כתובות

כתובות

כתו-בות, ת"ו בגמטריא רבנו נחמן, הרי כרבנו נחמן – ברבנו נחמן. וכן – כתוב ו"ת, כתוב רבנו נחמן. כתבת – חסר שני הווים – בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה ע"ה. כ"ת, ובו – ו פעמים ב' פעמים ו' = עב, עם הכ"ת הרי נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה (והת' אחרון אינו אלא לסיום).

ב. בתולה נשאת ליום הרביעי (משנה ריש מסכת כתובות, וראוי מאד לראות הרמזים פה על הפתק הקדוש, וכמו שהלוחות נמשלו לכתובה, ועמש"כ על הכתובה של הרמח"ל), והנה רבינו גילה שהראשי תיבות הם: לבנה וכו', ויש לראות עוד שב'תולה נ' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, נשא'ת ליום' עם החמש אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן הסופי תיבות של נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים. נשאת עם האותיות בגמטריא תשנ"ה השנה שסבא נפטר, והוא היה דור רביעי למסורת ברסלב, וזה 'ליום הרביעי' יום רביעי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן, 'ואלמנה' אותיות לאומנה (א"נ אם האותיות בגמטריא מאומן ע"ה), ואחריו דור חמישי בחינת ואלמנה, דור יתום.

והטעם משום טענת בתולים, תולי"ם עם החמש אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג.

מפתחות:

הלכה כרב נחמן בדיני: שיחות הר"ן ריב.

ראה מדברת: לקמ"ת א:ד דף א..

ראוה מדברת: לקמ"ת צא דף מא..

יז. מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

כה: כי ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי א"ל מוחזקני בזה שהוא כהן, א"ל מה ראית אמר ליה שקרא ראשון בבית הכנסת בחזקת שהוא כהן או בחזקת שהוא גדול, שקרא אחריו לוי והעלהו ר' אמי לכהונה על פיו.

עיין בספר עמק המלך, הקדמה ג:ז שהאריז"ל העלה את הז' רועים לקרוא בתורה, וז"ל וקרא את אהרן להכהן ובא וקרא עצמו הפרשה שלו, ואמר הברכה בתחלה ובסוף, וכן משה במקום לוי וקרא הפרשה שלו ואמר הברכות והלך לו. וכן אברהם יצחק ויעקב וכו', ע"ש.

לג: אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה: שיחות הר"ן מט.

נ. הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד (תהלים קיב:ג) רב הונא ורב חסדא, חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה, וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים, ע"כ. ומזה יש לעשות כל שכן, וקל וחומר, על אחת כמה וכמה, אלו שמפיצים את ספרי רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ובפרט שמחלקים חנם, שעליהם כתוב, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד.

סא.

אשה עלה עמו ואינה יורדת עמו: שיחות הר"ן פו.

סב. שוא לכם משכימי קום וכו' אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שינה אמר ר' יצחק אלו נשותיהם של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעוה"ז ובאות לחיי עוה"ב.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

סו:

מלח ממון חסר ע"י מלח נתמעט אצלו תאוות ממון: לק"מ כג:ב דף לה..

סט. בעובדא דשלח רב ענן לרב הונא, הויא חברין כי אתאי הא איתתא לקמך

עז:

שאמר רשב"י לריב"ל הנראה קשת בימיך: לק"מ מב דף נד..

בעלי ראתן פירש"י שיש להם שרץ במוחן: שיחות הר"ן קו.

פב: עשירות עושות אותה קלתות של כסף ושל זהב, עניות היו עושות אותה עביט של מימי רגלים, ובתוס' פירשו כיון שדרכן היה לשמור היטב על כלי זה ולא יהיה חשש שיאבד הכלי.

ועיין בקהלת (יב:ו) עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרץ גלת הזהב, ופרש"י ז"ל ותרץ גלת הזהב, זו האמה שהיתה מקלחת מים ונובעת כמעין, כמו גלת עליות (יהושע טו:יט), ותרוץ לשון רציצה, ע"כ. קלחת, וגלת, קרובים מאד ללשון קלת, ומי רגלים הם שייכים לזהב. וע"ע בסוף פרשת וישלח (לו:לט) ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, ופרש"י ז"ל מי זהב, מהו זהב, עשיר היה ואין זהב חשוב בעיניו לכלום, ע"כ.

צו. כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד: לק"מ כח:ג דף טל:, ס:ו דף עב:, לקמ"ת ב:ב דף ג., לקמ"ת ס דף כט..

המונע הלכה מפי תלמיד כאלו מונע ממנו חסד: לקמ"ת ז:יג דף טו:.

קג.

בשעת פטירתו של רבי – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' רפו.

יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי – עיין חיי מוהר"ן תקלד שרבי שמעון זכה להיות השמש של רבינו אפילו לאחר מותו.

קג:

גמליאל בני נשיא אמר לוי צריכא למימר (פירש"י דבכור הי' וכו') אמר ר"ש ב"ר צריכא לך ולמטלעתך וכו' ורבי מאי טעמא עבד הכי נהי דאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה, ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה.

ההוא יומא דאשכבתיה דרבי (רש"י – יום פטירתו) נפקא בת קלא ואמרה, כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העולם הבא, ע"ש.

במפרשים ראיתי שני טעמים, ואילו עיקר הטעם גילה רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן בתורה סו:א כי מחמת שאז יורד ונתגלה למטה הרוח דלעילא וכו' ע"ש.

ההוא וכבס כל יומא הוה אתי קמיה, ההוא יומא לא אתא, כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא, ע"כ. [עיין במסכת נדרים דף מא. לסוף חלש רבי אהדר ר' חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמרי', שיתא אזדו (-נשתכחו), הוה ההוא קצרה (-כובס), הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו, אזל ר' חייא וגמר יתהון קמי קצרא ואהדר יתהון קמי רבי, כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא א"ל רבי אתה עשית אותי ואת חייא, א"ד הכי קא"ל אתה עשית את חייא וחיי עשה אותי, ע"כ, יתכן שזה אותו כובס...]

כובס, עם הד' אותיות, בגמטריא הוי"ה אדנ"י עם הכולל (וי"ל כו-בס, ב"ס חסר ג' משם אדנ"י, כי היה חסר לו בחי' הג' אותיות הסמוכות להי' אחרונה, שהם בחי' זמן ציור מקום של סוף המעשה בפועל). מבואר בתורה סו:ב ואלו השני יודי"ן, הם בחי' יו"ד בראש ויו"ד בסוף, שהם בחינות כח ופועל, היינו בחי' היו"ד של שם העצם, שהוא שם הויה ב"ה, שהוא יו"ד בראש, שהוא בחי' מחשבה תחילה, בחי' כח, והיו"ד השני היא בחי' יו"ד של הכינוי, שהוא שם אדנ"י שהוא יו"ד בסוף, בחי' סוף מעשה, בחי' פועל, ובתחילה שני יודי"ן אלו הם נקשרים יחד, ואין הבדל ביניהם כנ"ל, ואחר כך כשמוציאין מכח אל הפועל, הם נפתחין ונבדלין כנ"ל, וזה בחי' הואו שבתוך האלף וכו'בחי' הוא"ו אותיות שיש בין שני היודי"ן של שני השמות הנ"ל, כזה, יאקדונקי, עיין שם.

ובפטירת הצדיק הרוח דלעילא מאסף את הרוח דלתתא, ואילו התלמידים שזכו להיות באשכבתיה, הרי נשמרו למטה עם שני הרוחות, אבל הכובס שלא זכה להיות באשכבתיה דרבי, נפל מהגג להארץ, שלא היה מה להפסיק נפילתו, והיה מזומן לחיי עולם הבא.

קד.

בשעה שהצדיק נפטר מן העולם – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' רפח.

אמר רב נחמן בר יצחק תני רב יהודה בר קזא במתניתא דבי בר קזא [- פרש"י – בר קזא, שם חכם, ע"כ] תבעה כתובתה הרי היא כבתחלה וכו'. קזא בגמטריא נ נח, בר קזא – רב נ נח.

קה:

האי צורבא מרבנן דלא מרחמי ליה בני מתא וכו': לק"מ י:ד דף יג..

קו.

מעשה ברב ענן ואליהו הנביא – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יג 'אשרי העם – השגחה', עמ' רצ.

קי:

כל הדר בא"י כמי שיש לו אלקי': לק"מ מד דף נד:.

כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלקי: לק"מ מח דף נו:, קנה דף קה:.

כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו אלקי: לק"מ קד דף צז:.

קיא.

כל היושב בא"י שרוי בלא עוון: לק"מ קכט דף קב..

המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב: קכט דף קב..

אמר אביי נקטינן (-מקובל בידינו) בבל לא חזיא חבלי דמשיח, תרגמה אהוצל דבנימין וקרו ליה קרנא דשיזבתא, ע"כ.

הוצל בנימין ע"ה בגמטריא ברלסב, קרנא דשיזבתא ע"ה בגמטריא הפתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

שלחו ליה אחוהי לרבה, פרש"י רבה בר נחמני בפומבדיתא היה והיו לו אחים בארץ ישראל, ושלחו אגרת זו כדי שיעלה אצלם, ע"כ. וקצת קשה כי בזמן האמוריים היו שומרים לא לכתוב תורה שבעל פה.

והנה לקמן בדף קיב. הגמרא דורשת את הפסוק (יחזקאל יג:ט) והיתה ידי אל הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא יבאו ואל אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני א"א. ויש קצת רמז בפסוק שכדי לבוא לארץ ישראל, לאדמת ישראל, צריכים כתב ישראל (ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה סא שהכתב ישראל גופא מקדיש בקדושת אוירא דארץ ישראל). והגמרא דורשת שם, ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה סמיכה (-להיות רבי או דיין, עיין שם במפרשים), וכאן שלחו אחוהי לרבה, שישיבה שאין בה סמיכה עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה, ומדוייק כאן שזה רק בחוץ לארץ, דאילו היה בא לארץ לא היה צריך לדאוג על כל ענינים האלה. כי בארץ ישראל יזכה בין כך ובין כך לסמיכה. ועוד נראה כפי מה שכתבתי בסוף המסכת שלכאורה ארץ ישראל היא בחי' הקרקע באחריות של הכתובה של עם ישראל, וכתובה כמימרה – שכתוב, ולכן בענין ארץ ישראל יש ענין לכתוב דייקא.

קיב.

דקדמי פומייכו לאודנייכו: לק"מ כ דף כט..

והיתה ידי אל הנביאים החוזים וכו': לק"מ סא:ג דף עה..

תנו רבנן בברכותיה של ארץ ישראל בית סאה עושה חמשת ריבוא כורין, בישיבתה של צוען בית סאה עושה שבעים כורין וכו' ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון דהוו קברי בה שיכבי ואפילו הכי חברון מבונה על אחת משבעה בצוען וכו', והני מילי בטרשים, אבל שלא בטרשים חמש מאה וכו' ע"ש.

הרי בחברון בית סאה עושה ד' מאות ותשעים כור, ועם הכולל, הרי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכבר מבואר אצלינו שמספר הזה הוא השער הראשון של הנ' שערים, ולכן שלא בטרשים חמש מאה, דהיינו עד כל שער הנ'.

קיב. ר"ז כי הוה סליק לא"י לא אשכח מברא למיעבד נקיט במצרא וקעבר א"ל האי צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו א"ל דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אלא מי יימר דזכינא לה.

רש"י פרש ז"ל נקט במצרא, יש מקום שאין גשר ומשליכין עץ על רוחב הנהר משפה לשפה, ואינו רחב לילך עליו כי אם אוחז בידיו בחבל המתוח למעלה הימנו קשור שני ראשיו בשתי יתידות אחת מכאן ואחת מכאן בשני עברי הנהר, עכ"ל. וזה מזכיר שגם רבי נתן בנסיעתו לארץ ישראל היה צריך לקפוץ על ידי חבלים, עיין ימי מוהרנ"ת ב:עט וכן הוליך אותנו מספינה לספינה דרך כמה ספינות, וכשיצאנו מספינה לספינה, ובאמצע עמדו ספינות קטנות נמוכים שבהם מוליכין חחטים מאדעס לספינה הגדולה וכיוצא בהם, על כן הכרחנו לירד לקצתם, כמו מעליה לארץ ובקצתם לא היה סלם ולא דרגות רק הכרחנו לירד בחבל, אבל מרב שמחתי ורחב לבי אז לא היה לי שום פחד כלל לירד בחבל מספינה לספינה על הים בדרך שלא עברתי בו מעולם, רק עברתי מספינה לספינה בזריזות כמו שעבר להבדיל המאטראס וכו' ע"ש.

קיב:

רבי אמי ורב אסי קיימי (-בימות החמה היו עוברים) משמשא לטולא (-ובימות הקור היו עוברים ) ומטולא לשמשא (-שלא יתרעמו על ישיבת ארץ ישראל), ע"כ.

עיין במסכת נדרים ריש כג., כאשר החכמים היו מבקשים למצוא פתח לנדר, והוו מצטערי משימשא לטולא ומטולא לשימשא, אמר לי בטנית וכו', מי נדרת אדעתא דמצערי רבנן מטולא לשימשא ומשימשא לטולא, אמר לו ושריוה.

צירוף אחר צירוף שנאמר ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער, תני רב יוסף בזוזי ובזוזי דבזוזי, פרש"י שוללים אחר שוללים.

בזוזי ובזוזי דבזוזי, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח ע"ה. שוללים בגמטריא רבינו נחמן. עשיריה דייקא, בחי' עשרה מיני נגינה.

סוף המסכת מדברת מענין שבח ארץ ישראל, ונראה כי עיקר שיעבוד הכתובה על הקרקע, וארץ ישראל היא הקרקע של הכתובה שלנו. ועיין מה שכתבתי בסוף דף קיא..