שוכר ג
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות א השוכר את הפרה והשאילה לאחר ונאנסה ישלם השואל לבעלים ומבואר הטעם במשנה. כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו:
color: #4a2000;
על פי התורה ויהי מקץ המדבר משמירת הזכרון בליקוטי הראשון (סי' נד) ע"ש כל התורה מראשו לסופו והכלל כי צריכין לשמור מאדאת הזכרון דהיינו לאדבקא מחשבתא בלעמא דאתי לזכור תמיד במחשבתו את עולם הנצחי שהוא עוה"ב ולא יפול לשכחה שהוא מיתת הלב שלא ישכח את עוה,ב כל ימי חייו. ושמירת הזכרון הוא בכלל ובפרט וכו' עש,ש מ"ש ע"פ ה' אלקי גדלת מאד וכו'. ואצל המון עם נעשה כ"ז ממילא ע"י שינה וציצית ותפלין וק"ש ותפלה ומו"מ ע"ש. ומבואר שם שע"י כל המשא ומתן נעשה יחוד צדיק וכנס"י שהוא בחי' נוטה שמים כיריעה כי בכל הדברים יש נצוצות הקדושים וע"י המו"מ נתחברין ונתעלין הנצוצות כפי חלקי הנר"נ שיש לכ"א ועי"ז נעשה יחוד צדיק וכנסת ישראל ע"ש היטב. ולשמור הזכרון צריכין לשמור עצמו מרע עין וכו' וגם צריכין לשמור עצמו מכח המדמה שהוא בחי' פרעה וכו' וכו' ע"ש כל זה היטב:
The matter of the four guardians [arba’ah shomrim]:
אות ב כי עיקר השמירה של האדם וחפציו שיהיו נשמרין מכל הזיקות הוא ע"י שמירת הזכרון שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי דהיינו לזכרו תמיד בהש"י שזהו עיקר בחי' עלמא דאתי שאז יתגלה אלקותו לכל באי עולם כמבואר בפסוקים רבים וכמבואר בהתורההנ"ל. שצריכין לזכור בעלמא דאתי בכלל ובפרט. בכלל הוא לזכור בכל יום ויום תיכף בהקיצו משנתו יזכור בעלמא דאתי שיש עוד עולם שעתיד לבא שהוא העיקר ולאישכח ויטעה עצמו ח"ו שזה העולם הוא עיקר ח"ו. ואח"כ צריך להמשיך זה הזכרון בפרט דהיינו להסתכל ולהבין בכל המחשבות ודיבורים ועשיות שהשי"ת מזמין לו בכל יום להבין מהם רמיזותיו ית' להתקרב לעבודתו ית' כי הש"י מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכ"א וא' מחשבה דבור ומעשה בכל יום לפי הזמן והמקום והאדם, ומרמז לו בהם רמזים לקרבו לעבודתו ית' וכו' עש,ש וצריך האדם להגדיל דעתו ולהבין אלו הרמזים בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שאז יתגלה אלקותו המלובש בכל דבר. וע,כ ע"י ששומרין את הזכרון הזה עי"ז נשמרין מכל מיני הזיקות שבעולם כי עיקר השמירה הוא רק מהש"י כ"ש (תהלים קכר"ז) אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר וכ"ש (שם קכ"א) ה' שמרך וכו' וכמבואר כבר כ"פ וע"כ כשזוכר בהש"י וממשיך אלקותו בכל דבר עי"ז נמשר הדבר מכל רע כ"ש ה' ישמרך מכל רע כי בכל מקום שהש"י נמצא שם. שם כל הברכות וכל טוב ונשמרין מכל רע ועיקר המשכת אלקותו ית' בכל דבר הוא ע"י הזכרון הנ"ל ע"י שזוכרין שהש"י בכל דבר. כי באמת הש"י בכל מקום ובכל דבר רק כשאין זוכרין אותו ח"ו אזי הואג"כ מתעלם ומסתיר פניו בבחי' ואנכי הסתר אסתיר (דברים ל"א) ואזי יש אחיזה ושליטה להקליפות ומזייק עלמא ח"ו מחמת שאלקותו נעלם ונסתר שם. אבל תיכף כשזוכרין אות וית' דהיינו שמאמינין ויודעין שאלקותו ית' מלובש שם אזי תיכף נתגלה אלקותו יצת' וכשנתגלה אלקותו ית' שם אזי נמשך כל הברכות וכל טוב ונשמרין מכל רע בבחי' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, אזכיר דייקא שתיכף כשזוכרין את שמו ית' שמלובש שם נמשך תיכף ברכה בחי' אבוא אליך וברכתיך וכשהש"י מברכו הואנשמר מכל הזיקות כ"ש יברכך ה' וישמרך כשדרז"ל בשר ודם נותן מתנה לחבירו ואינו יכול לשומרו וכו' אבל הקב"ה מברך את האדם ושמרו וכו'. נמצא שעיקר השמירה ע"י הזכרון וזהו בחי' זכור ושמור בדבור א' כשרז"ל כי זכור ושמור הם בחי' אחת כי השמירה הואע"י הזכרון כנ"ל. ועיקר שמירת הזכרון הואע"י בח'י יוסף הצדיק בחי' ויוסף ישית ידו על עיניך כמבורר שם היטב כי שלימות הזכרון הוא כשזוכין בכלל וברפט בכל הבחינות והתיקונים הנאמרין שם בהתורה הנוראה הנ"ל המרומזין בפסוק ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. וגמר התיקון הואבחי' נוטה שמים כיריעה שהוא בחי' יחוד קוב"ה וכשינתי' שהוא בח'י יחוד צדיק וכנס"י שנעשה ע"י המו"מ כמבואר שם ע"ש. כי בכל דבר יש נצוצות הקדושים שנשלמין ע"י המו"מ שעי"ז נתייחד צדיק וכנס"י וכו' ע"ש. וצריך כ"א להאמין בשעה שעושה המו"מ שיש נצוצות קדושים הרבה באלו הדברים שנושא ונותן בהם וכל כוונתו יהיה בשביל בירור הנצוצות שזהו בחי' זכרון שעי"ז נתיחד הצידק וכנס"י כנ"ל. ואז כששומר את הזכרון וזוכר בשעת המו"מ את השי"ת שעאי"ז זוכה לייחד צדיק וכנסת ישראל ע"י המו"מ עי"ז נמשכין כל ההשפעות והברכות ונשמר מכל הזיקות כנ"ל וזהו בחי' יוסף הצדיק שנאמר בו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח כי יוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מב) כי יוסף הוא הצדיק שעיקר היחוד על ידו כי הוא בחי' שמירת הזכרון שהוא ממשיך עי"ז כל ההשפעות והברכה והשמירהכנ"ל וזהו בחי' בן פרת יוסף בן פרת עלי עין פרת לשון פרו ורבו כשפרש"י בחי' יחוד שעל ידו נפרין ונתברכין ונשפעין כל הדברים שבעולם כנ"ל ונשמרין מכל רע כנ"ל:
margin-bottom: 4px;
אות ג נמצא שעיקר שמירת החפצים של כ"א הוא כפי שמירת הזככון שהוא בחי' יוסף בחי' בן פרת יוסף שעל ידו נתייחד בחי' צדיק וכנס"י שעי"ז כל הברכות והש מירה כנ"ל. וזה מרומז במשנה הזוכר את הפרה והשאילה לאחר ונאנסה ישלם לבעלים כמו שאר"י כיצד הלה סחורה בפרתו של חבירו, בפרתו דייקא בחי' בן פרת יוסף כיכ להמו"מ והסחורות והשמירה הכל כפי בחי' פרת יוסף שזוכה כ"א וא' לפי בחינתו כפי בחי' שמירת הזכרון שזוכה שעי"ז נתיחד הצדיק וכנס"י ע"י המו"מ שהוא בחי' בן פרת יוסף וכפי היחוד שג8ורם על ידי שלימות הזכרון שלו כמו כן זוכה להרוויח ולהשתכר בהסחורה והמו"מ ולהיות נשמר מכל רע וזהו כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו בפרתו דייקא בחי' פרת יוסף שעי"ז כל הרווח והשמירה כנ"ל:
letter-spacing: 0.03em;
ועוד יש בזה דברים הרבה אך נשכח כי לא נכתב בזמנו:
1) Based on the Torah teaching “Chadi Rabbi Shimon” in siman 61 — see there.
אות ד וזה בחי' חכירות וקבלנות וזה בחי' שכירות פועלים. בחי' לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר וזה בחי' פ' פרה אדומה שקורין אחר פורים קודם פסח:
h2.sub-title {
כי הכלל הוא שהעיקר לשמור את הזכרון הזה היטב לזכור תמיד בכל יום בעלמא דאתי שהוא אחדותו ית' כי אז יהיה ה' אחד ושמו אחד וכל העוה"ז וכל חפציו ותאוותיו ודעותיו וכו' הכל יתבטל ולא יהי' נשאר כ"א הש"י לבדו. וכל מי שיזכה להכלל בו כפי מה ששמר את הזכרון הזה בעוה"ז והתרחק א"ע מתאוות והסתפק א"ע בתכלית הצמצום מכל עניני עוה"ז המוכרחים ע"פ התורה. והנה עיקר השכחה שהוא בחי' סטרא דמותא בחי' מיתת הלב כמבואר בהתורה הנ"ל נמשך רק מחטא אדה"ר שעי"ז נגזר מיתה על העולם כ"ש כי ביום אכלך ממנו וכו' כי מיתה היא בחי'שכחה כנ"ל כי אדה"ר פגם בזכרון ע"י בחי' רע עין שהוא הנחש הקדמוני שהוא עיקר הרע עין בעצם שנתקנא בהם על שראה אותם ערומים וכו' והי' עינו רעה בהם וכמו שפרש"י שם בענין וע"י עינו הרעה התגרה בהם והמשיך עליהם בחי' רע עין בבחי ותרא האשה כי טוב העץ וכו' וכי תאוה הוא לעינים וכו' שזהו בחי' פגם העניים בחי' רע עין שפוגם הזכרון וזהו בחי' ותקח מפריו וכו' ותקח זהו בחי' פגם היד שפוגם ג"כ הזכרון כי שמירת הזכרון הוא ע"י שני בחי' ע"י בחי' יד שמכניע המדמה וע"י וע"י הכנעת הרע עין כמבואר היטב בהתורה הנ"ל והיא פגמה בשניהם בבחי' עינים ובבחי' יד בחי' ותרא ותקח כנז"ל ועי"ז נפגם הזכרון של עלמא דאתי כי אדה"ר כפר בעיקר כשארז"ל וכשכפר בו ית' בוודאי כפר בעלמא דאתי כי הכל אחד כנ"ל וע"כ נגזר עליו מיתה שהוא בחי' שכחה שהוא מיתת הלב כנ"ל ועי"ז נגזר עליו בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם שהיא בחי' עבדות ויגיעות שצריכין להתייגע מאד בעבדות גדול קודם שממשיכין פרנסה כי העבדות הוא בחי' שכחה בחי' שינה שהיא א' מששים במיתה שהוא בחי' שכחה כנ"ל כי שינה הוא הסתלקו תהדעת שהוא בחי' זדכרון כי ארז"ל (קידושין מט) עשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וכו' נמצא שעבדות הוא בחי' שינה שהוא בחי' שכחה כנ"ל:
And what emerges from there for our matter is that one must do teshuvah for the blemish of emunas chachamim [faith in the sages]. And through this, many holy books are multiplied — for all of them are needed by the world, etc. And through this the Torah is completed and the Torah becomes incorporated in the aspect of the Luchos HaEven [Tablets of Stone], in the aspect of the Even Sh’siyah [Foundation Stone], Kodesh Kodashim [Holy of Holies] — which is the aspect of Chochmah Ila’ah [Supernal Wisdom]. For the saichel is called “holy” [kodesh], and Chochmah Ila’ah, the aspect of the saichel hakolail [all-encompassing saichel] from which the Torah goes forth [d’mitaman Oraisa nafkas] — is the aspect of Kodesh Kodashim, etc.
אות ה ואע"פ שמבואר בהתורה הנ"ל ששינה היא אחד מתיקוני הזכרון כי שינה הוא בחי' זכרון בכלל כי בשעת שינה הנשמה עולה לעלמא דאתי כמבואר שם ע"ש, באמת הכל אמת כי בוודאי שינה ומיתה גשמיית הוא עיקר השכחה בחי' נשכחתי כמת מלב וכן שינה הוא א' מששים במיתה שהוא הסתלקות הדעת שהוא בחי' זכרון. אבל הש"י חמל עלינו ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא סמא דחיי לחיותינו כיום הזה כי הם חיינו ואורך ימינו. והתורה היא רפואה ותיקון לחטא אדה"ר שהמשיך מיתה לעולם כי ע"י התורה זוכין לחיים כ"ש כי היא חייך וכו' כנ"ל ועיקר החים שזוכין ע"י התורההוא לאחר מיתה כשרז"ל למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך וע"כ צדיקים במיתתן קרויים חיים כי אז זוכין להכלל בעלמא דאתי ששם עיקר החים האמתיים הנצחיים כי אילו לא חטא אדה"ר הי' זוכה בגופו בחיים חיותו להכלל בעלמא דאתי כי קודם החטא לא נפגם הזכרון והיה מוכן להכלל בעלמא דאתי בעודו בגופו הזך שהי' לו מקודם החטא אך ע"י החטא שנמשך עליו זוהמת הנחש שהוא בחי' סטרא דמותא בחי' שכחה ע"י מוכרח לטע7ום טעם מיצתה קודם שנכלל בעלמא דאתי כי צריך לתקן במה שקלקל כי הוא המשיך על עצמו בחי' שכחה בי' מיצתה ע"כ בהכרח צריך לירד ולהזדכך שם ואז דייקא יזכה לחלקו בעלמא דאתי והכל כפי מה שזכה בעוה"ז להמית גופו ולדבק מחשבתו בעלמא דאתי ולסגל מצוות ומעשים טובים וע"כ הצדיקים שמקיימין את התורה בשלימות וממיתין את גופם בזה העולם ומדבקין כל ימיהם מחשבתם בעלמא דאתי וחושבים בכל יום ויום על התכלית האטחרון מה יעשו ליום פקודה ואין מניחים עצמם לשכוח עלמא דאתי בשום יום מכל ימי חייהם וכ"ש בזוה"ק דצדיקיא חושבין בכל יום ויום שהיום יצטרכו להשיב פקדונם למאריהון ואל והצדיקים הממיתין עצמן בחייהם על התורה ועל העבודה. הם נקראים חיים תמיד בעוה"ז ובעוה"ב ועיקר חייהם הוא בעוה,ב כי דייקא בשעת מיתתם ואח"כ נכללין בעלמא דאתי מאחר שהמיתו גופם בעוה"ז. כי מחמת חטא אדה"ר א"א להכלל בעלמא דאתי בתכלית השלימות בחיים חיותו בעודו בגופו אפי' הצדיק הגדול ביותר אבל אחר מיתתו אז דייקא נכלל בעלמא דאתי בשלימות אשרי לו וכן בשעת שינה שהוא א' מששים במיתה זוכה ג"כ הצדיק שתעלה נפשו לעלמא דאת יוהכל כפ ימה שקידש א"ע ביום כמבואר בכתבים שצריכין לקדש א"ע מאד ביום כדי שיזכה שתעלה נשמתו למעלה בקדושה העליונה בשעת שינה וכ"ש מי יעלה בהר ה' וכו' כמבואר בזוה"ק וכן כל אדם כפ ישמקדש עצמו ביםו כמ וכן זוכה לדבק מחשבתו בעלמא דאתי בשעת שינה וכן כפי מה שמקדש עצמו כל ימי חייו כמ וכן זוכה להכלל בעלמא דאתי לאחר מותו נמצא ששינה ומיתה הם חיים לצדיקים ולכלל ישראל הדבקים בעלמא דאתי תמיד ומקיימין את התורה אבל להעכו"ם והרשעים גמורים השינה והמיתה הם מיתה ממש בחי' נשיון ושכחה בחי' נשכחתי כמת מלב וע"כ קודם השינה קורין ק"ש שעל המטה ומתפללין להש"י ומייחדים ומפקידים נשמתם ורוחם בידו ית'. כ"ש בידך אפקיד רוחי וכו' הכל כדי שיזכה שתעלה ותוכלל נפשו בעלמא דאתי בבחי' זכרון בכלל כנ"ל בהתורה הנ"ל וזהו בחי' סתימת העניים בשעת שינה ואנו מבקשים קודם השינה והאר עיני פן אישן המות. כי עיקר שמירת הזכרון שהוא בחי' שינה גדקדשוה של ישראל היא שמירת העינים שנשמרין מרע עין כנ"ל וזהו בחי' בידך אפקיד רוחי שאומרים קודם השינה כי אז בלילה אנו מפקידים רוחינו בידו ית'. בבחי' בידך אפקיד רוחי שאומרים קודם השינה כי אז בלילה אנו מפקידים רוחינו בידו ית'. בבחי' יד דייקא כי בחי' יד מכניע כח המדמה שהוא פגם הזכרון כמבואר בהתורה הנ"ל כי דייקא בשעת שינה אנו צריכין להשתדל ביותר לתקן זאת דהיינו להכניע הרע עין שהוא בחי' שכחה סטרא דמותא וגם להכניע בחי' כח המדמה ע"י היד בחי' בידך אפקיד רוחי כנ"ל וזהו בחי' ואל יבהלוני רעיוני וחלומות רעים וכו' שכ"ז הוא בחי' בלבול המדמה שאינו מבורר ומתוקן כראוי שאנו מבקשין על כל זה קודם השינה דייקא כדי שנזכה שהשינה שלנו יהי' בקדושה שינה של חיים שנזכה בשעת שינה דייקא לבחי' זכרון שהוא לעלות ולהתדבק בעלמא דאתי כנ"ל כי אנו צריכין להפוך דייקא מיתה ושניה שהם בחי' שכחה לחיים שהוא בחי' זכרון בבחי' צדיקים במיתתן קרויים חיים כי זה עיקר התיקון של חטא אדה"ר שבמה שקלקל יתקן שיהפוך המיתה והשכחה לחיים וזכרון כנ"ל והכל ע"י התורה ומעשים טובים שהם סמא דחיי כנ"ל:
font-size: 1.15em;
אות ו וזה בחי' חכירות וקבלנות שכל ההזיקות של השדה חלין על החוכר כמבואר בש"ע החוכר שדה ונשתדפה וכו' כי עיקר הברכה בכל דבר ובפרט בעבודת השדה הוא כפ ישמירת הזכרון שעי"ז ממשיכין ומגלין אלקותו שם שעי"ז נמשך ברכה בבחי' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכן להיפך כל ההזיקות שבדה הוא כפי פגם הזכרון שהוא גפם חטא אדה"ר שעי"ז נגזר אוראה האדמה וכו' בשעת אפך וכו' (בראשית ג) שעי"ז נמשכין כל ההזיקות וההפסד שבשדה כשאין זוכין להכניע ולבטל זוהמת הנחש מהשדה ע"י שמירת הזכרון שהוא עיקר תיקון חטא אדה"ר כנ"ל וע"כ החוכר שמקבל עליו עבודת השדה ונפל לבחי' עבדות כי הוא צריך לעשות עבודת חבירו כעבד וע"כ הוא צריך לשמור עצמו ביותר מפגם הזכרון כי כל מה שנמשך העבדות והעשי' ביותר שם נמשך השכחה ביתר כי עיקר השכחה הוא במקום שרחוק יותר מרוחניות וכ"ש רבינו ז"ל על פסוק לא ימוש ספר התורה העזה מפיך שבמקום שיש ממשות וגשמיות ביותר שם השכחה ביותר ע"ש ובפרט בבחי' עבדות שהוא בחי' שינה בחי' שכחה כי עשרה קבין שינה ירדו לעולם ט' נטלו עבדים וע"כ תולין קילקול השדה בהחוכר שהוא בבחי' עשי' ועבדות כי עיקר קלקול השדה הוא ע"י פגם הזכרון שהוא נאחז ביותר בבחי' עשי' ועבדות כנ"ל:
text-align: center;
אות ז וזהו בחי' לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר כי זה השכיר שנשכר אצל חבירו לעשות מלאכתו הוא מפיל עצמו לצבחי' עבדות שהוא בחי' שכחה כנ"ל וזהו בחי' גלות מצרים בחי' עבדים היינו לפרעה במצרים כי פראעה הוא בחי' כח המדמה בחי' פגם הזכרון בחי' שכחה כמבואר שם וע"כ רצה להגביר בחי' העבדות על ישראל כדי להפיל עליהם שכחה כדי שלא יוכלו לדבק מחשבתם בלעמא דאתי וכ"ש כי נרפים הם על כן הם צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלקינו תכבד העבודה כו' ויעשו בה ואל ישעו וכו'. נמצא זה שנשכר אצל חבירו בשביל פרנסתו הוא מוריד עצמו לבחי' עבדו תשהוא בחי' שכחה אבל כוונתו בשביל פרנסתו כי בהכרח לברר הפרנסה ע"י הל"ט מלאכות כי מחמת חטא אדה"ר נפגם הזכרון ונפל לבחי' שכחה ועי"ז נתקלל בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם כי ע"י שנפגם הזכרון נפגם השפע והברכה כי עיקר הברכה והפשע הוא מבחי' זכרון בחי' בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו' כנ"ל. וע"כ נקרא זכרון בחי' זכרון בחי' יוסף הצדיק שהוא בחי' נהר היוצא מעדן שהוא צנור של כל ההשפעות כידוע. וע"כ באמת כ"א ואחד כפי מה שמדבק מחשבתו יותר בעלמא דאתי ושומר את הזכרון ביותר אזי פרנסתו בנקל יותר כי עיקר השפע מבחי' זכרון שהוא בחי' יוסף כנ"ל וזהו כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ כי עול תורה הוא בחי' זכרון הנ"ל כי ע"י התורה דבקים בעלמא דאתי, ע"כ פרנסתו בנקל יותר כי מעבירין ממנו עול וכו' כי כל השפע והפרנסה מבחי' שמירת הזכרון הנ"ל. וז"ש בזוה"ק שטו העם ולקטו בשטותא כי עירק יגיעת הפרנסה הוא מחמת שטות וחסרון הדעת מחמת שאינו מגדיל דעתו לדבק מחשבתו בעלמא דאתי שזהו עיקר הגדלת הדעת כמבואר בהתורה הנ"ל, ועי"ז פרנסתו ביגיעה גדולה בחי' שטו העם ולקטו בשטותא כנ"ל. וכל הממון והפרנסה שהאדם מרוויח ע"י יגיע כפו זה הממון הוא בחי' בירור הנצוצות שבירר מן הס"א שהוא בחי' בירור הזכרון וכמבואר שם בהתורה הנ"ל על פסוק נוטה שמים כיריעה שהוא בחי' יחוד צדיק וכנסת ישראל שנעשה ע"י המו"מ שע"י כל החפצים שהאדם זוכה להם בקדושה עי"ז עולין הנצוצות ונכללין בקומת אדם ונעשה מזה יחוד צדיק וכנס"י הנ"ל שזהו בחי' גמר תיקון שלימות הזכרון. ומחמת שעיקר הממון והפרנסה הוא ע"י בורר הזכרון ע"כ כל מי שרחוק מזה הזכרון דהיינו שאינו מדבק מחשבתו בעלמא דאתי כ"כ אזי פרנסתו ביגיעה יותר כנ"ל כי הפרנסה והשפע הוא בחי' בירור הנצוצות שהם בחי' ברור הזכרו כנ"ל. וע"כ זה השכיר יום שנשכר אצל חבירו ונפל לבחי' עבודת בחי' שכחה בשביל פרנסה אע"פ שמסכן נפשו ע"י בחי' העבדות כי יכול ליפול לבחי' שכחה ח"ו שהוא סטרא דמותא כנ"ל. אבל אח"כ כשזוכה להשלים פעולות ולקבל שכרו שהרוויח, עי"ז חוזר ומשים נפשו ע"י הנצוצות הקדושים שבירר שהם בחי' תיקון שלימות הזכרון כנ"ל בחי' היחוד של נוטה שמים כיריעה שנעשה ע"י כל העסקים והמו"מ כנ"ל. וזה בח'י מה שהבטיח השי"ת לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דהיינו שהבטיחו כי אע"פ שיהיו בגלות בבחי' עבדות אצל פרעה שכל זה הוא בחי' שכחה, אבל אח"כ יצאו ברכוש גדול כי זה העשירו תהגדול דקדושה שזכו ביציאת מצרים הוא בחי' ברור נצוצות הקדושים מן הקליפות שזהו בחי' תיקון הזכרון וע"כ עי"ז נתתקן פגם העבדות והגלות שהוא בחי' שכחה וכנ"ל:
color: #7a4010;
אות ח וע"כ הזהירה התורה ליתן השכירות להשכיר במועדו ובזמנו ושלא לאחר שכרו כ"ש (דברים כד) ביומו תתן שכרו וכו' כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו כי תיכף כשמשלים פעולות ויוצא מן העבדות שהוא בחי' שכחה צריכין ליתן לו תיכף שכרו שפעל שהוא בחי' ברור הנצוצות בחי' תקון נפשו שהוא בחי' תקון הזכרון שעי"ז מתקן מיד פגם השכחה שירד לשם ע"י בחי' העבדות כנ"ל. וע"כ הזהיר ה התורה מאד לתת שכרו ביומו דייקא שלא לאחר מיום לחביור כי תקון הזכרון צריכין ליזהר מאד בכל יום ויום, לשמור את הזכרון בכל יום דייקא דהיינו להזכיר א"ע בכל יום ויום בעלמא דאתי. כי עיקר השכחה נמשך ע"י ריבוי הזמן כנראה בחוש שע"י אריכת הזמן נשכח הדבר כ"ש קהלת ברבות הימים הכל נשכח כי עיקר בחי' השכחה נאחז מבחי' השנויים שיש בעולם בכל יום ובכל עת כי הש, יעושה נפלאות בכל עת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ובכל יום עולה המשמש בבקר ושוקע בערב ואין יום דומה לחבירו כי יש שנויים גדולים בכל יום ויום כי בכל יום ויום מתבררים ועולים נצוצות קדושים שלא נתבררו עדיין מימות עולם כמובן בכוונות. וגם בגשמיות רואין בחוש מי שמבין קצת שיש שנויים בכל יום ואין שום יום דומה לחבירו הן בעצם היום שבזה היום קר ביותר ובזה היום ענן וגשם וכיוצא בזה שנויים רבים בענין האויר והרוח ושאר ההתהוות שבזמן שיש בהם שנויים רבים בכל יום ויום כי הש"י משנה עתים בתבונתו. וכן במאורעות האדם ותנועותיו ומחשבותיו והנהגותיו יש בהם שינויים רבים בכל יום ויום מי שמסתכל עליהם, ומריבוי השינויים האלה שבכל יום נמשך השכחה כי הם מטרידין את האדם מלזכור בעלמא דאתי וכנראה גם בחוש קצת שבכל יום ועת העולם מספרים מהשינויים שהיום קר ביותר והיום חם והיום צרייכן מטר והיום ריבוי מטר וכיוצא בזה ובעתים הללו הפרנסה בדוחק. ובפרט השינויים שיש לכל אחד בפרטיות שזה מטריד אותו העשירות והמו"מ וזה מטירד אותו העניות והדחקות וזה טרוד לגדל בניו ובנותיו הרבה שיש לו צער גידול בנים וזה הוא חשוכי בנים וזה מספר ממאורעות המלחמות שנשמע עכשיו בעולםך וכיוצא בזה שינויים ופרטים רבים לאין תכלית שמטרידין את האדם בכל יום עד שנדמה לו בכל יום כאילו זה היום אינו נחשב לו לזמן חיותו וזה היום קשה לו לעבוד את הש"י בשלימות מחמת השינוי והבלבול שבזה היום. ובאמת הש"י מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית עד נקודת המרכז של עולם הגשמי הזה שאדם עומד עליו במקומו באותו היום ובאותו השעה דייקא, והוא מזמין לו מחשבה דיבור ומעשה בכל יום ויום לפי היום ולפי המקום ולפי האדם ומרמז לו בהם דייקא רמזים להתקרב לעבודתו, ומי שזוכה להגדיל דעתו ולהבין בכל יום ויום הרמזים האלה שזהו בחי' שמירת הזכרון כנ"ל או אפילו כשאין לו זה השכל להגדיל דעתו בהם כשעכ"פ הוא מאמין באמונה שליטמה שבכל השינויים והאמאורעות שבזמן ובאדם ובמקום בכולם מלובש אלקותו ית' כי הוא ית' מצמצם עצמו בהם דייקא כביכול כדי לקרבו לעבודתו כנ"ל אזי נתוספף לו הכרה וידיעה חדשה בכל יום והשתוקקות וכסופין חדשים ונפלאים בכל עת אליו ית' ולעבודתו וזהו בחי' שמירת הזכרון כמבואר שם שצריכין לשמור את הזכרון בכל יום בהקיצו משנתו ואח"כ וכו' ע"ש. אבל את זה לעומת זה עשה אלקים והקליפה קודמת לפרי ע"כ הבע"ד נאחז באלו השנויים ומטריד את האדם ומביאו לידי שכחה ע"י השנויים כי עיקר אחיזתו הוא בהשנויים כי משם אחיזת הכפירות שהוא בחי' היצה"ר כידוע וע"כ צריך האדםמאד ליזהר בכל יום דייקא לשמור את הזכרון היטב כנ"ל. וע"כ קודם ק"ש שהוא בחי' זכרון שזוכרין בהש"י ומייחדין אותו בכל יום וע"כ כל הה' זכירות שהם בחי' שמירת הזכרון הנ"ל כמבואר במ"א (בה' ת"ת) כולם כלולים בק"ש וברכותי' כמובא. וע"כ קודם ק"ש מברכין ברכת יוצר אור שהיא מברכת ק"ש ולכאורה מה שייכות לברכת יוצר אור לק"ש אך באמת הכל אחד כי בכל יום ויום שהש"י מחדש מעשה בראשית ומשנה עתים צריכין אז לשמור את הזכרון היטב לזכרו ולידע ולהאמין שכל השינויים נמשכין מאתו ית' לטובת האדם לקרבו לעבודתו ית' כי הוא ית' עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר הכל בשביל לקרב את האדם לעבודתו להביאו לתכלית הנצחי לחיי עוה"ב לחיים נצחיים ואמתיים ועל זה אנו מברכין ברכת יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל וכו' המאיר לארץ וכו' ובטובו מחדש וכו' מה רבו מעשיך ה' וכו'. ואז מייחדין אותו ואמרים ק"ש ה' אלקינו ה' אחד לידע ולהודיע שכל השינויים שבכל יום ויום הכל מאתו ית' כי כל הפעולות משונות שבכל יום נמשכין מאחד הפשוט וזה עיקר בחי' הזכרון לידע ולהאמין שהשי"ת מצמצם אלקותו בכל השינויים של כל מניי מחשבה דיבור ומעשה שבעולם שבכל יום ובכל אדם ובכל מקום וכנ"ל. ועיין מענין זה בע"ח בתחלתו בהיכל א"ק א' ענף ה' מ"ש שם ולא עוד אלא שבכל שעה ושעה משתנים העולמות ואין שעה זו דומה לשעה זו ומי שמסתכל בענין הילוך המזלות וכוכבים וכו' ע"ש שהאריך בזה ומביא שם מאמר התיקונים ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושא דלביש ביומא דא לא לביש ביומא תנינא ובזה תבין איך משתנה מעמד ומצב העולמות שהם הלבושין של הא"ס ושינויין בכל עת ורגע וכו' ע"ש. וכל הדברים האלה כלולים במ"ש רבינו ז"ל שם בהתורה הנ"ל בענין הזכרון שהש"י מצמצם עצמו מא"ס עד אין תכלית ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום ולפי המקום ולפי האדם והכל כדי לרמז לו רמזים לקרבו לעבודתו וכו'. ובזה כלולים כל השינויים הנ"ל של כל העולמות והספירו תוכו' המשתנים בכל יום ועת ורגע. כי הכל כפי מעשה התחתונים. וכפי מעשיהם כן הש"י מצמם עצמו ומרמז להם רמזים שונים לקרבם לןעבודתו כי כל העולמות והספירות וכו' כלולים בכל אדם כי האדם כלול מהכל והכל בשביל האדם, היינו בשביל שישוב להשי"ת ויתקרב לעבודתו. והש"י מלא רחמים והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו ומצמצם עצמו בכמה צמצומים שונים בכל עת ומרמז לכל אדם בכל זמן ובכל מקום רמזים שונים להתקרב לעבודתו כפ ימעשיו עכשיו. כי בוודאי ביום אתמול שהיה האדם במדרגה אחרת למעלה מעתה או למטה מעתה הי' צריך רמזים אחרים ועכשיו כפי מדריגתו עכשיו שהטיב מעשיו או ח"ו להיפך שקלקל ופגם באיזה תאוה או עבירה ר"ל ע"כ הוא צריך עכשיו רמזים אחרים להתקרב לעבודתו כפי מעשיו עכשיו באשר הוא שם עתה. והכלל שאין שום התנצלות לומר שעכשיו באותו העת ובאותו המקום א"א לי לזכור את ה' כי אדרבא שם דייקא באותו המקום ובאותו העת דייקא בודאי יש לך רמזים המיוחדים לך דייקא כפי מדרגתך עכשיו דייקא כפי מה שהוא לשבח או לגנאי. ואתה במקומך הזה באותו העת דייקא תוכל עכשיו דייקא לזכור את הש"י ולשוב אליו ית' כי הש"י מצמצם עצמו מא"ס עד אין תכלית מתחילת נקודת הבריאה וכו' ומרמז רמזים לכל אדם בכל יום ובכל מקום לפי האדם ולפי העת ולפי המקום דייקא וכו' כנ"ל. והבן היטב דברים אלו למעשה ולהנהגה ועצה טובה ויערב לך מאד בעזה"י כי זה ידוע בדברינו כמה פעמים שאין שום יאוש לעולם כע הש"י מלא רחמים וחפץ בתשבותן של כל הרשעים תמיד והוא חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח וע"כ כל אדם ואדם לפי מעשיו עכשיו שעשה וירד ונתעה למקום שירד ונתעה אזי הש"י מצמצם עצמו ומרמז לו רמזים כפ יהראוי לו עכשיו במקומו ושעתו. ומי שאין לו שכל להעמיק בזה בדעתו צריך עכ"פ להאמין בזה באמונה שלימה ואזי יוכל לזכרו את ה' בכל מקום ובכל זמן ובכל המדרגות שבעולם לצמעלה או למטה ח"ו כי הש,י מצמצם עצמו בכל יום בכל מקום ומרמז רמזים וכו' כנ"ל:
margin-top: 0;
אות ט נמצא שצריכין לשמור את הזכרון בכל יום דייקא וזהו בחי' ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש. כי שכר פעולתו הוא בחי' תיקון הזכרון שבירר ע"י עבודתו שבשביל זה סיכן נפשו בבחי' עבדות ושכחה שהיא בחי' מיתה, כדי לברר זההשכר פעולה שהוא שלימות נפשו בחי' תיקון הזכרון בבח'י ואליו הוא נושא את נפשו וע"כ צריכין ליתן לו זה השכר מיד ביומו דייקא כי צריכין לשמרו את הזכרון בכל יום דייקא ולא לדחות מיום לחבירו ח"ו כי זהעיקר שלימות הזכרון להזכיר עצמו בכל יום דייקא בעלמא דאתי כי בכל יום יש בו רמזים מיוחדים להתקרב לעבודתו המלובשים בשינוי משחבה דיבור ומעשה שבאותו היום דייקא כנ"ל:
margin-bottom: 6px;
אות י וע"כ צריכין לזכור יציא תמצרים בק"ש בכל יום דייקא כי יציאת מצרים שגאל אותו השי"ת מיד פרעה ועבדיו שהם בחי' כח המדמה, זהו בחי' שמירת הזכרון כנ"ל. וע"כ צריכין לזכור זאת בכל יום דייקא, כי שמירת הזכרון צריך להיות בכל יום דייקא כנ"ל:
font-style: italic;
אות יא וזה בחי' פרה אדומה כי פרה מכפרת על עון העגל שהוא ע"ז שכפרו בהש"י ובהתורה ועשו ע"ז שכל זה הוא בחי' פגם הזכרון כ"ש (תהלים קו) יעשו עגל בחורב וכו' וימיור את כבודם וכו' שכחו אל מושיעם וכו' כי התורה הוא בחי' זכרון והם כפרו בהתורה ובהש"י וכל זה מחמת תאוות עוה"ז שלא רצו לדבק מחשבתם בעוה"ב כשרז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא נמצא שפגמו בזכרון. וע"כ המשיכו אז מחדש סטרא דמותא שהוא בחי' שכחה שהיא מיתת להב כנ"ל כ"ש (תהלים פב) אני אמרתי אלקים אתם וכו' אכן כאדם תמותון וכו' כשרז"ל שבשעת מתן תורה פסקה זוהמתן וזכו לחירות ממלאך המות כמובא (כמו שדרשו (עירובין נ"ד) על פסוק חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות וכו'). וע"כ צוותה התורה להביא פרה אדומה להמתיק פגם השכחה כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ופרה הוא בחי' שכחה כי עיקר השכחה הוא מבחי' כח המדמה שהואכח הבהמיות כי מלך שבבהמו תשור וכל הבהמות כלולים בו ועיקר אחיזת השכחה בבחי' בהמיות כנ"ל. והשכחה היא מסטרא דנוקבא כידוע כי דכורא נקרא ע"ש זה זכרו ע"ש שמשם בחי' זכרון וע"כ גם בבהמות נאחז השכחה ביותר בבי' הנוקבא של השור שהוא הראש והמלך שבבהמות שהיא הפרה וע"כ נקרא השר של שכחה פורה ע"ש פרה כמובא. וזה כשמוכיח את ישראל על ששכחו את הש"י וסרו ממנו כתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל. וע"כ פרעה שהוא בחי' כח המדמה כח בטל כמבואר בהתורה הנ" לורצה להתגבר על ישראל להמשיכם לגלות ועבדות תחת ידו שהוא בח'י שכחה להשכיחם ח"ו את זכרון עוה"ב שהי ורגילים לדבק מחשבתם שם כפי מה שקבלו מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב שהם התחילו להמשיך זה הזכרון בעולם (וכמבואר מזה במ"א) ע"כ ראה פרעה בחלומו פרות דייקא שהם שבע פרות טובות ושבע פרות רעות ושאכלו הפרות הרעות את הטובות ולא נודע כי באו לא קרבנה שכל זה מורה שהתגבר ח"ו הרע על הטוב עד שנשכח הטוב ח"ו בבחי' ונשכח כל השבע וכו' וע"כ הי' חלומו פרות דייקא כי שם עיקר אחיזת פרעה שהוא בחי' כח המדמה בחי' שכחה שהיא בחי' פרה כנ"ל.אבל התיקון הי' ע"י יוסף כי ע"י שפתר יוסף את החלום לפרעה ונעשה מלך וקבץ את כל אוכל שבע שנים הטובות שעי"ז שבר וביטל את הרעב והגביר הטוב על הרע וע"י קדושתו הכניע הזוהמא של מצרים ועי"ז זכו ישראל לצאת משם. כי עיקר יציאת מצרים היה בכח יוסף הצדיק כ"ש ויקח משה את עצמת יוסף עמו כ"ש בזוה"ק כי יוסף שהוא בחי' שמירת הזכרון הוא מכניע בחי' פרעה שהואבחי' שכחה ומברר הזכרון מן השכחה וע"כ הוא יודע לפתור החלום של הפרות ולהכניע ולבטל השכחה הנאחז בהם שהם שבע שני הרעב, כיהוא מגביר השובע על הרעב וממשיך כל ההשפעות והברכות ע"י שמירת הזכרון שמשם כל הברכות כנ"ל. וזהו בחי' פרה אדומה כי ע"י ששורפין את הפרה אדומה שהיא תוקף הדין ששם עיקר אחיזת השכחה כנ"ל, עי"ז מכניעין וממתיקין את בחי' השכחה שהיא סטרא דמותא בשרשו וע"כ אפר הפרה דייקא מטהר מטומאת מת שהיא בחי' שכחה שנמשך מחטא אדה"ר מחטא העגל. ופרה מטהרת מזה כי הדין נמתק בשרשו כנ"ל ואז נתבטלין שבע פרו תהרעו תשהם בחי' הרע בחי' שכחה. וע"כ פרה כל מעשיה שבעה שבעה כשרז"ל כדי להכניע ולבטל שבע פרות הרעות ולהגביר שבע פרות הטובות שהם בחי' יוסף הצדיק בחי' זכרון בחי' בן פרת יוסף בחי' אני אל שדי פרה ורבה שזהו בחי' זכרון שעי"ז נתייחד צידק וכנס"י בבחי' נוטה שמים כיריעה כנ"ל:
.source-ref {
אות יב וע"כ יוסף כשפירש מאביו הי' עוסק בפ' עגלה ערופה כ"ש וירא את העגלות כי הרוצח המשיך סטרא דמותא לעולם בחי' שכחה ע"כ צריכין להביא עגלה עורפה ולקוצץ אותה מן הערף שהוא אותיות פרעה להכניע הערף שהוא היפך הדעת שהוא בחי' שכחה שהיא פגם והיפך הדעת וע"כ עורפין עגלה דייקא. היינו ע"פ הנ"ל כי עיקר השכחה נאחזת בבחי' בהמיות ובבחי' שור ביותר שהוא ראש לבהמות, והעגלה אשר עדיין לא לומדה כל בשום עבודה שם כח הבהמיות עוד בתוקף יותר ויותר כי זה ידוע שע"י כל העבודות שבני אדם עובדין עם הבהמות לצרכם עי"ז מכניעין כח הבהמיות וע"כ הם נעשין רגילין עם בני האדגם יכולים ללמדם עבודת האדם שכל זה הוא בחי' הכנעת הבהמיות קצת. אבל העגל אשר עדיין לא לומד כלל, שם הבהמיות ביותר ויותר וזה שהוכיח את ישראל בעגל לא לומד וע,כ עשו הערב רב עגל דייקא כדי להגברי הבהמיות והשכחה ביותר וע"כ צריכין לערוף עגלה דייקא כדי להכניע ולשבר תוקף השכחה שהיא סטרא דמותא שנמשך ע"י הרוצח הזה שהרג את הזה החלל הנמצא. וע"כ יוסף כשפירש מאביו והניחו בפ' עגלה ערופה ואח"כ זכה לגדולה ע"י החלום של שבע הפרות שהם סוד פרה אדומה כנ"ל, זה בחי' תבוא אמו ותקנח על בנה כי פרה מכפר על חטא העגל כי ע"י כל המצוות של פרה אדומה מכיניעין ומבטלין השכחה כנ"ל ונתבטלה המיתה שזהו בחי' עריפת העגלה שכל זה הוא בחי' הכנעת וביטול פרעה שרצה להגביר השכחה על ישראל ח"ו כנ"ל שזהו כל גלות מצרים וכלל כל הגליות. כי עיקר הגלות הוא גלות הנפש דהיינו מה שרוצין להתגבר ע" יהגלות להרחיק את ישראל ח"ו מעלמא דאתי שזהו עיקר הגלות והצרה הגדולה מכל הצרות כמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א שזהו עיקר צרתן של ישראל. והתיקון ע"י יוסף שעל ידו נמשך הזכרון כנ"ל:
text-align: center;
אות יג וע"כ קורין פ' פרה אחר פורים קודם פסח כיכל ענין פורים ופסח הוא להכניע עמלק ופרעה שהם בחי' פגם הזכרון כי פרעה הוא בחי' כח המדמה שפוגם בזכרון ועמלק גרוע יותר כי הוא בחי' הרע עין בעצמו שהאו עיקר פגם הזכרון וכמבואר מזה במ"א (בה' ת"ת ע"ש). וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדור דור כי אינו נכנע לגמרי כ"א בדורור של משיח שיבא ב"ב כי הרע עין א"א להכניע ולבטל כ,א ע"י מלכות משיח כמבואר בהתורה הנ"ל. וע"כ צריכין לזכור מעשה עמלק ולבלי לשכוח כי עיקר הכנעת המן עמלק הוא ע"י הזכרון כנ"ל וזהו בחי' והימים האלה נזכרים ונעשים וכו' (אסתר ט) כנ"ל. וע"כ המן הפיל פור שהוא בחי' שכחה כמובא ובקש להשמיד וכו' להגביר סטרא דמותא ח"ו כי הוא עיקר זוהמת הנחש בחי' המן העץ כשרז"ל. והש"י הפר מחשבתו והשיב לו גמולו בראשו ונתהפך מהיפך אל היפך כי לא די שלא פעל מחשבתו להשכיח את התורה ועלמא דאתי ח"ו אדרבא זכו ישראל אז להגביר את הזכרון דקדושה יותר ויותר בבחי' קימו וקבלו שקבלו אז את התורה מחדש שהוא בחי' זכרון דקדושה והימים האלה נזכרים לעולם כ"ש (שם) וזכרם לא יסוף ודרז"ל שימי הפורים לא יבטלו לעולם כי נתגבר אז הזכרון דקדושה יותר ויותר כנ"ל. וע"כ אחר פורים קורין פ' פרה שהיא מטהרת מטומאת מת שהיא בחי' שכחה שעי"ז יכולין לעשות הקרבן פסח ונגאלין מפרעה ומצרים שהם ג"כ בחי' פגם הזכרון כנ"ל:
font-size: 0.93em;
כי המן הרשע רצה להתגבר בשעת שינה בסוף הגלות שהוא בחי' שינה והוא סבר שבשעת שינה הסתלקות הדעת אז יש לו כח להגביר השכחה ח"ו ומחמת ששינה הוא א' מששי םבמיתה כנ"ל. אבל הוא לא ידע שישראל קדושים אדרבא בשעת שינה הם דבקים בעלמא דאתי כי הם מקדשים עצמן בשעת שינה ג"כ כי קורין ק"ש קודם ומפקידים רוחם בידו ית' וע"כ דייקא אז בשע תשינה בסוף הגלות הי' הארת מרדכי שהוא הארה גדולה מאד מאד שמאיר בשעת שינה דייקא וע"י ההארההגדולה הזאת דייקא הכניעו אותו כי ישראל דבקים בשעת שינה דייקא בעלמא דאתי כמבואר בהתורה הנ"ל:
And through this, all the contractions [tzimtzumim] and all the judgments [dinim] in the world are sweetened. For the essential sweetening of every din is through the saichel that pertains to it, etc. But through the saichel hakolail, all types of dinim in the world are sweetened. And even when one sweetens the din through the individual s’chaliyim [intellects], one also needs to receive from the aspect of the saichel hakolail, etc. And this is the aspect of the twelve stones of Yaakov, which were incorporated into a single stone — in the aspect of the Even Sh’siyah, etc. And this is the aspect of Rosh HaShanah, when all the souls come, each one with its contraction and its saichel, and they are incorporated into the true Tzaddik — who is the aspect of the saichel hakolail, etc. — where all types of dinim in the world are sweetened, etc. Therefore these souls must be very, very careful that there be great love and peace among them, so that they may be incorporated together, etc. And through this, joy is drawn, etc. — in the aspect of: “The light of the righteous rejoices,” etc. (Mishlai 13:9). And this is the aspect of “Chadi Rabbi Shimon” [Rabbi Shimon rejoiced], etc. He opened and said: “Hashem, I have heard Your report and I feared” (Chavakkuk 3:2) — there it was fitting to fear, etc. For this verse is said regarding Rabbi Akiva and his students, who passed away because there was no love and peace among them, etc. “We — upon love it depends,” etc. — as above. See there, all of this, very well. And this is the aspect of the guardians [shomrim]. For the guardian must guard the thing from deficiencies and damages. And all the damages come from the dinim, which come from the contractions when one does not merit to sweeten them through the s’chaliyim that are drawn through all the rectifications mentioned above. That is, through the blemish of emunas chachamim. For emunah is the aspect of Shamor [Guard], as is brought — for it is the aspect of the attribute of night, the aspect of: “and Your faithfulness in the nights” (Tehillim 92:3) — when guarding is needed. And therefore one then blesses: “Who guards His people Israel forever” [Shomer amo Yisroel la’ad]. For the essential guarding is through the aspect of emunah. And therefore the essential power of all the guardians to guard the thing from damages and deficiencies is through emunah — that is, emunas chachamim, which is the foundation of the emunah, as it is written: “And they believed in Hashem and in Moshe His servant” (Shemos 14:31). For through emunas chachamim, the books of the holy Torah are multiplied, and the Torah is completed, and all the contractions and all the dinim are sweetened, etc. And then, when all the dinim are sweetened, certainly the thing is guarded from all the damages and deficiencies that come from the dinim, as above. For the Torah guards everything, and as our Sages of blessed memory said: Torah scholars do not need guarding [n’tirusa], for the Torah guards them. Therefore the essential guarding of the entire world, with all their wealth and possessions — all is drawn through emunas chachamim. Through believing in completeness in the true Torah scholars who are constantly engaged in innovating in the Torah and multiplying holy books in the Torah, to complete the Torah so that it will become incorporated in the aspect of Chochmah Ila’ah, the saichel hakolail — through which all types of dinim in the world are sweetened, through which everything is guarded from all types of damages and deficiencies, as above. But for this there must be great love and peace among Israel, so that all the souls may be incorporated together in the true Tzaddik, who is the aspect of the saichel hakolail. For each and every one is an aspect of an individual saichel [saichel p’rati], and when they join together in love and peace and are incorporated in the true Tzaddik — who is the all-encompassing sage [chacham hakolail], the aspect of Kodesh Kodashim — through this all the dinim are sweetened through the saichel hakolail, etc., as above. And this is the aspect of: “And you shall love your fellow as yourself — Rabbi Akiva said: this is a great principle in the Torah” (Vayikra 19:18; Yerushalmi Nedarim 9:4). For certainly love and peace among Israel is a great principle in the Torah, for through this all the souls are incorporated together in the aspect of the saichel hakolail, the aspect of Kodesh Kodashim — from which the entire Torah goes forth. Through this the Torah is completed, as above. It emerges that all the completeness and the endurance of the Torah is through this — through Israel loving one another. Therefore “you shall love your fellow,” etc. — is a great principle in the Torah, as above. And this is the aspect of the distinctions of law among the four guardians. For the shomer chinam [unpaid guardian] is exempt from everything. And conversely, the sho’ail [borrower] is liable for everything, even for acts of G–d [onsin]. And the shomer sachar [paid guardian] and the sochair [renter] are liable for theft and loss but exempt for acts of G–d. For the essential guarding is through the sweetening of the contractions, through all the above — the essence of which depends on love and peace among Israel, through which they are incorporated together in the saichel hakolail, from which all the sweetenings derive, as above. And therefore the shomer chinam is exempt from everything. For the shomer chinam is obligated only to guard the thing properly, without negligence. And if even so some damage or deficiency befell the deposited thing, we do not attribute the damage to him — since he is an unpaid guardian who obligated himself to guard his fellow’s property for free, without any payment, only out of love and friendship for his fellow. And so it should be — that every person of Israel should love his fellow truly, and the property of his fellow should be dear to him as his own, as our Sages of blessed memory said: “Let the property of your fellow be as dear to you as your own,” etc. It emerges that from his side there is no damage, since through this guarding he fulfilled the mitzvah of “you shall love your fellow as yourself” — for he guarded the property of his fellow without payment, only out of love alone. And therefore, from his side, he would certainly have been incorporated in the saichel hakolail, where all types of sweetenings are found, etc. — through which all the damages are nullified. And therefore from his side there is no harm and no damage, and therefore the shomer chinam is exempt from everything. And similarly, conversely, the sho’ail is liable for everything. For we attribute all the damages to the borrower, and not to the lender [mash’il] who lent his vessels and possessions to his fellow without receiving any payment, only out of love of friendship — for every person of Israel is obligated to do good and to bestow kindness upon his fellow. It emerges that this lender fulfilled the love of friends as it should be, and therefore from his side there is no damage, as above. Therefore we do not attribute any damage to the lender, but rather to the borrower, for all the benefit was his — since he received the entire benefit of the object from his fellow for free. And indeed, his fellow fulfilled through this transaction the mitzvah of love of friends as it should be, and from his side all the damages are nullified. But regarding the borrower, we did not see that he yielded anything to his fellow out of love and inclusiveness. Therefore we attribute all the liability for the damages to the borrower and not to the lender, as above. And therefore the shomer sachar and the sochair are liable for theft and loss but exempt for acts of G–d. For the shomer sachar and the sochair are both partners with the owner of the object in their benefit — for the shomer sachar guards his fellow’s object, but not for free, rather for payment. And likewise the sochair — his fellow gave him his object to use, but it was for payment. Therefore they share the liability for the damages, and therefore the Torah imposed upon them the damage of theft and loss, while upon the owner himself of the object, the Torah imposed upon him the liability for acts of G–d. And this too will be explained well, with the help of Hashem, according to the Torah teaching mentioned above. For it is explained there that there are two types of sweetening of the dinim. For there are those that sweeten each individual din through the individual saichel that pertains to it, etc. — and this too is through the individual saichel receiving from the saichel hakolail, as is explained there. But there are dinim that are sweetened through the aspect of the saichel hakolail itself, where all types of dinim in the world are sweetened, etc., as above. And this is known and already explained: that all types of damages, G–d forbid, are drawn from the dinim. And therefore the shomer sachar and the sochair are liable for theft and loss. For theft and loss are drawn from the dinim that can be sweetened through the individual saichel that pertains to each thing. For theft and loss derive only from the diversion of attention [hesach hada’as] — that is, from not drawing the saichel well into the thing being guarded. And therefore we attribute this damage to the shomer sachar and the sochair, who received benefit from the object, and therefore the guarding that comes through the sweetening of the individual s’chaliyim falls upon them, since they received individual benefit from the object. But the damages of acts of G–d, which come through wild beasts and armed bandits — which are the aspect of harsh and mighty dinim that can be sweetened and nullified only through the saichel hakolail, where all the harsh and mighty dinim of the world are sweetened and nullified, as is explained there in the Torah teaching mentioned above — this liability of rectifying these damages, we attribute only to the owner himself of the object, whose entire object in its totality is his. For only he can receive and draw the sweetening from the “master of the house” of the entire world — who is the aspect of the saichel hakolail, who is the true Tzaddik sage — from whom all must receive all the sweetenings and all the guardianship. For this true sage, who is the aspect of the saichel hakolail, is the aspect of the “master of the house” of the entire world, for all receive vitality from him, as is known. And whoever has any wealth and possessions and vessels must receive the guarding from him, for from him are all the sweetenings of all the dinim, from which are all the guardianship. Therefore the liability for acts of G–d, which comes from harsh dinim, we do not attribute to the shomer sachar and the sochair who received individual benefits from the object, but rather to the owner himself of the object — who is the essential “master of the house” of the object, for only he needs to receive and draw the sweetening from the “master of the house” of the entire world — who is the aspect of the saichel hakolail, who is the true Tzaddik, as above. And therefore Yaakov Avinu, who needed to transmit the Torah to his children, as it is written: “The Torah that Moshe commanded us is the heritage of the congregation of Yaakov” (Devarim 33:4) — therefore he was a guardian, for he guarded the flock of Lavan. For through him is the essential guarding, which comes through the supernal sweetening mentioned above — through all the contractions being incorporated in the saichel hakolail, in the aspect of the Even Sh’siyah. And this is the aspect of the twelve stones of Yaakov that were incorporated into a single stone, etc., as is explained there. And so too Dovid HaMelech, peace be upon him, who needed to find the place of the Bais HaMikdash — and the essential thing was to find the point of the Even Sh’siyah, the aspect of Kodesh Kodashim — therefore he was a guardian. And he prevailed against all types of acts of G–d in the world, as it is written: “And the lion came, and the bear,” etc. (Shmuel I 17:34). For he merited to sweeten and nullify all the harsh dinim, which are the aspect of acts of G–d, through the aspect of the saichel hakolail, the aspect of Kodesh Kodashim — which he toiled all his days with great exertions to incorporate there, as it is written: “Remember, Hashem, for Dovid all his afflictions,” etc. “I will not give sleep to my eyes,” etc. “until I find a place for Hashem” (Tehillim 132:1,4–5) — which is the place of the Even Sh’siyah, etc., as above. And this is the aspect of the Sefirah and Shavu’os, which is the receiving of the Torah. For the essential receiving of the Torah on Shavu’os, each and every year anew, is the aspect mentioned above — to merit to multiply holy books in the Torah, to complete the Torah so that it will be in the aspect of the Luchos HaEven, until it becomes incorporated in the aspect of the Even Sh’siyah, Kodesh Kodashim, the aspect of the saichel hakolail — where all types of dinim in the world are sweetened and nullified, etc., as above. And this is the essential receiving of the Torah anew each day, as it is written: “Each day they shall be in your eyes as new” (Rashi on Devarim 26:16). And especially on Shavu’os, when the essential time of receiving the Torah anew is, each and every year. For the Torah we have already received, but every person in every generation must accept upon himself the aspect of the receiving of the Torah each time anew. That is, he must strengthen himself to fulfill the Torah — which is the essential thing. That is, he must strengthen himself until he merits to derive just judgments and upright practices of conduct in every place that he learns, etc. — as is explained there at the beginning of the Torah teaching mentioned above, which one merits through emunas chachamim, etc. — see there, the connection of the entire Torah teaching mentioned above. And this is what one engages in during the days of the Sefirah and Shavu’os. For during the Sefirah one engages in drawing the individual s’chaliyim to sweeten the contractions and the dinim that are drawn from them — for it is known that the days of the Sefirah are days of din, which are drawn from the aspect of the contraction mentioned above. And on each and every day of the days of the Sefirah, one draws a mind and a saichel according to the day, as is explained well in the kavanos. And through each mind and saichel, one sweetens the contraction and the din of that day. And this mind and saichel of each and every day of the days of the Sefirah is the aspect of the individual saichel mentioned above, which sweetens an individual contraction and din, etc., as above. Until on Shavu’os one merits to be incorporated in the supernal saichel, the saichel hakolail mentioned above — which is the aspect of Chochmah Ila’ah, from which the entire Torah goes forth. For Shavu’os is the fiftieth day, the aspect of the fiftieth gate [Sha’ar HaChamishim] — which is the aspect of Chochmah Ila’ah, the aspect of the supernal, all-encompassing saichel — through which all the dinim in the world are sweetened. For then is the essential receiving of the Torah — when one merits that the Torah becomes incorporated in the aspect of the Even Sh’siyah, the aspect of the Luchos HaEven, etc., as above. And this is the aspect of the pure waters [mayim t’horim] that are drawn on Shavu’os — the aspect of the mikveh of Shavu’os, the aspect of: “And I will sprinkle upon you pure waters and you shall be purified,” etc. (Yechezkel 36:25) — as is brought in the kavvanah of the mikveh of Shavu’os, which is the aspect of the mikveh of the fiftieth gate. That is, as above — for the completeness of the Torah in the aspect mentioned above is through the aspect of the pure waters mentioned above, as is explained there well in the Torah teaching mentioned above — see there. And therefore the days of the Sefirah are called by an expression of sefer [book]. For according to the mind and saichel that one draws on each day of the days of the Sefirah, so is the aspect of “book” in the Torah multiplied — to complete the Torah, until one merits on Shavu’os to receive an illumination from the saichel hakolail. And this is the essential aspect of Shavu’os, as above. And all of this one merits through teshuvah for the blemish of emunas chachamim. For through this [blemish] one is judged with excesses [mosoros], until the putrid fumes ascend to the brain and warp and distort one’s mind, etc. From there are all the corruptions — and this is the essential aspect of the idolatries of Mitzrayim [gilulai Mitzrayim], from which we engage in purifying ourselves during all the days of the Sefirah. For the entire exile of Mitzrayim was through the sin of Adam HaRishon, as is known — who blemished the emunah, as is brought. And the essential blemish was in the aspect of emunas chachamim. For even though he was created alone, and there were not yet any sages in the world except himself alone — even so, he needed emunas chachamim all the more. That is, to believe in himself, as is explained in the Torah teaching mentioned above — that when one does not believe in oneself, it is the aspect of the blemish of emunas chachamim. And so it is explained in siman 86 of Likutay Tinyana, on the verse “because of shortness of spirit and hard labor” (Shemos 6:9). For if a person would believe in himself — that his soul is very, very exalted, for even the soul of the least of Israel is very exalted, and upon it depend all the upper and lower worlds — certainly he would never transgress any transgression and would never blemish any blemish. Especially Adam HaRishon, who was alone — for whom all emunas chachamim was only in this aspect. For we need emunas chachamim in all the aspects that are explained there: to believe in true tzaddikim, to believe in one’s fellow, and to speak with him in the fear of Heaven — in the aspect of: “Then those who fear Hashem spoke, each man to his fellow, and Hashem listened and heard, and it was written in a book,” etc. (Malachi 3:16). For in each person of Israel there is a good point [n’kudah tovah], which is the aspect of a tzaddik. And more than anything one must strengthen oneself and be resolute to believe in oneself — to believe that even one’s small amount of service and engagement in the Torah is very precious to Hashem, blessed be He. Especially what one has merited in drawing close to true tzaddikim and to true upright people, and to believe in them — this is very, very precious to Hashem, blessed be He. For even if one believes in Hashem, blessed be He, and in the tzaddikim and in one’s upright friends — who are all tzaddikim — but does not believe in oneself — that is, he does not believe that his emunah, by which he believes in the true sages, etc., is very, very precious — this too is a blemish of emunas chachamim. And in a certain way, this blemish is worse than all the others, as is commonly found: the affliction of this rash [nega hamispaschas] in many people who are somewhat upright and begin to draw close to men of truth, to true sages and upright people, but they say about their friends, “They are certainly upright and righteous, but what does it help me, for I know my own deficiency — that I am full of sins and iniquities and blemishes.” And through this he falls, G–d forbid, and distances himself entirely, G–d forbid, and falls from emunas chachamim entirely — until many have become opponents [misnagdim] and disputants through this. It emerges that all his blemish in emunas chachamim was because he did not believe in himself. For one who wants to have compassion on his own life must beseech Hashem, blessed be He, until he strengthens himself in emunas chachamim so much that he believes also in himself. That is, that he believes in the greatness of the power of the righteousness of the true tzaddikim — that they will certainly also rectify him and elevate him ever higher, if he holds onto them to be attached to them all the days of his life. For his emunah itself, by which he believes in the tzaddikim and draws close to them, is very, very precious. For emunah is only in a thing that one does not understand with the saichel, as is explained elsewhere. And therefore one must believe in oneself with emunah — even though according to one’s own saichel and one’s own knowledge of oneself, one is very far from Hashem, blessed be He. Even so, one must believe with emunah that even the few good points that are in him are very precious to Hashem, blessed be He — as I understood all of this from his holy conversation, of blessed memory. And especially Adam HaRishon, who was alone in the world, and all his emunas chachamim depended on this, as above. And especially since the entire blemish of Adam HaRishon was through Chavah his wife, for initially the serpent came upon her with cunning. For she needed to believe in Adam HaRishon — that his words were true, that Hashem, blessed be He, commanded not to eat from the Aitz HaDa’as [Tree of Knowledge]. And the serpent injected into her [contamination] until she denied him and did not believe in his words, and she blemished emunas chachamim through this. And she was lured by the words of the serpent, and afterward she caused — until she introduced denials also into the heart of Adam HaRishon himself — that he fell in his own estimation and did not believe in himself, in the greatness of his own power and level, which was very lofty and exalted — until he ate from the Aitz HaDa’as Tov vi’Ra [Tree of Knowledge of Good and Evil]. And from then was drawn the contamination of the serpent, from which are all the blemishes of the earlier generations — the generation of the Flood and the generation of the Dispersion, from which the exile of Mitzrayim was drawn, as is known. And all the blemishes of the generations were through the blemish of emunas chachamim, as it is written: “He shall not turn to the way of the vineyards,” etc. — as is explained elsewhere.
הלכה ד בהלכות אומנין הלכה ד' אות כב. והל' ה בהלכות פקדון הל' ה הלכות
"Master of the Universe — it is enough for trouble at its own time." And Hashem, Blessed be He, agreed with him and said: "Thus shall you say to them: 'I AM sent me to you'" [Shemos 3:14]. It emerges that there is no need to mention then the trouble of the subjugation of the kingdoms — therefore he did not explicitly mention "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever." And also because the Torah was given publicly — as it is written: "Not from the beginning in secret did I speak" [Yeshaya 48:16]. And therefore it was not possible to mention in the Torah "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — for it is in the aspect of a secret — for it must be said quietly. For truly there are in this awesome and very, very deep secrets — how Hashem, Blessed be He, will complete what is His and reveal His kingdom — after falsehood has spread so greatly and it has been fulfilled: "and truth was thrown to the ground" [Daniel 8:12]. And yet Hashem, Blessed be He, always completes what is His as He wills it — and His kingdom and faith stand forever — which is the aspect of "Blessed is the name of His glorious kingdom forever and ever" — which must be said quietly — as stated above.
Loading comments…