Segment 1
ע"ז
לאחי ר' ישראל דוב נ"י
לנכון קבלתי והנני מבקשך לראות לשלוח נעלים כי יש לי חרפה גד' וגם מזיק לי לעבודה ויכתוב מתי יסע לירושלים ומשלום בתו תי' שמחה
ממני אחיך שמואל הורוויץ
First — I will inform you of my health: blessed be G‑d — Who helped me until now and Who made miracles of Purim for me — that I remained alive. And what has passed over me — passed. Severe sufferings and great pains. In Parashas Bo: [Yiddish:] "I received, G‑d forbid, a great and very dangerous blow [מכה — an abscess/wound; a severe infection that developed into an emergency]. (Apparently from the struggling [מהמוטשין זיך — from the physical toil and hardship] in the kloiz [the Breslov prayer house beside Rabbainu's grave] — from the sleeping in the cold up top all winter, etc., and from the eating of hard dry biscuits, etc. — I became very chilled, etc.) And also my stomach I am suffering from [דער מאגין לייד איך אויך — intestinal illness]. (For I cannot eat black bread — and even that there is none, etc.) In short: I suffered such great pain in my head — for the blow was from my ear down to half the neck — and the ear is very close to the brain — as is known to doctors. And therefore all the pain struck the brain literally. I could not eat, or sleep, or do anything — from the great pain in the brain — literally as if burning, G‑d forbid. And I suffered this way until Thursday of Parashas Yisro. And I was in the kloiz and did not make myself known."
Segment 2
ע"ח
[חסר]
צער ועגמ"נ גדול מזה שיש לך יסורים ממני ממכתבים הן אמנם כי אני מתרשל הרבה מלכתוב מסבת פנאי ועצלות וכו' אבל הלא אעפי"כ כתבתי לך ואפשר לא כתבתי האדרעס נכון ועכ"פ מעתה אקוה איה"ש שלא יהי לך יסורים מזה ונא להשתדל בגין כסף כי דוחקי גדול מאד מאד ה' ירחם.
ונא לכתוב ולשלוח הן מכתבים הן כסף על האדרעס ר' נתן באטילמאכר ולכתוב משלומך ומשלום אמי שתחי והילדים שי"נ הכל בפרוטרוט
איה"ש בשבוע הבאה אכתוב באריכות
"And on Thursday mentioned above — all the deadlines had truly been reached [כלו כל הקיצין]. And I saw that I was literally within a step of death. And I entered R' Shimshon's [Rabbainu's grandson — the caretaker of the grave] house — to pray in his house — for I could not endure the noise of the kloiz. And I told him. And I was put on a bed by him. And a doctor was called. And he said this is a dangerous blow — for it touches, G‑d forbid, the brain — and who knows what could happen, etc. And also — he needs to wait several more weeks before they could open it, etc. And who knows, etc. And Hashem helped me miraculously — that the blow descended from the ear — closer to the neck — and the danger to the brain was somewhat alleviated. And I remained lying at R' Shimshon's house — even though it was very, very hard on him. And even if they had paid him one pound per day — he would not have wanted it — for he is a weak person, etc. And this requires very great effort — day and night, etc. Even so — from fear of G‑d — for he saw that if I were not in his house I could die, G‑d forbid — he was compelled to agree that I be with him. I was with him until now. And he — and his wife — and his son Pinchas, may he live — and all of them were nearly sick and weak from me — from the effort."
Segment 3
ע"ט
[חסר]
תורה ותעשה כנ"ל... ובזה תבלה רוב היום... מלבד איזה שיעור אוס גיסין זיך דאס הארץ... ללמוד ולהתפלל רוב היום כנ"ל בשמחה וחיות. איזה שעה לבד בהשתפכות הנפש או בחצות או בזמן אחר. ומלבד איזה שיעורים קבועים בש"ע ומשניות ועין יעקוב וכו'.
כי גמרתי ואגמור איך...
אספירין אכי"ר. הנני מוכן בעזהי"ת באלו הימים מכתב ארוך לאומן להזכירני על ציון הק' בער"ה תזרז א"ע לשלוח לי צעטיל עם השמות שלכם והבקשות. וגם תתן מעט כסף על שליחת אתרוג לאומן. עוד בזה השבוע לזרז בזה הנ"ל. הנני מחכה בעזהית קודם ר"ה להיות אצלך ובמירון פעם א' הנני מחכה בשבוע זו או בשבוע הבא ליסע לתל אביב על יום א' לקבל הכתבים שאצל בנו של ר' שמואל העשיל ז"ל שכתב שאבוא ליקח.
ממני ידידך המצפה לישועת השי"ת שמואל הורוויץ
"And in general — until Tuesday of Parashas Tetzaveh — it became in many respects still much greater, the blow. And I literally did not know day from night. 'Morning says: would it were evening — and evening says: would it were morning.' What shall I say, what shall I speak? And a great doctor was called — and he said it was very dangerous for the neck — lest it choke, G‑d forbid — and also for the brain — very dangerous. Therefore it must be opened. And the aforementioned doctor himself opened it. What shall I say about the great sufferings I endured — pains and torments still greater than from the operation itself. And every two days I had to go to the doctor to have the dressing changed. And every time I endured great pain. And afterward — pus began to come out — greatly — so that every day the clothing were soiled, etc. And the doctor each time pressed [to drain the abscess]. And I had great suffering. And blessed be G‑d — yesterday I went to him, and they said it is a great kindness. Even so — I still need to go every two days. And I still cannot go to the kloiz to pray — only in the house. And especially to the Tzion and the mikveh — surely one does not even mention it. And I am very, very weak — beyond all reckoning. For my heart is weak and my strength is weak — from the great sufferings I have had all the years among you — and also this year in particular — from the various crises and waves that passed over me — and the struggling and effort here, etc. — what passed over me (G‑d willing — face to face we will tell at length)."
Segment 4
פ'
יום ג' פ' ויצא ה' כסלו תשכ"ה פעה"ק ירושלים תובב"א
שלום וברכה וכט"ס לכבוד ידידינו היקר מאנ"ש הנאהבים והנחמדים המשתוקקים לעבוה"ש באמת ולהתקרבות הצדיק האמת באמת כש"ת כמהר"ר ארי' וויינשטאק נ"י שליט"א
אחדשה"ט באה"ר כיאות, לנכון קבלתי מכתבו היקר עם הכנסת כלה ל"ג דולר, ומה מאד החייתני בזה כי המצב שלנו אין לשער כי קרוב מאד להחתונה ועדיין לא נפדה הדירה שעולה לכמה וכמה אלפים ל"י וכן לא נפדו הרהטים והמלבושים וכן שאר הוצאות החתונה המרובים ה' ירחם. אנא לעשות כל היכולת בזה וגם לעורר אנ"ש היקרים לסייעות בזה בכל היכולת ובפרט חבירינו היקר והנעלה ר' אליעזר שלמה בן מלכה נ"י והרה"ח ר' צבי ור' מאיר קאלמנאוויץ ושאר אנ"ש לסייע בזה בכל הכוחות. וזכות המצוה הגדולה הזאת תגן עליכם באלף המגן ותזכו לרב טוב הצפון ולכל הברכות שבתורה ולכל טוב סלה.
ועיין בזוהר הק' פר' ויצא דף קמ"א ע"ב ומובא בלימוד חק לישראל פ' ויצא מיום ב' בלימוד הזוה"ק מגודל ענין הצדקה עי"ש ובס' המדות מובא שלהמתיק הדין של יום הדין הגדול הוא ע"י צדקה ובתורה ד' לק"ת בלק"מ "ואת העורבים" גודל ענין הצדקה שפותחת כל השערים ולהכניע כל הכפירות וספיקות באמונה רק ע"י צדקה עי"ש היטב ותורה י"ז בלק"מ ויהי הם מריקים שקיהם בסוף התורה שעיקר זיכוך כלי המעשה ועי"ז נתעלה ונתרומם השכל ועיקר קרן קיימת היא הצדקה עי"ש. והכלל שגדולת הצדקה אין לשער המובא בכל הספרים הקדושים הן מחז"ל ומזוה"ק והאר"י ז"ל וכל הצדיקים ומדברי רבינו ז"ל בספריו הק' ובלקוטי הלכות מה שזוכים עי"ז שאין לשער ולהעריך כלל שעי"ז יכולים לזכות כל מה שצריכים הן בגשמיות והן ברוחניות ובפרט צדקה כזאת לאה"ק ולאנ"ש החפצים להתקרב לרבינו ז"ל הכנסת כלה להקים בית בישראל שאין לשער גודל הצלחת הנפש בזה. ובפרט לשמוח בהמצוה שענין גודל עשיית המצוה בשמחה אין לשער ולהעריך כלל כמובא מהאריז"ל שכל גודל מדרגותיו זכה רק עי"ז שעשה המצות בשמחה ושזה תנאי הראשון לעשית המצות לעשותה בשמחה יותר מרוב כל היינו יותר לשמוח בהמצוה יותר מהשיג כל הון דעלמא כי זה העיקר השארית שנשאר מהאדם בעוה"ז כי הכל הבל ואין מלוים לו לאדם לא כסף וזהב וכו' כ"א תורה ומצות ומעשים טובים שעשה בעוה"ז החולף ועובר ומה שקונים בעוה"ז הוא ההכנה על עולמי עולמים ונצח נצחים ומפ"ז כל הצדיקים הגדולים כמו ר' יוחנן בן זכאי בגמרא שבכה ואמר אורחא רחיקא (דרך רחוק כי ההכנה בעוה"ז הוא לעולמי עולמים ולנצח נצחים) וזוודא קלילא לית לן (וצדה לדרך אין לנו) ומה נאמר אנחנו אבל צריך להתחזק ולשמוח במה שזוכים לעשות כי מדה טובה מרובה וסוף כל סוף לא נשאר מהאדם כ"א מה שחטף איזה טוב בעוה"ז. ע"כ צריך לשמוח מאד בזה שזכינו להתקרב לרבינו הק' המעוררנו ומחזקנו לחטוף בזה העולם כל מה שיכולים ופרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. היינו בפשיטות ענין הצדקה שכל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול כי זהו זריעה בארץ טובה שמצמחת כפלי כפליים בבחי' זרעו לכם לצדקה. וכן כל עניני מצות ומעשים טובים שג"כ נקראים צדקה שעושים בזה צדקה עם השכינה וכלל ישראל ובפרט שזהו צדקה עם הנפש שלו שזאת כל תשוקתה ומגמתה לעשות רצון השי"ת וזהו "פרוטה ופרוטה" כל דבר קטן שבעבוה"ש הן צדקה והן תורה והן תפלה והן שאר מצות ומעש"ט מצטרפות לחשבון גדול, ובזה מובן המובא בספרים הקדושים שהאדם העושה מצוה אינו צריך לשמוח בזה המצוה לבדה כ"א צריך לשמוח בעוד כמה וכמה מצות שיעשה עי"ז כי מצוה גוררת מצוה, וכן להיפך כשאדם עושה עבירה ח"ו אין לו להתאונן ולדאוג בהעבירה זו לבדה כ"א בעוד כמה וכמה עבירות ח"ו שיעשה עוד כי עבירה גוררת עבירה רח"ל (ובזה העצה אם נפל האדם ח"ו למה שנפל לעבירה במחשבה או בדיבור או במעשה ח"ו ובמה שנפל ח"ו אפילו לשאול תחתיות להפסיק השרשרת של העבירות במצוה לעשות תיכף איזה מצוה ולעשות תשובה בחרטה באנחה בוידוי דברים לפני השי"ת ולפסוק תיכף הרע הן המחשבה לפסוק מלחשוב בזה ולחשוב מחשבה אחרת, ובהסתכלות לסתום תיכף עיניו מזה וכן שאר ענינים המובן מעצמו, וזהו ג"כ פרוטה ופרוטה היינו כל חוט השערה שהאדם נותק את עצמו מהרע ובורח מהעבירות הן מהרהורים רעים ומהסתכלות וכו' מצטרפות לחשבון גדול כי המונע א"ע מרע וסור מרע נחשב כעשה טוב כי היושב ואינו עובר עבירה נחשב ג"כ כעושה מצוה ולזה ג"כ מסוגל הצדקה מאד כי עי"ז ניצול מחטאים כמובא בספרים ובלק"מ ובס' המדות וגם עי"ז מתכפרין העונות כמובא בדניאל "וחטאך בצדקה פרוק" השי"ת יזכנו לכל מה שצריכים לזכות בזה העולם בזכות רבינו הק' שהתקשרות בו ובשאר צדקים האמתים עולה על כולנה
ידידו דו"ש ומאחלו כט"ס שמואל הלוי הורוויץ
In short — I am very weak, etc. And I had a miracle: I borrowed money from the fellowship for the journey to Eretz Yisrael — and spent the money on the illness, which was literally a matter of saving a life — for it was permitted even to violate Shabbos, etc. And approximately 6 pounds — or more — I spent on this. And now I have hired myself out to one of the fellowship — until after Pesach — to sleep by him. And I am suffering greatly.