שקובל כי כלינו באפך וכו' שתה עוונותינו לנגדך וכו' כי כל ימינו פנו בעברתך וכו' כי כל העונות והעבירות של בני האדם שמעוררין ח"ו חרון אפו ר"ל הכל נמשך רק מהטעות של הזמן שנדמה להם כאלו יש להם איזה זמן בעולם אבל באמת הכל הבל. כמו שמסיים והולך ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונועפה וכו'. וזהו יודע עוז אפך וכו' כשפרש"י מי יודע במעט ימים האלה וכו' היינו שבצל העובר הזה אין שום חיות כ"א מי שזוכה להטיב מעשיו ולהנצל מחרון אפו וכו'. וזהו למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה שנזכה להמשיך הדעת והחכמה לתוך ימינו למען נזכה לדעת האמת שאין שום זמן כלל ולקדש כל ימינו לקשרם ולהעלותם לשרשם לבחי' למעלה מהזמן שזה עיקר התכלית כנ"ל. כי כל המזמור הזה מדבר מהבל הזמן וכנ"ל. וזהו שהתחיל שם בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל זה בחי' למעלה מהזמן ותיכף סמך לזהתשב אנוש עד דכא וכו' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וכו'. כי עיקר התשובה בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
Rather, the primary mitzvah of leaving behind children — so that one's name and memory shall remain in the world — is only for the sake of the magnification of the Name of His glory, blessed be He. For Israel are included in His Name, blessed be He. And every time one more of Israel is added, as it were, His Name, blessed be He, is added to and magnified and elevated — for His Name is intertwined with our names. And therefore the entire service of a person is to complete his name, which is his soul and his life-force — that he should be able to be included in His Name, blessed be He, that the Name of His glory, blessed be He, shall be magnified and sanctified through him.
Segment 10
אות כ וזה בחי' סוד העיבור שלא נמסר אלא לגדולי צדיקים כ"ש ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וארז"ל זהסוד העיבור כי סוד העיבור הוא לחשוב חשבון הזמנים כדי לידע מתי ר"ח ומתי כל המועדים והזמנים המקודשים ועיקר קדושת כל הזמנים הוא כדי להעלות הזמן לקשרו ולבטלו בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וכמבואר בהר"פ (בסי' ע"ט בלק"ת) ע"ש. וע"כ בוודאי הוא סוד גדול ונורא שאין יודעין אותו כ"א גדולי מובחרי הצדיקים החכמםי האמתיים שהם יודעין זה הסוד של הזמן העובר בזה העולם אשר באמת אינו עולה כהרף עין והכל כלול בבחי' למעלה מהזמן וע"י זה הסוד הם יודעין איך לעבר שנים ולקבוע חדשים להשוות שנות החמה עם שנות הלבנה כדי שיהיו המועדים בזמנם כדי שנזכה כולנו ע"י קדושת הזמנים לצאת מתחת הזמן ולזכות לדעת שלם להתקשר ולהכלל בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. כי חמה ולבנה הם בחי' יום ולילה מאור הגדול ומאור הקטן אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה וכל זה הוא זמן ולמעלה מהזמן כי עיקר התגברות הטעות של אריכת הזמן הוא בחי' חשכת לילה בחי' שינה שהוא הסתלקות הדעת כנ"ל. אבל בבחי' אור יום שהוא בחי' דעת בחי' אספקלריא המאירה שם הוא בחי' ביטול הזמן כנ"ל. אבל בבחי' אור יום שהוא בחי' דעת בחי' אספקלריא המאירה שם הוא בחי' ביטול הזמן כנ"ל. אבל בזה העולם מחמת גשמיות העשיה שמסתיר ומחשיך אור השכל האמת ע"כ לאו כל אדם זוכה לשלימות הדעת שהוא בחי' אור יום באמת עד שישיג בחי' למעלה מהזמן כי בדעת שלנו א"א להשיג זאת כנ"ל. וע"כ גם ביום שהוא בחי' ביטול הזמן נגד הלילה והשינה כנ"ל. כי ביום רואין שכל השבעים שנה שבחלום הם רק רבע שעה כנ"ל. אעפ"כ גם אז ביום אין זוכין לביטול הזמן בשלימות כי נדמה לנו שהזמן שלנו בהקיץ נחשב לזמן כנ"ל. והכל מחמת חסרון הדעת מחמת שבאמת גם ביום אין דעתינו שלם בשלימות. וע"כ ישראל מונין ללבנה ואו"ה לחמה מה שלכאורה הי' ראוי להיפך אך באמת זהו עיקר שלימות השכל האמת שמאירין בנו הצדיקים האמתיים כי אנו יודעין האמת שאין לנו דעת שלם שהוא בחי' אור השמש בשרשו. וע"כ אין אנו משיגין בחי' למעלה מהזמן. ע"כ אנו מונין ללבנה שהיא בחי' אספקלריא שאינה מאירה בחי' חסרון הדעת היינו שאנו יודעין שאין דעתינו שלם ואנו מאמינים בדברי הצדיקים שבאמת אין שום זמן כלל רק שאין דעתינו שלם להשיג זאת. וע"כ אנו מונין ללבנה כי באמת כל אור החמה ולבנה וכובים ומזלות שבזה העולם אשר על יםד מתנהג הזמן כולם הם רק בבחי' אספקלריא שאינה מאירה כנגד עולם העליון הגבוה מזה העולם כי עיקר האור הוא הדעת (כמובא במ"א) דהיינו לדעת את הש"י שהוא שורש האור כ"ש ה' אורי וישעי והש"י הוא למעלה מהזמן ושם הוא בחי' שורש כל המאורות בחי' מאורות מלא. אבל למטה בזההעולם כל המאורות הם בבחי' מארת חסר היינו בחי' חסרון הדעת שמשם נמשך הטעות של הזמן שמתנהג ע"י המאורות וכנ"ל. וזה עיקר כל עבודת ישראל להשליטם חסרון המאורות שיהי' בחי' מאורות מלא דהיינו למלאות פגימת הלבנה ויהי' אור הלבנה כאור החמה וכו' כידוע היינו שנזכה להשיג זה הדעת בשלימות לידע איך הזמן שהוא מחסרון הדעת מבחי' לבנה נכלל בבחי' למעלה מהזמן כי באמת אין שום זמן כלל רק עיקר הזמן הוא מחמת חסרון הדעת שהוא בחי' לבנה ואע"פ שבזה העולם א"א לנו להשיג דעת הזה בשלימות. אעפ"כ עי"ז בעצמו שאנו יודעין האמת שאין לנו דעת ואנו מאמינים בדברי הצדיקים שמסבירין לנו האמת שאין שום זמן כלל כנ"ל ושאין שום חיות ותכלית בזההזמן העובר כ"א לעסוק בתורה ומוות שעי"ז נכללין בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. עי"ז בעצמו אנו ממלאין פגימת הלבנה ששם אחיזת הזמן וזוכין להכלל בבחי' למעלה מהזמן כי ע"י האמונה בעצמו שאנו מאמינים בהאמת שמאירין בנו הצדיקים מה שעאין אנו יכולין להשיג בשכלינו. עי"ז בעצמו נכללין בבחי' זה השכל כאלו היינו משיגין אותו וגם ע"י האמונה זוכין אח"כ לבא אל השכל. כ"ש על פסוק ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (בסי' צ"א) ע"ש. וע"כ ע"י שאנחנו מונין ללבנה שמורה על חסרון הדעת עי"ז ממלאין פגימת הלבנה כי ע"י שאנו מונין ללבנה אנו מודים האמת שאין דעתינו שלם וכל הזמנים שלהמאורות כולם הם בבחי' לבנה שהוא חסרון הדעת אספקלריא שאינ מאירה. כי עיקר הזמן מחסרון הדעת אבל באמת אין שום זמן כלל. ומאחר שאנו מאמינים ומודים על זה נמצא שאנו יודעין מבחי' למעלה מהזמן ע"י האמונה ועי"ז בעצמו אנו נכללין בבחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' מאורות מלא ונשלם פגימת הלבנה ונעשה אור הלבנה כאור החמה דהיינו שהזמן נכלל בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. והכל ע"י האמונה דהיינו ע"י שאנו מונין ללבנה שעי"ז אנו מודים על חסרון דעתינו שרק מחמת זה נדמה שיש זמן אבל באמת אין שום זמן כלל. ואנו צריכין לבלות כל ימינו על התורה והעבודה כדי להכלל בחי' למעלה מהזמן ועי"ז נכללין באמת בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
And therefore the first question that is asked of a person after his death when he is brought to judgment is whether he remembers his name, as is brought in all the sefarim . For in this everything is included — all that he did all the days of his life — and accordingly he completes his name, as mentioned above, and accordingly he merits remembering it after his death.
Segment 11
אבל העכו"ם הם בהיפך שהם תחת הזמן. וע"כ הם מונין לחמה שהוא אור יום שהוא בחי' הדעת היינו שהם אינם רוצים להשליך שכלם המגושם ונדמה להם ששכלם שלם וכאלו זה הזמן הנדמה לזמן הוא זמן באמת וע"כ הם מונין לחמה כאלו המאורות שבזה העולם שעל ידם הזמן הם מאורות שלימים וכאלו ח"ו אין אור גבוה מהם חלילה וכאלו אין דעת גבוה מדעתם ח"ו. וע"כ באמת הם כבושים תחת הזמן ומבלים ימיהם על הבלי הזמן כי הם בחי' נרגן מפריד אלוף שמפריד אלופו של עולם, שחולקין ומפרידין בין הזמן לבחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' אשר חלק להם, חלק דייקא כנ"ל. אבל באמת אינו כן באמת כל המאורות שבזה העולם הם רק בחי' לבנה אספקלריא שאינה מאירה כנגד אור הגבוה מהם בעולם הב' וכן מעולם לעולם עד תחילת הבריאה תחילת התהות הזמן שהכל בבחי' חסרון בחי' לבנה בחי' חסרון הדעת כנגד שורש המאורות ששם אור כל האורות בשלימות ושם הוא בחיח' למעלה מהזמן רק שא"א לנו להשיג כל זה בדעתינו וע"כ אנו מונין ללבנהנ כי אנו מודין על האמת שאין דעתינו שלם שזה עיקר הדעת האמתי בבחי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שעיקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה (כ"ש בלק"ת בסי' פ"ג) ועי"ז אנו ממלאין פגימת הלבנה וכו' כנ"ל והבן היטב:
And this is what the early ones established — that the children should say Kaddish after their father and mother. For the primary Kaddish is the magnification of His Name, blessed be He, as we say: "May His great Name be magnified and sanctified" etc. — "Amain, may His great Name" etc. For this is the primary tikkun of the soul of the departed — when he merits that his children magnify and sanctify His Name, blessed be He, for that is the primary purpose of the mitzvah of leaving behind children, as mentioned above.
Segment 13
אות כא וע"כ אין מעברין אלא אדר שבו פורים ובשנת העיבור עושין פורים קטן ופורים גדול כי יש י"ב חדשי השנה כנגד י"ב מזולות והם כנגד י"ב שבטי יה. וזה בחי' י"ב שעות היום וי"ב שעות הלילה שכל הזמן ע"י אלו הי"ב חדשים וי"ב שעות היום והלילה וכולם צריכים להכלל בשרשם שהוא בחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' כלליות הי"ב צירופי הוי' שבי"ב חדשים וי"ב שעות היום והלילה כידוע ומשם סוד העיבור שמעברין את השנה ועושין השנה בת י"ג חודש שעי"ז נכללין החדשים שהם הזמן בבחי' תליסר תיקוני דיקנא בבחי' מזל העליון ששהוא בחי' כלליות הי"ב מזלות כלליות הי"ב צירופי הוי' ששם שורש הזקנה דקדושה שהוא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וע"כ אין מעברין אלא אדר שהוא סוף הי"ב חדשי השנה כיד להכלל הי"ב חדשים בבחי' תיקון הי"ג שהוא הכלליות של כל הי"ב תיקוני דיקנא שהיא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
And therefore the father is obligated to teach his children Torah. For the primary magnification of the Name of His glory, blessed be He, through the multiplication of the souls of Israel, is only through the Torah — which is the Name of the Holy One, blessed be He. And the more his children engage in Torah and fulfill the Torah, the more his name is magnified.
Segment 15
אות כב וע"כ הזמן עמלק שרצה להתגבר על ישראל וכל התגברותו הי' שרצה להגביר הבלי הזמן ששם תוקף הזדין הנאחז בהזמן ע"כ רצה להשמיד להרוג ולאבד וכו'. כי המן הוא בחי' סטרא דמותא ח"ו. וע"כ הפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש כי תלה הכל בזמן וחשב בעוצם חכמתו הרעה היום והזמן שיוכל להתגבר על ישראל ח"ו ונפל לו הגורל באדם ושמח מחמת שחשב שאז הוא בחי' אריכת הזמן מאחר שהואסוף חדשי השנה שהוא בחי' אחרית השנה ששם אחיזת הזמן ביותר כי כל מה שהזמן נתרחק מהתחלתו מתגבר הטעות של אריכת הזמן ביותר. וע"כ חשב שאז יתגבר על ישראל ח"ו שאינם רוצים לילך אחר הבלי הזמן ודתיהם שונות מכל עם. כיהם מאמינים בבחי' למעלה מהזמן ועוסקים כל ימיהם לקשר הזמן לבחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' סוד העיבור שמעברין אדר דייקא כנ"ל. והוא רצה להתגבר על זה כי כפר בזה. ואמר שבאדר יתגבר עליהם ע"י חכמת הכישוף שלו שראה שכפי המזלות יש לו כח אז להתגבר עליהם ח"ו. ובאמת הי' ישראל אז בסכנה עצומה מאד מאד כמובא בכל הספרים. כי בוודאי כפי המזלות שהוא בחי' תחת הזמן הי' לו כח ח"ו להתגבר עליהם אבל באמת הש"י חמל עליהם והאיר עליהם הארה נפלאה מבחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' מרדכי שהוא בחי' שנים קדמוניות (כמובא בסי' ס' ע"ש) שהם בחי' למעלה מהזמן ועי"ז נתהפך הפור על ראשו. כי הוא וזרעו נכרתו באותו היום. כי הם תחת הזמן אבל ישראל עלו לגדולה נוראה אז כי זכו לדורות שיאיר עליהם אז הארה נפלאה מבחי' מרדכי שהוא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
And this is the aspect of the obligation to teach his son and his son's son. For it has already been explained that the primary magnification of His Name, blessed be He, through the service of man in this world is through clarifying the emes from the sheker specifically, as mentioned above. And this is the primary obligation of engaging in Torah all the days of one's life, day and night, and to teach one's children and grandchildren — for it is all for the sake of clarifying the emes .
Segment 16
וזשארז"ל ששמח המן כשנפל לו הגורל באדר מחמת שאז מת משה וכו'. כי משה הוא בחי' למעלה מהזמן בחי' "מה "שהי' "הוא "שיהי' ראש יתיבות משה כ"ש בהר"פ הנ"ל כי משה נתן לנו כל התורה שהיא חיינו ואורך ימינו שכל עיקרה היא להתקשר ולהכלל בבחי' למעלה מהזמן שהוא העוה"ב בחי' היום לעשותן ולמחר לקבל שכרם כנ"ל. וע"כ באמת מחמת זה מת משה באדר שבו סוד העיבור שהוא להכלל הזמן בבחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' משה כנ"ל. והמן הרשע ימ"ש טעה וסבר שמחמת שאז מת משה אין מי שיוכל עוד להכלל הזמן בבחי' למעלה מהזמן. וע"כ סבר שאז יתגבר על ישראל ע"י התגברות הזמן כנ"ל. אבל באמת איש בער לא ידע שאז היה מרדכי שהוא בחי' משה שהוא למעלה מהזמן שהואיודע להמשיך קדושת משה רבינו בכל דור ודור לקשר ולהעלות הזמן לבחי' למעלה מהזמן שדייקא בשביל זה מת משה בעאדר כנ"ל. וזה בחי' לקיים את ימי הפורים הלאה בזמניהם זמן זמנים טובא כי זה בחי' פורים לקשר כל הזמנים לשרשם לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
For the emes is very difficult to clarify, and one needs great exertion for this all the days of one's life, until one merits clarifying — according to one's level — some portion of the emes . For the essence of the emes in completeness is impossible to reveal until the very end, as mentioned above. Rather, now, each person clarifies some aspect and portion according to his service. Like, for example, in the revealed Torah — this one merits clarifying these halachos and that one clarifies those halachos . And even this is not in completeness, for "there is no clear halachah and no clear Mishnah in one place," as our Sages of blessed memory said. Nevertheless, each person must clarify and exert himself to bring the matter to its ruling according to halachah — to clarify some halachos in truth according to his level.
Segment 17
וע"כ הי' הנס ע"י נידוד השינה. כ"ש בלילה ההוא נדדה שנת המלך. היינו בחי' ביטול הזמן כי עיקר הזמן בבחי' שינה כנ"ל:
All the more so regarding the inner dimension of the Torah. All the more so and all the more so regarding the fulfillment of the Torah , which is the main thing that surpasses everything — which is the learning of counsel and strategies for how to truly merit awakening to fulfill the Torah and to be strong in one's true point all the days of one's life etc. This learning is very deep, and it is impossible to attain except through great exertion and through rolling much in the dust of the feet of true chachamim . And then one will merit clarifying some emes according to one's level.
Segment 19
אות כג ונחזור לענינינו. וזה בחי' מילה וטבילה של הגר שא"א להכניסו בקדושת ישראל כ"א ע"י מילה וטבילה וע"י ב"ד של ג' דייקא. כי מילה היא להעביר הערלה שהיא הכסילות וכו' כדי להשלים הדעת כדי שיומשך עליו הקדושה מבחי' למעלה מהזמן שמשם עיקר קדושת ישראל כנ"ל. וזה בי' טבילה במקוה מים כי מים קדמו לעולם. כי תחילת הבריאה היתה מהמים כשפרש"י בפ' בראשית והלא המים קדמו וכ'. וע"כ המים הם סמוכים ביותר לקודם הבריאה שהוא למעלה מהזמן. וע"כ באמת שלימות הדעת שהוא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל נמשל למים. כ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וע"כ נתהוו המים קודם האור כ"ש ורוח אלקים מרחפת על פני המים ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור וכו' כי סדר הזמנים הם ע"י האור. כ"ש שם ויקרא אלקים לאור יום וכו' ויהי ערב ויהי בקר וכו' והמים קדמו לזה. כי המים נתהוו קודם שנתהוו סדר זמנים בעולם. כי המים הם תחילת הבריאה בחי' שלימות הדעת שעל ידם נכללין בקודם הבריאה שהוא בחי' למעלה מהזמן. וע"כ שם במים רוחו של משיח מרחפת כ"ש שם ורוח אלקים מרחפת על פני המים ודרז"ל (בזוה"ק ויחי ד' ר"מ ע"א) דא רוחו של משיח. כי משיח הוא בבחי' שלימות הדעת בבחי' למעלה מהמזןמ כנ"ל. ע"כ רוחו מרחפת על פני המים שהם בחי' שלימות הדעת בחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וע"כ א"א להגר ליכנוס לקדושת ישראל שהוא בחי' למעלה מהזמן כ"א על ידי הטבילה במקוה מים. כי ע"י הטבילה במים נכלל בבחי' קודם הבריאה בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. כי שם במים ממשיך על עצמו הקדושה והטהרה מבחי' רוחו של משיח המרחף שם כנ"ל. שמשם כל הקדושות שבעולם כי עיקר שלימות התיקון שלימות הקדושה הוא ע"י רוחו של משיח שיבא ב"ב שהוא יתקן הכל. וזה בחי' הטהרה ע"י טבילה של כל הטמאים שבעולם. וא"א ליכנוס לשום קדושה כ"א ע"י טבילה וישראל קודם שנתקרבו להש"י בקבלת התורה הוכרחו לטבילה. כי עירק הקד'ושה הוא מבחי' למעלה מהזמן מבחי' רוחו של משיח כנ"ל שזה זוכין ע"י טבילה במקוה מים כנ"ל כי כל הטומאות שבעולם נמשכין מתחת הזמן מבחי' מעשה הרע הנעשה תחת השמש. תחת השמש דייקא כנ"ל. ועיקר התיקון ע"י שממשיכין הקדושה מבחי' שלימות הדעת שיתגלה ע"י משיח שהוא בחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' טבילה במקוה מים כנ"ל. וזה שמובא בכתבים שמקוה היא בחי' בינה עלמא דאתי למעלה מז' ימי הבנין היינו כנ"ל. כי מקוה היא למעלה מהזמן שנמשך מז' ימי הבנין כי מקוה היא בבחי' עוה"ב שהוא למעלה מהזמן כנ"ל. וזה בחי' טהרת אשה לבעלה ע"י טבילה במקוה כי עיקר סדר זמנים היא בבחי' האשה כנ"ל אבל כל תיקונה ע"י בעלה שמעלה ומקשר אותה לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל בבחי' ראה חיים עם האשה אשר אהבת כל ימי הבלך כי היא חלקך בחיים וכו'. כל ימי הבלך דייקא שימי ההבל שהם בחי' הזמן הנאחז בהאשה בסטרא דנוקבא בחסרון הדעת בחי' דעתן של נשים קלה, צריכין להעלות ולקשרם למקור החיים שהוא למעלה מהזמן ששם עיקר החים ואריכות ימים כנ"ל. ומחמת שכל הטומאות נאחזים תחת הזמן שהם סטרא דמותא בבחי' רגליה יורדת מות. ובעלה צריך להעלותה משם מבחי' רגליה יורדת שהוא שהוא בחי' תחת הזמן ולקשרה לבחי' למעלה מהזמן ששם החים. ע"כ א"א לה להתחבר בבעלה כ"א ע"י טבילה במקוה. שעי"ז יוצאת מהטומאה הנאחזת תחת הזמן ונמשך עלי' הקדושה מבחי' רוחו של משיח מבחי' למעלה מהזמן ואז דייקא היא ראויה להתחבר בבעלה להתקשר ולכלול במקור החים בבחי' למעלה מהזמן ולהמשיך משם נשמות הקדושות של ההולדה כדי לגלות אלקותו ית' בעולם. כי עיקר התגלות אלקות הוא ע"י שנכלל הזמן ונתחבר בבחי' למעלה מהזמן בקדושה ובטהרה שזה ובחי' התחברות אשה בבעלה. אבל זה א"א כ"א ע"י טבילה במים שהוא בחי' שלימות הדעת של משיח שישיג בשלימות זה הדעת ואנחנו ממשיכין ממנו הקדושה כל ימי עולם לצאת מכל הטומאות ולכלול בתוך כל הקדושות ע"י ששם במקוה מים נמשך עלינו הקדושה מבחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
But still one needs to clarify the emes more and more, in every generation. And for this reason one needs to leave behind children and grandchildren, and so for the generations — so that each one will clarify the emes according to his Torah and service that he merits through his bechirah .
Segment 21
אות כד וזה בחי' תוקף נס הנפלא והנורא של פורים שהי' ע"י לקיחת אסתר לבית אחשורוש. כי מלכות הרשעה שמתגברת על ישראל בעת הגלות הוא רק ע"י בחי' תחת הזמן ע"י שנתעלם בעו"ה השכל של בחי' למעלה מהזמן. וזה בחי' בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, באחרית הימים דייקא שהוא בחי' תחת הזמן כמבואר שם בהר"פ הנ"ל בסי' ע"ו. וע"כ עקיר התיקון ועיקר הגאולה מן הגלות הוא ע"י משיח. כי משיח הוא בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וע"כ סברה הסט"א להתגבר אז על ישראל ע"י לקיחת אסתר לבית אחשורוש כי אסתר היא האשה יראת ה' הכלולה מכל הנשים שבעולם שכל סדר הזמניםתלוי בה. ובה תלוי הכל שמי שזוכה ליקח אותה בקדושה ובטהרה עיקר התיקון על ידה ע"י שמעלה ומקשר על ידה את הזמבן לבחי' למעלה מהזמן. כי בבחי' למעלה מהמזמן עצמו אין שייך שום תיקון ועיקר התיקון כשיורדין לבחי' תחת הזמן ואין נלכדין שם רק זוכין להתגבר כנגד תאות הזמן ומקשרין ומעלין בחי' הזמן לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל באריכות שזה עיקר בחי' זווג בקדושה וכנ"ל והבן היטב. אבל להיפך, שמי שפוגם בזה ח"ו הוא נופל תחת הזמן יותר ר"ל. שזה בחי' חטא אדה"ר שנגזר עליו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. ביום אכלך דייקא בחי' תחות הזמן וכנ"ל. וע"כ סברה הסט"א שע"י שנלקחה אסתר לאחשורוש עי"ז ימשיכו על ידה הכל לבחי' תחת הזמן מחמת שבה תלויים כל סדר זמנים כנ"ל. ואז יכולו להתגבר על ישראל ח"ו שכל קדושתם וכחם מבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וזה בחי' ובהגיע תור נערה ונערה וכו' מקץ היות לה כדת השנשים שנים עשר חדש וכו'. כי כל התגברות התאוה זאת ע"י בחי' הזמן שתלוי בה שכלול משנים עשר חודש וכנ"ל. אבל אסתר היתה צדקת גדולה ונוראה מאד. וזכתה אז לביטול כזה עד שלא נגע בה אחשורוש כלל כשרז"ל. וזה בחי' ובהגיע תור אסתר בת אביחיל וכו' לא בקשה דבר היפך מכל הנערות שנאמר בהם את כל אשר תאמר ינתן לה לבא עמה. שמלאו אז כל תאות לבן בחמדת הזמן אבל אסתר הצדקת לא בקשה דבר. כי ביטלה עצמה אז בתכלית הביטול עד שלא נגבע בה כלל. רק אדרבא נתהפל המיפך אל היפך בבחי' עת אשר שלט אדם באם לרע לו. כי הפכה אותו אל רצונה וכ"ז בתוקף קדושת מרדכי בעלה שהי' משמרה בכל עת והיתה טובלת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחיקו של מרדכי כשרז"ל. ואז לא די שלא התגבר מלכות הרשעה בחי' תחת הזמן ע"י שנלקחה אסתר ליבת אחשורוש אף גם נתהפך להיפך. שאסתר דייקא העלתה כל הנצוצותממלכות הרשעה מבחי' תחת הזמן והחזירה כולם למרדכי עד שהעלה וקישר הכל לבחי' למעלה מהזמן. עד שנתהפך חיוב מערכת המזלות שהם סדר הזמן שהי' מחייב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ח"ו בי"ג לאדר, נתהפך מהיפך אל היפך אשר שלטו היהודים המה בשוניהם באותו היום בי"ג באדר דייקא. כי זכו לבחי' ביטול הזמן וזכו לעלות ולקשר הזמן לבחי' למעלה מהזמן ששם נתהפך הכל לטובה:
And this is the aspect of what is found in the writings of the Ari z"l many times: that the clarification of the holy sparks ( nitzotzos ) is impossible to complete in one generation, and one needs to clarify them all the days of one's life until one clarifies some portion of them. And so in every generation, until the clarification is completed — and then Mashiach will come; see there. And the primary clarification of all the sparks in the world is the clarification of the emes mentioned above. For the sparks are sparks of the truth of His G-dliness, blessed be He — for they are a portion of G-d from above, as is known. Only, they fell to the place where they fell. And the primary cause of their falling was through the sin of Adam HaRishon and the sins of all the generations after him — which come through the counsel of the Nachash [Serpent] , the counsel of sheker , that misleads man with his lies and falsehoods and deceptions and treacheries without measure, until he causes him to stumble in whatever he causes him to stumble, and distances him from the emes . And through this all the sparks — which are portions of the emes — fell to the place where they fell.
Segment 22
וזה בחי' ויהי בימי אחשורוש כל מקום שנאמר ויהיה בימי אינו אלא צרה. כי עיקר כל הצרות והפגעים הם תחת הזמן שזהו בחי' ויהי בימי דהיינו מה שנעשה ונתהוה בימים ובזמן. וע"כ הי' עיקר הנס ע"י שזרו לעלות לבחי' למעלה מהזמן שעי"ז נתהפך הכל לטובה כנ"ל:
And this is the aspect of how all the wicked and those far from the emes , wherever there are higher and holier sparks — when he does not merit clarifying them, he stumbles more in greater sins, and persecutes and pursues the emes more. For this is the primary falling of the sparks — which are aspects of portions of the emes — through their falling, they transform the emes into sheker . And specifically through the mistaken emes that he has, he does what he does, and pursues and disputes the clarified emes — because he says the emes is by him. And it is all because of the sparks — which are portions of the emes — that are by him in a state of falling, through which specifically he transforms good into evil, light into darkness etc. As it is written, "Woe to those who call evil good and good evil, who make light into darkness and darkness into light" (Isaiah 5:20) etc.
Segment 24
אות כה וזה בחי' מה שצריך הגר ב"ד של שלשה דייקא שמהם יוצאים כל המשפטים. וכמו שלמדו רז"ל ענין זה מפסוק משפט כתיב בי' דכתיב משפט אחד יהי' לכם ולגר. מה משפט בשלשה אף גר שבא להתגייר בשלשה. כי כל המשפטים הם לברר האמת מן השקר כי השני בעלי דינים אחד מכחיש את חבירו וצריכין לברר האמת ולהוציא המשפיט לאמתו. וע"כ צריכין ב"ד של שלשה דייקא. כי א"א לברר האמת כ"א ע"י שמקשרין עצמו לבחי' למעלה מהזמן ששם עיקר האמת. כיכל מי שנלכד בבחי' תחת הזמן נאחז בו השקר ביותר כי תחת הזמן שם כל השקרים והרמאות וההכחשות. וכנראה גם בחוש שעיקר ההכחשה והשקר הוא בריבוי הזמן כי בודאי באותו העת והרגע שאחד לוקח מחבירו ממון אז א"א לו להכחיש אותו. וגם אפילו אח"כ בשעה הסמוכה אין בו העזה להכחישו. רק ברבות הימים והזמן אז מוצא לו עלילות להכחישו. וכשרז"ל לענין ההכחשות שמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו. כי כל ההכחשות הם מבחי' מלוה ישינה שנמשך מריבוי הזמן שמשם כל השקרים וההכחשות כי למעלה מהזמן הכל אמת. וזה בחי' שפת אמת תכון לעד. זה בחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' לעד ולנצח. ועד ארגיעה לשון שקר. כי השקר הוא בבחי' תחת הזמן שהוא עובר כרגע קלה כצל עובר. כימי שיש לו לב להבין הוא רואה שכל הזמן הוא רגע קלה וכנראה בחוש וכמובא בספרים. נמצא שעיקר אחיזת השקר בבחי' תחת הזמן. וע"כ א"א לברר המשפט אמת כ"א ע"י ב"ד של שלשה שהם בחי' שלימות הדעת. כי ב"ד של שלשה הם בחי' תלת מוחין חב"ד שהם בחי' ג' אבות בחי' שלש רגלים שבהם נמשכין התלת מוחין כדי לקשר ולהעלות הזמן לבחי' למעלה מהזמן. וע"כ הב"ד של ג' יכולין לברר האמת מן השקר ע"י שי להם כח לעלות לבחי' למעלה מהזמן וכנ"ל. וזשארז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כתיב הכא וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב, וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר היינו כנ"ל כי הדן די ןאמת לאמתו הוא עולה ומקשר הזמן לבחי' למעלה מהזמן שמשם עיקר האמת כנ"ל. שזהו בחי' מעשה בראשית שנאמר בו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ודרז"ל שלא נמאר יום ראשון לומר לך שהי' הקב"ה יחיד בעולמו, היינו שבתחילת התהוות הזמן שהוא ערב ובקר הראשון בראו הש"י באופן זה שיהי' כח להצדיקים להשיג שלימות הדעת לכלול ולהעלות הזמן לשרשו לבחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. שהערב והבקר כלליות הזמן הכל נכלל בהאחד יחיד המיוחד ב"ה שהוא למעלה מהזמן. וע"כ זה שדן דין אמת לאמתו בודאי הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית. כי א"א לזכות להאמת בשלימות כ"א ע"י בחי' ויהי ערב ויהי בבקר יום אחד. דהיינו ע"י שמעלה הערב והבקר כלל הזמן להאחד הפשוט ית' שהוא למעלה מהזמן כנ"ל. וע"כ הגר שבא להתגייר א"א לו ליכנוס בקדושת ישראל שהוא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל כ"א ע"י ב"ד של שלשה. כי משפטא כתיב בי'. כי דייקא ב"ד שלשה מבעלי המשפט אמת הם דייקא יכולין לגייר את הגר להעלותו לבחי' למעלה מהזמן שעי"ז דייקא הוא נכנס בקדושת ישראל. שזהו בחי' משפט אמת שנמשך מבחי' למעלה מהזמן ע"י ב"ד של שלשה דייקא כנ"ל:
And this is the entire service of a person all the days of his life, and so from generation to generation — to clarify the emes through the rectification of his deeds. And this itself is the clarification of the sparks that each person must clarify, for which purpose he came into the world. And for this reason one is obligated to leave behind children — all for the sake of the clarification of the emes , which is the magnification of the Name of Hashem. For "the emes of Hashem endures forever" (Tehillim 117:2) , and "the seal of the Holy One, blessed be He, is emes ."
Segment 26
אות כו וזה בחי' ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים וכו'. כי המשפט אמת הוא ע"י החכמים יודעי העתים דייקא כנ"ל. בחי' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל שא"א לברר האמת להורות משפט אמת הן בין אדם לחבירו הן כלל ההנהגות בעבודת ה' לדעת מה יעשה ישראל, לידע מה שישראל צריכין לעשות בזה העולם כ"א יודעי ביננ לעתים שהם אלו הצדיקים הגדולים מביני מדע באמת שיודעים בינה לעתים שיודעים ומבינים סוד העתים והזמנים לקשר ולהעלות הכל לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל: וזה בחי' ורבים מעמי הארת מתייהדים. כי גרים הם בבחי' הנס של פורים כנ"ל:
And therefore one is obligated to teach his son and his son's son. For it has already been explained that the primary clarification of the emes is at the end. And behold, the primary essence of the emes — which is the knowledge of the truth of His G-dliness in completeness, as is fitting for each person — this will be revealed only at the very end, when the time comes for each person to receive his reward. For the knowledge of His truth, blessed be He, will be the primary receiving of the reward, as is known and as mentioned above, as it is written, "And I will give their recompense in truth" (Isaiah 61:8) .
Segment 28
אות כז וע"כ משיח יזכה להמשפט אמת בשליימות כ"ש בכמה פסוקים כ"ש ושפט בצדק דים וכתיב ישפוט עניי עם וכו' לאמת יוצאי משפט. כי משיח יזכה להשכל שהוא בחי' למעלה מהזמן שעי"ז זוכין למשפט אמת כנ"ל:
But also in every aspect and portion of the emes , also the primary clarification is only at the end. For example: when one begins to clarify some halachah — even though he begins to say true reasoning — nevertheless, the emes is not yet complete until the end, until one merits clarifying the ruling of the halachah in truth. For "the end of a matter is better than its beginning" (Ecclesiastes 7:8) . For emes is beginning, middle, and end — and the emes must be complete from beginning through middle through its very end, that all one's intention from start to finish is only for the sake of the emes in its truest sense.
Segment 29
[שייך לעיל] וע"כ זווג נקרא בשם עונה. כ"ש ועונתה לא יגרע. כי עיקר הזווג בקדושה הוא לייחד ולחבר הזמן הנחאז בהאשה כנ"ל לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וכן כל הזקנים בעלי הזכרון כולם הי' בבחי' למעלה מהזמן. וכ"א התפאר עצמו בזכרון שלו בענין ההולדה. שזה התפאר שזוכר חתיכת טיבורו וזה התפאר יותר וזה יותר. עד שהתפארו בשורש נר"נ קודם שנתלבשו בהגוף וזה העור עלה על כולם. ואמר שזוכר כל זה ואינו זוכר כלום וכו' ומשם תכלית שורש ההולדה כי הוא תכלית שורש העליון של כל הנשמות כמובן למשכיל. נמצא ששרוש ההולדה מבחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
For example, when one engages in business: if they ask him, "Why do you exert yourself so much — by day you do not rest, by night you do not lie down — and what will come of it in the end?" etc. — most people answer: "What should I do? I need to exert myself to support my children, to raise them to Torah study and to marry them off" etc. And certainly there is much emes in this, for certainly one needs to support one's children etc. But nevertheless, this is not emes in completeness. For it is not the way of the Torah to abandon oneself entirely from both worlds and to make the secondary thing primary and the primary thing secondary — to cast aside, G-d forbid, the engagement in Torah and prayer behind one's back, and to pursue money all the days of one's life, and nothing will he carry away from his toil. And usually he accomplishes nothing by his exertion, for "not from the east or from the west" (Tehillim 75:7) etc. — and "not by strength shall man prevail" (I Samuel 2:9) . For Hashem, blessed be He, can support a person through a minor cause.