גרים
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות טז וזה בחי' גרים כי עיקר קדושת ישראל הוא שמקדשין הזמן ע"י תורה ומע"ט הנעשים בזמן הז דייקא ועי"ז זוכין לשלימות הדעת ונכללין בבחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' עוה"ב כנ"ל וזה בחי' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. יש מחר שהוא לאחר זמן היינו אחר הזמן בחי' ביטול הזמן. כי העוה"ב הוא עולם שכולו ארוך בחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וזה כל עבודתינו בעוה"ז להשלים הדעת ע"י קדושת תורה ומצות כדי לזכות לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. כי ישראל בשרשם הם בבחי' למעלה מהזמן בבחי' אין מזל לישראל כי כל סדר הזמנים הוא ע"י הכוכבים ומזלות וישראל הם למעלה מהכוכבים ומזלות למעלה מהזמן. בבחי' הנאמר לאברהם הבט נא השמימה וספור הכוכבים. ויאמר לו כה יהי' זרעך ופרש"י אין הבטה אלא מלמעלה למטה וכו'. היינו שהגביהו למעלה מהכוכבים ומזלות ואמרא לו כה יהי' זרעך שישראל הבאים מזרעו הם מלמעלה מהזמן שמתנהג ע"י הכוכבים ומזלות. וזה בחי' מה שנאמר בלידת יצחק למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, זה בחי' ביטל הזמנים שלמועד שהוא לשנה האחרת והעת הזאת שעמדו בו באותו היום הכל אחד בחי' למועד אשוב אליך כעת חיה היינו למועד שהואלשנה הבאה הוא כעת חיה שהוא עת ההוא של היום הזה. כי הכל אחד לשנה הבאה וליום הזה כי איןשום זמן כלל באמת כנזכר לעיל. ובבחי' זאת ולשרה בן כי הולדת יצחק שהוא הראשון שנולד בקדושת ישראל הולדתו בבחי' זאת בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל נמצא שישראל הם בבחי' למעלה מהזמן. אבל העכו"ם או"ה הם בבחי' תחת הזמן כי הם משוקעים בכל התאות והבלי העוה"ז כולם הם תחת הזמן כנ"ל. כי הם מזוהמת הנחש כשרז,ל עכו"ם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן וזוהמת הנחש הואבחי' עבדות בחי' אורר אתה על גחונך תלך וכו' שהוא בחי' ארור כנען עבד עבדים וכו' בחי' עבדות שהוא בחי' עמל העוה"ז בחי' בעצבון תאכלנה. שרודפין כל ימיהם אחר הבלי העוה"ז שהם תחת הזמן כנ"ל. וזה בחי' מה שנאמר על השמש והירח וכוכבים אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים וכו' ופירש"י אשר חלק להם להארי להם ועדיין הדבר תמוה וכיט להם לבדם הם מאירים ולא לנו הלא אדרבא עיקר הארתם הוא בשביל ישראל. כי כל מעשה בראשית לא נבראו ולא מתקיימים אלא בשביל ישראל כידוע. אך באמת ישראל הם למעלה מהזמן למעלה מהכוכבים ומזלות כנ"ל. וכל האור הנמשך לנו על ידי השמש והירח והכוכבים אין אנו מקבלין מהם בעצמן חלילה. כי אנו יודעין האמת שאין להם שום אור בעצמן רק כל כחם להארי הם מקבלים ממה שלמעלה והעליון מהעליון עד שמקבלים כולם מאור הש"י שהוא אור כל האורות שמאיר בחמה ולבנה וכו'. וע"כ אנו מברכין בכל יום להש"י שברא מאורות אלו. ונותן בהם כח להאיר על הארץ. אבל החמה ולבנה בעצמן אין להם שום אור כלל אדרבא אנחנו בני ישראל מאירן בהן. כי ע"י שאנו מברכין בכל יום על בריאת המאורות. עי"ז אנו נותנין בהם כח להאיר על הארץ. כי הכל נברא ונתקיים ומתנהג רק ע"י ישראל שעובדין את הש"י ומברכין ומשבחין אותו יתב' שעי"ז מקשרין כל דבר לשורשו שמשם נמשך כחו המיוחד לו. כמו המאורות שע"י שאנו מברכין להש"י על בריאתם עי"ז הם מתקשרים לשורשם לשורש אור העליון של חמה ולבנה וכוכבים ועי"ז הם מאירים. כי אנו מקשרים כל הזמן שמתנהג ע"י החמה ולבנה וכו' לשורשו שהוא למעלה מהזמן ששם שורש הכל כנ"ל. וע"כ אנו למעלה מהזמן ששם שורש הכל כנ"ל. וע"כ אנו למעלה מהמזל למעלה מכל הכוכבים והחמה וכו' כנ"ל. אבל העכו"ם והרשעים שרודפין אחר הבלי עוה"ז שהם תחת הזמן שנאמר עליהם והי' כנור וחליל וכו' ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו שאינם מברכים בשחר יוצר המאורות ובערב מעריב ערבים כשרז"ל ע"כ הם תחת הכוכבים. והכוכבים מאירים בהם ולא הם בהכוכבים. וע"כ נאמר בהם על המאורות אשר חלק להם להאיר להם, חלק דייקא. כי אצלם חלק ומובדל ומופרש אור הכוכבים משרשו, מבחי' למעלה מהזמן מחמת שרודפים אחר בהבלי עוה"ז. וע"כ האור חלוק אצלם משרשו בחי' אשר חלק להם חלק דייקא כנ"ל. אבל ישראל הם בהיפך מזה כי הם מקשרים כל המאורות לשרשם ועי"ז הם מאירים בכל המאורות לשרשם ועי"ז הם מאירים בכל המאורות. כי כל הכח של המאורות להאיר הוא ע"י ישראל שמברכין להש"י על המאורות שבשביל זה נברא ומתקיים הכל כנ"ל:
Likutay Halachos – YD Hilchos Gairim (Converts), Halachah 3
אות יז נמצא שישראל הם בבחי' למעלה מהזמן. והעכו"ם הם בבחי' תחת הזמן. וע"כ זה הגר שבא להתגייר לצאת מזוהמת העכו"ם וליכנוס בקדושת ישראל. א"א להכניסו בקדושתינו כ"א ע"י שמעלין אותו לבחי' למעלה מהזמן ששם שורש קדושת ישראל שזהו בחי' משיח שהוא כלל קדושת ישראל שהוא למעלה מהזמן בחי' אני היום ילדתיך כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. וזה בחי' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. כי כל קדושתו מבחי' קדושת משיח שהוא למעלה מהזמן שנאמר בו אני היום ילדתיך כנ"ל. ועתה מקושר הפ' שאחריו בקשר נפלא, היינו הפסוק שאל ממני ואתנה גוים נחלתך שנאמר אחר אני היום ילדתיך. היינו ע"י בחי' אני היום ילדתיך שהוא בחי' למעלה מהמזן עי"ז שאל ממני ואתנה גוים נחלתך שכל הגוים ישובו אליך לנחלה. הינו בחי' גרים שיתגיירו וישובו תחת יד משיח וישראל כי עיקר קדושת הגרים הוא ע"י בחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' אני היום ילדתיך כנ"ל. וזה בחי' תשובה כי גם הבעל תשובה הוא בבחי' גר שצריך לצאת מזוהמתו לחזור לשורש קדושתו שהוא קדושת ישראל. (רק שהבעל תשובה בודאי מעלתו גבוה הרבה מהגר מחמת שהוא עכ"פ מזרע ישראל). ואיך אפשר להפול ולתקן כל אלו הימים והזמנים שפגם בהם כ"כ כ"א כפי עוונותיו. ומכ"ש גר שהי' עד הנה עכו"ם לגמרי איך אפשר להפכו לקדושת ישראל. אבל באמת כל הבעלי תשובה מכ"ש גרים א"א לחזור להכניסם בקדושת ישראל כ"א ע"י בחי' הנ"ל ע"י בחי' משיח שהוא בחי' למעלה מהזמן ששם נתבטל כל הזמן שעבר לגמרי ונעשה כאלו היום נולד ממש. בחי' אני היום ילדתיך שנאמר על משיח וכן נאמר זה המקרא על כל הבא להתקדש בקדושת ישראל. כ"ש בספרים שביום שהאדם נעשה בר מצוה נאמר בו אני היום ילדתיך וכן כל מי שבא להטהר ולהתקדש כי זה עיקר הקדושה. וזה עיקר הכח וההתחזקות והתקוה לשוב מכל הזוהמות והטומאות והפגמים שנפל בהם כ"א כפי נפילתו ולשוב להש"י. כי עירק התקוה על ידי בחי' למעלה מהזמן שמשיגין הצדיקים שהם בבחי' משיח כאשר הבנתי מפיו הק' שאמר סמוך להסתלקותו שהוא הולך עתה רק עם זה המאמר הנ"ל שגילה על פסוק אני היום ילדתיך שהוא בחי' למעלה מהזמן כוו' וא"א לבאר ענין זה בכתב כלל. רק מה שהבנתי אני מדבריו הוא שאמר זאת לענין מה שהוא עוסק ביגיעות גדולות כ"כ לקרב נפשות רבות להש"י ועדיין לא עלתה בידו כרצונו. והמחלוקת והמניעות בגשמיות ורוחניות מתגברין ומתשטין מאד מאד בכלליות ובפרטיות על כ"א ואחד אשר כשל כח הסבל ורבים נכשלו ונפלו עי"ז וכו'. ולענין זה אמר שהוא מחיה עצמו בענין זה של אני היום ילדתיך. היינו שהש"י יעזרינו לדלג על הכל. וסוף כל סוף יתגלה האמת וכולנו נשוב להש"י באמת. וכל הימים הראשונים יפלו כיכל הזמן יתבטל ויוכלל הכל בבחי' למעלה מהזמן ושם יתתקן הכל:
body {
אות יח ואם אמנם דברים אלה גבהו ושגבו משכל אנושי כי בודאי א"א להשיג בשכל בחי'למעלה מהזמן, ומה שנתפס בלבי מזה כפי מה שזכיתי לשמוע מפיו הק' בעצמו א"א לבאר בפה ובכתב. כי מזה א"א לדבר כ"א לכל חד כפום מה דמשער בלבי' אעפ"כ אנו מחוייבים להרחיב הדיבור בזה בכל מה דאפשר. כי הוא חיינו ואורך ימיינו כי מי שיסתכל על ביטול הזמן ואיך הזמן עובר ופורח ואין לו מנוחה אפילו כרגע כי באמת אין שום זמן כלל וכנ"ל. בוודאי ישים כל לבו לבטל הבלי הזמן ולשום כל תקוותו בבחי' למעלה מהזמן וגם עי"ז לא יפול לעולם משום נפילה שבעולם יהי' איך שיהי' כי יזכור א"ע שיש בחי' אני היום ילדתיך הנאמר במשיח שהוא בחי' למעלה מהזמן שש םנתתקן הכל וכל זמן שיש להאדם נקודת האמנוה שמאמין בהש"י ובהעוע"ב וביאת משיח שהוא בחי' למעלה מהזמן עי"ז יש לו תקוה לעולם ואיך שהואמאחר שמחזק עצמו במה שהואיש תקוה לאחריתו ע"י בחי' אני היום ילדתיך שהוא קדושת משיח שמשם נמשך הקדושה עלכל הגרים ובעלי תשובה בחי' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכ"ש הבעל תשובה כי עי"ז עיקר הכניסה לתשובה ולקדושת ישראל שצריך לחשוב בכל יום ובכל שעה כאלו היום נולד שזה נמשך מקדושת הצדקיים שהם בחי' משיח שנאמר בו אני היום ילדתיך כנ"ל (כמבואר אצלינו כ"פ במקומות אחרים ע"ש) וכשיהי' בבחי' זאת לחשוב בכל עת כאלו עתה נולד ואפילו אם יעבור עליו מה יתחזק בכל פעם ויחשוב בלבו שעתה נולד, אז בודאי סוף כל סוף יזכה להתקרב להש"י ואז יתתקן הכל כי הימים הראשונים יפלו והכל יתהפך לטובה ויהי' נכלל הכל בבחי' למעלה מהזמן בבחי' משיח בבחי' אני היום ילדתיך. והבן הדברים היטב למעשה ולהתחזקות כי אין התחזקות גדול מזה:
font-family: Georgia, serif;
אות יט וזה בחי' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור וכו'. שעיקר התשובה הוא בבחי' למעלה מהזמן בחי' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור וכ"ש רבינו ז"ל בס' הא"ב יום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן וכו' עי"שוזהו תשב אנוש עד דכא עד דכדוכא של נפש. שהוא התחזקות שמשה רבינו מחזק אותנו בתפילתו שישוב האדם לעולם יהי' איך שיהי' אפילו עד דכדוכא של נפש והכל בכח בחי' השכל של למעלה מהזמן בחי' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור וכנ"ל. וזהו ואשמורה בלילה כי כל המזמור הזה מדבר מהבל הזמן שהוא כצל עובר מחמת שבאמת אין שום זמן כלל כי הזמן הוא רק מחסרון הדעת כמו שרואין ע"י השינה שכל מה שהשכל נקטן יותר הזמן נגדל בעיניו יותר כמבואר לעיל באריכות וזהו שמשה רבינו מהבל הזמן ואומר כיאלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור שזהו בחי' למעלה מהזמן שאלף שנים אינם נחשבים כ"א כיום אחד וזהו ואשמורה בלילה היינו שהוא מסביר לנו שהזמן הבל ואין לו קיום כלל. כי זה אנו רואין ע"י אשמורה היינו בחי' שינת לילה בחי' אחזת שמורות עיני שאז בשינת לילה נדמה על שעה שהוא שבעים שנה ואח"כ כשמקיץ משנתו וחוזר אליו שכלו הוא רואה שזה הזמן של השינה והחלום הוא הבל כמו כן כל האלף שנה שלנו באמת הם רק כמו יום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה היינו כמו אשמורה בלילה שהוא זמן שינה שאז נדמה על שעה מועטת שהוא זמן ארוך כמו כן הוא באמת כל הזמן שלנו שנדמה בעיניו לזמן ארוך כאלו הוא אלף שנה ובאמת אינו כלום כי הוא צל עובר ואלף שנה הם כיום אתמול וכו' כנ"ל. וע"י בחי' זדאת דייקא כשמסתכלים ע"ז באמת ומאמינים בזה באמת עי"ז דייקא זוכין לתשובה שלימה תמיד יהי' איך שיהי' אפילו מכל הנפילות שבעולם ר"ל כנ"ל. בחי' תשב אנוש עד דכא עד דכדוכא של נפש ותאמר שובו ב"א כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וכו' כנ"ל. וזהו זרמתם שינה יהי' וכו' שכל הזמן הוא רק בבחי' שינה כנ"ל. אבל בבקר כחציר יחלוף. כי אח"כ בבקר בהקיצו משנתו רואה שכל הזמן שבשינה הוא הבל וכחציר יחלוף וכמו כן בבקר יציץ וחלף שגם הזמן שנחשב בעינינו לזמן שנדמה בבקר כאלו הזמן יציץ וגדל אבל באמת וחלף מיד לערב ימולל וכו'. כי הוא צל עובר וגם הזמן של הבקר דהיינו הזמן שבהקיץ ג"כ אינו כלום בשכל הגבוה ממנו כנ"ל. וזהו שקובל כי כלינו באפך וכו' שתה עוונותינו לנגדך וכו' כי כל ימינו פנו בעברתך וכו' כי כל העונות והעבירות של בני האדם שמעוררין ח"ו חרון אפו ר"ל הכל נמשך רק מהטעות של הזמן שנדמה להם כאלו יש להם איזה זמן בעולם אבל באמת הכל הבל. כמו שמסיים והולך ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונועפה וכו'. וזהו יודע עוז אפך וכו' כשפרש"י מי יודע במעט ימים האלה וכו' היינו שבצל העובר הזה אין שום חיות כ"א מי שזוכה להטיב מעשיו ולהנצל מחרון אפו וכו'. וזהו למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה שנזכה להמשיך הדעת והחכמה לתוך ימינו למען נזכה לדעת האמת שאין שום זמן כלל ולקדש כל ימינו לקשרם ולהעלותם לשרשם לבחי' למעלה מהזמן שזה עיקר התכלית כנ"ל. כי כל המזמור הזה מדבר מהבל הזמן וכנ"ל. וזהו שהתחיל שם בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל זה בחי' למעלה מהזמן ותיכף סמך לזהתשב אנוש עד דכא וכו' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וכו'. כי עיקר התשובה בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
font-size: 15px;
אות כ וזה בחי' סוד העיבור שלא נמסר אלא לגדולי צדיקים כ"ש ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וארז"ל זהסוד העיבור כי סוד העיבור הוא לחשוב חשבון הזמנים כדי לידע מתי ר"ח ומתי כל המועדים והזמנים המקודשים ועיקר קדושת כל הזמנים הוא כדי להעלות הזמן לקשרו ולבטלו בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וכמבואר בהר"פ (בסי' ע"ט בלק"ת) ע"ש. וע"כ בוודאי הוא סוד גדול ונורא שאין יודעין אותו כ"א גדולי מובחרי הצדיקים החכמםי האמתיים שהם יודעין זה הסוד של הזמן העובר בזה העולם אשר באמת אינו עולה כהרף עין והכל כלול בבחי' למעלה מהזמן וע"י זה הסוד הם יודעין איך לעבר שנים ולקבוע חדשים להשוות שנות החמה עם שנות הלבנה כדי שיהיו המועדים בזמנם כדי שנזכה כולנו ע"י קדושת הזמנים לצאת מתחת הזמן ולזכות לדעת שלם להתקשר ולהכלל בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. כי חמה ולבנה הם בחי' יום ולילה מאור הגדול ומאור הקטן אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה וכל זה הוא זמן ולמעלה מהזמן כי עיקר התגברות הטעות של אריכת הזמן הוא בחי' חשכת לילה בחי' שינה שהוא הסתלקות הדעת כנ"ל. אבל בבחי' אור יום שהוא בחי' דעת בחי' אספקלריא המאירה שם הוא בחי' ביטול הזמן כנ"ל. אבל בבחי' אור יום שהוא בחי' דעת בחי' אספקלריא המאירה שם הוא בחי' ביטול הזמן כנ"ל. אבל בזה העולם מחמת גשמיות העשיה שמסתיר ומחשיך אור השכל האמת ע"כ לאו כל אדם זוכה לשלימות הדעת שהוא בחי' אור יום באמת עד שישיג בחי' למעלה מהזמן כי בדעת שלנו א"א להשיג זאת כנ"ל. וע"כ גם ביום שהוא בחי' ביטול הזמן נגד הלילה והשינה כנ"ל. כי ביום רואין שכל השבעים שנה שבחלום הם רק רבע שעה כנ"ל. אעפ"כ גם אז ביום אין זוכין לביטול הזמן בשלימות כי נדמה לנו שהזמן שלנו בהקיץ נחשב לזמן כנ"ל. והכל מחמת חסרון הדעת מחמת שבאמת גם ביום אין דעתינו שלם בשלימות. וע"כ ישראל מונין ללבנה ואו"ה לחמה מה שלכאורה הי' ראוי להיפך אך באמת זהו עיקר שלימות השכל האמת שמאירין בנו הצדיקים האמתיים כי אנו יודעין האמת שאין לנו דעת שלם שהוא בחי' אור השמש בשרשו. וע"כ אין אנו משיגין בחי' למעלה מהזמן. ע"כ אנו מונין ללבנה שהיא בחי' אספקלריא שאינה מאירה בחי' חסרון הדעת היינו שאנו יודעין שאין דעתינו שלם ואנו מאמינים בדברי הצדיקים שבאמת אין שום זמן כלל רק שאין דעתינו שלם להשיג זאת. וע"כ אנו מונין ללבנה כי באמת כל אור החמה ולבנה וכובים ומזלות שבזה העולם אשר על יםד מתנהג הזמן כולם הם רק בבחי' אספקלריא שאינה מאירה כנגד עולם העליון הגבוה מזה העולם כי עיקר האור הוא הדעת (כמובא במ"א) דהיינו לדעת את הש"י שהוא שורש האור כ"ש ה' אורי וישעי והש"י הוא למעלה מהזמן ושם הוא בחי' שורש כל המאורות בחי' מאורות מלא. אבל למטה בזההעולם כל המאורות הם בבחי' מארת חסר היינו בחי' חסרון הדעת שמשם נמשך הטעות של הזמן שמתנהג ע"י המאורות וכנ"ל. וזה עיקר כל עבודת ישראל להשליטם חסרון המאורות שיהי' בחי' מאורות מלא דהיינו למלאות פגימת הלבנה ויהי' אור הלבנה כאור החמה וכו' כידוע היינו שנזכה להשיג זה הדעת בשלימות לידע איך הזמן שהוא מחסרון הדעת מבחי' לבנה נכלל בבחי' למעלה מהזמן כי באמת אין שום זמן כלל רק עיקר הזמן הוא מחמת חסרון הדעת שהוא בחי' לבנה ואע"פ שבזה העולם א"א לנו להשיג דעת הזה בשלימות. אעפ"כ עי"ז בעצמו שאנו יודעין האמת שאין לנו דעת ואנו מאמינים בדברי הצדיקים שמסבירין לנו האמת שאין שום זמן כלל כנ"ל ושאין שום חיות ותכלית בזההזמן העובר כ"א לעסוק בתורה ומוות שעי"ז נכללין בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. עי"ז בעצמו אנו ממלאין פגימת הלבנה ששם אחיזת הזמן וזוכין להכלל בבחי' למעלה מהזמן כי ע"י האמונה בעצמו שאנו מאמינים בהאמת שמאירין בנו הצדיקים מה שעאין אנו יכולין להשיג בשכלינו. עי"ז בעצמו נכללין בבחי' זה השכל כאלו היינו משיגין אותו וגם ע"י האמונה זוכין אח"כ לבא אל השכל. כ"ש על פסוק ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (בסי' צ"א) ע"ש. וע"כ ע"י שאנחנו מונין ללבנה שמורה על חסרון הדעת עי"ז ממלאין פגימת הלבנה כי ע"י שאנו מונין ללבנה אנו מודים האמת שאין דעתינו שלם וכל הזמנים שלהמאורות כולם הם בבחי' לבנה שהוא חסרון הדעת אספקלריא שאינ מאירה. כי עיקר הזמן מחסרון הדעת אבל באמת אין שום זמן כלל. ומאחר שאנו מאמינים ומודים על זה נמצא שאנו יודעין מבחי' למעלה מהזמן ע"י האמונה ועי"ז בעצמו אנו נכללין בבחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' מאורות מלא ונשלם פגימת הלבנה ונעשה אור הלבנה כאור החמה דהיינו שהזמן נכלל בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. והכל ע"י האמונה דהיינו ע"י שאנו מונין ללבנה שעי"ז אנו מודים על חסרון דעתינו שרק מחמת זה נדמה שיש זמן אבל באמת אין שום זמן כלל. ואנו צריכין לבלות כל ימינו על התורה והעבודה כדי להכלל בחי' למעלה מהזמן ועי"ז נכללין באמת בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
line-height: 1.9;
אבל העכו"ם הם בהיפך שהם תחת הזמן. וע"כ הם מונין לחמה שהוא אור יום שהוא בחי' הדעת היינו שהם אינם רוצים להשליך שכלם המגושם ונדמה להם ששכלם שלם וכאלו זה הזמן הנדמה לזמן הוא זמן באמת וע"כ הם מונין לחמה כאלו המאורות שבזה העולם שעל ידם הזמן הם מאורות שלימים וכאלו ח"ו אין אור גבוה מהם חלילה וכאלו אין דעת גבוה מדעתם ח"ו. וע"כ באמת הם כבושים תחת הזמן ומבלים ימיהם על הבלי הזמן כי הם בחי' נרגן מפריד אלוף שמפריד אלופו של עולם, שחולקין ומפרידין בין הזמן לבחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' אשר חלק להם, חלק דייקא כנ"ל. אבל באמת אינו כן באמת כל המאורות שבזה העולם הם רק בחי' לבנה אספקלריא שאינה מאירה כנגד אור הגבוה מהם בעולם הב' וכן מעולם לעולם עד תחילת הבריאה תחילת התהות הזמן שהכל בבחי' חסרון בחי' לבנה בחי' חסרון הדעת כנגד שורש המאורות ששם אור כל האורות בשלימות ושם הוא בחיח' למעלה מהזמן רק שא"א לנו להשיג כל זה בדעתינו וע"כ אנו מונין ללבנהנ כי אנו מודין על האמת שאין דעתינו שלם שזה עיקר הדעת האמתי בבחי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שעיקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה (כ"ש בלק"ת בסי' פ"ג) ועי"ז אנו ממלאין פגימת הלבנה וכו' כנ"ל והבן היטב:
Translated from the Hebrew of Likutay Halachos, Yoreh Dayah II, Hilchos Sefer Torah 1–4, Hilchos Mezuzah 1–4, and Hilchos Shilluach Ha'Kain 1–5. In merit of Na Nach Nachma Nachman MeUman.
אות כא וע"כ אין מעברין אלא אדר שבו פורים ובשנת העיבור עושין פורים קטן ופורים גדול כי יש י"ב חדשי השנה כנגד י"ב מזולות והם כנגד י"ב שבטי יה. וזה בחי' י"ב שעות היום וי"ב שעות הלילה שכל הזמן ע"י אלו הי"ב חדשים וי"ב שעות היום והלילה וכולם צריכים להכלל בשרשם שהוא בחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' כלליות הי"ב צירופי הוי' שבי"ב חדשים וי"ב שעות היום והלילה כידוע ומשם סוד העיבור שמעברין את השנה ועושין השנה בת י"ג חודש שעי"ז נכללין החדשים שהם הזמן בבחי' תליסר תיקוני דיקנא בבחי' מזל העליון ששהוא בחי' כלליות הי"ב מזלות כלליות הי"ב צירופי הוי' ששם שורש הזקנה דקדושה שהוא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וע"כ אין מעברין אלא אדר שהוא סוף הי"ב חדשי השנה כיד להכלל הי"ב חדשים בבחי' תיקון הי"ג שהוא הכלליות של כל הי"ב תיקוני דיקנא שהיא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
color: #1a1a1a;
אות כב וע"כ הזמן עמלק שרצה להתגבר על ישראל וכל התגברותו הי' שרצה להגביר הבלי הזמן ששם תוקף הזדין הנאחז בהזמן ע"כ רצה להשמיד להרוג ולאבד וכו'. כי המן הוא בחי' סטרא דמותא ח"ו. וע"כ הפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש כי תלה הכל בזמן וחשב בעוצם חכמתו הרעה היום והזמן שיוכל להתגבר על ישראל ח"ו ונפל לו הגורל באדם ושמח מחמת שחשב שאז הוא בחי' אריכת הזמן מאחר שהואסוף חדשי השנה שהוא בחי' אחרית השנה ששם אחיזת הזמן ביותר כי כל מה שהזמן נתרחק מהתחלתו מתגבר הטעות של אריכת הזמן ביותר. וע"כ חשב שאז יתגבר על ישראל ח"ו שאינם רוצים לילך אחר הבלי הזמן ודתיהם שונות מכל עם. כיהם מאמינים בבחי' למעלה מהזמן ועוסקים כל ימיהם לקשר הזמן לבחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' סוד העיבור שמעברין אדר דייקא כנ"ל. והוא רצה להתגבר על זה כי כפר בזה. ואמר שבאדר יתגבר עליהם ע"י חכמת הכישוף שלו שראה שכפי המזלות יש לו כח אז להתגבר עליהם ח"ו. ובאמת הי' ישראל אז בסכנה עצומה מאד מאד כמובא בכל הספרים. כי בוודאי כפי המזלות שהוא בחי' תחת הזמן הי' לו כח ח"ו להתגבר עליהם אבל באמת הש"י חמל עליהם והאיר עליהם הארה נפלאה מבחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' מרדכי שהוא בחי' שנים קדמוניות (כמובא בסי' ס' ע"ש) שהם בחי' למעלה מהזמן ועי"ז נתהפך הפור על ראשו. כי הוא וזרעו נכרתו באותו היום. כי הם תחת הזמן אבל ישראל עלו לגדולה נוראה אז כי זכו לדורות שיאיר עליהם אז הארה נפלאה מבחי' מרדכי שהוא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
background: #fdfaf5;
וזשארז"ל ששמח המן כשנפל לו הגורל באדר מחמת שאז מת משה וכו'. כי משה הוא בחי' למעלה מהזמן בחי' "מה "שהי' "הוא "שיהי' ראש יתיבות משה כ"ש בהר"פ הנ"ל כי משה נתן לנו כל התורה שהיא חיינו ואורך ימינו שכל עיקרה היא להתקשר ולהכלל בבחי' למעלה מהזמן שהוא העוה"ב בחי' היום לעשותן ולמחר לקבל שכרם כנ"ל. וע"כ באמת מחמת זה מת משה באדר שבו סוד העיבור שהוא להכלל הזמן בבחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' משה כנ"ל. והמן הרשע ימ"ש טעה וסבר שמחמת שאז מת משה אין מי שיוכל עוד להכלל הזמן בבחי' למעלה מהזמן. וע"כ סבר שאז יתגבר על ישראל ע"י התגברות הזמן כנ"ל. אבל באמת איש בער לא ידע שאז היה מרדכי שהוא בחי' משה שהוא למעלה מהזמן שהואיודע להמשיך קדושת משה רבינו בכל דור ודור לקשר ולהעלות הזמן לבחי' למעלה מהזמן שדייקא בשביל זה מת משה בעאדר כנ"ל. וזה בחי' לקיים את ימי הפורים הלאה בזמניהם זמן זמנים טובא כי זה בחי' פורים לקשר כל הזמנים לשרשם לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
Subdivision: Challa (the Dough-Portion) — Sections 26–33
וע"כ הי' הנס ע"י נידוד השינה. כ"ש בלילה ההוא נדדה שנת המלך. היינו בחי' ביטול הזמן כי עיקר הזמן בבחי' שינה כנ"ל:
Likutay Halachos · Yoreh Daya · Halacha 5 Based on the Torah teaching Ki M'rachamen Yenahaygem — Likutay Moharan, Tinyana, Siman 7
אות כג ונחזור לענינינו. וזה בחי' מילה וטבילה של הגר שא"א להכניסו בקדושת ישראל כ"א ע"י מילה וטבילה וע"י ב"ד של ג' דייקא. כי מילה היא להעביר הערלה שהיא הכסילות וכו' כדי להשלים הדעת כדי שיומשך עליו הקדושה מבחי' למעלה מהזמן שמשם עיקר קדושת ישראל כנ"ל. וזה בי' טבילה במקוה מים כי מים קדמו לעולם. כי תחילת הבריאה היתה מהמים כשפרש"י בפ' בראשית והלא המים קדמו וכ'. וע"כ המים הם סמוכים ביותר לקודם הבריאה שהוא למעלה מהזמן. וע"כ באמת שלימות הדעת שהוא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל נמשל למים. כ"ש ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וע"כ נתהוו המים קודם האור כ"ש ורוח אלקים מרחפת על פני המים ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור וכו' כי סדר הזמנים הם ע"י האור. כ"ש שם ויקרא אלקים לאור יום וכו' ויהי ערב ויהי בקר וכו' והמים קדמו לזה. כי המים נתהוו קודם שנתהוו סדר זמנים בעולם. כי המים הם תחילת הבריאה בחי' שלימות הדעת שעל ידם נכללין בקודם הבריאה שהוא בחי' למעלה מהזמן. וע"כ שם במים רוחו של משיח מרחפת כ"ש שם ורוח אלקים מרחפת על פני המים ודרז"ל (בזוה"ק ויחי ד' ר"מ ע"א) דא רוחו של משיח. כי משיח הוא בבחי' שלימות הדעת בבחי' למעלה מהמזןמ כנ"ל. ע"כ רוחו מרחפת על פני המים שהם בחי' שלימות הדעת בחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וע"כ א"א להגר ליכנוס לקדושת ישראל שהוא בחי' למעלה מהזמן כ"א על ידי הטבילה במקוה מים. כי ע"י הטבילה במים נכלל בבחי' קודם הבריאה בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. כי שם במים ממשיך על עצמו הקדושה והטהרה מבחי' רוחו של משיח המרחף שם כנ"ל. שמשם כל הקדושות שבעולם כי עיקר שלימות התיקון שלימות הקדושה הוא ע"י רוחו של משיח שיבא ב"ב שהוא יתקן הכל. וזה בחי' הטהרה ע"י טבילה של כל הטמאים שבעולם. וא"א ליכנוס לשום קדושה כ"א ע"י טבילה וישראל קודם שנתקרבו להש"י בקבלת התורה הוכרחו לטבילה. כי עירק הקד'ושה הוא מבחי' למעלה מהזמן מבחי' רוחו של משיח כנ"ל שזה זוכין ע"י טבילה במקוה מים כנ"ל כי כל הטומאות שבעולם נמשכין מתחת הזמן מבחי' מעשה הרע הנעשה תחת השמש. תחת השמש דייקא כנ"ל. ועיקר התיקון ע"י שממשיכין הקדושה מבחי' שלימות הדעת שיתגלה ע"י משיח שהוא בחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' טבילה במקוה מים כנ"ל. וזה שמובא בכתבים שמקוה היא בחי' בינה עלמא דאתי למעלה מז' ימי הבנין היינו כנ"ל. כי מקוה היא למעלה מהזמן שנמשך מז' ימי הבנין כי מקוה היא בבחי' עוה"ב שהוא למעלה מהזמן כנ"ל. וזה בחי' טהרת אשה לבעלה ע"י טבילה במקוה כי עיקר סדר זמנים היא בבחי' האשה כנ"ל אבל כל תיקונה ע"י בעלה שמעלה ומקשר אותה לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל בבחי' ראה חיים עם האשה אשר אהבת כל ימי הבלך כי היא חלקך בחיים וכו'. כל ימי הבלך דייקא שימי ההבל שהם בחי' הזמן הנאחז בהאשה בסטרא דנוקבא בחסרון הדעת בחי' דעתן של נשים קלה, צריכין להעלות ולקשרם למקור החיים שהוא למעלה מהזמן ששם עיקר החים ואריכות ימים כנ"ל. ומחמת שכל הטומאות נאחזים תחת הזמן שהם סטרא דמותא בבחי' רגליה יורדת מות. ובעלה צריך להעלותה משם מבחי' רגליה יורדת שהוא שהוא בחי' תחת הזמן ולקשרה לבחי' למעלה מהזמן ששם החים. ע"כ א"א לה להתחבר בבעלה כ"א ע"י טבילה במקוה. שעי"ז יוצאת מהטומאה הנאחזת תחת הזמן ונמשך עלי' הקדושה מבחי' רוחו של משיח מבחי' למעלה מהזמן ואז דייקא היא ראויה להתחבר בבעלה להתקשר ולכלול במקור החים בבחי' למעלה מהזמן ולהמשיך משם נשמות הקדושות של ההולדה כדי לגלות אלקותו ית' בעולם. כי עיקר התגלות אלקות הוא ע"י שנכלל הזמן ונתחבר בבחי' למעלה מהזמן בקדושה ובטהרה שזה ובחי' התחברות אשה בבעלה. אבל זה א"א כ"א ע"י טבילה במים שהוא בחי' שלימות הדעת של משיח שישיג בשלימות זה הדעת ואנחנו ממשיכין ממנו הקדושה כל ימי עולם לצאת מכל הטומאות ולכלול בתוך כל הקדושות ע"י ששם במקוה מים נמשך עלינו הקדושה מבחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
margin: 0;
אות כד וזה בחי' תוקף נס הנפלא והנורא של פורים שהי' ע"י לקיחת אסתר לבית אחשורוש. כי מלכות הרשעה שמתגברת על ישראל בעת הגלות הוא רק ע"י בחי' תחת הזמן ע"י שנתעלם בעו"ה השכל של בחי' למעלה מהזמן. וזה בחי' בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, באחרית הימים דייקא שהוא בחי' תחת הזמן כמבואר שם בהר"פ הנ"ל בסי' ע"ו. וע"כ עקיר התיקון ועיקר הגאולה מן הגלות הוא ע"י משיח. כי משיח הוא בבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וע"כ סברה הסט"א להתגבר אז על ישראל ע"י לקיחת אסתר לבית אחשורוש כי אסתר היא האשה יראת ה' הכלולה מכל הנשים שבעולם שכל סדר הזמניםתלוי בה. ובה תלוי הכל שמי שזוכה ליקח אותה בקדושה ובטהרה עיקר התיקון על ידה ע"י שמעלה ומקשר על ידה את הזמבן לבחי' למעלה מהזמן. כי בבחי' למעלה מהמזמן עצמו אין שייך שום תיקון ועיקר התיקון כשיורדין לבחי' תחת הזמן ואין נלכדין שם רק זוכין להתגבר כנגד תאות הזמן ומקשרין ומעלין בחי' הזמן לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל באריכות שזה עיקר בחי' זווג בקדושה וכנ"ל והבן היטב. אבל להיפך, שמי שפוגם בזה ח"ו הוא נופל תחת הזמן יותר ר"ל. שזה בחי' חטא אדה"ר שנגזר עליו כי ביום אכלך ממנו מות תמות. ביום אכלך דייקא בחי' תחות הזמן וכנ"ל. וע"כ סברה הסט"א שע"י שנלקחה אסתר לאחשורוש עי"ז ימשיכו על ידה הכל לבחי' תחת הזמן מחמת שבה תלויים כל סדר זמנים כנ"ל. ואז יכולו להתגבר על ישראל ח"ו שכל קדושתם וכחם מבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וזה בחי' ובהגיע תור נערה ונערה וכו' מקץ היות לה כדת השנשים שנים עשר חדש וכו'. כי כל התגברות התאוה זאת ע"י בחי' הזמן שתלוי בה שכלול משנים עשר חודש וכנ"ל. אבל אסתר היתה צדקת גדולה ונוראה מאד. וזכתה אז לביטול כזה עד שלא נגע בה אחשורוש כלל כשרז"ל. וזה בחי' ובהגיע תור אסתר בת אביחיל וכו' לא בקשה דבר היפך מכל הנערות שנאמר בהם את כל אשר תאמר ינתן לה לבא עמה. שמלאו אז כל תאות לבן בחמדת הזמן אבל אסתר הצדקת לא בקשה דבר. כי ביטלה עצמה אז בתכלית הביטול עד שלא נגבע בה כלל. רק אדרבא נתהפל המיפך אל היפך בבחי' עת אשר שלט אדם באם לרע לו. כי הפכה אותו אל רצונה וכ"ז בתוקף קדושת מרדכי בעלה שהי' משמרה בכל עת והיתה טובלת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחיקו של מרדכי כשרז"ל. ואז לא די שלא התגבר מלכות הרשעה בחי' תחת הזמן ע"י שנלקחה אסתר ליבת אחשורוש אף גם נתהפך להיפך. שאסתר דייקא העלתה כל הנצוצותממלכות הרשעה מבחי' תחת הזמן והחזירה כולם למרדכי עד שהעלה וקישר הכל לבחי' למעלה מהזמן. עד שנתהפך חיוב מערכת המזלות שהם סדר הזמן שהי' מחייב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים ח"ו בי"ג לאדר, נתהפך מהיפך אל היפך אשר שלטו היהודים המה בשוניהם באותו היום בי"ג באדר דייקא. כי זכו לבחי' ביטול הזמן וזכו לעלות ולקשר הזמן לבחי' למעלה מהזמן ששם נתהפך הכל לטובה:
padding: 40px 20px;
וזה בחי' ויהי בימי אחשורוש כל מקום שנאמר ויהיה בימי אינו אלא צרה. כי עיקר כל הצרות והפגעים הם תחת הזמן שזהו בחי' ויהי בימי דהיינו מה שנעשה ונתהוה בימים ובזמן. וע"כ הי' עיקר הנס ע"י שזרו לעלות לבחי' למעלה מהזמן שעי"ז נתהפך הכל לטובה כנ"ל:
And this is the bechina [aspect] of challa (the dough-portion, separated from one's bread-dough and given to the Kohen [Priest]). For it has already been explained that Israel must sanctify their eating, so that they may receive the illumination of the ratzon [Divine will] at the time of eating — and it is for this reason that all the priestly gifts (matenos kehunah) must be given from everything one eats, as has been explained at the beginning of this discourse. And this is the bechina of challa to the Kohen. For even though one has already given terumos [heave-offerings] and maasros [tithes] from the grain at the threshing floor, one must still give challa to the Kohen at the time when one puts water into the flour and begins to knead the dough to make bread from it — for the essential ratzon shines most intensely at the time of eating itself, as is explained there in the above-mentioned Torah teaching: that specifically at the time of eating does one receive the illumination of the ratzon. Therefore, when one is occupied with making bread from flour — which is the very essence of the eating — one requires all the more to sanctify the bread so that one can receive through it the illumination of the ratzon. Therefore one gives challa when one begins to make bread, since this is closest to the eating and hence closest to the illumination of the ratzon. Therefore at that very moment one must sanctify it yet again by giving challa to the Kohen, who encompasses the da'as [sacred knowledge] of son and disciple — and through this the illumination of the ratzon shines at the time of eating, as above.
אות כה וזה בחי' מה שצריך הגר ב"ד של שלשה דייקא שמהם יוצאים כל המשפטים. וכמו שלמדו רז"ל ענין זה מפסוק משפט כתיב בי' דכתיב משפט אחד יהי' לכם ולגר. מה משפט בשלשה אף גר שבא להתגייר בשלשה. כי כל המשפטים הם לברר האמת מן השקר כי השני בעלי דינים אחד מכחיש את חבירו וצריכין לברר האמת ולהוציא המשפיט לאמתו. וע"כ צריכין ב"ד של שלשה דייקא. כי א"א לברר האמת כ"א ע"י שמקשרין עצמו לבחי' למעלה מהזמן ששם עיקר האמת. כיכל מי שנלכד בבחי' תחת הזמן נאחז בו השקר ביותר כי תחת הזמן שם כל השקרים והרמאות וההכחשות. וכנראה גם בחוש שעיקר ההכחשה והשקר הוא בריבוי הזמן כי בודאי באותו העת והרגע שאחד לוקח מחבירו ממון אז א"א לו להכחיש אותו. וגם אפילו אח"כ בשעה הסמוכה אין בו העזה להכחישו. רק ברבות הימים והזמן אז מוצא לו עלילות להכחישו. וכשרז"ל לענין ההכחשות שמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו. כי כל ההכחשות הם מבחי' מלוה ישינה שנמשך מריבוי הזמן שמשם כל השקרים וההכחשות כי למעלה מהזמן הכל אמת. וזה בחי' שפת אמת תכון לעד. זה בחי' למעלה מהזמן שהוא בחי' לעד ולנצח. ועד ארגיעה לשון שקר. כי השקר הוא בבחי' תחת הזמן שהוא עובר כרגע קלה כצל עובר. כימי שיש לו לב להבין הוא רואה שכל הזמן הוא רגע קלה וכנראה בחוש וכמובא בספרים. נמצא שעיקר אחיזת השקר בבחי' תחת הזמן. וע"כ א"א לברר המשפט אמת כ"א ע"י ב"ד של שלשה שהם בחי' שלימות הדעת. כי ב"ד של שלשה הם בחי' תלת מוחין חב"ד שהם בחי' ג' אבות בחי' שלש רגלים שבהם נמשכין התלת מוחין כדי לקשר ולהעלות הזמן לבחי' למעלה מהזמן. וע"כ הב"ד של ג' יכולין לברר האמת מן השקר ע"י שי להם כח לעלות לבחי' למעלה מהזמן וכנ"ל. וזשארז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כתיב הכא וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב, וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר היינו כנ"ל כי הדן די ןאמת לאמתו הוא עולה ומקשר הזמן לבחי' למעלה מהזמן שמשם עיקר האמת כנ"ל. שזהו בחי' מעשה בראשית שנאמר בו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ודרז"ל שלא נמאר יום ראשון לומר לך שהי' הקב"ה יחיד בעולמו, היינו שבתחילת התהוות הזמן שהוא ערב ובקר הראשון בראו הש"י באופן זה שיהי' כח להצדיקים להשיג שלימות הדעת לכלול ולהעלות הזמן לשרשו לבחי' למעלה מהזמן שזהו בחי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. שהערב והבקר כלליות הזמן הכל נכלל בהאחד יחיד המיוחד ב"ה שהוא למעלה מהזמן. וע"כ זה שדן דין אמת לאמתו בודאי הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית. כי א"א לזכות להאמת בשלימות כ"א ע"י בחי' ויהי ערב ויהי בבקר יום אחד. דהיינו ע"י שמעלה הערב והבקר כלל הזמן להאחד הפשוט ית' שהוא למעלה מהזמן כנ"ל. וע"כ הגר שבא להתגייר א"א לו ליכנוס בקדושת ישראל שהוא בחי' למעלה מהזמן כנ"ל כ"א ע"י ב"ד של שלשה. כי משפטא כתיב בי'. כי דייקא ב"ד שלשה מבעלי המשפט אמת הם דייקא יכולין לגייר את הגר להעלותו לבחי' למעלה מהזמן שעי"ז דייקא הוא נכנס בקדושת ישראל. שזהו בחי' משפט אמת שנמשך מבחי' למעלה מהזמן ע"י ב"ד של שלשה דייקא כנ"ל:
.page {
אות כו וזה בחי' ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים וכו'. כי המשפט אמת הוא ע"י החכמים יודעי העתים דייקא כנ"ל. בחי' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל שא"א לברר האמת להורות משפט אמת הן בין אדם לחבירו הן כלל ההנהגות בעבודת ה' לדעת מה יעשה ישראל, לידע מה שישראל צריכין לעשות בזה העולם כ"א יודעי ביננ לעתים שהם אלו הצדיקים הגדולים מביני מדע באמת שיודעים בינה לעתים שיודעים ומבינים סוד העתים והזמנים לקשר ולהעלות הכל לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל: וזה בחי' ורבים מעמי הארת מתייהדים. כי גרים הם בבחי' הנס של פורים כנ"ל:
max-width: 780px;
אות כז וע"כ משיח יזכה להמשפט אמת בשליימות כ"ש בכמה פסוקים כ"ש ושפט בצדק דים וכתיב ישפוט עניי עם וכו' לאמת יוצאי משפט. כי משיח יזכה להשכל שהוא בחי' למעלה מהזמן שעי"ז זוכין למשפט אמת כנ"ל:
margin: 0 auto;
[שייך לעיל] וע"כ זווג נקרא בשם עונה. כ"ש ועונתה לא יגרע. כי עיקר הזווג בקדושה הוא לייחד ולחבר הזמן הנחאז בהאשה כנ"ל לבחי' למעלה מהזמן כנ"ל. וכן כל הזקנים בעלי הזכרון כולם הי' בבחי' למעלה מהזמן. וכ"א התפאר עצמו בזכרון שלו בענין ההולדה. שזה התפאר שזוכר חתיכת טיבורו וזה התפאר יותר וזה יותר. עד שהתפארו בשורש נר"נ קודם שנתלבשו בהגוף וזה העור עלה על כולם. ואמר שזוכר כל זה ואינו זוכר כלום וכו' ומשם תכלית שורש ההולדה כי הוא תכלית שורש העליון של כל הנשמות כמובן למשכיל. נמצא ששרוש ההולדה מבחי' למעלה מהזמן כנ"ל:
And therefore challa is the language of tochelets [hope] and longing — which is the bechina of ratzon and yearning, the bechina of טוֹב וְיָחִיל וְדוֹמֵם לִתְשׁוּעַת ה' ["it is good to hope and wait quietly for the salvation of Hashem"]. As it is written: וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל ["and I will always hope"]. And as it is written: כִּי חָלָה לְטוֹב ["for she longed for the good"]. For the hope and the anticipation (tikvah) are the bechina of ratzon — one hopes and longs that Hashem may fulfill our good desires to draw close to Him and to His holy Torah. And for this reason it is called challa — for through giving challa to the Kohen one merits the illumination of the ratzon, which is the bechina of hope and anticipation, as above. And therefore the mitzvah of challa was ordained by our Rabbis z"l even in this time, even in the lands outside of Israel (chutz la'aretz). For this alone remains with us in our long and bitter exile: our ratzon, our longing, our tikvah, and our hope — still strong — to return to Him, blessed be He, and to His land and His Torah, etc. For even though what passes over us is what passes, both collectively over all of Israel and individually over each and every one — such that there is nearly no hope left, G-d forbid — for troubles upon troubles of different kinds arise at every moment, in body and soul and livelihood. And as our Rabbis z"l said: there is no day whose curse is not greater than that of the day before, etc. And we have no vitality whatsoever except the tikvah and the hope and the strong ratzon, which is the bechina of the above-mentioned illumination of the ratzon. As it is written: וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְכוּ'. זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל-כֵּן אוֹחִיל ["and I said: my hope has perished — yet this I return to my heart, therefore I will hope"]. And this is the bechina of: הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם ["I adjure you, O daughters of Jerusalem"] — referring to the nations of the world, as Rashi explains there. מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ ["why do you rouse and why do you stir up the love until it is desired"]. That is, Israel says to all those who obstruct from holiness — who are the bechina of the nations and the Sitra Achra [the Other Side]: Why do you rouse and stir the love between me and the Omnipresent until it is desired — for you will accomplish nothing by all your incitements, enticements, and obstructions through which you prevent us from His Torah and His service, blessed be He. For even though it may appear to you that you have accomplished much, since you have nullified so many of our sanctities collectively and individually — you have destroyed our Beis HaMikdash [Holy Temple] and exiled us from our land, and still you dance and lord over us gratuitously with countless kinds of obstructions and distractions, nullifying Israel greatly from Torah and prayer, etc. — nevertheless you will accomplish nothing. For מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה: you cannot corrupt the love between us and the Omnipresent, as Rashi explains there: עַד שֶׁתֶּחְפָּץ — "while it still desires." For still our desire and ratzon and yearning toward Him are exceedingly powerful and strong — and since the ratzon is strong, you will certainly accomplish nothing at all with all your tumult of obstructions and confusions, for the ratzon rises above everything. As has been explained in our words many times — the extraordinary, infinite power of the ratzon. And therefore our Rabbis z"l ordained that even now in this time, even outside of Israel, the Torah of challa shall not be annulled — for challa is the bechina of the illumination of the ratzon at the time of eating, as above, which remains with us even now in our long exile, as above. And this is the bechina of: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים לְכַלֹּתָם ["and even this, while they were in the land of their enemies, I did not despise them nor loathe them to destroy them completely"]. And it is found in the Zohar that the word לְכַלֹּתָם [literally "to destroy them"] is written defectively (chaser), hinting at כַּלָּה [bride/longing], etc., see there. And by this we can explain it toward our subject: that כַּלָּה is the language of ratzon and yearning, as it is written כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי ["my flesh and my heart long intensely"]. That is: in the very depth of our exile, in the land of our enemies, Hashem promises Israel and says: לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים לְכַלֹּתָם — specifically the word לְכַלֹּתָם [to destroy them] — on account of the bechina of the kilyon einayim [the straining of eyes with longing] and the tikvah and the ratzon and the powerful yearning that they have to return to Him, as above. And this we draw down upon ourselves through the mitzvah of challa, as above — which is the bechina of גַּם זֹאת [even this]: for the required measure of dough for challa is forty-three eggs, as is brought in his words z"l (in Siman 55 of Likutay [Moharan] Aleph, in the Torah teaching Abba Shaul, etc.). That is, through the mitzvah of challa — which is the bechina of גַּ״ם זֹאת [gematria: 43] — through which the bread is sanctified (bread being the very essence of eating), until one merits through it the time of ratzon as above — through this: לֹא מְאַסְתִּים etc., לְכַלֹּתָם — because of the great kilyon einayim [straining longing] that they have for the true salvation, to return to Him, blessed be He, which is the bechina of the illumination of the ratzon, as above. And therefore the Torah was precise in the mitzvah of challa and wrote: וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ ["and it shall be, when you eat of the bread of the land, you shall set apart"] etc. — for the Torah expressly mentions the eating. To teach that the essential mitzvah of challa is at the time of occupation with making bread for eating — for then one requires most to draw down the illumination of the ratzon that shines at the time of eating: the bechina of וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם specifically, as above. And therefore the Torah portion of challa was placed adjacent to the Torah portion of the meraglim [the spies]. For the sin of the spies was through them that the Beis HaMikdash was destroyed — which is the bechina of the damage to the illumination of son and disciple (ben v'talmid), as has been explained well in the above-mentioned Torah teaching. And therefore adjacent to this was placed the Torah portion of challa, which is the bechina of the illumination of the ratzon at the time of eating — which is the opposite of the above-mentioned damage. For Moshe Rabbeinu, through his prayer in which he prayed סְלַח נָא ["please forgive"] etc., repaired the damage of the spies and drew down the bechina of the illumination of the chanukas ha'bayis [dedication of the Beis HaMikdash], which is the bechina of the illumination of the da'as of son and disciple — and through this the illumination of the ratzon at the time of eating was drawn down, which is the bechina of the mitzvah of challa, as above. And therefore immediately after the Torah portion of the spies was placed the Torah portion of menachos [meal-offerings] and nesachim [libations]. For menachos and nesachim are the bechina of וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן ["and Malki-Tzedek king of Shaleim brought out bread and wine"] etc., as is explained there in the above-mentioned Torah teaching — regarding the illumination of the ratzon at the time of eating through the Kohen, the bechina of וְהוּא כֹהֵן ["and he was a Kohen"] etc., as is explained there. And it is found in the words of our Rabbis z"l on the verse וּמַלְכִּי צֶדֶק etc., הוֹצִיא לֶחֶם וָיַיִן, that he hinted to him regarding the menachos and nesachim. It is thus found that menachos and nesachim are the bechina of the illumination of the ratzon at the time of eating. Therefore they were placed adjacent to the Torah portion of the spies — for they are the tikkun [rectification] of the sin of the spies, as above. For it has already been explained that all the sacrifices (korbanos) of the Beis HaMikdash are in the bechina of eating, through which the illumination of the ratzon shines. And therefore the Torah commanded that with every offering (korban) one must bring menachos and nesachim — that is, bread and wine — which are the very essence of eating and drinking, for there is the essential illumination of the ratzon. For bread and wine are the essence of human eating and drinking. And therefore the illumination of the ratzon at the time of eating is alluded to in the verse: וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב ["and bread sustains the heart of man, and wine gladdens the heart"]. As is brought there in the above-mentioned Torah teaching. For bread and wine are the essence of eating where the illumination of the ratzon shines — which is the bechina of the bread and wine that Malki-Tzedek brought forth before Avraham, which is the bechina of menachos and nesachim. And therefore they were placed adjacent to the portion of the spies, and immediately afterward the portion of challa — for it is all one, as above. And this is [the meaning of] Malki-Tzedek bringing out the bread and wine to Avraham at the time when he returned from the battle of the four kings. For then Malki-Tzedek saw the exceptional strength and power of Avraham, that he was a man of great valor (ish chayil). And therefore he brought out before him bread and wine etc. — alluding to the illumination of the ratzon at the time of eating. For one must be a man of valor (ish chayil), as is explained there, as above. In particular, because Avraham saved Lot at that time — and the entire battle was for this reason, because he foresaw that from him would unfold the birth of Mashiach [the Messiah], as our Rabbis z"l said on the verse: מָצָאתִי דָוִד עַבְדִּי ["I have found David My servant"] etc. For the essence of the holy kingship will be merited by Dovid Mashiach — and in him is the entire strength and dominion of holiness, and through him is the essential illumination of the ratzon, by which every member of Israel merits at the time of eating according to their strengthening themselves to be a man of valor, etc., as above. And therefore specifically then did he bring out before him bread and wine, as above. And therefore lechem [bread] is the language of milchamah [war], as it is written: לְחַם אֶת לֹחֲמָי ["fight those who fight me"]. For the essence of a person's strengthening in battle in this world is in the matter of the ratzon — in particular now, in the intensity of the exile, when the Sitra Achra and all who come from its side are overwhelmingly powerful, such that it is difficult to stand against them. And nothing remains to us except the ratzon, as above. One must strengthen oneself greatly in this, that the ratzon not fall under any circumstances, no matter what passes over him. For the ba'al davar [the adversarial force] strengthens itself against the person to cast him down even from the ratzon. But through the true Rebbe who illuminates the illumination of son and disciple — not to despair of oneself under any circumstances — whoever is strong in this and is not a shleimazl [one of idle fortune], he merits the illumination of the ratzon, as above. And through this is the essential strengthening of the battle, as above. (See elsewhere in the Laws of Birchas HaMazon [Grace after Meals], Halacha 4 — that the essence of stubbornness is in the ratzon, see there.) And therefore the mitzvah of challa: when one puts water into the dough and begins to knead it — for water flows from the bechina of זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם ["this great and wide sea"], as explained in the above-mentioned Torah teaching — and through this is the essential illumination of the ratzon, as is explained in the above-mentioned Torah teaching, see there. And therefore water is the bechina of ratzon, as it is written: וַיִּשְׁפְּכוּ מַיִם ["and they poured out water"] etc. — as Rashi explains: they poured out their hearts etc., which is the bechina of ratzon. And as it is written: וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם ["and all the nations shall stream to him"] — which is also the language of ratzon and yearning, as above. And therefore challa has no minimum measure by Torah law (mid'Oraysa). For the illumination of the ratzon is in the bechina of that which has no measure — for it is the bechina of mah [the level of nothingness], as is explained there, which is the bechina of that which is beyond measure. And therefore through the ratzon and the yearning of holiness one can always strengthen oneself, as above. And this remains in force forever, even in the intensity of exile — collectively and individually, as above — for it is in the bechina of that which is beyond measure. And every person can walk with this always, through whatever passes over him — for nonetheless, my ratzon toward Him, blessed be He, remains strong. As has been explained above on the verse: מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ, as above. For it is found in the Midrash on the verse: וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ ["and command Yehoshua, and strengthen him, and fortify him"] etc. And this is its language: according to our way we have learned — one only strengthens the already-strong, and one only encourages the already-diligent. And at first glance this is wondrous: if so, from where does one begin? But we have already spoken of this elsewhere — that there are things that are interdependent, and one does not know from where the beginning comes (as is explained in Siman 10 of Likutay [Moharan] Aleph). And in truth this is among the wonders of the Perfect of Knowledge, and is among the hidden wonders of bechirah [free will] — which is the great wonder among all the wonders of the Creator, blessed be His Name. And it is impossible to comprehend this, for in truth one does not know from where the beginning comes. But in truth — all the beginning and the end and the middle and the ultimate purpose of ours is entirely through the true tzaddik of every generation, who is in the bechina of Moshe Rabbeinu — who is the first Rebbe of all Israel, and from him is the beginning, and with him is all our purpose and hope. For that which was is that which shall be, as our Rabbis z"l said. And the beginning of the true tzaddik — who is in the bechina of Moshe — it is impossible for us to comprehend at all, and we must not reflect on this at all. How did a human being born of woman attain such comprehension? Etc. But after we have already merited receiving the Torah from Moshe Rabbeinu, and drawing down his holy da'as in every generation through the true tzaddikim of each generation — which is the bechina of the above-mentioned da'as of son and disciple — through this, thank G-d, we have from where to begin. For from our youth we are raised up in the holiness of Israel: when a child is born, he is circumcised on the eighth day immediately. And afterward, when he begins to speak, they begin to speak with him in the holy tongue and teach him Torah, and immediately clothe him in tzitzis, etc. Therefore one certainly has the ability to strengthen himself, with the help of Hashem, blessed be He. And therefore Reb Nosson's Rebbe z"l was precise in the above-mentioned Torah teaching and said: that through the da'as of son and disciple, whoever is a man of valor (ish chayil) and is not a shleimazl can receive the illumination of the ratzon at the time of eating. For one must be strong in oneself, and then they will strengthen him further, until he merits the illumination of the ratzon — for each depends on the other: the stronger one is, the more one can receive the illumination of the ratzon; and the more the ratzon expands and grows, the stronger one is, etc. And the beginning — it is impossible to know. But in truth the essential beginning for us is from Moshe Rabbeinu and the true tzaddikim of every generation, as above — for one only strengthens the already-strong, etc. Yet nonetheless, a person must greatly strengthen himself, and must not be a shleimazl. For nonetheless, he certainly has bechirah [free will] in every generation and every day — according to the person, according to the time, and according to the encounters and events that pass over him. For it is necessary that bechirah remain with him — for man was created in this world only for the sake of bechirah. But one who is truly strong can strengthen himself in the ratzon — for the ratzon is always free, and this cannot be refuted under any circumstances by any obstacle in the world. For nonetheless: I desire and yearn with a strong ratzon toward the truth in its truest sense. But in truth the essential [unknowable] beginning is that it is impossible for us to comprehend how the true tzaddikim who are in the bechina of Moshe, as above, began. But we already have a firm foundation from where to begin, since Moshe Rabbeinu and all the true tzaddikim have already labored with such vast labor for our sake — until they drew down the above-mentioned da'as, through which comes all the strengthening. And through this [strengthening] the illumination of the ratzon is drawn down, and they are interdependent, etc. Therefore whoever wishes can strengthen himself easily through the above-mentioned da'as that they have illuminated for us — for מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר ["the whole earth is filled with His glory — awake and sing, you who dwell in dust"] etc. etc. And through this one merits the illumination of the ratzon — and the more the ratzon grows, the stronger one becomes, as above. Therefore Moshe well said: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה ["and now, Israel, what does Hashem your G-d ask of you, but to fear [Him]"] etc. And our Rabbis z"l asked: Is fear such a small thing? — Yes, for Moshe it is a small thing. And the matter seems puzzling: what did they resolve with their answer that for Moshe it is a small thing? The difficulty remains — for he said: what does Hashem ask of you — but in fact fear is not a small thing for us. What help is it to us that for Moshe it is a small thing, since for us it is not a small thing? But in this verse is alluded the illumination of the ratzon, which is the bechina of mah [מָ"ה] — the bechina of מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ — and through this one merits yirah [awe/fear], as is explained in the above-mentioned Torah teaching on this verse, see there. And we have already written that the illumination of the ratzon — which is the bechina of yirah (as is explained elsewhere) — every person can merit easily, for the ratzon is always free. One need only be strong, in the bechina of ish chayil, etc. And this depends on the other: one only strengthens the already-strong, etc. But from where the beginning comes — this it is impossible to comprehend. Yet the main thing that is impossible to comprehend is this: one cannot comprehend from where the true tzaddikim who are in the bechina of Moshe, as above, began. But for us, we already have a firm foundation from where to begin — since Moshe Rabbeinu and all the true tzaddikim have already toiled with such great toil for our sake, until they drew down the above-mentioned da'as, through which comes all the strengthening — and through this the illumination of the ratzon is drawn down, and they depend on each other, etc. Therefore whoever wishes can strengthen himself easily through the above-mentioned da'as that they have illuminated for us — for the whole earth is filled with His glory, awake and sing, you who dwell in dust, etc. etc. And through this one merits the illumination of the ratzon. Therefore Moshe rightly said: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ — וְעַתָּה specifically — meaning: after I have already labored for you, now, Israel, מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה — which is a small thing for me. And even if for you it is not a small thing because of your physical nature — since for me it is a small thing, and I have already begun on your behalf, you already have a firm foundation and a good beginning, and you can strengthen yourselves through me. Once you are strong, you will merit the ratzon — which is the bechina of mah, the bechina of yirah. And therefore certainly yirah is a small thing even for you — since for me it is a small thing — for through me you can all merit complete yirah through the ratzon that comes through strengthening, etc., which are interdependent. For you already have a firm foundation from which to begin, since I have already merited what I have merited — which you cannot comprehend at all from where was my beginning. But you already have a strong beginning, and therefore easily you can merit all good through me, as above. And it is impossible for Moshe to know from where the beginning was — but for us, after he has already labored and the true tzaddikim of every generation have illuminated the da'as upon us, the ratzon is drawn down and grows: the more it grows, the more one strengthens — and the more one strengthens, the more the ratzon grows — and the beginning and end and the whole of it is impossible to know. But in truth for us, all of it — from beginning to end — is through the true tzaddik of every generation who is the bechina of Moshe, as above.
Loading comments…