Segment 2
אות א ע"פ המאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וכו' בליקוטי הראשון בסי' י"א עיי"ש כל המאמר:
And therefore the father must toil to learn Torah with his son and his grandson — in order to make known to them the Torah, which is the aspect of zikaron , in order to clarify them from ra ayin and from the power of the medameh . For upon him rests the matter of clarifying his son and his grandson from the two aforementioned klipos , and to introduce in them the zikaron of kedushah , which is the aspect of making known the Torah, as mentioned above.
Segment 3
והכלל כי ע"י שמירת הברית בב' בחינות בבחי' יחודא עילאה ויחודא תתאה דהיינו שמירת הברי תשל הצדיקים שזווגן משבת לשבת ושמירת הברית של ההמון עם שזווגן בששת ימי החול. אבל עכ"פ הם שומרים את בריתם ע"פ התורה שאינו יוצא מדיני התורה וע"י שמירת הברית בשלימות בב' בחינות הנ"ל עי"ז זוכין לענוה שהוא בחי' כבוד בשלימות דהיינו למעט בכבוד עצמו ולהרבות כבוד המקום וכן להיפך ע"י ענוה זוכין לשמירת הברי תכי כ"א תלוי בחבירו וע"כ כבוד בשלימות זוכין לדיבור המאיר בתורה וע"י דיבור המאיר בתורה דהיינו ע"י שלומדין התורה ומוציאין בדברי תורה בפה בפירוש עי"זמאיר לו הדיבור לכל המקומות שצריךם הוא לעשות תשובה עד שזוכה לתשובה המשקל ממש. ועי"ז זוכה לצאת ממדריגה פחותה ושפלה ובכל פעם ע"י כל תשובה ותשובה עי"ז יוצא ועולה מדרגא לדרגא. עד שזוכה לבא לתבונת התורה לעומקה וכו' ע"ש כל זה היטב:
And this is what is said there in this verse: "Only guard yourself and guard your soul very much, lest you forget the things that your eyes saw, and lest they depart from your heart all the days of your life, and you shall make them known to your sons and your sons' sons" (Deuteronomy 4:9) . For the primary making-known to his son and grandson is only for the sake of guarding the zikaron well, so that it should not be forgotten — as it is written previously, "lest you forget the things that your eyes saw." "That your eyes saw" specifically — that one should not fall into shikchah , G-d forbid, which is the blemish of the eyes, such that one could forget the things that he saw with his own eyes.
Segment 4
וזה בחי' חנוכה כי נר חנוכה זה בחי' דיבור המאיר בתורה הנ"ל שזה בחי' האור של נר חנוכה כי נר מצוה ותורהאור כי עיקר נר חנוכה הוא לחזור ולהמשיך אור התורהכי המלכות יון הרשעה עמדו על ישראל להשכיחם תורתך וכו'. ע"כ אנו צריכין לחזור ולהמשיך אור התורהבחי' דיבור המאיר בתורה שזהו אור הנר של חנוכה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה סמוך לפתח בחי' אור בחי' (תהלים קיט) פתח דבריטך יאיר וע"י הארו הזה של נר חנוכה שהוא בחי' דיבור המאיר בחי' הררת הכבוד שעי"ז זוכין לדיבור המאיר בחי' והארת האירה מכבודו כמבואר שם במאמר הנ"ל עי"ז זוכין לתשובה כי הדיבור מאיר לו לכל המקומות שצריך לעשות תשובה ועי"ז זוכה לצאת ממדריגה פחותה וכו' וזה בחי' מה שמדליקין נר חנוכה למטה מעשרה טפחים. שזה בחי' שממשיכין האור בחי' דיבור המאיר שיאיר אפילו במדריגות התחתונות להאיר גם לאלו שנפלו לשם למדריגות התחתונות שזהו בחי' למטה מעשרה שאין השכינה שורה שם כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ועכשיו ע"י מצוות נר חנוכה שהוא בחי' נר מצוה ותורה אור בחי' דיבור המאיר כנ"ל עי"ז מאיר האור אפי' במדרגות אלו התחתונות עד שזוכין לראות לצאת ממדריגה פחותה ושפלה ולעשות תשובה שלימה ולבא לתבונות התורה לעומקה כנ"ל. וזה מה שמובא שם במאמר הנ"ל. על מארז"ל אמרי אנשי למתא ירקא ירקא שקול. ירקא הוא בחי' תשובה בחי'וירק את חניכיושאורקין בפרשת שופטים שהואבחי' תשובה כ"ש שם מי האיש הירא וכו'. וזה בחי' חנוכה שהוא בחי' תשובה שזוכין ע"י האור של הנר חנוכה שהוא בחי' וירק את חניכיו שהוא לשון חינוך בחי' חנוכה כשארז"ל שחנכן במצוות דהיינו בחי' תשובה כי כשאדם מתחיל לעשו תתשובה זהבחי' חנוכה שמחנך עצמו בעבודת ה' וזה זוכין ע"י דיבור המאיר בתורה שהוא בחי' נר חנוכה כנ"ל:
And therefore the Torah warned to guard oneself from this, and to guard oneself from shikchah , which is the death of the heart, in the aspect of "and lest they depart from your heart all the days of your life." Rather, to strive to merit the zikaron , l'adbaka machashavta b'alma d'asei — through which one merits a ben zachar , for the son and the grandson, in the aspect of "and you shall make them known to your sons and your sons' sons," as mentioned above.
Segment 6
אות ב וע"כ נר חנוכה אסור להשתמש לאורה כי עיקר הדיבור המאיר הוא ע"י שלימות הכבוד דהיינו ע"י שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום וכו' כמבואר שם במאמר הנ"ל. וזה בחי' שאסור להשתמש לאורה של נר חנוכה כי האור של נר חנוכה הוא בחי' הארת הכבוד שעי"ז מאיר הדיבור של התורה כנ"ל וע"כ אדור להשתמש לאורה כי אסור להשתמש באור הכבוד של התורה הקדושה בחי' ודאשתמש בתגא חלף כי אסור ליקח לעצמו שום הנאה ותשמיש מכבוד התורה וכשרז"ל ולא תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בה וכו'. רק צריכין להחזיר כל הארת הכבוד להש"י לבד:
And this is what our Sages of blessed memory said: "Whoever is a talmid chacham , and his son is a talmid chacham , and his grandson is a talmid chacham — the Torah will never cease from his descendants, as it says, 'They shall not depart from your mouth'" etc. For when he is a talmid chacham and his son and grandson are talmidai chachamim , this is the primary fulfillment of the Torah, which is the aspect of zikaron — for the primary clarification of the zikaron is through ben and ben haben , as mentioned above. And since he has merited zikaron in completeness, the Torah will never be forgotten from his descendants — for he has already merited zikaron in completeness, as mentioned above.
Segment 8
אות ג וזה בחי' ההלל של חנוכה. זה בחי' כבוד בשלימות שהוא בחי' למען יזמרך כבוד ולא ידום כמבואר במאמר הנ"ל. למען יזמרך כבוד זהו בחי' הלל שמזמרין ומהללין ומגדלין כבוד שמו יתב'. וע"כ זה פסוק למען יזמרך כבוד הוא הסיום של מזמור שיר חנוכת הבית שהוא בחי' חנוכה שהוא חנוכת הבית כמובא. שאז גומרין את ההלל בחי' למען יזמרך כבוד ולא ידום שזהו בחי' כבוד בשלימות. שעי"ז מאיר הדיבור בתורה שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל. וכבוד בשלימות זוכין ע"י שמירת הברית בב' בחינות כנ"ל. שהם בחי' יחודא עילא ויחודא תתאה. שזהו בחי' שמע ישראל וברוך שם וכו' שהם יחודא עילאה ויחודא תתאה. וזהו בחי' חנוכה חנ"ו כ"ה דהיינו כ"ה בכסליו אינון כ"ה אתוון דיחודא שמיחדין ישראל בכל יומא בשמע ישראל. וע"כ אז מדליקין נר חנוכה שהוא דיבור המאיר שזוכין לזה ע"י כ"ה אתוון שמע ישראל בחי' יחודא עילאה גם שם חנוכה הוא לשון חנוך מט"ט. כמו כמ ושכתב רבינו זכרונו לברכה במקום אחר. וחנוך מט"ט זה בחי' יחודא תתאה של ששת ימי החול שאז שולטנותי' דחנוך מט"ט. נמצא שחנוכה כלול מיחודא עילאה ויחודא תתאה היינו שממשייכן הארה מיחודא עילאה ליחודא תתאה מהגדולים במעלה לההמון והקטנים היינו שבכ"ה בכסליו שהוא בחי' כ"ה אתוון דיחודא בחי' יחודא עילאה אז ממשיכין ההארה של חנוכה שהוא בחי' חנוך מט"ט כדי להאיר גם בהקטנים במעלה שיזכו ג"כ לקדושה וטהרה לבחי' שמירת הברי תבבחי' יחודא תתאה שהם מקבלים קדושהזו המצדיקים שבדור הגדולים במעלה שהם בחי' יחודא עלאה כי יחודא תתאה בחי' מט"ט בחי' ששת ימי החול עיקר קדושתם הם מקבלים משבת מבחי' יחודא עילאה וזה ממשיכין בחנוכה כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לדיבור המאיר שהוא בחינו תנר חנוכה כנ"ל:
And this is what the Tosafos explained there: "And this is when they see each other." For the primary zikaron depends on tikun ha'einayim , as mentioned above. And therefore, when one merits seeing with his own eyes his son and grandson as talmidai chachamim — which is the aspect of the rectification of the zikaron in completeness, in the aspect of "and as a remembrance between your eyes" — then he is saved from shikchah , and the Torah will never cease from his descendants forever etc., as mentioned above.
Segment 10
אות ד וגם עיקר הארת הכבוד הוא ע"י הט"ל אורות שהם בחינו תמלאכת המשכן שהי' בו כל הלמ"ט מלאכות בבחי' טל אורות כמבואר היטב במאמר הנ"ל. וזהו בחי' חנוכהשהוא חנוכת הבית המקדש שכלולים בו הל"ט מלאכות בבחי' ט"ל אורות שעי"ז עיקר הארת הכבוד בשלימות. שעי"ז זוכין לדיבור המאיר שהוא בחי' נר חנוכה כנ"ל. וע"כ נוהגיןלומר ויהי נועם אחר הדלקת נר חנוכה כי ויהי נועם נאמר בעת הקמת משה את המשכן כשארז"ל שברכם משה שתשרה שכינה במעשה המשכן ובמעשה ידיהם כשארז"ל שזהו מה שנכפל בפסוק זה ומעשה ידינו כוונה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. כי הכל אחד באמת כי צריכין שיהי' מעשה ידיו של אדם. דהיינו כל העסקים והמלאכות והמו"מ שלו שכולם כלולים בל"ט מלאכות שיהי' מזדככים ויהיו נעשים בקדושה ובטהרה גדולה עד שיהיו כל עסקיו בבחי' מלאכת המשכן בבחי' ט"ל אורות כנ"ל. שהוא נועם ה' וע"כ כללם משה יחד הברכה במעשהידיהם והברכה במעשה המשכן כיהכל אחד כנ"ל. וע"כ אומרים ענין ברכה זו דהיינו ויהי נועם וכו' בשעת הדלקת נר חנוכה כי נר חנוכה הוא בחי' דיבור המאיר בתורה שהוא בחי' ט"ל אורות בחי' ל"ט מלאכות דקדושה של מלאכת המשכן והביהמ"ק כנ"ל שזהו בחי' חנוכה שהוא בחי' חנוכת הבית המקדש כי אז קורין פרשת הקמת המשכן שהוא ויהי ביום כלות משה וע"כ אומרים אז ויהי' נועם שנאמר בעת הקמת המשכן כדי לזכות לתקן הל"ט מלאכו תבבחי' ט"ל אורות בבחי' משכן בבנינה וכנ"ל:
And this is the aspect of the five remembrances ( chameish zechiros ) — all of which are the aspect of guarding the zikaron of kedushah , that is, l'adbaka machashavta b'alma d'asei .
Segment 12
אות ה וזה בחי' כלאי אילן שאין בהם איסור כלאים כ"א בהרכבה. אבל שאר כלאים אין נוהג בןה ומותר לערב זרעי אילן עם שער זרעים ולזרוען כמבואר בש"ע כי מבואר שם במאמר הנ"ל מה שארז"ל בשעה שאמר הקב"ה לאילנות למיניהם נשאו דשאים ק"ו בעצמן ומה אילנות שהם גדולים ואינם תכופים נצטוו שיצאו למיניהם אנו שאנו קטנים ותכופים מכ"ש שצריכים לצאת למיניהו. ופירשו רבינו ז"ל שם שהוא בחי' הנ"ל בחי' שמירת הברית בב' בחי' הנ"ל. היינו שהקטנים במעלה שזווגן בששת ימי החול צריכין להיות נשמרים מאד בשמירת הברית שעכ"פ לא יהי ופוגמין בברית ח"ו והם צריכין ללמוד ק"ו מהגדולים במעלה. וזהו בחינות ומה אילנות שהם גדולים ואינם תכופים היינו גדולים במעלה שהם בחי' אילנו תשאינם תכופים כי זווגן רק משבת לשבת ואעפ"כ נצטוו למיניהם שהוא בחינות שמירת הברית כ"ש ושמרו בנ"י את השבת שהוא ר"ת ביאה שהוא בחי' זווג משבת לשבת כמובא בכתבי האריז"ל היניו שגם אותם הזהיר הש"י ושמרו וכו' שישמרו את עצמן מאד שלא לפגום בברית ח"ו אע"פ שאינם תכופין בזווגן כ"ש הקטנים במעלה שהם קטנים ותכופים שזווגם תכופין גם בששת ימי החול עאכ"ו שצריכים לשמור למיניהם דהיניו שמירת הברי תשעכ"פ לא יצאו מדיני התורה ח"ו וכו' ע"ש. וזה בחי' מ"ש לעיל שיחודא תתאה מקבל מיחודא עילאה היינו ההמון עם הקטנים מקבלין שמירתם וקדושתם מהגדולים במעלה כנ"ל. וע"כ לא הזהיר הש, יאת הדשאים שהם בחי' הקטנים שיצאו למיניהם רק הזהיר להאילנות שהם בחינות גדולים והקטנים צריכים ללמוד ק"ו מהגדולים כי הקטנים צריכים רק ללמוד מהגדולים היינו כי עיקר שמירתם וקדושתם הם מקבלין רק ע"י הגדולים שלומדין מהם ומקבלין מהם הקדושה והשמירה וזה בחי' מה שבאילנות אין שום איסור כלאים לזריעה בארץ רק כשגדל ונעשהאיל ןאז יש בו איסור כלאים דייקא דהיינו איסור הרכבה בשאינו מינו כנ"ל כי האילנות הם בחי' הגדולים והצדיקים שהם אינם צריכים שמירה כ"כ כי הם בבחי' לא יאונה לצדיק כל און ועיקר שמירתם מה שהם צריכים אעפ"כ לשמור עצמן מאד כנ"ל שגם הגדולים צריכים לשמור עצמן בשמירת הברית עיקר שמירתם הוא רק מגדלות כמבואר במאמר הנ"ל שגדלות וניאוף תלוי זה בזה וע"כ הצדיקים שהם בבחינות אילנא רברבא שכבר זכה לתכלית הקדושה בשלימות לבחי' יחודא עילאה. בודאי אינו מתירא עוד מהיצה"ר בתאוה הגשמיות ח"ו ועיקר שמירתו הוא רק מגאות שהוא בחי' ניאוף כנ"ל. וזהו שנרמז בדין הנ"לשל כלאי אילן כי אין בהאילנות כלאים בזריעה בארץ כי כשזורעין זרעים של האילן בארץ אין בו איסור כלאים היינו כשהצדיק שהוא בחי' אילן כנ"ל כשהוא בבחי' קטנות ושפלות בחי' ונפשי כעפר לכל תהיה אז אין בו איסרו כלאים כלל כי אז אין צריך לשמור עצמו כלל כי בוודאי לא יתדבק ולא יתערב עמו מין אחר כילא יאונה לצדקי כל און ומחמת זה יכול הצדיק להוריד עצמו למדריגות התחתונות לעסוק עם ההמון עם להמשיך להם קדושה ולהחזירם בתשובה כיהוא אינו מתירא שלא יתאחז בו ח"ו איזה פגם מהם כילא יאונה לצדי כל און כנ"ל. ועיקר שמירתו הוא רק מגאות כנ"ל:
For the remembrance of the deed of Miriam , who spoke lashon hara against Moshe Rabbeinu, peace be upon him — this is the aspect of subduing the medameh , which comes through lashon hara , as mentioned above.
Segment 13
וזהו בחי' איסור הרכבה באילן כי כשהאילן יוצא וגדל מן הארץ אז צריכין לשמרו מלהרכיבו במין אחר. היינו כשהצדיק נתגדל למעלה אז עיקר שמירתו שהיי' למיניהו שהוא בחי' שמירת הברית כי אז צריך שמירה גדולה שלא יהי' נתפס בגדלןות ח"ו שהוא בחי' פגם הברית אבל כשהוא בבחי' קטנות בבחי' זרעים הנזרעים בררץ אז אין צריך שמירה כלל כנ"ל כי עיקר שמירתו הוא כשנתגדל למעלה כמו אילן הגדל מן הארץ ועולה למעלה שאז צריך שמירה שיהי' למיניהו שלא יהי' נתפס בגאות ח"ו שהוא פגם הברית רק ילך ויגדל למעלה מעלה בבחינות למיניהו בבחינות שמירת הברית שהוא בחי' ענוה באמת:
And the remembrance of the deed of Amalek — this is the aspect of subduing the ra ayin . For Amalek was of very evil eye — for his entire war was only because his eye was evil toward the greatness of Israel.