Segment 2
אות א ע"פ מ"ש בליקוטי תנינא סי' ב' בהתו' ימי חנוכה הם ימי הודאה (באות ה') שצריכין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול כי שבת בחי' בן בחי' נייחא לעילאין ותתאין וכו' וימי החול הם בחי' עבד ועצבות וכו'. וצריכין להמשיך המנוחה והשמחה של שבת לימי החול וכו' ועי"ז נתגלה עאחדות הפשוט ית' שכל הפעולות משתנות נמשכין מראחד הפשוט ית' שזה א"א להבין בשכל אנושי כ"א ע,י אמונה שנמשך ע"י שבת על ידי שממשיכין הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול וכו'. וזה בחי' יחיד ורבים הלכה כרבים כי כשרבים מסכימים לדעת א' זה בחי' שפעולות משתנות נכללין באחד הפשוט שזה יקר מאד לפני הש"י וכו' ע"ש:
But necessarily, at first the chesed must be in great concealment, and at first glance one sees only the aspect of din . And all of this is drawn from the aspect of: "Originally it arose in [G-d's] thought to create the world with the attribute of din . He saw that the world could not endure — He arose and partnered the attribute of mercy with the attribute of din ." But the mercy is in concealment. And this is the aspect of darkness that preceded light. And this is the aspect of: "He made darkness His hiding place" [Tehillim 18:12] . And this is the aspect of: "And the earth was formless and void, and darkness" [Genesis 1:2] , etc. — "and the spirit of G-d" , etc. — "this is the spirit of Mashi'ach" , etc.
Segment 4
אות ב וזה בחי' מה שהזהיר ביותר אצל מצות עזוב תעזוב שיעזוב השנאה שבלבו ננרו ויפרוק עמו כ,ש כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזסוב תעזוב עמו ותרגומו משבק תשבק מה דבלבך עלוהי ותפרק עמי' וכן ארז"לך בגמ' כי זה עיקר מצות פריקה וטעינה. כי עיקר כל היסורים שיש לאדם מכבידת המשאוי הכל נמשך ע"י פגם בחי' הנ"ל דהיינו שלא זכה לקשר כראוי כל הפעולות משתנות לאחדות הפשוט ע"י שלא המשיך קדושת שבת לששת ימי החול כנ"ל. כיכל היסורים שיש לאדם ח"ו בגוף ונפש וממון ר"ל, כולם הם בחי' משאות כי היסורים הם כנגד רצונו והם כמשאוי כבידה עליו וכולם הם מבחי' פעולות משתנות כשאינו משתדל לגלות ולהאיר בהם בחי' אחדות הפשוט, שאז מתגברים ריבוי השינויים ואינם מתנהגים כסד הראוי להם משרשם שמשם כל כבידת המשאות וכל היסורים ח"ו. כי כל היסורים ח"ו הם בחי' מחלוקת כי נמשכין ממחלוקת היסודות זע"ז והם כנגד דעת האדם שהאדם רוצה שיהי' כך כרצונו שיתנהג לו כסדר והם עומדים כנגדו וחולקין עליו ומתנהגים שלא כרצונו וכל מה שהשינוי גדול ביותר כנגד רצונו היסורים גדולים ביותר ח"ו. וכל זהנמשך מחמת שפגם בבחי' הנ"ל שלא השתדל להמשיך השמחה והנייחא של שבת לימי החול ולא המשיך התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנו. כי כפי הסדר שנמשך החיות מאחד הפשוט לכל הפעולות משתנות ראוי שיתנהג הכל כסדר כי מאתו ית' לא יבצר כל טוב והוא ברחמיו ית' ברא עולמו לטובה שיהי' נמשך החיות מאחדותו הפשוט לכל הפעולות משתנות לכל פעולה ופעולה כראוי כסדר לטובה. רק מחמת שהכל נברא בשביל הבחירה של האדם שכפי אמונתו השלימה וכפ ימעשיו כן ממשיך החיות מאחדות הפשוט לכל הפעולות משתנות לטוב או להיפך ח"ו, וע"כ עיקר התיקון ע"י שבת שאז שביתה ונייחא שע"י שבת ע"י שממשיכין קדושת שבת לימי החול עי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות, ואז מתנהג הכל כסד. כי משבת נמשך בחי' שביתה ונייחא גם לכל הפעולות משתנות שעושין בימי החול להמתיק ולבטל בחי' העצבות והעבדות הקשה מעובדין דחחול שיהיו נעשין לו כל העסקים וכל העשיות כסדר בלי יגיעה ועבודה קשה. אבל כ"א כפי הפגם שפוגם בזה שאינו משתדל להמשיך קדושת שבת לימי החול ואינו מגלה אחדו תהפשוט מתוך הפעולות משתנות כן מתגברים ריבוי השינויים של הפעולות משתנות ואינם מתנהגים כסדר ומשם כל היסורים ח"ו שהם בחי' משאות שהם בחי' מחלוקת כנ"ל. וזה בחי' כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, שהמשאוי כבידה עליו והאדם יש לו יסורים מזה שכל זה נמשך מפגם הנ"ל שהוא פגם המחלוקת שהוא בחי' פגם שבת וכו'. כי בשבת כתיב למען ינוח שורך וחמורך כמוך וארז"ל תן לו נייח ומשם נמשך נייחא על השור והחמור וכיוצא גם בימי החול, שאפי' כשעושים בהם מלאכה שלא תהא המלאכה כבידה עליהם יותר מדאי וכמבואר לעיל שצריכין להמשיך קדושת שבת לימי החול כנ"ל וע"כ כשהבהמה רובצת תחת משאה זה נמשך מבחי' פגם שבת שהוא בחי' פגם המחלוקת וכו' כנ"ל. ע"כ הזהיר הכתוב שיעזוב השנאה שבלבו על חבירו כ"ש עזוב תעזוב מישבק תשיבק ליה ותפריק עמי'. כי עיקר העזיבה והעזרה שעוזרו בענין המשאוי הוא ע"י עזיבת השנאה ובקשת האהבה היינו ע"י ביטול המחלוקת והשינוי דעות שעי"ז נכללין כאחד בבחי' אחדות הפשוט כמבואר לעיל שכל מה שישראל נכללין יחד ביותר אהבה ורעות, נתגלה יותר בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' קדושת שבת שעי"ז מתבטלין כל כבידת המשאות וכל היסורים כי נמשך נייחא על הכל כנ"ל:
And from there it descended through many chains of descent until the aspect of klipah kodemes la'pri [the shell that precedes the fruit] came into being — from which comes all free choice. And this is the aspect of: "And Moshe approached the thick darkness where G-d was" [Exodus 20:18] , etc. And this is the aspect of: the he'der [absence/void] that precedes existence, as is brought in the sefarim . And from there comes the strengthening of falsehood. And this is the aspect of: "And these are the kings" [Genesis 36:31] , etc. — "before a king reigned" , etc. And from there comes the strengthening of the exile of the present time, before the truth and the chesed are fully revealed, etc.
Segment 5
הפקר ונכסי הגר
For free choice exists in order to receive the reward through mishpat — so as not to eat nahama d'kisufa [the bread of shame] . But through the aspect of tzedakah and mishpat combined together — which is impossible to understand — from there comes the aspect of matnas chinam , and yet it will not be nahama d'kisufa . And in any case, one will not lose more than if he had never come into the world at all. Through this, everything can be rectified. And everything is through the power of the great tzadik , etc.
Segment 6
(הלכה ג)
[Regarding] the son and the servant: The servant receives the wages he toiled for — what is due to him — and yet his reward and his feast does not compare to the delights and feast of the son who receives from his father, even though [what the son receives] is an undeserved gift. But a person in this world does not merit this except through the tzadik who has already performed all the service of a servant with immense self-sacrifice, and merited the aspect of a son in the ultimate completeness. And also afterward, he performed all types of service, as explained regarding the verse "And I had compassion" etc. [Likutay Moharan II:5] .
Segment 8
אות ג וזה בחי' כל הקודם בנכסי הגר זכה. כי הגר שמתגייר זה בחי' שנכלל בחי' פעולות משתנות הרחוקים מאד בתוך אחדות הפשוט כי הגר שהי' מתחילה עכו"ם מהע' עממין, הוא עיקר בחי' פעולות משתנות כי עם קדוש ישראל נקראים גוי אחד בארץ וע"כ הם בבחי' אחדות הפשוט כנגד הע' עכו"ם כי אורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד וע"כ ע' נפשות בית יעקב נקראים נפש א' ושש נפשות עשו נקראים נפשות רבים כשפרש"י שם כי הם רחוקים מהאחדות הפשוט ע"י שלא קיבלו את התורה וע"כ הם עיקר בחי' הפעולות משתנות. וכשבא א' מהם ומתגייר זה בחי' שנכללין בחי' פעולות משתנות הרחוקים מאד ונכללין באחדות הפשוט כי בתחילה הי' בבחי' פעולה משונה מאד כנ"ל ועתה רוצה להתקרב להש"י להאחד הפשוט ולכלול בישראל גוי אחד בארץ שעל ידם עיקר כלליות כל הפעולות משתנות באחד הפשוט. כי כל נפשות ישראל כל מה שמתרבין יותר נכללין ביותר באחדות הפשוט כנ"ל. וזהו גודל מעלת הגר שמתגייר שהזהירה התורה עליו לקרבו ולאהבו כ"ש ואהבתם את הגר כי זה עיקר מאד אצל הש"י כשנכללין פעולות משתנות באחדות הפשוט. וכל מה שהפעולה משונה ורחוקה ביותר כשזוכה להתגבר ולכלול באחדות הפשוט הוא יקר ביותר כי זהו רצונו ית' שדייקא ע"י הפעולות משונות הרחוקות מאד יתגלה אחדות הפשוט שזהו בחי' גודל מעלת הבעל תשובה שארז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי מחמת שהיו בתחילה רחוקים מאד ע"י עונותיהם שזהו עיקר בחי' פעולות משתנות. כי ע"י כל מצוה ומצוה נכללין באחדות הפשוט ולהיפך ע"י כל פגם ועבירה ח"ו נתרחקין משם לבחי' עלמא דפרודא ח"ו שהם עיקר בחי' פעולות משונות הרחוקים מאד כשרז"ל. וע"כ כשחוזר בתשובה אזי נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משונות הרחוקות מאד שזה יקר מאד אצל הש"י כנ"ל. ובפרט הגר שהי' רחוק ביותר מחמת שאינו מזרע ישראל כלל ע"כ כשבא להתגייר ונכלל בקדושת ישראל גוי אחד. הוא יקר בעיני הש"י מחמת שנתגלה אחדות הפשוט מיפעולות משונות הרחוקות שזה יקר מאד בעיני הש"י. וכל מה שהפעולות משונות ביותר ויותר כן יקר יותר אצלו ית' כשנתגלה משם אחדות הפשוט וכנ"ל. וזה בחי' מ"ש בזוה"ק ומובא בדבריו ז"ל כד אתי יתרו ואמר כי עתה ידעתי כי גדול ה' כדין איסתליק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עליא ותתא וכנ"ל:
And he is able to give merit to all Yisrael, so that they will be included in the aspect of "you are children" [Deuteronomy 14:1] , etc. And then all will merit the feast of the future as a son sitting at his father's table, etc. But certainly, nevertheless, not all will be equal, etc. But even the smallest among them all will profit greatly, greatly, from having been in this world — even though he endured what he endured, and the depths of the sea passed over him, etc. Everything will be transformed to good through the aforementioned aspect, through the aforementioned tzadik .
Segment 10
אות ד נמצא שהתקרבות הגר לקדושת ישראל זה בחי' כלליות פעולות משתנות באחדות הפשוט שזהו בחי' קדושת שבת שנמשך לימי החול שזה נמשך ע"י כל התיקונים המבוארי םשם שעיקרם ע"י בחי' תודה הלכה וכו'. ומבואר שם שזהו בחי' הולדה בחי' תומכי אורייתא שמחסרים דמיהם ומונם להחזיק הת"ח שעי"ז נולדים הלכות וכו' שעי"ז מאיר האמת וכו' עד שזוכין שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו'. וזה בחי' מח שהבנים יורשים ממון אביהם כי כל הולדת הבנים נמשך ע"י בחי' הנ"ל ע"י הלכה שהוא בחי' תומכי אורייתא שמשם כל ההולדות שבעולם, הן בנים שמולידים הן כל הריוח והעשירות והפרנסה שכ,א מרוויח שנקרא בשם לידה כיהכל נמשך בעולם ע"י התומכי אורייתא שמחזיקים אותם.כי זה ידוע שכל ההשפעות וההולדות נמשכין מהתורה (ואע"פ שע"פ רוב העשירות אצל הרחוקים מת"ח וכו' זהו מחמת התגברות הגלות שממשיכין שפע של ישראל להם וכו' וכו' והכל לטובה וכמבואר במ"א אבל עכ"פ כל שורש השפע הוא רק מהת"ח וכו' כנ"ל) וע"כ כשהאדם נפטר שייך ממונו לבניו שהוליד כיכל הולדתם נמשך משם מהממון של התומכי אורייתא שמשם כל הממון שבעולם וכל ההולדות שבעולם וכנ"ל. וע"כ באמת העיקר שיקבלו הבנים הממון שירשו ויחזיקו בהם הת"ח האמתיים שעי"ז יחזרו ויולידו בנים בקדושה ע"י ההלכות שיולידו הת"ח ע"י ממנום כנ"ל שעי"ז יתגלה אלקותו ית' מדור לדור לעולם בבחי' ועד דור ודור אמונתו שמסיים בזה מזמור לתודה שמדבר מכל זה מהולדה ותודה הלכה כ"ש שם בהתו' הנ"ל. וע"כ הגר שמתגייר שזהו בחי' פעולות משתנות שנכללין באחדות הפשוט שזה נמשך מבחי' הכלות הנמשכין מתומכי אורייתא וכו' שמשם כל הממון שבעולם, וע"כ כשמת הגר חוזר כל ממונו ליטשראל וכל הקודם בנכסי הגר זכה. כי כל ישראל הם נגד הגר בבחי' ת"ח מאחר שכולם בכלל קבלת התורה וכל התקרבותו הוא ע"י שעולה ונכלל ממונו בקדושת ישראל בחי' ת"ח שמשם הולדת נפשו לכלול בקדושת ישראל חוזר ממונו לישראל וכל הקודם זכה כי משם עיקר התקרבותו לקדושת ישראל שהוא בחי' הולדה בחי' גר שנתגייר וכו'. כי הכל נמשך מבחי' ההלכות הנולדין ע"י הממון וכו' כנ"ל שעי"ז זוכין לכל הנ"ל עד שנכללין הפעולות משתנות בתוך אחדות הפשוט שזה עיקר בחי' התקרבות הגר לקדושת ישראל וכנ"ל:
Whether as sons or as servants — na'aseh v'nishma [we will do and we will hear] — from level to level, higher and higher, etc. — until the Toras Hashem and the t'filos Hashem [Torah of Hashem and prayer of Hashem] themselves. But when one wishes to move from level to level, there must be a descent before the ascent, etc. And then even what one had previously attained also descends, etc. And then one must strengthen oneself with the r'shimu [residual impression] , etc. And through this one will rejoice in the aspect of: "For the joy of Hashem" [Nehemiah 8:10] , etc. And one will strengthen himself with fierce azus [boldness] — specifically against the brazenness of the body, and especially against the brazen-faced ones, etc.
Segment 12
אות ה וזה בחי' ויקח אברם וכו' ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו כו' שהם הגרים. כי עיקר התקרבות הגרים ע"י הרכוש והעשירות שקבל אברהם אבינו בחי' הצדיק האמת ע"י התומכי אורייתא וכנ"ל: וזה בחי' גודל העשירות שהוציאו ממצרים שעי"ז נתקרבו גרים רבים שהם יתרו וכו' היינו כנ"ל: וע"כ לעתיד שיחזרו כולם את העשירות לישראל כ"ש תחת הברזל אביא כסף וכו'. אז יתגיירו כולם כ"ש אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעובדו שכם אחד כייוכללו כל הפעולות משתנות שבעולם הרחוקים ומשונים מאד מאד באחדות הפשוט שזה עיקר גדולתו וכבודו ית' וכנ"ל ב"ב אמן:
And because all his ascents and descents are in a very great state of smallness, in the aspect of: "We have a little sister" [Song of Songs 8:8] , etc. — "what shall we do for our sister on the day she is spoken for?" — therefore, the essential thing is through his strengthening himself to hold on to the true tzadik , who has already merited the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves — from whom comes all the joy and the azus d'kedushah [holy boldness] .
Segment 14
אות ו וזה ובחי' הפקר כי עיקר דין הפקר נלמד משמיטה כמבואר בגמ' שלמדו מפסוק והשביעית תשמטנה ונטשתה וכו' וכמובא בש"ע שצריך להפקיר כשמיטה וכו'. וכל ענין שמיטה הוא בחי' הנ"ל כי שמיטה בחי' שבת כ"ש שנת שבתון יהי' לארץ וכשפרש"י כמו שבת בראשית וכו'. היינו שבשנה השביעית נמשך קדושת שבת על הארץ וע"כ כל הפירות ותבואת הארץ הם הפקר לכל כי מתבטלין כל הפעולות משתנו תוכל הדעות משונות ונכללין באחדות הפשוט וע"כ כל התבואה הפקר לכל. כי אסור שיהי' שום הקפדה ושינוי דעה על התבואה בשנה השביעית לומר שזאת התבואה שייך לבעל שדה זה וזאת התבואה שייכהלבעל שדה אחר שזהו בחי' פעולות משתנות ושינוי דיעות כי עכשיו הכל שוין כי נכללת הארץ אז בבחי' שבת ששם נכללין כל הפעולות משתנות יחד ואסור שיהי' שו םשינוי דיעה והקפדה ביניהם. ועל כן אז אסורים כל עבודת הארץ כמו שכתוב שדך לא תזרע וכו' שנת שבתון יהי' לארץ כי אז בחינת שבת שאז מתבטל בחינת עבד מט"ט ונכלל בבחי' בן בחי' נייחא. ומחמת שעיקר העבדות נאחז ביותר בבחי' הארץ ששם כל העבודות הקשות שנמשכו ע"י חטא אדה"ר שנגזר ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וכו' ע,כ שם צריכין עיקר התיקון. ע"כ עיקר איסור עבודה בשמיטה הוא בעבודת הארץ לבטל משם בחי' עבדות ע"י בחי' שבת כנ"ל. וכן כל ביטול הפעולות משתנות הוא בתבואת הארץ שאסור לכל אחד להחיזק בתבואתו כאלו היא שלו לבדו ולהקפיד ח"ו על חבירו שלא לאכול ממנה שזהו בח'י שינוי דיעה בחי' פעולות משתנות. ועכשיו בשמיטה אסור כל זה כי עכשיו צריכין להמשיך קדושת שבת על הארץ כי אז מתבטלין כל הפעולות משתנות שהם בחי' כל השינוי דיעות ונכללין כאחד בבחי' אחדות הפשוט ואז מתבטל כל העבדות וכנ"ל:
And in this matter is the essential [difficulty of] not knowing where the beginning is — for one depends on the other. And as I heard this matter regarding azus d'kedushah especially: for in truth, all the aspects of na'aseh v'nishma , even in the ultimate state of smallness, are all drawn from the lofty na'aseh v'nishma mentioned above. For in truth everything is one, in the aspect of: "Na'aseh v'nishma — they said as one" — for all the Torah and prayer, everything is from Him, blessed be He, etc.
Segment 16
אות ז ועתה מובן היטב מה שארז"ל שכל גלות בבל ע' שנה הי' על שבעים שנות השמיטה שבטלו. כמו שדרשו מפסוק אז תרצה הארץ את שבתותיה וכו' כי עיקר כל הגליות נמשכין ע"י שמתגברין הפעולות משתנות בריבוי שינוי דיעות ומחלוקת עד שאינם נכללים באחדות הפשוט שאז שולטין הע' עכו"ם שהם עיקר הפעולות משתנות כנ"ל ומתגברין על ישראל עם קדוש שכלולים בע' נפש של בית יעקב שכל עבודתם בתורה ומצות הוא לכלול באחדות הפשוט שזה עיקר תכלית העבודה כי זה יקר מאד אצל הש"י וכנ"ל. וע"כ ע"י שפגמו במצות שמיטה שעי"ז מתבטלין השינוי דיעות וכו' וכנ"ל ע"כ ע"י פגם עבירה זאת דייקא הי' הגלות שנמשך משינוי דיעות ומחלוקת כנ"ל:
And all the strengthening at the time of descent — even if the descent is prolonged in whatever way — everything is through the aspect of matnas chinam , through the power of the aforementioned tzadik . Matnas chinam is the aspect of nishma [we will hear] , as will be explained below. And through this one is able to bring the chesed from concealment to revelation — and then precisely the gift is upheld. And from there is drawn what our Sages of blessed memory established, in the very essence of their holy inspiration — that also in the physical realm, a matanta t'mirta [hidden gift] is not upheld, as mentioned above. And one must write: "kisvu'hu b'shuka" — for the essential root of the aspect of a gift is drawn from the aforementioned level — to bring forth the chesed , the aspect of matnas chinam , from concealment to revelation.
Segment 18
אות ח וזה בחיט' מה שאמר משה אכן נודע הדבר כשראה מחלוקת בישראל שאז אמר עתה נודע הדבר מה נשתנו ישראל להיות בגלות כ"כ כי רואה אני שהם ראויים לכך מחמת המחלוקת וכשפרש"י שם בפרשה, היינו כנ"ל כי עיקר גלות ישראל שהעכו"ם מושלים עליהם הוא ע"י המחלקות שהוא בחי' התגברות הפעולות משתנות בשנויים רבים עד שאין נכללין בדיעה אחד ואין מתגלה אחדות הפשוט ואזי מתגברין העכו"ם שנמשכי ןמעלמא דפרודא מפעולות משתנות וכנ"ל, וישראל גוי אחד בגלות ביניהם, והשכינה עמהם בגלות כביכול כי שולטין התגברות הפעולות משתנות עד שמעלימין ומסתירין בחי' התגלות אחדות הפשוט שזה עיקר קדושת ישראל גוי אחד וכנ"ל. וכן גלות בבל הי' ע"י שהיו מלעיבין במלאכי אלהים וכו' וע"י שביטלו שנות השמיטה שע"י כל זה התגברו בחי' הע' עכו"ם שנאחזין בפעולות משתנות על ישראל גוי אחד וכנ"ל, ובפרט הגלות הארוך האחרון הזה שהתחיל מחורבן בית שני שהי' עיקר המורבן ע"י שנאת חנם כשרז"ל, ומחמת שאז התגבר השנאת חנם ביותר כשרז"ל ע"כ מתארך הגלות ביותר בעו"ה כי עדיין השטן מרקד בינן ומרבה מחלוקת בישראל בכמה אופנים ובפרט בין הת"ח שכל עיקר אריכת הגלות הורא עי"ז בחי' ואנכי הסתיר אסתיר שאין מתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות ע"י ריבוי המחלוקת ושינוי הדיעות וכנ"ל:
"Va'eschanan" [Deuteronomy 3:23] — [Moshe prayed with the language of] an undeserved gift. "You have begun to show Your servant Your greatness" — "to show" — specifically — to show and reveal what had previously been very concealed. For the chasadim that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the creation of the world. Therefore: "Let me please cross over" [Deuteronomy 3:25] , etc. — for there [in Eretz Yisrael] is the essential revelation mentioned above. But Hashem, blessed be He, said to him: "It is enough for you" [Deuteronomy 3:26] , etc. — for the time for this had not yet arrived, etc. "Show us, Hashem, Your chesed, and grant us Your salvation" [Tehillim 85:8] .
Segment 20
אות ט ובשביל זה מיאן מישה הרבה בשליחותו במראה הסנה והש"י טען עמו שבעה ימים שילך לגאול את ישראל והוא לא רצה כמובא בפרש"י שם, הכל מחמת זה מחמת שראה והבין גודל התגברו תהשינוי דיעות שבין ישראל ע"י החולקים והדילטורים שהם דתן ואבירם וכו' ע"כ ראה ריבוי התלונות והנסיונות שינסו את הש"י עד שיבואו לחטא העגל עי"ז שעי"ז יחרב הביהמ,ק ויחזרו לגלות וכו' ע"כ לא רצה להתחיל לילך ולעסוק בזה כלל ואמר לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו'. שרמז שעדיין קשה להמשיך שלימות רבוע הדיבור (כ"ששם בהתו' הנ"ל) שעל ידי זה ממשיכין קדושת שבת לימיי החול שעי"ז המתגהל אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שעי"ז מתבטל כח המצרים וכל העכו"ם המושלים על ישראל שםה בחי' פעולות משתנו תוכנ"ל. אבל עתה עדיין לא נשלם הדיבור כי אל איש דברים אנכי וכו' והמחלוקת בחי' התגברות פעולות משתנות מתרבה ע"כ לא רצה לילך בשליחותו. ואפי' בסוף כשאמר לו הש"י מי שם פה לאדם וכו' השיב שלח נא ביד תשלח כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד וכו' כשארז"ל. כי עיקר הסתכל ברוח קדשו על סוף הגלות האחרון הזה שיתארך ע" יריבוי המחלוקת כנ"ל וע"כ מאין לילך. ואמר לו הלא אהרן אחיך הלוי כוו' הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו וכו'. היינו שגילה לו שאע"פ שא"א עדיין להמשיך השלום בשליטמות להשוות כל השינוי דיעות יחד שבזה תלוי הגאולה כנ"ל אעפ"כ ע"י אהרן ותלמידיו שיהיו נכללין עמו באהבה ושמחה עי"ז תהי' הגאולה וכן רמז לו עד הסוף האחרון שבכל דור ודור ע"י מעט הצדיקים והכשרים שנכללים יחד בהצדיק הרבי האמתי שהוא בחי' משה עי"ז בעצמו מתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנו תעד שסוף כל סוף תהי' הגאולה שלימה עי"ז. וע"כ הזהירו רז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו'. כי עיקר הגאולה הראשונה שהי' ע"י משה הי' ע"י אהרן ע"י שיצא לקראתו בשלום גדול וכנ"ל וכן הגאולה האחרונה תהי' ע"י אליהו שיעשה שלום בעולם ועי"ז יבא משיח ב"ב כי אליהו מזרע אהרן וכנ"ל:
The angels prosecuted: "What is man that You are mindful of him?" [Tehillim 8:5] , etc. — for most of them will not be able to withstand the trial. And Hashem, blessed be He, answered them: "Was it for naught that I am called Gracious and Merciful?" For even though the world was created for the sake of mishpat , nevertheless, His attribute of mercy — the aspect of tzedakah — will also endure. And then the world will endure through these two aspects together, which are impossible to grasp.
Segment 22
אות י כי התורה הנ"ל נעוצה סופה בתחילתה (וכן כל התורות וכו' כמבואר במ"א) ותחילתה בסופה. כי מבואר בהתורה הנ"ל שתודה דהיינו להודות ולהלל להש"י תמיד זהו בחי' שעשוע עוה"ב וכו' וזהו בחי' לימוד הלכות וכו' ובשביל זה נקראת התודה הלכה ע"ש תהלוכות הדמים שהולכים כסדר כשיוצאים מהצרה. כי בתחילה בשעת צרה היו הדמים שוטפין על הלב וכו' ואח"כ כשיוצאים מהצרה הדמים הולכים כסדר וכו' וזהו בחי' הולדה וכ' ועי"ז מאיר האמת ברבוע הדיבור וכו'. וע"י שלימות הדיבור שמקושר לשבת ממשך קדושת שבת לששת ימי החול וכו' ועי"ז מתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שזה יקר מאד אצל הש,י שזהו בחי' הלכה כרבים, כי כשרבים מסכימים לדעת אחד זה בחי' פעולות משתנות נכללין באחדו תהפשוט כי כ"א יש לו דיעה מיוחדת ונכללין יחד וכו' וכו' ע"ש כל זה היטב כי זה הוא כלל התורה הנ"ל מרישא לסיפא. נמצא שעיקר כלליות הפעולות משתנות באחדות הפשוט הוא ע"י תודה הלכה שהוא ע"י תהלוכות הדמים שהולכים כסדר כשיוצאים מהצרה שאז מביאין תודה שהוא בחי' הלכה שעי"ז מאיר האמת וכו'. כי בתחילה כשהיו הדמים שוטפין על הלב הי' בבחי' אנשי דמים ישנאו תם וכו' ועכשיו כשהדמים הולכין כסדרן וכו' מאיר האמת שעי"ז זוכין לכל הנ"ל עד שכל הפעולות משתנות וכו' כנ"ל. וממילא מובן ההיפך שכשהדמים שוטפין על הלב דהיינו בשעת צרה ח"ו שאז אין מאיר האמת כנ"ל. ואז אין הדיבור בשלימות ואז אין נמשך קדושת שבת על ימי החול ואז יאין נכללין הפעולות משתנות יחד וכו' כי מכלל הן אתה שומע לאו ובאמת הא בהא תליא כי כל מה שהפעולות משתנות מתגברין יותר בריבוי שינוים ואין נכללין יחד כראוי כמו כן מתגברים הצרות והגליות ביותר ח"ו כיכל היסורים והצרות והגליות הם ע"י התגברות הפעולות משתנות בריבוי שינוים שאין נכללים יחד ואין מאיר בהם התגלות אחדות הפשוט שזה עיקר תיקון כל העולמות וכל אשר בהם התגלות אחדות הפשוט שזה עיקר תיקון כל העולמות וכל אשר בהם בפרטיות. וזה ובעצמו בחי' התגברו תהדמים על הלב בשעת הצרה ר"ל כי כל הצרות והיסורים הוא מחמת ריבוי השינוים שאין מתנהגים היסודות במזג השוה. כי הש"י ברא כל העולם בשינוים רבים ונפלאים כולם כלולים בד' יסודות ארמ"ע שמהם כל הדצח"מ שהם בחי'כלל הד' עולמות אבי"ע כמובא. וכולם נמשכים מאחדותןו הפשוט ית' כי בשרשם כולם כלולים באחד, אך בהשתלשלם למטה בראם בשינוים נפלאים, כי היסודות משונים מאד זה מזה זה אש וזה מים זה רוח וזה עפר זה חם ויבש וזה קר ולח וזה קר ויבש וכו'. מכ"ש כלהברואים שנתהוו מהם שהשינוים בהם לאין מספר. וכולם צריכים להתנהג במזג השוה שיתמזגו היסודות בשוה כפי מה שנמשכו מאחדות הפשוט לעשות פעולתם כראוי ועאז מתנהג הכל כראוי. אבל כשמתרבין השינוים והיסודות מתגברים זה על זה שלא כסדר וכראוי מזה באים כל היסורים וכל הצרות ח"ו וכן כל הגליות של העכו"ם כי הע' עכו"ם הם עיקר בחי' פעולות משתנות כנ"ל וכ"ש בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וכו'. היינו שהגוים הם בבחי' פירוד בחי' בהפרידו בני אדם וכנ"ל כי הם עיקר בחי' פעולות משתנות שהם ע' עכו"ם כנגד ע' נפש בי תיעקב בחי' יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וכשפרש"י שם. וכפי תיקון הבריאה וכמו שיהי' לעתיד צריכים כל הע' עכו"ם להתבטל ולכלול בע' נפש בית יעקב שםה חשובים כאחד ונכללים באחדות הפשוט בבחי' כי חלק ה' עמו וכו' וזה כל תיקון הביראה. אבל כשהשטן מתגבר ואין הפעולות משתנות נכללין יחד ע"י ריבוי המחלוקת אזי מתגברים ח"ו הע' עכו"ם שהם עיקר הפעולות משתנות על ישראל כנה"ל, וכן עי"ז באים ח"ו כמה וכמה צרות ויסורים שכולם באים ע,י שאין השינוים של כל הד' יסודות מתמזגים כראוי ואין נכללים יחד כראוי וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' הדמים ששוטפים על הלב בשעת הצרה ח"ו, כי כל החיות בהדמים והחיות מתפשט לכל האברים והחושים שיש בהם שינוים רבים, ושורש החיות שהוא הנשמה הוא כח אחד וממנה נמשכים כל השינוים שיש באברי האדם שמורכבים מד' יסודות. והכל בבחי' הנ"ל שצמריך שיתנהג הכל במזג השוה, וכשנעשה מחלוקת ביניהם ומתרבים השינוים מזה באים כל הצרות והיסורים ח"ו ומתבלבלים הדמים שבהם נמשך החיות ואזי הם שוטפין על הלב. וזהו בעצמו בחי' גלות מצרים שכולל כל הגליות שעיקר הגלות הי' בחי' התגברות הדמים כ,ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו' וכמבואר בכוונת האר"י ז"ל באריכות. נמצא שכל המ שמתגברים ח"ו ביותר השינוים של הפעולות משתנות שאין נכללין ביחד. עי"ז מתגברים ביותר הדמים השוטפין על הלב. וכן להיפך שכל מה שהדמים שוטפין על הלב ח"ו שעי"ז אי ןמאיר האמת וכו' כמ וכן מתגבר השינוים של הפעולות משתנות שאין נכללין יחד וכנ"ל וכן חוזר חלילה ח"ו. וע"כ באמ תההתחלת הגאולה קשה מאד וע"כ מיאן משה לילך וכנ"ל:
And everything is through the power of the tzadikim who will withstand the trial and will merit, etc. For the angels' question is like a dilemma: if You conduct [the world] with mishpat , then [people] will not endure; and if with chesed , then it is nahama d'kisufa — and if so, why all this effort of creation? But Hashem, blessed be He, created everything for the sake of the tzadikim , who will merit through mishpat , and they will also draw the aspect of tzedakah , and everything will be included together and the world will be sustained through the aforementioned level.
Segment 24
אות יא אבל הש"י הכריחו לילך כי הש"י עשה נפלאות גדולות אע"פ שלא היו ישראל כדאי ועשה אותות ומופתים גדולים ונוראים במצרים, ובכל זה הראה שכל הפעולות משתנות ממנו ית' בעצמו והם בידו כחומר ביד היוצר ויכול לשנות אותם בכל עת כרצונו כי יכול לעשות ממטה נחש ומנחש מטה וממים דם ואח"כ מדם מים וכן כולם, כי כל הפעולות משונות בידו כי כולם נמשכים ממנו לבד מאחדותו הפשוט ועי"ז הוציאם ממצרים ומכל הצרות משטיפת הדמים כ,ש ואומר לך בדמייך חיי וכו'. והכל הי' כדי שיודו ויהללו שמו ית' תמיד כ,ש ולמען ספר שמי בכל הארץ ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וכו'. וכן עשו ישראל כ"ש ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בנ"י וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו, קידה והשתחוו'י' זה בחי' הודאה בלב שלם בחי' כריעת מודים. ותיכף שהתחילו להמשיך בחי' תודה התחיל להארי האמת וכו' שעי"ז התחיל להאיר בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות, וכמו כן נתבטל כח המצרים שיונקים מהשינוים של הפעולות משתנות כשאין נכללים יחד. וכל מה שנתבטל כחם והאיר יותר בחי' התגלות אחדות הפשוט, חזרו תהלוכות דמים לילך כסדר יותר וכן חוזר חלילה לטובה עד שזכו לצאת ממצרים. ואז באותו הלילה אמרו שיר והלל כ"ש השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ואז המשיכו ביותר בחי' תודה שזה עקיר הגאולה עד שזכו לקריעת ים סוף שאז הי' גמר גאולתם שאז אמרו שירת הים בשמחה רבה כי אז נשלם ההודאה בשלימות נפלא ע"י שירת הים כי הא בהא תליא כנ"ל. והעיקר זכו לזה ע"י אהרן שלא חלק על משה אדרבא יצא לקראתו בשמחה ואהרן הי' נביא וגדול הדור והרוב ישראח סמכו עליו ונכללו במשה על ידו ועי"ז עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות על ידי שרבים מסכימי לדיעה אחת אמתיית וכנ"ל שזה נעשה ע"י אהרן וכנ"ל:
— Pertains to above —
Segment 26
אות יב ועיקר כוונת דברינו הוא שיבין כל אחד מזה רמזים לעצמו להחיות ולהשיב נפשו בכל עת בכל מה שעובר עליו כל ימי חייו. כי על כל אדם בהכרח שיעבור עליו כמה וכמה מיני הרפתקאות ותלאות וכו' כי אדם לעמליולד וכשרז,ל כולהי גופא דרופתקי נינהו וכו' בפרט בגלות הזה אשר תכפו עלינו צרות ואין לנו חיות כ"א ע"י ההרחבות שהש"י מרחיב לנו בין צרה לצרה וגם בתוך הצרה בעצמה יש הרחבות גדולות בבחי' בצר הרחבת לי כ"ש בסי' קצ"ה. וזה ידוע שכל מה שעובר על האדם בודאי כונת הש"י לטובה כדי להזכירו לשוב ולהתקרב ע"י ולמרק הפשע ולהתם חטאות כ"ש ויאמר כי ישובון מאון. אך רבים אומרים דחיות של שקר ומטעים את עצמן שמריבוי הצרות והיסורים אינם יכולים ללמוד ולהתפלל ולהתקרב להש"י. ובאמת הוא להיפך שכל הצרות והתלאות והיסורים שהש"ישולח על כל אדם לכל אחד כפי עונות הכל הוא רק לקרב ולא לרחק כי כונת הש"י הוא בודאי לטובה ולא לרעה ח"ו, וכשרז"ל שחייב אדם לומר בכל עת כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ע"כ עיקר העצה הוא דרך הנ"ל להרגיל עצמו בתודה והודאה להש"י שהוא בחי' שעשוע עוה"ב, להודות ולהלל להש"י על כל החסדים והנפלאות שעשה עמנו עד הנה והוציאו ומילט נפשו מכמה צרות ותלאות בגוף ונפש וממון, כמו שאורמים בשבת ויו"ט בנשמת אלו פינו מלא שירה וכו' אין אנו מספיקים להודות לך וכו' על אחת מאלף א"א ור"ר פעמים הטובות וכו' שעשית עם אבותינו ועמנו. וכן אומרים בכל יום ג"פ נודה לך וכו' על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'. כי על כל אדם שבעולם בודאי כבר עבדו כמה צרות וניצול מהם או שניצול מכמה צרות שראה שבאו על אחרים והוא ניצול מהם מעיקרא שלא באו עליו, וכשרזס"ל על פסוק עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם, אין בעל הנס מכיר בנסו וכו' שעל זה תיקנו לנו רז"ל לומר בכל יום על נסיך שבכל יום עמנו וכו' הנ"ל. וע"כ צריכיןלהודות ולהלל להש,י בלב שלם על כל זה. והעיקר הוא להודות ולהלל אותו ית' על עיקר החסד והטובה הנצחיית אשר הפליא חסדו הגדול עמנו והבדילנו מן התועים ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ואפי' כשיודע פחיתותו וגריעותו אעפ"כ הוא חסד נפלא שלא עשני גוי וגם בכ"א מישראל יש נוקודת טובות הרבה וכ"ש על פסוק אזמרה לאלקי בעודי וכו'. ובכל זה צריך להחיות את עצמו וליתן שבח והודי' בכל יום להש,י בשמחה על זה ובפרט בעת שעובר עליו ח"ו איזה צרה ויסורים וכו' ר"ל, שאז דייקא יזכור כל החסדים והטובות שעשה הש"י עמנו עד הנה כנ"ל, וגם בתוך הצרה בעצמה בודאי יש כמה הרחבות אם יסתכל עליהם בעין האמת וכנ"ל. ועל כל זה יתן תודה והודאה והלל להש"י ועי"ז יזכה להנצל מהצרה כי תיכף שיודה ויהלל להש,י וימשיך בחי' תודה הלכה כנ"ל, יאיר האמת וישלים הדיבור ויוכל לעסוק בתורה ותפלה שהם קוי האמת ולדבר דיבורי צדקה ותשובה וכו' ועי"ז יהי' נשלם הדיבור שעי"ז יהי' נמשך קדושת שבת ויתגלה שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' שעי"ז מתבטלין הצרות הבאים מהשינוים הרבים כנ"ל, וכל מה שמתבטלים השינוים שמהם הצרות יגדיל ההודאה יותר ויחדש הלכות יותר בחי' הליכות עולם, שיזכה למצוא ע"י ההלכות דרך והילוך להתקרב להש"י מכל מה שעובר עליו. וכל מה שנגדל התורדה הלכה יותר מתבטלים השינוים של הפעולות משתנות ונכללין באחדות הפשוט יותר שהוא בחי' ביטול הצרה כנ"ל, וכן חוזר חלילה עד שיצא מהצרה לגמרי וכנ"ל. וגם כי ע"י שמוצא הרחבה בתוך הצרה עצמה ועוסק להודות ולהלל להש"י על כל החסדים שכבר עשה עהש"י עמו מעודו ועל כל ההרחבות שמרחיב לו גם עתה, עי"ז דייקא יוכל להתפלל ולהתחנן להש"י ולשפוך שיחו לפניו לפרש כל שיחתו לפניו ית'. ולהתחנן מלפניו הלא כבר חסדך גדול עלי שהצלת נפשי משאול תחתי' להיות בכלל זרע ישראל עבדיך, חוס וחמול עלי גם עתה והוציאני מהצרה והיסורים והדחקות וכו'. וכ,ש דוד עזרתיט היית אל תטשני ואל תעזבני אלקי ישעי, שזה עיקר טענתו להש,י כי אם ח"ו אין לי שום זכות הלא כבר הגדלת חסדך עמי ועזרתי היית, גם עתהאל תטשני ואל תעזבני אלקי ישעי (ועיין בהלכות כלאי בהמה הלכה ד' על פי התורה הזאת שם מבואר ענין זה באריכות עיין שם). וזהו תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו, שדוד המלך צועק שהצרות שהם רחבות ועמוקות מאד כתהומות ממש מתגברים מאד וכשפרש"י שם צרה קוראה לחברתה וכו'. וכל משבריך וגליך שהם ריבוי התלאות וכו' עלי עברו עד שכמעט הי' אפס תקוה ח"ו, אך בזה אני מחי' עצמו ומצפה עדיין לישועה כי יומם יצוה ה' חסדו, כי אע"פ שרבו הצרות בפרט צרות הנפש שאנו כנזופים לפני אבינו שבשמים מריבוי קלקולינו וכו' אעפ"כ יומם יצוה ה' חסדו, ויומם פירושו בכל יום ויום כמו שפרש"י במ"א (יחזקאל סי' י"ב) היינו שבכל יום ויום הש"י מצוה עלינו חסדו כי הוא עושה עמנו נסים ונפלאות בכל יום ויום והן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שאנו מתקיימים בגלות מר כזה בגוף ונפש וממון ופרנסה וכו'. ועי"ז ובלילה שירה עמי שע"י החסדים והנפלאות שהש,י עושה עמנו בכל יום ויום עי"ז גם בלילה שירה עמי היינו גם בעת הצרה והחשך בעצמו שהוא בחי' לילה גם אז אני אומר שירה והודאה והלל להש"י על כל החסדים שכבר עשה עמנו ואשר גם עתה מרחיב לנו וכנ"ל, ועי"ז דייקא תפלה לאל חיי שאני יכול להתפלל להש"י וכנ"ל בבחי' מודה על העבר ומבקש להבא, שדייקא ע"י שמודים על העבר יכולים לבקש על להבא (וכמבואר בה' כ"ב הנ"ל באריכות כ"ז ע"ש):
Darkness preceded light, etc. And this is the aspect of the descent that precedes the ascent, and all the sufferings and troubles, may the Merciful One save us — in general and in particular and in the most specific particulars — that precede all the salvations and chasadim , etc. But at first one sees only the sufferings, and from there comes all free choice. And from there come "all his days are anger and pain" [Ecclesiastes 2:23] — for one who does not merit to look each day at the truth to its truest form, to revive himself through the power of the true tzadik , in the aspect of: "Were it not for salt" [i.e., "were it not for the Torah/tzadik as a preservative"] , etc. And all of this is from the aspect of the initial tzimtzum [contraction] of the chalal hapanui [the Empty Space] that preceded all the existences of all the worlds. And so it is in every world and at every level of every person.
Segment 28
אות יג וזה בחי' משארז"ל (ע"א פ"א) וז"ל והיינו דאמר רבא מ"ד אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להם שוע אמר הקב"ה כשאני דן את ישראל איני דן אותם כעכו"ם שכתוב בהם עוה עוה עוה אשמינה אבל ישראל אני פורע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה, ד"א אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באפשה אני מצרפו לחשבון גדול שנ' אם בפידו להם שוע, ד"א בשכר שמשועין לפני אני אושיע אותם, והיינו דא"ר מ"ד ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעוה"ב והמה דיברו עלי כזבים והיינו דאמר רב פפי משמי' דרבא מ"ד ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע, אמר הקב"ה אני אמרתי אייסרם ביסורים בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועותם לעוה"ב ואלי יחשבו רע עכ"ל הגמ'. והנה העתקתי לפניך כל מאמר הזה ובו תראה ותבין באר היטב כל דברינו הנ"ל שרז"ל מעוררים ומזרזים אותנו לילך בדרך הנ"ל שבארנו לבל יהי' האדם נדחה ח"ו מפני הצרות והתלאות והיסורים העוברים עליו ועל בני ביתו הן ייסורי הגוף הן ייסורי הפרנסה ח"ו, רק יביט בכל עת על ההרחבות שהש"י מרחבי עמו בכל עת אפי' בתוך הצרה בעצמה וכל היסורים ח"ו באים בחסד גדול מעט מעט כדי שיוכל לסובלם ועי"ז יזכה לעוה"ב אם לא יהי' שוטה וכו' להטעות א"ע לומר שאינו יכול לעבוד את הש"י מחמת הצרות והיסורין. כי אדרבא כל הצרות והיסורין בגוף וממון כולם באו לטובה גדולה כדי שדייקא עי"ז יזכה לעוה"ב כמבואר היטב בדברי רז"ל הקדושים האלו שביארו וגילו לנו שאין הקב"ה שולח על ישראל יסורים ומניעות שלא יוכלו לסובלם, לרחקם לגמרי ח"ו. כי כל היסורים הם רק כתרנגולין המנקרין באשפה, כי הוא פורע מהם מעט מעט ואינו דן אותם כעכו"ם ח"ו שנא' בהם עוה עוה עוה אשימנה וכו' וכנ"ל. ועתה תראה איך דברי רז"ל הנ"ל מקושרים ומהודקים היטב בחיבור נפלא והם דרך ועצה טובה והתחזקות נפלא שיתקרב האדם תמיד להש"י מכל מה שיעבור עליו בגוף וממון ונפש. כי יש מי שמטעה א"ע שאינו יכול להתקרב להש"י מריבוי היסורים והתלאות ודחקות הפרנסה שעובר עליו ועל בני ביתו, על זה מבואר בדבריהם הנ"ל שהיסורים הם בחסד גדול לקרב על ידם דייקא להש"י ולא לרחק עי"ז. כי הש"י אינו נפרע מישראל באופן שיחריבם לגמרי רק הוא נפרע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין באופן דייקא עי"ז יזכרו וישובו ויתקרבו להש"י ויזכו לעוה"ב, וכמ ושמבאר בעצמו בסוף דבריהם והיינו דאמר רבא מ"ד ואני אפדם והמה דברו עלי כזבים אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעוה"ב והמה דברו עלי כזבים, היינו כנ"ל שהש"י מסבב עם האדם שיש לו דחקות בממונו ופרנסתו והוא רק לטובה כדי לפדותו עי"ז מהגיהנם ומהשאול תחתיות שהי' מגיע לו לפי מעשיו כמו שיודע בנפשו ולא די בזה גם יזכה עי"ז להעו"ב. כי עיקר כוונת הש"י רק לטובה כדי שדייקא עי"ז יתקרב להש"י והמה דברו עלי כזבים שאומרים כזבים על הש"י כאלו הש"י מרחק אותם ואמרים הלא א"א לנו להתקרב להש"י מחמת דחקות הפרנסה אשר באמת הוא להיפך וכו'. וכן מבואר שם אח"כ והיינו דא"ר פפי משמי' דרבא מ"ד ואני יסרתי חזקתי זרקועותם שהיסורים בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועותם לעוה"ב, ואלי יחשבו רע שאומרים להיפך כאלו הש"י שולח להם היסורים לרעתם ח"ו לרחקם ח"ו. ואם יאמר האדם האמת הוא כן שהיסורים ודחקות הפרנסה בא בחסד וכוונתו ית' לטובה כדי להתקרב עי"ז דייקא להש"י כנ"ל, אבל אפע"כ קשה לי להתקרב כי כבר נתעתי מאד ואני רחוק מהתורה והמצות מאד ובמה אזכה את ארחי לשוב להש"י על זה משיב ואמר שם אח"כ ד"א אפי' אין ישראל עושין מצוה לפניאלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה אני מצרפו לחשבון גדול. הרי מבואר לנו תשובה הגונה על כל הנ"ל לומר כי אעפ"כ אם אתה הוא כמו שהוא גם אתה תוכל לשוב ממקומך שנלכדת בו ולחטוף טוב בכל יום ולזכות לחיי עוה"ב כי הלא אפי' אם אין ישראל עושין מצות אלא מעט כפיד של תרנגול שמנקרין באשפה הוא ג"כ הוא ג"כ מצרפן לחשבון גדול כנ"ל. ושים לבך היטב לדברי רז"ל הקדושים האלו עד היכן הם מחזיקין את כ"א וא' אפי' אם הוא כמו שהוא עדיין הוא יכול לחטוף תורה ומצות ולזכות לחלק טוב לעוה"ב כי אפי' כשאין עושין מצות כ"א כתרנגול המנקר באשפה וכו'. והבן המשל היטב להבין ממנו הנמשל (כ"ש להבין משל ומליצה וכו') שהמשילו הענין לתרנגול העומד באשפה וזבל וכו' ומנקר משם מעט דמעט מאכלו שהוא חלק מאלף מגרעין חטה או קטנית א'. ואפי' אם ישראל אין עושין מצות לפניו רק כמו זה התרנגול המנקר באשפה כנ"ל גם זה הוא ית' ברחמיו מצרף לחשבון גדול, והרי הודיע לך התנא עד היכן רחמיו ית' מגיעים וע"כ גם אתה יכול להתקרב אע"פ שנדמה לך שאתה עומד באשפה וזבל וכו' אעפ"כ גם משהם אתה יכול לנקר באשפה ולחטוף מעט מעט טוב כי גם זה יקר בעיניו ית' כנ"ל (וכל זה מבואר היטב ע"פ התורה אזמרה לאלהי בעודי וכו' שמבואר שם שאפי' אם גם מעט הטוב מעורב בפסולת אעפ"כ עכ"פ יש בו נקודה טובה וכו' היינו כנ"ל). ואם תטעון עוד ותאמר האמצת הוא כן שהש"י שולח היסורים ברחמים מעט מעט וגם מבקש מאתנו שעכ"פ נחטוף מצוות ומע"ט מעט מעט כתרנגול המנקר באשפה אבל מה אעשה כי נתרחקתי כ"כ עד שאיני יכול לקבל גם אלו היסורים ודחקות הפרנסה:
— Pertaining to the matter of the hidden gift —
Segment 29
הנך רואה שבמאמר זה כלולים כל דברינו הנ"ל שהאדם צריך להאמין ברחמי הש"י שבוודאי היסורים לטובה ולהשתדל למצוא בהם הרחבות הרבה כי באמת הש"י אינו נפרע רק מעט מעט ועי"ז יוכל לחטוף עכ"פ מעט מעט תורה ומצוות כתרנגול המנקר באשפה ועי"ז יוכל לצעוק ולזעוקר להש"י עד שהש"י יושיע אותו גם מזה ויזכה לצאת מהצרות לגמרי ולהתקרב להש"י בשלימות. כי בוודאי כונות הש"י בכל מה שעובר על האדם הכל לטובה גדולה כמ ושסיים שם אח"כ והיינו דא"ר מ"ד ואנכי אפדם וכו' וכנ"ל:
One who gives a gift to his fellow must inform him. "A good gift I have in My treasure house, and Shabbos is its name" , etc. Na'aseh v'nishma — Torah and prayer — revealed and concealed — the aspect of mishpat and tzedakah . And the essential root of everything is the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem .
Segment 31
אות יד וזהו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' שהוכיחו הש"י על שאמר למה הרעות ע"י שיצאו דתן ואבירם נצבים לקראתו ואמרו לו ירא ה' עליכם וישפטו וכו'. כי באמת אם היו הכל שומעים לקול הצדיקים אמת לילך בדרך זה להאמין תמיד בהש"י שהכל לטובה וליתן שבח והודי' תמיד להש,י בין בטובו בין בעקו כ"ש בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגליות לגמרי וכבר היתה גאולה שלימה. אך עיקר עיכוב הגאולה בכלל ובפרט הוא ע"י ריבוי החולקים שהם בחי' דתן ואבירם שיצאו נצבים לקראת משה וכו'. כי באמת אע"פ כשמודים להש, ישעי"ז מתבטלים כל הצרות הנמשכין מהפעולות משתנות וכו' עד שמתבטל הצרה לגמרי וכו'. אעפ"כ את זה לעומת זה עשה האלהים ותיכף שמתחיל איזה צמיחת קרן ישועה אזי תיכף הס"א והמסטינים מתגרים ביותר ויותר לקטרגולהגביר הצרה ח"ו כמ ושני בני אדם הנלחמים זה עם זה שכשאחד רואה שחבירו מתגבר הוא מתגבר יותר וכו' וכמבואר בהתו' ויאמר בועז וכו' סי' ס"ה ובמ"א. ומזה באים כל הנפילות ר"ל וההתרחקות של כל בני אדם ובפרט של הכשרים שהתחילו להתקרב ונתרחקו ר"ל. וע"כ כשבא משה לגאולם ויאמן העם וכו' ויקדו וישתחוו שעי"ז התחילה הגאולה. אבל הס"א התגברה מאד והכביד לב פרעה עד שאמר מי ה' וכו' ואמר תכבד העבודה בכבידת עצום שלא ליתן להם תבן. וזה הי' נסיון לישראל להתחזק אז דייקא באמונה להאמין כי בודאי דבר ה' ע"י משה נאמן ביתו בודאי יקום לעולם כאשר באמת רוב הכשרים הלכו בזה. אבל נמצאו חולקים דתן ואבירם שהטעו רבים אחריהם עד שיצאו נצסבים לראת משה ואמרו ירא ה' וכו'. כאלו הם מקנאים קנאת ה' צבאות וטוענים בעד ישראל ומוסרים דין לשמים על משה רבינו שמוסר כל נפשות בעדם עד שאומרים ירא ה' עליכם וישפוט. ומריבוי מחלוקותם התגברו הפעולות משתנות להעלים ח"ו התגלות אחדות הפשוט שמשם כל הגאולה כנ"ל, והמחלוקת הרע שלהם התגבר כנ"ל עד אשר העושק יהולל חכם ואיבד לב מתנה שהוא לב משה כשרז"ל עד שמשה מעוצם צרתו אמר למה הרעותה לעם וכו'. כי משה טען למה זה שלחתני כי הלא זה דברי גם מקודם שלא רציתי לילך בשליטחות זה מחמת ריבוי החולקים וכו' וכנ"ל. והשיב לו הש"י שבודאי הוא יגמור את שלו ברחמיו הגדולים ובזכות אבות ובזכות אהרן והכשרים הנלוים אליו המאמינים במשה באמ תומבטלים שינוי דעת םשהם בחי' פעולות משתנות לדיעה אחת של משה שעי"ז נכללים באחדות הפשוט כנ"ל וע"י כל זה תהי' הגאולה בשלימות. וזה וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' היינו בחי' דעו כי ה' הוא האלהים המבואר בסוף התורה הנ"ל שפי' שם שכל הפעולות משתנות הנמשכים משפ אלהים, כולם כלולים בה' שהוא אחדות הפשוט ע"ש. וזהו וידבר אלהים אל משה ויאמר אלי אני ה' כי הכל אחד כי ה' הוא האלהים כי כל הפעולות משתנות כלולים באחדות הפשוט ובודאי יגמור את שלו לגואלם: כי פרעה אמר מי ה' כי לא האמין בשם ה' כי יניקתו הי' רק משם אלהים כמובא כי רצה להפריד ח"ו בין שם ה' לשם אלהים שזה עיקר הפירוד ח"ו. היינו כי רצה לכפור ולהפריד הפעולות משתנות מאחדות הפשוט מחמת שא"א להבין זאת בשכל כ"ש שם. אבל הש"י הכהו מכות גדולות והצילישראל מכולם והראה מופתים גדולים ונוראים שע"י כל זה ראה בעיניו שכל הפעולות משתנות הם מאחדות הפשוט עד שהוכרח להודות בעצמו ואמר ה' הצדיק:
Every Rosh Hashanah, there takes place what took place at the beginning of Creation, as explained in the writings of the Ari z"l. But certainly, each and every year completely new things take place — similar to what was at the beginning of Creation, only now it is a wondrous renewal that has never occurred before. And the essential renewal is in the aspect of the sweetening of the judgments, through drawing completely new chasadim and mercies that have never been before.
Segment 33
אות טו וכן מתנהג עתה שכל מה שמתעורר איזה צמיחת קרן ישועה בכלליות או בפרטיות אזי תיכף מתגבר שכנגדו יותר ויותר כמו שני ב"א הנלחמים וכו' כנ"ל, ואם ירצה להתגבר עוד יותר מתגברים הם עוד יותר ויותר וכו' עד שנתעקם לב הרבה כאל א"א עכשיו ח"ו לשוב ולהתקרב להש"י. אבל סוף כל סוף יגמור הש"י את שלו יגאלנו גאולה שלימה ע"י זכות אבות וע"י כח הצדיקי אמת והכשרים הנלוים אליהם המאמינים בהאמת והולכים בדרך הנ"ל האמין שהכל לטובה ולתת שבח והודי' להש"י תמיד בשמחה ולהתחזק עי"ז להתפלל ולהתחנן להש"י וכנ"ל ועי"ז יושיענו הש" יויצילנו ויוציאנו מכל הצרות והדחקות וימהר לגאלינו גאולה שלימה שאין אחרי' גלות במהרה בימינו אכי"ר:
For originally it arose in the thought, etc. — and He saw, etc. — and He partnered the attribute of mercy with the attribute of din . And from there comes all free choice — for from there is the root of the evil inclination and its breaking, etc., as explained in [Likutay Moharan I:72] and alluded to in the Holy Zohar and the words of our Sages of blessed memory. But at the beginning of Creation, everything was from within Himself, as it were — which is impossible to grasp at all — and was without any is'arusa d'l'sata [arousal from below] .
Segment 35
אות טז וע"כ חובה עלינו לזכור יציאת מצרים בכל יום. כ"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכן בהתחלת נתיתנת התורה התחיל אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכן ברוב המצות הזכיר יציאת מצרים. כיעתה כל ההתחלה שלנו לכנוס בעבודת ה' בכל יום ויום הוא ע"י יצי"מ כי עתה תהלה לאל יש לנו התחלה טובה מהיכן להתחיל מאחר שכבר גמר הש"י ישועתו ע"י משה והוציאנו ממצרים באותות נוראות שעל זה אנו נותנים שבח והודי' אלי ית' בכל יום ערב ובקר שזהו בחי' תודה הלכה שעי"ז מאיר האמת וכו' עד שנתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שע"י מתבטל כח הגלות של העכו"ם וכו' וכנ"ל עד שנזכה עי"ז לגאולה שלימה וכנ"ל. וע"כ מחויבים לזכור יציאת מצרים בכל יום ערב ובקר וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח כי כל התחלתינו עתה לצפות לישועה עדיין ולהתקרב להש"י הוא ע"י יצי"מ וכנ"ל. ומזה נלמד להבין גם בפרטיות הנסים והנפלאות שהש"י עושה עצמנו בכל דור עד שגם בפרטי פרטיות עושה הש,י נסים רבים עם כל אחד וא' בכל יום ויום שעל זה אנו מודים לו ית' בכל יום שזו בחי' תודה וכו' וכו' שעי"ז יכול כ"א להתקרב להש,י כנ"ל. וע"כ אומרים בכל יום קודם התפילה של יח אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית ששם מספרים ומודים לו ית' על הנסים של יציאת מצרים ועל הנסים ונפלאות שבכל דור ודור כ"ש עזרת אבותינו אתה וכו' מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור. כי עי"ז דייקא שמודים לו ית' על כל הנסים וכו' כנ"ל עי"ז דייקא יכולים לכנוס בתפילה להתפלל ולהתחנן לפניו ית' וכנ"ל. וע"כ בשבת מוסיפים נשמת שהוא שבח והודאה נפלאה כי עיקר כלליות הפעולות משתנות באחדות הפשוט הוא ע"י קדושת שבת קודש שזה זוכים ע"י הודאה כנ"ל ע"כ אומרים אז השבח וההודאה נפלאה שהוא נשמת כל חי תברך וכו':
And now, each year, one must draw the aforementioned attribute of mercy anew — to repair the blemishes and damages and judgments of that year, with wondrous new chasadim and mercies — so that through this, rectification will also be added to the mercies that were already drawn in previous years. And so it is needed each year, until the righteous redeemer comes and completes the rectification in its fullness.
Segment 37
אות יז וזה בחי' כל ספר תהלים שיסד דוד המע"ה שהוא בחי' משיח שעל ידו תהי' הגאולה שלימה שהוא חמשה ספרים כנגד חמשה חומשי תורה. כי עיקר קיום התורה הוא ע"י בחי' תהלים שהוא בחי' תודה הודאה שעי"ז מתקרבים להש"י ומקיימין התורה וכנ"ל. וע"כ סיים משה אשריך ישראל ובזה פתח דוד אשרי האיש כ"ש במ"ר פ' ויחי ופ' וזאת הברכה. כי משה יגע מאד עד שמצא ההתחלה כי הוא הי' הגואל הראשון שהי' קשה מאד למצוא הדרך הזה של תודה והודאה מחמת שעדיין לא היתה שום גאולה ומעת שהתחילו בני ישראל להיות לעם תיכף ירדו בגלות מצרים ע"כ באמת הי' קשה בעיניו השליחות מאד. אבל עכשיו שכבר הוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה והפליא חסדו עמנו כ"כ ת"ל יש לנו על מה להודות שעי"ז יכולין להתקרב להש"י כנ"ל. וע"כ סיים אשריך ישראל מ יכמוך עם נושע בה' וכו' להורות להם שצריכין תמיד לשבח ולהודות להש"י על נעימת גורלם ולומר בכל יום בשמחה אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו וכו'. ובמה שסיים משה פתח דוד ס' תהלים אשרי האיש וכו' ויסד כל מזמורי תהלים על זה להכניס בנו דרך זה להתחיל תמיד מבחי' תהלים להודות ולהלל להש"י על כל החסדים וכו' כנ"ל שעי"ז עיקר ההתקרבות להש"י שעי"ז תבא הגואלה וכנ"ל: וז"ש אדמו"ר ז"ל שתהלים מסוגל לתשובה דהיינו להתקרב להש"י ולתורתו הק' היינו כנ"ל שעיקר ההתקרבות ע"י תודה שזהו בחי' תהלים וכנ"ל: וע"כ משה סיים באשרי שהוא בחי' תודה שמודים על חלקינו ואומרים אשרינו וכו' כי משה לא הי' יכול להתחיל בזה מחמת שהוא הי' הגואל הראשון ולפניו לא קדמה גאולה וכנ"ל אך אחר שכבר גאל את ישראל ויגע כל ימיו עד שהכניס את התורה בישראל אז ביים באשרי להורות להם שילכו בדרך זה להודות על חלקם וכו' וכנ"ל וע"כ דוד שהי' אחר משה אמר אני אתחיל בזה במה שסיים משה כי עתה שכבר זכינו ליצי"מ ולמתן תורה ע"י משה עתה כל התחלתינו ע"י בח'י אשרי שהוא בחי' תודה וכנ"ל:
And this is the essential rectification of teshuvah [repentance] — which is the aspect of the aforementioned tzedakah , the aspect of teshuvah , the aspect of prayer, the aspect of nishma , etc., as mentioned above. And therefore teshuvah , prayer, and tzedakah are juxtaposed together. And everything is in the aspect of nishma — in contrast to the Torah, which is the aspect of na'aseh , the aspect of mishpat . For according to mishpat , teshuvah should not be effective, G-d forbid — and even if it were effective, it would involve great mishpat , etc. But each year, completely new mercies are needed, so that everything can be rectified through matnas chinam . And all of this is accomplished through the tzadikim who merit the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And understand this well.
Segment 38
וזה שארז"ל שדוד אמר כ"ב פעמים אשרי בתהלים כנגד מקיימי התורה שהואבכ"ב אותיות. היינו כנ"ל כי עיקר קיום התורה ע"י אשרי כנ"ל שצריך כ"א לומר כ"פ אשרי בכל יום לתת שמחה בלבו על חלקו שזכה להיות בכלל ישראל וכו' וכנ"ל. כי עיקר הוא שמחת התורה והמצות כמובא מזה הרבה בכתבי האריז"ל ובפרט בדברי אדמו"ר ז"ל וכן יסדו לבנו קדמוניות לומר ג"פ אשרי בכל יום וכן אומרים בכל יום בבקר אשרינו מה טוב חלקינו וכ' אשרינו וכו' וכן אומרים אחר התפילה ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו' וכן הרבה. וצריך כ"א לשום לב לזה לשמח עצמו בזה בכל נקודה ונקודה טובה שיש בו מקדושת ישראל וכו' כי זה חיינו כי עי"ז ההתקרבות להש"י וכנ"ל:
For even the great tzadik who merits to be included at the beginning of Atzilus [continues ascending], etc. — until he is entirely included in the Ain Sof [the Infinite] , etc. And there, the Torah is Toras Hashem literally, and the prayer is t'filas Hashem literally. And there, everything is Ain Sof . And from there the world is renewed each year through his power, from this level. Therefore, through this, the rectification will be completed in its fullness, speedily in our days, Amen.
Segment 40
אות יח וזה בחי' מ"ש במ"ר שמות פ' כ"ג אז ישיר משה הה"ד נכון כסאך מאז אמר ר' ברכי' בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירהוכו' משל למלך שעשה מלחמה ונצח וכו' אלא כביכול עומד שנא' עמד וימודד ארץ אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך מאז נתיישבה מלכותך וכסאך, הוי נכון כסאך מאז באז ישיר עכ"ל. וכלל כוונות המדרש שקודם שישראל אמרו שירה הי' עש"י בבחי' עומד ולא הי' נכון כסאו עדיין שישב עליו היינו שעדיין לא נתיישבה מלכותו ולא נודע בעולמו עד אחר שאמרו שירה אז הכינו כסאו כביכול ואז השיבו אותו ית' כביכול על כסאו כי אז נתיישבה מלכותו ונודע בעולמו ואז מלכותו כביכול גדול ביותר בבחי' אגוסטוס. אבל בתחילה הי' רק בבחי' מלך כ"ש שם משל למלך שנצח מלחמה ועשו אות ואגוסטוס וכו' ע"ש. היינו ע"פ התורה הנ"ל שעיקר ההתקרבות להש"י הוא ע"י הודאה ושירות ותושבחות שעי"ז מאיר האמת ברבוע הדיבור עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שהוא מה שדרים שהם שנוי דעות שזה עיקר בחי' פעולות משתנות, מסכימים לדעה אחת אמתיית וכו' שעי"ז מתבטלין כל הצרות וכל הגליות וכו' כנ"ל וע"כ עיקר ידיעת אלקותו בעולם בשלימות שהוא בחי' התיישבות כסאו כביכול כנ"ל הוא ע"י שירה דייקא כי שירה הוא עיקר שלימות ההודאה שאומרים ההודאות בלב שלם בשיר ושמחה שזה זכו ישראל בקי"ס אחרי שכבר התחילה ישועתם שיצאו ממצרים וכבר אמרו הלל והודאה בפסח עד שזכו להפיל את מצרים לגרמי כי נתבטלו ריבוי השינויים של הפעולות משתנות ונתגלה אחדות הפשוט והאמינו בה' ובמשה עבדו. וכל מה שנתבטלו הגלות והצרות של המצרים עד שכל העכו"ם נתבטלו כי נפל עליהם אימתה ופחד כ"ש שמעו עמים ירגזון וכו' עי"ז נתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות ועי"ז נתגדל התודה והודאה יותר ויותר עד שאמרו שירה בלב שלם בחי' אז ישיר משה ואז דייקא נתיישבה מלכותו ית' בבחי' יושב על כסא מחמת שאז נתגלה ביותר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה עיקר כבוד מלכותו כ"ש שם. כי עיקר בנין כסאו כביכול הוא מהפעולות משתנות כשנקבצין יחד בדיעה אחד ונכללין באחדות הפשוט מזה נבנה כסאו כביכול שכלולה מגונין סגיאין כי העיקר הוא מה שרבים שיש בהם שנוי דעות כולם נכללין בדעה אחת אמתיות וכנ"ל כמו שהי' אז בשעת קי"ס כ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו שכולם הסכימו לדיעה אחת ונכללו בה' ובמשה באמונה שלימה. וכל נשפות ישראל חצובים מכסא הכבוד וכשנכללים יחד בדיעה אחת בהאמונה הקדושה עי"ז נבנה ונגדל כסא כבודו ית' כי כל בנינהמנפשות ישראל החצובים משם ואז נתיישב מלכותו כמלך היוש על כסאו בבחי' ישיבה ולא בבחי' עמידה כי נודע בעולמו היטב ונתיישב בדעת ובלב כ"א וא' בבחי' ישיבה על כסא כנ"ל. וכ לזה זכו ע"י שירה שהוא שלימות ההודאה בלב שלם כנ"ל כי כל השירות כלולים מעשרהמיני נגינה שנ' בהם ס' תהלים שהם בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע כ,ש במ"א וזה בחי' שלימות רבוע הדיבור שהוא מרומז בפסוק לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז וכו' (ע' שם היטב בהתו' הנ"ל). איש דברים זה בחי' שיר פשוט, גם מתמול היינו היום ואתמול זה בחי' כפול. גם משלשם זה בחי' משולש. גם מאז דברך זה בחי' מרובע. כי הש"י טען עם משה ז' ימים כשרז"ל וכמו שפרש"י כי ג' גמין רבוים ואלו הז' ימים הם כנגד ג' קוי האמת שמא ירין ברבוע הדיבור שעי"ז יתגלה אחדות הפשוט וכו' שזה עיקר גמר תיקון הגאולה. אבל משה אמר ביום הז' לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו' ואע"פ שהש"י אמר לו מי שם פה לאדם וכו' השיב שלח נא ביד תשלח כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד וכו' כשרז"ל היינו שאמר שעדיין לא זכה לגמר תיקון שלימות הדיבור שהוא בחי' מלכות פה שמרומז בפ' גם מאז שהוא בחי' נכון כסאך מאז כמובא שם זה הפסוק לענין זה כי זה הגמר של תיקון רבוע הדיבור יהי רק ע"י משיח שיזכה להמלוכה דקדושה. אבל הש"י גזר על משה שאעפ"כ הוא מוכרח לילך כי ההכרח שיתחיל הגאולה הראשונה כדי שיזכה לתודה הודאה כדי לגלות אחדות הפשוט וכו' עד שסוף כל סוף יהי' גמר הגאולה האחרונה עי"ז בבחינת כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות וכמבואר לעיל. ואז כשגמר משה הגאולה הראשונה ונפלו ומתו מצרים על שפת הים ויאמינו בה' וכו' אז ראה משה שדבר אלקינו יקום לעולם וע"כ אז ישיר משה שהמשיך השירה משיר שלעתיד כי יו"ד ע"ש העתיד וכשרז"ל מכאן שעתיד משה לשיר היינו שהמשיך שירה משיר של עתיד שהוא בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא בחי' רבוע הדיבור, שלעתיד יהי' כל זה בתכלית השלימות ועתה המשיך השירה משם ועי"ז נתגלה ביותר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה נתגלה ע"י רבוע הדיבור כי השירה שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע נמשך משם כנ"ל וע"כ אז הוכן כסאו ונתיישב מלכותו בבחי' נכון כסאך מאז כנ"ל, וע"כ סיים השירה שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת וכו' וכו' תפול עליהם אימתה ופחד בגודל זרועך ידמו כאבן וכו' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וכו'. כי עיקר התיקון הוא בבחי' הביהמ"ק שהו אבחי' כסא הכבדו כ"ש כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו כי שם כל הברכות וההודאות וכל השירות ותושבחות שמנצחים הלוים בשיר על הדוכן ושם כל ההלכות כ"ש כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת ועלית וכו'. ושם מתקבצים כל נפשות ישראל ביחד ונכללין באחדות הפשוט כ,ש ששם עלו שבטים וכו' להודות לשם ה' וכו'. וכל זה זוכין על ידי תוקף הנסים של יצ"מ וקי"ס שעי"ז נתבטלו כל המצריים וכל הע' עכו"ם כי כולם נבהלו ונפחדו אילי מואב ואלופי אדום וכל יושבי כנען שהם עיקר פגם השינוים של הפעולות משתנות, שמתוקף הנסים הוכרחו כולם להודות על האמת שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט וזהו בחי' בגודל זרועך ידמו כאבן שנדמו ונתבטלו בבחי' ביטול הפעולות משתנות באחדות הפשוט. וזהו ידמו כאבן אבן זה בחי' אב ובן כחדא היינו בחי' כלליות נפשות ישראל שהם בחי' בנים למקום שנכללו באביהם שבשמים באחדותו הפשוט ואז מגודל תוקף הנסים והנפלאות הנוראות אז גם כל העמים נפל עליהם אימתה ופחד עד שנדמו ונתביטלו כמו אבן כמו ישראל שנכללו באחדותו אז בבחי' אב ובן כחדא כמ וכן נתבטלו ריבוי השינוים שלהם והוכרחו להודות על האמת וזהו בחי' ידמו כאבן וכנ"ל. וע"כ נסמך לזה תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וכו' היינו בנין ביהמ"ק ששם עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' שהוא בחי' יושב על כסא כבודו כי הביהמ"ק בחי' כסא הכבוד וכו' כנ"ל וזהו מכון לשבתך לשבתך דייקא בחי' יושב על כסא וכו' וכנ"ל וכן אמר שלמה מכון לשבתך עולמים וכנ"ל: וזהו ה' ימלוך לעולם ועד כי עי"ז עיקר התגלות מלכותו לעולם ועד שנתיישב מלכותו על כסא כביכול ונודע בעולמו וכנ"ל וע"כ כופלין הפסוק ה' ימלוך לעולם ועד כשאומרים שירת הים בכל יםו היינו בחי' מלך ואגוסטוס הנ"ל שזה עיקר בחי' ישיבתו על כסאו כשנגדל מלכותו יותר ויותר בבחי' אגוסטוס כמבואר שם במדרש הנ"ל ע"ש היטב:
"Blow the shofar at the new moon" [Tehillim 81:4] , etc. — "For it is a statute for Yisrael" — this is the aspect of the concealed, the aspect of prayer, the aspect of tzedakah . "A judgment for the G-d of Yaakov" — the aspect of mishpat mentioned above, the aspect of Torah, etc. "Blow at the new moon" — "at the new moon" ( ba'chodesh ) — specifically — the aspect of renewal mentioned above.
Segment 42
אות יט וזה בחי' מה שמתחילין בר"ה המלך יושב על כסא רם ונשא כי אז עיקר התיישבות מלכותו על כסא כביכול כי בר"ה נברא העולם שבראו הש"י בפעולות משתנות הרבה מאד. וזה כל עבודתינו בר"ה לגלות לכל באי עולם שהשי"ת ברא העולם שכל הפעולות משונות נמשכין מאחדותו הפשוט ית' וע"כ עוסקין אז בר"ה בריבוי ההודאות ושירות ותושבחות כמו שיסדו לנו קדמונינו בהפיוטים הרבים שכולם הודאות ושירות נפלאות כמו אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ וכו' מלך עליון וכו' וכו'. כי על ידי הודאות נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות כנ"ל שעי"ז עיקר תיקון בחי' כסא כבוד לישב עליו כביכול כנ"ל וע"כ מתחילין ? המלך יושב על כסא ואומרים בלא הי' דיינו להורות כיאז עיקר התחלת ישיבתו על כסא וכו' כי בכל השנה אומרים המלך היושב שיש מכבר היינו מר"ה שאז כביכול הושיבו אות ישראל על כסאו. וע"כ בר"ה אומרים המלך יושב וכו' כי עתה בר"ה שאז מגלין ישראל שברא היום את העולם והמשיך כל הפעולות משונות מאחדותו הפשוט וכנ"ל ע"כ עתה הוא יושב על כסא וכו' וכנ"ל: וע"כ ברכת מלכיות זכרונות ושופרות שמוסיפין בר"ה מתחילין בשבח עלינו כי זה עיקר ר"ה להודות להלל לשבח לאדון הכל וכו' שלא עשנו כגויי הארצות וכו' שזהו בחי' אשרינו הנ"ל שעי"ז עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' כנ"ל שזהו עיקר קדושת ר"ה וכנ"ל: וע"כ בשבח זה של עלינו כבשו יריחו ונכנסו לא"י כשרז"ל כי עיקר כניסתם לא"י הוא לבנות הביהמ"ק ששם עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' שזה זוכין ע"י תודה הודאה שאנו מודים ומשבחים לו ית' על נעימת גורלניו וכו' שזה בחי' השבח הנפלא של עלינו לשבח וכו' וכנ"ל:
And this is the essential aspect of the renewal of the mochin and the sweetening of the judgments that takes place through the shofar , which is drawn each Rosh Hashanah completely anew, as mentioned above. In the aspect of: "A testimony He placed in Yehosayf" [Tehillim 81:6] , etc. — "A language I did not know, I would hear" — the aspect of grasping the nishma mentioned above — that one hears and understands what one had not known before at all. And so it is needed each year. And understand this well.
Segment 44
אות כ וע"כ אומרים עלינו בכל יום אחר התפלה כי בחי' תודה הודאה הנ"ל שהוא בחינת אשרינו ועלינו וכו' שאומרים ג"פ בכל יום מזה ההתחלה וזה הסוף והתכלית וכמבואר ליעל שנעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בוסופו שכל מה שמשבחים ומודים אותו ית' יותר על אשר בחר בנו מכל העמים וכו' כמו כן נשלם הדיבור יותר ומתגלה אחדותו הפשוט יותר וכו' וכל מה שמתגלה יותר נתגדל ההודאה יותר כיעל ידי התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות נמתבטלין הגליות והצרות יותר וכו' וכן חוזר חלילה לטובה וכנ"ל. וע"כ אנו אומרים אשרינו וכו' וכמה שירות ותושבחות והודאות קודם התפלה וכן אח"כ אומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו' עד שמסיימין בעלינו לשבח שהוא שבח נפלא ונורא על שזכינו לקדושת ישראל כי נעוץ סופו בתחלתו וכו' כנ"ל כי תודה והודאה הוא כל עבודתינו בעוה"ז והוא תכליתינו לעוה"ב כי זה עיקר שעשוע עוה"ב כ"ש בתחלת הספר הנ"ל וע"כ סמוך לעלינו אומרים כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהואבן עוה"ב ואח"כ אומרים עלינו לשבח שהוא בחי' תודה הנ"ל כי תודה והלכות הם בחי' אחת בחי' שעשוע עוה"ב כנ"ל. וזה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שעל ידי תהלות ישראל בחינת תודה הודאה על ידי זה הוא יתב' בבחינת יושב וכנ"ל:
And this is the aspect of: "Open your mouth wide and I will fill it" [Tehillim 81:11] , etc. And this is the aspect of how one arouses the root of teshuvah , which is on Rosh Chodesh [the new month] — and essentially on Rosh Hashanah, which falls on Rosh Chodesh , etc. And from Rosh Hashanah one must draw the aspect of renewal every single day — for each day the Holy One, blessed be He, renews in His goodness the work of Creation. And therefore each day a person's evil inclination strengthens against him, and the Holy One, blessed be He, helps him. And this is drawn from the aspect of "originally it arose [in the thought]," etc. And therefore, each day one needs completely new chasadim . And everything is drawn from Rosh Hashanah, from the aforementioned level.
Segment 46
אות כא וזה שאומרים קודם השופר מזמור כל העמים תקעו כף וכו' כי ה' עליון נורא מלך גדול וכו' מלך גדול דייקא בחי' אגוסטוס הנ"ל. וזה ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו שכל העמםי ולאומים שהם עיקר הפעולות משתנות כולם יהיו נכנעים ומתבטלים אלינו שאנו נכללים בו ית' שזהו בחי' כלליות כל הפעולות משתנות הרחוקים מאד מאד באחדות הפשוט שזה עיקר נוראות גדולות מלכותו וכבודו ית' בחי' מלך גדול וכו' כנ"ל. וזהו יבחר לנו את נחלתינו היינו ביהמ"ק ששם עיקר ההתגלות הזה כנ"ל וזהו עלה אלקים בתרועה וכו' זמרו אלקים זמרו וכו' היינו בחי' כל העשרה מיני נגינה שנמשכין ע"י השופר בבחי' הטיבו נגן בתרועה כ,ש במ"א וכו' וזהו מלך אלקים על גוים אלקים ישב על כסא קדשו, ישב דיקא וכנ"ל וכן מסיים אח"כ נדיבי עמים נאספו וכו' שהם הגרים כשרז"ל שכל זה בחי' כלליות פעולות משתנות באחדות הפשוט כנ"ל שעי"ז אלקים ישב על כסא קדשו בחי' יושב על כסא וכנ"ל:
"He magnifies the salvations of His king" [Tehillim 18:51] — He magnifies the salvations without end. "And He performs chesed for His anointed one" , etc. — forever, in the aspect of: "and to peace there is no end" [Isaiah 9:6] . "As for the holy ones who are in the earth, they are the nobles" [Tehillim 16:3] , etc. For in the great abundance of damages, G-d forbid, there is no support except in the tzadikim who dwell in the dust. And therefore we prostrate ourselves upon their holy graves — for then precisely one draws wondrous chasadim , completely new each time — especially on Rosh Hashanah.
Segment 48
אות כב וזה שאומרים בשבת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כי עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' הוא בשבת וכנ"ל שזה בחי' ישיבתו על כסא כביכול וכנ"ל. וזה בחי' קוב"ה אחד לעילא לא יתיב על כורסייא דיקרי' עד דאתעבידת ברזא דאחד כו'ו וכל המאמר הקדוש הזה שאומרים אותו בכניסת שבת ע"ש היטב ותבין רמזים נפלאים ע"פ כל המבואר לעיל כי כשנתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות למטה עי"ז נתגלה אחדותו הפשוט למטה זה בחי' דאתעבידת ברזא דאחד שבחי' השכינה דהיינו שכינת אלקותו בדרי מטה מתייחדת בתכלית היחוד ע"י התיקון הנ"ל שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שבזה העולם דייקא ועי"ז מתתקנת בחי' כסא כבודו לישב עליו כנ"ל כי עי"ז נתגלה אחדותו הפשוט למעלה שאז דיקא מתיישבת מלכותו ונודע בעולמו שזה בחי' תיקון כסאו כנ"ל. וע"כ קוב"ה לא יתיב על כורסייא דיקרי' לעילא עד דאתעבידת ברזא דאחד דהיינו שכל הפעולות משתנות נכללין באחדות הפשוט וכו' וכנ"ל וכן כל המאמר מדבר מזה כי זהו רזא דשבתא וכו' דהא אתאחדת כורסייא יקירא קדישא ברזא דאחד ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא וכו' ע"ש היטב והבן:
For "among the dead, free" [Tehillim 88:6] — free from the mitzvos — and then there is no more work to be done to earn reward through the aspect of mishpat , except for what they already accomplished in their lifetimes — fortunate are they. But now, their greatest delight is that they draw new chasadim each time, until they complete in fullness what they began. And this is: "He shall come in peace; they shall rest upon their resting places" [Isaiah 57:2] , etc. — "And you, draw near here, sons of the sorceress" [Isaiah 57:3] , etc. — "Over whom do you take delight?" , etc. — "Have I not been silent?" , etc.
Segment 50
נחלות (הלכה א)
For certainly you have no support from your deeds, as written there: "And your deeds — they will not avail you" [Isaiah 57:12] . Rather: "I will declare your righteousness" . And as [the prophet] continues there at length: "And the one who takes refuge in Me shall inherit the land" [Isaiah 57:13] , etc. And He said: "Build up, build up, clear the way" [Isaiah 57:14] , etc. — to say that certainly, according to your deeds [alone, you would not be worthy]. And as [the prophet] mentions there the matter of their deeds — essentially, the blemish of the bris [covenant] and the blemish of emunah [faith] (as brought in Rashi's commentary on Proverbs, and in many places — and there in its place, where he rebukes them regarding their idolatry, which is the aspect of the blemish of faith, and also rebukes them regarding actual ni'uf [licentiousness] , may the Merciful One save us).
Segment 52
אות כג וזה בחי' סדר נחלות שעיקר הירושה שייך לבן ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת וכו'. וכבר מבואר מזה לעיל (באות ד) שמצות ירושה לבנים הוא מחמת שהולדת הבנים הוא בחי' אחת עם הולדת הלכות שנמשך ע"י תומכי אורייתא שמחזקיים בממונם את הצדיקי אמת שמולידים הלכות עי"ז ע"ש היטב. וע"כ בן קודם לבת כי הבת נגד הבן הוא בבחי' פעולות משתנות כי כל מה שהבריאה רחוקה ממנו ית' יותר הוא בבחי' פעולה משונה יותר וכמבואר לעיל מזה לענין גרים ע"ש. כי נפשות בני ישראל כולם הם בבחי' אחדות הפשוט כנ"ל כי הם חלק אלוה ממעל וכלולין בו ית'. וע"כ כל הע' נפשות בית יעקב כולם נקראים נפש א' וכנ"ל. אבל האשה נגד האיש היא בבחי' פעולות משתנות כי היא נלקחה ממנו ובריאתה בשינוי גדול מהאיש, כי איש ואשה הם שינויים מופלגים מאד ואעפ"כ בשרשם הם בתכלית האחדות כמובא בכתבי האריז"ל ומובא בדברי אדמו"ר ז"ל שבשורשי הנשמות יוצא נשמת האיש ובת זוגו ביחד כי בשרשם הם נשמה אחת רק למטה נתחלקים. וע"כ ע"י חיבור אשי ואשה בקדושה ע"פ התורה עי"ז עיקר כלליות פעולות משתנות באחדות הפשוט. אך מחמת שכל התגברות הסט"א הוא בהפעולות משתנות ששם אחיזתם והם מתגרים להפריד ח"ו התגלות אחדות הפשוט מהפעולות משתנות. כי עיקר כח הסט"א הוא בבחי' כפירות כי הס,מ נקרא אל אחר כפירות וכו' וכמבואר במ"א ע"כ הם אורבים שם מאד בענין החיבור הנ"ל וע"כ שם כל עיקר המלחמה של האדם כידוע. ועיקר התיקון ע"י הולדת הבנים ע"פ התורהכי ע"י כל הבנים שמולידים נתגלה ביותר בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות כי הבנים שמולידים הם בעצמם בבחי' תודה הלכה כנ"ל. שעי"ז כל ההתגלות של אחדות הפשוט וכו' כנ"ל כי כל מה שמתרבין בני ישראל וכולם מסכימים לדעת אחת ומאמינים באחדותו ית' עי"ז מתגדל ביותר כבודו ית'. כי עיקר כבודו ית' כשמתגלה אחדותו הפשוט מתוך הרבה פעולות משונות וכל מה שמתרבין ביותר הפעולות משונות ואעפ"כ הם נכללים יחד באחדותו עי"ז מתגלה כבודו ית' יותר ויותר כי זה יקר מאד אצללו ית' וכנ"ל:
And therefore, certainly you have no support except through the wondrous new chasadim that the true tzadikim draw — and especially those who dwell in the dust, in the aspect of: "They shall rest upon their resting places" , etc. — "and you, draw near here" — through them you too can draw near, if you wish. But when you go, G-d forbid, in your [sinful] ways — "over whom do you take delight?" , etc. — and as [the prophet] rebukes them there. And he concluded on a good note.
Segment 53
וזהו גודל המצוה להוליד בנים כדי שיתרבו ישראל מדור לדור וכולם יסכימו לדעת א' להאמין באחדותו הפשוט ית'. כי עיקר שינוי הפעולות הוא שינוי הדיעות כי אע"פ שהעולם מלא שינויים רבים לאין מספר וכנ"ל אעפ"כ עיקר הוא עוצם נפלאות השינויים שבין בני אדם שאין אחד דומה לחבירו בפרצופו ובתנועותיו. והעיקר הוא השינוי דיעות שבין בני אדם שבזה רואין ביותר פלאות הבורא ית'. כי זה כלל שאין הקב"ה עושה שני פעמים דבר אחד וע"כ אין שום בריה דומה לחבירתה ואין שום אדם דומה לחבירו בדמותו ובפרט בדיעותיו וכן אי שום דור דומה לחבירו ואפי' אב ובן אין דיעותם שוות ויש ביניהם שינויים רבים כנראה בחוש כי אע"פ שבכמה דברים הם שווים אעפ"כ יש ביניהם שינויים רבים בדעותיהם. ומיום בריאת העולם עד הסוף לא היו שני בני אדם דומים לגמרי לא בדור א' ולא בשני דורות נמצא כל מה שנולד איזה הולדה הוא בחי' פעולה משונה. וכשכל אלו ההולדות שבכל הדורות מסכימים לדעת אחד ואומרים שמע ישראל ה' וכו' ומאמינים באחדות הפשוט זה עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות הרבה מאד שזה יקר בעיניו ית' מאד. וע"כ מצוה גדולה להוליד בנים שיתרבו בני ישראל ביותר וכולם נכללים באחדותו ית' שעי"ז מתגדל כבודו ית' ביותר ע"י שהרבה פעולות משתנות המשתנים בשינויים רבים משונים מדור לדור כנ"ל וכולם נכללים באחדותו ית' שזה יקר בעיניו ית' מאד כנ"ל. ועתה מבואר היטב מה שכתב בתחילת התו' שחיבר בחי' תודה הלכה עם הולדה כיהכל בחי' אחת כנ"ל כיע"י תודה הלכה מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בעצמו בחי' הולדת הבנים כנ"ל: וע"כ בן קודם לבת כי עיקר כלליות הפעולות משתנות באחדות הפשוט הוא ע"י הבן זכר שהוא סמוך ביותר לאחדות הפשוט כנ"ל ועל ידו עולה האשה עמו ונכללת שם בבחי' אשה עולה עמו שזה עיקר תכלית החיבור בקדושה בשבי להולדת ישראל שהעיקר כדי שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכנ"ל, אבל הכל ע"י האיש כנ"ל וע"כ הוא קודם לירושה וכנ"ל:
"And the one who takes refuge in Me" , etc. And He said: "Build up, build up" — until He concludes with Shabbos: "If you restrain your foot on Shabbos" [Isaiah 58:13] , etc. And with this we conclude the haftarah of Yom Kippur. For the essential drawing of the new chesed mentioned above, each time for eternity, is through the holiness of Shabbos , which is established and enduring, which shielded Adam HaRishon. This is the aspect of the good gift mentioned above that He had in His treasure house — for it is the aspect of the greatly hidden chesed , the aspect of the or haganuz [the hidden light] , etc. — "and Shabbos is its name — go and inform them."
Segment 55
אות כד ואם אין לו בת חוזרת הנחלה למעלה לבית אביו. זה בחי' חזרת הדמים שעולים למעלה בשעת הצרה ח"ו, וכשזוכין לצאת מהצרה שזהו בחי' תודה להכה בחי' הולדה אז חוזרים הדמים שהם בחי' ממון והולכים כסדר בתוך הרגלין וכו' כ"ש שם, אבל כשאינו זוכה להולדה ח"ו זה בחי' שעדיין נפשו בבחי' צרה ר"ל שאז הדמים עולין למעלה. וע"כ באמת ארז"ל כל שאינו מניח בן לירושו הקב"ה מתמלא עליו עברה בחי' כאשה עוברה, כי כשאינו מולין בן ליורשו נשארו הדמים למעלה שזה בחי' עיבור בלא הולדה ח"ו שמשם כל הצרות ר"ל. וע"כ מקבלין בית אביו הנחלה וממון הירושה כי הם צריכין לתקן אותו ע"כ שמקבלין הממון שתקונו ע"י בחי' תמכי אורייתא וכו' כנ"ל. וע"כ האב קודם לכל יוצאי יריכו כי בתחילה צריכין לחזור אל האב שמשם שורש הנחלה והדמים וכו'. וע"כ טענו בנות צלפחד אם אין אנו חשובות זרע תתייבם אמנו כי זה בחי' יבום וחליצה. וזה בחי' היבום של יהודה על פגם ער ואונן שהשחיתו דרכם וכו'. כי עיקר התיקון ע"י הולדת הבנים להכניס הנשמות בתוך גופים דייקא כיאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כ"ש ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה' ואני זאת בריתי אותם וכו' שהוא ר"ת גוף בניו כ"ש בכוונות ע"ש. כי דייקא כשהנשמות שהם חלק אלוה ממעל בחי' אחדות הפשוט כשהם נמשכים לתוך גופים גשמיים שהם בחי' פעולות משונות מאד שבגוף א' יש כמה אברים וכחות וחושים וד' יסודות ושינויים רבים לאין מספר וכ"ש בין גוף לגוף. כשכל אלו הגופים מבטלים עצמם לגבי הנשמה ואומרים כולם בלב אחד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונכללים באחדותו הפשוט ית' זה עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה יקר מאד אצלו ית'. וע"כ כשהנפש והרוח וכו' בא לזה העולם ואינו מתלבש בגוף ח"ו הוא פגם גדול ועצום מאד ר"ל. כי תיכף כשהנפש בא לזה העולם שהוא מרובה בקליפות כידוע אזי הם נאחזין בה מאד וממשיכין אותה לתוך ריבוי השינויים דס"א הנאחזין בהפעולות משתנות של זה עולם ואינ יכולה לעלות להכלל באחדות הפשוט. כי מזה העולם א"א להנפש שתעלה ותוכלל באחדות הפשוט כ"א דייקא כשהיא באה בתוך גוף גשמי שאז נמשכה לתכלית הפעולות משתנות ואז דייקא תוכל להתרומם להכלל משם דייקא באחדות הפשוט. כי בשביל זה ברא הש"י את האדם עם כל העולם התלוי בו בגופים גשמיים כדי שדייקא מתכלית הגשמיים הרחוקים מאד מאד ממנו ית' משם דייקא יוכללו באחדותו ית' שה עיקר כבודו וכנ"ל:
For the essential [purpose] is to inform and reveal the aforementioned chesed — to bring it from concealment to revelation — which is the aspect of from nishma to na'aseh , etc. And the essential [means] is through the aspect of deveikus [cleaving/attachment] and ratzon [will/desire] and bitul [self-nullification] to the truth — which is the aspect of the light of the Ain Sof — from every type of descent in the world. Until, through the power of the tzadik who has merited Toras Hashem and t'filas Hashem themselves, even one's descents — and the descents of all who truly desire — will be transformed into great ascents. Even though the exile is prolonged, in general and in particular, very, very much — for "His greatness is beyond investigation" [Tehillim 145:3] .
Segment 57
אות כה וע"כ המלאכים קטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו. וכן קיטרגו על נתינת התורה לישראל בזה העולם הגשמי כי אמרו אשר תנה הודך על השמים. כי בודאי גם כל המלאכים הם בבחי' פעולות משתנות נגדו ית' כי הוא ית' למעלה מכל הררוחניות ומרומם ומנושא מכל המלאכים. ע"כ סברו שגם על ידם יתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שה עיקר תכלית בריאת האדם ונתינת התורה. אבל הש"י גער בהם ולא רצה לשמוע להם וברא את האדם בגוף גשמי דייקא ונתן לנו את התורה בזה העולם הגשמידייקא. כי עיקר התגלות אחדות הפשוט הוא מתוך פעולות משתנות מאד הרחוקים ביותר שהם בני אדם המלובשים בגוף גשמי דייקא וכנ"ל. וזהו גודל חומר העון של השחתת זרע לבטלה ח"ו כי אז נבראין רוחין וכו' באל גוף מחמת שלא נמשכה הטיפה להאשה יראת ה' שיתהוה ממנה בחי' הולדה שעי"ז דייקא נמשך בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל אבל כשאין הטפה באה בתוך גוף ח"ו נעשין ממנה רוחין וכו' ח"ו שמשם קשה מאד שיתגלה אחדות הפשוט וכנ"ל. וע"כ עיקר התיקון לזה הוא ע"י ק"ש שעל המטה שהוא בחי' התגלות אחדות הפשוט ע"י שאומרים שמע ישראל ועיקר התיקון כשזוכין לומר בכוונה כ"כ עד שעושין גופין להטפות וכו' כמבואר בכוונות. וע"כ באמת עיקר התיקון ע"י הצדיקי אמת כשזוכין להתרקרב להם וכו'. אבל עכ"פ מובן בכוונות שא"א לתקנם כ"א ע"י שמכניסים אותם לתוך בחי' גופים ע"ש היינו כנ"ל. וזה בחי' עשרה קפיטל תהלים שתיקן אדמו"ר ז"ל לאומרם בשביל תיקון זה כי הם בחי' יוד מיני נגינה בחחי' שיר פשוט וכו' הנ"ל שעי"זעיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שעי"ז עיקר התיקון וכנ"ל:
And as it is written there: "Thus says the Exalted and Lofty One" [Isaiah 57:15] , etc. — "and with the crushed and lowly of spirit, to revive the spirit of the lowly" , etc. And as it is written: "For the mountains may depart" [Isaiah 54:10] , etc. — the aspect of the generality of the world — "but My chesed shall not depart from you" — the aspect of the aforementioned concealed chesed that the angels do not grasp, which is the aspect of the root of the attribute of mercy that He partnered, etc. — which the tzadikim draw each time in wondrous renewal. And this chesed will never depart — in the aspect of: "The chasadim of Hashem have not ended" [Lamentations 3:22] , etc. — "They are new every morning" [Lamentations 3:23] , etc. And the essential [means] is through the holiness of Rosh Hashanah, which is a wondrous chesed , as explained elsewhere.
Segment 59
אות כו וזה בחי' אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, לדור ודור דייקא כי כבא מבואר למעלה שעיקר תיקון כסאו לישב עליו הוא ע"י תודה הלכה שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט וכו' כנ"ל וע"כ דייקא ע"י ריבוי הדורות מתקנין ומכינין לו כסאו לישב בבחי' כסאך לדור ודור דייקא. כי דייקא ע"י הולדת הדורות מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' וכנ"ל:
The angels say first: "The whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3] — this is the aspect of mishpat , the aspect of "the King of mishpat," "the King of glory" — for the essential glory of the King is that He performs mishpat , in the aspect of: "Be exalted, O Judge of the earth" [Tehillim 94:2] , etc.
Segment 61
אות כז וזה בחי' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שנשבע הקב,ה שאי ןשמו וכסאו שלךם עד שימחה זכר עמלק. כי עמלק הוא בחי' כופר כמובא במ"א שמתגבר תמיד בכפירות ובלבולי אמונה ולוחם נגד הצדיקים אמתיים והכשרים העוסקים לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה נעשה ע"י ריבוי הדורות כנ"ל בבחי' ועד דור ודור אמונתו שמסיים בזה מזמור לתודה שמדבר מכל זה כמבואר בהתרוה הנ"ל שעי"ז עיקר הכנת כסאו וכו' כנ"ל. וע"כ עמלק שפוגם בכל זה אין שמו ית' וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק כי עיקר תיטקון הכסא בשלימות הוא ע"י התגלות אחדות הפשוט וכו' שנמשך ע"י ריבוי הדורות בבחי' כסאך לדור ודור. ועמלק שפוגם בכל זה ע"כ מלחמה לה' בעמלק מדר דר דייקא וזהו כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שאין כסאו כביכול שלם עד שינצח מלחמתו בעמלק בכל דור ודור שאז יתקיים וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו שיהי' השם שלם וכסאו שלם כשפרש"י כי יושלם כסאו ע"י הכשרים שבכל הדורות בבחי' כסאך לדור ודור וכנ"ל:
But the ofanim and chayos hakodesh [holy angelic beings] , with a great tumult, rise up towards [the Seraphim] and say: "Blessed is the glory of Hashem from His place" [Ezekiel 3:12] — which is the aspect of "Where is the place of His glory?" — as we say in the kedushah of Keser on Shabbos and Yom Tov. That is, the essential praise and glory of Hashem, blessed be He, is not that His glory — which is the aspect of mishpat — fills the entire world. For through this alone, the world would not endure, as mentioned above. Rather, in truth, no one knows at all where the place of His glory is — for the ways of His mishpat are impossible to grasp, since the mishpat is included within tzedakah — and this is impossible to grasp at all, as mentioned above.
Segment 63
אות כח והמשכיל החפץ באמת יכול להבין בלבו ע"פ דברינו עוצם המלחמה שבכל דור ודור ובפרטיות מה שנעשה עמו באותו הדור שהוא בתוכו. כי עיקר המלחמה עם כ"א וא' בפרטיות שמתגברין שטיפת הדמםי שמהם כל הצרות בגוף ונפש וממון. כי עיקר הצרות הם ההתגברות התאוות ומדות רעות שממררין חיי האדם ומביאין אותו למה שמביאין ח"ו ומשם כל היסורים בגוף וממון ובנים וכו' ח"ו. ובשעת התגברות הצרות אין יודעין כלל מה לעשות והדמים שוטפין על הלב כמו מי שמבקש עצה ותחבולה איך לצאת מהצרה וכ"ש בתחילת התורה הנ"ל. ואח"כ הש"י ברחמיו מוציאו מהצרה כי הש"י עושה נסים ונפלאות נגלים ונסתרים עם כל אדם בכל יום ויום וכנ"ל וכ"ש צופה רשה לצדיק וכו' וכשרז"ל כל ים וכו' ולולא הקב"ה עוזרו וכו' כי ה' לא יעזבנו בידו וכ"ש מציל עני מחזק ממנו וכו'. וכל הישועות והנסים כולם בכח הצדיק אמת שמכניסים בנו לצעוק ולהרים עיניו בכל פעם להש"י שזהו עיקר כבודו ית' כ"ש וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. אבל אע"פ שהש"י עושה עמנו חסדים רבים ונסים ונפלאות בכל יום ובכל עת בכל דור ודור וע"כ כ"א בפרטיות. אעפ"כ הס"א בחי' עמלק חותר תמיד להלשיןולקטרג ולהסית ולהתגרות עם כ"א וא' כי הוא השטן הוא המסית הוא המקטרג כשרז"ל יורד ומסית וכו' וכ"ש בזוה"ק בענין מלחמת עמלק קרבא לעילא ולתתא היינו כנ"ל והבן. וע"כ צריכין לילך מאד מאד עם העצות הנ"ללהסתכל בכל פעם על עוצם ההרחבות והישועות והנפלאות שכבר עשה עמנו וכו' כנ"ל ולמצורא הרחבות גם בתוך הצרות בעצמם כנ"ל ועי"ז יהיה רגיל תמיד ליתן שבח והודי' אליו ית' על כל אשר עד כה עזרנו בנפלאותיו העצומים וכ"ש הקיצתי ועודי עמך וכשפרש,י באתי עד קץ כל הדורות יעידו עמך היינו שגם עתה באחרית הימים האלה שהואבחי' קץ כל הדורות ? עתה ועודי עמך שעדיין יש בנו בכ"א וא' בחי' עוד מעט ואין רשע וכו' שזהו בחי' אזמרה לאלהי בעודי וכו' שצריכין לילך בזה מאד כאשר הזהירנו הוא ז"ל. והעיקר להודות ולהלל להש"י על זה תמיד וביותר בעת הצרה ח"ו שאז דייקא יתגבר לתת לב להסתכל על נפלאות הישועות האמתיות ונצחיות שכבר עשה הש"י עמו וכו'. וע"י בחי' תודה הלכה וכו' עי"ז יזכה שיאיר האמת וכו' עד שימשיך בח'י התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שעי"ז מתבטל הצרה ועי"ז יתגלה בחי' התודה וכו' כנ"ל וכן חוזר חלילה לטובה וכו' כנ,ל. ואם שכנגדו בחי' עמלק יחזור ויתגבר הבחירה בידו לחזור ולהגבר ע"י כל הנ"ל ותיכף שישים לב לזה יעזרו הש"י בזה מאד כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. וכן בכל פעם עד שיזכה ברחמיו ית' ובכח הצדקי אמ תלנצח המלחמה ואז יזכה לתודה בשלימות שזה עיקר שעשוע עוה"ב אשרי לו ויקוים בו אשרי אד םעוז לו בך וכו' כי צריכן עזו תוהתחזקות עצום ועקשנות גדול בלי שיעור כל מי שחפץ להתקרב להש"י ועיקר ההתחזקות ע"י כל הנ"ל והבן היטב היטב:
And therefore they say this with a great tumult — for they tremble greatly from His awe, blessed be He, at that time, because they understand from afar that there is a very, very wondrous chesed which is the essential greatness of the Creator, blessed be He — which they cannot grasp in any way. Only the tzadikim who were in this world [can grasp it], etc. And therefore they say afterward: "From His place, He shall turn in mercy to His people" , etc. — for from there, specifically, He draws new mercies each time, as mentioned above.
Segment 65
אות כט ובענין יבום וחליצה שהזכרנו למעלה לא בארנו היטב כי אין כאן מקומו. וזהו וחלצה נעלו מעל רגלו כי שם מקושר נפש המת כמובא כי עיקר הפגם ברגלין ששם צריכין הדמים לילך כסדר כשזוכין להולדה. וזה שלא זכה להשאיר זרע פגם בזה וע"כ וחלצה נעלו מעל רגלו דייקא. וע"כ נקראים ההלכות הליכות עולם כי עיקר שלימות ההלכה שיזכה על ידה לילך בה להתקרב על ידה להש"י לעבודתו בחי' הליכות עולם שיזכה לישאר על עמדו בקדושה לעולם ועד. כי העולם בכללו נקרא בחי' רגלין נגדו ית' כ"ש והארץ הדום רגלי, והאשה והממון ששם עיקר התגברות הפעולות משתנות נקראים רגליו כ"ש במ"א. וזה השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי וכו' כי עיקר תיקון כסאו בשמים הוא דייקא ע"י הארץ הדם רגלי ע"י שהרגלין שהם המדריגות התחתונות מאד ששם עיקר ריבוי הפעולות משתנו תכשהם נכללים באחדותו ית' בבחינת ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה שדייקא כשיודעין שמלכותו בכל משלה וכל הפעולות משתנות ממנו ית' אז דייקא בשמים הכין כסאו כנ"ל. וזהו בחי' המשכן וביהמ"ק בחי' רוממו ה' אלקינו והשתחוו להדם רגליו וכו'. וזהו בחי' מ"ש בכתבים שעיקר גמר התיקון יהי' כשיתקיים ועמדו רגליו ביםו ההוא וכו' בחי' עד דמטי רגלין ברגלין היינו כנ"ל, וע"כ עיקר התיקון ע"י כל הנ"ל שהוא בחי' תודה הלכה בחי' הליכות עולם בחי' תקון הרגלין וכנ"ל:
The Ten Days of Teshuvah correspond to the Ten Martyrs, for only through their power can one return and draw atonement. And therefore we mention them on Yom Kippur. For since the Churban [destruction of the Temple] , this chesed is drawn only through those who were killed for the sanctification of His Name, etc. — whose essence and generality are the Ten Martyrs. This is the aspect of the power of the tzadikim who dwell in the dust, mentioned above. For the truly great tzadikim , even when they died in their beds, also died for the sanctification of Hashem — for throughout their entire lives they gave up their lives for the sanctification of the Name in many aspects, all the more so at the very end, at their actual passing.
Segment 69
אפטרופוס (הלכה א) אות ל וזה בח'י משארז"ל במשנה אפטרופוס שמינהו אבי יתומים לא ישבע מינהו ב"ד ישבע. כי כבר מבואר ענין הירושה ששייך לבנים כי הולדת הבנים נמשך ע"י ממון דקדושה של התומכי אורייתא שמשם כל הממון שבעולם וכנ"ל. כי עיקר החיוב להשאיר בנים הוא רק בשביל זהכדי שהבנים שנולדו ע"י ההלכות שנולדו ע"י תומכי אורייתא שמשם כל ההולדו תשבעולם כנ"ל ימשיכו כל התקונים הנמשכין ע"י ההלכות שהם בחי' תודה הודאה שהוא להאיר האמת בעולם ולהשלים הדיבור עד שיזכו לגלות אחדות הפשוט מתוך ריבוי פעולות משתנות שהם הבנים של זרע ישראל שנתרבו בעולם שכל מה שמתרבין ביותר זרע ישראל שמתרבין בהם שינוי הדיעות מאד כנ"ל וכשכולם נכללים בדיעה אחת ומייחדים שמו ית' עי"ז מתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעולות משונות הרבה מאד שזה עיקר יקרת קדושת הגדלת כבודו ית' וכנ"ל. וזה בחי' מה שהבנים אומרים קדיש אחר מיתת אביהם ואמם כי זה האדם שנפטר כל תכליתו שיזכה לחלק עוה"ב. ועיקר שעשוע עוה"ב הוא תודה הודאה כנ"ל שעי"ז נמשך קדושת שבת ק' שהוא בחי' עוה"ב שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט וכו' שבשביל כל זה בא האדם לזה העולם, וע"כ אחר מות ושצריך לבא לזה לבחי' שעשוע עוה,ב שהוא להודות ולהלל לשמו ית' כנ"ל ע"כ אומרים הבנים אחריו קדיש שאינו תפלה על המת רק שבח והודאה נפלאה ונוראה להש"י כמבוא. כי קדיש כולל כל מיני שבחים וברכות והודאות וכו' כי הוא שבח נפלא ונורא מאד דתבר כל גזיזין דפרזלא כמובא בוזה"ק וכש"ש יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם וכו' בריך הוא לעילא מן כל ברכתא ושירתא ותושבחתא וכו'. וע"כ אומרים קדיש אחר כל הברכות וההודאות וכן אחר כל ההלכות שלומדין כי הוא עמוד שבי ןעולם לעולם כמובא. כי קדיש כולל כל ההודאות והשירות והתושבחות ומעלה כולם לשרשם העליון לעילא ולעילא עד א"ס. וע"כ זה הנפטר שכל תיקונו שיתקבץ חלקי הטוב שבו כפי מה שזכה לעשות טוב בעולם שכל התכלית הוא הודאה שהוא שעשוע עוה"ב שצריך עתה לבא לזה שיהיה לו איזה חלק בשעשוע עו"ב שהוא הודאה כנ"ל ע"כ בניו אומרים אחריו קדיש שהוא כלליות כל ההודאות והשירות והתושבחות וכו' ומעלה כולם כנ"ל וע"כ עי"ז דייקא הבנים מזכים את אביהם לעוה"ב כי שבח והודאה, זה כל שעשוע עו"ב כנ"ל. וע"כ העיקר שהבנים דייקא יאמרו קדיש כי עיקר תיקונו ע"י בניו דייקא שזכה להוליד בעולם ולהרבות זרע ישראל שכולם עוסקים כל ימיהם בהודאות וברכות. כי כ"א מישראל אומר בכל יום ברכות והודאות הרבה כאשר תיקנו לנו חז"ל לומר ברכות והודאות עלכ לדבר שבעולם ובפרט בבקר ובערב בעת התפלה כי הודאה הוא כל שעשוע עוה"ב כנ"ל ועי"ז נתתקן כל התיקונים הנ"ל עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מריבוי פעולות משתנות שזה נעשה על ידי ריבוי הבנים שזכה להוליד ע" תודה הלכה וכנ"ל. ע"כ הבנים דייקא אומרים קדיש שהוא כלליות כל ההודאות כדי להעלות כל הברכות וההודאות שזכה זה הנפטר לעסוק בהם בחייו. כי עיקר התיקון ע"י הבנים שנולדו עי"ז שעל ידם דייקא מתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך ריבוי פעולות משתנות שזה עיקר גמר שלימות התיקון וכנ"ל. וע"כ צריך כ"א בחייו קודם שמסתלק מן העולם לצוות לבניו ולסדר סדר חלוקת נכסיו וממונו לבניו. כי עיקר שורש הממון ותיקונו הוא כפי מה שזכה לתמוך ת"ח אמתיים שעל ידם נולדו הלכות זשמשם כל הודלות הבנים כנ"ל וכ"א מישראל יש לו חלק בזה כפי בחינתו. וע"כ צריך לסדר לפי בחינתו סדר חלוקת ממונו לבניו אחריו שיקבל כ"א חלקו כראוי כפי שורש חלקו למעלה בהתומכי אורייתא שמולידים הלכות שמשם כל הולדתו שעי"ז כל תיקון הנפטר. כי תודה הלכה ותומכי אורייתא ותולדות הבנים הכל. בחי' אחת כ"ש בהתו' הנ"ל והכל תלוי זה בזה. וזה כל תכלית ותיקון הנפטר לעוה"ב כנ"ל שע"י כל זה מתגלה אחדות הפשוט וכו' כנ"ל. וע"כ צריך למנות אפוטרופוס בעצמו בחייו כי האפוטרופוס הממונה על היתומים שהוא בחי' אבי יתומים צריך שיתמנה מפיט אבי הבנים בעצמו כדי שיסדר נחלתו כפי דעת האב בעצמו כפי מה שהמשיך על עצמו בחי' תודה הודאה הלכה כפי מה שזכה בממונו להיות בכלל תומכי אורייתא שזה כל תיקון הממון שמשם הולדות הבהנים וכו' כנ"ל:
"For Your chesed is great upon me, and You have saved my soul from the lowest depths" [Tehillim 86:13] . "And You, Hashem, are a G-d compassionate and gracious" , etc. "Grant Your strength to Your servant" [Tehillim 86:16] , etc. — for of all the requests, he requests azus d'kedushah [holy boldness] . And this is "grant Your strength" — specifically — which is drawn from Your Torah and Your prayer. And understand — for "Hashem, mighty and valiant; Hashem, valiant in war" [Tehillim 24:8] . "The G-d of Yisrael gives strength" [Tehillim 68:36] , etc. — "Ascribe strength to G-d" [Tehillim 68:35] . And as is explained elsewhere regarding azus d'kedushah , etc. — that [they] are dependent on each other, etc.
Segment 71
אות לא וע"כ אפוטרופוס שמינה אבי יתומים לא ישבע כי אינו חשוד על השקר כי מאיר בו האמת בודאי כמבואר שם בהתו' הנ"ל שע"י תודה הלכה מאיר האמת וכו'. וע"כ מאחר שהבעל נחלה בעצמו מינהו לאפוטרופוס מאיר בו בודאי האמת בענין זה כי מאחר שהנפטר בעל הנחלה בעצמו מינהו לאפוטרופוס כפי דעתו כפי בחינתו כפי מה שזכה לברר ממונו להיות לו חלק בהתומכי אורייתא שזה עיקר תיקון הנחלה והממון שמשם כל הבנים וכנ"ל, ע"כ בודאי כפי בחינתו מאיר האמת וכו'. כי ע"י בחי'תודה הלכה בחי' תומכי אורייתא בחי' תולדות הבנים ע"י כל זה מאיר האמת בבחי' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וכו'. וע"כ אין זה האפוטרופוס חשוד על שקר ונאמר בלא שבועה כלל מאחר שהבאי הבנים בעצמו מינהו כפי בחינתו כפי חלקו בשעשוע עוה"ב שהוא בחי' תומכי אורייתא וכו' כנ"ל. אבל אם לא זכה למנות אפוטרופוס בעצמו, למסור בעצמו להאפוטרופוס סדר נחלתו כפי בחינתו כוו' כנ"ל ואזי הב"ד צריכים להיות אבי יתומים ולמנות אפוטרופוס כי רק הב"ד יש להם כח לזה כי הב"ד מאירין האמת כי אצלם כל ההלכות של כל דיני ומשפטי התורה שעי"ז מאיר האמת כנ"ל כי זה עיקר הב"ד שידעו כל ההלכות וישפטו משפטי אמת וצדק וע"כ צריכין הב"ד שיהי' שלשה בחי' שלשה קוי האמת הנ"ל. אבל הב"ד אין יכולין לברר האמת של כ"א כ"א ע"י השבועה כ"ש ונקרב בעל הבית אל האלהים לשבועה. כי תיכף כשבאים לדון זהו מחמת שיש הכחשה ביניהם וכל ההכחשות נמשך משטיפת הדמים הנ"ל מבחי' אנשי דמים ישנאו תם כמובא שם בהתו' הנ"ל ע"ש שכל זה הוא בחי' פגם תודה הלכה פגם הממון דקדושה שהוא בבחי' תומכי אורייתא להוליד הלכות כי הוא מכחיש בעמיתו שהוא ההיפך מכל זה. ע"כ אין הב"ד יכולין לברר כ"א ע"י השבועה כי שבועה בחי' התקשרות כמובא בחי' הארת ג' קוי האמת ברבוע הדיבור שהוא בחי' שבעת ימי בראשית כמובא במ"א שזה בחי' שבועה לשון שבעה בחי' התקשרות ימי החול ליום השביעי שהוא שבת שהוא ברית עולם ביני ובין בני ישראל וכו'. כי שבת שמא דקוב"ה בחי' אורייתא שמא דקוב"ה שזהו בחי' השבועה שהוא בשם ובנקיטת חפץ שהוא התורה. כי כשיש הכחשה שהוא פגם האמת א"א להב"ד להאיר ה אמת כ"א ע"י השבועה שכולל כל תיקוני האמת שהוא הארת ג' קוי האמת ברבוע הדיבור וכו'. וע"כ מאחר שלא זכה הנפטר למנות אפוטרופוס בעצמו ולא האיר בעצמו בחי' האמת שזכה לברר כפי חלקו, בתודה הלכה בבחי' תומכי אורייתא כנ"ל, עד שהוצרכו הב"ד להכניס עצמן למנו אפוטרופוס. ע"כ הוא צריך שבועה. כי כשאין האמת מבורר בשלימות והב"ד צריכים לבררו אין יכולים לבררו כ"א ע"י השבועה וכו' וכנ"ל:
"G-d is awesome from Your sanctuaries" [Tehillim 68:36] — both in its building and in its destruction — for then one sustains oneself through the mikdash me'at [miniature sanctuary] , as our Sages of blessed memory said. And from there: "The G-d of Yisrael gives strength and power to the nation" , etc. "My strength — to You I will sing, for G-d is my stronghold, the G-d of my chesed" [Tehillim 59:18] — for through the aforementioned chasadim , azus d'kedushah is drawn. "His strength — to You I will guard, for G-d is my stronghold; the G-d of my chesed shall go before me" [Tehillim 59:10-11] , etc.
Segment 73
אות לב וזה בחי' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. כי עיקר הצוואה שצריך האדם לצוות את בניו ואת ביתו אחריו הוא שישמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, צדקה ומשפט דייקא דהיינו שיתנו צדקה לת"ח אמתיים שמולידים הלכות שהם משפטי התורה. וזה בחי' צדקה ומשפט היינו צדקה לת,ח אמתיים שעל ידם נולדים ונתגלים משפטי הלכות התורה שזה עיקר תיקון הממון של זה הנפטר שהתייגע בו בימי חייו, שכל תיקונו כשיבוא הממון לת"ח אמתיים שיהיו נולדים מהם הלכות שהם בחי' תודה הודאה שעשוע עוה"ב שלזה צריך לכנוס עתה שיהי' לו חלק בשעשוע עוה"ב וכנ"ל:
For that which weakens a person's resolve — this is the aspect of transforming the attribute of mercy into the attribute of din , as is the way of the wicked, as our Sages of blessed memory said. For the Toras chesed [Torah of lovingkindness] warns about punishment in order to return [to good], not in order to distance, G-d forbid. [The wicked one] transforms it to weaken and distance, G-d forbid. But the tzadikim do the opposite — they transform the attribute of din into the attribute of mercy, for they draw new chasadim constantly, until there is fulfilled:
Segment 75
אות לג וזה אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם וכו' (זכרי' ח'). כי הדיינים צריכים לשפוט אמת כדי לזכות עי"ז לשלום שיכוללו הכל בדיעה אחת שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' כנ"ל. וע"כ ארז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במ"ב כ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכו'. כי כתיב יום אחד ולא יום ראשון להורות שהקב"ה יחיד בעולמו היינו להורות שכל השינויים שבבריאה שהם בחי' ויהי ערב ויהי בקר שכולל כל השינויים שבעולם, כי השינוי שבין יום ללילה בין האור לחושך הוא השינוי הגדול שבכל השינויים וכמו שאומרים בברכת ק"ש ובתבונה משנה עתים ובזה כלול כל השינויים הרבים שבכל יום ויום עד אי ןחקר והכל נברא ומתקיים בשביל שיתגלה אחדות הפשוט מתוך ריבוי פעולות משתנות דייקא כנ"ל. וזהו ויהי ערב ויהי בקרשהם כלל כל השינויים, יום אחד בחי' שהי' יחיד בעולמו היינו לגלות אחדותו ית' שהיחיד קדמון ברא הכל וכל הפעולות משתנות נמשכין מיחודו ית'. וע"כ הדיין הדן דין אמת לאמתו זוכה לזה שנעשה שותף להקב"ה במ"ב כ"ש ויהי ערב וכו' יום אחד כי ע"יהאמת מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכנ"ל:
"The sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20] — for the descent is the purpose of the ascent. Because he was in such descents and strengthened himself with such azus d'kedushah against such [spiritual] humiliations, etc. — through the power of the tzadik who merited the aforementioned na'aseh v'nishma — through this, everything is transformed into ascent. For through Toras Hashem and t'filas Hashem , everything is transformed to good and chesed . And therefore we begin to rise for Selichos [penitential prayers] immediately after Shabbos. And as we say:
Segment 77
אות לד כלל הדברים שהאדם צריך להרגיל א"ע להודות ולהלל להש"י תמיד בכל מה שעובר עליו כ"ש בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בין בטובו בין בעקו ח"ו כשרז"ל. וזהו עצה טובה ונפלאה שאפי' כשהאדם נתרחק מהש"י כמ ושנתרחק וגם בעסקי עוה"ז צר לו מאד בפרנסה ובנים וכו' כאשר מצוי ברוב העולם (כמבואר במ"א). צריך אז דייקא לבקש ולמצוא הרחבה בתוך מצוקות הצרה וגם לזכור א"ע את כל הטובות ונפלאות שכבר עשה הש"י עמו, והעיקר מהשלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו'. ולזכור א"ע שלא ישאר ממנו ומשום אדם כלום רק מה שחטף בזה העולם איזה טוב מקדושת ישראל ורק זה חלקו מכל עמלו. וע"כ צריך כ"א אפי' הגרוע שבגרועים לשמוח בזה מאד וימלא פיו תהלתו וכו' כל היום להודות ולהלל ולשבח וכו' את יוצר בראשית שלא עשנו וכו' שלא שם חלקינו בהם וכו'. ומאחר שיהי' רגיל בזה בודאי יחטוף בכל יום ללמוד איזה הלכות התורה שהם דעתו ית' שעי"ז יודעין אותו ית' ונכללין בו ית' ועי"ז בעצמו יצא מכל הצרות וכנ"ל עי"ז יתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' ועי"ז עיקר ביטול הצרה וכו'וכן חוזר חלילה לטובה. עד שסוף כל סוף בודאי יזכה לתכליתו הטוב שהוא שעשוע עוה"ב שהוא להודות ולהלל אותו ית' לעולמי עד ולנצח נצחים. והעיקר לזה הוא אהבת חבירים ושלום שיהי' לו אהבה ושלום גדול עם כל ישראל וברפט עם ההולכים בדרך זה ויהי' בכלל תומכי אורייתא בין בממונו בין בגוופו שיחזיק בכל כחו את הת"ח העוסקים בדרך זה שהם מולידים הלכות. ועי"ז יזכה להוליד בנים הגונים עוסקים בתורה וכו' וכו' כמבואר לעיל שתודה הלכה ותומכי אורייתא והולדות הבנים הכל בחי אחת ותלויים זה בזה וצריך להתחיל מכל הנקודה ונקודה טובה שבהם עד שיזכה למה שיזכה אשרי לו:
"At the departure of [Shabbos] rest, we came before You first." For the essential drawing of the mercies and new chasadim to merit forgiveness is through Shabbos , which is the good gift, etc. For one must inform [the recipient] that he wants to give him a gift, so that the recipient will prepare himself to receive it. And as it is written regarding Shabbos : "And they shall prepare what they bring in" [Exodus 16:5] — for Shabbos, which is the good gift as mentioned above, needs preparation and invitation.
Segment 79
אות לה וזה בחי' משרז"ל מ"ד מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה ופירשו שם שלא ברכו בתורה תחילה. והדברים תמוהים כאש התפלאו על זה כל המפרשים ובפרט מה שאמרו שם דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו והוא פלאי מה קול הרעש הזה מי לא ידע כל זה שחורבן ביהמ"ק הי' על שעברו על התורה והלא כל התורה מליאה מזה. כי כבר התרה אותם משה רבינו ע"ה בעצמו אם בחוקותי תלכו וכו' ואם לא תשמעו וכו' וכן במקומות הרבה אין מספר אמר להם שאם יעברו על התורה יאבדו מעל הארץ וכו'. וכן כל הנביאים התרו בהם על זהומה זה שעתה נשאל לכולם על מה אבדה הארץ ולא יכלו לפרשו עד שהש"י בעצמו פירשו על עזבם את תורתי וכו' והעיקר שלא הלכו בה שלא בירכו בתורה תחילה שנראה שזה העון שלא ברכו בתורה תחחלה גדול מהכל והוא פלא. אך עירק הדבר שהש"י שאל לחכמים ולנביאים שיבינו היטב זאת ויגידו על מה אבדה הארץ באופן שיגיע לנו טובה מזה שנבין עי"ז עצות טובות איך לזכות להתחיל לתקן הקלקול שגרמו לנו חורבן ביהמ"ק. וזה עיקר חומרות ועמקות השאלה ששאל הש"י לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו כי מה דהוה הוה ומאי נ"מ אם נחרב ע"י מה שנחרב הלא כבר נחרב. אך עיקר מה שחתר הש"י לשאול לחכמים ולנביאים שיבינו את זאת ויגידו על מה אבדה הארץ הוא שיפרשו הדבר היטב באופן שנבין מזה עצות איך לצאת מהקלקולים שגרמו חורבן ביהמ"ק וע"כ לא יכלו לפרשו כי זה עמוק מאד מאד עמוק עמוק מי ימצאנו. עד שפירשו הקב"ה בעצמו על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה היינו שאע"פ שכבר עברו על עבירות חמורות מאד ע"ז וכו' אעפ"כ בפנימיות לבם הי' לבם עדיין בוער להש"י כי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים ונהרות לא ישטפוה. וע"כ היו צריכים להתגבר עכ"פ לחטוף איזה הלכות ללמוד עכ"פ מעט בכל יום. והם עזבו את תורת ילגמרי ולא עוד אלא ולא שמעו בקולי, שמיעה בלבא תליא היינו שעכ"פ הי' מחויבים לשמוע ולדבק עצמם בקול ה' הקורא בקול גדול בלב האדם בכל יום ויום ובכל עת שישוב האדם אליו. וצריך כל אדם להטות לבו לשמוע בקול ה' שעכ"פ יהי' לו רצונות חזקים וכיסופים גדולים להש"י שזה יקר מ אד כ"ש במ"א. והעיקר ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחחילה כי בודאי לא נפלו בפעם אחד לנפילות כאלה לעבור על דת לגמרי ולפרוק עול כמו שהי' אז בעת החורבן, ובודאי בתחילה עסקו בתורה קצת רק שלא ברכו בתורה תחילה דהיינו שלא נתנו לבם לשמוח בהתורה, ולברך ולהודות ולהלל להש"י בכל עת על החסד הנפלא והנורא הזה שעשה עמנו אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו חמדה גנוזה אשר היא חיינו וכו' וזה כל תקותינו לנצח. וכ"ש במפרשים שזה עיקר ברכת התורה לשמוח בכל עוז בנעימת חלקינו וגורלינו וע"כ ארז"ל שברכת התורה צריכין ליזהר בה מאד היינו כל ענין הנ"ל שבארנו למעלה שצריך כ"א פאי' אם נפל ונתרחק כמו שהוא, אעפ"כ הוא דייקא צריך להיות רגיל בתודה והודאה להודות על מעט דמעט הנקודות טובות שיש בו עדיין וכו'. ועי"ז יזכה לצאת מכל הצרות ולהתקרב להש"י וכו' כנ"ל. וזהו ולרא הלכו בה כי זהו הילוך ודרך נפלא מאד להתקרב ולהרים עצמו להש,י מכל מיני נפילות וירידות שבעולם עד אין קץ ותכלית. ואם היו הולכים בדרך זה בודאי לא היו נופלים כ"כ ולא הי' להם צרות כאלה. ועתה כל תקוותינו לשוב לארצינו ולבית מקדשינו הוא עי"ז כי לית מילתא דא תליא אלא בתיובתא. אבל קשה מאד לשוב כי הבע"ד אורב מאדמאד ומתפשט לאורך ולרוחב והכל חפצים ליראה את שמך ואעפ"כ רובם רחוקים מאד מדרכי התשובה. והעיקר מחמת שאינם משימים אל לב לשמוח במעט הטוב שבהם כי העצבות ומרה שחורה מזקת ביוךתר מהכל וכ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב שעיקר החורבן וכל הצרות ר"ל כולם מחמת שלא עבדוהו ית' בשמחה, וכמובא בכתבי האריז"ל היינו כנ"ל והבן מאד. וע"כ הוכרח הש,י לפרשו כדי לרמז לנו עתה בכל דור ודור רמזי עצות איך להתקרב עתה להש,י מכל מקום שהואלתקן הקלקולים שעל ידם הי' החורבן עד שנזכה לגאולה שלימה בקרוב. וע,כ נקרא הליכה כל הנ"ל כי הוא תיקון הרגלין כנ"ל בחי' הליכות עולם שעי"ז התקרבות הגאולה בחי' ועמדו רגליו וכו' וכנ"ל כי הוא הילוך ודרך נפלא לכל אדם שבעולם וכו' כנ"ל:
"And the paths of Your chasadim You have revealed to him, and informed him" , etc. "Hashem reigns; He is clothed in majesty; Hashem is clothed — He has girded Himself with strength" [Tehillim 93:1] — the aspect of azus d'kedushah that He bestows upon us — through which precisely: "The world is established; it shall not be moved" — for the essential sustenance of the world is through this, since only through this does one receive and uphold the Torah, as mentioned above.
Segment 81
אות לו וזה בחי' מלאכת המשכן שנצטוו אחר חטא העגל שהי' ע"י ריבוי הזהב שעי"ז הסיתו והדיחו אותם הער"ר להפריד הפעולות משתנות ח"ו מאחד הפשוט שזה עיקר חטא ע"ז. והתיקון הי' ע"י המשכן שהוא בחי' הביהמ"ק בחי' כסא כבוד מרום מראשון בחי' מכון לשבתך וכו' המובא לעיל. וזה בחי' שקלים כי תשא את ראש בני ישראל וכו' שיוכללו כולם יחד ע"י המנין ולא יגרום המנין בחי' פירוד ח"ו שהוא סטרא דמותא בחי' ולא יהי' בהם נגף וזה ע"י שיתנו כופר נפשם בחי' תומכי אורייתא וכו'. כי הערב רב פגמו בהממון שע"י ריבוי הממון חלקו על משה ולא די שלא רצו להיות בכלל תומכי אורייתא אף גם הפכו מהיפך אל היפך שנקהלו על אהרן לעשות להם ע"ז מהממון. כי כמו כשזוכין שיהי' הממון בקדושה שעיקרו ע"י שנותן ממונו להת"ח, להיות בכלל תומכי אורייתא שעי"ז נולדין הלכות וכו' עי"ז נמשך התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל כמ וכן להיפך כשפוגמין בהממון ורצים אחר הממון רק בשביל תאות עצמן, אף גם חולקים על הת"ח אמתיים העוסקים להוליד הלכות, אז מפרידין הפעולות משתנות וגורמין כפירות בעולם שזה בחי' פגם הער"ר שהי' ע"י ריבוי הממון כ"ש ודי זהב שעי"ז עשו ע"ז וכפרו בה' והפרידו בדעתם הפעולות משתנות מאחדות הפשוט, שזה היו כל עיני הע"ז שבדורות הקודמים. מחמת שא"א להבין בדעת איך כל הפעולות משתנות נמשכין מאדח הפשוט, על ידי זה באו לכפירות עד שעשו ע"ז והי' להם הרבה חכמות של שקר בזה כשרז"ל. וכן הכפירות המצויים עתה בעו"ה ע"י המחקרים והחולקים על צדיקי אמת העוסקים בחכמות חיצוניות הכל נמשך מזה מבחי' חטא העגל שעדיין לא הטהרנו ממנו וכל הפקידות באים עי"ז כ"ש וביום פקדי וכו' הש"י ישמור ויציל מעתה. וע"כ התיקון לזה שקלים שנותנין לנדבת המשכן שנעשו מהם האדנים שכל המשכן הוקם עליהם ששם במשכן נולדו ונתגלו כל הלכות התורה כשפרש"י שמיום שהוקם המשקן לא נדבר עם משה כל ההלכות של התורה כ"א באהל מועד. ועל כן השקלים שמהם נעשים האדנים שעליהם עמד המשכן הם בבחי' תומכי אורייתא שע"י ההלכות שנולדין משם וכן הברכות וההודאות שהיו במשכן, ע"י כל זה נעשו כל התיקונים הנ"ל עד שנתגלה משם אחדות הפשוט כ"ש ונועדתי לך שם וכו' בחי' והי' המשכן אחד וע"כ נצטוו למנותן ע"י השקלים. כי משה נתקשה על זה מאד כשרז"ל וכמובא בפיוט של פ' שקלים כי איך ימנה את ישראל שםה למעלה מהמנין, כי כל קשות ישראל להכלל בתכלית האחדות הפשוט כי כולם כאיש אחד וכנ"ל וכ"ש אשר לא יספר ןוכו'. אך הש" יצוה למנותם דייקא ע"י השקלים כי ע"י השקלים שהם בחינת תומכי אורייתא שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה יקר מאד אצל הש"י, כשנתגלה אחדות הפשוט למטה בזה העולם מתוך הפעולות משתנות דייקא, וכל מה שמתרבין הפעולות משתנות שהם ריבוי השינוי דעות, כשדנכללין יחד בדעה אחת להאמין באחד הפשוט הוא יקר ביותר ויותר אצלו ית' וכנ"ל. ע"כ ע"י נתינת השקלים צריכין למנותם דייקא כי המנין בחי' ריבוי ושינוי. גם צריכין למנות במספר שמות להזכיר את כ"א בשמו שהוא כפי שינוי שכלו ודעתו. וע"י ריבוי השינויים יכול לשלוט הנגפף ח"ו שהוא סטרא דמותא שאחיזתה מעלמא דפרודא מריבוי השינוים, אבל ע"י השקלים וכו' שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך ריבוי פעולות משתנות דייקא וכו'. עי"ז נעשה דייקא תיקון גדול ע"י המנין שהוא בחי' התגלות ריבוי השינויים כי דייקא עי"ז נתגדל ונתעלה כבודו ית' ע"י שנתגלה אחדות הפשוט ית' ע"י ריבוי השינויים דייקא וכנ"ל ע"י שכולם מודים לדיעה אחת ונותנים שקלים לנדבת המשכן ששם התגלות אלקותו וכו' כנ"ל:
"Your throne is established from then" [Tehillim 93:2] — the aspect of Rosh Hashanah, when all these rectifications take place. And this is: "from the world, You are" — for from the beginning of the creation of the world, the Throne was established to sit upon on Rosh Hashanah, when the world was created — that is, Adam HaRishon [was created then].
Segment 83
אות לז וע"כ נצטוו לתת מחיצת השקל דייקא להורות שכל אחד מישראל אין לו שלימות כ"א ע"י חבירו כי עיקר התיקון שיוכללו כולם זה בזה באהבה ואחדות וכ"א הוא בחי' מחצית עד שנכלל בחבירו וחבירו בחבירו עד שנכללין כולם בריבוי שינוי דעתם באחדות הפשוט שזה יקר מאד אצל הש"י כנ"ל. וזהו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט שזה בחי' מ"ש כופר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה, בחי' ולא נכר שוע לפני דל כמו שפרש"י שם שזה נאמר לענין השקלים שנתנו כ,א בשוה מחצית השקל העשרי והדל וכו'. היינו כנ"ל כי עיקר השקלים הוא לזכות לכלליות ואחדות ע"כ צריכין ליתן כולם בשוה שלא יהי' חילוק ופירוד בין העשיר והדל ולא יתגאה ולא יגעור העשיר בהדל, להורות שזה עיקר התקון של הצדקה שעיקרה להיות מתומכי אוריי' שהעיקר לזכו תלאהבה ואחדות ולא יתגאה העשיר על העני. כי העיקר להכלל באחדות הפשוט שא"א להכלל שם כ"א ע"י ענוה וביטול בחי' אהבה ואחדות שכ"א יבטל עצמו לגבי חבירו וזה רמז להם בהשקלים שצוה שיתנו כולם בשוה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט בחי' ולא נכר שוע לפני דל הנ"ל בחי' ורש לא שמע גערה. להורות שכולם שוים אצלו ית' וכולם ישל הם חלק בהקמת המשכן שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שנכללין יחד כנ"ל: וע"כ באמת בשאר נדבות המשכן נתנתו כ"א כפי ברכת ה' וכפי נדבת לבו כשרפ"ש שם שלש תרומות נאמרו כאן. אך בהשקלים הזהירם שיתנו כולם בשוה כדי שמזה ילמגו ויבינו העשירים רמזים לעצמם שלא יתגאו לעולם במתנת ידם אפילו כשנותנים הרבה כי ראוי להם להבין שהש"י יכול להקים המשכן ע"י העניים כמו על ידי העשירים כי העושר והכבוד מלפניו ויכול להוריש לזה ולהעשיר לזה. ובוודאי מי שי לו מעט דעת אמתי ראוי לו להבין שלא יתגאה אפילו העושר הנותן צדקה הרבה לת"ח אמתיים, אדרבא ראוי לו להתבייש ולהתבטל מאד מי הוא כי כה לזה שנתן לו הש"י עשירות כזה שזוכה להחזיק הת"ח, וגם עדיין נשאר לו הרבה הון ועושר בביתו כי בודאי אינו נותן אפילו המחצה מעשרו, והעני והדל שהוא אישר כשר כמותו וע"פ הרוב יותר ממנו אין בביתו לחם ושמלה וגם אינו זוכה להחזיק הת"ח בממונו. ואיך יתגאה בהעושר שנתן לו הש"י שנשאר אצלו הרבה וגם מחזיק הת"ח שזוכה שהי'י לו קרן קיימת לעד. וכן זה רמז להם הש"י בהשקלים שצוה שיתנו כולם בשוה להורות כמו שהאדנים שמקימים המשכן נעשו עש"י נדבת השקלים שנתנו כולם בשוה כמ וכן היה יכול הש, ילעשות כל המשכן ע"י כולם בשוה אך הוא חפץ לזכות את כ"א כפי ערכו כפי אשר לו נתכנו עלילות. אבל אתם העשירים אל תתגאו כי ממנו הכל כ"ש דוד כי ממך הכל ומידך נתנו לך. כי עיקר הצדקה להחזיק הת"ח המולידים הלכות שזה בחי' הקמת המשכן שעוסקים הצדיקים בחי' משה בכל דור ודור שהעיקר הוא אהבה וכלליות שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' וכנ"ל:
And the essential azus is the holy voices, as mentioned above. But there are, in contrast, voices of the Sitra Achra — which is the boldness of the Sitra Achra — that thunder and roar with their voice exceedingly. And this is: "From the voices of many waters, the mighty breakers of the sea" — of the Sitra Achra — "mightier on high is Hashem" [Tehillim 93:4] — for the azus d'kedushah rises above them. For "Your testimonies" — the aspect of the two adornments ( adayim ) mentioned above — "are very faithful" — in the aspect of: "the testimony of Hashem is faithful" [Tehillim 19:8] .
Segment 84
לח וזה בחי' פורים שהוא מחיית המן עמלק כי עמלק פוגם בכל הנ"ל וכמבואר לעיל מזה (באות כ"ז). כי ראשי תגוים עמלק שהוא בחי' כופר ורוצה לבלבל ולהטיל פגם בהראשית והתחלה כאלו עדיין לא התחיל הש"י להושיע כלל. כי הוא הראשון שבא להלחם בישראל כשיצאו ממצרים והתגבר ברשעו לעמוד נגד ישראל שעשה להם הש"י נסים כאלה ביציאת מצרים עד שהוכרח פרעה להודות כי ה' הצדיק וגירשם ממצרים, ועמלק הואעז פני םכזה ויצא כנגדם וכשפרש"י שם על פסוק כתוב זאת זכרון בספר וכו' משל לאמבטי רותחת וכו'. כי הוא כופר מתחילה ועד סוף שכופר בהנסים והנפלאות שהש"י עושה עמנו בכל עת ופוגם בכל התיקונים המבוארים לעיל והעיקר שמתגרה ומתגבר שלא יתגלה ח"ו אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכנ"ל. והוא אורב על כל ישראל תמיד והעיקר מתגבר ח"ו בעת הגלות והצרה שאז רוצה להטיל כפירות בלב כאלו עדיין לא התחיל הש"י להושיע את ישראל כלל. וזה בחיד' התגברות המן עמלק בסוף הגלות של בבל שאמר מאחר שכבר התגבר נבוכדנצר והחריב את הביהמ"ק שעמד כמה מאות שנים והגלה את ישראל מארצם וכו' שוב אין להם תקוה לשוב ח"ו. וע"כ התגברהוא וזרעו הטמא לבטל בנין ביהמ"ק כי אמר שאפס תקוה לישראל ח"ו וז"ש ישנו עם אחד ודרז"ל אלהיהם ישן הוא דהיינו שלא יושיע עוד ח"ו לישראל כאלו הוא ישן. וזהו מפוזר ומפורד בין העמים ודתיהם שונות מל עם שאמר שהם מפוזרים ומפורדים בין העמים בחי' ריבוי שינוי דיעות ומחלוקת בחי' פיזור ופירוד בין העמים שנפלו לדיעות הע' עמים שכל זה היפך כלליות הפעולות משתנות באחד הפשוט וכנ"ל. וזהו ודתיהם שונות וכו' שאמר שדת ישראל בבי' התגברות השינויים והפיזור והפירוד ח"ו כי כפר בדת ישראל הקדוש שלכ דת תורתינו הק' הוא שע"י דת תורתינו הק' נכללין באחד הפשוט ע"י כל מצוה ומצוה וע"י כל אות ודברו של התורה הק' כי אורייתא ישראל וקוב"ה כולא חד. והן רצה להפוך הקערה ח"ו ואמר שהכל בהיפך וע"כ רצה להתגבר על ישראל להשמיד להרוג ולאבד וכו' כי הוא בחי' התגברות הדמים בשעת הצרה כי הוא מזרע עשו אדמוני ע"ש תגבורת הדמים הרעים שמשם סטרא דמותא שנמשך מחטא עץ הדעת טו"ר כשרז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' שאז נגזר מיתה וע"כ רצה לכלות את ישראל ח"ו. וכן הוא בכל דור ובכל אדם כ"ש מלחמה לה' בעמלק מדר דר שמתגבר על כל אדם בכל עת בכל מיני תחבולות להפיל וח"ו כי הוא המסית הוא המסטין וכו' כי בתחילה מסית האדם למה שמסיתו ואח"כ מקטרג עליו עד שבא עליו איזה צרה ויסורים ח"ו. והוא בעצמו שמחליש ומבלבל לב האדם שלא יצעק ויתחנן להש,י כי מכניס בלבו כאלו אפס תקוה ח"ו ורוצה להשכיח מדעתו כל הטוובות והחסדים והנסים והנפלאות שעשה הש"י עם אבותינו ועם כ"א וא' בפרטיות. והתיקון לכל זה הוא בחי' מרדכי שהוא בחי' הצדיק האמת בחי' מר דרור מרי דכיא שהוא בשמים ראש של שמן המשחה שבו נמשח כל המשכן וכליו ואהרן הכהן ובניו שכל עבודתם במשכן ובבימה"ק הכל הי' לכלול כל הפעולות משתנות באחד הפשוט וכנ"ל כי שם עיקר התגלות אלהות כ"ש ונועדתי שמה לבני ישראל וכו' וכנ"ל. ועיקר קדושת המשכן וכליו נמשך משמן המשחה שהוא ריח טוב דקדושה הנמשך מקדושה גבוה מאד מאד שיש לו כח לקדש את כל המשכן וכליו וכו' להעלותם ולהכניסם מחול לקודש שעיקר הקדושה הוא שנכללין באחדות הפשוט ששם כל שורש של כל הקדושות. נמצא ששמן המשחה שעשה משה הי' לו כח נפלא כזה להעלות כל המשכן וכליו שנעשה מזהב וכסף ונחשבת ותכלת וארגמן וכו' וכו' שהי' בו ריבוי שינויים וגוונין הרבהשיש בכסף וזהב וכו' שהם כלל כל חמדת העולם בפרט חמדת הממון שהוא בחי' התגברות הדמים וכו' הנ"ל. והמשכן שנעשה מכל זה הי' תיקון על כל זה כנ"ל, וכל קדושתו נמשך ע"י שמן המשחה שבו נתקדשו המשכן וכליו והעלה הכל, כל הגונין והשינויים הרבים שיהיו נכללין באחד הפשוט ששם כל הקדושות, שעי"ז הי' כח במשכן לכפר על בני ישראל לטהרם מכל הטומאות שכולם הם בחי' כפירות הנמשכין מבחיט' פירוד הנ"ל שמפרידין ח"ו הפעולות משתנות וכו' כנ"ל. כי עיקר התיקון ע"י בחי' ריח טוב שהוא חיות הנשמה שהוא בחי' שמן המשחה שנעשה בתיקונים נשגבים כאלה שיש לו כח להמשיך ריח טוב לכל הרחוקים מהקדושה שא"א להחיותם כ"א בבחי' ריח טוב בבחי' ריח טוב בבחי' הנאמר על נפשות ישראל המוטלים בגלות תאותיהן ומדותיהן ח"ו, סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני כשפרש"י שם שהם מניי ריחות. כי בעו"ה בעוצם חלישותינו עתה בתוקף מרירות הגלות כבר נחלש כחינו כ"כ עד שאין אנו מרגישין נועם מתיקון צוף דבש אמרי נועם של הצדיקי אמת המחיין אותנו באמרות טהורות כאלה בבחי' כל אוכל תתעב נפשם וכו' ואין חיותינו אלא מה שאנו מריחין מרחוק מעט הריח הטוב הקדוש והנורא של חידושי תורתם הקדושה וזה בחי' הריח של שמן המשחה שבו נתקדש הכל ונכנס מחוץ לפנים שמשם קדושת מרדכי כנ"ל שהוא מכניע קליפת המן המלק שרוצה להטיל פגם בראשית הישועה כאלו לא התחיל הש,י עדיין להושיע כלל. ומרדכי יודע כל זה ומכניס בחכמתו האמונה הקדושה בישראל ומאיר בלב האדם ומזכירו בכל עת כל הטובות והנסים והנפלאות שכבר עשה הש"י עמנו בכלליות ובפרטיות וכו' וכ"ש ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו וכו' ועי"ז יש כח לצעוק ולהתחנן לפני הש"י שיושיענו גם עתה וכנ"ל שעי"ז הי' תוקף הנס של פוריםשנכנע ונפל המן עמלק וברחמיו ית' הפיר את עצתו וקלקל את מחשבתו ונתהפך הכל לטובה מהיפך אל היפך כ"ש ונהפך הוא אשר ישלטו היהודים וכו'. וקבעו ימי הפורים האלה שמחה ומשתה ויום טוב לדורות להודיע שגם בעבדותינו לא עזבנו אלהינו שזהו תיוקף הנס והישוע הנפלאה של פורים שגדול מכל המועדים כמ ושאמרו רבותינו ז"ל כי עיקר הנס הוא מה שראינו שגם בעבדותינו בתוקף הגלות, הש"י משגיח כ"כ בהשגחה נפלאה וסבב סיבות לטובה מתחילה ועד סוף שדייקא ע"י המן תהרג ושתי המרשעת ואח"כ עי"ז בעצמו יהי' תוקף הנס שתלו את המן ע"י אסתר בהשגחוות נפלאות כאלה כמבואר במגילה הק'. וצריך לשום לב לזה היטב להבין מזה שכמו כן גם עתה עדיין לא עזב חסדו מאתנו וצריכין להתגבר בשמחה תמיד להמשיך קדושת שמחת פורים להאמין כי הש"י עמנו גם עתה בתוקף הגלות הזה וליתן תודה והודאה בכל יום על העבר ולבקש להבא וכו' כנ"ל:
And this is: "For Your House, holiness is fitting" [Tehillim 93:5] — which is the Beis HaMikdash , from which Torah goes forth, and it is a house of prayer — "Hashem, for length of days." And as Rashi explains there: even though the days have been long [in exile], nevertheless, "Your testimonies are very faithful" — for through Toras Hashem and t'filas Hashem , we will merit azus d'kedushah always, to vanquish everything, etc., as mentioned above.
Segment 86
אות לט וזה ביי' דברי שלום ואמת זה בחי' שלשה קוי האמת המאירין בהדיבור שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' שלום כנ"ל: וזהו דורש טוב לעמו בחי' הלכות שהי' דורש טוב לישראל ומברר כל הלכות התורה כשרז,ל שהי' פותח בדברים ודורשן. ודובר שלום לכל זרעו בחי' שלום הנ"ל שהוא בחי' התגלות אחדות הפשוט וכו' שזהו עיקר גמר התקיון כנ"ל. וזהו לכל זרעו דייקא כי העיקר שיהי' נמשך שלום בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות לכל זרע ישראל הנולדים בכל דור ודור בבחי' זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. כי עיקר מלחמת עמלק הוא בכל דור מחדש מחמת שבכל דור ודור נמשכין הנשמות בחידושים נפלאים מחדש כי עאין שני בני אדם שבכל הדורות שוין וכמבואר לעיל מזה (באות כ"ג). ומחמת ריבוי השינויים והשכליות המתחדשים בכל דור רוצה להתגבר עמלק להפריד במחשבה ח"ו הפעולות משתנות מאחדות הפשוט וכנ"ל וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדר דר. וזה בחי' כל החכמות של הבל המתעוררים מחדש בכל דור הן חכמות החיצוניות שהם חכמת הפלוסופיא המתגברין ביותר בכל דור והן שאר חכמתות של העולם של שטות והבל שנדמה לכ"א כאלו עתה העולם נתחכם יותר כאלו בדורות הקדומים לא הי' להם שכל כלללהתאוות לכלים ותכשיטין אלו וכו' כאשר מצוי דברי שטות כאלה בין בני הנעורים. והכל נמשך מבחי' הנ"ל מחמת שבאמת בשורש קדושת הנשמות נמשכים בכל דור ודור בבחי' התחדשות לטובה כי עיקר כבודו ית' הואדייקא שבריבוי השינוי דיעות העצומים יהיו נכללין בעאחדותו הפשוט כנ"ל. ואת זה לעומת זה עשה אלהים ע"כ רוצה בחי'זוהמת עמלק להפוך הכל כאלו היום הם חכמים להרע יותר. אבל הש"י לוחם עמו בכל דור כנ"ל ע"י צדיקיו האמתיים ומגלה הלכות וחידושי תורה נפלאים כאלה בכל דור ודור עד שעי"ז מתגלה בכל דור ודור יותר התגלות אחדות הפשוט מתוךם ריבוי ושינוי דיעות הרבה שהם בחי' פעולות משתנות וכנ"ל שזהו בחי' דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו דייקא בי' ועד דור ודור אמונתו בחי' דורלדור ישבח מעשיך וכו' וכנ"ל. והבן היטב לקשר הכל מרישא לסיפא ותבין עצות והתחזקות להתקרב תמיד להש"י ולהודות לשמו ית' תמיד שזה עיקר התכלית בחי' שעשוע עוה"ב וכנ"ל:
And this is the aspect of the wondrous Midrash brought on the verse "Blow [the shofar]" , etc.: that the Holy One, blessed be He, says to the Satan on Rosh Hashanah: "Bring witnesses!" And [the Satan] brings only the sun. And the Holy One, blessed be He, says: "By two witnesses shall a matter be established" [Deuteronomy 19:15] . And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself. And he seeks her and cannot find her. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne of Din and sits upon the Throne of Mercy.
Segment 88
אות מ וזה בחי' פסח וגודל המצוה של סיפרו יציאת מצרים וכמבואר לעיל (באות
The sun is the aspect of Torah, as Rashi explains on the verse "under the sun" in Koheles [Ecclesiastes] . And the moon is the aspect of the kingdom of David, as is known — the aspect of prayer. And [the moon] receives from the Torah and is higher than the Torah, in the aspect of: "A woman of valor is the crown of her husband" [Proverbs 12:4] . For one makes from the Torah — prayer; that is, from Toras Hashem . And afterward, from the prayer becomes Torah — that is, one's own Torah — which one merits only through prayer. And the essence of prayer is deveikus and bitul to the Ain Sof , and longing and yearning for Him, blessed be He, without end. And through this one merits to pray properly, until one acts upon and creates from this one's own Torah. It emerges that then the prayer is in the aspect of na'aseh — and then one returns and nullifies oneself again with longing, etc., as mentioned above.
Segment 90
אות טז שעתה שכבר זכינו לצאת ממצרים וכו' ת"ל יש לנו התחלה טובה וכו' כנ"ל וע"כ צריכן להרבות לספר ביציאת מצרים וכו'. וזה עבדים היינו לפרעה במצרים כי עיקר הגאולה היתה ע"י שבת ע"י שהש"י ברחמיו המשיך עליהם בעצמו בחי' קדושת שבת על ששת ימי החול שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שכל הפעולות משתנות כולם נמשכין מאחד הפשוט בעצמו ית' שזה נתגלה אז מאד מאד ע"י כל האותות והמופתים הגדולים והנוראים והעצומים מאד אשר עשה משה לעיני כל ישראל שהפך ממים לדם ומדם למים ושלח צפרדעים וכשרצה סילק אותם בתפילתו. וכן בכל המכות שלקה את פרעה וכו' והראה שכל הטבע וכל הנהגת הפעולות המשונות שבכל העולם הכל ביד האחד הפשוט והם בידו כחומר ביד היוצר ומגלה סודו אל עבדיו הצדיקים שיוכלו לשלוט בעולם להנהיג הכל כרצונום. וכל זה נמשך אז ע"י הש"י בעצמו בבחי' אתערותא דלעילא כמובא כי עדיין לא היו ראויים לגאולה עדיין לא המשיכו התיקונים הנ"ל הנמשכים ע"י תודה הודאה והלכות וכו' כי היתה הגאולה הראשונה ועדיין לא קיבלו את התורה שש םכל ההלכות וכמבואר לעיל מזה. אך הש"י חמל עליהם ע"י זכות אבות וע"י מעט הטוב שמצא בהם עד שבנפלאותיו הנוראות הכריח את משהלילך לגאלם והמשיך עליהם בעצמו בחי' קדושת שבת לימי החול עד שנתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות ע"י כל האותות והמופתים וכו' כנ"ל. וזה בחינת שבת הגדול קודם פסח כי עיקר הנסים של פסח היו ע"י קדושת שבת וכנ"ל וע"כ נקרא שבת הגדול כי זה עיקר גדולתו ית' כשנתגלה אחדותו ית' מתוך פעולות משתנות כנ"ל שזה נעשה ע"י שבת וכנ"ל. וזה שמתחילין עבדים היינו וכו' כי קודם הגאולה בעת הגלות דהיינו קודם שזכו להמשיך קדושת שבת לימי החול אז היינו עבדים מחמת ששלטו בי ימי החול שהם בחי' עבד כ,ש שם בהתו' הנ"ל. ויוציאנו ה' אלהינו משם וכו'. היינ ושהש"י בעצמו הוציאנו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' אע"פ שלא היינו כדאי כי עדיין לא המשכנו בעצמינו כל התקונים הנ"ל אעפ"כ חמל עלינו הש"י והוציאנו בעצמו בכח רחמיו הנפלאים וכנ"ל. וזהו ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים היינו כי עיקר יציא תמצרים הי' לגלות אלהותו ית' מדור לדור לעולם כ"ש והודעתם לבניך ולבני בניך בחי' ועד דור ודור אמונתו,שזה זוכין ע"י תודה הלכה שמשם כל ההולדות הקדושות של זרע ישראל עם קדוש. אבל אז עדיין לאהיו ראויים לזה רק הש"י בעצמו המשיך ברחמיו כל התיקונים הנ"ל עד שגאלם בעצמו. אבל אלו לא הוציא הקב"ה וכו' הרי אנו ובנינו וכ' משובעבדים היינו וכו' כי עתה שכבר זכינו ליציאת מצרים ויש לנו התחלה טובה כנ"ל עי"ז אנו זוכים בכל פעם לבחי' תודה הלכה כנ"ל. שעי"ז נמשך תולדות הבנים בקדושת ישראל שאנו יכולים ללמדם ולהודיע להם מדור לדור מאב לבן את מעשה ה' כי נורא הוא בחי' דור לדור ישבח מעשיך וכו' עד שכלם ילכו בדרך זה בדרך התורה הק' להודות ולהלל להש"י תמיד וכו' ולעסוק בהלכות וכו' עד שיגלו בכל דור ודור התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שזה נעשה מחדש בכל דור ודור וכנ"ל. שכל זה הוא בחי' קדושת שבת שהוא בחי' בן לבטל בחי' עבדות של ימיט החול. אבל אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים ברחמיו בעצמו כנ"ל הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו וכו' כי לא היינו זוכים להולדת הבנים בקדושה בבחי' בן בחי' חירות רק כל הבנים ובני בנים היו בבחי' עבדות כנ"ל שמשם הי' כל הגלות של מצרים וכנ"ל. וזהו ואפי' כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביצ"מ.היינו שלכאורה קשה מדוע הזהיר כ"פ על סיפרו יצ"מ הלא עיקר תכלית יצי"מ הי' בשביל מ"ת כ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה שהוא מתן תורה. והי' ראוי לספר רק בהנס של מתן תורה ומדוע הזהיר ביותר על סיפור יצי"מ וגם מתן תורה בעצמו התחיל אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' וכן ברוב המצות. אבל ע"פ הנ"ל מבואר היטב כי עיקר תוקף הנס הוא ההתחלה שהוא יציאת מצרים שהיתה הגאולה הראשונה שהיתה קשה מאד חמת שהא בהא תליא וכו' כנ"ל. וזה ואפי' כולנו חכמיםך וכ' כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים דייקא ביותר אע"פ שעתה כבר אנו יודעים את התורה שזהעיקר התכלית שבשביל זה יצאנו ממצרים כנ"ל אעפ"כ מצוה עלינו לספר ביצי"מ שהוא ההתחלה שעי"ז זכינו לידע את התורה שזאת ההתחלה היתה קשה ביותר כנ"ל. ורציכים אנו עתה לספר בזה ביותךר כי גם עתה כל קיום התורה תלוי בזה כי כל מה שמודים ומשבחים אות וית' על גודל חסדו של ההתחלה שהוא בחי' יציאת מצרים שהי' קשה מאד, כל מה שמספרים ביותר ומודים ומשבחי םאותו ית' ביותר, כן נמשכין כל התיקוניםהנ"ל ביותר שעי"ז חוזר ונגדל ההודאה ביותר וכו' וכן חוזר חלילה לטובה כנ"ל, שעי"ז כל זה זוכין לשמחה שהוא העיקר להתחזק עצמומכל מקום שהוא לשמוח בישועת ה' וכו' שעי"ז הכל יכולים לכנוס לקיום התורה וכנ"ל. וע"כ אפי' כולנו חכמים ונבונים וזקנים ויודעים את התורה וכבר עבר עלינו מה שעבר וזכינו לישועת ה' ונפלאות עצומות מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים שאז ההתחלה כנ"ל שעי"ז זוכין להתחזק בשמחה גם עתה שעי"ז עיקר קיום התורה כנ"ל. וזהו וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח כי צריך כ"א וא' להרבות לספר ביצי"מ בכלליות וברפטות כמה ניסים ונפלאות שעשה הש"י עמנו כדי שתתגדל ההודאה בכל פעם ביותר שעי"ז עיקר התיקון כנ"ל וזהו וכל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח ואיתא בכונות הרי זה משובח בחסדים היינו בחי' מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה' בחי' חסדי דוד הנאמנים שנמשך ע"י תודה הודאה כמ"ש שם:
It emerges that the essential nishma is the aspect of deveikus and bitul and ratzon , etc. And therefore the Satan can only bring one witness — which is the sun, the aspect of Torah — that is, the blemishes of each one who blemished through his deeds. For the crown of na'aseh , Yisrael has lost. But one does not rely on one witness. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself — for the crown of nishma remains with Yisrael, because their longing and yearning can never be nullified. For "all desire to fear Your Name" [Nehemiah 1:11] . And as it is written: "Do not arouse and do not awaken [love]... until it desires" [Song of Songs 2:7] . For the ratzon [will/desire] extends to infinity.
Segment 92
אות מא וזהו מעשה בר"א ור"י וכו' שהיו מספרי םביצי"מ כל אות והלילה עד שבאו תלמידיהם וא"ל רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית, זמן ק"ש דיקא כי ע"י ריבוי הסיפור ביצי"מ נתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל שזהו בחי' קריאת שמע לגלות אחדות הפשוט בעולם בחי' ה' אלקינו ה' אחד, ה' אלקינו היינו אלקותו השוכן ומלובש בנו בכל הפעולות משתנות, ה' אחד הכל כלול ומיוחד באחדותו הפשוט ית' וכשרז,ל שצריך להאריך בד' דאחד כדי להמלכיו למעלה ולמטה ובד' רוחות שהם כלל הפעולות משתנו תשבכל הששה קצוות שכולם כלולים באחדותו ית' כי ה' אחד והכל נמשך ממנו ית' לבד. וכ"ז נתגלה ע"י ריבוי הסיפור ביצי"מ וע"כ סיבב הש"י שהצדיקים הללו סיפרו ביצי"מ וכו' עד שבאו תלמידיהם שקיבלו מהם ההלכות שהם ג"כ בחי' תודה כנ"ל ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע וכו' כי עי"ז מתגלה אחדות הפשוט שהוא בחי' ק"ש כנ"ל:
And therefore [the Satan] cannot find the moon — for she conceals herself greatly. For the inner longing of each Jew is very hidden from all. And this is itself what is written in Midrash Rabbah : that the crown of nishma remains. For the na'aseh is in a great state of smallness, from the immensity of the descent in exile, in the aspect of: "she has descended wondrously" [Lamentations 1:9] . But the ratzon burns without end. And therefore we say regarding every mitzvah : "as if I have fulfilled it in all its details" , etc.
Segment 93
ולהמתיק יותר לבאר מאמר הנ"ל כל המרבה לספר ביצי"מ וכו' הוא, כי כל מיני עצות שהאירו לנו רז"ל שיכולין לחזק א"ע על ידם אורב תמיד הבע"ד לדחותו מהם ח"ו ע"כ צריכין עקשנות גדול מאד, וכן הוא בענין הנ"ל שצריכין להתחזק להודות תמיד להש"י על כל החסדים והנפלאות וכו' אף אם הוא כמ ושהוא כי אעפ"כ כבר גמל עלינו נפלאות עצומות. אך הבע"ד מתגבר בכל פעם להשכיח ולהסתיר ח"ו וכו'. ע"כ צריך האדם להתגבר להרבות לספר ביצי"מ וכו' בבחי' הנ"ל. וזהו כל המרבה, המרבה דייקא שצריך להרבות כ"כ עד שהוא ירבה הסיפור של יצי"מ על המונע עד שירבה עליו ויבטלו כעין שארז"ל לענין ביטול איסור מרבה עליו ומבטלו. וזהו וכל המרבה לספר בחסדי ' וכו' שהוא בחי' יצי"מ וכו' כנ"ל שמרבה הסיפור על המונע עד שמבטלו וכנ"ל הרי זה משובח וכנ"ל:
And because of this very thing, two witnesses are needed — for they clarify the truth and the emunah . For wherever there are two Jews, they are in the aspect of na'aseh v'nishma , etc. For in every person and at every level, there is the aspect of na'aseh v'nishma . And even though the na'aseh has been lost, certainly the r'shimu [residual impression] remains — for we do still perform and uphold all the mitzvos ; only that it is in a state of smallness, etc., as mentioned above. And therefore two [witnesses] are always believed — for through them emunah is built, as mentioned above.
Segment 95
אות מב וזה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח אני ה' אני והוא ולא אחר. היינו שביציאת מצרים היה התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כ"כ עד שגם למעלה נתגלה אחדותו הפשוט ית' כ"ש שם בתו' הנ"ל שכשנתגלה אחדות הפשוט למטה נתגלה אחדותו הפשוט גם למעלה בחי' אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכו'. וזה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו' כי נתבטלו כל ההסתרות וההעלמות. כי לפעמים הש" ימלביש הנהגתו ע"י המלאכים בבחי' הנה אנכי שולח מלאך לפניך שנא' אחר החטא שמשה לא חפץ בזה כי אז יכולים לטעות ח"ו כמ ושטעה אחר עי"ז וכמ ושהזהיר שם הכתוב בעצמו השמר מפניו אל תמר ודרז"ל אל תמיריני בו, שמשדם נמשך הטעות של כל העובדי עכו"ם וכן הטעותים של חכמי הטבע של עכשיו כי המלאך נקרא אלהים שהוא בגימ' הטבע. אבל אז ביציאת מרצים חמל עלינו הש"י וגילה אחדותו הפשוט למטה ולמעלה שאין שום הנהגה בעולם כ"א על ידו בעצמו בבחי' אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו' אני ה' אני הוא וולא חאר כי כל הפעולות משונות שבעולךם הכל ממנו ית' בעצמו וכנ"ל:
And then, while the moon is concealing herself, they blow the shofar — for through the deveikus and ratzon mentioned above, the voices of the shofar are strengthened and aroused — a voice of strength, the voice of a shofar exceedingly strong — to strengthen everyone with azus d'kedushah . And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne [of Din], etc.
Segment 97
(שייך לעיל) וע"כ אומרים ברכת כהנים אחר ברכת התורה כי ברכת התורה זה בחי' הודאה הנ"ל שאנו מברכיטם ומודים בכל יום תיכף בבוקר על נעימות חלקינו שזכינו לקבל את התורה ששה עיקר ההילוך להתקרב להש, ימכל מקום שהוא כ"ש לעיל (באות ה') שעי"ז נעשין כל התיקונים הנ"ל עד שזוכין שיוכללו כל הפעולות משתנות באחד הפשוט שזה בחי' שלום ואחדות בין כל ישראל שכל השינוי דיעות יוכללו יחד וכו' כנ"ל שזהזכה אהרן הכהן יותר ע"י שלא התקנא במשה אחי ואע"פ שהי' גדול ממנו ויצא לקראתו בשמחה כ"ש וראך ושמח בלבו. ואי"ז זכה לכהונה כשרז"ל בשכר וראץ וכו' זכה לחשן המשפט על לבו. ע"כ אומרים ברכת כהנים שהוא קדושת אהרן הכהן אחר ברכת התורה כי הם בבחי' אחתץ ותלויים זה בזה כנ"ל. וע"כ מסיימין ברכת כהנים בשלום כ"ש וישם לך שלום כי ע"י הודאה הנ"ל שהוא בחי' ברכת התורה זוכין לשלום ואחדות כנ"ל וכ"ז זכינו ע"י אהרן הכהן כנ"ל. וע"כ ארז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום היינו כנ"ל. וזהו אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כי עיקר ההתקרבו תאת התורה הוא ע"י בחי' הנ"ל ע"י תודה הודאה שהוא ברכת התורה שעי"ז זוכין לשלום שהוא בחי' קדושת אהרן הכהן כנ"ל:
The early pious ones would wait for one hour before prayer — in the deveikus and ratzon mentioned above. And afterward they would pray and achieve their request — until from [the prayer] the aspect of "his own Torah" would be made. And therefore they would immediately return and wait — in order to make from the prayer the aspect of "his own Torah." And so on forever. And therefore their Torah was preserved. And therefore we always conclude the prayer: "May the words of my mouth be acceptable" — that is, the prayer — "and the meditation of my heart" — the aspect of the aforementioned deveikus . And therefore we say afterward: "He Who makes peace" — which is the completion of the rectification. "And may it be Your will that the Beis HaMikdash be rebuilt speedily in our days, and grant our portion in Your Torah" — which is the generality of all the above.