Segment 1
כָּל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל נִתְרַבִּין יוֹתֵר נִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ וּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר. וְנִכְלָלִין יוֹתֵר בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. אַךְ תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּחִינַת מִסְפָּר וְחֶשְׁבּוֹן, בְּחִינַת רִבּוּי, אֲזַי מִתְעוֹרֵר קִטְרוּג הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁאֲחִיזָתָם בִּבְחִינַת רִבּוּי מִנְיָן וְחֶשְׁבּוֹן בְּחִינַת חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים כִּי יֹאמְרוּ מָה אַתֶּם מִתְפָּאֲרִין בְּרִבּוּי הַחֶשְׁבּוֹן וְהַמִּסְפָּר שֶׁלָּכֶם הֲלֹא אָנוּ מְרֻבִּים יוֹתֵר מִכֶּם כִּפְלֵי כִּפְלַיִם כַּמָּה פְּעָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אַתֶּם הַמְּעַט מִכָּל הָעַמִּים, וְעַל־ יְדֵי זֶה יָכוֹל לִשְׁלֹט סִטְרָא דְּמוֹתָא חַס־ וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אוֹתָם. אַךְ עַל־יְדֵי הָאַחְדּוּת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל יַעֲקֹב הָיָה לוֹ שִׁבְעִים נֶפֶשׁ וְנִקְרָאִים כֻּלָּם נֶפֶשׁ אֶחָד, עַל־יְדֵי זֶה כָּל הַנְּפָשׁוֹת מִתְיַחֲדִין וּמִצְטָרְפִין יַחַד, בִּבְחִינַת רִבּוּי הַצֵּרוּפִים, בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה אֲבָנִים בּוֹנִים שִׁשָּׁה בָּתִּים וְכוּ' שִׁשָּׁה אֲבָנִים בּוֹנִים תש"ך בָּתִּים וְכֵן לְהַלָּן עַד שֶׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב, עַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל רִבּוּי הַמִּסְפָּר שֶׁל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּבִטּוּל גָּמוּר כְּלֹא מַמָּשׁ נֶגֶד רִבּוּי הַבָּתִּים הַנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי הִתְקַבְּצוּת וְהִתְאַחְדּוּת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּצְטָרְפִים בַּצֵּרוּפִים הַנַּ"ל כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. כִּי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הֵם בִּבְחִינַת עָלְמָא דְּפֵרוּדָא, וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים נְפָשׁוֹת רַבִּים, וְאֵין לָהֶם שׁוּם יִחוּד וְצֵרוּף וְכָל אֶחָד הוּא נִפְרָד וְנִסְפָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד כָּל מַה שֶּׁהַקִּבּוּץ שֶׁלָּהֶם מִתְרַבֶּה הֵם מִצְטָרְפִין בְּצֵרוּפִים רַבִּים מְאֹד הַנַּ"ל, וְנִכְלָלִין יוֹתֵר בִּמְקוֹר הָאַחְדּוּת שֶׁשָּׁם מְקוֹר הַחַיִּים, וְכָל הָרִבּוּיִים שֶׁל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מִתְבַּטֵּל כְּאַיִן וּכְאֶפֶס נֶגְדָּם (ציצית הלכה ז).
1. The more Israel multiply — the more His glory and Name are magnified. And they are more included in His unity. But as soon as the aspect of number and counting — the aspect of multiplicity — is aroused, the prosecution of the Sitra Achara is aroused — for their hold is in the aspect of the boundary of place — the aspect of Asiyah — and they say: "what are you boasting about with your number — are we not far more numerous than you many times over" — as it is written: "for you are the fewest of all peoples" [Devarim 7:7] . And through this the side of death can gain dominion through the count and number. But through the unity of Israel — in the aspect of: "who is like Your people Israel, one nation on earth" — and as our Rabbis said: Yaakov had seventy souls yet they are all called one soul — through this all the souls unite and combine — in the aspect of the multiplicity of combinations: three stones build six houses, six stones build 720 houses, and so on without limit. Through this the multiplicity of the nations is utterly nullified — as nothing and nothingness before the multiplicity of houses formed through the gathering and unity of the souls of Israel that combine in these combinations. For the nations are in the aspect of the world of separation — therefore each is counted separately. But Israel — one nation — the more their assembly multiplies, the more they combine in vast combinations and are included in the source of unity where is the source of life. And all the multitudes of the nations are nullified as nothing before them. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tzitzis, Halachah 7.
Segment 2
כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְהִצְטָרֵף עִמּוֹ בַּצֵּרוּפִים הַנַּ"ל. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא רַק בִּבְחִינַת מַחֲצִית, וְאֵין לוֹ שְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁמִּצְטָרֵף לַחֲבֵרוֹ שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין רִבּוּי הַצֵּרוּפִים הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הַנֶּאֱמַר בִּשְׁקָלִים שֶׁנִּתְּנוּ כְּשֶׁמָּנוּ וְסָפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן יָקָר מְאֹד הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל־יְדֵי זֶה נִתְרַבִּין צֵרוּפֵי הַבָּתִּים עַד אֵין חֵקֶר עַד שֶׁנִּתְכַּנְּסִין לְתוֹכָן כָּל הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים (עַיֵּן גֵּרִים אוֹת ג), וְעַל־יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן שֶׁזֶּה בְּחִינַת לֵךְ כְּנֹס אֶת כָּל הַיְהוּדִים שֶׁאָמְרָה אֶסְתֵּר לְמָרְדְּכַי (שם).
2. Every person of Israel needs their fellow to combine with them in these combinations. For every person of Israel is only in the aspect of a half — having no completeness except through combining with their fellow — through which the multiplicity of combinations above is formed. And this is the aspect of the half-shekel said regarding the shekels given when Israel were counted. And therefore the assembly of Israel is precious — for through this the combinations of houses multiply beyond measure — until all the distant and dispersed are gathered within them. And through this the husk of Haman-Amalek is subdued in every person at every time — this being the aspect of: "go, gather all the Jews" — as Esther said to Mordechai. Source: Likutay Halachos, ibid.
Segment 3
אִי־אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ הַמְתָּקָה הַגְּדוֹלָה מֵרָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת עֵת רָצוֹן שֶׁבְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַכְּפִירוֹת, כִּי אִם עַל־יְדֵי אַהֲבָה וְשָׁלוֹם וְאַחְדּוּת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת עַד הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן אוֹמְרִים אָז אַתָּה אֶחָד וְכוּ' וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד וְכוּ' (ברכת השחר הלכה ה אות כו).
3. It is impossible to draw the great sweetening from the supernal will — the aspect of the revelation of the auspicious time of Shabbos at Minchah — through which all judgments are sweetened and all denials nullified — except through love, peace, and unity among Israel. And therefore on Shabbos at Minchah — when one must ascend to the supernal will — one recites: "You are One and Your Name is One, and who is like Your people Israel, one nation on earth." Source: Likutay Halachos, Hilchos Birchas HaShachar, Halachah 5, Ois 26.
Segment 4
עַל־יְדֵי שֶׁנִּכְנַע וְנִתְבַּטֵּל חָכְמַת הַטֶּבַע וְנִתְגַּלָּה אֱמוּנַת הָרָצוֹן בָּעוֹלָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל מִינֵי רֹגֶז וְכַעַס וּמַחֲלֹקֶת וְנִתְרַבֶּה בְּחִינַת רָצוֹן וְאַהֲבָה וְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם (שם צה).
4. Through the humbling and nullification of the wisdom of nature — and the revelation of the faith of the will in the world — knowing and believing that everything is conducted only by His will — through this all kinds of anger and wrath and dispute are nullified — and the aspect of will and love and peace multiplies in the world. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 95.
Segment 5
עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית זוֹכִין לְשָׁלוֹם (נשיאת כפים הלכה א).
5. Through guarding the bris one merits peace. Source: Likutay Halachos, Hilchos Nesias Kapayim, Halachah 1.
Segment 6
הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁם שׁוֹרֶה אוֹר אַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִתְבַּטְּלִין כָּל הַחֶרְפּוֹת וְכָל אַהֲבוֹת רָעוֹת, עִקַּר הֶאָרָתָהּ תָּלוּי בַּשָּׁלוֹם (עיין מחלוקת אות ה).
6. The holy point where the light of holy love dwells — through which all shameful loves and evil loves are nullified — its essential illumination depends on peace. Cross-reference entry — see "Machlokes" [Dispute], Ois 5.
Segment 7
עִקַּר עֲלִיַּת הַנֶּפֶשׁ וּשְׁלֵמוּתָהּ הוּא כְּשֶׁנִּכְלָלִין נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּאַחְדּוּת אֶחָד כִּי אָז עוֹלִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי הַקְּדֻשָּׁה הִיא בְּחִינַת אֶחָד, וְכֵן עַל־יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת קְדֻשַּׁת תְּפִלָּה בְּצִבּוּר. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ קֹדֶם הַתְּפִלָּה מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (בית הכנסת הלכה א).
7. The essential ascent of the soul and its perfection is when the souls of Israel are included in one unity — for then they ascend to holiness, for holiness is the aspect of One. And this is the essential perfection of prayer — and this is the aspect of the merit of prayer with a congregation. And therefore one must accept upon oneself before prayer the commandment: "love your neighbor as yourself" . Source: Likutay Halachos, Hilchos Beis HaKnesses, Halachah 1.
Segment 8
מַעֲלַת הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָאוֹחֲזִין עַצְמָן בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּאַהֲבָה וְאַחְדּוּת גָּדוֹל וּבְתַכְלִית הַשָּׁלוֹם הָאֲמִתִּי, וְנִזְהָרִין בִּכְבוֹד חַבְרֵיהֶם וְלִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִכָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת, וּמְבַטְּלִין כְּבוֹד עַצְמָן לְגַמְרֵי נֶגֶד כְּבוֹד רַבָּם הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא כְּבוֹד שָׁמַיִם, וּמְקַשְּׁרִין אֶת עַצְמָם עִם כָּל נְקֻדַּת יַהֲדוּתָם וְתוֹרָתָם וַעֲבוֹדָתָם רַק לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וּמַמְשִׁיכִין עַל עַצְמָן בְּכָל עֵת הֶאָרַת הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלּוֹ, וּמִתְקַבְּצִין וּמִתְוַעֲדִין בְּכָל עֵת לוֹמַר דְּבָרִים שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה בְּיַחַד וּלְדַבֵּר זֶה עִם זֶה מִיִּרְאַת שָׁמַיִם וּמֵהֶאָרַת הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁעוֹסֵק הַצַּדִּיק הַנַּ"ל לְהָאִיר בָּהֶם, הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הוּא יָקָר וְנַעֲלֶה מְאֹד. וְעַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל הַצַּדִּיק הָרוֹעֶה שֶׁלָּהֶם לְהָאִיר בְּיוֹתֵר לְהַדָּרֵי מַעְלָה וּלְהַדָּרֵי מַטָּה וּלְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ וּלְחַבֵּר וְלִכְלֹל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַמַדְרֵגוֹת בְּיַחַד שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה לְהַמְשִׁיךְ הַמַּקִּיפִין הָעֶלְיוֹנִים מְאֹד לִפְנִים וּלְחַזֵּק אֶת כָּל הַנְּפוּלִים וְהַיְרוּדִים מְאֹד שֶׁגַּם הֵם יֵדְעוּ בֶּאֱמֶת כִּי עֲדַיִן ה' אִתָּם וְאֶצְלָם וְסָמוּךְ לָהֶם עַד שֶׁגַּם הֵם יָשׁוּבוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְעַל־יְדֵי זֶה הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְיָבֹא מָשִׁיחַ וִיתַקֵּן הַכֹּל בִּשְׁלֵמוּת (נטילת ידים לסעודה ה"ו אות עט פ פב ק).
8. The great merit of the holy assembly of Israel who hold fast to the true Tzadik with great love and unity and the ultimate true peace — who are careful of their companions' honor and guard themselves from all manner of dispute — who nullify their own honor completely before the honor of their true teacher which is the honor of Heaven — and who bind themselves with all the points of their Jewish identity and their Torah and their service only to the true Tzadik — drawing upon themselves at every moment the illumination of his holy da'as — and who gather and convene at every time to speak sacred matters together and speak with one another of the awe of Heaven and of the illumination of holy da'as that the Tzadik labors to illuminate in them. This holy assembly is precious and exalted beyond measure. And through this the Tzadik who shepherds them can illuminate even more to the upper and lower realms — arousing and awakening and joining and including all the worlds and levels together — which is the essential fullness of holiness. And through this holy assembly the redemption will come speedily in our days and Mashiach will come and rectify everything in fullness. Source: Likutay Halachos, Hilchos Netilas Yadayim L'Seudah, Halachah 6, Ois 79, 80, 82, 100.
Segment 9
עִקַּר הַשִּׂמְחָה הִיא עַל־יְדֵי אַהֲבָה וְשָׁלוֹם. הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְקַבְּצִין יִשְׂרָאֵל יַחַד אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי זֶה עִקַּר הַשִּׂמְחָה. וְזֶה בְּחִינַת כִּי בְּשִׂמְחָה תֵּצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן (ברכת הודאה ה"ו אות מב מו).
9. The essential joy is through love and peace — through Israel gathering together to the true Tzadik who is the aspect of Yosef — with love and peace. Through this comes the essential joy. And this is the aspect of: "for with joy shall you go out and with peace shall you be led" [Yeshayah 55:12] . Source: Likutay Halachos, Hilchos Birchas HaHodaah, Halachah 6, Ois 42, 46.
Segment 10
בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ חֵלֶק אֱלוֹהַּ שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקוֹר הַשִּׂמְחָה בְּחִינַת יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו. אַךְ הַקְּלִפָּה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרִי שֶׁהוּא בְּחִינַת עַצְבוּת חוֹפֶה עָלָיו. וְעַל־יְדֵי שֶׁמִּתְחַבְּרִין וּמִתְקַבְּצִין כַּמָּה נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם גָּדוֹל וְעוֹסְקִים לְהִתְקָרֵב אֶל ה', עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּדֵּל אוֹר הַשִּׂמְחָה בְּיוֹתֵר. כִּי מִתְקַבְּצִין וּמִתְחַבְּרִין חֶלְקֵי הַשִּׂמְחָה יַחַד וּמְאִירִין בְּאוֹר גָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמַח. וְעַל־כֵּן הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הֶחָבִיב עָלָיו וְשָׂמֵחַ בִּרְאִיָּתוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהֱחֶיָנוּ, כִּי כְּשֶׁשְּׁנֵי יִשְׂרָאֵלִים מִתְוַעֲדִים יַחַד בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם וּבְשִׂמְחָה, זֶהוּ עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם שֶׁהוּא רַק עַל־יְדֵי שִׂמְחָה וְשָׁלוֹם (שם סא).
10. In every person of Israel there is a portion of G-dliness — the aspect of the source of joy — in the aspect of: "let Israel rejoice in its Maker." But the husk that precedes the fruit — the aspect of sadness — covers it. And through several souls of Israel combining together in great love and peace and engaging in drawing close to Hashem — through this the light of joy magnifies greatly. For the portions of joy gather and combine together and illuminate with greater light — this being the aspect of: "the light of the righteous rejoices." And therefore one who sees a beloved friend and rejoices at seeing them after twelve months recites Shehecheyanu — for when two Jews meet in love and peace and joy — that is the essential vitality and sustenance — which is only through joy and peace. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 61.
Segment 11
עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין וְכוּ' עַד שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי זֶה לְחַיִּים נִצְחִיִּים בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְהִנֵּה משֶׁה רַבֵּינוּ מְלֻבָּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְעַל־כֵּן בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת צַדִּיק בְּחִינַת משֶׁה. וְעַל־כֵּן גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי אַהֲבָה שֶׁבֵּין אֶחָד לַחֲבֵרוֹ עַל־יְדֵי זֶה נִכְלָלִין זֶה בָּזֶה וּמְאִירִין זֶה בָּזֶה וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין. וְעִקַּר הָאַהֲבָה הִיא שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יוּכַל כָּל אֶחָד לִסְבֹּל כְּלָל שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ. וְאָז כְּשֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה, מְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין הַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד שֶׁהִיא בְּחִינַת משֶׁה בְּחִינַת צַדִּיק, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים בְּחִינַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה. וְגַם כִּי עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת הוּא עַל־יְדֵי אַהֲבַת הַחֲבֵרִים. כִּי הַפֵּרוּד שֶׁבֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ הוּא בְּחִינַת מִיתָה, וְהָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם הוּא בְּחִינַת חַיִּים. וְעַל־כֵּן הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הֶחָבִיב עָלָיו וְשָׂמֵחַ בִּרְאִיָּתוֹ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְבָרֵךְ מְחַיֶּה הַמֵּתִים, כִּי שְׁנֵי חֲבֵרִים הָאוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה בְּוַדַּאי הֵם קְרוֹבִים וּסְמוּכִים בְשָׁרְשָׁם, וְעַל־כֵּן הֵם צְרִיכִין לִרְאוֹת זֶה אֶת זֶה עַלשׂ כָּל פָּנִים פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה כְּדֵי לְקַבֵּל הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין זֶה מִזֶּה וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ לָהֶם מִזֶּה חִיּוּת עַל כָּל הַשָּׁנָה, כִּי יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה (עַיֵּן פְּנִים). וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתוֹ עַד לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְבָרֵךְ מְחַיֶּה הַמֵּתִים, כִּי צְרִיכִין עַכְשָׁו לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת חָדָשׁ בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, מֵאַחַר שֶׁלֹּא רָאוּ זֶה אֶת זֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. כִּי עִקַּר הַחִיּוּת עַל־יְדֵי הָרְאִיָּה שֶׁרוֹאִין זֶה אֶת זֶה שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים כַּנַּ"ל (ברכת הראיה ה"א).
11. Through seeing oneself as being with the Tzadik — who is the aspect of Moshe — through this one merits the glimmering of the mochin etc. — until one merits thereby eternal life in the aspect of the resurrection of the dead. For Moshe Rabbenu is clothed in every person of Israel — and therefore in every person of Israel there is a good point which is the aspect of the Tzadik, the aspect of Moshe. And therefore great is the peace and love among Israel — as our Rabbis said: "love your neighbor as yourself — this is a great principle of the Torah." For through the love between one and one's fellow — they are included in one another and illuminate one another — and each receives from the other the point that is within each — the aspect of Moshe — the aspect of the Tzadik. And the essential love is that each should see the other — that neither can endure not seeing the other at all. And then when they see one another — they receive from one another the point within each — the aspect of the Tzadik — and through this merit the glimmering of the mochin which is the essential life — in the aspect of: "wisdom gives life." And therefore our Rabbis said: "either companionship or death" — for the essential life is through love of companions. For the separation between one person and another is the aspect of death — and love and peace is the aspect of life. And therefore one who sees a beloved companion and rejoices — after twelve months — recites Mechayeh HaMaisim — for two friends who love each other are certainly close and connected at their root — and therefore they need to see each other at least once a year — to receive the glimmering of the mochin from one another. Source: Likutay Halachos, Hilchos Birchas HaReiyah, Halachah 1.
Segment 12
כָּל הָעוֹלָם מָלֵא שִׁנּוּיִים רַבִּים לְאֵין מִסְפָּר, בַּצִּיּוּר וּבַמָּקוֹם וּבַזְּמַן. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבֵּין הַזְּמַנִּים (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בִּתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים וְכוּ'). יוֹם וְלַיְלָה, קַיִץ וְחֹרֶף, זֶרַע וְקָצִיר, קֹר וְחֹם וְכוּ'. וְכֵן יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בַּמָּקוֹם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם. וְכֵן בְּצִיּוּר, דְּהַיְנוּ כָּל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ שִׁנּוּיִים רַבִּים בֵּין אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, בֵּין דּוֹמֵם לְצוֹמֵחַ, וּבֵין צוֹמֵחַ לְחַי, וּבֵין חַי לִמְדַבֵּר. וּבְכָל בְּחִינָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ יֵשׁ גַּם כֵּן שִׁנּוּיִים רַבִּים. כִּי בַּדּוֹמֵם בְּעַצְמוֹ וְכֵן בַּצּוֹמֵחַ וּבַחַי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד כַּמָּה וְכַמָּה מִינִים מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה. וְהָעִקָּר הֵם הַשִּׁנּוּיִים שֶׁיֵּשׁ בֵּין בְּנֵי אָדָם בְּעַצְמָן שֶׁמְּשֻׁנִּים בְּצוּרוֹתֵיהֶן וּבְטִבְעֵיהֶן וּבְדֵעוֹתֵיהֶן. וְהִנֵּה כָּל הַשִּׁנּוּיִים הֵם בְּחִינַת פֵּרוּד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְקַבֵּל חִיּוּת מֵהָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ כִּי אִם כְּשֶׁנִּכְלָלִים בְּאַחְדּוּת, וְזֶה אִי־אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁמְּבַטֵּל גּוּפוֹ לְגַבֵּי נִשְׁמָתוֹ, כִּי הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ הֵם מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה מְאֹד וְהֵם שְׁנֵי הֲפָכִים מַמָּשׁ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת וּמְחַבְּרָם יַחַד בְּדֶרֶךְ נִפְלָא שֶׁזֶּה עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁהוּא חִבּוּר הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ. וְעִקַּר הַחִבּוּר שֶׁהוּא חִיּוּת וְקִיּוּם הָאָדָם הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְכוּ', כִּי הַצַּדִּיקִים הַמְקַיְּימִין אֶת הַתּוֹרָה וּמְבַטְּלִין כָּל הָרְצוֹנוֹת וְתַאֲווֹת הַגּוּף בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר רְצוֹן הַנְּשָׁמָה, עַל־יְדֵי זֶה נִכְלָל הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה בְּאַחְדּוּת אֶחָד. וְאָז נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם חַיִּים מִמְּקוֹר הַחַיִּים מֵהָאֶחָד הַפָּשׁוּט שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבְכֹחַ הַצַּדִּיקִים הָאֵלּוּ נִמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל הַחִיּוּת לְכָל בְּנֵי אָדָם, וּלְכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. נִמְצָא כִּי עִקַּר הַחִיּוּת נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי אַחְדּוּת וְחִבּוּר, בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁנִּכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים בִּמְקוֹר הָאַחְדּוּת. וְהָעִקָּר תָּלוּי בְּהָאָדָם שֶׁהוּא עִקַּר הַבְּרִיאָה וּבוֹ תָּלוּי הַכֹּל. וְעַל כֵּן וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כְּדֵי לִכְלֹל בְּאַחְדּוּת וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, עַל־יְדֵי שֶׁבְּנֵי אָדָם שֶׁמְּשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם כָּל כָּךְ נִכְלָלִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדּוּת וְשָׁלוֹם (שם הלכה ד אות ב ג ד).
12. The entire world is full of countless variations — in form, place, and time. As one sees in every physical variation between the times — day and night, summer and winter, seed-time and harvest, cold and heat etc. And there are many variations in place — from country to country. And in form — all the creatures in the world differ from one another — between mineral and vegetable, vegetable and animal, animal and human. And within each category there are many distinctions. And most essential are the variations among people — differing in their forms, natures, and opinions. Now all these variations are the aspect of separation — unable to receive life from the simple One except when they are included in unity. And this is only possible through the Tzadik — who nullifies his body relative to his soul, for body and soul differ from one another greatly and are genuine opposites. And the essential bond — which is life and sustenance — is through Torah. For the Tzadikim who fulfill the Torah and nullify all their bodily desires before the will of Hashem — the will of the soul — through this the body and soul are included in one unity. And then life flows upon them from the source of life — from the simple One who is the Creator. And through the power of these Tzadikim, life flows and descends to all people and all the worlds. It is found that the essential life flows through unity and connection — the aspect of peace — through which all variations are included in the source of unity. And therefore: "love your neighbor as yourself — this is a great principle of the Torah" — to be included in unity and peace — the essential life and sustenance and rectification of all Creation. Source: Likutay Halachos, Hilchos Birchas HaReiyah, Halachah 4, Ois 2, 3, 4.
Segment 13
עִקַּר הָאַהֲבָה הוּא לֶאֱהֹב יִשְׂרָאֵל הַמְקַיְּימִין אֶת הַתּוֹרָה. כִּי מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר וְאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, בְּוַדַּאי מִצְוָה לִשְׂנֹא אוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים וְכוּ'. רַק עִקַּר מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, הוּא לְרֵעֲךָ בְּמִצְווֹת. דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵיזֶה זְכוּת וְטוֹב, כְּדֵי לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. כִּי כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה צַד טוֹב וּזְכוּת. וְזֶהוּ עִקַּר הָאַהֲבָה, כְּדֵי לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם הַטּוֹב שֶׁבְּכָל יִשְׂרָאֵל וְלִכְלֹל עִמָּהֶם יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדּוּת. וְאָז יִהְיֶה נִכְלָל עִם כֻּלָּם בָּאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי הַטּוֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד. וְעַל־יְדֵי זֶה יִהְיוּ נִכְלָלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם בְּתַכְלִית הָאַחְדּוּת שֶׁזֶּה עִקַּר הַקִּיּוּם וְהַחִיּוּת וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, נִתְקַשְּׁרִין וְנִכְלָלִין כָּל שִׁנּוּי הַדֵּעוֹת יַחַד. לְמָשָׁל דַּעְתּוֹ שֶׁל זֶה נוֹטָה לְמִדַּת חֶסֶד, וְדַעְתּוֹ שֶׁל זֶה נוֹטָה לְמִדַּת גְּבוּרָה, וְעַל־כֵּן הֵם מְשֻׁנִּים בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקוֹת. אֲבָל כְּשֶׁמְּבַטְּלִין שְׁנֵיהֶם רְצוֹנָם מִפְּנֵי רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדַּת הַחֶסֶד רַק בַּמָּקוֹם וּבַזְּמַן שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ מִזֶּה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ כְּגוֹן אֵיזֶה אַהֲבָה רָעָה וְכַיּוֹצֵא שֶׁנִּמְשָׁךְ מִנְּפִילַת מִדַּת הַחֶסֶד, אֲזַי הוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ וּמְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכֵן הַשֵּׁנִי אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדָּתוֹ שֶׁהִיא מִדַּת הַגְּבוּרָה גַּם כֵּן רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמִדָּה זוֹ, וּמַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָז מְבַטֵּל טִבְעוֹ וּרְצוֹנוֹ. נִמְצָא שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם כִּשְׁנֵי הֲפָכִים בְּדֵעוֹתֵיהֶם, אַף עַל פִּי כֵן בְּשֹׁרֶשׁ רְצוֹנָם הֵם בְּאַחְדּוּת גָּמוּר. כִּי שְׁנֵיהֶם רוֹצִים רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם זֶה בְּמִדַּת הַחֶסֶד וְזֶה בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת נִכְלָלִים שְׁנֵיהֶם בִּמְקוֹר הָאַחְדּוּת שֶׁהוּא הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ. וְכֵן בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד עַל־יְדֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא נִכְלָל בְּאַחְדּוּת עִם כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וּבִבְחִינָה זוֹ צְרִיכִין לֶאֱהֹב כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּנַפְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לִמְצֹא בּוֹ מְעַט טוֹב וְלָדוּן הַכֹּל לְכַף זְכוּת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְנָסִין כֻּלָּם בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאָז יִהְיֶה נִכְלָל עִם כֻּלָּם בָּאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל מַעֲלַת הַשָּׁלוֹם וְחֹמֶר אִסּוּר הַמַּחֲלֹקֶת, כִּי עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיּוּם שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא עַל־יְדֵי הָאַחְדּוּת וְהַשָּׁלוֹם. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמִּתְקַבְּצִין שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים הָאוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה וּשְׂמֵחִים בִּרְאִיָּתָם זֶה אֶת זֶה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם הַנַּ"ל, אָז מְבָרְכִין שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה. כִּי זֶה עִקַּר הַחִיּוּת וְהַקִּיוּם שֶׁל צִיּוּר מָקוֹם וּזְמַן לִכְלֹל כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּהֶם בָּאַחְדּוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה עִקַּר חִיּוּתָם כַּנַּ"ל (שם אות ד ה).
13. The essential love is to love Israel who fulfill the Torah. For one who is completely wicked with no good at all — it is certainly a mitzvah to hate him utterly. Rather the essential commandment of "love your neighbor as yourself" is: your neighbor in the mitzvos — meaning one must search and find in every person of Israel some merit and good — in order to love them as oneself. For in every person of Israel — even sinners — it is impossible that there be no good side and merit. And this is the essential love — to bind oneself to the good in every Jew and to be included with them together in love and unity. And then one will be included with all in the simple One — through the good which is the aspect of fulfilling the Torah found in each. And thereby all the variations in the world will be included in the ultimate unity. For through fulfilling the Torah and mitzvos — all variations of opinion are bound together. For example: one person's mind inclines toward Chessed and another toward Gevurah — and therefore they differ and have disputes. But when both nullify their will before Hashem's will — and neither uses their attribute except where and when it is His will — and where it leads against His will, one breaks one's desire and nullifies one's will — then these two people despite appearing as opposites in their views are at their root in complete unity — for both wish only to do their Creator's will. And therefore in this aspect one must love every person of Israel as oneself — finding the small good and judging all favorably — so that through this they all enter into the scale of merit. And then one will be included with all in the simple One. And this is the aspect of the greatness of peace and the severity of the prohibition of dispute — for the essential vitality and sustenance of all the worlds is through unity and peace. And therefore when two Jews who love each other gather and rejoice at seeing one another — the aspect of this love and peace — they then recite Shehecheyanu v'kiyemanu v'higi'anu laz'man hazeh . For this is the essential vitality and sustenance of the form of place and time — to include all the variations within them in His simple unity — and that is the essential vitality of them all. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 4, 5.
Segment 14
עַל־יְדֵי אַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין הָרַע עַיִן, וּמְתַקְּנִין פְּגַם הַמְדַמֶּה. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן לִזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי בְּכָל עֵת בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת (שם הלכה ה אות ו יד. ועיין עוד מחלוקת אות י).
14. Through the love and peace among Israel — through this the evil eye is subdued and the flaw of the medameh is rectified. And through this one merits to guard the memory — to remember Hashem and the World to Come at all times in general and in particular. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 5, Ois 6, 14.
Segment 15
כָּל הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים הֵם צִמְצוּמִים וְכֵלִים נִפְלָאִים לְהַמְשִׁיךְ עַל יָדָם אוֹר הָאֵין סוֹף בְּהַדְרָגָה וּבַמִּדָּה כָּרָאוּי. אַךְ לָזֶה צְרִיכִין שֶׁיִּתְחַבְּרוּ בְּאַהֲבָה נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּיַחַד. כִּי צְרִיכִין לָזֶה כֵּלִים רַבִּים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְתַּקְּנוּ כִּי אִם עַל־יְדֵי אֲלָפִים נְשָׁמוֹת שֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד בְּאַהֲבָה כְּאִישׁ אֶחָד, עַד שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל בְּהַדְרָגָה כָּרָאוּי אוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה וְהַכֹּל כְּפִי הִתְגַּלּוּת הָאוֹר וְהַמְשָׁכָתוֹ, שֶׁזֶּה סוֹד מַה שֶּׁמַּתַּן תּוֹרָה לֹא הָיָה עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִיִּשְׂרָאֵל יַחַד בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל פָּחוֹת מִשְּׁנֵי רְבָבוֹת וּשְׁנֵי אֲלָפִים וְכוּ' כִּי הַכֹּל כְּפִי הַמְשָׁכַת הָאוֹר כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא כְּפִי הַקִּבּוּץ שֶׁל נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם (תפלת המנחה הלכה ז אות נד).
15. All true Torah novellae are contractions and wondrous vessels to draw through them the light of Ein Sof gradually and in measure as is fitting. But for this one requires many souls of Israel to unite together in love. For many vessels are needed — which cannot be rectified except through thousands of souls who unite together in love as one person — until they can receive this great light gradually as is fitting. And this is the secret of why the Torah was not given until 600,000 of Israel were gathered together in love and peace — as our Rabbis said of the verse: "and he [Israel] encamped there" — all as one person. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tefilas HaMinchah, Halachah 7, Ois 54.
Segment 16
עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הָעֵצוֹת הָעֲמֻקּוֹת שֶׁבָּהֶם תָּלוּי קֵץ הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה (שֶׁתִּהְיֶה עַל־יְדֵי מָשִׁיחַ שֶׁנִּקְרָא פֶּלֶא יוֹעֵץ), הוּא עַל־יְדֵי הַהִתְחַבְּרוּת וְהָאַחְדּוּת וְהָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל (הלכות תענית ה"ד אות יג יד. עיין עצה אות יד).
16. The essential fullness of rectifying the deep counsels — upon which depends the end of the final redemption — which will come through Mashiach who is called "wondrous counselor" — is through the connection, unity, love, and peace among Israel. Source: Likutay Halachos, Hilchos Ta'anis, Halachah 4, Ois 13, 14. See also "Etzah" [Counsel], Ois 14.
Segment 17
כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּין יוֹתֵר בְּנֵי אָדָם הַנִּלְוִים אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, מְקַבְּלִין יוֹתֵר הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה מִלְּמַעְלָה שֶׁהוּא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַמְבֹאָר בִּפְנִים. כִּי רַבִּים יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ יוֹתֵר לְקַבְּלוֹ עַל־יְדֵי רִבּוּי הַכֵּלִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל אֶחָד, אֲבָל צְרִיכִין לִיזָהֵר בְּאַהֲבַת חֲבֵרִים שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה גְּדוֹלָה (הלכות הכשר כלים הלכה ד אות מ).
17. The more people attached to the true Tzadik multiply — the more they receive the holy spirit of life from above — which is the aspect of the double portion, as explained in the inner teachings. For the many have greater power to receive it through the multiplicity of holy vessels in each one. But they must be careful of love of companions — that there be great love among them. Source: Likutay Halachos, Hilchos Hechsher Keilim, Halachah 4, Ois 40.
Segment 18
עִנְיַן מַה שֶּׁעִקַּר אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מִבְּחִינַת שִׁנּוּיִים וּמַחֲלֹקֶת וְאֵיךְ שֶׁצְּרִיכִין לִכְלֹל כָּל הַשִּׁנּוּיִים בְּאַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט, וְלֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בֵּין בְּטִיבוּ בֵּין בְּעָקוּ וְלֶאֱהֹב אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ כְּנַפְשׁוֹ - עַיֵּן מַחֲלֹקֶת כו.
18. The matter of how the essential hold of the evil inclination is from the aspect of variations and dispute — and how one must include all variations in His simple unity — and love Hashem always whether in His goodness or otherwise — and love one's fellow as oneself. Cross-reference entry — see "Machlokes" [Dispute], Ois 26.
Segment 19
גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁמְּבַטֵּל אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע (הלכות רבית ה"ה אות ד).
19. Great is peace — for it nullifies the hold of the evil inclination. Source: Likutay Halachos, Hilchos Ribis, Halachah 5, Ois 4.
Segment 20
כָּל הַמַּחֲלֹקֶת וְהַקְּטָטוֹת, נִמְשָׁכִין עַל־פִּי רֹב עַל־יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁאֵינוֹ בָּרוּר וּמְזֻכָּךְ כָּרָאוּי עֲדַיִן. וּלְכָל אֶחָד נִדְמֶה שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ וְשֶׁחֲבֵרוֹ נוֹטֶה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, עַד שֶׁבָּאִין עַל־יְדֵי זֶה לִידֵי מַחֲלֹקוֹת גְּדוֹלוֹת. וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כִּי הֵם יוֹדְעִים שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְרַחֵם כָּל אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וְלֶאֱהֹב אוֹתוֹ בְּכָל לְבָבוֹ, וְלָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת וְלִמְצֹא הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד, וְעַל־יְדֵי זֶה יִהְיוּ נִמְתָּקִין כָּל הַסִּכְסוּכִים וְהַקִּטְרוּגִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְנַעֲשָׂה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ גַּם בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֱמֶת אָמַר אַל יִבָּרֵא שֶׁכָּל הָעוֹלָם מָלֵא שְׁקָרִים, וְשָׁלוֹם אָמַר גַּם כֵּן אַל יִבָּרֵא שֶׁכָּל הָעוֹלָם מָלֵא קְטָטוֹת. וְנָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְכִּים לֶאֱמֶת כָּזֶה, שֶׁבָּאִים מִמֶּנּוּ קִטְרוּגִים וּמַחֲלֹקֶת. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַדּוּעַ הִשְׁלִיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָאָרֶץ רַק הָאֱמֶת, וְלֹא הַשָּׁלוֹם, הֲלֹא גַּם הוּא קִטְרֵג עַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם. אַךְ עִקַּר כָּל הַקְּטָטוֹת בָּאִים רַק עַל־יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁאֵינוֹ מְזֻכָּךְ כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי זֶה כָּל אֶחָד מַחֲזִיק בְּדַעְתּוֹ עַד שֶׁמְּקַטְרֵג עַל חֲבֵרוֹ וּבָאִים לְמַחֲלֹקֶת, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה אָמַר שָׁלוֹם אַל יִבָּרֵא שֶׁכָּל הָעוֹלָם מָלֵא קְטָטוֹת. אֲבָל תֵּיכֶף כְּשֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָאֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, וְגִלָּה דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵינֶנּוּ חָפֵץ בֶּאֱמֶת כָּזֶה שֶׁל קִטְרוּגִים וּמַחֲלֹקֶת, מִמֵּילָא נִתְבַּטֵל קִטְרוּג הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל הָעוֹלָם מָלֵא קְטָטוֹת. כִּי עַל־יְדֵי הַדֶּרֶךְ הַזֶּה שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁאֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי מַחֲלֹקֶת עַל־יְדֵי רִבּוּי הָאֱמֶת, אֲזַי מְצֻוֶּה לְסַלֵּק הָאֱמֶת קְצָת וּלְהַשְׁלִיכוֹ מֵעַל פָּנָיו, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל הָרָע שֶׁבַּחֲבֵרוֹ כְּלָל רַק עַל הַטּוֹב שֶׁבּוֹ וְיָדִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל־יְדֵי זֶה מִמֵּילָא נַעֲשָׂה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מֻתָּר לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם, כִּי זֶה עֶצֶם הָאֱמֶת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בּוֹ, לְשַׁנּוֹת קְצָת הָאֱמֶת בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהַכְנִיס בָּעוֹלָם נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ (הל' רבית ה"ה אות לד לה).
20. Most disputes and quarrels arise generally because of truth that has not yet been sufficiently clarified and refined. And each person thinks the truth is with them and that their fellow has deviated from the path of truth — and through this great disputes arise. Torah scholars increase peace in the world — for they know that Hashem's will is for each to have compassion on the other and love them with all their heart — and to judge them to the scale of merit and find the good point in each — and through this all the conflicts and accusations between one person and another are sweetened and peace comes to the world. And our Rabbis said regarding Creation: Truth said "let it not be created — for the world is full of falsehood"; and Peace also said "let it not be created — for the world is full of quarrels." And Hashem took Truth and cast it to the earth — and created the world. For Hashem does not agree with a truth that brings accusations and disputes. And through this it is explained why Hashem cast only Truth to the earth and not Peace — for the essential quarrels come only through unrefined truth — through which each person holds to their view and accuses their fellow, causing disputes. But as soon as Hashem took Truth and cast it to the earth — revealing His holy will that He does not desire such truth of accusations and disputes — then immediately the accusation of Peace was nullified. For through the approach of wherever truth could lead to dispute — one is commanded to set truth aside somewhat and not look at the evil in one's fellow at all — only at the good — and judge favorably. And specifically through this one merits to bring the true point of truth into the world. And this is the aspect of: "love truth and peace" [Zechariah 8:19] . Source: Likutay Halachos, Hilchos Ribis, Halachah 5, Ois 34, 35.
Segment 21
עִקַּר עֲבוֹדַת ה' הוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה עִקַּר בְּרִיאַת הָאָדָם. כִּי הָאָדָם כָּלוּל מֵחֹמֶר וְצוּרָה, גּוּף מִן הַתַּחְתּוֹנִים וּנְשָׁמָה מִן הָעֶלְיוֹנִים, וְהֵם שְׁנֵי הֲפָכִים מַמָּשׁ. וּכְשֶׁהוֹלֵךְ חַס וְשָׁלוֹם אַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ וְתַאֲווֹת גּוּפוֹ הָרָעִים, אֲזַי הוּא הֶעְדֵּר הַשָּׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי. אֲבָל כְּשֶׁכּוֹפֶה אֶת גּוּפוֹ וּמְבַטְּלוֹ לִרְצוֹן הַנְּשָׁמָה זֶהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁלוֹם בֵּין הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף. וְעַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ הוּא מְקַשֵּׁר כָּל הָעוֹלָמוֹת יַחַד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה, וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין כֻּלָּם בֵּין כָּל הַהֲפָכִים, כִּי מְקַשֵּׁר כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁלוֹם. כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם בְּשִׁשִּׁי מִן הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה קִנְאָה בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁלוֹם. כִּי הָאָדָם שֶׁהוּא מְחֻבָּר וְכָלוּל מִן הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים הוּא מְחַבֵּר הַכֹּל, וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין כָּל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. כִּי בִּשְׁבִיל זֶה הָיְתָה עִקַּר בְּרִיאַת הָאָדָם כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲלֶה וְיַגְבִּיהַּ כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיַעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת לְשָׁרְשָׁן, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁמְּחַבֵּר שְׁנֵי הֲפָכִים יַחַד, שֶׁמְּקָרֵב הָרְחוֹקִים לְמַעְלָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקַּר הַשָּׁלוֹם הוּא בֵּין שְׁנֵי הֲפָכִים כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (הלכות כתובת קעקע הלכה ג אות יג).
21. The essential service of Hashem is the aspect of peace — and for this was the essential creation of the human being. For the human being is composed of matter and form — body from the lower realms and soul from the upper realms — and they are genuine opposites. When one follows the cravings of one's body — it is the absence of peace — as it is written: "there is no peace within me because of my sins" [Tehilim 38:4] . But when one subdues one's body and nullifies it to the will of the soul — that is the aspect of peace — making peace between soul and body. And through one's service one connects all the worlds together to Hashem — the upper and lower realms — making peace between all of them and between all opposites — connecting all to Hashem — which is the aspect of peace. For the human being was created on the sixth day — from both upper and lower — so that there would be no jealousy in Creation — the aspect of peace. For the human being who is composed of and includes both upper and lower — connects everything — and makes peace between all Creation. For this was the essential creation of the human being — to make peace in the world — namely to elevate and raise all the lower levels to Hashem — and to elevate all the sparks to their root — which is the aspect of peace that connects two opposites — drawing the distant above to Hashem. Source: Likutay Halachos, Hilchos Kisu HaKaka, Halachah 3, Ois 13.
Segment 22
עִנְיַן מְשַׁנִּין מִפְּנֵי דַּרְכֵּי שָׁלוֹם, שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁנּוֹת פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָונִין וּלְהִתְדַּמּוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי לֶאֱחֹז עִמּוֹ בְּשָׁלוֹם כְּדֵי לְמָשְׁכוֹ וּלְקָרְבוֹ עַל־יְדֵי זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - עַיֵּן פּוּרִים וְכוּ' אוֹת מז.
22. The matter of changing one's approach for the sake of peace — that one must change one's face to many different expressions and adapt to each person according to their will — in order to maintain peace with them and thereby draw them and bring them close to Hashem. Cross-reference entry — see "Purim" etc., Ois 47.
Segment 23
עִקַּר הַשָּׁלוֹם הוּא אֱמֶת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. כִּי בְּוַדַּאי כָּל זְמַן שֶׁאֵין הַשֶּׁקֶר נִכְנָע אֶל הָאֱמֶת אֵין זֶה שָׁלוֹם כְּלָל. כִּי בְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה תָּמִיד וְסוֹף כָּל סוֹף יִגְמֹר הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ, כִּי אַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'. וַאֲפִלּוּ עַתָּה בְּתֹקֶף מְרִירוּת הַגָּלוּת, שֶׁהַשֶּׁקֶר מִתְגַּבֵּר מְאֹד וְהָאֱמֶת נִשְׁלָךְ אַרְצָה, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם עוֹמְדִים עַל רפג נְקֻדַּת הָאֱמֶת לְהַעֲלִימָהּ וּלְסַלְּקָהּ חַס־ וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת הַסְתָּרוֹת וְהַהַעֲלָמוֹת, אַף עַל פִּי כֵן מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, מִכֻּלָּם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'. כִּי אַף עַל פִּי כֵן עֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת, מִתְקַיֵּם בְּנִפְלְאוֹתָיו וְנוֹרְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים, כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד וּלְעוֹלָם יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה כִּי יְמִין ה' רוֹמֵמָה, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין הַחוֹלְקִים בְּאֹפֶן שֶׁהָאֱמֶת יַכְנִיעַ עַצְמוֹ לְגַבֵּי הַשֶּׁקֶר חַס־וְשָׁלוֹם, אֵין זֶה שָׁלוֹם כְּלָל כִּי אִם חֲנֻפָּה וְשֶׁקֶר. כִּי הָאֱמֶת אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְבַּטֵּל נֶגֶד הַשֶּׁקֶר בְּשׁוּם אֹפֶן. כִּי שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְקוּשְׁטָא קָאֵי וְכַמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַשָּׁלוֹם הוּא כְּשֶׁהַשֶּׁקֶר נִכְנָע וְנִתְבַּטֵּל לְגַבֵּי הָאֱמֶת. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי צְדָקָה בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם (הלכות שבועות וכבוד רבו וכו' אות לה).
23. The essential peace is truth — as it is written: "love truth and peace" . For certainly as long as falsehood is not subdued before truth there is no peace at all. For certainly Hashem — who is the very essence of truth — His hand is always uppermost — and ultimately everything is concluded as He wills: "You, Hashem, are exalted forever" [Tehilim 92:9] . And even now in the intensity of the bitter exile — where falsehood intensifies greatly and truth is cast to the ground — even so: "mightier than the sounds of many waters — the mighty waves of the sea — mighty on high is Hashem" [Tehilim 93:4] . For even so the very point of truth is sustained through His wonders and awesome deeds. And therefore when one wishes to make peace between disputants by having truth yield before falsehood — this is not peace at all but flattery and falsehood. For truth cannot be nullified before falsehood in any way. Therefore the essential peace is when falsehood is subdued and nullified before truth. And this is merited through tzedakah truly for Heaven's sake. And therefore our Rabbis said: "more tzedakah — more peace." Source: Likutay Halachos, Hilchos Shevuos V'Chavod Rabo etc., Ois 35.
Segment 24
שָׁלוֹם הוּא בְּחִינַת הַמַּכְרִיעַ, וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַהֲפָכִים בֵּין יָמִין וּשְׂמֹאל. כִּי שָׁלוֹם מְקַשֵּׁר הַכֹּל, וְנִכְלָל שְׂמֹאל בְּיָמִין אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּה תַּכְלִית כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה נִקְרֵאת שָׁלוֹם. וְעַל כֵּן שָׁלוֹם הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם, כִּי עִקַּר הַבְּרָכוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה שֶׁשָּׁם מְקוֹר הַבְּרָכָה, אִי־אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ נִמְשָׁכִים לְמַטָּה לִבְחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי שָׁלוֹם שֶׁהוּא מְקַשֵּׁר הַכֹּל וְנִכְלָל אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, וַאֲזַי נִמְשָׁךְ בְּרָכָה מִמְּקוֹר הַבְּרָכָה לִכְלַל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁהוּא אֵצֶל שִׂים שָׁלוֹם וּמְסַיְּימִין בְּשָׁלוֹם. כִּי הַכֹּהֲנִים הֵם בְּחִינַת יָמִין בְּחִינַת קֹדֶם הַבְּרִיאָה וְעַל יָדָם נִמְשָׁךְ הַבְּרָכָה אֶל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת שָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן בִּרְכַּת כֹּהֲנִים מְשֻׁלֶּשֶׁת כְּנֶגֶד ג' בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, קֹדֶם הַבְּרִיאָה, וְאַחַר הַבְּרִיאָה, וּכְלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה (הלכות עבדים הלכה ב אות יא יב).
24. Peace is the aspect of the arbiter — making peace between opposites — between right and left. For peace connects everything — and after-Creation is included in before-Creation through the left being included in the right — which is the essential totality of the entire Torah. And therefore the Torah is called peace. And therefore peace is a vessel that holds blessing — as our Rabbis said — and as it is written: "Hashem will bless His people with peace" [Tehilim 29:11] . For the essential blessings drawn from before-Creation — where is the source of blessing — cannot flow down to after-Creation except through peace which connects everything. And therefore the priestly blessing concludes with: "grant peace." For the Kohanim are the aspect of the right — the aspect of before-Creation — and through them the blessing flows to all of Creation through peace. And therefore the priestly blessing is threefold — corresponding to the three aspects: before-Creation, after-Creation, and the totality of Creation in before-Creation. Source: Likutay Halachos, Hilchos Avadim, Halachah 2, Ois 11, 12.
Segment 25
עִקַּר הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁהַגּוּף נִכְלָל בַּנֶּפֶשׁ. כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין הַגּוּף נִכְלָל בַּנֶּפֶשׁ, אֲזַי יֵשׁ מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל, בְּחִינַת אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי. כִּי בְּוַדַּאי זֶה אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן, שֶׁתִּתְהַפֵּךְ חַס־וְשָׁלוֹם הַנֶּפֶשׁ לְהַגּוּף לְגַמְרֵי חָלִילָה, כִּי הַנֶּפֶשׁ נִכְסֶפֶת לְעוֹלָם לְשָׁרְשָׁהּ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם, וּכְבָר הִתְגַּבֵּר גּוּפוֹ עַל נַפְשׁוֹ בְּיוֹתֵר עַל כָּל זֶה בִּפְנִימִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, בְּוַדַּאי צוֹעֶקֶת נַפְשׁוֹ מְאֹד מְאֹד בְּקוֹל מַר וְעָצוּם מְאֹד, וְנִכְסֶפֶת וּמִתְגַּעְגַּעַת מְאֹד לָשׁוּב לְשָׁרְשָׁהּ. כִּי רְצוֹן הַנֶּפֶשׁ הוּא רְצוֹן הָאֱמֶת דְּהַיְנוּ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי נִשְׁאָר חַיִּים לְעוֹלָם, וְאֵין מִי שֶׁיּוּכַל לְשַׁנּוֹת וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ חַס־וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה', וּכְתִיב יְמִין ה' רוֹמֵמָה. כִּי בְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְיִהְיֶה נִשְׁלָם כַּוָּנָתוֹ מַה שֶּׁרָצָה בִּבְרִיאַת עוֹלָמוֹ, שֶׁכָּל כַּוָּנָתוֹ הָיָה כְּדֵי שֶׁהַתַּחְתּוֹנִים דַּיְקָא יַעַבְדוּ אוֹתוֹ דְּהַיְנוּ לַהֲפֹךְ הַגּוּף לְנֶפֶשׁ. וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי הַנֶּפֶשׁ כּוֹסְפָהּ חָזָק תָּמִיד לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ, אֲפִלּוּ אִם הִתְגַּבֵּר הַגּוּף כְּמוֹ שֶׁהִתְגַּבֵּר חַס־וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים, כִּי תָּמִיד יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף. וּמִשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל מִינֵי מַחֲלֹקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל־כֵּן אֵין שָׁלוֹם כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַגְבִּיר הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף, עַד שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַגּוּף לְנֶפֶשׁ שֶׁאָז הוּא הַשָּׁלוֹם בִּשְׁלֵמוּת בֶּאֱמֶת. כִּי הַצַּדִּיקִים זוֹכִין לְשַׁבֵּר הַגּוּף לְגַמְרֵי, עַד שֶׁנִּתְבַּטֵּל רְצוֹן הַגּוּף לְגַמְרֵי, וְנִתְהַפֵּךְ לְנֶפֶשׁ מַמָּשׁ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשָּׁלוֹם. וְעַל־כֵּן לֶעָתִיד לָבֹא שֶׁאָז יִזְכּוּ הַכֹּל לָזֶה, עַל כֵּן יִהְיֶה אָז הַשָּׁלוֹם הַמֻּפְלָא בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ', כִּי אָז יֻכְלְלוּ הַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיִהְיֶה נִכְלָל בְּחִינַת בְּהֵמָה בָּאָדָם, גוּף בַּנֶּפֶשׁ וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַשָּׁלוֹם. וְעַל־כֵּן נִקְרָא שַׁבָּת שָׁלוֹם, כִּי שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַנֶּפֶשׁ עַל הַגּוּף, בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁלוֹם (הלכות חדש ה"ג אות ט).
25. The essential peace is when the body is included in the soul. For as long as the body is not included in the soul there is great dispute — the aspect of: "there is no peace within me because of my sins." For certainly it is impossible in any way that the soul should turn to the body completely — for the soul always longs for its root — to do the will of its Creator. And even the completely wicked — even though their body has overcome their soul — even so in the depths of the soul it certainly cries out mightily and longs to return to its root. For the will of the soul is the will of truth — the will of Hashem. And the will of Hashem certainly remains alive forever — and none can change or nullify His will. For certainly Hashem will complete His own according to His will — and therefore there can be no peace for the wicked — for there is always dispute between the soul and body. And from there descend all manner of disputes in the world. And therefore there is no peace except when one merits to overpower the soul over the body — until the body is converted to soul — for that is peace in fullness. And therefore the future Messianic era — when all will merit this — there will be the wondrous peace in the world: "and the wolf shall dwell with the lamb" etc. For then all will be included in His will — and the animal aspect will be included in the human — body in soul — which is the essential peace. And therefore Shabbos is called peace — for Shabbos is the aspect of the soul's overpowering the body — the aspect of the World to Come — the aspect of peace. Source: Likutay Halachos, Hilchos Chadash, Halachah 3, Ois 9.
Segment 26
כָּל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּין וּמִתְחַבְּרִין בְּיוֹתֵר הַרְבֵּה מִיִּשְׂרָאֵל בְּיַחַד לְאֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלָּה אַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת בְּיוֹתֵר, מֵאַחַר שֶׁרַבִּים בְּיוֹתֵר שֶׁהֵם דֵּעוֹת מְשֻׁנּוֹת הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר, וְאַף עַל פִּי כֵן כֻּלָּם מִתְחַבְּרִין וְנִכְלָלִין בְּדֵעָה אַחַת וְרָצוֹן אֶחָד, הַיְנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵינוֹ דּוֹמֶה מֻעָטִין הָעוֹשִׂין אֶת הַמִּצְוָה לִמְרֻבִּין וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל (הלכות כלאי בהמה הלכה ד אות כ). כז. כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה עַל חֲבֵרוֹ שֶׁמַּעֲשָׂיו אֵינָם עוֹלִים יָפֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן כְּבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁמְּחֻיָּב לָדוּן גַּם אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת וּלְחַפֵּשׂ בּוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בִּבְחִינַת וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְכוּ'. אַךְ לִפְעָמִים קָשֶׁה בְּעֵינָיו מְאֹד לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, כִּי אֵין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבּוֹ נִרְאִין וְנֶחְשָׁבִין אֶצְלוֹ כְּלָל כְּנֶגֶד רִבּוּי וְעֹצֶם עֲכִירַת מַעֲשָׂיו. אֲזַי צָרִיךְ לַהֲפֹךְ הַדָּבָר וּלְהַתְחִיל מִצַּד הַשֵּׁנִי, כִּי מַה שֶּׁקָּשֶׁה לוֹ לִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה זְכוּת הוּא מֵחֲמַת שֶׁמַּתְחִיל מִצַּד הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, כְּגוֹן אֵיךְ שֶׁהוּא בַּר אוֹרְיָין וּבַר אֲבָהָן וּמְגֻדָּל בֵּין אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, וְגַם בּוֹ בְּעַצְמוֹ יֵשׁ מִדּוֹת טוֹבוֹת מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים מְגֻנִּים כָּאֵלֶּה, וְרָחוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה כָּל כָּךְ, אִם כֵּן הוּא גָּרַע מֵהַכֹּל עַד שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לִמְצֹא בּוֹ שׁוּם זְכוּת כְּלָל. אֲבָל בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְהֵפֶךְ, מֵאַחַר שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מַעֲשִׂים מְגֻנִּים כָּאֵלֶּה, וְהוּא גָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים כָּל כַּךְ, מִסְתָּמָא כְּבָר הִתְגָּרוּ בּוֹ הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵיילוֹתָיו מְאֹד. וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ בּוֹ גַּם כֵּן אֵיזֶה זְכוּת וְטוֹב בְּוַדַּאי זֶה דָּבָר נִפְלָא וְיָקָר מְאֹד. נִמְצָא שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁהִתְחִיל מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, אֵיךְ שֶׁהוּא גָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְרָאֶה וְנִתְגַּלֶּה הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, עַד שֶׁיָּכוֹל לִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה זְכוּת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי רפה זֶה יָכוֹל לְהַעֲלוֹתוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ לְכַף זְכוּת מַמָּשׁ, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְכֵן הַדָּבָר גַּם לְעִנְיָן עַצְמוֹ, כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת עַצְמוֹ גַּם כֵּן לְכַף זְכוּת, וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת. וְצָרִיךְ גַּם כֵּן לְהַתְחִיל לִפְעָמִים מִצַּד הַשֵּׁנִי כַּנַּ"ל (הלכות ראשית הגז הלכה ג אות ד ה ו. ועיין התחזקות אות צב צג).
26. The more numerous and united the many Jews gathered together for some sacred matter to do His will — the more His simple unity is revealed through varied activities. For since they are many with very different views — yet all unite in one opinion and one will — to do His will. And therefore our Rabbis said: "not similar are the few who do the mitzvah to the many who do it." Source: Likutay Halachos, Hilchos Kil'ei Beheimah, Halachah 4, Ois 20.
Segment 27
עִקַּר מַה שֶּׁאֵין הֲלָכָה בְּרוּרָה וּמִשְׁנָה בְּרוּרָה, הוּא מֵחֲמַת שֶׁבְּכָל דּוֹר נָפַל הַלִּמּוּד בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁנִּתְרַבָּה הַמַּחֲלֹקֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל מִשֶּׁרַבּוּ תַּלְמִידֵי וְכוּ' שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ כָּל צָרְכָּן נִתְרַבָּה מַחֲלֹקֶת וְנַעֲשֵׂית הַתּוֹרָה כִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת. וְעִקַּר תִּקּוּן וּבֵרוּר הַהֲלָכָה הוּא עַל־יְדֵי שָׁלוֹם שֶׁהוּא הֵפֶךְ הַמַּחֲלֹקֶת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר רַק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, הַיְנוּ לְבַטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת וְהַקִּנְטוּר, וְעַל־יְדֵי זֶה מִמֵּילָא תִּתְבָּרֵר הַהֲלָכָה לַאֲמִתָּהּ. כִּי בֵּרוּר הַהֲלָכָה אִי־אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ מִן הַשָּׁמַיִם בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה, כִּי לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא. וְאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה. וְעַל־כֵּן אִישׂ אֶפְשָׁר שֶׁיְּגַלֶּה אֵלִיָּהוּ דִּינֵי הַהֲלָכוֹת. וְהַהֶכְרַח לְבָרֵר הַהֲלָכוֹת עַל־פִּי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הַמְקֻבָּל בְּיָדֵינוּ עַתָּה. רַק עַל־יְדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם עַל־יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יִתְבָּרְרוּ הַהֲלָכוֹת לַאֲמִתָּתָן (שם הלכה ה אות יב).
27. When a person sees that their fellow's deeds are not going well — even so it has already been explained elsewhere that one is obligated to judge even them to the scale of merit and seek good points in them. But sometimes it seems very difficult to judge them favorably — for the good points within them are not visible or significant next to the great extent of their deeds' cloudiness. Then one must reverse the approach and begin from the other side. For the reason it is difficult to find merit is because one begins from their good side — that they come from a learned and distinguished family, are well-raised among upright people, and themselves have excellent qualities — and yet they do such shameful deeds. So they seem worse than everyone and it seems impossible to find any merit at all. But in truth one must begin the reverse way: since I see they do such shameful deeds and are the worst of the worst — it must be that the evil inclination and its troops have fought them greatly. And yet even so there is certainly some good and merit in them — this is wondrous and precious indeed. It is found that specifically by beginning from the other side — seeing how bad they are — through this specifically the good within them is revealed and visible — until one can find some merit — through which one can bring them into the scale of merit. And likewise regarding oneself — one must also judge oneself to the scale of merit and strengthen oneself with the good points one has. And one must also sometimes begin from the other side. Source: Likutay Halachos, Hilchos Reishis HaGez, Halachah 3, Ois 4, 5, 6.
Segment 28
גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם. כִּי כָּל מַה שֶּׁנִּכְלָלִין יוֹתֵר כַּמָּה אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל יַחַד בְּשָׁלוֹם וְאַהֲבָה, נִכְלָל בְּיוֹתֵר בְּחִינַת שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר בִּבְחִינַת כַּסֵּדֶר, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת (הלכות עדות ה"ה אות ה).
28. The essential reason that halachah is not clear and mishnah is not clear is because in every generation the study has fallen further — until dispute has multiplied — as our Rabbis said: "when the disciples multiplied who had not served sufficiently — dispute multiplied and the Torah became as two Torahs." And the essential rectification and clarification of the halachah is through peace — the opposite of dispute. And this is the aspect of our Rabbis' teaching: "Eliyahu does not come to declare impure or pure — only to make peace in the world" — meaning to nullify the dispute and contentiousness — and through this the halachah will be clarified to its truth. For the clarification of the halachah cannot be revealed from Heaven through prophecy — for it is "not in the heavens" — and no prophet may innovate anything henceforth. Therefore Eliyahu cannot reveal halachic rulings. Only through peace will the halachos be clarified to their truth. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 5, Ois 12.
Segment 29
עִקַּר קִיּוּם הָאָדָם וְתִקּוּנוֹ הַנִּצְחִי הוּא עַל־יְדֵי שֶׁיֹּאחַז עַצְמוֹ בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִקִּנְאַת הַמַּלְאָכִים, (שֶׁמִּתְגָּרִין בּוֹ וְרוֹצִים לְהַפִּילוֹ שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵיְילוֹתָיו שֶׁמִּתְגָּרִים בְּהָאָדָם מְאֹד), וְיִזְכֶּה לִהְיוֹת לוֹ מֶמְשָׁלָה עֲלֵיהֶם, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁנִּבְרָא בִּשְׁבִיל זֶה. וְלָזֶה צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַשְּׁרוּ יַחַד בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם כָּל שָׁרְשֵׁי נִשְׁמָתָם, וְלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם שׁוּם פֵּרוּד חַס־וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי אֵיזֶה שִׂנְאָה וּמַחֲלֹקֶת חַס־וְשָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל כָּל אֶחָד לְהִתְאַחֵז בְּשָׁרְשֵׁי נַפְשׁוֹתָם הַנִּכְלָלִים יַחַד עַל־יְדֵי הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל קִיּוּם מֶמְשְׁלוֹת הָאָדָם עַל הַמַּלְאָכִים הוּא עַל־יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל (אפותיקי הלכה ה אות מ מד).
29. Great is peace — for the more Jews include themselves together in peace and love — the more after-Creation is included in before-Creation — the essential rectification of all the worlds. Source: Likutay Halachos, Hilchos Edus, Halachah 5, Ois 5.
Segment 30
עִקַּר עֲבוֹדַת ה' הוּא בְּחִינַת רָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה. וְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁמַּרְגִּיל עַצְמוֹ לְחַזֵּק רְצוֹנוֹ וְכִסּוּפָיו וְגַעְגּוּעָיו לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן חָזָק בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן הוּא זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְתוֹרָתוֹ וּלְמִצְוֹתָיו. וְכָל הָעֲלִיּוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּמִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה, הַכֹּל הוּא כְּפִי הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה. וְעִקַּר הַתְחָלַת הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי הָרָצוֹן, וְכֵן עִקַּר תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה הוּא רָצוֹן, הַיְנוּ לִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לְהִכָּלֵל בָּרָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת בְּרַעֲוָא דְּרַעֲוִין. וְעִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בָּרָצוֹן הָאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ לְבַד, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִכְסֹף וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ בְּרָצוֹן חָזָק לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. אַךְ אִי־אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְכָל זֶה כִּי אִם עַל־יְדֵי אַהֲבָה וְאַחְדּוּת וְשָׁלוֹם שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל. כִּי עִקַּר הָאַהֲבָה וְהָאַחְדּוּת הוּא בִּבְחִינַת הָרָצוֹן, שֶׁכָּל אֶחָד מְרֻצֶּה לַחֲבֵרוֹ וְאֵין שׁוּם שִׁנּוּי רָצוֹן בֵּינֵיהֶם, וְנִכְלָלִים כֻּלָּם בְּרָצוֹן אֶחָד, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִכְלָלִין כֻּלָּם בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא תַּכְלִית הָאַחְדּוּת, וְזוֹכִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזֶּה עִקַּר כְּלַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁהָעִקָּר עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל צָרִיךְ לְהִכָּלֵל בִּכְלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל בְּאַחְדּוּת גָּדוֹל כַּנַּ"ל (הלכות ערב ה"ג אות ל).
30. The essential existence and eternal rectification of the human being is through holding fast to the Throne of Glory — the roots of the souls of Israel — through which one merits to be saved from the angels' jealousy — which provokes against one and seeks to bring one down — and from which comes all the power of the evil inclination and its troops. And one merits to have dominion over them — which is the essential purpose of the Jewish person created for this. And for this great peace is needed among all Israel — that every person should be at peace with their fellow — so that all the roots of their souls can bind together in love and peace — with no separation through any hatred or dispute — so that each can hold fast to their soul-roots all included together. For all of one's domination over the angels is through this. Source: Likutay Halachos, Hilchos Ipusik'i, Halachah 5, Ois 40, 44.
Segment 31
כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִכָּלֵל בְּהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַל־ יְדֵי הַכִּסּוּפִין וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לְהַשֵּׁם־ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הָאוֹיְבִים וְהַשּׂוֹנְאִים וְנִמְשָׁךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ (שם אות מב).
31. The essential service of Hashem is the aspect of holy will. And each person according to how much they habituate themselves to strengthen their will and longings and cravings for Hashem with ever stronger will — so do they merit to draw close to Hashem and His Torah and mitzvos . But it is impossible to merit all this except through love, unity, and peace among Israel. For the essential love and unity is in the aspect of the will — that each person is willing for their fellow and there is no variation of will between them — and all are included in one will — through which they are all included in the supernal will which is the ultimate unity. And therefore our Rabbis said: "love your neighbor as yourself — this is a great principle of the Torah." And therefore whoever wishes to accept upon themselves the yoke of Torah and mitzvos — whose essence is through the strengthening of the will — must be included in the totality of Israel in great unity. Source: Likutay Halachos, Hilchos Erev, Halachah 3, Ois 30.
Segment 32
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כִּי עִקַּר כְּלַל הַתּוֹרָה הוּא כְּדֵי לְגַלּוֹת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה הָאוֹר אִי־אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ כִּי אִם עַל־יְדֵי כְּלַל יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת כְּלִי לְהַמְשָׁכַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַטָּה, וּכְשֶׁנִּכְלָלִין כָּל יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלִיּוּת אֶחָד בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה עַל־יְדֵי זֶה נִתְרַבִּין הַכֵּלִים בְּרִבּוּי גָּדוֹל, עַד שֶׁיְכוֹלִין לְקַבֵּל הָאוֹר הַגָּדוֹל הַזֶּה כִּבְיָכוֹל. אֲבָל כָּל אֶחָד בְּעַצְמוֹ בְּוַדַּאי אִי־אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ רִבּוּי הָאוֹר חַס־וְשָׁלוֹם. רַק עַל־יְדֵי כְּלַל יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִין לְקַבֵּל הָאוֹר בְּמִדָּה וּבְהַדְרָגָה עַל־יְדֵי רִבּוּי הַכֵּלִים כַּנַּ"ל (הלכות נזקי שכנים הלכה ב אות ג).
32. When one merits to be included in the holy will through the longings and yearnings for Hashem — through this all enemies and foes are nullified and great peace flows in the world — the aspect of: "when Hashem is pleased with a man's ways, even his enemies make peace with him" [Mishlei 16:7] . Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 42.
Segment 33
עִקַּר תִּקּוּן הַכֵּלִים כִּבְיָכוֹל נַעֲשָׂה עַל־ יְדֵי בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת, כִּי גֹּדֶל הַהִתְקָרְבוּת הוּא בְּחִינַת רִבּוּי הָאוֹר חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין הַכֵּלִים כִּבְיָכוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין הָאוֹר שֶׁזֶּה עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת. נִמְצָא שֶׁהַהִתְרַחֲקוּת הוּא תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְיתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד, וְעַל כֵּן גַּם בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה מָצִינוּ בְּחִינָה זוֹ כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים. כִּי אַתְוָון חָזְרִין אַנְפִּין דָּא מִן דָּא, ב' חַזָרַת אַנְפָּהָא מִן א' ג' מִן ב' וְכוּ', כִּי הָאוֹתִיּוֹת הֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים וְכֵלִים לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן הֵם מַחֲזִירִין אַנְפִּין דָּא מִן דָּא בִּבְחִינַת וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרַי שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת וְהַחְזָרַת פָּנִים, אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק רִבּוּי הָאוֹר חַס־וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן צְרִיכִין גַּם כֵּן לִפְעָמִים בְּחִינָה זֹאת, לְרַחֵק עַצְמוֹ מֵחֲבֵרוֹ קְצָת בִּשְׁבִיל סִלּוּק הַהֵזֶּק, כְּמוֹ שֶׁנָּתְנוּ רפז רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שִׁעוּר הַהַרְחָקָה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לִגְרֹם הֵיזֶק חַס־וְשָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בְּהֵזֶּק רְאִיָּה בִּלְבַד, וְכַמְּבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵי אָהֳלֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, אָמַר מַה טּוֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב וְכוּ'. כִּי רִבּוּי הַהִתְקָרְבוּת יוּכַל לְהַזִּיק לִפְעָמִים חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת שֶׁהוּא בִּבְחִינַת רִבּוּי הָאוֹר שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַהֵזֶּק חַס־וְשָׁלוֹם הַבָּא מִשְּׁבִירַת כֵּלִים, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַכֵּלִים נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַהַרְחָקָה. (וְזֶה גַּם כֵּן עִנְיַן מַאֲמַר הַכָּתוּב הוֹקֵר רַגְלֶיךָ מִבֵּית רֵעֲךָ יוּבַן גַּם כֵּן עַל דֶּרֶךְ הַנַּ"ל) (שם אות ג ו).
33. Our Rabbis said: "love your neighbor as yourself — this is a great principle of the Torah." For the essential principle of the Torah is to reveal His light. And this light cannot be drawn except through all of Israel — for every person of Israel is the aspect of a vessel for drawing His G-dliness below. And when all Israel are included in one totality with great love — through this the vessels multiply greatly — until they can receive this great light. But each one alone certainly cannot draw the light in any way without it causing damage. Only through all of Israel can the light be received gradually and in measure through the multiplicity of vessels. Source: Likutay Halachos, Hilchos Nizkai Shechenim, Halachah 2, Ois 3.
Segment 34
צְרִיכִין לִשְׁמֹר מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָה וְאַחְדּוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט בֵּין הַשְּׁכֵנִים וְלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם שׁוּם שִׂנְאָה וְהֶזֵּק כְּלָל, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ הַשְּׁכֵנִים לְהִצְטָרֵף וּלְהִתְחַבֵּר יַחַד לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־ יְדֵי זֶה נִתְרַבִּין בָּתֵּי הַתְּפִלָּה בְּרִבּוּי מֻפְלָג מְאֹד. כִּי צְרִיכִין לִיזָהֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁכֵן רָע לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ, רַק לִהְיוֹת שָׁכֵן טוֹב בִּבְחִינַת טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב וְכוּ', כִּי צְרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם הָאָדָם הַכֹּל הוּא מֵאֵת ה' בִּשְׁבִיל בְּחִירָתוֹ, וּבְוַדַּאי גַּם זֶה מֵאֵת ה' צְבָאוֹת יָצְאָה שֶׁהוּא יִהְיֶה שָׁכֵן אֵצֶל פְּלוֹנִי, וְהַכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּתְקַבְּצוּ יַחַד וּלְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְאִם הוּא יוֹדֵעַ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ הַשָּׁכֵן אֶצְלוֹ, אֲזַי צָרִיךְ לְהָאִיר וּלְהוֹדִיעַ דִּבְרֵי אֱמֶת גַּם לַחֲבֵרוֹ, וְאִם לְהֵפֶךְ שֶׁחֲבֵרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אֲזַי צָרִיךְ הוּא לְקַבֵּל הָאֱמֶת מֵחֲבֵרוֹ הַשָּׁכֵן אֶצְלוֹ. וְלִפְעָמִים שְׁנֵיהֶם מְקַבְּלִים זֶה מִזֶּה בִּבְחִינַת וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין, וְאָז כְּשֶׁמִּצְטָרְפִין הַשְּׁכֵנִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדּוּת גָּדוֹל, אֲזַי נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי זֶה צֵרוּפִים וּבִנְיָנִים נִפְלָאִים בְּרוּחָנִיּוּת, וְנִתְרַבִּין בָּתֵּי הַתְּפִלָּה עַד אֵין קֵץ (שם הלכה ד אות ב).
34. The essential rectification of the vessels — as it were — is through the aspect of distancing. For great closeness is the aspect of excess light — which can cause damage. And therefore distancing is needed so that the vessels can be formed — through which one can receive the light — and that is the essential closeness. It is found that the distancing is the purpose of the closeness. And the Holy One, His Torah, and Israel are all one — and therefore even in the letters of the Torah this aspect is found. For the letters turn their faces from one another — beis turns its face from alef , gimel from beis etc. — for the letters are the aspect of contractions and vessels for the revelation of His G-dliness — and therefore they turn their faces away — the aspect of seeing the back — which is the aspect of distancing. But in truth this is the ultimate closeness — so that the excess light should not cause damage. And similarly among Israel — sometimes this aspect is needed too — to distance oneself from one's fellow somewhat to prevent harm — as our Rabbis gave exact measurements for distancing for each matter — so as not to cause damage to one's fellow. And as our Rabbis said: "seeing that the entrances of their tents were not facing one another — he said: how goodly are your tents, O Yaakov" etc. For excessive closeness can sometimes cause damage — because it is the aspect of excess light — from which comes the essential damage through the shattering of vessels. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 3, 6.
Segment 35
מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִיזָהֵר לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּיוֹתֵר, רַק לֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ וּלְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, וּלְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל פַּעַם בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וְכוּ'. אֲבָל בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל רַק לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה חַס וְשָׁלוֹם, לְתַקֵּן וְלֹא לְקַלְקֵל בְּיוֹתֵר חַס־ וְשָׁלוֹם, רַק אַדְרַבָּא לְהַרְחִיב עַלשׂידֵי זֶה דַּעְתּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְכוּ' - עַיֵּן תּוֹכֵחָה אוֹת ח.
35. One must greatly guard that there be love and unity among Israel — especially among neighbors — and that there be no hatred or harm whatsoever between them — so that neighbors can combine and unite for every sacred matter. For through this the houses of prayer multiply to a vast and incomparable degree. For one must believe that everything Hashem arranges for a person is all from Hashem according to one's free choice — and certainly it too is from Hashem that one should be a neighbor of such-and-such a person — and all so that they should gather together and speak with one another about the awe of Heaven. And if one knows more than one's neighbor — one must illuminate and inform them of true matters. And if the neighbor is greater — one must receive the truth from them. And sometimes both receive from each other in the aspect of: "each receives from each other." And when the neighbors unite together with great love and unity — wondrous spiritual combinations and buildings are formed — and the houses of prayer multiply without end. Source: Likutay Halachos, Hilchos Nizkai Shechenim, Halachah 4, Ois 2.
Segment 36
כְּשֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה וְהִתְחַבְּרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל, אֲזַי כֻּלָּם הֵם בִּכְלַל שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּבְחִינַת וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְכוּ' וְעַמֵּךְ כֻּלָּם דַּיְקָא, הַיְנוּ כְּשֶׁהֵם כֻּלָּם יַחַד בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם אֲזַי הֵם נֶחְשָׁבִים צַדִּיקִים, כִּי מִתְחַבְּרִים יַחַד חֶלְקֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל שְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מֵהֶם, וְעַל־יְדֵי זֶה נֶחְשָׁבִים כֻּלָּם צַדִּיקִים. וְגַם עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם, אֲזַי יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ בְּיוֹתֵר לְקַבֵּל הֶאָרַת צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם וְהוּא מֵאִיר עֲלֵיהֶם בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית, וְעַל־יְדֵי זֶה מַצִּילָם מִמְּרִירוּתָא דְּעָלְמָא שֶׁהוּא מְרִירוּת הִתְגַּבְּרוּת תַּאֲוַת מָמוֹן. כִּי הֶאָרַת הַצַּדִּיק גְּדוֹלָה מְאֹד וְקָשֶׁה לְקַבְּלָהּ כִּי אִם בְּהִתְחַבְּרוּת כֻּלָּם יַחַד, שֶׁאָז יֵשׁ לָהֶם כֵּלִים לְקַבֵּל הֶאָרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַצַּדִּיק, עַד שֶׁיָּאִיר עֲלֵיהֶם בִּשְׁלֵמוּת לְהוֹצִיאָם מִיוֵן מְצוּלַת תַּאֲוַת מָמוֹן הַמְאַבֶּדֶת רֹב הָעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְהִיא הַנְּפִילָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַנְּפִילוֹת אֲשֶׁר אִישׂ אֶפְשָׁר לָקוּם מֵהַנְּפִילָה הַזֹּאת, כִּי אִם בְּחַסְדֵי ה' עַל־יְדֵי הֶאָרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁמֵּאִיר עָלֵינוּ בְּכָל דּוֹר עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת. וּלְקַבֵּל הֶאָרָה הַזֹּאת הוּא רַק עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם וְאַהֲבָה וְהִתְחַבְּרוּת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל (הלכות שותפין ה"ד אות ג ה).
36. One must be careful not to look at one's fellow's shame too much — rather to love them as oneself and judge them favorably and speak with them always about the awe of Heaven etc. But in a manner that all is only for good and not for harm — to rectify and not to damage further — on the contrary to expand one's fellow's mind through this etc. Cross-reference entry — see "Tochachah" [Rebuke], Ois 8.
Segment 37
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: תַּלְמוּד תּוֹרָה דְּרַבִּים עָדִיף, וְכֵן אֵינוֹ דּוֹמֶה מֻעָטִין הָעוֹשִׂין אֶת הַמִּצְוָה לִמְרֻבִּין, וְכֵן עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא כְּשֶׁהִיא בְּצִבּוּר. כִּי בִּבְחִינַת הָרִבּוּי יֵשׁ שָׁם אֲחִיזַת הַשֶּׁקֶר בְּיוֹתֵר בִּבְחִינַת וְהֵמָּה בִּקְּשׁוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים, וְעַל־ כֵּן כְּשֶׁרַבִּים נִכְלָלִין בְּאֶחָד עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמִצְווֹת שֶׁעַל יָדָם נִכְלָלִין בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי כָּל מַה שֶּׁהֵם רַבִּים בְּיוֹתֵר וְנִכְלָלִין בְּאֶחָד, עַל־יְדֵי זֶה הָאוֹר גָּדוֹל בְּיוֹתֵר וְנִכְלָל בְּיוֹתֵר אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הל' שלוחין הלכה ג).
37. When there is love and connection among Israel — they are all in the category of guarding the bris — in the aspect of: "and your people are all righteous" [Yeshayah 60:21] — specifically "your people" — all together. For when they are all together in love and peace — the portions of the holy points of guarding the bris in each one combine together — and through this they are all considered righteous. And also through combining in love and peace they have greater power to receive the illumination of the Tzadik who is the foundation of the world — and he illuminates on them the aspect of guarding the bris — and through this saves them from the bitterness of the desire for money that destroys much of the world. For the illumination of the Tzadik is great and difficult to receive except through all combining together — for then they have vessels to receive the great illumination of the Tzadik. Source: Likutay Halachos, Hilchos Shutafim, Halachah 4, Ois 3, 5.
Segment 38
עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֻטָּל לְהִשְׁתַּדֵּל בְּתַקָּנַת חֲבֵרוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת, וּלְקַיֵּם בַּחֲבֵרוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב וְהָקֵם תָּקִים. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן יְכוֹלִין לַעֲזֹר גַּם אוֹתוֹ עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הָעוֹסֵק וּמִשְׁתַּדֵּל בְּטוֹבַת וְתַקָּנַת כֻּלָּם (הלכות אבדה ומציאה הלכה ג אות טז).
38. Our Rabbis said: "Torah study by the many is superior" — and similarly "not similar are the few who do the mitzvah to the many" — and the essential perfection of prayer is when it is with a congregation. For in the aspect of multiplicity the hold of falsehood is greatest — in the aspect of: "they sought many calculations." And therefore when many are included in one through Torah, prayer, and mitzvos — the more numerous they are and the more included in one — the greater the light — and after-Creation is increasingly included in before-Creation — until it will be all one, all good — as it will be in the future — as it is written: "on that day Hashem will be One and His Name will be One" [Zechariah 14:9] . Source: Likutay Halachos, Hilchos Shlu'chin, Halachah 3.
Segment 39
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין שׂוֹנַאֲךָ אֶלָּא זֶה שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרָה תּוֹרָה: עָזֹב תַּעֲזֹב לוֹ [עִמּוֹ], וְתַרְגּוּמוֹ מִשְׁבַּק תִּשְׁבּוֹק מַה דִּבְלִבָּךְ עֲלוֹהִי, וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה כִּי מֵאַחַר שֶׁהַשִּׂנְאָה מֵחֲמַת שֶׁעָבַר עֲבֵרָה, אִם כֵּן אֵיךְ שַׁיָּךְ לוֹמַר מִשְׁבַּק תִּשְׁבּוֹק מַה דִּבְלִבָּךְ עֲלוֹהִי. אַךְ בֶּאֱמֶת יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לִמְחֹל עֲוֹנוֹת חֲבֵרוֹ, כִּי עַל־ יְדֵי הָאַהֲבָה שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ וּמְרַחֵם עָלָיו וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בּוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, עַל־יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לְהַכְנִיסוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי זֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְלִמְחִילַת עֲוֹנוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ לוֹ גַּם־כֵּן פַּרְנָסָה בְּרֶוַח. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת עָזֹב תַּעֲזֹב לוֹ כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות פריקה וטעינה הלכה א והלכה ב).
39. Every person of Israel is obligated to strive for their fellow's welfare — physically and spiritually — and to fulfill with their fellow: "you shall surely help him" [Shemos 23:5] . For even though one's fellow is very far from Hashem — even so one can help even that person through the power of the true Tzadik who always labors and strives for everyone's welfare and rectification. Source: Likutay Halachos, Hilchos Aveidah U'Metziah, Halachah 3, Ois 16.
Segment 40
עַל־יְדֵי אַהֲבָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְגַּלָּה אַחְדּוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, עַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּסּוּרִין, וְכֵן כָּל הַטִּרְדוֹת וְהַיְגִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְנִמְשָׁךְ שְׁבִיתָה וְנַיְיחָא עַל הַכֹּל וּמִתְנַהֵג עִמּוֹ הַכֹּל כְּסֵדֶר (שם הלכה ד אות ב).
40. Our Rabbis said: "your only enemy is one who has transgressed." And even so the Torah said: "you shall surely help him" — and the Aramaic translation is: "let go what is in your heart against him." And seemingly this is difficult — if the hatred is because they transgressed, how can one be told to let go? But in truth every person of Israel has the power to forgive their fellow's sins — for through the love with which one loves them, has compassion on them, judges them favorably, and finds good points in them — through this one can truly bring them into the scale of merit — until they merit complete teshuvah and forgiveness of sins. And through this one can also draw for them sustenance in abundance. And this is the aspect of the mitzvah : "you shall surely help him unload." Source: Likutay Halachos, Hilchos Prikah V'Te'inah, Halachah 1 and Halachah 2.
Segment 41
עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁיֻּכְלְלוּ יִשְׂרָאֵל יַחַד בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ בַּחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁנִּכְלָלִין כֻּלָּם בְּרִבּוּי שִׁנּוּי דֵּעוֹתֵיהֶם בָּאַחְדּוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּצְטַוּוּ בִּתְרוּמַת הַמִּשְׁכָּן לָתֵת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל דַּיְקָא, לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵין לוֹ שְׁלֵמוּת אֲמִתִּי כִּי אִם עַל־יְדֵי חֲבֵרוֹ (שם אות לז).
41. Through love, peace, and fellowship — through which His simple unity is revealed from within varied activities — through this all afflictions are nullified and all the toil and burden that a person has for livelihood ceases — and rest and tranquility flow over everything — and everything is conducted for them in proper order. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 4, Ois 2.
Segment 42
אִי־אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל בָּאַחְדּוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל־יְדֵי עֲנָוָה וּבִטּוּל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַהֲבָה וְאַחְדּוּת שֶׁכָּל אֶחָד יְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ וְלֹא יִתְגָּאֶה וְלֹא יִתְפָּאֵר אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ (שם).
42. The essential rectification is that Israel include themselves together with great love — one within another — until all are included in their multitude of varying views in His simple unity — which is very precious before Him. And this is the aspect of the commandment to give the half-shekel specifically — to show that every person of Israel has no true completeness except through their fellow. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 37.
Segment 43
שָׁלוֹם כּוֹלֵל כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי קֹדֶם כָּל תִּקּוּן שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה חִסָּרוֹן וּפְגָם בְּוַדַּאי אֵין שָׁלוֹם, וּכְשֶׁמְּתַקְּנִים זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם שֶׁנִּשְׁלָם הַדָּבָר בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל כֵּן לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם. וְכֵן לְעִנְיַן כָּל הַתִּקּוּנִים הַמְבֹאָרִים בִּפְנִים כֻּלָּם כְּלוּלִים בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, כִּי תִּקּוּן הָעֵצָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם בְּחִינַת וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה וְכוּ', כִּי קֹדֶם תִּקּוּן הָעֵצָה אָז עֲצָתוֹ חֲלוּקָה לִשְׁתַּיִם וְחָלוּק לִבּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ, וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְעֵצָה שְׁלֵמָה זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּלְתִקּוּן הַבְּרִית וּלְתִקּוּן הַמִּשְׁפָּט וְלִרְפוּאָה, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת שָׁלוֹם כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְכֵן לִמּוּד הַיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל רַבִּי עִם תַּלְמִידִים הוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם, בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם וְכוּ' (הלכות הפקר ונכסי הגר ה"ד אות לג).
43. It is impossible to be included in His simple unity except through humility and nullification — the aspect of love and unity — that each person nullifies themselves before their fellow and does not boast or glory over their fellow. Source: Likutay Halachos, ibid.
Segment 44
עַל־יְדֵי אַהֲבָה וְשָׁלוֹם שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי זֶה נִכְלָלִין כָּל הַנְּפָשׁוֹת יַחַד בִּבְחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁמִּשָּׁם יוֹצֵאת הַתּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי זֶה נִשְׁלָם גַּם אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם וְנִשְׁמָר הָעוֹלָם מִכָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת (הלכות פקדון ה"ה אות ב).
44. Peace includes all rectifications in the world — for before every rectification there is some deficiency and flaw, and when it is rectified that is the aspect of peace — the thing is completed in fullness. And therefore Hashem found no vessel holding blessing for Israel other than peace. And so regarding all the rectifications explained in the inner teachings — they are all included in the aspect of peace. For the rectification of counsel in fullness is the aspect of peace — the aspect of: "and the counsel of peace shall be between them" etc. For before the rectification of counsel — one's counsel is divided in two and one's heart divided and unable to give counsel to oneself. When one merits complete counsel — that is peace. And through this one merits complete faith and rectification of the bris and rectification of judgment and healing — all of which are the aspect of peace. And also the holy gathering of the Tzadik with his disciples engaged in the holy study of faith — this is the aspect of peace. And our Rabbis' teaching: "Torah scholars increase peace in the world" — for that is the essential peace. Source: Likutay Halachos, Hilchos Hefker V'Nichsei HaGer, Halachah 4, Ois 33.
Segment 45
עִקַּר הָאַזְהָרָה עַל אַהֲבַת חֲבֵרִים לֶאֱהֹב חֲבֵרוֹ כְּנַפְשׁוֹ, הוּא בְּיוֹתֵר בְּעִנְיַן הַמָּמוֹן, כִּי עַל פִּי רֹב שָׁם עִקַּר הַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ נִסְמָךְ בַּפָּרָשָׁה אַחֲרֵי הָאַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִיר בְּכַמָּה לָאוִין לִבְלִי לִיגַע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ, רַק אַדְרַבָּא לְסַיְּעוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ. כִּי עִקַּר קִיּוּם הָאַהֲבָה שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵין מַקְפִּידִין וְאֵין מְקַנְּאִין זֶה עַל זֶה בְּמָמוֹנָם, רַק אַדְרַבָּא כָּל אֶחָד נִזְהָר לִבְלִי לִיגַע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ וּמָמוֹן חֲבֵרוֹ חָבִיב עָלָיו כְּשֶׁלּוֹ. וְאָז כְּשֶׁהָאַהֲבָה שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהִכָּלֵל יַחַד בַּשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל חָכְמָה עִלָּאָה שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל־ יְדֵי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמָן קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, בִּבְחִינַת תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ כְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל נִקְהָלִים וְנִתְקַבְּצִים יַחַד בְּאַהֲבָה וְאַחְדּוּת בֵּינֵיהֶם, שֶׁאָז הֵם נִכְלָלִין בְּשֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה וְאָז הַתּוֹרָה יְרֻשָּׁה לָנוּ, כִּי אָז יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמָן קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה מִשָּׁרְשָׁהּ. אֲבָל כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם חַס וְשָׁלוֹם וְיֵשׁ מַחֲלֹקֶת, אֲזַי כְּפִי הַמַּחֲלֹקֶת כֵּן הוּא בְּחִינַת שִׁכְחָה וְהִסְתַּלְּקוּת הַתּוֹרָה חַס־וְשָׁלוֹם. וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ בַּמִּשְׁנָה יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְעַל־יְדֵי זֶה וְהַתְקֵן עַצְמְךָ לִלְמֹד תּוֹרָה. כִּי אַהֲבָה וּכְלָלִיּוּת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל יַחַד זֶהוּ עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל הַנֶּפֶשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה, וְזֶה שֶׁסִּיֵּם שֶׁאֵינָהּ יְרֻשָּׁה לָךְ לָךְ דַּיְקָא, הַיְנוּ כְּשֶׁאַתָּה חוֹלֵק עַצְמְךָ חַס וְשָׁלוֹם מִנַּפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הַנִּכְלָלִים בַּשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, אֲזַי בְּוַדַּאי אֵין הַתּוֹרָה יְרֻשָּׁה לָךְ, כִּי עִקַּר יְרֻשַּׁת הַתּוֹרָה הוּא רַק בְּהִתְאַסְּפָם יַחַד בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב (שם אות יד).
45. Through the love and peace among Israel — through this all the souls are included together in the aspect of the encompassing intellect — from which the holy Torah issues. And through this the light of the holy Torah is also perfected. And this is what our Rabbis said: "love your neighbor as yourself — this is a great principle of the Torah" — and through this all the judgments in the world are sweetened and the world is protected from all manner of harm. Source: Likutay Halachos, Hilchos Pikadon, Halachah 5, Ois 2.
Segment 46
מוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר תִּקּוּן וּבֵרוּר הַהֲלָכוֹת הַמְסֻפָּקוֹת עַתָּה בְּיָדֵינוּ יִהְיֶה לֶעָתִיד עַל־יְדֵי אֵלִיָּהוּ וּמָשִׁיחַ. וּבְמָקוֹם אַחֵר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם. אַךְ בֶּאֱמֶת הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם וְהַכְּלָלִיּוּת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי זֶה הַתּוֹרָה נִכְלֶלֶת בְּשָׁרְשָׁהּ בַּשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל בִּבְחִינַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים שֶׁשָּׁם בֵּרוּר כָּל הַהֲלָכוֹת כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. נִמְצָא שֶׁעִקַּר בִּיאַת אֵלִיָּהוּ הוּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה הֵיפֶךְ הַגָּלוּת שֶׁבָּא רַק עַל־יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. רַק שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יִתְבָּרְרוּ הַהֲלָכוֹת גַּם כֵּן, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה וּבֵרוּר הַהֲלָכוֹת בִּשְׁלֵמוּת תָּלוּי בְּאַחְדּוּת וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל (שם אות טו).
46. The essential warning about love of companions to love one's fellow as oneself applies most to the matter of money — for generally that is where the essential hatred and jealousy lies. And therefore the commandment "love your neighbor as yourself" is placed adjacent to the warnings against touching one's fellow's money — on the contrary to help them and sustain them. For the essential fulfillment of the love among Israel is when there is no jealousy or resentment over one another's money — on the contrary each is careful not to touch their fellow's money — and their fellow's money is as precious to them as their own. And then when the love among Israel is complete — through this they can be included together in the encompassing intellect — the upper wisdom — from which comes the essential perfection of the Torah. And therefore the Torah was given specifically as an inheritance [ morashah ] to the congregation of Yaakov — in the aspect of: "the Torah that Moshe commanded us is an inheritance to the congregation of Yaakov" — meaning as the souls of Israel gather and assemble together in love and unity — then they are included in the root of the Torah — and then the Torah becomes their inheritance. For then they can draw upon themselves the holiness of the Torah from its root. But when there is no peace and there is dispute — in proportion to the dispute comes forgetting and the withdrawal of the Torah. And this is why it is said in the Mishnah: "let your fellow's money be as precious to you as your own — and thereby prepare yourself to study Torah." For love and the totality of souls of Israel together — that is the essential preparation of the soul to study Torah. And it concludes: "for it is not an inheritance to you" — meaning when you separate yourself from the souls of Israel who are included in the encompassing intellect — then certainly the Torah is not an inheritance to you. Source: Likutay Halachos, Hilchos Pikadon, ibid., Ois 14.
Segment 47
שֹׁרֶשׁ הַשֶּׁפַע נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וּמִמֶּנּוּ נִמְשָׁכִין צִנּוֹרוֹת וְכֵלִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמַן. וְעִקַּר הַכְּלִי וְהַצִּנּוֹר שֶׁל כָּל אֶחָד הִיא הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה שֶׁל כָּל אֶחָד, כִּי עִקַּר הַשֶּׁפַע נִמְשָׁךְ כְּפִי הַדַּעַת כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וְכֻלָּם אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה, וְכֻלָּם נִכְלָלִין כְּאֶחָד בַּצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, אֲזַי נִפְתָּחִין כָּל צִנּוֹרוֹת הַשֶּׁפַע וְנִמְשָׁךְ רֹב טוּב וְשֶׁפַע גָּדוֹל לְכָל אֶחָד כְּפִי הַכְּלִי שֶׁלּוֹ שֶׁהִיא שִׂכְלוֹ. כִּי שִׂכְלוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד נִשְׁלָם אָז בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל וּמֵאִיר בְּאוֹר גָּדוֹל, עַל־יְדֵי שֶׁנִּכְלָל עִם כָּל חֲבֵרָיו יַחַד בְּהַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִים כָּל הַשִּׂכְלִיּוּת כֻּלָּם, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וְצִנּוֹרוֹת לְקַבֵּל רֹב טוּב וְשֶׁפַע גָּדוֹל. אֲבָל חַס וְשָׁלוֹם לְהֵפֶךְ כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, אֲזַי אִי־אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִכָּלֵל בְּהַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל וְלִינֹק מִשָּׁם לְהַשְׁלִים כָּל אֶחָד שִׂכְלוֹ שֶׁהוּא עִקַּר הַכְּלִי, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִכָּלֵל שָׁם כִּי אִם עַל־יְדֵי אַהֲבָה וְאַחְדּוּת. מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלְקִין חַס־ וְשָׁלוֹם עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת הַבְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲזַי נִפְגָּמִין הַשִּׂכְלִיּוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְאֵין לוֹ כְּלִי וְצִנּוֹר לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע, וְגַם מִתְגַּבְּרִין חַס־וְשָׁלוֹם הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים (שֶׁעִקַּר הַמְתָּקָתָם הוּא רַק עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל), וַאֲזַי נִתְעַכֵּב הַשֶּׁפַע וּמְעַט הַשֶּׁפַע שֶׁיּוֹרֶדֶת אֵינָהּ יוֹרֶדֶת כַּסֵּדֶר לַמָּקוֹם הָרָאוּי, עַד שֶׁרֹב הַשֶּׁפַע יוֹרֶדֶת לָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּרְשָׁעִים חַס וְשָׁלוֹם, וְיִשְׂרָאֵל נִזּוֹנִים מִתַּמְצִית. וְגַם מְעַט הַשֶּׁפַע בְּצִמְצוּם שֶׁיּוֹרֶדֶת לְיִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כַּסֵּדֶר, כִּי נִתְעָרְבְּבוּ הַצִּנּוֹרוֹת וְהִתְגַּבְּרוּ הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, עַד שֶׁשֶּׁפַע שֶׁל זֶה יוֹרֶדֶת לַחֲבֵרוֹ, וּמִזֶּה בָּא גֹּדֶל הָעֲנִיּוּת וְהַדַּחְקוּת שֶׁל הָעֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים. וְאֵין עֵצָה לָזֶה כִּי אִם לָשׁוּב בֶּאֱמֶת עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְלִרְדֹּף אַחַר אַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם עִם כָּל אֶחָד בִּפְרָט עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ, וְאָז יָשׁוּב לְכָל אֶחָד צִנּוֹר הַשְׁפָּעַת פַּרְנָסָתוֹ עַל־יְדֵי שֶׁיַּחֲזֹר וְיֻשְׁלַם שִׂכְלוֹ שֶׁהוּא עִקַּר הַכְּלִי וְהַצִּנּוֹר כַּנַּ"ל (שם אות כח).
47. It is brought in many places in our Rabbis' words that the essential rectification and clarification of the doubtful halachos now in our hands will be in the future through Eliyahu and Mashiach. And in another place our Rabbis said: "Eliyahu does not come to declare impure or pure — only to make peace." But in truth these two are related — for through peace and the totality of Israel — through this the Torah is included in its root in the encompassing intellect — in the Holy of Holies — where all the halachos are clarified. It is found that the essential coming of Eliyahu is to make peace in the world — upon which depends the essential redemption — the opposite of exile which came only through baseless hatred. And through this the halachos will also be clarified — for the essential perfection of the Torah and the clarification of halachah in fullness depends on unity and peace. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 15.
Segment 48
עִקַּר אַהֲבָה וְשָׁלוֹם עִם יִשְׂרָאֵל הוּא כְּשֶׁמְּדַבְּרִין וְעוֹסְקִין יַחַד בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, כִּי לְהֵפֶךְ חַס־וְשָׁלוֹם אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' וְכוּ'. וְעִקַּר הַשָּׁלוֹם הוּא הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל אַהֲרֹן שֶׁהָיָה אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה, כִּי זֶה עִקַּר הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם (שם אות טל).
48. The root of abundance flows from the aspect of the supernal encompassing intellect — which is the aspect of the root of all the world's abundances. And from it flow channels and vessels to each person according to the person, place, and time. And the essential vessel and channel of each person is their intellect and wisdom — for the essential abundance flows according to da'as . And therefore Hashem found no vessel holding blessing for Israel other than peace — for when there is peace among Israel and all love one another — and all are included as one in the true Tzadik who is the aspect of the foundation stone — the encompassing intellect — then all the channels of abundance open and great good and abundant flow goes to each according to their vessel which is their intellect. For each person's intellect is then perfected greatly and illuminates with great light — through being included with all their companions together in the encompassing intellect from which all the spiritual intelligences are received — which are the aspect of vessels and channels to receive great good and abundant flow. But when there is no peace among Israel and there is dispute — it is impossible for them to be included in the encompassing intellect and draw from there to complete each one's intellect which is the essential vessel. And especially when one disputes the true Tzadik himself — who is truly the aspect of Israel's encompassing intellect — for then each person's spiritual intelligence is flawed and they have no vessel or channel to receive the abundance. And thus the contractions intensify and the little abundance that descends does not descend in order — until most flows to the nations — and Israel are sustained from the leavings. And the only remedy is to truly repent for flawing faith in the Sages — and to pursue love and peace with everyone — especially with the true Tzadik himself. And then each person's channel of sustaining abundance will return through their intellect being restored — the essential vessel and channel. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 28.
Segment 49
עִנְיַן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת וְלִהְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם, וְשֶׁעִקַּר הַשָּׁלוֹם נִמְשָׁךְ רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה וְכוּ' - עַיֵּן מַחֲלֹקֶת אוֹת נג.
49. The essential love and peace with Israel is when speaking and engaging together in words of Torah and awe of Heaven in truth — for the opposite there is: "there is no peace, says Hashem" . And the essential peace is the Torah — as our Rabbis said: "Torah scholars increase peace in the world." And this is why our Rabbis said of Aharon that he was "a lover of peace and pursuer of peace, a lover of people and draws them close to Torah" — for this is the essential love and peace. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 39.
Segment 50
עִקַּר הַשְּׁמִירָה מִן הַהֶזֵּקוֹת הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁלֶּעָתִיד יִהְיֶה שָׁלוֹם נִפְלָא בָּעוֹלָם וְאָז יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַהֶזֵּקוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ' לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ וְכוּ'. כִּי כָּל הַהֶזֶּקוֹת הֵם בָּאִים מִכַּעַס וּמַחֲלֹקֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְכָל הַהֵזֶּקוֹת, אֲבָל עַל־יְדֵי שָׁלוֹם בְּחִינַת רַחֲמִים, שֶׁכָּל אֶחָד מְרַחֵם עַל חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְנִתְבַּטְּלִין כָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת (הלכות שוכר הלכה ב אות ב).
50. The matter of having to judge one's fellow favorably and be at peace with all people — and that the essential peace is drawn only through the Tzadik of the generation who is the aspect of Moshe etc. Cross-reference entry — see "Machlokes" [Dispute], Ois 53.
Segment 51
יֵשׁ בְּחִינַת שָׁלוֹם הַפְּרָטִי וְשָׁלוֹם הַכְּלָלִי, הֵן בִּבְחִינַת עֶצֶם הָאָדָם לְבַדּוֹ הֵן בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי כְּשֶׁאֶחָד מִתְנַהֵג בְּישֶׁר עִם חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ גּוֹזְלוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה שׁוּם עָוֶל כְּנֶגְדּוֹ, זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם הַפְּרָטִי שֶׁמִּתְנַהֵג עִם חֲבֵרוֹ בְּשָׁלוֹם וְאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹךְ גְּבוּלוֹ, וְכָל אֶחָד אוֹחֵז רַק בְּשֶׁלּוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת שָׁלוֹם הַפְּרָטִי. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן זֶה הַשָּׁלוֹם הוּא עֲדַיִן בִּבְחִינַת צִמְצוּם וְדִין שֶׁמִּשָּׁם יֵשׁ אֲחִיזָה לְכָל מִינֵי מַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁכָּל אֶחָד חָפֵץ בְּשֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ מְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּׁלוֹם בְּחִינַת שָׁלוֹם הַכְּלָלִי הוּא כְּשֶׁאֶחָד מְוַתֵּר מִשֶּׁלּוֹ לַחֲבֵרוֹ, נִמְצָא שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין שֶׁיְּבַטֵּל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבִטּוּל גָּמוּר לְמַעְלָה מִבְּחִינַת צִמְצוּם וּגְבוּל שֶׁהוּא בְּחִינַת גּוּפָנִיּוּת, כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּל אֶחָד נִכְלָל בַּחֲבֵרוֹ, כִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְיתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד. וְעַל־כֵּן ר כְּשֶׁאֶחָד מְוַתֵּר לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מִתְנַהֵג בְּצִמְצוּם נֶגֶד חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ רַק מְוַתֵּר מִשֶּׁלּוֹ לַחֲבֵרוֹ, נִמְצָא שֶׁמְּבַטֵּל בְּחִינַת הַצִּמְצוּם, וְזֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם הַכְּלָלִי. וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הַוַּתְּרָן כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וַתְּרָן הָיִיתִי בְּמָמוֹנִי. וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת מַעֲלַת הַצְּדָקָה, שֶׁנּוֹתֵן לָעָנִי מַתְּנַת חִנָּם מִשֶּׁלּוֹ. וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה יוֹתֵר מֵהַחִיּוּב כְּדֵי לְבַטֵּל כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים, וְלִזְכּוֹת לַשָּׁלוֹם הַכְּלָלִי בִּבְחִינַת מַרְבֶּה צְדָקָה מַרְבֶּה שָׁלוֹם, מַרְבֶּה שָׁלוֹם דַּיְקָא שֶׁנִּתְרַבָּה עַל־יְדֵי זֶה הַשָּׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וְכֵן יֵשׁ בְּחִינַת שָׁלוֹם הַפְּרָטִי וְהַכְּלָלִי לְגַבֵּי עַצְמוֹ, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה חַס־וְשָׁלוֹם אֵיזֶה חֵטְא וּמְמַלֵּא תַּאֲווֹת גּוּפוֹ יוֹתֵר מִתַּאֲווֹת נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה, זֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת בְּחִינַת אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי, כִּי הַגּוּף גּוֹזֵל אֶת הַנֶּפֶשׁ וְחוֹלֵק עִמּוֹ וְעוֹשְׁקוֹ חִנָּם. אֲבָל כְּשֶׁאָדָם נִשְׁמָר מִכָּל חֵטְא וְעָוֹן וּמִתְנַהֵג עַל־פִּי הַתּוֹרָה, אֲזַי יֵשׁ שָׁלוֹם בֵּין הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, כִּי אֵין אֶחָד גּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ מְרִיבָה, רַק מִתְנַהֲגִין בְּשָׁלוֹם כָּרָאוּי לְכָל אֶחָד מֵהֶם עַל־פִּי הַתּוֹרָה. אַךְ כָּל זֶה הוּא עֲדַיִן רַק בְּחִינַת שָׁלוֹם הַפְּרָטִי שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן אֵיזֶה צִמְצוּם, מֵאַחַר שֶׁהַגּוּף חָפֵץ אֶת שֶׁלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ רַק מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לוֹ וּמֻתָּר לוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מְבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי וְחָפֵץ עֲדַיִן בְּשֶׁלּוֹ זֶה בְּחִינַת צִמְצוּם, וּמִשָּׁם יֵשׁ אֲחִיזָה לִבְחִינַת מַחֲלֹקֶת חַס־וְשָׁלוֹם, אֲבָל כְּשֶׁהַגּוּף מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ בְּדָבָר הַמֻּכְרָח לוֹ וּמַגִּיעַ לוֹ וּמֻתָּר לוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא מְוַתֵּר מִשֶּׁלּוֹ לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ וּמְבַטֵּל אֶת הַכֹּל, עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַתְּפִלּוֹת שֶׁהֵם לְצֹרֶךְ הַגּוּף הוּא מְכַוֵּן הַכֹּל רַק עֲבוּר תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ וּשְׁלֵמוּתָהּ, זֶה בְּחִינַת רִבּוּי הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל־כָּךְ אוֹהֵב אֶת הַנֶּפֶשׁ וְיֵשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִם הַנֶּפֶשׁ עַד שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי כְּנֶגֶד הַנֶּפֶשׁ, זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם הַכְּלָלִי, כִּי נִתְבַּטְּלִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְזוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ הַיְנוּ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּקְרָא ה' שָׁלוֹם, וּכְשֶׁנִּכְלָל בּוֹ יִתְבָּרַךְ אֲזַי מַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ שָׁלוֹם לְכָל הָעוֹלָמוֹת. וְזֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם הַכְּלָלִי (שם אות ד).
51. The essential protection from harm is through drawing peace into the world. For in the future there will be wondrous peace in the world — and then all harm will be nullified — as it is written: "the wolf shall dwell with the lamb... they shall not harm nor destroy" etc. For all harm comes from anger and dispute — the aspect of judgments — from which comes the essential hold of the Sitra Achara and all harm. But through peace — the aspect of mercy — each having compassion on the other — through this the hold of the Sitra Achara is nullified and all manner of harm is nullified. Source: Likutay Halachos, Hilchos Socher, Halachah 2, Ois 2.
Segment 52
עִקַּר הַמְתָּקַת כָּל הַדִּינִים וְהַצִּמְצוּמִים הוּא עַל־יְדֵי הַחָכְמָה עִלָּאָה שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, אַךְ כְּשֶׁיֵּשׁ חַס־וְשָׁלוֹם שִׂנְאָה וּפֵרוּד בֵּין יִשְׂרָאֵל אֲזַי אֵין יְכוֹלִין לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל לְהַמְתִּיק הַדִּינִים, וְעַל־כֵּן אָז יָכוֹל חַס־וְשָׁלוֹם לִשְׁלֹט הַדִּין עַל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה וְשָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל, אָז אֵין הַדִּין שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם כְּלָל, כִּי עַל־יְדֵי הָאַהֲבָה נִכְלָלִין יַחַד בְּתוֹךְ בְּחִינַת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים. וְזֶה בְּחִינַת חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (הלכות גזילה הלכה ב אות ז).
52. There is partial peace and general peace — both in the aspect of the person alone and between one person and another. When one person conducts themselves honestly with their fellow and does not rob them or do them any wrong — that is partial peace — each holding only to their own. But even so this peace is still in the aspect of contraction and judgment — from which there is a hold of all manner of dispute — since each wants their own and does not nullify themselves to their fellow. And the essential fullness of peace — the general peace — is when one yields of one's own to one's fellow — meaning one nullifies oneself to one's fellow. For in truth just as a person must nullify themselves before Hashem in complete nullification — above the aspect of contraction and boundary which is physicality — so too must every person nullify themselves before their fellow — so that each is included in the other. And therefore when one yields to one's fellow and does not conduct themselves in contraction against their fellow — even in something that is theirs — but yields of one's own to one's fellow — one thereby nullifies the aspect of contraction — and that is the general peace. And this is the merit of the generous person — as our Rabbis said: "I was generous with my money." And this too is the aspect of the merit of tzedakah — giving freely to the poor from one's own. And one must multiply tzedakah beyond the obligatory level to nullify all contractions and judgments — and merit the general peace — in the aspect of: "more tzedakah — more peace" — specifically more peace — for through this peace multiplies in all the worlds. And similarly partial and general peace within oneself — for when a person commits some sin and fills their bodily desires more than their holy soul's desires — that is the dispute — the aspect of: "there is no peace within me because of my sins" — for the body steals from the soul. But when a person is guarded from all sin and conducts themselves according to the Torah — there is peace between the body and soul. But all this is still only partial peace — since there is still some contraction — since the body still desires its own. But when the body fully nullifies itself to the soul — even in something necessary and permitted by the Torah — even so yielding of one's own to the soul — thinking in all one's prayers only for the rectification and perfection of the soul — that is the abundance of peace — the general peace. For all contractions are nullified and one merits to be included in one's root — in Hashem who is called "Hashem is peace." And when included in Him — one draws peace to all the worlds. Source: Likutay Halachos, Hilchos Socher, ibid., Ois 4.
Segment 53
כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּינִים וְהַצִּמְצוּמִים. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַהַמְתָּקָה תָּלוּי בָּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, עַל כֵּן אָמַר רצג רַבִּי עֲקִיבָא: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי זֶה עִקַּר הַהַמְתָּקָה שֶׁל כְּלַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת (שם אות ב).
53. The essential sweetening of all judgments and contractions is through the upper wisdom — the encompassing intellect. But when there is hatred and separation among Israel — they cannot be included within the encompassing intellect to sweeten the judgments. And therefore then the judgment can dominate over the enemies of Israel. But as long as there is love and peace among Israel — the judgment does not dominate over them at all — for through love they are included together within the foundation stone — the encompassing intellect — and through this all contractions and judgments are sweetened. And this is the aspect of: "the confederation of Ephraim — leave it be" [Hoshea 4:17] . Source: Likutay Halachos, Hilchos Gezeilah, Halachah 2, Ois 7.
Segment 54
לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת צְרִיכִין כֵּלִים רַבִּים. עַל־כֵּן צְרִיכִין לָזֶה קִבּוּץ יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הַרְבֵּה שֶׁיִּתְקַבְּצוּ יַחַד לְבַקֵּשׁ וְלִדְרשׁ אֶת ה'. כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, וְזֹאת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הוּא בְּחִינַת צִנּוֹר וּכְלִי שֶׁהַצַּדִּיק מַמְשִׁיךְ עַל יָדָהּ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת. וְעַל־כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה כִּי אִם כְּשֶׁהָיָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא יַחַד, וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינַת וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְהָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָה וְאַחְדּוּת בֵּין הַחֲבֵרִים שֶׁעִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל־יְדֵי זֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד וְכוּ'. וְעִקַּר הָאַהֲבָה עַל־יְדֵי שֶׁנִּזְהָרִין שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל עַל הָרַע שֶׁבַּחֲבֵרוֹ רַק עַל הַטּוֹב שֶׁבּוֹ וּמִשְׁתַּדְּלִין בְּכָל כֹּחוֹ לִמְצֹא בּוֹ טוֹב, אֲפִלּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁרָעָתוֹ רַבָּה חַס־וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן יְחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת טוֹבוֹת, הַיְנוּ מַה שֶּׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מִן הָרַע אֶל הַטוֹב אֲפִלּוּ רַק כְּחוּט הַשְּׂעָרָה, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת יָכוֹל לַעֲשׂוֹת גַּם מִזֶּה כְּלִי וְצִנּוֹר לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל יָדוֹ גַּם כֵּן (הלכות נזיקין ה"ד אות יא).
54. The totality of all Torah and mitzvos are the aspect of sweetening the judgments and contractions. And since the essential sweetening depends on love and peace among Israel — as above — therefore Rabi Akiva said: "love your neighbor as yourself — this is a great principle of the Torah" — for through this comes the essential sweetening of the totality of Torah and mitzvos . Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 2.
Segment 55
כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר וְנִכְלָלִין הַנְּפָשׁוֹת יַחַד בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ בְּיוֹתֵר הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי כֵּלִים רַבִּים כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיֶה אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם, כִּי עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם דַּיְקָא מַמְשִׁיכִין יְדִיעַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהִיא בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת. וּמַה שֶׁבֹּעַז וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּ זֶה דַּיְקָא בְּעֵת הַקָּצִיר וּבְעֵת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רוּת דַּיְקָא, עַיֵּן פְּנִים (שם אות יז).
55. To draw perceptions of G-dliness one requires many vessels. Therefore one requires many holy Jews who gather together to seek and search for Hashem. For in every person of Israel there is a good point that no other possesses — and this good point is the aspect of a channel and vessel through which the Tzadik draws perceptions of G-dliness. And therefore it was impossible to receive the Torah except when 600,000 were gathered together — and this too is the aspect of: "raise up many disciples" — and our Rabbis' teaching: "from my students I have learned the most." And the essential matter is that there be love and unity among the companions — for that is the essential receiving of the Torah — as it is written: "and Israel encamped there" — and our Rabbis expounded: all as one person. And the essential love is by being careful not to look at the evil in one's fellow — only at the good — and striving with all one's power to find good in them. Source: Likutay Halachos, Hilchos Nizkakin, Halachah 4, Ois 11.
Segment 56
יֵשׁ מִינִים וֶאֱפִּיקוֹרְסִים שֶׁאוֹמְרִים אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, וְהֵם כּוֹפְרִים בְּכָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה שֶׁיְּכוֹלִים לָבוֹא עַל יָדָם לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים וְהֵם עִקַּר חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. רַק הֵם אוֹמְרִים שֶׁכָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה הֵם כֻּלָּם סִבּוּבִים בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם וּלְחַזֵּק הַנִּמּוּסִיּוּת שֶׁהוּא הַשָּׁלוֹם וְאַהֲבַת רֵעִים, שֶׁזֶּה עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יִגְזֹל וְלֹא יַעֲשֹׁק אֶת חֲבֵרוֹ וְכוּ'. וְהִנֵּה הַגַּם שֶׁהֵם מוֹדִים בְּמַעֲלַת הַשָּׁלוֹם וְאַהֲבַת רֵעִים, אַף עַל פִּי כֵן יִסָּכֵר פִּי דּוֹבְרֵי שָׁקֶר, כִּי הַשָּׁלוֹם שֶׁלָּהֶם בְּעַצְמוֹ אֵין לוֹ תַּכְלִית אֲמִתִּי כְּפִי דַּעְתָּם הָרָעָה שֶׁאוֹמְרִים אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הַיְנוּ רַק הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר מָלֵא צָרוֹת וּדְאָגוֹת וְיָגוֹן וַאֲנָחָה, כַּאֲשֶׁר הֵם בְּעַצְמָם מוֹדִים וּמַרְבִּים לְהַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. וְאַחַר כָּל הֶעָמָל וְיָגוֹן וַאֲנָחָה שֶׁסּוֹבֵל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, אַחַר כָּךְ יָשׁוּב אֶל הֶעָפָר כְּשֶׁהָיָה וְאַחֲרִיתוֹ רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְתַרְוָד רָקָב. אִם כֵּן מֵעִקָּרָא דְּדִינָא פִירְכָא עַל מַה שָּׁוְא בָּרָאתָ כָּל בְּנֵי אָדָם, וּמַה אִכְפַּת לָנוּ בְּקִיוּם הָעוֹלָם אוֹ בְּחֻרְבָּנוֹ וַהֲרִיסָתוֹ מֵאַחַר שֶׁהָהֵעָדְרוֹ טוֹב מֵהֲוָיָתוֹ, עַל כֵּן אֵין שְׁטוּת יוֹתֵר מִזֶּה לְחַפּוֹת דִּבְרֵי כָּזָב כָּאֵלֶּה עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ, שֶׁהוּא משֶׁה עַבְדּוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ. אַךְ בֶּאֱמֶת כָּל בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל הָיָה בִּשְׁבִיל הָאָדָם, הַיְנוּ בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת שֶׁהֵם צִמְצוּמִים וְשִׂכְלִיּוּת קְדוֹשִׁים לִזְכּוֹת עַל יָדָם לְחַיֵּי עוֹלָם, הַיְנוּ לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שֶׁרַק בִּשְׁבִיל זֶה נוֹצַרְנוּ בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ, וּבִשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַטּוֹב הַזֶּה בְּוַדַּאי כְּדַאי לִבְרוֹא אֶת הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, וּכְדַאי כָּל הֶעָמָל וְהַיָּגוֹן וַאֲנָחָה שֶׁאָנוּ סוֹבְלִין בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא רַק חַיֵּי שָׁעָה, מֵאַחַר שֶׁזּוֹכִין עַל יָדוֹ דַּיְקָא לְחַיִּים נִצְחִיִּים. וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קִיּוּם לְהָעוֹלָם, כִּי בְּוַדַּאי צְרִיכִין מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה קִיּוּם לָעוֹלָם כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל יָדוֹ לְחַיִּים נִצְחִיִּים אֲמִתִּיִּים וְטוֹבִים מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בְּדַעְתֵּנוּ כְּלָל בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: עַיִן לֹא רָאֲתָה וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לָבוֹא לָהֶם, כִּי אִם כְּשֶׁעוֹבֶרֶת הַנְּשָׁמָה בְּזֶה הָעוֹלָם כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְגַם עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם מִתְוַעֲדִין אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ, וּמַסְבִּירִין זֶה לָזֶה הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל דַּעַת הַמִּינִים שֶׁאוֹמְרִים אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד. וְזֶה שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיֶה אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בְּשֵׁם, לְהוֹרוֹת וּלְגַלּוֹת שֶׁעִקַּר הַשָּׁלוֹם וְהָאַהֲבָה שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הוּא רַק בִּשְׁבִיל שֵׁם ה', הַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת לְהַכִּיר וְלֵידַע אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זֶה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְדִיעַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה שֶׁסָּמוּךְ לָזֶה, וְהִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם לְבַטֵּל דַּעַת הַמִּינִים שֶׁאוֹמְרִים אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד וְכוּ'. הַיְנוּ לְהוֹדִיעַ וּלְהוֹרוֹת שֶׁעִקַּר תַּכְלִית בְּרִיאַת זֶה הָעוֹלָם הוּא רַק בִּשְׁבִיל עוֹלָם הַבָּא, שֶׁיִּזְכּוּ אָז לְהַשָּׂגוֹת אֲמִתִּיּוֹת בֶּאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל אֶחָד כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁזָּכָה בְּזֶה הָעוֹלָם, וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה עִקַּר מַעֲלַת הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן בְּכָל עֵת שֶׁפּוֹגְעִין בַּחֲבֵרוֹ צְרִיכִין תֵּכֶף לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ בְּשֵׁם, כְּדֵי לֵידַע וְלִזְכֹּר שֶׁעִקַּר מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ הוּא כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי זֶה לְהַמְשִׁיךְ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בֵּינֵינוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמַר בֹּעַז לַקּוֹצְרִים, ה' עִמָּכֶם. כְּדֵי לִזְכֹּר שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂין בְּזֶה הָעוֹלָם, עִקַּר תַּכְלִית הַכַּוָּנָה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל מִזֶּה סִבּוּבִים לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, שֶׁהוּא עִקַּר חַיִּים נִצְחִיִּים לָעוֹלָם הַבָּא, לֹא כְּדַעַת הַמִּינִים שֶׁאוֹמְרִים אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד. וְזֶה שֶׁהִתְקִינוּ לוֹמַר בָּרוּךְ ה' מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, הַיְנוּ שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁאָנוּ מְבָרְכִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, עִקַּר כָּל כַּוָּנָתֵנוּ כִּי עַל־יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לָדַעַת וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי זֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ בָּרוּךְ ה' מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים צְרִיכִין לְקַשְּׁרָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְעַד הָעוֹלָם הַבָּא, וְעַל כֵּן צְרִיכִין לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן נִסְמְכוּ שְׁנֵי הַתַּקָּנוֹת אֵלּוּ זֶה לָזֶה. וְזֶה שֶׁסָּמוּךְ לָזֶה מִקֹּדֶם מִשְׁנַת 'לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח' שֶׁמְּדַבֵּר מִכְּבוֹד הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַמְשָׁכַת אֱלֹקוּת וְזֶה שֶׁסָּמוּךְ לָזֶה מִקֹּדֶם רצה מִשְׁנַת 'חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה', וְהַכֹּל סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ עַל קֹטֶב אֶחָד. כִּי בְּוַדַּאי כְּפִי דַּעַת הַמִּינִים הַנַּ"ל אֵין שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ אֲפִלּוּ עַל הַטּוֹבָה, מֵאַחַר שֶׁהַכֹּל צֵל עוֹבֵר וְאַחֲרִית שִׂמְחָה תּוּגָה, וְהֶפְסֵד עוֹלָם הַזֶּה וְהַיָּגוֹן וַאֲנָחָה שֶׁלּוֹ מְרֻבֶּה מִטּוֹבָתוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁעוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶם רָעָה בְּוַדַּאי אֵין שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ כְּלָל, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת כָּל חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים כְּלָל, כִּי אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָם וְכַמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים בֶּאֱמֶת בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, וְעִקַּר הַתַּכְלִית אֶצְלֵנוּ הוּא לָעוֹלָם הַבָּא, בְּוַדַּאי אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתֵינוּ הַכֹּל לְטוֹבָתֵינוּ הַנִּצְחִית, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא לָנֶצַח. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה, כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו הֵן טוֹב אוֹ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִמּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הַטּוֹב הָאֲמִתִּי הַנִּצְחִי הַזֶּה שֶׁהוּא הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת כַּנַּ"ל (שם אות יח יט).
56. The more peace there is among Israel and the more souls are included together — the more they can draw perceptions of G-dliness through many vessels. And therefore our Rabbis instituted that a person greet their fellow with Hashem's Name — for through peace specifically one draws the knowledge of His Name — the aspect of the perception of G-dliness. And this was instituted specifically at harvest time and at the act involving Ruth — as explained in the inner teachings. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 17.
Segment 57
כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה בַּחֲבֵרְךָ אוֹ תַּלְמִידְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, תִּהְיֶה מָתוּן בַּדִּין לִבְלִי לְדוּנוֹ לְחוֹבָה לְרַחֲקוֹ וּלְשָׂנְאוֹ עַל־יְדֵי זֶה, רַק תִּהְיֶה מָתוּן מָתוּן בַּדִּין, לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחֲךָ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת וְלִמְצֹא בּוֹ גַּם כֵּן נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּרַחֵק אוֹתוֹ חַס־ וְשָׁלוֹם לְגַמְרֵי, וְיִהְיֶה חַס־וְשָׁלוֹם עוֹד יוֹתֵר גָּרוּעַ, וּמִי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ. עַל־כֵּן צְרִיכִים לִהְיוֹת מְתוּנִים מְאֹד בְּדִין זֶה, לָדַעַת וְלַחְקֹר הֵיטֵב אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק יוֹתֵר חַס־וְשָׁלוֹם. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְזֶה וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה מָתוּן בַּדִּין וְיָדִין הַכֹּל לְכַף זְכוּת יִהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם עִם הַכֹּל, וְאָז בְּוַדַּאי יוּכַל לְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, כְּמוֹ בְּעֻבְדָּא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאָמְרוּ כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס יָבֹא וְיִכְנֹס, וְנִתְוַסְּפוּ כַּמָּה מֵאוֹת סַפְסָלִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְזֶה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְתוּנִים בַּדִּין וְיַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי זֶה יַעֲשׂוּ סְיָג וּשְׁמִירָה לַתּוֹרָה שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה מִדּוֹר לְדוֹר הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲמִידִין תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, וְאֵלּוּ הַתַּלְמִידִים מַעֲמִידִים עוֹד תַּלְמִידִים הַרְבֵּה וְכֵן מִדּוֹר לְדוֹר, וְעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה לָנֶצַח, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאוֹת וּלְמוֹפֵת בְּיִשְׂרָאֵל, וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: וְהַיְלָדִים הֵם הַתַּלְמִידִים שֶׁהֵם לְאוֹת וּלְמוֹפֵת שֶׁעַל יָדָם לֹא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל וְכוּ', עַיֵּן פְּנִים (שם אות כד).
57. There are heretics who say there is only one world — and they deny all the Torah's mitzvos through which one can come to the perceptions of G-dliness that are eternal life — the essential life of the World to Come. Rather they say all the Torah's mitzvos are social conventions for maintaining peace and love of friends so that people not rob or oppress one another. And although they acknowledge the value of peace and love of friends — their mouths are still stopped — for even their peace has no true purpose according to their evil view that there is only one world — which is full of troubles and worries and grief and sighing as they themselves acknowledge and elaborate extensively. And after all the toil and grief a person endures in this world — one returns to the dust as before — and afterward comes worms and rot. If so the entire argument fails from the start — why was all humanity created — and what does it matter whether the world exists or is destroyed — since its non-existence is better than its existence. Therefore there is nothing more foolish than this covering of lies over Hashem and His anointed — Moshe His faithful servant. But in truth the entire Creation — which was entirely for the human being — was so that through Torah and mitzvos — which are sacred contractions and spiritual intelligences — one can merit eternal life: namely the perceptions of G-dliness for which we were created. And for this truly worthy purpose it is certainly worthwhile to create the world and all it contains — and all the toil and grief we endure in this world which is only transient life. And specifically for this reason peace is needed between one person and another — so that the world be sustained — for certainly the world must be greatly sustained to merit through it true eternal good. And also through peace one meets with one's fellow and explains to them the true purpose — until through this the view of the heretics who say there is only one world is nullified. And this is why our Rabbis instituted that one greet one's fellow with Hashem's Name — to show and reveal that the essential reason for peace and love between people is only for the sake of Hashem's Name — to draw the perceptions of G-dliness to know the Creator. And therefore the two institutions are placed adjacent — greeting with Hashem's Name, and reciting "from world to world" — to nullify the view of the heretics who say there is only one world. And therefore the two institutions are also adjacent to the Mishnaic ruling: "a person must not act with a light head toward the eastern gate" — which speaks of the honor of the Temple — from which is the essential drawing of G-dliness. And adjacent to that — preceding it — is the ruling: "a person is obligated to bless on the bad just as they bless on the good" — and all revolves around one axis. For certainly according to the view of the aforementioned heretics there is no basis to bless even on the good — since everything is a passing shadow and the end of joy is grief — and the loss of this world and its grief and sighing exceeds its goodness. How much more so when something bad befalls them — certainly there is no basis to bless at all. And therefore in truth all their lives are no life at all — for they have nothing by which to sustain themselves — as explained elsewhere. But we who truly believe in two worlds — and the essential purpose for us is the World to Come — we certainly believe that all that befalls us is entirely for our eternal benefit — so that we may merit the perceptions of G-dliness for eternal life in the World to Come. And therefore we must bless on the bad just as we bless on the good — for everything that befalls a person throughout all the days of their life — whether good or the opposite — and all that Hashem arranges with one each day — all is only for the sake of this true eternal good purpose: perceptions of G-dliness. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 18, 19.
Segment 58
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי הָאַהֲבָה וְהַכְּלָלִיּוּת, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שֶׁזֶּה עִקַּר כְּלַל הַתּוֹרָה (שם אות לא).
58. When you see something unbecoming in your fellow or student — be deliberate in judgment and do not judge them to the scale of guilt to distance and hate them thereby — rather be very deliberate in judgment — to strive with all your power to judge them to the scale of merit and find good points in them — so as not to distance them entirely, for then they may become even worse. And who knows what will become of them. Therefore one must be very deliberate in this judgment — to know and examine well how to conduct oneself with them in a way that they will not be pushed further away. And this is what our Rabbis said: "be deliberate in judgment" — and: "raise up many disciples" — for when one is deliberate in judgment and judges all favorably one will have peace with all — and then certainly one can raise many disciples. And this is: "make a fence for the Torah" — for through being deliberate in judgment and raising many disciples — through this one makes a fence and protection for the Torah that it not be forgotten from Israel. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 24.
Segment 59
כְּשֶׁהָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת, אֲזַי בְּטוּחִים שֶׁלֹּא יָבוֹא שׁוּם הֶזֵּק לְאֶחָד עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּאֹנֶס (שם אות הנ"ל).
59. Our Rabbis said: "love your neighbor as yourself — this is a great principle of the Torah." For through love and totality — through this one merits to draw perceptions of G-dliness — which is the essential principle of the Torah. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 31.
Segment 60
עִקַּר הַשָּׁלוֹם הוּא בֵּין שְׁנֵי הֲפָכִים כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּכַמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים לְאֵין מִסְפָּר כְּגוֹן קֹר וְחֹם, רַךְ וְקָשֶׁה וְכוּ'. וְכֵן בְּנֵי אָדָם מְשֻׁנִּים זֶה מִזֶּה מְאֹד בְּצוּרוֹתֵיהֶם, וְכֵן בְּדֵעוֹתֵיהֶם, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל לְהַשִּׂיג וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא. כִּי כָּל הַשִּׁנּוּיִים נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִבְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמִּדּוֹת וְהַסְּפִירוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבָּהֶם צִמְצֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹר אֱלֹקוּתוֹ בְּכַמָּה שִׂכְלִיִּים נִפְלָאִים, עַד שֶׁנִּתְהַוּוּ הַמִּדּוֹת שֶׁהֵם נִרְאִים כַּהֲפָכִים זֶה מִזֶּה, שֶׁזֶּה חֶסֶד וְזֶה גְּבוּרָה וְכוּ', וּמִשָּׁם נִשְׁתַּלְשְׁלוּ וְנִתְהַוּוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכָל הַבְּרוּאִים, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם. וְעִקַּר קִיּוּם הַבְּרִיאָה עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם וְהַהַכְרָעָה בֵּין הַמִּדּוֹת כַּיָּדוּעַ. וְכֵן בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁנִּבְרְאוּ מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת אֵשׁ רוּחַ מַיִם עָפָר שֶׁהֵם בְּטִבְעָם הָפְכִיִּים זֶה מִזֶּה, וְעִקַּר קִיּוּם וְחִיּוּת כָּל דָּבָר כְּשֶׁהַיְסוֹדוֹת מְמֻזָּגִים בּוֹ בְּמֶזֶג הַשָּׁוֶה. כִּי כֵן הוּא גַּם בְּרוּחָנִיּוּת, שֶׁעִקַּר כָּל הַצִּמְצוּמִים שֶׁעַל יָדָם הָיָה כָּל הַבְּרִיאָה, שֶׁהַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל לֹא הָיָה כִּי אִם כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לָבוֹא לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לִכְלֹל כָּל הַצִּמְצוּמִים יַחַד לְהַכְרִיעַ וּלְתַוֵּךְ הַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. כְּמוֹ שֶׁגַּם בַּלִּמּוּד הַפָּשׁוּט עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחִדּוּשׁ וּבֵרוּר הַהֲלָכָה לַאֲמִתָּהּ הוּא - כְּשֶׁיּוֹדְעִין לְהַכְרִיעַ וּלְתַוֵּךְ הַשָּׁלוֹם בֵּין כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַסְּתִירוֹת, כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁהָיָה קָשֶׁה לוֹ כַּמָּה קֻשְׁיוֹת בַּהֲלָכָה וְהָיוּ נִרְאִין הַדְּבָרִים כְּסוֹתְרִין זֶה לָזֶה, אַךְ עַל־יְדֵי סְבָרָתוֹ שֶׁחִדֵּשׁ עַל־יְדֵי זֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַסְּתִירוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה נוֹלַד הַחִדּוּשׁ וְנִתְבָּרֵר הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, וּכְמוֹ כֵן גַּם בְּעִנְיַן הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת וְכַמְּבֹאָר בִּפְנִים. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת הוּא עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם. וְעַל־כֵּן גָּדוֹל מַעֲלַת הַשָּׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת צִמְצוּם וְשֵׂכֶל מְיֻחָד וְעַל־כֵּן דַּעְתּוֹ מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹ, וְעַל־יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים יַחַד בְּאַהֲבָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַהַכְרָעָה וְהַשָּׁלוֹם, עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא זוֹכִין לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת (שם אות לב. ועיין מחלוקת אות נט).
60. When the love and peace among Israel is complete — they are assured that no harm will come to one through another — even inadvertently or under compulsion. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 31.
Segment 61
עִקַּר תִּקּוּן הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עִם תַּלְמִידָיו, שֶׁעוֹסְקִים בְּהַלִּמוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל אֱמוּנָה הִיא עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם, כִּי צְרִיכִין לִיזָהֵר מְאֹד בְּאַהֲבַת הַחֲבֵרִים, וְגַם עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם נִתְרַבִּין הַתַּלְמִידִים בְּיוֹתֵר, וְכֵן תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה תָּלוּי בַּשָּׁלוֹם, וְכֵן תִּקּוּן הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם, וְכֵן תִּקּוּן הָעֵצָה זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם, וְכֵן תִּקּוּן הַגַּאֲוָה שֶׁמַּכְנִיסִים הַגֵּרִים זֶה בְּחִינַת שָׁלוֹם כִּי כָּל הַמַּחֲלֹקוֹת עַל־יְדֵי הַגַּאֲוָה, וְכֵן תִּקּוּן תַּאֲוַת נִאוּף הוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם בְּחִינַת בְּרִית שָׁלוֹם. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁרֹב הָעוֹלָם רְחוֹקִים מִכָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל, בִּפְרָט עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית מֵחַטַּאת נְעוּרִים שֶׁמָּצוּי מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְּלָן, עַל־יְדֵי זֶה הֵם רְחוֹקִים מִשָּׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי זֶה נִפְגְּמָה הָאֱמוּנָה רצז הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל־יְדֵי זֶה כָּל אֲרִיכוּת הַגָּלוּת בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. וְעַל־כֵּן הָרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ, צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הַשָּׁלוֹם בְּכָל כֹּחוֹתָיו שֶׁעַל כָּל פָּנִים לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם חֵלֶק עִם הַבַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת. וְעִקַּר הַשָּׁלוֹם תָּלוּי בַּמָּמוֹן שֶׁלֹּא יִהְיֶה רוֹדֵף אַחַר הַמָּמוֹן, וְעַלשׂכָּל פָּנִים יִזָּהֵר מְאֹד מִלִּיגַע בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ וְלֹא יְקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ, כִּי רֹב הַמַּחֲלֹקוֹת וְהַמְּרִיבוֹת הֵם עַל־יְדֵי הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה. וּבֶאֱמֶת שֹׁרֶשׁ כָּל הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ דַּיְקָא מִשָּׁלוֹם כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (שם ה"ה אות כו כח).
61. The essential peace is between two opposites, as explained elsewhere. For Hashem created the world with countless variations — cold and warm, soft and hard etc. And similarly people differ greatly from one another in their forms and views. And all this in order to attain and know Him specifically through this. For all the variations derive at their root from the aspect of contractions — the holy attributes and sefiros — through which Hashem contracted His divine light in numerous wonderful spiritual intelligences — until the attributes formed that appear as opposites — this being Chessed and that Gevurah etc. And from there all the worlds and all creatures descended and formed — and all the variations within them were drawn. And the essential sustenance of Creation is through the peace and arbitration between the attributes. And just as in simple learning — the essential fullness of the novel teaching and clarification of the halachah to its truth — is when one knows how to arbitrate and make peace between all the difficulties and contradictions — for specifically through having many difficulties and apparent contradictions — but through one's newly-formulated approach they are all resolved — through this the novel teaching is born and the ruling is clarified to its truth. And similarly regarding the perceptions of G-dliness. It is found that the essential perceptions of G-dliness are through peace. And therefore great is the merit of peace between one person and another — for every person of Israel is the aspect of a contraction and a specific spiritual intelligence — therefore their view differs from their fellow's. And through being included together in love — the aspect of the arbitration and peace — through this specifically one merits perceptions of G-dliness. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 32.
Segment 62
צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר אֶת נֶפֶשׁ חֲבֵרוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִכָּל מִינֵי הֶזֵּק חַס־וְשָׁלוֹם. כִּי כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נוֹפֵל וְנִזּוֹק חַס־וְשָׁלוֹם בְּגַשְׁמִיּוּת אוֹ בְּרוּחָנִיּוּת, אֲזַי כִּבְיָכוֹל יֵשׁ צַעַר לְהַשְּׁכִינָה כַּיָּדוּעַ, וַאֲזַי הַשְּׁכִינָה חַס וְשָׁלוֹם בִּבְחִינַת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת. וּלְהֵפֶךְ כְּשֶׁשּׁוֹמְרִים נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל מִנְּפִילָה וְהֶזֵּק, אֲזַי כִּבְיָכוֹל מְקִימִין הַשְּׁכִינָה מִנְּפִילָתָהּ בִּבְחִינַת אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת, כִּי הַשְּׁכִינָה עִם יִשְׂרָאֵל תָּמִיד כַּיָּדוּעַ וְהִיא שׁוֹמֶרֶת אוֹתָם וּמְסַכֶּכֶת וּמָגֶנֶת עֲלֵיהֶם, בִּבְחִינַת אִימָא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ נִזְהָרִין גַּם־כֵּן בִּשְׁמִירַת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ הַשְּׁמִירָה וְהַהֲגָנָה מִבְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין, וּמְקִימִין הַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל מִנְּפִילָתָהּ, בִּבְחִינַת אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד וְכוּ' (הלכות מעקה ושמירת נפש הלכה ב).
62. The essential rectification of the holy gathering of the true Tzadik with his disciples — who engage in the holy study of faith — is through peace. For one must be very careful about love of companions. And through peace the disciples multiply further. And so too the rectification of holy faith depends on peace. And so too the rectification of drawing spiritual G-dliness into contractions is the aspect of peace. And so too the rectification of counsel is the aspect of peace. And so too the rectification of the arrogance introduced by converts is the aspect of peace — for all disputes come from arrogance. And so too the rectification of the desire for licentiousness is the aspect of peace — the aspect of the bris of peace. But since most of the world are far from all these rectifications — especially through the flaw of the bris of youthful sins which is very common — through this they are far from peace. And therefore anyone who wishes to take care of themselves must draw themselves to peace with all their powers — at the very least not having any part with the disputants. And the essential peace depends on money — not pursuing money — and at least being very careful not to touch one's fellow's money and not to be jealous. For most disputes and quarrels arise over money and livelihood. And truly the root of all money and livelihood flows specifically from peace. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 5, Ois 26, 28.
Segment 63
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה שֶׁתּוּכַל לְקַבֵּל מֵחָכְמָה עִלָּאָה שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי אַהֲבָה וְהַכְּלָלִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בֵּין נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי אוֹרַיְיתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד, כִּי נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הֵם הֵם אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה בֵּין יִשְׂרָאֵל שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת שֶׁנִּכְלָלִין זֶה בָּזֶה, וַאֲזַי נִכְלָלִין כֻּלָּם בִּבְחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, וַאֲזַי יֵשׁ שְׁלֵמוּת לְהַתּוֹרָה, וְזֶה בְּחִינַת זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה כְּלָל גָּדוֹל דַּיְקָא. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתּוֹרָה נִמְסְרָה לַכֹּהֲנִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְכוּ', כִּי הֵם בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן הָיָה אַהֲרֹן רוֹדֵף שָׁלוֹם וְאוֹהֵב שָׁלוֹם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה וּכְלָלִיּוּת בְּנַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְתִּיק עַל־יְדֵי זֶה בְּחִינַת הַמְתָּקָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּהֵן (הלכות פריה ורביה ה"א אות ב).
63. Every person of Israel must guard their fellow's soul and all that belongs to them from all manner of harm. For when one of Israel falls and is harmed — physically or spiritually — there is suffering to the Shechinah — and then the Shechinah is in the aspect of the fallen Tabernacle of David. And conversely when one guards a Jewish soul from falling and harm — one raises the Shechinah from its falling — in the aspect of: "I will raise up the fallen Tabernacle of David" [Amos 9:11] . For the Shechinah is always with Israel — watching over and covering and protecting them — in the aspect of: "a mother hovering over her children." And therefore when we too are careful to guard the souls of Israel — through this we draw upon ourselves the protection of: "the mother hovering over her children" — and raise the Shechinah from its falling. Source: Likutay Halachos, Hilchos Ma'akeh V'Shmirat Nefesh, Halachah 2.
Segment 64
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בַּיִת שֵׁנִי לֹא נֶחֱרַב כִּי אִם עַל יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם. כִּי עַל־יְדֵי זֶה לֹא נִכְלְלוּ יַחַד וְלֹא יָכְלוּ לְקַבֵּל הַהַמְתָּקָה מִבְּחִינַת הַחָכְמָה עִלָּאָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה, וְעַל־יְדֵי זֶה נֶחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא הָאֶבֶן שְׁתִיָּה. וְעִקַּר הַמְתָּקָה זוֹ בִּשְׁלֵמוּתָהּ תִּהְיֶה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, בִּבְחִינַת וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ שֶׁאָז תִּהְיֶה הַהַמְתָּקָה בִּבְחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז, כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה וְכוּ'. וְאָז יִהְיֶה אַהֲבָה וּכְלָלִיּוּת גָּדוֹל בֵּין יִשְׂרָאֵל וְלֹא יֶחֱצוּ לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד, וְאָז יִבָּנֶה הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיָשׁוּבוּ כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וְכוּ' וְיִהְיֶה נִמְשָׁךְ הַמְתָּקָה עֶלְיוֹנָה מִבְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל וְעֶלְיוֹן מְאֹד מְאֹד בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ (שם אות ה).
64. Our Rabbis said: "love your neighbor as yourself — this is a great principle of the Torah." For the essential perfection of the Torah — that it can receive from the upper wisdom from which the Torah's root derives — is only through the love and totality of the souls of Israel. For the Torah and Israel are all one — for the souls of Israel are themselves the letters of the Torah. And therefore when there is love among Israel — the aspect of totality — all included in one another — they are all included in the upper wisdom — and then the Torah is perfected. And this is the aspect of: "a great principle of the Torah" — specifically a great principle. And therefore the essential Torah was transmitted to the Kohanim — in the aspect of the encompassing intellect from which the essential perfection of the Torah flows. And therefore Aharon was a pursuer of peace — to create love and totality in the souls of Israel — so that through this one can sweeten through the supernal sweetening of the encompassing intellect. Source: Likutay Halachos, Hilchos Priyah V'Riviyah, Halachah 1, Ois 2.
Segment 65
עִקַּר בְּחִינַת הַשָּׁלוֹם וְהַשִּׂמְחָה כְּשֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת חוֹזְרִים לְשָׁרְשָׁם וְאֵינָם נִפְרָדִים מִשֹּׁרֶשׁ חִיּוּתָם, וְזֶה עִקַּר הַשִּׂמְחָה וְהַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים (שם ה"ג אות כז).
65. Our Rabbis said: "the Second Temple was destroyed only because of baseless hatred." For through this they could not be included together and could not receive the sweetening from the upper wisdom — the foundation stone — and through this the Temple was destroyed — which is the foundation stone. And the essential sweetening in its fullness will come with the coming of Mashiach speedily in our days — in the aspect of: "who does Chessed for His anointed" — for then the sweetening will come through the encompassing intellect revealed then — for then the earth will be filled with knowledge. And then there will be great love and totality among Israel — and they will no longer be divided into two kingdoms. And then the Temple will be built and the Kohanim will return to their service — and the supernal sweetening will flow from the very high encompassing intellect speedily in our days. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 5.
Segment 66
עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁהוּא עִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ נַעֲשָׂה קִנְאָה וְשִׂנְאָה וּמַחֲלֹקֶת בָּעוֹלָם, עַד שֶׁאֲפִלּוּ שְׁנֵי אַחִים מַמָּשׁ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁקַּיִן הָרַג אֶת הֶבֶל עַל־יְדֵי זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהָיָה בּוֹ מִפְּגַם עֵץ הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (עַיֵּן אֱמוּנָה אוֹת ר). וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן הַשִּׂנְאָה שֶׁל עֵשָׂו עַל יַעֲקֹב. וְכֵן עַל יְרָבְעָם נֶאֱמַר כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיד, כִּי עִקַּר הַפְּגַם שֶׁלּוֹ הָיָה גַּם כֵּן רַק עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים. וְעִקַּר הַשָּׁלוֹם נִמְשָׁךְ עַל־ יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (הלכות יבום וחליצה הלכה ג אות ו כא).
66. The essential aspect of peace and joy is when all the worlds return to their root and are not separated from the source of their vitality — and that is the essential joy and life and peace — for there Hashem commanded the blessing — life. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 3, Ois 27.
Segment 67
הַתּוֹרָה נִקְרֵאת שָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּה בִּבְחִינַת אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִקְרוֹת אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא בְּחִינַת שָׁלוֹם בַּפֶּה דַּיְקָא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת שָׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּה שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשָּׁלוֹם, וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְחַיִּים בִּבְחִינַת כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַחַיִּים מְקַבְּלִין עַל־יְדֵי שָׁלוֹם דַּיְקָא וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם וְכוּ'. כִּי עִקַּר הַחַיִּים עַל־יְדֵי הִתְחַבְּרוּת הַנְּשָׁמָה עִם הַגּוּף שֶׁהֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, וְעַל־יְדֵי שָׁלוֹם מִתְחַבְּרִין יַחַד הַנְּשָׁמָה עִם הַגּוּף וְזוֹכִין לְחַיִּים. וְזֶה כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא, כִּי עִקַּר הָרְפוּאָה הִיא גַּם כֵּן עַל יְדֵי שָׁלוֹם, בְּחִינַת שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאָתִיו, וְכַמְּבֹאָר בִּפְנִים. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַשָּׁלוֹם שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, וֶאֱמוּנַת חֲכָמִים נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת נֶדֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה בְּחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן כַּמּוּבָא, וְזֶה בְּחִינַת דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (שם אות כא).
67. Through the flaw of faith in the Sages — which is the essential contamination of the serpent — jealousy and hatred and dispute are created in the world — until even two actual brothers hate one another — the aspect of Kayin killing Hevel through the serpent's contamination from the flaw of the Tree of Knowledge — the aspect of the flaw of faith in the Sages. And from this too the hatred of Esav toward Yaakov descended. And of Yarovam it is said: "for he divides between brothers" — for his essential flaw was also only through the flaw of faith in the Sages. And the essential peace flows through faith in the Sages, as explained in the inner teachings. Source: Likutay Halachos, Hilchos Yibum V'Chalitzah, Halachah 3, Ois 6, 21.