Segment 2
~ אות א ע"פ התורה חותם בתוך חותם בסי' כ"ב הנ"ל בה' נזקי ממון הלכה ד' ע"ש:
For when there is a denial, which is the blemish of truth, the beis din cannot illuminate truth except through the oath, which includes all the repairs of truth — which is the illumination of the three lines of truth within the fourfold speech, etc. And therefore, since the departed one did not merit to appoint a guardian himself and did not illuminate by himself the aspect of truth that he merited to clarify, according to his portion, in todah/halachah in the aspect of tom’chay Oraysa , as above, until the beis din was compelled to involve themselves in appointing a guardian — therefore he requires an oath. For when truth is not clarified in fullness and the beis din needs to clarify it, they cannot clarify it except through the oath, etc., as above.
Segment 3
וזה בחי' מצוות מעקה וההרחקת ההיזק מבית כו' כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו:
And this is the aspect of: “For I have known him, in order that he command his children and his household after him, and they shall keep the way of Hashem, to do tzedakah and justice” (Genesis 18:19) . For the essential bequest that a person must command his children and his household after him is that they should keep the way of Hashem, to do tzedakah and justice — tzedakah and justice precisely. That is, that they should give tzedakah to true talmidai chachamim who birth halachos , which are the judgments of the Torah. And this is the aspect of tzedakah and justice — that is, tzedakah to true talmidai chachamim , through whom the judicial halachos of the Torah are born and revealed — which is the essential repair of the money of this departed one who labored for it during his lifetime, whose entire repair is when the money comes to true talmidai chachamim from whom halachos are born, which are the aspect of todah/hoda’ah , the delight of the World to Come — and to this he must now enter, that he should have a portion in the delight of the World to Come, as above.
Segment 4
כי מבואר בהתו' הנ"ל שעזות דקדושה זוכין ע"י נעשה ונשמע שהוא בחי' תורה ותפלה נגלה ונסתר בחי' בראשית ברא וכו'. וצריך לילך מדרגא לדרגא כי צריכין להשתדל לעשות מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה וכו' ואז יש לו נשמע בחי' נסתר גבוה ממנו ואח"כ ילך לדרגא גבוה עוד יותר להשיג גם זה הנשמע והנסתר לעשות ממנו בחי' עשה בחי' נגלה ואז יהי' לו בחי' נשמע בחי' נסתר גבוה עוד יותר וכן ילך להלן יותר מדרגא לדרגא עד וכו' וכו' ע"ש כ"ז היטב ומבואר שם שכשעולין מדרגא לדרגא צריך שיהי' ירידה קודם העלי' כי הירידה תכלית העלי' וכו' ע"ש:
And this is: “Truth and the judgment of peace, judge in your gates” (Zechariah 8:16) . For the judges must judge truth in order to merit through this peace — that all should be included in one da’as , through which the achdus ha’pashut is revealed from within the pe’ulos mishtanos , etc., as above.
Segment 6
~ אות ב וזה כי תבנהבית חדש היינו כשמגיע לבחי' נעשה ונשמע גבוה יותר דהיינו שנתגלו לו חידושי תורה ומששיג הנסתר שבתורה זה בחי' שבונה לו בית חדש כי התורה שהיא החכמה האמתיית נקרא בית כ"ש בחכמה יבנה בית וע"כ היא מתחלת בבית דבראשית, גם בראשית הוא ראש בית כ"ש בתיקונים וע"כ כשמגיע לנעשה ונשמע גבוה יותר ומשיג הנסתר שבתורה זה בחי' שבונה בית חדש וזה ועשית מעקה לגגך כי הבית כלול מבית ועליה (ואפילו בית שאין בו עלי' יש בו קרקע הבית וגגו שהוא התקרה שלמעלה) וזהבחי' נגלה ונסתר שהם בחי' תורה ותפלה כי הנסתר בחי' תפלה הוא בחי' עליה שעומד על הבית כי הנסתר הוא בחי' גבוה ומרומם וכ"ש כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם שנאמר על דרכיו ית' הנסתרים מאתנו. וגוף הבית שעומד על הארץ זה בחי' הנגלה בחי' בעליל לארץ (תהלים י"ב) וכו' והעליה בחי' תפלה בחי' נסתר בחי' וכוין פתיחן לה בעליתה (דניאל ו'). וע"כ כשרצו החכמים להשיג הלכות הנעלמות מהם שהם בחי' נסתר אצלם עלו על העלי' לדורשן כמובא בדרז"ל בגמ' שהעלו לו ג' מאו תגרבי שמן וישב בעליה ודרשן כ"ש במשנה ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניא וכו'. וע"כ כתב אדומו"ר ז"ל בס' הא"ב שלדור בעלי' הוא טוב יותר לעבודת הבורא מלדו בבית תחתון, כי עיקר העבודה של כל אדם הוא לילך מדרגא לדרגא לפי בחינתו ולהשיג בכל פעם בחי' הנסתר ממנו בחי' תפלה שזה זוכין בעלי' יותר כי עלי' בחי' תפלה בחי' נסתר כנ"ל. וזה ועשית מעקה לגגך כי כשבונין בית חדש דהיינו שמגיעין למדריגה גבוה יותר שמשיגין בחי' נעשה ונשמע וכו' הגבוה יותר שזה ובחי' בית ועלי' אזי צריכין ליזהר ביותר לעשות מעקה לגגו ועלייתו שהוא תיק וגד ומחיצה שלא יפול משם. כי זה ידוע שהבע"ד מתגרה מאד באדם העולה מדרגא לדרגא ע"כ צריך ליזהר מאד בנפשו לעשות מעקה לגגו ועלייתו לעשות לו מחיצה וגדרשלא יפול ח"ו. וזהו ולא תשים דמים בביתך ודרז"ל שלא ישים סולם רעוע בתוך ביתו ולא יגדל כלב רע בתוך ביתו. כי ע"י נעשה ונשמע וכו' זוכין לעזות דקדושה שהוא בחיק קולות בחי' הן יתן בקולו קול עוז וזהו שלא ישים סולם רעוע בתוך ביתו שלא יפגום בהעזות דקדושה כי העזות דקדושה הוא בחי' סולם כי א"א להתקרב אל הקדושה ולעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י עזות כ"ש שם ע"פ נהלת בעזך אל נוה קדשך. כי באמת הא בהא תליא היינו ע"י השגת נעשה ונשמע שהוא כלל התורה זוכין לעזות, וכן להיפך ע"י עזות זוכין לעלות למדריגה גבוה יותר להשיג הנעשה ונשמע הגבוה יותר כי הם תלויים זה בזה וכמבואר מזה במ"א ע"ש (בסי' קמ"ז ובסי' רע"א לקוטי א') שאין יודעין מהיכן ההתחלה. ע"כ צריכין ליזהר מאד שלא להחליש לב אחד מישראל מכ"ש שלא לביישו וזה עיקר איסור החמור של המלבין פני חבירו ברבין אין לו חלק לעוה"ב כי ע"י שמביישו מחליש דעתו ויכול ליפול ממעט עבודתו ויהדותו שתלויה בעזות דקדושה. כי עיקר היהדות תלוי' בהתחזקות שהוא בחי' עזות דקדושה שכל מי שמחזק א"ע בכל פעם אפלו כחוט השערה כמו כן הוא נכנס בגבול הקדושה בבחי' נהלת בעזך אל נוה קדשך ומתקרב יותר אל התורה והתפלה ולצדיקי אמת, וכל מה שזוכה לתורה ותפלה יותר כמו כן זוכה לעזות דקדושה יותר וכן חוזר חלילה עד שיכול לבא למדריגות גבוהות מאד לבחי' נעשה ונשמע הגבוה ביותר אם יזכה לחזק ולאמץ א"ע תמיד בכל עת ולהיות עז כנמר בכל הבחינות הן שיהי' לו עזות דקדושה כנגד גופו המגושם שהוא עז פנים ביותר בעניני התאוות והן שיהיה לו עזות דקדושה כנגד כל מיני עזי פנים שבדור שהם כלל כל המונעים והמסיתים והמפתים והמטעים מדרך האמת לאמתו. ולהיפך להיפך ח"ו שע"י חלישות הדעת כל שהוא יכול ליפול בדעתו ועל ידי זה יתרחק מהתורה ותפלה וכמ וכן נחלש דעתו יותר ח"ו ח"ו וכן חוזר חלילה חלילה עד שהרבה נפלו לגמרי על ידי זה דייקא. ועל זה אמרו רז"ל בכל יום יצרו של אדם מתךגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו הי' נופל בידו וכו' כי עיקר התגברותו הוא להחליש לב האדם בתחבולותיו כנ"ל ואלמלא הקב"ה עוזר בכל יום לחזק לבינו בכמה מיני התחזקות שחזקו אותנו צדיקי האמת בתורתם ושיחתם הנפלאות והנוראות והעמוקות מאד היה מה שהיה ח"ו. ע"כ עיקר בחי' הסולם לעלות מדרגא לדרגא הוא בחי' עזות דקדושה כנ"ל, גם סולם בגימ' קו"ל כמובא שהוא עיקר בחי' עזות דקדושה בחי' הן יתן בקולו קול עוז וזהו בחי' הסולם שראה יעקב אבינו במקום הביהמ"ק כ"ש והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. כי יעקב בחי' קול כ"ש הקול קול יעקב וזהו הן "יתן "בקולו "קול "עוז ר"ת יעקב ע"כ הוא דייקא ראה הסולם מוצב ארצה שדרך בו עולין מדרגא לדרגא מארץ לשמים מנגלה לנסתר וכל זה ראה במקום הביהמ"ק שעומד על האבן שתיה. כי הביהמ"ק כלול מתורה ותפלה כ"ש כי מציון תצא תורה וכש"ש כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת ועלית אל המקום כו' ושם מקום התפלה כ"ש כי ביתי בית תפלה. וע"כ הי' כמה מדריגות ומעלות בכל העזרות וההיכל כי שם עיקר העליות מדרגא לדרגא ומשם עיקרקדושת ירושלים כי עיקר קדושת ירושלים הוא מחמת ששם עומד הביהמ"ק כ"ש ירושלים הבנוי' וכו' ששם עלו שבטים וכו'. היינו ירושלים הבנוי' מבתי בני ישראל כי היא עיר הקדושה מכל עיר ישראל וכל העיירות והבתים של ישראל מקבלים קדושתם מעיר מלכותינו וקדושתינו שהיא ירושלים שהוא בחי' אמונה בחי' עיר הצדק קרי' נאמנה (ישעי' א'). שעיקר בנינה ע"י עזות דקדושה כ"ש שם בהתו' הנ"ל ע"פ ולירושלים מבשר אתן ע"ש. וע"כ כל קדושתה מהביהמ"ק שכלול מתורה ותפלה נעשה ונשמע שמשם עיקר עזות דקודשה. וזה בחי' עיר עז לנו (שיעי' כ"ו) הנאמר על ירושלים כי עיקר בנינה ע"י עזות דקדושה וע"כ שם במקום הביהמ"ק ראה הסולם מוצב ארצה שהוא בחי' עזות בחי' קולות דקדושה שדרך שם עולין מדרגא לדרגא מארץ לשמים:
And therefore our Sages of blessed memory said: “Whoever judges a true judgment to its truth becomes a partner with the Holy One, blessed be He, in the act of creation” (Shabbos 10a) — as it is written: “And it was evening and it was morning, one day” (Genesis 1:5) , etc. For it is written “one day” and not “the first day” — to teach that the Holy One, blessed be He, was alone in His world. That is, to teach that all the divergences in creation, which are the aspect of “and it was evening and it was morning” — which includes all the divergences in the world, for the divergence between day and night, between light and darkness, is the greatest of all divergences (and as we say in the blessing of Krias Shema : “and with understanding He changes the times”), and in this are included all the many divergences of each and every day, without end — and everything was created and continues to exist in order that the achdus ha’pashut should be revealed precisely from within the abundance of pe’ulos mishtanos , as above.
Segment 8
~ אות ג וזה בחי' האזהרה שלא ישים סולם רעוע בתוך ביתו שלא יפגום בהעזות דקדושה שלא יהי' חלוש ועצל (שקורין שלימזלניק) ולא יהי' קולו בבחי'קול ענות חלושה ח"ו רק יהי' עז וחזק בכל עת ויהי' קול עז וחזק בבחי' הן יתן בקולו קול עוז וכנ"ל. וזהו ולא יגדל כלב רע בתוך ביתו. כי אע"פ שצריכין שיהי' לו עזות דקדושה וא"א להתקרב אל הקדושה כ"א ע"י עזו תכנ"ל אעפ"כ צריכין ליזהר מאד מעזות דס"א שהוא בחי' כלב רע בחי' והכלבים עזי נפש (ישעי' נ"ו) וע"כ נקרא כלב רעשהוא עזות הרע לגמרי. כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם כי הצדיקים עובדים ה' עם כל הדברים שבעולם בבחי' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר כי כל הדברים הרעי םוכל התאוות מהפכין אל הקדושה וע"כ בענין העזות לפעמים צריכן הצדקיים להשתמש עם עזות ממש להיות עז פנים ממש כנגד המתנגדים והחולקים, וזה בח'י שמהפכין בחי' והכלבים עזי נפש דהיינו בחי' עזות פנים מהפכין אותו אל הקדושה כיד שלא ימנעוהו המונעים שעיקר התקופות שלהם הוא ע"י עזות כנ"ל. אבל צריכין ליזהר שלא יגדל כלב רע בתוך ביתו שהוא בחי' עוז תהרע לגמרי שהוא מי שהוא עז פנים ממש ח"ו שאינו מתכווין בשביל עבוד תה' כלל אדרבא הוא מעיז פנים כנגד יראי ה' באמת. נמצא שאזהרת שלא ישים סולם רעוע ולא יגדל כלב רע הם שייכים זה לזה בקשר נפלא כי הם דבר והיפוכו, דהיינו שיהי' לו עזות דקדושה שהוא בחי' סולם עז וחזק היפך סול רעוע, אך יהי' נזהר מעזות דס"א שהוא בחי' כלב רע כנ"ל. וזהו ולא תשים דמים בביתך שעל זה נאמרו דרשות אלו כי ע"י פגם העזות ח"ו עיז"ז אין יכולין להתקרב לצדיקי אמת שממשיכין האמונה הקדושה בעולם ועאז נפגמין ח"ו שני החותמות הנ"ל ונעשין בבחי' דמים בחי' דם נדות שהוא היפך החותם כ"ש שם. וע"כ הזהירההתורה ולא תשים דמים בביתך שלא ישים סולם רעוע ולא יגדל כלב רע שלא יפגום בהחותמות שלא יהיו נעשין מהם דמים ח"ו כנ"ל. וזהו כי יפול הנופל ממנו וקראו נול ע"ש שראוי ליפול כשדרז"ל, היינו שצריכין ליזהר להתחזק מאד מאד בעבודתו כי צריך לעלות בכל עת מדרגא לדרגא. ואז בהכרח שיהיה לו ירידה קודם העלי' שהוא בחי' נפילה. אבל הוא לצורך העלי' וע"כ צריך לעשות מעקה וסולם חזק וכו' שלא תהי' נפילה וירידה ממש ח"ו רק תהי' הירידה לצורך העלי' בבחי' כי יפול לא יוטל וכו' רק הנפילה לטובה בבחי' ירידה תכלית העלי'. כי כל מה שעובר על האדם כל ימי חייו אם יזכה להתחזק ולהתאמץ בכל עת יהי' איך שיהי' יתהפך סוף כל סוף כל הירידות והנפילות לבחי' עליות גדולות בבחי' ירידה תכלית העלי' עד שיתקיים ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו כ"ש שם ע"ש אכי"ר:
And this is: “And it was evening and it was morning” — which are the totality of all divergences — “one day” — in the aspect of Him being alone in His world. That is, to reveal His unity, may He be blessed — that the lone Primordial One created everything, and all the pe’ulos mishtanos are drawn from His unity, may He be blessed. And therefore the judge who judges a true judgment to its truth merits this — that he becomes a partner with the Holy One, blessed be He, in the act of creation, as it is written: “And it was evening,” etc. — “one day.” For through truth, the achdus ha’pashut is revealed from within the pe’ulos mishtanos — which is the aspect of “and it was evening and it was morning — one day,” as above.
Segment 10
~ אות ד והזה כי תבנה בי תחדש ס"ת שתי" כי כל בתי בני ישראל מקבלים קדושתם מהבימה"ק שעומד על האבן שתיה שממנו הושתת העולם ומשם נמשכין יסודותם וקיומם וחיזוקם של כל הבתים. וכמובא בדבריו ז"ל בשיחות הר"נ שיסוד הבית כפי העליות והיירדות של האבן שתי' ע"ש, ושם מקום הביהמ"ק שדשם כל העליות של כל אדם שבעולם שהכל הוא בבחי' בנין בית חדש בחי' בית ועלי' וכו' כנ"ל שזהו בחי' נגלה ונסתר בחי' עזות שזהו בחי' הסולם שראה יעקב במקום ההוא דהיינו במקום האבן שתיה וכנ"ל. וע"כ כי תבנה בית חדש ס"ת שתיה וכנ"ל:
The sum of the matter is that a person must accustom himself to give thanks and praise to Hashem, may He be blessed, always, in all that passes over him, as it is written: “In Hashem I praise a word; in G–d I praise a word” (Tehillim 56:11) — both in His goodness and in His severity, G–d forbid, as our Sages of blessed memory said. And this is a good and wondrous counsel — that even when a person has become as distant from Hashem, may He be blessed, as he has become, and also in the affairs of this world he is greatly pressed in livelihood and children, etc. (as is common among the majority of the world, as explained elsewhere) — he must precisely then seek and find an expansion within the straits of the trouble, and also remind himself of all the good things and wonders that Hashem, may He be blessed, has already done with him. And the main thing: that He did not make me a gentile and separated us from those who go astray, etc.
Segment 12
~ אות ה ע"פ הנ"ל נבוא לבאר מאמר הפליאה המובא בס' מאמר מרדכי פ' ויקרא וז, לויקרא אל משה וגו' ואיתא בס' הפליאה הה"ד שמע ישראל וגו' בשעה שאמר הק"ב גדילים תעשה לך אמר משה רבש"ע למה מעט את הירח אמר הקב"ה והלא הרביתי לה כוכבים אמר והלא כתבת לא תלבש שעטנ"ז ולא נתקררה דעתו עד שאמר בשכמל"ו ע"כ: והוא פליאה נשגבה:
And to remind himself that nothing will remain of him or of any person at all except what he seized in this world of some good from the holiness of Israel — and only this is his portion from all his toil. And therefore each person, even the worst of the worst, must rejoice in this greatly, and his mouth should be filled with His praise, etc. all day long — to give thanks and praise and laud, etc. the Fashioner of creation, Who did not make us, etc. — Who did not set our portion like theirs, etc. And once he is accustomed to this, he will certainly seize, every day, to learn some halachos of the Torah, which are His knowledge, may He be blessed — through which one comes to know Him, may He be blessed, and is included in Him, may He be blessed. And through this itself, one will emerge from all the troubles, as above. And through this, the achdus ha’pashut will be revealed from within the pe’ulos mishtanos , etc. — and through this comes the essential nullification of the trouble, etc. — and so it cycles around for the good, until in the end of all ends, he will certainly merit his good ultimate purpose, which is the delight of the World to Come — which is to give thanks and praise to Him, may He be blessed, forever and to all eternity.
Segment 13
אך זה כל לגדול שכל הבריאה לא היהת אלא בגין דישתמודעין לי' כדי לדעת ולהכיר אותו וא"א לדעת אותו יתב' כ"א ע"י כמה צמצומים שהם בחי' לבושין כידוע. א ךבתחילה קודם החטא והקיטרוג הי' מתלבש האור בבחי' לבושין דקים וזכים ומצוחצחים מאד בבחי' כתנות אור כמובא. אך אחר החטא הי' בהכרח להעלים ולמעט האור בכמה העלמות והסתרות בבחי' כתנות עור ונמשכו ונעשו כמה מסכים המבדילים שהם בחי' חשך ענן וערפל המסתירים את האור. והכל בשביל התיקון כי עתהאי אפשר לקבל האור כי אם על ידי זה דהיינו ע"י הצדיקים שעוברין בכל המדריגות התחתונות ומשברין בכחם הגדול כל מניי מסכים ומהפכין חשך לאור עד שזוכין בכל פעם לאור הגנוז מדרגא לדרגא וכל זה הוא בחי' מ"ש בהתורההנ"ל בענין שני הכתרים שנעשו מנעשהונשמע שהם נגלה ונסתר תורה ותפלה שצריכין בכל פעם לילך מדרגא לדרגא להשיג הנשמע והנסתר הגבוה יותר, וצריכין בכל פעם שהיי' ירידה קודם העלי' ואז בוודאי העאדם בסכנה גדולה ויש עליו מלחמה גדולה וצריך להתחזק הרבההרבה עד שיבטל המסך המבדיל והחשך שהיא בחי' הירידה שקודם העלי' עד שיתהפך הירידה לעליה וזה עבודת הצדקיים כל ימי חייהם. כי על כל אדם שבעולם עובר כל זה כי אפילו מי שהוא במדרגה פחותה מאד מאד ואפילו אם עבר מה שעבר וגם עתה הוא כמ ושהוא אעפ"כ בכל עת שמתעורר באיזה תנועה קלה להתקרב לאיזה דבר שבקדושה, אזי לפי בחינתו יש לו תיכף עליות וירידות הרבה כפי התעוררותו להתקרב להש"י. כי אפילו מי שהוא בתוך הארץ ממש אפילו בשאול תחתיות ומתחתיו ח"ו גם משם כשמתעוררים לעלות משם גם שם יש בוודאי כמה וכמה מדריגות בלי שיעור. כמו למשל שרואין בגשמיות כשרוצין לעלות מבית לעליה יש מדריגות רבות וכן מעליה לעליה מכ"ש אם ישער בדעת וכמה מדריגות יש מארץ לשמים ואפי' כשמגיע לבחי' שמים עדיין יש בחי' עליה מכ"ש משמים למעלה ולמעלה למעלה. וכמו שיש מדריגות הרבה מארץ לשמים ולמעלה יותר כמו כן בתוך גוף עובי הארת בוודאי יש שם ג,כ כמה וכמה מדריגות אם ישער בדעתו מרתיפות ובורות ומחילות בעמקי הארץ הרבה בוודאי אם רוצה לעלות משם מעמקי הבורות והמחילות בהכרח שילך מדרגא לדרגא. וזה נמשע מפיו הק' בפירוש אצל התורהאחוי לן מנא (בסי' כ"ה) שמדבר שם מעליות מדרגא לדרגא שמתגברת ומשתטחת הסט"א והקליפות וכו' בכל פעם ואמר אז בפירוש שגם מי שהוא בתוך הארץ ממש כשנתעורר לעלות משם בהכרח שילך מדרגא לדרגא ואזי משתטחין כנגדו בכל פעם ע"כ יש להעאדם מלחמות גדולות ומניעות רבות בכ"פ שרוצה לגשת לאיזה עבודה. וגם כי לפעמים מעוצם המלחמה הוא נכשל ואינו עומד בנסיון ח"ו וצריך להתחיל מחדש. על כן צריכין התחזקות גדול ועצום מאד בכמה פעמים בכל יום ובכל עת לרחם על עצמו ולחשוב על תכליתו וסופו בכל פעם כי סוף כל סוף מה יהיה ממנו ואיך שיהיה איך שיהיה הוא מחוייב ומשועבד ללחום מלחמת ה' בכל מה ששיוכל כי היגיעה בעצמה מה שמתייגע וחותר לצאת ולעלות מפחיתות מדריגתו זה גם כן יקר מאד מאד בעיני השם יתברך ואם יתייגע ויחתור ויצפה ויתפלל בכל יום להשי"ת שיוציאהו ממקומחות אלו שנפל בהם בוודאי יהי אחריתו לטובה כי סוף כל סוף יתהפל הכל לטובה כאשר שמעתי והבנתי מפיו הק' בכמה וכמה לשונות ובכמה רמזים שונים:
And the essential thing for all of this is love of friends and peace — that one should have great love and peace with all Israel, and especially with those who walk in this path. And he should be among the tom’chay Oraysa , both with his money and with his body — that he should support with all his strength the talmidai chachamim who engage in this path, who birth halachos . And through this, he will merit to beget worthy children who engage in Torah, etc., etc. — as was explained above: todah/halachah and tom’chay Oraysa and the births of children are all one aspect and depend upon each other. And one must begin from every single good point among them, until he merits what he merits. Fortunate is he!
Segment 15
~ אות ו והנה חטא אדה"ר וקיטרוג הירח הם בחי' אחת כמובן בספרים. וקודם הקטרוג שהוא בחי' קודם החטא הי' בחי' שני המאורות גדולים כי היו שניהם שוין כי שני המאורות נמשכין משני הכתרים הנ" לשהם בחי' בראשית ברא וכו' ובתחלה היו שניהם גדולים כי היו שניהם מאירין בזה העולם בשוה כי היו יכולים להשיג גם את הנסתר. עד שקטרגה הירח ואמרה א"א לב' מלכים להתשמ בכת אחד ועיקר הקטרוג שלה הי' בבחי' קטרוג המלאכים שאמר ומה אנוש כי תזכרנו וכו' כי עתיד למחטי קמך ולארגזה קמך וכו'. היינו שהלבנה קטרגה מאחר שהאדם עתיד לחטוא איך אפשר שיאיר אור הנסתר בעולם שמשם אור החמה, והשיב לה השי"ת לכי מעטי א"ע היינו כי מאחר שעוררת הקטרוג של חטאי הדורות בהכרח שאתה דייקא תמעט את עצמך כי עיקר הפגם מגיע בבחי' הלבנה בבחי' הנלגה דהיינו שבעוונותינו נתעלם הכל מאתנו ואזי ממילא אין משיגין הנסתר ממש. וע,כ בבחי' הנסתר שהוא בחי' החמה אין מגיע הפגם כ"כ מאחר שגם בל"ז היה נסתר אדרבא מגודל הסתרתו יכולין לקבל מאורו וכמובן במ"א שבעת הפגם ינוקים דייקא מבחי' הנעלמת ונסתרת מאד כי לשם אין מגיע הפגם כ"כ. אבל עיקר הפגם הוא בבחי' הנגלה שהוא בחי' הלבנה שנעלם ונחשך אורה מאד עד שכל הנגלות קשים לנו להבין ולהשיג וכל הנגלה נחשב נסתר מאתונ וא"א להשיגו כ"א ע"י יגיעות וטרחות רבות ועצומות שזה כלל עבודת ישראל שע"י עבודתם הם ממלאים בכל פעם פגימת הלבנה ונתגלה להם האור שהיה נעלם מהם ואח"כ עולים מדרגא לדרגא ומדרגא לדרגא עד שזוכים הצדיקים למה שזוכים וכו' וכו'. וכל זה הוא ענין ב' העדיים המבוארין בהתורה הנ"ל כי בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ס' רבוא מה"ש והכתירו את ישראל בשני כתרים וכשחטאו נלקחו מהם ועתיד הקב"ה להחזירן לנו כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן והיו כמו אדה,ר קודם החטא כשרז"ל ע"פ חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות חירות ממ"ה ומשיעבוד מלכיות, ואז היו שני העדיים שהם שני הכתרים בבחי' שני המאורות הגדולים כמ ושהיו קודם המיעוט כי אז קיימא סיהרא באשלמותא. אבל כשחטאו נלקחו מהם כי חזר הדבר לקלקולו כמ ושנעשה אחר חטא אדה"ר שהוא בחי' אחר הקטרוג ואז נעלמו ונסתרו מאתנו כל האורות. ועיקר הפגם מגיע ביותר בבחי' הכתר התחתון שהוא כתר הנעשה שהו אבחי' נגלה דהיינו שנתסר ונעלם ממנו הכל אפילו בחי' הנלגה וגם הנגלה בחי' נעשה נסתר מאתונבבחי' נשמע ועתה הכל אצלינו בבחי' נשמע בחי' נסתר. וע"כ אנו צריכין בכ"פ להתייגע ולחתור בכמה יגיעות ולבטל עצמינו ולדבק עצמינו להש"י עד שנזכה להשיג זאת הבחי' שהיא נתסרת מאתנו שהיא עתה אצלינו בבחי' נשמע וכ"ש בהתורה הנ"ל כי שמיעה בלבא תליא שהיא בחי' דביקות וביטול אל הא"ס ע"י יגיעה גדולה בבחי' ביטול ממש אל הא"ס ע"י ריבוי תפילות ותחנונים שכ"ז הוא בחי' נשמע כנ"ל ועי"ז עושין מהנשמע נעשה דהיינו מה שהיה נסתר אצלינו לפי בחינתנו עושין ממנו נגלה בחי' נעשה וכן עולין אח"כ מדרגא לדרגא וכו' וכו' כנ"ל. כי עכשיו יש הפסק גדול ומסך המבדיל הרבה בין דרגא לדרגא שהוא החשך שנתהוה ממיעוט הלבנה וע"כ צריכין שיהי' ירידה קודם העלי' ולהתייגע הרבה עד שישבר הקליפה והחשך שבבחי' ירידה ולהפוך הירידה לעליה:
And this is the aspect of what our Sages of blessed memory said: “What is meant by the verse: ‘Who is the wise man who will understand this, and to whom the mouth of Hashem has spoken that he may declare it — on what account has the land been destroyed, parched like a desert, with none passing through?’ (Jeremiah 9:11) . ‘And Hashem said: Because they forsook My Torah,’ etc. — ‘and did not heed My voice and did not walk in it’ ” (Jeremiah 9:12) . And they explained there: “that they did not bless over the Torah first” (Nedarim 81a) .
Segment 16
וזה שאיתא במדרש ע"פ שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן משל למלך שקידש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת אמר לה המלך אבדת אחת שמרי את השניה, כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע אבדו את נעשה שעשו את העגל אמר להן משה אבדתן נעשה שמרו נשמע הוי שמע ישראל עכ"ל, היינו כי בחטא העגל אבדו הנעשה שא"א לנו עתה לעשות שום דבר כ"א ע"י בחי' נשמע שהוא בחי' יגיעות וטרחות בחי' ביטול ודביקות אל הא"ס היינו שהכל נסתר מאתנו ואין יכולין לעשות ולגלות שום דבר כ"א ע"י יגיעות רבות ולהתפלל ולהתחנן הרבה להש"י עד שנבטל עצמינו בבחי' ביטול אל הא"ס ואז עושין מהנשמע נעשה ונתגלה לנו מה שהי' נסתר מאתנו וכן מדרגא לדרגא. ומי שהולך בדרך זה ומתייגע עצמו בכל פעם כראוי אזי אשרי לו ואזי אצלו מעוט הירח הוא לטובה גדול בבחי' ירידה תכלית העליה כי דייקא עי"ז זוכה למה שזוכה אשרי לו כי לפום צערא אגרא. ובוודאי כל מה שהאדם מוכרח להתייגע יותר ויותר מחמת מיעוט האור והחשכות בוודאי הוא זוכה אח"כ לשכר כפול ומכופל לקבל אור גדול ונפלא יותר ויותר. וזה בחי' כל מעשי המשכן וכליו שנצטוו אחר חטא העגל כשנתרצה הקב"ה לישראל ביוה"כ, ולמחרתו נצטוו על מעשה המשכן כי אחר החטא א"א לקבל האור כ"א ע"י כמה וכמה כלים רבים שהם בחי' כל מעשה המשכן וכליו כי עתה א"א לקבל האור כ"א על ידם וביגיעה גדולה ע"י תפלות הרבה שהם בחי' נשמע כי הכל בבחי' נשמע אצלינו. כי צריכין לשמוע ולשום לב הרבה לכל דבר שרוצין להשיג ואח"כ משיגין מה שמיגין וגם כשמשיגין ומקבלין איזה אור צריך לירד דרך כמה השתלשלות ולבושים הרבה שישתלשל וירד מנשמע לנעשה ומנשמע לנעשה דר ךכמה מדרגות עד שיגיע אליו לפי בחינתו כי מחמת החטא א"א לקבל האור כ"א דרך כמה לבושין והשתלשלות שכ" הוא בחי' מעשה המשכן וכליו וכנ"ל:
And the matter is astonishing, as all the commentators were astonished by it. And especially that which they said there: “This matter was asked of the Sages and the Prophets and they could not explain it, until the Holy One, blessed be He, Himself explained it” — and it is wondrous. What is this great commotion — who does not know all this, that the destruction of the Bais HaMikdash was because they transgressed the Torah? Is not the entire Torah full of this? For Moshe Rabbeinu, peace be upon him, himself already warned them: “If you walk in My statutes,” etc. — “and if you do not listen,” etc. (Leviticus 26) . And similarly, in innumerable other places, he told them that if they transgress the Torah they would be lost from the land, etc. And similarly, all the Prophets warned them about this. And what is this — that now they asked everyone “on what account was the land destroyed,” and they could not explain it, until Hashem, may He be blessed, Himself explained it: “Because they forsook My Torah,” etc.?
Segment 18
~ אות ז וזה בחי' ויקרא אל משה הה"ד שמע ישראל כוו' כי זה המקרא נאמר אחר גמר הקמת המשכן המבואר בכל הסדרים הקודמים בס' שמות עד שמסיים ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול וכו' ואח"כ מתיל ויקרא אל משה וידבר ה' אליו. ויקרא הוא לשון סתום ונעלם כי לא נאמר כלל מי קרא אותו כי מרמז על ההוא טמיר ונעלם שהוא למעלה מכל השמות שמשם קרא אותו ואח"כ וידבר ה' אליו כי אח"כ נתלבש בבחי' שמותיו הק' ודיבר עמו וזה בחי' אלף זעירא דויקרא שמרמז על אלף אורות שנעלמו ממנו ע"י חטא העגל שמחזירים לו בכל שבת שזהו בחי' ישמח משה וכו' כמובא היינו כי אחר החטא נעלמו ממנו כמה אורות ע"כ א"א לקבל האור כ"א דרך כמה בחי' שזהו בחי' ויקרא אל משה ואח"כ וידבר ה' אליו כי צריך להקדים הקריאה להדיבור כשרז"ל לכל דברות וכו' כי א"א לקבל האור בפעם אחד רק צריך להקדים הקריאה ולהלביש ולמעט האור עד שיקבל הדיבור וכנ"ל. וזהו הה"ד שמע ישראל וגו' היינו כי כשרצה משה לגלות לישראל יחודו ואחדותו ית' התחיל מקודם בתיבות שמע ישראל ואח"כ אמר ה' אלקינו ה' אחד ולא אמר תיכף ה' אלקינו וכו' בזה הורה שא"א להכלל באחדותו יתב' כ"א ע"י בחי' שמיעה בחי' שמע ישראל דהיינו שצריכין לשמוע ולדבק עצמו היטב אליו יתב' ולבטל עצמו לגמרי ואז יכול להמשיך על עצמו אחדותו ויחודו יתב' וזהו שמע ישראל שמע דייקא בחי' דביקות וביטול אל הא"ס ועי"ז יהיה נמשך עליך אמונת אחדותו יתב' בחי' א' אלקינו ה' אחד (וכן מובן בכוונות ק"ש שע"י שמע ישראל נעשה יחוד עליון מאד ואח"כ נמשך עי"ז התגלות יחודו יתב' בחי' ה' אלקינו ה' אחד ע"ש היטב והבן מאד). ועתה מובן ומקושר היטב דברי הפליאה הנ"ל שמקשר פסוק שמע ישראל לפסוק ויקרא אל משה כי הם בחי' אחת ממש כי ויקרא אל משה ואח"כ וידבר ה' אליו שזהו מחמת שצריכין לקבל האור דרך כמה מדריגות והתלבשות מנשמע לנעשה וזהו בעצמו בחי' שמע ישראל וכו' שצריכין מקודם לשמוע ולהכין עצמינו היטב ולבטל ולדבק עצמינו אל אור הא"ס ועי"ז נמשך עלינו אמונת אחדותו יתב' בשלימות כנ"ל. וזהו בשעה שאמר הקב,ה גדילים תעשה לך אמר משה רבש"ע למה מעט את הירח וכו' היינו כי מצוות ציצית הם בחי' התלבשות האור כדי שנוכל לקבלו בבחי' הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה וכו' שזהו בחי' חלוקא דרבנן, וזהו ששאל משה מאחר שאתה נותן לנו מצוות ציצית שע"י לבושין קדושים אלו אנו יכולים לקבל האור א"כ למה מעטת את הירח והחשכת אורה מחמת קיטרוג וחטאי הדוורת הלא יש תיקון ע"י התלבשות האור בבחי' ציצית. השיב הקב"ה והלא הרביתי לה כוכבים שהם הצדיקים שהם בחי' ומצדיקי הרבים ככוכבים שהם מצדיקיםאת הרבים ומחזירים כל העולם למוטב ומהפכים עוונות לזכיות והם באמת ממלאים פגימת הלבנה ומשלימין אותה. היינו כי זהו בעצמו התיקון של ציצית שהוא הלבשת האור אבל א"א לקבל הואר דרך הלבושין כ"א ע"י שהיה תחלה מיעוט האור והחשכתו שמשם נמשכין כל הירידות ע"י המסכים המבדילים ועי"ז הוא מעלת הצדיקים העומדים בנסיון ומשברים ומבטלין החשכים והמסכים המבדילין, ומהפכין החשך לאור הירידה לעליה ע"כ בהכרח שיהיה מיעוט האור כי א"א לקבל אור הציצית שהוא התחלת קדושת ישראל כי בכל בקר העבודה הראשונה היא מצוות ציצית וכן התינוק תחילת חינוכו הוא במצוות ציצית הקדושים כי ציצית הוא בחי' התלבשות האור העליון עד שכ"א יוכל לקבלו לפי בחינתו. אבל זה הואר אין נמשך כ"א ע"י הצדיקים בחי' כוכבים בחי' ומצדיקי הרבים ככוכבים ודייקא ע"י שהיה מיעוט האור שעי"ז עיקר מעלתם וכנ"ל. ואז שאל משה והלא כתבת לא תלבש שעטנז היינ אמת שהצדיקים ממשיכים חלוקא דרבנן ומלבישין האור בכמה דרכים בלבושים נפלאים ונוראים בבחי' ציצית עד שהכל יכולין לקבלו עד שהיה כל העולם כולו חוזרין למוטב. אך בעוה"ר יש שעטנז דהיינו העזי פנים שבדור שהם מתלבשין בטלית שאינו שלהם ונדמה כאלו הם מעוטפים בטלית של מצוה, בחלוקא דרבנן, אבל באמת לבושיהם בחי' שעטנז שהוא מעורב מצמר ופשתן, צמר בחי' רחמים בחי' ת"ד בחי' ושער ראשיה כעמר נקא בחי' אם יהיו חטאיכם כשנים וכו' ואם וכו' כצמר יהיו בחי' התהפכות עוונות לזכיות שזהו בחי' לבושי הצדיק האמת. אבל מעורב בו פשתן שהוא בחי'קין שהביא מהפסולת שראה חוב לכל אחד היינו שלבושיהם מעורבים בבחי' שעטנז שמראים עצמם כאלו מזכים את הרבים אבל באמת מהם כל המניעות ומוצאים פסולת וחוב בכל הכשרים באמת והן הן העזי פנים שבדור הרוצים לרחק מדרך האמת לאמתו וזהו בחי' שעטנז שהוא אותיות שט"ן ע"ז כמובא היינו עזות דסט"א שמשם עיקר התגברות השטן שהם עומדים כנגד הכשרים למונעם מדרך האמת ומלהתקרב לצדיקי אמת. ולא נתקררה דעתו עד שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שמרמז שסוף כל סוף יגמור הש"י את שלו כי אתה מרום לעולם ה' ולעולם ידך על העליונה כי מלכותו בכל משלה כי אע"פ שעזו תהוא מלכותא בלא תגא וכל הרוצה ליטול את השם נוטל עכשיו בעוה"ר. אעפ"כ הוא בלא תגא בלא כתר מלכות ואע"פ שמתגבר לפי שעה סוף כל סוף יתבטל מלכותם וממשלתם של השקרנים והעזי פנים וישכח שמם וסכרם כ"ש ואנשי השם כלא היו. אבל מלכותו נצח ומלכותו בכל משלה וכל הצדיקים והכשרים הנלוים אליהם שמלכותם וממשלתם נמשך משני הכתרים הנ"ל בוודאי יתגברו עליהם וכולם יהיו מוכחרין לשוב אליהם שכ"ז הוא בחי' בשכמל"ו שמורה שמלכותו מבורך תמיד לעולם ועד כיהוא יתב' יגמור את שלו כרצונו. וזה בחי' ציקי קדירה שארז"ל שמרמז בשכמל"ו היינו בחי' קדושות הנפולות שכולם יתעלו ע"י הצדיקי אמת שמהפכין כל הירידות לעליות וכנ"ל:
But the essential matter is that Hashem, may He be blessed, asked the Sages and the Prophets to understand this well and to declare on what account the land was destroyed — in a manner that good would come to us from it, that we would understand through this good counsel for how to begin to repair the corruptions that caused the destruction of the Bais HaMikdash. And this is the essential severity and depth of the question that Hashem, may He be blessed, asked the Sages and the Prophets, and they could not explain it. For what was, was — and what difference does it make if it was destroyed on account of whatever it was destroyed on account of? It is already destroyed! But the essential thrust of what Hashem, may He be blessed, sought to ask the Sages and the Prophets — that they should understand this and declare on what account the land was destroyed — is that they should explain the matter well, in a manner that we would understand from it counsel for how to emerge from the corruptions that caused the destruction of the Bais HaMikdash. And therefore they could not explain it, for this is very, very deep — “deep, deep — who can find it?” (Ecclesiastes 7:24) .
Segment 20
~ אות ח וע"כ אומרים בשכמל"ו בחשאי כדי שלא יתגרו בנו החיצונים כמובא היינו כנ"ל כי ע"י בשכמל"ו מעלין כל הקדושות הנפולות המונחים במדריגות התחתונות ע"כ אנו מתייראין שמא יתגרו בנו. כי בתחילה אומרים שמע ישראל בקול רם שהוא בחי' נשמע כנ"ל שעי"ז זוכין לעזות שהוא בחי' קולות ועי"ז באים לאמונה כש,ש שם שזהו בחי' ה' אלקינו ה' אחד שהוא עיקר האמונה הק' וכנ"ל. אבל אח"כ אנו רוצין להמשיך את הנשמע לתוך בחי' נעשה שזהו בחי' פ' ואהבת והיה אם שמוע ששם מדבר מעשיית המצוות, אבל כשעולין מדרגא לדרגא דהיינו כשעושין מהנשמע נעשה צריך שיהיה ירידה קודם העליה והוא בשביל להעלות כל הקדושות הנפולות וזה בחי' בשכמל"ו שאומרים בין שמע לואהבת כדי לברר ולהעלות כל הקודושת הנפולות שהם בחי' ציקי קדירה להעלות כולם בבחי' ירידה תכלית העליה וע"כ אומרים בחשאי כדי שלא יתגרו בנו כנ"ל:
Until the Holy One, blessed be He, Himself explained it: “Because they forsook My Torah, and did not heed My voice, and did not walk in it.” That is, even though they had already transgressed very severe transgressions — idolatry, etc. — even so, in the inner depths of their hearts, their hearts were still burning for Hashem, may He be blessed. For “many waters cannot extinguish the love” (Song of Songs 8:7) between Israel and their Father in Heaven, “and rivers cannot wash it away.” And therefore they should have strengthened themselves, at least to seize some halachos , to learn at least a little every day. But “they forsook My Torah entirely.” And not only that, but “they did not heed My voice” — “hearing depends upon the heart” — that is, they were at least obligated to hear and to attach themselves to the voice of Hashem that calls with a great voice in a person’s heart every single day and at every time, that he should return to Him. And every person must incline his heart to hear the voice of Hashem — that at least he should have strong desires and great yearnings for Hashem, may He be blessed, which is very precious, as is explained elsewhere.
Segment 22
~ אות ט וזהו שארז"ל בשעה שביקש יעקב לגלות הקץ נסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש ח"ו פסול במטתי וכו' פתחו כולם ואמרו שמע ישראל וכו' פתח יעקב ואמר בשכמל"ו היינו כי יעקב סבר מאחר שמטתו שלימה כבר ראוי לגלות הקץ. וכשנסתלקה ממנו שכינה סבר שמא אין מטתו שלימה ח"ו ואמרו כולם שמע ישראל וכו' ואז הבין שמה שא"א לגלות הקץ אע"פ שמטתו שלימה זה מחמת שבסוף הגלות יתגבר השקר ויתגברו העזי פנים שבדור ויסתירו האמת ומחמת זה א"א לגלות הקץ ע"כ אמר בשכמל"ו שמורה שהוא יתב' יגמור את שלו כי מלכותו בכל משלה וכנ"ל:
And the main thing: “And they did not walk in it — that they did not bless over the Torah first.” For certainly they did not fall in one stroke to such falls, to transgress the law entirely and throw off the yoke as it was at the time of the destruction. And certainly at first they engaged in Torah somewhat — only “they did not bless over the Torah first.” That is, they did not set their hearts to rejoice in the Torah, and to bless and give thanks and praise to Hashem, may He be blessed, at every time, for the wondrous and awesome kindness that He did with us, in that He chose us from all the nations and gave us His Torah, the hidden treasure, which is our life, etc. — and this is our entire hope forever.
Segment 24
~ אות י וע"כ משה לא מאר בשכמל"ו כי משה היה אז בעת גדולתן של ישראל כשהיו מוכנים לילך לא"י ולכבוש ל"א מלכים ולבנות הביהמ"ק ע"כ לא הזכיר בפירוש בשכמל"ו שמרמז שיהיו כמה וכמה ירידות לישראל בכלל וברפט שהם כלל הגליות ואעפ"כ הש, ייגמור את שלו, כי עתה בעת גדולתן אין צריכין להזכיר זאת בפירוש וכעין שארז"ל ע"פ אהי' אשר אהי' שדרז"ל אהי' עמהם בצרה זאת אשר אהי' עמהם בשעבוד מלכיות אמר משה רבש"ע דיה לצרה בשעתה. והודה לו השי"ת ואמר כה תאמר אהי' שלחני אליכם נמצא שאין צריכין להזכיר אז צרת שעבוד מלכיות ע"כ לא הזיכר בפירוש בשכמל"ו וגם כי התורה ניתנה בפומבי כ"ש לא מראש בסתר דברתי וע"כ לא היה אפשר להזכיר בתורה בשכמל"ו כי הוא בבחי' סוד כי צריכין לומר אותו בחשאי. כי באמת יש בזה סודות נוראות עמוקות מאד מאד איך השי"ת יגמור את שלו ויגלה מלכותו אחרי אשר התפשט השקר כ"כ ונתקיים ותשלך אמת ארצה ואעפ"כ השי"ת גומר תמיד כרצונו, ומלכותו ואמונתו לעד קיימת שזהו בחי' בשכמל"ו שצריכין לומר אותו בחשאי וכנ"ל:
And as is explained in the commentators, this is the essential meaning of the blessing over the Torah — to rejoice with all one’s strength in the pleasantness of our portion and our lot. And therefore our Sages of blessed memory said that the blessing over the Torah requires great care — that is, the entire matter mentioned above that we have explained: that each person, even if he has fallen and become as distant as he has, even so, he precisely must be accustomed to todah and hoda’ah , to give thanks for the small amount of good points that still remain in him, etc. And through this, he will merit to emerge from all the troubles and to draw close to Hashem, may He be blessed, etc., as above.
Segment 26
~ אות יא וע"כ ביוה"כ אומרים בשכמל"ו בקול רם כי ביוה"כ אז הוא סליחת עוונות ואז נתקיים מ"ש בתורה הנ"ל ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו כ"ששם ע"ש שזהו בחי' שכל הירידות נתהפכין לעליות ע"כ אז אין מתייראין מהשטן והסט"א ע"כ אומרים אז בשכמל"ו בקול רם. כי אז ביוה"כ הוא תיקון חטא העגל שעל ידי זה נלקחו שני הכתרים מישראל ואז נחזרו הכתרים לישראל כי אז עולין עד הכתר כידוע ואז זוכין לנעשה ונשמע בשלימות שהוא עזות דקדושה בשלימות וע"כ זוכין אז לכל הקולות דקדושה כמובא בכוונות שהמלכות ניזון אז מקולות. היינו כנ"ל כי עקיר מלכות דקדושה הוא ע"י עזות דקדושה שהוא בחי' קולות ע"כ אומרים אז בשכמל"ו בקול רם מאחר שכבר נתהפכו כל הירידות לעליות שוב אין לנו להתיירא כלל ואז צועקין בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא ית' גמר ויגמור הכל כרצונו ומלכותו מבורך לעולם ועד. וע"כ מתעטפין ביוה"כ בציצית גם בערב יותר מכל השנה כי כל המשכות האורות שצריכין להמשיך ביהו"כ שהם בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' תיקון חטא העגל בח'י מילוי פגם הלבנה הכל א"א להמשיך כ"א ע"י תיקון הציצית שהם בחי' לבושין קדושים להמשיך האור על ידם בחי' עוטה אור כשלמה כנ"ל:
And this is: “And they did not walk in it” — for this is a wondrous path and way to draw close and to raise oneself to Hashem, may He be blessed, from all kinds of falls and descents in the world, without end or limit. And had they walked in this path, certainly they would not have fallen so far and they would not have had such troubles. And now, our entire hope to return to our land and to our Bais HaMikdash is through this — for this matter depends upon nothing but teshuvah . But it is very difficult to return, for the adversary lies in wait very, very greatly and spreads himself in length and breadth. And everyone desires to fear Your Name, and even so, most are very far from the paths of teshuvah . And the main reason is because they do not set their hearts to rejoice in the small amount of good that is in them — for sadness and melancholy harm more than anything, and as it is written: “Because you did not serve Hashem your G–d with joy and with gladness of heart” (Deuteronomy 28:47) — that the essential destruction and all the troubles, may the Merciful One save us, are all because they did not serve Him, may He be blessed, with joy — as is brought in the writings of the Ari z”l. That is, as above; and understand well.
Segment 28
~ אות יב וע"כ אומרים פ' ציצית בק"ש כי ק"ש שהיא אמונת היחוד שזוכין ע"י נעשה ונשמע כנ"ל כל זה הוא בחי' ציית שהם לבושין קדושים שעל ידם ממשיכין כל האורות, גם ציצית הם בבחי' שנתהפכין העוונות לזכיות בבחי' אם יהיו חטאיכם וכו' כצמר יהיו שזהו בחי' מה שנתעטף השי"ת בטלית וסידר י"ג מדות של רחמים שעל ידם חילת כל העוונות עד שנתהפכין לזכיות שזהו בחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו שזהו בחי' ירידה תכלית העליה שכל זה הוא בחי' ק"ש בחי' שמע ובשכמל"ו ואהבת וכו' וכנ"ל ע"כ קבעו שם פ' ציצית כי הם בחי' אחת וכנ"ל:
And therefore Hashem, may He be blessed, was compelled to explain it Himself — in order to hint to us now, in every generation, hints of counsel for how to draw close now to Hashem, may He be blessed, from wherever one is, to repair the corruptions through which the destruction occurred — until we merit a complete redemption soon. And therefore all the above is called “walking” — for it is the repair of the legs, as above, the aspect of “the goings of the world” — through which comes the approach of the redemption, in the aspect of “and His feet shall stand,” etc., as above. For it is a wondrous path and way for every person in the world, etc., as above.
Segment 29
ר"פ (בין המצרים ואח"כ ת"ב שאין מניחין בבקר טלית ותפילין שהם בחי' עזות דקדושה לבש ה' עוז מנין שהתפילין הם עוז לישראל וכו' ואח"כ שבת נחמו שמנחמין משמחין ומחזקין ישראל בכל מני התחזקות שהם בחיח' עזות דקדושה והם ז' דנחמתא כנגד שבעה רועים שאי אפשר להתקרב להם כ"א ע"י עזות ותרתי דתיובתא כנגד ב' הכתרים נעשה ונשמע שעי"ז זוכין לבחי' ביום ההוא וכו' כנ"ל): מעקה ושמירת נפש הלכה ה' בהלכות נזיקין ה"ה: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם
And this is the aspect of the work of the Mishkan, which they were commanded after the sin of the eigel [golden calf] — which occurred through the abundance of gold. Through this, the eirev rav [mixed multitude] incited and lured them to separate the pe’ulos mishtanos , G–d forbid, from the achdus ha’pashut — which is the essential sin of idolatry. And the repair was through the Mishkan, which is the aspect of the Bais HaMikdash, the aspect of “throne of glory, exalted from the beginning,” the aspect of “the place of Your dwelling,” etc. — mentioned above.