Segment 2
אות יט וזה בחי' מצות כבוד ומורא רבו שגדול יותר מכוב אביו מחמת שבו מביאו אל התכלית לחיי עולם הבא וכנ"ל. כי עיקר הרב הוא שלמדו חכמת התורה שהוא חכמת האמת ולא חכמות חיצוניות ח"ו. ואפי' אם לא קיבל ממנו כי אם דבר אחד או פסוק א' וכו' חייב לנהוג בו כבוד כשרז"ל, מכ"ש רבו מובהק שרוב חכמתו ממנו. ועיקר החכמה היא יראת שמים כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל זה יתבאר לקמן:
And in truth, one must entreat and beseech Hashem greatly that he should merit knowing how to conduct himself in this matter — in the matter of contracting this hislahavus . For certainly one must strengthen oneself greatly to yearn and long for Hashem constantly, with immense longing. And yet, one must contract the hislahavus so that it should not exceed his level.
Segment 4
אות כ וזה בחי' אסור לקרות לרבו בשמו. כי עיקר הידיעה הוא בבחי' שם כמבואר בהתורה וביום הבכורים הסתרה (סימן נ"ו ליקוטי ח"א) ע"ש היטב. וזה בחינת מחלוקת קרח שחלק עצמו ממשה רבינו שעיקר הגדלת שם ה' על ידו. כי על ידו יכול כ"א מישראל להכלל שמו בשם ה' ע"י שנכלל בשם הצדיק שכבר השלים את שמו בתכלית השלימות ונכלל בשם ה', שזה עיקר מילוי שם ה'. כי שמו משותף בשמינו וכ"א לפי תקון מעשיו כן נכלל שמו בשם ה' ונשלם שמו ית' כביכול ונתגדל ונתקדש יותר. ולהפיך ע"י פגם פוגם ומששקר בשמא דמלכא וכאלו ממעט שמו ח"ו. וע"כ אנו אומרים ומבקשים וצמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול. והצדיק שזכה לתכלית השלימות כבר השלים את שמו ונכלל בשם ה'. ולא עוד אלא שיש בכחו להעלות הטוב שבכל אחד מישראל לכוללו בשם ה'. כי כלל ישראל כל מי שעדיין שם ישראל נקרא עליו אע"פ שהוא כמו שהוא עדיין יש לו איזה אחיזה וכלליות בשם ה' מאחר שנקרא על שם ישראל שהם כלולים בשמא דמלכא כי שמו ית' נקרא עלינו ה' אלקי ישראל, אבל עיקר הכלליות ע"י הצדיק האמת שכבר השלים שמו בתכלית השלימות. וכל מי שנקרא על שם הצדיק הוא נכלל בו ועי"ז הוא נכלל בשם ה'. אבל החולק על הצדיק כחולק על השכינה כי חולק עצמו משם ה' כי א"א להכלל בשם ה' כי אם ע"י הצדיק שהשלים מעשיו בתכלית הקדושה והשלימות שהוא נכלל באמת בשלימות בשם ה' ועל ידו יכולין הכל להכלל בשם ה' וכנ"ל. וזהו בחינת פגם העצום של מחלוקת קרח שחלק עצמו מהש"י ע"י שחלק על משה רבו בבחי' ויקח קרח, ואיתפלג קרח שחלק עצמו ועדתו משם ה' ע"י שחלק על משה ואמר שהוא בעצמו יודע שם ה' כמ"ש כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' וכו'. שאמר ששם ה' הוא בתוך כל העדה, והאמת הוא כן אבל עיוות ופשע מאד במה שרצה להטעות א"ע ואת ישראל כאלו שם ה' בתוך ישראל בלי הצדיק משה רבם, כי האמת שהש"י בתוך ישראל אבל הכל ע"י הצדיק משה רבינו. אבל תיכף כשחולק על משה שהוא הרבה האמת הרי עוקר עצמו ואת השומעים לחלוקותו משם ה'. כי א"א להכלל בשם ה' כי אם ע"י הרב האמת וכנ"ל. וזה שקרא הכתוב את עדת קרח אנשי שם כי זה הי' עיקר הפגם שרצו לעשות לעצמן שם לחלוק עצמן ממשה מחמת גסותם שרצו שיהיה להם שם וכבוד ופרסום. וע"כ עיקר ההתקרבות להש"י הוא ע"י בחי' ביטול הגאות והכבוד שהם בחי' שם ולבטל עצמו וכבודו ושמו נגד שם כבוד מלכותו כי ענוה גדולה מכולם. וכן א"א להתקרב להצדיק והרב האמת כ"א ע"י שמבטל שמו וכבודו בתכלית הביטול ואז יזכה להכלל בשם הצדיק ועי"ז הוא נכלל בשם ה'. ועליו נאמר והי' כל הנקרא בשם ה' ימלט וכו' ובשרידים אשר ה' קורא:
And therefore it is impossible for the Israelite person to truly [serve Hashem] except when he merits drawing close to true tzadikim , for they will teach him the way in which he should walk and the deeds which he should do — in a manner that the hislahavus and the longing should be as fitting, in gradual stages and in measured proportion.
Segment 6
אות כא וע"כ אסור לקרות לרבו בשמו. כי שמו נכלל בשם ה' שנאמר עליו זה שמי לעילום. כי עיקר הידיעה הוא בחי' השם וכנ"ל. וכל מה שמקבל מרבו צריך לידע שעדיין אינו יודע כלל כי כפלים לתושי' כי מאד עמקו מחשבותיו כי דבריו הם כמעין הנובע והם בחי' מים עמוקים עצה בלב איש. וצריכין בכל פעם לעיין היטב בדבריו הקדושים ולחתור ולשאוב מהם עצות נפלאות באופלן שיוכל להציל א"ע משטף מים רבים של זה העולם. וכל מה שידע ויוציא מדבריו צריך לידע ולהבין ולהאמין שעדיין אינו יודע כלל עד היכן מגיעים עמקות דבריו העמוקים מני ים וכו'. רק במה שהורשה יכול להתבונן מהם עצות לעבודתו יתברך כפי מדריגתו. אבל עצם תורתו ואפי' שיחותיו הק' א"א להשיג בשום אופן וכשרז"ל הרבה למדתי מרבותי ולא חסרתי מהם אלא וכו'. וזה בחינת העלמת שם רבו שאסור להזכירו בשמו כי שמו הוא דעתו שהוא נעלם וסתום ממנו בתכלית ההעלם, כי שם רבו נכלל בשם ה' שנאמר עליו זה שמי לעלם, לעילום וכנ"ל. וביותר האיסור בשם שלא פלא, זה רמז כי יש רבי ששמו פלא הפלא ופלא בבחינת ויקרא שמו פלא יועץ שעצות שלו הם נפלאות תמים דעים בבחינת אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. וע"כ אסור להזכיר שמו ביותר כי עליו נאמר למה זה תשאל לשמי והוא פלאי:
And this is the aspect of the prohibition of "You shall not deviate" [ lo sasur ] , as it is written, "You shall not deviate from the matter that they tell you, to the right or to the left" (Deuteronomy 17:11) . For only the chachamim and true tzadikim know this — how to contract the light properly, in gradual stages and in measured proportion, so as not to veer right or left. For when one veers to the right — this is the aspect of excess light that causes etc., as mentioned above. And to the left — certainly it is not good to veer, for then he will not do even what is incumbent upon him, G-d forbid. Therefore one must draw close to chachamim and true tzadikim , as they [the Sages] said (Avos 1:6): "Make for yourself a Rav and acquire for yourself a friend" — so that they should teach him the straight path: how to conduct himself in a manner that contracts the light in gradual stages and in measured proportion, as mentioned above.
Segment 8
אות כב וזהו בחי' הכבוד שמחוייבין לכבד את רבו. וזה בחי' הלומד מחבירו וכו' ואין כבוד אלא תורה. וזשארז"ל רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו משנה ומקרא וכו'. וזה בחי' גדולה שמושה יותר מלמודה:
For in truth, even though Moshe received the Torah from the mouth of the Almighty [ mipi haGevurah ] and transmitted it to us — and the receiving of the Torah was through the aspect of contracting the light, which is the aspect of "from the mouth of Gevurah " [for gevurah is the aspect of contraction] . For the Torah is entirely the midos of the Holy One, blessed be He, and the midos , which are the generality of the entire Torah, cannot be revealed except through the contraction of the light, as mentioned above — nevertheless, in every generation we need to contract the light, as it were, each person according to his aspect.
Segment 9
כי כבר מבואר שעיקר החכמה הוא האמת והעיקר להבין האמת שיהיה נעלם ונסתר שיזכה להבינו עי חוזק אמונתו. ובשביל זה צריכין לטרוח ולהתייגע הרבה לחפש ולבקש רבי אמתי להתקרב אליו. כי עיקר התכלית הנצחי שהוא השגת האמת א"א כ"א ע"י רבי אמתי כי זה עיקר מעלת הרב שמאיר בו אמתת התורה ומעמידו על האמת. כי עיקר הרב שמחוייב לכבדו הוא הרב בחכמת התורה ולא בחכמות חיצוניות ח"ו. וגם בחכמת התורה זה שאינו יכול להעמידו על האמת אינו רב ואין להתקרב אליו וכ"ש בשבח הרב האמת והדרך צלח רכב על דבר אמת וכו'. ואפי' זה שאומר דברי אמת אבל הם דברים פשוטים אין זה רב וכנ"ל כ"ש בהתורה עתיקא בסי' כ"א ע"פ כי יעקב בחר לו יה וכו' ע"ש. כי עיקר הרב כשמגלה לו ומאיר בו דברי אמת שלא הי' יכול להבינם בתחלה. וזה שארז"ל בב"מ איזהו רבו זה שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה ופרש"י שלמדו חכמה סברת טעמי המשניות וכו' והוא הנקרא גמרא, היינו שעיקר הרב הוא שלומד עמו חכמה אמתיות שהוא חכמת התורה אבל לא מקרא ומשנה כפשוטו רק כשמאיר בו ומבינו טעמי המשניות וכו' שהיו נעלמים ממנו. ובודאי כל מה שהרב מאיר בו יותר אמת התורה שהי' נסתר ממנו בודאי צריכים לכבדו יותר ויותר כי בודאי אין כל הרבנים שווים. וע"כ עיקר שלימות הרב הוא כשיכול להאיר בהתלמידי' יראת שמים באמת שזה עיקר תכלית התורה כשרז"ל תכלית תורה תשובה ומעשים יטובים שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט וכו'. וכמ ושמצינו בחכמי התלמוד ז"ל שעסקו להכניס יראת שמים בתלמידיהם. וע"כ סידר רבי סדר הקבלה במס' אבות שמדברת מי"ש ושם דייקא התחיל וסידר כל השתלשלות קבלת התורה שהוא משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'. להורות ולהודיע שעיקר כל קבלת התורה הוא בשביל היראה שנזכה ליראה מלפניו ית' ולשמור ולעשות ולקיים את התורה כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזה הלימוד של יראת שמים דהיינו לזכות לקיום התורה זה הלימוד עמוק עמוק מאד וצריכין לזה רבי גדול מאד מאד וא"א לקבלו כ"א ע"י יגיעה גדולה. וכל א' כפי יגיעתו כן זוכה לקבל עצות ודרכים אמתיים באופן שישאר להתקיים על עמדו כל ימי חייו ולא יטה אשורו מני הדרך האמת וכמ"ש אדמו"ר ז"ל ע"פ אף חכמתי עמדה לי חכמה שבאף היינו עם יגיעות היא עמדה לי (ועיין במ"א ביאור ענין זה). וזה בחינת גודל האזהר' שהזהירו רז"ל על שימוש ת"ח כשרז"ל גדולה שימושה יותר מלימוד'. וכל טעמי ההלכות קראו בשם שימוש ת"ח כמו שפרש"י בכמה מקומות. כי לעמוד על הדבר להבינו באמת א"א כי אם ע"י השימוש דייקא. כי יש כמה דברים שא"א להבינו ע"י הדיבורים בעצמן כ"א ע"י כמה תנועות וע"י כמה סיפורים וסיבובים ומעשיות ומשלים שמספר לו רבו שעי"ז דייקא יכול לעמוד על הדבר ולהבינו. וזה בחי' שיחתן של ת"ח רציכין לימוד. וברט בהלימוד של קיום התורה שלזה צריכין שימוש הרבה כי לבעל בחירה קשה מאד לעזור. וע"כ כל הצדיקים הקדושים שהאירו בנו כל דיני והלכות התורה הק' אבל כשבאו להארי ולהוכיח את תלמדייהם שיזהרו לקיים את התורההיו מצטערים הרבה והיו קובלים וצועקים בכמה לשונות, מחמת שידעו שזה קשה מאד להכניס בהעולם מחמת הבלי העוה"ז ותאותיו וטרדותיו. ובפרט משה רבינו שנתן לנו כל התורה בכל פרטי', ואח"כ בכל ספר משנה תורה צעק הרבהבתוכחתו על ישראל על שידע שיהי' הרבה מאד שלא יקיימו את התורה. כמ"ש הקהילו אלי את כל זקניכם וכו' ואעידה בם וכו' וכן הרבה מאד. ובשביל זה גילה שירת האזינו כ"ש שם וענתה השירה הזאת לפניו לעד וכו' ובשביל זה מתארך הגלות כל כך. וע"כ עיקר הגאולה תלוי' בהתקרבות לצדיקים אמתיים שיכולים להכניס יראת שמים וקיום התורה בעולם:
For this is a great principle: that the upper level, even though it is the aspect of tzimtzum relative to that which is above it, nevertheless the light of the upper level is the aspect of ain sof relative to the lower level, and further contractions are required so that the lower level too can receive the light. For His great light, blessed be He, flows from the heights of all levels — but the smaller and lower the level, the more contractions are needed there. For the contraction of the upper level is still the aspect of ain sof relative to the lower level, and more contractions are needed there in the lower level.
Segment 11
אות כג וזה בחי' הכבוד שמחוייבים לכבד את רבו. כי איתא בדבריו ז"ל ששורש הכל הוא הכבוד. כי הכבוד הוא שורש התורה כי כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו וכו' דהיינו שיקיימו את התורה שעי"ז נתגדל כבודו ית'. וע"כ כל מה שמכבדין את רבו יותר מעוררין ביותר ויותר שרשי התורה, וע"י זה משפיע עליו הרב התגלות התורה יותר ויותר וכ"ש אדמו"ר ז" לשבכל מקום ששבחו החבריא את רשב"י הי' מגלה להם תורה יותר וכו' היינו כנ"ל שע"י השבח והכבוד שהגדילו אותו עי"ז השפיע עליהם התגלות התורה יותר וכנ"ל:
Therefore, in every single level one must make the aforementioned tzimtzum of the chalal panui that was at the beginning of creation, as mentioned above. And through this you will be able to understand the aforementioned discourse well, and several other matters that are difficult to understand. Therefore, the Torah that Moshe Rabbeinu received from the mouth of the Almighty and transmitted to us — we need in every generation the sages of the generation to explain it to us well, in their holy wisdom. For we cannot know anything from the Torah by ourselves, as it is in our regard the aspect of ain sof . For even though relative to Moshe it is the aspect of tzimtzum , for us it is the aspect of ain sof , as mentioned above.
Segment 12
וזה הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או אפי' אות אחת חייב לנהוג בו כבוד וכו' ואין כבוד אלא תורה, ואינו מובן ע"פ פשוט כלל. וע"כ באמת נדחקו רש"י ורשב"ם ז"ל וכל המפרשים בפירושו כמובא בס' מדרש שמואל ע"ש. (עד שמחמת זה קצת גורסים נוסחא אחרת ע"ש) אבל ע"פ הנ"ל יש להבינו היטב. היינו שהתנא מבאר שעיקר תכלית הכבוד שחייב לכבד את רבו הוא התורה, דהיינו מה שזוכה ע"י הכבוד שמכבד את רבו שתתגלה התורה יותר ויותר וכנ"ל וזה עיקר שלימות הכבוד. וכל מ ישלא זכה עדיין לכבד את רבו בכבוד זה עד שיזכה על ידי זה להוציא לאור תעלומות החכמה, שיגלה לו רבו ע"י זה יותר תעלומות חכמת התורה האמתיית עדיין לא הגיע לכבד את רבו כראוי. וזהו אין כבוד אלא תורה שאין שום כבוד נחשב אלא תורה דהיינו כשנמשך ע"י גודל הכבוד התגלות התורה ביותר וכנ"ל. וזהו שמסיים שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב, היינו ע"י הכבוד שהחכמים שהם הרבנים האמתיים נוחלים מתלמידיהם שמכבדין אותם, עי"ז ותמימים שהם התלמידים שנקראים תמימים כי עדיין לא זכו לעמקות החכמה רק הולכים בתמימו' ומתייגעים ביגיעות וטרחות לשמש ולכבד את רבם בכל כחם. עי"ז ינחלו טוב ואין טוב אלא תורה כמ"ש וכו'. כי ע"י הכבוד והשימוש שמשמשין ומכבדין את רבם עי"ז זוכין לקבל ולהמשיך התגלות התורה מרבם בכל פעם כנ"ל. וע"כ הזהיר התנא שאפי' הלומד פרק א' וכו' או אפילו אות אחת חייב לנהוג בו כבוד וכו'. כי מי שיזהר בזהבודאי יזכה לקבל תורה מרבו. כי אם יהי' יקר בעיניו אות אחת שמקבל מרבו ויכבדו, עי"ז זה יזכה שרבו ישפיע עליו תורה יותר וכנ"ל. וכן בכל פעם ע"י כל כבוד וכבוד שיכבד את רבו יותר ויותר יזכה להמשיך בכל פעם תורה יותר ויותר כי אין כבוד אלא תורה וכנ"ל. כי החכמה אמתיית שמקבלין מהרב האמת הוא בבחינת מעין היוצא מבית ה' שבתחילה הוא קצר כקרני חגבים וכו' ואח"כ מתפשט והולך מתפשט והולך עד אשר נעשה נחל אשר לא אוכל לעבור וכו' והכל ע"י השימוש והכבוד וכנ"ל:
Therefore the chachamim in every generation must teach us and explain all the words of this Torah clearly, so that we may be able to receive the light of the Torah in gradual stages and in measured proportion, according to our level, according to the generation and the time. And this is the aspect of the fences and safeguards that the chachamim make in every generation. For His light, blessed be He, which is the aspect of ain sof , flows constantly, and one must receive it in gradual stages and in measured proportion at every time. Therefore the chachamim in every generation must make new safeguards and enact new enactments — a safeguard upon a safeguard — for they need at each time to contract the or ain sof in gradual stages and in measured proportion. And through this, new mitzvos d'Rabbanan [Rabbinic commandments] are made — for through the contraction of the light, the light of the Torah and mitzvos is received each time. For the Holy One, blessed be He, and the Torah, and Israel are all one.
Segment 14
אות כד וזה בחי' מפני שיבה תקום והדרת פני זקן דרז"ל יכול אפילו זקן אשמאי ת"לת והדרת פני זקן, זה קנה חכמה. ולכאורה אינו מובן כי א"כ שנלמד מן והדרת פני זקן שפירוש מפני שיב תקום הוא דייקא זקן שקנה חכמה, אם כן אין צריכין לקום ולהדר כי אם הזקן שקנה חכמה שהוא התלמיד חכם. ולמה פסקו הפוסקים שאפילו אם אינו ת"ח חייבים לכבדו כשמגיע לזקנה ושיבה רק שלא יהיה רשע שהוא זקן אשמאי. אך באמת עיקר הכבוד וההידור הוא בודאי רק לזקן זה קנה חכמה שהוא הת"ח האמת שקנה חכמה, קנה דייקא בבחי' אמת קנה. כי עיקר החכמה היא אמת ואמת צריכין לקנות דייקא וא"א לזכות אליו בחנם. כי א"א לזכות אל החכמה האמתיית שהוא יראת שמים כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' כ"א ע"י יגיעות הרבה שעי"ז קונה האמת שהוא החכמה אמתיית. ועל כן צריכין לכבדו בקימה והידור כמ"ש והדרת פני זקן. כי הוא זכה להדרת פנים שהואאור הפנים בחי' באור פני מלך חיים. כי עיקר אור הפנים הדרת פנים הוא אמת בחי' תתן אמת ליעקב בחי' מבקשי פניך יעקב סלה, כמובא בדבריו ז"ל שיעקב הואבחי' אמת שהוא בחי' אור הפנים הדרת פנים. וע"כ הזקן שקנה חכמה עיקר החכמה הוא אמת בחי' אמת קנה כנ"ל שהוא אור הפנים הדרת פנים. ע"כ בודאי מגיע לו כבוד והדרת פנים בחינת והדרת פני זקן. אבל מחמת זה בעצמו צותה התור' לכבד גם הזקן ממש כשמגיע לשיבה שהוא בן ע' שנה אע"פ שאינו חכם רק שלא יהיה רשע שהוא זקן אשמאי. כי הכל בשביל הכבוד הזקן האמתי שקנה חכמה כי כל העולם כולו לא נברא אלא לצות לזה ובשביל זה וכו' כי א"א שיהי' החכם יחיד בעולם. וע"כ חיות הכל הוא בשביל הצדיק החכם האמתי שקנה חכמה באמת. כי עיקר החיות הוא האמת כשרז"ל שאמת הוא סמא דחיי. כי עיקר מה שבא האדם לעולם הוא בשביל הבחירה כדי שיקנה וירויח שכר עוה"ב ע"י מעשיו הטובים שעשה בזההעולם שהי' לו יצה"ר כזה ומונעים כאלה ושבר הכל ובחר בטוב. ועיקר הבחירה הוא לברר האמת מהשקר שהוא הרע והטומאה וכו' כנ"ל. ועיקר האמת זוכה זה שתיקן מעשיו כראוי בתכלית השלימות שהוא הצדיק האמת שהוא הזקן שקנה חכמה שהוא האמת כנ"ל שזה עיקר החיות כנ"ל. אבל אם כן מהיכן מקבלין חיות שאר בני העולם מאחר שלא זכו לברר האמת בשלימות כי אין מעשיהם עולים יפה. אך כל חיותם הוא ע"י הצדיק שעל ידו נמשך חיות לכל כידוע. שעיקר החיות הוא "י הצדיק יסוד עולם שעל ידו הש,י מחיה ומקיים הכל כי כל העולם נברא בשבילו כידוע. וע"כ כל מי שסמוך יותר אל הצדיק הוא מקבל חיות יותר. וע"כ צריכין לכבד גם את הזקן בשנים אע"פ שאינו חכם ובלבד שאינו רשע שהואזקן אשמאי. ועיקר הזקן אשמאי שהוא הרשע הוא החולק על הצדיק. כי באמת כל ישראל נקראים צדיקים כ"ש ועמך ישראל כולם צדיקים כי יש בכל אחד מישראל נקודהטובה שהוא בחי' צדיק כמ"ש במ"א. אבל מחמת מעשיו שאינם כראוי נתפסה ונתלעם בחי' צדיק שבו שהוא הנקודה טובה שבו. וע"כ עיקר תקון כל האדם הוא הצדיק האמת שהשלים מעשיו בתכלית השלימות. וכל הנקודות טובות שהוא בחי' נקודות צדיק כלולים בו. וכל מי שנכלל ומקורב אליו מאיר בחינת הנקודה טובה שבו וע"כ גם הוא בכלל צדיק. אבל החולק על הצדיק עוקר עצמו משרשו ואין יכול להארי בו בחי' צדיק שבו. וע"כ הוא דייקא נקרא רשע שהוא היפך הצדיק מאחר שנתרחק ונתהפך מהצדיק ונתעלם נקודות הטובה ששרשה וחיות' מהצדיק האמת כנ"ל. וזהו בחי' זקן אשמאי שהוא הרשע כי עיקר הרשע הוא החולק על הצדיק והוא היפך הצדיק. וע"כ הוא רשע כי היפך הצדיק הוארשע וכנ"ל. אבל כל מי שאינו חולק על הצדיק אע"פ שאינו חכם מאחר שמגיע לזקנה ושיבה צריכין לכבדו. כי כבר מבואר שעיקר החיות הוא אמת וע"כ מאחר שכבר חי יחי חייו שהם ע' שנה ולא חלק עצמו משורש חיותו שהוא הצדיק האמת בודאי זכה בימי חייו לברר איזה נקודות אמת שבשביל זה בא לעולם כנ"ל. וע"כ בודאי ראוי לכבדו אף על פי שאינו חכם אעפ"כ צריכין לכבדו מחמת זקנתו ושיבתו כי גם הוא מקבל ויונק מכבוד והידור פני הזקן דקדושה שקנה חכמה מאחר שזכה לחיות ע' שנה ואינו חולק על הצדיק, ע"כ הוא מקבל ויונק חיות אמתי שהוא אמת שמשם עיקר הכבוד וההדרת פנים כנ"ל. וזהו מפני שיבה תקום יכול אפי' זקן אשמאי שהוא הרשע החולק על הצדיק שהוא היפך הצדיק ת"ל והדרת פני זקן זה קנה חכמה. היינו שהפסוק מפני שיבה תקום נסמך להודרת פני זקן היינו לומר שכל מי שהוא בכלל והדרת פני זקן שאינו חולק על הצדיק הזקן דקדושה, ע"כ כשמגיע לימי זקנה ושיבה צריכים להדרו ג"כ אע"פ שאינו חכם. כי גם הוא מקבל מבחי' הדרת פנים ע"י ימי זקנותו ושיבתו שכבר חי' ע' שנים שכל החיות נמשך מאמאת מהדרת פנים מהזקן דקדושה. אבל זקן אשמאי שהוא החולק על הצדיק אינו בכלל קימה והידור כלל, מאחר שחלק עצמו משורש חיותו מהזקן דקודש' מהאמת וכל חיותו מהס"א שהוא אנפין חשוכין שעליהם נאמר ובוזי יקלו ע"כ בודאי אין מגיע לו שום כבוד אפי' בימי שיבה. ויש לרמז שבשביל זה קראוהו את הרשע והחולק בשם זקן אשמאי, לרמז שעיקר הרשע הוא החולק על הצדיק האמת שנקרא בשביל זה זקן אשמאי היפך הנסמכין על הצדיק האמת שעליהם נאמר פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החוסים בו. אבל זה החולק עצמו מהצדיק האמ תהוא נקרא אשמאי לשון אשם, היפך החוסים בצל הצדיק האמת שהם בבחי' ולא יאשמו כל החוסים בו. אבל החולק הוא נקרא אשמאי כי הוא אשם אשם בה' ובתורתו הק' מאחר שחלק עצמו מהצדיק האמת שהוא שורש וחיות הכל וכנ"ל. וזה בחי' מה שהתוודו על שפגמו וחלקו על יוסף שהוא בחי' הצדיק האמת אמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו וכו'. כי זה עיקר האשם כשחולקין על הצדיק האמת וכנ"ל היפך ולא יאשמו כל החוסים בו כנ"ל וע"כ נקרא זקן אשמאי כנ"ל. נמצא שהודרת פני זקן נסמך למפני שיבה תקום לומר שעיקר קימה והידור בפני הבעל שיבה הוא רק מי שהוא סמוך להזקן דקדושה דהיינו שעכ"פ אינו חולק עליו כנ"ל:
And this is the aspect of nedarim . For because the fiery light of the Israelite person is the aspect of ain sof — therefore his heart yearns to separate himself and to sanctify himself beyond the mitzvos of the Torah. But in truth, one must contract the light, as mentioned above, and receive the light in gradual stages and in measured proportion. And each Israelite, according to the light that he merits receiving each time, so must he contract and make midos and kailim [vessels] to receive the light in gradual stages and in measured proportion.
Segment 16
אות כה וע"כ שיעור שיבה הוא בן ע' שנה כנגד ע' פנים לתורה שהם עיקר בחי' הדרת פנים שזוכה הזקן דקדושה. רק שהזקן בעצמו זוכה אליהם בשלימות גם בימי ינקותו כשרז"ל יניק וחכים וכו' אבל שאר בני האדם מקבלים רק הארה מהם כשמגיע לשבעים שנה. אבל גם זהאינו יכול לקבל כ"א ע"י הצדיק האמת שממנו עיקר החיות שהוא האמת שהוא עיקר השם והכבוד דקדושה בחי' הדרת פנים כנ"ל. וע"ג צריך שלא יהי' זקן אשמאי שהוא החולק על הצדיק האמ. כי עיקר הקימה וההידור בפני הבעל שיבה שחי ע' שנה הוא מחמת שבימי חייו ע' שנה זכה לברר איזה בחי' אמת שהוא עיקר החיות שנמשך מע' פנים לתורה. אבל עיקר בירור האמת א"א כ"א ע"י הצדיק האמת שהוא בחי' הזקן דקדושה שעליו נאמר זה קנה חכמה בחי' אמת קנה וכו' וכנ"ל:
And this is the aspect of nedarim , which are the generosity of his heart [ nidvas libo ] , for it must be that his mouth and his heart are equal [in agreement] . And it is known that nedarim are in Binah , which is the aspect of teshuvah . And Binah is alma d'iskasya [the concealed world] , the aspect of or ain sof . For the three upper [ sefiiros ] are above time, above the midos — and this is the aspect of ain sof . That is, when the heart of the Israelite person burns for Hashem and he wants to place a binding upon his soul beyond the mitzvos of the Torah, he cannot bind himself until he utters the vow with his mouth. And this is the aspect of contracting the light . For as long as the vow is in his heart, it is in the aspect of ain sof — the light has not yet been contracted to receive it in measured proportion. But when he utters the vow that is in his heart with his mouth — this is the aspect of contracting the light in gradual stages and in measured proportion. For the primary revelation of the midos and the kailim is through speech of the mouth , which is the aspect of kailim and midos . And then he must fulfill the vow, for it is actual Torah — for the neder is that he ascends to the place of the neder , which is the generosity of the heart, the aspect of the or ain sof in the heart of man, as mentioned above. And he contracts the light and receives it in gradual stages and in measured proportion through the speech of the mouth. And then he is obligated to fulfill it like all the mitzvos of the Torah, for all the Torah too is in the aforementioned aspect — through the contraction of the or ain sof , etc., as mentioned above.