אבות

אבות

אב-ות, ו"ת בגמטריא רבנו נחמן

א:א

מפתחות:

הוו מתונים בדין והעמידו בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה: לקמ"ת ז:ז דף יג:.

א:א משה קבל תורה מסיני. שמעתי שהראשי תיבות בגמטריא פתק. והוספתי שאותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) הם רנב"ש – רבינו נחמן בן שמחה.

בפירוש הרע"ב כז"ל אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו, משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם, אלא עף אלו נאמרו בסיני, עכ"ל.

עיין בזה בשיחות הר"ן אות קטז ז"ל שעל איש ישראלי אין שיך לומר ארינטליך (-אדם ישר) כי אמות העולם יש להם הנהגות נימוסיות, מה שהשכל והישר מחיב, שזה נקרא ארינטליך. אבל ישראל עם קדוש אפילו אלו המצוות שהם מצד דרך ארץ מה שהישר והשכל מחיב, אפילו אלו המצוות אין עושין מחמת דרך ארץ, מצד חיוב השכל והישר, רק מגזרת המלך הבורא יתברך שמו שצוה עלינו בתורתו לעשות כך, ע"ש עוד באריכות.

א:ה

והיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה: לק"מ רמב דף קיו..

א:ו

עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל אדם לכף זכות: לק"מ ג דף ג..

בליקוטי הלכות, אורח חיים ג', ראש חודש ו:נה מוהרנ"ת כותב, ואם אתה לא יכול למצוא רב, קנה לך חבר, העט והספרים יהיו לך חבר, עיין שם.

הוי דן את כל אדם לכף זכות: לק"מ קלו דף קג.. ועיין תורה רפ"ב ומש"כ שם באריכות.

א:ז

לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה: שיחות הר"ן רעג.

א:יא

חכמים הזהרו בדבריכם: לק"מ נט:ה דף ע:.

א:יג ודשתמש בתגא חלף. עיין ברע"ב כמה פירושים ובתוך דבריו כז"ל תגא בלשון ישמעאל כתר, ע"כ. והנה ידוע שהתגין על האותיות מבחי' אימא עילאה. והרי הם בבחי' לשון ישמעאל, בחינת תפילה.

וכבר מבואר אצלנו בטעמים על הכיפה של נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא עיקר התגא והכתר, שת"ג, תיו גמל, עם הב' אותיות בגמטריא נ נח נמ נחמן מאומן. וי"ל שהמשתמש ולובש כיפה נ נח, חלף, בחי' מוחין כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה כט, שבע מחלפות ראשו (שופטים טז) שחולפין ועוברים במוחו ע"ש. עוד י"ל כמו שפירש הרע"ב, חלף ועבר מן העולם – דהיינו כמו שרבינו פירש (ליקוטי מוהר"ן קנז) המשנה (אבות ד) כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם, שאינו סובל וחפץ בעולם הזה. ועוד י"ל המשתמש בתגא, הבא ורוצה להתשמש בתגא, וכיון שאסור לעשות כן – מה יעשה? חלף, יחליף להתשתמש עם נ נח נח נחמ נחמן מאומן, שזה מותר ויאות.

והנה אותיות בתגא, בחילוף הג' לר' באותיות א"ת ב"ש ג"ר, הם אותיות ברא-ת, היינו עם האותיות ש"י הם אותיות בראשית. כי בעשרה מאמרות נברא העולם, ובראשית המאמר הראשון בחי' כתר. וידוע שש"י הם קנ"ה חכמה קנ"ה בינה. וי"ל אותיות שי' הם נוטריקון שימש, שימש בתגא, וברא העולם.

א:טז עשה לך רב והסתלק מן הספק. והנה ענין עשה לך רב, זה להיות חסיד של רבינו, ורבינו מפרש בלקוטי מוהר"ן (תורה ג) עשה לך רב, שאתה צריך לבנות את המלכות שלך על ידי נגינה ע"ש. ועל משנה זה האריך רבי נתן בלקוטי הלכות (הלכות ברכת התורה על פי לק"מ תורה לו) שצריכים לצייר את האור לברכה ע"ש. וזה ממש הענין של נ נח, כי הראשי תיבות - בחינת ראשית האור הנשפע מלמעלה - של נ נח נחמ נחמן מאומן – ננננ"מ בגמטריא ספק, ולכן צריכים לצייר את האור לברכה, וזה עניין עשה (בחי' ש"ע אורות הפנים) "לך רב" (אותיות לברך\יברכך!), הגמטריא של "לך רב" הוא מה שמשלים הגמטריא של הראשי תיבות ננננ"מ להגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן (ננננ"מ = 240, לך רב = 252, ביחד, 492, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה)! ובלקוטי נ נח, בפרק "מה פירוש 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן'" הארכנו קצת בנקודה העיקרי הזה של נ נח, שנ נח נותן לבן אדם בטחון עצמי חזק, ואופי, ואומץ, ועוד זאת שנ נח נותן כח לרצון טוב, ע"ש.

א:יז

כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי וכו': לק"מ סד:ד דף עט..

ב:א

הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: לק"מ סו:ב דף פב:.

ב:א רבי אומר איזהו דרך ישרה, וכו'. וידוע מה דאי' בליקוטי מוהר"ן שרב"י ר"ת ראש בני ישראל, והר"ת של איזהו דרך ישרה, יד"א, ישראל דב אודסר זצ"ל. שעל ידו האש של מוהר"ן תוקד עד ביאת המשיח.

ב:ב כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת (ומשכחת) עוון. יש לפרש בשני דרכים. א' שמי שמקדש עצמו כולו לתורה, אז בסוף יזכה לביטול להשי"ת וישכח ממנו כל עוונות. ב' כל תורה שאין עם ה' - עם השכינה, הרי זו מלאכה מהל"ט מלאכות - בחי' פגם הברית כמבואר בתורה יא בלקוטי מוהר"ן, אז סופה בטלה ומביאה עוון. שנזכה ללמוד באמת את תורת ה', בזכות הפתק!

ב:ג

הוי זהיר ברשות: לק"מ כה:ד דף לח..

שאין מקרבין אלא בשעת הנייתן: לק"מ כה:ד דף לח..

ב:ד

אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו: לק"מ קלו דף קג., לקמ"ת א:יד דף ב:.

בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך: לק"מ קעט דף קח:.

ב:ה

כי לא עם הארץ חסיד: לק"מ לא:ה דף מד..

לא הביישן למד: לק"מ ל:ח דף מג..

הוא (-הלל) היה אומר, אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד. ופירש הרע"ב ז"ל בור, ריק מכל דבר, ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע. והוא גרוע מעם הארץ. תרגום והאדמה לא תשם (בראשית מז), וארעא לא תבור. ולא עם הארץ חסיד, אבל ירא חטא אפשר שיהיה, שהרי הוא בקי בטיב משא ומתן, ע"כ.

עיין בשיחות הר"ן אות עו: כי גם אם אינו זוכה ללמד כל כך, אף על פי כן הוא יכול להיות איש כשר באמת, וגם כבר ספר מזה שיכולין להיות איש כשר אפילו אם אינו יכול ללמד כלל, ואפלו צדיק יכולין להיות אף על פי שאינו למדן כלל ע"ש.

ב:ז

מרבה בשר מרבה רמה – ברע"ב קשה רמה למת כמחט בבשר החי, עיין כוכבי אור, דיבורים ממוהרנ"ת אות כ.

מרבה נכסים מרבה דאגה: לק"מ כג:ו דף לה:. שיחות הר"ן שח.

מרבה צדקה מרבה שלום: לק"מ נז:ז דף סח:, קעט דף קח:.

מרבה נכסים מרבה דאגה, בפירוש הרע"ב כז"ל וחסיד אחד היה מתפלל, המקום יצילני מפיזור הנפש. ושאלו ממנו מהו פיזור הנפש, אמר להם שיהיו לו נכסים מרובים מפוזרים במקומות הרבה וצריך לפזר נפשו לחשוב לכאן ולכאן, עכ"ל.

והנה הנפש היא בחינת כבוד ועשירות כמבואר בכמה מקומות (עיין ליקוטי מוהר"ן נט), ועיין בשיחות הר"ן אות רמז ז"ל אמר: כל מי שיש לו כבוד ועשירות יותר, הכבוד רחוק ממנו ביותר. כי כשאחד יש לו מעט מעות הוא יכול להחזיק המעות אצלו סמוך לבשרו. אבל כשיש לו הרבה מעות, המעות שלו מנח בתבה. נמצא שהכבוד שהוא העשירות רחוק ממנו ביותר. וכן כשיש לו עוד יותר עשירות אזי מעותיו וסחורותיו מנחים בחנות וכיוצא ורחוק ממנו עוד יותר. וכשיש לו עוד יותר ויותר עשירות אזי הונו ועשירות שלו מנח במקומות ועירים אחרים רחוק עוד יותר ויותר ממנו וכו' ע"ש.

ב:ח אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, זאת אומרת שכל הלימוד היה כדי שתגיע לנ נח נחמ נחמן מאומן, היינו לשיר ולרון נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה מה שכתוב, כי לכך נוצרת, נוצרת זה אותיות רון ת"צ.

ונראה לפרש עוד בס"ד, כי לכ"ך נוצרת, כ"ך זה השני קצוות, כי כ' כפופה רמז על הכתר והכבוד, וך' הגם שלעצמו הוא גם כן רמז על הכתר והכבוד, אבל לענינינו פה נגיד שהיא הסוף של המנצפ"ך דינים. והעני הוא כי כפי עביות הכלים כך גודל שיעורם לקבל האור. ולכן כל הגדול מחברו יצרו גדול. ולכן זה שלמד הרבה תורה, שלא תחשוב שהוא השיג תוספת ומעלה מעל שאר בני אדם, כי כל מה שהוא השיג בתורה הוא היה חייב ודחוף בידיעות האלו רק להתמודד עם גודל עביות הכלים שלו, שכפי הכלים שלו, לולא הוא היה חסר קצת מכל ריבוי תורתו היה לו מפלה גדולה, מה ששאר בני אדם אפילו בידיעות הרבה פחות יכולים להתקיים ולהצליח. וזה כי לכ"ך נוצרת, כי היית צריך לכל התורה הזת כדי שהכ' האור והכבוד והכתר של תורה שלך יהיה שווה ובמדה נגד הך' – גודל עביות הכלים שלך, סוף המנצפ"ך.

עוד יש לפרש בס"ד:

אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.

י"ל על פי המבואר בכוונת לברכת התורה ובכתבי האר"י שער המצות פרשת ואתחנן על תורה לשמה, שהיא לשם ה', שיסוד אבא יתגלה למעלה מן החזה אל לאה וימתיק דיניה. ומכוונים ג' ראשונים שלה: ה"י ה"ה ה"א - ל"א וכו' וכו' הרי מד"ת, יסוד זה הד' אלפין וכו' עיין שם.

הרי אם ל-מד"ת תורה, ה-רבה, שהגדלת את הה' עד מד"ת, א"ל תחזיק, אלו הג' ראשונים כנ"ל, כי "לכך נוצרת" עם התיבות והכולל בגמטריא מדת לשמה. ועוד, לכך בגמטריא ע', בחי' הוי"ה בניקוד אלקים, בחי' אימא עלאה.

ב:י

שוב יום אחד לפני מיתתך: שיחות הר"ן רפח.

ב:יא רבי יהושע אומר, אין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם, ופירש הרמב"ם הובא ברע"ב ד"ה ושנאת הבריות, ז"ל שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחיד, ע"כ. עיין מש"כ בחלק ה' – מאומן, ערך התבודדות.

ב:יג

ואל תהי רשע בפני עצמך: לק"מ כג:א דף לה.. וע' תורה רפ"ב שהאדם צריך לדון את עצמו לכף זכות.

וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים: לק"מ קצו דף קיא:.

ואל תהי רשע בפני עצמך, הרמב"ם פירש והובא ברע"ב ז"ל אל תחשוב את עצמך רשע, שמתוך כך תצא לתרבות רעה לגמרי, ע"כ. סברא זו נמצא בספרי ברסלב על גודל האיסור של יאוש.

ויש להעיר שחתמיתו של ר' שמשון אסטרופוליא ממש על הגבול בזה, שחתם באחד ממכתביו -: דברי עבדך השפל הייחס ש'קץ מ'אוס ש'פל ו'גם נ'מאס, עכ"ל והוא ממש פלא פה קדוש שהיה אליהו הנביא רגיל אצלו ומגיד מן השמים, והיה זוכה לדבקות עד כדי כך שלא הרגיש ביסורין העצומים כאשר נהרג על קידוש השם, איך כותב על עצמו דברים כאלו. ואנן מה נענה בתריה?

ב:יד

ודע מה שתשיב לאפיקורוס: לק"מ סב:ב דף עה:, סד:ב דף עח..

אפיקורוס, הרע"ב פז"ל לשון הפקר, שמבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר. אי נמי, משים עצמו כהפקר ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבוא עליו רעה על שמבזה את התורה או לומדיה, עכ"ל.

ע' חיי מוהר"ן אות תי ומש"כ.

ב:טז

לא עליך המלאכה לגמור: לק"מ נד:ג דף סא:.

לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להבטל ממנה: שיחות הר"ן עו.

ב:טז לא עליך המלאכה לגמר. עיין בשיחות הר"ן סוף אות עו, ומה שפרשנו את זה, להתדמות להש"י, שם ע"פ תורה מט.

ג:א עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון וכו'.

עיין בכוכבי אור, סיפורים ממוהרנ"ת אות מה – ופעם אחת בא מוהרנ"ת ז"ל למשנה של עקביא בן מהללאל אומר הסתכל וכו' ונתלהב מאד מאד וכו' וכו' מדוע הרשב"י היה רשב"י וכו' עיין שם.

ועיין בליקוטי הלכות יורה דעה א', הלכות שחיטה ה:ה-ו ענין החכמה הגדולה לזכור היטב תמיד יום המיתה, ע"ש באריכות.

אכן עיין בשולחן ערוך יורה דעה שסה:ב מרחיקין הקברות מהעיר חמשים אמה, והש"ך ובאר היטב הביאו את הלבוש שכתב הטעם שלא יפגעו בו תמיד ויתעצבו, ע"כ (ודחו דבריו כי עיקר הטעם הוא מפני ריח רע). ומשמע לפי הלבוש שיש שיעור לדברי עקביא בן מהללאל, וצ"ע. ולכאורה ההבדל הוא שעסקו של עקביא בן מהללאל הוא להרבות יראת שמים, וכל ההסתכלות וההתבוננות הוא ממשיך ומלוה איתו ההכרה שהוא תמיד לפני הקב"ה, ואין עצבות לפניו רק עוז וחדוה, מה שאין כן הסתכלות גרידא בקברות שהגופות או מה שנשאר מהם כלואות שם.

ולפי זה נראה שלפי עקביא בן מהללאל צריכים להסתכל בכל השלושה, אבל להסתכל רק על לאן אתה הולך, לא טוב הדבר לעשות יותר מן המידה, וכמו שרבינו הקדוש הזהיר בליקוטי מוהר"ן תנינא כד ז"ל אף שגם לב נשבר הוא טוב מאד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה, וראוי לקבע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כמובא אצלנו, אבל כל היום כלו צריך להיות בשמחה.

ורבינו באומן הצביע על הקברות, הרי שהיה ליד הקברות ממש, ואינו קשיא, עיין בבאר היטב שם ז"ל וכתב בה"י אבל במדינתנו לא שייך דין זה בקצת מקומות הקברות באמצע העיר ובקצת מקומות הוא רחוק הרבה מהעיר לפי השתדלות מן השרים, ע"כ.

ג:א ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.

י"ל שדין אותיות אדנ"י חסר האלף. וחשבון, זה חשב – ו"ן, היינו של יאהדונה"י.

וביאור הדברים על פי מה שגילה הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' שיט, מכון רמח"ל) ואפרש לך עתה ענין הו' שיש בעור שאמרנו שהוא סוד המטה העומד על הנחש לכפות אותו. ולפעמים המטה נעשה נחש, ואז הס"א שולטת. ולפעמים הנחש נעשה מטה, ואז הוא נשבר, ואז הוא סוד [ונגה] כאור תהיה (חבקוק ג:ד). ולפעמים נשאר הנחש, והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר. ותדע ששורש זה הדבר הוא ה-ו' וה-נו"ן של יאהדונה"י, כי הו' הוא (הוא) סוד מטה והנ' – סוד נחש. ובהתגבר הו' אז הנ' נתקנת בו, ואז ד"נ דאדנ"י שהוא גם כן מט"ה שעולה – ד"ן, שולט על הנחש שהוא נוגה ונהפך למטה. אבל אם ח"ו אין הו' שולטת, שולטת הנ' שהיא מסוד נוקבא, ואז הנחש שהיא קליפת נוגה ממשיך המטה אליו, והוא סוד מטה הנעשה נחש וכו' ע"ש.

הרי זה ענין החשבון של חשב ו"ן, כמה הוא הצליח במלחמת היצר, שבא מצד העו"ר, להשליט הו' על הנ'.

וענין הדין, כבר מבואר שאותיות ד"ן דאדנ"י שולטים על הנחש שהוא נוגה. ומבואר שם באריכות ענין אויר, ששורשו אור י', הי' הוא הצמצום שמשם נשתלשל הנוגה וממנה הרע. והרי כאן הי' שהוא הנוגה מפריד בין הד"ן. וזה ממש בחי' דין וצמצום. והוא יותר בשרשים.

ג:ב

אלמלא מוראה של מלכות: לק"מ כט:י דף מא., נו:ה דף סו., צז דף צו:, קלה דף קג., קפה דף קט:, לקמ"ת ז:יג טו., עז דף לה..

שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה – הרי זה מושב לצים וכו' אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה – שכינה ביניהם, ע"כ. יש דיוק פשוט פה, שבתחילה כתוב ואין ביניהן, ולבסוף כתוב ביניהם. כי הן בלשון יון אחד, כמובא בגמרא. ושנים שיושבין ואין אחת ביניהם לומד תורה, דהיינו ששניהם בטלים, הרי מושב לצים, אכן אם רק אחד מהם לומד, כבר אין זה מושב לצים. אבל כאשר יש ביניהם, בין שניהם, דברי תורה, שכינה ביניהם.

ג:ב רבי חנינא בן תרדיון אומר, שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים וכו'. נראה לפרש על פי מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תורה כב שדברי תורה הם בחינת הדבורים שסביבות המצוה, שהם בחינת נסתר, בחינות נשמע, בחינת תפלה, ע"ש. כי ידוע שכל אחד מישראל נשרש באות מהתורה, ועל כן כאשר שני יהודים יושבין ביחד, צריך להיות ביניהם דברי תורה, ודו"ק.

ג:ג רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה – כאלו אכלו מזבחי מתים. פירש הרע"ב ז"ל ובברכת המזון שמברכים על השלחן, יוצאין ידי חובתן, וחשוב כאילו אמרו עליו דברי תורה, ע"כ.

לפי זה משמע שברכת המזון הוא בבחי' תפילה שנעשה מתורה, שרבינו הקדוש הרבה להעריץ ופקד לעסוק בזה וכו'.

ג:ד

רבי חנינא בן חכניאי אומר הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו: לק"מ נב על התורה דף ס.. חיי מוהר"ן כג.

רבינו יונה פירש ז"ל מפני שהם שעות רצויות, אין לו לחשב בהן כי אם דברים רצויים לפני המקום ב"ה אלו הן דברי תורה, שאותן שעות כמה הם חשובות וראויות למחשבת התורה כי אין לו מלאכת לעשות ואיננו שומע קולו בני אדם. ואם יפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו שמפסיד זמן, כי תוכל להיות לו מחשבה ברורה ונכונה ומסירה אותו מהרהור דברי תורה, ע"כ. ומבואר מזה שהאדם שזוכה לצאת לעשות התבודדות, יש לו אחריות יותר גדול לשמור על הזמן ועל המחשבה שיהיו מוקדשים לרצון השם, ואם לאו ח"ו מתחייב בנפשו.

וענין הסכנה בהתבודדות עיין מש"כ בחלק ה' מאומן ערך התבודדות.

ג:ה

כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ: לק"מ קא דף צז..

ג:ח

השוכח דבר אחד ממשנתו כאלו מתחייב בנפשו: לק"מ לז:ב דף נא..

ג:ט

יראת חטאו קודמת לחכמתו: לק"מ נג דף ס:.

שמקדים יראת חטאו לחכמתו: לק"מ נח:ה דף סט:.

מי שיראת חטאו קודמת חכמתו חכמתו מתקיימת: לקמ"ת ז:ה דף יב:.

כל שחכמתו מרובה ממעשיו: לק"מ נה:ו דף סג:.

ג:יג

סיג לחכמה שתיקה: לק"מ ו מאמר רבב"ח דף ז., לקמ"ת ז:ז דף יג:.

ג:טז

ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו: לק"מ קיג דף ק..

הוא היה אומר (-רבי עקיבה), הכל נתון בערבון. הכל בערבון, עם הב' תיבות, בגמטריא ר' עקיבה.

ג:יז

אם אין חכמה אין יראה: לק"מ ה:ד דף ה:, לקמ"ת עז דף לה..

אם אין תורה אין קמח: לק"מ לז:ד דף נא:.

אם אין קמח אין תורה: לק"מ ס:א דף עא..

ד:א

איזהו גיבור הכובש את יצרו: לק"מ רמט דף קיו:.

בן זומא אומר, איזהו חכם, הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט) מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי, ע"כ.

דייק ואמר מכל אדם, אדם הוא בר דעת כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז. מכל אדם, כל זה בחי' יסוד כידוע, בחי' נקודת הצדיק שבכל אחד, כמבואר היטב בליקוטי מוהר"ן תורה לד, כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר שהוא בחינת נקדה מה שאין בחברו, והנקדה הזאת הוא בחינת צדיק לגבי חברו והנקדה הזאת מאיר ללב חברו, וכל ישראל מקבלין דין מן דין, ע"ש.

איזהו עשיר השמח בחלקו, ה"שמח בחלקו" ע"ה בגמטריא 495, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים.

ד:ב

שכר מצווה מצווה: לק"מ ה:ב דף ה..

עבירה גוררת עבירה: שיחות הר"ן פט.

דברי הרע"ב בפירושו השני, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן ה:ב, ובעידן דריתחא, בענין למעט בהנאת העבירה.

ד:ג

אל תהי בז לכל אדם: לקמ"ת א:י דף ב..

ד:ד

מאד מאד הוי שפל רוח: לק"מ יא מאמר רבב"ח דף טו:.

ד:ה

כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם: לק"מ קנז דף קו..

ד:ט

כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר: לק"מ ר דף קיא:.

אבות ד:יג רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. י"ל שזה המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ריד שלימוד גמרא שלא כראוי נותן כח לילי"ת ח"ו. וזה הכוונה בשגגת תלמוד, לימוד שלא כראוי, עולה זדון, בחי' הקליפה הנ"ל שמתגברת ח"ו, והיא היפוך החכמה אמיתית, בחי' בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה (משלי יא:ב), וכתיב זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון (משלי כא:כד). וזה א"ש כמין חומר במה שכתב רבינו את הנ"ל כהמשך למה שביאר בענין כח לימוד התורה להגן ממיתה, ואז כתב ז"ל ועכשו מצינו בני אדם שמתו באמצע למודם, דע שאם הלמוד כהגן, בודאי אין לו שום כח, אבל אם אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא וכו' ע"ש. כי שגגת תלמוד עולה זדון, זדון בגמטריא ס"ז, דהיינו חסר אחד מחיים, בגמטריא ס"ח.

וגם הלשון שגגת, מורה על הסכנה של לימוד הגמרא שהוא בלשון תרגום, מעורב טוב ורע, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יט:ה ע"ש.

ד:כ

הלומד ילד למה הוא דומה: לק"מ קצב דף קיא..

ד:כב

ואל תאמר שהשאול והקבר בית מנוס לך: שיחות הר"ן פד.

ד:כט ראשי הפרקים שמעתי בשם רב אחד מפרסם בשם מזז, והשלמתי בעזה"י כיד ה' הטובה עלי.

איתא במשנה סוף פרק ד' של מסכת אבות, ז"ל ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ע"כ.

הנה משנה מונה פה כמה דברים בזה אחר זה שהם על כרחו של אדם: נוצר, נולד, חי, מת, עתיד ליתן.

והנה שים לב שהר"ת של הדברים הם נ נח! ואח"כ המ' של נחמ, ו"עתיד" זה גמטריא תהלים - גמטריא נ נח נחמ נחמן מאמן, וכן "ליתן" ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

ואגב בזה א"ש למה כתוב עתיד רק בסוף ולא על המיתה (אף שבפשטות יש לדחות שהוא קאי על עולם העתיד, אבל בזה א"ש טפי).

והנה ידוע שנ נח הוא ענין של רצון והמשכה ממש ההיפוך של כפיה. אלא שזה גופא מה שיש ללמוד פה, שיש בחירה להיות נ נח ולחיות ברצון או ח"ו להיות נכפה לכל דבר בעל בכרחך.

ה:א

בעשרה מאמרות נברא העולם וכו': לקמ"ת יב דף יט:. שיחות הר"ן צה.

ה:ב עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול, ופירש הרע"ב ז"ל אף אתה אל תתמה שהאריך לאומות העולם כל השנים הללו שהן משתעבדין בבניו, שיותר האריך לדורות שמאדם ועד נח, ואח"כ נשטפו, עכ"ל. והנה המבול היה בשנת א'תרנו לבריאת העולם. וחרבן בית שני היה בשנת ג'תתכח. ולפי חשבון אריכת אף של אלף תרנ"ו שנה, יש אריכת אף עד ה'תפד – תפד"ה, וזה מש"כ (שמות יג:יג) אם לא תפדה, אם יגיע שנת ה'תפד, אז וערפתו, התיקון הוא רק דרך תיקונא דסיפא (ועיין ענינו בחלק ה' מאומן, וע"ש ערך שמחה איך עיקר הנהגה עכשיו צריך להיות בשמחה ולא באבלות), ובבחינת אחוריים. והגילוי הראשון שהיה להרמח"ל היה בשנת התפ"ז, בגמטירא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ה:ה

מה שלא אירע קרי לכהן גדול ביוה"כ: לקמ"ת קיז דף מג..

ה:ח עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות וכו' הכתב והמכתב והלחות, וע"ש שגם הכתב והמכתב הם שייכים להלוחות. ושמעתי שיש פה רמז להפתק. וכן, לוחת הברית (עקב ט:טו), עם הט' אותיות והכולל, בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן. וכעי"ז שמעתי ממ' נ נח, מה שיש רמז להפתק בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מעשה י' מבערגיר ועני, שהבן של הבערגיר השיב לה הכתב ואמר לה: 'הא לך הכתב' שעם הח' אותיות הוא בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן יש עוד כמה רמזים, כי בערגי"ר גימטריא תהלים שהוא גימטריא נ נח נחמ נחמן מאמן. וכן בסוף הספר מבואר שממנו נולד משיח, וגם יש התמיה איך פקד יפקד הוא סימן על הגאולה, ע"ש. ויש להוסיף, ש'פקד' הוא הגימטריא של שם ע"ב דהוי"ה באחוריים. [בראשי"ת בגימטריא כתב נ נח נחמ נחמן מאומן].

ובענין הלוחות ע"ע בליקוטי הלכות או"ח הלכות נשיאת כפיים ה' שכז"ל ועל כן יסד דוד המלך ע"ה כל ספר תהלים שכלול מכל העשרה מיני נגינה כמו שאמרו רז"ל. כי דוד הוא בחינת משיח שהוא עוסק לתקן פגם שברי לוחות שבא על ידי חטא העגל, ע"ש. וע' בספר זה ינחמנו בפרק 13 בביאור הפתק – יז בתמוז יאמרו שאינך מתענה. וידוע בשם השפת אמת (בלק תר"ס מובא בלב השמים חנוכה 229) שאף שמצינו שכאשר משה רבינו ע"ה שבר את הלוחות האותיות פרחו באויר (עיין מש"כ בחלק ה' מאומן בפרק על השלושה פתקים, בענין שאין מרובע במעשה בראשית), וכיון שיש כלל שצריך נס גדול כדי שהשי"ת יקח בחזרה מה שהוא נתן בנס (כידוע מסיפרו של רחב"ד ברגל של שלחנו בעוה"ב), ולא מצינו שהשי"ת לקח האותיות בחזרה, הרי שהם עדיין בנמצא בעוה"ז למי שזוכה להם. הא לך את הפתק הקדוש (ועמש”כ וע' מש"כ בפרק רבינו מגמגם (בפרקים שלאחר הפתק הקדוש בענין נ נח נחמ נחמן מאומן), אות ג.

ויעו' בלקוטי מוהר"ן תורה ריז שתמז ר"ת זכרו תורת משה, א"נ ר"ת זמן מתן תורתינו, ולכן תמוז חסר ו' כי ו' סימן על הלוחות שהיו ארכן ו' ורחבן ו' ע"ש. והנה המילוי של ואו, ואו אלף ואו בגמטריא מאומן, כי מאומן יצאו שוב הלוחות בבחינת הפתק הקדוש. ולכן מאומן עם תמז והכולל בגמטריא הפתק! והרי רבינו רצה שהשם יתברך יחזר ויאמר לו התורה כמו לפני משה רבנו ע"ה (חיי מוהר"ן קנא בהשמטות).

וי"ל שמה שכתוב בפתק מקו לקו ג"כ רמז על הלוחות שהיו כתובים מעבריהם מזה ומזה.

בנשמת כל חי, ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד, הראשי תיבות של, כל בשר, כ"ב, תפאר ותרומם זכרך מלכנו, ראשי תיבות תמוז, עם ו', זכרך מלכנו תמיד, ראשי תיבות תמז, בלי ו'. כי אע"פ שסבא ישראל קיבל את הפתק בכ"ג תמוז, הוא קיבל אותו ממש בכניסת כ"ג בערב, כפי מה שסיפר, ולכאורה על כרחך נכתב ביום כ"ב. ונשלם הו' של תמוז.

ה:ט גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה, ועל גלוי עריות, ועל שפיכת דמים, ועל השמטת הארץ, ע"כ.

עיין ליקוטי מוהר"ן תורה מ' כל הנסיעות של אדם הוא בשביל קלקול האמונה היינו בחינת עבודת אלילים, ע"ש.

ה:יב

מהר לשמוע ומהר לאבד: לק"מ קפח דף קי..

ה:יד ארבע מדות בהולכי לבית המדרש, הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו.

עיין בשולחן ערוך, יורה דעה שמא:א מי שמתו מטול לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן, ז"ל ובשבת וכו' וחייב בכל המצות וכו' (ומותר לילך לבית הכנסת בשבת ואף בחול אין בו איסור רק מאחר שאסור להתפלל מה יעשה שם) (כל בו), עכ"ל.

ודוחק לומר שהשכר תלוי במה שהתקרב לאפשר את עצמו בעשיה. ואולי י"ל שעכ"ז הוה בכלל כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת. וכיון שאינו ראוי להתפלל, אינו בכלל בפרשת הליכה לבית המדרש.

ולכאורה לפי זה בפורים אם יש שני קהילות, אחד קטן, ואחד קטן שנלוה אליו מאות אוננים, לא נאמר שיש להגדול דין ברוב עם הדרת מלך. ואם נדחה שלדין ברוב עם ודאי מצטרפים, אם כן גם מוסיפים כח בלכתם לבית הכנסת בשבת (ועיין ביורה דעה, הלכות אבילות שעט, בש"ך אות ו, שאבל אינו מצטרף למנין בזימון של הסעודה ראשונה שלו).

שוב ראיתי בסוף השולחן ערוך חידושים וביאורים מר' אפרים זלמן מרגליות, הלכות אונן אות י' שחליצה וגט של אונן בדיעבד כשר. ולפי זה ודאי אוננים מוסיפים חיל במצב אנשים שיהיה ברוב עם הדרת מלך. אכן חוזר הקושיא, אם כן למה לא ילך לבית הכנסת, ואינו קושיא כי אפילו בסעודת הברה אסור להתקהל, אז אין לאונן שום ענין ללכת להקים מצב האנשים שם.

ה:יז כל מחלקת שהי לשם שמים סופה להתקיים וכו' זו מחלקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלקת קרח וכל עדתו, ע"כ. עיין מש"כ בחלק ה' מאומן, ערך משה רבינו.

מחלקת לשם שמים, מחלקת הלל ושמאי. ע' לקוטי מוהר"ן תורה נו:ח (דף סו:) ומש"כ שם.

ה:כ

הוי עז כנמר: לק"מ כב:ד דף לב., ל:ח דף מג., קמז קף קד., רעא דף קיט..

יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר: לק"מ כב:יא דף לג:.

ה:כ אחד מהדברים הכי עיקרים של רבינו הקדוש רבינו נחמן מברסלב - נ נח נחמ נחמן מאומן - זה עזות דקדושה (היפוך ענוה פסולה). וכן איתא במשנה במסכת אבות הוה עז כנמר, נמר, זה ר"ת רבי נחמן מאומן [ובמסכת שבת קז: איתא שהנמר קאי ריקמי ריקמי, ריקמי בגמטריא רבי נחמן] (ובאמת יש עוד הרבה רמזים במימרא של יהודה בן תימא, יהודה תימא עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ושוב מצאתי בכתבי אר"י (שער הגלגולים, הקדמה לו) שר' יהודה בן תימא אותו שרש נשמה של רב נחמן. קל כנשר, נשר ר"ת רבינו נחמן שמחה, רץ כצבי, צב"י זה משה בא"ת ב"ש, ר"ץ בגמטריא רנ"מ – רבינו נחמן מאומן). וגם המלה עז - ע פעמים ז = 490 וע"ה זה גמטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן! וכאשר כלל ישראל יבינו את זה, אין ספק שעזה יחזור לידינו, הנחמנים. וזה ג"כ מה שאיתא בגמרא רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק. רמ"ן זה רבינו נחמן מאומן כנ"ל, תוכו אכל עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן - רמז להפתק שסבא מצא אצל רבי מאיר (אחר שאכל...), וקליפתו זרק, יש לי ב"ה לפרש בזה הרבה, אבל כעת נזרוק את הקליפה ונדבר רק טוב, נ נח נחמ נחמן מאומן!

ה:כ ובשת פנים לגן עדן. בנוסח ספרד של עדות המזרח הגירסה (בשחרית אחר הי"ג מדות של רבי ישמעאל): ובוש פנים לגן עדן. בוש פנים עם התיבות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – לגן עדן.

ה:כא

בן ארבעים לבינה: לק"מ נו:ז דף סו:.

בן תשעים לשוח. עיין במגלה עמוקות מ"ת ריש פרשת חיי שרה, שפירש, שרה בת תשעים הוליד יצחק שכתיב ביה ויצא יצחק לשוח בשדה, שזה תיקון בנות שוח – עץ הדעת. עיין שם, ורבינו גילה ששרה בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע, וחידש ענין ההתבודדות והשיחה בין אדם לקונו, של ויצא יצחק לשוח.

תשעים ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

ה:כב בן בג בג אומר הפך בה הפך בה דכולה בה. ב"ג – בית גמל, עם הו' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

עיין מש"כ בכרך ה' מאומן, בערך אצבעות – חותמים נ נח בידים.

ה:כג לפום צערא אגרא. לפום צערא בגמטריא הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן. אגרא ראשי תיבות אין גדול (מזה) אומן ראש השנה.

ה:כד בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא. לפום צערא, בגמטריא הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן.

ו:א

ומלבשתו ענוה ויראה, עיין מש"כ בשיחות הר"ן רלה.

ונהנין ממנו עצה ותושיה: לק"מ מא דף נד..

ו:ב, והובא בריש איכה רבתי ועוד מקומות) אמר ר' יהושע בן לוי כל יום יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי' להם' לבריות' מעלבונה' של' תורה', ס"ת התהלי"ם שע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה עוד סמך למש"כ שהענין של חכמות בחוץ תרונה, והבת קול שיוצאת, נרכב על הקול של נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה המשנה באבות מסיימת ז"ל שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר (משלי יא) נזם זהב באף חזיר אשה' יפה' וסרת' טעם', ס"ת המתה, שחסר האותיות ל"י, וזה מה שמובא במדרש (ובסוטה יג:) כד מית משה רבנו צוח קדשא בריך הוא: וי מי יקום לי עם מרעים, לי דייקא, עיין בזה באריכות בסוף לקוטי מוהר"ן תנינא (תורה צא).

וכן מצינו בפרשת ואתחנן (ד:י) יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם, שבתוך האותיות ותהלי"ם, שהם בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, יש האותיות ע"א, שהם ע' א'ומות הע'מים – ע'ובדי א'לילים (ובדרך אחר היינו יכולים לפרש ע”פ מה שרבינו גלה על פסוק ראשון של ספר שמות, שמדבר על הע' נפשות שירדו למצרים, ושם יש בס”ת תהלים), שהשי"ת בקש ממשה רבינו ע"ה שיקים ויעלה ויקשר בחי' לי, הקהל ל"י דייקא, וכמו שמבואר בתורה צא שם, ומבואר שם ז"ל כי הצדיק האמת בונה עולמות החרבין [– בחי' בחרב] ומגביה חכמה תתאה ומקשרה לחכמה עלאה על ידי שיחתו וספורי דבריו שמדבר עם המון עם וכו' וזה ענין מה שהצדיקים מדברים עם אנשים שאינם הגונים או אפלו עם עכו"ם וכו' ע"ש. גם לי' את' העם' ואשמעם' ס"ת בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וגם בכל המשך הפסוק, ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים אל האדמה ואת בניהם ילמדון. ה אתי כל הימי, כ' וי' ביחד זה ל', הרי עוד הפעם בתוך אהתהלים, שזה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן יש הל"י. וגם פעמים בפסוק כ' ילמדון, שזה י' למד, והדברים פלאים.

וע"ע בפרשת עקב (י:ג) ואעש ארון עצי שטים ואפסל שני לחת אבנים כראשנים' ואעל' ההרה' ושני' הלחת' בידי, בס"ת כתוב תהלים.

ו:ג

אין כבוד אלא תורה: לק"מ יד:ג דף יח:, לא:ד דף נא:.

אין טוב אלא תורה: לק"מ נו:ה דף סו..

ו:ד

כך היא דרכה של תורה וכו' אם עשית כן אשריך בעולם הזה: שיחות הר"ן שח.

פת במלח תאכל מים במסורה תשתה וכו': לק"מ כ:א דף כח..

ו:ד פת במלח תאכל ומים במשורה – ראשי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ו:י

חמשה קנינים שקנה בעולמו: לק"מ טו מאמר רבב"ח דף כא..