מנחות

מנחות

מנחה אותיות נחמן (הנ' כפולה, א"נ ה' כפול י' – ן'). המנחה בגמטריא נ נח. המנחות היו מבררים בי"ג נפות, מנחות בגמטריא י"ג נ נח נחמ נחמן מאומן. ק"ט דפים בגמטריא נ נח ע"ה.

כט:

מפתחות:

עוה"ב הנברא ביוד: לק"מ יח:ו דף כה..

מפני מה נברא העולם הזה בה"י מפני שדומה לאכסדרה וכו': לק"מ קיב דף ק..

זו תורה וזו שכרה: לק"מ סד:ג דף עט..

שתוק כך עלה במחשבה: לק"מ רלד דף קטו..

כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה וכו': לקמ"ת ז:ז דף יג:.

כט: אמר רב יהודה מר רב בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו רבונו של עולם מי מעכב על ידך? אמר לו, אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות וכו' ע"ש.

עמש"כ בהקדמה הקצרה לחלק נ' – הוא חלק א', לפירוש על התורה.

ל. שיעור רוחב עמוד בספר תורה: ולא ימעט בדפין מפני שעיניו משוטטות אלא כגון למשפחותיכם (למשפחותיכם למשפחותיכם) ג' פעמים, ע"כ.

למשפחותיכם, י' אותיות, סה"כ ל' אותיות. ויש לדרוש שהוא ענין כהנים לוים וישראלים, וכתוב (משלי כב:כ) הלא כתבתי לך שלישים במעצת ודעת, כי התורה מקיים העולם העומדת על שלושה, ניתנה בחודש השלישי לעם שהוא שלישי על ידי משה שהוא ילד שלישי, ויהי בישורון מלך אחד, כי המלכות נקנה בל' דברים כדתנן במסכת אבות. וכאשר תיקח אותיות 'מלכות' מתיבת למשפחותיכם, נשאר אותיות חפשים! אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה (אבות ו), ובימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה (שופטים כא:כה). והל' מורה על לימוד תורה כידוע, שעל מה אבדה הארץ על ביטולו של תורה, בענין הל' רבתי בפרשת נצבים (דברים כט:כז) ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה. והנה שני מילים אלו אותיותיהם נבללים בתיבת למשפחותיכם, ויתשם – ונשאר אותיות פלחכם – עבודתכם, א"נ פה לחכם. וישלכם – נשאר אותיות מפתח! וידוע (תענית ב.) ג' מפתחות בידו של הקב"ה, גשמים חיה ותחית המתים, ואליהו הנביא קבל אחד ולא היה יכול לקבל שתים בבת אחת. ובין ג' תיבות יש שני מקומות מפותחות.

אכן כבר הראת, שיותר מדויק שרוחב העמוד של הספר תורה הוא מקום ל"ב אותיות, ל' של ג"פ למשפחותיכם, וב' רווחים בין הג' תיבות, וממילא מובן הרמז לל"ב נתיבות חכמה שורש התורה שהיא נובלות חכמה של מעלה.

לא: קובה: אופן כתיבה זו (כאהל שהוא רחב מלמטה וצר מלמעלה):

1

23

456

7890

ולאפוכי מצורת זנב, שהוא להיפוך. אופן כתיבה זו מכונה אחוריים, ועמש"כ בערכו.

וענין קובה, הוא גם כן ממש ענין של השיר פשוט כפול משולש מרובע. כי מבואר בלקוטי מוהר"ן (תנינא תורה ח:ג) שזה היה פנחס בעת שקנא על על מעשה זמרי שזכה לעשות תפילה בדין שעל ידי זה זוכין להשיר פשוט כפול משולש מרובע. והרי באותו קנאות פנחס כתיב (סוף פרשת בלק – במדבר כה:ח) וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה.

והרי קובה, בגמטריא הנ נח.

לד.

וכתבתם שיהא כתיבה תמה: לק"מ כג:ד דף לה..

לד:

טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים: לק"מ לג:ב דף מו:.

פת באפריקי שתים. י"ל שודאי 'פת' יש לדרוש בלשון אפריקי, כי אמרו חז"ל (סנהדרין צד, ירושלמי שביעית ו:א) עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש וכו' (מלכים ב:יח:לב) זו אפריקי, ולכן אם באנו לדרוש את הפת והדגן בלשון אחרת, יש לדרשו באפריקי.

לה: בענין שיעור אורך רצועות תפילין של ראש אחר הקשר, רב כהנא מחוי כפוף רב אשי מחוי פשוט.

כעין זה במסכת שבת דף קו. רב יוסף מחוי כפול רב חייא בר אמי מחוי פשוט.

ממש ענין חתימת נ נח – באצבעותיהם, כמו שכתבנו במקומו (כרך חמישי – מאומן – ערך אצבעות – חותמים נ נח בידים).

מג. וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלוי' בה ואיזו זו ק"ש דתנן מאימתי קורין וכו'.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

מג:

איזהו עונשו גדול של לבן וכו': לק"מ ז מאמר רבב"ח דף ט..

איספרקמי – ע' מש"כ בענין הקטרת.

מד.

כל המניח תפילין זוכה לחיים שנאמר ה' עליהם יחיו: לק"מ נד:ד דף סב..

מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית – תכלת וארגמן: על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' שצ. על פי לק"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' שצג. על פי לק"מ כט 'האי גברא', עמ' שצו. על פי לק"מ ס 'פתח רבי שמעון', עמ' שצט.

סד:

גגות צריפין ובקעת עין סוכר – תכלת וארגמן: על פי לק"מ כט 'האי גברא', עמ' תב. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' תד.

סה. בענין הביתוסין שהיו אומרים עצרת אחר שבת נטפל להם ריב"ז וכו'.

פרק ט – כל קרבנות הציבור

משנה ריש פ"ט דמנחות (פג:) כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ.

יש בזה קצת רמז למה שרבינו אמר בספר חיי מוהר"ן טו: לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל, ע"ש.

פה.

וזה ששאלו יוחני וממרא למשה וכו': לק"מ יא:א דף יד:.

צח: מכאן שאמצעי משובח, פרש"י ז"ל לגבי שלש שקורין בספר תורה בשני ובחמישי ואמרינן במסכת מגילה (דף כא:) אין פותחין מעשרה פסוקים, וקאמר רבי נתן דאמצעי משובח וקורא ארבעה והשאר ג' ג', עכ"ל (ותוספות חולק ופירש בד"א). לפי זה לכאורה בשבת שקוראין ז', אמצעי משובח, היינו עליה ד', שהוא העליה של רבינו בנצח.

צט.

פעמים שביטולה של תורה זהו קיומה: לק"מ טז דף כא:, עו דף צא:.

ביטולה של תורה זהו קיומה: לקמ"ת עח דף לה:.

צט:

הם מקיימין עסק התורה במה שקוראין קריאת שמע: לק"מ נד:ג דף סא:.

דברי תורה לא יהיו עליך חובה ואי אתה כדאי וכו': שיחות הר"ן שה.

צט: שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית, ע"כ.

נראה לפרש על פי מה שרבינו פירש בלקוטי מוהר"ן (תורה קי) שלא ימוש כלומר שלא יגשם ע"ש. כי רבי ישמעאל תמה עליו היתכן שמי שלמד וידע כל התורה בכלל ירצה או אפילו יחשוב לבטל ממנה ולעסוק בחכמת יונית, על כן הוא ענה והזהיר אותו לבל יגשם את התורה, ואדרבה ישתדל להשיג רוחניות התורה, לא רק בז"א אלא בעתיקא, כענין הכתוב (זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה, ואיתא בזוהר חדש פרשת חקת, שההוא יומא בעתיקא תליא.

קג:

במשניות מנחות (יב:ד) מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון, ומביא בכלי אחד. אם אמר הרי עלי ששים ואחד, מביא ששים בכלי אחד, ואחד בכלי אחד, שכן צבור מביא ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד, דיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד, ע"ש. ויש לי בס"ד הרבה לפרש בזה וקשה לכתוב הכל, אבל נקי בלי כלום לא אצא, ואכתוב בעזה"י כמה ראשי פרקים. דהנה ידוע לכם כבר שמנחה היא ממש הענין של רבינו (כי מנחה אותיות נחמן, כאשר הה' כלול בי', ולעולם יהא אדם זהיר בתפילת מנחה, ומנחה כנגד יצחק – שם של רבינו – ומנחה היא ענין של התבודדות ויצא יצחק לשדה לפנות ערב). והנה רבינו מפרש כמה פעמים ענין של ששים בלקוטי מוהר"ן, ששים המה מלכות וכו', ובפרט נוגע לנו התורה נט, שמפרש איך שהאיסור בטל בששים – בעיגולא בס' שהיא בחי' שבת. ודיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד, דהיינו פחות ממנחות הצבור, מנחות בגמטריא תק"ד פחות אח"ד = נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה הצבור הם יכולים להביא מנחה של ס"א, כי באמת הצבור כולל הס"א (כידוע שרשות הרבים הוא מקום החיצונים), כענין החלבנה שחז"ל אמרו לכלול הפושעים עם הצבור, ואף שהיתרון הזה שמוסיף מגרע, זה בכח הצבור לעלות במנחה. אבל היחיד צריך להיות אחד, דיו לעבד להיות כרבו, ה' אחד ושמו אחד. והיחיד צריך להיות פחות מן הצבור (פח"ת עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, או פחו"ת פחות ג' אותיות אחד בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן). כי עיקר כח הס' אינה אלא מרבוע הינו מהמם בבחינת ארבעים יכנו וכו' ע"ש. והצבור דן את אחרים, להמם (ע' דברים ב:טו), אבל היחיד שופט רק את עצמו. ועל כן האדם היחיד צריך להיות אחד, בבחי' אחד היה אברהם.

ולכן קרבן פסח נקרב בטומאה כאשר רוב הצבור טמאים. אבל יחיד אי אפשר לאכול טמא (זהר שמיני מא:) ועד ונטמתם בם כתיב (ויקרא יא:מג) בלא א'.

ולכן כתוב בתורה הקדושה (שמות יב:ד) ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשות. ואם י-מ-עטהבית, י' זה עשרה שהוא צבור, מ' זה המשפט, עטהבית בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ה' תיבות. במכסת נפשות הוא בסוד נ נח נחמ נחמן מאומן, בסוד כי הוא כסות"ה לבדה.

זה הקונה תבואה מן השוק: לק"מ מז דף נה:.

קד:א"ר יצחק מה נשתנית מנחה שנאמר בה חמשה מיני טיגון הללו, משל למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה ויודע בו שהוא עני, אמר לו עשה לי מן חמשה מיני טיגון כדי שאהנה ממך, ע"כ.

סבא ישראל אמר (-פרק למעלה מהטבע) רבנו הקדוש אמר, להתקרב אלי זה קשה מאד, יש קושיה, מדוע עבודה קשה מאד? אני רוצה להתקרב, מדוע יהיה קשה, מדוע אני אסבל? לא... רבנו הקדוש אמר: אני אוהב חסיד מטוגן! אוהא אוהב מטגן, יש לו טעם טוב – מטוגן. חסידים מטגנים – שעובר עליהם כמה ירידות וכמה צרות וכמה יסורים... והוא סובל הכל והוא רוצה עזרה. ורבנו הקדוש שבח מאד את הסחדים האלה שהם רוצים עוד... עיין שם.

וכבר כתבנו במ"א מטוגן בגמטריא נ נח. וכן מנחה אותיות נחמן (כי ה' כפול י' של כולם בחכמה עשית בגמטריא ן), ומנחה בחי' יצחק בחי' ראש השנה, שלעולם אדם יהיה זהיר בתפילת מנחה. וכן חמשה אותיות שמחה, האבא של רבינו, שמחה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן. (גם 'שאהנה' י"ל אה\הא שנה, הא' ראש של השנה, שנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה). וכן יש שטענו שרבינו בחר שרוב אנ"ש יהיו עניים ר"ל.

קז. ברזל תניא אחרים אומרים לא יפחות מכליה עורב, וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה. איכא דאמרי לא יפחות מאמה על אמה למאי חזיא אמר רב יוסף לכליה עורב, ע"כ. י"ל שללישנא קמא ידענא הקימו שהוא בשביל דקרונים, ולכן כאשר אומרים אמה על אמה מובן שמדובר על עובי של דקרונים. ואילו ללשינא בתרא, מיד אמרו אמה על אמה, וא"כ מדובר באיזה עובי הרגיל שהיו עוסקים בו.

קח: האומר לחבירו בי בביתי אני מוכר לך מראהו עלייה, לאו משום דגריע וכו' (קט.) אפי' תימא עלייה דגריעה, יד בעל השטר על התחתונה, ע"כ.

מבואר שהעליה גרוע משאר הבית. ואילו בספר המידות, ערך בית ב:א לדור בעליה הוא טוב יותר לעבודת הבורא מלדור בבית תחתון, ע"כ.

קי.

הביאו בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ: לק"מ ל:ג דף מא:.

הביאו בני מרחוק: לק"מ לה:א דף מט..

הלומד תורה בטהרה נושא אשה: לק"מ סט דף פז:.