שבועות והל' כיבוד אב ואם ב

אות א לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא וכו'. וארז"ל שבין אם נשבע לשנותך את הידוע נקרא שוא ובין אם נשבע על דבר הידעו ופשוט שהוא כמו שהוא כגון על עץ שהוא עץ ועל אבן שהוא אבן, הוא גם כן שבועת שוא. ולכאורה הדבר תמוה מדוע יהי' חומר האיסור כששנשבע על דבר הידוע כמ ושהוא האמת הלא לא הוציא שום שקר מפיו. ומדוע כשנשבע על דבר שאינו ידוע ואפשר לטעות בו אין בו איסור שבוע' והזכרת ש"ש רק שלא ישבע לשקר. ועל דבר הידוע ופשוט יש בו איסור חמור כל כך אע"פ שנשבע על אמת. ולכאורה היה נראה להיפך כשנשבע אפלו באמת על דבר שאינו פשוט כ"כ ואפשר לטעות בו, יהיה בו איסור גדול כי אולי הוא טועה א"ע. ועל דבר הפשוט לא יהי' האיסור חמור כ"כ. ובאמת גזרה התורה הק' בהיפך מזה כי הנשבע על דבר שאינו ידוע אין בו איסור כשנשבע באמת רק שצריכין להתרחק גם מזה מחמת חומר שבועה אבל עכ"פ אינו עובר על לאו דלא תשא ח"ו, ולפעמים הוא מצוה לישבע באמת כמ"ש ובשמו תשבע. וכשנשבע על דבר הידוע כמו שהוא האמת הוא עובר באיסור חמור מאד על לא תשא שהוא לאו חמור מעשרת הדברות:

אות ב אך הענין מבואר ע"פ מה שמבואר ומובן בכל דברי רז"ל ובפרט בזוהר הקדוש ובכתבים שעיקר שלימות האמונה הקדוש' הוא להאמין שהש"י רוצה בעבודת האדם בזה העולם אע"פ שא"א להבין זאת בשכל אנושי בשום אופן. אעפ"כ כבר גילו לנו אבותינו ורבותינו הק' מימות אברהם אע"ה ומשה רבינו שהאמת הוא כן וזה כלל ויסוד כל תורתינו הק'. וכמו מי שהואכופר במציאותו ית' ח"ו הוא כופר ומין ימ"ש, כמו כן אפילו אם אומר שמאמין במציאותו ית' וכופר בזה שאינו מאמין שהוא ית' חפץ בעבודתינו הוא ג"כ כופר ומין. כי לא תוהו בראה לשבת יצרה כי לא ברא הוא ית' את העולם שתהי' תוהו ובוהו כמו שהוא כ"א לשבת יצרה, ליישב אותה בבני אדם בני דעה שיכירו את גדולתו ומלכותו ויעבדו אותו בזה העולם המעשה דייקא כי היום לעשותם כתיב היום דייקא ולא למחר בעולם הבא. וזהו עיקר החילוק שבין ישראל לבין הכוים והמחקרים כמו ששמעתי מפי אדמו"ר ז"ל שהמחקרים חקרו בגדולת הבורא ית' עד שהשיגו כמו שהוא האמת שא"א להשיגו ולהבינו בשום אופן בשום מחשבה ודעת ושכל כי לית מחשבה תפיסא בי' כלל. אבל זה א"א להשיג ולהבין בשכלם איך שיעיך איזה מצוה ועבודה לעבדו ית' בהם כי זה א"א להם להשיג בדעתם כלל וזה עיקר כפירתם ומחמת זה הם רחוקים מהאמת כ"כ. כי עיקר אמונה השלימה הוא אמונת ישראל עם קדוש שזכינו לקבל את התורה הק' על ידי משה רבינו ע"ה שעיקר יסודה להאמין שאע"פ שהש"י מרומם ומנושא מכל העבודות של האדם אעפ"כ הואחפץ בעבודתינו כ"ש ואבית תהלה מגושי עפר וכו' רק שא"א להבין זאת בשכל:

אות ג וזה בחי' איסור שבועת שוא. כי אסור להזכיר ש"ש לבטלה מכ"ש לישבע לבטלה. כי עיקר שם ה' הוא התורה כי אורייתא שמא דקוב"ה. כי קודם הבריאה אין שייך שום שם להש"י כיהוא יתברך מרומם ומנושא בהתרוממות בלי שיעור מכל השמות הק' ומכל הכינויים שבעולם. רק מאהבתו את ישראל שצפה שיצאו מהם צדיקים נוראים כאלו שיכירו גדלו בזההעולם דייקא ע"י שיתגברו על יצרם ויכבשו את תאוותם ויעבדו אותו בכל כחם בתכלית מסירת נפש באמת לאמתו, בשביל זה האציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות כולם מראש ועד סוף שעל ידם עשה לעצמו כביכול שם בבחי'ותעש לך שם כהיום הזה. כי עתה אחר הבריאה שייך לקרותו בשם הוי"ה או בשם אדנ"י על שהוא מהוה כל העולמו' ואדון לכולם וכיוצא בזה בשאר השמות והכינויים הק'. אבל כל השמות אינם נתגלים כי אם ע"י הצדיקים העובדים אותו באמת שעי"ז מקשרים הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר בחי'יחוד השמות הק' ועי"ז הם מודיעים לנו אמתת שמותיו הק' ית'. ועיקר עבודת הצדיקים שזוכין עי"ז לידע ולהשיג שמותיו הק' ית' הוא דייקא ע"י שיש להם בחירהשזהו עיקר מעלתם על כל המלאכים ושרפים וכו' כידוע. ועיקר הבחירההוא מחמת שתיכף אחר הבריאה נתהוה אחיזת השקר כמבואר בהתורה אר"ע ע"ש. כי עיקר הרע והטומאה וההתנגדות הכל נמשך רק מאחיזת השקר שנתהוה אחר הבריאה. וע"כ עיקר מעלת ישראל והצדיקים הוא מה שמבררין האמת מהשקר הרע מהטוב שזהו בחי' יתרון האור מן החשך דייקא המובא בספרים, שדייקא ע,י שיש חשך יודעין ורואין יתרון האור כי אם לא היה חשך ושקר ורע וכו' לא היה יודעין מעלת האור והאמת והטוב וכו'. ורק זהו מעלת ישראל והצדיקים עלכל המלאכים וכל דרי מעלה. כי אף ע"פ שהמלאכים וכל דרי מעלה יודעים אמתת מציאותו בבירור גמור ועובדים אותו באימה וביראה גדולה הרבה יותר מבני אדם התחתונים אעפ"כ אין מעלתם גדולה כ"כ מחמת שאין להם נגדיית של השקר וע"כ אין להם בחירה. וע"כ ידיעתם אותו יתברך אע"פ שהוא אמתיית אינ נחשבת ידיעה כנגד ידיעת ישראל בפרט ידיעת הצדייקם האמתיי' שיודעין ומבינים גדולתו ית' ע"י בחירתם שהוא ע"י בירור האמת מן השקר וכו' וכנ"ל. ועי"ז דייקא משיגין ויודעין שמותיו הק' יותר מכל המלאכים. כי עיקר שמו ית' הוא נגדל דייקא ע"י שמבררין האמת במקום שיש אחיזת השקר שבשביל זה ברא את כל הבריאה והכל בשביל האדם שבזה העולם דייקא וכנ"ל:

אות ד וע"כ אמר הש"י להמלאכים שקטרגו על בריאת האדם ונתקנאו בו, שהם אינם יכולים לקרות שמות לכל הברואים והאדם יודע. כמ"ש ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכו' וכמובא במדרש. כי כל השמות שלכל הברואים שקרא הוא כפי השגתו את שם ה' כי כולם מקבלים חיות ע"י שמותם משם ה' המחיה את כולם. וע"כ באמת קרא אז שם גם להש"י בעצמו כמ"ש במדרש שם ע"ש:

אות ה וע"כ כששלח הש"י את משה לישראל במצרים לקרבם לעבודתו ית' כ"ש שם בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים, אז תיכף שאל משה להש"י ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם כי הא בהא תליא. כי א"א לעבדו יתברך בעבודות ובמצות עד שיודעין משמו ית' וא"א לידע משמו ית' כ"א ע"י עבודתו ית' וע"כ באמת יש יגיעה גדולה להצדיקים. אבל הם מוסרים נפשם. באמת ושובירים כל תאוות עוה"ז בשבילו ית' קודם שזוכין להשיג איזהעבודה ומצוה. ועי"ז הש"י מרחםעליהם ומגלה להם שמותיו הקדושי' כפי עבודתם ועי"ז משיגין עבודת המצות ומודיעים לנו כמו אאע"ה שיגע כל ימיו עד שהשיג מצות מילה. ואחר כך בא משרע"ה והתייגע כ"כ עד שנתן לנו כל התורה והמצות. כי אע"פ שגם אברהם ידע מהם אבל לא זכה עדיין להודיעם לנו כי לא ניתנה התורה על ידו. וע"כ באמת השיג משה שמותיו ית' יותר מכל האבות כ"ש וארא אל אברהם וכו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם:

אות ו והכלל שעיקרידיעת שמו ית' אין זוכין כ"א הצדיקי' והם מודיעין לישראל לכל מי שחפץ להתדבק בהם. והם אין זוכין לזה כ"א ע"י שיש אחיזת השקר ואפשר לטעות שמשם עקיר כח הבחירה שעי"ז עיקר הכרת וידיעת שמו ית'. וזה בחי' איסור הזכרת ש"ש לבטל' וחומר איסור שבועת שוא אע"פ שנשבע באמת. כי אסור להזכיר שם שמים על דבר הפשוט וידוע לכל אע"פ שהאמת הוא כן כי אין זה רצונו ית' לישא את שמו בשביל לגלות האמת בפשיטות, לגלות ולהזכיר שמו ית' על דבר הפשוט וידוע לכל. כי עיקר התגלו' וידיעת שמו ית' הוא דייקא כשמבררין האמת מהשקר דהיינו כשנשבעין על האמת במקום שאין הדבר פשוט ויכולין לטעות שהוא להיפך, שם דייקא יש להזכיר שמו יתברך על האמת. אבל האמת הפשוט וידוע לכל אין להזכיר שמו ית' על זה. כי בשביל זה לא חפץ הש"י להודיע שמותיו יתברך למלאכים מחמת שהם יודעים האמת בפשיטות במקום שאין בו אחיזת השקר כי ידוע לכל דרי מעלה אמתת מציאותו ית'. רק בחר בישראל וצדיקים שהם ידעו שמותיו ית' מחמת שהם זוכין על ידי תוקף התגברותם על יצרם לברר האמת במקום שיש אחיזת השקר שזהעיקר הבחירה וכנ"ל:

אות ז וזה בחי' כלל עשרת הדברו' אנכי ה' אלקיך להודיע אמתת מציאותו ית'. ואחר כך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, לאסור עבודות זרות שנמשך גם כן מחמת שאומרים שהש"י רחוק מהעולם וא"א לעבדו בעצמו כ"א כשמתלבש באיזה דבר שמזה נמשך טעות של כל הנתעים אחר ההבל של הע"ז כמובן בספרים והתורה הק' הבדילה אותנו מזה. וזה שנסמך לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא שמרמז להנצל גם מהטעות של הכופרים שכופרי' בכל העבודות שבעולם אפי' בעבודו' התורה והמצו' הקדושות של ישראל. כי אומרים שאין שייך אצלו יתברך עבודה כלל. וזהו בחי' האיסור לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא תהו בראה וכו'. כי אלו הכופרים הנ"ל הם בבחי' מזכירין ש"ש לבטלה. כי אפילו המודים על האמת כי מודים במציאותו ית' באמת אעפ"כ מאחר שכופרים בעבודת המצות של ישראל בזה העולם המעשה דייקא הרי הוא כאלו שמו יתברך שהוא כלל בריאת העולם הוא ח"ו לשוא ולהבל וכנ"ל. כי באמת עיקר הבריאה הוא רק בשביל הבחירה שעיקרה לברר האמת במקום שיש אחיזת השקר דייקא וכנ"ל. וזה שנסמך תיכף זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד וכו' ויםו השביעי שבת לה' וכו'. כי כל הנ"ל כלול במצות שבת שהוא כלל כל התורה והוא שמא דקב"ה כמ"ש בזוה"ק. כי התורה הזכירה כ,פ אצל מצות שבת ששת ימים תעבוד וכו'. ולכאורה הוא מיותר כי הלא אין זה מצוה ששת ימים תעבוד, אך התורה הראה לנו בזה שא"א לזכות לקדושת שבת שהוא בחי' עלמא דאתי שהוא עיקר התכלית להכיר אותו ית' כ"א ע"י ששת ימים תעבוד וכו'. כי עיקר קדושת שבת בחי' עלמא דאתי זוכין דייקא על ידי שהאדם הוא בעוה"ז שכלול בששת ימי המעשה ששם אחיזת השקר. וצריך לעבוד בהם עבודות כמ"ש אשר בראאלקים לעשות, שהכל צריך תיקון כמ"ש במדרש החטים צריכין לטחון התורמסין וכו'. כי האדם נברא שיתקן ויברר כל הדברים ועיקר התיקון והבירור גם בגשמיות נמשך מבחינת בירור הנ"ל שהוא בירור הטוב מן הרע שעיקרו הוא בירור האמת מן השקר וכנ"ל ומשם נמשכין כל המלאכות והעבודות שבעולם. וע"כ צריכין לעשות הכל ע"פ התורה, ומי שעוסק בתורה בעצמה הוא בןחורין ופטור מכולם כי מברר הכל ע"י התורה בעצמה שמשם הכח של כל העוסקים במלאכה ומו"מ ולברר ולתקן ולא לקלקל ח"ו. ועי"ז דייקא זוכין לשבת שהוא התכלית כי דייקא מי שטרח בע"ש יאכל בשבת כי שבת הוא אמת כשארז"ל בחי' שמא דקב"ה שא"א לזכות לזה כ"א ע"י ששת ימי המעשה דייקא מחמת שיש בהם אחיזת השקר. וכפי מה שזוכה כ"א לברר האמת מהשקר בזההעולם שהוא בחי' ששת ימי המעשה כמו כן הוא זוכה להתכלית שהוא בחי' שבת וכנ"ל. וע"כ נסמך שבת לדיבור לא תשא לשוא וכנ"ל:

אות ח וזהו כבד את אביך ואת אמך למען יאירכון ימיך וכו' ודרז"ל לעולם שכולו ארוך וכו'. כי רז"ל אמרו טוב לאדם שלא נברא משנברא ואם כן קשה למה נברא, ופי' רבינו ז"ל (בלק"ת סימן ל"ט) שכפי פגעי העוה"ז בודאי טוב שלא נברא אבל בשביל התלכית בודאי טוב מה שנברא. כי א"א להנשמה להשיג התכלית בחי' שבת כי אם ע"י שעוברת בזה העולם המעשה וכו' ע"ש. וע"כ נסמך למען יאריכון ימיך אצל מצות כיבוד דייקא. כי יש שיקשה בעיניהם למה לו לכבד אביו ואמו בשביל שהביאו אותו לזה העולם הלא טוב לאדם שלא נברא משנברא וכאשר באמת הרבה בני אדם קובלים על ימיהם ואומרים למה נבראו מחמת ריבוי הצרות והיסורים שסובלים בזה העולם וכמ"ש אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רוגז. אך באמת בשביל התכלית שיזכה אפילו הפחות שבפחותי' והקל שבקלי' בודאי כדאי כל היסורים והצרות שסובל בזה העולם ואחר מיתה כי הכל כדאי בשביל התכלית (רק מי שהוא חכם אמת ורואה את הנולד הוא מיישב עצמו למה לו לסבול צער ויסורין הרבה בזה העולם בפרט אחר מיתה אם לא ייטיב את מעשיו ולסוף מה ישאר ממנו. הלא טוב לו שייטיב את מעשיו ויהי' ניצול ממרירות העונשים לאחר מותו וגם בזה העולם יהיה נקל לו ביותר לקבל פגעי העולם כידוע ואח"כ יזכה למה שיזכה עין לא ראתה וכו'. אבל עכ"פ סוף כל סוף גם התכלית המעט דמעט שיזכה הקל שבקלים עולה על כל הצרות והיסורים שסבל בזה העולם ואח"כ) ובשביל זה בודאי הוא מחוייב לכבד את אביו ואמו שהביאו אותו לעולם. מאחר שעל ידם יזכה לתכלית כזה שא"א לזכות אליו שום מלאך וכו' כי אם נשמות ישראל ע"י שהי' בזה העולם דייקא שיש בו אחיזת השקר כזהותאוות כאלה וכו'. וכנ"ל. נמצא שכל אלו הה' דברות מדברים מהתכלית שיזכה האדם בזה העולם דייקא כנ"ל. אך איך זוכין להגיע להתכלית שהוא בחי' שבת שמא דקב"ה להכיר אותי ית'. הוא ע"י שכופין את יצרו ומשברין תאוות עוה"ז וכנ"ל. וזהו בחי' כלל כל הה' דברות השניות שהם לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וכו' שהם כלל התאוות הגדולו' שהם ניאוף ורציחה וכעס וגניבה ורמאות וחמדה שהוא כלל כל התאוות ובפרט תאות ממון. כי כשתכוף את יצרך ותהיה נשמר מתאוות עוה"ז הכלולים בהה' דברות אחרונות שכלל כולם לא תחמוד ולא תתאוה לשבר תאות וחמדת לבו, עי"ז תזכה להתכלית לידע ולהשיג שמו ית' שהוא בחי' שבת כנ"ל. וזהו בחי' לא תענה ברעך עד שקר שהוא כנגד דיבור זכור את יום השבת כשרז"ל. כי שבת הוא עיקר התכלית בחי' תכלית שמים וארץ כמ"ש בסימן הנ"ל שא"א להשיגו כי אם ע"י בחי' לא תענה ברעך עד שקר, דהיינו להיות נזהר מן השקר הנאחז בזה העולם ולברר האמת מן השקר דייקא. שע"י זה דייקא זוכין לשבת שהוא בחי' אמת שהוא שמא דקב"ה שהורא התכלית וכנ"ל. כי אל תענה ברעך מרמז שלא להעיד עדות שקר בבוראו כמו שפרש"י בשיר השירים בפ' תאמי צביה וכו' ע"ש. וכן הוא מרמז שלא להעיד עדות שקר על הצדיק האמת שנקרא רעך, כי רק הוא הריע והאוהב אמתי החושב על תכליתך הנצחי להטיב עמך בחנם בטוב אמתי ונצחי. והבעל דבר מתגרה בבני אדם למצוא עליו תואנות ועלילות שקר כדי להרחיקם מטוב אמתי מתכלית הנצחי שא"א לזכות אליו כי אם על ידו כידוע ומבואר בכל הספרים. ועל זה צעק דהמע"ה תאלמנה שפתי שקר הדובור על צדיק עתק וכו'. וזהו בחינת האזהרה לא תענה ברעך עד שקר שהוא כנגד זכור את יום השבת. כי עיקר קדושת שבת שהוא התכלית א"א לזכות אליו כ"א ע"י הצדיק שהוא בי' משה כמ"ש שם ע,פ לכו חזו וכו' בסימן הנ"ל ע"ש:

אות ט וזה בחי' אמת ואמונה וההיפך מהם שוא ושקר. שוא כנגד אמת שקר כנגד אמונה. ואפי' דבר אמת הידוע לכל בכלל שוא ואסור להזכיר שם שמים על זהכנ,ל. כי עיקר האמת כשמתחבר באמונ' בבחי' צדק כד אתחברת באמת איתעבידת אמונה. כי אמת הואדבר הברור שהכל יודעין שהוא כך. ואמונה הוא במקום שאין מבינים ויודעים הדבר בבירור בדעתו אדרבא השכל הפשוט מחייב להיפך רק שמאמינים בהאמת שהוא כך. וזה עיקר שלימות האמת וזה עיקר הגדלת שם ה' כי הדבר הפשוט אין זה שלימות האמת וכו' כנ"ל ועדיין צריכין לדבר בזה ולבאר הדבר בחסדו יתברך:

אות י וזה בחי' מעלת חידושי תורה. וזה בחינת חדי קב"ה בפלפולא. וזה בחי' ממרחק תביא לחמה וכשרז"ל דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר. וזהבחי' בכל יום יהי' בעיניך כחדשים שנאמר בכל התורה ואצל מצות ק"ש ביותר. וזה בחי'חדשים לבקרים רבה אמונתך. וזה בחי'מעלת הבעל תשובה שגדול מצדיקים גמורים כשרז"ל. וזה שצעק רק יוחנן על פטירת ריש לקיש לית את בר לקישא וכו' רבותא למימר סייעתא אף אנא ידענא דשפיר קאמינא:

מכל זה מבינים שעיקר עבודה האמתיות הוא דייקא כשמוציאים ומבררין האמת ממקום שהיה נעלם ונסתם תחלה. ובחסדי ה' יתבאר לקמן כל זה:

אות יא וזהו שנסמך מצות שבת למצות כיבוד אב ואם כמ"ש איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כי עיקר מצות כיבוד הוא מחמת שתכלית שהוא שבת כנ"ל וע"כ ארז"ל אם אמר לך אביך חלל את השבת אל תשמע לו וכו'. כי כל עיקר מצות כיבוד בשביל התכלית וכנ"ל. וע"כ באמת כבוד רבו קודם לכבוד אביו כשרז"ל שאביו הביאו לעוה"ז ורבו מביאו לעוה"ב. כי גם כל מצות כיבוד הוא רק בשביל התכלית הנ"ל. רק מחמת שא"א לזכות להתכלית כי אם ע"י שבאים לעוה"ז ע"י אב ואם דייקא ע"כ צריכין לכבד אותם כנ"ל. אבל עכ"פ עיקר הוא התכלית על כן שבת וכו' וכבוד רבו שמביאו לעולם הבא בודאי קודם:

אות יב וזהו ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך, עיין פרש"י כששמעו סוף דברך כבד וכו' הודו על ראש דברך שהוא אמת כי עיקר שלימות התגלות האמ תהוא בסוף בבחינת טוב אחרית דבר מראשיתו וכו'. וזה בחי' השומר אמת לעולם וכתיב ואמת ה' לעולם בחי' שפת אמת תכון לעד כוננת לא כתיב אלא תכון שבסוף לעתיד יתגלה האמת (כ"ש בזוה"ק ומובא בדברינו במ"א ע"ש). כי בראשית הדבר א"א לגלות האמת בשום אופן וזה עיקר הבחירה מה שאין הש"י מגלה להאדם האמת מיד. כמו למשל התינוק אם היה יודע עוצם המעלה שרוצים אביו ורבו לזכותו במה שלומדים עמו בודאי היה רץ להחדר על ידיו ועל רגליו, אך מחמת שלפי דעתו אינו רואה אמתת המעלה שיזכה ע"י הלימוד ע"כ הוא בורח מבית הספר. וכן אפילו הגדול יותר אם היה רואה בעיניו תענוגי עוה"ב מה שיזכה ע"י עזיבת העבירה וע"י עשיית המצוה בודאי היו הכל בורחים מן העבירה ורצים אל המצוה. ואפי' גוף התאוה שבא ע"י רתיחת הדמים היה מתבטל אם היה רואה בעיניו חלק מאלף מתע וגי ושעשועי עוה"ב. כי גם בעוה"ז רואים בחוש שגם התאוה הגדולה מתבטלת כשרואה תאוה גדולה מזה כגון למשל אם היה רואה שיוכל לחטוף מיד אלף אדומים מכ,ש יותר בודאי אפ' אם היה אוחז באיזה תאוה שהוא היה משליכה והי' רץ בכל כחו לחטוף הון רב כזה. מכ"ש אם היה רואה הון עתק מכ"ש וכ,ש אם הי' זוכהלשמוע חלק אחד מאלף ורבבה מקול הניגון שיתער לעתיד וכו'וכו'. אך עיקר הבחירה הוא מחמת שאין רואים האמת בתחילתו אדרבא כפי פשטיות קטנות דעת האדם נדמה לו באמת שזהו תענוג לאכול ולשתות וכו' ועבודת ה' הואיגיעה. וזהו עיקר נסיונו שצריך לסבול יגיעות בשביל עבודת ה' מחמת שאין רואה האמת. ועי"ז דייקא יזכה לבסוף שיתגלה לו האמת שאדרבא זהו עיקר התענוג והתכלית לעבוד את ה'. אבל בתחילתו בהכרח שיהיה נעלם ממנו קצת האמת כדי שיסבול צער וגייעה והייה לו בחירה. ועי"ז דייקא יקבל השכר טוב שהואהתגלות האמת לאמתו שהוא עיקר קיבול השכר כי לפום צערא אגרא:

אות יג וכן בכל הידיעות וההשגו' קטנות וגדולות א"א להשיג האמת מיד כי אם ע"י יגיעות גדולות. כי כל הקשיות שקשה לכמה בני אדם על הנהגת הש"י וכן מה שקשה על הצדיק האמת ובפרט הקשיות של החכמים בעיניהם ושל המחקרים הכל הוא מחמת האמת שלהם. כי בודאי גם המחקרים הגדולים מתאוים אל האמת כי זהכלל גדול שעיקר החכמה הוא להשיג אמתת הדבר כמו שהוא. כגון לידע תהלוכת הדמים שבאדם כמו שהוא וכיוצא בזה בשאר החכמות. אבל קשה מאדמ אד להשיג האמת אפילו בלימודיית וטבעיית כאשר הם מודים בעצמם מכ"ש וכ"ש בעיונית שהוא חקירות אלקות, וכל הקשיות שמקשין הכל מחמת שכפי האמת שבדעתם נדמה להם שראוי להיות בהיפך. אבל איש בער לא ידע שמאד עמקו מחשבותיו ית' וא"א בשום אופן להשיג ולהבין בשכל אמתתו והנהגתו ית' כי אם ע"י אמונה כשמתחברת באמת, שזה א"א לזכות כי אם על ידי צדיקים אמתיים שהם בבחי' משה ואבות העולם ששיברו תאותיהם בתכלית עד שפירשו עצמן מתאות עולם הזה לגמרי עד שהשיגו והכירו אמתתו באמת וזכו להכניס דרכי האמונה בנו:

אות יד וע"כ מי שרוצה לזכות לחיים נצחים א"א לו לזכות כי אם ע"י אמונה וכנ"ל. ולאמונה זוכין ע"י אמת בבחי' צדק כד אתחברת באמת וכו.' היינו אם ירצה להסתכל על האמת לאמתו יבין שראוי לו להאמין האמונה האמתיית בה' ובמשה עבדו ובצדיקי וכשרי אמת שבכל דור. כי עצם האמת בודאי א"א להשיג בדעתו הפחותה, אדרבא נדמה לו להיפך מחמת שהוא משוקע בתאוותיו ובעוה"ז ובכבוד ונצחון כ"כ. אך אם יטה דעתו אל האמת לאמתו ויחזיר פניו קצת מתאוות עוה"ז וישםי לבו באמת לחשוב על תכליתו הנצחי, יאיר ה' עיניו ויראה ויבין היכן האמת (כמבואר מזה במ"א). כי אמונה הוא רק במה שאינו מבין כי מה שמבין בדעתו אין זה אמונה וא"כ מהיכן יבוא לאמונה אך הש"י מרחם על עמו ומאיר לישראל דרכי האמונה באופן שיש להם כח לבחור בהאמתואמונה אם ירצו. אבל אינו מגלה בתחילה האמת בשלימות כדי שיהיה בחירה, רק מאיר האמת קצת באופן שיהי' כח להאמין למי שירצה להסתכל על האמת לאמתו כמו בתחיל' התקרבות ישראל להש"י ע"י משה רבינו שגילה אלקותו על ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה משה לעיני כל ישראל, ועי"ז בודאי היה להם כח להאמין וכמ"ש וירא ישראל וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכו'. ואעפ"כ הניח להם אח"כ מקום לטעות ע"י כמה הנהגות שהתנהג עמהם בחכמתו העמוקה באופן שיהי' להם נסיון ובחירה כמו אחר קי"ס שהלכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואז התלוננו הרבה וכן במן ושליו וכו' שלא נתן להם תיכף ומיד. והכל בשביל נסיון ובחירה כמ"ש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכו' למען נסותך וכו'. וע"כ באמת רבים נכשלו וחלקו על הש"י ועל משה. והכשרים והצדיקים האמינו בה' ובמשה שבודאי ישרים דרכיו ית'. כי בודאי היה יכול הש"י ליתן להם המים והמן וכו' מיד, רק כל מה שסיבב עמהם הכל היה בשביל הבחירה וכנ"ל. ומי שהיה רוצה להסתכל על האמת היה רואה בעיניו עין בעין שראוי לו להאמין בה' ובמשה מאחר שראו אותות ומופתים נוראים כאלה והתגלות התורה כזה וכו'. ואם שקשה כמה קשיות ותמיהות על הנהגתו על זה צריכין להשלילך שכלו וולהאמין כי א"א להשיג אמתת השכל של הנהגותיו יתברך מידו כנ"ל. אבל המתלוננים המבקשים תואנה, חלקו על הש"י ועל משה ע"י קשיות כאלו. כי מחמת תאותם ונצחונם וכבודם הקשו קשיו שא"א להשיבם ולא רצו לסמוך על אמונהשנעשית ע"י הסתכלות על האמת לאמתו וכנ"ל:

אות טו וכן הוא בכל דור ודור שמקשין על הצדיק קשיות שנדמה להם לקשיות גדולות ורוצים להבין הכל תיכף בדעתם. והכל מחמת תאותם הרעות בפרט תאות הכבוד והנצחון ואינם חסים על עצמם לחשוב על תכליתם הנצחי. כי מי האיש החפץ חים ומסתכל על תכליתו הנצחי יבין בודאי האמת שראוי לו להאמין בהאמת ע"י כל התגלות התור' הנפלאה וכו' שגילה מה שא"א בשום אופן בשכל אנושי להשיג, למי שירצה לשום לבו אליהם החיטב ולהסתכל על האמת לאמתו. רק מה שמעקמין לבו בכמה קשיות ובפרט ע"י ריבוי המחלוקת הכל בשביל בחירתו. כי יכול להבין לפי מעשיו אם ראוי לו להתקרב בנקל למקום חיותו הנצחי ע"כ מרחקין אותו ע"י מחלוקת וקשיות כאלה. והבחירה בידו אם ירצה להסתכל על האמת יבין היכן האמת ויתחזק באמונה על הקשיות והעקמימיות שבלבו ויזכה לאמונה שלימ' בבחי' צדק כד אתחברת באמת איתעביד' אמונה. ואם ירצה ההיפך הרשות בידו וכל הרוצה לצאת יצא והצדיק ואנשיו האמתיים לא יפסדו ולא יחסרו כלום. ואם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא. וכמ"ש על פסוק אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין עיין שם בסימן ה' בהתורה בחצוצרות:

אות טז וזה בחי' חטא המרגלים שנתן להם הש"י מקום לטעות על שרצו לחקור יותר מדאי כשרז"ל, אני אמרתי להם שהיא טובה והם לא רצו להאמין וכו' חיך שאני נותן להם מקום לטעות וכו'. כי א"י היא עיקר בחינת אמונה כמ"ש במ"א והם רצו לראות בעיניהם מיד איך באין לא"י. ולא רצו לסמוך על אמונה אף על פי שכבר ראו אותות ומופתים נוראים ונפלאים כאלה. אעפ"כ אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכו' כי רצו לראות ולהבין האמת מיד. ע"כ נתן להם הש"י מקום לטעות וגרמו בכי' לדורות עד היום שמתארך הגלות עי"ז. ועיקר הגאולה תלוי' בזה כי כן דרך הש"י שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים. אך אעפ"כ הוא מניח לו מקום להסתפק קצת בשביל נסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלימה ע"י שמסתכל על האמת על כל החסדים שעשה הש"י והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים להודיעו היכן האמת בודאי יזכה לכל טוב אמתי ונצחי. אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרוש נותן לו הש"י מקום לטעות יותר ויותר. וצריך אח,כ יגיעות גדולו' ועצומות מאד ביטותר קודם שיזכה אל האמת וכולי האי ואולי. עד שיכול לפטור מן העולם ולא יזכה אל האמת ויצטרך לסבול מה שיסבול ולהתגלגל בכמה גלגולים עד שיבוא להתקרב אל האמת, שהיה בידו לזכות בו עתה על ידי נסיון קל להשליך תאות הכבוד והנצחון ולהסתכל על האמת לאמתו וכנ"ל:

וזה שהקפיד עליהם הש"י ואמר למשה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האותות אשר עשיתי בקרבו. הנו כנ"ל כי הלא כבר התחלתי להאיר להם האמת ע"י כל האותות אשר עשיתי בקרבם ועדיין אינם מאמינים מחמת הקשיות שלהם שרוצים להבין ולראות הכל מיד וכנ"ל. ע"כ גזר עלם אז הגלות והחורבן שנמשך עד הנה שיצטרכו להתנסות בכל דור ודור בענין זה שמי שירצה להסתכל על האמת ע"י כל מה שכבר התחיל הש"י להאיר בו יוכל להבין היכן האמת ויתחזק באמונה על כל מה שאינו יכול להבין ולהיפך להיפך כנ"ל. ובזה תלוי' עיקר הגאולהכי עיקר הגאולה תלוי' באמונה כמ"ש תבואי תשורי מראש אמנה היינו כנ"ל. והבן היטב אם תרצה לחוס על חייך הנצחיים:

אות יז וכן האדם בעצמו אפילו כשזוכה להתקרב אל האמת על ידי תוקף אמונתו כנ"ל צריך ג"כ שיהיה לו אמונה בעצמו שזהו ג"כ בכלל אמונת חכמים כמ"ש בהתורה חדי ר"ש (בסימן ס"א). כי הרבה מתרחקים ע"י ריבוי הקשיות שקשה להם עליהם בעצמן שרואים שזהו כמה שחותרים להתקרב להש"י וכבר סבלו יגיעות קצת ובזיונות רבות בשביל האמת ואף עפ"כ עדיין הם רחוקים כמו שרחוקים. וכל זה מעשה הבע"ד שחותר עליהם לרחקם יותרו כבר דברנו בזה הרבה אך עדיין צריכים למודעי, לידע ולהודיע שא"א להאדם בשום אופן בזה העולם שידע היכן הוא אוחז כמו ששמעתי בשמו ז"ל. וזה מעיקרי הנסיונות שלו מה שאינו יודע היכן הוא עומד ואוחז. כי אם היה רואה ויודע מה שזוכה גם עתה על ידי כל תנועה העתקה שמנתק עצמו מרע לטוב אפי' תנועה בעלמא, בודאי היה רץ בכל כחו לעבודת ה' ולתורתו והיה צדיק גמור. אבל היה מתבטל בחירתו כי עיקר הבחירה מה שאינו רואה ויודע מה שעושה ומתקן לפי מקומו ושעתו. על כן צריכים גם בזה להתחזק באמונה לידע ולהאמין בדברי רז"ל שאין שום תנועה טובה נאבדת כללף. כי לית רעותא טבא דאיתאביד; וסוף כל סוף לא ישאר ממנו רק מה שחטף איזה טוב בכל יום ויום מימי חייו. ובודאי כל המרבה הרי זה משובח אבל אעפ"כ אטו מאן דלא יכיל למיעבד כולא מצוה פלגא מצוה נמי לא ליעבד. וכל ההתרחקות של בניאדם מחמת רעיונים ומחשבות ובלבולים כאלה, הכל מחמת בחי' הנ"ל מחמת שרוצה להבין האמת תיכף ומיד. אבל המאמין לא יחיש וצריכין להמתין הרבה הרבה עד שיזכה להשיג ולהבין אמתת דרכיו ית'. כי ישירים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם בם ופושעים יכשלו בם וכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו שמים מארץ וכו'. כי עיקר התגלות האמת הוא בסוף וכנזכר לעיל:

אות יח וזהו הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי אפי' הגוים וכל האומות ראוי להם להודות בו ית' ולהללו ולשבחו, ואם תאמרו מהיכן נבא אל האמת להתקרב אליו ית' להללו ולשבחו מאחר שא"א להשיג ולהבין דרכיו וקשה לנו קשיות הרבה כאלה. על זה משיב דוד כי חסדו גבר עלינו, כי כבר גבר עלינו חסדו כ"כ שזכינו לראות אותות ומופתים נוראים כאלה והתגלות תורה כאלה על ידי כל הצדיקים שהיו בכל דור ודור עד הנה ע"י כל זה ראוי לכם להסתכל על האמת ולהבין כי צדיק ה' רק שא"א להבין כל דרכיו בשכל. ולהתחזק באמונה שלימה וכנ"ל כי ואמת ה' לעולם, כי עצם האמת א"א להשיג ולהבין מיד רק בסוף יתגלה האמת ע"י תוקף האמונה כנ"ל כי אמת ה' לעולם דייקא וכנ"ל. ע"כ ראוי גם לכם להתחזק באמונה שלימה אם תרצו להסתכל על האמת וכנ"ל: