Segment 1
כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל עֵת אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא אוֹר הָאֵין־סוֹף, וְעַל־כֵּן הוּא מִשְׁתּוֹקֵק וּבוֹעֵר מְאֹד בִּפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְרוֹצֶה לְהִדָּבֵק וּלְהִכָּלֵל בּוֹ. וּבֶאֱמֶת זֶה עִקַּר קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, לְהִתְקַשֵּׁר וּלְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין־סוֹף עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, הַנִּמְשָׁכִין מֵהַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימוּ מֵהַבִּטּוּל אֶל אוֹר הָאֵין־סוֹף. וְהַבְּחִירָה חָפְשִׁית, כִּי בְּכָל אָדָם מֵאִיר בּוֹ אוֹר הַזְּרִיחָה הַזֹּאת, כִּי אֲפִלּוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מֵאִיר אוֹר הָאֵין־ סוֹף, כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים (שם ה"ד אות יא).
Hashem, blessed be He, is exalted and lifted above all the worlds and above all spiritualities. All the worlds that are governed through the aspect of Malchus [Kingship] — as is known — are in a state of disorder relative to the light of Hashem, blessed be He, Himself. For Kingship is the aspect of disorder — the aspect of Tashrak [a kabbalistic term denoting the reverse-order of the divine attributes], as is known. The essential purpose of the creation of the worlds was so that they would come to know Him — to know and recognize Him, blessed be He, with complete knowledge, so that through this all the worlds will return and ascend to their root. The disordered aspect — which is the totality of all the worlds — will return and be nullified before the ordered aspect, which is the knowledge of His G‑dliness, blessed be He. This is the essential purpose and ultimate endurance, and everything is nullified before it. But one cannot merit this in perfection except through this world of action — through the performance of the commandments and the fulfillment of the Torah, for they are like hands with which to grasp all the worlds (which are in the disordered aspect) and to lift and extend them to Hashem, blessed be He, so that they become included in their root in the ordered aspect. (Laws of Morning Handwashing, Law 3, Section 3)
Segment 2
כָּל בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם, עִקַּר סוֹד תַּכְלִיתָהּ הָאַחֲרוֹן לָבוֹא לָזֶה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהּ שׁוּם תַּאֲוָה וְתַעֲנוּג וְחִיּוּת אַחֵר, כִּי אִם בֶּאֱלָקוּתוֹ לְבַד, כִּי יֵשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה, הַיְנוּ כִּי כָל בְּרִיָּה שֶׁבָּעוֹלָם יֶשׁ לָהּ דֵּי עֹנֶג וְחִיּוּת מֵאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד כַּנַּ"ל. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ חִלּוּקִים גְּדוֹלִים בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁהוּא לְהִתְעַנֵּג עַל הַשֵּׁם, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאשֶׁר הַמְקֻוֶּה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא, אַף־עַל־פִּי־ כֵן הַבְּרִיאָה הַשְּׁפָלָה וְהַפְּחוּתָה שֶׁבַּפְּחוּתִים יֶשׁ לָהּ גַּם־כֵּן דַּי בֶּאֱלָקוּתוֹ לְבַד, כִּי עֹנֶג וְחִיּוּת יְדִיעַת וּכְלָלִיּוּת בֶּאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁתַּרְגִּישׁ הַבְּרִיָּה הַפְּחוּתָה שֶׁבַּפְּחוּתִים יֵשׁ בּוֹ דַּי וְהוֹתֵר לִחְיוֹת חַיִּים נִצְחִיִּים לְעוֹלָם וָעֶד; וְהָעִקָּר, מִי שֶׁחוֹתֵר וּמִשְׁתַּדֵּל לִזְכּוֹת לָזֶה בַּחַיִּים חַיָּתוֹ. וְעַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָפֵץ בְּחַיִּים אֲמִתִּיִּים, שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא לָזֶה בְּחַיָּיו, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ דַּי בֶּאֱלָקוּתוֹ לְבַד וְלֹא יִרְצֶה שׁוּם דָּבָר אַחֵר, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתוֹרָתוֹ וּמִצְו?ֹתָיו, שֶׁהֵם אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; אַשְׁרֵי הַמִּשְׁתַּדֵּל עַד שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה. וּבֶאֱמֶת אֲפִלּוּ זֹאת הַבְּחִינָה, שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלָקוּתוֹ, הוּא גַם־כֵּן כָּל־זְמַן שֶׁנִּשְׁאָר בּוֹ אֵיזֶה בְּחִינַת צִמְצוּם, אֲבָל יִשְׂרָאֵל יַעֲלוּ לְמַעְלָה לְמַעְלָה גַּם מִמַּדְרֵגָה זוֹ לֶעָתִיד, בִּבְחִינַת "וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דָּי, שֶׁיַּשְׁפִּיעַ לָהֶם כָּל־כָּךְ בְּרָכָה וָעֹנֶג, הַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְבִטּוּל עֶלְיוֹן וּדְבֵקוּת נִפְלָא כָּזֶה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִכָּל הַצִּמְצוּמִים הַקְּדוֹשִׁים, עַד שֶׁשִּׂפְתוֹתֵיהֶם, שֶׁהֵם כְּלֵי הַדִּבּוּר, יִבְלוּ וְיִתְבַּטְּלוּ מִלּוֹמַר עוֹד דָּי, כִּי יַעֲלוּ לְמַעְלָה מִזֶּה עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ' (הלכות תפלין, הלכה ו, אות ח).
Every one of Israel, in the innermost depths of his soul, gazes at all times toward the ultimate purpose, which is the Light of the Infinite [ Ohr Ha-Ain Sof ]. Therefore he yearns and burns intensely in the depths of his soul toward Hashem, blessed be He, and desires to cleave to and be included within Him. And in truth, this is the very essence of Israel's holiness — to bond with and be included in the Light of the Infinite through the holiness of Torah and commandments, which are drawn from the radiant shining of the residual trace [ reshimu ] that remains after the nullification before the Light of the Infinite. And free choice exists — because within every person there shines the light of this radiant shining, for even on the lower levels the Light of the Infinite shines, as stated in the holy writings. (Same source, Law 4, Section 11)
Segment 3
כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, הַכֹּל הָיָה בִּשְׁבִיל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא כְבוֹדוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כָּל מַה רנה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, לֹא בָרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו וְכוּ'"; כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ, הַיְנוּ לָדַעַת וּלְהַכִּיר אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל, וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל־יְדֵי שְׁמוֹ. וּבֶאֱמֶת ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, כִּי שְׁמוֹ הוּא אַחְדוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי", רַק שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִתְפֹּס בְּדַעְתֵּנוּ רַק שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, שֶׁיֵּשׁ אָדוֹן וּמַנְהִיג וּמוֹשֵׁל יִתְבָּרַךְ, אֲבָל עַצְמִיּוּת אֱלָקוּתוֹ, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל כַּנַּ"ל. אֲבָל בֶּאֱמֶת הַכֹּל אֶחָד, הוּא וּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁאָנוּ עוֹבְדִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְכָל הַתְּפִלּוֹת וּבְרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת, הַכֹּל כְּדֵי לְגַלּוֹת שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ יִתְבָּרַךְ, לְגַדֵּל וּלְפַרְסֵם שְׁמוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא אַחְדוּתוֹ מַמָּשׁ, וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלַּק מִנֵּיהוֹ, אִשְׁתָּאָרוּ כֻּלְּהוֹ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְּלָא נִשְׁמְתָא. וְעַל־כֵּן אָנוּ צְרִיכִין לְכַוֵּן בְּכָל עֲבוֹדָתֵנוּ לְבַעַל הָרָצוֹן לְבַד, אֵלָיו דַּיְקָא וְלֹא לְמִדּוֹתָיו שֶׁהֵם שְׁמוֹתָיו [לֹא כַּאֲשֶׁר יְכוֹלִין לִטְעוֹת בִּפְשִׁיטוּת לְשׁוֹן קְצָת מֵהַמְקֻבָּלִים שֶׁכָּתְבוּ, שֶׁצְּרִיכִין לְכַוֵּן לִשְׁמוֹ דַּיְקָא, וְאֵין לָנוּ אֵצֶל בַּעַל הָרָצוֹן וְכוּ', כִּי חָלִילָה לְפָרֵשׁ בָּזֶה כַּוָּנַת הַמְקֻבָּלִים כִּפְשׁוּטוֹ, וְיֵשׁ לָהֶם כַּוָּנָה מְיֻחֶדֶת בָּזֶה]. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" - אֵלָיו וְלֹא לְמִדּוֹתָיו, הַיְנוּ כִּי כָּל כַּוָּנָתֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד, אֲשֶׁר צִמְצֵם אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל וְקָרָא אֶת עַצְמוֹ בְּשֵׁמוֹת אֵלּוּ, וְנָתַן לָנוּ רְשׁוּת לִקְרוֹתוֹ בָּהֶם, אַף־עַל־ פִּי שֶׁהוּא מְרוֹמָם וְנִשָּׂא מֵהֶם; אַךְ אַף־עַל־ פִּי־כֵן, כְּשֶׁאָנוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹתָיו יִתְבָּרַךְ אָנוּ מְכַוְּנִין אֵלָיו לְבַדּוֹ, שֶׁהוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַשֵּׁמוֹת, וְעַל־כֵּן הֵם אַחְדוּתוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת "לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ" (ישעיה כו), בְּךָ דַּיְקָא (הלכות ברכות השחר, הלכה ג, אות לד).
Every creature in the world — the essential secret of its ultimate purpose is to arrive at this: that it should have no desire, no pleasure, no vitality other than in His G‑dliness alone, for there is sufficient sustenance in His G‑dliness for every creature. That is: every creature in the world has sufficient pleasure and vitality from His G‑dliness alone, as mentioned. For although there are certainly vast differences in this matter — of delighting in Hashem — which is the chief happiness awaited by the righteous in the World to Come — nonetheless, even the lowest and most diminished of created beings likewise has sufficient sustenance in His G‑dliness alone. For the pleasure and vitality of knowing and being included in His G‑dliness — which even the most lowly creature can sense — is more than enough to sustain eternal life forever and ever. The essential point is: whoever strives and endeavors to merit this during his lifetime. For this shall everyone who desires true life pray: that he merit attaining it in his lifetime — that G‑dliness alone be sufficient for him, that he desire nothing else, only Hashem, blessed be He, His Torah and His commandments — for these are His unity, blessed be He. Fortunate is he who strives until he merits this! In truth, even this aspect — that G‑dliness be sufficient — still retains some aspect of contraction [ tzimtzum ] within it. But Israel will ascend ever higher, even above this level, in the future — in the aspect of "And I will pour out for you a blessing until there is no more sufficiency" [Malachi 3:10]. Our Sages of blessed memory expounded: "Until your lips tire of saying 'enough'" — that He will bestow upon them such blessing and pleasure, such apprehension of His G‑dliness, that they will arrive at a supreme nullification and a wondrous cleaving [ dveykus ] far above all the holy contractions — until their lips, which are the vessel of speech, tire and become nullified from saying "enough," for they will ascend beyond this: "the eye has not seen" [Yeshayahu 64:3] etc. (Laws of Tefillin, Law 6, Section 8)
Segment 4
עִקַּר אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּמֶּנּוּ מְאִירִין כָּל הָאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "ה' אוֹרִי וְכוּ'". וּכְמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת רוֹאִין שֶׁבְּשַׁחֲרִית בּוֹקֵעַ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִמִּזְרָח וּמֵאִיר עַל פְּנֵי תֵבֵל, כְּמוֹ־כֵן מַמָּשׁ כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לִפְעָמִים, שֶׁמֵּאִיר וּמִתְנוֹצֵץ בַּלֵּב הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּת, הוּא בְּחִינַת בְּקִיעַת הָאוֹר מַמָּשׁ, שֶׁפִּתְאֹם נִבְקָע הַדַּעַת וּמֵאִיר אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ כְּלָל. רַק מֵחֲמַת שֶׁהִתְגַּלּוּת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ לִבְנֵי־אָדָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה קָבוּעַ בִּתְמִידוּת, כִּי תַּעֲנוּג תְּמִידִי אֵינוֹ תַּעֲנוּג, וְגַם כִּי הָיוּ מִתְבַּטְּלִין בִּמְצִיאוּת, עַל־כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם וּמַסְתִּיר אוֹרוֹ בְּכָל פַּעַם, בִּבְחִינַת "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר", כְּדֵי לְתַקֵּן בְּחִינַת כֶּלִי, שֶׁנּוּכַל לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, וְכֵן הוּא בְּכָל פַּעַם לְכָל אֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ. וְעַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם וְהַהַסְתָּרָה הַזֹּאת זוֹכִין אַחַר־כָּךְ לְקַבֵּל הָאוֹר בְּהִתְחַדְּשׁוּת יוֹתֵר, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר שְׁלֵמוּת, שֶׁיִּהְיוּ בְּכָל יוֹם כַּחֲדָשִׁים. וּמֵהִתְגַּלּוּת הָאוֹר וְהַסְתָּרָתוֹ, מִשָּׁם נִמְשָׁךְ גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת הָאוֹר וְהַחשֶׁךְ שֶׁבְּכָל יוֹם (הלכות קריאת שמע, הלכה ה, אות ז).
The entire creation — from beginning to end, in its totality — came into being for the sake of His Name, blessed be He, which is His glory, as our Sages of blessed memory stated: "Everything that the Holy One, blessed be He, created — He created only for His glory, as it is said: 'All who are called by My Name, and for My glory I have created him'" [Yeshayahu 43:7]. For Hashem, blessed be He, created everything so that creation would come to know and recognize His Name, blessed be He. For in Himself, blessed be He, no thought can grasp Him whatsoever — and it is impossible to know anything of Him, blessed be He, except through His Name. In truth, Hashem is One and His Name is One, for His Name is His unity, as it is written: "I am Hashem — that is My Name" [Yeshayahu 42:8]. We can only grasp in our minds His Name alone — that there is a Master, Guide, and Sovereign, blessed be He — but the very Essence of His G‑dliness: no thought can grasp it whatsoever, as stated. Yet in truth everything is One — He and His Name, blessed be He — and all the service we render to Him, and all the prayers, blessings, and praises — all are in order to reveal His holy Name, to magnify and publicize His Name in the world, which is literally His unity. As the Zohar says: "For when You withdraw from them, they all remain like a body without a soul." Therefore, we must direct all our service to the Master of the Will alone — to Him specifically, and not to His attributes, which are His Names. [This is not as one might mistakenly understand from certain kabbalists who wrote that one must direct intent specifically to His Name, and that we have no access to the Master of Will etc. — G‑d forbid to interpret the kabbalists' intent so literally; they have a specific meaning in this.] And so our Sages said: "In all that we call upon Him" — to Him, and not to His attributes. That is: all our intent is to Him alone, blessed be He, Who contracted Himself, as it were, and called Himself by these names, and gave us permission to call upon Him by them — even though He is exalted and lifted above them. Yet even so, when we call upon Him by His names we intend Him alone — Who is the vitality of all the names — and therefore they are His unity, as stated. This is the aspect of "Only in You do we mention Your Name" [Yeshayahu 26:13] — in You specifically. (Laws of the Morning Blessings, Law 3, Section 34)
Segment 5
אֲפִלּוּ לְהָאָדָם שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בִּבְחִינַת חַשְׁכוּת וְגָלוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וּמֵאִיר עָלָיו לִפְעָמִים הִתְנוֹצְצוּת גָּדוֹל בְּלִבּוֹ וְדַעְתּוֹ, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר הָאָדָם עַל־יְדֵי זֶה וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה". וְעַל־כֵּן אַחַר־כָּךְ מִיָּד נֶעְלָם וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הִתְנוֹצְצוּת וְהֶאָרָה הַזֹּאת, כִּי הַהִתְנוֹצְצוּת הָיָה רַק לְרַמֵּז לוֹ נְעִימוּת הָאוֹר כְּדֵי שֶׁיִּרְדֹּף אַחֲרָיו. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַכָּרוֹז, שֶׁקּוֹרִין לְהָאָדָם בְּכָל פַּעַם שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל. וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח וּסְפִירָה וּשְׁבוּעוֹת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם ט).
The essential light of the sun is the light of Hashem, blessed be He, from which all lights shine, as it is written: "Hashem is my light" [Tehillim 27:1]. And just as in the physical world we see that in the morning the sunlight breaks forth from the east and illuminates the face of the world — so too, in an entirely literal sense, when Hashem, blessed be He, sometimes assists a person and illuminates and flashes in his heart a divine radiant flash [ hisnatztzus Eloikis ] — this is the aspect of a literal breaking forth of light: suddenly the consciousness [ da'as ] bursts open and His light, blessed be He, illuminates — in a way that is impossible to describe to another person at all. Only because the revelation of His light, blessed be He, to human beings cannot be permanently fixed and constant — for constant pleasure is no pleasure at all, and also they would be completely nullified out of existence — therefore Hashem, blessed be He, contracts and conceals His light each time, in the aspect of "Verily, You are a G‑d who conceals Himself" [Yeshayahu 45:15]. This is in order to repair the vessel [ kli ], so that we can receive the light gradually and in proper measure. And so it is each time for every individual according to his level. Through this contraction and concealment, one subsequently merits to receive the light with greater renewal — which is the essential perfection: that every day should feel like new. And from the revelation of the light and its concealment, from there flows also, in the physical world, the light and darkness of each day. (Laws of the Reading of Shema, Law 5, Section 7)
Segment 6
עִקַּר תִּקּוּן הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב אֶת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַשִּׂיג אוֹר הָאֵין־סוֹף בִּבְחִינַת מָטֵי וְלָא מָטֵי, הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה, וּלְשִׂמְחָה זוֹכִין עַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים - עַיֵּן 'שִׂמְחָה', אוֹתִיּוֹת ד ה.
Even for a person who is on the lowest level — in a state of darkness and exile — nonetheless Hashem, blessed be He, has compassion on him and illuminates upon him at times a great divine radiant flash [ hisnatztzus ] in his heart and mind. All this is so that the person will be aroused through it and drawn after Him, blessed be He, in the aspect of "Draw me after You, let us run" [Song of Songs 1:4]. Therefore, immediately afterward the flash vanishes and passes from him — for the flash was only to hint to him the sweetness of the light, so that he should pursue after it. This is the essential aspect of the divine herald [ keroiz ] that calls to the person at all times to return to Him, blessed be He, as our Sages taught. And this is the aspect of Passover, the Counting of the Omer, and Shavuos, as explained elsewhere. (Same source, Section 9)
Segment 7
כְּשֶׁזּוֹכִין לְתַקֵּן הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב הַנַּ"ל, אָז זוֹכִין לִבְחִינַת "תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע", וְאָז נִכְלָל הַיְדִיעָה וְהֶעְדֵּר הַיְדִיעָה יַחַד, כִּי בֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד בְּשָׁרְשָׁן - עַיֵּן פְּנִים. וְאָז נִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע לְגַמְרֵי (הל' נפילת אפים ה"ד אות ז).
The essential rectification of the settling and ordering of the intellect [ mesader v'miyshev ha-mochin ] — which is the aspect of the Crown [ Keser ], through which one merits to attain the Light of the Infinite in the aspect of "reaching and not reaching" [ mati v'lo mati ] — is achieved through joy [ simchah ]. And one merits joy through verbal confession [ viduy devarim ] — see the entry "Joy," sections 4 and 5. (See cross-reference)
Segment 8
הָעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה הַזֶּה הוּא תַּכְלִית הַגַּשְׁמִיּוּת, וְהוּא עִקַּר הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל בִּפְנֵי הַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּזֶה הָעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה וְלַעֲשׂוֹת מִצְו?ֹת מַעֲשִׂיּוֹת בְּשִׂמְחָה, אֲזַי מְבָרֵר עַל־יְדֵי זֶה וּמְתַקֵּן וּמַעֲלֶה אֶת בְּחִינַת הָעֲשִׂיָּה, שֶׁהוּא תַּכְלִית הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל, וְהוּא מַעֲלֶה אוֹתוֹ לִבְחִינַת כֶּתֶר, שֶׁהוּא גַם־כֵּן בְּחִינַת מָסָךְ הַמַּבְדִּיל בְּרוּחָנִיּוּת עֶלְיוֹן, כִּי הַכֶּתֶר פָּרוּס בֵּין הַנֶּאֱצָלִים לְבֵין הַמַּאֲצִיל, וְהוּא כְּמוֹ מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב אֶת הַמֹּחִין מֵרְדִיפָתָן לְהַשִּׂיג אוֹר הָאֵין־סוֹף. אֲבָל זֶה הַמְּנִיעָה וְהָעִכּוּב הוּא תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹר הָאֵין סוֹף כִּי אִם עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת: 'סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה', הַיְנוּ שֶׁמִּגַּשְׁמִיּוּת הָעֲשִׂיָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה, מִזֶּה דַּיְקָא יִזְכּוּ לְהַשִּׂיג תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה עִקַּר הַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ, וּבָזֶה יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהִים מִמַּדְרֵגַת הַמַּלְאָכִים. עַיֵּן פְּנִים (שם אות ט).
When one merits to rectify the settling and ordering of the intellect mentioned above, one then merits the aspect of "the ultimate of knowledge is that we do not know" — and then knowledge and the absence of knowledge become united as one, for in truth both are one in their root — see the text. And then all evil is completely nullified. (Laws of Falling on One's Face, Law 4, Section 7)
Segment 9
לִפְעָמִים נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם הֶאָרָה וְהִתְנוֹצְצוּת גָּדוֹל מִלְמַעְלָה בְּלִי שׁוּם אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְאָז צָרִיךְ לָרוּץ אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל, וְלִבְלִי לְהַחְמִיץ מֹחוֹ וּלְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ כְּלָל, כִּי אִם יִרְצֶה אָז לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ, יוּכַל לְהִכָּשֵׁל וְלִפֹּל מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁהַהַשָּׂגָה גְּדוֹלָה וְשָׂגְבָה מְאֹד מְאֹד מִכְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, מֵאַחַר שֶׁבָּאָה מִלְמַעְלָה בְּלִי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא. וְעַל־יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּשְׁמָרִים אָז לִבְלִי לְהַחְמִיץ אֶת הַמֹּחַ וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל בַּמֶּה שֶּׁאֵין לָנוּ רְשׁוּת, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, עַד שֶׁאָנוּ זוֹכִין לְקַבֵּל אַחַר־כָּךְ הַמֹּחִין בְּהַדְרָגָה כַּסֵּדֶר, וְאָז כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ זוֹכֶה לִבְחִינַת כֹּחַ הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב אֶת שִׂכְלוֹ, וְאָז אֵין צְרִיכִין חִפָּזוֹן, כִּי נִמְשָׁךְ עָלֵינוּ הֶאָרָה מִבְּחִינַת "תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע", עַל־יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלֵינוּ הֶאָרַת בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן הַמְתָּנָה דַּיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר הֶחָמֵץ בְּפֶסַח וְאַחַר־כָּךְ הֻתַּר לְגַמְרֵי, וּבְשָׁבוּעוֹת נִתְתַּקֵּן הֶחָמֵץ כָּל־ כָּךְ, עַד שֶׁמְּבִיאִין מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם (שם אותיות יא יב כג).
This world of Action [ Asiyah ] is the ultimate in physicality, and it is the primary curtain [ masach ] that separates and stands before the apprehension of His G‑dliness. But when one merits to serve Hashem in this world of Action — to perform practical commandments with joy — one thereby clarifies and rectifies and elevates the aspect of this world of Action, which is the ultimate separating curtain, and raises it to the aspect of the Crown [ Keser ]. For the Crown too is an aspect of a separating curtain in supernal spirituality — it is spread between the emanated beings and the Emanator, and it is as though it prevents and delays the intellective lights [ mochin ] from rushing to apprehend the Light of the Infinite. But this prevention and delay is itself the perfection of the rectification — for one cannot apprehend the Light of the Infinite except through this very means, as explained in the text. This is the aspect of "the end of deed is first in thought" — meaning: from the physicality of the world of Action, which is the aspect of the end of deed, one can specifically merit apprehending the beginning of thought, which is the aspect of the Crown — through which is the essential apprehension of His G‑dliness. In this matter, Israel stands higher than the angels. (Same source, Section 9)
Segment 10
כָּל־אֶחָד יֶשׁ לוֹ בְּחִינַת מַקִּיפִין לְפִי עֶרְכּוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ, הַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשִּׂיג בִּשְׁלֵמוּת בַּתּוֹרָה אוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבְהַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק הַדָּבָר מַקִּיף לְמֹחוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְיַגֵּעַ עַד שֶׁיַּכְנִיס הַמַּקִּיפִין שֶׁלּוֹ לִפְנִים. וְהָעִקָּר לִזְכּוֹת לָזֶה לַעֲשׂוֹת מֵהַמַּקִּיף פְּנִימִי, הוּא עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן, שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לִכְסֹף תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ בְּרָצוֹן חָזָק וְתַקִּיף מְאֹד, וְלִבְלִי לַחְשֹׁב שׁוּם מַחֲשָׁבָה חִיצוֹנָה כְּלָל, רַק לַחְשֹׁב בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּלְהִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת בְּרָצוֹן חָזָק, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵבִין בַּתְּחִלָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשָּׂגַת הַמַּקִּיפִין. וְכָל־מַה שֶּׁזּוֹכֶה לָזֶה בְּיוֹתֵר, הוּא מְקַשֵּׁר וְכוֹלֵל כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּיוֹתֵר, כִּי כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת הוּא לִכְלֹל הַהַשָּׂגָה וְהַלִּמּוּד שֶׁל דָּרֵי־מַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'מֶה חָמִיתָ' וְכוּ', בְּחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', עִם הַלִּמּוּד שֶׁל דָּרֵי־מַטָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ', לִכְלֹל שְׁנֵי הַלִּמּוּדִים וְהַהַשָּׂגוֹת הַנַּ"ל בְּיַחַד, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה. וּמַה שֶּׁאֵין הָאָדָם מַשִּׂיג וְהוּא בִּבְחִינַת מַקִּיפִין אֶצְלוֹ, הוּא בְּחִינַת 'אַיֵּה', בְּחִינַת 'מֶה חָמִיתָ'; וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיף וּלְהַשִּׂיגוֹ, אָז הַהַשָּׂגָה הַזֹּאת אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת 'מְלֹא', וַאֲזַי יָכוֹל לְהָאִיר בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת דָּרֵי־מַטָּה, בְּחִינַת הַלִּמּוּד שֶׁלָּהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא זוֹכֶה לְמַקִּיף יוֹתֵר גָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אַיֵּה', בְּחִינַת מַה שֶּׁבְּמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ וְעֶלְיוֹנָה, וְאָז הוּא נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁמַּמְשִׁיךְ גַּם בְּחִינַת מַקִּיף זֶה לִפְנִים, וְאָז גַּם הוּא בִּבְחִינַת 'מְלֹא', וְזוֹכֶה לִבְחִינַת 'אַיֵּה' גָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְקַשֵּׁר וְכוֹלֵל בְּכָל עֵת כָּל הַהַשָּׂגוֹת וְהַמַּדְרֵגוֹת וְהָעוֹלָמוֹת הַכְּלוּלִים בִּבְחִינַת 'אַיֵּה' וּ'מְלֹא', שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁמִּבְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אַיֵּה', עַד מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'מְלֹא' וְכוּ' בְּיַחַד, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת (הלכות נט"י לסעודה ה"ו, אות עח).
Sometimes a great illumination and divine radiant flash descends upon a person from Above without any arousal from below [ is'arusa d'lesata ]. Then one must run after Him, blessed be He, with great haste — and absolutely not let the mind grow cool or allow his thoughts to settle at all. For if he wishes to settle his mind at that moment, he could stumble and fall greatly, since the apprehension is far too great and sublime for his intellectual faculties, having descended from Above without any arousal from below. And through this very act — guarding oneself from letting the mind grow cool, and from gazing at what one has no permission to see — this itself becomes the arousal from below. Until we subsequently merit to receive the intellective lights in gradual and proper order. Then each person according to his aspect merits the power of settled and ordered intellect. Then there is no need for haste, for upon us flows illumination from the aspect of "the ultimate of knowledge is that we do not know" — through the illumination of the aspect of the Crown. The word Crown [ Keser ] is etymologically related to the word for waiting and withholding [ kesser ]. This is the aspect of the prohibition of leavened bread on Passover and afterward its full permissibility — and on Shavuos the leavened bread becomes so completely rectified that one brings from it the Two Loaves offering. (Same source, Sections 11, 12, and 23)
Segment 11
הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה צָרִיךְ לְהָאִיר לְדָרֵי מַעְלָה, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִין עֲדַיִן כְּלוּם בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ; שֶׁזֶּה בְּחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ' כַּנַּ"ל. וַהֲגַם שֶׁהֵם בְּעַצְמָם שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה: 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', נִמְצָא שֶׁיּוֹדְעִים בְּעַצְמָם חֶסְרוֹן יְדִיעָתָם וְהַשָּׂגָתָם בֶּאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; אַךְ מֵחֲמַת שֶׁזֶּה הַחֶסְרוֹן יְדִיעָה הוּא בֶּאֱמֶת תַּכְלִית הַיְדִיעָה, בְּחִינַת 'תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע', עַל־כֵּן נִדְמֶה לָהֶם שֶׁכְּבָר הִשִּׂיגוּ הַתַּכְלִית לְפִי יְדִיעָתָם וּמַדְרֵגָתָם, וּלְמַעְלָה מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל, וְשָׁם הוּא רַק בִּבְחִינַת 'מָה', בְּחִינַת 'אַיֵּה' הַנַּ"ל. וְהַצַּדִּיק בָּא וּמֵאִיר לָהֶם, שֶׁמַּה שֶּׁהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג וְנִסְתַּיְּמָה שָׁם יְדִיעָתָם וְהַשָּׂגָתָם, כְּבָר זָכָה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִירָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לְהַשִּׂיג בְּבֵרוּר הֵיטֵב; וְהַמַּקִּיפִין שֶׁהֵם אֵצֶל הַדָּרֵי מַעְלָה הַנַּ"ל בִּבְחִינַת מַקִּיפִין שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהַשִּׂיג, כְּבָר זָכָה הוּא לְהַמְשִׁיךְ אוֹתָן עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ אֶצְלוֹ פְּנִימִים; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכָה לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַשִּׂיג מַקִּיפִין גְּבוֹהִים וְעֶלְיוֹנִים הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר מֵאֵלּוּ הַמַּקִּיפִין. אַךְ גַּם אֶצְלוֹ יֵשׁ בְּחִינַת מַקִּיפִין שֶׁלֹּא זָכָה עוֹד לְהַמְשִׁיכָן וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָן, וְהֵם בֶּאֱמֶת בְּחִינַת 'תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע'. נִמְצָא, שֶׁמּוֹדִיעַ לְכָל הַדָּרֵי מַעְלָה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִין כְּלוּם, דְּהַיְנוּ שֶׁגַּם מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב בְּהַשָּׂגָה שְׁלֵמָה, הֵם אֵינָם יוֹדְעִים זֹאת, נִמְצָא שֶׁאֵינָם יוֹדְעִין כְּלָל מַה שֶּׁאֵינָם יוֹדְעִין, כִּי לָהֶם נִדְמֶה שֶׁלְּמַעְלָה מִידִיעָתָם הוּא בְּחִינַת 'תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע', וּבֶאֱמֶת הֵם רְחוֹקִים מְאֹד הַרְבֵּה מִזֶּה הַתַּכְלִית, כִּי גַם לְמַעְלָה מִידִיעָתָם וְהַשָּׂגָתָם אֶפְשָׁר עוֹד לֵידַע וּלְהַשִּׂיג הַרְבֵּה. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם אֵצֶל זֶה הַצַּדִּיק יֵשׁ בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת שֶׁמִּסְתַּיֶּמֶת שָׁם יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ גַם־כֵּן, וְזֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה בֶּאֱמֶת. וְכָל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק עוֹלֶה וּמַשִּׂיג מַדְרֵגָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה בְּהַשָּׂגָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז הוּא מֵאִיר בְּיוֹתֵר לְהַדָּרֵי מַעְלָה, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלוּם כַּנַּ"ל, וְכֵן הוּא מֵאִיר בְּכָל פַּעַם בְּדָרֵי מַטָּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר הַלִּמּוּד שֶׁל 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ', שֶׁאֲפִלּוּ הַנְּפוּלִים וְהַיְרוּדִים מְאֹד, שֶׁלֹא הָיָה יָכוֹל בַּתְּחִלָּה גַּם הַצַּדִּיק הַנַּ"ל לְהָאִיר בָּהֶם וּלְהוֹדִיעָם כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם אִתָּם וְכוּ'; אֲבָל עַתָּה, עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁהִשִּׂיג מַקִּיפִין גְּבוֹהִים בְּיוֹתֵר, הוּא מֵאִיר גַּם בָּהֶם כִּי הַשֵּׁם אִתָּם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ (שם).
Every person has the aspect of surrounding lights [ makifim ] according to his level and rank — meaning: that which he cannot yet fully apprehend in Torah or in the service of Hashem and in the knowledge of His G‑dliness, which only surrounds and encircles his mind and understanding without yet entering within. Every person must strive and labor until he brings his surrounding lights inward. The essential means to merit this — to transform the surrounding light [ makif ] into an internalized light [ penimi ] — is through the strengthening of desire: one must accustom himself always to long for Hashem, blessed be He, and His Torah with very strong and firm desire, and to think no extraneous thought whatsoever — only to think of Torah and the service of Hashem and to yearn toward Him at all times with powerful desire — until he merits to understand and apprehend what he had not understood at first. This is the aspect of apprehending the surrounding lights. And the more he merits this, the more he connects and unites all the worlds — for the inclusiveness of the worlds is to include the understanding and learning from Above, which is the aspect of "Where is the place of His glory?" [as the angels ask], with the learning from below, which is the aspect of "The whole earth is full of His glory" [Yeshayahu 6:3]. To unite these two learnings and apprehensions together — this is the essential perfection of holiness. What a person does not yet apprehend — which is in the aspect of surrounding lights for him — is in the aspect of "Where?" When one merits to draw in the surrounding light and apprehend it, this apprehension becomes for him in the aspect of "fullness" — and then he can illuminate more brightly in the learning from below. Through this he merits an even greater surrounding light at a higher level — and he yearns and longs so greatly that he draws even that surrounding light inward — and then that too becomes "full" — and so on endlessly. Through this he connects and includes at all times all the apprehensions, levels, and worlds — from the Crown [ Keser ], which is the aspect of "Where?" , through Kingship [ Malchus ], which is the aspect of "full" — together. This is the essential perfection. (Laws of Handwashing for a Meal, Law 6, Section 78)
Segment 12
מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה - יְכוֹלִין לְהָבִין וְלִרְאוֹת זֹאת בְּחוּשׁ גַּם מִבְּחִינַת הַיְדִיעוֹת שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם. כִּי לְהַמְחַקְּרִים נִדְמֶה לָהֶם שֶׁכְּבָר הִשִּׂיגוּ הַשָּׂגָה שְׁלֵמָה בְּתַכְלִית, וְכָל הַשָּׂגָתָם אֵינָהּ רַק עַד הַגַּלְגַּלִּים (וְגַם בִּידִיעָה זוֹ נְבוּכִים וְתוֹעִים הַרְבֵּה, כַּיָּדוּעַ), אֲבָל לְמַעְלָה מִשָּׁם נִדְמֶה לָהֶם שֶׁכֻּלּוֹ רוּחָנִיּוּת אֱלָקוּת וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג עוֹד יוֹתֵר; נִמְצָא שֶׁמִּסְתַּיֶּמֶת שָׁם יְדִיעָתָם, וְהוּא בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֶצְלָם. אֲבָל הַצַּדִּיקִים הַמְקֻבָּלִים אֲמִתִּיִּים מַתְחֶלֶת יְדִיעָתָם מִשָּׁם וּלְמַעְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת הָעֲשִׂיָּה וְעוֹלַם הַיְצִירָה וְכוּ'. אֲבָל גַּם בִּידִיעַת וְהַשָּׂגַת הַמְקֻבָּלִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהִשִּׂיגוּ מַה שֶּׁהִשִּׂיגוּ וְזָכוּ לְגַלּוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת גְּדוֹלוֹת בְּלִמּוּדֵי הָאֲצִילוּת וְשָׁרְשֵׁי הָאֲצִילוּת וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם שָׁם יְכוֹלִין לַעֲלוֹת וּלְהַשִּׂיג עוֹד יוֹתֵר וּלְמַעְלָה לְמַעְלָה. וּמִזֶּה תּוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן קְצָת, וְתַעֲמֹד מַרְעִיד מֵאֵימַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ (שם אות עט).
The true righteous one [ Tzadik ] — who is in the aspect of Moshe — must illuminate the dwellers of the worlds Above, who do not yet know anything of His knowledge, blessed be He. This is the aspect of "Where is the place of His glory?" as mentioned. And although they themselves ask one another "Where is the place of His glory?" — and thereby know within themselves the deficiency of their knowledge and apprehension of His G‑dliness — yet because this very deficiency of knowledge is in truth the ultimate of knowledge — the aspect of "the ultimate of knowledge is that we do not know" — it appears to them as though they have already attained the ultimate according to their knowledge and level, and that beyond this nothing can be apprehended. The Tzadik comes and illuminates them: what they cannot apprehend — where their knowledge ends — he has already merited through his holy choice and service to apprehend with great clarity. And the surrounding lights that are beyond the grasp of those heavenly beings — he has already merited to draw these inward until they became internalized lights for him. Not only that, but he has merited to draw in and apprehend surrounding lights far higher and more sublime than even those. Yet even for him there are aspects of surrounding lights he has not yet merited to draw in — and these are truly in the aspect of "the ultimate of knowledge is that we do not know." It emerges that he informs all the heavenly beings that they know nothing — meaning, even what he himself knows very well with complete apprehension, they do not know. So it turns out they know nothing at all of what they do not know — for to them, what lies beyond their knowledge appears to be the very ultimate, when in reality they are very far from this ultimate. For even above their knowledge and apprehension it is still possible to know and apprehend a great deal more. Yet even for this Tzadik himself there are levels and aspects where his knowledge ends — and that is the true ultimate of knowledge. The higher the Tzadik ascends and apprehends a loftier level in knowing Him, the more he illuminates the heavenly beings — and similarly he always illuminates more and more those below in the teaching that "the whole earth is full of His glory" — even for the deeply fallen, whom the Tzadik could not at first illuminate and inform that Hashem is still with them. But now, through having attained ever higher surrounding lights, he illuminates even them that Hashem is with them, for "the whole earth is full of His glory." (Same source, Section 79)
Segment 13
הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְרוֹמָם וּמְנֻשָּׂא וְנִשְׂגָּב מְאֹד לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וּמִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, כִּי לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ רנט כְּלָל. וְאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיְּבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְאָז זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ. אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְבַּטֵּל וְנִכְלָל בְּאֵין־ סוֹף, זֶה אֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם יְדִיעָה, כִּי שָׁם הוּא לְמַעְלָה מִכָּל בְּחִינַת דַּעַת, וְעִקַּר הַיְדִיעָה הוּא כְּשֶׁחוֹזֵר מֵהַבִּטּוּל וְזוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה מֵאוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימָה מֵהַבִּטּוּל - זֶה עִקַּר הַדַּעַת, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת וְהַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כִּי רֹב הָעוֹלָם אֵין זוֹכִין לִבְחִינַת הַבִּטּוּל הַנַּ"ל, וְאֵין יְדִיעָתָם כִּי אִם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין לָהֶם הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת מֵהָרְשִׁימוּ הַנַּ"ל, כִּי הַשָּׂגַת כָּל הַנְּבִיאִים וְכָל הַחֲכָמִים וְכָל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקִּבַּלְנוּ מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכָל הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה שֶׁגִּלּוּ הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מֵאוֹר הִתְנוֹצְצוּת שֶׁל הָרְשִׁימוּ הַזֹּאת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַהַשָּׂגוֹת וְרוּחַ־ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל כָּל הַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, כִּי עִקַּר יְדִיעַת אֱלָקוּתוֹ הוּא מִשָּׁם, וְהוּא עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל עוֹלָם הַבָּא (הלכות תפלת ערבית ה"ד אות ה).
What has been explained above can be understood and seen in concrete terms even from the state of knowledge in this physical world. For the natural philosophers and researchers suppose that they have already attained complete, ultimate apprehension — yet all their knowledge reaches only to the level of the celestial spheres (and even in that knowledge many are bewildered and lost, as is known). But above that, it appears to them that all is G‑dly spirituality and nothing more can be apprehended — so their knowledge ends there, which is for them the ultimate of knowledge. But the true kabbalists begin their knowledge from there and above: the interior of the world of Action, the world of Formation [ Yetzirah ], and beyond. Even with the knowledge and apprehension of the kabbalists — although they attained what they attained, and merited to reveal great and awesome wonders in the study of the world of Emanation [ Atzilus ] and its roots — nonetheless even there one can ascend and apprehend still more and higher. From this you can reflect a little, and stand trembling with awe before the Creator, blessed be He. (Same source, Section 79)
Segment 14
כְּמוֹ שֶׁכְּלַל בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת הָיָה עַל־יְדֵי כַּמָּה בְּחִינוֹת צִמְצוּמִים וּבִבְחִינַת עִגּוּלִים וָישֶׁר, כַּמְבֹאָר בְּעֵץ־חַיִּים, כְּמוֹ־כֵן בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם וּבְכָל הַשָּׂגָה וְהַשָּׂגָה יֵשׁ בְּחִינָה זוֹ. כִּי אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, מַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ הוּא אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג זֹאת מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר. וְזֶה עִקַּר הָאָמָּנוּת וְהַחָכְמָה שֶׁל הַצַּדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי, שֶׁיָּכוֹל לְהַכְנִיס הַשָּׂגוֹת אֱלָקוּת אֲפִלּוּ לִבְנֵי־אָדָם קְטַנִּים בְּמַעֲלָה, כִּי בַּתְּחִלָּה הוּא מְצַמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין, כִּי מְצַמְצֵם שִׂכְלוֹ וּמְסַבֵּב כַּמָּה סִבּוּבִים, וּמְדַבֵּר עִם הַתַּלְמִיד דֶּרֶךְ כַּמָּה צִמְצוּמִים מִן הַצַּד, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת עִגּוּלִים, וְאַחַר־כָּךְ מְגַלֶּה לוֹ עַל־יְדֵי זֶה וּמַמְשִׁיךְ לוֹ אוֹר הַשֵּׂכֶל בְּישֶׁר פָּנִים אֶל פָּנִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר, וְהַצִּמְצוּמִים שֶׁל הַשֵּׂכֶל וְהַמְשָׁכַת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלָקוּת אַחַר־כָּךְ, דַּיְקָא עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים - זֶה בְּחִינַת הַמִּצְוָה שֶׁל שִׁלּוּחַ הַקֵּן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות ביצים הלכה ג, אותיות א ב).
Hashem, blessed be He, is exalted and lifted and infinitely sublime above all the worlds and all thoughts, for no thought can grasp Him whatsoever . And it is impossible to know anything of Him, blessed be He, except when one nullifies himself completely from this world with absolute self-nullification [ bitul ] — and then one merits to be included within Him, blessed be He. But at the very moment of nullification and inclusion in the Infinite, this is not called "knowledge" — for there one is above all aspects of knowing [ da'as ]. The essential knowledge is when one returns from the nullification and merits to draw Torah from the light of the radiant shining of the residual trace [ reshimu ] that remains after the nullification — this is the essential knowing. And through this is the essential revelation and apprehension of His G‑dliness for all who come into the world. For most people do not merit the aspect of total nullification mentioned, and their knowledge comes only through the Torah that the true Tzadikim draw down to them from the residual trace. For the apprehension of all the prophets, all the sages, and all the holy Torah we received from Moshe our Teacher, peace be upon him — and all the Torah-revelations that the true Tzadikim of every generation revealed — all of it is drawn from the light of the divine radiant flash [ hisnatztzus ] of this residual trace, from which all the apprehensions and the holy spirit of all the truly wise emanate. For the essential knowledge of His G‑dliness comes from there — and it is the essential purpose of the World to Come. (Laws of the Evening Prayer, Law 4, Section 5)
Segment 15
כָּל הַצִּמְצוּמִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אוֹרוֹ, הַכֹּל לְטוֹבָה, בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת וּלְהָאִיר אוֹרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלָקוּת עַל־יְדֵי זֶה דַיְקָא, כִּי בְּלֹא צִמְצוּמִים אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל, מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ צִמְצוּם, יֵשׁ אֲחִיזַת הַדִּין, וּמֵאֵלּוּ הַדִּינִים נִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת כַּיָּדוּעַ, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִמְצֵם אוֹרוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה לִבְנֵי־אָדָם, "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם" וְכוּ'. כִּי הָרְשָׁעִים שֶׁאֵינָם מְשַׁבְּרִים תַּאֲווֹתָם וְאֵינָם מַכְנִיעִים עַצְמָן לִגְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְשָׁלִים עַל־יְדֵי אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת שֶׁנֶּאֱחָזִין בְּהַצִּמְצוּמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נֶעְלָם וְנִסְתָּר מֵהֶם אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יָדָם. אֲבָל הַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּשַׁבְּרִין תַּאֲווֹתָם וּמְבַטְּלִין אֲחִיזַת הַקְּלִפּוֹת מֵהַצִּמְצוּמִים, הֵם זוֹכִין לְהַשִּׂיג עַל יְדֵי צִמְצוּמִים אֵלּוּ דַיְקָא הַשָּׂגַת אֱלָקוּת, עַד שֶׁזּוֹכִין לְהַכְנִיס הַשָּׂגַת אֱלָקוּת גַּם בְּהַפְּחוּתִים מְאֹד מְאֹד, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקְוָתָם וְתִקּוּנָם (הלכות בשר בחלב הלכה ה, אותיות כב כה).
Just as the entire creation of the worlds occurred through several aspects of contractions [ tzimtzumim ] and through the aspects of circles [ igulim ] and straight line [ yosher ], as explained in the Etz Chaim [Tree of Life — the foundational kabbalistic work of the holy Arizal] — so too in every world, and in every apprehension, there is this same aspect. For for every individual, what is hidden from him is for him in the aspect of the Infinite — he cannot apprehend it because of the abundance of light. This is the essence of the faith and wisdom of the true Tzadik of the generation — that he can bring G‑dly apprehensions even to people of low spiritual standing. For first he contracts the light sideways: he contracts his intellect and surrounds it with several circles, and speaks with the student through several contractions from the side — all of which is the aspect of circles. Afterward he reveals and draws for him the light of intellect directly, face to face — which is the aspect of the straight light. And the contractions of the intellect followed by the drawing forth of G‑dly apprehension — precisely through these contractions — this is the aspect of the commandment of sending away the mother bird [ shiluach ha-ken ], as explained in the text. (Laws of Eggs, Law 3, Sections 1 and 2)
Segment 16
אוֹרוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג מֵחֲמַת רִבּוּי אוֹר, וּצְרִיכִין כַּמָּה צִמְצוּמִים לְקַבֵּל הַשָּׂגַת הָאוֹר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כַּיָּדוּעַ. אֲבָל כְּשֶׁמְּצַמְצְמִין הָאוֹר, אֲזַי יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר הַצִּמְצוּם וְהַהֶעְלֵם עַד שֶׁלֹּא יֵדְעוּ מִמֶּנּוּ חַס וְשָׁלוֹם כְּלָל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לָזֶה צַדִּיקִים וְחַכְמֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם יוֹדְעִים אֵיךְ לְצַמְצֵם אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְקַבְּלוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה רִבּוּי אוֹר, וְאַף־ עַל־פִּי־כֵן לֹא יִתְעַלֵּם הָאוֹר לְגַמְרֵי. וְהָעִקָּר תָּלוּי בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הִתְהַוּוּת הַכֵּלִים דִּקְדֻשָּׁה בְּאֹפֶן שֶׁנּוּכַל לְקַבֵּל הָאוֹר הַגָּדוֹל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה. וְזֶה עִקַּר סוֹד הָעִבּוּר וְקִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות הכשר כלים הלכה ב, אות ה).
All the contractions through which Hashem, blessed be He, contracts His light — all are for the good, in order to reveal and illuminate His great light — which is the aspect of G‑dly apprehension — specifically through this means. For without contractions it is impossible to receive the light because of its abundance. But even so, wherever there is contraction, there is a foothold for strict judgment [ din ], and from these judgments derives the foothold of the forces of impurity [ kelipot ], as is known. And all this is for the sake of free choice — for Hashem, blessed be He, contracted His light in such a way that people would have freedom of choice: "the righteous shall walk in them" [Hoshea 14:10] etc. For the wicked — who do not break their desires and do not humble themselves before the great Tzadikim — thereby stumble through the foothold of the forces of impurity that cling to the contractions, and through this His light is hidden and concealed from them. But the Tzadikim — who break their desires and nullify the hold of the forces of impurity from the contractions — merit, specifically through these contractions, to attain G‑dly apprehension. And they merit to bring G‑dly apprehension even to the most deeply fallen — this is their essential hope and rectification. (Laws of Meat and Milk, Law 5, Sections 22 and 25)
Segment 17
עִנְיַן הַשָּׂגַת אֱלָקוּת וּדְבֵקוּת וְיִחוּדִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנַּעֲשִׂין בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים עַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכִין יִשְׂרָאֵל לְחַבֵּר הָאֱמוּנָה עִם הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יִחוּד קֻדְשָׁא־ בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ - עַיֵּן 'אֱמוּנָה', אוֹתִיּוֹת צג צד.
His great light, blessed be He, cannot be apprehended because of the abundance of light, and several contractions are needed to receive this holy illumination, as is known. But when the light is contracted, the contraction and concealment can intensify until — G‑d forbid — nothing of Him is known at all. Therefore, the true Tzadikim and sages of the generation are needed — for they know how to contract His light, blessed be He, in a manner that we can receive it: without an overabundance of light, yet without the light becoming entirely hidden. The essential factor depends upon faith in the sages [ emunah chachamim ] — for through this is the essential formation of the holy vessels by means of which we can receive this great and holy light gradually and in proper measure. And this is the essential secret of the lunar calendar and the sanctification of the New Month, as explained in the text. (Laws of Kashering Vessels, Law 2, Section 5)
Segment 18
עִקַּר הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת, שֶׁהֵם קִבּוּל הַשָּׂכָר שֶׁל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא, הֵם בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלָקוּת, שֶׁיַּשִּׂיגוּ אֱלָקוּתוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהַשָּׂגוֹת נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁמֵּהֶם יִהְיוּ נִבְנִין בְּחִינַת בָּתִּים וְהֵיכָלוֹת בְּרוּחָנִיּוּת עֶלְיוֹן, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁ"י עוֹלָמוֹת, אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָהֶם! וְכָל הַהַשָּׂגוֹת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי, כִּי אִם לֹא הָיָה הַצִּמְצוּם, הָיָה הַכֹּל אֵין־סוֹף, וְלֹא הָיָה מָקוֹם לַבְּרִיאָה, וְלֹא הָיָה שַׁיָּךְ קִבּוּל שָׂכָר, וְלֹא הָיָה לַצַּדִּיקִים שׁוּם הַשָּׂגָה וִידִיעָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְגַם כִּי שָׁם בִּבְחִינַת צִמְצוּם הַנַּ"ל, שָׁם עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַבְּחִירָה, כִּי עִקַּר יְנִיקַת הַדִּינִים, שֶׁמֵּהֶם יְנִיקַת כָּל הַיֵּצֶר הָרָע, הוּא מִשָּׁם כַּיָּדוּעַ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְשַׁבֵּר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע וּמַמְתִּיק אֶת שֹׁרֶשׁ הַדִּינִים, זוֹכֶה לַהֲפֹךְ הַצִּמְצוּם לְחֶסֶד נִפְלָא, שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה דַיְקָא לְהַשִּׂיג כָּל הַהַשָּׂגוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיֵּשׁ צִמְצוּמִים, וְאָז בּוֹנֶה עַל־ יְדֵי־זֶה דַיְקָא כָּל הַהֵיכָלוֹת וְהַבָּתִּים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים סה): "אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדשׁ הֵיכָלֶךָ"; וּכְתִיב (שם פד): "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ וְכוּ'". וְהוּא מַרְבֶּה לִבְנוֹת בָּתִּים וְהֵיכָלוֹת וַחֲצֵרוֹת וּפָלָטִין קְדוֹשִׁים וְנוֹרָאִים כָּאֵלּוּ, עַד שֶׁנִּבְנִין כָּל הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת, שֶׁהֵם קִבּוּל שְׂכַר הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא (הלכות מזוזה ה"ד אות ד).
The matter of G‑dly apprehension, cleaving [ dveykus ], and the holy unifications [ yichuddim ] that are achieved in the supernal worlds — when Israel merits to unite faith [ emunah ] with holy knowing [ da'as ] — this is the aspect of the unification of the Holy One, blessed be He, and the Divine Presence [ Shechinah ] — see the entry "Faith," sections 93 and 94. (Cross-reference)
Segment 19
עִקַּר בִּנְיַן הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת הֵם מֵאוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַצִּמְצוּם, שֶׁעַל־יְדֵי שְׁנֵי בְחִינוֹת אֵלּוּ, כְּשֶׁמִּתְיַחֲדִים יַחַד בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, אָז עַל־יָדָם כָּל הַהַשָּׂגוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁ"י עוֹלָמוֹת. כִּי בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם יֵשׁ בְּחִינַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְשָׁמָה וָגוּף, אוֹרוֹת וְכֵלִים, כִי אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת הַגְּבוֹהִים וְהָרוּחָנִיִּים מְאֹד, כֻּלָּם כְּלוּלִים מֵאוֹרוֹת וְכֵלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת נְשָׁמָה וָגוּף, שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת אוֹר הַשֵּׂכֶל וְהַצִּמְצוּמִים הָעֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים. וְזֶה בְּחִינַת: "בְּרֵאשִׁית" - אוֹתִיּוֹת "רֹאשׁ בַּיִת"; רֹאשׁ הוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל, בַּיִת הוּא בְּחִינַת הַצִּמְצוּם, בְּחִינַת מְחִצּוֹת הַשֵּׂכֶל, וּמִשְּׁנֵי בְחִינוֹת אֵלּוּ בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם כַּנַּ"ל (שם אותיות ה ו ז).
The essential matter of the 310 worlds — which is the reward of the Tzadikim in the World to Come — is the aspect of G‑dly apprehension: that they will apprehend His G‑dliness and unity with such wondrous apprehensions, from which will be built the aspect of houses and palaces in the supernal spirituality — which are the 310 worlds. Fortunate is he who merits them! And all these apprehensions cannot be apprehended except through the contraction of the vacated space [ chalal ha-panui ] — for had there been no contraction, everything would be the Infinite and there would be no place for creation, no place for reward, and the Tzadikim would have no knowledge or apprehension of Him, blessed be He. And there also — in the contraction — is the essential root of free choice, for the essential sustenance of the judgments — from which stems all the evil inclination — comes from there, as is known. Whoever merits to break the evil inclination and to sweeten the root of the judgments merits to transform that very contraction into wondrous kindness: through this very contraction he merits specifically to attain all the apprehensions that can only be attained when contractions exist. And through this he builds — specifically thereby — all the palaces and houses, of which it is said: "Fortunate is the one You chose and drew near to dwell in Your courts; we shall be satisfied with the goodness of Your house, Your holy palace" [Tehillim 65:5], and as written: "How beloved are Your dwellings..." [Tehillim 84:2]. He continually builds more and more houses, palaces, courts, and holy and awesome abodes, until all the 310 worlds are built — the reward of the Tzadikim in the World to Come. (Laws of the Mezuzah, Law 4, Section 4)
Segment 20
עִקַּר הַשָּׂגַת אֱלָקוּת וִידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ נִתְפָּס בְּלֵב וָמֹחַ, כִּי אִם עַל־יְדֵי עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַהַשְׁאָרָה וְהַקִּיּוּם שֶׁל הַדַּעַת וְהַחָכְמָה הַקְּדוֹשָׁה. וְכָל מַה שֶּׁמַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ יִרְאָה בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִתְפֹּס בְּדַעְתּוֹ זְרִיחוֹת וְהִתְנוֹצְצוּת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר (הל' בכור בהמה טהורה ה"ד, אות ב; עיין יראה אות צה, מבואר שם באריכות).
The essential construction of the 310 worlds comes from the light of intellect [ seichel ] and contraction [ tzimtzum ] — for through these two aspects, when they are unified together with ultimate unity, all the apprehensions are thereby built, which are the aspect of the 310 worlds. For in every world there is an aspect of heaven and earth — which are the aspect of soul and body, lights and vessels — for even all the loftiest and most spiritual worlds are comprised of lights and vessels, drawn from the aspect of the supernal holy light of intellect and the holy contractions. This is the aspect of the word "In the beginning" [ Bereishis ] — whose letters can be rearranged to spell "head-house" [ rosh bayis ]: rosh [head/beginning] is the aspect of intellect; bayis [house] is the aspect of contraction — the midpoint of the intellect. From these two aspects, "G‑d created the heavens and the earth" [Bereishis 1:1] — which is the totality of all the worlds, as stated. (Same source, Sections 5, 6, and 7)
Segment 21
צָרִיךְ הָאָדָם לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ, הַכֹּל הוּא רַק סִבּוּבִים מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשָּׂגוֹת אֱלָקוּת לָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא, וְאֵין שׁוּם תַּכְלִית אַחֵר חוּץ מִזֶּה, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ. וְזֶה עִקַּר כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה וּכְלַל כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל כָּל הַמִּצְו?ֹת הַקְּדוֹשִׁים, כִּי כֻלָּם הֵם שִׁעוּרִים וְצִמְצוּמִים לִזְכּוֹת עַל־יָדָם לְהַשָּׂגַת אֱלָקוּת, לָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁ'זֶּה לְעֻמַּת זֶה עָשָה אֱלֹקִים', כִּי יֵשׁ מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים בְּכָל עֵת לְבַלְבֵּל דַּעַת הָאָדָם, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל וְלֹא יִתְבּוֹנֵן עַל כָּל זֶה מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ שֶׁהוּא לְטוֹבָתוֹ הַנִּצְחִיִּית כְּדֵי לִזְכּוֹת לְחַיֵּי עוֹלָם, לְהַשָּׂגַת אֱלָקוּת, וְהוּא שׁוֹכֵחַ חַס וְשָׁלוֹם אֶת הָעִקָּר וְעוֹשֶׂה מֵהַטָּפֵל עִקָּר, כְּאִלּוּ הָעִקָּר הָיָה חַס וְשָׁלוֹם עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה וְכוּ', רַחֲמָנָא לִצְּלַן. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד אֶת הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, שֶׁהוּא הָרַבִּי הֶהָגוּן, שֶׁיּוּכַל לְסַבֵּב עִם כָּל אֶחָד לְפִי בְחִינָתוֹ בִּדְרָכִים נִפְלָאִים, עַד שֶׁיַּכְנִיס בּוֹ גַם־כֵּן הַשָּׂגַת אֱלָקוּת (הל' נזיקין ה"ד אות ב; ע' שלום אות נה; צדיק אות רעד).
The essential apprehension of G‑dliness and knowledge of the Creator, blessed be He, is not grasped in the heart and mind except through awe of G‑d [ yirah ] — for awe is the essential preservation and sustenance of holy knowledge and wisdom. The more one draws awe upon himself, the more he is able to grasp in his consciousness radiant flashings of His light, blessed be He, more and more. (Laws of the Firstborn Kosher Animal, Law 4, Section 2; see also the entry "Awe," Section 95, where this is elaborated at length)
Segment 22
אֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים וְהַשִּׂכְלִיִּים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת לִזְכּוֹת עַל־ יָדָם לְהַשָּׂגַת אֱלָקוּת, הֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת, כִּי הֵם נִמְשָׁכִים בְּחָכְמָה נִפְלָאָה בְּצִנּוֹרוֹת דַּקִּים בִּבְחִינַת הַשְּׂעָרוֹת, כִּי צְרִיכִין לְדַקְדֵּק בָּהֶם מְאֹד שֶׁלֹּא יִטֶּה בָהֶם לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, כִּי אִם לֹא יְצַמְצֵם אוֹתָם כָּרָאוּי, וְיַמְשִׁיךְ שֵׂכֶל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַמִּדָּה, יִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם רִבּוּי אוֹר, שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים חַס וְשָׁלוֹם כַּיָּדוּעַ; וְכֵן לְהֵפֶךְ, אִם יְצַמְצֵם יוֹתֵר מִדַּי, יִהְיֶה נֶעְלָם אוֹר הַשֵּׂכֶל לְגַמְרֵי. עַל־כֵּן צָרִיךְ הַצַּדִּיק הָרַבִּי הָאֱמֶת הָעוֹסֵק בָּזֶה לִהְיוֹת קוֹלֵעַ אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא, לְהַמְשִׁיךְ הַשֵּׂכֶל בִּדְרָכִים נִפְלָאִים בִּבְחִינַת שְׂעָרוֹת, שֶׁהֵם צִמְצוּמִים דַּקִּים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה הִיא חֲלוּלָה וְהוּא צִנּוֹר נִפְלָא שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יָדָם מַעְיַן הַחָכְמָה מִן הַמֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לח, כה): "מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה" וְכוּ'. וְהִנֵּה הַצַּדִּיק בְּוַדַּאי עוֹשֶׂה עֲבוֹדָתוֹ וּמְלַאכְתּוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְעוֹסֵק עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּרָאוּי; אֲבָל הָאָדָם יֶשׁ־לוֹ בְחִירָה, וְכָל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו כֵּן מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַשִּׂכְלִיּוּת שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת, בְּחִינַת צִמְצוּמִים קְדוֹשִׁים, לְהַשִּׂיג עַל־יָדָם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע, שֶׁחוּט הַשַּׂעֲרָה יָקָר מְאֹד, וְהוּא תָּלוּי בְּכָל עֵת בְּחוּט הַשַּׂעֲרָה וְכוּ', וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות ג).
A person must believe with complete faith that everything that happens to him each and every day, at every time, at every hour — from the day of his birth until the day of his death — all of it is only circuitous arrangements from Him, blessed be He, so that he merits G‑dly apprehensions, to know and recognize Him, blessed be He. For only for this was he created, and there is no other purpose aside from this, as it is explained in the holy Zohar: the essential purpose of creation was so that they would come to know Him . This is the essential principle of all the Torah and all the intentions of all the holy commandments — for all of them are gates and contractions through which to merit G‑dly apprehension, to know and recognize Him, blessed be He. But because "this opposite that G‑d has made" [Koheles 7:14] — there is the kingdom of the Other Side [ sitra achara ], which strengthens itself at all times to confuse the mind of a person, so that he will not look and reflect upon all that happens to him — that it is all for his eternal good, in order to merit eternal life and G‑dly apprehension. And he forgets — G‑d forbid — the essential, and makes the incidental into the essential — as though the essential were, G‑d forbid, the affairs of this world and the burdens of livelihood etc. — may the Merciful One protect us. Therefore one must very greatly seek out the great and lofty true Tzadik — the worthy Rebbe — who is able to maneuver with each person according to his aspect in wondrous ways, until he too introduces G‑dly apprehension into him. (Laws of Damages, Law 4, Section 2; see also the entry "Peace," Section 55; and "Tzadik," Section 274)
Segment 23
כְּמוֹ שֶׁכָּל תִּקּוּנֵי הַבְּהֵמָה וְהַנְהָגָתָהּ הוּא עַל־יְדֵי הָאָדָם הַבַּר־דַּעַת דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה א): "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וְכוּ'", כְּמוֹ־כֵן כָּל הַשִּׂכְלִיּוּת שֶׁיְּכוֹלִין לִמְצֹא בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם נִקְרָאִים בְּשֵׁם שֵׂכֶל אָדָם, כִּי אִם כְּשֶׁמְּנִיפִין וּמְרִימִין אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַשִּׂיג וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יָדָם, אֲבָל מִקֹּדֶם הֵם בְּחִינַת בְּהֵמָה מַמָּשׁ (שם אות ז).
These holy contractions and intellective-illuminations that the true Tzadikim draw down — through which one merits G‑dly apprehension — are in the aspect of hairs [ se'aros ], for they are drawn with wondrous wisdom through fine channels in the aspect of hairs. For one must be exceedingly precise with them — not to deviate to the right or to the left. For if he does not contract them properly and draws forth intellect more than the right measure, there would be — G‑d forbid — an overabundance of light, causing a breaking of the vessels, as is known. And conversely — if he contracts too much, the light of the intellect will be entirely concealed. Therefore the true Tzadik-Rebbe engaged in this must be, as it were, "a slinger to the very hair, without missing" — to draw down the intellect through wondrous ways in the aspect of hairs — the finest of contractions — and yet each single hair is hollow and is a wondrous channel through which flows a spring of wisdom from the mind, as it is written: "Who has divided a channel for the overflowing water?" [Iyov 38:25] etc. The Tzadik certainly performs his work with perfection and engages with each individual properly. But the person has free choice — and each person, according to his deeds, draws upon himself the intellective-illuminations of the Tzadik — which are the aspect of these hair-fine contractions — to attain through them His G‑dliness, blessed be He. Therefore a person must know that the hair's-breadth is very precious, and he hangs at all times by a hair's breadth, as explained in the text. (Same source, Section 3)
Segment 24
הַשָּׂגַת הַתִּשְׁעָה הֵיכְלִין, שֶׁהֵם לְמַעְלָה כִּבְיָכוֹל מִבְּחִינַת נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה, וְהֵם בְּחִינַת אוֹרוֹת הַצַּחְצָחוֹת, שֶׁהֵם תַּכְלִית הַיְדִיעָה - אַף־עַל־פִּי שֶׁהַשָּׂגָה זוֹ בְּוַדַּאי הוּא מַדְרֵגָה גָבוֹהַּ מְאֹד, שֶׁאֵין זוֹכֶה אֵלֶיהָ כִּי אִם גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים הַקְּדוֹשִׁים מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם בַּאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים הַמּוֹשְׁכִים עַצְמָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת, גַּם אֶצְלָם נִמְצָא לִפְעָמִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֵיזֶה הֶאָרָה וְהִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּת הַנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם, מִבְּחִינַת הַתִּשְׁעָה הֵיכְלִין הַנַּ"ל, וְכַמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁגַּם לַאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים נִפְתָּח לָהֶם לִפְעָמִים בִּתְפִלָּתָם אוֹר הָאֵין־סוֹף, אַךְ לְכָל אֶחָד מַגִּיעַ לְפִי הָעוֹלָם וְהַמַּדְרֵגָה שֶׁהוּא בּוֹ, כִּי גַם בְּהָעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה יֵשׁ בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מֵהַתִּשְׁעָה הֵיכְלִין הַנַּ"ל. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם הִתְנוֹצְצוּת בְּעָלְמָא הוּא זְכִיָּה גְדוֹלָה מְאֹד בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָעִקָּר הוּא כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְשֶׁפַע קֹדֶשׁ מִשָּׁם, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ עַל־יְדֵי זֶה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ אַחַר־כָּךְ וְלַעֲמֹד בְּמִלְחָמָה בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, כִּי לִפְעָמִים נִכְלָל שָׁם לְפִי שָׁעָה קַלָּה, וְתֵכֶף וּמִיָּד מְגָרְשִׁין אוֹתוֹ מִשָּׁם וְאֵינוֹ מְקַבֵּל מִשָּׁם כְּלוּם. וְלִפְעָמִים מִתְגָּרִין בּוֹ אַחַר־כָּךְ עַל־ יְדֵי־זֶה הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת בְּיוֹתֵר, כִּי הֵם אוֹרְבִין עָלָיו תָּמִיד, וּכְשֶׁרוֹאִין שֶׁרוֹצֶה לִבְרֹחַ מֵהֶם וְלַעֲלוֹת לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ הַנַּ"ל, אֲזַי מִתְגָּרִין בּוֹ בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בִּשְׁעַת הַחֲזָרָה מִשָּׁם, לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם רְשִׁימָה טוֹבָה וַחֲזָקָה, שֶׁיּוּכַל עַל־יָדָהּ לַעֲמֹד וּלְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדָהּ עַל־יְדֵי הָרְשִׁימָה טוֹבָה שֶׁנִּשְׁאַר מֵהִתְנוֹצְצוּת הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לִהְיוֹת דָּבוּק תָּמִיד בְּיִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיוּכַל לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ יִרְאָה עַל־יְדֵי זֶה, לַעֲמֹד נֶגֶד הַמִּתְגָּרִים בּוֹ, אִם יִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן הֵיטֵב לִזְכֹּר בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר חָמַל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהֵאִיר לוֹ אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת הַנַּ"ל (הל' אישות ה"ד אות י; וע' שמחה אות טל). רסג
Just as all the repair and management of an animal is through a human being with knowledge specifically — as it is written: "An ox knows its owner" [Yeshayahu 1:3] etc. — so too all the intellective-illuminations that can be found in all things in the world are not called human intellect except when they are raised up and elevated to Hashem, blessed be He — to attain and recognize Him through them. Before this elevation, they are literally in the aspect of a beast. (Same source, Section 7)
Segment 25
הַשָּׂגוֹת אֱלָקוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים וְכוּ', כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן הַמְחַקְּרִים וְהַפִילוֹסוֹפִים רוֹצִים לְהִתְדַּמּוֹת גַּם־כֵּן כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם, וְכָל דַּרְכֵי חָכְמָתָם בְּדֶרֶךְ הֶקֵּשִׁים וְדִמְיוֹנוֹת, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁעַל־יְדֵי אֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים וְהַסִּבּוּבִים וְהַדִּמְיוֹנוֹת יִזְכּוּ לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׁם, לְהַשִּׂיג אֲמִתָּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּבֶאֱמֶת לֹא זוֹ הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֶה הַנָּתִיב, לְהַשִּׂיג אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי דַּרְכֵי הַחֲקִירוֹת הַנְּבוּכוֹת הָאֵלּוּ, אֲשֶׁר הֵם בְּעַצְמָם מוֹדִים שֶׁקָּצְרָה יָדָם לְהַשִּׂיג שׁוּם דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, אֲפִלּוּ בְּחָכְמַת הַטֶּבַע וְהַתְּכוּנָה וְהָרְפוּאָה, וְאֵינָם יוֹדְעִין עֲדַיִן שׁוּם דָּבָר עַל אֲמִתָּתוֹ, וּמְלֵאִים מַחֲלֹקֶת וְשִׁנּוּי דֵּעוֹת הַרְבֵּה וּמְבוּכוֹת עֲצוּמוֹת בְּכָל חָכְמָה וְחָכְמָה; מִכָּל־שֶׁכֵּן וְכָל־שֶׁכֵּן בְּהַשָּׂגַת אֱלָקוּת, אֲשֶׁר לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג שׁוּם הַשָּׂגַת אֱלָקוּת כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַצַּדִּיקִים הַמֻּבְחָרִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁאֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים הֵם בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת הַקְּדוֹשִׁים, וְרַק הֵם בְּחִינַת הַקְדָּמוֹת וְסִבּוּבִים אֲמִתִּיִּים לִזְכּוֹת עַל־יָדָם לְהַשָּׂגַת אֱלָקוּת. וְלֹא כְדַרְכֵיהֶם שֶׁל הַמְחַקְּרִים הַנַּ"ל דְּרָכֵינוּ, כִּי הֵם עַל־יְדֵי דַּרְכֵי הַהֶקֵּשׁ וְהַדִּמְיוֹן שֶׁלָּהֶם רוֹצִים לְהַגִּיעַ וְלִגַּע מַמָּשׁ בְּהַדָּבָר שֶׁחוֹקְרִים, וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהַגִּיעַ וּלְהַשִּׂיג שׁוּם דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ וַאֲמִתָּתוֹ, וּמִכָּל־ שֶׁכֵּן בְּהַשָּׂגַת אֱלָקוּת, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לָהֶם שֶׁיַּגִּיעוּ וְיִגְּעוּ בְּהַשָּׂגָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל. אֲבָל כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַסִּבּוּבִים שֶׁל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת הֵם רַק בִּבְחִינַת "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ", שֶׁהֵם מְסַבְּבִים סִבּוּבִים כָּאֵלֶּה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵידַע בַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי אֵיךְ אֶפְשָׁר לָבוֹא עַל־יְדֵי הַסִּבּוּבִים הָאֵלֶּה לְהַשָּׂגָתוֹ יִתְבָּרַךְ; רַק שֶׁבֶּאֱמֶת אֵלּוּ הַסִּבּוּבִים הֵם כְּלוּלִים וּמְיֻחָדִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יָדָם בָּא עַל הָאָדָם מִמֵּילָא קְדֻשַּׁת הַדַּעַת שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּת, שֶׁנִּפְתָּח לוֹ עַל־יָדָם אוֹר הָאֵין־סוֹף וְזוֹכֶה לְהַשִּׂיג מַה שֶּׁמַּשִּׂיג. כִּי כְּלַל הַסִּבּוּבִים וְהַצִּמְצוּמִים שֶׁל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת הֵם שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ חֲקִירָה וְהֶקֵּשִׁים וְדִמְיוֹנוֹת, רַק עַל־פִּי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, שֶׁהֵם אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בַּשֵּׂכֶל הַפָּשׁוּט בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל אֵיךְ עַל־פִּי הַמִּצְו?ֹת הָאֵלֶּה, כְּגוֹן צִיצִת אוֹ סֻכָּה וְכַדּוֹמֶה בְּכָל הַמִּצְו?ֹת, נָבוֹא עַל־יָדָם דַּיְקָא לְהַשָּׂגַת אֱלָקוּת. אֲבָל בֶּאֱמֶת אָנוּ מַאֲמִינִים, שֶׁמִּצְוַת צִיצִת הַקְּדוֹשָׁה וְכֵן שְׁאָר מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה נִמְשָׁכִין מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ וְקָדוֹשׁ וְנוֹרָא מְאֹד, וּכְלוּלִים וּמְיֻחָדִים בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן עַל־יָדָם יְכוֹלִים לָבוֹא בְּוַדַּאי לְהַשָּׂגַת אֱלָקוּת, מֵאַחַר שֶׁהֵם אַחְדוּת אֶחָד עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ־כֵן כָּל הַדְּרָכִים וְהַנְּתִיבוֹת וְהַקְדָּמוֹת וְסִבּוּבִים שֶׁל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת שֶׁמְּסַבְּבִים עִמָּנוּ כְּדֵי לָבוֹא לְהַשָּׂגוֹת אֱלָקוּת, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת שֶׁהֵם אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת שֶׁמְּצַוִּים עָלֵינוּ הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, לְכָל אֶחָד לְפִי בְחִינָתוֹ וּכְפִי שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ וּכְפִי הַזְּמַן וְהָעֵת, וְכֵן כָּל הַחִדּוּשֵׁי־תוֹרָה שֶׁמְּגַלִּים לָנוּ בִּדְרָכִים נִפְלָאִים, שֶׁעַל־יְדֵי כָּל זֶה בָּא עַל הָאָדָם מִמֵּילָא הִתְנוֹצְצוּת יְדִיעַת הַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם רָחוֹק מְאֹד מְאֹד, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ שָׁם בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, בִּבְחִינַת "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָה", שֶׁנִּזּוֹן מִלֶּחֶם הַתּוֹרָה שֶׁהוּא הַשָּׂגַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מִמֶּרְחָק דַּיְקָא, אֲבָל אֵינוֹ נוֹגֵעַ שָׁם בְּחָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ, בִּבְחִינַת: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קהלת ז). רַק שֶׁעַל־יְדֵי אֵלּוּ הַסִּבּוּבִים הַקְּדוֹשִׁים עַל־פִּי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת נִתְקַדֵּשׁ הַגּוּף כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיּוּכַל לִתְפֹּס וְלֶאֱחֹז בּוֹ מִמֵּילָא אוֹר הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁנִּתְפָּס הָאוֹר בְּהַנֵּר, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַשִּׂיג מַה שֶּׁמַּשִּׂיג, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאַזְהָרָה שֶׁל "פֶּן יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה'". כִּי הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שָׁארֵי בְּחִבּוּרָא וְסָיֵם בְּפֵרוּדָא, כִּי רוֹצִים לְחַבֵּר דָּבָר בְּדָבָר בְּדֶרֶךְ הַהֶקֵּשׁ וְהַדִּמְיוֹן וּלְהַגִּיעַ עַל־יְדֵי־זֶה לִידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן סָיֵם בְּפֵרוּדָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת "נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז), כִּי בְּדֶרֶךְ זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים מֻזְהָרִים עַל זֶה, רַק עוֹמְדִים מִמֶּרְחָק וּמַאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמוּנָה לְבָד. וְזֶה בְּחִינַת: "וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו וְכוּ'", כִּי אֲפִלּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הִסְתִּיר פָּנָיו, "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹקִים", וְעַל־ יְדֵי־זֶה דַיְקָא זָכָה לְהַשָּׂגוֹת עֲצוּמוֹת בֶּאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְזֶה בְּחִינַת "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב" (ישעיה נז), שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי הַהִתְרַחֲקוּת הוּא מִתְקָרֵב כַּנַּ"ל (הל' גיטין ה"ד, אותיות ג ד).
The apprehension of the nine supernal chambers [ heichalos ] — which are, as it were, above the aspects of the three levels of soul [life-force, spirit, and higher soul — nefesh, ruach, and neshamah ] — and which are the aspect of the lights of absolute luminescence [ orot hatzachtzachot ], the ultimate of knowledge — although this apprehension is certainly an extremely exalted level that none but the most select and holy great Tzadikim attain, nonetheless even among simple people who draw themselves toward Him, blessed be He, to serve Him truly — even for them there sometimes arrives an illumination and G‑dly radiant flash drawn from there, from the aspect of the nine supernal chambers. As is mentioned elsewhere: that even for simple people the Light of the Infinite sometimes opens to them in their prayer — yet each person receives according to his world and his level, for even in the world of Action there is an aspect of radiant flashing from the nine supernal chambers. And although even just a radiant flash is an enormous merit at whatever level one stands — nonetheless the essential thing is when one merits to draw vitality and holy abundance from there, so that through it he has the strength to revive himself afterward and to stand firm in battle against everything that befalls him. For sometimes one enters there for only a brief moment, and immediately he is driven out and receives nothing at all from there. And sometimes afterward the palaces of exchange — the forces of the Other Side — stir against him even more, for they constantly lie in ambush for him. When they see that he wishes to flee from them and ascend to the lofty place, they provoke him all the more. Therefore one must be strong at the moment of return from there — to draw from there a good and strong residual impression [ reshimu ], through which he will be able to stand firm and overcome those who provoke him — through the good impression that remains from the radiant flash. Through this he merits to always be cleaved to His unity and oneness, blessed be He, and can draw awe upon himself through this, to stand firm against those who provoke him — if he guards the memory well, always remembering Him, blessed be He, after Hashem has already had mercy on him and illuminated for him some divine radiant flash. (Laws of Marriage, Law 4, Section 10; see also the entry "Joy," Section 39)
Segment 26
יִשְׂרָאֵל הֵם לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, כִּי הַטֶּבַע לֹא הָיְתָה מְחַיֶּבֶת שֶׁיּוֹלִיד אַבְרָהָם אָבִינוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם; רַק עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ! וְהִגְבִּיהוֹ לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, הַיְנוּ שֶׁהִגְבִּיהוֹ לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, עַל־יְדֵי־זֶה זָכָה לְהוֹלִיד. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַמְשָׁכַת זֶרַע יִשְׂרָאֵל בְּשָׁרְשָׁם נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע, מִבְּחִינַת אוֹר הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבָד (הל' נט"י שחרית ה"ב אות ד).
G‑dly apprehensions cannot be attained except through many contractions etc., as explained in the text. Therefore the rationalist philosophers wish to imitate — like a monkey imitating a man — and all the ways of their wisdom proceed through syllogisms and analogies. It seems to them that through these contractions, circuits, and analogies they will ascend to Hashem to attain His truth, blessed be He. But in truth this is not the path and this is not the way to attain His G‑dliness — for they themselves admit that their hands fall short of attaining anything with certainty, even in the wisdom of nature, astronomy, and medicine. They still know nothing truly about any subject, and are filled with dispute, contradictory opinions, and enormous confusion in every field of wisdom — how much more so in the apprehension of G‑dliness, of which no thought can grasp Him whatsoever . It is impossible to attain any G‑dly apprehension except through the holy contractions that the truly chosen, true Tzadikim draw down — for these contractions are the aspect of all the holy Torah and commandments, and they alone are the true preparations and circuits through which to merit G‑dly apprehension. Our ways are not like the ways of those investigators — for they wish through their methods of syllogism and analogy to literally reach and touch the very thing they investigate. In truth they cannot arrive at and apprehend anything with certainty — and all the more so with G‑dly apprehension. But all the circuits and contractions of the true Tzadikim are only in the aspect of "from afar she brings her bread" [Proverbs 31:14] — they create such circuits that it is impossible for human intellect to understand how through these circuits one arrives at His apprehension. Only in truth these circuits are included and unified in Him, blessed be He, and through them there comes upon the person by itself the sanctity of the knowledge of the G‑dly radiant flash — the Light of the Infinite opens to him through them, and he merits to apprehend what he apprehends. For all the circuits and contractions of the true Tzadikim are not in the way of philosophical investigation, syllogisms, and analogies — only according to the ways of Torah and commandments, which are His unity, blessed be He. Yet with simple intellect one certainly cannot understand at all how through these commandments — such as fringes [ tzitzit ] or the festival booth [ sukkah ] and the like — we arrive specifically through them at G‑dly apprehension. But in truth we believe that the holy commandment of fringes, and likewise all other commandments of the Torah, are drawn from a very lofty, holy, and awesome place — included and unified in His unity, blessed be He — and therefore through them one certainly can arrive at G‑dly apprehension, since they are literally one with Him, blessed be He. And similarly all the paths, routes, preparations, and circuits of the true Tzadikim that they navigate with us in order to arrive at G‑dly apprehensions — all of which are in the ways of Torah and commandments which are His unity — this is the aspect of all the upright modes of conduct that the true Tzadikim command upon us, each person according to his aspect, the root of his soul, and according to time and circumstance. And also all the Torah-novellas they reveal to us in wondrous ways — through all this, there comes upon the person by itself the radiant flash, the knowledge of G‑dly apprehension, from a very very distant place — even though he does not touch there with his knowledge at all — in the aspect of "from afar she brings her bread" — that one is nourished by the bread of Torah which is the apprehension of His G‑dliness from afar, but without touching there with his wisdom and knowledge — in the aspect of "I said, I will be wise, but it was far from me" [Koheles 7:23]. Only through these holy circuits according to the ways of Torah and commandments, the body is so sanctified that it can grasp and hold by itself the light of the holy soul — just as light is held in a lamp — and through this he apprehends what he apprehends. This is the aspect of the warning of "lest they break through to ascend to Hashem" [Shemos 19:24] — for the Other Side begins in association and ends in separation, wishing to connect thing to thing through the method of syllogism and analogy to arrive at His knowledge — and therefore it ends in separation, in the aspect of "a whisperer separates close friends" [Proverbs 16:28]. For by this path one cannot arrive at Him, blessed be He. But holy Israel are careful of this, only standing afar and believing in Him, blessed be He, through faith alone. This is the aspect of "And Moshe hid his face" etc. [Shemos 3:6] — for even Moshe our Teacher, peace be upon him, hid his face, "for he was afraid to look at G‑d" — and through this very act he merited the most powerful apprehensions of His G‑dliness, in the aspect of "and the likeness of Hashem does he behold" [Bamidbar 12:8], as our Sages expounded. This is the aspect of "Peace, peace — to the far and to the near" [Yeshayahu 57:19] — that specifically through the distancing, one draws near, as stated. (Laws of Divorce Documents, Law 4, Sections 3 and 4)