כלאי הכרם א
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ע"פ המאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וכו' בליקוטי הראשון בסי' י"א עיי"ש כל המאמר:
padding-bottom: 12px;
והכלל כי ע"י שמירת הברית בב' בחינות בבחי' יחודא עילאה ויחודא תתאה דהיינו שמירת הברי תשל הצדיקים שזווגן משבת לשבת ושמירת הברית של ההמון עם שזווגן בששת ימי החול. אבל עכ"פ הם שומרים את בריתם ע"פ התורה שאינו יוצא מדיני התורה וע"י שמירת הברית בשלימות בב' בחינות הנ"ל עי"ז זוכין לענוה שהוא בחי' כבוד בשלימות דהיינו למעט בכבוד עצמו ולהרבות כבוד המקום וכן להיפך ע"י ענוה זוכין לשמירת הברי תכי כ"א תלוי בחבירו וע"כ כבוד בשלימות זוכין לדיבור המאיר בתורה וע"י דיבור המאיר בתורה דהיינו ע"י שלומדין התורה ומוציאין בדברי תורה בפה בפירוש עי"זמאיר לו הדיבור לכל המקומות שצריךם הוא לעשות תשובה עד שזוכה לתשובה המשקל ממש. ועי"ז זוכה לצאת ממדריגה פחותה ושפלה ובכל פעם ע"י כל תשובה ותשובה עי"ז יוצא ועולה מדרגא לדרגא. עד שזוכה לבא לתבונת התורה לעומקה וכו' ע"ש כל זה היטב:
And therefore “students should not be struck during those days,” for the striking of students also flows from the bitterness of exile — because of which it is difficult to arrive at the clarification of the halachah and the Talmudic tradition, and therefore they must be struck. And this flows from Moshe’s striking of the rock, which came through those who disputed him — from which comes all the effort that must be exerted in [clarifying] the Talmudic tradition, as is stated in the holy Zohar and brought in the aforementioned Torah discourse: ilu lo hikkah Moshe ba-tzur la hayu tar’chei rabbanan bi-shma’atatah [had Moshe not struck the rock, the Sages would not have needed to labour in Talmudic tradition] etc. But during these days of Bein HaMetzarim, when the bitterness of the destruction is at its most intense, it is forbidden to strike them. For now it is more difficult to clarify the halachah, and striking can corrupt and harm the students, for at the time of the destruction itself it is impossible to clarify — and therefore it is forbidden to study at all on Tisha B’Av, only matters of tragedy. And similarly it is forbidden then to don tefillin, and the removal of shoes is required. For it is all one aspect: for tefillin are the mochin [intellectual faculties] where the clarification of the halachos resides, from which the rectification of the shoes flows, in the aspect of: just as tefillin, so shoes. And on Tisha B’Av all this has been corrupted, therefore then all of this is forbidden. Rather one must mourn greatly over the destruction of the Temple and sit on the ground and truly humble one’s mind.
וזה בחי' חנוכה כי נר חנוכה זה בחי' דיבור המאיר בתורה הנ"ל שזה בחי' האור של נר חנוכה כי נר מצוה ותורהאור כי עיקר נר חנוכה הוא לחזור ולהמשיך אור התורהכי המלכות יון הרשעה עמדו על ישראל להשכיחם תורתך וכו'. ע"כ אנו צריכין לחזור ולהמשיך אור התורהבחי' דיבור המאיר בתורה שזהו אור הנר של חנוכה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה סמוך לפתח בחי' אור בחי' (תהלים קיט) פתח דבריטך יאיר וע"י הארו הזה של נר חנוכה שהוא בחי' דיבור המאיר בחי' הררת הכבוד שעי"ז זוכין לדיבור המאיר בחי' והארת האירה מכבודו כמבואר שם במאמר הנ"ל עי"ז זוכין לתשובה כי הדיבור מאיר לו לכל המקומות שצריך לעשות תשובה ועי"ז זוכה לצאת ממדריגה פחותה וכו' וזה בחי' מה שמדליקין נר חנוכה למטה מעשרה טפחים. שזה בחי' שממשיכין האור בחי' דיבור המאיר שיאיר אפילו במדריגות התחתונות להאיר גם לאלו שנפלו לשם למדריגות התחתונות שזהו בחי' למטה מעשרה שאין השכינה שורה שם כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ועכשיו ע"י מצוות נר חנוכה שהוא בחי' נר מצוה ותורה אור בחי' דיבור המאיר כנ"ל עי"ז מאיר האור אפי' במדרגות אלו התחתונות עד שזוכין לראות לצאת ממדריגה פחותה ושפלה ולעשות תשובה שלימה ולבא לתבונות התורה לעומקה כנ"ל. וזה מה שמובא שם במאמר הנ"ל. על מארז"ל אמרי אנשי למתא ירקא ירקא שקול. ירקא הוא בחי' תשובה בחי'וירק את חניכיושאורקין בפרשת שופטים שהואבחי' תשובה כ"ש שם מי האיש הירא וכו'. וזה בחי' חנוכה שהוא בחי' תשובה שזוכין ע"י האור של הנר חנוכה שהוא בחי' וירק את חניכיו שהוא לשון חינוך בחי' חנוכה כשארז"ל שחנכן במצוות דהיינו בחי' תשובה כי כשאדם מתחיל לעשו תתשובה זהבחי' חנוכה שמחנך עצמו בעבודת ה' וזה זוכין ע"י דיבור המאיר בתורה שהוא בחי' נר חנוכה כנ"ל:
And so each day one must sit on the ground and mourn at midnight, and through this one merits to clarify the halachah — in the aspect of kol ha-mis’abeil al Yerushalayim zocheh v’ro’eh b’simchasah [all who mourn for Yerushalayim merit to see its joy]. And the essential joy is the Torah — the halachos — which they will attain then, in the aspect of pikudei Hashem yesharim mesamchei leiv [the precepts of Hashem are upright, rejoicing the heart], the aspect of simchah l’ish b’ma’aneh fiv u-davar b’ito mah tov [joy to a man is the answer of his mouth, and a timely word — how good is it]. And Rashi explains: they ask concerning the laws of the festival etc. And as it is written: sas anochi al imrasecha [I rejoice at Your word] etc.
אות ב וע"כ נר חנוכה אסור להשתמש לאורה כי עיקר הדיבור המאיר הוא ע"י שלימות הכבוד דהיינו ע"י שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום וכו' כמבואר שם במאמר הנ"ל. וזה בחי' שאסור להשתמש לאורה של נר חנוכה כי האור של נר חנוכה הוא בחי' הארת הכבוד שעי"ז מאיר הדיבור של התורה כנ"ל וע"כ אדור להשתמש לאורה כי אסור להשתמש באור הכבוד של התורה הקדושה בחי' ודאשתמש בתגא חלף כי אסור ליקח לעצמו שום הנאה ותשמיש מכבוד התורה וכשרז"ל ולא תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בה וכו'. רק צריכין להחזיר כל הארת הכבוד להש"י לבד:
margin-bottom: 6px;
אות ג וזה בחי' ההלל של חנוכה. זה בחי' כבוד בשלימות שהוא בחי' למען יזמרך כבוד ולא ידום כמבואר במאמר הנ"ל. למען יזמרך כבוד זהו בחי' הלל שמזמרין ומהללין ומגדלין כבוד שמו יתב'. וע"כ זה פסוק למען יזמרך כבוד הוא הסיום של מזמור שיר חנוכת הבית שהוא בחי' חנוכה שהוא חנוכת הבית כמובא. שאז גומרין את ההלל בחי' למען יזמרך כבוד ולא ידום שזהו בחי' כבוד בשלימות. שעי"ז מאיר הדיבור בתורה שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל. וכבוד בשלימות זוכין ע"י שמירת הברית בב' בחינות כנ"ל. שהם בחי' יחודא עילא ויחודא תתאה. שזהו בחי' שמע ישראל וברוך שם וכו' שהם יחודא עילאה ויחודא תתאה. וזהו בחי' חנוכה חנ"ו כ"ה דהיינו כ"ה בכסליו אינון כ"ה אתוון דיחודא שמיחדין ישראל בכל יומא בשמע ישראל. וע"כ אז מדליקין נר חנוכה שהוא דיבור המאיר שזוכין לזה ע"י כ"ה אתוון שמע ישראל בחי' יחודא עילאה גם שם חנוכה הוא לשון חנוך מט"ט. כמו כמ ושכתב רבינו זכרונו לברכה במקום אחר. וחנוך מט"ט זה בחי' יחודא תתאה של ששת ימי החול שאז שולטנותי' דחנוך מט"ט. נמצא שחנוכה כלול מיחודא עילאה ויחודא תתאה היינו שממשייכן הארה מיחודא עילאה ליחודא תתאה מהגדולים במעלה לההמון והקטנים היינו שבכ"ה בכסליו שהוא בחי' כ"ה אתוון דיחודא בחי' יחודא עילאה אז ממשיכין ההארה של חנוכה שהוא בחי' חנוך מט"ט כדי להאיר גם בהקטנים במעלה שיזכו ג"כ לקדושה וטהרה לבחי' שמירת הברי תבבחי' יחודא תתאה שהם מקבלים קדושהזו המצדיקים שבדור הגדולים במעלה שהם בחי' יחודא עלאה כי יחודא תתאה בחי' מט"ט בחי' ששת ימי החול עיקר קדושתם הם מקבלים משבת מבחי' יחודא עילאה וזה ממשיכין בחנוכה כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לדיבור המאיר שהוא בחינו תנר חנוכה כנ"ל:
.subtitle-heb {
אות ד וגם עיקר הארת הכבוד הוא ע"י הט"ל אורות שהם בחינו תמלאכת המשכן שהי' בו כל הלמ"ט מלאכות בבחי' טל אורות כמבואר היטב במאמר הנ"ל. וזהו בחי' חנוכהשהוא חנוכת הבית המקדש שכלולים בו הל"ט מלאכות בבחי' ט"ל אורות שעי"ז עיקר הארת הכבוד בשלימות. שעי"ז זוכין לדיבור המאיר שהוא בחי' נר חנוכה כנ"ל. וע"כ נוהגיןלומר ויהי נועם אחר הדלקת נר חנוכה כי ויהי נועם נאמר בעת הקמת משה את המשכן כשארז"ל שברכם משה שתשרה שכינה במעשה המשכן ובמעשה ידיהם כשארז"ל שזהו מה שנכפל בפסוק זה ומעשה ידינו כוונה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. כי הכל אחד באמת כי צריכין שיהי' מעשה ידיו של אדם. דהיינו כל העסקים והמלאכות והמו"מ שלו שכולם כלולים בל"ט מלאכות שיהי' מזדככים ויהיו נעשים בקדושה ובטהרה גדולה עד שיהיו כל עסקיו בבחי' מלאכת המשכן בבחי' ט"ל אורות כנ"ל. שהוא נועם ה' וע"כ כללם משה יחד הברכה במעשהידיהם והברכה במעשה המשכן כיהכל אחד כנ"ל. וע"כ אומרים ענין ברכה זו דהיינו ויהי נועם וכו' בשעת הדלקת נר חנוכה כי נר חנוכה הוא בחי' דיבור המאיר בתורה שהוא בחי' ט"ל אורות בחי' ל"ט מלאכות דקדושה של מלאכת המשכן והביהמ"ק כנ"ל שזהו בחי' חנוכה שהוא בחי' חנוכת הבית המקדש כי אז קורין פרשת הקמת המשכן שהוא ויהי ביום כלות משה וע"כ אומרים אז ויהי' נועם שנאמר בעת הקמת המשכן כדי לזכות לתקן הל"ט מלאכו תבבחי' ט"ל אורות בבחי' משכן בבנינה וכנ"ל:
font-size: 1.0em;
אות ה וזה בחי' כלאי אילן שאין בהם איסור כלאים כ"א בהרכבה. אבל שאר כלאים אין נוהג בןה ומותר לערב זרעי אילן עם שער זרעים ולזרוען כמבואר בש"ע כי מבואר שם במאמר הנ"ל מה שארז"ל בשעה שאמר הקב"ה לאילנות למיניהם נשאו דשאים ק"ו בעצמן ומה אילנות שהם גדולים ואינם תכופים נצטוו שיצאו למיניהם אנו שאנו קטנים ותכופים מכ"ש שצריכים לצאת למיניהו. ופירשו רבינו ז"ל שם שהוא בחי' הנ"ל בחי' שמירת הברית בב' בחי' הנ"ל. היינו שהקטנים במעלה שזווגן בששת ימי החול צריכין להיות נשמרים מאד בשמירת הברית שעכ"פ לא יהי ופוגמין בברית ח"ו והם צריכין ללמוד ק"ו מהגדולים במעלה. וזהו בחינות ומה אילנות שהם גדולים ואינם תכופים היינו גדולים במעלה שהם בחי' אילנו תשאינם תכופים כי זווגן רק משבת לשבת ואעפ"כ נצטוו למיניהם שהוא בחינות שמירת הברית כ"ש ושמרו בנ"י את השבת שהוא ר"ת ביאה שהוא בחי' זווג משבת לשבת כמובא בכתבי האריז"ל היניו שגם אותם הזהיר הש"י ושמרו וכו' שישמרו את עצמן מאד שלא לפגום בברית ח"ו אע"פ שאינם תכופין בזווגן כ"ש הקטנים במעלה שהם קטנים ותכופים שזווגם תכופין גם בששת ימי החול עאכ"ו שצריכים לשמור למיניהם דהיניו שמירת הברי תשעכ"פ לא יצאו מדיני התורה ח"ו וכו' ע"ש. וזה בחי' מ"ש לעיל שיחודא תתאה מקבל מיחודא עילאה היינו ההמון עם הקטנים מקבלין שמירתם וקדושתם מהגדולים במעלה כנ"ל. וע"כ לא הזהיר הש, יאת הדשאים שהם בחי' הקטנים שיצאו למיניהם רק הזהיר להאילנות שהם בחינות גדולים והקטנים צריכים ללמוד ק"ו מהגדולים כי הקטנים צריכים רק ללמוד מהגדולים היינו כי עיקר שמירתם וקדושתם הם מקבלין רק ע"י הגדולים שלומדין מהם ומקבלין מהם הקדושה והשמירה וזה בחי' מה שבאילנות אין שום איסור כלאים לזריעה בארץ רק כשגדל ונעשהאיל ןאז יש בו איסור כלאים דייקא דהיינו איסור הרכבה בשאינו מינו כנ"ל כי האילנות הם בחי' הגדולים והצדיקים שהם אינם צריכים שמירה כ"כ כי הם בבחי' לא יאונה לצדיק כל און ועיקר שמירתם מה שהם צריכים אעפ"כ לשמור עצמן מאד כנ"ל שגם הגדולים צריכים לשמור עצמן בשמירת הברית עיקר שמירתם הוא רק מגדלות כמבואר במאמר הנ"ל שגדלות וניאוף תלוי זה בזה וע"כ הצדיקים שהם בבחינות אילנא רברבא שכבר זכה לתכלית הקדושה בשלימות לבחי' יחודא עילאה. בודאי אינו מתירא עוד מהיצה"ר בתאוה הגשמיות ח"ו ועיקר שמירתו הוא רק מגאות שהוא בחי' ניאוף כנ"ל. וזהו שנרמז בדין הנ"לשל כלאי אילן כי אין בהאילנות כלאים בזריעה בארץ כי כשזורעין זרעים של האילן בארץ אין בו איסור כלאים היינו כשהצדיק שהוא בחי' אילן כנ"ל כשהוא בבחי' קטנות ושפלות בחי' ונפשי כעפר לכל תהיה אז אין בו איסרו כלאים כלל כי אז אין צריך לשמור עצמו כלל כי בוודאי לא יתדבק ולא יתערב עמו מין אחר כילא יאונה לצדקי כל און ומחמת זה יכול הצדיק להוריד עצמו למדריגות התחתונות לעסוק עם ההמון עם להמשיך להם קדושה ולהחזירם בתשובה כיהוא אינו מתירא שלא יתאחז בו ח"ו איזה פגם מהם כילא יאונה לצדי כל און כנ"ל. ועיקר שמירתו הוא רק מגאות כנ"ל:
text-align: center;
וזהו בחי' איסור הרכבה באילן כי כשהאילן יוצא וגדל מן הארץ אז צריכין לשמרו מלהרכיבו במין אחר. היינו כשהצדיק נתגדל למעלה אז עיקר שמירתו שהיי' למיניהו שהוא בחי' שמירת הברית כי אז צריך שמירה גדולה שלא יהי' נתפס בגדלןות ח"ו שהוא בחי' פגם הברית אבל כשהוא בבחי' קטנות בבחי' זרעים הנזרעים בררץ אז אין צריך שמירה כלל כנ"ל כי עיקר שמירתו הוא כשנתגדל למעלה כמו אילן הגדל מן הארץ ועולה למעלה שאז צריך שמירה שיהי' למיניהו שלא יהי' נתפס בגאות ח"ו שהוא פגם הברית רק ילך ויגדל למעלה מעלה בבחינות למיניהו בבחינות שמירת הברית שהוא בחי' ענוה באמת:
And this is the essential consolation — the aspect of nachamu nachamu ami [console, console My people] etc.: kol korei ba-midbar panu derech Hashem yashru ba-aravah mesilah lElokeinu kol gai yinassei etc. v’hayah he’akov l’mishor [a voice calls in the wilderness: prepare the way of Hashem, make straight in the desert a highway for our G-d; every valley shall be lifted up etc. and the crooked shall become straight]. For all of this announces the clarification of the Torah halachos — that they will attain in completeness all the ways and highways in the Torah that are now concealed, and in the future will be revealed in completeness, in the aspect of v’ha-rechassim l’vika’ah [and the hills into a plain]. And v’hayah he’akov l’mishor [and the crooked shall become straight]. And this is: v’niglah kevod Hashem v’ra’u chol basar yachdav ki pi Hashem dibber [and the glory of Hashem shall be revealed and all flesh shall see together, for the mouth of Hashem has spoken]. For all will see the words that fell below through those who disputed the true tzaddikim — from which came all the destruction — and all will then see and understand that they are the halachos that fell, which are the mouth of Hashem that spoke these halachos. For now only the true tzaddik grasps this as mentioned, but in the future v’ra’u chol basar yachdav ki pi Hashem dibber will be fulfilled — that all the winding, crookedness, and concealment in the halachah that flows from the fall of Torah through unfit learners, from whom the halachos became a mouth to speak against the tzaddik as mentioned — all will then see together that these are the words of the mouth of Hashem, the halachos that fell below as mentioned. For then all will be clarified and elevated to their root until all will see from where those words flowed. And through this v’niglah kevod Hashem [the glory of Hashem shall be revealed], for the honour will be returned to its root. For the honour of the tzaddik is His honour blessed-be-He. And He is more particular about the honour of the tzaddik than about His own honour, as our Sages of blessed memory said regarding the matter of Iddo the Prophet.
Loading comments…