Segment 1
עַל־יְדֵי הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ בִּמְעוֹתֵיהֶם, עַל־יְדֵי־זֶה מְאִירִין וְנִכְלָלִין הַגַּוְנִין מִזֶּה לָזֶה וּמִזֶּה לָזֶה. וְזֶה עִקַּר כַּוָּנַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב זֶה שֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ, בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבַּמָּמוֹן כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל שֶׁיָּאִירוּ הַגַּוְנִין מִזֶּה לָזֶה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִין הַנִּיצוֹצוֹת, כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה הֵן הֵן הַגַּוְנִין, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (שם אות י). וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁצָּרִיךְ לִשָּׂא וְלִתֵּן עִם יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ", הַיְנוּ בִּכְדֵי שֶׁיָּאִירוּ הַגַּוְנִין מִזֶּה לָזֶה, כִּי רַק יִשְׂרָאֵל הֵם כְּלָלִיּוּת הַגַּוְנִין דִּקְדֻשָּׁה (שם). קפז
41. Through commerce conducted with faith — when one person deals with another through their money — the supernal colors shine and are included from each to the other. This is the essential intent of commerce: Hashem arranges for one person to deal with another in order to clarify the holy sparks within money, as is known — so that the colors may shine from one to the other, through which the sparks are elevated. For the holy sparks are themselves the colors, as explained elsewhere. This is why our Sages said one must conduct commerce specifically with Israel: "to your kinsman you shall sell, or from your kinsman's hand you shall buy" — so that the colors shine from each to the other, for only Israel are the totality of the holy colors. (ibid., os 10)
Segment 2
עַל־יְדֵי מַשָּׂא־וּמַתָּן זוֹכִין גַּם־כֵּן לְבַטֵּל הַזְּמַן, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמָן (שם).
42. Through commerce one also merits nullifying time and ascending to the intellect, which is the aspect of above time. (ibid.)
Segment 3
הַשֶּׁפַע שֶׁל מָמוֹן בָּא לְהָאָדָם מִבְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ. וּכְשֶׁאָדָם לֹוֶה מָמוֹן מֵאֲחֵרִים, וַאֲזַי מְשֻׁעְבָּד אֵלָיו שִׁעְבּוּד גּוּפוֹ וְכָל נְכָסָיו, בִּבְחִינַת "עֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה", וְאָז נִכְלָל נֶפֶשׁ הַלֹּוֶה בְּנֶפֶשׁ הַמַּלְוֶה, וַאֲזַי מְקַבֵּל הַמַּלְוֶה עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן הַבָּא גַּם מִצַּד נֶפֶשׁ הַלֹּוֶה, כִּי כָל נֶפֶשׁ יֶשׁ לָהּ אֵיזֶה שֶׁפַע שֶׁל מָמוֹן. וְזֶה עִנְיַן אִסּוּר רִבִּית (הלכות רבית ה"א).
43. The flow of money comes to a person from the aspect of their soul. When a person borrows money from others, their body and all possessions become subjugated to the lender — the aspect of "the borrower is servant to the lender" — and then the borrower's soul becomes included in the lender's soul. Through this the lender receives a flow of money coming also from the borrower's soul, for every soul has its particular flow of money. This is the matter of the prohibition of ribis [interest]. (Hil. Ribis, Halacha 1)
Segment 4
עֲבוֹדָה־זָרָה נִקְרֵאת חוֹבָה. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מִלִּהְיוֹת בַּעַל־חוֹב, וְעַל־כָּל־פָּנִים שֶׁתִּהְיֶה הַהַלְוָאָה בְּהֶתֵּר עַל־פִּי הַתּוֹרָה, וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ חֲשַׁשׁ אִסּוּר רִבִּית, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עָלָיו שֶׁהוּא כְּכוֹפֵר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּכְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, רַחֲמָנָא לִצְּלַן (שם).
44. Idolatry is called a debt [ chova ]. Therefore a person must guard themselves greatly from being in debt, and at any rate the loan must be permitted according to Torah law, with no concern of the prohibition of ribis — of which our Sages said the taker is as one who denies Hashem and as one who worships idolatry. (ibid.)
Segment 5
זֶה שֶׁצָּרִיךְ לִלְווֹת הוּא בִּבְחִינַת דִּין, בְּחִינַת חוֹב, שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת הָעֲבוֹדָה זָרָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁנִּקְרֵאת חוֹבָה. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִגְמֹל עִמּוֹ חֶסֶד, וְעַל־יְדֵי זֶה הַחֶסֶד הוּא מַמְתִּיק מִמֶּנּוּ הַדִּין, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִקְרָא בְּשֵׁם בַּעַל־חוֹב, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְהַחוֹב וְהָעֲבוֹדָה זָרָה יְנִיקָה מִמֶּנּוּ. וְעַל־כֵּן גְּמִילוּת־ חֲסָדִים גְּדוֹלָה מִן הַצְּדָקָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (עַיֵּן פְּנִים). וְזֶה שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה: "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה", שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַלֹּוֶה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם בַּעַל־חוֹב, כִּי חוֹב הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת הַחֶסֶד חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל, כִּי אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ רִבִּית, וַאֲפִלּוּ שׁוּם גְּמוּל וְטוֹבָה אַחֶרֶת בְּעַד הַהַלְוָאָה, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְתִּיק מִמֶּנּוּ הַדִּין וּמֵאִיר בּוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים וְאוֹר הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה, כְּדֵי לְהַצִּיל הַלֹּוֶה מִבְּחִינַת חוֹב, בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, בְּחִינַת שֶׁקֶר, בְּחִינַת מִיתָה. אֲבָל כְּשֶׁמְּקַבֵּל רִבִּית, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־ זֶה מַגְבִּיר בְּיוֹתֵר בְּחִינַת הַחוֹב וְהָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁהוּא כְּכוֹפֵר וְכוּ', וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁנְּכָסָיו מִתְמוֹטְטִין, כִּי 'אֵל אַחֵר' אִסְתְּרִיס וְלָא עָבֵד פֵּרִין, כִּי הוּא בְּחִינַת שֶׁקֶר וּמִלֵּי דִכְדִיבָא, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְוִיחַ וּלְבַסּוֹף לֹא נִשְׁאָר בְּיָדוֹ כְּלוּם. וְעַל־כֵּן הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית הוּא כְּמוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, כְּאִלּוּ מוֹדֶה חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ פֵּרוֹת וְרֶוַח בְּהָעֲבוֹדָה זָרָה, וּמַגְבִּיר עַל־יְדֵי־ זֶה בְּחִינַת נְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ. וְעַל־כֵּן נִקְרֵאת 'רִבִּית קְצוּצָה', בְּחִינַת "רַגְלַיִם הָיוּ לוֹ וְנִקְצְצוּ", הַנֶּאֱמַר אֵצֶל הַנָּחָשׁ, כִּי שֶׁקֶר אֵין לוֹ רַגְלַיִם, עַיֵּן פְּנִים. וְזֶה שֶׁכָּתוּב אֵצֶל רִבִּית: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", כִּי אַתָּה מְצֻוֶּה לְהַחֲיוֹתוֹ, הַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו חַיִּים מֵאוֹר הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי הַגְּמִילוּת חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת כַּנַּ"ל (שם הלכה ב).
45. One who must borrow is in the aspect of judgment, the aspect of debt [ chov ], from which idolatry suckles — for it is called a liability. Therefore one must do kindness with them, and through this kindness the judgment is sweetened, so they are not called by the name "debtor," so that the debt and idolatry not suckle from them. Therefore gemilas chassadim [acts of lovingkindness] is greater than tzedaka , as our Sages said. And this is why the Torah warned: "do not be to him as a creditor" — so the borrower not be labeled with the name "debtor," for debt is the aspect of idolatry. Therefore the kindness must be true kindness — not expecting repayment of the favor — for it is forbidden to take ribis from them, or even any reward or other benefit in exchange for the loan. For through true kindness one sweetens the judgment from them and illuminates the aspect of truth — the aspect of life and the light of the holy faces — in order to save the borrower from the aspect of debt, the aspect of money-desire idolatry, which is the aspect of darkened faces, the aspect of falsehood, the aspect of death. But when one takes ribis , one increases the aspect of debt and idolatry of money-desire, and therefore our Sages said this person is as a denier, and that their possessions collapse — for "the other god" is sterile and bears no fruit, for it is the aspect of falsehood and empty talk: it only seems they are profiting yet ultimately nothing remains in their hand. Therefore one who lends at ribis is as one who actually acknowledges idolatry, as if conceding that there is fruit and profit in idolatry — strengthening through this the aspect of the serpent's bite. Therefore it is called ribis ketzutza — the aspect of "it had legs and they were cut off" , said of the serpent, for falsehood has no legs to stand on. And this is the verse regarding ribis : "and your brother shall live with you" — for you are commanded to give him life, to draw upon him life from the holy illumination of the faces through the true gemilas chassadim . And: "and shall live" — specifically. (ibid., Halacha 2)
Segment 6
יִשְׂרָאֵל הֵם רְחוֹקִים בְּשָׁרְשָׁם לְגַמְרֵי מִתַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין, בְּחִינַת מִיתָה, כִּי הֵם כְּלוּלִים בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ שֶׁל בֵּית יַעֲקֹב, וּמְקֻשָּׁרִים בְּשִׁבְעִים אַנְפִּין נְהִירִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַהֵפֶךְ מִתַּאֲוַת מָמוֹן. וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל הֵם רְחוֹקִים מֵהַלְוָאוֹת וְחוֹבוֹת בְּשָׁרְשָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה", "וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט", כִּי חוֹבוֹת וְהַלְוָאוֹת הֵם עִקַּר תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּקְרֵאת חוֹבָה, וְכָל הַמִּתְדַּבְּקִין בָּהּ הֵם בַּעֲלֵי־חוֹבוֹת תָּמִיד, כִּי תַּאֲוַת מָמוֹן הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן חָזָק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיָּכוֹל לְהַזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּסִבָּה קַלָּה בְּלִי יְגִיעוֹת, וּמֵחֲמַת זֶה הוּא רָץ אַחַר פַּרְנָסָתוֹ תָּמִיד בִּיגִיעוֹת רַבּוֹת וְכוּ', וְהוּא מָלֵא עַצְבוּת וּדְאָגָה וּמָרָה־ שְׁחֹרָה, וּמַרְבֶּה לִלְווֹת מָמוֹן מֵאֲחֵרִים. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת זְמַן, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא לְמַעְלָה מִן הַזְּמַן, וְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָּא חַד, וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל הֵם גַּם־כֵּן לְמַעְלָה מֵהַזְּמָן. וְכָל עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת זְמַן וּמָקוֹם, הַכֹּל הוּא רַק שֶׁיִּזְכּוּ לְהַעֲלוֹת וּלְקַשֵּׁר בְּחִינַת הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמָּקוֹם, וְלִכְלֹל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, וְעִקַּר פְּגַם וְחֶסְרוֹן הַבִּטָּחוֹן נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם, כִּי בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ שִׁפְעוֹ הַטּוֹב תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק רֶגַע, רַק כְּשֶׁהַשֶּׁפַע בָּאָה לְזֶה הָעוֹלָם, מֻכְרַחַת לְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת מָקוֹם וּזְמָן. וְעַל־כֵּן אֵין הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת כִּי אִם בְּמָקוֹם וּזְמַן יָדוּעַ, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁיֵּשׁ זְמַן שֶׁהָאָדָם מַרְוִיחַ וְכֵן לְהֵפֶךְ; וְכֵן בְּמָקוֹם, שֶׁבְּמָקוֹם זֶה מַרְוִיחִין וּבְמָקוֹם אַחֵר לְהֵפֶךְ. וּמֵחֲמַת זֶה עִקַּר דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה, מֵחֲמַת שֶׁלִּפְעָמִים נִתְעַכֵּב שֶׁפַע פַּרְנָסָתוֹ מִסִּבַּת הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם, עַל־כֵּן הוּא דוֹאֵג מַה יֹּאכַל לְמָחָר (עיין עוד 'בטחון', אות ד). וְכָל מַה שֶּׁדּוֹאֵג בְּיוֹתֵר וְרָץ אַחַר פַּרְנָסָתוֹ וּמִתְיַגֵּעַ בְּיוֹתֵר, אֲזַי נֶאֱחָז וְנִתְקַשֵּׁר בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת זְמַן וּמָקוֹם, וְנִתְרַחֵק בְּיוֹתֵר מִבְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַפַּרְנָסָה, שֶׁנִּמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמָּקוֹם, וַאֲזַי פַּרְנָסָתוֹ בְּדֹחַק יוֹתֵר, כִּי כָּל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, הַשָּׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. נִמְצָא שֶׁעִקַּר פְּגַם תַּאֲוַת מָמוֹן וְדַאֲגַת פַּרְנָסָה הוּא רַק מִבְּחִינַת מָקוֹם וּזְמָן. וְעַל־כֵּן עִקַּר פְּגַם תַּאֲוַת מָמוֹן בְּיוֹתֵר הוּא כְּשֶׁבָּא עַל־יְדֵי־זֶה לִידֵי חוֹבוֹת וְהַלְוָאוֹת כַּנַּ"ל, כִּי כָּל הַחוֹבוֹת וְהַלְוָאוֹת הֵם אֲחוּזִים בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת זְמַן, כִּי מִסְּתָמָא אֵין אָדָם לֹוֶה מֵחֲבֵרוֹ לִפְרֹעַ לוֹ בְּזוֹ הָרֶגַע תֵּכֶף, כִּי סְתַם הַלְוָאָה הוּא, שֶׁלֹּוֶה הַיּוֹם לִפְרֹעַ לוֹ לְמָחָר אוֹ אַחַר זְמַן, אֲבָל לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן אֵיךְ שַׁיָּךְ הַלְוָאָה, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיְּעַכֵּב הַשֶּׁפַע שֶׁשּׁוֹפֵעַ תָּמִיד. וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי בְּשָׁרְשָׁם מֵחוֹבוֹת וְהַלְוָאוֹת; רַק לִפְעָמִים, כְּשֶׁבָּא אֶחָד לִידֵי הַלְוָאָה, בִּפְרָט בְּתֹקֶף הַגָּלוּת, שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם נוֹטְלִין הַשֶּׁפַע וְיִשְׂרָאֵל נִזּוֹנִין מִתַּמְצִית, עַל־כֵּן מֻכְרָח אֶחָד לָבוֹא לִפְעָמִים לִידֵי הַלְוָאָה. עַל־כֵּן הִזְהִירָה הַתּוֹרָה: "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה", שֶׁאִם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ לְפָרְעוֹ אָסוּר לְנָגְשׂוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְהַשֶּׁפַע מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, נִמְצָא שֶׁהַשֶּׁפַע שֶׁתָּבוֹא לְאַחַר זְמַן כְּבָר הִיא מוּכֶנֶת וְנִמְשֶׁכֶת גַּם עַכְשָׁו, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְתִּין עֲדַיִן עַד שֶׁתָּבוֹא בְּעִתָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ", עַל־כֵּן מַה שֶּׁהוּא מַלְוֶה לַחֲבֵרוֹ אֵין זֶה הַלְוָאָה כְּלָל, רַק כְּמוֹ חִלּוּף, שֶׁמַּחֲלִיף הַשְׁפָּעָתוֹ שֶׁתָּבוֹא בֶּטַח לְאַחַר זְמַן עִם שִׁפְעוֹ שֶׁל הַמַּלְוֶה שֶׁנִּמְשְׁכָה לוֹ כְּבָר, וְעַל־כֵּן אֵין נִקְרָא לֹוֶה וּבַעַל־חוֹב כְּלָל, וְעַל־כֵּן אָסוּר לְנָגְשׂוֹ, כִּי צְרִיכִין לְרַחֵם עָלָיו לְהַעֲלוֹתוֹ מִבְּחִינַת לֹוֶה וּבַעַל־חוֹב, שֶׁזֶּה אֵינוֹ שַׁיָּךְ לְבַר־יִשְׂרָאֵל כְּלָל כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת חֹמֶר אִסּוּר רִבִּית, כִּי כְּשֶׁנּוֹטֵל שָׂכָר בְּעַד זְמַן הַמְתָּנַת מְעוֹתָיו, בָּזֶה עוֹקֵר וּמַפְרִיד חַס וְשָׁלוֹם הַהַשְׁפָּעָה מִשָּׁרְשָׁהּ, שֶׁהִוא בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁזֶּה עִקַּר פְּגַם הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁתּוֹלֶה הַכֹּל בִּזְמַן, וְאֵינוֹ מַאֲמִין חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהַשֶּׁפַע יוֹרֵד מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּי אִם הוּא מַאֲמִין בָּזֶה, שׁוּב אֵינוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם הַלְוָאָה כְּלָל. וְזֶה: "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", כִּי צְרִיכִין לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלְוָאָה, בְּחִינַת רִבִּית, בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, חשֶׁךְ, מִיתָה; רַק לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁכָּל הַשֶּׁפַע מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמַה שֶּׁהָיָה יָכוֹל לְהַרְוִיחַ בְּמָמוֹן זֶה שֶׁמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ, יַזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכִפְלַיִם מִמָּקוֹם אַחֵר, כִּי "מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וְכוּ'", וֶאֱמוּנָה הוּא אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת חַיִּים. וְזֶה: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", וְחֵי דַיְקָא (שם הלכה ג).
46. Israel are entirely distant in their root from the desire for money — the aspect of idolatry, darkened faces, the aspect of death — for they are included in the seventy souls of the house of Yaakov and bound with the seventy luminous faces, which are the exact opposite of the desire for money. Therefore Israel are distant from loans and debts at their root: "you shall lend to many nations but you shall not borrow" ; "you shall dominate many nations but they shall not dominate you" — for debts and loans are the essential money-desire (idolatry called liability), and all who cleave to it are always in debt — for money-desire comes from lacking strong faith and bitachon in Hashem's ability to provide livelihood through a light means without toil. From this one constantly chases after livelihood with great effort, full of sadness, anxiety, and depression, multiplying loans from others. All this flows from the aspect of time — for Hashem is above time. The Holy One blessed be He, the Torah, and Israel are all one — therefore Israel are also above time. All of Israel's service in this lowly physical world of time and place is only to merit elevating and binding the aspect of time and place to the aspect of above time and place, including the post-Creation in the pre-Creation state. The essential deficiency of bitachon flows from the aspect of time and place — for in truth Hashem flows His good flow always without interruption. But when the flow comes to this world, it must clothe itself in the aspect of place and time — therefore the flow and livelihood is only drawn in a specific place and time, as visibly seen: there are times a person earns and the reverse; and with place: in this place one earns and in another the reverse. From this comes the essential livelihood anxiety — for sometimes the flow of livelihood is delayed because of time and place, and one worries about tomorrow's food. The more one worries and chases livelihood and toils more, the more one becomes seized and bound in the aspect of time and place, distancing oneself further from the root of livelihood which flows from above time and place — and then livelihood is even more constrained: "one who forces the moment, the moment forces them." The essential blemish of money-desire and livelihood anxiety is only from the aspect of place and time. Therefore the deepest blemish of money-desire is when it leads to debts and loans — for all debts and loans are most seized in the aspect of time, for normally no one borrows to repay immediately — a standard loan is borrowed today to repay tomorrow or after a time. But above time, where is a loan? For nothing can delay the flow which flows always. Therefore Israel — who are in the aspect of above time — are entirely distant at their root from debts and loans. Only sometimes, when one comes to borrow — particularly in the harshness of exile when the nations take the flow and Israel are sustained from the remnant — one is forced occasionally to borrow. Therefore the Torah warned: "do not be to him as a creditor" — for if one knows they cannot repay, it is forbidden to press them — since we believe in Hashem Who is above time and the flow comes from Him alone: the flow that will come later is already prepared and drawn even now, only one must still wait until it comes in its time. Therefore what one lends to another is not really a loan at all, only like an exchange — exchanging the other's future flow for the lender's already-drawn flow. Therefore the borrower is not called a borrower or debtor at all, and it is forbidden to press them — for one must have compassion and elevate them from being a borrower and debtor, which is not appropriate for a Jew at all. This is the severity of the prohibition of ribis — for by taking payment for the time of holding one's money, one uproots and separates the flow from its root above time, which is the essential blemish of the money-desire idolatry — attributing everything to time, not believing that the flow descends from above in the aspect of above time. For if one truly believes this, it can no longer be called a loan at all. Therefore: "do not take from them interest and increase, and your brother shall live with you" — for one must break the money-desire (the aspect of loans and ribis and idolatry, darkness, death) and believe in Hashem that all flow comes from Him — and whatever one could have earned with the money lent to another, Hashem will provide double from another place: "one who lends to Hashem is one who is gracious to the poor" — and faith is the illumination of the faces, the aspect of life. And: "and your brother shall live with you" — shall live specifically. (ibid., Halacha 3)
Segment 7
עִקַּר דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּא לְתַאֲוַת מָמוֹן, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁחוֹשֵׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ וְדוֹאֵג מֵהֵיכָן יִתְפַּרְנֵס לְהַבָּא. כִּי רֹב הָעוֹלָם יֵשׁ לָהֶם לֶאֱכֹל בְּיוֹמָם, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהַשָּׁעָה דְחוּקָה לוֹ בְּיוֹתֵר, שֶׁאֵין לוֹ אֲפִלּוּ פַּרְנָסַת יוֹמוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם תְּדַקְדֵּק בָּזֶה תִּרְאֶה, שֶׁרֹב עִקַּר דַּאֲגַת כָּל אֶחָד הוּא עַל יוֹם הַמָּחֳרָת וְעַל זְמַן שֶׁלְּהַבָּא, כִּי יוֹם אֶחָד יָכוֹל הָאָדָם לִסְבֹּל בְּלִי אֲכִילָה כְּלָל, רַק עִקַּר דַּאֲגָתוֹ, שֶׁמִּתְיָרֵא שֶׁגַּם לְמָחָר לֹא יִהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה, מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁהָרֹב יֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסַת יוֹמָם, וְיֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָמוֹן וּנְכָסִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִתְפַּרְנֵס מֵהֶם חֹדֶשׁ אוֹ שָׁנָה אוֹ יוֹתֵר, רַק כָּל דַּאֲגָתָם, מַה יַּעֲשׂוּ כְּשֶׁיִּכְלֶה הַמָּמוֹן בִּרְבוֹת הַיָּמִים. נִמְצָא שֶׁעִקַּר דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה וְתַאֲוַת מָמוֹן הוּא מֵחֲמַת הַזְּמָן. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁהַמָּמוֹן נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת צָפוֹן, מִבְּחִינַת שְׂמֹאל, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַכְּסִילוּת וְחֶסְרוֹן הַדַּעַת, שֶׁזֶּה עִקַּר אֲחִיזַת הַזְּמָן. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ אֶל הָאֱמֶת, לְהַאֲמִין וּלְהָבִין שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, כִּי הַזְּמַן פּוֹרֵחַ מְאֹד, כִּי כָל יָמֵינוּ הֶבֶל, וְכָל הַזְּמַן נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל. וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְהַמְתִּין לִישׁוּעַת הַשֵּׁם תָּמִיד, וְלֹא יַטְרִיד דַּעְתּוֹ בְּטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה וְדַאֲגַת הַמָּמוֹן, רַק יִהְיֶה רָגִיל לוֹמַר "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם", וּמָאן דְּבָרָא יוֹמָא בָּרָא מְזוֹנֵהּ (שם ה"ה אות ב).
47. The essential livelihood anxiety — through which one comes to the desire for money — is through thinking from one day to the next, worrying from where one will be sustained in the future. For most people have what to eat on their current day, and even one in the most pressing circumstances who lacks even today's livelihood — if you examine carefully you will see that the essential anxiety is about tomorrow and future time. For a single day a person can tolerate without eating at all — the essential anxiety is the fear that tomorrow too there will be no livelihood, all the more so for the majority who have today's livelihood, and many who have money and possessions sufficient for a month, a year, or more, whose only worry is what they will do when the money runs out over time. Thus the essential livelihood anxiety and desire for money comes from time. All this flows because money flows from the aspect of the north and left, where the essential hold of foolishness and deficiency of da'as resides — which is the essential hold of time. Therefore one must overcome and bind one's mind to the truth: to believe and understand that in truth there is no time at all — time flies by greatly, all our days are vanity, and all time flows only from above time for the sake of free choice. But in truth there is no time at all. Through this one will have the strength to always wait for Hashem's salvation and not burden one's mind with livelihood worries and money anxiety — only being accustomed to say "blessed be Hashem day by day," for He Who created the day created its sustenance. (ibid., Halacha 5, os 2)
Segment 8
קִימַת חֲצוֹת מְסֻגָּל לְפַרְנָסָה (שם אות ו).
48. Rising at midnight [ kumas chatzos ] is particularly propitious for livelihood. (ibid., os 6)
Segment 9
מַעֲלַת מִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים וְחֹמֶר אִסּוּר רִבִּית - עַיֵּן 'צְדָקָה', אוֹת מא.
49. The virtue of the mitzva of gemilas chassadim and the severity of the prohibition of ribis : see the section on Tzedaka , os 41.
Segment 10
הַתּוֹרָה וּפַרְנָסָה דִקְדֻשָּׁה צְרִיכִין זֶה לָזֶה, כִּי הֵם בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, שֶׁבֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד. וְזֶה בְּחִינַת: אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה, אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן, הַיְנוּ לְהַזּוֹכִים לְפַרְנָסָה דִקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת מָן, שֶׁמַּאֲמִין שֶׁכָּל הַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא רָחוֹק מִתַּאֲוַת מָמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת פָּנִים דְּסִטְרָא־ אָחֳרָא, וְדָבוּק וּמְקֻשָּׁר בְּפָנִים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּחִינַת "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם", בְּחִינַת שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, כִּי כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן וְעוֹשֶׂה מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, אֲזַי הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ נִמְשָׁךְ מֵהַצִּמְצוּם דִּקְדֻשָּׁה (שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂמֹאל דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת "בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד"), שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׂעֲרוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַדִּקְנָא קַדִּישָׁא, בִּבְחִינָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל מְזוֹנָא, שֶׁבְּמַזָּלָא תָּלְיָא מִלְּתָא, הַיְנוּ הַתְּרֵין מַזָּלִין קַדִּישִׁין שֶׁל הַדִּקְנָא קַדִּישָׁא, כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא עִקַּר אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת "וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" כַּיָּדוּעַ. אֲבָל כְּשֶׁפּוֹגֵם בְּהַמָּמוֹן חַס וְשָׁלוֹם וְנוֹפֵל לְתַאֲוַת מָמוֹן, אֲזַי הַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שְׁאָר הַשְּׂעָרוֹת, שֶׁהֵם פְּסֹלֶת גָּמוּר, שֶׁצְּרִיכִין לְקַצְּצָן דַּיְקָא, כִּי מִשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהֵם אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין הַנַּ"ל (עיין פנים הל' גילוח הלכה ד, אותיות ח ט).
50. Torah and holy livelihood need each other — for they are the aspect of truth and faith, which in truth are one. This is the aspect of: "if there is no flour there is no Torah; if there is no Torah there is no flour" — and our Sages said: "the Torah was only given to those who eat the manna" — those who merit holy livelihood in the aspect of manna: believing that all livelihood is only from Hashem, and through this being far from money-desire (the aspect of the Sitra Achra 's faces), cleaving to the holy faces — which is the aspect of all the holy Torah, the aspect of "face to face Hashem spoke with you" — the seventy faces of the Torah. For when one breaks money-desire and conducts commerce with faith, one's money is drawn from the holy contractions (the aspect of the holy left: "in her left hand are riches and honor" ) — the aspect of the holy hairs of the holy beard, in the aspect of what our Sages said of sustenance: "it depends on the mazal" — the two holy mazalos of the holy beard, as is known — which is the essential illumination of the faces: "and you shall honor the face of an elder." But when one blemishes money and falls into money-desire, one's money is drawn from the aspect of the other hairs — utter refuse that must be cut — from which the Sitra Achra 's hold descends: the darkened faces. (see inside, Hil. Gilu'ach, Halacha 4, os 8, 9)
Segment 11
כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם נִמְשָׁךְ רַק מֵהַצַּדִּיק, שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל בַּתּוֹרָה עַל־יְדֵי הָעֲשִׁירוּת. וְעַל־כֵּן כָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם מַגִּיעַ רַק לוֹ לְבַדּוֹ, בִּבְחִינַת "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְכוּ'", וְעַל־יָדוֹ נִמְשָׁךְ הָעֲשִׁירוּת לְכָל הָעוֹלָם. וּמֵחֲמַת שֶׁהָעֲשִׁירוּת נִמְשָׁךְ מֵהַתִּקּוּנִים שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק עַל־יְדֵי שֶׁעוֹסֵק לְעוֹרֵר בְּנֵי־אָדָם מִשְּׁנָתָם, עַל־יְדֵי שֶׁמְּסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וּמַלְבִּישׁ בָּהֶם הַשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. וְיֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁנָּפְלוּ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעוֹרֵר אוֹתָם בָּזֶה, וּמֻכְרָח בִּשְׁבִיל זֶה לְסַפֵּר סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁל הָעֲשִׁירוּת, כִּי כֶּסֶף נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁמַּלְבִּישׁ בָּהֶם הַשִּׁבְעִים פָּנִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת "בְּקֶרֶב שָׁנִים", וְזָהָב נִמְשָׁךְ קצא מִבְּחִינַת הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה יִהְיֶה עַל־יְדֵי בְּחִינַת סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת אֵלּוּ, שֶׁעַל־יָדָן יְכוֹלִין לְעוֹרֵר הַכֹּל מִשְּׁנָתָם וּלְקָרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי הַגְּאֻלָּה, עַל־כֵּן כְּתִיב: "וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ", כִּי אִם מִסִּטְרָא דְזָהָב, כַּמְבֹאָר בְּכַוָּנַת פֶּסַח, כִּי גְאֻלָּה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה מִבְּחִינַת סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל "בְּקֶרֶב שָׁנִים", שֶׁהֵם בְּחִינַת כֶּסֶף, וּגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה - מִסִּטְרָא דְזָהָב, כַּנַּ"ל (הל' נדרים ה"ה, אותיות ט י).
51. All the wealth of all the world flows only from the tzaddik who merits great contemplation in the Torah through wealth. Therefore all the wealth of the entire world reaches him alone: the aspect of "and Yosef gathered all the silver..." — and through him wealth is drawn to the whole world. Since the wealth flows from the repairs the tzaddik draws — through working to awaken people from their sleep by telling sipurei ma'asiyos [stories and tales] and clothing the seventy faces of the Torah within them — there are people who have fallen so low that it is impossible to awaken them through this, and for this purpose one must tell stories of ancient times. From there the silver and gold of wealth are drawn: silver flows from the aspect of stories that clothe the seventy faces of Torah (the aspect of "in the midst of years" ), and gold flows from the aspect of stories of ancient times. Since the essential final Redemption will come through these stories — through which everyone can be awakened from their sleep and drawn close to Hashem, upon which the Redemption depends — therefore it is written: "not with silver shall you be redeemed" — but from the aspect of gold, as explained in the kavanos of Pesach, for the first Redemption came from the aspect of "in the midst of years" — the aspect of silver — and the final Redemption is from the aspect of gold. (Hil. Nedarim, Halacha 5, os 9, 10)
Segment 12
מַה שֶּׁבְּהַמָּמוֹן שְׁכִיחִים בְּיוֹתֵר הַשְּׁקָרִים וְהָרַמָּאוּת, וְשָׁם בְּהַמָּמוֹן עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם בְּיוֹתֵר - עַיֵּן 'צְדָקָה', אוֹת מג.
52. Regarding why falsehood and deception are most common in money matters, and why money is the essential test and arena of human free choice: see the section on Tzedaka , os 43.
Segment 13
עִקַּר הַכְּסִילוּת הוּא עַל־יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וַאֲזַי נִסְתַּלֵּק הַדַּעַת וְנִתְעַלֵּם הָאוֹר, וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְהַדַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁל 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ' (הל' ת"ת ה"ב).
53. The essential foolishness comes through the desire for money, as explained elsewhere. Then da'as departs and the light is concealed, and one does not merit the true knowledge of "the whole earth is full of His glory." (Hil. Talmud Torah, Halacha 2)
Segment 14
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, בְּמַזָּלָא תָּלְיָא מִלְּתָא. וְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, דְּהַיְנוּ בַּמַּזָּל הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַתִּיקָא, שָׁם תָּלוּי הַמְּזוֹנוֹת. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה: הֲלוֹא עִקַּר הַמְּזוֹנוֹת וְהַפַּרְנָסָה הוּא מִבְּחִינַת שְׂמֹאל שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה, בִּבְחִינַת "בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד", וְכָאן אָמְרוּ שֶׁהַמְּזוֹנוֹת הוּא מִמַּזָּל הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא עַתִּיקָא, שֶׁשָּׁם כֹּלָּא יַמִּינָא וְלֵית שְׂמֹאל תַּמָּן? אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַשֶּׁפַע שֶׁל עֲשִׁירוּת וּפַרְנָסָה הוּא רַק שָׁם בִּבְחִינַת עַתִּיקָא, שֶׁהִיא מַזָּלָא, אַךְ שָׁם בְּשָׁרְשׁוֹ אֵין שַׁיָּךְ לִקְרוֹתוֹ בְּשֵׁם עֲשִׁירוּת, כִּי שָׁם כֹּלָּא יָמִין, וְשָׁם הַשֶּׁפַע הַקָּדוֹשׁ כֹּלָּא חַד וְאֵין בָּהּ שׁוּם צִיּוּר; וְשָׁם גַּם הַשֶּׁפַע שֶׁל עֲשִׁירוּת הוּא רַק תּוֹרָה, אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח. וּלְמַטָּה כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ הַשֶּׁפַע, אֲזַי כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ הַשֶּׁפַע לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, אֲזַי נִצְטַיֵּר הַשֶּׁפַע עַל־יְדֵי בְּחִינַת שְׂמֹאל לַעֲשִׁירוּת וּפַרְנָסָה. וּמֵחֲמַת זֶה צָרִיךְ גַּם הַצַּדִּיק לִפֹּל בִּשְׁעַת אֲמִירַת תּוֹרָתוֹ לְאֵיזֶה בְּחִינָה דַקָּה מִן הַדַּקָּה מִבְּחִינַת שְׂמֹאל, בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה לְהָעוֹלָם. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁיִּפֹּל לִבְחִינַת שְׂמֹאל, תּוּכַל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁאֲחִיזָתָהּ מִבְּחִינַת שְׂמֹאל לְהִתְאַחֵז בּוֹ, עַד שֶׁיִּפֹּל לִבְחִינַת שְׂמֹאל מַמָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וַאֲזַי הֵם נוֹטְלִין הַשֶּׁפַע, חַס וְשָׁלוֹם; וְלֹא דַי שֶׁלֹּא יִזְכֶּה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אַף גַּם פַּרְנָסָה לֹא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ עַל־יְדֵי לִמּוּד כָּזֶה חַס וְשָׁלוֹם, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ. וְאִם יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה רַק לִשְׁמָהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְמִינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, בְּלִי שׁוּם שְׁגִיאָה אֲפִלּוּ דַקָּה מִן הַדַּקָּה וּבְלִי שׁוּם נְטִיָּה אֶל הַשְּׂמֹאל אֲפִלּוּ כְּחוּט־הַשַּׂעֲרָה, אָז גַּם־כֵּן לֹא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה, כִּי עִקַּר הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת הוּא מִשְּׂמֹאלָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְעַל־ כֵּן בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לְהַשִּׂיג פַּרְנָסָה דִקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם־סוּף מַמָּשׁ (עיין פסח אות קיד). וְעַל־כֵּן עִקַּר הַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת רַק עַל־יְדֵי צַדִּיק גָּדוֹל כָּזֶה שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, וְהוּא יָכוֹל לַעֲלוֹת עַד עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּזָּל הָעֶלְיוֹן, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְשָׁם כֹּלָּא יַמִּינָא כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־ זֶה יָכוֹל גַּם הַצַּדִּיק לְאַכְלָלָא שְׂמֹאלָא בְּיַמִּינָא בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁשָּׁם בְּשָׁרְשׁוֹ כֹּלָּא חַד, כֹּלָּא יַמִּינָא, וְשָׁם עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַהַשְׁפָּעָה; רַק שֶׁמֻּכְרָח לִפֹּל לִבְחִינַת שְׂמֹאל גַּם־כֵּן בִּכְדֵי לְצַיֵּר הַשֶּׁפַע שָׁם לַעֲשִׁירוּת, אֲבָל אַחַר־כָּךְ תֵּכֶף הוּא כּוֹלֵל שְׂמֹאל בְּיָמִין, וּמַמְשִׁיךְ תּוֹרָה וּפַרְנָסָה לָעוֹלָם בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה. עַיֵּן פְּנִים (הל' ת"ת ה"ג, אות ה).
54. Our Sages said: "children, life, and sustenance depend on mazal." The holy Zohar explains this refers to the supreme mazal — the aspect of Atika Kadisha — where sustenance depends. At first glance this is difficult: is not the essential sustenance from the aspect of the left of Torah — "in her left hand are riches and honor" — yet here they say sustenance is from the supreme mazal which is Atika , where all is right and there is no left? But in truth the essential root of the flow of wealth and livelihood is only there in the aspect of Atika — the mazal . But there at its root it cannot be called by the name "wealth," for there all is right, and the holy flow is all one with no form. There even the flow of wealth is only Torah — pure, crystalline light. Below, when the flow descends, when the flow goes to the right and left, then the flow through the aspect of left is formed into wealth and livelihood. Therefore even the tzaddik must fall in a most subtle way to some aspect of left when speaking Torah, in order to draw livelihood to the world. But the moment they fall to the aspect of left, the Sitra Achra — which holds from the aspect of left — can seize them until they fall to actual left (the aspect of not for its own sake), and then the nations take the flow — not only will they not merit the crown of Torah, even livelihood cannot be drawn through such study. And if one engages in Torah solely for its own sake — the right of Torah — without any deviation to the left even by a hairbreadth, one also cannot draw livelihood, for the essential livelihood and wealth come from the left of Torah. Therefore in truth it is very difficult to attain holy livelihood — the aspect of "a person's sustenance is as difficult as the splitting of the Reed Sea." Therefore the essential livelihood flows only through the great tzaddik — the aspect of Moshe — who can ascend to Atika Kadisha , the supreme mazal , the root of all flows where all is right. Through this the tzaddik can also include the left within the right in completeness — knowing that there at the root all is one, all is right, and there is the essential root of the flow — and must also fall to the aspect of left to give the flow form as wealth, but immediately includes the left within the right and draws Torah and livelihood to the world in great holiness. (Hil. Talmud Torah, Halacha 3, os 5)
Segment 15
עִקַּר הַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי, שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה מִמַּזָּל הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, וּבוֹקֵעַ הַיָּם הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ צְרִיכִין לְהַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק־הָאֱמֶת הַזֶּה, בִּבְחִינַת "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ" שֶׁנֶּאֱמַר בִּקְרִיעַת יַם־סוּף, וְעַל־יְדֵי־זֶה זָכוּ אָז לְהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַהַשָּׂגָה הַגְּדוֹלָה שֶׁזָּכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אָז. גַּם זָכוּ אָז לְשֶׁפַע עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מִבִּזַּת הַיָּם, כִּי בְּוַדַּאי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת, כִּי קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם־סוּף כַּנַּ"ל, וְאֵיךְ יִזְכֶּה הָאָדָם בְּכֹחוֹ וּזְכוּתוֹ לִקְרִיעַת יַם־סוּף? עַל־כֵּן אָנוּ צְרִיכִין רַק לִסְמֹךְ עַל צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת משֶׁה, וְעַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַד יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְתוֹרָה וּלְפַרְנָסָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם־סוּף, כִּי עִקַּר קְרִיעַת יַם־סוּף הָיָה רַק בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כְּדַאי הֵם וְהָאֱמוּנָה וְכוּ', כְּמוֹ־כֵן גַּם עַכְשָׁו, עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה הַגְּדוֹלָה יָכוֹל הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת לְהַמְשִׁיךְ לוֹ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת קְדוֹשׁוֹת, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה בְּכֹחוֹ לְבַד, רַק בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִין בַּה' וּבְהַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת כַּנַּ"ל (שם אות ז).
55. The essential livelihood flows through the true tzaddik of the generation who merits drawing livelihood from the above supreme mazal , splitting the sea of wisdom and Torah before Israel. And holy Israel must believe in this true tzaddik , as it is written: "and they believed in Hashem and in Moshe His servant" — said at the splitting of the Reed Sea — and through this they merited the revelation of the Torah, the great attainment all Israel merited then. They also then merited great wealth from the spoils of the sea — for certainly not everyone merits two tables [Torah and worldly success together], for "a person's sustenance is as difficult as the splitting of the Reed Sea." How can a person merit the splitting of the Reed Sea by their own power and merit? Therefore we must only rely on the true tzaddikim of the generation — the aspect of Moshe — and through faith alone one can merit Torah and livelihood, which is the aspect of the splitting of the Reed Sea. For the essential splitting of the Reed Sea was only through the merit of faith, as our Sages said: "they were worthy through their faith." So too now — through great faith, the true tzaddik can draw all the holy flows upon one, even though one does not merit this through one's own power alone, only through the merit of faith in Hashem and the true tzaddikim . (ibid., os 7)
Segment 16
עִקַּר הָעַבְדוּת הוּא בִּבְחִינַת הַזְּמַן, כִּי כָל הֶעָמָל וְהַכַּעַס וִיגִיעוֹת וְטִרְחוֹת וְטִרְדוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עַבְדוּת, הַכֹּל הוּא רַק תַּחַת הַזְּמַן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "מַה יִּתְרוֹן לְהָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ", הַיְנוּ תַּחַת הַזְּמָן. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת וְחֶסְרוֹן הַדַּעַת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִגְדָּל הַזְּמַן אֶצְלוֹ בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַזְּמַן שֶׁל יְמֵי חַיָּיו אֲרֻכִּים וּקְבוּעִים, וּכְאִלּוּ יִתְמַהְמַהּ בְּזֶה הָעוֹלָם תָּמִיד, חַס וְשָׁלוֹם, וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּכָל עֵת לַעֲשׂוֹת לוֹ מַעֲמַד פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת וְלִקְנוֹת לוֹ בָּתִּים וְקִנְיָנִים וְכֵלִים וְכוּ', וְטָרוּד בָּזֶה תָּמִיד בַּעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת, כְּאִלּוּ הָיָה עֶבֶד מְשֻׁעְבָּד נִמְכָּר לְאֵיזֶה אָדוֹן, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: עֲשָׂאוֹ עֶבֶד מְכֻדָּן (קשור, אסור) לְעַצְמוֹ, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שְׁטוּת וְחֶסְרוֹן דַּעְתּוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַזְּמַן גָּדוֹל מְאֹד, וְשׁוֹכֵחַ שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, וְהַזְּמַן רָץ וּפוֹרֵחַ מְאֹד מְאֹד בְּכָל עֵת וָרֶגַע בְּלִי הֶפְסֵק, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: כְּצִלּוֹ שֶׁל עוֹף הַפּוֹרֵחַ. וְהוּא, לֹא דַי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְדַעַת אֲמִתִּי, לְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ בִּבְחִינַת בִּטּוּל הַזְּמַן בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, אַף גַּם עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ קְבִיעוּת גָּדוֹל מִזֶּה הַזְּמַן, שֶׁבּוֹ עִקַּר אֲחִיזַת סִטְרָא דְמוֹתָא, כִּי הַזְּמַן הוֹלֵךְ וּמֵת בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע, בִּבְחִינַת "וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ", כִּי הַשָּׁעָה וְהָרֶגַע שֶׁחָיָה, לֹא יִחְיֶה עוֹד; וְהוּא חוֹשֵׁב בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת מַה יַּעֲשֶׂה לְמָחָר וּלְאַחַר זְמַן, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל לְעַבְדוּת גָּמוּר, וּמְיַגֵּעַ וּמַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת בִּשְׁבִיל עֲמַל הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל הַזְּמַן שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא הֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וִימֵי חַיֵּינוּ הֶבֶל לְפָנֶיךָ". וּבֶאֱמֶת אֲפִלּוּ בְּדַעְתֵּנוּ הַפְּחוּתָה, שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, אֲבָל עַל־כָּל־פָּנִים זֶה אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, כִּי הַזְּמַן רָץ וְשָׁט וּפוֹרֵחַ מְאֹד בְּלִי שׁוּם קְבִיעוּת כְּלָל, וּבְכָל רֶגַע הָאָדָם מֵת, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל־כֵּן בְּוַדַּאי, מִי שֶׁחָס עַל עַצְמוֹ וּמִסְתַּכֵּל בְּעִנְיָן זֶה בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, לֹא יַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ שׁוּם קְבִיעוּת כְּלָל בְּעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "אַל תָּצֵר צָרַת מָחָר וְכוּ'", וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁמֻּכְרָח לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִיל עֵסֶק פַּרְנָסָה הוּא עוֹשֶׂה רַק בְּדֶרֶךְ עֲרַאי וּבְהַעֲבָרָה בְּעָלְמָא, שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ קְבִיעוּת כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי. וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נִצּוֹל מֵהָעַבְדוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא וְזוֹכֶה לְחֵרוּת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: אֵין לְךָ בֶּן־חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כִּי מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה זוֹכֶה לְהַשְׁלִים דַּעְתּוֹ, וּכְפִי שְׁלֵמוּת דַּעְתּוֹ, כָּךְ הוּא זוֹכֶה לְבַטֵּל בְּחִינַת הַזְּמַן וּלְהִכָּלֵל בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וַאֲזַי יוֹצֵא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, כִּי כָל הָעַבְדוּת הוּא רַק תַּחַת הַזְּמַן כַּנַּ"ל. וּבֶאֱמֶת עִקַּר הָעַבְדוּת הוּא לְהָעַכּוּ"ם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהֵם מִבְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אָרוּר, בְּחִינַת "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים וְכוּ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת עַצְבוּת וִיגִיעוֹת וְטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, וְכֵן הַשִּׁעְבּוּד וְהָעַבְדוּת שֶׁהֵם מְשֻׁעְבָּדִים לְכָל הַתַּאֲווֹת וְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֻּלָּם הֵם רַק תַּחַת הַזְּמָן. אֲבָל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ הֵם הִפּוּךְ מֵעַבְדוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, בְּחִינַת "כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם", כִּי הֵם קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַחֵרוּת כַּנַּ"ל, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, בְּחִינַת "יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה", שֶׁהֵם תְּחִלָּה וְקֹדֶם לְכָל הַזְּמַן שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וְשָׁם תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הַחֵרוּת כַּנַּ"ל. וְזֶה עִנְיַן מִצְוַת מִילַת עֲבָדִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' מילה ה"ד, אותיות ג יב).
56. The essential servitude is in the aspect of time — for all toil, anger, effort, burden, and worldly trouble (which are the aspect of servitude) are all only under time: the aspect of "what profit does a person have from all their toil that they toil under the sun" — that is, under time. All this comes from foolishness and deficiency of da'as , through which time seems very large to one — until it seems as if one's life-days are long and fixed, as if one will remain in this world forever, thinking always about tomorrow and thereafter, making elaborate plans for livelihood, wealth, houses, acquisitions, and vessels — burdened always with heavy work and hard labor as if one were a slave sold to some master. Our Sages said: they made themselves a bound slave to themselves. All this from foolishness and deficiency of da'as — through which time seems very great, forgetting there is no time at all: time runs and flies very rapidly at every moment without interruption: "our days are like a passing shadow" — and our Sages said: like the shadow of a flying bird. Not only does one not merit true knowledge — to strengthen faith in the nullification of time at its root (above time, where is the essential true life) — one even makes a great permanence for oneself in this time where the death-side holds, for time goes and dies at every moment: "the day of death from the day of birth" — the hour and moment one lived will not live again. And one thinks at every time what to do tomorrow and thereafter, until thereby falling into complete servitude — toiling and burdening oneself with great efforts and hard labor for worldly work whose entire time is vanity: "the days of our lives are vanity before You." But truly, even with our diminished understanding — unable to grasp the aspect of above time — we at least see clearly that there is no time at all, for time runs and swims and flies greatly with no permanence, and at every moment a person dies, as mentioned. Therefore certainly, one who cares for themselves and looks at this matter with the eye of truth will make no permanence for themselves at all in this world's affairs, not thinking from one day to the next: "do not trouble yourself with tomorrow's trouble." Even what one must do for livelihood is done only incidentally and in passing — not in the way of permanence at all: "make your Torah fixed and your occupation incidental." Through this one is saved from the Sitra Achra 's servitude and merits freedom: our Sages expounded "engraved upon the tablets" as freedom, and said: "no one is free except one who engages in Torah." For one who engages in Torah merits completing their da'as , and according to the completeness of their da'as they merit nullifying the aspect of time and being included in the aspect of above time — then going out from servitude to freedom, for all servitude is only under time. Truly the essential servitude belongs to the nations who did not receive the Torah — who are from the aspect of the serpent's defilement, the aspect of the cursed, the aspect of "cursed is Cana'an, a servant of servants" — the aspect of sadness, toil, and livelihood burden, and the servitude and slavery of being enslaved to all desires and worldly vanities, all only under time. But holy Israel are the opposite of the Sitra Achra 's servitude: "all Israel are children of kings" — for they received the Torah where the essential freedom resides, for Israel are above time: "Israel arose in [Hashem's] thought first" — they are first and prior to all the time of Creation, and there is the ultimate completeness of freedom. (Hil. Mila, Halacha 4, os 3, 12)
Segment 17
עִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא חֵזוּ דְהַאי עָלְמָא (הַמְבַלְבֵּל אֶת הָרְאוּת שֶׁל הָאָדָם וּמְבַטֵּל אוֹתוֹ לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הָאֱמֶת, שֶׁהוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, שֶׁשָּׁם כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב), כָּל זֶה נִתְאַחֵז בְּיוֹתֵר בְּהַמָּמוֹן, כִּי "הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל", וְשָׁם כְּלוּלִים כָּל הַהֲבָלִים וְהַחֲמָדוֹת שֶׁל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, הַמּוֹנְעִים אֶת הָאָדָם מִלְּבַטֵּל עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל כָּל הָעֲשִׂיָּה וְהָעַבְדוּת שֶׁל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, שֶׁכֻּלָּם בְּחֶמְדַּת הַמָּמוֹן, וְהֵם הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מֵהַבִּטּוּל הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן שָׁם בְּהַמָּמוֹן עִקַּר הַחֲשָׁשָׁה, שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמָּמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ, וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה'", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַזַ"ל עַל פָּסוּק "וְדִי זָהָב", וְזֶה בְּחִינַת עִקַּר אֲחִיזַת הָעַבְדוּת שֶׁבַּמָּמוֹן. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים זוֹכֶה הָאָדָם לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר עַל הַרְגָּשׁוֹת גּוּפוֹ וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהַבִּטּוּל צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, עַל־כֵּן אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁשָּׁב מֵהַבִּטּוּל, אָז מִתְגָּרִין בּוֹ בְּיוֹתֵר חֵזוּ דְהַאי עָלְמָא, שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתָם בַּמָּמוֹן, וְרוֹצִים לְהַשְׁכִּיחַ אוֹתוֹ וּלְהַעֲבִיר מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי אוֹר הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאַר קְצָת בְּדַעְתּוֹ מֵהַזְּרִיחָה שֶׁל הַבִּטּוּל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְקַדֵּשׁ בְּיוֹתֵר כָּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל, וְשָׁם מֵאִיר הֵיטֵב אוֹר הָרְשִׁימָה הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר לְקַשֵּׁר אוֹר הָרְשִׁימָה הַקְּדוֹשָׁה מֵהַבִּטּוּל הַנַּ"ל הֵיטֵב בְּכָל גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ וּלְבָבוֹ, עַד שֶׁיְּקַדֵּשׁ גַּם כָּל הַמָּמוֹן וְהַחֲפָצִים שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם אֲחִיזָה מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, חֵזוּ דְהַאי עָלְמָא, רַק הַכֹּל יִהְיֶה מְקֻשָּׁר בְּתַכְלִית הַהִתְקַשְּׁרוּת אֶל אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁאַחַר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבִּטּוּל הַנַּ"ל, אוֹמְרִים תֵּכֶף: "וְאָהַבְתָּ וְכוּ' בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ", לְקַשֵּׁר הַכֹּל בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי אוֹר הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאַר מֵהַבִּטּוּל. וְאָז כְּשֶׁזּוֹכֶה לְקַדֵּשׁ גַּם אֶת מָמוֹנוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ אֲחִיזַת חֵזוּ דְהַאי עָלְמָא, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין כֵּלִים וְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים לְקַבֵּל בְּתוֹכָן אוֹר שֶׁפַע הַחֶסֶד בְּרִבּוּי עָצוּם וּמֻפְלָג מְאֹד, וְלֹא יַזִּיק לוֹ רִבּוּי הַשֶּׁפַע, חַס וְשָׁלוֹם. שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "יְבָרֶכְךָ ה'" בְּמָמוֹן, "וְיִשְׁמְרֶךָ" מִן הַמַּזִּיקִין הָרוֹצִין לְהִתְאַחֵז בְּרִבּוּי הַמָּמוֹן וְהַשֶּׁפַע, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת: "וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד", עַיֵּן פְּנִים (שם הלכה ה, אותיות ט י יא יב יד).
57. The essential hold of the serpent's defilement — the vision of this world [ cheizu d'hai alma ] that confuses a person's sight and prevents them from looking at the true purpose (the light of Hashem Himself where all is one, all is good) — all this holds most strongly in money, for "money answers everything" — all worldly vanities and desires preventing a person from nullifying toward the purpose are included there. This is the aspect of the totality of all the thirty-nine melachos ' activity and servitude — all in the desire for money — which is the exact opposite of the above nullification. Therefore in money is the essential concern not to forget Hashem through the multiplying of money: "when silver and gold multiply for you, your heart will be lifted and you will forget Hashem" — as our Sages expounded on the verse "and plenty of gold." This is the aspect of the essential hold of money's servitude. Even when a person sometimes merits overcoming their body's sensations and nullifying toward the purpose — since nullification must be in the aspect of running and returning, afterward when returning from nullification, the vision of this world — whose essential hold is in money — attacks more strongly, wanting to cause one to forget and remove entirely the light of the residual trace [ reshimu ] remaining in one's mind from the illumination of the nullification. Therefore one must greatly sanctify all thirty-nine melachos to be in the aspect of the work of the Mishkan and Beis HaMikdash , where the essential nullification is and where the light of the above residual trace shines well — meaning one must bind the light of the holy residual trace from the above nullification firmly in all one's body, soul, and heart, until sanctifying also all one's money and possessions with no hold of the serpent's defilement or the vision of this world — only everything bound in the utmost binding to love of Hashem in ultimate nullification toward Him. This is the aspect of what follows "Hear O Israel" — the aspect of the above nullification — when one immediately says: "and you shall love... with all your heart, with all your soul, and with all your resources [me'odecha]" — to bind everything truly to Hashem through the light of the residual trace remaining from the nullification. When one merits sanctifying one's money as well so the vision of this world has no hold in it — through this wondrous vessels and contractions are made to receive within them the light of the flow of kindness in enormous and extraordinary abundance, and the multiplying of flow will not harm one. This is the aspect of: "Hashem shall bless you" in money, "and guard you" from the damagers that wish to seize in the multiplying of money and flow. (Hil. Mila, Halacha 5, os 9, 10, 11, 12, 14)
Segment 18
כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁבָּעוֹלָם, הַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? כִּי כָּל שִׁנּוּי הַגַּוְנִין שֶׁבְּכָל הַחֲפָצִים שֶׁבָּעוֹלָם, כֻּלָּם הֵם בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה, שֶׁשָּׁם כָּל הַדִּמְיוֹנוֹת וְשָׁם כָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁהוּא מֵחֲמַת שֶׁזֶּה חָפֵץ בְּחֵפֶץ פְּלוֹנִי וְזֶה חָפֵץ בָּזֶה, וּמַחֲלִיפִין זֶה עִם זֶה אוֹ מוֹכְרִין זֶה לָזֶה, וְהַכֹּל הוּא בִּבְחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁשָּׁם הַתְּשׁוּקָה וְהַחֶמְדָּה לְכָל הַחֲפָצִים, כִּי פְּנִימִיּוּת הַשֵּׂכֶל רָחוֹק מִכָּל זֶה. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִשָּׂא וְלִתֵּן בֶּאֱמוּנָה, כְּדֵי לְבָרֵר וּלְזַכֵּךְ הַחֲפָצִים מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה שֶׁנֶּאֱחָז בְּכָל הַדְּבָרִים. וְהַצַּדִּיק שֶׁקּוֹנֶה מִקָּח, בְּוַדַּאי קוֹנֶה אוֹתוֹ בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה וּמְבָרֵר הַמְדַמֶּה עַל־ יְדֵי זֶה. עַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַמְקַיֵּם מִקָּחוֹ שֶׁל צַדִּיק, כְּאִלּוּ קִיֵּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת שֶׁל נְבוּאָה, שֶׁעַל־יָדָם נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' ס"ת ה"ד, אות כ).
58. All commerce in the world exists for the sake of clarifying faith — through clarifying the imagination — as they said: "did you deal faithfully?" For all the variations of colors in all objects in the world are all in the aspect of imagination — all imaginations and all commerce are there, since this person desires a certain object and that person desires this, and they exchange or sell to each other — all being the aspect of the power of imagination where the desire and coveting for all objects reside, for the inner intellect is far from all this. Therefore one must conduct commerce with faith — to clarify and purify objects from the serpent's defilement, the confusion of imagination that holds in all things. When the tzaddik purchases something, they certainly purchase it in holiness and purity, clarifying the imagination through this. Therefore our Sages said: "one who upholds the tzaddik 's purchase is as if they fulfilled the ten commandments" — the ten levels of prophecy through which the imagination is clarified, as explained. (Hil. Sefer Torah, Halacha 4, os 20)
Segment 19
צְרִיכִין לֵידַע, שֶׁהַלֶּחֶם וְהַפַּרְנָסָה גַשְׁמִית בָּא גַם כֵּן מִמֶּרְחָק מְאֹד, בִּבְחִינַת "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ", כִּי הַמְּזוֹנוֹת בָּאִים מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ וְרָחוֹק מְאֹד, בִּבְחִינַת "בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, לָאו בִּזְכוּתָא תָּלְיָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא". וּמוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, שֶׁהַכַּוָּנָה עַל מַזָּל הָעֶלְיוֹן שֶׁל בְּחִינַת תִּקּוּנֵי דִּקְנָא קַדִּישָׁא, בְּחִינַת "נֹצֵר וְנַקֵּה" וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינוֹת גְּבוֹהִים מְאֹד כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, וְכִפְלַיִם כַּיּוֹלֵדָה, וְיוֹתֵר מִן הַגְּאֻלָּה. וּכְפִי עֹצֶם הִתְרַחֲקוּת הַמְּזוֹנוֹת וְהַפַּרְנָסָה מִן הָאָדָם, לֹא הָיָה כְּדַאי שֶׁיֻּמְשַׁךְ לוֹ מְזוֹנוֹת, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זָן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְכוּ', וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְהָאָדָם אֵיזֶה שֶׁפַע שֶׁל מְזוֹנוֹת וּפַרְנָסָה, הֵן רַב אוֹ מְעַט, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁהַכֹּל בְּחֶסֶד וְאֵינוֹ כְּדַאי, רַק הַכֹּל בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁמֵּבִיא לוֹ פַּרְנָסָה מִמֶּרְחָק מְאֹד, בִּבְחִינַת "מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" מַמָּשׁ. וִידִיעָה זֹאת נִצְרָךְ לוֹ בְּכַמָּה בְּחִינוֹת: הֵן שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבוֹ בְּעָשְׁרוֹ וְהַשְׁפָּעָתוֹ, שֶׁיִּסְבֹּר שֶׁהָעֲשִׁירוּת מַגִּיעַ לוֹ, כַּמָּצוּי בְּכַמָּה אֲנָשִׁים, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁמַּגִּיעַ לוֹ אֵיזֶה שֶׁפַע עֲשִׁירוּת מַתְחִיל לְהִתְנַהֵג בִּגְדוֹלוֹת, עַד שֶׁעַכְשָׁו דַּאֲגָתוֹ מְרֻבָּה מִקֹּדֶם, מֵחֲמַת שֶׁחָסֵר לוֹ הַרְבֵּה כְּפִי מַה שֶּׁרוֹצֶה לְהִתְנַהֵג בִּגְדוֹלוֹת, וּכְשֶׁאֵינוֹ מַרְוִיחַ כִּרְצוֹנוֹ הוּא מָלֵא כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת וּמִתְרָעֵם עַל מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשֻׁעְבָּד כִּבְיָכוֹל לִתֵּן לוֹ עֲשִׁירוּת. אֲבָל בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לֵידַע, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ לוֹ, הַכֹּל בְּחֶסֶד גָּדוֹל, כִּי הַשֶּׁפַע בָּא מִמֶּרְחָק מְאֹד כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן אַל יָרוּם לִבּוֹ בְּעָשְׁרוֹ וְאַל יִתְרָעֵם עַל מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וּמַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ עַל הֶכְרֵחִיּוּת בֶּאֱמֶת, יִבְטַח בְּשֵׁם הַשֵּׁם שֶׁיַּשְׁפִּיעַ לוֹ בְּחַסְדּוֹ. וּכְמוֹ־כֵן הָעֲנִיִּים וְדַלַּת הָעָם צְרִיכִין גַּם־כֵּן לֵידַע זֹאת, שֶׁהַפַּרְנָסָה בָּאָה מִמֶּרְחָק מְאֹד, וְרַק בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִבְטֹחַ כִּי הָאֱלֹקִים הָרוֹעֶה אוֹתוֹ מֵעוֹדוֹ בְּחַסְדּוֹ וּמַשְׁפִּיעַ לוֹ פַּרְנָסָתוֹ מִמֶּרְחָק כָּזֶה, הוּא יְרַחֵם עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו וְיִתֵּן לוֹ פַּרְנָסָתוֹ הַמֻּכְרַחַת, וְאַל יָצֵר צָרַת מָחָר, כִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַפַּרְנָסָה בָּאָה מִמֶּרְחָק מְאֹד מְאֹד; בִּפְרָט הָעֲנִיִּים וְדַלַּת הָעָם, שֶׁרוֹאִים כַּמָּה הַפַּרְנָסָה רְחוֹקָה מֵהֶם, וּמְעַט הַפַּרְנָסָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בָּאָה לָהֶם בְּנֵס בְּכָל יוֹם, כְּשֶׁיּוֹדֵעַ זֹאת בְּבֵרוּר לֹא יַטְרִיד דַּעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ עוֹד עַל הַפַּרְנָסָה, רַק יִבְטַח בְּשֵׁם הַשֵּׁם וְיַשְׁלִיךְ עָלָיו יְהָבוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵין שׁוּם סִבָּה שֶׁיַּמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ לוֹ מִמֶּרְחָק מְאֹד בְּחַסְדּוֹ, וְהוּא בְּרַחֲמָיו יַשְׁפִּיעַ לוֹ גַּם לְהַבָּא בְּכָל יוֹם דֵּי מַחְסוֹרוֹ בְּחֵן וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְרַק בִּבְחִינָה זֹאת צְרִיכִין לְקַבֵּל הַלֶּחֶם וְהַפַּרְנָסָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֲכִילַת מָן, הַיְנוּ שֶׁיֵּדַע שֶׁהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת בִּבְחִינַת מָן, שֶׁלֹּא יָרַד בְּפַעַם אֶחָד עַל כָּל הַשָּׁבוּעַ וְהַחֹדֶשׁ, רַק דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְלוּ עֵינֵיהֶם לַמָּרוֹם. וּכְמוֹ־כֵן נִמְשֶׁכֶת הַפַּרְנָסָה גַּם עַכְשָׁו לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם בְּכָל עֵת, שֶׁיֵּדַע שֶׁהַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ מִמֶּרְחָק מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְכוּ', כִּי אֱלֹקִים שֹׁפֵט וְכוּ'", וְצָרִיךְ לִבְלִי לְהִתְנַהֵג בִּגְדוֹלוֹת, וּמַה שֶּׁמֻּכְרָח לוֹ בְּוַדַּאי יַשְׁפִּיעַ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב", כִּי תֵּכֶף שֶׁיּוֹדֵעַ כַּמָּה רָחוֹק הַיְשׁוּעָה מִמֶּנּוּ בְּלִי שִׁעוּר כְּלָל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹשִׁיעַ לוֹ בְּכָל עֵת בְּחֶסֶד הַנִּפְלָא מִמֶּרְחָק מְאֹד, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ מִתְקָרֵב תֵּכֶף בְּתַכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, כִּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל בְּנִפְלְאוֹת הַשֵּׁם, בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, תֵּכֶף הַיְשׁוּעָה קְרוֹבָה אֵלָיו מְאֹד, כִּי אֵין מַעְצוֹר לַה' לְהוֹשִׁיעַ, כִּי מִמֶּנּוּ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּצַּד עַצְמוֹ הַיְשׁוּעָה רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ מְאֹד, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, אֲבָל מִצַּד נִפְלְאוֹת רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַיְשׁוּעָה קְרוֹבָה מְאֹד. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁיִּטְעֶה וְיִסְבֹּר שֶׁהוּא קָרוֹב מַמָּשׁ, אָז תֵּכֶף הוּא רָחוֹק מְאֹד, כִּי בֶּאֱמֶת מִצַּד עַצְמוֹ, הֵן הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכֵן הַפַּרְנָסָה, רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ מְאֹד מְאֹד, רַק הַכֹּל בְּחַסְדֵי הַשֵּׁם כַּנַּ"ל (הלכות שילוח הקן, הלכה ה, אות טו).
59. One must know that physical bread and livelihood come from very far away: "from afar she brings her bread" — for sustenance comes from a very high and distant place, in the aspect of "children, life, and sustenance depend not on merit but on mazal." The writings of the holy Ari'zal explain this refers to the supreme mazal of the aspects of the tikkunei dikna kadisha — the aspects of "keeping [goodness] and cleansing" — the very highest aspects as is known. Therefore truly our Sages said: "a person's sustenance is as difficult as the splitting of the Reed Sea — doubly difficult as childbirth — and more than the Redemption." Given how far away sustenance is from a person, one would not deserve to receive sustenance at all — but Hashem sustains the whole world in His goodness with grace, kindness, and mercy. Therefore when any flow of sustenance and livelihood reaches a person, whether much or little, one must know that all is kindness and one does not deserve it — all is by His mercy who brings livelihood from very far away. This knowledge is needed in several ways: for the wealthy — so their heart not be lifted in their riches thinking it is owed to them. Many people: the moment some wealth-flow reaches them they begin conducting themselves grandly, until now they have more anxiety than before because they lack much according to how grandly they wish to conduct themselves, and when they don't earn as desired they are full of anger and pain, complaining about Hashem's ways — as if Hashem were obligated to give them riches. But in truth one must know that whatever Hashem flows is all great kindness, for the flow comes from very far, and one's heart must not be lifted in wealth, not complain about Hashem's ways — and what one truly needs one should trust in Hashem's Name that He will flow it in His kindness. Similarly the poor and the destitute must know that livelihood comes from very far and only by His kindness — and therefore must trust that the G-d Who has shepherded them from birth in His kindness and flows their livelihood from such a far place will have mercy upon them all their days and give them their necessary livelihood — and not worry about tomorrow's trouble. Precisely through knowing how very far the livelihood is — especially the poor who see how far livelihood is from them, and the little they have comes to them each day as a miracle — when one knows this clearly one will not trouble their mind and thoughts further about livelihood but trust in Hashem's Name and cast their burden upon Him, since there is no cause to draw livelihood, only Hashem flows from very far by His kindness — and in His mercy He will flow also in the future sufficient for each day's needs in grace, kindness, and mercy. Only in this understanding must one receive bread and livelihood — the aspect of eating manna: knowing the livelihood flows in the aspect of manna, not descending all at once for a week or month, but daily, so they lift their eyes to Heaven. And similarly livelihood flows now to each according to their aspect — in a manner that one lifts one's eyes to Heaven always, knowing livelihood is only from Hashem from very far: "for not from east or west... for G-d judges." And one must not conduct oneself grandly, and what one truly needs Hashem will certainly flow. This is also the aspect of "peace, peace to the far and to the near" — for the moment one knows how far salvation is without measure and yet Hashem saves them always by His wondrous kindness from very far — through this very thing one immediately draws close in the utmost closeness, for when one knows all is in Hashem's wonders and kindness, immediately salvation is very close — for nothing prevents Hashem from saving, nothing is beyond Him. Though from one's own side salvation is very far both spiritually and physically — from the side of Hashem's wondrous mercy salvation is very close. But the moment one errs and thinks one is truly close — then immediately one is very far, for truly from one's own side both closeness to Hashem and livelihood are very very far, only all in Hashem's kindness. (Hil. Shilu'ach HaKen, Halacha 5, os 15)
Segment 20
כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל רֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבָּרֵךְ וְנִתְרַבֶּה עֲלִיַּת הַצּוֹמֵחַ מִן הָאָרֶץ וְנִתְבָּרֵךְ יְבוּל הָאָרֶץ, וְנִמְשָׁךְ שׂבַע וְזוֹל גָּדוֹל בָּעוֹלָם, עַל־יְדֵי־זֶה הָעַכּוּ"ם, שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתָם בִּבְחִינַת גּוּף, נִכְנָעִים וְנוֹפְלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת נָפֶשׁ. וְזֶה בְּחִינַת הַסְּמִיכוּת שֶׁל "וְיִתֶּן לְךָ וְכוּ', יַעַבְדוּךָ עַמִּים"; וְזֶה בְּחִינַת "יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם, אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ"; וְזֶה בְּחִינַת "וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם", כִּי הָרָעָב הוּא חֶרְפָּה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת נֶפֶשׁ, כִּי הָרָעָב חַס וְשָׁלוֹם מוֹרֶה עַל הִתְגַּבְּרוּת הַגּוּף עַל הַנֶּפֶשׁ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, כִּי מִתְגַּבֵּר גַּם הַדּוֹמֵם עַל הַצּוֹמֵחַ, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכִין לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם וּלְהַגְבִּיר הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף, אֲזַי יֵשׁ שׂבַע וְזוֹל גָּדוֹל בָּעוֹלָם. וּכְשֶׁזּוֹכִין שֶׁתִּתְעַלֶּה הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף, אָז זוֹכִין לְהַכִּיר וְלֵידַע אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי עִקַּר הַשֵּׂכֶל וְהַיְדִיעָה הוּא מִבְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ, וְהַגּוּף הוּא בְּחִינַת מָסָךְ הַמַּבְדִּיל, וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל הַגּוּף לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ, אָז נִתְבַּטֵּל הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל וְזוֹכִין לִידִיעָה שְׁלֵמָה. וְזֶה בְּחִינַת: "וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ (בְּחִינַת שׂבַע הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ) וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם וְכוּ'", הַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה עִקַּר הָאֲכִילָה בִּשְׁבִיל נַפְשׁוֹ, לְהַלֵּל אֶת שֵׁם ה' בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַזֹּאת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "צַדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ", שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר כְּלָלִיּוּת הַגּוּף בַּנֶּפֶשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לָדַעַת אֶת ה', בְּחִינַת "וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וְכוּ'" (הלכות חדש ה"ג, אותיות יא טו).
60. When Hashem flows to Israel abundance of grain and wine — the aspect of the elevation of soul over body, through which the produce from the earth is blessed and multiplied, and great satiation and cheapness come to the world — through this the nations, whose essential hold is in the aspect of body, are subdued and fall before Israel who are the aspect of soul. This is the aspect of the juxtaposition: "and He will give you... peoples shall serve you" ; and the aspect of "the peoples shall praise You, the earth has given its produce" ; and the aspect of "I will no longer give you the disgrace of famine among the nations" — for famine is a disgrace to Israel who are the aspect of soul, since famine indicates the strengthening of body over soul. But when one merits returning to Hashem and elevating soul over body, then there is great satiation and cheapness in the world. When one merits that the soul is elevated over the body, one merits knowing Hashem in completeness — for essential intellect and knowledge is from the aspect of soul, and the body is the aspect of the separating partition. When one merits subduing and nullifying the body toward the soul, the separating partition is nullified and one merits complete knowledge: "and you shall eat, eat and be satisfied [the above satiation — the aspect of the soul's elevation], and praise the Name of Hashem" — meaning the essential eating should be for one's soul, to praise Hashem's Name through the strength of this eating: the aspect of "the righteous person eats to satisfy their soul" — through which is the essential inclusion of the body within the soul, and through this one merits knowing Hashem: "and you shall know that I am in the midst of Israel." (Hil. Chadash, Halacha 3, os 11, 15)
Segment 21
עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן קוֹנִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם וְהַמָּמוֹן חָשׁוּב מִן הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל", כִּי כָל הַדְּבָרִים יֵשׁ בָּהֶם נְפָשׁוֹת, כַּיָּדוּעַ, וְכָל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים אֶל הַמָּמוֹן שֶׁהוּא שָׁרְשָׁם, בְּחִינַת "וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ", שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת "וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן קוֹנִים תֵּכֶף כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם בְּלִי טֹרַח, כִּי הַכֹּל נִכְסָפִין אֶל הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל (הלכות ערלה ה"א).
61. All things in the world can be acquired through money and money is more important than everything: "money answers everything" — for all things have souls within them, as is known, and all souls desire money which is their root: "to it one lifts up one's soul" — from this comes the aspect of "and the lovers of the wealthy are many." Therefore through money everything in the world is immediately acquired without effort, for all yearn toward money. (Hil. Orla, Halacha 1)
Segment 22
תִּקּוּן תַּאֲוַת מָמוֹן וּשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה - עַיֵּן 'אֱמוּנָה', אוֹת קט.
62. The repair of money-desire and the completeness of faith depend on each other. See the section on Emuna [Faith], os 109.
Segment 23
כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ כָּל מִינֵי תְּבוּאוֹת וּפֵרוֹת וְכָל הַחֲפָצִים, הַכֹּל יְכוֹלִים לִקְנוֹת בְּעַד כֶּסֶף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל". וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁגַּם בְּשָׁרְשׁוֹ הַכֶּסֶף גָּבוֹהַּ מְאֹד וְכָלוּל מִכָּל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם, כִּי הַמָּמוֹן בְּשָׁרְשׁוֹ הוּא בְּחִינַת גַּוְנִין עִלָּאִין, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵהַתְּפִלָּה הַשְּׁלֵמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת דְּבַר ה', שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וְכוּ'" - שָׁמַיִם הֵם בְּחִינַת הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּחִלַּת הַהַשְׁפָּעָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִדְּבַר ה', כִּי בִּתְחִלָּה נִצְטַמְצֵם הַשֶּׁפַע בִּבְחִינַת כֶּסֶף, וְשָׁם כְּלוּלִים עֲדַיִן כָּל הַכֹּחוֹת בְּיַחַד, וְאַחַר־כָּךְ נִמְשָׁךְ הַשֶּׁפַע בְּתוֹרַת הַלְוָאָה לְהַשָּׂרִים הַגְּבוֹהִים וְהַמַּלְאָכִים וְכוּ', וְאַחַר־כָּךְ הֵם מַלְוִים הַשֶּׁפַע לְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת וְכוּ', עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל הַשֶּׁפַע וְהַכֹּחַ לְכָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב וּלְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם כָּרָאוּי לוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: כָּל כּוֹכְבַיָּא לֹוִין דָּא מִן דָּא; סִיהֲרָא לֹוֶה מִן שִׁמְשָׁא, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל, עַד שֶׁכֻּלָּם לֹוִין וּמְקַבְּלִין מֵהַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל שֶׁהוּא דְּבַר ה', שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל. וְהַהַלְוָאָה הַזֹּאת שֶׁלֹּוִין וּמְקַבְּלִין הַשֶּׁפַע וְהַכֹּחַ זֶה מִזֶּה הוּא בְּחִינַת כֶּסֶף, בְּחִינַת "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה וְכוּ'", וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁבְּעַד הַכֶּסֶף יְכוֹלִים לִקְנוֹת הַכֹּל כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַהַבְטָחָה שֶׁל "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל", שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּזַּת הַיָּם וּבִזַּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ מְלֻבָּשִׁים בָּהֶם נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַרְבֵּה מִבְּחִינַת הַגַּוְנִין עִלָּאִין הַנַּ"ל, וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת אוֹתָן מִגָּלוּת מִצְרַיִם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁהֶחֱזִירוּ כָּל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם לְשָׁרְשָׁם שֶׁהוּא דְּבַר ה', כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' ערלה ה"ד, אות כה).
63. All things in the world — all types of grain, fruits, and all objects — can all be purchased with money: "money answers everything." This is because even at its root money is very exalted and comprises all powers — for money at its root is the aspect of supernal colors, the root of all flows drawn from complete prayer, which is the aspect of the word of Hashem, the root of everything: "by the word of Hashem the heavens were made" — the heavens are the aspect of the above supernal colors, the aspect of the beginning of the flow drawn from the word of Hashem, for the flow is first contracted into the aspect of money [ kesef ], where all powers are still together as one. Afterward the flow is drawn in the form of a loan to the high angels and officers, and they lend the flow to the stars and constellations, until the flow and power descends and develops to every herb and every thing in the world as appropriate — the aspect of what the holy Zohar explains: all the stars borrow from each other; the moon borrows from the sun; until all borrow and receive from the great lender which is the word of Hashem, the root of everything. This lending and receiving of the flow and power from each other is the aspect of money [ kesef ] — the aspect of "if you lend money [kesef]." From this flows the fact that with money one can buy everything. This is the aspect of the promise: "and afterward they shall go out with great wealth" — the spoils of the sea and the spoils of Egypt, within which many holy sparks from the above supernal colors were clothed. Israel needed to elevate them from Egypt's exile to the Land of Israel — the aspect of returning all powers to their root: the word of Hashem, the root of everything. (Hil. Orla, Halacha 4, os 25)
Segment 24
עִקַּר שְׁבִירַת הַגֵּאוּת הוּא בְּכֶסֶף וּמָמוֹן, שֶׁהוּא עֲשִׁירוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, כִּי עִקַּר הַמֶּמְשָׁלָה וְהַגְּדֻלָּה הוּא אֵצֶל הֶעָשִׁיר, כִּי הַכֹּל צְרִיכִין אֵלָיו. וְעַל־כֵּן הוּא צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר מִגֵּאוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הִשָּׁמֶר לְךָ וְכוּ' וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה, וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ וְכוּ'", כִּי עִקַּר הַגֵּאוּת וְהַהִתְנַשְּׂאוּת הוּא בְּעִנְיַן הַמָּמוֹן וְהַחֲפָצִים שֶׁל הָאָדָם, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁמִּקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל רֻבָּם אוֹבְדִים עוֹלָמָם עַל־יְדֵי תַּאֲוַת מָמוֹן, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַגֵּאוּת וְהַכָּבוֹד, עַל־יְדֵי שֶׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה לְהִתְנַהֵג לְמַעְלָה מִמַּה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ, עַד שֶׁהַרְבֵּה אוֹבְדִים עוֹלָמָם עַל־יְדֵי זֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן הִזְהִירָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַגֵּאוּת בְּיוֹתֵר הוּא בַּמָּמוֹן, כִּי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּת־עַיִן, דְּכָל גַּוְנִין אִתְחַזְיָן בָּהּ, כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל, כִּי כָּל הַחֲפָצִים שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מֵהַגַּוְנִין עִלָּאִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמִּדּוֹת, וְכֻלָּם כְּלוּלִים בְּבַת־עַיִן, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׁירוּת וּמַלְכוּת, וְעַל־כֵּן שָׁם בְּהַמָּמוֹן עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הַגֵּאוּת וְהַכָּבוֹד, שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַמִּדּוֹת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, כִּי הוּא בִּבְחִינַת בַּת־עַיִן, שֶׁנֶּגֶד זֶה דַיְקָא יֵשׁ בְּחִינַת קְלִפַּת נֹגַהּ, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַנִּסָּיוֹן וְהַבְּחִירָה (שם ה"ה אות ז).
64. The essential breaking of arrogance is in money — in wealth, which is the aspect of kingship [ malchus ], for the essential dominion and greatness belongs to the wealthy one, for everyone needs them. Therefore one must be particularly careful about arrogance, as it is written: "beware... and silver and gold multiply for you and all you have multiplies, and your heart becomes lifted and you forget." For the essential hold of arrogance and pride is in the matter of money and possessions — visibly seen, from small to great, most people lose their world through money-desire, and essentially through arrogance and honor: each wanting to conduct themselves above their means until many lose their world through this. Therefore the holy Torah warned the king not to multiply silver and gold for himself, "lest his heart be lifted above his brothers" — for the essential hold of arrogance is most strongly in money, for money and wealth is the aspect of kingship — the aspect of the pupil of the eye [ bas ayin ] through which all colors appear, as is known. Therefore "money answers everything" — for all objects in the world are drawn from the supernal colors, the aspect of middos , all included in the pupil of the eye — the aspect of wealth and kingship. Therefore in money is the essential trial of arrogance and honor which includes all middos , as explained — for it is the aspect of the pupil of the eye, against which is specifically the hold of kelipas nogah , where the essential trial and free choice resides. (Hil. Orla, Halacha 5, os 7)
Segment 25
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִזָּהֵר אֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֵיזֶה מְלָאכָה מִלַּ"ט מְלָאכוֹת, שֶׁלֹּא יִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם לְגַשְׁמִיּוּת הַמְּלָאכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת, שֶׁמִּשָּׁם נֶאֱחָז זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת ל"ט קְלָלוֹת, ל"ט מַלְקוֹת; רַק צְרִיכִין לְקַדֵּשׁ עַצְמָן, לְהַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיוּ גַּם הַלַּ"ט מְלָאכוֹת שֶׁל חֹל בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, בְּחִינַת טַ"ל אוֹרוֹת. וְכָל זֶה תָּלוּי בְּתִקּוּן הַבְּרִית. וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּכִלְאֵי־בְהֵמָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' כלאי בהמה ה"ב, אותיות א ב).
65. Every person must be careful, even when performing any trade of the thirty-nine melachos , not to fall into the physicality of the craft — the aspect of animality through which the serpent's defilement holds (the aspect of thirty-nine curses, thirty-nine lashes) — but rather to sanctify oneself, drawing the holiness of Shabbos into the six weekdays, so that even the thirty-nine weekday melachos be in the aspect of the work of the Mishkan , the aspect of thirty-nine lights [ Tal Oros ]. All this depends on the repair of the bris . And this is the aspect of the prohibition of working with mixed species of animals [ kil'ei behema ], as explained. (Hil. Kil'ei Behema, Halacha 2, os 1, 2)
Segment 26
כָּל הָעֲסָקִים וְהַמְּלָאכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים, כִּי זֶה עִקַּר הָאֻמָּנוּת וְהַמְּלָאכָה, לְצַמְצֵם הַדָּבָר בַּצִּמְצוּם הַזֶּה, לְהוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ. וְכָל אֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים שֶׁל כָּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת צְרִיכִין לְהַמְתִּיקָם לְתַקְּנָם וּלְבָרְרָם מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל יְגִיעַת וְטִרְחַת כָּל הַלַּ"ט מְלָאכוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם". וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן אוֹ הָעֵסֶק וְהַמְּלָאכָה בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה לְשֵׁם הַשֵּׁם, כְּדֵי לְבָרֵר כֻּלָּם מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ. וְעִקַּר הַבֵּרוּר שֶׁל כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים הוּא עַל־ יְדֵי הַשֵּׂכֶל הַשַּׁיָּךְ לְכָל מְלָאכָה וְצִמְצוּם, כִּי אֵין שׁוּם אֻמָּנוּת וּמְלָאכָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ אֵיזֶה שֵׂכֶל וְחָכְמָה, וְזֶה הַשֵּׂכֶל יֶשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּהַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִרְאוֹת לַעֲשׂוֹת הַמְּלָאכָה וְהַמַּשָּׂא־ וּמַתָּן בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, לְקַשֵּׁר קצט הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּהַמְּלָאכָה לְשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַשֵּׂכֶל הַפְּרָטִי שֶׁלְּמַעְלָה בַּקְּדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה הַשַּׁיָּךְ לְאוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל וְהַצִּמְצוּם שֶׁל אוֹתָהּ הַמְּלָאכָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְתִּיקִין אוֹתוֹ הַצִּמְצוּם, כִּי אֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל הַפְּרָטִי הַשַּׁיָּךְ אֵלָיו שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ לְכָל שֵׂכֶל פְּרָטִי לְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם וְהַדִּין הַשַּׁיָּךְ אֵלָיו הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל כֹּחַ מֵהַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁשָּׁם נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְכָל הַדִּינִים - וְזֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי אוֹרַיְתָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה נָפְקַת, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־כֵּן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת תּוֹרָתוֹ קֶבַע וּמְלַאכְתּוֹ עֲרַאי, וְכֵן כָּל הָעֲסָקִים וְהַמְּלָאכוֹת צְרִיכִין לִזָּהֵר בָּהֶן לַעֲשׂוֹתָם עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְאָז כָּל הָעֲסָקִים וְהַמְּלָאכוֹת שֶׁלּוֹ הֵם בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם ה"ג, אותיות א ד ה).
66. All trades and crafts in the world are all the aspect of contractions [ tzimtzumim ] — for that is the essential skill and craft: to contract a thing through this contraction to produce a finished vessel. All these contractions of all thirty-nine melachos must be sweetened, repaired, and clarified from the serpent's defilement — from which descended the toil and effort of all thirty-nine melachos : "by the sweat of your brow you shall eat bread." Therefore every person must sanctify themselves and conduct commerce or business and craft in great holiness for the sake of Hashem — in order to clarify all of them from the serpent's defilement. The essential clarification of all crafts (which are the aspect of contractions) is through the intellect specific to each craft — for there is no craft or trade that does not contain some intellect and wisdom. This intellect has a root Above in holy intellect. Therefore one must strive to conduct craft and commerce in great holiness — binding the intellect within the craft to its root: the specific supernal intellect pertaining to that intellect and contraction of that craft. Through this that contraction is sweetened — for no judgment is sweetened except at its root: by the specific intellect pertaining to it which is its root. And since the essential power of each specific intellect to sweeten the contraction and judgment pertaining to it comes only through receiving power from the supreme encompassing intellect — the aspect of supreme wisdom from which all contractions and judgments are sweetened — and this flows through Torah, for "the Torah emerges from supreme wisdom" — therefore one must make Torah fixed and craft incidental, and all trades and crafts must be conducted according to the holy Torah. Then all one's trades and crafts are in the aspect of the work of the Mishkan . (ibid., Halacha 3, os 1, 4, 5)
Segment 27
בְּהַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת, כִּי שֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה גָּבוֹהַּ מְאֹד, כִּי נִמְשָׁךְ מֵהַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁמְּאִירִים בָּהֶם הַמַּקִּיפִים הָעֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים. וְעַל־כֵּן הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם יְכוֹלִים לְקַבֵּל עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה הֶאָרַת הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַתִּקְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת שֶׁמֵּאִיר הַדַּעַת הָאֲמִתִּי, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַכֹּל, אֲזַי כָּל נְפִילָתוֹ שֶׁל זֶה הַחוֹלֵק הוּא דַיְקָא עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת, כִּי בְּהָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ נֶאֱחָזִים כָּל הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל" (הלכות פדיון בכור הלכה ה, אות יד).
67. In money and wealth there are two aspects. For the root of holy money and wealth is very exalted — drawn from the hands of the Yam HaChachma where the supreme holy lights shine. Therefore true tzaddikim and those attached to them can receive through holy wealth the illumination of the supreme will — the essential purpose and hope in this world and the World to Come. But conversely — one who disputes the true tzaddik who illuminates true da'as from which everything flows — all the downfall of such a person comes specifically through money and wealth, for in their wealth all forms of idolatry hold, as explained elsewhere: "and silver I multiplied for them, and gold they made for the Baal." (Hil. Pidyon HaBechor, Halacha 5, os 14)
Segment 28
עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן שֶׁנּוֹתְנִין לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין הָעֲשִׁירוּת וּמְתַקְּנִים אוֹתוֹ אֶל הַקְּדֻשָּׁה (שם אות טו).
68. Through money given to true tzaddikim — through this wealth is elevated and repaired toward holiness. (ibid., os 15)
Segment 29
בְּהַמָּמוֹן מְלֻבָּשִׁין כַּמָּה וְכַמָּה נִיצוֹצוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְכֵן לְהֵפֶךְ, עִקַּר אֲחִיזַת בִּלְבּוּל הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ רָעָה, עַצְבוּת־רוּחַ, הוּא גַם־כֵּן בְּהַמָּמוֹן, בְּחִינַת עִצְבוֹן וְדַאֲגַת הַפַּרְנָסָה. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי צְדָקָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְתַקֵּן אֶת הַמָּמוֹן, וְזוֹכֶה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וְלַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־ וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר בֵּרוּר וְתִקּוּן הַמְדַמֶּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה בִּשְׁלֵמוּת לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן, לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי (הל' בכור בהמה טהורה, הלכה ב, אות ה).
69. Within money many holy sparks are clothed. Conversely, the essential hold of confusion of the imagination — the aspect of an evil spirit, depression of spirit — is also in money: the aspect of sorrow and livelihood anxiety. Therefore through tzedaka — through which one repairs one's money — meriting being happy with one's portion and conducting commerce with faith, through this is the essential clarification and repair of the imagination. Through this one fully merits guarding memory — cleaving one's thought to the World to Come. (Hil. Bechor Behema Tehora, Halacha 2, os 5)
Segment 30
עִקַּר יְגִיעַת וְטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עַבְדוּת, שֶׁזֶּהוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן בִּטָּחוֹן, הוּא מֵחֲמַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמִּתְיָרֵא וְדוֹאֵג מַה יֹּאכַל לְמָחָר. כִּי מִי שֶׁהוּא יָרֵא אֶת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, אֵינוֹ דוֹאֵג כְּלָל עַל יוֹם הַמָּחֳרָת, כִּי בָּטוּחַ בַּה' כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. וְהַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת הֵם בְּחִינַת עֲמָלֵק, בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, כִּי כָל אָדָם, כָּל מַה שֶּׁמְּקַבֵּל עָלָיו יוֹתֵר עֹל הַפַּרְנָסָה, הוּא נִמְשָׁךְ בְּיוֹתֵר אַחַר אֲחִיזַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַבְדוּת, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁנּוֹפֵל לְעַבְדוּת גָּמוּר עַל־יְדֵי זֶה. וְעַל־כֵּן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הַחֵרוּת הוּא עַל־יְדֵי קַבָּלַת עֹל תּוֹרָה, כִּי אֵין לְךָ בֶּן־ חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה (הל' בכור בהמה טהורה הלכה ד, אות כו).
70. The essential toil and burden of livelihood — the aspect of servitude — which comes from deficiency of bitachon , comes from fallen fears [ yira'os hanefalos ]: fearing and worrying what to eat tomorrow. For one who truly fears Hashem is not worried at all about tomorrow, trusting in Hashem that those who fear Him lack nothing. The fallen fears are the aspect of Amalek, the aspect of the serpent's defilement — for every person: the more one accepts upon oneself the yoke of livelihood, the more one is drawn after the hold of the serpent's defilement — the aspect of servitude — until some fall into complete servitude through this. Therefore our Sages warned: "reduce involvement in business and engage in Torah" — for the essential freedom is through accepting the yoke of Torah: "no one is free except one who engages in Torah." (Hil. Bechor Behema Tehora, Halacha 4, os 26)
Segment 31
עִקַּר תִּקּוּן הָעֲשִׁירוּת, שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, הוּא עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית (הל' פדיון פטר חמור הלכה א).
71. The essential repair of wealth — that it be in the aspect of holy wealth — is through guarding the bris . (Hil. Pidyon Peter Chamor, Halacha 1)
Segment 32
עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעַ הַחָמְרִיּוּת שֶׁבְּגוּפוֹ, וּמַטֶּה שִׁכְמוֹ כַּחֲמוֹר לְמַשּׂאוֹי לִסְבֹּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לַעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה (שם).
72. Through subduing the materiality of one's body — tilting one's shoulder like a donkey to the burden of accepting the yoke of Torah — through this one merits holy wealth. (ibid.)
Segment 33
עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי יִרְאָה וּשְׁמִירַת הַבְּרִית, הוּא בִּבְחִינַת הֶאָרַת פָּנִים, וְזוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְהִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלָקוּת. אֲבָל לְהֵפֶךְ, הַיְנוּ עֲשִׁירוּת שֶׁאֵינוֹ נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי תִּקּוּנִים הַנַּ"ל, הוּא בִּבְחִינַת עֹרֶף, בְּחִינַת הַסְתָּרַת פָּנִים, וִיכוֹלִין לִפֹּל לִבְחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת כָּזֶה, בִּבְחִינַת "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהֶם וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל", וּכְתִיב "וְדִי זָהָב", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל (שם ה"ב, אותיות ז ח).
73. Holy wealth drawn through awe and guarding the bris is in the aspect of illumination of the faces — and through this one merits great contemplation, the aspect of divine attainment. But the reverse — wealth not drawn through the above repairs — is in the aspect of the back of the neck [ oref ], the aspect of hidden faces, and one can fall into idolatry through such wealth: "and silver I multiplied for them, and gold they made for the Baal" and: "and plenty of gold" — as our Sages expounded. (ibid., Halacha 2, os 7, 8)
Segment 34
כָּל הָעֲשִׁירוּת נִמְשָׁךְ מִקֻּשְׁיוֹת, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי הָעֲשִׁירוּת הוּא בְּחִינַת שְׂמֹאל, בְּחִינַת הַסְתָּרַת הַיְדִיעָה, בְּחִינַת קֻשְׁיוֹת וּסְתִירוֹת. וְעַל־כֵּן יֵשׁ עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל־יְדֵי הָעֲשִׁירוּת הוּא מִתְגָּאֶה וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא חָכָם, וְנוֹטֶה אַחַר עַקְמוּמִיּוּת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁבְּלִבּוֹ, שֶׁמִּתְגַּבְּרִין עָלָיו בְּיוֹתֵר עַל־יְדֵי הָעֲשִׁירוּת, עַד שֶׁמַּפְרִיד עַצְמוֹ מֵהָאֱמֶת עַל־ יְדֵי זֶה, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל צַדִּיקֵי אֱמֶת וְכוּ', וּמִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאֱמֶת, וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הוּא זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַקֻּשְׁיוֹת דַּיְקָא לַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל, כִּי מֵהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁשִּׁבֵּר וַהֲפָכָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי־זֶה הִתְגַּבֵּר שְׂמֹאל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָעֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת (איוב לז): "מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה" (שם הלכה ג, אות ג).
74. All wealth flows from questions [ kushyos ], as explained elsewhere — for wealth is the aspect of left, the aspect of concealment of knowledge, the aspect of questions and contradictions. Therefore there is wealth guarded for its owner to their detriment — for through wealth one becomes arrogant and imagines oneself wise, following the crookedness of questions in one's heart that strengthen through wealth — until one separates from the truth through this. But one who merits overcoming all the questions difficult for them regarding Hashem and the true tzaddikim , looking only at the truth and walking in the ways of the holy Torah, merits through the very questions great wealth — for from the questions one overcame and converted to holiness, the holy left is strengthened, from which all holy wealth comes. This is the aspect of: "from the north comes gold." (ibid., Halacha 3, os 3)
Segment 35
כָּל הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וְתוֹרָתוֹ זַכָּה בְּלִי פְּסֹלֶת כְּלָל; רַק לְטוֹבַת הָעוֹלָם נוֹטֶה לְאֵיזֶה בְּחִינָה דַקָּה שֶׁל בְּחִינַת שְׂמֹאלָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עֲשִׁירוּת וּפַרְנָסָה בָּעוֹלָם. וְשָׁם בְּשֹׁרֶשׁ שֶׁפַע הָעֲשִׁירוּת שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק־ הָאֱמֶת, שָׁם הָעֲשִׁירוּת זַךְ וְנָקִי מֵאֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹטִין לִבְחִינַת שְׂמֹאלָה מַמָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁלּוֹמְדִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ מַמָּשׁ, אֲזַי יוֹרֵד רא הָעֲשִׁירוּת וְנוֹפֵל לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם, וְאָז מַגִּיעַ הָעֲשִׁירוּת עַל־פִּי־רֹב לְאוֹתָם שֶׁהֵם בַּחוּץ (שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת הַשְּׂמֹאל), שֶׁהֵם הָעַכּוּ"ם וְהָרְשָׁעִים (הל' ראשית הגז ה"ה, אות ג. ועיין לעיל אות נג).
75. All the wealth and livelihood of the entire world flows only from the true tzaddik who studies Torah for its own sake, whose Torah is pure without any refuse whatsoever — and only for the world's benefit tilts slightly to some subtle aspect of left, in order to draw wealth and livelihood to the world. There at the root of the wealth-flow that the true tzaddik draws, the wealth is pure and clean from any hold of the Sitra Achra . But when one tilts to actual left — meaning studying truly not for its own sake — then the wealth descends and falls to the Sitra Achra , and usually the wealth reaches those outside (whose suckling is from the aspect of left): the nations and the wicked. (Hil. Reishis HaGez, Halacha 5, os 3; see also above, os 53)
Segment 36
עִקַּר הָאֱמוּנָה תָּלוּי בְּתִקּוּן תַּאֲוַת מָמוֹן, וְהָאֱמוּנָה מְרֻמָּז בְּשֵׁם 'פְּרוּטָה', כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן פְּרוּטָה הוּא שִׁעוּר מָמוֹן בְּכָל מָקוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ בַּמָּמוֹן שָׁוֶה פְּרוּטָה אֲזַי יֶשׁ לוֹ אֲחִיזָה בִּבְחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁהוּא גַם־כֵּן בְּחִינַת פְּרוּטָה, וַאֲזַי הוּא מָמוֹן חָשׁוּב לְכָל דָּבָר. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, בֶּאֱמוּנָה דַיְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִגַּע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִפְגֹּם עַל־יְדֵי־זֶה חַס וְשָׁלוֹם בֶּאֱמוּנָה וּתְפִלָּה, שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּרוּטָה כַּנַּ"ל (הל' דיינים ה"ב אות ח; ה"ג אות ה).
76. The essential faith depends on repairing the money-desire, and faith is hinted in the name peruta [the smallest coin], as explained. Therefore a peruta is the measure of monetary significance in all cases — for when the money is worth a peruta it has a hold in the aspect of faith, which is also the aspect of peruta , and then it is significant money in all matters. Therefore one must be careful to conduct commerce with faith — specifically with emuna — being very careful not to touch another's money even by the worth of a peruta , so as not to blemish faith and prayer — which are also the aspect of peruta . (Hil. Dayanim, Halacha 2, os 8; Halacha 3, os 5)
Segment 37
בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּכָל עִסְקֵי חֹל, בְּכֻלָּם מְלֻבָּשׁ חִיּוּת אֱלָקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, הַמְחַיֶּה וּמְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר. וְזֶה עִקַּר עֵסֶק הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת וּלְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַנֶּעְלָמִים שָׁם. וְעַל־ כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן הוּא עַל־יְדֵי שְׁלשָׁה בְּחִינוֹת: תִּקּוּן אֶחָד הוּא, לַעֲשׂוֹת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה דִבּוּרוֹ לְעוֹלָם וְיִהְיֶה הַהֵן הֵן וְהַלָּאו לָאו. תִּקּוּן שֵׁנִי הוּא, שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר פְּנִימִיּוּת הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַתּוֹרָה, רַק חִיצוֹנִיּוּת הַמַּחֲשָׁבָה יִהְיֶה בַּעֲשִׂיַּת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן. וּכְשֶׁעוֹשֶׂה מַשָּׂא־ וּמַתָּן בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, אֲזַי עַל־יְדֵי גּוּף הָעֵסֶק נִתְבָּרְרִין הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מֵהַקְּלִפּוֹת וְחוֹזְרִין וְעוֹלִין לְשָׁרְשָׁן, וְזֶה תִּקּוּן שְׁלִישִׁי. וּשְׁלשָׁה תִּקּוּנִים אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ד, אותיות ב ד).
77. In every thing in the world — even in all worldly affairs — divine vitality is clothed: the aspect of the Torah's letters that animate and sustain the thing. This is the essential purpose of commerce: to elevate and clarify the holy sparks which are the aspect of the Torah's letters hidden there. Therefore the essential repair of commerce has three aspects: the first repair is to conduct commerce with faith — never changing one's word, one's yes being yes and one's no being no. The second repair is to bind the inner mind to the Torah while the outer mind engages in commerce. When one conducts commerce in this manner, through the body of the business the holy sparks are clarified from the kelipos and return to their root. This is the third repair. These three repairs are the aspect of thought, speech, and action, as explained. (ibid., Halacha 4, os 2, 4)
Segment 38
עַל־יְדֵי שֶׁאֵין מְקַשְּׁרִין הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, עַל־יְדֵי־ זֶה יְכוֹלִין לָבוֹא לִידֵי שֶׁקֶר וְשִׁנּוּי וְרַמָּאוּת, שֶׁהוּא הֵפֶךְ הָאֱמוּנָה (שם אות ט).
78. Through not binding one's thought to Torah during commerce, one can come to falsehood, changing one's word, and deception — which is the opposite of faith. (ibid., os 9)
Segment 39
כְּשֶׁאֶחָד נוֹגֵעַ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא כַדִּין, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּגַם הַמִּשְׁפָּט, בְּחִינַת "עֹשֶׂה עשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט", עַל יְדֵי זֶה בָּא לִפְגַם הַבְּרִית (שם הלכה ה, אות א).
79. When one touches another's money unlawfully — the aspect of perverting justice, the aspect of "one who amasses wealth unjustly" — through this one comes to blemish the bris . (ibid., Halacha 5, os 1)
Segment 40
כָּל הַקִּנְיָנִים שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם, שֶׁהֵם הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ, כֻּלָּם הֵם מִשָּׁרְשֵׁי נַפְשׁוֹ; וְכָל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וּמִקָּח וּמִמְכָּר וְהַלְוָאוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כֻּלָּם הֵם בִּבְחִינַת הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁזֶּה מוֹכֵר לוֹ בְּחִינַת נֶפֶשׁ כָּזוֹ וְלוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ תְּמוּרָתוֹ בְּחִינַת נְפָשׁוֹת אֲחֵרִים, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהַדִּבּוּר הוּא מְקוֹם מוֹצָא הַנֶּפֶשׁ, וְעַל־כֵּן רָאוּי לְהָאָדָם לְקַיֵּם הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן בְּדִבּוּרוֹ לְבַד, כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר וְאוֹמֵר שֶׁמּוֹכֵר אוֹ נוֹתֵן לוֹ הַדָּבָר, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹצֵא בְּחִינַת הַנֶּפֶשׁ הַמְלֻבָּשׁ בְּאוֹתוֹ דָבָר עַל־יְדֵי זֶה הַדִּבּוּר מֵרְשׁוּת מוֹכֵר לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ, בִּבְחִינַת "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ", וְעַל־כֵּן אָסוּר לַחֲזֹר מִדִּבּוּרוֹ וְנִקְרָא מְחֻסַּר אֲמָנָה. וּמִכָּל־שֶׁכֵּן עַל־יְדֵי הַכֶּסֶף, שֶׁהוּא מִבְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת, עַל־ כֵּן הוּא קוֹנֶה מִדְּאוֹרַיְתָא, כִּי תֵּכֶף שֶׁמְּקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ כֶּסֶף, בְּוַדַּאי הוּא גוֹמֵר וּמַקְנֶה לוֹ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתָן הַחֲפָצִים הַנִּמְכָּרִים, כִּי כֻלָּם בְּטֵלִים לְגַבֵּי הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּהֶם דְּהַיְנוּ הַכֶּסֶף. אַךְ עִם כָּל זֶה גְּמַר וְחִזּוּק כָּל הַקִּנְיָנִים הוּא רַק עַל־יְדֵי הַכְּתָב, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי הַשְּׁטָר, כִּי הַכְּתָב הוּא בְּחִינַת פְּנִימִיּוּת שֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַכְּתָב יוֹצֵא הַדָּבָר מֵרְשׁוּתוֹ לְגַמְרֵי עִם פְּנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ, כִּי מְגַלֶּה פְּנִימִיּוּת שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ עַל־יְדֵי הַכְּתָב, שֶׁרוֹצֶה לְהוֹצִיא אוֹתוֹ הַדָּבָר מֵרְשׁוּתוֹ לְמָכְרוֹ לְאַחֵר, וְאָז יוֹצֵא הַדָּבָר אֲפִלּוּ מִפְּנִימִיּוּת שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ שֶׁל זֶה הַמּוֹכֵר. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת גֵּט כְּרִיתוּת, כִּי אַף שֶׁנִּקְנֵית לוֹ הָאִשָּׁה, שֶׁהִיא בְּחִינַת נֶפֶשׁ, עַל־יְדֵי הַכֶּסֶף קִדּוּשִׁין, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת נַפְשָׁהּ וְשָׁרְשָׁהּ, עִם כָּל זֶה אַחַר־כָּךְ נִשְׁרֶשֶׁת בְּנַפְשׁוֹ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאָהּ לְגַמְרֵי מִפְּנִימִיּוּת שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַכְּתָב דְּהַיְנוּ הַגֵּט, שֶׁשָּׁם מְגַלֶּה פְּנִימִיּוּת שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ שֶׁרְצוֹנוֹ לְהוֹצִיאָהּ, וַאֲזַי הוּא כְּרִיתוּת לְגַמְרֵי, כִּי שׁוּב אֵין לָהּ שׁוּם שַׁיָּכוּת אֶצְלוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן גַּם בְּהַלְוָאָה, הֲגַם שֶׁהַלֹּוֶה נִשְׁתַּעְבֵּד לַמַּלְוֶה עִם כָּל נְכָסָיו עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן וְהַכֶּסֶף שֶׁלָּוָה עֶצְלוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן עִקַּר גְּמַר הַשִּׁעְבּוּד לְגַמְרֵי, שֶׁיּוּכַל לִטְרֹף אֲפִלּוּ מִלָּקוֹחוֹת, הוּא עַל יְדֵי הַכְּתָב, דְּהַיְנוּ מִלְוֶה בִּשְׁטָר (הל' הלואה ה"א, אותיות א יב).
80. All acquisitions a person has — their wealth — are all from the roots of their soul. All commerce, buying and selling, and loans between one person and another are all in the aspect of souls — this one sells a soul-aspect and takes from the other in exchange other soul-aspects, as explained elsewhere. Speech is where the soul exits, therefore a person's commerce should be completed through speech alone — for when one speaks and says one is selling or giving something, through this the soul-aspect clothed in that thing exits from the seller's domain into the companion's domain through this speech: the aspect of "my soul went out at his speaking" . Therefore it is forbidden to retract one's word and one is called lacking in faith. All the more so through money — which is from the aspect of the root of souls — money therefore acquires by Torah law: for the moment one receives money from one's companion, one certainly has completed and transferred the souls within those sold objects, for they are all nullified toward their root which is the money. Even so, the completion and strengthening of all acquisitions is only through writing — the document [ shtar ] — for writing is the aspect of the innermost root of the soul. Through writing the matter exits from one's domain entirely with the innermost soul, for one reveals the innermost root of one's soul through writing — that one wishes to remove the object from one's domain to sell to another — and then the matter exits even from the innermost root of the seller's soul. This is also the aspect of a bill of divorce [ get krisus ] — for even though the woman (the aspect of soul) was acquired through the money of betrothal (the aspect of the completeness of her soul and root), even so afterward she becomes so rooted in his soul that it is impossible to remove her entirely from the innermost root of his soul except through the writing — the get — where he reveals the innermost root of his soul that he wishes to remove her, and then it is complete severance. So too with a loan — even though the borrower becomes subjugated to the lender with all possessions through the money and silver borrowed — even so the completion of full subjugation that can seize even from buyers [who purchased from the borrower after the loan] is only through writing: a loan documented in a legal document. (Hil. Halva'a, Halacha 1, os 1, 12)