חובל בחבירו
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אות כו וזה בחי' מה שהחובל בחבירו צריך לתקן בתשלומי ממון דייקא כשרז"ל שבכל התורה כשחייב ממון ומלקות קים לי' בדרבה מניי' שהוא מלקות אבל בחובל ממונא משלם וכו':
Nezikin 5 – Sections 1–6
כיכל החבלות וההכאות באין ע"י ריבוי המחלוקת ההשנאוי ומגונה מאד שהיו חולקים ומריבין אנשים והכה איש את רעהו באבן וכו'. וכשפרש"י אין שלום יוצא מתוך מריבה וכו'. וע"י המחלוקת פוגם מאד באמונה הקדושה כמובא בדברי וז" כ"פ שמחלוקת הוא בחי' פגם אמונה מאד. כי עיקר האמונהנמשך ע"י תיקון הישיבות הקדושות שעוסקין בהם בתורה לשמה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים (היפך הישיבות הרעות שעושין עתה פריצי בני עמינו הרוצים מה שרוצים ח"ו כמפורסם דיעותיהם הרעות ומעשיהם הרעים בכל ישראל המקום ירחם על שארית הפליטה וכו') כמבואר בהתורה הנ"ל. ועיקר תיקון קיבוץ הישיבה הק' הוא ע"י שלום כ"ש שמחתי באומרים לי בית ה' נלך שהוא הביהמ"ק ששם עיקר הישיבה הקדושה של הסנהדרין שהם ראש ושורש לכל הישיבות הקדושות שבישראל. וכ,ש שם כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. כי עיקר תיקון הישיבה הוא בחי' תיקון המשפט כנ"ל בחי' כי שמה ישבו כסאות למשפט כוו'. ושם באותו המזמור מתפלל עליהם שיהי' שלום בחילם כ"ש שם שאלו שלום ירושלים וכו' יהי שלום בחילך וכו' למען אחי ורעי שהם בחי' בני הישיבה הק' אדברה נא שלום בך וכו'. כי עיקר תקון הישיבה הוא ע"י שלום כי צריכין ליזהר מאד באהבת החברים כמבואר במשנה במ"ח דברים שהתורה נקנית בהן וכמו שהזהיר האריז"ל על זה מאד מאד כמובא בכתבים. וע"כ כשיש ח"ו איזה מחלוקת בישראל הוא בחי' פגם הישיבה פגם האמונה ובפרט כשהתגבר המחלוקת עד שבא לידי הכאה וחבלה. כי ע,י ההכאה שמכה אחד מישראל את חבירו הוא מעורר ח"ו בחי' המכות מופלאות הבאים ע"י פגם האמונה כמבואר שם שתיקטון האמונההוא ע"י האיש תבונות שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו'. וע"כ זה שפגם באמונה שזה מחמת שפגם בתיקון של האיש תבוונת שהוא המשכת רוחניות אלקות וכו' וע"כ באים עליו המכות מופלאות. כי כל המכות הם בחי' פירוד והסתלקות הרוחניות אלקות מתוך הצמצום כי המכה בחי' נטילת נשמה שבאותו האבר כשרז"ל חובל משום מאי מחייב משום נטילת נשמה שבאותו האבר. היינו נטילת והסתלקות הנשמה שהוא רוחניות אלקות מהאבר הגשמי שהוא בחי' צמצום, ובפרט כשאחד מכה את חבירו ישראל ועושה בו חבלה.שמעורר בידים בחי' המכות הנ"ל כי נוטל ומסלק בידים בחי' הרוחניות אלקות שהוא הנשמהמאותו האבר שבזה פוגם מאד מאד בבהאמונה הקדושה שבנינה ותיקונה עי"ז כנ"ל. כי זה ידוע שהכל תלוי בהאדם הבעל בחירה. ע"כ כשהאדם חובל בידים בחבירו שהוא בחי' נטילת נשמה שבאותו אב ר הוא פוגם מאד בתיקון האמונה וכנ"ל. ע"כ תקונו ע" יהממון דייקא שצריך לשלם ממון דייקא כפי החבלה כ"ש עין תחת עין וכו' שדרז"ל ממון. כי שורש הממון נמשך מבחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כמו שכתב שם כי כל הממון והפרנסה שבעולם הכל נמשך מהצדיקים העוסקים בתיקון זה להמשיך רוחינות אלקות לתוך צמצומים ע"כ ע"י הממון שנותן לו בעד החבלה בזה חוזר ומתקן הפגם שפגם באמונה ע"י החבלה כי עכשיו ממשיך בחי' המשכת רוחניות אלקות וכו' ע"י הממון שמשלםעל פי התורה ששרשו נמשך מבחי' המשכת רוחניות אלקות וכו':
And this is the laws of chachirus v'kablanus [leasing and contracting] — that we attribute the damage of the field more to the lessee [chocheir] than to the owner of the field, as is explained in the Shulchan Aruch, siman 322, paragraph 1, and this is its language: "If it was blighted — if this happened to most of the fields of that city, he deducts from his lease, all according to the loss that befell him. And if the plague did not spread to most of the fields, he does not deduct from his lease, even though all the fields of the landowner were blighted. If all the fields of the renter or the lessee were blighted, even though the plague spread to most of the fields, he does not deduct from his lease, for this loss depends only on the renter." End quote from the Shulchan Aruch.
אות כז וע"כ כשראה משה שני אנשים עברים נצים ואמר לרשע למה תכה רעך. השיבו מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וכו'. ובזה פגם זה החולק מאד בבחי' משפט במה שאמר נגד משה בעזות כזה מי שמך לאיש שר ושופט. כי ההכאות ומריבות הם בחי' פגם הישיבה שמשם עיקר תיקון המשפט כנ"ל. וע"כ אז אמר משה אכן נודע הדבר מה שישראל בגלות כשרז"ל ומובא בפרש"י שם. כי בודאי ע"י מחלוקת ובפרט הכאות וחבלות שזה עיקר פגם המשפט שהואבחי' פגם אמונה עי"ז עיקר אריכת הגלות שבא על פגם אמונה (כ"ש כבר כ"פ):
body { font-family: Georgia, serif; max-width: 860px; margin: 40px auto; padding: 0 24px; line-height: 1.85; color: #1a1a1a; background: #fdfaf5; }
אות כח וע"כ חייב החובל לשלם חמשה דברים שהם נזק וצער וריפוי ושבת ובשת. הכל בשביל תקן ע"י הממון שמשלם כל הבחי' הנ"ל המבוארים בתורה הנ"ל שכולם בחי' תיקון אמונה. נזק זה בחי' התיקון להפגם שפגם בבחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא התחלת תיקון האמונה כמובן שם כי נזק משלם בעד האבר שחיסר ממנו כ"ש עין תחת עין וכו' וכבר מבואר שפגם החבלה שחיסר או גרע ממנו כח איזה אבר זה בחי' שסילק הרוח חיים מאותו חלק הגוף דהיינו שהפריד בח' רוחינות אלקות שהוא הרוח חיים מאותו האבר שהוא בחי' צמצום כנ"ל שזהו היפך התיקון של המשכת רוחניות אלקות וכו' ובשביל זה משלם נזק. צער זה בחי' התיקון לתקן בחי' צעקת הקולות שצריכין לצעוק ממעמקים לחתור המים עמוקים עצה שמהם גדילה האמונה כ"ש שם. ובשביל זה צריך לשלם צער כי צער זה בי' קולות וצעקות מהלב מגודל צערו ומצוקתו וכאבו בחי' מן המצר קראתי יה בחי' ויצעקו אל ה' ממצוקותיהם וכו' ובשביל זה צריכןי לשלם צער. ריפוי זה בחי' תיקון העצה שמשם גדילה האמונה שמשם עיקר הרפואה כ"ש שם כי כל הרפואות הם בבחי' תיקון העצות כמובן בכוונות מצמיח ישועות בורא רפואות שהם בחי' נצח. והוד כמבואר בכתבים ונו"ה הם בחי' רגלין בחי' עצות כידוע. שבת זה בחי' תיקון הגאוה המבואר שם שהוא תיקון פגם ניאוף כ"ש שם בבחי' לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעי' ל). וזה בחי' טוב לשבת על פנת גג מאשת מדנים (משלי כא) היינו תיקון תאות ניאוף. בשת זה בחי' עיקר שלימות גמר התיקון שהוא גמר תיקון פגם ניאוף שהוא פגם המקרות הבאים מכל הבחי' המבוארין שם והעיקר ע"י פגם המשפט כ"ש שם כי אין בשת אלא במקום עריין. כיכל הפגמים והקלקולים האלה תלויים זה בזה וכולם הם בחי' פגם אמונה. והעיקר נמשך ע"י ריבוי המחלוקת והמריבות שמהם כל החבלות וההכאות שהם היפך השלום שעי"ז פוגמין מאד בתיקון הישיבות הקדושות המרבין שלום בעולם כשרז,ל ת"ח מרבים שלום בעולם. כי עיקר תיקון הישיבה ע"י השלום שעי"ז נתרבין התלמידים. כי ע"י השלום יכולין למשוך כל העולם לעבודתו ית' אפי' או"ה (כ,ש בהתורה רציצא בסי' כ"ז). כי תיקון האמונה תלוי בשלום כ"ש למעלה. וכן תיקון המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים זה בחי' שלום. כי עיקר השלום לחבר שני הפכים כ"ש במ"א שזהו בחי' חיבור המשכת רוחינות אלקות עם הצמצום שהם שני הפכים הרחוקים זה מזה מאד. וה' נתן חכמה בלב הצדיקי אמת לחברם יחד שזה עיקר השלום. וכן תקון העצה זהבחי' שלום. כי כשאינו יודע לתת עצה בנפשו זה בחי' חלוקת העצה שלבו חלק ואינו יכול להכריע וכשהש"י עוזרו לתת עצה לנפשו זה בחי' שלום שנתאחד חלוקות העצה שבלבו ונגמר לו עצה אחת אמתית ונעשה שלום בעצמיו בחי' עצת שלום, וכן תקון הגרים שהוא תקון הגאוה שמהם באים המזיקי עלמא שהם המנהיגים של שקר זהו בודאי תקון השלום. כי כל המחלוקת ע"י הגאוה הרעה ע"י שכ"א חפץ בכבוד מחמת גאותו ומתקנא בחבירו וכו' שמשם כל המחלוקות שמהם כל הקלקולים שעי"ז נחרב בית שני ע"י שנאת חנם כשרז"ל ועי"ז כל אריכת הגלות המקום ירחם. ע"כ עיקר התיקון הוא שלום. וכן תיקון תאות ניאוף הוא בחי' שלום בחי' ברית שלום. כי פגם הברית זה בחי' מחלוקת בחי' לא זכה כנגדו שהתאוה הרעה הזאת מנגדתו ומעבירתו מדעתו ר"ל. כי בקדושה בשביל קיום העולם זה עיקר האחדות והשלום כידוע ועי"ז מולידין בנים ומרבין ישראל עם קדוש בעולם שזה עיקר השלום כ"ש וראה בנים לבניך שלום וכשרז"ל. אבל להיפך חו כשנוטה מהקדושה אחר התאוה הגשמיית מכ"ש וכ"ש ר"ל ע"י הרהורים רעים ר"ל פוגם מאד באחדות ובשלום כידוע. וע"כ באמת כל הקלקולים תלויים זה בזה. וע"כ קשה מאד התיקון. ועי"ז אריכת הגלות בכלליות ובפרטיות גלות הנפש המר של כ"א וא'. כי מחמת שפגם בבריתו בפרט בנעוריו כי כמעט אין נמצא נקי מחטאת נעורים ושכיח הרבה שקלקלו הרבה מאד מאד כאשר הם יודעים בנפשם והרבה אשר נודע לרבים קלקולם העצום, עי"ז הם רחוקים משלום ועי"ז מתגבר השקר שמשם כל המחלוקת ע"י המזיקי עלמא ומשם כל בלבולי האמונה ר"ל וכו'. וע,ףכ הרוצה לחוס על עצמו צריך להמשיך את עצמו אל השלום בכל כחו שעכ"פ לא יהי' הוא בכלל החולקים המחרחרים ריב וכו' ויצעוק ממעמקים מעומק פנימיות לבבו שיחוס ה' עליו ויוריהו עצה שלימה וכו' ואז יוכל להתתקן אפילו אם הוא כמו שהוא. ועיקר השלום תלוי בממון שלא יהיה רודף אחר הממון ועכ"פ שיזהר מאד מליגע בממון חבירו ולא יקנא בחבירו. כי רוב המחלוקת והמריבות הם ע"י הממון והפרנסה. כי הממון והפרנסה שרשו נמשך מבחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שזה עיקר השלום שמשם הפרנסה והממון דקדושה שהוא בחי' שלום כ"ש השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, וע,כ שם התגרות הס,א לעשות מחלוקת כיאת זה לעומת זה וכו'. וע"כ תיקון של זההחובל בחבירו שזהו ריבוי עוצם המחלוקת שעי"ז פגם בכל הבחי' הנ"ל שהם תקוני האמונה שהוא בחי' שלום כנ"ל. ע"כ כל תקונו ע"י שישלם ממון להנחבל בעד כל ה' דברים הנ"ל שעי"ז ימשיך שלום שהוא עיקר תיקון האמונהשעי"ז יתקן כל הנ,ל. וע"כ באמת אמרו רז"ל אע"פ שנותן לו אינו נמחל לו עד שיפייסנו כמבואר במשנה. כי עקיר גמר התיקון הוא הפיוס שצריך לפייסו עד שיתפייס ויהיה אהבה ושלום ביניהם שזה עיקר התיקון כנ"ל. הש"י ישפות שלום אמיתי על כל עמו ישראל ויתתקן הכל במהרה בימינו אמן כי"ר:
h1 { text-align: center; font-size: 1.5em; border-bottom: 2px solid #888; padding-bottom: 10px; margin-bottom: 30px; }
אות כט וזה בחי' חנוכה שהוא בחי' חנוכת הבית דהיינו חנוכת הבית המקדש שהוא בחי' קדושת הבית ישיבות שעוסקין בהם בהתגלות חידושי תורה המביאין לידי מעשים טובים ולקיום התורה. וזה בחי' הדלקת נר חנוכה שהוא בחי' נר מצוה ותורה אור של הישיבות הקדושות המאירין לארץ ולדרים עליה. כי עיקר האור נמשך מהם כי התורה הקדושה היא האור של כל האורות וממנה המשכת השמן משחתך קודש משח רבות קודשא לאדלקא שרגין ולאנהרא בוצינין. כי עיקר מלכות יון הרשעה שעמדו אז על ישראל הי' כל קנאתם על בית המקדש. והעיקר על אשר משם תצא תורהכי אז בימי בית שני נתיסדו מאד הבתי ישיבות הקדושות כי אז היו אנשי כנסת הגדולה שדהם קיבלו כל התורה כולה מהנביאים וכו'. ונתכנסו יחד הרבה זקנים קדושים וקבעו להם ישיבה קדושה וביררו לנו כל הלכות התורה כי מפיהם אנו חיים. כי לא היינו יודעים עתה שום הלכה. וזה ידוע כיאת זה לעומת זה עשה אלקים ע"כ התגרה אז השטן והעמיד אז בעולם בתי הישיבות הרעים והמרים של חכמי יון שנתקקבצו אז בימים האלו וקבעו להם בתי אסיפות לחכמות רעות שלהם שרובם כנגד דעת תורתינו הקדושה. בפרט בענין קיום המצוות הקדושות בכל פרטיהם כידוע כל זה לבקי בהם קצת. וע"כ התגרו אז ורצו להחריב את הביהמ"ק ולבטל את התורה ח"ו שלא ימולו את בניהם וכו'. אבל ימין ה' רוממה ותמיד ידו על העליונה כשפרש"י. ועשה עמנו אז נסים נפלאים ונוראים והכל בכח הישיבות הקדושות שהם אנשי כנה"ג והכהנים הקדושים שעוסקים לגלות התורה בעולם כ"ש יורו משפטיך ליעקב וכו'. וכן עתה עיקר המשכת הנס של חנוכה בכל שנה ועיקר קדושת ההדלקה הקדושה של נר חנוכה הכל על ידי העוסקים בתורה באמת שהם בכלל בני הישיבות הקדושות. כי אפילו עשרה שיושבין ועוסקים בתורה הם בחי' ישיבה קדושה ושכינה שרויה ביניהם ואפי' חמשה ואפי' שלשה ואפי' שנים ואפי' א' כמבואר בהמשנה אבות. והעיקר הוא העוסקים בשביל האמת ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים השואבים דעת התורה הק' מרבי אמיתי אשר מהם עיקר האור כנ"ל שזה בחי' קדושת נר חנוכה כנ"ל כי אור נר חנוכה זה בחי' עמקות העצות שנתגלין מתוך עומק החשך בבחי' גולה עמוקות מני חשך בחי' אור העצה כמ"ש שם על מאחז"ל ברישא חשוכא והדר הנורא וכו' ע"ש:
h2 { font-size: 1.1em; margin-top: 2em; color: #444; border-left: 4px solid #bbb; padding-left: 10px; }
אות ל כי כבר מבואר לעיל ובמ"א. שכל התקונים המבוארים בתורה הנ"ל כולם תלויים זה בזה. והתורה נעוצה תחילתה בסופה וסופה בתחילתה. וכן באמצעותה וכו'. כי הס"א והקליפה אורבת על האדם תמיד ועיקר על האמונה הק' וכשזוכין להתגבר בכח הצדיק לצעוק ממעמקים ולהמשיך אזיה עצות עמוקות ולגדל האמונה וכו' אז הם מתגרין אח"כ ע"י פגם הגרים שמהם נמשך גיאות שמשם מתגברין המזיקי עלמא שהם המנהיגים של שקר וכו' שעי"ז מכניסין תאות ניאוף בעולם. ולזה צריכין הכח של המגיני ארץ שהם מעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' חותם דקדושה בחי' תפילין. כי המוח הוא כמו נר דולק על ידי השמנונית שבגוף וכו'. ומבואר שם שזה התיקון נגמר ביו"כ בחי' וביום צום כפור יחתמון וכו'. וכל התקונים נמשכין ע"י הרבי עם תלמידים שהוא בחי' הישיבה הק' שהם מעלין האמונה ומבטלין הגיאות ומתקנים תיקןו החותם הנ"ל בבחי' חתום תורה בלימודי וכו'. וכל זההוא בחי' נר חנוכה שהי' הנס ע"י השמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג וכו'. כי עיקר עבודת הכה"ג הוא ביו"כ שאז עוסקין לכפר עונות ישראל שעיקרם בפגם הברית כידוע, כמ ושצועקין בכניסת יו"כ אור זרוע לצדיק וכו' בשביל תיקון זה כידוע, ועי"ז שעוסק הכה"ג בעבודתו לתקן זאת עי"ז הוא מתקן החותם דקדושה שנתתקן ביוה"כ כנ"ל. וע"כ הי' הנס של חנוכה ע, יהשמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג דייקא כי הוא דייקא עוסק בתקון החותם דקדשוה ביוה"כ. כי השמן של ההדלקה הקדושה הוא בחי' אור השכל דקדושה שמאיר ע"י השמניםשבגוף ע"י ששומרים אותם שלא יצאו לחוץ ח"ו ע"י פגם הברית שלא יהי' ח"ו בבחי' החתים בשרו. רק יעלו אותם אל המוח שיאיר וידלוק המוח על ידם בבחי' נר ה' נשמת אדם שיהי' נעשין מהם חותם דקדשוה בחי' תפילין שאומרים אז בשעת הנחתן ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה להשפיע וכו'. נמצא ששמן של ההדלקה הוא בחי' תיקון החותם דקדשוה הנ"ל בחי' תפילין. וע"כ כתב אדמו"ר ז"ל שכפי הסלח נא שפועלין ביוה"כ כן זוכין לקדושת חנוכה כי הכל א' ע"פ הנ"ל. כי ביוה"כ מתקנין החותם דקדושה ע"י הכה"ג שזהו בחי' נר חנוכה שנמשך ע"י השמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג כי הכל ' וכנ"ל. (וע"כ באמת זאת התורהכי מרחמם ינהגם שמבואר שם שכפי הסלח נא של יוה"כ כן זוכין לחנוכה זאת התורה נאמרה באותה השנה שנאמרה התורה תקעו אמונה הנ"ל בר"ה שמבואר שם כל הנ"ל ושתיקון החותם נגמר ביו"כ. ואח"כ תיכף בחנוכה שאחריו נאמרה התורה כי מרחמם שמבואר שם שכפי הסלח נא וכו' כי הם שייכים זה לזה וקשורים זה בזה. והבן היטוב כי יש בזה הרבה לדבר, וע' בחיי מוהר"ן מ"ש שבכל שנה קיבל כל הזמנים הקדושים בהתחדשות נפלא וכו') וכל זה נעשה ונתתקן רק ע"י הישיבה הק' הנ"ל שהם עוסקין בכל התקונים הנ"ל להאירם על עצמן ועל כל העולם כולו:
p { margin: 0.9em 0; text-align: justify; }
אות לא וזה בחי' מה שארז,ל שלא הי' בו להדליק כ"א יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. כי באמת שורש ההדלקה והארת האור הקדוש נמשך מהאיש תבונות שעוסק להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו' שעי"ז נמשך פרנסה ומצחצח נשמתו וכו'. כי עיקר האור של כל האורות הוא הש"י כ"ש ה' אורי וכו' וכתיב כי אתה תאיר נרי וכו'. אבל זה ידוע שהש"י בעצמו הוא למעלה מכל האורות. ואפי' שם אור אין שייך לומר עליו. רק כשהצדיקים ממשיכין רוחניות אלקותו ית' לתוך צמצומים זהו עיקר שורש האור של כל האורות. כמו שבתחילת הבריאה המשיך הש"י בעצמו על ידי הצמצומים שעשה תחילה כדי שיהי' באפשרות לקבל כידוע שזהו בחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו' שכל זה בחי' צמצומים שהי' קודם התגלות האור ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו'. רק שבתחילת הבריאה הי' הכל ע"י הש"י בעצמו. ועתה נעשה הכל כל התחדשות מעשה בראשית בכל יום ובכל עת ע"י הצדיקים שעוסקין בזה להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעי"ז עיקר המשכת האור כנ"ל. וזהו בחי' בוצינא דקררדינותא הנאמר בזוה"ק כ"ש בריש הורמניתא דמלכא בוצינא דקרדינותא, שפירשו שם המפרשים על תחילת הצמצום שעי"ז נתגלה האור. וע"כ נקרא בוצינא דקרדינותא. כי עי"ז שיש צמצום וממשיכין לתוכו רוחניות אלקות עי"ז כל התגלות האור כנ"ל. אך בתחילת המשכת רוניות אלקותו לתוך צמצומים הוא רק התנוצצות בעלמא בחי' בטיש בטישא וכו', שזהו בחי' מה שגם בגשמיות עיקר התהוות אור האש הי' ע"י שאדה"ר בטש והכה שני אבנים זה בזה שעי"ז יצא ניצוץ האש ששרשו מניצוץ האור המתגלה ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכנ"ל. וע"כ עדיין א"א להמשיך זה האור הדק בעולם, ע"כ התיקון הוא ע"י שפע הפרנסה שנמשך ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כ"ש שם שעי"ז מצחצח נשמתו וכו'. וזהו בחי' השמן שצריכין אל האור שעי"ז מאיר האור בשפע גדול שיוכל להאיר לכל העולם. כי השמן הוא בי' שפע הפרנסה בחי' כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר (מלכים א' י"ז) וכו' וכתיב להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד. וזה בחי' ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה ודרז"לן ואיתא במדרשים שעלה זית שהביאה בפיה זה מרמז על סוד שמן של חנוכה שמציל ממימי המבול שבלא זאת לא היה קיום להעולם כמובא בילקוט הראובני ע"ש. נמצא ששמן הוא בחי' שפע הפרנסה שעי"ז הצדיק מצחצח נשמתו. וע"כ א"א שיאיר האור בעצמו שבא ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צצמצומים שהוא שורש כל האורות כנ"ל א"א לו לדלוק ולהאיר מרוב דקותו כ"א ע"י השמנים הנמשכים אליו שהם בחי' שפע הפרנסה וכו' כנ"ל, שעי"ז מצחצח נשמתו בבחי' להצהיל פנים בחי' חכמת אדם תאיר פניו, שעי"ז נעשה בחי' איש תבוונת שעל ידי זה יכול לדלות ולחתור המים עמוקים שהם העצות עמוקות שעל ידם גדילה האמונה כמ"ש שם, כי עיקר שלימות החכמה והתבונה והדעת הוא כשנעשה ממנו עצות עד שתתגדל האמונו על ידם. ומשם שורש האור של נר חנוכההקדוש שהוא בחי' הדלקת נרות המנורה וכל הנרות של מצוה. והצדיקים הגדולים העוסקים בזה אינם נחים ואינם שקטים בחי' כי לא ישקוט האיש כי אם כלה הדבר היום (רות ג'). כי עוסקים בזה תמיד בכל עת להמשיך בכל פעם מחדש רוחניות אלקות לתוך צמצומים ע"י חידושי תורתם הנפלא שמחדשין בכל עת ומצחצחין נשמתם וממשיכין האורות בדרכים נפלאים עד שנעשין מהם עצות עמוקות עד שמגדלין האמונה הק' עי"ז. ואח"כ משגיחין להמשיך התיקון בכל פעם בשלימות יותר באופן שלא יקלקלו האורבים ח"ו שלא יתקלקל ע"י פגם הגרים, ולגרש ולבטל הגאות הבא על ידם ולבטל כח המהנהיגי שקר וכו'. וליתן כח להמגיני ארץ שיוכלו להעלות השמנים מבחי' החתים בשרו לבחי' חותם דקדושה כנ"ל וכל שאר התיקונים המבוארים שם, כי לכלכ תקון של כל הקלקולים הנ"ל צריך להתחיל מראשית התקון שהוא המשכת רוחניות וכו'. כי הצדיק הגדול עוסק בכל פעם להמשיך רוחניות אלקות וכו' בשכליות כאלו בתקונים כאלו באופן שיתתקן האמונה בשלימות ולא תתקלקל ע"י כל הפגמים הנ"ל, כי כל השמנים שבכל אדם שמהם מאיר השכל כנ"ל, שרשם משמן משחת קודש של הצדיק שממשיך רוחניות אלקות וכו' שמשם שורש האור והשמנים וכנ"ל:
.mishnah { font-style: italic; font-weight: bold; text-align: center; margin: 1em 0; }
אות לב וזהו בחי' מאמר הנ"ל שהשמן שהי' חתום לא הי' בו להדליק כ"א יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים, היינו כי היוונים שהם הס"א והקליפות האורבים לקלקל בכל הקלקולים הנ"ל, כי מתחילה מתגברים לקלקל האמונה ח"ו ע"י חכמות רעות שלהם שהם בחי' חכמות יון הרשעה, וכשמתגברים כנגדם ע"י צעקת הלב ממעמקים וכו' עדיין הם מתגברים בגאות וניואף וכו'. וצריכין כח המגיני ארץ להעלות השמנים מהחתים לחותם דקדושה שזהו בחי' שהיוונים טמאו כל השמנים שהם כל הבחי' של הדעת שרצו ח"ו לטמאות ולקלקל הכל ע"י כל הקלקולים הנ"ל. ונעשה הנס ע"י מעט השמן שהוא הדעת שמצאו ע"י תקון החותם דקדושה הנ"ל שהוא בחי' שהי' חתום בחותמו של כה"ג כנ"ל שהוא השמן והדעת שמעלין מהחתים בשרו לבחי' חותם דקדושה כנ"ל. אבל לא הי' בו להדליק כ"א יום א'. כי הס,א אורבת תמיד הן על כלל ישראל הן על כ"א וא' בפרט. ואפי' כשמתגברים קצת כשרים ומשברים תאוותם ומעלין מהחתים לחותם דקדושה שמשם מתהוה השמן הקדוש בחי' הדעת הקדוש להאיר בעולם, אעפ"כ עדיין הם מתגברים ומתגרים על שאר העולם ומביאים אותם לידי פגם הברית שהוא פגם הדעת. ולפעמים מתגרים בהתגרות גדול גם על הכשרים שכבר התחילו לשבר תאוותם ולהעלות מהחתים וכו' כנ"ל עד שמכשילים אותם ג"כ ח"ו. וזה בחי' שבהשמן שהי' חתום וכו' לא הי' בו להדליק כ"א יום א' היינו זמן מועט, כי אין בטוחים על מעט השמן והדעת הזה כ"א על יום א' כי מי יודע מה יולד יום מה יהי' נעשה ביום השני. כי בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו כשרז"ל ע"פ צופה רשע לצדיק וכו'. וזה בחי' מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בוקר וכו' (הושע ו'). אבל בכח הצדיקים הגדולים האמתיים שהם בחי' אנשי כה"ג שהם בעלי הישיבות הקדושות האמתיות, שהם גדולים ויקרים מהכה"ג כשרז"ל יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים, בזכותם ובכחם נעשה נס ודלק השמן שמונה ימים. כי אלו הצדקים הם עוסקים תמיד להמשיך ולהשפיע השמן משחת קודש משרשו ע"י שממשיכים המשכת רוחניות אלקות וכו' והם כמעין הנובע וכנהר שאינו פוסק. כי הם אינם פוסקים מלהשפיע השמן משחת קודש משרשו עד שגומרים כל התקונים הנ"ל בשלייות שזהו בחי' שנעשה נס שדקל השמן שמונה ימים. שמונה ימים זה בחי' שמונה מדות שהם מכתר עד הוד כידוע. כי כתר הוא התחלת הצמצום הראשון הקדוש שנמשך לתוכו בחי' רוחניות אלקות. ואח"כ מצחצח נשמתו ונעשה איש תבוונת שזהו בחי' חכמה ובינה ומשם נמשך הדעת עד שנתהוה ממנו עצות קדושות שהם בחי' נצח והוד שהם בחי' רגלין בחי' עצות (כמבואר במ"א). היינו שהצדיקי אמת עוסקין בתקונים הנ"ל ואינם פוסקים לעולם עד שמאיר האור עד שנעשין מהם עצות עמוקות שא"א לסותרן בשום אופן שעומדים כנגד הס"א לבטל ולתקן כל הקלקולים הנ"ל עד שיגמרו מה שהתחילו. כי הם ממשיכין אור של משיח בחי' ערכתי נר למשיחי שעל זה מבקשין בר"ה ויו"כ ועריכת נר לבן ישי משיחך שעליו נאמר כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד. שזהו בחי' נר המערבי ששם השכינה שורה שממנו הי' מתחיל ובו היה מסיים. כי הוא ממשיך השמן הקדוש תמיד וממנו כל ההדלקות של כל האורות הקדושות תמיד. כי אור תורתם הקדושה א"א לכבות בשום אופן בבחי' עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. היינו התורה שלומדים לשמה לשמור ולעשות ולקיים וכ'. כי לימוד התורה שהיא מן השפה ולחוץ בודאי אינה יכולה להאיר בעולם והלואי שלא תקלקל בבחי' לא זכה נעשית לו סם מות. כמו שמצינו כמה וכמה שהיו לומדים גדולים וקלקלו אח"כ מאד כשרז"ל על דואג ואחיתופל ואחר שהי' תורתם מן השפה ולחוץ. אבל התורה של צדיק אמת שעוסקים להמשיך רוחניות אלקות וכו' עד שמגלין עצות עמוקות וכו' אור הקדוש הזה א"א לכבו בחי' עצת ה' לעולם תעמוד וכו'. ומשם הי' הנס של חנוכה ע"י הצדיקים אנשי כנסת הגדולה שפעלו בנפלאות חידושי תורתם שדלק מעט השמן שמונה ימים. וכן עתה בכל דור ודור בכל שנה ושנה עיקר הארת האור האמת שהוא בחי' אור נר חנוכה הוא ע"י הצדיקים העוסקים בתקונים הנ"ל להמשיך בכל עת בחי' המשכת רוחניות וכו' שמשם שורש האור וכו', ועוסקים בשלימות כזאת שלא יהי' נפסק לעולם בבחי' צפחת השמן לא תחסר. עד שיהיו נמשכין בכל פעם עצות עמוקות שא"א לסותרן וכו' וכנ"ל:
.source-note { font-size: 0.85em; color: #666; font-style: italic; }
אות לג וזה בחי' מ"ש בחזקיהו (ישעי' י') וחובל עול מפני שמן, כי חזקיהו בחי' משיח כשרז"ל ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח וכו'. וזהו וחובל עול שהוא עול הס"א שהוא עול סנחריב כשפרש"י שם כי בדורו התלבשה הס"א בסנחריב וכן בכל דור ודור. ואמר הכתוב שהקב"ה יחבל וישחית עול מפני שמן משחת קודש הנ"ל. כי חזקי' קבע ישיבות רבות בתורה כשרז"ל בדקו מדן ועד באר שבע וכו' ועליהם נאמר בום ההוא יחיה איש עגלת בקר וכו' כל מקום אשר יהי' שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהי' וכו' (ישעיה ז') כי ישליכו הכל וילכו לעסוק בתורה (היפך מדיעות רעות של המרבים להוכיח לעסוק בריבוי מלאכות ומו"מ. אבמתל שרז"ל הזהירו על המלאכה אבל לא על בעלי תורה כמבואר בש"ע וכמה ספרים קדושים וכ"ש ר' נהוראי מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורהויש בזה הרבה לדבר ואין כאן מקומו). וע"כ ע"י עסק תורתו של חזקי' שהוא בחי' משיח שממשיך בכל עת בחי' השמן הנ"ל המאיר לעולם כולו עי"ז יהי' נחבל ונשחת עול הס"א האורבים לקלקל ח"ו, וזהו לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, שמן תורה תורק דייקא שהשמנים של התורה האמתיית הם טובים כ"כ עד אשר אפילו שנדמה שהשמן הורק מהכלי שזהו בחי' שמן תורק אעפ"כ יגדל שמך לעולם. כי מעט השמן הנשאר מאיר לעולם כולו בכח הצדיקים המוסיפים בכל עת להמשיך השמנים שהוא הדעת הקדוש מחדש בכל פעם כנ"ל. וזהו על כן עלמות אהבוך שזהו בחי' הגרים ובע"ת כשפרש"י שם. כי ע"י השמן של הצדיקים הנ"ל שאין נפסק ריחו לעולם עי"ז נתוספין בכל פעם גרים ובעלי תשובה וכנ"ל:
Hilchos Nezikin, Halacha 5
אות לד וזהו הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. זה בחי' שבח מעלת הישיבות הקדושות שעוסקים בתורה שהם נקראים אחים ורעים באמת כ"ש למען אחי ורעי אדברה נא שלום. וזהו כשמן הטוב על הראש. בחי' שמן משחת קודש הנ"ל. וזהו יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו, שחושב כל השתלשלות המשכת שמן הקדוש שהוא הדעת הקדוש מראשית התחלתו עד שנמשך לבחי' עצות קדושות. וזהו כשמן הטוב על הראש. זהו בחי' התחלתו שנמשך ע"י המשכת רוחניות אלקות וכו'. ואח"כ יורד על הזקן זה בחי' איש תבונות הנ"ל בחי' מזקנים אתבונן. כי זקן זה קנה חכמה. וזהו זקן אהרן, כי עיקרו נמשך ע"י אהרן הכהן הראש שהוא בחי' ראשי הישיבות שהם בחי' כהנים כ"ש יורו משפטיך ליעקב וכו'. וזהו שיורד ע"פ מדותיו, דהיינו שיורד ונמשך לתוך המדות שהם בחי' העצות טובות. כי כל העצות טובות הם בבחי' המדות שהם מחסד עד הוד ששם כל העצות שמקבלים מהאיש תבונות שממשיך השמן הנ"ל. שע"י אלו העצות גדילה האמונה בחי' מלכות ע"י שמקבלת העצות מהצדיק האמת שהוא בחי' צדיק יוסד עולם. וזהו כטל חרמון שיורד על ההרי ציון, זה בחי' שפע הטוב של הפרנסה הקדושה שמכונה בשם טל בחי' המן שהוא פרנסה שירד ע"י הטל כ"ש וברכדת הטל וכו' ירד המן עליו. וזהו כטל חרמון וכו' בחי' שפע הפרנסה טובה שיורד על הררי ציון ששם שורש כל ההשפעות כידוע. כי ע"י הפרנסה מצחצח נשמתו שזהו בעצמו בחי' השמן הנ"ל. וזהו כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. היינו שיהי' נמשך החיים אמתיים שהוא קיום התורה עד העולם. היינו שיהי' נמשך החיים אמתיים שהוא קיום התורה עד העולם כי לא יהי' נפסק לעולם זה הטל והשמן ע"י גודל קדושת הישיבות הקדושות של הצדיקי אמת אשר עליהם נאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד:
Sections 1–6
אות לה וזה בחי' משארז"ל נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכ"א והמהדרין מן המהדרין וכו' מוסיף והולך:
“A person is always forewarned — whether acting unwittingly or deliberately, whether awake or asleep.”
כי כבר מבואר שנר חנוכה הוא אור תורת אמת המאיר לעולם ע"י לימוד הישיבות הקדושות שבישראל. וע"כ יש בהם ג' בחינות. שהם הג' בחינות שבמצות נר חנוכה. והוא, כי עיקר נר חונכה הוא איש וביתו כי מבואר לעיל שעיקר קדושת כל בתי בני ישראל הוא מבחי' קדושת בי תהישיבה הקדושה שהוא הרבי שלומד עם תלמידים וכו'. ומשם מאיר אור התורה והמצוות שהואבחי' נר חנוכה כנ"ל. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא בבחי' איש וביתו שהראש של הבית שהוא הבעל הבית צריך להדליק ולהאיר אור הנר חנוכה הנ"ל. כי הראש של הבית שהוא הבעה"ב הוא בביתו בחי' הראש של הישיבה הק' ומשם מקבל חיותו וקדושתו שעיקר אור התורה שהוא בחי' נר חנוכה נמשך ממנו. וע"כ עיקר נר חנוכה הוא איש וביתו כנ"ל. והמהדרין נר לכ"א, כי המהדרין מדקדין יותר ונזהרים שגם כ"א מבני הבית ידליק נר חנוכה כי כ"א מבני הבית הוא בבחי' התלמידים של הרבי שהוא הראש ישיבה, והמהדרין מתיגעים בתורה כ"כ עד שגם אותן שהיו בבחי' תלמידים זוכין ג"כ ללמוד ולללמד שדולין תורת רבם ומשקין אותה לאחרים ומאירין אור תורת הרב ועצותיו הקדושים לחבריהם. וזה בחי' הדלקת נר חנוכה שהוא אור התורה של כ"א וא' מבני הבית שהם בבחי' התלמדיים שגם הם צריכים להאיר תורת רבם בעולם שזהו בחי' הדלקת נר חנוכהכנ"ל. והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך, היינו כי אינו מספיק להם מה שמאירים ומלמדים תורת רבם בעצמה לאחרים אף גם הם מוסיפים והולכים בכל יום לחדש גם מעצמם חידושי תורה אמתיים המביאים לידי מעשה והם חותרים ומגלים עצות עמוקות מה שאינו מבואר בפירוש בדברי תורתו של רבם, שעי"ז מחזקין את חבריהם ומעוררים אותם לעבודת הש"י שכל זה הוא בחי' מוסיף והולך בחי' תוספת אור התורה בחי' חידושי תורה שמחדשים בעצמם מתוך דברי תורתו שקיבלו מרבם האמיתי. וזה בחי' המהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום וכנ"ל:
It emerges that generally we attribute the damage of the field to the renter and the lessee, unless there is a makas m'dinah [a regional plague] — that is, that this happened to most of the fields of that city, as above. But without this, we always attribute the damage to the lessee, and he does not deduct from his lease. Even though all the fields of the landowner were blighted, we do not attribute the damage to the landowner. And conversely, if all the fields of the lessee were blighted, we attribute the damage to him, even though the plague spread to most of the fields, and he does not deduct from his lease, as above.
אות לו וזה בחי' הלל של חנוכה. זה בחי' המאמרות טהורות נעשין על ידי תיקון המוחין על ידי המגיני ארץ שמתגברין ומשברין ההרהורים רעים ומעלים השמנים מבחי' החתים לבחי' חותם דקדושה וכו' שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל. ומשם נמשכין אמרות ה' אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות הנפולות להחיותם בשבעה משיבי טעם בחי' מזוקק שבעתים שנמשך מהז' ראשים של ב' השינין שבתפילין מוחין חותם דקדושה הנ"ל שנמשכין מהשבעה רועים שמשה רבינו רעיא מהימנא כלול מהם וכו' כ"ש שם, שכל זה אנו ממשיכין ע"י הדלקת השמן הקדוש של נר חנוכה וכנ"ל. כי המוחין של התפילין הם בבחי' שמן הטוב הזה בבחי' ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין כמו שדרשו רז"ל, שזהו בחי' מה שאנו נוהגין לומר בשע תהנחת תפילין ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה וכו'. ומכל זה נעשין האמרות טהוורת הנ"ל כמבואר שם. וזה בחי' ההלל של חנוכה. כי הלל הוא כולו בחי' אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד בפרט נפש המר שעוברים עלי' בעונותיו מה שעובר. וכשהצדיק האמת מחיה ומשיב נפשו בשבעה משיבי טעם שהם אמרות טהורות הנ"ל, הוא מחי' ומשיב נפשו כ"כ עד שמעוררו ומקיצו שישמח נפשו כ"כ עד משעוררו ומקיצו שישמח נפשו במעט נקודותיו הטובים עד שיפתח פיו וישר ויזמר וירנן ויהלל וישבח להש"י עלכל החסדים הנפלאים שעשה עמו למלטו ולהצילו מבין שיניהם של הס"א וכו', שכל זה הוא בחי' הלל שאומרים בימים שעשה לנו הש"י נסים ברחמיו. שעיקר הנסים והנפלאות והתשועות והמלחמות שעשה עמנו אז וגם עתה שנמשך עלינו קדושת הארת הנס בימים ההם בזמן הזה, הכל הוא מה שברחמיו נצלנו אז ועתה מהס"א והקליפות שהם בחי' מלכות הרשעה בגשמיות ורוחניות. אשר בחמלתו הגדולה הצילנו מהם שלא נאבד ביניהם לגמרי ח"ו שלא השכיחו מאתנו תורתו ולא העבירו אותנו על חוקי רצונו וכו'. ועל זה אנו אומרים הלל בלב שלם כאשר כל דברי ההלל הקדוש מלאים מזה כ"ש מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון וכו'. שומר פתאים ה' דלותי ולי יהושיע. שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי, כי חלצת נפשי ממות וכו'. מה אשיב לה' וכו'. מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא וכו'. ה' לי בעוזרי וכו', כל גוים סבבונים בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו'. סבוני כדבורים וכו' בשם ה' וכו'. וכן הרבה. שכל אלו הדיבורים הקדושים הם בחי' אמרות טהורות הנמשכין ממשה רבינו ומכל הצדיקים שהם בבחי' משה שמחיין ומשיבין את הנפש בהם עד שפותחין את פיהם שידברו בלשונם לעצמן אמרות טהורות הנ"ל להחיות ולהשיב בעצמו את נפשו. כי הדיבור יש לו כח גדול. כי הצדיקים מעוררים אותם בבחי' התנערי מעפר קומי וכו' עורי דברי שיר. וכ"ש בהחרוזים הק' שלו, הרימה קולך הערב בשירות ותודה וכו' דלו עיניך למרום וכו':
Section 1
אות לז גם ההלל הוא בחי' שמחה וכמו שאומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה בחי' השמחה שממשיכין לחזק כח המלאך לתקן המלאכים שלא יהיו נפגמין השמנים ח"ו ע"י פגם המקרה הבא ח"ו ע"י פגם האכילה שלזה צריכן שמחה כ"ש שם. וזהו בחי' הלל שהוא בחי' שמחה כנ"ל. וזהו בחי' הסעודות שעושין בחנוכה אע"פ שכתב בש"ע שריבוי הסעודות בחנוכה הם סעודות הרשות וכו', הלא מסיק הרמ"א שי"א שיש קצת מצוה בהם. ומסיק והוא העיק, שנוהגים לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סועדת מצוה. וכךם הוא האמת. כי בודאי כשמרבים בחנוכה בסעודות בשכרות והוללות וכו', בודאי הם גרועים מסעודת הרשות. אבל רוב ישראל הכשרים והיראים נוהגים לספר בהם מתוקף הנס שעשה לנו אז ואיך נמשך לנו הארת הנסים והתשועות האלו בכל שנה ושנה, כאשר מבואר עתה בכל הספרים הקדושים ובפרט בכתבי האר"י ז" שבכל זמן וזמן מזמנים הקדושים נמשך עלינו הארת אותו הנס שהי' בימים ההם כגון בפסח יציאת מצרים וכו'. ובחנוכה הנס של חנוכה וכו'. ועי"ז אנו שמחים בשמחה של מצוה בסעודות האלו ואז הוו בודאי סעודות מצוה בבח'י אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח בימים טובים כשדרז"ל. כי עיקר תיקון האכילה שהוא תיקון הברית כנ"ל הוא על ידי שמחה כנ"ל:
According to the Torah “Tiku Emunah” [Sound the Blast of Faith] in Likutay Moharan §5 — see the entire Torah there. The essential principle is that faith [emunah] is the foundation of all, etc. And to merit faith, one must cry out from the depths of the heart from the depths [mima’amakim], etc. — for through this one bores through to the deep waters of counsel, etc.
אות לח גם ההלל הוא בחי' תיקון המשפט שהואעיקר גמר התיקון השצריכין להמשיך כנ"ל. כי תיקון המשפט הוא לידע ולהאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו וכו'. שכל זה נמשך מהרבי עם התלמדיים שהם בחי' הישיבה הק' שעוסקים בלימוד הק' להמשיך אמונה הקדשוה ודרכי התמימות האמתיתי בעולם וכו' וכנ"ל. שעי"ז זוכין לתקון המשפט להשיג בחי' צדיק וטוב לו וכו', שעי"ז ממשיכין בחי' תיקון המשפט בלב כ"א שלא יהרהר ח"ו אחר במדותיו וכו' (וכנ"ל באות ט"ו וכו'). וזה בחי' הלל בחי' בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בחי' חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אשכילה בדרך תמיד וכו', שכל ההוא בחי' תיקון המשפט:
And for this one requires the ish tavunos [the man of understanding] — which is achieved by one who polishes his soul through his eating and his livelihood, drawing down divine spirituality [ruchnius elokus] into the tzimtzumim [contractions], through which livelihood is drawn down, and through this he polishes his soul in the aspect of “the righteous man eats to the satisfaction of his soul,” etc., etc.
אות לט וזה בחי' משרז"ל שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה שהוא משעת יציאת הכוכבי םכ"ש בש"ע עד שתכלה רגל מן השוק כי מבואר שם בהתורה הנ"ל על מארז,ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שהעדר העצה ה בחי' חשכת לילה, והתגלות העצה זה בחי' אור יום בחי' גולה עמוקות מני חשך וכו' ע"ש. כי זה עיקר מעלת שלימות העצות האמתיות של הצדיק שמגלה ומאיר בלב האדם עצות עמוקות מאד מאד מתוך תוקף החשך הגדול המתגבר ומשתטח על האדם בכל פעם להחשיך הכל ח"ו. וזהו בחי' מה שמצות נר חנוכה הוא משתשקע החמה וכו'. כי עקיר התגלות אור העצה הטובה הוא ביום כנ"ל. כי כלליות העצות הטובות הם בחי' תרי"ג מצןות שהם נקראים תרי"ג עטין דאורייתא. וכל מצוות התורה שהם העצות קדושות כ"ש לי עצה ותושי', נצטוה משה ביום כ"ש ביום צוות מלמד שלא נדבר עמו אלא ביום כשרז"ל. גם רוב קיום המצוות הוא רק ביום כגון ציצית ותפילין וכו'. כי עיקר אור יום הוא בחי' אור התורה והמצוות שהם בחי' עצות קדושות אמתיות לזכות להכיר את הבורא ית' על ידם, ע"י האמונה הקדושה שנמשך על ידם כנ"ל, וכשמגיע הלילה כד ליליא פריש גדפהא על עלמא ואור יום מסתלק וחשכת לילה מתחיל להחשיך זה בחי' שנסתלקין אור העצות שמשם החשך כנ"ל. ואז צריכין ישראל להתגבר בכח הצדיקים להאיר אור העצות גם בתוך חשכת לילה דהיינו להמשיך מאור היםו אל הלילה שזהו בחי' הדלקת הנר בלילה. כי כח האש שממנו מדליקין הנרות נמישך מאור יום דהיינו מאור החמה שמשם מקבלת הלבנה ומשם מקבל יסוד האש כחו, כי יסוד האש הוא תחת גלגל הירח כידוע ומשם מקבל כחו והכל נמשך מחום השמש. כי גם הלבנה מקבלת מהשמש. נמצא שכת מאורי האש שמשם מדליקין הנר נמשך ממאורי אור שהם אור החמה והלבנה שכל אורם נמשך מאור התורה והמצוות שהם אורו ית' בחי' כי שמש ומגן ה' אלקים. וכל זההוא בחי' הנ"ל מה שהצדיקים ממשיכין גם בלילה מאור העצות של היום עד שגם בלילה יאירו מעט מעט אור העצות, שמשם הדלקת הנר בלילה, כי הצדיקםי ממשיכין אורו ית' גם בתוקף חשכת לילה בבחי' גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר. וה בחוי' גודל כחו של יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות שהוא דייקא תיקון תפילת ערבי תכ"ש ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו'. כי יעקב המשיך מאור יום לתוך תוקף חשכת לילה שנוכל להתור עצות עמוקות בתוקף חשכת לילה:
And through the elevation of the fallen faith, converts [gerim] are made, etc. And these converts damage Israel and introduce pride [ga’avah] among them, etc. And the rectification of this is through the maginay eretz [protectors/shields of the earth] who break their desires and elevate [themselves] from the aspect of “chasimas besaro” [the seal of his flesh] to the aspect of “pisuchay chasam kodesh la’Hashem” [engravings of the holy seal to Hashem] — the aspect of tefillin, etc. — see all of this there carefully.
אות מ וזאת הבחי' נעשית בכל יום ובכל אדם ובכל דור. כי זהו בחי' ברייתו של עולם שבכל יום ויום החשך קודגם להאור כ"ש ויהי ערב ויהי בקר וכ' ברישא חשוכא והדר נהורא, שנמשך מבחי' חשכת העצה שהי אקודמת לאור התגלות העצה הטובה האמתיית כנ"ל. וזה נעשה בכל יום כי בכל יום ויום כל ימי חיי האדם הוא צריך עצו תעמוקות להנצל בכל יום ממה שצריך להנצל שלא יאבד חיות היום ח"ו, כי בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו' כשרז"ל. ע"כ הוא צריך בכל יום ויום עצות עמוקות מאד להנצל ממנו, והכל בשביל לגדל ולגלות האמונההק' כנ"ל כי האמונה מתחדשת בכל בקר בבחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך, והכלל כשמגיע חשכת לילה זה בחי' שנסתלק אור העצות שהוא האור של היום שעבר ופנה ואז צריכן לחזור ולהתחיל לחתור העצות מתוך החשך הזה שהוא קודם לאור יום הבא, והכל בכח הצדיקים האמתיים שתקנו לנו להתפלל תפלת ערבית. וכן הוא מצוה דאורייתא לומר ק"ש גם בערב לייחד שמו ית'. ורוב הכשרים נזהרי םלעסוק בתורה בלילה ביותר כשרז"ל. וע"י כל זה חותרים העצו תבלילה מתוך עומק החשך. וע"כ בתפילת הלילה דייקא מבקשים בברכת השכיבנו ותקנינו בעצה טובה מלפניך, כיאז דייקא מתחילין לחתור העצות עמוקות החדשות שצריכין כפי היםו הזה הבא שיבא עלינו לטובה:
Section 2
אות מא וכל זה הוא בי' הדלקת נר חנוכה משתשקע החמה שאז מסתלק אור יום שהוא בחי' אור העצות כנ"ל, ואז צריכין להדליק נר חנוכה שהוא בחי' להמשיך קדושת הדלקת שבע קני המנורה שבביהמ"ק כדי להמשיך מאור יום לתוך תוקף חשכת לילה שנוכל לחתור בלילה העצות עמוקות כדי לגדל האמונה הקדושה. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק, רגל זה בחי' עצות כ"ש וכל העם אשר ברגלך ההולכים אחר עצתך וכמובא בדברינו כ"פ, היינו שצריכין להדליק ולהאיר בתחילת חשכת לילה אור נר חנוכה שהוא בחי' אור העצות עמוקות האמתיות, עד שיכלו ויתבטלו העצות מקולקלות עצות נבערות של ההמון הרודפים אחר הממון והבלי עוה,ז ביגיעו תגדולות ומאומה לא ישאו בעמלךם לעוה"ב ע"י עצתם הרעות. וזהו עד שתכלה רגל מן השוק שיכלה רגל בחי' עצות מן השוק שהוא רשות הרבים שהוא מקום הס"א שיכלו ויתבטלו העצו תרעו תמן העולם ע"י אור הדלקת נר חנוכה הקדושה שהוא בחי' המשכת עצות עמוקות טובות בתוך תוקף חשכת לילה וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' משעת יציאת הכוכבים שזהו בחי' מצדיקי הרבי םככוכבים שהם הצדקיי אמת והכשרים הנלווים אליהם שהם ממשיכים העצות עמוקת הנ"ל ועי"ז הם מצדיקים את הרבי םוממשיכים אותם להש"י:
And therefore a person must be exceedingly careful not to damage the money of his fellow — the money of a Jew, which is enormously precious. On the contrary, it is an obligation upon him to strive to save his fellow’s money from damage, as our Sages of blessed memory said: “Let the money of your fellow be as precious to you as your own.” And so too he is obligated to strive to return a lost object [hashavos aveydah], etc., which is a positive Torah commandment [mitzvas asei d’Oraisa].
אות מב וכל זההוא מובן בכתבי האר"י ז"ל פי דרכו בקודש אך שם הוא בדרך סוד וא"א לאיש פשוט להבין משם עצות לעבודת הבורא ית'. וע"פ דרכינו יכול כל החפץ באמת להבין רמזים והתעוררות נפלא להתקרב עי"ז להש"י בכל יום מחדש מכל מקום שהוא מכל מה שעובר עליו בכל עת. כי מבואר שם שסוד נר חנוכה הוא ע"י ההארה שנמשך להמלהכות מהמוחין של היום וכו' ע"ש ותבין:
For the money and livelihood of Israel is drawn through the true tzaddikim, who are included in the aspect of the aforementioned ish tavunos — those who draw down divine spirituality into the tzimtzumim, through which livelihood is drawn, through which they polish their souls, through which they are able to draw out deep counsel from the depths [mima’amakim], through which holy faith grows. It thus emerges that the money of Israel is enormously precious, for the essence of it all is faith — which grows through the money and livelihood of Israel, as above.
אות מג ואע"פ שזה נעשה בכל יום. אעפ"כ לזכות להדליק נר של מצוה בשבי לזה שהוא בחי' נר חנוכה לא זכינו עד שיה' הנס הגדול בימי מתתיהו וכו', שדייקא אז שהתגברו חכמ ייון כ"כ עד שרצו להשכיח תורתו לגמרי ח"ו שזה עיקר החשך בחי' וחשך על פני תהום זה מלכות יון, אז דייקא חמל עלינו הש"י ועמד לנו בעת צרותינו והפך החשך לאור גדול עד שדייקא אז גילו לנו המצוה הקדושה הזאת להדליק נר חנוכה לאמשכא משח רבות קודשא ולאדלקא בוצינא להאיר עצות עמוקות בתוך תוקף החשך בכלל ובפרט באדם ובזמן כדי לגדל האמונה הקדושה שלא תשתכח התורה מישראל, וכן בכל דור ודור באים הצדיקים אמת ומאירין לנו עצות עמוקות בתוך תוקף החשך עד שמאירן עלינו בכל פעם אור יום בחי' גולה עמוקות מני חשך וכנ"ל. כי ע"י הדלקת נרות חנוכה בזמנו בימי הנסים האלו אנו ממשיכין האור הזהכ לכל השנה כולה לזכות תמיד לחתור העצות עמוקות מתוך עומק החשך לגדל האמונה הק' עם כל התקונים הנ"ל. וכן הוא בכל המצוות שע,י תקיעת שופר בר"ה אנו ממשיכין בחי' תיקון השופר על כל נשנה כולה. וכן ע" יאכילת מצה בפסח וכו' וכן בכל המצוות:
And therefore it is forbidden to damage one’s fellow’s money, as above. And therefore a person is always liable for damage, even while asleep — as our Sages of blessed memory said: “A person is always forewarned,” etc., as above. For all damage flows from the mazikay alma [damagers of the world], who are the opposite of the rectifications of faith described above — for they flow from the contamination [zohamah] of the converts who are harsh for Israel, etc., as above.
אות מד וכ לזה א"א לזכות כ"א ע"י לימוד הרבה בישיבה הק' כנ"ל כי מחמת שצריכין עצות עמוקות הרבה בכל יםו ובכל עת ועיקר בעת החשך. כי לפעמים נחשך אצל האדם העצה גם ביםו ואז לפי בחינתו הוא בחי' חשך. כי חשך עליו היום. אבל אז דייקא צריך לחפש ולבקש וללחתור העצות עמוקות ע"י צעקת הלב ממעמקים כ"ש שם ע"ש היטב. ומחמת שכל מה שהאדם חותר לשוב אל הקדושה הבעל דבר מתגרה כנגדו ביותר. כי כל הגדול מחבירו וכו' וכמבואר מזה בדברינו הרבה. ע"כ צריכין ללמוד הרבה הרבה דרכי העצות הנ"ל שזהו בחי' הנ"ל שזהו בחי' לימוד הישיבה הק' שמשם כל אור העצות לזכות לקיים התורה והמצוות שזה העיקר, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכנ"ל:
And through them immorality is drawn — the aspect of “chasimas besaro” — which is the blemish of da’as [knowledge/consciousness], from which comes all the power of the damagers. For it is known that through an impure nocturnal occurrence [mikreh], Heaven forfend, harmful spirits [mazikin] are created, Heaven forfend, from which comes all the damage in the world, may it be averted.
אות מה גם הדלקת נר חנוכה משתשקע החמה זה רמז שעיקר המשכת אור התורה שהוא אור העצות הוא ביותר לאחר הסתלקו תהצדיר האמת שהוא הרבי האמת. כי אז אחר הסתלקותו הוא בחי' שקיעת החמה כשדרז"ל ע"פ וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של עלי וכו'.נמצא שהסתלקות הצדיק הוא בחי' שקיעת החמה. ואז דייקא צרייכן להתגבר מאד מאד לעסוק ולעיין היטוב בחידושי תורתו הק' שהם כולם עצות נוראות והתעוררות נפלא להתקרב אליו ית' ולילך על ידיו ועל רגליו להתקרב להחברים להשרידים אשר ה' קורא שזה בחי' הישיבה הקדושה. כדי לחתור ולגלות העצות עמוקות מתוך גודל החשך מה שצריך כ"א לפי בחינתו בכל יום ובכל עת:
And this is what Rabainu of blessed memory said [in the Torah beginning with the letters aleph-beis] that all damage comes through the blemish of da’as — that is, as above, for through the blemish of the covenant [pGam habris], through which these nocturnal occurrences come, Heaven forfend, this is the root blemish of da’as and the mind [moach], and therefore from this comes all damage, as above.
כי מבואר במדרש תנחומא פ' בהעלותךם שהצדיקים נקראים בעלי אסופות. מחמת שעיקר יגיעתם בתורה הוא אחר שנאסף הצדיק. כי בחייו הי' יכול לשאול אות וכל ספיקותיו אלב עתה ממי ישאל וצריך להתייגע בעצמו להבין עמקות תורתו הק' של רבו. וזהו בחי' שהדלקת נר חנוכה שהוא השמכת אור התורהוכו' הוא משתשקע החמה דהיינו לאחר הסתלקות הצדיק שאז צריכין התלמדיים והנלוים אליהם להתחזק ביותר בלימוד ועיון היטב בתורתו הק' שזהו בחי' לימוד הישיבה הק' כדי לחתור משם העצות העמוקות לכל א' כראוי לו בכל עת כדי לגדל האמונה הק' עם כל התקונים הנ"ל למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד אמן ואמן:
For it is explained in the Torah teaching mentioned above, on "Is lan beira b'dabra ayaila leih l'masa" — that one must bring the sustenance from outside to inside. And this one merits through the holy yearnings that one merits through the aspect of Shabbos, emunah, and tikun habris. And this is the aspect of: "Aisai parai ush'da l'hu, va'amar leih: ifshl'u li chavlai" [He brought wool and threw it to them and said: twist me ropes], etc. — see there well. And all the toils and troubles that one must exert greatly with the crops in the fields before bringing them into the house — all of this is drawn from there, because one must bring the abundance and the sustenance from outside to inside, for which great effort is certainly needed. And this is the aspect of needing to sift and bring the crops, which is the sustenance, from the field, which is outside, to bring it inside, into the house. For through the sin of Adam HaRishon, who blemished the bris and the emunah, as our Sages of blessed memory said — through this the earth was cursed for his sake: "In sorrow shall you eat of it, etc. By the sweat of your brow shall you eat bread," etc. (Beraishis 3:17-19) — from which are drawn all the toils and troubles for livelihood. And the essential toils are most needed in the work of the field, in order to bring the field out of its curse, to sift the crops from outside to inside, from field to house. For because of the sin, G-d forbid, the abundance was drawn to the outside. Therefore great effort is needed before bringing it inside. And all of this is drawn from the blemish of the bris and emunah, through which the breaths and yearnings are blemished, as is explained in the Torah teaching mentioned above. And this is the aspect of: "By the sweat of your brow shall you eat bread" — "by the sweat of your brow" [b'zai'as apecha] specifically. For the af [nose], which is the chotem [nostrils] — from there the breaths emerge, which are the souls. And as it is written: "All in whose nostrils was the breath of the spirit of life" (Beraishis 7:22). And therefore the verse calls the toils and troubles by the expression "the sweat of your brow" — where the breaths and souls emerge. For the essential toils and troubles are drawn from there, because of the blemish of the breaths and souls that were blemished through evil yearnings of the sin of Adam HaRishon and of all the people of the world, whose essential blemishes are through evil yearnings, G-d forbid — from which are made evil breaths and souls, which are the blemish of the af and the chotem, where is the essential vitality of the souls and the breaths, and from there come all the toils of livelihood, as above. And this is: "All the toil of man is for his mouth" [kol amal ha'adam l'fihu] (Koheles 6:7). For the essential emergence of the souls from potential to actual is through the mouth, as above. And according to how much each person blemishes these souls by expressing from his mouth yearnings that are not good, G-d forbid — so much more must he toil and labor for his livelihood, for it is more difficult for him to bring the sustenance from outside to inside. For this is impossible except through breaths made from good yearnings, as above. And this is: "All the toil of man is for his mouth" specifically — that is, through the blemish of the breaths and souls that emerge through the mouth, through this his livelihood requires great effort, for it is difficult for him to bring the abundance and sustenance from outside to inside, as above. And therefore in truth, the essential blessing and sustenance is through the aspect of the tzaddik and Shabbos, which are the aspect of tikun habris and emunah. Through which one merits holy yearnings, etc. — through which his eating and sustenance are in the aspect of lechem hapanim, and then everyone toils for his livelihood. For he merits to bring the sustenance from outside to inside, through the good yearnings and souls that he merits through the aspect of bris and Shabbos, as is well explained there in the Torah teaching mentioned above — see there. And this is why the tzadikim had the custom to go out to the field to receive Shabbos, as it is written: "Come, my beloved, let us go out to the field" [l'chah dodi naitzai hasadeh] (Shir HaShirim 7:12). For the essential blessing is from Shabbos, which is emunah and tikun habris, as it is written: "An everlasting covenant between Me," etc. (Shemos 31:16). And therefore Shabbos is the source of blessing, from which all six days are blessed [d'minah mis'bar'chin kol shita yomin]. For Shabbos is the seventh, which completes all the blessings — which are the aspect of six blessings corresponding to the six days of action. But there is no completeness to the blessings except through Shabbos emunah, as is explained there — see there. And therefore, when Shabbos enters [kad ayil Shab'sa], one must bring the abundance and the sustenance from outside to inside, so that the eating should be in the aspect of lechem hapanim, whose mitzvos are specifically on Shabbos — when they arrange the lechem hapanim, twelve challos, to complete the eleven blessings of "the one who appeases the poor man" [hamfayeis he'ani], to complete them through Shabbos emunah. And then they become twelve aspects — twelve challos of lechem hapanim. And therefore at the entrance of Shabbos one goes out to the field, in order to bring the abundance from outside to inside, from field to house — so that the eating should be in the aspect of lechem hapanim, as above. For in the field, that is where the hold of the chitzonim [the external forces] is — because there all the breaths of the yearnings of this lowly world rule. And the essential holiness of the Jewish person is inside, within the house, in the aspect of: "All the honor of the king's daughter is within" [kol k'vudah bas melech p'nimah] (Tehillim 45:14). And as it is written: "Go, My people, enter your chambers" (Yeshayahu 26:20) — because there one is surrounded by walls, and the evil airs of the evil yearnings of the people of the world do not rule there. And therefore Eisav was "a man of the field" [ish sadeh], and Yaakov was "a wholesome man, dwelling in tents" [ish tam yosheiv ohalim]. For Eisav was drawn after evil yearnings and breaths that are found outside, in the field. And Yaakov fled from them into the tents of Torah and prayer. And this is what is explained in the writings of the Arizal, in the kavanos of Shabbos, regarding the field — that there is the hold of the Sitra Achra, in the aspect of: "for he found her in the field" (Devarim 22:27) — in the aspect of: "and it was when they were in the field" (Beraishis 4:8). For in the field, outside, there is the hold of the external forces, which are the aspect of evil breaths that are drawn through the blemish of the bris and the blemish of emunah. And this is the essential toil and work of a person: to merit the holiness of Shabbos, to bring the abundance and the holy sparks from outside to inside, from field to house. And each person, according to how much he merits the aspect of the holiness of Shabbos and tikun habris, from which come holy breaths and souls — so much more does he remove from himself the yoke of the work of the field in the physical realm. For he merits that his eating should be in the aspect of lechem hapanim, for he brings the abundance inside through the holiness of Shabbos, etc. And then everyone toils for his livelihood, and he himself does not need to do physical labors of the field. And the reverse is the reverse, G-d forbid. And therefore this lessee, who took upon himself the work of the field — we attribute the damage to him, because he is in the aspect of "a man of the field" who took upon himself to go outside, to work the field, where evil breaths and yearnings that are not good hold sway — from which come all the damages of the field, as above. Therefore we generally attribute the damage to him. For the landowner is, relative to the lessee, in the aspect of one who is on the inside. For he removed from himself the work of the field and sits in the house inside. And this lessee must toil on his behalf, for his sustenance, to go outside to work the field. Therefore we attribute the damage to him — whose hold is on the outside, through the evil breaths that spread on the outside, as above. Unless it is a makas m'dinah — then he deducts from his lease. For a makas m'dinah is drawn from the aspect of: "There is a vanity that is done on the earth — that there are righteous people to whom it happens according to the deeds of the wicked, and there are wicked people to whom it happens according to the deeds of the righteous" (Koheles 8:14). That is, the breaths go and roll from this one to that one, and confusion is made in the world — so that sometimes evil breaths reach righteous people, etc. And from there is drawn the aspect of makas m'dinah, G-d forbid — that the upright and the righteous are caught up in the sin of the wicked, through their evil breaths and yearnings. And therefore then we do not attribute the damage to the lessee who is on the outside where yearnings that are not good spread. For since it is a makas m'dinah, we do not know on whose account this evil has come. And also there is no proof from the fact that the landowner is inside and the lessee is outside. For when there is a makas m'dinah there are many reversals in the world also in the physical realm — for "there are righteous people to whom it happens according to the deeds of the wicked," etc. And therefore it is possible that the damage is from the landowner even though he sits inside. But as long as we can attribute the damage to the lessee, we attribute it to him more than to the landowner. And therefore, if all the fields of the lessee were blighted, we attribute the damage to him even though it is a makas m'dinah — since we see that all his fields were blighted, we say it is because of his own fault [mishum l'sasa didaih]. But if all the fields of the landowner were blighted, we do not attribute the damage to him. For most damages of the field are attributed to the lessee, who took upon himself the work of the field, who is on the outside — where the vanities of this world are found, from which come all the damages, because they prevent bringing the abundance from outside to inside, as above. And this is the aspect of what is written in the Shulchan Aruch, siman 325: "One who receives a field from his fellow for a small number of years — that is, fewer than seven years — may not sow it with flax, and has no right to the beam of a sycamore tree." And the reason: the S'ma explained that flax greatly weakens the land, and in fewer than seven years the land does not return to its strength, etc. And likewise with the beam of a sycamore — in fewer than seven years it does not return to the way it was, etc. — see there. For flax greatly weakens the land, because flax was the offering of Kayin, who brought from the refuse. And our Sages of blessed memory said: "It was flax seed." And Kayin is the essential blemish of the holy breaths — and this is the aspect of: "And it was when they were in the field, and Kayin rose up against Hevel his brother and killed him" (Beraishis 4:8). For Kayin is kina m'sa'avusa [impure jealousy], the aspect of the contamination of the yearnings and desires of this world — which overpowers against the aspect of Hevel, which is the holy breaths. And this is the aspect of the killing of Hevel by Kayin. And all of this was "when they were in the field," the aspect of: "and it was when they were in the field," etc. For there is the overpowering of the external forces that draw nourishment from evil yearnings that overpower the holy breaths. And therefore at the entrance of Shabbos one engages in the tikun of this — the sin of Kayin who killed Hevel — as is explained in the kavanos. For on Shabbos the holy breaths and souls ascend, as above — and this is the aspect of tosefes Shabbos [the addition of Shabbos], the aspect of the neshamah y'sairah [the additional soul] that one receives on Shabbos. Which is drawn from the good breaths and yearnings that are sifted on Shabbos, which are the aspect of good souls — and from them is drawn the aspect of the additional soul on Shabbos. As is understood there in the Torah teaching mentioned above on the saying of our Sages of blessed memory: "When Shabbos [departs] — woe, the soul is lost" — that the essential additional soul on Shabbos is received through good yearnings — see there. And therefore then is the tikun of the killing of Hevel by Kayin, who blemished this. And therefore, because the blemish of Kayin was through flax seed, therefore flax greatly weakens the land, and it does not return to its strength until seven years. For one must toil for seven years to sift the emunah in completeness — through which the blessings are completed, as above — in order to repair the land, to bring it out of its curses with which it was cursed through the sin of Kayin all the more so, as it is written in the verse there. For the essential completeness of emunah is drawn in the aspect of seven years. For emunah is the seventh, the aspect of Shabbos, which completes all the six blessings, as above — and this is the aspect of the sh'mitah year, which is the seventh year, which is a Shabbos to Hashem. And therefore Yaakov Avinu said: "I will serve you seven years for Rachel," etc. (Beraishis 29:18). For Rachel is "a woman who fears Hashem" — the aspect of emunah, the aspect of tikun habris. Because of the great blemishes that were then in the world, Yaakov could not merit to sift the emunah in completeness except in seven years, which are the aspect of sh'mitah, the aspect of Shabbos. And as is brought in the holy Zohar, that the seven years are in the aspect of sh'mitah — see there. And therefore, because in flax the blemish of evil yearnings holds sway all the more — for it was the offering of Kayin who killed Hevel in the field — therefore it greatly weakens the land, and it does not return to its strength except in seven years specifically. For one must toil all the seven years in order to sift the emunah in completeness through seven years specifically, as above. And this is also the aspect of the beam of the sycamore, which does not return to the way it was until seven years. For sycamores are a type of cedar, and a cedar — its stump regenerates [giz'o machalif]. And therefore the tzaddik is compared to a cedar, as we say in Kabalas Shabbos: "Like a cedar in Lebanon he shall grow" (Tehillim 92:13). And the essential aspect of "its stump regenerates" is through the completeness of emunah. For emunah is the aspect of the power of growth and the power of sprouting, as is explained elsewhere. For regarding the wicked who deny, it is said: "They shall be like the grass of the rooftops, which withers before it is pulled out," etc. (Tehillim 129:6). But regarding the righteous who believe, it is said: "The righteous shall flourish like a palm tree; like a cedar in Lebanon he shall grow," etc. (Tehillim 92:13). But the essential aspect of "its stump regenerates" is through seven years, in which is the essential sifting of emunah in completeness. And therefore the cedar — which is the choicest tree, to which the tzadikim are compared, whose stump regenerates — does not return to the way it was until seven years, in which is the sifting of emunah in completeness, through which is the essential growth of the stump, that it should regenerate and return to the way it was, as above. And therefore, one who receives a field for fewer than seven years may not sow it with flax, and has no right to the beam of a sycamore — which are cedars. For in a place where greater sifting and tikun are needed, one needs seven years, in which is the sifting of emunah in completeness, as above. נְנַח נַחְמָא נַחְמָן מֵאומָן
Loading comments…