Segment 2
אות כו וזה בחי' מה שהחובל בחבירו צריך לתקן בתשלומי ממון דייקא כשרז"ל שבכל התורה כשחייב ממון ומלקות קים לי' בדרבה מניי' שהוא מלקות אבל בחובל ממונא משלם וכו':
And this is the aspect of “you shall surely help” — meaning, to support him and raise him from his falling. This is the aspect of the nullification of the forbidden in Samech [ס, the letter whose numerical value is 60], as mentioned above, in the aspect of “Hashem supports all who fall” (Tehillim 145:14) . As our Sages of blessed memory said (Berachos 4b) : “Why is there no Nun in Ashray ? Because it contains falling” etc. “Yet even so, David returned and supported it through ruach ha’kodesh , as it is written: ‘Hashem supports all who fall.’” It emerges that Samech is the aspect of supporting the falling, in the aspect of “She has fallen; she shall not rise again — the maiden of Israel” (Amos 5:2) . And this is also the nullification of all prohibitions through [the letter] Samech , for all prohibitions come from the aspect of fallen things, as explained above in the Laws of Mixtures. See there.
Segment 3
כיכל החבלות וההכאות באין ע"י ריבוי המחלוקת ההשנאוי ומגונה מאד שהיו חולקים ומריבין אנשים והכה איש את רעהו באבן וכו'. וכשפרש"י אין שלום יוצא מתוך מריבה וכו'. וע"י המחלוקת פוגם מאד באמונה הקדושה כמובא בדברי וז" כ"פ שמחלוקת הוא בחי' פגם אמונה מאד. כי עיקר האמונהנמשך ע"י תיקון הישיבות הקדושות שעוסקין בהם בתורה לשמה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים (היפך הישיבות הרעות שעושין עתה פריצי בני עמינו הרוצים מה שרוצים ח"ו כמפורסם דיעותיהם הרעות ומעשיהם הרעים בכל ישראל המקום ירחם על שארית הפליטה וכו') כמבואר בהתורה הנ"ל. ועיקר תיקון קיבוץ הישיבה הק' הוא ע"י שלום כ"ש שמחתי באומרים לי בית ה' נלך שהוא הביהמ"ק ששם עיקר הישיבה הקדושה של הסנהדרין שהם ראש ושורש לכל הישיבות הקדושות שבישראל. וכ,ש שם כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. כי עיקר תיקון הישיבה הוא בחי' תיקון המשפט כנ"ל בחי' כי שמה ישבו כסאות למשפט כוו'. ושם באותו המזמור מתפלל עליהם שיהי' שלום בחילם כ"ש שם שאלו שלום ירושלים וכו' יהי שלום בחילך וכו' למען אחי ורעי שהם בחי' בני הישיבה הק' אדברה נא שלום בך וכו'. כי עיקר תקון הישיבה הוא ע"י שלום כי צריכין ליזהר מאד באהבת החברים כמבואר במשנה במ"ח דברים שהתורה נקנית בהן וכמו שהזהיר האריז"ל על זה מאד מאד כמובא בכתבים. וע"כ כשיש ח"ו איזה מחלוקת בישראל הוא בחי' פגם הישיבה פגם האמונה ובפרט כשהתגבר המחלוקת עד שבא לידי הכאה וחבלה. כי ע,י ההכאה שמכה אחד מישראל את חבירו הוא מעורר ח"ו בחי' המכות מופלאות הבאים ע"י פגם האמונה כמבואר שם שתיקטון האמונההוא ע"י האיש תבונות שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו'. וע"כ זה שפגם באמונה שזה מחמת שפגם בתיקון של האיש תבוונת שהוא המשכת רוחניות אלקות וכו' וע"כ באים עליו המכות מופלאות. כי כל המכות הם בחי' פירוד והסתלקות הרוחניות אלקות מתוך הצמצום כי המכה בחי' נטילת נשמה שבאותו האבר כשרז"ל חובל משום מאי מחייב משום נטילת נשמה שבאותו האבר. היינו נטילת והסתלקות הנשמה שהוא רוחניות אלקות מהאבר הגשמי שהוא בחי' צמצום, ובפרט כשאחד מכה את חבירו ישראל ועושה בו חבלה.שמעורר בידים בחי' המכות הנ"ל כי נוטל ומסלק בידים בחי' הרוחניות אלקות שהוא הנשמהמאותו האבר שבזה פוגם מאד מאד בבהאמונה הקדושה שבנינה ותיקונה עי"ז כנ"ל. כי זה ידוע שהכל תלוי בהאדם הבעל בחירה. ע"כ כשהאדם חובל בידים בחבירו שהוא בחי' נטילת נשמה שבאותו אב ר הוא פוגם מאד בתיקון האמונה וכנ"ל. ע"כ תקונו ע" יהממון דייקא שצריך לשלם ממון דייקא כפי החבלה כ"ש עין תחת עין וכו' שדרז"ל ממון. כי שורש הממון נמשך מבחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כמו שכתב שם כי כל הממון והפרנסה שבעולם הכל נמשך מהצדיקים העוסקים בתיקון זה להמשיך רוחינות אלקות לתוך צמצומים ע"כ ע"י הממון שנותן לו בעד החבלה בזה חוזר ומתקן הפגם שפגם באמונה ע"י החבלה כי עכשיו ממשיך בחי' המשכת רוחניות אלקות וכו' ע"י הממון שמשלםעל פי התורה ששרשו נמשך מבחי' המשכת רוחניות אלקות וכו':
It emerges that the essential mitzvah of “you shall surely help” — meaning, to support him and raise him from his falling — is through the aspect of kavod , which is the aspect of Samech , the aspect of “sixty are the queens,” etc., as mentioned above. And from there comes the support for all who fall, in the aspect of “Hashem supports,” etc., as mentioned above. And therefore those who are remote from kavod and no longer have any hold in it — it is forbidden to draw them close, for the essential thing is kavod , which is the root of all the souls of holiness, as mentioned above. And this is the aspect of “an elder and it is not in accordance with his honor,” as mentioned above.
Segment 5
אות כז וע"כ כשראה משה שני אנשים עברים נצים ואמר לרשע למה תכה רעך. השיבו מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וכו'. ובזה פגם זה החולק מאד בבחי' משפט במה שאמר נגד משה בעזות כזה מי שמך לאיש שר ושופט. כי ההכאות ומריבות הם בחי' פגם הישיבה שמשם עיקר תיקון המשפט כנ"ל. וע"כ אז אמר משה אכן נודע הדבר מה שישראל בגלות כשרז"ל ומובא בפרש"י שם. כי בודאי ע"י מחלוקת ובפרט הכאות וחבלות שזה עיקר פגם המשפט שהואבחי' פגם אמונה עי"ז עיקר אריכת הגלות שבא על פגם אמונה (כ"ש כבר כ"פ):
And therefore there are two opinions: according to one opinion, he is exempt, but if he wants [to help], it is permitted; and according to the second opinion, it is forbidden. And each master stated one thing and the other master stated another, and they do not dispute one another. For it all depends on the degree of their wickedness and the extent of their distance from kavod . For some are so far away that there is great danger in drawing them close, and because of this the Torah exempted the elder, for he is not obligated to endanger himself in such great danger. Nevertheless, if he wishes to go beyond the letter of the law and descend to raise even these — he certainly performs an exceedingly great mitzvah. But some are even more distant, to the point that there is an absolute prohibition to draw them close, and it is forbidden for him to endanger himself on their account, as found in the discourse mentioned above regarding the statement of our Sages of blessed memory: “Why are the eyes of the Tarmudians bleary?” etc. (LM I:59) . But those who still have some hold in kavod , even though they are very far — regarding them it is said “you shall surely help,” as mentioned above, for this is the essential honor, as mentioned above.
Segment 7
אות כח וע"כ חייב החובל לשלם חמשה דברים שהם נזק וצער וריפוי ושבת ובשת. הכל בשביל תקן ע"י הממון שמשלם כל הבחי' הנ"ל המבוארים בתורה הנ"ל שכולם בחי' תיקון אמונה. נזק זה בחי' התיקון להפגם שפגם בבחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא התחלת תיקון האמונה כמובן שם כי נזק משלם בעד האבר שחיסר ממנו כ"ש עין תחת עין וכו' וכבר מבואר שפגם החבלה שחיסר או גרע ממנו כח איזה אבר זה בחי' שסילק הרוח חיים מאותו חלק הגוף דהיינו שהפריד בח' רוחינות אלקות שהוא הרוח חיים מאותו האבר שהוא בחי' צמצום כנ"ל שזהו היפך התיקון של המשכת רוחניות אלקות וכו' ובשביל זה משלם נזק. צער זה בחי' התיקון לתקן בחי' צעקת הקולות שצריכין לצעוק ממעמקים לחתור המים עמוקים עצה שמהם גדילה האמונה כ"ש שם. ובשביל זה צריך לשלם צער כי צער זה בי' קולות וצעקות מהלב מגודל צערו ומצוקתו וכאבו בחי' מן המצר קראתי יה בחי' ויצעקו אל ה' ממצוקותיהם וכו' ובשביל זה צריכןי לשלם צער. ריפוי זה בחי' תיקון העצה שמשם גדילה האמונה שמשם עיקר הרפואה כ"ש שם כי כל הרפואות הם בבחי' תיקון העצות כמובן בכוונות מצמיח ישועות בורא רפואות שהם בחי' נצח. והוד כמבואר בכתבים ונו"ה הם בחי' רגלין בחי' עצות כידוע. שבת זה בחי' תיקון הגאוה המבואר שם שהוא תיקון פגם ניאוף כ"ש שם בבחי' לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעי' ל). וזה בחי' טוב לשבת על פנת גג מאשת מדנים (משלי כא) היינו תיקון תאות ניאוף. בשת זה בחי' עיקר שלימות גמר התיקון שהוא גמר תיקון פגם ניאוף שהוא פגם המקרות הבאים מכל הבחי' המבוארין שם והעיקר ע"י פגם המשפט כ"ש שם כי אין בשת אלא במקום עריין. כיכל הפגמים והקלקולים האלה תלויים זה בזה וכולם הם בחי' פגם אמונה. והעיקר נמשך ע"י ריבוי המחלוקת והמריבות שמהם כל החבלות וההכאות שהם היפך השלום שעי"ז פוגמין מאד בתיקון הישיבות הקדושות המרבין שלום בעולם כשרז,ל ת"ח מרבים שלום בעולם. כי עיקר תיקון הישיבה ע"י השלום שעי"ז נתרבין התלמידים. כי ע"י השלום יכולין למשוך כל העולם לעבודתו ית' אפי' או"ה (כ,ש בהתורה רציצא בסי' כ"ז). כי תיקון האמונה תלוי בשלום כ"ש למעלה. וכן תיקון המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים זה בחי' שלום. כי עיקר השלום לחבר שני הפכים כ"ש במ"א שזהו בחי' חיבור המשכת רוחינות אלקות עם הצמצום שהם שני הפכים הרחוקים זה מזה מאד. וה' נתן חכמה בלב הצדיקי אמת לחברם יחד שזה עיקר השלום. וכן תקון העצה זהבחי' שלום. כי כשאינו יודע לתת עצה בנפשו זה בחי' חלוקת העצה שלבו חלק ואינו יכול להכריע וכשהש"י עוזרו לתת עצה לנפשו זה בחי' שלום שנתאחד חלוקות העצה שבלבו ונגמר לו עצה אחת אמתית ונעשה שלום בעצמיו בחי' עצת שלום, וכן תקון הגרים שהוא תקון הגאוה שמהם באים המזיקי עלמא שהם המנהיגים של שקר זהו בודאי תקון השלום. כי כל המחלוקת ע"י הגאוה הרעה ע"י שכ"א חפץ בכבוד מחמת גאותו ומתקנא בחבירו וכו' שמשם כל המחלוקות שמהם כל הקלקולים שעי"ז נחרב בית שני ע"י שנאת חנם כשרז"ל ועי"ז כל אריכת הגלות המקום ירחם. ע"כ עיקר התיקון הוא שלום. וכן תיקון תאות ניאוף הוא בחי' שלום בחי' ברית שלום. כי פגם הברית זה בחי' מחלוקת בחי' לא זכה כנגדו שהתאוה הרעה הזאת מנגדתו ומעבירתו מדעתו ר"ל. כי בקדושה בשביל קיום העולם זה עיקר האחדות והשלום כידוע ועי"ז מולידין בנים ומרבין ישראל עם קדוש בעולם שזה עיקר השלום כ"ש וראה בנים לבניך שלום וכשרז"ל. אבל להיפך חו כשנוטה מהקדושה אחר התאוה הגשמיית מכ"ש וכ"ש ר"ל ע"י הרהורים רעים ר"ל פוגם מאד באחדות ובשלום כידוע. וע"כ באמת כל הקלקולים תלויים זה בזה. וע"כ קשה מאד התיקון. ועי"ז אריכת הגלות בכלליות ובפרטיות גלות הנפש המר של כ"א וא'. כי מחמת שפגם בבריתו בפרט בנעוריו כי כמעט אין נמצא נקי מחטאת נעורים ושכיח הרבה שקלקלו הרבה מאד מאד כאשר הם יודעים בנפשם והרבה אשר נודע לרבים קלקולם העצום, עי"ז הם רחוקים משלום ועי"ז מתגבר השקר שמשם כל המחלוקת ע"י המזיקי עלמא ומשם כל בלבולי האמונה ר"ל וכו'. וע,ףכ הרוצה לחוס על עצמו צריך להמשיך את עצמו אל השלום בכל כחו שעכ"פ לא יהי' הוא בכלל החולקים המחרחרים ריב וכו' ויצעוק ממעמקים מעומק פנימיות לבבו שיחוס ה' עליו ויוריהו עצה שלימה וכו' ואז יוכל להתתקן אפילו אם הוא כמו שהוא. ועיקר השלום תלוי בממון שלא יהיה רודף אחר הממון ועכ"פ שיזהר מאד מליגע בממון חבירו ולא יקנא בחבירו. כי רוב המחלוקת והמריבות הם ע"י הממון והפרנסה. כי הממון והפרנסה שרשו נמשך מבחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שזה עיקר השלום שמשם הפרנסה והממון דקדושה שהוא בחי' שלום כ"ש השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, וע,כ שם התגרות הס,א לעשות מחלוקת כיאת זה לעומת זה וכו'. וע"כ תיקון של זההחובל בחבירו שזהו ריבוי עוצם המחלוקת שעי"ז פגם בכל הבחי' הנ"ל שהם תקוני האמונה שהוא בחי' שלום כנ"ל. ע"כ כל תקונו ע"י שישלם ממון להנחבל בעד כל ה' דברים הנ"ל שעי"ז ימשיך שלום שהוא עיקר תיקון האמונהשעי"ז יתקן כל הנ,ל. וע"כ באמת אמרו רז"ל אע"פ שנותן לו אינו נמחל לו עד שיפייסנו כמבואר במשנה. כי עקיר גמר התיקון הוא הפיוס שצריך לפייסו עד שיתפייס ויהיה אהבה ושלום ביניהם שזה עיקר התיקון כנ"ל. הש"י ישפות שלום אמיתי על כל עמו ישראל ויתתקן הכל במהרה בימינו אמן כי"ר:
Blessed is Hashem forever, Amen and Amen.
Segment 9
אות כט וזה בחי' חנוכה שהוא בחי' חנוכת הבית דהיינו חנוכת הבית המקדש שהוא בחי' קדושת הבית ישיבות שעוסקין בהם בהתגלות חידושי תורה המביאין לידי מעשים טובים ולקיום התורה. וזה בחי' הדלקת נר חנוכה שהוא בחי' נר מצוה ותורה אור של הישיבות הקדושות המאירין לארץ ולדרים עליה. כי עיקר האור נמשך מהם כי התורה הקדושה היא האור של כל האורות וממנה המשכת השמן משחתך קודש משח רבות קודשא לאדלקא שרגין ולאנהרא בוצינין. כי עיקר מלכות יון הרשעה שעמדו אז על ישראל הי' כל קנאתם על בית המקדש. והעיקר על אשר משם תצא תורהכי אז בימי בית שני נתיסדו מאד הבתי ישיבות הקדושות כי אז היו אנשי כנסת הגדולה שדהם קיבלו כל התורה כולה מהנביאים וכו'. ונתכנסו יחד הרבה זקנים קדושים וקבעו להם ישיבה קדושה וביררו לנו כל הלכות התורה כי מפיהם אנו חיים. כי לא היינו יודעים עתה שום הלכה. וזה ידוע כיאת זה לעומת זה עשה אלקים ע"כ התגרה אז השטן והעמיד אז בעולם בתי הישיבות הרעים והמרים של חכמי יון שנתקקבצו אז בימים האלו וקבעו להם בתי אסיפות לחכמות רעות שלהם שרובם כנגד דעת תורתינו הקדושה. בפרט בענין קיום המצוות הקדושות בכל פרטיהם כידוע כל זה לבקי בהם קצת. וע"כ התגרו אז ורצו להחריב את הביהמ"ק ולבטל את התורה ח"ו שלא ימולו את בניהם וכו'. אבל ימין ה' רוממה ותמיד ידו על העליונה כשפרש"י. ועשה עמנו אז נסים נפלאים ונוראים והכל בכח הישיבות הקדושות שהם אנשי כנה"ג והכהנים הקדושים שעוסקים לגלות התורה בעולם כ"ש יורו משפטיך ליעקב וכו'. וכן עתה עיקר המשכת הנס של חנוכה בכל שנה ועיקר קדושת ההדלקה הקדושה של נר חנוכה הכל על ידי העוסקים בתורה באמת שהם בכלל בני הישיבות הקדושות. כי אפילו עשרה שיושבין ועוסקים בתורה הם בחי' ישיבה קדושה ושכינה שרויה ביניהם ואפי' חמשה ואפי' שלשה ואפי' שנים ואפי' א' כמבואר בהמשנה אבות. והעיקר הוא העוסקים בשביל האמת ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים השואבים דעת התורה הק' מרבי אמיתי אשר מהם עיקר האור כנ"ל שזה בחי' קדושת נר חנוכה כנ"ל כי אור נר חנוכה זה בחי' עמקות העצות שנתגלין מתוך עומק החשך בבחי' גולה עמוקות מני חשך בחי' אור העצה כמ"ש שם על מאחז"ל ברישא חשוכא והדר הנורא וכו' ע"ש:
“When you see the donkey of one who hates you crouching beneath its burden, and you would hold back” etc. “you shall surely help with him.”
Segment 11
אות ל כי כבר מבואר לעיל ובמ"א. שכל התקונים המבוארים בתורה הנ"ל כולם תלויים זה בזה. והתורה נעוצה תחילתה בסופה וסופה בתחילתה. וכן באמצעותה וכו'. כי הס"א והקליפה אורבת על האדם תמיד ועיקר על האמונה הק' וכשזוכין להתגבר בכח הצדיק לצעוק ממעמקים ולהמשיך אזיה עצות עמוקות ולגדל האמונה וכו' אז הם מתגרין אח"כ ע"י פגם הגרים שמהם נמשך גיאות שמשם מתגברין המזיקי עלמא שהם המנהיגים של שקר וכו' שעי"ז מכניסין תאות ניאוף בעולם. ולזה צריכין הכח של המגיני ארץ שהם מעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' חותם דקדושה בחי' תפילין. כי המוח הוא כמו נר דולק על ידי השמנונית שבגוף וכו'. ומבואר שם שזה התיקון נגמר ביו"כ בחי' וביום צום כפור יחתמון וכו'. וכל התקונים נמשכין ע"י הרבי עם תלמידים שהוא בחי' הישיבה הק' שהם מעלין האמונה ומבטלין הגיאות ומתקנים תיקןו החותם הנ"ל בבחי' חתום תורה בלימודי וכו'. וכל זההוא בחי' נר חנוכה שהי' הנס ע"י השמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג וכו'. כי עיקר עבודת הכה"ג הוא ביו"כ שאז עוסקין לכפר עונות ישראל שעיקרם בפגם הברית כידוע, כמ ושצועקין בכניסת יו"כ אור זרוע לצדיק וכו' בשביל תיקון זה כידוע, ועי"ז שעוסק הכה"ג בעבודתו לתקן זאת עי"ז הוא מתקן החותם דקדושה שנתתקן ביוה"כ כנ"ל. וע"כ הי' הנס של חנוכה ע, יהשמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג דייקא כי הוא דייקא עוסק בתקון החותם דקדשוה ביוה"כ. כי השמן של ההדלקה הקדושה הוא בחי' אור השכל דקדושה שמאיר ע"י השמניםשבגוף ע"י ששומרים אותם שלא יצאו לחוץ ח"ו ע"י פגם הברית שלא יהי' ח"ו בבחי' החתים בשרו. רק יעלו אותם אל המוח שיאיר וידלוק המוח על ידם בבחי' נר ה' נשמת אדם שיהי' נעשין מהם חותם דקדשוה בחי' תפילין שאומרים אז בשעת הנחתן ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה להשפיע וכו'. נמצא ששמן של ההדלקה הוא בחי' תיקון החותם דקדשוה הנ"ל בחי' תפילין. וע"כ כתב אדמו"ר ז"ל שכפי הסלח נא שפועלין ביוה"כ כן זוכין לקדושת חנוכה כי הכל א' ע"פ הנ"ל. כי ביוה"כ מתקנין החותם דקדושה ע"י הכה"ג שזהו בחי' נר חנוכה שנמשך ע"י השמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג כי הכל ' וכנ"ל. (וע"כ באמת זאת התורהכי מרחמם ינהגם שמבואר שם שכפי הסלח נא של יוה"כ כן זוכין לחנוכה זאת התורה נאמרה באותה השנה שנאמרה התורה תקעו אמונה הנ"ל בר"ה שמבואר שם כל הנ"ל ושתיקון החותם נגמר ביו"כ. ואח"כ תיכף בחנוכה שאחריו נאמרה התורה כי מרחמם שמבואר שם שכפי הסלח נא וכו' כי הם שייכים זה לזה וקשורים זה בזה. והבן היטוב כי יש בזה הרבה לדבר, וע' בחיי מוהר"ן מ"ש שבכל שנה קיבל כל הזמנים הקדושים בהתחדשות נפלא וכו') וכל זה נעשה ונתתקן רק ע"י הישיבה הק' הנ"ל שהם עוסקין בכל התקונים הנ"ל להאירם על עצמן ועל כל העולם כולו:
For it is found in the discourse “Vay’hi Mi'Kaitz — Ki M’Rachamam Y’nahagaim” etc. in Likutay Tinyana (LM II:7) , that the essential rachamanus [compassion] is when one of Israel falls into sins, G–d forbid. For this is a heavy burden that it is impossible for a Jew to bear at all — such a heavy burden, etc. See there. And one must have compassion on Israel, to extract them from sins and to instill da’as in them, etc. For one must illuminate the da’as in children and students, etc. See there. And through the combined aspect of “child and student,” from there the parnasah [livelihood] is drawn, which the Malchus receives from the “sea of wisdom,” etc. See there all this well.
Segment 13
אות לא וזה בחי' מה שארז,ל שלא הי' בו להדליק כ"א יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. כי באמת שורש ההדלקה והארת האור הקדוש נמשך מהאיש תבונות שעוסק להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו' שעי"ז נמשך פרנסה ומצחצח נשמתו וכו'. כי עיקר האור של כל האורות הוא הש"י כ"ש ה' אורי וכו' וכתיב כי אתה תאיר נרי וכו'. אבל זה ידוע שהש"י בעצמו הוא למעלה מכל האורות. ואפי' שם אור אין שייך לומר עליו. רק כשהצדיקים ממשיכין רוחניות אלקותו ית' לתוך צמצומים זהו עיקר שורש האור של כל האורות. כמו שבתחילת הבריאה המשיך הש"י בעצמו על ידי הצמצומים שעשה תחילה כדי שיהי' באפשרות לקבל כידוע שזהו בחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' שכל זה בחי' צמצומים שהי' קודם התגלות האור ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו'. רק שבתחילת הבריאה הי' הכל ע"י הש"י בעצמו. ועתה נעשה הכל כל התחדשות מעשה בראשית בכל יום ובכל עת ע"י הצדיקים שעוסקין בזה להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעי"ז עיקר המשכת האור כנ"ל. וזהו בחי' בוצינא דקררדינותא הנאמר בזוה"ק כ"ש בריש הורמניתא דמלכא בוצינא דקרדינותא, שפירשו שם המפרשים על תחילת הצמצום שעי"ז נתגלה האור. וע"כ נקרא בוצינא דקרדינותא. כי עי"ז שיש צמצום וממשיכין לתוכו רוחניות אלקות עי"ז כל התגלות האור כנ"ל. אך בתחילת המשכת רוניות אלקותו לתוך צמצומים הוא רק התנוצצות בעלמא בחי' בטיש בטישא וכו', שזהו בחי' מה שגם בגשמיות עיקר התהוות אור האש הי' ע"י שאדה"ר בטש והכה שני אבנים זה בזה שעי"ז יצא ניצוץ האש ששרשו מניצוץ האור המתגלה ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכנ"ל. וע"כ עדיין א"א להמשיך זה האור הדק בעולם, ע"כ התיקון הוא ע"י שפע הפרנסה שנמשך ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כ"ש שם שעי"ז מצחצח נשמתו וכו'. וזהו בחי' השמן שצריכין אל האור שעי"ז מאיר האור בשפע גדול שיוכל להאיר לכל העולם. כי השמן הוא בי' שפע הפרנסה בחי' כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר (מלכים א' י"ז) וכו' וכתיב להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד. וזה בחי' ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה ודרז"לן ואיתא במדרשים שעלה זית שהביאה בפיה זה מרמז על סוד שמן של חנוכה שמציל ממימי המבול שבלא זאת לא היה קיום להעולם כמובא בילקוט הראובני ע"ש. נמצא ששמן הוא בחי' שפע הפרנסה שעי"ז הצדיק מצחצח נשמתו. וע"כ א"א שיאיר האור בעצמו שבא ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צצמצומים שהוא שורש כל האורות כנ"ל א"א לו לדלוק ולהאיר מרוב דקותו כ"א ע"י השמנים הנמשכים אליו שהם בחי' שפע הפרנסה וכו' כנ"ל, שעי"ז מצחצח נשמתו בבחי' להצהיל פנים בחי' חכמת אדם תאיר פניו, שעי"ז נעשה בחי' איש תבוונת שעל ידי זה יכול לדלות ולחתור המים עמוקים שהם העצות עמוקות שעל ידם גדילה האמונה כמ"ש שם, כי עיקר שלימות החכמה והתבונה והדעת הוא כשנעשה ממנו עצות עד שתתגדל האמונו על ידם. ומשם שורש האור של נר חנוכההקדוש שהוא בחי' הדלקת נרות המנורה וכל הנרות של מצוה. והצדיקים הגדולים העוסקים בזה אינם נחים ואינם שקטים בחי' כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום (רות ג'). כי עוסקים בזה תמיד בכל עת להמשיך בכל פעם מחדש רוחניות אלקות לתוך צמצומים ע"י חידושי תורתם הנפלא שמחדשין בכל עת ומצחצחין נשמתם וממשיכין האורות בדרכים נפלאים עד שנעשין מהם עצות עמוקות עד שמגדלין האמונה הק' עי"ז. ואח"כ משגיחין להמשיך התיקון בכל פעם בשלימות יותר באופן שלא יקלקלו האורבים ח"ו שלא יתקלקל ע"י פגם הגרים, ולגרש ולבטל הגאות הבא על ידם ולבטל כח המהנהיגי שקר וכו'. וליתן כח להמגיני ארץ שיוכלו להעלות השמנים מבחי' החתים בשרו לבחי' חותם דקדושה כנ"ל וכל שאר התיקונים המבוארים שם, כי לכלכ תקון של כל הקלקולים הנ"ל צריך להתחיל מראשית התקון שהוא המשכת רוחניות וכו'. כי הצדיק הגדול עוסק בכל פעם להמשיך רוחניות אלקות וכו' בשכליות כאלו בתקונים כאלו באופן שיתתקן האמונה בשלימות ולא תתקלקל ע"י כל הפגמים הנ"ל, כי כל השמנים שבכל אדם שמהם מאיר השכל כנ"ל, שרשם משמן משחת קודש של הצדיק שממשיך רוחניות אלקות וכו' שמשם שורש האור והשמנים וכנ"ל:
And this is hinted at in the mitzvah mentioned above. For sonay [enemy], our Sages of blessed memory explained, refers to one whom you saw transgress a sin. And this is the aspect of “crouching beneath its burden” — for the heaviness of the burden overpowers him, which is the burden of sin. And because of this he crouches beneath his burden, for it is impossible for him to bear at all such a burden, as mentioned above. And this is “When you see the donkey of one who hates you crouching,” etc. For the overpowering of sin is in the aspect of chomer [materiality] and the animal spirit. For when the burden of sin overpowers, G–d forbid, one is not called by the name adam [human], for the essential humanity is da’as . Rather, one is in the aspect of an animal in human form, as explained in the discourse mentioned above. See there.
Segment 15
אות לב וזהו בחי' מאמר הנ"ל שהשמן שהי' חתום לא הי' בו להדליק כ"א יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים, היינו כי היוונים שהם הס"א והקליפות האורבים לקלקל בכל הקלקולים הנ"ל, כי מתחילה מתגברים לקלקל האמונה ח"ו ע"י חכמות רעות שלהם שהם בחי' חכמות יון הרשעה, וכשמתגברים כנגדם ע"י צעקת הלב ממעמקים וכו' עדיין הם מתגברים בגאות וניואף וכו'. וצריכין כח המגיני ארץ להעלות השמנים מהחתים לחותם דקדושה שזהו בחי' שהיוונים טמאו כל השמנים שהם כל הבחי' של הדעת שרצו ח"ו לטמאות ולקלקל הכל ע"י כל הקלקולים הנ"ל. ונעשה הנס ע"י מעט השמן שהוא הדעת שמצאו ע"י תקון החותם דקדושה הנ"ל שהוא בחי' שהי' חתום בחותמו של כה"ג כנ"ל שהוא השמן והדעת שמעלין מהחתים בשרו לבחי' חותם דקדושה כנ"ל. אבל לא הי' בו להדליק כ"א יום א'. כי הס,א אורבת תמיד הן על כלל ישראל הן על כ"א וא' בפרט. ואפי' כשמתגברים קצת כשרים ומשברים תאוותם ומעלין מהחתים לחותם דקדושה שמשם מתהוה השמן הקדוש בחי' הדעת הקדוש להאיר בעולם, אעפ"כ עדיין הם מתגברים ומתגרים על שאר העולם ומביאים אותם לידי פגם הברית שהוא פגם הדעת. ולפעמים מתגרים בהתגרות גדול גם על הכשרים שכבר התחילו לשבר תאוותם ולהעלות מהחתים וכו' כנ"ל עד שמכשילים אותם ג"כ ח"ו. וזה בחי' שבהשמן שהי' חתום וכו' לא הי' בו להדליק כ"א יום א' היינו זמן מועט, כי אין בטוחים על מעט השמן והדעת הזה כ"א על יום א' כי מי יודע מה יולד יום מה יהי' נעשה ביום השני. כי בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו כשרז"ל ע"פ צופה רשע לצדיק וכו'. וזה בחי' מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בוקר וכו' (הושע ו'). אבל בכח הצדיקים הגדולים האמתיים שהם בחי' אנשי כה"ג שהם בעלי הישיבות הקדושות האמתיות, שהם גדולים ויקרים מהכה"ג כשרז"ל יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים, בזכותם ובכחם נעשה נס ודלק השמן שמונה ימים. כי אלו הצדקים הם עוסקים תמיד להמשיך ולהשפיע השמן משחת קודש משרשו ע"י שממשיכים המשכת רוחניות אלקות וכו' והם כמעין הנובע וכנהר שאינו פוסק. כי הם אינם פוסקים מלהשפיע השמן משחת קודש משרשו עד שגומרים כל התקונים הנ"ל בשלייות שזהו בחי' שנעשה נס שדקל השמן שמונה ימים. שמונה ימים זה בחי' שמונה מדות שהם מכתר עד הוד כידוע. כי כתר הוא התחלת הצמצום הראשון הקדוש שנמשך לתוכו בחי' רוחניות אלקות. ואח"כ מצחצח נשמתו ונעשה איש תבוונת שזהו בחי' חכמה ובינה ומשם נמשך הדעת עד שנתהוה ממנו עצות קדושות שהם בחי' נצח והוד שהם בחי' רגלין בחי' עצות (כמבואר במ"א). היינו שהצדיקי אמת עוסקין בתקונים הנ"ל ואינם פוסקים לעולם עד שמאיר האור עד שנעשין מהם עצות עמוקות שא"א לסותרן בשום אופן שעומדים כנגד הס"א לבטל ולתקן כל הקלקולים הנ"ל עד שיגמרו מה שהתחילו. כי הם ממשיכין אור של משיח בחי' ערכתי נר למשיחי שעל זה מבקשין בר"ה ויו"כ ועריכת נר לבן ישי משיחך שעליו נאמר כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד. שזהו בחי' נר המערבי ששם השכינה שורה שממנו הי' מתחיל ובו היה מסיים. כי הוא ממשיך השמן הקדוש תמיד וממנו כל ההדלקות של כל האורות הקדושות תמיד. כי אור תורתם הקדושה א"א לכבות בשום אופן בבחי' עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. היינו התורה שלומדים לשמה לשמור ולעשות ולקיים וכ'. כי לימוד התורה שהיא מן השפה ולחוץ בודאי אינה יכולה להאיר בעולם והלואי שלא תקלקל בבחי' לא זכה נעשית לו סם מות. כמו שמצינו כמה וכמה שהיו לומדים גדולים וקלקלו אח"כ מאד כשרז"ל על דואג ואחיתופל ואחר שהי' תורתם מן השפה ולחוץ. אבל התורה של צדיק אמת שעוסקים להמשיך רוחניות אלקות וכו' עד שמגלין עצות עמוקות וכו' אור הקדוש הזה א"א לכבו בחי' עצת ה' לעולם תעמוד וכו'. ומשם הי' הנס של חנוכה ע"י הצדיקים אנשי כנסת הגדולה שפעלו בנפלאות חידושי תורתם שדלק מעט השמן שמונה ימים. וכן עתה בכל דור ודור בכל שנה ושנה עיקר הארת האור האמת שהוא בחי' אור נר חנוכה הוא ע"י הצדיקים העוסקים בתקונים הנ"ל להמשיך בכל עת בחי' המשכת רוחניות וכו' שמשם שורש האור וכו', ועוסקים בשלימות כזאת שלא יהי' נפסק לעולם בבחי' צפחת השמן לא תחסר. עד שיהיו נמשכין בכל פעם עצות עמוקות שא"א לסותרן וכו' וכנ"ל:
And the Torah warned each person who sees his fellow upon whom the burden of sin has overpowered, G–d forbid — for only this is truly called a masa [burden], as mentioned above — that it is forbidden to hide one’s eyes, but rather one is obligated to have compassion on one’s fellow and to help him, to fulfill “you shall surely help with him.” For it is incumbent upon each and every Jew to have compassion on one’s fellow with the true compassion, which is greater than every other kind of compassion — namely, to help him unload from upon himself the heavy burden of sin, which it is impossible for him to bear at all, such a heavy burden, as mentioned above. For every person is obligated to endeavor to look after his fellow, to speak with him about yiras shamayim [fear of Heaven], to extract him from the heavy burden of sins, which is heavier than all other burdens. For this is the essential compassion, as mentioned above. And this is “you shall surely help with him.”
Segment 17
אות לג וזה בחי' מ"ש בחזקיהו (ישעי' י') וחובל עול מפני שמן, כי חזקיהו בחי' משיח כשרז"ל ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח וכו'. וזהו וחובל עול שהוא עול הס"א שהוא עול סנחריב כשפרש"י שם כי בדורו התלבשה הס"א בסנחריב וכן בכל דור ודור. ואמר הכתוב שהקב"ה יחבל וישחית עול מפני שמן משחת קודש הנ"ל. כי חזקי' קבע ישיבות רבות בתורה כשרז"ל בדקו מדן ועד באר שבע וכו' ועליהם נאמר בום ההוא יחיה איש עגלת בקר וכו' כל מקום אשר יהי' שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהי' וכו' (ישעיה ז') כי ישליכו הכל וילכו לעסוק בתורה (היפך מדיעות רעות של המרבים להוכיח לעסוק בריבוי מלאכות ומו"מ. אבמתל שרז"ל הזהירו על המלאכה אבל לא על בעלי תורה כמבואר בש"ע וכמה ספרים קדושים וכ"ש ר' נהוראי מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורהויש בזה הרבה לדבר ואין כאן מקומו). וע"כ ע"י עסק תורתו של חזקי' שהוא בחי' משיח שממשיך בכל עת בחי' השמן הנ"ל המאיר לעולם כולו עי"ז יהי' נחבל ונשחת עול הס"א האורבים לקלקל ח"ו, וזהו לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, שמן תורה תורק דייקא שהשמנים של התורה האמתיית הם טובים כ"כ עד אשר אפילו שנדמה שהשמן הורק מהכלי שזהו בחי' שמן תורק אעפ"כ יגדל שמך לעולם. כי מעט השמן הנשאר מאיר לעולם כולו בכח הצדיקים המוסיפים בכל עת להמשיך השמנים שהוא הדעת הקדוש מחדש בכל פעם כנ"ל. וזהו על כן עלמות אהבוך שזהו בחי' הגרים ובע"ת כשפרש"י שם. כי ע"י השמן של הצדיקים הנ"ל שאין נפסק ריחו לעולם עי"ז נתוספין בכל פעם גרים ובעלי תשובה וכנ"ל:
And also the mitzvah itself in its literal sense — namely, actual perikah u’te’inah , to help one’s fellow actually unload the burden from upon his donkey — is also in this very aspect. For the burden upon the animal, which is his money and livelihood, is drawn from the “sea of wisdom,” which comes through the combined aspect of “child and student” — namely through illuminating da’as in child and student, in proportion to how much one extracts them from the heavy burden of sin. This connection is well understood in the discourse mentioned above. See there.
Segment 19
אות לד וזהו הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. זה בחי' שבח מעלת הישיבות הקדושות שעוסקים בתורה שהם נקראים אחים ורעים באמת כ"ש למען אחי ורעי אדברה נא שלום. וזהו כשמן הטוב על הראש. בחי' שמן משחת קודש הנ"ל. וזהו יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו, שחושב כל השתלשלות המשכת שמן הקדוש שהוא הדעת הקדוש מראשית התחלתו עד שנמשך לבחי' עצות קדושות. וזהו כשמן הטוב על הראש. זהו בחי' התחלתו שנמשך ע"י המשכת רוחניות אלקות וכו'. ואח"כ יורד על הזקן זה בחי' איש תבונות הנ"ל בחי' מזקנים אתבונן. כי זקן זה קנה חכמה. וזהו זקן אהרן, כי עיקרו נמשך ע"י אהרן הכהן הראש שהוא בחי' ראשי הישיבות שהם בחי' כהנים כ"ש יורו משפטיך ליעקב וכו'. וזהו שיורד ע"פ מדותיו, דהיינו שיורד ונמשך לתוך המדות שהם בחי' העצות טובות. כי כל העצות טובות הם בבחי' המדות שהם מחסד עד הוד ששם כל העצות שמקבלים מהאיש תבונות שממשיך השמן הנ"ל. שע"י אלו העצות גדילה האמונה בחי' מלכות ע"י שמקבלת העצות מהצדיק האמת שהוא בחי' צדיק יוסד עולם. וזהו כטל חרמון שיורד על ההרי ציון, זה בחי' שפע הטוב של הפרנסה הקדושה שמכונה בשם טל בחי' המן שהוא פרנסה שירד ע"י הטל כ"ש וברכדת הטל וכו' ירד המן עליו. וזהו כטל חרמון וכו' בחי' שפע הפרנסה טובה שיורד על הררי ציון ששם שורש כל ההשפעות כידוע. כי ע"י הפרנסה מצחצח נשמתו שזהו בעצמו בחי' השמן הנ"ל. וזהו כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. היינו שיהי' נמשך החיים אמתיים שהוא קיום התורה עד העולם. היינו שיהי' נמשך החיים אמתיים שהוא קיום התורה עד העולם כי לא יהי' נפסק לעולם זה הטל והשמן ע"י גודל קדושת הישיבות הקדושות של הצדיקי אמת אשר עליהם נאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד:
And therefore one who merits to emerge from the heavy burden of sins and merits da’as — which is the aspect of illuminating “child and student” — similarly, his livelihood comes to him easily. For from there is the essential source of livelihood, as mentioned above. And conversely, G–d forbid, one upon whom the burden of sin overpowers, G–d forbid, and who lacks da’as , G–d forbid — then his livelihood comes with great heaviness and immense weariness, in the aspect of “the people went about and gathered” (Numbers 11:8) — “in foolishness, they ground it in mills or crushed it in a mortar.” This is the aspect of the heaviness of livelihood for one who has not driven out the spirit of foolishness, as found in the holy Zohar, which hints at the heaviness of livelihood for one who lacks da’as , as mentioned above.
Segment 21
אות לה וזה בחי' משארז"ל נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכ"א והמהדרין מן המהדרין וכו' מוסיף והולך:
And this is the aspect of “A person’s sustenance is as difficult as the splitting of the Sea of Reeds” (Pesachim 118a) . For the splitting of the Sea of Reeds alludes to the “sea of wisdom” mentioned above. For this is the essential aspect of the splitting of the Sea of Reeds: that the sea of wisdom was split open and revealed, as is brought. This is the aspect of the “sea of wisdom” mentioned above that is revealed in proportion to how much one merits to emerge from sins, as mentioned above. And from there livelihood is drawn, as mentioned above. And this is “sustenance is as difficult as the splitting of the Sea of Reeds” — for specifically from there is sustenance and livelihood drawn, from the aspect of the splitting of the Sea of Reeds, from the aspect of the “sea of wisdom” mentioned above. For the essential difficulty of the splitting of the Sea of Reeds was because of sins, in the aspect of “these are idolaters and these are idolaters,” as our Sages of blessed memory said. And similarly, sustenance is difficult, for in proportion to how much one merits to emerge from sins, so one merits that the sea of wisdom is revealed — which is the aspect of the splitting of the Sea of Reeds — and so one merits sustenance and livelihood, for from there livelihood is drawn, as mentioned above.
Segment 22
כי כבר מבואר שנר חנוכה הוא אור תורת אמת המאיר לעולם ע"י לימוד הישיבות הקדושות שבישראל. וע"כ יש בהם ג' בחינות. שהם הג' בחינות שבמצות נר חנוכה. והוא, כי עיקר נר חונכה הוא איש וביתו כי מבואר לעיל שעיקר קדושת כל בתי בני ישראל הוא מבחי' קדושת בי תהישיבה הקדושה שהוא הרבי שלומד עם תלמידים וכו'. ומשם מאיר אור התורה והמצוות שהואבחי' נר חנוכה כנ"ל. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא בבחי' איש וביתו שהראש של הבית שהוא הבעל הבית צריך להדליק ולהאיר אור הנר חנוכה הנ"ל. כי הראש של הבית שהוא הבעה"ב הוא בביתו בחי' הראש של הישיבה הק' ומשם מקבל חיותו וקדושתו שעיקר אור התורה שהוא בחי' נר חנוכה נמשך ממנו. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא איש וביתו כנ"ל. והמהדרין נר לכ"א, כי המהדרין מדקדין יותר ונזהרים שגם כ"א מבני הבית ידליק נר חנוכה כי כ"א מבני הבית הוא בבחי' התלמידים של הרבי שהוא הראש ישיבה, והמהדרין מתיגעים בתורה כ"כ עד שגם אותן שהיו בבחי' תלמידים זוכין ג"כ ללמוד ולללמד שדולין תורת רבם ומשקין אותה לאחרים ומאירין אור תורת הרב ועצותיו הקדושים לחבריהם. וזה בחי' הדלקת נר חנוכה שהוא אור התורה של כ"א וא' מבני הבית שהם בבחי' התלמדיים שגם הם צריכים להאיר תורת רבם בעולם שזהו בחי' הדלקת נר חנוכהכנ"ל. והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך, היינו כי אינו מספיק להם מה שמאירים ומלמדים תורת רבם בעצמה לאחרים אף גם הם מוסיפים והולכים בכל יום לחדש גם מעצמם חידושי תורה אמתיים המביאים לידי מעשה והם חותרים ומגלים עצות עמוקות מה שאינו מבואר בפירוש בדברי תורתו של רבם, שעי"ז מחזקין את חבריהם ומעוררים אותם לעבודת הש"י שכל זה הוא בחי' מוסיף והולך בחי' תוספת אור התורה בחי' חידושי תורה שמחדשים בעצמם מתוך דברי תורתו שקיבלו מרבם האמיתי. וזה בחי' המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום וכנ"ל:
It emerges that the essential heaviness and yoke of livelihood is because of the heaviness of the burden of sins. And this is the aspect of “When you see the donkey of one who hates you crouching beneath its burden” — that the burden of his money and livelihood is heavy upon him, and he has suffering and great heaviness. And this derives only from the heavy burden of sins, as mentioned above. And this is the aspect of “one who hates you” — for sonay [enemy] is none other than one who transgressed a sin, as our Sages of blessed memory explained. And the Torah warned not to hold back from helping him, but rather one must abandon from the heart what one holds against him and help him, as the Targum renders: “You shall abandon what is in your heart against him, and you shall unload with him.”
Segment 24
אות לו וזה בחי' הלל של חנוכה. זה בחי' המאמרות טהורות נעשין על ידי תיקון המוחין על ידי המגיני ארץ שמתגברין ומשברין ההרהורים רעים ומעלים השמנים מבחי' החתים לבחי' חותם דקדושה וכו' שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל. ומשם נמשכין אמרות ה' אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות הנפולות להחיותם בשבעה משיבי טעם בחי' מזוקק שבעתים שנמשך מהז' ראשים של ב' השינין שבתפילין מוחין חותם דקדושה הנ"ל שנמשכין מהשבעה רועים שמשה רבינו רעיא מהימנא כלול מהם וכו' כ"ש שם, שכל זה אנו ממשיכין ע"י הדלקת השמן הקדוש של נר חנוכה וכנ"ל. כי המוחין של התפילין הם בבחי' שמן הטוב הזה בבחי' ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין כמו שדרשו רז"ל, שזהו בחי' מה שאנו נוהגין לומר בשע תהנחת תפילין ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו'. ומכל זה נעשין האמרות טהוורת הנ"ל כמבואר שם. וזה בחי' ההלל של חנוכה. כי הלל הוא כולו בחי' אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד בפרט נפש המר שעוברים עלי' בעונותיו מה שעובר. וכשהצדיק האמת מחיה ומשיב נפשו בשבעה משיבי טעם שהם אמרות טהורות הנ"ל, הוא מחי' ומשיב נפשו כ"כ עד שמעוררו ומקיצו שישמח נפשו כ"כ עד משעוררו ומקיצו שישמח נפשו במעט נקודותיו הטובים עד שיפתח פיו וישר ויזמר וירנן ויהלל וישבח להש"י עלכל החסדים הנפלאים שעשה עמו למלטו ולהצילו מבין שיניהם של הס"א וכו', שכל זה הוא בחי' הלל שאומרים בימים שעשה לנו הש"י נסים ברחמיו. שעיקר הנסים והנפלאות והתשועות והמלחמות שעשה עמנו אז וגם עתה שנמשך עלינו קדושת הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, הכל הוא מה שברחמיו נצלנו אז ועתה מהס"א והקליפות שהם בחי' מלכות הרשעה בגשמיות ורוחניות. אשר בחמלתו הגדולה הצילנו מהם שלא נאבד ביניהם לגמרי ח"ו שלא השכיחו מאתנו תורתו ולא העבירו אותנו על חוקי רצונו וכו'. ועל זה אנו אומרים הלל בלב שלם כאשר כל דברי ההלל הקדוש מלאים מזה כ"ש מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון וכו'. שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות וכו'. מה אשיב לה' וכו'. מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא וכו'. ה' לי בעוזרי וכו', כל גוים סבבונים בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו'. סבוני כדבורים וכו' בשם ה' וכו'. וכן הרבה. שכל אלו הדיבורים הקדושים הם בחי' אמרות טהורות הנמשכין ממשה רבינו ומכל הצדיקים שהם בבחי' משה שמחיין ומשיבין את הנפש בהם עד שפותחין את פיהם שידברו בלשונם לעצמן אמרות טהורות הנ"ל להחיות ולהשיב בעצמו את נפשו. כי הדיבור יש לו כח גדול. כי הצדיקים מעוררים אותם בבחי' התנערי מעפר קומי וכו' עורי דברי שיר. וכ"ש בהחרוזים הק' שלו, הרימה קולך הערב בשירות ותודה וכו' דלו עיניך למרום וכו':
And at first glance the matter is puzzling. For granted, if the meaning of sonay were the simple sense — that he hates him on his own account, because of a quarrel or dispute or the like — it would be fitting to say “you shall abandon,” etc., that one must forgive him. But since our Sages of blessed memory explained that the sonay stated in the Torah is because one saw him transgress a sin, how is it fitting to say “you shall abandon what is in your heart against him” ? Yet in truth, based on what is explained in the words of Rabbainu, of blessed memory, in many places — that one must judge every person favorably, and one must find merit even in a completely wicked person, for how is it possible that he has not done some small amount of good in his days? And through finding some good point in him, one genuinely brings him into the scale of merit, and it is possible to return him in teshuvah through this, as brought on the verse “Yet a little while and the wicked is no more” etc. See there (LM I:282) .
Segment 26
אות לז גם ההלל הוא בחי' שמחה וכמו שאומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחי' השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המלאכים שלא יהיו נפגמין השמנים ח"ו ע"י פגם המקרה הבא ח"ו ע"י פגם האכילה שלזה צריכן שמחה כ"ש שם. וזהו בחי' הלל שהוא בחי' שמחה כנ"ל. וזהו בחי' הסעודות שעושין בחנוכה אע"פ שכתב בש"ע שריבוי הסעודות בחנוכה הם סעודות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שי"א שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העיק, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סועדת מצוה. וכךם הוא האמת. כי בודאי כשמרבים בחנוכה בסעודות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעודת הרשות. אבל רוב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתוקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבואר עתה בכל הספרים הקדושים ובפרט בכתבי האר"י ז" שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהי' בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנוכה הנס של חנוכה וכו'. ועי"ז אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעודות האלו ואז הוו בודאי סעודות מצוה בבח'י אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח בימים טובים כשדרז"ל. כי עיקר תיקון האכילה שהוא תיקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:
And this is the matter mentioned above: that even though he is son’acha — that you saw him transgress a sin — nevertheless, do not refrain from helping him. On the contrary: “you shall abandon what is in your heart against him,” for you must find merit in him and have compassion on him and forgive him. For through finding merit in him, one genuinely brings him into the scale of merit, and one returns him in teshuvah . It emerges that it is in the power of each Jew to forgive the sins of his fellow, for he can bring him into the scale of merit by finding some merit in him, as mentioned above. And therefore, when one sees that his fellow has suffering on the road, that his donkey crouches beneath its burden — and the heaviness of this burden is because of the heaviness of the burden of sin, as mentioned above — one is obligated to have compassion on him and forgive him, namely, to find merit in him and bring him into the scale of merit, as mentioned above, which is the essential compassion. And to help him unload the burden. And through abandoning the hatred and having compassion on him and instilling compassion within him, because one seeks and finds some merit in him — through this one genuinely brings him into the scale of merit and unloads from upon him the heavy burden of sins. And through this very act, one unloads from upon him the actual [physical] burden, for the essential heaviness of the burden is because of the burden of sin, as mentioned above.
Segment 28
אות לח גם ההלל הוא בחי' תיקון המשפט שהואעיקר גמר התיקון השצריכין להמשיך כנ"ל. כי תיקון המשפט הוא לידע ולהאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו וכו'. שכל זה נמשך מהרבי עם התלמדיים שהם בחי' הישיבה הק' שעוסקים בלימוד הק' להמשיך אמונה הקדשוה ודרכי התמימות האמתיתי בעולם וכו' וכנ"ל. שעי"ז זוכין לתקון המשפט להשיג בחי' צדיק וטוב לו וכו', שעי"ז ממשיכין בחי' תיקון המשפט בלב כ"א שלא יהרהר ח"ו אחר במדותיו וכו' (וכנ"ל באות ט"ו וכו'). וזה בחי' הלל בחי' בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בחי' חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אשכילה בדרך תמיד וכו', שכל ההוא בחי' תיקון המשפט:
For in truth, the essential purpose of this mitzvah of perikah u’te’inah is for the sake of love and compassion, as our Sages of blessed memory said on the verse “You have established equity” (Tehillim 99:4) : “Do you have an enemy who sees” etc. For the essential purpose of the mitzvah is to unload the burden of sin, and this is accomplished through love and compassion, as mentioned above.
Segment 30
אות לט וזה בחי' משרז"ל שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה שהוא משעת יציאת הכוכבי םכ"ש בש"ע עד שתכלה רגל מן השוק כי מבואר שם בהתורה הנ"ל על מארז,ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שהעדר העצה ה בחי' חשכת לילה, והתגלות העצה זה בחי' אור יום בחי' גולה עמוקות מני חשך וכו' ע"ש. כי זה עיקר מעלת שלימות העצות האמתיות של הצדיק שמגלה ומאיר בלב האדם עצות עמוקות מאד מאד מתוך תוקף החשך הגדול המתגבר ומשתטח על האדם בכל פעם להחשיך הכל ח"ו. וזהו בחי' מה שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה וכו'. כי עקיר התגלות אור העצה הטובה הוא ביום כנ"ל. כי כלליות העצות הטובות הם בחי' תרי"ג מצןות שהם נקראים תרי"ג עטין דאורייתא. וכל מצוות התורה שהם העצות קדושות כ"ש לי עצה ותושי', נצטוה משה ביום כ"ש ביום צוות מלמד שלא נדבר עמו אלא ביום כשרז"ל. גם רוב קיום המצוות הוא רק ביום כגון ציצית ותפילין וכו'. כי עיקר אור יום הוא בחי' אור התורה והמצוות שהם בחי' עצות קדושות אמתיות לזכות להכיר את הבורא ית' על ידם, ע"י האמונה הקדושה שנמשך על ידם כנ"ל, וכשמגיע הלילה כד ליליא פריש גדפהא על עלמא ואור יום מסתלק וחשכת לילה מתחיל להחשיך זה בחי' שנסתלקין אור העצות שמשם החשך כנ"ל. ואז צריכין ישראל להתגבר בכח הצדיקים להאיר אור העצות גם בתוך חשכת לילה דהיינו להמשיך מאור היםו אל הלילה שזהו בחי' הדלקת הנר בלילה. כי כח האש שממנו מדליקין הנרות נמישך מאור יום דהיינו מאור החמה שמשם מקבלת הלבנה ומשם מקבל יסוד האש כחו, כי יסוד האש הוא תחת גלגל הירח כידוע ומשם מקבל כחו והכל נמשך מחום השמש. כי גם הלבנה מקבלת מהשמש. נמצא שכת מאורי האש שמשם מדליקין הנר נמשך ממאורי אור שהם אור החמה והלבנה שכל אורם נמשך מאור התורה והמצוות שהם אורו ית' בחי' כי שמש ומגן ה' אלקים. וכל זההוא בחי' הנ"ל מה שהצדיקים ממשיכין גם בלילה מאור העצות של היום עד שגם בלילה יאירו מעט מעט אור העצות, שמשם הדלקת הנר בלילה, כי הצדיקםי ממשיכין אורו ית' גם בתוקף חשכת לילה בבחי' גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר. וה בחוי' גודל כחו של יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות שהוא דייקא תיקון תפילת ערבי תכ"ש ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו'. כי יעקב המשיך מאור יום לתוך תוקף חשכת לילה שנוכל להתור עצות עמוקות בתוקף חשכת לילה:
Blessed is Hashem forever, Amen.
Segment 32
אות מ וזאת הבחי' נעשית בכל יום ובכל אדם ובכל דור. כי זהו בחי' ברייתו של עולם שבכל יום ויום החשך קודגם להאור כ"ש ויהי ערב ויהי בקר וכ' ברישא חשוכא והדר נהורא, שנמשך מבחי' חשכת העצה שהי אקודמת לאור התגלות העצה הטובה האמתיית כנ"ל. וזה נעשה בכל יום כי בכל יום ויום כל ימי חיי האדם הוא צריך עצו תעמוקות להנצל בכל יום ממה שצריך להנצל שלא יאבד חיות היום ח"ו, כי בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו' כשרז"ל. ע"כ הוא צריך בכל יום ויום עצות עמוקות מאד להנצל ממנו, והכל בשביל לגדל ולגלות האמונההק' כנ"ל כי האמונה מתחדשת בכל בקר בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך, והכלל כשמגיע חשכת לילה זה בחי' שנסתלק אור העצות שהוא האור של היום שעבר ופנה ואז צריכן לחזור ולהתחיל לחתור העצות מתוך החשך הזה שהוא קודם לאור יום הבא, והכל בכח הצדיקים האמתיים שתקנו לנו להתפלל תפלת ערבית. וכן הוא מצוה דאורייתא לומר ק"ש גם בערב לייחד שמו ית'. ורוב הכשרים נזהרי םלעסוק בתורה בלילה ביותר כשרז"ל. וע"י כל זה חותרים העצו תבלילה מתוך עומק החשך. וע"כ בתפילת הלילה דייקא מבקשים בברכת השכיבנו ותקנינו בעצה טובה מלפניך, כיאז דייקא מתחילין לחתור העצות עמוקות החדשות שצריכין כפי היםו הזה הבא שיבא עלינו לטובה:
[The following halacha, Perikah u’Te’inah 3 (corresponding to Avaidah u’Metziah 3, §15), is a cross-reference and has been included above in the subdivision.]
Segment 34
אות מא וכל זה הוא בי' הדלקת נר חנוכה משתשקע החמה שאז מסתלק אור יום שהוא בחי' אור העצות כנ"ל, ואז צריכין להדליק נר חנוכה שהוא בחי' להמשיך קדושת הדלקת שבע קני המנורה שבביהמ"ק כדי להמשיך מאור יום לתוך תוקף חשכת לילה שנוכל לחתור בלילה העצות עמוקות כדי לגדל האמונה הקדושה. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק, רגל זה בחי' עצות כ"ש וכל העם אשר ברגלך ההולכים אחר עצתך וכמובא בדברינו כ"פ, היינו שצריכין להדליק ולהאיר בתחילת חשכת לילה אור נר חנוכה שהוא בחי' אור העצות עמוקות האמתיות, עד שיכלו ויתבטלו העצות מקולקלות עצות נבערות של ההמון הרודפים אחר הממון והבלי עוה,ז ביגיעו תגדולות ומאומה לא ישאו בעמלךם לעוה"ב ע"י עצתם הרעות. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק שיכלה רגל בחי' עצות מן השוק שהוא רשות הרבים שהוא מקום הס"א שיכלו ויתבטלו העצו תרעו תמן העולם ע"י אור הדלקת נר חנוכה הקדושה שהוא בחי' המשכת עצות עמוקות טובות בתוך תוקף חשכת לילה וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' משעת יציאת הכוכבים שזהו בחי' מצדיקי הרבי םככוכבים שהם הצדקיי אמת והכשרים הנלווים אליהם שהם ממשיכים העצות עמוקת הנ"ל ועי"ז הם מצדיקים את הרבי םוממשיכים אותם להש"י:
One must draw the holiness of Shabbos into the six days of the week. For Shabbos is the aspect of a “son,” the aspect of rest for those above and those below, etc. And the weekdays are the aspect of a “servant” and sadness, etc. And one must draw the rest and joy of Shabbos into the weekdays, etc. And through this, the achdus ha’pashut [simple unity] of the Blessed One is revealed — that all the pe’ulos mishtanos [diverse activities/phenomena] flow from the One Who is Simple, may He be blessed. This is impossible to understand through human intellect, but only through emunah [faith] that is drawn through Shabbos — through drawing the holiness and joy of Shabbos into the weekdays, etc.
Segment 36
אות מב וכל זההוא מובן בכתבי האר"י ז"ל פי דרכו בקודש אך שם הוא בדרך סוד וא"א לאיש פשוט להבין משם עצות לעבודת הבורא ית'. וע"פ דרכינו יכול כל החפץ באמת להבין רמזים והתעוררות נפלא להתקרב עי"ז להש"י בכל יום מחדש מכל מקום שהוא מכל מה שעובר עליו בכל עת. כי מבואר שם שסוד נר חנוכה הוא ע"י ההארה שנמשך להמלהכות מהמוחין של היום וכו' ע"ש ותבין:
And through this, the achdus ha’pashut , may He be blessed, is revealed — that all the diverse activities flow from the One Who is Simple, may He be blessed, which is impossible to understand through human intellect, but only through emunah drawn through Shabbos , through drawing the holiness and joy of Shabbos into the six weekdays, etc. And this is the aspect of “an individual and a majority — the halachah follows the majority.” For when the many agree to the view of one — this is the aspect of diverse activities being included in the achdus ha’pashut . And this is very precious before Hashem, may He be blessed, etc. See there.
Segment 38
אות מג ואע"פ שזה נעשה בכל יום. אעפ"כ לזכות להדליק נר של מצוה בשבי לזה שהוא בחי' נר חנוכה לא זכינו עד שיה' הנס הגדול בימי מתתיהו וכו', שדייקא אז שהתגברו חכמ ייון כ"כ עד שרצו להשכיח תורתו לגמרי ח"ו שזה עיקר החשך בחי' וחשך על פני תהום זה מלכות יון, אז דייקא חמל עלינו הש"י ועמד לנו בעת צרותינו והפך החשך לאור גדול עד שדייקא אז גילו לנו המצוה הקדושה הזאת להדליק נר חנוכה לאמשכא משח רבות קודשא ולאדלקא בוצינא להאיר עצות עמוקות בתוך תוקף החשך בכלל ובפרט באדם ובזמן כדי לגדל האמונה הקדושה שלא תשתכח התורה מישראל, וכן בכל דור ודור באים הצדיקים אמת ומאירין לנו עצות עמוקות בתוך תוקף החשך עד שמאירן עלינו בכל פעם אור יום בחי' גולה עמוקות מני חשך וכנ"ל. כי ע"י הדלקת נרות חנוכה בזמנו בימי הנסים האלו אנו ממשיכין האור הזהכ לכל השנה כולה לזכות תמיד לחתור העצות עמוקות מתוך עומק החשך לגדל האמונה הק' עם כל התקונים הנ"ל. וכן הוא בכל המצוות שע,י תקיעת שופר בר"ה אנו ממשיכין בחי' תיקון השופר על כל נשנה כולה. וכן ע" יאכילת מצה בפסח וכו' וכן בכל המצוות:
And this is the aspect of the great emphasis placed on the mitzvah of “you shall surely help” — that one should abandon the hatred in one’s heart toward one’s fellow and unload with him, as it is written: “When you see the donkey of one who hates you crouching beneath its burden, and you would hold back from helping him — you shall surely help with him,” and the Targum renders: “You shall abandon what is in your heart against him, and you shall unload with him.” And similarly our Sages of blessed memory said in the Gemara that this is the essential purpose of the mitzvah of perikah u’te’inah .
Segment 40
אות מד וכ לזה א"א לזכות כ"א ע"י לימוד הרבה בישיבה הק' כנ"ל כי מחמת שצריכין עצות עמוקות הרבה בכל יםו ובכל עת ועיקר בעת החשך. כי לפעמים נחשך אצל האדם העצה גם ביםו ואז לפי בחינתו הוא בחי' חשך. כי חשך עליו היום. אבל אז דייקא צריך לחפש ולבקש וללחתור העצות עמוקות ע"י צעקת הלב ממעמקים כ"ש שם ע"ש היטב. ומחמת שכל מה שהאדם חותר לשוב אל הקדושה הבעל דבר מתגרה כנגדו ביותר. כי כל הגדול מחבירו וכו' וכמבואר מזה בדברינו הרבה. ע"כ צריכין ללמוד הרבה הרבה דרכי העצות הנ"ל שזהו בחי' הנ"ל שזהו בחי' לימוד הישיבה הק' שמשם כל אור העצות לזכות לקיים התורה והמצוות שזה העיקר, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכנ"ל:
For all the suffering that a person has from the heaviness of burdens — all of it derives from a blemish of the aspect mentioned above, namely, that one did not merit to properly connect all the diverse activities to the achdus ha’pashut , because one did not draw the holiness of Shabbos into the six weekdays, as mentioned above. For all the suffering that a person has, G–d forbid, in body, soul, and money, may the Merciful One save us — all of them are the aspect of burdens. For suffering is against one’s will, and they are like a heavy burden upon him. And all of them come from the aspect of diverse activities when one does not endeavor to reveal and illuminate within them the aspect of the achdus ha’pashut . Then the multiplicity of changes intensifies and things do not proceed in the proper order fitting for them from their root, and from there come all the heaviness of burdens and all the suffering, G–d forbid.
Segment 42
אות מה גם הדלקת נר חנוכה משתשקע החמה זה רמז שעיקר המשכת אור התורה שהוא אור העצות הוא ביותר לאחר הסתלקו תהצדיר האמת שהוא הרבי האמת. כי אז אחר הסתלקותו הוא בחי' שקיעת החמה כשדרז"ל ע"פ וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של עלי וכו'.נמצא שהסתלקות הצדיק הוא בחי' שקיעת החמה. ואז דייקא צרייכן להתגבר מאד מאד לעסוק ולעיין היטוב בחידושי תורתו הק' שהם כולם עצות נוראות והתעוררות נפלא להתקרב אליו ית' ולילך על ידיו ועל רגליו להתקרב להחברים להשרידים אשר ה' קורא שזה בחי' הישיבה הקדושה. כדי לחתור ולגלות העצות עמוקות מתוך גודל החשך מה שצריך כ"א לפי בחינתו בכל יום ובכל עת:
For all suffering, G–d forbid, is the aspect of machlokes [strife/conflict], for it derives from the conflict of the elements with one another. And it is against the person’s will, for the person wants things to be thus, according to his will, that they should proceed in orderly fashion, but they stand against him and dispute with him and proceed not according to his will. And the greater the change against his will, the greater the suffering, G–d forbid. And all this derives from the blemish of the aspect mentioned above — that one did not endeavor to draw the joy and rest of Shabbos into the weekdays, and did not draw the revelation of the achdus ha’pashut from within the diverse activities.
Segment 43
כי מבואר במדרש תנחומא פ' בהעלותךם שהצדיקים נקראים בעלי אסופות. מחמת שעיקר יגיעתם בתורה הוא אחר שנאסף הצדיק. כי בחייו הי' יכול לשאול אות וכל ספיקותיו אלב עתה ממי ישאל וצריך להתייגע בעצמו להבין עמקות תורתו הק' של רבו. וזהו בחי' שהדלקת נר חנוכה שהוא השמכת אור התורהוכו' הוא משתשקע החמה דהיינו לאחר הסתלקות הצדיק שאז צריכין התלמדיים והנלוים אליהם להתחזק ביותר בלימוד ועיון היטב בתורתו הק' שזהו בחי' לימוד הישיבה הק' כדי לחתור משם העצות העמוקות לכל א' כראוי לו בכל עת כדי לגדל האמונה הק' עם כל התקונים הנ"ל למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד אמן ואמן:
For according to the order by which the life-force flows from the One Who is Simple to all the diverse activities, everything should proceed in the proper order. For from Him, may He be blessed, no good is withheld, and He in His mercy, may He be blessed, created His world for good — that the life-force should flow from His simple unity to all the diverse activities, to each and every activity as is fitting, in the proper order, for good. Only because everything was created for the sake of man’s free will — that according to one’s complete faith and according to one’s deeds, so one draws the life-force from the achdus ha’pashut to all the diverse activities, for good, or to the contrary, G–d forbid. And therefore the essential rectification is through Shabbos , when there is rest and cessation. Through Shabbos , through drawing the holiness of Shabbos into the weekdays, through this the achdus ha’pashut is revealed from within the diverse activities, and then everything proceeds in the proper order. For from Shabbos the aspect of rest and cessation is drawn even to all the diverse activities that are done during the weekdays — to sweeten and nullify the aspect of sadness and the harsh servitude of uvdin d’chol [weekday occupations], so that all of one’s affairs and endeavors proceed in the proper order, without weariness and harsh labor.