גיטין

גיטין

ג*י, י*ט, ט*י, י*ן בגמטריא נון חית מם נון. ג, י*ט, ט*י, י*ן ע"ה בגמטריא רב נחמן מברסלב. גמל יוד טית יוד נון ע"ה בגמטריא נון נון חית, עם הט' אותיות. גט – גמל טית בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ב. בפני נכתב ובפני נחתם, בגמטריא נון נון חית נון נון חית (-פעמיים נ נח, אחד על הכתיבה ואחד על החתימה).

ו: שלח ליה ר' אביתר (שהיה בארץ ישראל) לרב חסדא (-בבבל) גיטין הבאים משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.

אביתר בגמטריא תרי"ג. אביתר גם מרמז על השיר פשוט כפול משולש מרובע, בסוד השם אבגית"ץ. א"ב פשוט כפול – נ נח, עד י', שהוא הסכום של א-ב-ג-ד. גם אב"י ראשי תיבות ישראל בער אודסר. ת"ר בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכתב בלי שירטוט – שיר ט' עולים וט' יורדים כידוע. גם בחי' תו"ת תפילה ותורה. במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין, כי ארבע זה כבר בחי' שיר פכ"ש מרובע (רש"י פירש שלא שמיע ליה הא דר' יצחק, אכן אפילו מהברייתא לא שמיע. והביאו במפרשים מר' נפתלי כץ שכיון שפירש את הפסוק שלא כפשוטו לא היה צריך שרטוט. ויש לפרש שר' יצחק דרש שירטוט, טוט בלשון כתפי שתים כידוע (מנחות לד:), ולכן מה ששייר יותר משתים צריך שירשטוט).

אמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא, ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודה, בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן (יואל ד:ג) ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו, וכתב ליה בלא שירטוט.

פרש"י ז"ל שהיו משתהין בארץ ישראל ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה, שנקל בעיניהם ילדים וילדות, ע"כ.

ותוספות פירשו ז"ל לפי שהן משתהין בארץ ישראל היו בניהם ובנותיהם משתעבדים בשביל מזונות והיינו בזונה, בשביל מזונות, ועוד כדאמר בירושלמי עובדא הוה בחד שמכר בתו ללמוד תורה והלך ולמד, עכ"ל.

ועיין בחתם סופר ובני יהושע שפירשו לשבח שעזבו את ביתם ובניהם בשביל ללמד תורה.

עיין בשיחות הר"ן רמא – שמעתי בשמו שהקפיד מאד על המלמדים שלומדים בעיר אחרת חוץ לביתם וקרא אותם בלשון גנאי גדול. ואמר שהמלמד שלומד חוץ לביתו דומה אצלו כמו שפחה כנענית, ע"כ [-רבינו בכלל לא רצו שאנשיו יהיו מלמדים, עיין שם בשיחות הר"ן רמ, ובספר חיי מוהר"ן תסה, תקצא].

והנה בין לרש"י בין לתוספות יש ענין שהיו משתהין, ואילו רבינו הקדוש כאשר הלך לארץ ישראל, רצה לחזור מיד לאחר שפסע ד' אמות. ועכ"ז הלך על דעת זה שאפשר שישעבדו קצת בני ביתו. עיין בסיפור נסיעתו לארץ ישראל, שבחי הר"ן ב:ו וכאשר שמעה אשתו זאת שלחה בתה אליו לשאל אותו איך אפשר לו להניח אותם, מי יפרנסם. והשיב כך: את תסעי למחתנך, אחותך הגדולה יקח אחד אותה להיות בביתו משרתת קטנה שקורין 'ניאנקע', אחותך הקטנה יקח אחד אותה לביתו מצד רחמנות, ואמך תהיה משרתת קעכין וכו' עיין שם.

ותזנה עליו פילגשו רבי אביתר אמר זבוב מצא. עיין ספר המדות אהבה ב:ב אהבת אשה לבעלה נכר בזבובים ויתושים שבבית וכו'. אמונה ט – על ידי מעוט אמונה נתרבו הזבובים בעולם. המתקת דין קט- כיון שהגיע מדת הדין של מעלה על האדם, אף על פי שעדין אינם שולטין עליו, יכול להרגיש את מדת הדין על ידי הזבובים שבבית, ע"כ.

ז.

מפתחות:

והוא יפיל לך חללים: לק"מ ו:ב דף ו:.

אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהם צדקה: לק"מ סט:פז..

אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וכו' שוב אין מראין לו סימני עניות: לק"מ ד:ח דף ד..

יז. למימרא דארומאי מעלו מפרסאי והתני וכו' יודע הקב"ה בישראל שאין יכולין לקבל גזירת ארומיים עמד והגלה אותם לבבל, לא קשיא, הא מקמי דניתו חברי (רש"י פירש פרסאים וזה היה כבר בימי כורש, ובתוספות פירש ר"י אומה אחרת שבאה בימי רבי יוחנן) לבבל הא לבתר דאתו חברי לבבל, עיין שם.

עיין מש"כ בשיחות הר"ן קט, שרבי שמעון תיקן לשון תרגום, וקשה שהרי מצינו בגמרא שארמית היא הלשון הכי גרוע. ולפי פירוש ר"י י"ל שאע"פ שרבי שמעון תיקן, חזר ונתקלקל.

כב. אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ, טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי, רשב"ג אומר הגדול בחיו חייב והגדל בפטור פטור, מאי לאו מקצת נופו בארץ ומקצת נופו בחוצה לארץ, לא מקצת שרשין בארץ ומקצת שרשין בחוה לארץ, ומאי טעמא דרשב"ג (פרש"י – מהו הגדל בחיוב חייב, והלא היניקה של שרשין מעלה שרף בכל הפרי ושורשי עבר זה מעלים שרף לפרי שבעבר זה) דמפסיק צונמא, מאי טעמא דרבי דהדרי ערבי, במאי קמיפלגי, מר סבר אוירא מבלבל ומ"ס האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, ע"כ.

הצדיק נקרא אילן (קידושין מ: ובעוד כמה מקומות, חיי מוהר"ן תא, רש"י עה"פ היש בה עץ) 'שיש לו ענפים וקלפה ועלין וכלם שואבין חיות מן האילן' – ליקוטי מוהר"ן רכד. ובתורה סו – והתלמידים הם עם הצדיק משרש אחד, רק שהם תלויים בו כענפים באילן, שהאילן יונק חיותו משרשו, והענפים יונקים החיות דרך האילן, ויש בזה כמה בחינות, כי יש תלמידים שהם בבחינת ענפים, ויש שהם בבחינת עלים וכו' וכו' ומי שמקשר מאד בהצדיק כמו ענפים באילן ממש דהינו שהוא מרגיש בעצמו כל עליות וירידות שיש להצדיק וכו' כי הענפים מרגישים כל העליות וירידות שיש להאילן, ועל כן בקיץ הם גדלים, ויש להם חיות, כי האילן יונק חיותו משרשו על ידי הגידין שיש בו, שיונק דרך שם חיותו משרשו, דהינו שיש בו חללים שיונק דרך שם חיותו, ועל ידי כן בחרף שנתיבש הלחלוחית ונתכוץ החללים על ידי זה נתכוצים גם כל הענפים, ומחמת זה נופלים העלים אז, וכן להפך בקיץ, עיין שם.

ועיין במדבר רבה ט:ז פן ישבעו זרים כחך (משלי ה:י), שגלו מארצם וישבו זרים במקומם ואכלו כחם ויגיעם, ואין כחך אלא כח ארצם, כמה דתימא (בראשית ד:יב) כי תעבד את האדמה וגו' (לא תוסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ), וכן את מוציא כשהגלה מלך אשור לעשרה שבטים, הושיב זרים בארצם שנאמר ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת, ע"כ.

לד. והלכתא כנחמני: שיחות הר"ן ריב.

מג.

והמכשלה הזאת תחת ידך אלו דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אא"כ נכשל בהם: לק"מ כב:יא דף לג:.

מה.

נשי כל מילי מסדרין בבית הכסא: לק"מ סא:ד דף עה..

מעשה מרב עיליש ובנות רב נחמן – תכלת וארגמן, על פי לק"מ סד 'בא אל פרעה', עמ' שו.

מז. ריש לקיש זבין נפשי' ללודאי כו'.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

נב: (סימן – בני בנים כבנים) עמרם צבעא, אפוטרופא דיתמי הוה, אתו קרובים לקמיה דרב נחמן, אמרי ליה, קא לביש ומכסי מיתמי, אמר להו, כי היכי דלישתמען מיליה קאכיל ושתי מדידהו, ולא אמוד, אימור מציאה אשכח, והא קא מפסיד, אמר להו, אייתו לי סהדי דמפסיד ואיסלקיניה, דאמר רב הונא חברין משמיה דרב, אפוטרופוס דמפסיד מסלקינן ליה, דאיתמר, אפוטרופא דמפסיד, רב הונא אמר רב מסלקינן ליה, דבי רבי שילא (רבי שילא בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן) אמרי לא מסלקינן ליה, והלכתא מסלקינן ליה, ע"כ.

זה המימרא הוא פלא, ואסור להרחיב הדיבור.

נו. בעובדא דבר קמצא אמר איזל איכול קירצא בי מלכא (פי' רש"י ידבר מלשינות) אזל א"ל לקיסר וכו' אר"י ענוותנותו של ר' זכריה וכו'.

נו:

מעשה טיטוס הרשע – תכלת וארגמן: על פי לק"מ סד 'בא אל פרעה', עמ' שט. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' שיכ.

כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה, לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי, לישראל אמר ליה מיסתייך דקא חזית בסנאך, ע"כ.

עיין בשולחן ערוך, יורה דעה שלה:ב ז"ל הגה י"א דשונא יכול לילך לבקר חולים (מהרי"ל קצז) ולא נראה לי (ביאור הגר"א – סהדרין יט.) אלא לא יבקר חולה ולא ינחם אבל שהוא שונאו שלא יחשב ששמח לאידו ואינו לו אלא צער, כן נראה לי (ש"ס פ' כ"ג), עכ"ל.

נח. מעשה של ר' יהושע בן חנני' עם התינוק שנשבה בבית האסורים הלך ועמד על פתח בית האסורים ואמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל וכו'.

ס: דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב וכו': לקמ"ת כח דף כג:.

סב. בעובדא גדניבא. עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

סח: מפתחות:

אמר ליה בניהו (לאשמדאי) מאי טעמא כיחזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אפיקתיה לאורחיה, אמר ליה, מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא, ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה זכי לעלמא דאתי, ע"כ.

ספר המידות, צדיק קז – לפעמים על ידי נחת רוח אחד ומעט שעושין לצדיק, על ידי זה זוכין לעולם הבא, ע"כ.

ע. מפתחות

תנא והממלא כריסו מכל דבר – פרש"י ז"ל מכל דבר שהוא טוב לו ומתוק לחיכו ואוכל ממנו כל תאוותו מביאו לידי חולי ששמו אחילו, ע"כ, אחזתו אחילו. אמר רב פפא, אפילו מתמרי (-תמרים יביאו לחולאת הזו), פשיטא, סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר (פרש"י ז"ל שהתמרים יפין לגוף כל כך) תמרי משבען ומשחנן (-פרש"י מחממות) ומשלשלן ומאשרן ולא מפנקן אימא לא קמ"ל, מאי אחילו, א"ר אלעזר אש של עצמות, מאי אש של עצמות, אמר אביי אש גרמי, מאי אסותיה, אמר אביי אמרה לי אם כולהו שקייני תלתא ושבעא ותריסר, והאי עד דמתסי כולהו שקיינאי אליבא ריקנא וכו' עיין שם.

עיין ליקוטי מוהר"ן רסג, ושיחות הר"ן קמג, שאכילה יתירה מביא קדחת ר"ל.

עו: אמר רב הונא מאי פניך, תשמיש, ואמרי קרי ליה פניך, לישנא מעליא נקט, ע"כ.

בליקוטי מוהר"ן תורה עד כתוב שתפלה הוא בחינת פנים. ועיין בליקוטי הלכות (קריאת התורה ג:ב) שאצל הצדיקים זיווג ותפילה הם בחינה אחת.

עוד בענין זה.

בפשטות פנים של מטה מכונים פנים.

וי"ל על פי האמת, שהרי עיקר הפנים תיקון ז' של תיקוני הדיקנא, תיקון אמת. וז' היא המלכות. ועיין בספר אדיר במרום (ספינר עמ' ס) ז"ל ותחזק היסוד שהוא הפריה ורביה. וסוד (משלי יא:ל) פרי צדיק עץ חיים. וזה כי רק הצדיק יש בו לפרות ולרבות. שהפריה ורביה סודה (שמות לד:ו) ורב חסד, שהוא ריבוי החסדים, בסוד ור"ב חס"ד עולה פ"ר, והיינו פריה ורביה, עיין שם. תיקון ורב חסד הוא התיקון הו' של תיקוני הדיקנא, מידת היסוד. ולכאורה הוא משפיע לתיקון הז', שהוא המלכות ועיקר הפנים. ולכן הפנים משמעו תשמיש.

והנה מצינו זווג לרע, כענין (ישעיה כו:יג) בעלונו אדנים זולתך, ולפי זה יש לפרש מה שכתוב (קדושים כ:ג, ה) ואני את פני באיש ההוא וכו' ושמתי אני את פני באיש ההוא. (ופרש"י מהתורת כהנים, פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי), שענינו זווג לרע כנ"ל, וכן מש"כ בתהלים פני ה' בעשי רע.

פ. מאי מלכות שאינה הוגנת, מלכות הרומיים, ואמאי קרי לה מלכות שאינה הוגנת, משום שאין להם לא כתב ולא לשון, ע"כ. והנה בעולם יש מושג של רומן נומאראלס – roman numerals - המספרים של הרומניים: I, II, V, X, L וכו'. ומבואר אם כן ששפת המספרים לא חשיב שפה ולשון.

פד. קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר וכו' ורב נחמן אמר יישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר, הכי השתא, התם בדידיה קיימא, דאי בעי מבריז נפשיה בסילואתא ולא נאים, פרש"י ז"ל ינקוב בשרו תמיד בקוץ, ע"כ.

עוד עצות להיות ער ולא ליפול לשינה, עיין ספר המידות שנה ג', ומשכ"ש.

פה. תנא דברי הכל אתנייה, כשר בפסול מיחלף ליה, הרי זה בדברי הכל לא מיחלף ליה, ע"כ.

יש פה לימוד עמוק, שיותר מרשם הכח של הרבים מגוף ההלכה. ועיין בזה בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ב' ז"ל והתגלות אחדות הפשוט, זאת הבחינה יקרה מאד אפלו אצלו יתברך, כמו שמצינו (ברכות ט ולז) יחיד ורבים הלכה כרבים, כי מחמת שהם רבים, שכל אחד יש בו דעה משנה בחינת פעלות משתנות, וכשהם מסכימים יחד לדעת אחד נמצא בחינת פעלות משתנות נעשה בחינת אחדות הפשוט, שזה יקר מאד בעיניו יתברך, ועל כן הלכה כמותם, וגם כדי שלא להרבות מחלקת בישראל וכו' עיין שם.

פח.

לא גלו ישראל עד שעבדו בה שבע בתי עכו"ם: לק"מ יא מאמר רבב"ח דף טו:.

פח:

משנה: גט מעושה בישראל כשר, ובעובדי כוכבים פסול. ומבואר בגמרא שאפילו מדאורייתא אינו כלום. דהיינו כאשר הגוי כופה לישראל עד שאומר רוצה אני ליתן הגט, אינו גט. מכאן פירכא גדולה על היסוד שמובא בקונטרס עיקרי אמונה מהבעל שם טוב שיכולים לקבל מסרים עליונים מהשם יתברך דרך גוים, עיין שם.

והנראה בזה לענ"ד שיסוד הבעל שם טוב אינו שהגוי הוא המוסר הידיעה, אלא שהאדם עולה לבחי' עולם האצילות, ואין שם אלא השם אחד [וצריכים לומר שאותו רב שבא להתווכח עם הבעל שם טוב על זה, וסירב לקבל ממנו, ורק בדרך חזרתו קיבל מסר מגוי, על כרחך אותו רב היה כבר בעל מדרגה, והיה משתדל תמיד לראות יחוד השם, ובעזרת הבעל שם טוב הוא הצליח לעלות ולקבל מסר הגוי]. ואילו יהודי שמקבל מכות מגוי כדי שיקיים התורה, על כרחך רחוק הוא מאד מזה, והרי הוא מקבל מסר מגוי בעלמא, ואינו כלום. [ויש לחקור עם רבים יכולים לקבל מסר, ואכמ"ל].

(עוד הערות ביסוד הנ"ל של עיקרי אמונה, עיין מגילה לב., ליקוטי מוהר"ן סוף תורה ו).