כבוד רבו ות"ח
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות יט וזה בחי' מצות כבוד ומורא רבו שגדול יותר מכוב אביו מחמת שבו מביאו אל התכלית לחיי עולם הבא וכנ"ל. כי עיקר הרב הוא שלמדו חכמת התורה שהוא חכמת האמת ולא חכמות חיצוניות ח"ו. ואפי' אם לא קיבל ממנו כי אם דבר אחד או פסוק א' וכו' חייב לנהוג בו כבוד כשרז"ל, מכ"ש רבו מובהק שרוב חכמתו ממנו. ועיקר החכמה היא יראת שמים כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל זה יתבאר לקמן:
Likutay Halachos – Yoreh Daya – Hilchos Kibud Av va'Aim 4
אות כ וזה בחי' אסור לקרות לרבו בשמו. כי עיקר הידיעה הוא בבחי' שם כמבואר בהתורה וביום הבכורים הסתרה (סימן נ"ו ליקוטי ח"א) ע"ש היטב. וזה בחינת מחלוקת קרח שחלק עצמו ממשה רבינו שעיקר הגדלת שם ה' על ידו. כי על ידו יכול כ"א מישראל להכלל שמו בשם ה' ע"י שנכלל בשם הצדיק שכבר השלים את שמו בתכלית השלימות ונכלל בשם ה', שזה עיקר מילוי שם ה'. כי שמו משותף בשמינו וכ"א לפי תקון מעשיו כן נכלל שמו בשם ה' ונשלם שמו ית' כביכול ונתגדל ונתקדש יותר. ולהפיך ע"י פגם פוגם ומששקר בשמא דמלכא וכאלו ממעט שמו ח"ו. וע"כ אנו אומרים ומבקשים וצמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול. והצדיק שזכה לתכלית השלימות כבר השלים את שמו ונכלל בשם ה'. ולא עוד אלא שיש בכחו להעלות הטוב שבכל אחד מישראל לכוללו בשם ה'. כי כלל ישראל כל מי שעדיין שם ישראל נקרא עליו אע"פ שהוא כמו שהוא עדיין יש לו איזה אחיזה וכלליות בשם ה' מאחר שנקרא על שם ישראל שהם כלולים בשמא דמלכא כי שמו ית' נקרא עלינו ה' אלקי ישראל, אבל עיקר הכלליות ע"י הצדיק האמת שכבר השלים שמו בתכלית השלימות. וכל מי שנקרא על שם הצדיק הוא נכלל בו ועי"ז הוא נכלל בשם ה'. אבל החולק על הצדיק כחולק על השכינה כי חולק עצמו משם ה' כי א"א להכלל בשם ה' כי אם ע"י הצדיק שהשלים מעשיו בתכלית הקדושה והשלימות שהוא נכלל באמת בשלימות בשם ה' ועל ידו יכולין הכל להכלל בשם ה' וכנ"ל. וזהו בחינת פגם העצום של מחלוקת קרח שחלק עצמו מהש"י ע"י שחלק על משה רבו בבחי' ויקח קרח, ואיתפלג קרח שחלק עצמו ועדתו משם ה' ע"י שחלק על משה ואמר שהוא בעצמו יודע שם ה' כמ"ש כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' וכו'. שאמר ששם ה' הוא בתוך כל העדה, והאמת הוא כן אבל עיוות ופשע מאד במה שרצה להטעות א"ע ואת ישראל כאלו שם ה' בתוך ישראל בלי הצדיק משה רבם, כי האמת שהש"י בתוך ישראל אבל הכל ע"י הצדיק משה רבינו. אבל תיכף כשחולק על משה שהוא הרבה האמת הרי עוקר עצמו ואת השומעים לחלוקותו משם ה'. כי א"א להכלל בשם ה' כי אם ע"י הרב האמת וכנ"ל. וזה שקרא הכתוב את עדת קרח אנשי שם כי זה הי' עיקר הפגם שרצו לעשות לעצמן שם לחלוק עצמן ממשה מחמת גסותם שרצו שיהיה להם שם וכבוד ופרסום. וע"כ עיקר ההתקרבות להש"י הוא ע"י בחי' ביטול הגאות והכבוד שהם בחי' שם ולבטל עצמו וכבודו ושמו נגד שם כבוד מלכותו כי ענוה גדולה מכולם. וכן א"א להתקרב להצדיק והרב האמת כ"א ע"י שמבטל שמו וכבודו בתכלית הביטול ואז יזכה להכלל בשם הצדיק ועי"ז הוא נכלל בשם ה'. ועליו נאמר והי' כל הנקרא בשם ה' ימלט וכו' ובשרידים אשר ה' קורא:
@import url('https://fonts.googleapis.com/css2?family=Cormorant+Garamond:ital,wght@0,400;0,600;0,700;1,400;1,600&family=Frank+Ruhl+Libre:wght@400;700&display=swap');
אות כא וע"כ אסור לקרות לרבו בשמו. כי שמו נכלל בשם ה' שנאמר עליו זה שמי לעילום. כי עיקר הידיעה הוא בחי' השם וכנ"ל. וכל מה שמקבל מרבו צריך לידע שעדיין אינו יודע כלל כי כפלים לתושי' כי מאד עמקו מחשבותיו כי דבריו הם כמעין הנובע והם בחי' מים עמוקים עצה בלב איש. וצריכין בכל פעם לעיין היטב בדבריו הקדושים ולחתור ולשאוב מהם עצות נפלאות באופלן שיוכל להציל א"ע משטף מים רבים של זה העולם. וכל מה שידע ויוציא מדבריו צריך לידע ולהבין ולהאמין שעדיין אינו יודע כלל עד היכן מגיעים עמקות דבריו העמוקים מני ים וכו'. רק במה שהורשה יכול להתבונן מהם עצות לעבודתו יתברך כפי מדריגתו. אבל עצם תורתו ואפי' שיחותיו הק' א"א להשיג בשום אופן וכשרז"ל הרבה למדתי מרבותי ולא חסרתי מהם אלא וכו'. וזה בחינת העלמת שם רבו שאסור להזכירו בשמו כי שמו הוא דעתו שהוא נעלם וסתום ממנו בתכלית ההעלם, כי שם רבו נכלל בשם ה' שנאמר עליו זה שמי לעלם, לעילום וכנ"ל. וביותר האיסור בשם שלא פלא, זה רמז כי יש רבי ששמו פלא הפלא ופלא בבחינת ויקרא שמו פלא יועץ שעצות שלו הם נפלאות תמים דעים בבחינת אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. וע"כ אסור להזכיר שמו ביותר כי עליו נאמר למה זה תשאל לשמי והוא פלאי:
:root{--bg:#faf8f3;--text:#2c2416;--accent:#6b4c2a;--accent-light:#a37c4f;--gold:#c5993e;--border:#d4c5a9;--verse-bg:#f0ebe0;--summary-bg:#eef4ed;--summary-border:#7a9a6d;--hebrew-bg:#f5f0e6}
אות כב וזהו בחי' הכבוד שמחוייבין לכבד את רבו. וזה בחי' הלומד מחבירו וכו' ואין כבוד אלא תורה. וזשארז"ל רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו משנה ומקרא וכו'. וזה בחי' גדולה שמושה יותר מלמודה:
*{margin:0;padding:0;box-sizing:border-box}
כי כבר מבואר שעיקר החכמה הוא האמת והעיקר להבין האמת שיהיה נעלם ונסתר שיזכה להבינו עי חוזק אמונתו. ובשביל זה צריכין לטרוח ולהתייגע הרבה לחפש ולבקש רבי אמתי להתקרב אליו. כי עיקר התכלית הנצחי שהוא השגת האמת א"א כ"א ע"י רבי אמתי כי זה עיקר מעלת הרב שמאיר בו אמתת התורה ומעמידו על האמת. כי עיקר הרב שמחוייב לכבדו הוא הרב בחכמת התורה ולא בחכמות חיצוניות ח"ו. וגם בחכמת התורה זה שאינו יכול להעמידו על האמת אינו רב ואין להתקרב אליו וכ"ש בשבח הרב האמת והדרך צלח רכב על דבר אמת וכו'. ואפי' זה שאומר דברי אמת אבל הם דברים פשוטים אין זה רב וכנ"ל כ"ש בהתורה עתיקא בסי' כ"א ע"פ כי יעקב בחר לו יה וכו' ע"ש. כי עיקר הרב כשמגלה לו ומאיר בו דברי אמת שלא הי' יכול להבינם בתחלה. וזה שארז"ל בב"מ איזהו רבו זה שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה ופרש"י שלמדו חכמה סברת טעמי המשניות וכו' והוא הנקרא גמרא, היינו שעיקר הרב הוא שלומד עמו חכמה אמתיות שהוא חכמת התורה אבל לא מקרא ומשנה כפשוטו רק כשמאיר בו ומבינו טעמי המשניות וכו' שהיו נעלמים ממנו. ובודאי כל מה שהרב מאיר בו יותר אמת התורה שהי' נסתר ממנו בודאי צריכים לכבדו יותר ויותר כי בודאי אין כל הרבנים שווים. וע"כ עיקר שלימות הרב הוא כשיכול להאיר בהתלמידי' יראת שמים באמת שזה עיקר תכלית התורה כשרז"ל תכלית תורה תשובה ומעשים יטובים שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט וכו'. וכמ ושמצינו בחכמי התלמוד ז"ל שעסקו להכניס יראת שמים בתלמידיהם. וע"כ סידר רבי סדר הקבלה במס' אבות שמדברת מי"ש ושם דייקא התחיל וסידר כל השתלשלות קבלת התורה שהוא משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו'. להורות ולהודיע שעיקר כל קבלת התורה הוא בשביל היראה שנזכה ליראה מלפניו ית' ולשמור ולעשות ולקיים את התורה כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזה הלימוד של יראת שמים דהיינו לזכות לקיום התורה זה הלימוד עמוק עמוק מאד וצריכין לזה רבי גדול מאד מאד וא"א לקבלו כ"א ע"י יגיעה גדולה. וכל א' כפי יגיעתו כן זוכה לקבל עצות ודרכים אמתיים באופן שישאר להתקיים על עמדו כל ימי חייו ולא יטה אשורו מני הדרך האמת וכמ"ש אדמו"ר ז"ל ע"פ אף חכמתי עמדה לי חכמה שבאף היינו עם יגיעות היא עמדה לי (ועיין במ"א ביאור ענין זה). וזה בחינת גודל האזהר' שהזהירו רז"ל על שימוש ת"ח כשרז"ל גדולה שימושה יותר מלימוד'. וכל טעמי ההלכות קראו בשם שימוש ת"ח כמו שפרש"י בכמה מקומות. כי לעמוד על הדבר להבינו באמת א"א כי אם ע"י השימוש דייקא. כי יש כמה דברים שא"א להבינו ע"י הדיבורים בעצמן כ"א ע"י כמה תנועות וע"י כמה סיפורים וסיבובים ומעשיות ומשלים שמספר לו רבו שעי"ז דייקא יכול לעמוד על הדבר ולהבינו. וזה בחי' שיחתן של ת"ח רציכין לימוד. וברט בהלימוד של קיום התורה שלזה צריכין שימוש הרבה כי לבעל בחירה קשה מאד לעזור. וע"כ כל הצדיקים הקדושים שהאירו בנו כל דיני והלכות התורה הק' אבל כשבאו להארי ולהוכיח את תלמדייהם שיזהרו לקיים את התורההיו מצטערים הרבה והיו קובלים וצועקים בכמה לשונות, מחמת שידעו שזה קשה מאד להכניס בהעולם מחמת הבלי העוה"ז ותאותיו וטרדותיו. ובפרט משה רבינו שנתן לנו כל התורה בכל פרטי', ואח"כ בכל ספר משנה תורה צעק הרבהבתוכחתו על ישראל על שידע שיהי' הרבה מאד שלא יקיימו את התורה. כמ"ש הקהילו אלי את כל זקניכם וכו' ואעידה בם וכו' וכן הרבה מאד. ובשביל זה גילה שירת האזינו כ"ש שם וענתה השירה הזאת לפניו לעד וכו' ובשביל זה מתארך הגלות כל כך. וע"כ עיקר הגאולה תלוי' בהתקרבות לצדיקים אמתיים שיכולים להכניס יראת שמים וקיום התורה בעולם:
Tzedakah 1 (LM I:17): We take collateral for tzedakah even on Erev Shabbos. Tzedakah = deficient; completed through emunah = Shabbos. Shabbos comes after six days of ma'aseh. Ma'aseh in kedushah = tzedakah ("ma'aseh hatzedakah"). Tzedakah during six days → Shabbos follows. Mutual dependency: Shabbos needs tzedakah/ma'aseh first; tzedakah needs Shabbos/emunah for completeness. Creation through chesed ("olam chesed yibaneh") → tzedakah = sustaining world = as if making shamayim va'aretz.
אות כג וזה בחי' הכבוד שמחוייבים לכבד את רבו. כי איתא בדבריו ז"ל ששורש הכל הוא הכבוד. כי הכבוד הוא שורש התורה כי כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו וכו' דהיינו שיקיימו את התורה שעי"ז נתגדל כבודו ית'. וע"כ כל מה שמכבדין את רבו יותר מעוררין ביותר ויותר שרשי התורה, וע"י זה משפיע עליו הרב התגלות התורה יותר ויותר וכ"ש אדמו"ר ז" לשבכל מקום ששבחו החבריא את רשב"י הי' מגלה להם תורה יותר וכו' היינו כנ"ל שע"י השבח והכבוד שהגדילו אותו עי"ז השפיע עליהם התגלות התורה יותר וכנ"ל:
body{font-family:'Cormorant Garamond',Georgia,serif;font-size:19px;line-height:1.75;color:var(--text);background-color:var(--bg);max-width:820px;margin:0 auto;padding:40px 30px 80px;text-align:justify}
וזה הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או אפי' אות אחת חייב לנהוג בו כבוד וכו' ואין כבוד אלא תורה, ואינו מובן ע"פ פשוט כלל. וע"כ באמת נדחקו רש"י ורשב"ם ז"ל וכל המפרשים בפירושו כמובא בס' מדרש שמואל ע"ש. (עד שמחמת זה קצת גורסים נוסחא אחרת ע"ש) אבל ע"פ הנ"ל יש להבינו היטב. היינו שהתנא מבאר שעיקר תכלית הכבוד שחייב לכבד את רבו הוא התורה, דהיינו מה שזוכה ע"י הכבוד שמכבד את רבו שתתגלה התורה יותר ויותר וכנ"ל וזה עיקר שלימות הכבוד. וכל מ ישלא זכה עדיין לכבד את רבו בכבוד זה עד שיזכה על ידי זה להוציא לאור תעלומות החכמה, שיגלה לו רבו ע"י זה יותר תעלומות חכמת התורה האמתיית עדיין לא הגיע לכבד את רבו כראוי. וזהו אין כבוד אלא תורה שאין שום כבוד נחשב אלא תורה דהיינו כשנמשך ע"י גודל הכבוד התגלות התורה ביותר וכנ"ל. וזהו שמסיים שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב, היינו ע"י הכבוד שהחכמים שהם הרבנים האמתיים נוחלים מתלמידיהם שמכבדין אותם, עי"ז ותמימים שהם התלמידים שנקראים תמימים כי עדיין לא זכו לעמקות החכמה רק הולכים בתמימו' ומתייגעים ביגיעות וטרחות לשמש ולכבד את רבם בכל כחם. עי"ז ינחלו טוב ואין טוב אלא תורה כמ"ש וכו'. כי ע"י הכבוד והשימוש שמשמשין ומכבדין את רבם עי"ז זוכין לקבל ולהמשיך התגלות התורה מרבם בכל פעם כנ"ל. וע"כ הזהיר התנא שאפי' הלומד פרק א' וכו' או אפילו אות אחת חייב לנהוג בו כבוד וכו'. כי מי שיזהר בזהבודאי יזכה לקבל תורה מרבו. כי אם יהי' יקר בעיניו אות אחת שמקבל מרבו ויכבדו, עי"ז זה יזכה שרבו ישפיע עליו תורה יותר וכנ"ל. וכן בכל פעם ע"י כל כבוד וכבוד שיכבד את רבו יותר ויותר יזכה להמשיך בכל פעם תורה יותר ויותר כי אין כבוד אלא תורה וכנ"ל. כי החכמה אמתיית שמקבלין מהרב האמת הוא בבחינת מעין היוצא מבית ה' שבתחילה הוא קצר כקרני חגבים וכו' ואח"כ מתפשט והולך מתפשט והולך עד אשר נעשה נחל אשר לא אוכל לעבור וכו' והכל ע"י השימוש והכבוד וכנ"ל:
Tzedakah 2 (LM II:91): Core: chochmah ila'ah (upper/Torah) and chochmah tata'ah (lower/world-vitality). Must bind tata'ah to ila'ah. Nirgan mafrid aluf = separation = galus Shechinah = mi'ut halevanah. Tzadikim bind them → ischaber malka b'malka → all illumination/joy/completeness. When tzadik departs → great anguish to Hashem. §2: Tzedakah = filling the levanah. Poor person = chochmah tata'ah in diminishment. Giving to poor = filling levanah → tata'ah joins ila'ah. "Ashrei maskil el dal" — maskil specifically = mochin. Tzedakah weighed as entire Torah because all mitzvos bind tata'ah to ila'ah through physical objects; tzedakah does this most directly (poor person = chochmah tata'ah itself). §3: Why does Hashem not simply feed the poor? Because mi'ut halevanah = from lack of is'arusa dil'sata. "Impossible for two kings to share one crown" = must have is'arusa dil'sata = purpose of creation (bechirah). Filling levanah must be through us specifically. If Hashem fills it = is'arusa dil'eila only → kitroog returns. "Hakol bidei Shamayim chutz miyir'as Shamayim" = Malchus/levanah. "Malveh Hashem chonein dal" — giving tzedakah = doing chesed with Hashem. Stars = matzdikei harabim = tzadikim/Yisrael who appease levanah. §4: Sefiras Ha'Omer. Yetzias Mitzrayim = great light (sha'ar hachamishim) but only through is'arusa dil'eila → must depart so Israel receives b'midah through is'arusa dil'sata. Omer = barley = beheimah = chochmah tata'ah. Sh'tei halechem = wheat = adam = chochmah ila'ah. Hanafas ha'Omer = raising fallen wisdoms. 49 days = 49 gates = tzimtzumim of tata'ah. 50th gate = hidden = chochmah ila'ah. Count to bind all days/midos to their root. Above = no number; below (tata'ah) = number/time. Shavuos = 50th day = receiving Torah = "Vay'daber Elokim es" = joining tata'ah with ila'ah. Torah called tzedakah: "u'tzedakah tihyeh lanu ki nishmor la'asos." §§5-6: §5: Filling levanah through tzadik = is'arusa dil'sata = stars (matzdikei harabim). §6: Pidyon shevuyim greatest tzedakah because all tzedakos = freeing holy sparks from captivity = raising Shechinah from galus; actual captive Jew = galus Shechinah mamash. Tzedakah 3 (LM I:172): Shefa descends constantly; obstruction = gashmiyus = tzel (shadow) blocking light. Bitul atzmo → no shadow → kevodo revealed. "M'lo kol ha'aretz kevodo" read as "from lo (nothingness of) kol ha'aretz → kevodo." Tzedakah removes tzel (poverty = shadow). "Ani b'tzedek echezeh fanecha" = ohr hapanim revealed. "Shemesh tzedakah" = sunlight when shadow removed. Tzedakah atones sins (sin = masach hamavdil = tzel). Tzedakah weighed as entire Torah because Torah's purpose = revealing kevodo = removing tzel, which tzedakah accomplishes most directly.
אות כד וזה בחי' מפני שיבה תקום והדרת פני זקן דרז"ל יכול אפילו זקן אשמאי ת"לת והדרת פני זקן, זה קנה חכמה. ולכאורה אינו מובן כי א"כ שנלמד מן והדרת פני זקן שפירוש מפני שיב תקום הוא דייקא זקן שקנה חכמה, אם כן אין צריכין לקום ולהדר כי אם הזקן שקנה חכמה שהוא התלמיד חכם. ולמה פסקו הפוסקים שאפילו אם אינו ת"ח חייבים לכבדו כשמגיע לזקנה ושיבה רק שלא יהיה רשע שהוא זקן אשמאי. אך באמת עיקר הכבוד וההידור הוא בודאי רק לזקן זה קנה חכמה שהוא הת"ח האמת שקנה חכמה, קנה דייקא בבחי' אמת קנה. כי עיקר החכמה היא אמת ואמת צריכין לקנות דייקא וא"א לזכות אליו בחנם. כי א"א לזכות אל החכמה האמתיית שהוא יראת שמים כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' כ"א ע"י יגיעות הרבה שעי"ז קונה האמת שהוא החכמה אמתיית. ועל כן צריכין לכבדו בקימה והידור כמ"ש והדרת פני זקן. כי הוא זכה להדרת פנים שהואאור הפנים בחי' באור פני מלך חיים. כי עיקר אור הפנים הדרת פנים הוא אמת בחי' תתן אמת ליעקב בחי' מבקשי פניך יעקב סלה, כמובא בדבריו ז"ל שיעקב הואבחי' אמת שהוא בחי' אור הפנים הדרת פנים. וע"כ הזקן שקנה חכמה עיקר החכמה הוא אמת בחי' אמת קנה כנ"ל שהוא אור הפנים הדרת פנים. ע"כ בודאי מגיע לו כבוד והדרת פנים בחינת והדרת פני זקן. אבל מחמת זה בעצמו צותה התור' לכבד גם הזקן ממש כשמגיע לשיבה שהוא בן ע' שנה אע"פ שאינו חכם רק שלא יהיה רשע שהוא זקן אשמאי. כי הכל בשביל הכבוד הזקן האמתי שקנה חכמה כי כל העולם כולו לא נברא אלא לצות לזה ובשביל זה וכו' כי א"א שיהי' החכם יחיד בעולם. וע"כ חיות הכל הוא בשביל הצדיק החכם האמתי שקנה חכמה באמת. כי עיקר החיות הוא האמת כשרז"ל שאמת הוא סמא דחיי. כי עיקר מה שבא האדם לעולם הוא בשביל הבחירה כדי שיקנה וירויח שכר עוה"ב ע"י מעשיו הטובים שעשה בזההעולם שהי' לו יצה"ר כזה ומונעים כאלה ושבר הכל ובחר בטוב. ועיקר הבחירה הוא לברר האמת מהשקר שהוא הרע והטומאה וכו' כנ"ל. ועיקר האמת זוכה זה שתיקן מעשיו כראוי בתכלית השלימות שהוא הצדיק האמת שהוא הזקן שקנה חכמה שהוא האמת כנ"ל שזה עיקר החיות כנ"ל. אבל אם כן מהיכן מקבלין חיות שאר בני העולם מאחר שלא זכו לברר האמת בשלימות כי אין מעשיהם עולים יפה. אך כל חיותם הוא ע"י הצדיק שעל ידו נמשך חיות לכל כידוע. שעיקר החיות הוא "י הצדיק יסוד עולם שעל ידו הש,י מחיה ומקיים הכל כי כל העולם נברא בשבילו כידוע. וע"כ כל מי שסמוך יותר אל הצדיק הוא מקבל חיות יותר. וע"כ צריכין לכבד גם את הזקן בשנים אע"פ שאינו חכם ובלבד שאינו רשע שהואזקן אשמאי. ועיקר הזקן אשמאי שהוא הרשע הוא החולק על הצדיק. כי באמת כל ישראל נקראים צדיקים כ"ש ועמך ישראל כולם צדיקים כי יש בכל אחד מישראל נקודהטובה שהוא בחי' צדיק כמ"ש במ"א. אבל מחמת מעשיו שאינם כראוי נתפסה ונתלעם בחי' צדיק שבו שהוא הנקודה טובה שבו. וע"כ עיקר תקון כל האדם הוא הצדיק האמת שהשלים מעשיו בתכלית השלימות. וכל הנקודות טובות שהוא בחי' נקודות צדיק כלולים בו. וכל מי שנכלל ומקורב אליו מאיר בחינת הנקודה טובה שבו וע"כ גם הוא בכלל צדיק. אבל החולק על הצדיק עוקר עצמו משרשו ואין יכול להארי בו בחי' צדיק שבו. וע"כ הוא דייקא נקרא רשע שהוא היפך הצדיק מאחר שנתרחק ונתהפך מהצדיק ונתעלם נקודות הטובה ששרשה וחיות' מהצדיק האמת כנ"ל. וזהו בחי' זקן אשמאי שהוא הרשע כי עיקר הרשע הוא החולק על הצדיק והוא היפך הצדיק. וע"כ הוא רשע כי היפך הצדיק הוארשע וכנ"ל. אבל כל מי שאינו חולק על הצדיק אע"פ שאינו חכם מאחר שמגיע לזקנה ושיבה צריכין לכבדו. כי כבר מבואר שעיקר החיות הוא אמת וע"כ מאחר שכבר חי יחי חייו שהם ע' שנה ולא חלק עצמו משורש חיותו שהוא הצדיק האמת בודאי זכה בימי חייו לברר איזה נקודות אמת שבשביל זה בא לעולם כנ"ל. וע"כ בודאי ראוי לכבדו אף על פי שאינו חכם אעפ"כ צריכין לכבדו מחמת זקנתו ושיבתו כי גם הוא מקבל ויונק מכבוד והידור פני הזקן דקדושה שקנה חכמה מאחר שזכה לחיות ע' שנה ואינו חולק על הצדיק, ע"כ הוא מקבל ויונק חיות אמתי שהוא אמת שמשם עיקר הכבוד וההדרת פנים כנ"ל. וזהו מפני שיבה תקום יכול אפי' זקן אשמאי שהוא הרשע החולק על הצדיק שהוא היפך הצדיק ת"ל והדרת פני זקן זה קנה חכמה. היינו שהפסוק מפני שיבה תקום נסמך להודרת פני זקן היינו לומר שכל מי שהוא בכלל והדרת פני זקן שאינו חולק על הצדיק הזקן דקדושה, ע"כ כשמגיע לימי זקנה ושיבה צריכים להדרו ג"כ אע"פ שאינו חכם. כי גם הוא מקבל מבחי' הדרת פנים ע"י ימי זקנותו ושיבתו שכבר חי' ע' שנים שכל החיות נמשך מאמאת מהדרת פנים מהזקן דקדושה. אבל זקן אשמאי שהוא החולק על הצדיק אינו בכלל קימה והידור כלל, מאחר שחלק עצמו משורש חיותו מהזקן דקודש' מהאמת וכל חיותו מהס"א שהוא אנפין חשוכין שעליהם נאמר ובוזי יקלו ע"כ בודאי אין מגיע לו שום כבוד אפי' בימי שיבה. ויש לרמז שבשביל זה קראוהו את הרשע והחולק בשם זקן אשמאי, לרמז שעיקר הרשע הוא החולק על הצדיק האמת שנקרא בשביל זה זקן אשמאי היפך הנסמכין על הצדיק האמת שעליהם נאמר פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החוסים בו. אבל זה החולק עצמו מהצדיק האמ תהוא נקרא אשמאי לשון אשם, היפך החוסים בצל הצדיק האמת שהם בבחי' ולא יאשמו כל החוסים בו. אבל החולק הוא נקרא אשמאי כי הוא אשם אשם בה' ובתורתו הק' מאחר שחלק עצמו מהצדיק האמת שהוא שורש וחיות הכל וכנ"ל. וזה בחי' מה שהתוודו על שפגמו וחלקו על יוסף שהוא בחי' הצדיק האמת אמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו וכו'. כי זה עיקר האשם כשחולקין על הצדיק האמת וכנ"ל היפך ולא יאשמו כל החוסים בו כנ"ל וע"כ נקרא זקן אשמאי כנ"ל. נמצא שהודרת פני זקן נסמך למפני שיבה תקום לומר שעיקר קימה והידור בפני הבעל שיבה הוא רק מי שהוא סמוך להזקן דקדושה דהיינו שעכ"פ אינו חולק עליו כנ"ל:
.main-title{text-align:center;margin-bottom:10px;font-size:28px;font-weight:700;color:var(--accent);letter-spacing:1.5px;text-transform:uppercase}
אות כה וע"כ שיעור שיבה הוא בן ע' שנה כנגד ע' פנים לתורה שהם עיקר בחי' הדרת פנים שזוכה הזקן דקדושה. רק שהזקן בעצמו זוכה אליהם בשלימות גם בימי ינקותו כשרז"ל יניק וחכים וכו' אבל שאר בני האדם מקבלים רק הארה מהם כשמגיע לשבעים שנה. אבל גם זהאינו יכול לקבל כ"א ע"י הצדיק האמת שממנו עיקר החיות שהוא האמת שהוא עיקר השם והכבוד דקדושה בחי' הדרת פנים כנ"ל. וע"ג צריך שלא יהי' זקן אשמאי שהוא החולק על הצדיק האמ. כי עיקר הקימה וההידור בפני הבעל שיבה שחי ע' שנה הוא מחמת שבימי חייו ע' שנה זכה לברר איזה בחי' אמת שהוא עיקר החיות שנמשך מע' פנים לתורה. אבל עיקר בירור האמת א"א כ"א ע"י הצדיק האמת שהוא בחי' הזקן דקדושה שעליו נאמר זה קנה חכמה בחי' אמת קנה וכו' וכנ"ל:
.main-subtitle{text-align:center;font-size:20px;color:var(--accent-light);margin-bottom:35px;font-style:italic}
Loading comments…