מילה ה
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ע"פ התורה ויאמר בועז אל רות וכו' בלקוטי א' סי' ס"ה וכו' ע"ש הכל היטב:
Likutay Halachos – YD Milah 5 (continued) – Gairim
וזה בחי' מיילה שצריך התינוק לסבול צער וכאב גדול בעת שחותכין ממנו הערלה. כי הערלה דחפיא על ברית הואבחי' זוהמת הנחש שמשם נמשכין כל הפגמים הנחאזין בתאות עוה"ז שהם בחי' חיזו דהאי עלמא כי הערלה הוא בחי' עננין דמכסיין על עיינין שהוא בחי' הענן והחשך של תאות עוה"ז והבליו שמתגברין על העיניים שלא יכוונו הראות להסתכל על התכלית רק להסתכל מן הצד ח"ו על הבלי עוה"ז שהם חיזו דהאי עלמא שפילה. וע"כ כשצריכין להעביר הערלה הזאת צריכן לסבול צער וכאב גדול. שהוא בחי' צער וכאב המילה שסובל התינוק. כדי שע"י הצער והכאב הגדול הזה יסתום עיניו בחוזק גדול כנראה בחוש. שעי"ז הוא נכלל בהתכלית ע"י שסתום ועוצם עיניו בחזקה מחיזו דהאי עלמא. שזהו בעצמו בחי' חתיכת וכריתת הערלה שהוא עננין דמכסיין על עייינין שהוא בחי' חיזו וזוהמא דהאי עלמא כנ"ל. וכמבואר בהתורה הנ"ל היין שם היטב:
It is forbidden to eat new grain [tevoah chadashah] until the waving of the Omer which permits the new: For it is stated in the words of Rabbainu in section 62 that food must be food that has been clarified [birur], and the clarification of foods is through emunah — and emunah is completed through bringing speech out of the bechinas exile of Egypt, out of the narrowness of the throat [meitzar ha'garon]. And this is accomplished through fasting, by which one cleaves to the achorayim [back-aspect] of holiness. For the fast is the bechinas achorayim — returning each time to the beginning, as one writes the Name Havayah in its achorayim form: Yud-Kuf and so on, each letter returning to the first letter. So too the fast — see there. For all beginnings are difficult, since at the beginning one goes out from one reversal to another reversal. And afterward one receives strength each time from the beginning, and so on — see there carefully in the ma'amar \"Vayasev Elokim.\" Now the birur of foods is to clarify them from animal food [ma'achal bihaima] to human food [ma'achal adam], as cited in the words of Rabbainu, may his light shine (in section 263), that there are foods which have not yet been clarified into human food and they cause great harm to the person — and therefore in Israel's eating, many mitzvos depend upon it, all in order to clarify them from animal food as above. And especially with bread, upon which many many mitzvos depend, as our Sages of blessed memory stated: ten mitzvos depend upon bread. For just as in the physical realm we see tangibly that grain is clarified through clarification after clarification, and all the clarifications are in order that it emerge from animal food to human food — for at first the grain is only grass and fodder which is animal food, and afterward it grows more until the human food within it appears, namely the grain kernels.
אות ב וע"כ מלין את התינוק ביום השמיני אחר שעברו עליו שבעה ימים שהם כנגד ז' ימי בראשית שהם בחי' ז' ימי הבנין שבהם נברא העולם שכולל כל הז' מדות שבהם טוב ורך כי יש ז' מדות בקדושהוכן להיפך כידוע כי את זלע"ז וכו'. וכל התאוות וכל החמדות שהם חיזו דהאי עלמא נמשכין מהז' מדות כידוע שמשם אחיזת הערלה שהוא בחי' עננין דמכסיין על עיינין שהם בחי' ז' גלדי עינא שנמשכין מבחי' שבעה אלה עיני ה' המשוטטין בכל הארץ שעל זה הזהירו אותנו רז"ל לבלי להסתכל מן הצד ח"ו רק לזכור בכל פעם שיש עין רואה כ"ש דע מה למעלה ממך עין רואה וכו'. וע"כ אנו מוזהרים עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך שיכווין עיניו ועפעפיו להביט לנוכח ביושר על התכלית. וזה עיקר נסיון של האדם הבעל בחירה שבשביל זה בא לעולם. כיכל התורה תלויה בעיניים כ,ש לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו'. וע"כ התורה מתחלת מבראשיחת שהוא בחי' תלת גוונין דעינא ובית עין. כיכל התורה נמשכת רק מהרשימו הנ"ל של הביטול כנ"ל בהתורה הנ"ל. ורק בשבי לזה בא האדם לעולם הזה שהוא מלא הבים ותאותשהם חיזו דהאי עלמא שהם רוצים לבלבל את הראות וכשהאדם מתגבר עליהם ומצמם את הראות שלא יסתכל עליהם רק מכוין את הראות להסתכל על התכלית עי"ז דייקא רואה את התכלית מה שאין המלאכים יכולין לראות ולהשיג. כי זה תכלית א"א לראותו ולהשיגו כ"א בסתמיו דעיינין דייקא. היינו דייקא כשעוברים בזה העולם העשי' הרחוק מאד מהתכלית בתכלית הריחוק ושם שם כשמתגברין לסתום עיניו כנ"ל ולכוונם אל התכלית שם דייקא יכולין לראותו ולהשיגו בבחי' מרחוק ה' נראה לי מרחוק דייקא. ע"כ בהכרח שיעבור על התינוק ז' ימי ערלה שהם בחי' ז' גלדי עינא וכו' כנ"ל. ומשם דייקאצריך לבטל עצמו אל התכלית שזהו בחי' צער המילה. שעי"ז הצער והכאב סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא ומעביר מעצמו עיקר הערלה בשרשה שהוא זוהמת הנחש עננין דמכסיין על עיינין שזהו בעצמו בחי' חתיכת הערלה בגשמיות וכנ"ל:
body {
אות ג וזהו בחי' בין המצרים שבוכין אז על החורבן. כי הבכי' הוא בחי' שסותמין עיניטו ומצטערין על שרואין גודל ריחוקינו מהתכלית עד שאפי' כשרוצין להסתכל לשם קשה מאד מחמת שנחרב בי תמקדשינו מחמד עינינו. ונתרחקנו מאבינו שבשמים כ"כ עד שמגודל הצער מורידין דמעות שהםחלקי הראות. (כשרז"ל ושבו העבים וכו' זה הראות שהולך אחר הבכי כמובא בדבריו ז"ל כ"פ). ועי"ז נדחה לחוץ פגם הראות של חיזו דהאי עלמא שעיקר בכייתינו על זה על שנמשכנו בראייתינו אחר הסתכלות על הבלי העוה"ז ועי"ז נתרחקנו כ"כ. ע"כ ע"י זאת הבכי' בעצמה שדוחין הדמעות חלקי הראות לחוץ עי"ז מגרשין מעצמו חיזו דהאי עלמא וזוכין להסתכל ביושר על התכלית. וזהו על אלה אני בוכי' עיני עיני יורחדה מים כי רחק ממני מנחם רחק דייקא. כי עיקר הנמחה מכל הצרות הוא הסתכלות על התכלי. ובעוונותינו שהסתכלנו מן הצד רחק ממני מנחם רחק דייקא כנ"ל. כי התכלית רחק מאד רק ע"י שעוצמין עיניו וכו' כנ"ל. עי"ז יכולין להסתכל לשם אבל בעונותינו הרבים שהסתכלנו מן הצד אנו רחוקים מהנחמה שהוא התכלית וכנ"ל. ועיקר הבכי' על שריפת התורה שנמסרו וכו'. כי עיקר הנחמה ע"י הביטול הנ"ל הוא ע"י התורה שממשיכין משם וכו'. ועי"ז יכולין בכל פעם בנקל לחזור ולהתבטל ולהסתכל על התכלית. כי באמת צריך האדם להסתכל תמיד לשם כמו אבות העולם וכו'. אך רוב בני אדם אין זוכין לזה. ע"כ נתן לנו את התורה שהיא נמשכת מהרשימה וכו'. וע"כ עי"ז כשעוסקין באמת ומשימין עיניו ולבו על התורה, עי"ז יכול לחזור ולהתלהב לבו להסתכל לשם. ועי"ז יחזור וימשיך חידושי תורה משם. וזה עיקר בחי' מעלת המחשבות שחושבין תורה וכו' וכן בכל פעם. אבל ע"י החורבן אבדנו הרבה. וע"כ צריכין לבכות הרבה על זהעד שיחזור וימשיך תורה משם שהוא עיקר הנחמה:
font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif;
וזהו קול ברמה נשמע נהי בכי וכו' מנעי קולך מבכי וכו' כי יש תקוה לאחריתך לאחריתך וכו'. כי כשאין יכולין לכוין הראות כנ"ל צריכין להתפלל ולצעוק הרבהוזה תלוי בזה. כי שלימות התפילה ע"י הסתכלות הנ"ל וכן הסתכלות הנ"ל ע"י דיבורי התפילה והתורה. וזהו בחי' עיון תפלה עיון דייקא. וזהו גודל המעלה לעשות מהתורות תפילות. וע"כ היום לעשותם ולא למחר כי במתים חפשי וכו'. כי שם בעוה"ב יתבטל אל התכלית בלי שום עשי' כי בזה העולם צריכין לקשר הרשמיו בכמה קשרים שזהו בחי' כלל המצות מעשיות. ועיקר הוא קשירת התפילין שהם עיקר הרשימו וע"כ הם עיקר הדביקו. וע"כ שבת שהוא מעין עוה,ב אין מניחין בו תפילין. כי אז מתקיימת הרשמיו של הביטול בלי עשי' שהוא קשר התפילין:
But still the psoles [refuse] which is chaff and straw — animal food — covers them, and one must clarify it through threshing and winnowing. And afterward one must grind it and sift it, and all these refinements are all in order to clarify it from animal food to human food — so too the ten mitzvos that depend upon bread, in order to clarify it spiritually from animal food to the bechinas human food. And therefore one is forbidden to eat new grain until the offering of the Omer, for it needs to be rectified and clarified beforehand from animal food as above. And the rectification is through the Omer — for the Omer comes from barley which is animal food, and they make from it specifically a korban. And it is known that all the korbanos are to subdue the animal force and elevate from the bechinas bihaima to the bechinas adam.
וזהו בחי' מילה בזמנה דייקא דוחא שבת שאז ביטול כל המלאכות הנמשכין מזוהמת הנחש:
And therefore through the Omer which comes from barley specifically — which is animal food — and they make from animal food a korban which is the bechinas adam, as is known — through this the animal force is subdued, and through this all the grains are clarified from animal food to human food, for the animal force is subdued and clarified and elevated to the bechinas adam through the offering of the barley Omer — making from animal food a korban as above. And therefore all the mitzvos of the Omer are called by the name hanafas ha'Omer [waving of the Omer], as written: \"And you shall do on the day of your waving the Omer\" [Leviticus 23:12] and so on — for it is the bechinas hanafah [waving]: waving and lifting and raising it above its level, from animal food to human food which is the bechinas korban as above.
וע"כ חסידים הראשונים הי' שוהים שעה אחת קודם התפילה כדי שיכוונו לבם למקום להסתכל על התכלית שעי"ז עיקר שלימות התפילה. ואח"כ שעה אחת להמשיך ולקשר היטב הרשימו שמשם התורה. וע"כ עי"ז באמת תורתן מתברכת ענ" לכי משם עיקר התורה כנ"ל ומלאכתן וכו' כי עי"ז מתבטלין כל המלאכות:
And this is accomplished through the hanafah itself — for the birur of foods is through emunah, and the hanafah is the bechinas emunah. For the hanafah is moving forward and back to the One to Whom the four directions of the world belong; moving up and down to the One to Whom heaven and earth belong. It follows that the hanafah is the bechinas emunah — believing that the totality of all six directions of the world is all from Him Yisborach, and everything is subjugated to Hashem Yisborach. And through this very thing one clarifies and elevates from the bechinas bihaima to the bechinas human food — which is the bechinas hanafas Omer s'orim as above.
וע"כ אחר המילה קורין שם להתינוק הנימול כי עיקר הנחמה מהצער אחר ששבין מהביטול שאז מתגבר הצער ביותר ואז עיקר הנחמה הוא ע"י התורה ששואבין מהזריחה של הביטול וכו' כנ"ל. וזה בחי' השם שקורין אז להתינוק כי השם הוא בחי' התורה כי אורייתא שמא דקוב"ה ומשם נמשכין כל שמות בני ישראל שכולם כלולים בהתורה כי קוב"ה וישראל ואורייתא כולא חד ע"כ ע"י השם שהוא בחי' התורה מחיין את התינוק מהצער והכאב וכנ"ל. וזה בחי' ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי ב' פעמים היינו בדמיך שהוא הצער והכאב הגדול שסובל בעת החיתוך שנשפך דמו והתיקון לזה לברוח אל התכלית וזהו בדמיך חיי כי שם מקור החיים כ"ש כי עמך מקור חיים וחזר וכפל ואומר לך בדמיך חיי זה בחי' החיות שממשיכין אחר הביטול שמנחמין ומחיין עצמן ע"י התורה שהוא החיים כ"ש כי הוא חייך וכו' וע"כ כפל בדמיך חיי ב"פ כי הא' מורה לברוח אל התכלית מתוך התגברות הדמים והדינים שמשם גודל הצער וזהו בדמיך חיי. כי שם בהתכלית מקור החיים וכנ"ל. ובדמיך חי הב' מורה להחיות עצמו ע"י התורה אחר ששבין מהביטול שזהו בחי' קריאת השם להתינוק אחר המילה וכנ"ל:
And this is done on the first day of the Sefirah — for the first day of the Sefirah is the bechinas beginning, for then one begins to go out from reversal to reversal: from the forty-nine gates of impurity to the forty-nine gates of holiness — which is the essence of the bechinas Exodus from Egypt — and afterward one receives strength from this beginning as above. And this is the bechinas counting of the Omer: that one must count the days that have passed together with the present day, in order to receive each day strength from the earlier days, to receive strength from the beginning which was difficult — to go out from reversal to reversal. And this is what one counts: \"today three days, four days\" and so on. And one does not say \"today is the fourth day of the Omer, today is the third day\" and so on — for the essential purpose of the counting is to return to the first day and to the days that preceded it, in order to receive strength from the beginning. Therefore one includes all the days that have passed and the present day together, saying \"four days, five days\" — in order to receive strength from the beginning as above. It follows that the counting of the Omer is the bechinas cleaving to the achorayim of holiness — namely returning each time to the beginning as above — through which one exits the exile of Egypt as above — through which emunah is completed — and through which is the birur of foods. And therefore on the first day one waves the Omer which is the bechinas birur as above. And this is done on the first day which is the beginning — which is the essence. And afterward one returns each time to the beginning which is the bechinas cleaving to the achorayim of holiness — through which the foods are clarified, which is the bechinas hanafas ha'Omer as above. And therefore on the night of the Omer reaping, many many nations that came against Israel suffered a great downfall. Also the downfall of Haman Amalek was on this day when he was hanged — for then is the essence of the subduing of the Sitra Achra through the power of the beginning, going out from reversal to reversal as above.
אות ד וזה בחי' סוד כוונת המילה כי מבואר בכתבי האריז"ל שכוונת המילה הוא להמשיך ולגלות החסדים למטה שלא יהי' סתומים למעלה מהחזה וכו' כ"ש שם ע"ש. והענין כי א"א לגלות החסדים כ"א ע"י בח'י המבאור לעיל בהתורה הנ"ל. שהוא ע"י שסותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ומסתכלין בו על התכלית האחרון הנצחי שעי"ז עיקר שלימות התפילה וכו' כנ"ל. כי לכאורה קשהמאחר שבאמת כלמה שהש, יעושהעם האדם הכל הוא לטובתו כשרז"ל שצריך האדם לומר כל מה דעבדי ןמן שמיא לטב עבדין א"כ למה צוונו הש"י להתפלל על הצרה ר"ל הלא כל היסורין והצרות ח"ו הם טובות גדולות באמת לזכותו על ידם לחיים נצחיים. אך באמת בוודאי מה שהש"י עושה להאדם הכל לטובה ואעפ"כ הוא צריך להתפלל ולבקש מהש"י לצאת מהצרה לרווחה כי עיקר בריאת העולם הי' בשביל האדם הבעל בחירה היינו שהש"י ברא את העולם שיהי' הכל נמסר ביד האדם שהאדם דייקא יעשה כלים וצנורות להמשיך שפעו וחסדו ית' למטה ובלא תקוני הכלים הנעשים ע"י האדם אין שפע החסד יכול לירד למטה כי אם ירד החסד קודם תיקוני הלכים יהי' בבחי' ריבוי השמן הגורם כיבוי הנר ואזי החסד נתהפך לדין קשה ח"ו ועיקר תקון הכלים הוא ע"י תרוה ותפילה והעיקר ע"י תפילה וכ,ש וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכו' כילא המטיר ה' וכו' ואדם אין ופרש"י שאדם אין להתפלל וכו' היינו כנ"ל. וע"כ קודם שמתפלל האדם בוודאי הוא טובה גדולהכל מה שבא על האדם אפילו יסורין ח"ו כי הלכ לטובתו כי לפי מעשיו אין יכול ירד לו שום שפע וחיות כ"א ע"י זה וגם זה בחסד גדול כי אם הי' משפיעין לו רק חסד בלא דין כלל הי' ח"ו בבחי' ריבוי אור משזיק יותר וכנ"ל. ע"כ עיקר התיקון ע"י התפילה ועיקר התפילה הוא בחי' המתקת הדינים שע"י התפילה הוא ממתיק הדינים ומתקן כלים שיוכל לקבל שפע חסדו ית' ואז דייקא יכול לבטל היסורין כי יוכל לקבל חסדו וטובתו יתברך הנצחיית בלא היסורין רק על ידי תיקוני הכלים שתיקן על ידי התפילה וכנ"ל. וע"כ עיקר תיקון התפילה הוא על ידי בחי' הנ"ל על ידי שמסתכלין על התכלית וכוללין כל התפילה בא' ששם כולו טוב וכנ"ל. כי בלא זהאין יכולין להתפלל כלל מחמת ענין הקשיא הנ"ל וכמו שהקשה במ"ר וכי נותנין לשוטה ותינוק מה שמבקשין למשל כשאחד יש לו עניות ח"ו או ייסורי הגוף ח"ו ומתפלל שיתן לו הש"י פרנסה ועשירות ובריאות הגוף וכו'. קשה ענין הנ"ל ואיך שייך להתפלל ואיך ישמע הש"י תפילתו ליתן לו פרנסה ובריאות וכו' הלא כוונת הש"י שנותן לו עניות וכו' הוא לטובתו כדי למרק עוונותיו שהוא טובה נצחיית וגם אולי כוונת הש"י מחמת שיודע שאם הי' לו פרנסה מכ,ש איזה עשירות יקלקל מעשיו ביותר כמ ושרואין בחוש כמה מקלקלים רוב העשירים מעשיהם והעושר שמור להם לרעתו אשר על זה התפלא שלמא המע"ה יש הבל וכו' עושר שמור לבעליו לרעתו וכי יש רעה גדולה מזאת כשנותנין לאדם איזה אלפים מטבעות לשחוק בהם בזה העולם הועבר כהרף עין ואח"כ הממון הורגת אותו ועוקרת אותו משני עולמות ח"ו וכ"ש בזו"ק חייכת בהון בעותרא בהאי עלמא ולבתר קטילת להון ר"ל. ע"כ עיקר תקון התפילה הוא ע"י הבחי' הנ"ל שצרייכן מקודם להכלל באחד ולהסתכל רק על התכלית ולידע ולהאמין שהכל לטובה. ואז דייקא יכולין להתפלל אח"כ על כל מה שצריך כי אז יכול להמשיך תיקונים מאור הרשמיו של הביטול שעי"ז יהי' נעשים כלים להמשיך בתוכם רוב שפעו וחסדו שעי"ז יכול לקבל פרנסה ועשירות ובריאות ובני חיי ומזוני וכו' והכל יהי' לטובה מאחר שכבר תיקן כלים כראוי לקבל בהם שפע החסד וזהו בעצמו הענין המבואר בהתו' הנ"ל שאח"כ כששביןמהביטול מכבין צמאון הנפש מהיסורין ע"י התורה שמקבלין מהרשמיו כ"ש שם ע"ש היטב כי כל התורה שמקבלין וממשיכין משם מהרשימו של הביטול הנ"ל צריכין להמשיכה ע"י תפילה ותחנונים וכמבואר בדבריו ז"ל בכמה מקומות בהתור' ראיתי והנה מנורת זהב סי' ח'. ע"פ ומעין מבית ה'יצא ובהתו' ט' תקונין וכו'. וכן מובן בהתו' הזאת שמתחיל לדבר לעשות אחד מכל התפילה ע"י ההסתכלות על התכלית. ואח"כ מסיים שע"י ההסתכלות על התכלית ממשיכן תורה מהרשימו ע"ש. אך באמת הכל אחד כי תורה ותפילה תלויים זה בזה כי הארת הזריחת הרשימו הקדושה והנוראה הנ"ל שנשארת מהביטול צריכין תחילה להמשיכה על עצמו ולקשרה בגופו היטב ע"י תפילה שהיא בח'י שורש ומקור המעין הנמשך מהרשימו הנ"ל. ואח"כ מתפשט המעין ונעשה מזה חידושי תורה ועי"ז מקרר ומבטל היסורין. כי ע"יהתפילה והתורה נעשים כלים שעי"ז יכולין לקבל שפע חסדו לטובה לחיים נצחיים ולא לרעה ולמות מיתת עולם ח"ו עי"ז וכנ"ל וע"כ באמת אין אדם יודע איך להתפלל כ"א צדקי אדור האמתיים וכשרז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם כי א"א להביא אל התכלית כ"א הצדיק האמתי שהוא בבחי' בעל השדה הנאמר שם בתחלית התורה הנ"ל שהוא מסתכל על כל מי שרחוק עדיין מהתכלית ואין תפילתו כלולה באחד שיראה להביאו אל התכלית שתהי' תפילתו כלול באחד ע"ש. וע"כ שלמה בעת שהתפלל כשנגמר הביהמ"ק שישמע הש"י תפילת ישראל המכוונים דעתם לשם אמר בפירוש ונתת לאיש ככל דרכיו אשרתדעאת לבבו וכו' וכשפרש"י שם אם אתה יודע שהוא משחית בממונו את חבירו אל תתן לו ע"ש. וע"כ באמת יש בזה נפלאות תמים דעים ואין מי שיודע להתפלל כראוי כ"א צדיקים האמתיים כנ"ל ושאר בני עולם צריכין לקשר תפילתם להצדיקים הנ"ל והם יעלו תפילתם כראוי שימשיכו להם שפע מה שצריכין בני חיי ומזוני וכו' באופן שלא יזיק להם לנצח ח"ו רק אדרבא ע"י השפע דייקא יתתקנו וישווב אל ה' וזה שדקדק שם שלמה בתפילתו כיאתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם למען ייראוך כל הימים וכו' היינו שביקש שימלא הש"י תפילת ישראל מה שמבקשים אבל יהי' רק לטובה שיזכו ליראה מלפניו ית' עי"ז וכנ"ל. רק על הנכרי התפלל ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי וכו' ופרש" ישם כדי שלא יקרא תגר וכו' ובשביל זה מתפללין לפעמים הצדיקים על הרשעים והרחוקים הבאים אליהם שיהי' להם עשירות והכל בשביל קדושת השם כדי שלא יקראו תגר ויקלקל להם יותר וע"כ באמת יש בענין זה של התפילה נפלאות ונסתרות הרבה וע"כ באמת אסור להתעקש ולדחוק עצמו על שום דבר בתפילתו רק אם יתן הש"י יתן ואם לאו לאו כ"ש בהתו' ט' תקונין. כי אולי א"א למלאות בקשתו אפי' ע"י התפלה כי יזיק לו יותר ח"ו כשימלאו בקשתו וכנ"ל ואם ידחוק ויתעקש בתפילתו יכול להיות שיטריח את הש"י עד שימלא בקשתו כי בשביל זה ברא את האדם שיהי' כח בתפילתו להמשיך כל ההשפעות כנ"ל. אבל לא יהי' לו לטובה כי אין כח בתפילתו לתקן הכלי שצריך לקבלת השפע שוא רוצה:
font-size: 16px;
אות ה נמצא כל זמן שאין האדם מתפלל אזי החסרוונת שלו הם לו לטובה גדולה כנ"ל. ואעפ"כ צריכין תפלה כי ע"י התפלה מתקן כלים כראוי שעי"ז יוכל למלאות כל החסרונות שלו ולא יזיק לו השפע כלל מאחר שכבר נתתקנו כלים לקבל שפע החסד ואזדייקא אחר שהתפלל כראוי תבא לו השפע לטובה ולברכה כנ"ל. אבל עיקר התפלה צריך שתהי' באמת בשביל תכלית הנצחי כיעיקר שלימות התפלה הוא רק כשמסתכלין על התכלית וכנ"ל. וזה בחי' מה שאיתא שעיקר התפלה צריך שתהי' בשביל חסרון השכינה כביכול וכן כתוב בהתו' להמשיך שלום על משרז"ל ושקלית לסלתאי ואנחי בכוותא דרקיע וכו' שעיקר התפילה יהי' לצורך הנשמה אפי' רפאינו וברך עלינו וכו'. וזהו בעצמו מה דאיתא שעיקר התפילה יהי' על חסרון השכינה כנ"ל. כי כל החסרונות של הנשמה הם חסרון השכינה כי הנשמה הואחלק השכינה כיבכול כידוע היינו כנ"ל שעיקר התפילה צריך שהתי' בשביל התכלית כגון כשמתפלל על פרנסה ועשירות יתפלל שהש"י יתן לו פרנסה או עשירות בזההאופן שייטיב מעשיו עי"ז ויתקן ולא יקלקל ח"ו עי"ז וכן בכל מה שמבקש ומתפלל וכנ"ל. וע"כ סידרו לנו חכמינו ז"ל סדר התפילה בסדר נפלא שבתחילה צריכין לסדר שבחו של מקום בג' ראשונות. ואח"כ מתפללין על צרכיו בי"ג אמצעות ואין מתחילין להתפלל מיד על צרכיו כי תחילה צריכין לסדר שבחו של מקום ומזכירין בתפילה עוצם חסדיו יתב' בברכה ראשונה ששם עיקר כוונת התפילה כשארז"ל היינו בח'י הנ"ל שבתחילה משבחין אותו ית' בעוצם חסדו שהוא ית' עושה חסד תמיד וכל מה שעושה הכל לטובה כמו שאומרים שם גומל חסדים טובים וכו' עד מלך עוז ומושיע ומגן היינו שבוודאי כל מה שעושה הש"י הכל חסד גדול וטוב אמתי ונצחי. ואח"כ מתחילין אתה גבור שהוא כנגד מדת הגבורה דקודשה שש םעיקר תיקון הכלים כידוע ושם מזכירין בגורותיו ונפלאותיו שיכול לתקן הכל כמו שאומרים שם אתה גבור לעולם אד' שהו אכעין מה שפרש"י ע"פ ואתה מרום לעולם ה' שפירש שם לעולם ידך על העליונה היינו כנ"ל כי כוונתו תמיד לטובה הנצחיית וזהו מחי' מתים אתה ואז עיקר התכלית הנצחי וכל מה שהש"י מגלגל עם האדם הכל לטובתו הנצחיית אחר התחי'. וזהו רב להושיע שהשש"י הוארב להושיע שהוא מרבה ישועות לכל אדם בכל עת. וזהו שמזכירין כל פרטי חסדיו ית' שהוא מכלכל חיים בחסד מחי' מתים וכו' סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקיים אמונתו לישיני עפר וכו'. היינו שהש"י עוזר תמיד הן בענין פרנסה הן בענין רפואות וכו'. כי הוא מצמיח ישועות תמיד וכמו שאומרים בסוף הברכה הזאת מי כמוך וכו' מלך ממית ומחי' ומצמיח ישועה וכו' רק מה שפעמים נתעכב שפע הפרנסהאו של הרפואה וכו' הכל הוא לטובהכי כוונתו ית' לטובה ולחסד נצחי תמיד. וע"כ כופלין כ"פ בברכה זאת הזכרת תחיית המתים שזהו עיקר כלל הברכה שבה מתחיל ובה מסיים מחי' המתים. וא"כ קשה לכאורה מה שייכות יש לשאר הפרטים של צרכי הגוף בעוה"ז שהזכיר בברכה זאת שהם פרנסה ורפואה וכו' אך באמת ע"פ הנ"ל הלכ ניחא כי הכל אחד כי עיקר התכלית יזכה כל א' לאחר התחי'. וע"כ הזכיר בברכת התחי' כל החסדים פרטיים הש"י עושה עם האדם בזההעולם וחוזר ושונה ומזכיר בכל פעם ענין התחי' לומר שכל החסדים שהש"י עשוה עם האדם בזההעולם הכל הוא באופן שיצמח לו עי"ז טובה וחסד נצחי אחר התחי' שהוא התלכית וממילא יבין כל אחד שמזה נמשך מה שלפעמים נתעכב השפע אצל א' הן בפרנסה הן בשאר הצטרכות כי הכל לטובתו הנצחיית אחר התחי' כי הוא ית' בוודאי כל יכול ןויכול לפרנס הכל ברווח וליתן לכ"א עשירות גדול ורפואה בכל עת כי הלא הוא ית' המכלכל חים וכו' ורופא חולים וכו' אך מה שמתעכב השפע לפעמים הוא מחמת שהוא מכלכל חיים בחסד באופן שיתקיים מחי' מתים ברחמים רבים וכן הוא ית' סומך נופלים ורופא חולים ומתרי אסורים באופן שיקיים אמונתו לישיני עפר היינו כנ"ל. וע"כ נסמך אצל הפרנסה בפרטיות הזכרת תחיית המתים לפניו ולאחריו כ"ש מחי' מתים אתה וכו' מוריד הגשם או מוריד הטל שהוא המשכת הפרנסה. וכן תיכף אח"כ מכלכל חיים בחסד מחי' מתים וכו'. כי בענין הפרנסה מתעקם לב האדם ביותר וקשה לו בכל פעם על עיכוב הפרנסהבפרט בימי הגלות שפרנסת ישראל בפרט פרנסת הכשרים נתמעטה מאד וגם כי הפרנסה מוכרח האדם אליו בכל יום יותר משארי הבקשות. וע"כ הזכרי אצל הפרנסה ביותר הזכרת תחיית המתים לומר שהש"י מכלכל ומפרנס כל האדם אך הוא ית' מסיבות מתהפך בפרנסתו שמפרנס ומכלכל החיים. שיהי' באופן שיחי' מתים וכו' דהיינו שיזכו לתכלית הנצחי וכנ"ל. ותיכף אח"כ אומרים קדושה וברכת אתה קדוש שזהו בחי' עצם התכלית שיזכו ישראל אחר התחי' שיקדישו שמ וית' בכלל כל הקדושים אש יהללוך סלה אשרי הזוכה לזה. ואחר שמסדרין שלש ראשונות שמסדרין שבחו של מקום שעי"ז מודים ומודיעים שהש"י גומל חסדים טובים תמיד וכל מה שעושה הכל לטובה בשביל התכלית הנצחי וכנ"ל אח"כ מתחילין להתפלל על צרכיו כי רק עתה שייך להתפלל על צרכיו אחר שכבר הודינו שהכל לטובה כיהוא ית' כל יכול כנ"ל. רק אנו מתפללין על צרכינו כאשר ציוונו כדי לעשות כלים לקבל השפע כנ"ל. כי גם כוונתינו בתפילותינו הוא רק בשביל התכלית הנצחי רק שאנו צריכים להתפלל בפינו כדי לעשות כליטם כנ"ל. וכ"ש בהתו' ואתם תהי' לי וכו' ע"פ ויברך אתכם כאשר דבר לכם. וע"כ בברכות האמצעיות אנו מתחילין תחילה לבקש על הדעת שיחננו מאתו דעה וכו' ואח"כ מבקשין השיבנו לשוב אליו תב' ואחר כך על סליחת עוונות שכל אלו התפילות הם רק בשביל התכלית. ואח"כ אנו מתפללין על צרכי הגוף שהם רפאינו וברך עלינו וכו'. כי באמת גם צרכי הגוף שאנו מתפללין כל כוונתינו בשביל הנשמה כדי שנוכל ע"י בריאות הגוף וע"י ברכת הפרנסה וכו' לעסוק בתורה ולקיים מצותיו ית' כי עיקר התפילה צריכה להיות רק בשביל התכלית הנצחי וכנ"ל. וע"כאנו אומרים ק"ש קודם התפילה. כי ע"י קש"ש אנו נכללין באחד ואז דייקא יכולין להתפלל וכנ"ל:
line-height: 1.85;
אות ו וזה בחי' כוונת המילה הנ"ל שהוא לגלות החסדים הסתומים למעלה להמשיכן למטה למקום גילוי החסדים היינו כנ"ל. כי על ידי מצות מילה שעל ידי זה נכללןי באחד על ידי עוצם הכאב של התינוק שעי"זמעצים עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי שזהו בעצמו בחי' חיתוך והעברת הערלה וכו' כנ"ל. עי"ז ממשיכין ומגלין החסדים למטה שאז עיקר המשכת החסדים בעולם כידוע בכוונות שכל זמן שהחסדים סתומים למעלה אין החסדים נמשכין בעולם רק כשזודין לתקנם עד שימשיכו אותם במקום הגלוי שאז מאירין ומתפשטין בעולם ולכאורה קשה א"כ מדוע נקאאים בשם חסדים כל זין שהם סתומים כי הלא עיקר חסדו ית' הוא כשעושה חסד עם הבראוים שזהו מדת החסד אבל כל זמן שהם סתויים ואינם מתגלים למטה והשפע של החסד אינ מתפשטת עדיין מדוע נקראים בשם חסדים אך ע"פ הנ"ל למובן הדבר היטב. כי מה שהחסדים סתומים ואינם מתפשטים למטה הוא רק מחמת שעדיין לא זכינו לתקן כלים כראוי בשביל קבלת החסדים וע"כ אז אדרבא זהו עצם החסד מה שהחסדים סתומים למעלה ואין נשפע מהם למטה כ"א מעט דמעט כידוע כי זה לטובה גדולה כי מאחר שעדיין אין כלים לקבל זהו חסד גדול שהם סתומים ואין נמשך מהם למטה כ"א מעט מאד כדי שלא יזיק ריבו השפע ח"ו וכנ"ל. וע"כ ע"י מצוות מילה שעי"ז סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא שזהו בחי' העברת הערלה ונכלל באחד ואח"כ שב משם בבחי' רצוא ושוב שזהו בחי' קריאת השם להתינוק שהוא בחי' המשכת התורה וכנ"ל שעי"ז מתקנים הכלים לקבל שפע החסד ע"כ ממילא נמשכין ונתגלין החסדים הסתומים מאחר שכבר נעשו כלים לקבל וכנ"ל. כי עיקר תקון הכלים לקבל שפע החסד הוא ע"י הביטול הנ"ל שעי"ז ממשכיןי תורה מהרשמיו של הביטול שעל ידי זה עיקר תיקון הכלים וכנ"ל:
color: #1a1a1a;
אות ז וז"ש בזוה,ק צווחין ככלבים הב לן מזונא הב לן חיי וכו'. כי עיקר התפילה על בני חיי ומזוני וכו'. צריך להיות בשביל התכלית וכנ"ל. וזה שסיים שם ולא שאלין על מזונא דשכינתא וכו' היינו שצריכין לשאול ולהתפלל רק על תקון הנפש שהוא התכלית שהוא עליית השכינה:
background: #fdfaf5;
אות ח וזשארז"ל חסידים הראשונים הי' שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם למקום היינו שהי' שוהין שעה קודם התפלה כדי לכוין לבם ודעתם להש"י לבטל עצמן באור הא"ס דכי לכלול תפלתם באחד שזה עיקר שלימות התפילה כנ"ל וז"ש שם בגמ' שהי' שוהין שעה א' קודם התפלה ושעה א' אחר התפלהכי גם אחר התפלה הי' שוהין שעה אחת כדי להמשיך ולקשר היטב אור הרשימו בדעתם ולבם שעי"ז מקררין ומבטלין כל היסורים וממלאין ומשלימין כל החסרונות כי משם כל תקון הכלים לקבל כל ההשפעות טבוות וכנ"ל. וזהו שמקשו שם וכי מאחרש הי' שוהין ט' שעות בתפלתן תורתן מתי נעשית ומלאכתן מתי נעשית ותירצו מתוך שהי' חסדיים תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת היינו כנ"לשמחמת שהי' שוהין שעה קוה,ת שעי"ז זכו לבחי' ביטול הנ"ל שעי"ז עיקר שלימות התפילה כנ"ל. וכן אחר התפלה שהוא שעה אחת כדי להמשיך ולקשר היטב אור הרשימו בלבם שמשם נמשכת כל התורה ומשם תיקון כל הכלים לקבל כל הברכות וכל ההשפעות ע"כ בוודאי היתה תורתן משתמרת כי משם נמשכת כל התורה כנ"ל. ועי"ז היתה מלאכתן מתברכת כי משם נמשל כל ברכת השפע ע"י תקון הכלים שנמשכין משם שזהו בחי' ויברך אתכם כאשר דבר וכו' וכנ"ל. וע"כ הם נקראים חסידים ע"ש החסד כי רק הם יודעים איך להמשיך החסדים ולגלותם למטה מחמת שהם יודעים לתקן הכלים כראוי ע"י הביטול שלהם ברצוא ושוב וכנ"ל:
max-width: 860px;
Loading comments…