Sections
פריקה וטעינה ד
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א ע"פ מ"ש בליקוטי תנינא סי' ב' בהתו' ימי חנוכה הם ימי הודאה (באות ה') שצריכין להמשיך קדושת שבת לששת ימי החול כי שבת בחי' בן בחי' נייחא לעילאין ותתאין וכו' וימי החול הם בחי' עבד ועצבות וכו'. וצריכין להמשיך המנוחה והשמחה של שבת לימי החול וכו' ועי"ז נתגלה עאחדות הפשוט ית' שכל הפעולות משתנות נמשכין מראחד הפשוט ית' שזה א"א להבין בשכל אנושי כ"א ע,י אמונה שנמשך ע"י שבת על ידי שממשיכין הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול וכו'. וזה בחי' יחיד ורבים הלכה כרבים כי כשרבים מסכימים לדעת א' זה בחי' שפעולות משתנות נכללין באחד הפשוט שזה יקר מאד לפני הש"י וכו' ע"ש:
:root {
אות ב וזה בחי' מה שהזהיר ביותר אצל מצות עזוב תעזוב שיעזוב השנאה שבלבו ננרו ויפרוק עמו כ,ש כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזסוב תעזוב עמו ותרגומו משבק תשבק מה דבלבך עלוהי ותפרק עמי' וכן ארז"לך בגמ' כי זה עיקר מצות פריקה וטעינה. כי עיקר כל היסורים שיש לאדם מכבידת המשאוי הכל נמשך ע"י פגם בחי' הנ"ל דהיינו שלא זכה לקשר כראוי כל הפעולות משתנות לאחדות הפשוט ע"י שלא המשיך קדושת שבת לששת ימי החול כנ"ל. כיכל היסורים שיש לאדם ח"ו בגוף ונפש וממון ר"ל, כולם הם בחי' משאות כי היסורים הם כנגד רצונו והם כמשאוי כבידה עליו וכולם הם מבחי' פעולות משתנות כשאינו משתדל לגלות ולהאיר בהם בחי' אחדות הפשוט, שאז מתגברים ריבוי השינויים ואינם מתנהגים כסד הראוי להם משרשם שמשם כל כבידת המשאות וכל היסורים ח"ו. כי כל היסורים ח"ו הם בחי' מחלוקת כי נמשכין ממחלוקת היסודות זע"ז והם כנגד דעת האדם שהאדם רוצה שיהי' כך כרצונו שיתנהג לו כסדר והם עומדים כנגדו וחולקין עליו ומתנהגים שלא כרצונו וכל מה שהשינוי גדול ביותר כנגד רצונו היסורים גדולים ביותר ח"ו. וכל זהנמשך מחמת שפגם בבחי' הנ"ל שלא השתדל להמשיך השמחה והנייחא של שבת לימי החול ולא המשיך התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנו. כי כפי הסדר שנמשך החיות מאחד הפשוט לכל הפעולות משתנות ראוי שיתנהג הכל כסדר כי מאתו ית' לא יבצר כל טוב והוא ברחמיו ית' ברא עולמו לטובה שיהי' נמשך החיות מאחדותו הפשוט לכל הפעולות משתנות לכל פעולה ופעולה כראוי כסדר לטובה. רק מחמת שהכל נברא בשביל הבחירה של האדם שכפי אמונתו השלימה וכפ ימעשיו כן ממשיך החיות מאחדות הפשוט לכל הפעולות משתנות לטוב או להיפך ח"ו, וע"כ עיקר התיקון ע"י שבת שאז שביתה ונייחא שע"י שבת ע"י שממשיכין קדושת שבת לימי החול עי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות, ואז מתנהג הכל כסד. כי משבת נמשך בחי' שביתה ונייחא גם לכל הפעולות משתנות שעושין בימי החול להמתיק ולבטל בחי' העצבות והעבדות הקשה מעובדין דחחול שיהיו נעשין לו כל העסקים וכל העשיות כסדר בלי יגיעה ועבודה קשה. אבל כ"א כפי הפגם שפוגם בזה שאינו משתדל להמשיך קדושת שבת לימי החול ואינו מגלה אחדו תהפשוט מתוך הפעולות משתנות כן מתגברים ריבוי השינויים של הפעולות משתנות ואינם מתנהגים כסדר ומשם כל היסורים ח"ו שהם בחי' משאות שהם בחי' מחלוקת כנ"ל. וזה בחי' כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, שהמשאוי כבידה עליו והאדם יש לו יסורים מזה שכל זה נמשך מפגם הנ"ל שהוא פגם המחלוקת שהוא בחי' פגם שבת וכו'. כי בשבת כתיב למען ינוח שורך וחמורך כמוך וארז"ל תן לו נייח ומשם נמשך נייחא על השור והחמור וכיוצא גם בימי החול, שאפי' כשעושים בהם מלאכה שלא תהא המלאכה כבידה עליהם יותר מדאי וכמבואר לעיל שצריכין להמשיך קדושת שבת לימי החול כנ"ל וע"כ כשהבהמה רובצת תחת משאה זה נמשך מבחי' פגם שבת שהוא בחי' פגם המחלוקת וכו' כנ"ל. ע"כ הזהיר הכתוב שיעזוב השנאה שבלבו על חבירו כ"ש עזוב תעזוב מישבק תשיבק ליה ותפריק עמי'. כי עיקר העזיבה והעזרה שעוזרו בענין המשאוי הוא ע"י עזיבת השנאה ובקשת האהבה היינו ע"י ביטול המחלוקת והשינוי דעות שעי"ז נכללין כאחד בבחי' אחדות הפשוט כמבואר לעיל שכל מה שישראל נכללין יחד ביותר אהבה ורעות, נתגלה יותר בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' קדושת שבת שעי"ז מתבטלין כל כבידת המשאות וכל היסורים כי נמשך נייחא על הכל כנ"ל:
--primary-text: #1a1a1a;
הפקר ונכסי הגר
One must draw the holiness of Shabbos into the six days of the week. For Shabbos is the aspect of a “son,” the aspect of rest for those above and those below, etc. And the weekdays are the aspect of a “servant” and sadness, etc. And one must draw the rest and joy of Shabbos into the weekdays, etc. And through this, the achdus ha’pashut [simple unity] of the Blessed One is revealed — that all the pe’ulos mishtanos [diverse activities/phenomena] flow from the One Who is Simple, may He be blessed. This is impossible to understand through human intellect, but only through emunah [faith] that is drawn through Shabbos — through drawing the holiness and joy of Shabbos into the weekdays, etc.
(הלכה ג)
And the principle that emerges for our subject is that guarding the bris [covenant] consists of two aspects: bris ilah [the upper covenant] and bris tatah [the lower covenant], which are the tzaddik and the lamdan [Torah scholar]. These are the aspect of: “the angel of Hashem of Hosts” (Malachi 2:7). “Angel” — this is the aspect of the lamdan, the aspect of Metatron, who comprises the six orders of Mishnah, the aspect of bris tatah. And the tzaddik in good deeds — this is the aspect of bris ilah, the aspect of “Hashem of Hosts — He is a sign in His host,” etc. — see there.
אות ג וזה בחי' כל הקודם בנכסי הגר זכה. כי הגר שמתגייר זה בחי' שנכלל בחי' פעולות משתנות הרחוקים מאד בתוך אחדות הפשוט כי הגר שהי' מתחילה עכו"ם מהע' עממין, הוא עיקר בחי' פעולות משתנות כי עם קדוש ישראל נקראים גוי אחד בארץ וע"כ הם בבחי' אחדות הפשוט כנגד הע' עכו"ם כי אורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד וע"כ ע' נפשות בית יעקב נקראים נפש א' ושש נפשות עשו נקראים נפשות רבים כשפרש"י שם כי הם רחוקים מהאחדות הפשוט ע"י שלא קיבלו את התורה וע"כ הם עיקר בחי' הפעולות משתנות. וכשבא א' מהם ומתגייר זה בחי' שנכללין בחי' פעולות משתנות הרחוקים מאד ונכללין באחדות הפשוט כי בתחילה הי' בבחי' פעולה משונה מאד כנ"ל ועתה רוצה להתקרב להש"י להאחד הפשוט ולכלול בישראל גוי אחד בארץ שעל ידם עיקר כלליות כל הפעולות משתנות באחד הפשוט. כי כל נפשות ישראל כל מה שמתרבין יותר נכללין ביותר באחדות הפשוט כנ"ל. וזהו גודל מעלת הגר שמתגייר שהזהירה התורה עליו לקרבו ולאהבו כ"ש ואהבתם את הגר כי זה עיקר מאד אצל הש"י כשנכללין פעולות משתנות באחדות הפשוט. וכל מה שהפעולה משונה ורחוקה ביותר כשזוכה להתגבר ולכלול באחדות הפשוט הוא יקר ביותר כי זהו רצונו ית' שדייקא ע"י הפעולות משונות הרחוקות מאד יתגלה אחדות הפשוט שזהו בחי' גודל מעלת הבעל תשובה שארז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי מחמת שהיו בתחילה רחוקים מאד ע"י עונותיהם שזהו עיקר בחי' פעולות משתנות. כי ע"י כל מצוה ומצוה נכללין באחדות הפשוט ולהיפך ע"י כל פגם ועבירה ח"ו נתרחקין משם לבחי' עלמא דפרודא ח"ו שהם עיקר בחי' פעולות משונות הרחוקים מאד כשרז"ל. וע"כ כשחוזר בתשובה אזי נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משונות הרחוקות מאד שזה יקר מאד אצל הש"י כנ"ל. ובפרט הגר שהי' רחוק ביותר מחמת שאינו מזרע ישראל כלל ע"כ כשבא להתגייר ונכלל בקדושת ישראל גוי אחד. הוא יקר בעיני הש"י מחמת שנתגלה אחדות הפשוט מיפעולות משונות הרחוקות שזה יקר מאד בעיני הש"י. וכל מה שהפעולות משונות ביותר ויותר כן יקר יותר אצלו ית' כשנתגלה משם אחדות הפשוט וכנ"ל. וזה בחי' מ"ש בזוה"ק ומובא בדבריו ז"ל כד אתי יתרו ואמר כי עתה ידעתי כי גדול ה' כדין איסתליק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עליא ותתא וכנ"ל:
--accent-gold: #8B6914;
אות ד נמצא שהתקרבות הגר לקדושת ישראל זה בחי' כלליות פעולות משתנות באחדות הפשוט שזהו בחי' קדושת שבת שנמשך לימי החול שזה נמשך ע"י כל התיקונים המבוארי םשם שעיקרם ע"י בחי' תודה הלכה וכו'. ומבואר שם שזהו בחי' הולדה בחי' תומכי אורייתא שמחסרים דמיהם ומונם להחזיק הת"ח שעי"ז נולדים הלכות וכו' שעי"ז מאיר האמת וכו' עד שזוכין שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו'. וזה בחי' מח שהבנים יורשים ממון אביהם כי כל הולדת הבנים נמשך ע"י בחי' הנ"ל ע"י הלכה שהוא בחי' תומכי אורייתא שמשם כל ההולדות שבעולם, הן בנים שמולידים הן כל הריוח והעשירות והפרנסה שכ,א מרוויח שנקרא בשם לידה כיהכל נמשך בעולם ע"י התומכי אורייתא שמחזיקים אותם.כי זה ידוע שכל ההשפעות וההולדות נמשכין מהתורה (ואע"פ שע"פ רוב העשירות אצל הרחוקים מת"ח וכו' זהו מחמת התגברות הגלות שממשיכין שפע של ישראל להם וכו' וכו' והכל לטובה וכמבואר במ"א אבל עכ"פ כל שורש השפע הוא רק מהת"ח וכו' כנ"ל) וע"כ כשהאדם נפטר שייך ממונו לבניו שהוליד כיכל הולדתם נמשך משם מהממון של התומכי אורייתא שמשם כל הממון שבעולם וכל ההולדות שבעולם וכנ"ל. וע"כ באמת העיקר שיקבלו הבנים הממון שירשו ויחזיקו בהם הת"ח האמתיים שעי"ז יחזרו ויולידו בנים בקדושה ע"י ההלכות שיולידו הת"ח ע"י ממנום כנ"ל שעי"ז יתגלה אלקותו ית' מדור לדור לעולם בבחי' ועד דור ודור אמונתו שמסיים בזה מזמור לתודה שמדבר מכל זה מהולדה ותודה הלכה כ"ש שם בהתו' הנ"ל. וע"כ הגר שמתגייר שזהו בחי' פעולות משתנות שנכללין באחדות הפשוט שזה נמשך מבחי' הכלות הנמשכין מתומכי אורייתא וכו' שמשם כל הממון שבעולם, וע"כ כשמת הגר חוזר כל ממונו ליטשראל וכל הקודם בנכסי הגר זכה. כי כל ישראל הם נגד הגר בבחי' ת"ח מאחר שכולם בכלל קבלת התורה וכל התקרבותו הוא ע"י שעולה ונכלל ממונו בקדושת ישראל בחי' ת"ח שמשם הולדת נפשו לכלול בקדושת ישראל חוזר ממונו לישראל וכל הקודם זכה כי משם עיקר התקרבותו לקדושת ישראל שהוא בחי' הולדה בחי' גר שנתגייר וכו'. כי הכל נמשך מבחי' ההלכות הנולדין ע"י הממון וכו' כנ"ל שעי"ז זוכין לכל הנ"ל עד שנכללין הפעולות משתנות בתוך אחדות הפשוט שזה עיקר בחי' התקרבות הגר לקדושת ישראל וכנ"ל:
--accent-blue: #2c4a6e;
אות ה וזה בחי' ויקח אברם וכו' ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו כו' שהם הגרים. כי עיקר התקרבות הגרים ע"י הרכוש והעשירות שקבל אברהם אבינו בחי' הצדיק האמת ע"י התומכי אורייתא וכנ"ל: וזה בחי' גודל העשירות שהוציאו ממצרים שעי"ז נתקרבו גרים רבים שהם יתרו וכו' היינו כנ"ל: וע"כ לעתיד שיחזרו כולם את העשירות לישראל כ"ש תחת הברזל אביא כסף וכו'. אז יתגיירו כולם כ"ש אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעובדו שכם אחד כייוכללו כל הפעולות משתנות שבעולם הרחוקים ומשונים מאד מאד באחדות הפשוט שזה עיקר גדולתו וכבודו ית' וכנ"ל ב"ב אמן:
--accent-deep: #4a1942;
אות ו וזה ובחי' הפקר כי עיקר דין הפקר נלמד משמיטה כמבואר בגמ' שלמדו מפסוק והשביעית תשמטנה ונטשתה וכו' וכמובא בש"ע שצריך להפקיר כשמיטה וכו'. וכל ענין שמיטה הוא בחי' הנ"ל כי שמיטה בחי' שבת כ"ש שנת שבתון יהי' לארץ וכשפרש"י כמו שבת בראשית וכו'. היינו שבשנה השביעית נמשך קדושת שבת על הארץ וע"כ כל הפירות ותבואת הארץ הם הפקר לכל כי מתבטלין כל הפעולות משתנו תוכל הדעות משונות ונכללין באחדות הפשוט וע"כ כל התבואה הפקר לכל. כי אסור שיהי' שום הקפדה ושינוי דעה על התבואה בשנה השביעית לומר שזאת התבואה שייך לבעל שדה זה וזאת התבואה שייכהלבעל שדה אחר שזהו בחי' פעולות משתנות ושינוי דיעות כי עכשיו הכל שוין כי נכללת הארץ אז בבחי' שבת ששם נכללין כל הפעולות משתנות יחד ואסור שיהי' שו םשינוי דיעה והקפדה ביניהם. ועל כן אז אסורים כל עבודת הארץ כמו שכתוב שדך לא תזרע וכו' שנת שבתון יהי' לארץ כי אז בחינת שבת שאז מתבטל בחינת עבד מט"ט ונכלל בבחי' בן בחי' נייחא. ומחמת שעיקר העבדות נאחז ביותר בבחי' הארץ ששם כל העבודות הקשות שנמשכו ע"י חטא אדה"ר שנגזר ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וכו' ע,כ שם צריכין עיקר התיקון. ע"כ עיקר איסור עבודה בשמיטה הוא בעבודת הארץ לבטל משם בחי' עבדות ע"י בחי' שבת כנ"ל. וכן כל ביטול הפעולות משתנות הוא בתבואת הארץ שאסור לכל אחד להחיזק בתבואתו כאלו היא שלו לבדו ולהקפיד ח"ו על חבירו שלא לאכול ממנה שזהו בח'י שינוי דיעה בחי' פעולות משתנות. ועכשיו בשמיטה אסור כל זה כי עכשיו צריכין להמשיך קדושת שבת על הארץ כי אז מתבטלין כל הפעולות משתנות שהם בחי' כל השינוי דיעות ונכללין כאחד בבחי' אחדות הפשוט ואז מתבטל כל העבדות וכנ"ל:
--bg-cream: #faf8f3;
אות ז ועתה מובן היטב מה שארז"ל שכל גלות בבל ע' שנה הי' על שבעים שנות השמיטה שבטלו. כמו שדרשו מפסוק אז תרצה הארץ את שבתותיה וכו' כי עיקר כל הגליות נמשכין ע"י שמתגברין הפעולות משתנות בריבוי שינוי דיעות ומחלוקת עד שאינם נכללים באחדות הפשוט שאז שולטין הע' עכו"ם שהם עיקר הפעולות משתנות כנ"ל ומתגברין על ישראל עם קדוש שכלולים בע' נפש של בית יעקב שכל עבודתם בתורה ומצות הוא לכלול באחדות הפשוט שזה עיקר תכלית העבודה כי זה יקר מאד אצל הש"י וכנ"ל. וע"כ ע"י שפגמו במצות שמיטה שעי"ז מתבטלין השינוי דיעות וכו' וכנ"ל ע"כ ע"י פגם עבירה זאת דייקא הי' הגלות שנמשך משינוי דיעות ומחלוקת כנ"ל:
--bg-section: #f5f0e6;
אות ח וזה בחיט' מה שאמר משה אכן נודע הדבר כשראה מחלוקת בישראל שאז אמר עתה נודע הדבר מה נשתנו ישראל להיות בגלות כ"כ כי רואה אני שהם ראויים לכך מחמת המחלוקת וכשפרש"י שם בפרשה, היינו כנ"ל כי עיקר גלות ישראל שהעכו"ם מושלים עליהם הוא ע"י המחלקות שהוא בחי' התגברות הפעולות משתנות בשנויים רבים עד שאין נכללין בדיעה אחד ואין מתגלה אחדות הפשוט ואזי מתגברין העכו"ם שנמשכי ןמעלמא דפרודא מפעולות משתנות וכנ"ל, וישראל גוי אחד בגלות ביניהם, והשכינה עמהם בגלות כביכול כי שולטין התגברות הפעולות משתנות עד שמעלימין ומסתירין בחי' התגלות אחדות הפשוט שזה עיקר קדושת ישראל גוי אחד וכנ"ל. וכן גלות בבל הי' ע"י שהיו מלעיבין במלאכי אלהים וכו' וע"י שביטלו שנות השמיטה שע"י כל זה התגברו בחי' הע' עכו"ם שנאחזין בפעולות משתנות על ישראל גוי אחד וכנ"ל, ובפרט הגלות הארוך האחרון הזה שהתחיל מחורבן בית שני שהי' עיקר המורבן ע"י שנאת חנם כשרז"ל, ומחמת שאז התגבר השנאת חנם ביותר כשרז"ל ע"כ מתארך הגלות ביותר בעו"ה כי עדיין השטן מרקד בינן ומרבה מחלוקת בישראל בכמה אופנים ובפרט בין הת"ח שכל עיקר אריכת הגלות הורא עי"ז בחי' ואנכי הסתיר אסתיר שאין מתגלה בחי' אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות ע"י ריבוי המחלוקת ושינוי הדיעות וכנ"ל:
--border-gold: #c9a84c;
אות ט ובשביל זה מיאן מישה הרבה בשליחותו במראה הסנה והש"י טען עמו שבעה ימים שילך לגאול את ישראל והוא לא רצה כמובא בפרש"י שם, הכל מחמת זה מחמת שראה והבין גודל התגברו תהשינוי דיעות שבין ישראל ע"י החולקים והדילטורים שהם דתן ואבירם וכו' ע"כ ראה ריבוי התלונות והנסיונות שינסו את הש"י עד שיבואו לחטא העגל עי"ז שעי"ז יחרב הביהמ,ק ויחזרו לגלות וכו' ע"כ לא רצה להתחיל לילך ולעסוק בזה כלל ואמר לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו'. שרמז שעדיין קשה להמשיך שלימות רבוע הדיבור (כ"ששם בהתו' הנ"ל) שעל ידי זה ממשיכין קדושת שבת לימיי החול שעי"ז המתגהל אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שעי"ז מתבטל כח המצרים וכל העכו"ם המושלים על ישראל שםה בחי' פעולות משתנו תוכנ"ל. אבל עתה עדיין לא נשלם הדיבור כי אל איש דברים אנכי וכו' והמחלוקת בחי' התגברות פעולות משתנות מתרבה ע"כ לא רצה לילך בשליחותו. ואפי' בסוף כשאמר לו הש"י מי שם פה לאדם וכו' השיב שלח נא ביד תשלח כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד וכו' כשארז"ל. כי עיקר הסתכל ברוח קדשו על סוף הגלות האחרון הזה שיתארך ע" יריבוי המחלוקת כנ"ל וע"כ מאין לילך. ואמר לו הלא אהרן אחיך הלוי כוו' הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו וכו'. היינו שגילה לו שאע"פ שא"א עדיין להמשיך השלום בשליטמות להשוות כל השינוי דיעות יחד שבזה תלוי הגאולה כנ"ל אעפ"כ ע"י אהרן ותלמידיו שיהיו נכללין עמו באהבה ושמחה עי"ז תהי' הגאולה וכן רמז לו עד הסוף האחרון שבכל דור ודור ע"י מעט הצדיקים והכשרים שנכללים יחד בהצדיק הרבי האמתי שהוא בחי' משה עי"ז בעצמו מתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנו תעד שסוף כל סוף תהי' הגאולה שלימה עי"ז. וע"כ הזהירו רז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו'. כי עיקר הגאולה הראשונה שהי' ע"י משה הי' ע"י אהרן ע"י שיצא לקראתו בשלום גדול וכנ"ל וכן הגאולה האחרונה תהי' ע"י אליהו שיעשה שלום בעולם ועי"ז יבא משיח ב"ב כי אליהו מזרע אהרן וכנ"ל:
--verse-bg: #f0ead6;
אות י כי התורה הנ"ל נעוצה סופה בתחילתה (וכן כל התורות וכו' כמבואר במ"א) ותחילתה בסופה. כי מבואר בהתורה הנ"ל שתודה דהיינו להודות ולהלל להש"י תמיד זהו בחי' שעשוע עוה"ב וכו' וזהו בחי' לימוד הלכות וכו' ובשביל זה נקראת התודה הלכה ע"ש תהלוכות הדמים שהולכים כסדר כשיוצאים מהצרה. כי בתחילה בשעת צרה היו הדמים שוטפין על הלב וכו' ואח"כ כשיוצאים מהצרה הדמים הולכים כסדר וכו' וזהו בחי' הולדה וכ' ועי"ז מאיר האמת ברבוע הדיבור וכו'. וע"י שלימות הדיבור שמקושר לשבת ממשך קדושת שבת לששת ימי החול וכו' ועי"ז מתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שזה יקר מאד אצל הש,י שזהו בחי' הלכה כרבים, כי כשרבים מסכימים לדעת אחד זה בחי' פעולות משתנות נכללין באחדו תהפשוט כי כ"א יש לו דיעה מיוחדת ונכללין יחד וכו' וכו' ע"ש כל זה היטב כי זה הוא כלל התורה הנ"ל מרישא לסיפא. נמצא שעיקר כלליות הפעולות משתנות באחדות הפשוט הוא ע"י תודה הלכה שהוא ע"י תהלוכות הדמים שהולכים כסדר כשיוצאים מהצרה שאז מביאין תודה שהוא בחי' הלכה שעי"ז מאיר האמת וכו'. כי בתחילה כשהיו הדמים שוטפין על הלב הי' בבחי' אנשי דמים ישנאו תם וכו' ועכשיו כשהדמים הולכין כסדרן וכו' מאיר האמת שעי"ז זוכין לכל הנ"ל עד שכל הפעולות משתנות וכו' כנ"ל. וממילא מובן ההיפך שכשהדמים שוטפין על הלב דהיינו בשעת צרה ח"ו שאז אין מאיר האמת כנ"ל. ואז אין הדיבור בשלימות ואז אין נמשך קדושת שבת על ימי החול ואז יאין נכללין הפעולות משתנות יחד וכו' כי מכלל הן אתה שומע לאו ובאמת הא בהא תליא כי כל מה שהפעולות משתנות מתגברין יותר בריבוי שינוים ואין נכללין יחד כראוי כמו כן מתגברים הצרות והגליות ביותר ח"ו כיכל היסורים והצרות והגליות הם ע"י התגברות הפעולות משתנות בריבוי שינוים שאין נכללים יחד ואין מאיר בהם התגלות אחדות הפשוט שזה עיקר תיקון כל העולמות וכל אשר בהם התגלות אחדות הפשוט שזה עיקר תיקון כל העולמות וכל אשר בהם בפרטיות. וזה ובעצמו בחי' התגברו תהדמים על הלב בשעת הצרה ר"ל כי כל הצרות והיסורים הוא מחמת ריבוי השינוים שאין מתנהגים היסודות במזג השוה. כי הש"י ברא כל העולם בשינוים רבים ונפלאים כולם כלולים בד' יסודות ארמ"ע שמהם כל הדצח"מ שהם בחי'כלל הד' עולמות אבי"ע כמובא. וכולם נמשכים מאחדותןו הפשוט ית' כי בשרשם כולם כלולים באחד, אך בהשתלשלם למטה בראם בשינוים נפלאים, כי היסודות משונים מאד זה מזה זה אש וזה מים זה רוח וזה עפר זה חם ויבש וזה קר ולח וזה קר ויבש וכו'. מכ"ש כלהברואים שנתהוו מהם שהשינוים בהם לאין מספר. וכולם צריכים להתנהג במזג השוה שיתמזגו היסודות בשוה כפי מה שנמשכו מאחדות הפשוט לעשות פעולתם כראוי ועאז מתנהג הכל כראוי. אבל כשמתרבין השינוים והיסודות מתגברים זה על זה שלא כסדר וכראוי מזה באים כל היסורים וכל הצרות ח"ו וכן כל הגליות של העכו"ם כי הע' עכו"ם הם עיקר בחי' פעולות משתנות כנ"ל וכ"ש בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וכו'. היינו שהגוים הם בבחי' פירוד בחי' בהפרידו בני אדם וכנ"ל כי הם עיקר בחי' פעולות משתנות שהם ע' עכו"ם כנגד ע' נפש בי תיעקב בחי' יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וכשפרש"י שם. וכפי תיקון הבריאה וכמו שיהי' לעתיד צריכים כל הע' עכו"ם להתבטל ולכלול בע' נפש בית יעקב שםה חשובים כאחד ונכללים באחדות הפשוט בבחי' כי חלק ה' עמו וכו' וזה כל תיקון הביראה. אבל כשהשטן מתגבר ואין הפעולות משתנות נכללין יחד ע"י ריבוי המחלוקת אזי מתגברים ח"ו הע' עכו"ם שהם עיקר הפעולות משתנות על ישראל כנה"ל, וכן עי"ז באים ח"ו כמה וכמה צרות ויסורים שכולם באים ע,י שאין השינוים של כל הד' יסודות מתמזגים כראוי ואין נכללים יחד כראוי וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' הדמים ששוטפים על הלב בשעת הצרה ח"ו, כי כל החיות בהדמים והחיות מתפשט לכל האברים והחושים שיש בהם שינוים רבים, ושורש החיות שהוא הנשמה הוא כח אחד וממנה נמשכים כל השינוים שיש באברי האדם שמורכבים מד' יסודות. והכל בבחי' הנ"ל שצמריך שיתנהג הכל במזג השוה, וכשנעשה מחלוקת ביניהם ומתרבים השינוים מזה באים כל הצרות והיסורים ח"ו ומתבלבלים הדמים שבהם נמשך החיות ואזי הם שוטפין על הלב. וזהו בעצמו בחי' גלות מצרים שכולל כל הגליות שעיקר הגלות הי' בחי' התגברות הדמים כ,ש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו' וכמבואר בכוונת האר"י ז"ל באריכות. נמצא שכל המ שמתגברים ח"ו ביותר השינוים של הפעולות משתנות שאין נכללין ביחד. עי"ז מתגברים ביותר הדמים השוטפין על הלב. וכן להיפך שכל מה שהדמים שוטפין על הלב ח"ו שעי"ז אי ןמאיר האמת וכו' כמ וכן מתגבר השינוים של הפעולות משתנות שאין נכללין יחד וכנ"ל וכן חוזר חלילה ח"ו. וע"כ באמ תההתחלת הגאולה קשה מאד וע"כ מיאן משה לילך וכנ"ל:
--translator-bg: #eaf4e8;
אות יא אבל הש"י הכריחו לילך כי הש"י עשה נפלאות גדולות אע"פ שלא היו ישראל כדאי ועשה אותות ומופתים גדולים ונוראים במצרים, ובכל זה הראה שכל הפעולות משתנות ממנו ית' בעצמו והם בידו כחומר ביד היוצר ויכול לשנות אותם בכל עת כרצונו כי יכול לעשות ממטה נחש ומנחש מטה וממים דם ואח"כ מדם מים וכן כולם, כי כל הפעולות משונות בידו כי כולם נמשכים ממנו לבד מאחדותו הפשוט ועי"ז הוציאם ממצרים ומכל הצרות משטיפת הדמים כ,ש ואומר לך בדמייך חיי וכו'. והכל הי' כדי שיודו ויהללו שמו ית' תמיד כ,ש ולמען ספר שמי בכל הארץ ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וכו'. וכן עשו ישראל כ"ש ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בנ"י וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו, קידה והשתחוו'י' זה בחי' הודאה בלב שלם בחי' כריעת מודים. ותיכף שהתחילו להמשיך בחי' תודה התחיל להארי האמת וכו' שעי"ז התחיל להאיר בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות, וכמו כן נתבטל כח המצרים שיונקים מהשינוים של הפעולות משתנות כשאין נכללים יחד. וכל מה שנתבטל כחם והאיר יותר בחי' התגלות אחדות הפשוט, חזרו תהלוכות דמים לילך כסדר יותר וכן חוזר חלילה לטובה עד שזכו לצאת ממצרים. ואז באותו הלילה אמרו שיר והלל כ"ש השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ואז המשיכו ביותר בחי' תודה שזה עקיר הגאולה עד שזכו לקריעת ים סוף שאז הי' גמר גאולתם שאז אמרו שירת הים בשמחה רבה כי אז נשלם ההודאה בשלימות נפלא ע"י שירת הים כי הא בהא תליא כנ"ל. והעיקר זכו לזה ע"י אהרן שלא חלק על משה אדרבא יצא לקראתו בשמחה ואהרן הי' נביא וגדול הדור והרוב ישראח סמכו עליו ונכללו במשה על ידו ועי"ז עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות על ידי שרבים מסכימי לדיעה אחת אמתיית וכנ"ל שזה נעשה ע"י אהרן וכנ"ל:
--translator-border: #6b8f5e;
אות יב ועיקר כוונת דברינו הוא שיבין כל אחד מזה רמזים לעצמו להחיות ולהשיב נפשו בכל עת בכל מה שעובר עליו כל ימי חייו. כי על כל אדם בהכרח שיעבור עליו כמה וכמה מיני הרפתקאות ותלאות וכו' כי אדם לעמליולד וכשרז,ל כולהי גופא דרופתקי נינהו וכו' בפרט בגלות הזה אשר תכפו עלינו צרות ואין לנו חיות כ"א ע"י ההרחבות שהש"י מרחיב לנו בין צרה לצרה וגם בתוך הצרה בעצמה יש הרחבות גדולות בבחי' בצר הרחבת לי כ"ש בסי' קצ"ה. וזה ידוע שכל מה שעובר על האדם בודאי כונת הש"י לטובה כדי להזכירו לשוב ולהתקרב ע"י ולמרק הפשע ולהתם חטאות כ"ש ויאמר כי ישובון מאון. אך רבים אומרים דחיות של שקר ומטעים את עצמן שמריבוי הצרות והיסורים אינם יכולים ללמוד ולהתפלל ולהתקרב להש"י. ובאמת הוא להיפך שכל הצרות והתלאות והיסורים שהש"ישולח על כל אדם לכל אחד כפי עונות הכל הוא רק לקרב ולא לרחק כי כונת הש"י הוא בודאי לטובה ולא לרעה ח"ו, וכשרז"ל שחייב אדם לומר בכל עת כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ע"כ עיקר העצה הוא דרך הנ"ל להרגיל עצמו בתודה והודאה להש"י שהוא בחי' שעשוע עוה"ב, להודות ולהלל להש"י על כל החסדים והנפלאות שעשה עמנו עד הנה והוציאו ומילט נפשו מכמה צרות ותלאות בגוף ונפש וממון, כמו שאורמים בשבת ויו"ט בנשמת אלו פינו מלא שירה וכו' אין אנו מספיקים להודות לך וכו' על אחת מאלף א"א ור"ר פעמים הטובות וכו' שעשית עם אבותינו ועמנו. וכן אומרים בכל יום ג"פ נודה לך וכו' על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'. כי על כל אדם שבעולם בודאי כבר עבדו כמה צרות וניצול מהם או שניצול מכמה צרות שראה שבאו על אחרים והוא ניצול מהם מעיקרא שלא באו עליו, וכשרזס"ל על פסוק עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם, אין בעל הנס מכיר בנסו וכו' שעל זה תיקנו לנו רז"ל לומר בכל יום על נסיך שבכל יום עמנו וכו' הנ"ל. וע"כ צריכיןלהודות ולהלל להש,י בלב שלם על כל זה. והעיקר הוא להודות ולהלל אותו ית' על עיקר החסד והטובה הנצחיית אשר הפליא חסדו הגדול עמנו והבדילנו מן התועים ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ואפי' כשיודע פחיתותו וגריעותו אעפ"כ הוא חסד נפלא שלא עשני גוי וגם בכ"א מישראל יש נוקודת טובות הרבה וכ"ש על פסוק אזמרה לאלקי בעודי וכו'. ובכל זה צריך להחיות את עצמו וליתן שבח והודי' בכל יום להש,י בשמחה על זה ובפרט בעת שעובר עליו ח"ו איזה צרה ויסורים וכו' ר"ל, שאז דייקא יזכור כל החסדים והטובות שעשה הש"י עמנו עד הנה כנ"ל, וגם בתוך הצרה בעצמה בודאי יש כמה הרחבות אם יסתכל עליהם בעין האמת וכנ"ל. ועל כל זה יתן תודה והודאה והלל להש"י ועי"ז יזכה להנצל מהצרה כי תיכף שיודה ויהלל להש,י וימשיך בחי' תודה הלכה כנ"ל, יאיר האמת וישלים הדיבור ויוכל לעסוק בתורה ותפלה שהם קוי האמת ולדבר דיבורי צדקה ותשובה וכו' ועי"ז יהי' נשלם הדיבור שעי"ז יהי' נמשך קדושת שבת ויתגלה שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' שעי"ז מתבטלין הצרות הבאים מהשינוים הרבים כנ"ל, וכל מה שמתבטלים השינוים שמהם הצרות יגדיל ההודאה יותר ויחדש הלכות יותר בחי' הליכות עולם, שיזכה למצוא ע"י ההלכות דרך והילוך להתקרב להש"י מכל מה שעובר עליו. וכל מה שנגדל התורדה הלכה יותר מתבטלים השינוים של הפעולות משתנות ונכללין באחדות הפשוט יותר שהוא בחי' ביטול הצרה כנ"ל, וכן חוזר חלילה עד שיצא מהצרה לגמרי וכנ"ל. וגם כי ע"י שמוצא הרחבה בתוך הצרה עצמה ועוסק להודות ולהלל להש"י על כל החסדים שכבר עשה עהש"י עמו מעודו ועל כל ההרחבות שמרחיב לו גם עתה, עי"ז דייקא יוכל להתפלל ולהתחנן להש"י ולשפוך שיחו לפניו לפרש כל שיחתו לפניו ית'. ולהתחנן מלפניו הלא כבר חסדך גדול עלי שהצלת נפשי משאול תחתי' להיות בכלל זרע ישראל עבדיך, חוס וחמול עלי גם עתה והוציאני מהצרה והיסורים והדחקות וכו'. וכ,ש דוד עזרתיט היית אל תטשני ואל תעזבני אלקי ישעי, שזה עיקר טענתו להש,י כי אם ח"ו אין לי שום זכות הלא כבר הגדלת חסדך עמי ועזרתי היית, גם עתהאל תטשני ואל תעזבני אלקי ישעי (ועיין בהלכות כלאי בהמה הלכה ד' על פי התורה הזאת שם מבואר ענין זה באריכות עיין שם). וזהו תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו, שדוד המלך צועק שהצרות שהם רחבות ועמוקות מאד כתהומות ממש מתגברים מאד וכשפרש"י שם צרה קוראה לחברתה וכו'. וכל משבריך וגליך שהם ריבוי התלאות וכו' עלי עברו עד שכמעט הי' אפס תקוה ח"ו, אך בזה אני מחי' עצמו ומצפה עדיין לישועה כי יומם יצוה ה' חסדו, כי אע"פ שרבו הצרות בפרט צרות הנפש שאנו כנזופים לפני אבינו שבשמים מריבוי קלקולינו וכו' אעפ"כ יומם יצוה ה' חסדו, ויומם פירושו בכל יום ויום כמו שפרש"י במ"א (יחזקאל סי' י"ב) היינו שבכל יום ויום הש"י מצוה עלינו חסדו כי הוא עושה עמנו נסים ונפלאות בכל יום ויום והן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שאנו מתקיימים בגלות מר כזה בגוף ונפש וממון ופרנסה וכו'. ועי"ז ובלילה שירה עמי שע"י החסדים והנפלאות שהש,י עושה עמנו בכל יום ויום עי"ז גם בלילה שירה עמי היינו גם בעת הצרה והחשך בעצמו שהוא בחי' לילה גם אז אני אומר שירה והודאה והלל להש"י על כל החסדים שכבר עשה עמנו ואשר גם עתה מרחיב לנו וכנ"ל, ועי"ז דייקא תפלה לאל חיי שאני יכול להתפלל להש"י וכנ"ל בבחי' מודה על העבר ומבקש להבא, שדייקא ע"י שמודים על העבר יכולים לבקש על להבא (וכמבואר בה' כ"ב הנ"ל באריכות כ"ז ע"ש):
* { margin: 0; padding: 0; box-sizing: border-box; }
אות יג וזה בחי' משארז"ל (ע"א פ"א) וז"ל והיינו דאמר רבא מ"ד אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להם שוע אמר הקב"ה כשאני דן את ישראל איני דן אותם כעכו"ם שכתוב בהם עוה עוה עוה אשמינה אבל ישראל אני פורע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה, ד"א אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באפשה אני מצרפו לחשבון גדול שנ' אם בפידו להם שוע, ד"א בשכר שמשועין לפני אני אושיע אותם, והיינו דא"ר מ"ד ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעוה"ב והמה דיברו עלי כזבים והיינו דאמר רב פפי משמי' דרבא מ"ד ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע, אמר הקב"ה אני אמרתי אייסרם ביסורים בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועותם לעוה"ב ואלי יחשבו רע עכ"ל הגמ'. והנה העתקתי לפניך כל מאמר הזה ובו תראה ותבין באר היטב כל דברינו הנ"ל שרז"ל מעוררים ומזרזים אותנו לילך בדרך הנ"ל שבארנו לבל יהי' האדם נדחה ח"ו מפני הצרות והתלאות והיסורים העוברים עליו ועל בני ביתו הן ייסורי הגוף הן ייסורי הפרנסה ח"ו, רק יביט בכל עת על ההרחבות שהש"י מרחבי עמו בכל עת אפי' בתוך הצרה בעצמה וכל היסורים ח"ו באים בחסד גדול מעט מעט כדי שיוכל לסובלם ועי"ז יזכה לעוה"ב אם לא יהי' שוטה וכו' להטעות א"ע לומר שאינו יכול לעבוד את הש"י מחמת הצרות והיסורין. כי אדרבא כל הצרות והיסורין בגוף וממון כולם באו לטובה גדולה כדי שדייקא עי"ז יזכה לעוה"ב כמבואר היטב בדברי רז"ל הקדושים האלו שביארו וגילו לנו שאין הקב"ה שולח על ישראל יסורים ומניעות שלא יוכלו לסובלם, לרחקם לגמרי ח"ו. כי כל היסורים הם רק כתרנגולין המנקרין באשפה, כי הוא פורע מהם מעט מעט ואינו דן אותם כעכו"ם ח"ו שנא' בהם עוה עוה עוה אשימנה וכו' וכנ"ל. ועתה תראה איך דברי רז"ל הנ"ל מקושרים ומהודקים היטב בחיבור נפלא והם דרך ועצה טובה והתחזקות נפלא שיתקרב האדם תמיד להש"י מכל מה שיעבור עליו בגוף וממון ונפש. כי יש מי שמטעה א"ע שאינו יכול להתקרב להש"י מריבוי היסורים והתלאות ודחקות הפרנסה שעובר עליו ועל בני ביתו, על זה מבואר בדבריהם הנ"ל שהיסורים הם בחסד גדול לקרב על ידם דייקא להש"י ולא לרחק עי"ז. כי הש"י אינו נפרע מישראל באופן שיחריבם לגמרי רק הוא נפרע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין באופן דייקא עי"ז יזכרו וישובו ויתקרבו להש"י ויזכו לעוה"ב, וכמ ושמבאר בעצמו בסוף דבריהם והיינו דאמר רבא מ"ד ואני אפדם והמה דברו עלי כזבים אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעוה"ב והמה דברו עלי כזבים, היינו כנ"ל שהש"י מסבב עם האדם שיש לו דחקות בממונו ופרנסתו והוא רק לטובה כדי לפדותו עי"ז מהגיהנם ומהשאול תחתיות שהי' מגיע לו לפי מעשיו כמו שיודע בנפשו ולא די בזה גם יזכה עי"ז להעו"ב. כי עיקר כוונת הש"י רק לטובה כדי שדייקא עי"ז יתקרב להש"י והמה דברו עלי כזבים שאומרים כזבים על הש"י כאלו הש"י מרחק אותם ואמרים הלא א"א לנו להתקרב להש"י מחמת דחקות הפרנסה אשר באמת הוא להיפך וכו'. וכן מבואר שם אח"כ והיינו דא"ר פפי משמי' דרבא מ"ד ואני יסרתי חזקתי זרקועותם שהיסורים בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועותם לעוה"ב, ואלי יחשבו רע שאומרים להיפך כאלו הש"י שולח להם היסורים לרעתם ח"ו לרחקם ח"ו. ואם יאמר האדם האמת הוא כן שהיסורים ודחקות הפרנסה בא בחסד וכוונתו ית' לטובה כדי להתקרב עי"ז דייקא להש"י כנ"ל, אבל אפע"כ קשה לי להתקרב כי כבר נתעתי מאד ואני רחוק מהתורה והמצות מאד ובמה אזכה את ארחי לשוב להש"י על זה משיב ואמר שם אח"כ ד"א אפי' אין ישראל עושין מצוה לפניאלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה אני מצרפו לחשבון גדול. הרי מבואר לנו תשובה הגונה על כל הנ"ל לומר כי אעפ"כ אם אתה הוא כמו שהוא גם אתה תוכל לשוב ממקומך שנלכדת בו ולחטוף טוב בכל יום ולזכות לחיי עוה"ב כי הלא אפי' אם אין ישראל עושין מצות אלא מעט כפיד של תרנגול שמנקרין באשפה הוא ג"כ הוא ג"כ מצרפן לחשבון גדול כנ"ל. ושים לבך היטב לדברי רז"ל הקדושים האלו עד היכן הם מחזיקין את כ"א וא' אפי' אם הוא כמו שהוא עדיין הוא יכול לחטוף תורה ומצות ולזכות לחלק טוב לעוה"ב כי אפי' כשאין עושין מצות כ"א כתרנגול המנקר באשפה וכו'. והבן המשל היטב להבין ממנו הנמשל (כ"ש להבין משל ומליצה וכו') שהמשילו הענין לתרנגול העומד באשפה וזבל וכו' ומנקר משם מעט דמעט מאכלו שהוא חלק מאלף מגרעין חטה או קטנית א'. ואפי' אם ישראל אין עושין מצות לפניו רק כמו זה התרנגול המנקר באשפה כנ"ל גם זה הוא ית' ברחמיו מצרף לחשבון גדול, והרי הודיע לך התנא עד היכן רחמיו ית' מגיעים וע"כ גם אתה יכול להתקרב אע"פ שנדמה לך שאתה עומד באשפה וזבל וכו' אעפ"כ גם משהם אתה יכול לנקר באשפה ולחטוף מעט מעט טוב כי גם זה יקר בעיניו ית' כנ"ל (וכל זה מבואר היטב ע"פ התורה אזמרה לאלהי בעודי וכו' שמבואר שם שאפי' אם גם מעט הטוב מעורב בפסולת אעפ"כ עכ"פ יש בו נקודה טובה וכו' היינו כנ"ל). ואם תטעון עוד ותאמר האמצת הוא כן שהש"י שולח היסורים ברחמים מעט מעט וגם מבקש מאתנו שעכ"פ נחטוף מצוות ומע"ט מעט מעט כתרנגול המנקר באשפה אבל מה אעשה כי נתרחקתי כ"כ עד שאיני יכול לקבל גם אלו היסורים ודחקות הפרנסה:
body {
הנך רואה שבמאמר זה כלולים כל דברינו הנ"ל שהאדם צריך להאמין ברחמי הש"י שבוודאי היסורים לטובה ולהשתדל למצוא בהם הרחבות הרבה כי באמת הש"י אינו נפרע רק מעט מעט ועי"ז יוכל לחטוף עכ"פ מעט מעט תורה ומצוות כתרנגול המנקר באשפה ועי"ז יוכל לצעוק ולזעוקר להש"י עד שהש"י יושיע אותו גם מזה ויזכה לצאת מהצרות לגמרי ולהתקרב להש"י בשלימות. כי בוודאי כונות הש"י בכל מה שעובר על האדם הכל לטובה גדולה כמ ושסיים שם אח"כ והיינו דא"ר מ"ד ואנכי אפדם וכו' וכנ"ל:
And through this, the achdus ha’pashut, may He be blessed, is revealed — that all the diverse activities flow from the One Who is Simple, may He be blessed, which is impossible to understand through human intellect, but only through emunah drawn through Shabbos, through drawing the holiness and joy of Shabbos into the six weekdays, etc. And this is the aspect of “an individual and a majority — the halachah follows the majority.” For when the many agree to the view of one — this is the aspect of diverse activities being included in the achdus ha’pashut. And this is very precious before Hashem, may He be blessed, etc. See there.
אות יד וזהו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' שהוכיחו הש"י על שאמר למה הרעות ע"י שיצאו דתן ואבירם נצבים לקראתו ואמרו לו ירא ה' עליכם וישפטו וכו'. כי באמת אם היו הכל שומעים לקול הצדיקים אמת לילך בדרך זה להאמין תמיד בהש"י שהכל לטובה וליתן שבח והודי' תמיד להש,י בין בטובו בין בעקו כ"ש בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגליות לגמרי וכבר היתה גאולה שלימה. אך עיקר עיכוב הגאולה בכלל ובפרט הוא ע"י ריבוי החולקים שהם בחי' דתן ואבירם שיצאו נצבים לקראת משה וכו'. כי באמת אע"פ כשמודים להש, ישעי"ז מתבטלים כל הצרות הנמשכין מהפעולות משתנות וכו' עד שמתבטל הצרה לגמרי וכו'. אעפ"כ את זה לעומת זה עשה האלהים ותיכף שמתחיל איזה צמיחת קרן ישועה אזי תיכף הס"א והמסטינים מתגרים ביותר ויותר לקטרגולהגביר הצרה ח"ו כמ ושני בני אדם הנלחמים זה עם זה שכשאחד רואה שחבירו מתגבר הוא מתגבר יותר וכו' וכמבואר בהתו' ויאמר בועז וכו' סי' ס"ה ובמ"א. ומזה באים כל הנפילות ר"ל וההתרחקות של כל בני אדם ובפרט של הכשרים שהתחילו להתקרב ונתרחקו ר"ל. וע"כ כשבא משה לגאולם ויאמן העם וכו' ויקדו וישתחוו שעי"ז התחילה הגאולה. אבל הס"א התגברה מאד והכביד לב פרעה עד שאמר מי ה' וכו' ואמר תכבד העבודה בכבידת עצום שלא ליתן להם תבן. וזה הי' נסיון לישראל להתחזק אז דייקא באמונה להאמין כי בודאי דבר ה' ע"י משה נאמן ביתו בודאי יקום לעולם כאשר באמת רוב הכשרים הלכו בזה. אבל נמצאו חולקים דתן ואבירם שהטעו רבים אחריהם עד שיצאו נצסבים לראת משה ואמרו ירא ה' וכו'. כאלו הם מקנאים קנאת ה' צבאות וטוענים בעד ישראל ומוסרים דין לשמים על משה רבינו שמוסר כל נפשות בעדם עד שאומרים ירא ה' עליכם וישפוט. ומריבוי מחלוקותם התגברו הפעולות משתנות להעלים ח"ו התגלות אחדות הפשוט שמשם כל הגאולה כנ"ל, והמחלוקת הרע שלהם התגבר כנ"ל עד אשר העושק יהולל חכם ואיבד לב מתנה שהוא לב משה כשרז"ל עד שמשה מעוצם צרתו אמר למה הרעותה לעם וכו'. כי משה טען למה זה שלחתני כי הלא זה דברי גם מקודם שלא רציתי לילך בשליטחות זה מחמת ריבוי החולקים וכו' וכנ"ל. והשיב לו הש"י שבודאי הוא יגמור את שלו ברחמיו הגדולים ובזכות אבות ובזכות אהרן והכשרים הנלוים אליו המאמינים במשה באמ תומבטלים שינוי דעת םשהם בחי' פעולות משתנות לדיעה אחת של משה שעי"ז נכללים באחדות הפשוט כנ"ל וע"י כל זה תהי' הגאולה בשלימות. וזה וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' היינו בחי' דעו כי ה' הוא האלהים המבואר בסוף התורה הנ"ל שפי' שם שכל הפעולות משתנות הנמשכים משפ אלהים, כולם כלולים בה' שהוא אחדות הפשוט ע"ש. וזהו וידבר אלהים אל משה ויאמר אלי אני ה' כי הכל אחד כי ה' הוא האלהים כי כל הפעולות משתנות כלולים באחדות הפשוט ובודאי יגמור את שלו לגואלם: כי פרעה אמר מי ה' כי לא האמין בשם ה' כי יניקתו הי' רק משם אלהים כמובא כי רצה להפריד ח"ו בין שם ה' לשם אלהים שזה עיקר הפירוד ח"ו. היינו כי רצה לכפור ולהפריד הפעולות משתנות מאחדות הפשוט מחמת שא"א להבין זאת בשכל כ"ש שם. אבל הש"י הכהו מכות גדולות והצילישראל מכולם והראה מופתים גדולים ונוראים שע"י כל זה ראה בעיניו שכל הפעולות משתנות הם מאחדות הפשוט עד שהוכרח להודות בעצמו ואמר ה' הצדיק:
font-family: 'EB Garamond', 'Georgia', serif;
אות טו וכן מתנהג עתה שכל מה שמתעורר איזה צמיחת קרן ישועה בכלליות או בפרטיות אזי תיכף מתגבר שכנגדו יותר ויותר כמו שני ב"א הנלחמים וכו' כנ"ל, ואם ירצה להתגבר עוד יותר מתגברים הם עוד יותר ויותר וכו' עד שנתעקם לב הרבה כאל א"א עכשיו ח"ו לשוב ולהתקרב להש"י. אבל סוף כל סוף יגמור הש"י את שלו יגאלנו גאולה שלימה ע"י זכות אבות וע"י כח הצדיקי אמת והכשרים הנלוים אליהם המאמינים בהאמת והולכים בדרך הנ"ל האמין שהכל לטובה ולתת שבח והודי' להש"י תמיד בשמחה ולהתחזק עי"ז להתפלל ולהתחנן להש"י וכנ"ל ועי"ז יושיענו הש" יויצילנו ויוציאנו מכל הצרות והדחקות וימהר לגאלינו גאולה שלימה שאין אחרי' גלות במהרה בימינו אכי"ר:
font-size: 18px;
אות טז וע"כ חובה עלינו לזכור יציאת מצרים בכל יום. כ"ש למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכן בהתחלת נתיתנת התורה התחיל אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכן ברוב המצות הזכיר יציאת מצרים. כיעתה כל ההתחלה שלנו לכנוס בעבודת ה' בכל יום ויום הוא ע"י יצי"מ כי עתה תהלה לאל יש לנו התחלה טובה מהיכן להתחיל מאחר שכבר גמר הש"י ישועתו ע"י משה והוציאנו ממצרים באותות נוראות שעל זה אנו נותנים שבח והודי' אלי ית' בכל יום ערב ובקר שזהו בחי' תודה הלכה שעי"ז מאיר האמת וכו' עד שנתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שע"י מתבטל כח הגלות של העכו"ם וכו' וכנ"ל עד שנזכה עי"ז לגאולה שלימה וכנ"ל. וע"כ מחויבים לזכור יציאת מצרים בכל יום ערב ובקר וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח כי כל התחלתינו עתה לצפות לישועה עדיין ולהתקרב להש"י הוא ע"י יצי"מ וכנ"ל. ומזה נלמד להבין גם בפרטיות הנסים והנפלאות שהש"י עושה עצמנו בכל דור עד שגם בפרטי פרטיות עושה הש,י נסים רבים עם כל אחד וא' בכל יום ויום שעל זה אנו מודים לו ית' בכל יום שזו בחי' תודה וכו' וכו' שעי"ז יכול כ"א להתקרב להש,י כנ"ל. וע"כ אומרים בכל יום קודם התפילה של יח אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית ששם מספרים ומודים לו ית' על הנסים של יציאת מצרים ועל הנסים ונפלאות שבכל דור ודור כ"ש עזרת אבותינו אתה וכו' מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור. כי עי"ז דייקא שמודים לו ית' על כל הנסים וכו' כנ"ל עי"ז דייקא יכולים לכנוס בתפילה להתפלל ולהתחנן לפניו ית' וכנ"ל. וע"כ בשבת מוסיפים נשמת שהוא שבח והודאה נפלאה כי עיקר כלליות הפעולות משתנות באחדות הפשוט הוא ע"י קדושת שבת קודש שזה זוכים ע"י הודאה כנ"ל ע"כ אומרים אז השבח וההודאה נפלאה שהוא נשמת כל חי תברך וכו':
line-height: 1.85;
אות יז וזה בחי' כל ספר תהלים שיסד דוד המע"ה שהוא בחי' משיח שעל ידו תהי' הגאולה שלימה שהוא חמשה ספרים כנגד חמשה חומשי תורה. כי עיקר קיום התורה הוא ע"י בחי' תהלים שהוא בחי' תודה הודאה שעי"ז מתקרבים להש"י ומקיימין התורה וכנ"ל. וע"כ סיים משה אשריך ישראל ובזה פתח דוד אשרי האיש כ"ש במ"ר פ' ויחי ופ' וזאת הברכה. כי משה יגע מאד עד שמצא ההתחלה כי הוא הי' הגואל הראשון שהי' קשה מאד למצוא הדרך הזה של תודה והודאה מחמת שעדיין לא היתה שום גאולה ומעת שהתחילו בני ישראל להיות לעם תיכף ירדו בגלות מצרים ע"כ באמת הי' קשה בעיניו השליחות מאד. אבל עכשיו שכבר הוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה והפליא חסדו עמנו כ"כ ת"ל יש לנו על מה להודות שעי"ז יכולין להתקרב להש"י כנ"ל. וע"כ סיים אשריך ישראל מ יכמוך עם נושע בה' וכו' להורות להם שצריכין תמיד לשבח ולהודות להש"י על נעימת גורלם ולומר בכל יום בשמחה אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו וכו'. ובמה שסיים משה פתח דוד ס' תהלים אשרי האיש וכו' ויסד כל מזמורי תהלים על זה להכניס בנו דרך זה להתחיל תמיד מבחי' תהלים להודות ולהלל להש"י על כל החסדים וכו' כנ"ל שעי"ז עיקר ההתקרבות להש"י שעי"ז תבא הגואלה וכנ"ל: וז"ש אדמו"ר ז"ל שתהלים מסוגל לתשובה דהיינו להתקרב להש"י ולתורתו הק' היינו כנ"ל שעיקר ההתקרבות ע"י תודה שזהו בחי' תהלים וכנ"ל: וע"כ משה סיים באשרי שהוא בחי' תודה שמודים על חלקינו ואומרים אשרינו וכו' כי משה לא הי' יכול להתחיל בזה מחמת שהוא הי' הגואל הראשון ולפניו לא קדמה גאולה וכנ"ל אך אחר שכבר גאל את ישראל ויגע כל ימיו עד שהכניס את התורה בישראל אז ביים באשרי להורות להם שילכו בדרך זה להודות על חלקם וכו' וכנ"ל וע"כ דוד שהי' אחר משה אמר אני אתחיל בזה במה שסיים משה כי עתה שכבר זכינו ליצי"מ ולמתן תורה ע"י משה עתה כל התחלתינו ע"י בח'י אשרי שהוא בחי' תודה וכנ"ל:
color: var(--primary-text);
וזה שארז"ל שדוד אמר כ"ב פעמים אשרי בתהלים כנגד מקיימי התורה שהואבכ"ב אותיות. היינו כנ"ל כי עיקר קיום התורה ע"י אשרי כנ"ל שצריך כ"א לומר כ"פ אשרי בכל יום לתת שמחה בלבו על חלקו שזכה להיות בכלל ישראל וכו' וכנ"ל. כי עיקר הוא שמחת התורה והמצות כמובא מזה הרבה בכתבי האריז"ל ובפרט בדברי אדמו"ר ז"ל וכן יסדו לבנו קדמוניות לומר ג"פ אשרי בכל יום וכן אומרים בכל יום בבקר אשרינו מה טוב חלקינו וכ' אשרינו וכו' וכן אומרים אחר התפילה ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו' וכן הרבה. וצריך כ"א לשום לב לזה לשמח עצמו בזה בכל נקודה ונקודה טובה שיש בו מקדושת ישראל וכו' כי זה חיינו כי עי"ז ההתקרבות להש"י וכנ"ל:
And this is the aspect of the great emphasis placed on the mitzvah of “you shall surely help” — that one should abandon the hatred in one’s heart toward one’s fellow and unload with him, as it is written: “When you see the donkey of one who hates you crouching beneath its burden, and you would hold back from helping him — you shall surely help with him,” and the Targum renders: “You shall abandon what is in your heart against him, and you shall unload with him.” And similarly our Sages of blessed memory said in the Gemara that this is the essential purpose of the mitzvah of perikah u’te’inah.
אות יח וזה בחי' מ"ש במ"ר שמות פ' כ"ג אז ישיר משה הה"ד נכון כסאך מאז אמר ר' ברכי' בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירהוכו' משל למלך שעשה מלחמה ונצח וכו' אלא כביכול עומד שנא' עמד וימודד ארץ אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך מאז נתיישבה מלכותך וכסאך, הוי נכון כסאך מאז באז ישיר עכ"ל. וכלל כוונות המדרש שקודם שישראל אמרו שירה הי' עש"י בבחי' עומד ולא הי' נכון כסאו עדיין שישב עליו היינו שעדיין לא נתיישבה מלכותו ולא נודע בעולמו עד אחר שאמרו שירה אז הכינו כסאו כביכול ואז השיבו אותו ית' כביכול על כסאו כי אז נתיישבה מלכותו ונודע בעולמו ואז מלכותו כביכול גדול ביותר בבחי' אגוסטוס. אבל בתחילה הי' רק בבחי' מלך כ"ש שם משל למלך שנצח מלחמה ועשו אות ואגוסטוס וכו' ע"ש. היינו ע"פ התורה הנ"ל שעיקר ההתקרבות להש"י הוא ע"י הודאה ושירות ותושבחות שעי"ז מאיר האמת ברבוע הדיבור עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שהוא מה שדרים שהם שנוי דעות שזה עיקר בחי' פעולות משתנות, מסכימים לדעה אחת אמתיית וכו' שעי"ז מתבטלין כל הצרות וכל הגליות וכו' כנ"ל וע"כ עיקר ידיעת אלקותו בעולם בשלימות שהוא בחי' התיישבות כסאו כביכול כנ"ל הוא ע"י שירה דייקא כי שירה הוא עיקר שלימות ההודאה שאומרים ההודאות בלב שלם בשיר ושמחה שזה זכו ישראל בקי"ס אחרי שכבר התחילה ישועתם שיצאו ממצרים וכבר אמרו הלל והודאה בפסח עד שזכו להפיל את מצרים לגרמי כי נתבטלו ריבוי השינויים של הפעולות משתנות ונתגלה אחדות הפשוט והאמינו בה' ובמשה עבדו. וכל מה שנתבטלו הגלות והצרות של המצרים עד שכל העכו"ם נתבטלו כי נפל עליהם אימתה ופחד כ"ש שמעו עמים ירגזון וכו' עי"ז נתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות ועי"ז נתגדל התודה והודאה יותר ויותר עד שאמרו שירה בלב שלם בחי' אז ישיר משה ואז דייקא נתיישבה מלכותו ית' בבחי' יושב על כסא מחמת שאז נתגלה ביותר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה עיקר כבוד מלכותו כ"ש שם. כי עיקר בנין כסאו כביכול הוא מהפעולות משתנות כשנקבצין יחד בדיעה אחד ונכללין באחדות הפשוט מזה נבנה כסאו כביכול שכלולה מגונין סגיאין כי העיקר הוא מה שרבים שיש בהם שנוי דעות כולם נכללין בדעה אחת אמתיות וכנ"ל כמו שהי' אז בשעת קי"ס כ"ש ויאמינו בה' ובמשה עבדו שכולם הסכימו לדיעה אחת ונכללו בה' ובמשה באמונה שלימה. וכל נשפות ישראל חצובים מכסא הכבוד וכשנכללים יחד בדיעה אחת בהאמונה הקדושה עי"ז נבנה ונגדל כסא כבודו ית' כי כל בנינהמנפשות ישראל החצובים משם ואז נתיישב מלכותו כמלך היוש על כסאו בבחי' ישיבה ולא בבחי' עמידה כי נודע בעולמו היטב ונתיישב בדעת ובלב כ"א וא' בבחי' ישיבה על כסא כנ"ל. וכ לזה זכו ע"י שירה שהוא שלימות ההודאה בלב שלם כנ"ל כי כל השירות כלולים מעשרהמיני נגינה שנ' בהם ס' תהלים שהם בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע כ,ש במ"א וזה בחי' שלימות רבוע הדיבור שהוא מרומז בפסוק לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז וכו' (ע' שם היטב בהתו' הנ"ל). איש דברים זה בחי' שיר פשוט, גם מתמול היינו היום ואתמול זה בחי' כפול. גם משלשם זה בחי' משולש. גם מאז דברך זה בחי' מרובע. כי הש"י טען עם משה ז' ימים כשרז"ל וכמו שפרש"י כי ג' גמין רבוים ואלו הז' ימים הם כנגד ג' קוי האמת שמא ירין ברבוע הדיבור שעי"ז יתגלה אחדות הפשוט וכו' שזה עיקר גמר תיקון הגאולה. אבל משה אמר ביום הז' לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו' ואע"פ שהש"י אמר לו מי שם פה לאדם וכו' השיב שלח נא ביד תשלח כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד וכו' כשרז"ל היינו שאמר שעדיין לא זכה לגמר תיקון שלימות הדיבור שהוא בחי' מלכות פה שמרומז בפ' גם מאז שהוא בחי' נכון כסאך מאז כמובא שם זה הפסוק לענין זה כי זה הגמר של תיקון רבוע הדיבור יהי רק ע"י משיח שיזכה להמלוכה דקדושה. אבל הש"י גזר על משה שאעפ"כ הוא מוכרח לילך כי ההכרח שיתחיל הגאולה הראשונה כדי שיזכה לתודה הודאה כדי לגלות אחדות הפשוט וכו' עד שסוף כל סוף יהי' גמר הגאולה האחרונה עי"ז בבחינת כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות וכמבואר לעיל. ואז כשגמר משה הגאולה הראשונה ונפלו ומתו מצרים על שפת הים ויאמינו בה' וכו' אז ראה משה שדבר אלקינו יקום לעולם וע"כ אז ישיר משה שהמשיך השירה משיר שלעתיד כי יו"ד ע"ש העתיד וכשרז"ל מכאן שעתיד משה לשיר היינו שהמשיך שירה משיר של עתיד שהוא בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא בחי' רבוע הדיבור, שלעתיד יהי' כל זה בתכלית השלימות ועתה המשיך השירה משם ועי"ז נתגלה ביותר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה נתגלה ע"י רבוע הדיבור כי השירה שהוא שיר פשוט כפול משולש מרובע נמשך משם כנ"ל וע"כ אז הוכן כסאו ונתיישב מלכותו בבחי' נכון כסאך מאז כנ"ל, וע"כ סיים השירה שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת וכו' וכו' תפול עליהם אימתה ופחד בגודל זרועך ידמו כאבן וכו' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וכו'. כי עיקר התיקון הוא בבחי' הביהמ"ק שהו אבחי' כסא הכבדו כ"ש כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו כי שם כל הברכות וההודאות וכל השירות ותושבחות שמנצחים הלוים בשיר על הדוכן ושם כל ההלכות כ"ש כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת ועלית וכו'. ושם מתקבצים כל נפשות ישראל ביחד ונכללין באחדות הפשוט כ,ש ששם עלו שבטים וכו' להודות לשם ה' וכו'. וכל זה זוכין על ידי תוקף הנסים של יצ"מ וקי"ס שעי"ז נתבטלו כל המצריים וכל הע' עכו"ם כי כולם נבהלו ונפחדו אילי מואב ואלופי אדום וכל יושבי כנען שהם עיקר פגם השינוים של הפעולות משתנות, שמתוקף הנסים הוכרחו כולם להודות על האמת שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט וזהו בחי' בגודל זרועך ידמו כאבן שנדמו ונתבטלו בבחי' ביטול הפעולות משתנות באחדות הפשוט. וזהו ידמו כאבן אבן זה בחי' אב ובן כחדא היינו בחי' כלליות נפשות ישראל שהם בחי' בנים למקום שנכללו באביהם שבשמים באחדותו הפשוט ואז מגודל תוקף הנסים והנפלאות הנוראות אז גם כל העמים נפל עליהם אימתה ופחד עד שנדמו ונתביטלו כמו אבן כמו ישראל שנכללו באחדותו אז בבחי' אב ובן כחדא כמ וכן נתבטלו ריבוי השינוים שלהם והוכרחו להודות על האמת וזהו בחי' ידמו כאבן וכנ"ל. וע"כ נסמך לזה תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וכו' היינו בנין ביהמ"ק ששם עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' שהוא בחי' יושב על כסא כבודו כי הביהמ"ק בחי' כסא הכבוד וכו' כנ"ל וזהו מכון לשבתך לשבתך דייקא בחי' יושב על כסא וכו' וכנ"ל וכן אמר שלמה מכון לשבתך עולמים וכנ"ל: וזהו ה' ימלוך לעולם ועד כי עי"ז עיקר התגלות מלכותו לעולם ועד שנתיישב מלכותו על כסא כביכול ונודע בעולמו וכנ"ל וע"כ כופלין הפסוק ה' ימלוך לעולם ועד כשאומרים שירת הים בכל יםו היינו בחי' מלך ואגוסטוס הנ"ל שזה עיקר בחי' ישיבתו על כסאו כשנגדל מלכותו יותר ויותר בבחי' אגוסטוס כמבואר שם במדרש הנ"ל ע"ש היטב:
background-color: var(--bg-cream);
אות יט וזה בחי' מה שמתחילין בר"ה המלך יושב על כסא רם ונשא כי אז עיקר התיישבות מלכותו על כסא כביכול כי בר"ה נברא העולם שבראו הש"י בפעולות משתנות הרבה מאד. וזה כל עבודתינו בר"ה לגלות לכל באי עולם שהשי"ת ברא העולם שכל הפעולות משונות נמשכין מאחדותו הפשוט ית' וע"כ עוסקין אז בר"ה בריבוי ההודאות ושירות ותושבחות כמו שיסדו לנו קדמונינו בהפיוטים הרבים שכולם הודאות ושירות נפלאות כמו אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ וכו' מלך עליון וכו' וכו'. כי על ידי הודאות נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות כנ"ל שעי"ז עיקר תיקון בחי' כסא כבוד לישב עליו כביכול כנ"ל וע"כ מתחילין ? המלך יושב על כסא ואומרים בלא הי' דיינו להורות כיאז עיקר התחלת ישיבתו על כסא וכו' כי בכל השנה אומרים המלך היושב שיש מכבר היינו מר"ה שאז כביכול הושיבו אות ישראל על כסאו. וע"כ בר"ה אומרים המלך יושב וכו' כי עתה בר"ה שאז מגלין ישראל שברא היום את העולם והמשיך כל הפעולות משונות מאחדותו הפשוט וכנ"ל ע"כ עתה הוא יושב על כסא וכו' וכנ"ל: וע"כ ברכת מלכיות זכרונות ושופרות שמוסיפין בר"ה מתחילין בשבח עלינו כי זה עיקר ר"ה להודות להלל לשבח לאדון הכל וכו' שלא עשנו כגויי הארצות וכו' שזהו בחי' אשרינו הנ"ל שעי"ז עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' כנ"ל שזהו עיקר קדושת ר"ה וכנ"ל: וע"כ בשבח זה של עלינו כבשו יריחו ונכנסו לא"י כשרז"ל כי עיקר כניסתם לא"י הוא לבנות הביהמ"ק ששם עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' שזה זוכין ע"י תודה הודאה שאנו מודים ומשבחים לו ית' על נעימת גורלניו וכו' שזה בחי' השבח הנפלא של עלינו לשבח וכו' וכנ"ל:
text-align: justify;
אות כ וע"כ אומרים עלינו בכל יום אחר התפלה כי בחי' תודה הודאה הנ"ל שהוא בחינת אשרינו ועלינו וכו' שאומרים ג"פ בכל יום מזה ההתחלה וזה הסוף והתכלית וכמבואר ליעל שנעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בוסופו שכל מה שמשבחים ומודים אותו ית' יותר על אשר בחר בנו מכל העמים וכו' כמו כן נשלם הדיבור יותר ומתגלה אחדותו הפשוט יותר וכו' וכל מה שמתגלה יותר נתגדל ההודאה יותר כיעל ידי התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות נמתבטלין הגליות והצרות יותר וכו' וכן חוזר חלילה לטובה וכנ"ל. וע"כ אנו אומרים אשרינו וכו' וכמה שירות ותושבחות והודאות קודם התפלה וכן אח"כ אומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו' עד שמסיימין בעלינו לשבח שהוא שבח נפלא ונורא על שזכינו לקדושת ישראל כי נעוץ סופו בתחלתו וכו' כנ"ל כי תודה והודאה הוא כל עבודתינו בעוה"ז והוא תכליתינו לעוה"ב כי זה עיקר שעשוע עוה"ב כ"ש בתחלת הספר הנ"ל וע"כ סמוך לעלינו אומרים כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהואבן עוה"ב ואח"כ אומרים עלינו לשבח שהוא בחי' תודה הנ"ל כי תודה והלכות הם בחי' אחת בחי' שעשוע עוה"ב כנ"ל. וזה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שעל ידי תהלות ישראל בחינת תודה הודאה על ידי זה הוא יתב' בבחינת יושב וכנ"ל:
max-width: 820px;
אות כא וזה שאומרים קודם השופר מזמור כל העמים תקעו כף וכו' כי ה' עליון נורא מלך גדול וכו' מלך גדול דייקא בחי' אגוסטוס הנ"ל. וזה ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו שכל העמםי ולאומים שהם עיקר הפעולות משתנות כולם יהיו נכנעים ומתבטלים אלינו שאנו נכללים בו ית' שזהו בחי' כלליות כל הפעולות משתנות הרחוקים מאד מאד באחדות הפשוט שזה עיקר נוראות גדולות מלכותו וכבודו ית' בחי' מלך גדול וכו' כנ"ל. וזהו יבחר לנו את נחלתינו היינו ביהמ"ק ששם עיקר ההתגלות הזה כנ"ל וזהו עלה אלקים בתרועה וכו' זמרו אלקים זמרו וכו' היינו בחי' כל העשרה מיני נגינה שנמשכין ע"י השופר בבחי' הטיבו נגן בתרועה כ,ש במ"א וכו' וזהו מלך אלקים על גוים אלקים ישב על כסא קדשו, ישב דיקא וכנ"ל וכן מסיים אח"כ נדיבי עמים נאספו וכו' שהם הגרים כשרז"ל שכל זה בחי' כלליות פעולות משתנות באחדות הפשוט כנ"ל שעי"ז אלקים ישב על כסא קדשו בחי' יושב על כסא וכנ"ל:
margin: 0 auto;
אות כב וזה שאומרים בשבת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כי עיקר התגלות אחדות הפשוט וכו' הוא בשבת וכנ"ל שזה בחי' ישיבתו על כסא כביכול וכנ"ל. וזה בחי' קוב"ה אחד לעילא לא יתיב על כורסייא דיקרי' עד דאתעבידת ברזא דאחד כו'ו וכל המאמר הקדוש הזה שאומרים אותו בכניסת שבת ע"ש היטב ותבין רמזים נפלאים ע"פ כל המבואר לעיל כי כשנתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות למטה עי"ז נתגלה אחדותו הפשוט למטה זה בחי' דאתעבידת ברזא דאחד שבחי' השכינה דהיינו שכינת אלקותו בדרי מטה מתייחדת בתכלית היחוד ע"י התיקון הנ"ל שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שבזה העולם דייקא ועי"ז מתתקנת בחי' כסא כבודו לישב עליו כנ"ל כי עי"ז נתגלה אחדותו הפשוט למעלה שאז דיקא מתיישבת מלכותו ונודע בעולמו שזה בחי' תיקון כסאו כנ"ל. וע"כ קוב"ה לא יתיב על כורסייא דיקרי' לעילא עד דאתעבידת ברזא דאחד דהיינו שכל הפעולות משתנות נכללין באחדות הפשוט וכו' וכנ"ל וכן כל המאמר מדבר מזה כי זהו רזא דשבתא וכו' דהא אתאחדת כורסייא יקירא קדישא ברזא דאחד ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא וכו' ע"ש היטב והבן:
padding: 30px 25px 60px;
נחלות (הלכה א)
For all the suffering that a person has from the heaviness of burdens — all of it derives from a blemish of the aspect mentioned above, namely, that one did not merit to properly connect all the diverse activities to the achdus ha’pashut, because one did not draw the holiness of Shabbos into the six weekdays, as mentioned above. For all the suffering that a person has, G–d forbid, in body, soul, and money, may the Merciful One save us — all of them are the aspect of burdens. For suffering is against one’s will, and they are like a heavy burden upon him. And all of them come from the aspect of diverse activities when one does not endeavor to reveal and illuminate within them the aspect of the achdus ha’pashut. Then the multiplicity of changes intensifies and things do not proceed in the proper order fitting for them from their root, and from there come all the heaviness of burdens and all the suffering, G–d forbid.
אות כג וזה בחי' סדר נחלות שעיקר הירושה שייך לבן ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת וכו'. וכבר מבואר מזה לעיל (באות ד) שמצות ירושה לבנים הוא מחמת שהולדת הבנים הוא בחי' אחת עם הולדת הלכות שנמשך ע"י תומכי אורייתא שמחזקיים בממונם את הצדיקי אמת שמולידים הלכות עי"ז ע"ש היטב. וע"כ בן קודם לבת כי הבת נגד הבן הוא בבחי' פעולות משתנות כי כל מה שהבריאה רחוקה ממנו ית' יותר הוא בבחי' פעולה משונה יותר וכמבואר לעיל מזה לענין גרים ע"ש. כי נפשות בני ישראל כולם הם בבחי' אחדות הפשוט כנ"ל כי הם חלק אלוה ממעל וכלולין בו ית'. וע"כ כל הע' נפשות בית יעקב כולם נקראים נפש א' וכנ"ל. אבל האשה נגד האיש היא בבחי' פעולות משתנות כי היא נלקחה ממנו ובריאתה בשינוי גדול מהאיש, כי איש ואשה הם שינויים מופלגים מאד ואעפ"כ בשרשם הם בתכלית האחדות כמובא בכתבי האריז"ל ומובא בדברי אדמו"ר ז"ל שבשורשי הנשמות יוצא נשמת האיש ובת זוגו ביחד כי בשרשם הם נשמה אחת רק למטה נתחלקים. וע"כ ע"י חיבור אשי ואשה בקדושה ע"פ התורה עי"ז עיקר כלליות פעולות משתנות באחדות הפשוט. אך מחמת שכל התגברות הסט"א הוא בהפעולות משתנות ששם אחיזתם והם מתגרים להפריד ח"ו התגלות אחדות הפשוט מהפעולות משתנות. כי עיקר כח הסט"א הוא בבחי' כפירות כי הס,מ נקרא אל אחר כפירות וכו' וכמבואר במ"א ע"כ הם אורבים שם מאד בענין החיבור הנ"ל וע"כ שם כל עיקר המלחמה של האדם כידוע. ועיקר התיקון ע"י הולדת הבנים ע"פ התורהכי ע"י כל הבנים שמולידים נתגלה ביותר בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות כי הבנים שמולידים הם בעצמם בבחי' תודה הלכה כנ"ל. שעי"ז כל ההתגלות של אחדות הפשוט וכו' כנ"ל כי כל מה שמתרבין בני ישראל וכולם מסכימים לדעת אחת ומאמינים באחדותו ית' עי"ז מתגדל ביותר כבודו ית'. כי עיקר כבודו ית' כשמתגלה אחדותו הפשוט מתוך הרבה פעולות משונות וכל מה שמתרבין ביותר הפעולות משונות ואעפ"כ הם נכללים יחד באחדותו עי"ז מתגלה כבודו ית' יותר ויותר כי זה יקר מאד אצללו ית' וכנ"ל:
.main-title {
וזהו גודל המצוה להוליד בנים כדי שיתרבו ישראל מדור לדור וכולם יסכימו לדעת א' להאמין באחדותו הפשוט ית'. כי עיקר שינוי הפעולות הוא שינוי הדיעות כי אע"פ שהעולם מלא שינויים רבים לאין מספר וכנ"ל אעפ"כ עיקר הוא עוצם נפלאות השינויים שבין בני אדם שאין אחד דומה לחבירו בפרצופו ובתנועותיו. והעיקר הוא השינוי דיעות שבין בני אדם שבזה רואין ביותר פלאות הבורא ית'. כי זה כלל שאין הקב"ה עושה שני פעמים דבר אחד וע"כ אין שום בריה דומה לחבירתה ואין שום אדם דומה לחבירו בדמותו ובפרט בדיעותיו וכן אי שום דור דומה לחבירו ואפי' אב ובן אין דיעותם שוות ויש ביניהם שינויים רבים כנראה בחוש כי אע"פ שבכמה דברים הם שווים אעפ"כ יש ביניהם שינויים רבים בדעותיהם. ומיום בריאת העולם עד הסוף לא היו שני בני אדם דומים לגמרי לא בדור א' ולא בשני דורות נמצא כל מה שנולד איזה הולדה הוא בחי' פעולה משונה. וכשכל אלו ההולדות שבכל הדורות מסכימים לדעת אחד ואומרים שמע ישראל ה' וכו' ומאמינים באחדות הפשוט זה עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות הרבה מאד שזה יקר בעיניו ית' מאד. וע"כ מצוה גדולה להוליד בנים שיתרבו בני ישראל ביותר וכולם נכללים באחדותו ית' שעי"ז מתגדל כבודו ית' ביותר ע"י שהרבה פעולות משתנות המשתנים בשינויים רבים משונים מדור לדור כנ"ל וכולם נכללים באחדותו ית' שזה יקר בעיניו ית' מאד כנ"ל. ועתה מבואר היטב מה שכתב בתחילת התו' שחיבר בחי' תודה הלכה עם הולדה כיהכל בחי' אחת כנ"ל כיע"י תודה הלכה מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בעצמו בחי' הולדת הבנים כנ"ל: וע"כ בן קודם לבת כי עיקר כלליות הפעולות משתנות באחדות הפשוט הוא ע"י הבן זכר שהוא סמוך ביותר לאחדות הפשוט כנ"ל ועל ידו עולה האשה עמו ונכללת שם בבחי' אשה עולה עמו שזה עיקר תכלית החיבור בקדושה בשבי להולדת ישראל שהעיקר כדי שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכנ"ל, אבל הכל ע"י האיש כנ"ל וע"כ הוא קודם לירושה וכנ"ל:
For all suffering, G–d forbid, is the aspect of machlokes [strife/conflict], for it derives from the conflict of the elements with one another. And it is against the person’s will, for the person wants things to be thus, according to his will, that they should proceed in orderly fashion, but they stand against him and dispute with him and proceed not according to his will. And the greater the change against his will, the greater the suffering, G–d forbid. And all this derives from the blemish of the aspect mentioned above — that one did not endeavor to draw the joy and rest of Shabbos into the weekdays, and did not draw the revelation of the achdus ha’pashut from within the diverse activities.
אות כד ואם אין לו בת חוזרת הנחלה למעלה לבית אביו. זה בחי' חזרת הדמים שעולים למעלה בשעת הצרה ח"ו, וכשזוכין לצאת מהצרה שזהו בחי' תודה להכה בחי' הולדה אז חוזרים הדמים שהם בחי' ממון והולכים כסדר בתוך הרגלין וכו' כ"ש שם, אבל כשאינו זוכה להולדה ח"ו זה בחי' שעדיין נפשו בבחי' צרה ר"ל שאז הדמים עולין למעלה. וע"כ באמת ארז"ל כל שאינו מניח בן לירושו הקב"ה מתמלא עליו עברה בחי' כאשה עוברה, כי כשאינו מולין בן ליורשו נשארו הדמים למעלה שזה בחי' עיבור בלא הולדה ח"ו שמשם כל הצרות ר"ל. וע"כ מקבלין בית אביו הנחלה וממון הירושה כי הם צריכין לתקן אותו ע"כ שמקבלין הממון שתקונו ע"י בחי' תמכי אורייתא וכו' כנ"ל. וע"כ האב קודם לכל יוצאי יריכו כי בתחילה צריכין לחזור אל האב שמשם שורש הנחלה והדמים וכו'. וע"כ טענו בנות צלפחד אם אין אנו חשובות זרע תתייבם אמנו כי זה בחי' יבום וחליצה. וזה בחי' היבום של יהודה על פגם ער ואונן שהשחיתו דרכם וכו'. כי עיקר התיקון ע"י הולדת הבנים להכניס הנשמות בתוך גופים דייקא כיאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כ"ש ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום ה' ואני זאת בריתי אותם וכו' שהוא ר"ת גוף בניו כ"ש בכוונות ע"ש. כי דייקא כשהנשמות שהם חלק אלוה ממעל בחי' אחדות הפשוט כשהם נמשכים לתוך גופים גשמיים שהם בחי' פעולות משונות מאד שבגוף א' יש כמה אברים וכחות וחושים וד' יסודות ושינויים רבים לאין מספר וכ"ש בין גוף לגוף. כשכל אלו הגופים מבטלים עצמם לגבי הנשמה ואומרים כולם בלב אחד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונכללים באחדותו הפשוט ית' זה עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה יקר מאד אצלו ית'. וע"כ כשהנפש והרוח וכו' בא לזה העולם ואינו מתלבש בגוף ח"ו הוא פגם גדול ועצום מאד ר"ל. כי תיכף כשהנפש בא לזה העולם שהוא מרובה בקליפות כידוע אזי הם נאחזין בה מאד וממשיכין אותה לתוך ריבוי השינויים דס"א הנאחזין בהפעולות משתנות של זה עולם ואינ יכולה לעלות להכלל באחדות הפשוט. כי מזה העולם א"א להנפש שתעלה ותוכלל באחדות הפשוט כ"א דייקא כשהיא באה בתוך גוף גשמי שאז נמשכה לתכלית הפעולות משתנות ואז דייקא תוכל להתרומם להכלל משם דייקא באחדות הפשוט. כי בשביל זה ברא הש"י את האדם עם כל העולם התלוי בו בגופים גשמיים כדי שדייקא מתכלית הגשמיים הרחוקים מאד מאד ממנו ית' משם דייקא יוכללו באחדותו ית' שה עיקר כבודו וכנ"ל:
text-align: center;
אות כה וע"כ המלאכים קטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו. וכן קיטרגו על נתינת התורה לישראל בזה העולם הגשמי כי אמרו אשר תנה הודך על השמים. כי בודאי גם כל המלאכים הם בבחי' פעולות משתנות נגדו ית' כי הוא ית' למעלה מכל הררוחניות ומרומם ומנושא מכל המלאכים. ע"כ סברו שגם על ידם יתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שה עיקר תכלית בריאת האדם ונתינת התורה. אבל הש"י גער בהם ולא רצה לשמוע להם וברא את האדם בגוף גשמי דייקא ונתן לנו את התורה בזה העולם הגשמידייקא. כי עיקר התגלות אחדות הפשוט הוא מתוך פעולות משתנות מאד הרחוקים ביותר שהם בני אדם המלובשים בגוף גשמי דייקא וכנ"ל. וזהו גודל חומר העון של השחתת זרע לבטלה ח"ו כי אז נבראין רוחין וכו' באל גוף מחמת שלא נמשכה הטיפה להאשה יראת ה' שיתהוה ממנה בחי' הולדה שעי"ז דייקא נמשך בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל אבל כשאין הטפה באה בתוך גוף ח"ו נעשין ממנה רוחין וכו' ח"ו שמשם קשה מאד שיתגלה אחדות הפשוט וכנ"ל. וע"כ עיקר התיקון לזה הוא ע"י ק"ש שעל המטה שהוא בחי' התגלות אחדות הפשוט ע"י שאומרים שמע ישראל ועיקר התיקון כשזוכין לומר בכוונה כ"כ עד שעושין גופין להטפות וכו' כמבואר בכוונות. וע"כ באמת עיקר התיקון ע"י הצדיקי אמת כשזוכין להתרקרב להם וכו'. אבל עכ"פ מובן בכוונות שא"א לתקנם כ"א ע"י שמכניסים אותם לתוך בחי' גופים ע"ש היינו כנ"ל. וזה בחי' עשרה קפיטל תהלים שתיקן אדמו"ר ז"ל לאומרם בשביל תיקון זה כי הם בחי' יוד מיני נגינה בחחי' שיר פשוט וכו' הנ"ל שעי"זעיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שעי"ז עיקר התיקון וכנ"ל:
font-family: 'Cormorant Garamond', serif;
אות כו וזה בחי' אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, לדור ודור דייקא כי כבא מבואר למעלה שעיקר תיקון כסאו לישב עליו הוא ע"י תודה הלכה שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט וכו' כנ"ל וע"כ דייקא ע"י ריבוי הדורות מתקנין ומכינין לו כסאו לישב בבחי' כסאך לדור ודור דייקא. כי דייקא ע"י הולדת הדורות מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' וכנ"ל:
font-size: 28px;
אות כז וזה בחי' כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שנשבע הקב,ה שאי ןשמו וכסאו שלךם עד שימחה זכר עמלק. כי עמלק הוא בחי' כופר כמובא במ"א שמתגבר תמיד בכפירות ובלבולי אמונה ולוחם נגד הצדיקים אמתיים והכשרים העוסקים לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה נעשה ע"י ריבוי הדורות כנ"ל בבחי' ועד דור ודור אמונתו שמסיים בזה מזמור לתודה שמדבר מכל זה כמבואר בהתרוה הנ"ל שעי"ז עיקר הכנת כסאו וכו' כנ"ל. וע"כ עמלק שפוגם בכל זה אין שמו ית' וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק כי עיקר תיטקון הכסא בשלימות הוא ע"י התגלות אחדות הפשוט וכו' שנמשך ע"י ריבוי הדורות בבחי' כסאך לדור ודור. ועמלק שפוגם בכל זה ע"כ מלחמה לה' בעמלק מדר דר דייקא וזהו כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שאין כסאו כביכול שלם עד שינצח מלחמתו בעמלק בכל דור ודור שאז יתקיים וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו שיהי' השם שלם וכסאו שלם כשפרש"י כי יושלם כסאו ע"י הכשרים שבכל הדורות בבחי' כסאך לדור ודור וכנ"ל:
font-weight: 600;
אות כח והמשכיל החפץ באמת יכול להבין בלבו ע"פ דברינו עוצם המלחמה שבכל דור ודור ובפרטיות מה שנעשה עמו באותו הדור שהוא בתוכו. כי עיקר המלחמה עם כ"א וא' בפרטיות שמתגברין שטיפת הדמםי שמהם כל הצרות בגוף ונפש וממון. כי עיקר הצרות הם ההתגברות התאוות ומדות רעות שממררין חיי האדם ומביאין אותו למה שמביאין ח"ו ומשם כל היסורים בגוף וממון ובנים וכו' ח"ו. ובשעת התגברות הצרות אין יודעין כלל מה לעשות והדמים שוטפין על הלב כמו מי שמבקש עצה ותחבולה איך לצאת מהצרה וכ"ש בתחילת התורה הנ"ל. ואח"כ הש"י ברחמיו מוציאו מהצרה כי הש"י עושה נסים ונפלאות נגלים ונסתרים עם כל אדם בכל יום ויום וכנ"ל וכ"ש צופה רשה לצדיק וכו' וכשרז"ל כל ים וכו' ולולא הקב"ה עוזרו וכו' כי ה' לא יעזבנו בידו וכ"ש מציל עני מחזק ממנו וכו'. וכל הישועות והנסים כולם בכח הצדיק אמת שמכניסים בנו לצעוק ולהרים עיניו בכל פעם להש"י שזהו עיקר כבודו ית' כ"ש וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. אבל אע"פ שהש"י עושה עמנו חסדים רבים ונסים ונפלאות בכל יום ובכל עת בכל דור ודור וע"כ כ"א בפרטיות. אעפ"כ הס"א בחי' עמלק חותר תמיד להלשיןולקטרג ולהסית ולהתגרות עם כ"א וא' כי הוא השטן הוא המסית הוא המקטרג כשרז"ל יורד ומסית וכו' וכ"ש בזוה"ק בענין מלחמת עמלק קרבא לעילא ולתתא היינו כנ"ל והבן. וע"כ צריכין לילך מאד מאד עם העצות הנ"ללהסתכל בכל פעם על עוצם ההרחבות והישועות והנפלאות שכבר עשה עמנו וכו' כנ"ל ולמצורא הרחבות גם בתוך הצרות בעצמם כנ"ל ועי"ז יהיה רגיל תמיד ליתן שבח והודי' אליו ית' על כל אשר עד כה עזרנו בנפלאותיו העצומים וכ"ש הקיצתי ועודי עמך וכשפרש,י באתי עד קץ כל הדורות יעידו עמך היינו שגם עתה באחרית הימים האלה שהואבחי' קץ כל הדורות ? עתה ועודי עמך שעדיין יש בנו בכ"א וא' בחי' עוד מעט ואין רשע וכו' שזהו בחי' אזמרה לאלהי בעודי וכו' שצריכין לילך בזה מאד כאשר הזהירנו הוא ז"ל. והעיקר להודות ולהלל להש"י על זה תמיד וביותר בעת הצרה ח"ו שאז דייקא יתגבר לתת לב להסתכל על נפלאות הישועות האמתיות ונצחיות שכבר עשה הש"י עמו וכו'. וע"י בחי' תודה הלכה וכו' עי"ז יזכה שיאיר האמת וכו' עד שימשיך בח'י התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שעי"ז מתבטל הצרה ועי"ז יתגלה בחי' התודה וכו' כנ"ל וכן חוזר חלילה לטובה וכו' כנ,ל. ואם שכנגדו בחי' עמלק יחזור ויתגבר הבחירה בידו לחזור ולהגבר ע"י כל הנ"ל ותיכף שישים לב לזה יעזרו הש"י בזה מאד כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. וכן בכל פעם עד שיזכה ברחמיו ית' ובכח הצדקי אמ תלנצח המלחמה ואז יזכה לתודה בשלימות שזה עיקר שעשוע עוה"ב אשרי לו ויקוים בו אשרי אד םעוז לו בך וכו' כי צריכן עזו תוהתחזקות עצום ועקשנות גדול בלי שיעור כל מי שחפץ להתקרב להש"י ועיקר ההתחזקות ע"י כל הנ"ל והבן היטב היטב:
color: var(--accent-gold);
אות כט ובענין יבום וחליצה שהזכרנו למעלה לא בארנו היטב כי אין כאן מקומו. וזהו וחלצה נעלו מעל רגלו כי שם מקושר נפש המת כמובא כי עיקר הפגם ברגלין ששם צריכין הדמים לילך כסדר כשזוכין להולדה. וזה שלא זכה להשאיר זרע פגם בזה וע"כ וחלצה נעלו מעל רגלו דייקא. וע"כ נקראים ההלכות הליכות עולם כי עיקר שלימות ההלכה שיזכה על ידה לילך בה להתקרב על ידה להש"י לעבודתו בחי' הליכות עולם שיזכה לישאר על עמדו בקדושה לעולם ועד. כי העולם בכללו נקרא בחי' רגלין נגדו ית' כ"ש והארץ הדום רגלי, והאשה והממון ששם עיקר התגברות הפעולות משתנות נקראים רגליו כ"ש במ"א. וזה השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי וכו' כי עיקר תיקון כסאו בשמים הוא דייקא ע"י הארץ הדם רגלי ע"י שהרגלין שהם המדריגות התחתונות מאד ששם עיקר ריבוי הפעולות משתנו תכשהם נכללים באחדותו ית' בבחינת ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה שדייקא כשיודעין שמלכותו בכל משלה וכל הפעולות משתנות ממנו ית' אז דייקא בשמים הכין כסאו כנ"ל. וזהו בחי' המשכן וביהמ"ק בחי' רוממו ה' אלקינו והשתחוו להדם רגליו וכו'. וזהו בחי' מ"ש בכתבים שעיקר גמר התיקון יהי' כשיתקיים ועמדו רגליו ביםו ההוא וכו' בחי' עד דמטי רגלין ברגלין היינו כנ"ל, וע"כ עיקר התיקון ע"י כל הנ"ל שהוא בחי' תודה הלכה בחי' הליכות עולם בחי' תקון הרגלין וכנ"ל:
letter-spacing: 1.5px;
אפטרופוס (הלכה א) אות ל וזה בח'י משארז"ל במשנה אפטרופוס שמינהו אבי יתומים לא ישבע מינהו ב"ד ישבע. כי כבר מבואר ענין הירושה ששייך לבנים כי הולדת הבנים נמשך ע"י ממון דקדושה של התומכי אורייתא שמשם כל הממון שבעולם וכנ"ל. כי עיקר החיוב להשאיר בנים הוא רק בשביל זהכדי שהבנים שנולדו ע"י ההלכות שנולדו ע"י תומכי אורייתא שמשם כל ההולדו תשבעולם כנ"ל ימשיכו כל התקונים הנמשכין ע"י ההלכות שהם בחי' תודה הודאה שהוא להאיר האמת בעולם ולהשלים הדיבור עד שיזכו לגלות אחדות הפשוט מתוך ריבוי פעולות משתנות שהם הבנים של זרע ישראל שנתרבו בעולם שכל מה שמתרבין ביותר זרע ישראל שמתרבין בהם שינוי הדיעות מאד כנ"ל וכשכולם נכללים בדיעה אחת ומייחדים שמו ית' עי"ז מתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעולות משונות הרבה מאד שזה עיקר יקרת קדושת הגדלת כבודו ית' וכנ"ל. וזה בחי' מה שהבנים אומרים קדיש אחר מיתת אביהם ואמם כי זה האדם שנפטר כל תכליתו שיזכה לחלק עוה"ב. ועיקר שעשוע עוה"ב הוא תודה הודאה כנ"ל שעי"ז נמשך קדושת שבת ק' שהוא בחי' עוה"ב שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט וכו' שבשביל כל זה בא האדם לזה העולם, וע"כ אחר מות ושצריך לבא לזה לבחי' שעשוע עוה,ב שהוא להודות ולהלל לשמו ית' כנ"ל ע"כ אומרים הבנים אחריו קדיש שאינו תפלה על המת רק שבח והודאה נפלאה ונוראה להש"י כמבוא. כי קדיש כולל כל מיני שבחים וברכות והודאות וכו' כי הוא שבח נפלא ונורא מאד דתבר כל גזיזין דפרזלא כמובא בוזה"ק וכש"ש יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם וכו' בריך הוא לעילא מן כל ברכתא ושירתא ותושבחתא וכו'. וע"כ אומרים קדיש אחר כל הברכות וההודאות וכן אחר כל ההלכות שלומדין כי הוא עמוד שבי ןעולם לעולם כמובא. כי קדיש כולל כל ההודאות והשירות והתושבחות ומעלה כולם לשרשם העליון לעילא ולעילא עד א"ס. וע"כ זה הנפטר שכל תיקונו שיתקבץ חלקי הטוב שבו כפי מה שזכה לעשות טוב בעולם שכל התכלית הוא הודאה שהוא שעשוע עוה"ב שצריך עתה לבא לזה שיהיה לו איזה חלק בשעשוע עו"ב שהוא הודאה כנ"ל ע"כ בניו אומרים אחריו קדיש שהוא כלליות כל ההודאות והשירות והתושבחות וכו' ומעלה כולם כנ"ל וע"כ עי"ז דייקא הבנים מזכים את אביהם לעוה"ב כי שבח והודאה, זה כל שעשוע עו"ב כנ"ל. וע"כ העיקר שהבנים דייקא יאמרו קדיש כי עיקר תיקונו ע"י בניו דייקא שזכה להוליד בעולם ולהרבות זרע ישראל שכולם עוסקים כל ימיהם בהודאות וברכות. כי כ"א מישראל אומר בכל יום ברכות והודאות הרבה כאשר תיקנו לנו חז"ל לומר ברכות והודאות עלכ לדבר שבעולם ובפרט בבקר ובערב בעת התפלה כי הודאה הוא כל שעשוע עוה"ב כנ"ל ועי"ז נתתקן כל התיקונים הנ"ל עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מריבוי פעולות משתנות שזה נעשה על ידי ריבוי הבנים שזכה להוליד ע" תודה הלכה וכנ"ל. ע"כ הבנים דייקא אומרים קדיש שהוא כלליות כל ההודאות כדי להעלות כל הברכות וההודאות שזכה זה הנפטר לעסוק בהם בחייו. כי עיקר התיקון ע"י הבנים שנולדו עי"ז שעל ידם דייקא מתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך ריבוי פעולות משתנות שזה עיקר גמר שלימות התיקון וכנ"ל. וע"כ צריך כ"א בחייו קודם שמסתלק מן העולם לצוות לבניו ולסדר סדר חלוקת נכסיו וממונו לבניו. כי עיקר שורש הממון ותיקונו הוא כפי מה שזכה לתמוך ת"ח אמתיים שעל ידם נולדו הלכות זשמשם כל הודלות הבנים כנ"ל וכ"א מישראל יש לו חלק בזה כפי בחינתו. וע"כ צריך לסדר לפי בחינתו סדר חלוקת ממונו לבניו אחריו שיקבל כ"א חלקו כראוי כפי שורש חלקו למעלה בהתומכי אורייתא שמולידים הלכות שמשם כל הולדתו שעי"ז כל תיקון הנפטר. כי תודה הלכה ותומכי אורייתא ותולדות הבנים הכל. בחי' אחת כ"ש בהתו' הנ"ל והכל תלוי זה בזה. וזה כל תכלית ותיקון הנפטר לעוה"ב כנ"ל שע"י כל זה מתגלה אחדות הפשוט וכו' כנ"ל. וע"כ צריך למנות אפוטרופוס בעצמו בחייו כי האפוטרופוס הממונה על היתומים שהוא בחי' אבי יתומים צריך שיתמנה מפיט אבי הבנים בעצמו כדי שיסדר נחלתו כפי דעת האב בעצמו כפי מה שהמשיך על עצמו בחי' תודה הודאה הלכה כפי מה שזכה בממונו להיות בכלל תומכי אורייתא שזה כל תיקון הממון שמשם הולדות הבהנים וכו' כנ"ל:
For according to the order by which the life-force flows from the One Who is Simple to all the diverse activities, everything should proceed in the proper order. For from Him, may He be blessed, no good is withheld, and He in His mercy, may He be blessed, created His world for good — that the life-force should flow from His simple unity to all the diverse activities, to each and every activity as is fitting, in the proper order, for good. Only because everything was created for the sake of man’s free will — that according to one’s complete faith and according to one’s deeds, so one draws the life-force from the achdus ha’pashut to all the diverse activities, for good, or to the contrary, G–d forbid. And therefore the essential rectification is through Shabbos, when there is rest and cessation. Through Shabbos, through drawing the holiness of Shabbos into the weekdays, through this the achdus ha’pashut is revealed from within the diverse activities, and then everything proceeds in the proper order. For from Shabbos the aspect of rest and cessation is drawn even to all the diverse activities that are done during the weekdays — to sweeten and nullify the aspect of sadness and the harsh servitude of uvdin d’chol [weekday occupations], so that all of one’s affairs and endeavors proceed in the proper order, without weariness and harsh labor.
אות לא וע"כ אפוטרופוס שמינה אבי יתומים לא ישבע כי אינו חשוד על השקר כי מאיר בו האמת בודאי כמבואר שם בהתו' הנ"ל שע"י תודה הלכה מאיר האמת וכו'. וע"כ מאחר שהבעל נחלה בעצמו מינהו לאפוטרופוס מאיר בו בודאי האמת בענין זה כי מאחר שהנפטר בעל הנחלה בעצמו מינהו לאפוטרופוס כפי דעתו כפי בחינתו כפי מה שזכה לברר ממונו להיות לו חלק בהתומכי אורייתא שזה עיקר תיקון הנחלה והממון שמשם כל הבנים וכנ"ל, ע"כ בודאי כפי בחינתו מאיר האמת וכו'. כי ע"י בחי'תודה הלכה בחי' תומכי אורייתא בחי' תולדות הבנים ע"י כל זה מאיר האמת בבחי' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וכו'. וע"כ אין זה האפוטרופוס חשוד על שקר ונאמר בלא שבועה כלל מאחר שהבאי הבנים בעצמו מינהו כפי בחינתו כפי חלקו בשעשוע עוה"ב שהוא בחי' תומכי אורייתא וכו' כנ"ל. אבל אם לא זכה למנות אפוטרופוס בעצמו, למסור בעצמו להאפוטרופוס סדר נחלתו כפי בחינתו כוו' כנ"ל ואזי הב"ד צריכים להיות אבי יתומים ולמנות אפוטרופוס כי רק הב"ד יש להם כח לזה כי הב"ד מאירין האמת כי אצלם כל ההלכות של כל דיני ומשפטי התורה שעי"ז מאיר האמת כנ"ל כי זה עיקר הב"ד שידעו כל ההלכות וישפטו משפטי אמת וצדק וע"כ צריכין הב"ד שיהי' שלשה בחי' שלשה קוי האמת הנ"ל. אבל הב"ד אין יכולין לברר האמת של כ"א כ"א ע"י השבועה כ"ש ונקרב בעל הבית אל האלהים לשבועה. כי תיכף כשבאים לדון זהו מחמת שיש הכחשה ביניהם וכל ההכחשות נמשך משטיפת הדמים הנ"ל מבחי' אנשי דמים ישנאו תם כמובא שם בהתו' הנ"ל ע"ש שכל זה הוא בחי' פגם תודה הלכה פגם הממון דקדושה שהוא בבחי' תומכי אורייתא להוליד הלכות כי הוא מכחיש בעמיתו שהוא ההיפך מכל זה. ע"כ אין הב"ד יכולין לברר כ"א ע"י השבועה כי שבועה בחי' התקשרות כמובא בחי' הארת ג' קוי האמת ברבוע הדיבור שהוא בחי' שבעת ימי בראשית כמובא במ"א שזה בחי' שבועה לשון שבעה בחי' התקשרות ימי החול ליום השביעי שהוא שבת שהוא ברית עולם ביני ובין בני ישראל וכו'. כי שבת שמא דקוב"ה בחי' אורייתא שמא דקוב"ה שזהו בחי' השבועה שהוא בשם ובנקיטת חפץ שהוא התורה. כי כשיש הכחשה שהוא פגם האמת א"א להב"ד להאיר ה אמת כ"א ע"י השבועה שכולל כל תיקוני האמת שהוא הארת ג' קוי האמת ברבוע הדיבור וכו'. וע"כ מאחר שלא זכה הנפטר למנות אפוטרופוס בעצמו ולא האיר בעצמו בחי' האמת שזכה לברר כפי חלקו, בתודה הלכה בבחי' תומכי אורייתא כנ"ל, עד שהוצרכו הב"ד להכניס עצמן למנו אפוטרופוס. ע"כ הוא צריך שבועה. כי כשאין האמת מבורר בשלימות והב"ד צריכים לבררו אין יכולים לבררו כ"א ע"י השבועה וכו' וכנ"ל:
margin-bottom: 5px;
אות לב וזה בחי' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. כי עיקר הצוואה שצריך האדם לצוות את בניו ואת ביתו אחריו הוא שישמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, צדקה ומשפט דייקא דהיינו שיתנו צדקה לת"ח אמתיים שמולידים הלכות שהם משפטי התורה. וזה בחי' צדקה ומשפט היינו צדקה לת,ח אמתיים שעל ידם נולדים ונתגלים משפטי הלכות התורה שזה עיקר תיקון הממון של זה הנפטר שהתייגע בו בימי חייו, שכל תיקונו כשיבוא הממון לת"ח אמתיים שיהיו נולדים מהם הלכות שהם בחי' תודה הודאה שעשוע עוה"ב שלזה צריך לכנוס עתה שיהי' לו חלק בשעשוע עוה"ב וכנ"ל:
text-transform: uppercase;
אות לג וזה אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם וכו' (זכרי' ח'). כי הדיינים צריכים לשפוט אמת כדי לזכות עי"ז לשלום שיכוללו הכל בדיעה אחת שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' כנ"ל. וע"כ ארז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במ"ב כ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכו'. כי כתיב יום אחד ולא יום ראשון להורות שהקב"ה יחיד בעולמו היינו להורות שכל השינויים שבבריאה שהם בחי' ויהי ערב ויהי בקר שכולל כל השינויים שבעולם, כי השינוי שבין יום ללילה בין האור לחושך הוא השינוי הגדול שבכל השינויים וכמו שאומרים בברכת ק"ש ובתבונה משנה עתים ובזה כלול כל השינויים הרבים שבכל יום ויום עד אי ןחקר והכל נברא ומתקיים בשביל שיתגלה אחדות הפשוט מתוך ריבוי פעולות משתנות דייקא כנ"ל. וזהו ויהי ערב ויהי בקרשהם כלל כל השינויים, יום אחד בחי' שהי' יחיד בעולמו היינו לגלות אחדותו ית' שהיחיד קדמון ברא הכל וכל הפעולות משתנות נמשכין מיחודו ית'. וע"כ הדיין הדן דין אמת לאמתו זוכה לזה שנעשה שותף להקב"ה במ"ב כ"ש ויהי ערב וכו' יום אחד כי ע"יהאמת מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכנ"ל:
.sub-title {
אות לד כלל הדברים שהאדם צריך להרגיל א"ע להודות ולהלל להש"י תמיד בכל מה שעובר עליו כ"ש בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בין בטובו בין בעקו ח"ו כשרז"ל. וזהו עצה טובה ונפלאה שאפי' כשהאדם נתרחק מהש"י כמ ושנתרחק וגם בעסקי עוה"ז צר לו מאד בפרנסה ובנים וכו' כאשר מצוי ברוב העולם (כמבואר במ"א). צריך אז דייקא לבקש ולמצוא הרחבה בתוך מצוקות הצרה וגם לזכור א"ע את כל הטובות ונפלאות שכבר עשה הש"י עמו, והעיקר מהשלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו'. ולזכור א"ע שלא ישאר ממנו ומשום אדם כלום רק מה שחטף בזה העולם איזה טוב מקדושת ישראל ורק זה חלקו מכל עמלו. וע"כ צריך כ"א אפי' הגרוע שבגרועים לשמוח בזה מאד וימלא פיו תהלתו וכו' כל היום להודות ולהלל ולשבח וכו' את יוצר בראשית שלא עשנו וכו' שלא שם חלקינו בהם וכו'. ומאחר שיהי' רגיל בזה בודאי יחטוף בכל יום ללמוד איזה הלכות התורה שהם דעתו ית' שעי"ז יודעין אותו ית' ונכללין בו ית' ועי"ז בעצמו יצא מכל הצרות וכנ"ל עי"ז יתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' ועי"ז עיקר ביטול הצרה וכו'וכן חוזר חלילה לטובה. עד שסוף כל סוף בודאי יזכה לתכליתו הטוב שהוא שעשוע עוה"ב שהוא להודות ולהלל אותו ית' לעולמי עד ולנצח נצחים. והעיקר לזה הוא אהבת חבירים ושלום שיהי' לו אהבה ושלום גדול עם כל ישראל וברפט עם ההולכים בדרך זה ויהי' בכלל תומכי אורייתא בין בממונו בין בגוופו שיחזיק בכל כחו את הת"ח העוסקים בדרך זה שהם מולידים הלכות. ועי"ז יזכה להוליד בנים הגונים עוסקים בתורה וכו' וכו' כמבואר לעיל שתודה הלכה ותומכי אורייתא והולדות הבנים הכל בחי אחת ותלויים זה בזה וצריך להתחיל מכל הנקודה ונקודה טובה שבהם עד שיזכה למה שיזכה אשרי לו:
text-align: center;
אות לה וזה בחי' משרז"ל מ"ד מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה ופירשו שם שלא ברכו בתורה תחילה. והדברים תמוהים כאש התפלאו על זה כל המפרשים ובפרט מה שאמרו שם דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו והוא פלאי מה קול הרעש הזה מי לא ידע כל זה שחורבן ביהמ"ק הי' על שעברו על התורה והלא כל התורה מליאה מזה. כי כבר התרה אותם משה רבינו ע"ה בעצמו אם בחוקותי תלכו וכו' ואם לא תשמעו וכו' וכן במקומות הרבה אין מספר אמר להם שאם יעברו על התורה יאבדו מעל הארץ וכו'. וכן כל הנביאים התרו בהם על זהומה זה שעתה נשאל לכולם על מה אבדה הארץ ולא יכלו לפרשו עד שהש"י בעצמו פירשו על עזבם את תורתי וכו' והעיקר שלא הלכו בה שלא בירכו בתורה תחילה שנראה שזה העון שלא ברכו בתורה תחחלה גדול מהכל והוא פלא. אך עירק הדבר שהש"י שאל לחכמים ולנביאים שיבינו היטב זאת ויגידו על מה אבדה הארץ באופן שיגיע לנו טובה מזה שנבין עי"ז עצות טובות איך לזכות להתחיל לתקן הקלקול שגרמו לנו חורבן ביהמ"ק. וזה עיקר חומרות ועמקות השאלה ששאל הש"י לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו כי מה דהוה הוה ומאי נ"מ אם נחרב ע"י מה שנחרב הלא כבר נחרב. אך עיקר מה שחתר הש"י לשאול לחכמים ולנביאים שיבינו את זאת ויגידו על מה אבדה הארץ הוא שיפרשו הדבר היטב באופן שנבין מזה עצות איך לצאת מהקלקולים שגרמו חורבן ביהמ"ק וע"כ לא יכלו לפרשו כי זה עמוק מאד מאד עמוק עמוק מי ימצאנו. עד שפירשו הקב"ה בעצמו על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה היינו שאע"פ שכבר עברו על עבירות חמורות מאד ע"ז וכו' אעפ"כ בפנימיות לבם הי' לבם עדיין בוער להש"י כי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים ונהרות לא ישטפוה. וע"כ היו צריכים להתגבר עכ"פ לחטוף איזה הלכות ללמוד עכ"פ מעט בכל יום. והם עזבו את תורת ילגמרי ולא עוד אלא ולא שמעו בקולי, שמיעה בלבא תליא היינו שעכ"פ הי' מחויבים לשמוע ולדבק עצמם בקול ה' הקורא בקול גדול בלב האדם בכל יום ויום ובכל עת שישוב האדם אליו. וצריך כל אדם להטות לבו לשמוע בקול ה' שעכ"פ יהי' לו רצונות חזקים וכיסופים גדולים להש"י שזה יקר מ אד כ"ש במ"א. והעיקר ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחחילה כי בודאי לא נפלו בפעם אחד לנפילות כאלה לעבור על דת לגמרי ולפרוק עול כמו שהי' אז בעת החורבן, ובודאי בתחילה עסקו בתורה קצת רק שלא ברכו בתורה תחילה דהיינו שלא נתנו לבם לשמוח בהתורה, ולברך ולהודות ולהלל להש"י בכל עת על החסד הנפלא והנורא הזה שעשה עמנו אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו חמדה גנוזה אשר היא חיינו וכו' וזה כל תקותינו לנצח. וכ"ש במפרשים שזה עיקר ברכת התורה לשמוח בכל עוז בנעימת חלקינו וגורלינו וע"כ ארז"ל שברכת התורה צריכין ליזהר בה מאד היינו כל ענין הנ"ל שבארנו למעלה שצריך כ"א פאי' אם נפל ונתרחק כמו שהוא, אעפ"כ הוא דייקא צריך להיות רגיל בתודה והודאה להודות על מעט דמעט הנקודות טובות שיש בו עדיין וכו'. ועי"ז יזכה לצאת מכל הצרות ולהתקרב להש"י וכו' כנ"ל. וזהו ולרא הלכו בה כי זהו הילוך ודרך נפלא מאד להתקרב ולהרים עצמו להש,י מכל מיני נפילות וירידות שבעולם עד אין קץ ותכלית. ואם היו הולכים בדרך זה בודאי לא היו נופלים כ"כ ולא הי' להם צרות כאלה. ועתה כל תקוותינו לשוב לארצינו ולבית מקדשינו הוא עי"ז כי לית מילתא דא תליא אלא בתיובתא. אבל קשה מאד לשוב כי הבע"ד אורב מאדמאד ומתפשט לאורך ולרוחב והכל חפצים ליראה את שמך ואעפ"כ רובם רחוקים מאד מדרכי התשובה. והעיקר מחמת שאינם משימים אל לב לשמוח במעט הטוב שבהם כי העצבות ומרה שחורה מזקת ביוךתר מהכל וכ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב שעיקר החורבן וכל הצרות ר"ל כולם מחמת שלא עבדוהו ית' בשמחה, וכמובא בכתבי האריז"ל היינו כנ"ל והבן מאד. וע"כ הוכרח הש,י לפרשו כדי לרמז לנו עתה בכל דור ודור רמזי עצות איך להתקרב עתה להש,י מכל מקום שהואלתקן הקלקולים שעל ידם הי' החורבן עד שנזכה לגאולה שלימה בקרוב. וע,כ נקרא הליכה כל הנ"ל כי הוא תיקון הרגלין כנ"ל בחי' הליכות עולם שעי"ז התקרבות הגאולה בחי' ועמדו רגליו וכו' וכנ"ל כי הוא הילוך ודרך נפלא לכל אדם שבעולם וכו' כנ"ל:
font-family: 'Cormorant Garamond', serif;
אות לו וזה בחי' מלאכת המשכן שנצטוו אחר חטא העגל שהי' ע"י ריבוי הזהב שעי"ז הסיתו והדיחו אותם הער"ר להפריד הפעולות משתנות ח"ו מאחד הפשוט שזה עיקר חטא ע"ז. והתיקון הי' ע"י המשכן שהוא בחי' הביהמ"ק בחי' כסא כבוד מרום מראשון בחי' מכון לשבתך וכו' המובא לעיל. וזה בחי' שקלים כי תשא את ראש בני ישראל וכו' שיוכללו כולם יחד ע"י המנין ולא יגרום המנין בחי' פירוד ח"ו שהוא סטרא דמותא בחי' ולא יהי' בהם נגף וזה ע"י שיתנו כופר נפשם בחי' תומכי אורייתא וכו'. כי הערב רב פגמו בהממון שע"י ריבוי הממון חלקו על משה ולא די שלא רצו להיות בכלל תומכי אורייתא אף גם הפכו מהיפך אל היפך שנקהלו על אהרן לעשות להם ע"ז מהממון. כי כמו כשזוכין שיהי' הממון בקדושה שעיקרו ע"י שנותן ממונו להת"ח, להיות בכלל תומכי אורייתא שעי"ז נולדין הלכות וכו' עי"ז נמשך התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל כמ וכן להיפך כשפוגמין בהממון ורצים אחר הממון רק בשביל תאות עצמן, אף גם חולקים על הת"ח אמתיים העוסקים להוליד הלכות, אז מפרידין הפעולות משתנות וגורמין כפירות בעולם שזה בחי' פגם הער"ר שהי' ע"י ריבוי הממון כ"ש ודי זהב שעי"ז עשו ע"ז וכפרו בה' והפרידו בדעתם הפעולות משתנות מאחדות הפשוט, שזה היו כל עיני הע"ז שבדורות הקודמים. מחמת שא"א להבין בדעת איך כל הפעולות משתנות נמשכין מאדח הפשוט, על ידי זה באו לכפירות עד שעשו ע"ז והי' להם הרבה חכמות של שקר בזה כשרז"ל. וכן הכפירות המצויים עתה בעו"ה ע"י המחקרים והחולקים על צדיקי אמת העוסקים בחכמות חיצוניות הכל נמשך מזה מבחי' חטא העגל שעדיין לא הטהרנו ממנו וכל הפקידות באים עי"ז כ"ש וביום פקדי וכו' הש"י ישמור ויציל מעתה. וע"כ התיקון לזה שקלים שנותנין לנדבת המשכן שנעשו מהם האדנים שכל המשכן הוקם עליהם ששם במשכן נולדו ונתגלו כל הלכות התורה כשפרש"י שמיום שהוקם המשקן לא נדבר עם משה כל ההלכות של התורה כ"א באהל מועד. ועל כן השקלים שמהם נעשים האדנים שעליהם עמד המשכן הם בבחי' תומכי אורייתא שע"י ההלכות שנולדין משם וכן הברכות וההודאות שהיו במשכן, ע"י כל זה נעשו כל התיקונים הנ"ל עד שנתגלה משם אחדות הפשוט כ"ש ונועדתי לך שם וכו' בחי' והי' המשכן אחד וע"כ נצטוו למנותן ע"י השקלים. כי משה נתקשה על זה מאד כשרז"ל וכמובא בפיוט של פ' שקלים כי איך ימנה את ישראל שםה למעלה מהמנין, כי כל קשות ישראל להכלל בתכלית האחדות הפשוט כי כולם כאיש אחד וכנ"ל וכ"ש אשר לא יספר ןוכו'. אך הש" יצוה למנותם דייקא ע"י השקלים כי ע"י השקלים שהם בחינת תומכי אורייתא שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזה יקר מאד אצל הש"י, כשנתגלה אחדות הפשוט למטה בזה העולם מתוך הפעולות משתנות דייקא, וכל מה שמתרבין הפעולות משתנות שהם ריבוי השינוי דעות, כשדנכללין יחד בדעה אחת להאמין באחד הפשוט הוא יקר ביותר ויותר אצלו ית' וכנ"ל. ע"כ ע"י נתינת השקלים צריכין למנותם דייקא כי המנין בחי' ריבוי ושינוי. גם צריכין למנות במספר שמות להזכיר את כ"א בשמו שהוא כפי שינוי שכלו ודעתו. וע"י ריבוי השינויים יכול לשלוט הנגפף ח"ו שהוא סטרא דמותא שאחיזתה מעלמא דפרודא מריבוי השינוים, אבל ע"י השקלים וכו' שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך ריבוי פעולות משתנות דייקא וכו'. עי"ז נעשה דייקא תיקון גדול ע"י המנין שהוא בחי' התגלות ריבוי השינויים כי דייקא עי"ז נתגדל ונתעלה כבודו ית' ע"י שנתגלה אחדות הפשוט ית' ע"י ריבוי השינויים דייקא וכנ"ל ע"י שכולם מודים לדיעה אחת ונותנים שקלים לנדבת המשכן ששם התגלות אלקותו וכו' כנ"ל:
font-size: 22px;
אות לז וע"כ נצטוו לתת מחיצת השקל דייקא להורות שכל אחד מישראל אין לו שלימות כ"א ע"י חבירו כי עיקר התיקון שיוכללו כולם זה בזה באהבה ואחדות וכ"א הוא בחי' מחצית עד שנכלל בחבירו וחבירו בחבירו עד שנכללין כולם בריבוי שינוי דעתם באחדות הפשוט שזה יקר מאד אצל הש"י כנ"ל. וזהו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט שזה בחי' מ"ש כופר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה, בחי' ולא נכר שוע לפני דל כמו שפרש"י שם שזה נאמר לענין השקלים שנתנו כ,א בשוה מחצית השקל העשרי והדל וכו'. היינו כנ"ל כי עיקר השקלים הוא לזכות לכלליות ואחדות ע"כ צריכין ליתן כולם בשוה שלא יהי' חילוק ופירוד בין העשיר והדל ולא יתגאה ולא יגעור העשיר בהדל, להורות שזה עיקר התקון של הצדקה שעיקרה להיות מתומכי אוריי' שהעיקר לזכו תלאהבה ואחדות ולא יתגאה העשיר על העני. כי העיקר להכלל באחדות הפשוט שא"א להכלל שם כ"א ע"י ענוה וביטול בחי' אהבה ואחדות שכ"א יבטל עצמו לגבי חבירו וזה רמז להם בהשקלים שצוה שיתנו כולם בשוה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט בחי' ולא נכר שוע לפני דל הנ"ל בחי' ורש לא שמע גערה. להורות שכולם שוים אצלו ית' וכולם ישל הם חלק בהקמת המשכן שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שנכללין יחד כנ"ל: וע"כ באמת בשאר נדבות המשכן נתנתו כ"א כפי ברכת ה' וכפי נדבת לבו כשרפ"ש שם שלש תרומות נאמרו כאן. אך בהשקלים הזהירם שיתנו כולם בשוה כדי שמזה ילמגו ויבינו העשירים רמזים לעצמם שלא יתגאו לעולם במתנת ידם אפילו כשנותנים הרבה כי ראוי להם להבין שהש"י יכול להקים המשכן ע"י העניים כמו על ידי העשירים כי העושר והכבוד מלפניו ויכול להוריש לזה ולהעשיר לזה. ובוודאי מי שי לו מעט דעת אמתי ראוי לו להבין שלא יתגאה אפילו העושר הנותן צדקה הרבה לת"ח אמתיים, אדרבא ראוי לו להתבייש ולהתבטל מאד מי הוא כי כה לזה שנתן לו הש"י עשירות כזה שזוכה להחזיק הת"ח, וגם עדיין נשאר לו הרבה הון ועושר בביתו כי בודאי אינו נותן אפילו המחצה מעשרו, והעני והדל שהוא אישר כשר כמותו וע"פ הרוב יותר ממנו אין בביתו לחם ושמלה וגם אינו זוכה להחזיק הת"ח בממונו. ואיך יתגאה בהעושר שנתן לו הש"י שנשאר אצלו הרבה וגם מחזיק הת"ח שזוכה שהי'י לו קרן קיימת לעד. וכן זה רמז להם הש"י בהשקלים שצוה שיתנו כולם בשוה להורות כמו שהאדנים שמקימים המשכן נעשו עש"י נדבת השקלים שנתנו כולם בשוה כמ וכן היה יכול הש, ילעשות כל המשכן ע"י כולם בשוה אך הוא חפץ לזכות את כ"א כפי ערכו כפי אשר לו נתכנו עלילות. אבל אתם העשירים אל תתגאו כי ממנו הכל כ"ש דוד כי ממך הכל ומידך נתנו לך. כי עיקר הצדקה להחזיק הת"ח המולידים הלכות שזה בחי' הקמת המשכן שעוסקים הצדיקים בחי' משה בכל דור ודור שהעיקר הוא אהבה וכלליות שעי"ז מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' וכנ"ל:
font-weight: 500;
לח וזה בחי' פורים שהוא מחיית המן עמלק כי עמלק פוגם בכל הנ"ל וכמבואר לעיל מזה (באות כ"ז). כי ראשי תגוים עמלק שהוא בחי' כופר ורוצה לבלבל ולהטיל פגם בהראשית והתחלה כאלו עדיין לא התחיל הש"י להושיע כלל. כי הוא הראשון שבא להלחם בישראל כשיצאו ממצרים והתגבר ברשעו לעמוד נגד ישראל שעשה להם הש"י נסים כאלה ביציאת מצרים עד שהוכרח פרעה להודות כי ה' הצדיק וגירשם ממצרים, ועמלק הואעז פני םכזה ויצא כנגדם וכשפרש"י שם על פסוק כתוב זאת זכרון בספר וכו' משל לאמבטי רותחת וכו'. כי הוא כופר מתחילה ועד סוף שכופר בהנסים והנפלאות שהש"י עושה עמנו בכל עת ופוגם בכל התיקונים המבוארים לעיל והעיקר שמתגרה ומתגבר שלא יתגלה ח"ו אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכנ"ל. והוא אורב על כל ישראל תמיד והעיקר מתגבר ח"ו בעת הגלות והצרה שאז רוצה להטיל כפירות בלב כאלו עדיין לא התחיל הש"י להושיע את ישראל כלל. וזה בחיד' התגברות המן עמלק בסוף הגלות של בבל שאמר מאחר שכבר התגבר נבוכדנצר והחריב את הביהמ"ק שעמד כמה מאות שנים והגלה את ישראל מארצם וכו' שוב אין להם תקוה לשוב ח"ו. וע"כ התגברהוא וזרעו הטמא לבטל בנין ביהמ"ק כי אמר שאפס תקוה לישראל ח"ו וז"ש ישנו עם אחד ודרז"ל אלהיהם ישן הוא דהיינו שלא יושיע עוד ח"ו לישראל כאלו הוא ישן. וזהו מפוזר ומפורד בין העמים ודתיהם שונות מל עם שאמר שהם מפוזרים ומפורדים בין העמים בחי' ריבוי שינוי דיעות ומחלוקת בחי' פיזור ופירוד בין העמים שנפלו לדיעות הע' עמים שכל זה היפך כלליות הפעולות משתנות באחד הפשוט וכנ"ל. וזהו ודתיהם שונות וכו' שאמר שדת ישראל בבי' התגברות השינויים והפיזור והפירוד ח"ו כי כפר בדת ישראל הקדוש שלכ דת תורתינו הק' הוא שע"י דת תורתינו הק' נכללין באחד הפשוט ע"י כל מצוה ומצוה וע"י כל אות ודברו של התורה הק' כי אורייתא ישראל וקוב"ה כולא חד. והן רצה להפוך הקערה ח"ו ואמר שהכל בהיפך וע"כ רצה להתגבר על ישראל להשמיד להרוג ולאבד וכו' כי הוא בחי' התגברות הדמים בשעת הצרה כי הוא מזרע עשו אדמוני ע"ש תגבורת הדמים הרעים שמשם סטרא דמותא שנמשך מחטא עץ הדעת טו"ר כשרז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' שאז נגזר מיתה וע"כ רצה לכלות את ישראל ח"ו. וכן הוא בכל דור ובכל אדם כ"ש מלחמה לה' בעמלק מדר דר שמתגבר על כל אדם בכל עת בכל מיני תחבולות להפיל וח"ו כי הוא המסית הוא המסטין וכו' כי בתחילה מסית האדם למה שמסיתו ואח"כ מקטרג עליו עד שבא עליו איזה צרה ויסורים ח"ו. והוא בעצמו שמחליש ומבלבל לב האדם שלא יצעק ויתחנן להש,י כי מכניס בלבו כאלו אפס תקוה ח"ו ורוצה להשכיח מדעתו כל הטוובות והחסדים והנסים והנפלאות שעשה הש"י עם אבותינו ועם כ"א וא' בפרטיות. והתיקון לכל זה הוא בחי' מרדכי שהוא בחי' הצדיק האמת בחי' מר דרור מרי דכיא שהוא בשמים ראש של שמן המשחה שבו נמשח כל המשכן וכליו ואהרן הכהן ובניו שכל עבודתם במשכן ובבימה"ק הכל הי' לכלול כל הפעולות משתנות באחד הפשוט וכנ"ל כי שם עיקר התגלות אלהות כ"ש ונועדתי שמה לבני ישראל וכו' וכנ"ל. ועיקר קדושת המשכן וכליו נמשך משמן המשחה שהוא ריח טוב דקדושה הנמשך מקדושה גבוה מאד מאד שיש לו כח לקדש את כל המשכן וכליו וכו' להעלותם ולהכניסם מחול לקודש שעיקר הקדושה הוא שנכללין באחדות הפשוט ששם כל שורש של כל הקדושות. נמצא ששמן המשחה שעשה משה הי' לו כח נפלא כזה להעלות כל המשכן וכליו שנעשה מזהב וכסף ונחשבת ותכלת וארגמן וכו' וכו' שהי' בו ריבוי שינויים וגוונין הרבהשיש בכסף וזהב וכו' שהם כלל כל חמדת העולם בפרט חמדת הממון שהוא בחי' התגברות הדמים וכו' הנ"ל. והמשכן שנעשה מכל זה הי' תיקון על כל זה כנ"ל, וכל קדושתו נמשך ע"י שמן המשחה שבו נתקדשו המשכן וכליו והעלה הכל, כל הגונין והשינויים הרבים שיהיו נכללין באחד הפשוט ששם כל הקדושות, שעי"ז הי' כח במשכן לכפר על בני ישראל לטהרם מכל הטומאות שכולם הם בחי' כפירות הנמשכין מבחיט' פירוד הנ"ל שמפרידין ח"ו הפעולות משתנות וכו' כנ"ל. כי עיקר התיקון ע"י בחי' ריח טוב שהוא חיות הנשמה שהוא בחי' שמן המשחה שנעשה בתיקונים נשגבים כאלה שיש לו כח להמשיך ריח טוב לכל הרחוקים מהקדושה שא"א להחיותם כ"א בבחי' ריח טוב בבחי' ריח טוב בבחי' הנאמר על נפשות ישראל המוטלים בגלות תאותיהן ומדותיהן ח"ו, סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני כשפרש"י שם שהם מניי ריחות. כי בעו"ה בעוצם חלישותינו עתה בתוקף מרירות הגלות כבר נחלש כחינו כ"כ עד שאין אנו מרגישין נועם מתיקון צוף דבש אמרי נועם של הצדיקי אמת המחיין אותנו באמרות טהורות כאלה בבחי' כל אוכל תתעב נפשם וכו' ואין חיותינו אלא מה שאנו מריחין מרחוק מעט הריח הטוב הקדוש והנורא של חידושי תורתם הקדושה וזה בחי' הריח של שמן המשחה שבו נתקדש הכל ונכנס מחוץ לפנים שמשם קדושת מרדכי כנ"ל שהוא מכניע קליפת המן המלק שרוצה להטיל פגם בראשית הישועה כאלו לא התחיל הש,י עדיין להושיע כלל. ומרדכי יודע כל זה ומכניס בחכמתו האמונה הקדושה בישראל ומאיר בלב האדם ומזכירו בכל עת כל הטובות והנסים והנפלאות שכבר עשה הש"י עמנו בכלליות ובפרטיות וכו' וכ"ש ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו וכו' ועי"ז יש כח לצעוק ולהתחנן לפני הש"י שיושיענו גם עתה וכנ"ל שעי"ז הי' תוקף הנס של פוריםשנכנע ונפל המן עמלק וברחמיו ית' הפיר את עצתו וקלקל את מחשבתו ונתהפך הכל לטובה מהיפך אל היפך כ"ש ונהפך הוא אשר ישלטו היהודים וכו'. וקבעו ימי הפורים האלה שמחה ומשתה ויום טוב לדורות להודיע שגם בעבדותינו לא עזבנו אלהינו שזהו תיוקף הנס והישוע הנפלאה של פורים שגדול מכל המועדים כמ ושאמרו רבותינו ז"ל כי עיקר הנס הוא מה שראינו שגם בעבדותינו בתוקף הגלות, הש"י משגיח כ"כ בהשגחה נפלאה וסבב סיבות לטובה מתחילה ועד סוף שדייקא ע"י המן תהרג ושתי המרשעת ואח"כ עי"ז בעצמו יהי' תוקף הנס שתלו את המן ע"י אסתר בהשגחוות נפלאות כאלה כמבואר במגילה הק'. וצריך לשום לב לזה היטב להבין מזה שכמו כן גם עתה עדיין לא עזב חסדו מאתנו וצריכין להתגבר בשמחה תמיד להמשיך קדושת שמחת פורים להאמין כי הש"י עמנו גם עתה בתוקף הגלות הזה וליתן תודה והודאה בכל יום על העבר ולבקש להבא וכו' כנ"ל:
But each person, according to the extent of his blemish in this — that he does not endeavor to draw the holiness of Shabbos into the weekdays and does not reveal the achdus ha’pashut from within the diverse activities — so the multiplicity of changes of the diverse activities intensifies and they do not proceed in the proper order, and from there come all the suffering, G–d forbid, which are the aspect of burdens, which are the aspect of machlokes, as mentioned above.
אות לט וזה ביי' דברי שלום ואמת זה בחי' שלשה קוי האמת המאירין בהדיבור שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' שלום כנ"ל: וזהו דורש טוב לעמו בחי' הלכות שהי' דורש טוב לישראל ומברר כל הלכות התורה כשרז,ל שהי' פותח בדברים ודורשן. ודובר שלום לכל זרעו בחי' שלום הנ"ל שהוא בחי' התגלות אחדות הפשוט וכו' שזהו עיקר גמר התקיון כנ"ל. וזהו לכל זרעו דייקא כי העיקר שיהי' נמשך שלום בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות לכל זרע ישראל הנולדים בכל דור ודור בבחי' זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. כי עיקר מלחמת עמלק הוא בכל דור מחדש מחמת שבכל דור ודור נמשכין הנשמות בחידושים נפלאים מחדש כי עאין שני בני אדם שבכל הדורות שוין וכמבואר לעיל מזה (באות כ"ג). ומחמת ריבוי השינויים והשכליות המתחדשים בכל דור רוצה להתגבר עמלק להפריד במחשבה ח"ו הפעולות משתנות מאחדות הפשוט וכנ"ל וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדר דר. וזה בחי' כל החכמות של הבל המתעוררים מחדש בכל דור הן חכמות החיצוניות שהם חכמת הפלוסופיא המתגברין ביותר בכל דור והן שאר חכמתות של העולם של שטות והבל שנדמה לכ"א כאלו עתה העולם נתחכם יותר כאלו בדורות הקדומים לא הי' להם שכל כלללהתאוות לכלים ותכשיטין אלו וכו' כאשר מצוי דברי שטות כאלה בין בני הנעורים. והכל נמשך מבחי' הנ"ל מחמת שבאמת בשורש קדושת הנשמות נמשכים בכל דור ודור בבחי' התחדשות לטובה כי עיקר כבודו ית' הואדייקא שבריבוי השינוי דיעות העצומים יהיו נכללין בעאחדותו הפשוט כנ"ל. ואת זה לעומת זה עשה אלהים ע"כ רוצה בחי'זוהמת עמלק להפוך הכל כאלו היום הם חכמים להרע יותר. אבל הש"י לוחם עמו בכל דור כנ"ל ע"י צדיקיו האמתיים ומגלה הלכות וחידושי תורה נפלאים כאלה בכל דור ודור עד שעי"ז מתגלה בכל דור ודור יותר התגלות אחדות הפשוט מתוךם ריבוי ושינוי דיעות הרבה שהם בחי' פעולות משתנות וכנ"ל שזהו בחי' דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו דייקא בי' ועד דור ודור אמונתו בחי' דורלדור ישבח מעשיך וכו' וכנ"ל. והבן היטב לקשר הכל מרישא לסיפא ותבין עצות והתחזקות להתקרב תמיד להש"י ולהודות לשמו ית' תמיד שזה עיקר התכלית בחי' שעשוע עוה"ב וכנ"ל:
color: var(--accent-blue);
אות מ וזה בחי' פסח וגודל המצוה של סיפרו יציאת מצרים וכמבואר לעיל (באות
margin-bottom: 8px;
אות טז שעתה שכבר זכינו לצאת ממצרים וכו' ת"ל יש לנו התחלה טובה וכו' כנ"ל וע"כ צריכן להרבות לספר ביציאת מצרים וכו'. וזה עבדים היינו לפרעה במצרים כי עיקר הגאולה היתה ע"י שבת ע"י שהש"י ברחמיו המשיך עליהם בעצמו בחי' קדושת שבת על ששת ימי החול שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שכל הפעולות משתנות כולם נמשכין מאחד הפשוט בעצמו ית' שזה נתגלה אז מאד מאד ע"י כל האותות והמופתים הגדולים והנוראים והעצומים מאד אשר עשה משה לעיני כל ישראל שהפך ממים לדם ומדם למים ושלח צפרדעים וכשרצה סילק אותם בתפילתו. וכן בכל המכות שלקה את פרעה וכו' והראה שכל הטבע וכל הנהגת הפעולות המשונות שבכל העולם הכל ביד האחד הפשוט והם בידו כחומר ביד היוצר ומגלה סודו אל עבדיו הצדיקים שיוכלו לשלוט בעולם להנהיג הכל כרצונום. וכל זה נמשך אז ע"י הש"י בעצמו בבחי' אתערותא דלעילא כמובא כי עדיין לא היו ראויים לגאולה עדיין לא המשיכו התיקונים הנ"ל הנמשכים ע"י תודה הודאה והלכות וכו' כי היתה הגאולה הראשונה ועדיין לא קיבלו את התורה שש םכל ההלכות וכמבואר לעיל מזה. אך הש"י חמל עליהם ע"י זכות אבות וע"י מעט הטוב שמצא בהם עד שבנפלאותיו הנוראות הכריח את משהלילך לגאלם והמשיך עליהם בעצמו בחי' קדושת שבת לימי החול עד שנתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות ע"י כל האותות והמופתים וכו' כנ"ל. וזה בחינת שבת הגדול קודם פסח כי עיקר הנסים של פסח היו ע"י קדושת שבת וכנ"ל וע"כ נקרא שבת הגדול כי זה עיקר גדולתו ית' כשנתגלה אחדותו ית' מתוך פעולות משתנות כנ"ל שזה נעשה ע"י שבת וכנ"ל. וזה שמתחילין עבדים היינו וכו' כי קודם הגאולה בעת הגלות דהיינו קודם שזכו להמשיך קדושת שבת לימי החול אז היינו עבדים מחמת ששלטו בי ימי החול שהם בחי' עבד כ,ש שם בהתו' הנ"ל. ויוציאנו ה' אלהינו משם וכו'. היינ ושהש"י בעצמו הוציאנו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' אע"פ שלא היינו כדאי כי עדיין לא המשכנו בעצמינו כל התקונים הנ"ל אעפ"כ חמל עלינו הש"י והוציאנו בעצמו בכח רחמיו הנפלאים וכנ"ל. וזהו ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים היינו כי עיקר יציא תמצרים הי' לגלות אלהותו ית' מדור לדור לעולם כ"ש והודעתם לבניך ולבני בניך בחי' ועד דור ודור אמונתו,שזה זוכין ע"י תודה הלכה שמשם כל ההולדות הקדושות של זרע ישראל עם קדוש. אבל אז עדיין לאהיו ראויים לזה רק הש"י בעצמו המשיך ברחמיו כל התיקונים הנ"ל עד שגאלם בעצמו. אבל אלו לא הוציא הקב"ה וכו' הרי אנו ובנינו וכ' משובעבדים היינו וכו' כי עתה שכבר זכינו ליציאת מצרים ויש לנו התחלה טובה כנ"ל עי"ז אנו זוכים בכל פעם לבחי' תודה הלכה כנ"ל. שעי"ז נמשך תולדות הבנים בקדושת ישראל שאנו יכולים ללמדם ולהודיע להם מדור לדור מאב לבן את מעשה ה' כי נורא הוא בחי' דור לדור ישבח מעשיך וכו' עד שכלם ילכו בדרך זה בדרך התורה הק' להודות ולהלל להש"י תמיד וכו' ולעסוק בהלכות וכו' עד שיגלו בכל דור ודור התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שזה נעשה מחדש בכל דור ודור וכנ"ל. שכל זה הוא בחי' קדושת שבת שהוא בחי' בן לבטל בחי' עבדות של ימיט החול. אבל אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים ברחמיו בעצמו כנ"ל הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו וכו' כי לא היינו זוכים להולדת הבנים בקדושה בבחי' בן בחי' חירות רק כל הבנים ובני בנים היו בבחי' עבדות כנ"ל שמשם הי' כל הגלות של מצרים וכנ"ל. וזהו ואפי' כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביצ"מ.היינו שלכאורה קשה מדוע הזהיר כ"פ על סיפרו יצ"מ הלא עיקר תכלית יצי"מ הי' בשביל מ"ת כ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה שהוא מתן תורה. והי' ראוי לספר רק בהנס של מתן תורה ומדוע הזהיר ביותר על סיפור יצי"מ וגם מתן תורה בעצמו התחיל אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' וכן ברוב המצות. אבל ע"פ הנ"ל מבואר היטב כי עיקר תוקף הנס הוא ההתחלה שהוא יציאת מצרים שהיתה הגאולה הראשונה שהיתה קשה מאד חמת שהא בהא תליא וכו' כנ"ל. וזה ואפי' כולנו חכמיםך וכ' כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים דייקא ביותר אע"פ שעתה כבר אנו יודעים את התורה שזהעיקר התכלית שבשביל זה יצאנו ממצרים כנ"ל אעפ"כ מצוה עלינו לספר ביצי"מ שהוא ההתחלה שעי"ז זכינו לידע את התורה שזאת ההתחלה היתה קשה ביותר כנ"ל. ורציכים אנו עתה לספר בזה ביותךר כי גם עתה כל קיום התורה תלוי בזה כי כל מה שמודים ומשבחים אות וית' על גודל חסדו של ההתחלה שהוא בחי' יציאת מצרים שהי' קשה מאד, כל מה שמספרים ביותר ומודים ומשבחי םאותו ית' ביותר, כן נמשכין כל התיקוניםהנ"ל ביותר שעי"ז חוזר ונגדל ההודאה ביותר וכו' וכן חוזר חלילה לטובה כנ"ל, שעי"ז כל זה זוכין לשמחה שהוא העיקר להתחזק עצמומכל מקום שהוא לשמוח בישועת ה' וכו' שעי"ז הכל יכולים לכנוס לקיום התורה וכנ"ל. וע"כ אפי' כולנו חכמים ונבונים וזקנים ויודעים את התורה וכבר עבר עלינו מה שעבר וזכינו לישועת ה' ונפלאות עצומות מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים שאז ההתחלה כנ"ל שעי"ז זוכין להתחזק בשמחה גם עתה שעי"ז עיקר קיום התורה כנ"ל. וזהו וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח כי צריך כ"א וא' להרבות לספר ביצי"מ בכלליות וברפטות כמה ניסים ונפלאות שעשה הש"י עמנו כדי שתתגדל ההודאה בכל פעם ביותר שעי"ז עיקר התיקון כנ"ל וזהו וכל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח ואיתא בכונות הרי זה משובח בחסדים היינו בחי' מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה' בחי' חסדי דוד הנאמנים שנמשך ע"י תודה הודאה כמ"ש שם:
.halacha-title {
אות מא וזהו מעשה בר"א ור"י וכו' שהיו מספרי םביצי"מ כל אות והלילה עד שבאו תלמידיהם וא"ל רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית, זמן ק"ש דיקא כי ע"י ריבוי הסיפור ביצי"מ נתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל שזהו בחי' קריאת שמע לגלות אחדות הפשוט בעולם בחי' ה' אלקינו ה' אחד, ה' אלקינו היינו אלקותו השוכן ומלובש בנו בכל הפעולות משתנות, ה' אחד הכל כלול ומיוחד באחדותו הפשוט ית' וכשרז,ל שצריך להאריך בד' דאחד כדי להמלכיו למעלה ולמטה ובד' רוחות שהם כלל הפעולות משתנו תשבכל הששה קצוות שכולם כלולים באחדותו ית' כי ה' אחד והכל נמשך ממנו ית' לבד. וכ"ז נתגלה ע"י ריבוי הסיפור ביצי"מ וע"כ סיבב הש"י שהצדיקים הללו סיפרו ביצי"מ וכו' עד שבאו תלמידיהם שקיבלו מהם ההלכות שהם ג"כ בחי' תודה כנ"ל ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע וכו' כי עי"ז מתגלה אחדות הפשוט שהוא בחי' ק"ש כנ"ל:
text-align: center;
ולהמתיק יותר לבאר מאמר הנ"ל כל המרבה לספר ביצי"מ וכו' הוא, כי כל מיני עצות שהאירו לנו רז"ל שיכולין לחזק א"ע על ידם אורב תמיד הבע"ד לדחותו מהם ח"ו ע"כ צריכין עקשנות גדול מאד, וכן הוא בענין הנ"ל שצריכין להתחזק להודות תמיד להש"י על כל החסדים והנפלאות וכו' אף אם הוא כמ ושהוא כי אעפ"כ כבר גמל עלינו נפלאות עצומות. אך הבע"ד מתגבר בכל פעם להשכיח ולהסתיר ח"ו וכו'. ע"כ צריך האדם להתגבר להרבות לספר ביצי"מ וכו' בבחי' הנ"ל. וזהו כל המרבה, המרבה דייקא שצריך להרבות כ"כ עד שהוא ירבה הסיפור של יצי"מ על המונע עד שירבה עליו ויבטלו כעין שארז"ל לענין ביטול איסור מרבה עליו ומבטלו. וזהו וכל המרבה לספר בחסדי ' וכו' שהוא בחי' יצי"מ וכו' כנ"ל שמרבה הסיפור על המונע עד שמבטלו וכנ"ל הרי זה משובח וכנ"ל:
And this is the aspect of “When you see the donkey of one who hates you crouching beneath its burden” — that the burden is heavy upon him and the person has suffering from this. All of this derives from the blemish mentioned above, which is the blemish of machlokes, which is the aspect of the blemish of Shabbos, etc. For regarding Shabbos it is written: “So that your ox and your donkey may rest, like you” (Exodus 23:12). And our Sages of blessed memory said: “Give it rest.” And from there, rest is drawn upon the ox and the donkey and the like also during the weekdays — so that even when work is done with them, the labor should not be excessively heavy upon them, as explained above, that one must draw the holiness of Shabbos into the weekdays, as mentioned above. And therefore, when the animal crouches beneath its burden, this derives from the aspect of the blemish of Shabbos, which is the aspect of the blemish of machlokes, etc., as mentioned above.
אות מב וזה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח אני ה' אני והוא ולא אחר. היינו שביציאת מצרים היה התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כ"כ עד שגם למעלה נתגלה אחדותו הפשוט ית' כ"ש שם בתו' הנ"ל שכשנתגלה אחדות הפשוט למטה נתגלה אחדותו הפשוט גם למעלה בחי' אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכו'. וזה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו' כי נתבטלו כל ההסתרות וההעלמות. כי לפעמים הש" ימלביש הנהגתו ע"י המלאכים בבחי' הנה אנכי שולח מלאך לפניך שנא' אחר החטא שמשה לא חפץ בזה כי אז יכולים לטעות ח"ו כמ ושטעה אחר עי"ז וכמ ושהזהיר שם הכתוב בעצמו השמר מפניו אל תמר ודרז"ל אל תמיריני בו, שמשדם נמשך הטעות של כל העובדי עכו"ם וכן הטעותים של חכמי הטבע של עכשיו כי המלאך נקרא אלהים שהוא בגימ' הטבע. אבל אז ביציאת מרצים חמל עלינו הש"י וגילה אחדותו הפשוט למטה ולמעלה שאין שום הנהגה בעולם כ"א על ידו בעצמו בבחי' אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו' אני ה' אני הוא וולא חאר כי כל הפעולות משונות שבעולךם הכל ממנו ית' בעצמו וכנ"ל:
font-family: 'Cormorant Garamond', serif;
(שייך לעיל) וע"כ אומרים ברכת כהנים אחר ברכת התורה כי ברכת התורה זה בחי' הודאה הנ"ל שאנו מברכיטם ומודים בכל יום תיכף בבוקר על נעימות חלקינו שזכינו לקבל את התורה ששה עיקר ההילוך להתקרב להש, ימכל מקום שהוא כ"ש לעיל (באות ה') שעי"ז נעשין כל התיקונים הנ"ל עד שזוכין שיוכללו כל הפעולות משתנות באחד הפשוט שזה בחי' שלום ואחדות בין כל ישראל שכל השינוי דיעות יוכללו יחד וכו' כנ"ל שזהזכה אהרן הכהן יותר ע"י שלא התקנא במשה אחי ואע"פ שהי' גדול ממנו ויצא לקראתו בשמחה כ"ש וראך ושמח בלבו. ואי"ז זכה לכהונה כשרז"ל בשכר וראץ וכו' זכה לחשן המשפט על לבו. ע"כ אומרים ברכת כהנים שהוא קדושת אהרן הכהן אחר ברכת התורה כי הם בבחי' אחתץ ותלויים זה בזה כנ"ל. וע"כ מסיימין ברכת כהנים בשלום כ"ש וישם לך שלום כי ע"י הודאה הנ"ל שהוא בחי' ברכת התורה זוכין לשלום ואחדות כנ"ל וכ"ז זכינו ע"י אהרן הכהן כנ"ל. וע"כ ארז"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום היינו כנ"ל. וזהו אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כי עיקר ההתקרבו תאת התורה הוא ע"י בחי' הנ"ל ע"י תודה הודאה שהוא ברכת התורה שעי"ז זוכין לשלום שהוא בחי' קדושת אהרן הכהן כנ"ל:
Therefore the verse warned that one should abandon the hatred in one’s heart toward one’s fellow, as it is written: “you shall surely help — you shall abandon what is in your heart against him, and you shall unload with him.” For the essential abandoning and helping that one helps him regarding the burden is through abandoning the hatred and seeking love — namely, through the nullification of machlokes and the difference of opinions. Through this, all are included as one in the aspect of the achdus ha’pashut, as explained above: that the more Israel is included together in greater love and friendship, the more the aspect of the achdus ha’pashut is revealed from within the diverse activities, which is the aspect of the holiness of Shabbos. Through this, all the heaviness of burdens and all the suffering are nullified, for rest is drawn upon everything, as mentioned above. This is the aspect of “whoever is first in the estate of a convert acquires it” (Bava Basra 54a). For the convert who converts — this is the aspect of the diverse activities that are very remote being included within the achdus ha’pashut. For the convert, who was initially a gentile from among the seventy nations, is the essential aspect of pe’ulos mishtanos [diverse activities]. For the holy nation of Israel is called “one nation in the land” (II Samuel 7:23), and therefore they are in the aspect of the achdus ha’pashut, as opposed to the seventy nations. For “the Torah and the Holy One, blessed is He, and Israel are all one,” and therefore the seventy souls of the house of Yaakov are called one nefesh [soul], while the six souls of Aisav are called nefashos [souls] in the plural, as Rashi explained there — for they are far from unity and simplicity, because they did not receive the Torah. And therefore they are the essential aspect of the diverse activities. And when one of them comes and converts, this is the aspect of the very remote diverse activities being included within the achdus ha’pashut. For initially he was in the aspect of a very changed activity, as mentioned above. And now he wants to draw close to Hashem, may He be blessed, to the One Who is Simple, and to be included among Israel, “one nation in the land,” through whom is the essential inclusion of all the diverse activities within the achdus ha’pashut. For all the souls of Israel, the more they increase, the more they are included within the achdus ha’pashut, as mentioned above. And this is the great level of the convert who converts, about whom the Torah warned to draw him close and to love him, as it is written (Deuteronomy 10:19): “And you shall love the convert.” For this is very precious in the eyes of Hashem, may He be blessed, when the diverse activities are included within the achdus ha’pashut. And the more the activity is changed and remote, when it merits to overcome and be included in the achdus ha’pashut, the more precious it is. For this is His will, may He be blessed: that specifically through the very remote and changed activities, the achdus ha’pashut should be revealed. This is the aspect of the great level of the ba’al teshuvah [penitent] that our Sages of blessed memory spoke of: “In the place where ba’alay teshuvah stand, completely righteous people cannot stand” (Berachos 34b). For because they were initially very far through their sins — which is the essential aspect of the diverse activities, for through each sin, G–d forbid, one distances oneself from there to the alma d’feruda [world of separation], G–d forbid, which is the essential aspect of the very remote changed activities, as our Sages of blessed memory said — and therefore when one returns in teshuvah, the achdus ha’pashut is revealed from within the very remote and changed activities, which is very precious in the eyes of Hashem, may He be blessed, as mentioned above. And all the more so the convert, who was even more remote because he is not at all of the seed of Israel. Therefore when he comes to convert and is included in the holiness of Israel, “one nation in the land,” it is precious in the eyes of Hashem, may He be blessed, because the achdus ha’pashut is revealed from the very remote changed activities, which is very precious in the eyes of Hashem, may He be blessed. And the more changed and remote the activities, the more precious it is in His eyes, may He be blessed, when the achdus ha’pashut is revealed from there, as mentioned above. And this is the aspect of what is found in the holy Zohar and brought in the words of Rabbainu, of blessed memory: “When Yisro came and said, ‘Now I know that Hashem is great,’ then the Name of the Holy One, blessed is He, was exalted and glorified above and below,” etc., as mentioned above. It emerges that the drawing close of the convert to the holiness of Israel is the aspect of the diverse activities being included within the achdus ha’pashut, which is the aspect of the holiness of Shabbos being drawn into the weekdays. This is drawn through all the rectifications explained there, whose essence is through the aspect of todah [thanksgiving], halachah, etc. And it is explained there that this is the aspect of holadah [birth/generation] — the aspect of tom’chay Oraisah [supporters of Torah] who diminish their money and wealth to sustain the talmidai chachamim [Torah scholars]. Through this, halachos are born, etc. Through this, truth shines, etc., until one merits that the achdus ha’pashut is revealed from within the diverse activities, etc. And this is the aspect of why children inherit their father’s money. For all the birth of children is drawn through the aspect mentioned above — through halachah, which is the aspect of tom’chay Oraisah. From there come all the births in the world — whether children that one begets, or all the profit and wealth and livelihood that each person earns, which is called by the name laidah [birth]. For everything in the world is drawn through the halachos that are born by the true talmidai chachamim through the tom’chay Oraisah who sustain them. For it is known that all hashpa’ah [abundance] and all births are drawn from the Torah. (And even though for the most part wealth is found among those distant from talmidai chachamim, etc. — this is because of the intensification of the exile, which causes the shefa of Israel to be drawn to them, etc. And everything is for the good, as explained elsewhere. But in any case, the entire root of the shefa comes only from the talmidai chachamim, etc., as mentioned above.) And therefore when a person passes away, his money belongs to his children whom he fathered, for all their birth was drawn from there — from the money of the tom’chay Oraisah, from where comes all the money in the world and all the births in the world, as mentioned above. And therefore, in truth the essential thing is that the children should take the money they inherit and sustain with it the true talmidai chachamim, so that through this they will in turn give birth to children in holiness — through the halachos that the talmidai chachamim will birth through their money, as mentioned above. Through this, His G–dliness, may He be blessed, will be revealed from generation to generation forever, in the aspect of “and from generation to generation is His faithfulness,” which concludes the psalm Mizmor L’Sodah [Psalm 100], which speaks of all this — birth and thanksgiving and halachah — as explained there in the Torah [discourse] mentioned above. And therefore the convert who converts — which is the aspect of diverse activities being included within the achdus ha’pashut, which is drawn from the aspect of the halachos drawn through the tom’chay Oraisah, etc., from where comes all the money in the world — therefore when the convert dies, all his money returns to Israel, and “whoever is first in the convert’s estate acquires it.” For all of Israel are, relative to the convert, in the aspect of talmidai chachamim, since they are all included in the receiving of the Torah. And all his drawing-close was through his money ascending and being included in the holiness of Israel — the aspect of talmidai chachamim, from where came the birth of his soul to be included in the holiness of Israel, in the aspect of “a convert who converts is like a newborn child” (Yevamos 22a). And therefore when he dies and has not left children who were born in the holiness of Israel, his money returns to Israel, and whoever is first acquires it — for from there was the essential source of his drawing close to the holiness of Israel, which is the aspect of birth, the aspect of “a convert who converts,” etc. For everything is drawn from the aspect of the halachos that are born through the money, etc., as mentioned above. Through this, one merits all the above, until the diverse activities are included within the achdus ha’pashut — which is the essential aspect of the drawing close of the convert to the holiness of Israel, as mentioned above. And this is the aspect of: “And Avram took… and all their possessions that they had acquired, and the souls they had made” (Genesis 12:5) — which are the converts. For the essential drawing-close of the converts comes through the wealth and riches that Avraham Avinu received — in the aspect of the true tzadik — through the tom’chay Oraisah, as above. And this is the aspect of the great wealth they took out of Egypt, through which many converts were drawn close — namely Yisro, etc. — meaning as above. And therefore in the future, when all wealth returns to Israel as it is written “Instead of bronze I will bring gold” (Isaiah 60:17), etc. — then all will convert, as it is written: “Then I will turn to the peoples a pure language, that they may all call upon the Name of Hashem, to serve Him with one shoulder” (Zephaniah 3:9). For all the pe’ulos mishtanos in the world, the very remote and greatly changed, will be included within the achdus ha’pashut — which is the essential aspect of His greatness and glory, may He be blessed, as above. May it be speedily in our days, Amen. And this is the aspect of hefkair [ownerless property]. For the essential law of hefkair is learned from Shemitah [the sabbatical year], as is explained in the Gemara, which learned it from the verse “And the seventh year you shall let it rest and lie fallow” (Exodus 23:11), etc., and as is brought in the Shulchan Aruch that one must declare ownerless as in Shemitah, etc. And the entire matter of Shemitah is the aspect mentioned above. For Shemitah is the aspect of Shabbos, as it is written: “A year of complete rest shall it be for the land” (Leviticus 25:4), and as Rashi explains: “Like Shabbos Baraishis,” etc. That is, in the seventh year, the holiness of Shabbos is drawn upon the land. And therefore all the fruits and produce of the land are hefkair to all, because all the pe’ulos mishtanos and all the diverse opinions are nullified and are included within the achdus ha’pashut. And therefore all the produce is ownerless to all — for it is forbidden that there should be any insistence or difference of opinion over the produce in the seventh year, to say that this produce belongs to the owner of this field and that produce belongs to the owner of another field — for that would be the aspect of diverse activities and difference of opinions. For now, all are equal, because the land is then included within the aspect of Shabbos, where all the pe’ulos mishtanos are included together within the achdus ha’pashut, where everything is included together, and it is forbidden that there be any difference of opinion and insistence among them. And therefore all labors of the land are then forbidden, as it is written: “Your field you shall not sow,” etc., “a year of complete rest shall it be for the land” (Leviticus 25:4–5). For then it is the aspect of Shabbos, when the aspect of the servant Metatron is nullified and is included within the aspect of the son, the aspect of naicha [rest]. And because the essential aspect of servitude takes hold most strongly in the aspect of the land — where all the hard labors are, which were drawn about through the sin of Adam HaRishon, when it was decreed “Cursed is the ground because of you; in sorrow shall you eat of it” (Genesis 3:17) — therefore it is there that the essential rectification is needed. Therefore, the main prohibition of labor in Shemitah applies to the labor of the land — to nullify from there the aspect of servitude through the aspect of Shabbos, as above. And similarly, the entire nullification of the pe’ulos mishtanos applies to the produce of the land: it is forbidden for each person to hold onto his produce as if it belongs to him alone and to be insistent, G–d forbid, against his fellow, preventing him from eating from it — for that would be the aspect of difference of opinions, the aspect of diverse activities. And now, in Shemitah, all of this is forbidden — for now one must draw the holiness of Shabbos upon the land, and then all the pe’ulos mishtanos, which are the aspect of all the diverse opinions, are nullified and included as one within the achdus ha’pashut, and then all servitude is nullified, as above. And now one understands well what our Sages of blessed memory said: that the entire exile of Bavel [Babylon], seventy years, was on account of the seventy sabbatical years that they had annulled — as they expounded from the verse “Then the land shall be appeased for its sabbaths” (Leviticus 26:34), etc. For the essential cause of all the exiles is that the pe’ulos mishtanos overpower, through an abundance of divergent opinions and machlokes [strife], until they are not included within the achdus ha’pashut. Then the seventy nations dominate — they who are the essential aspect of pe’ulos mishtanos, as above — and they overpower Israel, the holy nation, who are comprised of the seventy souls of the house of Yaakov, whose entire labor in Torah and mitzvos is to include within the achdus ha’pashut — which is the essential ultimate purpose of all service, for this is very precious to Hashem, may He be blessed, as above. And therefore, because they blemished the mitzvah of Shemitah — through which the diverse opinions are nullified, etc., as above — therefore through this very transgression the exile came about, which is drawn from divergent opinions and strife, as above. And this is the aspect of what Moshe said: “Indeed, the matter is known!” (Exodus 2:14) — when he saw machlokes among Israel, he then said: “Now the matter is known — why Israel is so singled out to be in exile — for I see that they are deserving of it on account of the machlokes,” as Rashi explains there in the parashah. This means as above: that the essential exile of Israel, in which the nations rule over them, comes through machlokes — which is the aspect of the overpowering of the pe’ulos mishtanos through many divergences, until they are not included within one da’as, and the achdus ha’pashut is not revealed. Then the nations overpower — they who are drawn from the alma d’feruda [world of separation], from the pe’ulos mishtanos, as above — and Israel, “one nation,” is in exile among them, and the Shechinah is with them in exile, as it were — for the overpowering of the pe’ulos mishtanos dominates until it conceals and hides the revelation of the achdus ha’pashut, which is the essential holiness of Israel, “one nation,” as above. And similarly, the exile of Bavel came about because they mocked the messengers of G–d, etc., and because they annulled the sabbatical years — through all of which the aspect of the seventy nations, who are rooted in the pe’ulos mishtanos, overpowered Israel, “one nation,” as above. And especially this last, long exile, which began from the destruction of the Second Temple — the essential destruction came about through sin’as chinam [baseless hatred], as our Sages of blessed memory said. And because the baseless hatred then intensified so greatly, as our Sages said, therefore the exile has been prolonged so greatly, in our many sins — for the Satan still dances among us, multiplying machlokes among Israel in many forms, and especially among the talmidai chachamim. The entire prolonging of the exile is on account of this, in the aspect of: “And I will surely hide [My face]” (Deuteronomy 31:18) — that the achdus ha’pashut is not revealed from within the pe’ulos mishtanos, on account of the abundance of machlokes and divergent opinions, as above. And for this reason, Moshe greatly refused his mission at the vision of the burning bush, and Hashem, may He be blessed, contended with him for seven days to go and redeem Israel, but he did not want to — as is brought in Rashi’s commentary there. All of this was because he saw and understood the great intensity of the divergent opinions among Israel, through the disputants and slanderers — Dasan and Aviram, etc. Therefore he foresaw the many complaints and trials with which they would test Hashem, may He be blessed, until they would come to the sin of the Golden Calf — through which the Bais HaMikdash would be destroyed and they would return to exile, etc. Therefore he did not want to begin to go and engage in this matter at all, and said: “I am not a man of words, not from yesterday…” (Exodus 4:10) — hinting that it was still difficult to draw down the completeness of the fourfold speech (as explained there in the Torah discourse mentioned above), through which one draws the holiness of Shabbos into the weekdays, through which the achdus ha’pashut is revealed from within the pe’ulos mishtanos, through which the power of Egypt and all the nations ruling over Israel — who are the aspect of pe’ulos mishtanos — would be nullified, as above. But now the speech was not yet complete, for “I am not a man of words,” etc. — and the machlokes, the aspect of the overpowering of the pe’ulos mishtanos, kept increasing — therefore he did not want to go on his mission. And even at the end, when Hashem said to him “Who gave man a mouth?” (Exodus 4:11) etc., he replied: “Send, please, by the hand You will send” (Exodus 4:13) — “for I know that I will not be their final redeemer,” etc., as our Sages said. For the essential thing was that he gazed with his holy spirit upon the end of this last long exile, which would be prolonged through the abundance of machlokes, as above — and therefore he refused to go. And [Hashem] said to him: “Is there not Aharon your brother, the Levite?… Behold, he is coming out to meet you, and he will see you and rejoice in his heart” (Exodus 4:14). That is, He revealed to him that even though it is not yet possible to draw down peace in its completeness — to harmonize all the divergent opinions together, upon which the redemption depends, as above — nevertheless, through Aharon and his disciples who will be included with him in love and joy, through this the redemption will come. And similarly He hinted to him regarding the very end [of history]: that in every generation, through the few tzadikim and upright people who are included together with the true tzadik, the Rebbe — who is the aspect of Moshe — through this itself, the achdus ha’pashut is revealed from within the pe’ulos mishtanos, until ultimately there will be a complete redemption through this. And therefore our Sages of blessed memory exhorted: “Be of the disciples of Aharon — loving peace and pursuing peace” (Avos 1:12), etc. For the essential first redemption that came about through Moshe was through Aharon — through his going out to meet him in great peace, as above. And similarly the final redemption will come about through Eliyahu, who will make peace in the world — and through this, Mashiach will come speedily in our days — for Eliyahu is of the seed of Aharon, as above. For the Torah [discourse] mentioned above has its end embedded in its beginning (and so too all the Toros, etc., as is explained elsewhere) and its beginning in its end. For it is explained in the Torah mentioned above that todah — meaning, to give thanks and praise to Hashem, may He be blessed, always — this is the aspect of the delight of the World to Come, etc. And it is the aspect of the study of halachos, etc. And for this reason the todah is called halachah — on account of the tahaluchos [courses/processions] of the bloods, which flow in their proper order when one emerges from distress. For at first, in a time of distress, the bloods rush upon the heart, etc. And afterward, when one emerges from the distress, the bloods flow in their proper order, etc. And this is the aspect of holadah [birth], etc. And through this, truth illuminates within the fourfold speech, etc. And through the completeness of the speech, which is bound to Shabbos, the holiness of Shabbos is drawn into the six weekdays, etc. And through this, the achdus ha’pashut is revealed from within the pe’ulos mishtanos — which is very precious to Hashem, may He be blessed — and this is the aspect of “the halachah follows the majority,” for when many agree to one da’as, this is the aspect of pe’ulos mishtanos being included within the achdus ha’pashut — for each one has his own unique opinion, and they are all included together, etc. See all of this there well, for this is the summary of the entire Torah mentioned above, from beginning to end. It turns out that the essential inclusion of the pe’ulos mishtanos within the achdus ha’pashut comes about through todah/halachah — which comes about through the orderly procession of the bloods when one emerges from distress, when one then brings a todah [thanksgiving offering], which is the aspect of halachah — and through this, truth illuminates, etc. For at first, when the bloods were rushing upon the heart, it was in the aspect of “men of blood hate the wholesome” (Proverbs 29:10), etc. And now, when the bloods flow in their proper order, truth illuminates — through which one merits all the above, until all the pe’ulos mishtanos are included, etc., as above. And from the opposite it is self-evident: when the bloods rush upon the heart, G–d forbid, in a time of distress — then truth does not illuminate, as above, and then the speech is not complete, and then the holiness of Shabbos is not drawn into the weekdays, and then the pe’ulos mishtanos are not included together, etc. For from the affirmative you can infer the negative, and in truth each depends upon the other: the more the pe’ulos mishtanos overpower, G–d forbid, through many divergences and are not included together — the more the sufferings and exiles intensify, G–d forbid. For all the afflictions, distresses, and exiles come about through the overpowering of the pe’ulos mishtanos through many divergences that are not included together, and the revelation of the achdus ha’pashut does not illuminate within them — which is the essential rectification of all the worlds and all that is in them, in every detail. And this itself is the aspect of the overpowering of the bloods upon the heart in a time of distress, G–d save us. For all the distresses and afflictions come about because the many divergences are not conducted in an equal balance. For Hashem, may He be blessed, created the entire world with many wondrous divergences, and all of them are included within the four elements — fire, air, water, earth — from which come all the inanimate, vegetative, living, and speaking, which are the aspect of the four general worlds: Atzilus, Beriah, Yetzirah, Asiyah, as is known. And all of them are drawn from His achdus ha’pashut, may He be blessed — for at their root they are all included in one. But in their descent below, He created them with wondrous divergences, for the elements differ greatly from one another — this one fire and this one water, this one air and this one earth, this one hot and dry and this one cold and moist, etc. How much more so all the creatures that came into being from them, whose divergences are without number. And all of them need to be conducted in an equal balance — that the elements should be evenly tempered as they were drawn from the achdus ha’pashut, to carry out their function properly — and then everything proceeds as it should. But when the divergences multiply and the elements overpower one another not in their proper order, from this come all the afflictions and all the distresses, G–d forbid, and similarly all the exiles under the nations — for the seventy nations are the essential aspect of pe’ulos mishtanos, as above, and as it is written: “When the Most High gave nations their inheritance, when He separated the children of man, He set the boundaries of the peoples according to the number of the children of Israel” (Deuteronomy 32:8). That is, the nations exist in the aspect of separation — the aspect of “when He separated the children of man” — as above, for they are the essential aspect of pe’ulos mishtanos: seventy nations corresponding to the seventy souls of the house of Yaakov — the aspect of “He set the boundaries of the peoples according to the number of the children of Israel,” as Rashi explains there. And according to the proper order of creation, and as it will be in the future: all the seventy nations must be nullified and included within the seventy souls of the house of Yaakov, who are reckoned as one and are included within the achdus ha’pashut — in the aspect of “for the portion of Hashem is His people,” etc. (Deuteronomy 32:9). And this is the entire rectification of creation. But when the Satan overpowers and the pe’ulos mishtanos are not included together — through the abundance of machlokes — then the seventy nations, who are the essential pe’ulos mishtanos, overpower Israel, G–d forbid, as above. And similarly, through this come, G–d forbid, many, many distresses and afflictions — all of which come about because the divergences of all four elements are not properly tempered and are not properly included together, as above. And this itself is the aspect of the bloods rushing upon the heart in a time of distress, G–d forbid. For all the life-force is in the blood, and the life-force spreads to all the limbs and senses, which contain many divergences. And the root of the life-force, which is the neshamah [soul], is one single power, and from it are drawn all the divergences that exist in the limbs of a person, which are composed of four elements. And everything is in the aspect mentioned above: everything needs to be conducted in an equal balance. And when machlokes arises among them and the divergences multiply, from this come all the distresses and afflictions, G–d forbid, and the bloods — in which the life-force flows — become confused, and then they rush upon the heart. And this itself is the aspect of the Egyptian exile, which includes all the exiles — for the essential exile was the aspect of the overpowering of the bloods, as it is written: “And I passed over you and I saw you wallowing in your bloods” (Ezekiel 16:6), etc., and as is explained in the Kavanos of the Ari z”l at length. It turns out that the more the divergences of the pe’ulos mishtanos overpower, G–d forbid, when they are not included together — the more the bloods that rush upon the heart intensify. And conversely: the more the bloods rush upon the heart, G–d forbid — through which truth does not illuminate, etc. — the more the divergences of the pe’ulos mishtanos overpower, when they are not included together, as above. And so it goes, cycling, G–d forbid. And therefore, in truth, the beginning of the redemption is exceedingly difficult — and therefore Moshe refused to go, as above. But Hashem, may He be blessed, compelled him to go. For Hashem, may He be blessed, performed great wonders even though Israel were not worthy, and He performed great and awesome signs and miracles in Egypt. And through all of this, He demonstrated that all the diverse activities come from Him, may He be blessed, Himself, and they are in His hand like clay in the hand of the potter, and He can change them at any time as He wishes — for He can make a staff into a snake and a snake into a staff, and water into blood and then blood back into water, and so with all of them. For all the diverse activities are in His hand, for they all are drawn from Him alone, from His achdus ha’pashut. And through this He brought them out of Egypt and out of all the distresses, from the flooding of the bloods, as it is written: “And I said to you: In your blood, live!” (Ezekiel 16:6), etc. And everything was in order that they should give thanks and praise His Name, may He be blessed, always, as it is written: “In order that My Name be declared throughout all the earth” (Exodus 9:16), and “in order that you tell in the ears of your child and your grandchild” (Exodus 10:2), etc. And so Israel did, as it is written: “And the people believed, and they heard that Hashem had remembered the children of Israel, and that He had seen their affliction, and they bowed and prostrated themselves” (Exodus 4:31). The bowing and prostrating — this is the aspect of hoda’ah [thanksgiving] with a whole heart, the aspect of the bowing of Modim. And as soon as they began to draw forth the aspect of todah, truth began to illuminate, etc. — through which the revelation of the achdus ha’pashut from within the pe’ulos mishtanos began to illuminate. And correspondingly, the power of the Egyptians was nullified — they who draw sustenance from the divergences of the pe’ulos mishtanos when they are not included together. And the more their power was nullified and the more the revelation of the achdus ha’pashut illuminated, the more the processions of blood returned to flow in their proper order — and so it cycled around for the good until they merited to leave Egypt. And then, on that very night, they sang a song and Hallel, as it is written: “The song shall be yours like the night when a festival is sanctified” (Isaiah 30:29). And then they drew forth the aspect of todah even more — for this is the essence of the redemption — until they merited the splitting of the Sea of Reeds, which was the completion of their redemption. For then they sang the Song at the Sea with great joy, because then the hoda’ah was completed in wondrous fullness through the Song at the Sea — for each depends upon the other, as above. And the essential merit for all of this was through Aharon, who did not dispute with Moshe — on the contrary, he went out to meet him with joy. And Aharon was a prophet and the great one of the generation, and the majority of Israel relied upon him and were included with Moshe through him. And through this was the essential revelation of the achdus ha’pashut from within the pe’ulos mishtanos — through many agreeing to one true da’as, as above — and this was accomplished through Aharon, as above. And the essential intent of our words is that each person should understand from all this hints for himself — to revive and restore his soul at all times, in all that passes over him throughout all the days of his life. For upon every person it is inevitable that many, many kinds of misfortunes and troubles pass over him, etc. — for “man is born to toil” (Job 5:7), and as our Sages of blessed memory said: “All bodies are subject to misfortune” (Berachos 5a), etc. Especially in this exile, where troubles press upon us — and we have no vitality except through the expanses that Hashem, may He be blessed, grants us between one trouble and the next, and also within the trouble itself there are great expanses, in the aspect of “In distress, You expanded for me” (Psalms 4:2), as is explained in Torah 195. And it is known that whatever passes over a person, certainly the intent of Hashem, may He be blessed, is for good — in order to remind him to return and draw close through it, and to scour away transgression and seal up sins, as it is written: “For He said: Surely they will return from iniquity” (Isaiah 63:8). But many people offer themselves false excuses and deceive themselves, saying that because of the abundance of troubles and afflictions they are unable to learn and to pray and to draw close to Hashem, may He be blessed. But in truth it is the very opposite — for all the troubles and hardships and afflictions that Hashem, may He be blessed, sends upon each person, to each one according to his sins — everything is only to draw close and not to push away. For the intent of Hashem, may He be blessed, is certainly for good and not for evil, G–d forbid — and as our Sages of blessed memory said, that a person is obligated to say at all times: “Whatever the Merciful One does, He does for the good” (Berachos 60b). Therefore, the essential counsel is through the path mentioned above — to accustom oneself to todah and hoda’ah to Hashem, may He be blessed, which is the aspect of the delight of the World to Come — to give thanks and praise to Hashem, may He be blessed, for all the kindnesses and wonders He has done with us until now, and that He has saved and delivered one’s soul from how many troubles and hardships in body, soul, and money. As we say on Shabbos and Yom Tov in Nishmas: “Were our mouths full of song as the sea… we would not suffice to thank You… for even one of a thousand thousand, thousands of thousands, and myriads of myriads of times the good things… that You have done with our fathers and with us.” And similarly, we say every day three times: “We thank You… for Your miracles that are with us every day, and for Your wonders and good things at every time — evening and morning and afternoon,” etc. For upon every person in the world, certainly many troubles have already passed and he was saved from them, or he was saved from many troubles that he saw come upon others but that never came upon him at all — and as our Sages of blessed memory said on the verse: “Who alone does great wonders, and blessed is His glorious Name forever” (Psalms 72:18–19) — “The one who experiences a miracle does not himself recognize his miracle,” etc. For this reason our Sages of blessed memory established for us to say every day: “For Your miracles that are with us every day,” etc., as above. And therefore one must give thanks and praise to Hashem, may He be blessed, with a whole heart for all of this. And the main thing is to give thanks and praise Him, may He be blessed, for the essential, eternal kindness and good — that He performed His great, wondrous kindness with us and set us apart from those who go astray, and chose us from all the nations and gave us His Torah. And even when one knows his own lowliness and failings — even so, it is a wondrous kindness that He did not make me a gentile. And also, within every Jew there are many good points, as is explained on the verse “I will sing to my G–d while I yet live” (Psalms 146:2; LM I:282), etc. And with all of this one must revive himself and give praise and thanksgiving with joy every day to Hashem, may He be blessed, for this. And especially at a time when some trouble or affliction passes over him, G–d forbid, may the Merciful One save us — precisely then he should remember all the kindnesses and good things that Hashem, may He be blessed, has done with us until now, as above. And also within the trouble itself, there are certainly many expanses, if one looks at them with the eye of truth, as above. And for all of this he should give todah and hoda’ah and Hallel to Hashem, may He be blessed. And through this, he will merit to be saved from the trouble — for as soon as he gives thanks and praises Hashem, may He be blessed, and draws forth the aspect of todah/halachah, as above, truth will illuminate and the speech will be completed, and he will be able to engage in Torah and prayer — which are the lines of truth — and to speak words of tzedakah and teshuvah, etc. And through this the speech will be completed, through which the holiness of Shabbos will be drawn down, and it will be revealed that all the pe’ulos mishtanos are drawn from the Echad Ha’pashut, may He be blessed — through which the troubles that come from the many divergences are nullified, as above. And the more the divergences from which the troubles come are nullified, the more one increases the hoda’ah and births more halachos, in the aspect of “the goings (halichos) of the world” (Habakkuk 3:6) — that one will merit to find through the halachos a path and a way to draw close to Hashem, may He be blessed, from whatever passes over him. And the more the todah/halachah grows, the more the divergences of the pe’ulos mishtanos are nullified and are included within the achdus ha’pashut even more — which is the aspect of the nullification of the trouble, as above. And so it cycles around until one emerges from the trouble entirely, as above.
Loading comments…