שבת

שבת

שבת ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. שבת, זה שב ת', הכסא להתי"ו, תיו בגמטריא רבינו נחמן. שבת, ש' בת, שין בגמטריא רבי נחמן, בת בגמטריא ברסלב נ נח.

נ נח נחמ נחמן מאומן חתום בשורה השביעית של הפתק

ב. יצאות השבת שתים שהן ארבע, וסמיך לה 'פשוט העני' כי עקר התנוצצות ארו הצדקה ושלמות אינה אלא בשבת. עיין כל זה בלקוטי מוהר"ן תורה לא.

י.

מפתחות:

תפילה היא חיי שעה: לק"מ נד:ג דף סא:.

י:

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה: לקמ"ת ב:ו דף ד., עב דף לד..

י: אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם, ע"כ. זה מה שכתוב במסילת ישרים (ריפ פרק כו) ז"ל ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה וכו' וכו' ואמנם לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה וכו' על כן אמרתי שסוף הקדושה מתנה וכו' ע"ש.

יא.

אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים וכו': לק"מ קצא דף קי:.

החזן רואה היכן התינוקות קוראים: לק"מ רפב דף קכב..

יב.

הנכנס לבקר את החולה אומר יכולה היא שתרחם: לק"מ קיט דף קא..

יט. אמרו עליו על ר' יוסי הכהן ואמרי לה על ר' יוסי החסיד שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי מעולם (שלא היה מוסר להם שום דבר שלא יטלטלו אותו בשבת).

עיין לקוטי מוהר"ן תורה יז:ו. וי"ל בשבח או לגנאי (ויתכן שזה תלוי במי אמור, הכהן או החסיד). לגנאי, שלא היה ברמה של אותם צדיקים גדולים ששמם הולך בכל הגוים. לשבח, דהיינו שאיפה שהיה נמצא כתב ידו, היה כבר גואל אותו ניצוצי נשמות שהיו נתפסים שם, נמצא שלא היה כתב ידו תחת רשות הנכרים לעולם.

כא:

אין מספידין בחנוכה: לק"מ יד דף כ:.

עד שתכלה רגל מן השוק: שיחות הר"ן רסא.

כג:

נר שבת קודם לקידוש היום: לק"מ יד מאמר רבב"ח דף יט:.

ל:

שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה: לק"מ פא דף צד..

ל: אמר רבא וכן לחלום טוב, פרש"י אם בא לישן מתוך שמחה מראין לו חלום טוב, ע"כ.

עיין לקוטי מוהר"ן תנינא ה:י שחלום טוב הוא חלום על ידי מלאך, וצריכים לחזק ידים אלו וזה על ידי שמחה.

ל:-לא. לעולם יהא אדם ענוותן כהלל וכו' א"ל הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד ע"ש.

המפרשים כבר הקשו על כפל הלשון – ד' מאות זוז, ופרשו שאחד קאי על מה שנמנע ממנו להרויח ואחד קאי על מה שהפסיד.

אכן לא הייתי מופתע, אם באמת הלל הוציא מכיסו ד' מאות זוז ונתן לו, וזה מה שאמר לו שנית – והילך ד' מאות זוז. כי יש תמיה כאן שלכאורה בסוף הלל כן הקפיד, כי בסוף הלל אמר לו הוי זהיר ברוחך, וזה ממש לשון של הקפדה, אכן כיון שהלל כבר ידע מההמראה שנתערבו זה את זה, לכאורה זה כבר לא יכול לחייב את חבירו בד' מאות זוז, ולכן הלל הוציא אותם מכיסו, ואמר שכדי לו גם להפסיד ד' מאות זוז ולא להקפיד.

לא.

נשאת ונתתה באמונה: לק"מ כג:ד דף לה:, רפ דף קכא..

קבעת עתים לתורה: לק"מ רפד דף קכב:.

מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות וכו': לק"מ נח:י דף ע..

מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות: לק"מ נט:ו דף ע:.

אמונה זה סדר זרעים: לק"מ קנה דף קה., לקמ"ת ה:א דף ז:.

לא. א"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל. א"ל הן. א"ל אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל. א"ל בני מפני מה. א"ל מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז. א"ל הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל אל יקפיד.

ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

לא:

חבל על מאן דלית ליה דרתא: לק"מ נג דף ס:, קכ דף צז:.

לא: דא"ר יוחנן משום ר' אלעזר אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר (דברים י:יב) ועתה ישראל מה י' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' וכתיב (איוב כח:כח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וגו שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, ע"כ.

נראה שזה הסוד מה שכל העולם היא מהרשימו, שהיא בחי' מלכות אין סוף. ולכן ירא"ת עם אנכי ולא יהיה בגמטריא תרי"ג כמש"כ ביחוד היראה. כי מלכות היא בחי' יראה כמובא מרבינו כמה פעמים. וזה מה שאיתא למעלה מרבי ינאי שמכנה ליראת שמים דרתא, כי היא הבית שהכל נעשה בה. והשערים שלה, תרעא – בגמטריא אלף-דלת-נון-יוד, כמובא, נעשים על ידי התורה הקדושה.

לא: משנה – על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר, ע"כ.

כבר הבאתי במ"א מדוד קופר נ"י שאלו השלושה ראשי תיבות נ נח. והרי שכל הנשים צריכות להיות נ נח.

לב. אמר רבא נפל תורא חדד לסכינא. ראשי תיבות נתחל, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

לב. וגברי היכא מיבדקי (-דהיינו שהנשים נבדקות בשעת לידתן) אמר ריש לקיש בשעה שעוברים על הגשר, גשר ותו לא, אימא כעין גשר, ע"כ.

ולא אמר כעין גשר, אלא גשר, כי באמת כל העולם כולו גשר צר מאד, והפחד הוא בחי' חבלי לידה, כמו שמבואר בספר ירמיה (ל:ה-ו) פחד ואין שלום – שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה וכו' ע"ש. ועל כן העיקר שלא יתפחד כלל, ולא יעמיד עצמו במקום סכנה לבדיקה.

ולכן הגמרא מביאה אחר כך מרב ושמואל אם ללכת על במברא – ספינה – עם נכרי, ולא דנה בגשר, כי בעצם כל העולם כולו גשר כנ"ל, ואין הגשר סכנה בעצמו רק הפחד שתלוי בו. וזה הלשון כעין גשר, עין זה המראה (רש"י עה"פ את עין הארץ – שמות י:ה), שנראה מפחיד.

לב:

שאריכת ימים ע"י מזוזה: לק"מ כג:ד דף לה:.

מקרא נדרש לפניו: לק"מ כג:ד דף לה:.

והריקותי לכם ברכה עד בלי די כד שיבלו שפתותיכם: לק"מ מט:ז דף נח:.

עד שיבלו שפתותיכם מלומר די: לק"מ רכא דף קיד..

לב: בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר י"צ אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די, אמר רמי בר (רב) א"ר עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, ע"כ.

הקשו המפרשים שאותיות ד"י אינם ממוצאה השפתיים, ואיך יבלו השפתיים מלאמר אותם.

ונראה שעיקר הכוונה של הגמרא הוא למה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן (סוף תורה מט) ש: ד"י זה השיר פשוט כפול משולש מרובע – ד', שכולל הי' מיני נגינה, נ נח נחמ נחמ נחמן מאומן. [והרי מ' הוא מאותיות בומ"ף של השפתיים. וכאן רואים גם כן רמז למש"כ בכמה מקומות, שזה המקום באמצע הוא המקום הקשה].

לג:

ויחן פני העיר חד אמר מטבע תיקן להם וכו': לק"מ כג:א דף לה..

ויבא יעקב שלם שלם בגופו שלם בממונו: לק"מ כז:ח דף טל..

שתינוקת נתפסים על עון הדור שנאמר ורעי את גדיותיך וכו': לק"מ רפב דף קכב..

נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצרך עצמן וכו' כל הסיפור מבואר על פי ליקוטי מוהר"ן תורה סה, בספר תכלת וארגמן.

מעשה רבי שמעון בר יוחאי במערה – תכלת וארגמן: על פי לק"מ כט 'האי גברא', עמ' נח. על פי לק"מ נד 'ויהי מקץ – זכרון', עמ' סד. על פי לק"מ סד 'בא אל פרעה', עמ' סט. על פי לק"מ סה 'ויאמר בעז אל רות', עמ' עב. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' עז.

כי תקיף גזירתא א"ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן, אזלו טשו במערתא ע"כ.

נראה לענ"ד שזה ממש הענין של התרגום הידוע (שמות יט:טו) לא תקרבון לצד אתתא, ורק על ידי פרישות כזו זכו למתן תורה, וכן רשב"י ובנו רק על דרך זה זכו למה שזכו.

לג: והיו משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, ע"כ. עיין בראשית ג:ז ויעשו להם חגרת, ראשי תיבות חול.

לג: חזי דהוה ביה פילי בוגפיה, הוה (רבי פנחס) קא בכי, וקא נתרו דמעת עיניה וקמצחוא ליה. אמר ליה (רבי פנחס לרשב"י) אוי לי שראיתיך בכך. אמר ליה, אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאתי בי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בר יוחאי קושיא, הוה מפרק ליה רבי פב"י תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא, הוה מפרק ליה רבי שמעון בר יוחאי עשרין וארבעה פירוקי.

רבי עקיבא, סרקו את בשרו במסרקות של ברזל, וכל ימיו היה מצפה לזה מתי יבוא לידו. והנה דרכו של רבי עקיבא היה בגבורה, ולא עמדו בזה רוב תלמידיו ומתו במגפה. אכן תלמידו רבי שמעון בר יוחאי קבע ואמר אנן בחביבותא תליא, שהיה מתקן הכל באהבה. ולכאורה רבי שמעון באמת זכה לפי שנים ברוחו של רבו רבי עקיבא, ומה שרבי עקיבא היה מצפה כל חייו עד שסרקו בשרו והמיתו על קידוש השם, רבי שמעון לקח את בנו והחביאו במערה והטמינו עצמם בחול עד שנעשה בשרם פילי - סדקים, ממש בחי' הסריקה שקיבל רבו רבי עקיבא באהבה. ובזכות זה הגמרא (שבת לג:) קובעת שהוא קיבל פי שנים מרבי פנחס בן יאיר.

לד. גימל דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר וכו'.

במקום אחר הבאתי מדוד קופר שהראשי תיבות של הג' דברים הם נ נח.

מא. ר' זירא היה קא משתמיט מדרב יהודא דבעא למיסק לארעא דישראל וכו' אמר איזל ואשמע מיני' מלת ואיתךי ואיסק (עיין מאמר ט' תיקונין סי' כ' שבזכות התורה שממשכין וכו' - ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

מט.

אלישע בעל כנפים – תכלת וארגמן: על פי לק"מ ד 'אנכי ה' אלקיך', עמ' פה. על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' פז. על פי לק"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' פט. על פי לק"מ ס 'פתח רבי שמעון', עמ' צב. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' צד.

מט:

ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן: לק"מ יא:ד דף טו..

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי כנגד מלאכת המשכן: לקמ"ת ד:ג דף ה..

נד. (משלי ז:י) והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב, פרש"י ז"ל שית בית הבשת, ע"כ. ובזוהר הקדוש, בראשית, ברא שית. מדה הששי היא יסוד. שית בגמטריא נון חית מם נון.

נד: ואין הרחלים יוצאות חנונות יתיב ר' אחא וכו' וקאמר משעה שגוזזין אותה טומנין לה עזק בשמן ומניחין לה על פדחתה כדי שלא תצטנן. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

נד: ואין הרחלים יוצאות חנונות וכו' א"ל רב נחמן אם כן עשיתה ילתא, אלא א"ר הונא עץ אחד יש בכרכי הים וחנון (ויש גורסים ויחנון) שמו, ומביאין קיסם ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני (-פרש"י תולעים) ראשה, אי הכי זכרים נמי, כיון דמנגחי זכרים בהדדי ממילא נפלן, שמעון נזירא אמר קיסמא דריתמא. בשלמא דרב הונא היינו דקתני חנונות אלא לרבנן מאי חנונות, דעבדינן להו מילתא דמרחמינן עלייהו, ע"כ.

עיין בלקוטי מוהר"ן לקראת סוף תורה ד' שהביא מהגמרא, אמר רבה בר בר חנא, זימנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסיה ומית, ואידחוהו מי, ושדיוהו לגודא, וחרוב מיני שיתין מחוזי וכו' וכו' ישראל מכנין בשם דגים וכו' וכו' דיתבי ליה אכלא טינא בנחיריו – זה בחינת תפלתן של ישראל וכו', שנתערב שרץ, הינו טמאה בתפלתו ועבודתו ובלבל אותו. ולא היה יכול איש הישראלי הזה לעבד עבודתו תמה. מה עשה האיש הזה? עשה שלש בחינות הנ"ל הינו התקשרות להצדיק ונתינת הצדקה וודוי דברים. וזה פרוש, ומתה וכו' ע"ש.

וכן כאן הרי ישראל מכנין בשם צאן. וצריכים להסיר התולעים בחוטם. [וענין הזכרים שמנגחים אולי י"ל פלפול במלחמתה של תורה כמו שמצינו במסכת ברכות (נו:) ישכם ויאמר בכור שורו הדר לו קודם שיקדמנו פסוק אחר (שמות כא:כח כי יגח שור את איש, תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בשור, האוכל מבשרו מתעשר, נגחו הווין ליה בנים שמנגחים בתורה, נשכו, יסורין באים עליו, בעטו דרך רחוקה נזדמנה לו, רכבו עולה לגדולה והתניא רכבו מת וכו']. קיסמא, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נ נח. ריתמא, עיין בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה' שהיא ראשי תיבות תוכו רצוף אהבה וכו' קישור המרכבה. קיסמא דריתמא, בגמטריא וישק יעקב לרחל, וע' בנתיב מצותיך, שביל ג' אמונה, אות כט, שהוא בגמטריא הט' הויו"ת עם נקודותיהן וכו' ע"ש. חנונות – בה אותיות נ נח.

נד: ואין העגל יוצא בגימון. העגל בגמטריא נ נח. גימון בגמטריא נ נח ע"ה.

מאי עגל בגימון, א"ר הונא, בר נירא (פרש"י עול קטן שמניחין לעגל בצוארו, שיהיה למוד לכוף ראשו לכשיגדל), אמר ר' אלעזר מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף, דכתיב (ישעיה נח:ה) הלכוף כאגמון ראשו, ע"כ.

כאגמון ראשו, עם התיבות והכולל, בגמטריא נון נון חית. (הלכוף כאגמון ראשו, עם האותיות והתיבות, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה).

נה.

אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון: לק"מ ח:ד דף ט:.

אין יסורין בלא עון: לק"מ נו:ז דף סו:, לקמ"ת ז:ג דף יב., ח:ו דף יז..

נה. א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה.

תיו בגמטריא רבינו נחמן. הראשי תיבות של: תיו של דיו, ושל: תיו של דם, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והנה החתם סופר פירש (ד"ה ומאי), שאלו לחיים התי"ו נכתב בצורה של שני אותיות, ח' עם י' למטה ברגל השמאלי, ואלו למות, התי"ו נכתב בצורת שני אותיות ד"נ. והנה כבר פרשנו בשם אדנ"י, ששני אותיות ד"נ מרמזים על הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן. מלאכי חבלה, עם התיבות, בגמטריא נחמן.

אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לפניו רבש"ע היה להם למחות ולא מיחו וכו'. ועיין לקמן ריש עמוד ב' שהגמרא מביא הפסוק (קהלת ט:ב) הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהר ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא.

וכן מצינו במשנה במסכת אבות (ה:יט) כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה וכו' וכו'. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא וכו' אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם וכו', ע"כ. מבואר שלא רואים הבדל בין צדיקים גמורים לרשעים גמורים בעולם הזה.

אלא שלפי הגמרא כאן מבואר שאם הצדיקים מוכיחים את העולם כבר זוכים שיהיה נראה הבחנה ביניהם גם בעולם הזה. (וזה מה שכתוב תלמידיו של אברהם, דאילו אברהם היה מוכיח, כמש"כ והוכיח אברהם, וכן מבואר בלקוטי מוהר"ן שאברהם היה מוכיח). ובלקוטי מוהר"ן תורה א', מבואר שעל ידי ח"ן זוכים להתי"ו, כי דברי חכמים בנח"ת נשמעים, וכשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע, רבי אבא אומר חובה (שלא לומר דבר שאינו נשמע) שנאמר אל תוכח לץ וכו' (יבמות סה:), ועכ"פ על כרחך המוכיח צריך בחי' זו של דברי חכמים בנחת נשמעים. והרי מבואר (משלי כח:כג) מוכיח אדם אחרי חן ימצא, והרי אלו לא הוכיחו ולא זכו להתי"ו מעצמם [וי"ל שאילו זכו מעצמם לא היה התי"ו אלא בלב ולא על המצח. רק כיון שלא היה להם מזבח הנחשת, רק כלי נחשת של השירה לשון נקבה, היו צריכים אות בעז מצחם לאלו נגד מצח הנחשת של אלו], ולכן מדת הדין נצחה והחל דיקא משם.

ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת (יחזקאל ט:ב), מזבח הנחושת מי הוה, אמר להו הקב"ה התחילו ממקום שאומרים שירה לפני, ע"כ.

נחשת ע"ה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה עיקר השיר לשון זכר, ואז לא נתגלה עדיין ולא היה להם אלא שירה לשון נקבה. וזה מה שרשמו תי"ו על מצחיהם כנ"ל.

נו.

כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה: לק"מ עב דף פז:.

נו:

ירד גבריאל ונעץ קנה בים: לק"מ ה:ד דף ה:.

נו: נצא בר נצא, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

סב. שקסבר עולא נשים עם בפני עצמן הן. נשים עם בפני עצמן הן ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מאומן.

סג.

אורך ימים בימינה וכל שכן עושר וכבוד: שיחות הר"ן ד.

לגמור איניש והדר לסבור ועא"ג דלא ידע מאי קאמר: שיחות הר"ן עו.

אמר ר' שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מקשי להן שנאמר אז נדברו יראי ה' וגו' אין דיבור אלא נחת שנאמר ידבר עמים תחתינו, ורש"י כז"ל ל"א הנוחין מנהיגין זה את זה להבנתה של הלכה כמו לך נחה (שמות לב), ידבר תרגום של ינהג, ע"כ.

ובזה יש לפרש היטב דברי חכמים בנחת נשמעים, וכמו שפירש רבינו בלקוטי מוהר"ן תורה א', שצדיכים שיאיר השכל בכל דבר להתקרב להשם יתברך.

סג. ואמר רבי אבא א"ר שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה קדוש ברוך אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה, אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא, והוא דלית להו רבה במתא למיגמר מיניה, ע"כ. ממש בחי' נ נח.

צורתא, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. דשמעתא, עם הו' אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

סג:

אם ראית תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר כנחש חגרהו על מתניך: שיחות הר"ן צג.

סד.

אע"פ שמידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו: לק"מ מג דף נד..

סו. אמר ליה רבא לרב נחמן היכי תנן, אמר ליה לא ידענא, הילכתא מאי, אמר ליה לא ידענא, ע"כ.

רמז למה שרבינו אמר שהלא יודע שלו יותר גדול מהיודע, ורמז למעשה של הקבצן השביעי שלא היה לו רגלים ללכת.

אמר רב נחמן בר יצחק וסימנא סמך סמך (רש"י – ר' יוסי אוסר שתי תיבות שיש בהן סמך סמך זו אצל זו). וסימנא סמך סמך בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. סימנא סמך סמך ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח. (נח, עם האותיות בגמטריא ס').

(הרי שרבי נחמן לא ידע, ורבי נחמן בר יצחק כבר נתן סימן).

סו: אמר רב נחמן בר יצחק נפל פותא בבירא. פותא, עם הד' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בבירא ע"ה בגמטריא נ נח. אי נמי, פותא בבירא ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

סז. לשידא דבית הכסא לימא הכי, אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא במישרא דכרתי חבטיה בלועא דחמרא חטרתיה, ע"כ. אקרקפי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה יש בלחש הזה רמז לשמשון שהכה את הארי וגם עם הלחי של חמור.

סז. מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו ולימא הכי, חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד, ע"כ.

חד חד נחית, וכן: נחית חד חד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והראשי תיבות של: נחית בלע בלע נחית חד, נ – בלע בלע (באנגלית זה לשון זילזול מי שסתם מדבר ומדבר...) נח!

ועיין בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח', שנ נח מתגלה על ידי תפילה בדין שעומד בגרון של הס"א עד שמכריח אותו להקיא וכו' עיין שם!

לאדרא (פרש"י עצם של דג שישב לאדם בושט) לימא הכי ננעצתא כמחט ננעלתא כתריס שייא שייא, ע"כ. שייא בגמטריא רבי נ נח ע"ה. כתריס, עם האותיות, בגמטריא, רבי נחמן מברסלב ע"ה. נעלתא ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא.

סז. מעשה בר"ע וכו' ועל כל כוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון.

סט:

אמר רבא אם היה מכיר מקצת היום שיצא בו עושה מלאכה כל היום כלו, פשיטא מהוא דתימא וכו'. עד כאן.

ויש להקשות דהלוא חידוש הוא שמהו דתימא באותו יום שהוא בטוח שאינו שבת יתחייב לעשות בו כל פרנסתו של כל השבוע.

עג. במשנה. והמנפצו, פרש"י קרפי"ר בלע"ז, ע"כ. קרפיר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה שייך דייקא למנפץ בחי' פצפצי"ה.

עה.

איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר וכו': לק"מ סא:ג דף עד:.

עז:

ה' אימות אימות חלש על הגיבור וכו': קנד דף קה..

ה' גבורות שהם ה' אימות: לקמ"ת ז:יג דף טו:.

מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אמרי' וכו': לקמ"ת ה:ב דף ח..

בדיחא דעתיה: לקמ"ת י דף יט:.

כד הוי בדיחא דעתא ואיבעי מינה וכו': לקמ"ת יב דף כ..

מאי טעמא גמלא זוטרי' וכו': לקמ"ת טו דף כא..

דברים שהם משביחין כשמזקינים. שיחות הר"ן נא.

עז: סודרא (פרש"י ז"ל דרך תלמידי חכמים לעטוף סודר), סוד ה' ליראיו (תהלים כה:יד), ע"כ. רמז חזק לכיפה של נ נח כמו שכתבנו במקומו.

פ: בנות מלכים טופלות אותן בשמן המור וכו' מאי שמן המור רב הונא בר חייא אמר סטכת, ע"כ. הרי בשמן המור הוא בסטכ"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פ: רב ביבי הויא ליה ברתא (-בת), טפלה (-מרח עליה סיד) אבר אבר וכו' אמר רב נחמן: רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא (-כי השיכר משחית את העור ומרבה שיער), אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתן טפלא, ע"כ. הגמרא כתבה סתם שרב נחמן לא היה שותה שיכר [- זה לענין שיכר, ולענין יין, מצאנו אביי שנקרא נחמני על שם שהיה תלמידו, לא היה שותה יין, כמבואר בכתובות דף סה., אבל זה היה מחמת עניות או מחמת שהיה כהן, עמש"כ במסכת ברכות דף ל:], אכן מצינו במסכת כתובות סוף דף ס: דשתיא (-אשה השותה) שיכרא הוו לה בני אוכמי (-שחורים), ובשיטה מקובצת בשם רש"י מהדורא קמא פירש שמדובר במעוברת. והמלא הרועים שם ציין לסוגיא כאן במסכת שבת (פ:), ומסתברא שגם כאן מדובר כאשר האשה בהריון (ובכתובות שם דף סה: - סוף פרק אע"פ, מוסיפין למניקות יין, שהיין יפה לחלב), שאז שתיית האיש והאשה משפיעים ישירות על הוולד. ולפי זה אין הוכחה שרב נחמן של הגמרא לא היה שותה שיכר, אלא לזמן שאשתו היתה בהריון.

ועל כל פניםלפי זה י"ל שבראש השנה שהוא יום הרת עולם יש למנוע משתית שכר.

פ: אלא אמר רב כהנא שנתות כדתנן שנתות היו בהין, עד כאן לפר עד כאן לאיל עד כאן לכבש, ע"כ. שנתנות בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב ע"ה. עד כאן, עם התיבות והכולל, בגמטריא נחמן.

ואיבעית אימא מאי אנדיפא אפותא, פרש"י פדחת. פדחת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה, ונפקא ערעיתא (פרש"י צירעה) מן כותל ומחתיה באנדיפי ומית. ערעיתא בגמטריא רבינו נחמן מברסלב ע"ה.

ואמרו ליה מן דיליה דא ליה. דיליה דא ליה בגמטריא נ נח ע"ה.

פב.

מנין לע"א שמטמא כנדה שנאמר תזרם כמו נדה: לק"מ כג:א דף לד:.

פז.

ומשה הוסיף יום אחד מדעתו: לק"מ קצ דף קי:.

פז בזה שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו, יש לראות מדת ענוותנותו.

כי על הפסוק (שמות יתרו יט:י) ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר, רש"י כתב, אם כן שמזקיקין לדבר עמם לך אל העם וקדשתם וזמנתם שיכינו עצמם היום ומחר עד כאן לשונו.

הרי שבתחילה שהיה משה אמור למסור את העשרת הדיברות לא היה דרוש הימים של הכנה, רק כאשר נקבע שהשם יתברך ידבר ישר להעם אז הוצטרך הימים של הכנה.

ולפי זה הרי משה רבינו היה צריך לשער כמה ההבדל בין לשמוע ממנו מלשמוע ישר מהשם, והחליט בדעתו שזה הבדל כל כך שבודאי לא יספיק רק שני ימים של הכנה, והוסיף יום אחד.

אלא מתוך ענוותנותו רואים גדולתו, שעד כדי כך היה משה רגיל להוריד את הדיבור של השם יתברך בכל פעם בפעם מהלך של שלושה ימים הכנה.

פח.

מתן תורה – תכלת וארגמן: על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' צז. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' קא.

קימו וקבלו: לק"מ י:ח דף יג:.

בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכו': לק"מ כב:ט דף לג..

בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ששים וכו': לק"מ סה:ד דף פא..

מי גילה רז זה לבני מלאכי השרת וכו': לק"מ כב השמטות דף לד:.

אורייתא תליתאה: לק"מ ס:ד דף עב..

ויהי ערב וכו' שכל העולם היה תלוי עד ו' בסיון וכו': לקמ"ת ח:ח דף יז:.

פח:

הנעלבים וכו' שמחים ביסורים ועושים מאהבה: לק"מ יב:ד דף טז:.

הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם וכו': לק"מ פב דף צד..

בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת וכו': לקמ"ת א:ב דף א..

נרדי נתן ריחו עזב לא נאמר אלא נתן: לקמ"ת ח:א דף טז..

פט:

ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל: שיחות הר"ן פה.

מאי דכתיב כי אתה אבינו וכו' ע"ש איך שאברהם ויעקב אמרו ימחו על קדושת שמו רק יצחק ימליץ ויטעון בעדם ועליו יאמרו ישראל כי אתה אבינו וכו'.

פט: דרש רבא מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר י', לכו נא, בואו נא מביעי ליה, יאמר ה', אמר ה', מיבעי ליה וכו' לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם וכו' אצל אברהם וכו' ולא בקש רחמים עלינו, אצל יצחק וכו' אצל יעקב וכו' ולא בקש רחמים עלינו, אצל מי נלך עכשיו, יאמר ה', אמר להן הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ע"כ.

יאמר ה' זה בחי' משה רבינו, כמו שאמרו חז"ל בריש פרשת וארא (שמות ו:ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא"ל שד"י ושמי י' לא נודעתי להם.

במס' שבת (פט:) יצחק אבינו מסנגר על עם ישראל ואומר להש"י פלגא עלי ופלגא עליך, פלגא עשו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואולי זה ענין שני השעירים, שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל. שעיר, בגמטריא פתק. וידי עשו שערת (כז:כג) כי רישא דעשו הוא השורש של הרע כדלקמן, ומראה לשני הצדדין. יצחק – רח אותיות שבפתק וע' מה שכתבנו במקום אחר בענין ר"ח. וכן אליהו בהר הכרמל שפעל בעת מנחה, שהוא בחי' יצחק, בחינת רבינו הקדוש. ואליהו אמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. ועיין מש"כ עוד בזה עה"פ הקל קול יעקב והידים ידי עשו – כידי עשו שערת (פרשת תולדות, בראשית כז:כב-ג).

פלגא עלי ופלגא עליך. יצחק, י"צ – זה ק', ק' פלגא ופלגא – נ' נ', ואז יש ח', הרי נ נח. זה מצד ימין. וכן מצד שמאל, ח"ק – כנ"ל.

צ. רש"י ד"ה מקק דסיפרי תכך דשיראי, כל אלו תולעין הן שבכל מין ומין וחלוקין בשמותיהם תכך איילא פה הה, ע"כ. תכך איילא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והראשי תיבות של: תכך איילא פה הה, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צ. ופה דתאני ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

צ: תורי דקל אחת. תורי דקל בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ורש"י כז"ל ולא ידעתי למאי חזי ע"כ.

צב.

אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר: לקמ"ת ח:ה דף יז..

צז.

החושד בכשרים לוקה בגופו: לק"מ קד דף צז:.

צח. מ"ח קרשים היו. נלע"ד שכנגדם יש המ"ח דברים שהתורה נקנית בהן (מסכת אבות ו:ו), וחז"ל אמרו שרק משה רבינו היה יכול להקים אותם, וכן לענין קנין התורה אי אפשר בלי משה רבינו.

ק. בעי רבא אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים מהו. י"ל על פי המבואר בספר אדיר במרום (עמ' תכא-, מכון רמח"ל), שמאדם קדמון יצאו החושים, אזנים חטם פה ועינים, והם בחי' אור בלי כלים, וזה סוד המאמרות, כי לא יצאו הדברים בסוד זיווג, כי לא היה הזיווג בסוד פנים בפנים אלא אחר בריאת אדם הראשון. ורק אחר כך מ"ה וב"ן נקשרו תחת הנהגת יסוד ומלכות של אדם קדמון, והיה זיווג של הגוף, וממנו כלים, כל זה מבואר שם היטב. וחטא אדה"ר מבואר בעץ חיים שהוא בסוד האגוז, שיש לו קליפה דקה בחי' נגה, וג' קליפות קשות, ונדבקו באדם וחוה. הרי שמצב זה של האגוז עומד על הכלי, מציאות העולמות שנעשים בבחי' כלים ממש, וזה המצב של כלים עשוי על אורות החושים.

קג.

וכתבתם שיהא כתיבה תמה: לק"מ כג:ד דף לה..

קג. משנה. הכותב שתי אותיות בין בימינו וכו' בין משם אחד וכו'. ובגמרא דרשו את הפסוק (ויקרא ד:ב) ועשה אחת מהנה, ע"ש. ובזה יש לפלפל באות נ' של נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא כתיבה בפני עצמה, וע' לקמן קד: שחכמים פוטרים בכתב אות אחת סמוך לכתב – ולהשלים שאני (לחייב משום כותב ולא משום מכה בפטיש, ובמנחת חינוך דייק מלשון רש"י רק בכ"ד ספרי קודש, וצ"ע לענין הפתק הקדוש ונ נח נחמ נחמן מאומן), ובכתב אות אחת נוטריקון, ואכמ"ל.

קג. – משנה יב:ג הכותב נח מנחור. כי נחור, הוא נח ו"ר, ו"ר גימטריא נ נח נחמ. וע"ש שלומדים הלכות כתיבה ממה שהיו כותבים על קרשי המשכן. והרי מצינו מקור קדמון לכתוב נ נח על הקירות. וע' בפרק על שגעון שהבאנו שדוד המלך ג"כ היה כותב על הקירות כדי להנצל מהקליפה.

עיין במסכת בבא בתרא קסו: ילמד התחתון מן העליון באות אחת אבל לא בשתי אותיות, כגון חנן מחנני וענן מענני.

קג: א"ר יהודה מצינו שם קטן משם גדול: מי דמי מ"ם דשם סתום מ"ם דשמעון פתוח וכו' ע"ש. ולהלכה קי"ל שהמתכוון לכתוב שמעון וכתב שמ, אינו חייב.

ומכאן יש לפלפל הרבה בענין נחמ, שכתוב בפתק עם מ' פתוחה.

בענין נחמ, יש להעיר שכ' בלק"מ שכשפר ר"ת כפול שלוש פשוט רבוע, שרואים שהפשוט מפסיק בין השלוש לרבוע.

(ת"פו"ר מעשה אומ"ן בחולו של מועד. בחפ"ת חלוקו).

קד.

מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין\ם: לק"מ ז השמטות דף ט., נט:ד דף ע:.

מנצפך צופים אמרו: לק"מ לז:ו דף נא:, סה:ד דף פא.. שיחות הר"ן עג.

קושטא קאי: לק"מ מז דף נה:, פו דף צה., לקמ"ת ב:ד דף ג:.

מאמר פתוח נאמן פשוט: לק"מ נו:ז דף סו:.

שקר מקרבין מיליה ואמת מרחקין מיליה: לק"מ קיז דף קיא.

קד. צדיק כפוף צדיק פשוט היינו נאמן כפוף נאמן פשוט, הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו, מכאן שנתנה תורה במנוד ראש, ע"ש.

במנוד, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח. במנוד ראש, עם האותיות והתיבות, בגמטריא תרי"ג.

כפיפה, בחי' כפול, כפיפה על כפיפתו, בחי' עוד כפילה, הרי מרובע. והם נאמן כפוף, נאמן פשוט, צדיק כפוף, צדיק פשוט.

קה.

אנכי יהיבא כתיבא נאמנים אמריה: לק"מ נו:ז דף סו:.

אנא נפשי כתבית יהבית: לק"מ קעג דף קז:.

קה:

כי כל הכועס כאלו עובד עכו"ם: לק"מ קנה דף קה:.

קה: הדרך שהצדיקים היו מראים לפנים – כאילו הם כועסים כדי לאיים על בני ביתם וכדומה. ורבי יהודה היה שליף (נוטש, מוציא) מצבייתא (חוטים מהבגד). מצבייתא עם הכולל בגמטריא סבא נ נח נחמ נחמן מאומן! כי ידוע שסבא ישראל היה נותן לאנשים "תיקונים" גדולים, שהיה צועק עליהם וכו'.

קו. רב יוסף מחוי כפול רב חייא בר אמי מחוי פשוט. ממש ענין חתימת נ נח – באצבעותיהם, כמו שכתבנו במקומו (כרך חמישי – מאומן – ערך אצבעות – חותמים נ נח בידים).

ויש לציין שכעין זה במסכת מנחות דף לה: בענין שיעור אורך רצועות תפילין של ראש אחר הקשר, רב כהנא מחוי כפוף רב אשי מחוי פשוט.

קז: הנמר קאי ריקמי ריקמי. עיין מש"כ במסכת אבות ה:כ, שנמר ראשי תיבות רבינו נחמן מאומן, ריקמי בגמטריא רבי נחמן. ועיין כאן ברש"י שלפי הגמרא כאן פירוש נמר מלשון תמורה, ואתי שפיר כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה רעז, כי יש תמר בקדשה בחינת צדיק כתמר יפרח, וכנגדו תמר בסטרא אחרא וכו'.

קח.

לכתוב על עור בהמה טמאה שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר לפיך: לק"מ ס:ז דף עב:.

קי.

דלמא חוויא דרבנן טרקיה: לק"מ נז:א דף סז:.

קי. האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה תשלח מאנה ונשדייה קמיה, אי מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה.

עיין שיחות הר"ן אות ק' ותתפשהו בבגדו (בראשית לט:יב) שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו וכו' וכו' ע"ש.

קי. האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה, תשלח מאנה ונשדייה קמיה, אי מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה, מאי תקנתה, תשמש קמיה (פרש"י עם בעלה ותתגנה בפניו), איכא דאמרי כ"ש דתקיף ליה יצריה, אלא תשקול ממזיה (-שערה) וטופרה (-ציפורנים) ותשדי ביה ותימא דישתנא אני (פרש"י דרך נשים לי ולחש בעלמא הוא), ע"כ.

נראה לפרש בעזה"י על פי מה שביארנו בקונטרס בעידן ריתחא, בחלק נחמן – ד', בפרק הרגע האחרון אות ז', שצדיקים כאשר תקפה עליהם יצרם הם מיחדים בעליונים, [וזה פשוט שהנחש הוא היצר הרע] וזה ממש מה שהגמרא אומרת תשמש קמיה (ומה שפירש רש"י ותתגנה בפניו, י"ל שאין זה לשון גנות, אלא לשון שכיבה, כמו שהגמרא כתבה מיד לפני זה, וניגני בי כוכבי – לשכוב תחת הכוכבים). אבל מי שאינו ראוי לעשות כן, חלילה לו. ואין לו אלא לעשות כשאר עצות, ומעיקר העצות שם לגנות את התאוה שהיא קיא צואה וכו' כמבואר שם, וזה כל הענין של דישתנא אנא.

קי: ואי לא ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה, עמש"כ בלקוטי מוהר"ן סוף תורה כט – שייך לאות ח: ועל כן אשה שדמיה מרבים ואין לה וסת אף שיין מזיק לה.

קיג.

ר' יוחנן קרא למאניה: לק"מ כה:ג דף לח..

ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא: לק"מ צד דף צה:.

קיג:

שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול: לק"מ נח:י דף סט:, סו:ג דף פג:, לקמ"ת ב:ה דף ד..

אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת: לק"מ רעז דף קכ..

ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא: שיחות הר"ן צה.

קיד.

ת"ח שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה: לק"מ כט:ג דף מ..

קטז.

ומה שמי שנכתב בקדושה וכו': לקמ"ת לב דף כד..

קטז: א"ר נחמיה מפני מה אמרו כתבי הקדש אין קורין בהן, כדי שיאמרו, בכתבי הקדש אין קורין וכל שכן בשטרי הדיוטות, ע"כ. רבינו פירש כעין זה בענין איבוד הספרים הקדושים, עיין לקוטי מוהר"ן תנינא תורה לב.

קיז:

ויאמר משה וכו' מכאן שחייב לאכול שלוש סעודות בשבת: לק"מ קכה דף קא:.

קיז: שיטת רבי חידקא שצריכים לעשות ארבעה סעודות בשבת, וזה ממש ענין של השיר פשוט כפול משולש מרובע, כי חידק"א בגימטריא קכג, שזה, אחת שתים שלוש, והוא אומר ארבעה סעודות, שעי"ז זוכין לכל הדברים המפורטים שם בגמרא, שזה מאומן.

קיח.

כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים: לקמ"ת עב דף לג..

עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. י"ל שבתך זה רבינו הקדוש, וצריכים למלאות את כל החלל עם רבינו, הרי עשה שבתך חול, ועל ידי זה, ואל תצטרך – לא לצטרך לכלום. לבריות!

קיח:

אביך במאי הוי זהיר טפי: שיחות הר"ן רלה.

השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו: שיחות הר"ן רסא.

א"ר יוסי חמש בעילות וכו' והאיכא ורדימס, היינו ורדימס היינו מנחם. ורדימס בגמטריא רבי נ נח.

והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו? אמרו להו: מימי לא נתסכלתי במילה שלי, ברבי, מילתא אחריתי הוה ביה (-אולי הכוונה בניתוסף למידה הנ"ל שהיה נמצא גם אצל רבי יוסי), שלא הכניס ידו תחת אבנטו, עכ"ל.

עמש"כ בחיי מוהר"ן אות תנג.

קיט.

וכבדתו כבדהו בכסות נקי: לק"מ יד:ה דף יט:.

מעשים לכבוד שבת – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' קז.

יוסף מוקיר שבת – תכלת וארגמן: על פי לק"מ ד 'אנכי ה' אלקיך', עמ' קט. על פי לק"מ יג 'אשרי העם – השגחה', עמ' קיב. על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' קיד. על פי לק"מ ס 'פתח רבי שמעון', עמ' קטז. על פי לק"מ סד 'בא אל פרעה', עמ' קיח.

שלחן של זהב – תכלת וארגמן: על פי לק"מ יג 'אשרי העם השגחה', עמ' קכ. על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' קכב.

קיט. בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי, עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין וכו' דאמר רבי חייא בר אבא (אמוראה דור ג') פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם וכו'.

מכאן קשה על מש"כ רבינו בשיחות הר"ן אות ד' שלאחר החורבן נפל העשירות, וקשה מאד שאיש כשר יהיה לו עשירות מופלגת. וצ"ל שזה גופא היתה הנידון בגמרא, איך זכו לעשירות כזה אחר החורבן, ועל זה קבעו שמצות מעשר בארץ ישראל, כבוד התורה בבבל, וכבוד שבת בשאר העולמות הועילו.

ומה שרב אשי היה עשיר מופלג, וכמובא בלקוטי מוהר"ן תורה ס', כי חתם את התורה שבעל פה, אולי משום כל מי שיש לו דעת כאילו נבנה בית המקדש בימיו, ואין לך דעת יותר מזה שחתם התורה שבעל פה.

קיט. דאמר רבי חייא בר אבא, פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב וכו' אמר לי, קצב הייתי, ומבכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת. אמרתי לו, אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך, ע"כ.

צ"ב החילוק בין אשריך זו לענין ברכה שאסור להקדים ברכת עבד לברכת קונו, כמו שקי"ל במסכת נדרים (סוף לב:) אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנאמר (בראשית יד:יח) והוא כהן לא-ל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם וכו' ע"ש. ונראה כי הברכה מלמעלה למעלה, שמברכים את המקור (ועי' תכלית ביאור זה בספר אדיר במרום), ולכן ע"כ צריכים לברך את העליון קודם. מה שאין כן כאשר משבחים, העיקר מה שנתגלה לשבח למעטה, ומתוך השבח בא לברך את השם יתברך.

קיט:

המבזה ת"ח אין רפואה למכתו: לק"מ יד דף כ., נז שייך לעיל דף סט..

לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה אנשי אמנה: לק"מ לה:ח דף מט:.

קיט: אמר ר' יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול שנאמר (ישעיה כד:ב) והיה כעם ככהן (כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו) וכתיב בתריה הבוק תבוק (פירוש: תתרוקן) הארץ.

עיין כוכבי אור, שיחות וסיפורים אות ו', וכאשר עינינו הרואות באלה הדורות, שבדעת האנושי מהפכים בתכלית ההפך, שחיוב גדול לגזל מהעשירים את ממונם, להשוות כל הכיסים... שזאת היתה מטרת חז"ל בדבריהם הנ"ל בעקבות משיחא (חוצפה יסגי)... ע"ש. (ועי' לקוטי מוהר"ן סוף תורה יד, שעתיד יהיה שלום גדול ויתבטל המשא ומתן).

קיט. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הי' להם בשת פנים זה מזה. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

קכ.

והמכשלה הזאת תחת ידך אלו דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אא"כ נכשל בהם: לק"מ כב:יא דף לג:.

קכא: ההוא עכבר דאישתכח באיספרמקי דרב אשי, ואמר להו, נקוטו בצוציתיה ואפקוה. פרש"י באספרמקי, בשמים, ע"כ. אספרקמי (בלי הי' וכמו שכתוב ברש"י), בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא הקול המשקה את הגן של בשמים ונותן ריח טוב.

קכא: תני תנא קמיה דרבא בר רב הונא, ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו, א"ל, ואותן חסידים, אין רוח חכמים נוחה מהם וכו', ע"ש. רוח חסידים נוחה ע"ה בגמטריא רבינו נחמן. הסופי תיבות של: ואותן חסידים אין רוח, אותיות נחמן. וכן הסופי תיבות של : אין אוח חסידים נוחה הימנו בגמטריא נחמן ע"ה, והסופי תיבות של: אין רוח חכמים נוחה, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נחמן. הימנו, בגמטריא נ נח, עם הג' אותיות,

קכא: א"ר אבא בר כהנא פעם אחת נפל אחד בבית המדרש, ועמד ניותי אחד והרגו, ע"ש. ניותי אחד, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

קכה. א"ר זירא אמר רב שירי פרוזמיות אסור לטלטלן בשבת, פרש"י טליתות, ע"ש. פרוזמיות בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

קכה: רבי אסי אמר צאו ושפשפום אמר להו. ושפשפום בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה.

קכז. גדולה הכנסת אורחים וכו' ורב דימי מנרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש. והנה רש"י ריש עמוד ב' כתב שהשכמת בית המדרש היינו תלמוד תורה הנזכר בברייתא של תלמוד תורה כנגד כולם, ולפי זה לכאורה רב דימי חולק על הברייתא, וסובר שתלמוד תורה פחותה מהגמילת חסדים של הכנסת אורחים, וצריך תלמוד.

קכז. תלמוד תורה כנגד כולם. בברייתא לא הזכיר תפילה, אלא עיון תפילה. כי כל מצוה יש עיקר המצוה ודברי התורה שלה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן, שהם בחי' הסוד והתפילה. ובתלמוד תורה גופא יש תפילה, והיא תכלית הלימוד, ויש את כל הענין לעשות תפילות מהתורה, ואכמ"ל.

ועוד צריך עיון לפי רב המנונא (לעיל י.) במה שהיו מאריכים בתפלה, מפני שזמן תפילה לחוד, הרי אין תפילה בכלל בערך הזמן ובערך שאר המצות, ואיך שייך אפילו למנות עיון תפילה בחשבון המצות.

קכז: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות וכו'. עמש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב, שלכאורה אלו הם שני מיני דיונים של לימוד זכות, ע"ש.

קכז: ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים וכו'. בשאילתות דר' אחאי גאון פרשת שמות כתוב שזה היה ר' עקיבא שמושכר אצל ר' אליעזר בן הורקנס. ובשו"ת רמ"ע מפאנו סי' סג כתב שהיה בזמן שהיה רבי עקיבא עם הארץ וגם אז היה בעל מדות טובות [ויש לדייק בלשון רבי עקיבא בשעת פטירתו, מסכת ברכות סא: - כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך וכו', בפשטות הלשון משמע כל ימי חייו, אלא שיש לדחוק שהוא כביטוי מיום שעמדתי על דעתי, מיום שנכנס וקבל עול תורה]. ואם קבלה נקבל, ואם לאו יש כמה דיוקים שלא עולים יפה, כמו ידיעת רבי עקיבא במעשר ובחרמים וכו', אשתו ובניו וכו', ולענין מדות טובות של רבי עקיבא, עיין בכתובות סב: בתוספות ובמש"כ בשיחות הר"ן אות רעב. וע"ע במפרשים שרצו לפרש שגם ר' אליעזר עוד לא עלה לגדולתו, כי איך נדר וכו' ע"ש. וגם זה קשה לפי כמה דיוקים, וכמו שכתוב שהלך לחביריו להתיר הנדר וכו'.

ותמוה לי מאד, שהרי ר' אליעזר העיד (סנהדרין סח.) הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת וכו' וכו' ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף ע"ש. ואם הסיפור הזה קרה בעוד ששניהם זכו לתורה, איך קפץ רבי אליעזר לזכות כל כך יותר מרבי עקיבא. ולולא דמסתפינא הייתי מפרש שהסיפור היה אחר ששניהם זכו לתורה. והענין הוא שרבי עקיבא היה משמש את רבי אליעזר. ואף על פי שרבי עקיבא כבר זכה לגדולה וכל תלמידיו, עם כל זה הרי מבואר להדיא בגמרא הנ"ל שאפילו הכי היה ראוי מאד לו לשמש את רבי אליעזר, ולכן יתכן שבאמת זכה ושמש אותו אותם ג' שנים.

קל. לוי איקלע לבי יוסף רישבא, קריבו ליה רישא דטוותא (מין עוף) בחלבא, לא אכל, ע"ש. רישבא נוטריקון רבי ישראל בער אודסר. ועיין לקמן קמו:

קלב. רש"י ד"ה עיקבא עצם כשעורה הלכה – דלא ניתנה תורה שבעל פה לידרש בי"ג מדות, ע"כ. עיין מש"כ בחיי מוהר"ן אות שמג.

קלח. קרמנאי ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח.

קלח:

דבר ה' זו נבואה: לק"מ ח:ז דף יז:.

עתידה תורה שתשתכח מישראל: שיחות הר"ן ח.

קמ:

רב חסדא ובנותיו – תכלת וארגמן: על פי לק"מ ו 'קרא את יהושע', עמ' קכד. על פי לק"מ כט 'האי גברא', עמ' קכו.

קמה:

אמור לחכמה אחותי את אם אם ברור לך הדבר וכו': לק"מ כא:ח דף ל:.

קמו.

ובמעמד הר סיני פסקה זוהמתן: לק"מ ז:ג דף ח:.

וישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהומתן: לק"מ לח:ו דף נב:, לקמ"ת ח:ח דף יז:.

נחש הטיל זוהמה בחוה: לק"מ עד דף פט:.

קמו: אמר טבות רישבא. טבות בגמטריא רבינו נחמן ע"ה. רישב"א נוטריקון רבי ישראל בער אודסר כנ"ל דף קל.

קמז: אמר רבי חלבו, חמרא דפרוגיתא ומיא דיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל, חמרא דפרוגיתא, פרש"י שם מדינה שיינה משובח, עכ"ל. והרי הוא כיין הונגרי שרבינו דימה תורתו אליה. דפרוגיתא בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וזה לעומת זה, והוא ממש ענין המבואר בסיפור כאן כמש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה קי"א.

שוב ראיתי שמקום זה – דיומסת, נקרא במקומות אחרים (עיין קהלת רבה פרשה ז) אמאוס, בגמטריא נ נח!

כי הדר אתא, קם למיקרי בספר, בעא למיקרא (שמות יב:ב) החדש הזה לכם, אמר: החרש היה לבם וכו'. רבי עקיבא איגר ציין לספר קרנים, והבאתי אותו במילואו בלקוטי מוהר"ן תורה קיא ע"ש – כי הוא ענין נוגע להפוך רב"י לרי"ב.

קנ:

מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו – תכלת וארגמן, על פי לק"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' קכח.

קנא:

כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מהשמים: לק"מ יד דף כ., קטז דף ק:.

כל המרחמין על הבריות מרחמין עליו: לק"מ קיט דף קא..

כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם: לק"מ לא:א דף מג:.

ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי: לק"מ נא דף נט., סה:ב דף פ., רנ דף קיז., לקמ"ת סז דף ל:.

במתים חפשי כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות: לק"מ ער"ה דף קיט:.

כי אתא עניא אקדים ליה ריפתא: לקמ"ת ב:ו דף ד..

קנב.

ויקום לקול הציפור וכו' שכל השירות דומות עליו כשיחה: לק"מ רכה דף קיד:.

דוק בככי ותשכח ברגלין: לק"מ רעז דף קכ:, לקמ"ת ח:א דף טז..

קנז: עולא איקלע לבי ריש גלותא, חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא (גיגית) דמיא, וקא משח (מדד) ליה, אמר ליה, יאמר דאמרי רבנן (מודדין בשבת – ב) מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור? אמר ליה, מתעסק בעלמא אנא, ע"כ.

הנה עכשיו באתי מסעודת סיום והרב אמר דרשה על זה למה סיים המסכת בסיפור כזה, ואמר על כרחך שאינו בא אלא ללמדנו שצריכים לחזור עוד הפעם על המסכת. ולא הבנתי בכלל. אכן מה שכן הבנתי זה בדיוק להיפוך. שהלומד את המסכת יכול ליפול ביאוש מרוב הדינים והחומרות של הלכות שבת, והעיקר בשבת זה להיות שמח, שמח מאד, וכמו שרבינו הקדוש גילה והדגיש מאד, על כן סיימו את המסכת בסיפור כזה שקדוש עליון כבור רבה בר רב הונא מה עשה בשבת? הוא ישב בתוך גיגית של מים וסתם עשה חשבונות מה שבא לו לאוות נפשו בלי חששות. ובכך הגמרא נמשכת למסכת עירובין, עירובין בגמטריא שמח.

(וחשבתי שאולי יש בזה גם מענין ביטול כישוף, כי ידוע שהיושב מוקף במים ניצל מכשפים, וכן רבינו גילה שעל ידי ענוה ניצול מכשפים, ורבינו גילה שהעינים והראות של שבת מזכים את האדם לראות שפלותו ולהשיג ענוה. ולא סתם המסכת מסיימת בדף קנז (שהוא הדף הנק"ו), אותיות נזק, שנישמר ונניצל מכל נזק ומכל דבר רע, ודו"ק).

[ועוד זאת עשיתי בס"ד לחדש שירים לכמה וכמה דפי הגמרא, שלא יחרב ביתא, כמו שאיתא במסכת עירובין (יח:) ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה (לילה – זה תלמוד בבלי, בחי' במחשכים הושיבני ה', וכמו שכתוב רבינו בלקוטי מוהר"ן שהיא בחי' שינה, ובתורה ג' שלימוד תורה ש"ס בלילה תיקון לשמוע כל שיר) שוב אינו נחרב שנאמר (אליהו לאיוב) ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה, ובמסכת סנהדרין (צט.:) רבי עקיבא אומר זמר בכל יום זמר בכל יום אמר רב יצחק בר אבודימי מאי קרא שנאמר (משלי טז:כו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו וכו' עיין שם. ואע"פ שהגמרא בסוטה (לה.) כתבה שדוד נענש על מה שאמר זמירות היו לי חוקיך, ובמסכת שבת (קו:, קיג. וש"נ) אביי תמה, גמרא גמור זמורתא תהא, כבר הוכיחו המפרשים שאין ההקפידה על עצם הדבר שעשה זמירות, אלא הקלות וכו' [ועי' במסכת עירובין (יח:) כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה וכו' נותן זמירות בלילה, והמהרש"א שם דחק שהם רק כעין זמירות שנשמעים. ועיין במסכת חולין דף קלג. שמפרש הפסוק (משלי כה) ושר בשירים על לב רע, שלומד תורה לתלמוד שאינו הגון], והרי התורה עצמה נקראת שירה וכו', וכתיב ובלילה שירו עמי וכו'. ועיקר הפירוש של התורה והגמרא הוא פירוש רש"י, אותיות שיר. זמר גמרא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.]