Segment 2
אות א השוכר את הפרה והשאילה לאחר ונאנסה ישלם השואל לבעלים ומבואר הטעם במשנה. כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו:
And therefore Moshe found the making of the Menorah very difficult — because he saw that everything is made from one ingot and everything is dependent on one another, and one does not know where the beginning is. Therefore it was very difficult in his eyes — how to instill and illuminate these rectifications in Yisrael. Until Hashem, blessed be He, showed him that everything is from Him, blessed be He. The essential thing is only the true ratzon — for whoever truly desires with strong longings to draw close to Hashem, blessed be He, will merit all of this, as mentioned above. And this is what is written at the end of the vision of the Menorah of Zechariah: "Not by might and not by power, but by My spirit" [Zechariah 4:6] — the aspect of ratzon . For the essential thing depends on good and strong ratzon , for days and years, to Hashem, blessed be He — truly and sincerely. Through this one will merit all of the above, as mentioned above.
Segment 3
על פי התורה ויהי מקץ המדבר משמירת הזכרון בליקוטי הראשון (סי' נד) ע"ש כל התורה מראשו לסופו והכלל כי צריכין לשמור מאדאת הזכרון דהיינו לאדבקא מחשבתא בלעמא דאתי לזכור תמיד במחשבתו את עולם הנצחי שהוא עוה"ב ולא יפול לשכחה שהוא מיתת הלב שלא ישכח את עוה,ב כל ימי חייו. ושמירת הזכרון הוא בכלל ובפרט וכו' עש,ש מ"ש ע"פ ה' אלקי גדלת מאד וכו'. ואצל המון עם נעשה כ"ז ממילא ע"י שינה וציצית ותפלין וק"ש ותפלה ומו"מ ע"ש. ומבואר שם שע"י כל המשא ומתן נעשה יחוד צדיק וכנס"י שהוא בחי' נוטה שמים כיריעה כי בכל הדברים יש נצוצות הקדושים וע"י המו"מ נתחברין ונתעלין הנצוצות כפי חלקי הנר"נ שיש לכ"א ועי"ז נעשה יחוד צדיק וכנסת ישראל ע"ש היטב. ולשמור הזכרון צריכין לשמור עצמו מרע עין וכו' וגם צריכין לשמור עצמו מכח המדמה שהוא בחי' פרעה וכו' וכו' ע"ש כל זה היטב:
According to all the above, the immense greatness of the holiness of the Chanukah lamp is explained — which is the aspect of the kindling of the lights of the Menorah. For their holy light is drawn from the aspect of the light of Mashi'ach — the aspect of: "I have arranged a lamp for My anointed one" [Tehillim 132:17] . For he will merit the aspect of mishpat and tzedakah in completeness — through which comes the essential endurance of the world. By the fact that He, blessed be He, Himself sweetens the mishpat with tzedakah , in wondrous ways, every day, at every time, and at every hour, etc. — as mentioned above.
Segment 5
אות ב כי עיקר השמירה של האדם וחפציו שיהיו נשמרין מכל הזיקות הוא ע"י שמירת הזכרון שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי דהיינו לזכרו תמיד בהש"י שזהו עיקר בחי' עלמא דאתי שאז יתגלה אלקותו לכל באי עולם כמבואר בפסוקים רבים וכמבואר בהתורההנ"ל. שצריכין לזכור בעלמא דאתי בכלל ובפרט. בכלל הוא לזכור בכל יום ויום תיכף בהקיצו משנתו יזכור בעלמא דאתי שיש עוד עולם שעתיד לבא שהוא העיקר ולאישכח ויטעה עצמו ח"ו שזה העולם הוא עיקר ח"ו. ואח"כ צריך להמשיך זה הזכרון בפרט דהיינו להסתכל ולהבין בכל המחשבות ודיבורים ועשיות שהשי"ת מזמין לו בכל יום להבין מהם רמיזותיו ית' להתקרב לעבודתו ית' כי הש"י מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכ"א וא' מחשבה דבור ומעשה בכל יום לפי הזמן והמקום והאדם, ומרמז לו בהם רמזים לקרבו לעבודתו ית' וכו' עש,ש וצריך האדם להגדיל דעתו ולהבין אלו הרמזים בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שאז יתגלה אלקותו המלובש בכל דבר. וע,כ ע"י ששומרין את הזכרון הזה עי"ז נשמרין מכל מיני הזיקות שבעולם כי עיקר השמירה הוא רק מהש"י כ"ש (תהלים קכר"ז) אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר וכ"ש (שם קכ"א) ה' שמרך וכו' וכמבואר כבר כ"פ וע"כ כשזוכר בהש"י וממשיך אלקותו בכל דבר עי"ז נמשר הדבר מכל רע כ"ש ה' ישמרך מכל רע כי בכל מקום שהש"י נמצא שם. שם כל הברכות וכל טוב ונשמרין מכל רע ועיקר המשכת אלקותו ית' בכל דבר הוא ע"י הזכרון הנ"ל ע"י שזוכרין שהש"י בכל דבר. כי באמת הש"י בכל מקום ובכל דבר רק כשאין זוכרין אותו ח"ו אזי הואג"כ מתעלם ומסתיר פניו בבחי' ואנכי הסתר אסתיר (דברים ל"א) ואזי יש אחיזה ושליטה להקליפות ומזייק עלמא ח"ו מחמת שאלקותו נעלם ונסתר שם. אבל תיכף כשזוכרין אות וית' דהיינו שמאמינין ויודעין שאלקותו ית' מלובש שם אזי תיכף נתגלה אלקותו יצת' וכשנתגלה אלקותו ית' שם אזי נמשך כל הברכות וכל טוב ונשמרין מכל רע בבחי' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, אזכיר דייקא שתיכף כשזוכרין את שמו ית' שמלובש שם נמשך תיכף ברכה בחי' אבוא אליך וברכתיך וכשהש"י מברכו הואנשמר מכל הזיקות כ"ש יברכך ה' וישמרך כשדרז"ל בשר ודם נותן מתנה לחבירו ואינו יכול לשומרו וכו' אבל הקב"ה מברך את האדם ושמרו וכו'. נמצא שעיקר השמירה ע"י הזכרון וזהו בחי' זכור ושמור בדבור א' כשרז"ל כי זכור ושמור הם בחי' אחת כי השמירה הואע"י הזכרון כנ"ל. ועיקר שמירת הזכרון הואע"י בח'י יוסף הצדיק בחי' ויוסף ישית ידו על עיניך כמבורר שם היטב כי שלימות הזכרון הוא כשזוכין בכלל וברפט בכל הבחינות והתיקונים הנאמרין שם בהתורה הנוראה הנ"ל המרומזין בפסוק ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. וגמר התיקון הואבחי' נוטה שמים כיריעה שהוא בחי' יחוד קוב"ה וכשינתי' שהוא בח'י יחוד צדיק וכנס"י שנעשה ע"י המו"מ כמבואר שם ע"ש. כי בכל דבר יש נצוצות הקדושים שנשלמין ע"י המו"מ שעי"ז נתייחד צדיק וכנס"י וכו' ע"ש. וצריך כ"א להאמין בשעה שעושה המו"מ שיש נצוצות קדושים הרבה באלו הדברים שנושא ונותן בהם וכל כוונתו יהיה בשביל בירור הנצוצות שזהו בחי' זכרון שעי"ז נתיחד הצידק וכנס"י כנ"ל. ואז כששומר את הזכרון וזוכר בשעת המו"מ את השי"ת שעאי"ז זוכה לייחד צדיק וכנסת ישראל ע"י המו"מ עי"ז נמשכין כל ההשפעות והברכות ונשמר מכל הזיקות כנ"ל וזהו בחי' יוסף הצדיק שנאמר בו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח כי יוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מב) כי יוסף הוא הצדיק שעיקר היחוד על ידו כי הוא בחי' שמירת הזכרון שהוא ממשיך עי"ז כל ההשפעות והברכה והשמירהכנ"ל וזהו בחי' בן פרת יוסף בן פרת עלי עין פרת לשון פרו ורבו כשפרש"י בחי' יחוד שעל ידו נפרין ונתברכין ונשפעין כל הדברים שבעולם כנ"ל ונשמרין מכל רע כנ"ל:
And this is what is written in the Midrash HaNe'elam, Parashas Noach — brought in the Yalkut HaReuveni, Parashas B'ha'aloscha . And this is its language: "'And behold, an olive branch, freshly plucked, in its mouth' [Genesis 8:11] — were it not that the Holy One, blessed be He, aroused the spirit of the Kohanim who would kindle lamps with olive oil, then the remnant of Yehudah would have perished from the world."
Segment 7
אות ג נמצא שעיקר שמירת החפצים של כ"א הוא כפי שמירת הזככון שהוא בחי' יוסף בחי' בן פרת יוסף שעל ידו נתייחד בחי' צדיק וכנס"י שעי"ז כל הברכות והש מירה כנ"ל. וזה מרומז במשנה הזוכר את הפרה והשאילה לאחר ונאנסה ישלם לבעלים כמו שאר"י כיצד הלה סחורה בפרתו של חבירו, בפרתו דייקא בחי' בן פרת יוסף כיכ להמו"מ והסחורות והשמירה הכל כפי בחי' פרת יוסף שזוכה כ"א וא' לפי בחינתו כפי בחי' שמירת הזכרון שזוכה שעי"ז נתיחד הצדיק וכנס"י ע"י המו"מ שהוא בחי' בן פרת יוסף וכפי היחוד שג8ורם על ידי שלימות הזכרון שלו כמו כן זוכה להרוויח ולהשתכר בהסחורה והמו"מ ולהיות נשמר מכל רע וזהו כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו בפרתו דייקא בחי' פרת יוסף שעי"ז כל הרווח והשמירה כנ"ל:
It emerges that our essential endurance is through the lamps of olive oil of the Menorah — which is the aspect of the Chanukah lamp. That is, as mentioned above.
Segment 8
ועוד יש בזה דברים הרבה אך נשכח כי לא נכתב בזמנו:
And therefore the First Temple — which was in the merit of Avraham — and the Second Temple — which was in the merit of Yitzchak — were destroyed through the klippos of Esav and Yishmael, as is brought. But the Third and final Temple — which we hope will be in the merit of Yaakov — will endure forever.
Segment 10
אות ד וזה בחי' חכירות וקבלנות וזה בחי' שכירות פועלים. בחי' לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר וזה בחי' פ' פרה אדומה שקורין אחר פורים קודם פסח:
For the essential generality of tzedakah and mishpat — which are the aspects of Torah and prayer together — is in the Beis HaMikdash . For from there the Torah goes forth, for the Luchos [Tablets] — the generality of the Torah — stand there in the Beis HaMikdash , in the Holy of Holies. And there is the place of prayer, as it is written: "For My House is a house of prayer" [Isaiah 56:7] . And the essential endurance of the Beis HaMikdash is when tzedakah and mishpat are included together, as it is written regarding the Mashi'ach : "And he shall judge the poor with righteousness" [Isaiah 11:4] . And as explained above regarding this.
Segment 11
כי הכלל הוא שהעיקר לשמור את הזכרון הזה היטב לזכור תמיד בכל יום בעלמא דאתי שהוא אחדותו ית' כי אז יהיה ה' אחד ושמו אחד וכל העוה"ז וכל חפציו ותאוותיו ודעותיו וכו' הכל יתבטל ולא יהי' נשאר כ"א הש"י לבדו. וכל מי שיזכה להכלל בו כפי מה ששמר את הזכרון הזה בעוה"ז והתרחק א"ע מתאוות והסתפק א"ע בתכלית הצמצום מכל עניני עוה"ז המוכרחים ע"פ התורה. והנה עיקר השכחה שהוא בחי' סטרא דמותא בחי' מיתת הלב כמבואר בהתורה הנ"ל נמשך רק מחטא אדה"ר שעי"ז נגזר מיתה על העולם כ"ש כי ביום אכלך ממנו וכו' כי מיתה היא בחי'שכחה כנ"ל כי אדה"ר פגם בזכרון ע"י בחי' רע עין שהוא הנחש הקדמוני שהוא עיקר הרע עין בעצם שנתקנא בהם על שראה אותם ערומים וכו' והי' עינו רעה בהם וכמו שפרש"י שם בענין וע"י עינו הרעה התגרה בהם והמשיך עליהם בחי' רע עין בבחי ותרא האשה כי טוב העץ וכו' וכי תאוה הוא לעינים וכו' שזהו בחי' פגם העניים בחי' רע עין שפוגם הזכרון וזהו בחי' ותקח מפריו וכו' ותקח זהו בחי' פגם היד שפוגם ג"כ הזכרון כי שמירת הזכרון הוא ע"י שני בחי' ע"י בחי' יד שמכניע המדמה וע"י וע"י הכנעת הרע עין כמבואר היטב בהתורה הנ"ל והיא פגמה בשניהם בבחי' עינים ובבחי' יד בחי' ותרא ותקח כנז"ל ועי"ז נפגם הזכרון של עלמא דאתי כי אדה"ר כפר בעיקר כשארז"ל וכשכפר בו ית' בוודאי כפר בעלמא דאתי כי הכל אחד כנ"ל וע"כ נגזר עליו מיתה שהוא בחי' שכחה שהוא מיתת הלב כנ"ל ועי"ז נגזר עליו בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם שהיא בחי' עבדות ויגיעות שצריכין להתייגע מאד בעבדות גדול קודם שממשיכין פרנסה כי העבדות הוא בחי' שכחה בחי' שינה שהיא א' מששים במיתה שהוא בחי' שכחה כנ"ל כי שינה הוא הסתלקו תהדעת שהוא בחי' זדכרון כי ארז"ל (קידושין מט) עשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וכו' נמצא שעבדות הוא בחי' שינה שהוא בחי' שכחה כנ"ל:
And therefore the two Temples that were in the merit of Avraham and Yitzchak — with whom the aspects of tzedakah and mishpat were not included in their completeness — therefore they were destroyed, as mentioned above. But the Third Temple, which will be in the merit of Yaakov — who merited to include tzedakah and mishpat in their completeness — therefore it will endure forever.
Segment 13
אות ה ואע"פ שמבואר בהתורה הנ"ל ששינה היא אחד מתיקוני הזכרון כי שינה הוא בחי' זכרון בכלל כי בשעת שינה הנשמה עולה לעלמא דאתי כמבואר שם ע"ש, באמת הכל אמת כי בוודאי שינה ומיתה גשמיית הוא עיקר השכחה בחי' נשכחתי כמת מלב וכן שינה הוא א' מששים במיתה שהוא הסתלקות הדעת שהוא בחי' זכרון. אבל הש"י חמל עלינו ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא סמא דחיי לחיותינו כיום הזה כי הם חיינו ואורך ימינו. והתורה היא רפואה ותיקון לחטא אדה"ר שהמשיך מיתה לעולם כי ע"י התורה זוכין לחיים כ"ש כי היא חייך וכו' כנ"ל ועיקר החים שזוכין ע"י התורההוא לאחר מיתה כשרז"ל למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך וע"כ צדיקים במיתתן קרויים חיים כי אז זוכין להכלל בעלמא דאתי ששם עיקר החים האמתיים הנצחיים כי אילו לא חטא אדה"ר הי' זוכה בגופו בחיים חיותו להכלל בעלמא דאתי כי קודם החטא לא נפגם הזכרון והיה מוכן להכלל בעלמא דאתי בעודו בגופו הזך שהי' לו מקודם החטא אך ע"י החטא שנמשך עליו זוהמת הנחש שהוא בחי' סטרא דמותא בחי' שכחה ע"י מוכרח לטע7ום טעם מיצתה קודם שנכלל בעלמא דאתי כי צריך לתקן במה שקלקל כי הוא המשיך על עצמו בחי' שכחה בי' מיצתה ע"כ בהכרח צריך לירד ולהזדכך שם ואז דייקא יזכה לחלקו בעלמא דאתי והכל כפי מה שזכה בעוה"ז להמית גופו ולדבק מחשבתו בעלמא דאתי ולסגל מצוות ומעשים טובים וע"כ הצדיקים שמקיימין את התורה בשלימות וממיתין את גופם בזה העולם ומדבקין כל ימיהם מחשבתם בעלמא דאתי וחושבים בכל יום ויום על התכלית האטחרון מה יעשו ליום פקודה ואין מניחים עצמם לשכוח עלמא דאתי בשום יום מכל ימי חייהם וכ"ש בזוה"ק דצדיקיא חושבין בכל יום ויום שהיום יצטרכו להשיב פקדונם למאריהון ואל והצדיקים הממיתין עצמן בחייהם על התורה ועל העבודה. הם נקראים חיים תמיד בעוה"ז ובעוה"ב ועיקר חייהם הוא בעוה,ב כי דייקא בשעת מיתתם ואח"כ נכללין בעלמא דאתי מאחר שהמיתו גופם בעוה"ז. כי מחמת חטא אדה"ר א"א להכלל בעלמא דאתי בתכלית השלימות בחיים חיותו בעודו בגופו אפי' הצדיק הגדול ביותר אבל אחר מיתתו אז דייקא נכלל בעלמא דאתי בשלימות אשרי לו וכן בשעת שינה שהוא א' מששים במיתה זוכה ג"כ הצדיק שתעלה נפשו לעלמא דאת יוהכל כפ ימה שקידש א"ע ביום כמבואר בכתבים שצריכין לקדש א"ע מאד ביום כדי שיזכה שתעלה נשמתו למעלה בקדושה העליונה בשעת שינה וכ"ש מי יעלה בהר ה' וכו' כמבואר בזוה"ק וכן כל אדם כפ ישמקדש עצמו ביםו כמ וכן זוכה לדבק מחשבתו בעלמא דאתי בשעת שינה וכן כפי מה שמקדש עצמו כל ימי חייו כמ וכן זוכה להכלל בעלמא דאתי לאחר מותו נמצא ששינה ומיתה הם חיים לצדיקים ולכלל ישראל הדבקים בעלמא דאתי תמיד ומקיימין את התורה אבל להעכו"ם והרשעים גמורים השינה והמיתה הם מיתה ממש בחי' נשיון ושכחה בחי' נשכחתי כמת מלב וע"כ קודם השינה קורין ק"ש שעל המטה ומתפללין להש"י ומייחדים ומפקידים נשמתם ורוחם בידו ית'. כ"ש בידך אפקיד רוחי וכו' הכל כדי שיזכה שתעלה ותוכלל נפשו בעלמא דאתי בבחי' זכרון בכלל כנ"ל בהתורה הנ"ל וזהו בחי' סתימת העניים בשעת שינה ואנו מבקשים קודם השינה והאר עיני פן אישן המות. כי עיקר שמירת הזכרון שהוא בחי' שינה גדקדשוה של ישראל היא שמירת העינים שנשמרין מרע עין כנ"ל וזהו בחי' בידך אפקיד רוחי שאומרים קודם השינה כי אז בלילה אנו מפקידים רוחינו בידו ית'. בבחי' בידך אפקיד רוחי שאומרים קודם השינה כי אז בלילה אנו מפקידים רוחינו בידו ית'. בבחי' יד דייקא כי בחי' יד מכניע כח המדמה שהוא פגם הזכרון כמבואר בהתורה הנ"ל כי דייקא בשעת שינה אנו צריכין להשתדל ביותר לתקן זאת דהיינו להכניע הרע עין שהוא בחי' שכחה סטרא דמותא וגם להכניע בחי' כח המדמה ע"י היד בחי' בידך אפקיד רוחי כנ"ל וזהו בחי' ואל יבהלוני רעיוני וחלומות רעים וכו' שכ"ז הוא בחי' בלבול המדמה שאינו מבורר ומתוקן כראוי שאנו מבקשין על כל זה קודם השינה דייקא כדי שנזכה שהשינה שלנו יהי' בקדושה שינה של חיים שנזכה בשעת שינה דייקא לבחי' זכרון שהוא לעלות ולהתדבק בעלמא דאתי כנ"ל כי אנו צריכין להפוך דייקא מיתה ושניה שהם בחי' שכחה לחיים שהוא בחי' זכרון בבחי' צדיקים במיתתן קרויים חיים כי זה עיקר התיקון של חטא אדה"ר שבמה שקלקל יתקן שיהפוך המיתה והשכחה לחיים וזכרון כנ"ל והכל ע"י התורה ומעשים טובים שהם סמא דחיי כנ"ל:
But nevertheless, it is brought in the holy books that the essential final redemption will come about through the sweetening of the gevuros of Yitzchak to become the aspect of Yis'chak [laughter/rejoicing] . For this is the essential rectification — that Yaakov and Avraham will sweeten the gevuros of Yitzchak in their completeness, and through this the final redemption will come.
Segment 15
אות ו וזה בחי' חכירות וקבלנות שכל ההזיקות של השדה חלין על החוכר כמבואר בש"ע החוכר שדה ונשתדפה וכו' כי עיקר הברכה בכל דבר ובפרט בעבודת השדה הוא כפ ישמירת הזכרון שעי"ז ממשיכין ומגלין אלקותו שם שעי"ז נמשך ברכה בבחי' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכן להיפך כל ההזיקות שבדה הוא כפי פגם הזכרון שהוא גפם חטא אדה"ר שעי"ז נגזר אוראה האדמה וכו' בשעת אפך וכו' (בראשית ג) שעי"ז נמשכין כל ההזיקות וההפסד שבשדה כשאין זוכין להכניע ולבטל זוהמת הנחש מהשדה ע"י שמירת הזכרון שהוא עיקר תיקון חטא אדה"ר כנ"ל וע"כ החוכר שמקבל עליו עבודת השדה ונפל לבחי' עבדות כי הוא צריך לעשות עבודת חבירו כעבד וע"כ הוא צריך לשמור עצמו ביותר מפגם הזכרון כי כל מה שנמשך העבדות והעשי' ביותר שם נמשך השכחה ביתר כי עיקר השכחה הוא במקום שרחוק יותר מרוחניות וכ"ש רבינו ז"ל על פסוק לא ימוש ספר התורה העזה מפיך שבמקום שיש ממשות וגשמיות ביותר שם השכחה ביותר ע"ש ובפרט בבחי' עבדות שהוא בחי' שינה בחי' שכחה כי עשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וע"כ תולין קילקול השדה בהחוכר שהוא בבחי' עשי' ועבדות כי עיקר קלקול השדה הוא ע"י פגם הזכרון שהוא נאחז ביותר בבחי' עשי' ועבדות כנ"ל:
And this is the aspect of: "And I will remember My covenant with Yaakov, and also My covenant with Yitzchak, and also My covenant with Avraham I will remember" [Leviticus 26:42] — which begins first with Yaakov, for the essential redemption will come through him. And He will remember also the merit of Yitzchak, and also the merit of Avraham — until Avraham and Yaakov sweeten the gevuros of Yitzchak and include the tzedakah in the mishpat in their completeness. Through this the final redemption will come, and the building of the Beis HaMikdash , as mentioned above.
Segment 17
אות ז וזהו בחי' לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר כי זה השכיר שנשכר אצל חבירו לעשות מלאכתו הוא מפיל עצמו לצבחי' עבדות שהוא בחי' שכחה כנ"ל וזהו בחי' גלות מצרים בחי' עבדים היינו לפרעה במצרים כי פראעה הוא בחי' כח המדמה בחי' פגם הזכרון בחי' שכחה כמבואר שם וע"כ רצה להגביר בחי' העבדות על ישראל כדי להפיל עליהם שכחה כדי שלא יוכלו לדבק מחשבתם בלעמא דאתי וכ"ש כי נרפים הם על כן הם צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלקינו תכבד העבודה כו' ויעשו בה ואל ישעו וכו'. נמצא זה שנשכר אצל חבירו בשביל פרנסתו הוא מוריד עצמו לבחי' עבדו תשהוא בחי' שכחה אבל כוונתו בשביל פרנסתו כי בהכרח לברר הפרנסה ע"י הל"ט מלאכות כי מחמת חטא אדה"ר נפגם הזכרון ונפל לבחי' שכחה ועי"ז נתקלל בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם כי ע"י שנפגם הזכרון נפגם השפע והברכה כי עיקר הברכה והפשע הוא מבחי' זכרון בחי' בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו' כנ"ל. וע"כ נקרא זכרון בחי' זכרון בחי' יוסף הצדיק שהוא בחי' נהר היוצא מעדן שהוא צנור של כל ההשפעות כידוע. וע"כ באמת כ"א ואחד כפי מה שמדבק מחשבתו יותר בעלמא דאתי ושומר את הזכרון ביותר אזי פרנסתו בנקל יותר כי עיקר השפע מבחי' זכרון שהוא בחי' יוסף כנ"ל וזהו כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ כי עול תורה הוא בחי' זכרון הנ"ל כי ע"י התורה דבקים בעלמא דאתי, ע"כ פרנסתו בנקל יותר כי מעבירין ממנו עול וכו' כי כל השפע והפרנסה מבחי' שמירת הזכרון הנ"ל. וז"ש בזוה"ק שטו העם ולקטו בשטותא כי עירק יגיעת הפרנסה הוא מחמת שטות וחסרון הדעת מחמת שאינו מגדיל דעתו לדבק מחשבתו בעלמא דאתי שזהו עיקר הגדלת הדעת כמבואר בהתורה הנ"ל, ועי"ז פרנסתו ביגיעה גדולה בחי' שטו העם ולקטו בשטותא כנ"ל. וכל הממון והפרנסה שהאדם מרוויח ע"י יגיע כפו זה הממון הוא בחי' בירור הנצוצות שבירר מן הס"א שהוא בחי' בירור הזכרון וכמבואר שם בהתורה הנ"ל על פסוק נוטה שמים כיריעה שהוא בחי' יחוד צדיק וכנסת ישראל שנעשה ע"י המו"מ שע"י כל החפצים שהאדם זוכה להם בקדושה עי"ז עולין הנצוצות ונכללין בקומת אדם ונעשה מזה יחוד צדיק וכנס"י הנ"ל שזהו בחי' גמר תיקון שלימות הזכרון. ומחמת שעיקר הממון והפרנסה הוא ע"י בורר הזכרון ע"כ כל מי שרחוק מזה הזכרון דהיינו שאינו מדבק מחשבתו בעלמא דאתי כ"כ אזי פרנסתו ביגיעה יותר כנ"ל כי הפרנסה והשפע הוא בחי' בירור הנצוצות שהם בחי' ברור הזכרו כנ"ל. וע"כ זה השכיר יום שנשכר אצל חבירו ונפל לבחי' עבודת בחי' שכחה בשביל פרנסה אע"פ שמסכן נפשו ע"י בחי' העבדות כי יכול ליפול לבחי' שכחה ח"ו שהוא סטרא דמותא כנ"ל. אבל אח"כ כשזוכה להשלים פעולות ולקבל שכרו שהרוויח, עי"ז חוזר ומשים נפשו ע"י הנצוצות הקדושים שבירר שהם בחי' תיקון שלימות הזכרון כנ"ל בחי' היחוד של נוטה שמים כיריעה שנעשה ע"י כל העסקים והמו"מ כנ"ל. וזה בח'י מה שהבטיח השי"ת לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דהיינו שהבטיחו כי אע"פ שיהיו בגלות בבחי' עבדות אצל פרעה שכל זה הוא בחי' שכחה, אבל אח"כ יצאו ברכוש גדול כי זה העשירו תהגדול דקדושה שזכו ביציאת מצרים הוא בחי' ברור נצוצות הקדושים מן הקליפות שזהו בחי' תיקון הזכרון וע"כ עי"ז נתתקן פגם העבדות והגלות שהוא בחי' שכחה וכנ"ל:
And this is why regarding Yaakov it is written: "And I will remember" — and likewise regarding Avraham it is also written with a term of remembrance: "And also My covenant with Avraham I will remember" — but regarding Yitzchak, no term of remembrance is written. For the essential remembrance — to have mercy on Yisrael and redeem them from all the troubles and exiles mentioned previously in the parashah — is only through Avraham and Yaakov, who will sweeten the gevuros of Yitzchak, and through this He will redeem them through His abundant mercy and chasadim . For always the attribute of chesed and tzedakah is greater than the mishpat and din . And as it is written: "He loves tzedakah and mishpat; the chesed of Hashem fills the earth" [Tehillim 33:5] . And it is written: "For I am Hashem, Who performs chesed, mishpat, and tzedakah in the earth" [Jeremiah 9:23] . It emerges that tzedakah and chesed are mentioned against the attribute of mishpat — for "the measure of good is always greater."
Segment 19
אות ח וע"כ הזהירה התורה ליתן השכירות להשכיר במועדו ובזמנו ושלא לאחר שכרו כ"ש (דברים כד) ביומו תתן שכרו וכו' כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו כי תיכף כשמשלים פעולות ויוצא מן העבדות שהוא בחי' שכחה צריכין ליתן לו תיכף שכרו שפעל שהוא בחי' ברור הנצוצות בחי' תקון נפשו שהוא בחי' תקון הזכרון שעי"ז מתקן מיד פגם השכחה שירד לשם ע"י בחי' העבדות כנ"ל. וע"כ הזהיר ה התורה מאד לתת שכרו ביומו דייקא שלא לאחר מיום לחביור כי תקון הזכרון צריכין ליזהר מאד בכל יום ויום, לשמור את הזכרון בכל יום דייקא דהיינו להזכיר א"ע בכל יום ויום בעלמא דאתי. כי עיקר השכחה נמשך ע"י ריבוי הזמן כנראה בחוש שע"י אריכת הזמן נשכח הדבר כ"ש קהלת ברבות הימים הכל נשכח כי עיקר בחי' השכחה נאחז מבחי' השנויים שיש בעולם בכל יום ובכל עת כי הש, יעושה נפלאות בכל עת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ובכל יום עולה המשמש בבקר ושוקע בערב ואין יום דומה לחבירו כי יש שנויים גדולים בכל יום ויום כי בכל יום ויום מתבררים ועולים נצוצות קדושים שלא נתבררו עדיין מימות עולם כמובן בכוונות. וגם בגשמיות רואין בחוש מי שמבין קצת שיש שנויים בכל יום ואין שום יום דומה לחבירו הן בעצם היום שבזה היום קר ביותר ובזה היום ענן וגשם וכיוצא בזה שנויים רבים בענין האויר והרוח ושאר ההתהוות שבזמן שיש בהם שנויים רבים בכל יום ויום כי הש"י משנה עתים בתבונתו. וכן במאורעות האדם ותנועותיו ומחשבותיו והנהגותיו יש בהם שינויים רבים בכל יום ויום מי שמסתכל עליהם, ומריבוי השינויים האלה שבכל יום נמשך השכחה כי הם מטרידין את האדם מלזכור בעלמא דאתי וכנראה גם בחוש קצת שבכל יום ועת העולם מספרים מהשינויים שהיום קר ביותר והיום חם והיום צרייכן מטר והיום ריבוי מטר וכיוצא בזה ובעתים הללו הפרנסה בדוחק. ובפרט השינויים שיש לכל אחד בפרטיות שזה מטריד אותו העשירות והמו"מ וזה מטירד אותו העניות והדחקות וזה טרוד לגדל בניו ובנותיו הרבה שיש לו צער גידול בנים וזה הוא חשוכי בנים וזה מספר ממאורעות המלחמות שנשמע עכשיו בעולםך וכיוצא בזה שינויים ופרטים רבים לאין תכלית שמטרידין את האדם בכל יום עד שנדמה לו בכל יום כאילו זה היום אינו נחשב לו לזמן חיותו וזה היום קשה לו לעבוד את הש"י בשלימות מחמת השינוי והבלבול שבזה היום. ובאמת הש"י מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית עד נקודת המרכז של עולם הגשמי הזה שאדם עומד עליו במקומו באותו היום ובאותו השעה דייקא, והוא מזמין לו מחשבה דיבור ומעשה בכל יום ויום לפי היום ולפי המקום ולפי האדם ומרמז לו בהם דייקא רמזים להתקרב לעבודתו, ומי שזוכה להגדיל דעתו ולהבין בכל יום ויום הרמזים האלה שזהו בחי' שמירת הזכרון כנ"ל או אפילו כשאין לו זה השכל להגדיל דעתו בהם כשעכ"פ הוא מאמין באמונה שליטמה שבכל השינויים והאמאורעות שבזמן ובאדם ובמקום בכולם מלובש אלקותו ית' כי הוא ית' מצמצם עצמו בהם דייקא כביכול כדי לקרבו לעבודתו כנ"ל אזי נתוספף לו הכרה וידיעה חדשה בכל יום והשתוקקות וכסופין חדשים ונפלאים בכל עת אליו ית' ולעבודתו וזהו בחי' שמירת הזכרון כמבואר שם שצריכין לשמור את הזכרון בכל יום בהקיצו משנתו ואח"כ וכו' ע"ש. אבל את זה לעומת זה עשה אלקים והקליפה קודמת לפרי ע"כ הבע"ד נאחז באלו השנויים ומטריד את האדם ומביאו לידי שכחה ע"י השנויים כי עיקר אחיזתו הוא בהשנויים כי משם אחיזת הכפירות שהוא בחי' היצה"ר כידוע וע"כ צריך האדםמאד ליזהר בכל יום דייקא לשמור את הזכרון היטב כנ"ל. וע"כ קודם ק"ש שהוא בחי' זכרון שזוכרין בהש"י ומייחדין אותו בכל יום וע"כ כל הה' זכירות שהם בחי' שמירת הזכרון הנ"ל כמבואר במ"א (בה' ת"ת) כולם כלולים בק"ש וברכותי' כמובא. וע"כ קודם ק"ש מברכין ברכת יוצר אור שהיא מברכת ק"ש ולכאורה מה שייכות לברכת יוצר אור לק"ש אך באמת הכל אחד כי בכל יום ויום שהש"י מחדש מעשה בראשית ומשנה עתים צריכין אז לשמור את הזכרון היטב לזכרו ולידע ולהאמין שכל השינויים נמשכין מאתו ית' לטובת האדם לקרבו לעבודתו ית' כי הוא ית' עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר הכל בשביל לקרב את האדם לעבודתו להביאו לתכלית הנצחי לחיי עוה"ב לחיים נצחיים ואמתיים ועל זה אנו מברכין ברכת יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל וכו' המאיר לארץ וכו' ובטובו מחדש וכו' מה רבו מעשיך ה' וכו'. ואז מייחדין אותו ואמרים ק"ש ה' אלקינו ה' אחד לידע ולהודיע שכל השינויים שבכל יום ויום הכל מאתו ית' כי כל הפעולות משונות שבכל יום נמשכין מאחד הפשוט וזה עיקר בחי' הזכרון לידע ולהאמין שהשי"ת מצמצם אלקותו בכל השינויים של כל מניי מחשבה דיבור ומעשה שבעולם שבכל יום ובכל אדם ובכל מקום וכנ"ל. ועיין מענין זה בע"ח בתחלתו בהיכל א"ק א' ענף ה' מ"ש שם ולא עוד אלא שבכל שעה ושעה משתנים העולמות ואין שעה זו דומה לשעה זו ומי שמסתכל בענין הילוך המזלות וכוכבים וכו' ע"ש שהאריך בזה ומביא שם מאמר התיקונים ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושא דלביש ביומא דא לא לביש ביומא תנינא ובזה תבין איך משתנה מעמד ומצב העולמות שהם הלבושין של הא"ס ושינויין בכל עת ורגע וכו' ע"ש. וכל הדברים האלה כלולים במ"ש רבינו ז"ל שם בהתורה הנ"ל בענין הזכרון שהש"י מצמצם עצמו מא"ס עד אין תכלית ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום ולפי המקום ולפי האדם והכל כדי לרמז לו רמזים לקרבו לעבודתו וכו'. ובזה כלולים כל השינויים הנ"ל של כל העולמות והספירו תוכו' המשתנים בכל יום ועת ורגע. כי הכל כפי מעשה התחתונים. וכפי מעשיהם כן הש"י מצמם עצמו ומרמז להם רמזים שונים לקרבם לןעבודתו כי כל העולמות והספירות וכו' כלולים בכל אדם כי האדם כלול מהכל והכל בשביל האדם, היינו בשביל שישוב להשי"ת ויתקרב לעבודתו. והש"י מלא רחמים והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו ומצמצם עצמו בכמה צמצומים שונים בכל עת ומרמז לכל אדם בכל זמן ובכל מקום רמזים שונים להתקרב לעבודתו כפ ימעשיו עכשיו. כי בוודאי ביום אתמול שהיה האדם במדרגה אחרת למעלה מעתה או למטה מעתה הי' צריך רמזים אחרים ועכשיו כפי מדריגתו עכשיו שהטיב מעשיו או ח"ו להיפך שקלקל ופגם באיזה תאוה או עבירה ר"ל ע"כ הוא צריך עכשיו רמזים אחרים להתקרב לעבודתו כפי מעשיו עכשיו באשר הוא שם עתה. והכלל שאין שום התנצלות לומר שעכשיו באותו העת ובאותו המקום א"א לי לזכור את ה' כי אדרבא שם דייקא באותו המקום ובאותו העת דייקא בודאי יש לך רמזים המיוחדים לך דייקא כפי מדרגתך עכשיו דייקא כפי מה שהוא לשבח או לגנאי. ואתה במקומך הזה באותו העת דייקא תוכל עכשיו דייקא לזכור את הש"י ולשוב אליו ית' כי הש"י מצמצם עצמו מא"ס עד אין תכלית מתחילת נקודת הבריאה וכו' ומרמז רמזים לכל אדם בכל יום ובכל מקום לפי האדם ולפי העת ולפי המקום דייקא וכו' כנ"ל. והבן היטב דברים אלו למעשה ולהנהגה ועצה טובה ויערב לך מאד בעזה"י כי זה ידוע בדברינו כמה פעמים שאין שום יאוש לעולם כע הש"י מלא רחמים וחפץ בתשבותן של כל הרשעים תמיד והוא חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח וע"כ כל אדם ואדם לפי מעשיו עכשיו שעשה וירד ונתעה למקום שירד ונתעה אזי הש"י מצמצם עצמו ומרמז לו רמזים כפ יהראוי לו עכשיו במקומו ושעתו. ומי שאין לו שכל להעמיק בזה בדעתו צריך עכ"פ להאמין בזה באמונה שלימה ואזי יוכל לזכרו את ה' בכל מקום ובכל זמן ובכל המדרגות שבעולם לצמעלה או למטה ח"ו כי הש,י מצמצם עצמו בכל יום בכל מקום ומרמז רמזים וכו' כנ"ל:
And this is the aspect of Avraham and Yaakov grasping Yitzchak to sweeten his din and mishpat . And therefore through this the essential redemption will come — through the sweetening of the gevuros of Yitzchak, until from "Yitzchak" there is made " Yis'chak " [will laugh] , as is brought.
Segment 21
אות ט נמצא שצריכין לשמור את הזכרון בכל יום דייקא וזהו בחי' ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. כי שכר פעולתו הוא בחי' תיקון הזכרון שבירר ע"י עבודתו שבשביל זה סיכן נפשו בבחי' עבדות ושכחה שהיא בחי' מיתה, כדי לברר זההשכר פעולה שהוא שלימות נפשו בחי' תיקון הזכרון בבח'י ואליו הוא נושא את נפשו וע"כ צריכין ליתן לו זה השכר מיד ביומו דייקא כי צריכין לשמרו את הזכרון בכל יום דייקא ולא לדחות מיום לחבירו ח"ו כי זהעיקר שלימות הזכרון להזכיר עצמו בכל יום דייקא בעלמא דאתי כי בכל יום יש בו רמזים מיוחדים להתקרב לעבודתו המלובשים בשינוי משחבה דיבור ומעשה שבאותו היום דייקא כנ"ל:
And this is the aspect of the secret of the tekios [shofar blasts] , as brought in the Holy Zohar and in the Writings — that Avraham and Yaakov grasp Yitzchak to sweeten his din , as mentioned above. For the essential rectifications are all accomplished on Rosh Hashanah — where there is the essential aspect of the sprouting of the horn of Mashi'ach, as we pray much about this then, as it is written: "And the sprouting of a horn for David Your servant, and the preparation of a lamp for the son of Yishai, Your anointed — speedily in our days" , etc.
Segment 23
אות י וע"כ צריכין לזכור יציא תמצרים בק"ש בכל יום דייקא כי יציאת מצרים שגאל אותו השי"ת מיד פרעה ועבדיו שהם בחי' כח המדמה, זהו בחי' שמירת הזכרון כנ"ל. וע"כ צריכין לזכור זאת בכל יום דייקא, כי שמירת הזכרון צריך להיות בכל יום דייקא כנ"ל:
And because Yitzchak needed more than others to exert himself through abundant prayer — in the aspect of "and Yitzchak entreated" , etc., as mentioned above — therefore the essential theme of prayer is hinted at most in connection with the aspect of Yitzchak. As is hinted in Nishmas [the Shabbos prayer] : "In the mouth of the upright You shall be exalted; and by the lips of the righteous You shall be blessed... [and by the tongue of the devout You shall be sanctified; and in the midst of the holy ones] You shall be praised" — the initial letters of which spell Yitzchak Rivkah , as is brought. For there one must exert oneself more to include Torah and prayer together — which are Yitzchak and Rivkah, as mentioned above.
Segment 25
אות יא וזה בחי' פרה אדומה כי פרה מכפרת על עון העגל שהוא ע"ז שכפרו בהש"י ובהתורה ועשו ע"ז שכל זה הוא בחי' פגם הזכרון כ"ש (תהלים קו) יעשו עגל בחורב וכו' וימיור את כבודם וכו' שכחו אל מושיעם וכו' כי התורה הוא בחי' זכרון והם כפרו בהתורה ובהש"י וכל זה מחמת תאוות עוה"ז שלא רצו לדבק מחשבתם בעוה"ב כשרז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא נמצא שפגמו בזכרון. וע"כ המשיכו אז מחדש סטרא דמותא שהוא בחי' שכחה שהיא מיתת להב כנ"ל כ"ש (תהלים פב) אני אמרתי אלקים אתם וכו' אכן כאדם תמותון וכו' כשרז"ל שבשעת מתן תורה פסקה זוהמתן וזכו לחירות ממלאך המות כמובא (כמו שדרשו (עירובין נ"ד) על פסוק חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות וכו'). וע"כ צוותה התורה להביא פרה אדומה להמתיק פגם השכחה כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ופרה הוא בחי' שכחה כי עיקר השכחה הוא מבחי' כח המדמה שהואכח הבהמיות כי מלך שבבהמו תשור וכל הבהמות כלולים בו ועיקר אחיזת השכחה בבחי' בהמיות כנ"ל. והשכחה היא מסטרא דנוקבא כידוע כי דכורא נקרא ע"ש זה זכרו ע"ש שמשם בחי' זכרון וע"כ גם בבהמות נאחז השכחה ביותר בבי' הנוקבא של השור שהוא הראש והמלך שבבהמות שהיא הפרה וע"כ נקרא השר של שכחה פורה ע"ש פרה כמובא. וזה כשמוכיח את ישראל על ששכחו את הש"י וסרו ממנו כתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל. וע"כ פרעה שהוא בחי' כח המדמה כח בטל כמבואר בהתורה הנ" לורצה להתגבר על ישראל להמשיכם לגלות ועבדות תחת ידו שהוא בח'י שכחה להשכיחם ח"ו את זכרון עוה"ב שהי ורגילים לדבק מחשבתם שם כפי מה שקבלו מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב שהם התחילו להמשיך זה הזכרון בעולם (וכמבואר מזה במ"א) ע"כ ראה פרעה בחלומו פרות דייקא שהם שבע פרות טובות ושבע פרות רעות ושאכלו הפרות הרעות את הטובות ולא נודע כי באו לא קרבנה שכל זה מורה שהתגבר ח"ו הרע על הטוב עד שנשכח הטוב ח"ו בבחי' ונשכח כל השבע וכו' וע"כ הי' חלומו פרות דייקא כי שם עיקר אחיזת פרעה שהוא בחי' כח המדמה בחי' שכחה שהיא בחי' פרה כנ"ל.אבל התיקון הי' ע"י יוסף כי ע"י שפתר יוסף את החלום לפרעה ונעשה מלך וקבץ את כל אוכל שבע שנים הטובות שעי"ז שבר וביטל את הרעב והגביר הטוב על הרע וע"י קדושתו הכניע הזוהמא של מצרים ועי"ז זכו ישראל לצאת משם. כי עיקר יציאת מצרים היה בכח יוסף הצדיק כ"ש ויקח משה את עצמת יוסף עמו כ"ש בזוה"ק כי יוסף שהוא בחי' שמירת הזכרון הוא מכניע בחי' פרעה שהואבחי' שכחה ומברר הזכרון מן השכחה וע"כ הוא יודע לפתור החלום של הפרות ולהכניע ולבטל השכחה הנאחז בהם שהם שבע שני הרעב, כיהוא מגביר השובע על הרעב וממשיך כל ההשפעות והברכות ע"י שמירת הזכרון שמשם כל הברכות כנ"ל. וזהו בחי' פרה אדומה כי ע"י ששורפין את הפרה אדומה שהיא תוקף הדין ששם עיקר אחיזת השכחה כנ"ל, עי"ז מכניעין וממתיקין את בחי' השכחה שהיא סטרא דמותא בשרשו וע"כ אפר הפרה דייקא מטהר מטומאת מת שהיא בחי' שכחה שנמשך מחטא אדה"ר מחטא העגל. ופרה מטהרת מזה כי הדין נמתק בשרשו כנ"ל ואז נתבטלין שבע פרו תהרעו תשהם בחי' הרע בחי' שכחה. וע"כ פרה כל מעשיה שבעה שבעה כשרז"ל כדי להכניע ולבטל שבע פרות הרעות ולהגביר שבע פרות הטובות שהם בחי' יוסף הצדיק בחי' זכרון בחי' בן פרת יוסף בחי' אני אל שדי פרה ורבה שזהו בחי' זכרון שעי"ז נתייחד צידק וכנס"י בבחי' נוטה שמים כיריעה כנ"ל:
And therefore Yitzchak is hinted at in the initial letters: Y 'sharim, Tz 'adikim, Ch 'asidim, K 'doshim (Upright, Righteous, Devout, Holy) — which are the aspect of the generality of the tzadikim and the G-d-fearing ones who fulfill the Torah, on whose account they are called by the names Upright, Righteous, etc. — that is, the aspect of Torah, which is the aspect of Yitzchak.
Segment 27
אות יב וע"כ יוסף כשפירש מאביו הי' עוסק בפ' עגלה ערופה כ"ש וירא את העגלות כי הרוצח המשיך סטרא דמותא לעולם בחי' שכחה ע"כ צריכין להביא עגלה עורפה ולקוצץ אותה מן הערף שהוא אותיות פרעה להכניע הערף שהוא היפך הדעת שהוא בחי' שכחה שהיא פגם והיפך הדעת וע"כ עורפין עגלה דייקא. היינו ע"פ הנ"ל כי עיקר השכחה נאחזת בבחי' בהמיות ובבחי' שור ביותר שהוא ראש לבהמות, והעגלה אשר עדיין לא לומדה כל בשום עבודה שם כח הבהמיות עוד בתוקף יותר ויותר כי זה ידוע שע"י כל העבודות שבני אדם עובדין עם הבהמות לצרכם עי"ז מכניעין כח הבהמיות וע"כ הם נעשין רגילין עם בני האדגם יכולים ללמדם עבודת האדם שכל זה הוא בחי' הכנעת הבהמיות קצת. אבל העגל אשר עדיין לא לומד כלל, שם הבהמיות ביותר ויותר וזה שהוכיח את ישראל בעגל לא לומד וע,כ עשו הערב רב עגל דייקא כדי להגברי הבהמיות והשכחה ביותר וע"כ צריכין לערוף עגלה דייקא כדי להכניע ולשבר תוקף השכחה שהיא סטרא דמותא שנמשך ע"י הרוצח הזה שהרג את הזה החלל הנמצא. וע"כ יוסף כשפירש מאביו והניחו בפ' עגלה ערופה ואח"כ זכה לגדולה ע"י החלום של שבע הפרות שהם סוד פרה אדומה כנ"ל, זה בחי' תבוא אמו ותקנח על בנה כי פרה מכפר על חטא העגל כי ע"י כל המצוות של פרה אדומה מכיניעין ומבטלין השכחה כנ"ל ונתבטלה המיתה שזהו בחי' עריפת העגלה שכל זה הוא בחי' הכנעת וביטול פרעה שרצה להגביר השכחה על ישראל ח"ו כנ"ל שזהו כל גלות מצרים וכלל כל הגליות. כי עיקר הגלות הוא גלות הנפש דהיינו מה שרוצין להתגבר ע" יהגלות להרחיק את ישראל ח"ו מעלמא דאתי שזהו עיקר הגלות והצרה הגדולה מכל הצרות כמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א שזהו עיקר צרתן של ישראל. והתיקון ע"י יוסף שעל ידו נמשך הזכרון כנ"ל:
But Rivkah is hinted at in the initial letters: tis'R omam, tis'B arech, tis'K adash, tis'H alal (shall be exalted, blessed, sanctified, praised) — which are initial letters of Rivkah. For these words — "shall be exalted, blessed," etc. — are the aspect of the generality of prayer, the aspect of Rivkah, the aspect of "a woman who fears Hashem, she shall be praised" , as mentioned above.
Segment 29
אות יג וע"כ קורין פ' פרה אחר פורים קודם פסח כיכל ענין פורים ופסח הוא להכניע עמלק ופרעה שהם בחי' פגם הזכרון כי פרעה הוא בחי' כח המדמה שפוגם בזכרון ועמלק גרוע יותר כי הוא בחי' הרע עין בעצמו שהאו עיקר פגם הזכרון וכמבואר מזה במ"א (בה' ת"ת ע"ש). וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדור דור כי אינו נכנע לגמרי כ"א בדורור של משיח שיבא ב"ב כי הרע עין א"א להכניע ולבטל כ,א ע"י מלכות משיח כמבואר בהתורה הנ"ל. וע"כ צריכין לזכור מעשה עמלק ולבלי לשכוח כי עיקר הכנעת המן עמלק הוא ע"י הזכרון כנ"ל וזהו בחי' והימים האלה נזכרים ונעשים וכו' (אסתר ט) כנ"ל. וע"כ המן הפיל פור שהוא בחי' שכחה כמובא ובקש להשמיד וכו' להגביר סטרא דמותא ח"ו כי הוא עיקר זוהמת הנחש בחי' המן העץ כשרז"ל. והש"י הפר מחשבתו והשיב לו גמולו בראשו ונתהפך מהיפך אל היפך כי לא די שלא פעל מחשבתו להשכיח את התורה ועלמא דאתי ח"ו אדרבא זכו ישראל אז להגביר את הזכרון דקדושה יותר ויותר בבחי' קימו וקבלו שקבלו אז את התורה מחדש שהוא בחי' זכרון דקדושה והימים האלה נזכרים לעולם כ"ש (שם) וזכרם לא יסוף ודרז"ל שימי הפורים לא יבטלו לעולם כי נתגבר אז הזכרון דקדושה יותר ויותר כנ"ל. וע"כ אחר פורים קורין פ' פרה שהיא מטהרת מטומאת מת שהיא בחי' שכחה שעי"ז יכולין לעשות הקרבן פסח ונגאלין מפרעה ומצרים שהם ג"כ בחי' פגם הזכרון כנ"ל:
And this is what is brought: that Yitzchak and Rivkah have the gematria of 515, as found in the Yalkut Reuveni, according to its approach. That is, t'filah (prayer) has the gematria of 515 — which is Yitzchak and Rivkah, as mentioned above. For there is the essential place of prayer — to sweeten the gevuros of Yitzchak, as mentioned above.
Segment 30
כי המן הרשע רצה להתגבר בשעת שינה בסוף הגלות שהוא בחי' שינה והוא סבר שבשעת שינה הסתלקות הדעת אז יש לו כח להגביר השכחה ח"ו ומחמת ששינה הוא א' מששי םבמיתה כנ"ל. אבל הוא לא ידע שישראל קדושים אדרבא בשעת שינה הם דבקים בעלמא דאתי כי הם מקדשים עצמן בשעת שינה ג"כ כי קורין ק"ש קודם ומפקידים רוחם בידו ית' וע"כ דייקא אז בשע תשינה בסוף הגלות הי' הארת מרדכי שהוא הארה גדולה מאד מאד שמאיר בשעת שינה דייקא וע"י ההארההגדולה הזאת דייקא הכניעו אותו כי ישראל דבקים בשעת שינה דייקא בעלמא דאתי כמבואר בהתורה הנ"ל:
And therefore our Sages of blessed memory said: "A person should always be careful regarding the Minchah prayer" , etc. And likewise they cautioned especially not to delay the Minchah prayer — as they said: "A person should not sit down before the barber close to the time of Minchah" , etc. — that specifically close to the time of Minchah they cautioned about this more, as brought in the poskim [halachic authorities] .
Segment 31
הלכה ד בהלכות אומנין הלכה ד' אות כב. והל' ה בהלכות פקדון הל' ה הלכות
For the Minchah prayer corresponds to Yitzchak, who established the Minchah prayer, as our Sages of blessed memory said — as it is written: "And Yitzchak went out to converse in the field" [Genesis 24:63] — as our Sages of blessed memory expounded. Therefore at that time one must be especially careful to pray, and not to delay it so as to nullify it, G-d forbid. For there one needs to exert oneself exceedingly to pray — because it is the aspect of the gevuros of Yitzchak, the aspect of mishpat , whose essential sweetening is through prayer, the aspect of tzedakah , as mentioned above.