Segment 1
מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה צָרִיךְ דַּיְקָא לִמְצוֹא זְכוּת בְּעַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹא יִפּוֹל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקָּר טָהֳרָתוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ עַל יְדֵישׂזֶה דַּיְקָא, וְזֶה בְּחִינַת טַהֲרַת הַפָּרָה אֲדוּמָה (השכמת הבוקר הלכה א אות יב).
1. One who is on a low level must specifically find merit in themselves — so as not to fall completely. And the essential of their purification and teshuvah is through this specifically — and this is the aspect of the purification of the Red Heifer. Source: Likutay Halachos, Hilchos Hashkaimas HaBoker, Halachah 1, Ois 12.
Segment 2
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא לָשׁוּב מִגַּדְלוּת, (שֶׁמִּזֶּה בָּאִים כָּל הַחֲטָאִים חַס־ וְשָׁלוֹם), וּלְהַשְׁפִּיל עַצְמוֹ וּלְהַרְגִּישׁ שִׁפְלוּתוֹ וּפְחִיתוּתוֹ בֶּאֱמֶת. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא הַהַכְנָעָה וְהַשִּׁפְלוּת, וְלֵב נִשְׁבָּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹחֵל לוֹ עַל כָּל הַחֲטָאִים וְנִתְבַּטְּלִים מִמֶּנּוּ כָּל הַדִּינִים (נט"י שחרית הלכה ג אות ה).
2. The essential teshuvah is to return from arrogance — from which all sins come — and to humble oneself and truly feel one's lowliness and smallness. For the essential teshuvah is submission and humility — and a broken heart before Hashem — through which Hashem forgives all the sins and all the judgments are nullified. Source: Likutay Halachos, Hilchos Netilas Yadayim Shacharis, Halachah 3, Ois 5.
Segment 3
הָאָדָם אֵין לוֹ מָקוֹם בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי כָּל הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת וְכוּ' כֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם מָקוֹם בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, וְהָאָדָם אֵין לוֹ מָקוֹם כְּלָל בָּעוֹלָם, כִּי הוּא בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם. וְאִם זוֹכֶה וְעוֹמֵד בְּמַדְרֵגָה זוֹ עַל־יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, אֲזַי הוּא בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְכָל מְקוֹמוֹת הָעוֹלָם מְשֻׁעְבָּדִים תַּחְתָּיו, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת תְּאֵבִים שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלָם, כִּי הוּא יָכוֹל לְהַעֲלוֹת כָּל הַמְּקוֹמוֹת לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית. אֲבָל כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא חַס־ וְשָׁלוֹם, אֲזַי כֻּלָּם מְגָרְשִׁין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ בִּבְחִינַת הֵן גֵּרַשְׁתָּ אוֹתִי וְכוּ' וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ, כִּי אֵין לוֹ מָקוֹם בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם אֶת הָאָדָם בְּרַחֲמָיו, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, וְאָז חוֹזֵר לְמַעֲלָתוֹ. וְזֶה הָעִנְיָן קָרוֹב לְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: רָאִיתָ שׁוּעָל חֶנְוָנִי וְכוּ', אֶלָּא הֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי הַיְנוּ כַּנַּ"ל (שם יד).
3. Teshuvah is above time — and also above place — in the aspect of: "great is teshuvah that it reaches the Throne of Glory" — the aspect of the place of the world. For the place of each and every person causes them to sin — for place is the aspect of the force of the world of action — the force of the contraction — from which the essential grip of the Sitra Achara comes. And Hashem knows the place of each and every person and judges them favorably — knowing that their place caused it. Therefore when the person does teshuvah — Hashem has compassion on them in His abundant mercies — and elevates them from that place — to the aspect of above place — the aspect of the Throne of Glory — and there everything is sweetened and rectified. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tzitzis, Halachah 3, Ois 9.
Segment 4
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שֶׁעַל עָו?ֹן הַחָמוּר הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן אֵין מוֹעִיל לוֹ תְּשׁוּבָה, וּבֶאֱמֶת כָּךְ רָאוּי לוֹ כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. אֲבָל בֶּאֱמֶת אַף עַל פִּי כֵן אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, אַךְ עִקַּר תְּשׁוּבָתוֹ הִיא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַדּוֹר, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (תפלין הלכה ב אות יא).
4. The human being has no place in the world at all — for all the animals and beasts etc. have a place in this physical world — while the human being has no place at all in the world — for one is in the aspect of above place. And if one merits to stand at this level through one's good deeds — one is the aspect of the place of the world — and all the places of the world are subservient beneath one — and all the places long for one to be present — for one can elevate all the places to the aspect of above place — which is the essential purpose. But when the person sins — all of them expel them from their place — the aspect of: "behold you have driven me out etc. and I will be a wanderer and a vagabond on the earth" — for they have no place in the world at all. But Hashem upholds the person in His mercies — until they return in teshuvah which is the aspect of above place — and then they return to their level. And this matter is close to the saying of our Rabbis: "if you saw a fox in the place of the High Priest etc." — meaning: I have made my deeds worse — as above. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 14.
Segment 5
אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וַאֲפִלּוּ עַל פְּגַם טִפֵּי הַמֹּחַ שֶׁאָמְרוּ תצט רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאֵין מוֹעִיל תְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל, וְכֵן עַל אֵלּוּ שֶׁמְּבֹאָר בַּמִּקְרָא כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ מוֹעִיל תְּשׁוּבָה לְכָל הַחֲטָאִים, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כְּבָר כַּמָּה וְכַמָּה רְשָׁעִים שֶׁפָּגְמוּ בְּטִפֵּי הַמֹּחַ וְכָפְרוּ בָּעִקָּר, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַבְּלוּ בִּתְשׁוּבָה. רַק מֵחֲמַת שֶׁפָּגְמוּ כָּל־כָּךְ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִצְטָרֵף וּלְהִתְנַסּוֹת וְלַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה שֶׁל הַהִתְרַחֲקוּת הַזֹּאת, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹתְבִין עָלָיו שֶׁאֵין מוֹעִיל תְּשׁוּבָה, וּכְשֶׁהוּא פֶּתִי וְסָכָל וְאֵינוֹ מְרַחֵם עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ חַס־וְשָׁלוֹם, אֲזַי מוֹצֵא פְּטוֹר לְעַצְמוֹ לְהִתְרַחֵק מִן הַתְּשׁוּבָה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִכְתָּב עָלָיו שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ תְּשׁוּבָה חַס־וְשָׁלוֹם. אֲבָל מִי שֶׁחוֹשֵׁב בֶּאֱמֶת עַל תַּכְלִיתוֹ, וְיֵשׁ לוֹ רַחֲמָנוּת עַל עַצְמוֹ וּמְחַשֵּׁב אֶת דְּרָכָיו, כִּי אַף עַל פִּי כֵן מַה יְּהֵא בְּסוֹפוֹ וּמַה יַּעֲשֶׂה לְיוֹם פְּקוּדָה, אֲזַי כָּל מַה שֶּׁמּוֹצֵא וְרוֹאֶה שֶׁמְּרַחֲקִין אוֹתוֹ יוֹתֵר, הוּא מְרַחֵם עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר וְצוֹעֵק אֶל ה' יוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵעָמְקָא דְּלִבָּא, עַד שֶׁיַּשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִן הַשָּׁמַיִם. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִכְתָּב עָלָיו שֶׁאֵינוֹ מִתְקַבֵּל בִּתְשׁוּבָה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא צוֹעֵק אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁפָּגַם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁמְּרַחֲקִין אוֹתוֹ כָּל כָּךְ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁרָאוּי לְהַרְחִיקֵנִי מִגֹּדֶל הַפְּגָמִים שֶׁלִּי, וּבְוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הַכֹּל אֱמֶת וְיַצִּיב, אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי יוֹדֵעַ וּמַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ חַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְרַחֲמִים גְּדוֹלִים כָּאֵלּוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיָּכוֹל לְקָרְבֵנִי גַּם כֵּן בְּרַחֲמִים וּלְקַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי אַף עַל פִּי כֵן הֲלֹא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל בְּעַצְמָן אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה שֶׁל הַהִתְרַחֲקוּת כָּל־כָּךְ, וְאַף עַל פִּי כֵן שָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו וְנִתְקָרֵב עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא, עַל־יְדֵי שֶׁעָמַד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה שֶׁל הַהִתְרַחֲקוּת. וְזֶה בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת (שם הלכה ד אות ד).
5. Our Rabbis said: for the grave sin of wasting seed — there is no teshuvah for it. And in truth this is so as explained in the inner teachings. But in truth even so — nothing stands before teshuvah . Only the essential teshuvah for this is through the Tzadik of the generation — as explained in the inner teachings. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tefilin, Halachah 2, Ois 11.
Segment 6
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַחִיּוּת בְּכָל עֵת שֶׁצָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ יָמָיו שֶׁעָבְרוּ בַּחשֶׁךְ, בִּבְחִינַת הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם (שם ה"ה אות ח).
6. Nothing stands before teshuvah — even for the flaw of wasting seed — for which our Rabbis said there is no teshuvah — and even for those of whom it says: "all who come to her do not return and do not reach the paths of life." But in truth — teshuvah is effective for all sins — as we have already found many wicked ones who flawed in this way and even denied the fundamental principles — and even so they were received in teshuvah . Only because they had sinned so greatly — they must be refined and tested and stand in the trial of this distancing — meaning that it is written about them that teshuvah is not effective. And when one is foolish and does not have compassion on oneself — not to lose one's world — one finds for oneself a license to distance oneself from teshuvah — since it has already been written that teshuvah is not effective. But one who truly thinks about one's purpose — and has compassion on oneself — and considers one's ways — and still thinks: what will be at the end? what will one do on the day of reckoning? — then all the more one sees and finds that they are being pushed further away — the more one has compassion on oneself and cries out to Hashem more and more from the depths of the heart — until Hashem looks down and sees from heaven. For even though it has been written about them that they are not accepted in teshuvah — even so they cry out to Hashem about this very thing — that they sinned so greatly that they are pushed so far away. And even though they know they deserve to be pushed away because of their many flaws — and certainly everything our Rabbis said is true and firm — even so they know and believe that there is such kindness and great compassion with Hashem — that He can also draw them close and receive them in complete teshuvah . For our Rabbis themselves said: nothing stands before teshuvah . And then when one merits to stand in this trial of such great distancing — and even so returns in complete teshuvah — then Hashem has compassion and one draws close through this specifically — through having stood in this trial of distancing. And this is the aspect of: "distancing is the ultimate drawing close." Source: Likutay Halachos, Hilchos Tefilin, Halachah 4, Ois 4.
Segment 7
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁנִּזְכֶּה אֲנַחְנוּ לָשׁוּב אֵלָיו, עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, כִּי זֶה הוּא הַוִּכּוּחַ שֶׁבֵּין הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צוֹעֵק אֵלֵינוּ שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, הַיְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ נָשׁוּב תְּחִלָּה, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יְשִׁיבֵנוּ אֵלָיו, וְכַמּוּבָא בַּסְּפָרִים. וּבֶאֱמֶת אִי־אֶפְשָׁר לָנוּ לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, אִם לֹא בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא יְשִׁיבֵנוּ אֵלָיו, וְהוּא יְעוֹרֵר לִבֵּנוּ לָזֶה שֶׁנִּרְצֶה לָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת, וְיִשְׁלַח לָנוּ דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים אֵיךְ לְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל זֶה, כִּי הֲלֹא הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲפִלּוּ כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָנוּ נוֹשְׁמִין בְּאַפֵּנוּ הֲלֹא הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶיךָ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מֵכִין לְבָבֵינוּ לְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו, וְאַחַר־כָּךְ הוּא מַקְשִׁיב אָזְנָיו לִשְׁמֹעַ דִּבּוּרֵינוּ כְּאִלּוּ הֵם יוֹצְאִים מֵאִתָּנוּ בְּעַצְמֵנוּ, רַק שֶׁאָנוּ מְחֻיָּבִים עַל־כָּל־פָּנִים לְהִתְעוֹרֵר לָזֶה בְּעַצְמוֹ, לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיָּכִין לְבָבֵינוּ אֵלָיו. וְזֶהוּ עִקַּר כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁצּוֹעֵק שׁוּבוּ אֵלַי וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁעַל־כָּל־פָּנִים נִתְעוֹרֵר לָזֶה לִצְעֹק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד הֲשִׁיבֵנוּ אֵלֶיךָ, וְזֶה בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה נֶחְשָׁב לְאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וְכוּ' (ק"ש הלכה ה אות י יא).
7. The essential teshuvah is in the aspect of the renewal of vitality at every time — needing to renew the days that passed in darkness — the aspect of: "restore us Hashem to You and we will return — renew our days as of old." Source: Likutay Halachos, Hilchos Tefilin, Halachah 5, Ois 8.
Segment 8
עִקַּר הָרִחוּק מִתְּשׁוּבָה חַס־וְשָׁלוֹם, הוּא עַל־יְדֵי הַוִּכּוּחַ הַנַּ"ל שֶׁיִּשְׂרָאֵל רוֹצִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְעוֹרְרָם תְּחִלָּה וִישִׁיבֵם אֵלָיו בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תִּתְעוֹרֵר תְּחִלָּה עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה הָיְתָה עִקַּר הַבְּרִיאָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא וְלֹא תֹּאכַל הַנְּשָׁמָה נַהֲמָא דִּכְסוּפָא כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי אֲמִירַת מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, כִּי עַל־יְדֵי זֶה אָנוּ זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הֶאָרַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל מִתַתָּא לְעֵלָּא וּמֵעֵלָּא לְתַתָּא, וְשָׁם נִכְלָל הָאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא עִם אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא בִּכְלָלִיּוּת אֶחָד. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי תְּהִלִּים, עִקַּר הַהִתְחַבְּרוּת וְהִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵי הַהִתְעוֹרְרוּת נִכְלָלִין בְּיַחַד, כִּי תְּהִלִּים מְעוֹרֵר לֵב יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִצְעֹק אֵלָיו תָּמִיד שֶׁיְּשִׁיבֵנוּ אֵלָיו. וְזֶה בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה נֶחְשָׁב לְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ כְּאִלּוּ אָנוּ שָׁבִים אֵלָיו, מֵעַצְמֵנוּ וְכוּ', וְעַל־כֵּן אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה (שם אות יא).
8. The essential teshuvah — that we merit to return to Him — is through our own arousal — the aspect of the arousal from below. For this is the argument between Hashem and Israel: Hashem cries to us: "return to Me and I will return to you" — meaning that we should return first. And Israel says: "restore us Hashem to You and we will return" — that He should restore us to Him first. And in truth — it is impossible for us to truly return to Him — except with His help — that He restore us to Him — and He arouse our heart to want to truly return to Him — and send us holy words of how to seek to appease Him for this. For everything is from Him — for even every single breath we breathe — all is from Him. And this is the aspect of: "You prepare their heart — You incline Your ear" — that Hashem Himself prepares our hearts to pray to Him — and afterward He inclines His ear to hear our words as though they emerge from us ourselves. Only we are obligated in every way to arouse ourselves to this — to long and to pray to Hashem that He prepare our hearts toward Him. And this is the essential intent of His crying out: "return to Me etc." — that we will at all events arouse ourselves to cry out to Him always: "restore us to You." And this itself will be counted as the arousal from below on our part — even though everything is from Him. Source: Likutay Halachos, Hilchos Krias Shema, Halachah 5, Ois 10, 11.
Segment 9
עִקַּר כָּל הַפְּגָמִים שֶׁל כָּל הַחֲטָאִים, הֵם בִּבְחִינַת הָעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אַתְוָון שֶׁמַּמְשִׁיךְ חַס־וְשָׁלוֹם הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁעוֹבֵר עָלָיו, לַמָּקוֹם שֶׁמַּמְשִׁיךְ לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְכוּ' רַחֲמָנָא לִצְּלָן. כִּי עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֵם הָאוֹתִיוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר בִּבְחִינַת קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה', וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא דְּבָרִים, הַיְנוּ שֶׁיַּרְבֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל צְעָקוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיִּצְטָרְפוּ וְיִתְתַּקְּנוּ כָּל הָאוֹתִיּוֹת לְטוֹב, וּבְוַדַּאי הִיא עֵצָה גְּדוֹלָה וְקַלָּה שֶׁהַכֹּל יְכוֹלִין לְקַיְּימָהּ, כִּי יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר לְבַד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְיַגֵּעַ וְלִטְרֹחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ, כְּמוֹ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ, שֶׁיָּגְעוּ וְטָרְחוּ מְאֹד מְאֹד בְּתַעֲנִיתִים רַבִּים וּבְסִגּוּפִים קָשִׁים וַעֲצוּמִים מְאֹד, וַאֲפִלּוּ אִם חַס־וְשָׁלוֹם עֲדַיִן עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, אַף עַל פִּי כֵן אִם לֹא יַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִפֹּל לְעוֹלָם, וִיחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים עַלשׂ כָּל פָּנִים תָּמִיד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּצְעָקוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם לְמָנְעוֹ גַּם מִזֶּה, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי טִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה אֵינוֹ עוֹסֵק בִּשְׁלֵמוּת אֲפִלּוּ בְּעֵצָה קַלָּה הַזֹּאת, לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַזְכִּיר אֶתשׂעַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם הָאֱמֶת, כִּי לֹא בְּכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, וְאֵין הַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת עַל־יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטָרְחוֹ לְבַד, רַק הַכֹּל בְּחַסְדֵי ה' וּבִישׁוּעָתוֹ, וְהַדְּאָגוֹת וְהַטְּרָדוֹת אֵינָם מוֹעִילִים כְּלָל לַפַּרְנָסָה, אַדְרַבָּא מַזִּיקִים הַרְבֵּה לַפַּרְנָסָה. וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ הַבַּעַל מְלָאכָה וְעֵסֶק, יָכוֹל לִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם, לַעֲסֹק בָּהֶם בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ', וְעַל־יְדֵי זֶה יָשׁוּב בְּוַדַּאי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (שם יד).
9. The essential distancing from teshuvah flows from the aforementioned argument — where Israel wants Hashem to arouse them first through the arousal from above — and Hashem wants the community of Israel to first arouse itself through the arousal from below. For the entire essence of Creation was precisely for this — that there be an arousal from below — so that the soul not eat the bread of shame. Therefore through reciting Psalms everything is rectified — for through this we merit to draw upon ourselves the illumination of the Fiftieth Gate which includes all — from below to above and from above to below — and there the arousal from above and the arousal from below are included in one totality. And therefore through Tehillim — the essential connection and drawing close of Israel to their Father in heaven — since both arousals are included together — for Tehillim arouses the heart of Israel to long for Hashem and to cry out to Him always to restore us to Him. And this itself will be counted as our own arousal — as though we are returning to Him ourselves. And therefore saying Tehillim is propitious for teshuvah . Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 11.
Segment 10
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא הַבּוּשָׁה, וְכָל מַה שֶּׁאָנוּ מִתְבַּיְּשִׁים עַצְמֵינוּ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן הוּא יִתְבָּרַךְ מַרְבֶּה לִסְלֹחַ וְלִמְחֹל חַטָּאתֵינוּ בְּיוֹתֵר, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁעַל־כָּל־פָּנִים נֵדַע עֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁפָּשַׁעְנוּ נֶגְדוֹ (נשיאת כפים הלכה ה אות יח).
10. The essential of all the flaws of all the sins — they are in the aspect of the twenty-two letters — through which the letters in that matter are drawn to the Sitra Achara . For the essential vitality of all things is the letters within them. And therefore the essential rectification is through speech — the aspect of: "take with you words and return to Hashem" — and our Rabbis said: "I ask of you only words." Meaning one should multiply holy words of cries and supplications and requests and songs and praises to Him — until all the letters reform and are rectified to good. And certainly this is a great and easy counsel that all can fulfil — for one can merit to teshuvah and to the life of the World to Come through speech alone — even if one does not merit to toil and labor in service like the Tzadikim and worthy ones before us — who toiled enormously with many fasts and harsh afflictions. And even if one continues to experience whatever one experiences — even so if one never allows oneself to fall completely — and strengthens oneself to speak at least some words always before Hashem — with many cries and supplications to Hashem — certainly in the end one will return to Hashem. But the adversary strengthens itself against the person to prevent even this — and essentially through the worry of livelihood — through which one does not engage even with this easy counsel — to return to Hashem through the holy speech. Therefore one must remind oneself at every time of the truth — for might does not prevail — and livelihood does not flow through one's toil and effort alone — rather everything is through Hashem's kindness and salvation — and worries and distractions help nothing for livelihood — on the contrary they greatly harm livelihood. Therefore even the craftsperson and the businessman can find for their soul several hours each day — to engage in saying Tehillim and hisbodidus — and through this they will certainly return to Hashem for the life of the World to Come. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 14.
Segment 11
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁבּוֹ נִבְרָא וְנִתְקַיֵּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה. כִּי עַל־פִּי הַתּוֹרָה, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה אוֹ מַלְקוֹת בְּבֵית דִּין, אֵין מוֹעִיל לוֹ תְּשׁוּבָה לִיפָּטֵר עַל־יְדֵי זֶה מִדִּין מַלְקוֹת אוֹ מִיתָה. וְעִקַּר מַה שֶּׁמּוֹעִיל תְּשׁוּבָה הוּא רַק עַל־יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם, כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם עַל יָדוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, כְּמוֹ כֵן הוּא מְקַיֵּם אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה וְחוֹזְרִין אַחַר־ כָּךְ בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל הַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי, כִּי רַק הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ וּלְגַלּוֹת הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְחַיֶּה וּמְקָרֵב כָּל הָרְחוֹקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ (ביה"כ הלכה ה אות טו טז).
11. The essential teshuvah is shame — and all the more one shames oneself — so too He increases His forgiveness and pardon of our sins — for Hashem wants us to at all events know our iniquities in which we sinned against Him. Source: Likutay Halachos, Hilchos Nesias Kapayim, Halachah 5, Ois 18.
Segment 12
צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר הָאֲבֵדוֹת כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, לְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת נִיצוֹצוֹת הַנְּפוּלִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת נֶאֱבָדִים וְנִדָּחִים, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּבִפְרָט אִם כְּבָר חָטָא וּפָגַם כְּפִי מַה שֶּׁפָּגַם, וּבִפְרָט פְּגַם הַבְּרִית חַס־ וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה חָזַר וְאִבֵּד בְּעַצְמוֹ אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה, וְצָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחֲרֵיהֶם, וּכְשֶׁיְּבַקֵּשׁ וִיחַפֵּשׂ הֵיטֵב בְּוַדַּאי יִמְצָא, כִּי יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי אַל תַּאֲמִין. וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל הָעֲוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְכוּ', אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ וְכוּ'. וּכְתִיב וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ וְכוּ'. כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ מְאֹד אַחַר דַּרְכֵי הַקְּדֻשָּׁה, כִּי כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מֵחֲמַת הָאֲבֵדוֹת הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הוּא הוֹלֵךְ וְתוֹעֶה כְּשֶׂה אוֹבֵד וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא דֶּרֶךְ הַחַיִּים, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד כָּל יָמָיו לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדוֹתָיו, כִּי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל, וְאִם יְבַקֵּשׁ וִיחַפֵּשׂ הֵיטֵב בְּוַדַּאי יִמְצָא כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְתִקּוּן נַפְשׁוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִמְצֹא עֲדַיִן, אַף עַל פִּי כֵן עַל־יְדֵי כָּל יְגִיעָה וְחִפּוּשׂ, כְּבָר מָצָא הַרְבֵּה, כִּי אֵין שׁוּם יְגִיעָה וּבַקָּשָׁה נֶאֱבָד כְּלָל, וּבְוַדַּאי מָצָא כְּבָר הַרְבֵּה עַל־יְדֵי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר וְעַל־יְדֵי כָּל יְגִיעָה וְחִפּוּשׂ, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִיתְאָבִיד. וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ רוֹאֶה כְּלָל מַה שֶּׁמָּצָא, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא מָצָא כְּלוּם, וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמִקֶּדֶם, אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּוַדַּאי מָצָא הַרְבֵּה עַל־יְדֵי הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי תַּאֲמִין - תַּאֲמִין דַּיְקָא, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵין רוֹאִין מַה שֶּׁמָּצָא (ברכת הפירות הלכה ה אות א).
12. The essential teshuvah is through the free Chessed through which the world was created and sustained before the giving of the Torah. For according to Torah law — one who is liable to death or lashes in court — teshuvah does not help to exempt them from the judgment of lashes or death. And the essential reason teshuvah is effective is only through the free Chessed — for just as the world was sustained through it before the Torah was given — so too it sustains the wicked who transgressed the Torah and afterward return in teshuvah . But all this is through the power of the true Tzadik — for only he can draw and reveal the aforementioned free Chessed in fullness — until through this he revives and draws close all the distant ones to the service of Hashem. Source: Likutay Halachos, Hilchos Yom Kipur, Halachah 5, Ois 15, 16.
Segment 13
עִקַּר הַחִפּוּשׂ אַחַר הָאֲבֵדוֹת הוּא בִּבְחִינַת נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָּטֶן, שֶׁצְּרִיכִין לְחַפֵּשׂ וְלִבְדֹּק עַל־יְדֵי אוֹר הַנְּשָׁמָה בְּכָל חַדְרֵי בֶּטֶן, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל הָרְשָׁעִים, בִּבְחִינַת וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסַר, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה בָּאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת, בִּבְחִינַת תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד. וְזֶה בְּחִינַת בִּעוּר חָמֵץ שֶׁהוּא עַל־יְדֵי חִפּוּשׂ בְּנֵרוֹת כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עִקַּר הַחִפּוּשׂ הוּא לְבַעֵר הֶחָמֵץ שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת, וְאָז מִמֵּילָא יִהְיוּ נִמְצָאִים כָּל הָאֲבֵדוֹת, כִּי הָעִקָּר הוּא לִהְיוֹת שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עַל־כָּל־פָּנִים, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל־כָּל־פָּנִים כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲוֹתָיו, וִישַׁבֵּר כָּל תַּאֲוֹתָיו בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז מִמֵּילָא יִהְיוּ נִמְצָאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת וְכוּ' (שם אות ח).
13. Every person must strive greatly to seek and search for lost objects all the days of their life — for this is the entirety of the human being — who was created only for this — to seek the lost objects which are the aspect of the fallen sparks — the aspect of the lost and scattered — which every person must strive greatly to seek and search for all their days. And especially if one has already sinned and flawed as one has flawed — and especially the flaw of the bris — through which one has returned and lost many lost objects oneself — and must search and seek greatly for them. And when one searches and seeks well — certainly one will find — for: "I toiled and did not find — do not believe." And this is the essential teshuvah for sins — as it is written: "and you will return to Hashem your G-d etc. — if your dispersed ones are at the edge of the heavens — from there He will gather you etc." And it is written: "and you will seek from there Hashem your G-d and you will find etc." For one must seek and search greatly for the pathways of holiness — for all the person's distance from Hashem is because of the aforementioned lost objects — through which one wanders like a lost sheep and cannot find the path of life. Therefore one must strive greatly all one's days to seek and search for one's lost objects — for this is the essential teshuvah — and if one seeks and searches well — certainly one will find all that is needed for the rectification of one's soul. And even in the time when one does not yet merit to find — even so through every toiling and searching — one has already found much — for no desire and no search is ever lost. And certainly one has already found much through every word and every toiling and searching — for "no good desire is ever lost." And even if one sees nothing of what was found — and it seems as though one has still found nothing — and one is still as distant from Hashem as before — even so one must believe with complete faith that one has certainly found much through the toil itself — as our Rabbis said: "I toiled and found — believe!" — believe specifically — even though one still does not see what was found. Source: Likutay Halachos, Hilchos Birkas HaPeiros, Halachah 5, Ois 1.
Segment 14
עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הִיא בִּבְחִינַת דָּם נֶעֱכָר וְנַעֲשֶׂה חָלָב, כִּי כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּאִין עַל־יְדֵי הַתַּאֲוֹת כֻּלָּם בָּאִין מֵעֲכִירַת הַדָּמִים, וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁבָּאָה, עַל־יְדֵי שֶׁסּוֹבֵל בִּזְיוֹנוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַרְבֵּה וְשׁוֹתֵק כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַל־יְדֵי זֶה מַכְנִיעַ הַדָּמִים רָעִים וּמְזַכֵּךְ אוֹתָם, בִּבְחִינַת דָּם נֶעֱכָר וְנַעֲשֶׂה חָלָב. כִּי צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְהַרְבּוֹת בִּתְשׁוּבָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיִּזְדַּכְּכוּ דָּמָיו כָּל־כָּךְ שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת חָלָב מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נָקִי מֵעֲוֹנוֹת כְּמוֹ הַיּוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, בִּבְחִינַת הַנֶּאֱמַר בְּשָׁאוּל בֶּן שָׁנָה בְּמָלְכוֹ כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. אֲבָל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל כָּל זֶה הוּא אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת תְּשׁוּבָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר־כָּךְ עֲדַיִן הוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה, עַד שֶׁמֵּקִיא גַּם הֶחָלָב שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עַל הַתּוֹרָה, וְאָז זוֹכֶה לְחֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה. כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּגַשְׁמִיּוּת דָּם נֶעֱכָר וְנַעֲשֶׂה חָלָב, וְאַחַר־כָּךְ מְבָרְרִין הַחָלָב בְּעַצְמוֹ בֵּרוּר אַחַר בֵּרוּר, עַד שֶׁמּוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ עֶצֶם שַׁמְנִינוּתוֹ שֶׁהוּא הַחֶמְאָה, כְּמוֹ כֵן הַצַּדִּיק אַף עַל פִּי שֶׁזָּכָה לְזַכֵּךְ כָּל דָּמָיו, עַד שֶׁנַּעֲשִׂין בְּחִינַת חָלָב מַמָּשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה כַּנַּ"ל, וְאָז זוֹכֶה לִידִיעַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת חָלָב, אֲבָל הוּא עֲדַיִן אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בָּזֶה, וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה עַל תְּשׁוּבָה, עַד שֶׁמֵּקִיא גַּם הֶחָלָב שֶׁיּוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עַל הַתּוֹרָה, וְאָז זוֹכֶה לְחֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה, הַיְנוּ בְּחִינַת עֶצֶם פְּנִימִיּוּת טוֹב הַשַּׁמְנוּנִית שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה, הַיְנוּ הַשָּׂגַת סִתְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהֵם רֹב טוֹב הַצָּפוּן וְגָנוּז בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה (שם יב).
14. The essential searching for the lost objects is in the aspect of: "the candle of Hashem is the soul of man searching all the inner chambers of the belly" — needing to search and examine through the light of the soul in all the inner chambers of the belly — where the root of all the desires of the wicked is — the aspect of: "and the belly of the wicked shall lack" — through which all the lost objects come — the aspect of: "the desire of the wicked is lost." And this is the aspect of the search for chametz by candlelight — as our Rabbis said — for the essential search is to remove the chametz — the Sitra Achara — from which all the desires come — and then automatically all the lost objects will be found. For the essential is to be passive at all events — meaning not to follow one's desires at all events — and to break all one's desires for the sake of Hashem — and then automatically all the lost objects will be found. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 8.
Segment 15
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל כָּל אָדָם הוּא שֶׁיָּשׁוּב בְּכָל פַּעַם מֵהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁנִּלְכַּד בָּהֶם, לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, בִּבְחִינַת יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבוֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה', וְזֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לָשׁוּב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת, וַאֲפִלּוּ אִם נִתְעָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְעָה, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ שֶׁיַּאֲמִין שֶׁבְּכָל מַה שֶׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ מֵרָע לְטוֹב, הוּא יָקָר בְּעֵינֵי ה', כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ וְכוּ'. וְעִקַּר הַיֵּצֶר הָרַע הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (תפלת המנחה הלכה ז אות ב צא).
15. The essential rectification of teshuvah is in the aspect of churned blood becoming milk — for all sins that come through desires all come from the roiling of the bloods. And the essential rectification through teshuvah comes through bearing humiliations and much shedding of blood and remaining silent — as explained elsewhere. And through this the evil bloods are subdued and refined — the aspect of churned blood becoming milk. For one must do complete teshuvah — and multiply teshuvah so greatly — until one's bloods become so refined that they are in the very aspect of milk — meaning being pure from sins like a nursing infant from its mother's breast — the aspect of what was said about Shaul: "son of a year in his reign." But the great Tzadik — all this is for them merely the first teshuvah — and afterward they continue doing teshuvah upon teshuvah — until they even regurgitate the milk they nursed from their mother's breast regarding Torah — and then merit the butter of Torah. For just as in the physical — blood churns and becomes milk — and afterward the milk itself is clarified with clarification after clarification until one extracts from it the very essence of its richness — the butter — so too the Tzadik — even after meriting to refine all their bloods until they become the very aspect of milk — the aspect of complete teshuvah — and then meriting knowledge of Torah which is the aspect of milk — even so they do not content themselves with this — but do teshuvah upon teshuvah — until they even regurgitate the milk nursed from their mother's breast regarding Torah — and then merit the butter of Torah — the aspect of the innermost goodness of the richness of the Torah — the attainment of the secrets of Torah — the vast goodness hidden and concealed in the holy Torah. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 12.
Segment 16
כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר הָאָדָם לִתְשׁוּבָה, עַל־יְדֵי הַעֲלָמַת הַנְּקֻדָּה הַמִּסְתַּתֶּרֶת שֶׁנִּשְׁאָר מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁל חִיּוּת אֱלֹקוּת, שֶׁיֵּשׁ בְּלֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל קִיּוּמוֹ, אָז מִתְלַהֵב הַנִּיצוֹץ מְאֹד, וְרוֹצֶה לְהִתְדַּבֵּק בְּשָׁרְשׁוֹ בְּאוֹר הָאֵין סוֹף, שֶׁמִּזֶּה בָּא שֶׁרוֹצֶה מִיָּד לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם תַּעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים בְּלִי שִׁעוּר, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁקִּלְקֵל הַרְבֵּה. אֲבָל אַף עַל פִּי שֶׁכָּךְ רָאוּי לוֹ בֶּאֱמֶת, אֲבָל לֹא בִּשְׁבִיל זֶה יִמָּנַע מֵהַתְּשׁוּבָה חַס־וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת שֶׁתֵּכֶף הוּא נָסוֹג אָחוֹר בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, וְחוֹשֵׁב שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם סִגּוּפִים וְכוּ' כָּל־כָּךְ, וְעַל־כֵּן נִמְנַע מֵהַתְּשׁוּבָה לְגַמְרֵי, וְזֶה מָצוּי מְאֹד בְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם. כִּי יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ הַכֹּל חֲפֵצִים לָשׁוּב, אֲבָל רֻבָּם הַמְּנִיעָה מֵחֲמַת רִבּוּי הַהִתְלַהֲבוּת הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִכְבָּה לְגַמְרֵי רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת וְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁקִּבְּלוּ דַּרְכֵּי אֱמֶת מֵרַבָּם. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא כְּשֶׁבָּא הָאָדָם אֶל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה בָּהֶם מִתְּחִלָּה וְשָׁב מֵהֶם, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הֵיכֵי דָּמֵי תְּשׁוּבָה וְכוּ', וְהָעִקָּר תָּלוּי בַּמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם מִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, וַאֲפִלּוּ אִם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו הַמַּחֲשָׁבוֹת כְּמוֹ שֶׁמִּתְגַּבְּרִים, אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל רֶגַע שֶׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מֵהֶם וּמִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדָם, זֶהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ, כִּי רֶגַע אַחַת שֶׁל תְּשׁוּבָה גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד, וְאַחַר־כָּךְ עוֹד רֶגַע וְעוֹד רֶגַע וְכוּ'. וְאִם יִהְיֶה חָזָק בָּזֶה יוּכַל לִזְכּוֹת בִּרְבוֹת הַיָּמִים לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְעַל־כָּל־ פָּנִים לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבִיד, כַּמְּבֹאָר כַּמָּה פְּעָמִים בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאִי־אֶפְשָׁר לְבָאֵר הֵיטֵב דְּבָרִים כָּאֵלּוּ בִּכְתָב, רַק הֶחָכָם יָבִין מִדַּעְתּוֹ לְקַבֵּל מִכָּל זֶה עֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת לְנַפְשׁוֹ (שם אות ח).
16. The essential teshuvah of every person is to return at every time from the evil thoughts in which one is ensnared — to holy thoughts — the aspect of: "let the wicked abandon his path and the man of iniquity his thoughts — and return to Hashem." And this is the essential teshuvah — to return in thought from wherever one is to holy thoughts. And even if one went astray in thought as one went astray — even so one must believe that in every way one detaches oneself in thought from evil to good — it is precious in the eyes of Hashem — for He knows our inclination. And the essential evil inclination is the thoughts — as explained in the inner teachings. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tefilas HaMinchah, Halachah 7, Ois 2, 91.
Segment 17
מַה שֶּׁעַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה עֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת - עַיֵּן הִתְחַזְּקוּת אוֹת ל.
17. When the person is aroused to teshuvah — through the concealment of the point that hides and remains from the trace of divine vitality that remains in the heart of every Jew for their sustenance — then the spark blazes greatly — and wants to cleave to its root in the light of Ein Sof . From this comes the desire to immediately take upon oneself all the teshuvah in the world — fasts and afflictions without measure — because one knows in one's soul how greatly one has sinned. But even though in truth this is fitting — even so one must not on account of this be prevented from teshuvah — through immediately retreating in one's mind — thinking that one cannot fulfil such fasts etc. — and therefore abandoning teshuvah entirely. And this is very common among many people — for Israel is a holy people and all wish to return — but most are prevented through the great blazing — through which it is completely extinguished. Therefore the essential teshuvah is through the true Tzadikim and their disciples who received the true paths from their teacher. For in truth the essential teshuvah is when one comes to the places where one was at first and returns from them — as our Rabbis said: "what constitutes teshuvah etc.?" And the essential depends on the thought — for when the person overcomes the evil thoughts — and even if the thoughts overpower as they overpower — even so in every moment one detaches oneself from them and overcomes them — this is the aspect of teshuvah . As it is written: "at every moment You test him" — for even a single moment of teshuvah is also very good — and then another moment and another moment etc. And if one is strong in this — one can merit over many days to complete teshuvah . And at all events: "no good desire is ever lost" — as explained many times elsewhere. And it is impossible to explain well in writing such matters — only the wise person will understand from their own mind to receive from all this true counsels for their soul. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 8.
Segment 18
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה, בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי בְּחִינַת תְּפִלָּה לֶעָנִי, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּבַטֵּל גַּאֲוָתוֹ לְגַמְרֵי וְיֵדַע שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת. וְכָל יְדִיעַת וְהַרְגָּשַׁת שִׁפְלוּתוֹ וְקַטְנוּתוֹ, וּפְגָמָיו הַמְרֻבִּים לֹא יִהְיֶה לְרָעָה חַס־וְשָׁלוֹם, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק עַל־יְדֵי זֶה בְּיוֹתֵר, רַק יִבְטַח בְּחַסְדֵי ה' שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה גַּם אֵלָיו, שֶׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, עַל־יְדֵי בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי, שֶׁהוּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא פַּר וְאַיִל וְכֶבֶשׂ וְכוּ', אַף עַל פִּי כֵן מָצָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּקָּנָה, שֶׁיָּבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה קֶמַח וְהִיא ת חֲבִיבָה מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנֶאֱמַר בָּהּ רֵיחַ נִיחֹחַ, וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נַפְשׁוֹ הוּא מַקְרִיב. וּבָזֶה רָמַז לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁרַחֲמָיו לֹא כָּלִים לְעוֹלָם, שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵין הָאָדָם יָכוֹל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כָּרָאוּי לוֹ לְפִי מַעֲשָׂיו, כְּמוֹ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהִתְעַנּוּ וְסִגְּפוּ אֶת עַצְמָם הַרְבֵּה, אַף עַל פִּי כֵן חָלִילָה לִמְנֹעַ מֵחֲמַת זֶה מִתְּשׁוּבָה, כִּי גַּם נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל תְּשׁוּבָה יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי ה', כִּי הִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי וְדַל, שֶׁיָּקָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הַקָּרְבָּן עַתָּה הוּא תְּפִלָּה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ וְכוּ', וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא דְּבָרִים. וְעִקַּר חֲשִׁיבוּת הַתְּפִלָּה אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא גַּם כֵּן תְּפִלַּת עָנִי כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ עֲנִיוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, וְשׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת תְּפִלָּה לֶעָנִי כִּי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ, שֶׁיִּשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם, אֲפִלּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא בְּלִי שֵׂכֶל וּבְלִי כַּוָּנָה הָרָאוּי, אַף עַל פִּי כֵן אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת שִׁפְכִי כַּמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה', זֶה יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לָשׁוּב וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא בָּזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְכוּ', מִכְּלָל שֶׁרָאוּי לְבַזּוֹתוֹ. אַךְ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ רַבִּים מְאֹד וְאֵינוֹ מְבַזֵּהוּ. וְהַכְּלָל שֶׁבָּזֶה תָּלוּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה לִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ אֲפִלּוּ בְּדַלֵּי דַּלּוּת, רַק אַף עַל פִּי כֵן יִתְגַּבֵּר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי. וְעֹצֶם הַחֶסֶד הַזֶּה מִתְגַּלֶּה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ תָּמִיד עָנִי וְאֶבְיוֹן, בְּחִינַת עָנִי וְרוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, וְהוּא עוֹסֵק לְתַקֵּן וּלְהוֹשִׁיעַ לְכָל הָעֲנִיִּים בִּבְחִינַת יָחוּס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְכוּ'. וּבֶאֱמֶת אִי־אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת בְּפֵירוּשׁ כְּלָל עַד הֵיכָן רַחֲמָיו וְרִבּוּי סְלִיחָתוֹ מַגִּיעַ, רַק כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהָבִין מֵעַצְמוֹ שֶׁיָּחוּס עַל עַצְמוֹ תָּמִיד, וְאַל יִתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים לְעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ אִם תְּפִלַּת הֶעָנִי הַזֶּה שֶׁבָּא בְּדַלֵי דַּלוּת וְשִׁפְלוּת וְרִבּוּי פְּגָמִים כָּל־כָּךְ, וְגַם מְעַט הַתְּפִלָּה הַזֹּאת בְּעַצְמָהּ גַּם־כֵּן אֵינָהּ בִּשְׁלֵימוּת, וּמְעֹרֶבֶת בִּפְסֹלֶת וּבְמַחֲשָׁבוֹת מְקֻלְקָלוֹת הַרְבֵּה, שֶׁבְּוַדַּאי אֵינָהּ רְאוּיָה לַעֲלוֹת חַס־וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן רַבִּים רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אֵיךְ שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו וּמְקַבְּלָהּ, מֵאַחַר שֶׁמַּרְגִּישׁ עֲנִיּוּתוֹ וּמִתְגַּבֵּר לְהִתְפַּלֵּל וְלָשִׂיחַ אֵיךְ שֶׁהוּא יָכוֹל, מִתּוֹךְ מְרִירוּת דִּמְרִירוּת עֲנִיוּתוֹ וְדַלּוּתוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתְּפִלָּה זֹאת מַגִּיעַ תִּקּוּנָהּ דַּיְקָא עַד אֵין קֵץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁהִפְלִיגוּ כָּל־כָּךְ בְּמַעֲלַת קָרְבַּן הֶעָנִי, כַּמְּבֹאָר הַכֹּל בִּפְנִים (הלכות תפלת המנחה הלכה ז הנ"ל אות מ מא מב מד). כ. כָּל הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים חַס־וְשָׁלוֹם, בָּאִים עַל־יְדֵי בְּחִינַת בֶּהָלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַחוֹטֵא מְשֻׁגָּע וּמְבֹהָל, כִּי אֵינוֹ מַמְתִּין לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ הֵיטֵב מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִכָּל זֶה. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַחֲטָאִים שֶׁהוּא עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, הוּא בְּחִינַת מְתִינוּת וְהַמְתָּנָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּיעִין לוֹ אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן. כִּי בִּבְחִינַת הַתְּשׁוּבָה בְּעַצְמָהּ צָרִיךְ גַּם־כֵּן לִהְיוֹת מָתוּן וּמְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ, וְלֹא יִהְיֶה נֶחְפָּז וּמְבֹהָל, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיךְ לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ מְאֹד לָרוּץ בְּכָל כֹּחוֹ לְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם, לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְגַם בְּהָעֲבוֹדָה בְּעַצְמָהּ צָרִיךְ זְרִיזוּת גָּדוֹל, מֵאַחַר שֶׁהָיָה נָזוּף וּמְרֻחָק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זֶה זְמַן רַב, בְּוַדַּאי עַכְשָׁו צָרִיךְ לְהִזְדָּרֵז בִּדְבַר הַתְּשׁוּבָה מְאֹד, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הַהֶכְרַח לְהַמְתִּין גַּם־כֵּן, שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל עַל־יְדֵי הַבֶּהָלָה כָּל עֲבוֹדָתוֹ לְגַמְרֵי חַס־וְשָׁלוֹם. כִּי גַּם אַחַר כָּךְ בְּוַדַּאי צְרִיכִין לַעֲבֹר עָלָיו עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַרְבֵּה, וְהוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן וּמְיֻשָּׁב וְלֹא יֶחֱלַשׁ דַּעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר, רַק לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה, אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּעֲלִיָּה וּבִירִידָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הַבְּקִיאוּת שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בְּעָיֵיל וּבְנָפִיק בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אַתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָֹּ, וְעַל־כֵּן עִקַּר דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה נִשְׁלַם בְּשַׁבָּת, כִּי אָז נִמְשָׁךְ בְּחִינַת מְנוּחַת שַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט וָבֶטַח, בְּחִינַת מְתִינוּת וְיִשּׁוּב הַדַּעַת הַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ פְּסִיעָה גַּסָּה אָסוּר לִפְסֹעַ בְּשַׁבָּת, כִּי שְׁלֵמוּת הַתְּשׁוּבָה הִיא בִּבְחִינַת מְתִינוּת כַּנַּ"ל (הלכות שבת הלכה ז אות יט ל לא).
18. The matter of sins being converted into merits through complete teshuvah . Cross-reference entry — see "Hispashtus" [Strengthening Oneself], Ois 30.
Segment 19
עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ אֶל שָׁרְשָׁהּ, וְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא בִּבְחִינַת שִׂמְחָה (שם אות מה; עיין שמחה אות כא).
19. The essential teshuvah is the aspect of the meal offering — the poor person's offering — the aspect of the prayer of the poor — meaning one must completely nullify one's arrogance and truly know one's lowliness. And all the knowledge and feeling of one's lowliness and smallness and many flaws must not be for the worse — meaning one must not distance oneself even further because of this — but must trust in Hashem's kindnesses that there is hope even for oneself — that one can merit to draw close to Hashem from wherever one is — through the aspect of the poor person's offering. For even though one cannot bring a bull and ram and lamb etc. — even so the Holy One blessed be He found a remedy for them — that one bring one tenth of an eiphah of flour — and it is very dear before Hashem — and regarding it the verse says: "a pleasing fragrance" — and the Torah considers it as though one offered one's very soul. And through this Hashem hinted to us that His compassions never cease — that even if the person cannot return in teshuvah as befitting their deeds — like the early penitents who fasted and afflicted themselves greatly — even so far be it to be prevented from teshuvah because of this — for even a single point of teshuvah is very precious before Hashem — for it is the aspect of the poor and destitute offering — which is very dear before Hashem. And the essential offering now is prayer — for this is the essential teshuvah — as it is written: "take with you words and return etc." — and our Rabbis said: "I ask of you only words." And the essential importance of prayer before Hashem is also the prayer of the poor — as explained in the holy Zohar. For when the person feels their poverty and lowliness in the physical and spiritual — and pours out their speech before Hashem in the aspect of: "a prayer of the poor when one is faint and pours out their speech before Hashem" — pouring out their speech before Hashem like one who pours water — even if it seems to them that they are without proper intellect or intention — even so with all that is in one's heart one pours out one's speech before Hashem — the aspect of: "pour out your heart like water before the face of Hashem" — this is very precious before Hashem — and through this one merits to return and draw close to Him. For: "He did not despise nor disdain the affliction of the poor etc." — which implies it should be despised. But His compassions are very great and He does not despise them. And the general principle that in this depends the essential rectification of teshuvah — never to despair of oneself even in utter destitution — but to strengthen oneself with whatever one can — for this is the aspect of the poor person's offering. And this very Chessed is revealed in every generation through the great Tzadikim who draw the aspect of the flashing of Mashiach — who always makes themselves poor and destitute — the aspect of: "poor and riding on a donkey" — and works to rectify and save all the poor — the aspect of: "He has compassion on the poor and destitute etc." And truly it is impossible to reveal in explicit words at all how far His compassions and the abundance of His forgiveness reach — only every person must understand by themselves to always have compassion on oneself — and never to despair of the mercies forever. And even if the prayer of this poor one who comes in utter destitution and lowliness and so many flaws — and even this small prayer itself is also not complete — and is mixed with waste and many corrupting thoughts — which is certainly not fit to ascend — even so His compassions are so great — that even so Hashem has compassion and accepts it — since one feels one's poverty and strengthens oneself to pray and converse however one can — from the bitterness upon bitterness of one's poverty and destitution. And not only this but this prayer reaches its rectification specifically to an infinite end from one end of the world to the other. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tefilas HaMinchah, Halachah 7, Ois 40, 41, 42, 44.
Segment 20
כָּל הַמִּצְווֹת הֵם בְּחִינַת עֵצוֹת, שֶׁעַל־ יְדֵי זֶה נִתְגַּדְּלָה הָאֱמוּנָה וְזוֹכִין לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְהֵפֶךְ עֲבֵרוֹת חַס־וְשָׁלוֹם הֵם פְּגָם, וְקִלְקוּל הָעֵצוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִתְרַחֲקִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ חַס־וְשָׁלוֹם, וּבָאִים לִפְגַּם אֱמוּנָה וּכְפִירוֹת חַס־וְשָׁלוֹם, כְּפִי הַפְּגָם וְהָעֲבֵרָה, וְכַמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי הַפֶּשַׁע מַכְנִיס כְּפִירָה בְּלֵב הָאָדָם, וְזֶה בְּחִינַת עֲוֹנוֹתֵיכֶם מַבְדִּילִין בֵּינֵיכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם, וּכְשֶׁאָדָם זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אֲזַי עֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וּבֶאֱמֶת תְּשׁוּבָה הִיא דְּבַר פֶּלֶא מְאֹד, כִּי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִכְשַׁל בַּעֲבֵרָה, וְקִלְקֵל עַל־יְדֵי זֶה הָעֵצוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת, אֵיךְ יְקַבֵּל עַתָּה עֵצָה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וּמָה אִם קֹדֶם שֶׁקִּלְקֵל הָעֵצוֹת לֹא הוֹעִילוּ לוֹ עֵצוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הַלֹּא לֹא עָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ וְעָבַר עֲלֵיהֶם, מִכָּל שֶׁכֵּן עַכְשָׁו אַחַר הַקִּלְקוּל, מֵהֵיכָן יְקַבֵּל עֵצוֹת לַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְשֶׁלֹּא יְקַלְקֵל עוֹד. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אִי־אֶפְשָׁר לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי אִם בְּכֹחַ צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁזּוֹכִין לְקַבֵּל מֵאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֹׁרֶשׁ הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ עֵצוֹת נִפְלָאוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁנִּמְשָׁכִין מִשָּׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, שֶׁכְּשֶׁזּוֹכִין לַעֲלוֹת לְשָׁם נִתְהַפְּכִין שָׁם כָּל הָעֲוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת, שֶׁזֶּה סוֹד יוֹם כִּפּוּר בְּחִינַת יוֹבֵל הַגָּדוֹל, בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים שֶׁל תְּשׁוּבָה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין עֵצוֹת נִפְלָאוֹת לְכָל הַחוֹטְאִים בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, לְהִתְעוֹרֵר בְּכָל פַּעַם לִתְשׁוּבָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם, עַד שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, וְעִקַּר הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת, כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי עַל־יְדֵי שַׁבָּת וְכֵן עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַיְנוּ כַּנַּ"ל (תחומין הלכה ה אות כה כו).
20. All sins and flaws come through the aspect of panic — as it is written: "one who rushes with their feet sins." And therefore the sinner is called foolish and panicked — for they do not wait to settle their mind properly about what the ultimate end of all this will be. And therefore the essential rectification of sins through teshuvah is the aspect of deliberateness and patience — as our Rabbis said: "one who comes to be purified — they help them — they say to them: wait." For in teshuvah itself one must also be deliberate and settled in one's mind — and not be hasty and panicked. For even though one certainly must urge oneself greatly to run with all one's strength to the true Tzadikim and those attached to them — to draw one close to the service of Hashem — and also in the service itself great diligence is needed — since one was rebuked and distanced from Hashem for so long — certainly now one must hasten greatly in the matter of teshuvah . But even so — one must also wait — not to confuse all one's service entirely through the panic. For afterward too one will certainly need to pass through many ascents and descents — and one must be deliberate and settled and not weaken one's mind about anything — but be expert in the law of how to strengthen oneself and serve Hashem in ascent and descent. And this is the essential expertise of teshuvah — to be expert in entering and departing — the aspect of: "if I ascend to heaven You are there — and if I make my bed in the underworld — behold You are there." And therefore the essential path of teshuvah is completed through Shabbos — for then the aspect of peaceful rest — tranquility and quiet and confidence — the aspect of deliberateness and settled mind — is drawn. And therefore even a large step is forbidden on Shabbos — for the fullness of teshuvah is in the aspect of deliberateness. Source: Likutay Halachos, Hilchos Shabbos, Halachah 7, Ois 19, 30, 31.
Segment 21
עִקַּר הַמְשָׁכַת דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת. כִּי עַל־יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לִפְעֹל הַכֹּל, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, וּכְבָר נִתְפַּס בְּתַאֲוֹתָיו הָרָעוֹת, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאִי־ אֶפְשָׁר לָצֵאת מִשָּׁם, אַף עַל פִּי כֵן עַל־כָּל־ פָּנִים הַדִּבּוּר בְּיָדוֹ, וְאִם יַרְבֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וְיִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לָשׁוּב וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁעוֹשִׂין מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁכָּל תְּפִלּוֹתָיו הֵם עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה, בְּוַדַּאי יְעוֹרֵר רַחֲמֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו, עַד שֶׁיִּפְתַּח לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, וְיִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וִירַחֲמֵהוּ. וְעַל־כֵּן מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה, כִּי כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים נִתְיַסֵּד רַק עַל דֶּרֶךְ זֶה, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד בְּעַצְמוֹ, אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' וְכוּ' לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'. וּכְתִיב הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ, וְכַיּוֹצֵא הַרְבֵּה. וַאֲפִלּוּ כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלֵּל לְהִנָּצֵל מִשּׂוֹנְאָיו, כָּל כַּוָּנָתוֹ לְהִנָּצֵל מִשּׂוֹנְאֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁהֵם הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵיילוֹתָיו, כִּי כָּל הָאוֹיְבִים וְהַשּׂוֹנְאִים בְּגַשְׁמִיּוּת נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן מֵהֶם. הַכְּלָל שֶׁכָּל כַּוָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, הוּא לְבַקֵּשׁ מֵהֵם יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וּלְהִנָּצֵל מִכָּל הַשּׂוֹנְאִים וְהַמּוֹנְעִים וְהַמְעַכְּבִים מִלַּעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, כִּי כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים הוּא מֵהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעַל־כֵּן הֵם חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תְּהִלִּים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, הַיְנוּ שֶׁעָשָׂה מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ בְּחִינַת דָּוִד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַאֲנִי תְּפִלָּה. וְעַל־כֵּן עִקַּר הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה הִיא עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁעוֹשִׂין מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל (הל' ראש חדש ה"ה אות א ז).
21. The essential fullness of the rectification of teshuvah is through joy — for the essential teshuvah is to return one's soul to its root — and the root of the souls of Israel is the aspect of joy. Cross-reference entry — see also "Simcha" [Joy], Ois 21. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 45.
Segment 22
עִקַּר הַהִתְרַחֲקוּת שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא עַל־יְדֵי זִקְנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא, מַה שֶּׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן בְּמַעֲשָׂיו, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חשֶׁךְ. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת, שֶׁיְּחַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת ה' כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלַד, בִּבְחִינַת תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר וְכוּ'. וְהָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִים וּמְבִינִים עַל־כָּל־פָּנִים שֶׁאֵין יוֹדְעִין כְּלָל, רַק מִתְחַזְּקִים בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁיָּדְעוּ מַה שֶּׁיָּדְעוּ וְהִשִּׂיגוּ מַה שֶּׁהִשִּׂיגוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ בֶּאֱמֶת לְתַכְלִית הַיְדִיעָה דְּלֹא נֵדַע, וְהִשִּׂיגוּ בְּכָל פַּעַם בְּיוֹתֵר תַּכְלִית הַיְדִיעָה הַזֹּאת. וַאֲנַחְנוּ, תקז שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין כְּלָל כִּפְשׁוּטוֹ, עַל כֵּן אָנוּ מְחֻיָּבִין רַק לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וּלְהַאֲמִין בַּחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים וּבְסִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֵם מְחַזְּקִים אוֹתָנוּ בְּעֹמֶק נְפִילָתֵינוּ וִירִידָתֵנוּ בִּכְלָל וּבִפְרָט שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה תָּמִיד, כִּי חַסְדֵי ה' לֹא תַּמְנוּ וְלֹא כָּלוּ רַחֲמָיו לְעוֹלָם, וְהַחֲסָדִים מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם, אֲשֶׁר לְפִי הִתְחַדְּשׁוּת הַחֲסָדִים הָאֵלֶּה שֶׁהַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל יוֹם, עַל־יְדֵי שֶׁהֵם מִתְחַדְּשִׁים בַּעֲבוֹדָתָם בְּכָל פַּעַם, עַל־יְדֵי זֶה יֵשׁ לַכֹּל תִּקְוָה. וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי שֶׁאֵין יוֹדְעִין כְּלָל עַד הֵיכָן חֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ מַגִּיעִים, כִּי לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר (שם הלכה ז אות יז כא).
22. All the mitzvos are the aspect of counsels — through which faith grows and one merits to recognize Him — and conversely sins are the flaw and corruption of the counsels — through which one distances from Him and comes to a flaw of faith and even heresy — according to the flaw and the sin. For the sin introduces heresy into the person's heart — the aspect of: "your iniquities separate between you and your G-d." And when the person merits complete teshuvah — sins are converted into merits — as our Rabbis said. And in truth teshuvah is a wondrous thing — for since one has already stumbled into a sin and corrupted the true counsels — how can one now receive counsel to return in teshuvah ? For if before corrupting the counsels the counsels of the holy Torah were not effective — since one did not stand in one's trial and transgressed — all the more so now after the corruption — from where will one receive counsels to return to Hashem and not corrupt again? Therefore truly it is impossible to return in complete teshuvah — except through the power of the true Tzadikim of the generation — who merit to receive from the light of Mashiach the root of teshuvah — which draws wondrous counsels flowing from the roots of the Torah — the aspect of above the Torah — to which when one merits to ascend — all the sins are converted into merits there. And this is the secret of Yom Kipur — the aspect of the great Jubilee — the aspect of the Fiftieth Gate of teshuvah — and from there wondrous counsels are drawn for all the sinful transgressors — to be aroused at every time to teshuvah from wherever they are — until they merit to truly return to Him in complete teshuvah . And the essential is faith — which is the aspect of Shabbos — for as long as one has faith — one will certainly return to Hashem. And this is what is explained elsewhere — that through Shabbos and through teshuvah one merits to draw upon oneself the light of Mashiach. Source: Likutay Halachos, Hilchos Tchumin, Halachah 5, Ois 25, 26.
Segment 23
כְּשֶׁהָאָדָם חוֹטֵא חַס־וְשָׁלוֹם, וְאָז נִפְגָּמִין עַל־יְדֵי זֶה הַכֵּלִים שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, וְאִם הָיָה יוֹרֵד הָאוֹר כְּפִי הַכְּלִי שֶׁלּוֹ הָיָה מִצְטַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ חַס־ וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת לֹא זָכָה נַעֲשָׂה לוֹ סַם מָוֶת, וְאִם כֵּן אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים, וּתְשׁוּבָה קָדְמָה לָעוֹלָם, וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּיעִין לוֹ, הַיְנוּ שֶׁכָּל אָדָם כְּשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, אֲזַי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ אֵלָיו הָאוֹר מְצֻיָּר בִּבְחִינַת בְּרָכָה מִלְּמַעְלָה, וְעַל־ יְדֵי זֶה נִטְהַר מִטֻּמְאָתוֹ וְזוֹכֶה לָשׁוּב. וְזֶה עִקַּר הַסִּיּוּעַ דִּלְעֵלָּא (הלכות פסח הלכה ה אות ד).
23. The essential drawing of the path of teshuvah in the world is through turning Torah teachings into prayers. For through prayer one can accomplish everything — for even if one is as one is — and already caught in one's evil desires — to the point where it seems impossible to emerge — even so at all events speech is in one's hand. And if one multiplies words of prayer and supplications — and prays greatly to Hashem to merit to return and fulfil all the words of the Torah — in the aspect of turning Torah into prayers — so that all one's prayers are for the fulfilment of the Torah — certainly one will arouse Hashem's compassion — until Hashem opens for them the gates of teshuvah — and in the end one merits to return to Hashem and He will have compassion. And therefore it is explained elsewhere that saying Tehillim is propitious for teshuvah — for the entire Book of Tehillim was founded only on this path. As Dovid himself said: "one thing I asked of Hashem etc. — to behold the pleasantness of Hashem." And it is written: "teach me Hashem Your way — I will walk in Your truth." And even all the prayers he prayed to be saved from his enemies — his entire intent was to be saved from the enemies of the soul — which are the evil inclination and its forces — for all the physical enemies and adversaries also flow from them. The general principle is that all of Dovid's intent in the Book of Tehillim was to request from Him that we merit to fulfil the Torah and mitzvos — and to be saved from all the enemies and obstacles and hinderers from serving Hashem — in the physical and the spiritual. For the entire Book of Tehillim is from the hisbodidus of Dovid HaMelech — and therefore there are five books of Tehillim corresponding to the Five Books of Moses — meaning he turned Torah into prayers — for this is the essential fullness of prayer which is itself the aspect of Dovid — as it is written: "and I am prayer." Therefore the essential arousal of teshuvah is through saying Tehillim — for the essential teshuvah is merited through turning Torah into prayers — which is the aspect of Tehillim . Source: Likutay Halachos, Hilchos Rosh Chodesh, Halachah 5, Ois 1, 7.
Segment 24
מִי שֶׁזּוֹכֶה לִתְשׁוּבָה בִּפְרָט עַל פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁיּוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, הוּא צָרִיךְ בְּהֶכְרַח מִן הַשָּׁמַיִם לָשׁוּב וְלַחֲזֹר וְלַעֲבֹר דֶּרֶךְ כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה שָׁם בִּתְחִלָּה, כְּדֵי שֶׁיִּתְנַסֶּה וְיִצְטָרֵף בְּאוֹתוֹ עִנְיָן מַמָּשׁ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, וְעַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲמֹד עַכְשָׁו בְּנִסְיוֹנוֹ, הוּא מְבָרֵר וּמַעֲלֶה הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ בִּתְחִלָּה. וְזֶה בְּחִינַת וַיָּשׁוּבוּ וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, שֶׁנִּצְטַוּוּ אַחַר יְצִיאַת מִצְרַיִם לָשׁוּב וְלַחֲזֹר דַּיְקָא לְצַד מִצְרַיִם, וַאֲזַי כְּשֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹאָה שֶׁהֵם שָׁבִים וּמִתְקָרְבִים אֲלֵיהֶם, הֵם אוֹמְרִים סָגַר עֲלֵיהֶם הַדֶּרֶךְ וּנְבוֹכִים הֵם. וְאָז הֵם מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר עִם כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, וַאֲזַי הוּא עֵת צָרָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל וּמִמֶּנָּה דַּיְקָא יִוָּשֵׁעַ. כִּי אַחַר־כָּךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עַל עַמּוֹ וּמוֹשִׁיעָם וְנוֹתֵן לָהֶם כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם וְלַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן כָּרָאוּי, וַאֲזַי מוֹצִיאִין עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ בְּתוֹכָם, וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא נִכְנַעַת עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא וְנִתְבַּטֶּלֶת בְּבִטּוּל גָּמוּר כְּמוֹ בִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא וּמִצְרַיִם טֻבְּעוּ בְּיַם סוּף, וְיִשְׂרָאֵל זָכוּ אָז לִרְכוּשׁ גָּדוֹל מִבִּיזַת הַיָּם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁזּוֹכִין לְהַעֲלוֹת אָז מִבֵּינֵיהֶם (הלכות פסח הלכה ח).
24. The essential distancing of every person is through the old age of the Sitra Achara — through which it seems to everyone as though they have already grown old in their deeds — and cannot return from them — as it is written: "they will not believe they can return from darkness." Therefore the essential teshuvah is through renewal — renewing oneself in the service of Hashem as though born today — the aspect of: "renew yourself like an eagle etc." And the essential is through knowing and understanding that at all events one knows nothing at all — but strengthens oneself through the power of the Tzadikim who knew what they knew and attained what they attained — until they truly reached the ultimate knowledge of not-knowing — and attained more and more of this ultimate knowledge at every time. And we — who know nothing at all in the simple sense — are only obligated to fulfil all the words of this Torah — and to believe in the true Sages and in their holy books — who strengthen us in the depth of our fall and descent individually and collectively — that there is always hope — for Hashem's kindnesses are not exhausted — and His compassions do not cease forever — and the kindnesses are renewed each day. And according to the renewal of these kindnesses that the Tzadikim draw upon us at every time and every day — through their renewing themselves in their service at every time — through this there is hope for everyone. And the essential is through not knowing at all how far His kindnesses reach — for His greatness is beyond investigation. Source: Likutay Halachos, Hilchos Rosh Chodesh, Halachah 7, Ois 17, 21.
Segment 25
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל־יְדֵי אֱמֶת, שֶׁעַל יָדוֹ מְגָרְשִׁין הַחשֶׁךְ, וְזוֹכִין לִרְאוֹת אֶת הַפְּתָחִים אֵיךְ לָצֵאת מִמַּה שֶּׁנִּיצוֹד בּוֹ. וְזֶה כָּל עִנְיַן תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁתּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּתִקּוּנָהּ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה הַתְּשׁוּבָה בְּאוֹתוֹ הַגּוּף עַצְמוֹ, וּבְאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁחָטָא יָשׁוּב, וְיַחֲזֹר דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת הַצָּרִים, וּמִשָּׁם יִקְרָא וְיָשֹׁב אֶל ה' בֶּאֱמֶת מֵעָמְקָא דְּלִבָּא, אֲזַי יַרְחִיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר כְּהִלְכָתוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי. וְעַל־כֵּן אִם נִקֵּב צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַסְּתִימָה בְּמִינוֹ דַּיְקָא, כִּי בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁחָטָא יְתַקֵּן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־כֵּן יָחִיד מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר, כִּי כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נִתְעוֹרֵר וְצוֹעֵק בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי זֶה עוֹשֶׂה פֶּתַח שֶׁיֵּצְאוּ גַּם אֲחֵרִים מִן הַחשֶׁךְ שֶׁלָּהֶם, אִם יִרְצוּ לָצֵאת מִמֶּנּוּ בֶּאֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב בְּדָבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתוֹ, בָּזֶה מְרֻמָּז, כִּי דַּיְקָא מִי שֶׁהוּא חַיָּב מְאֹד בְּעֵינֵי עַצְמוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא חַיָּב בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי מִגֹּדֶל הַחשֶׁךְ וְהַלַּחַץ וְהַדְחַק הַמְּסַבֵּב אוֹתוֹ מִכָּל הַצְּדָדִים, הוּא צוֹעֵק בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פֶּתַח שֶׁיֵּצְאוּ גַּם אֲחֵרִים מִידֵי חוֹבָתָן. כִּי דַּיְקָא מִי שֶׁהוּא מְחֻיָּב בִּדְבַר הַתְּשׁוּבָה וּמֻטָּל עָלָיו עֹל שֶׁל תְּשׁוּבָה, זֶה יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן, וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם גַּם כֵּן פֶּתַח לָצֵאת מֵחוֹבָתָן, עַל־יְדֵי קְרִיאָתוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (הלכות ראש השנה הלכה א).
25. When the person sins — the vessels — the vessels of the mochin — are flawed. And if the light were to come down according to one's vessel it would be formed as the opposite — the aspect of: "one who did not merit — it becomes for them a deadly poison." If so — how can one return? But Hashem is full of compassion — and teshuvah preceded the world — and "one who comes to be purified — they are helped." Meaning when any person comes to purify themselves and return in teshuvah — Hashem draws the light toward them formed as a blessing from above — and through this they are purified from their impurity and merit to return. And this is the essential assistance from above. Source: Likutay Halachos, Hilchos Pesach, Halachah 5, Ois 4.
Segment 26
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֵם בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, וְהֵם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת קִיּוּם הַתּוֹרָה וּבְחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁהֵם שְׁנֵי בְּחִינוֹת חֲסָדִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת ה' ה', וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: קֹדֶם שֶׁיֶּחְטָא וְאַחַר שֶׁיֶּחְטָא. וְגַם הַחֶסֶד הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת קֹדֶם שֶׁיֶּחְטָא, זֶה גַּם כֵּן חֶסֶד גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אוֹתָנוּ בְּחַסְדוֹ וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְזִכָּה אוֹתָנוּ לְקַיְּימָהּ. אֲבָל זֶה הַחֶסֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחֶסֶד שֶׁל קִיּוּם הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת, זֶה בְּחִינַת נִגְלֶה. וְהַחֶסֶד הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחַר שֶׁיֶּחְטָא הָאָדָם, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּחַסְדוֹ לְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה וּלְהַנְטוֹתוֹ לִתְחִיָּה, זֶה הַחֶסֶד גָּדוֹל יוֹתֵר מֵהַחֶסֶד הָרִאשׁוֹן, כִּי כְּשֶׁאָדָם נוֹטֶה מִדַּרְכֵי ה' וְעוֹבֵר חַס־וְשָׁלוֹם מַה שֶּׁעוֹבֵר, אֲזַי הַחֶסֶד הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹרָה בְּחִינַת נִגְלֶה, מְחַיֵּב אֶת עָנְשׁוֹ הָרָאוּי לוֹ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אֲבָל עַל־יְדֵי הַחֶסֶד הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא שְׁלִים יַתִּיר כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל־יְדֵי זֶה גַּם הוּא יָכוֹל לְהִנָּצֵל מִן הָעֹנֶשׁ עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, וְגָדוֹל הַחֶסֶד הַזֶּה כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיּוּכַל לַהֲפֹךְ עֲוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת. וְזֶה הַחֶסֶד הוּא בְּחִינַת סִתְרֵי תּוֹרָה בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כִּי זֶה הַחֶסֶד אִי־אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת כְּלָל וּכְלָל כִּי אִם מִפֶּה לָאֹזֶן, כִּי בֶּאֱמֶת כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִסְתַּרְתִּי פָּנַי וְכוּ', וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר, אֲבָל בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא וְצוֹפֶה לָרָשָׁע וְחָפֵץ בְּהִצָּדְקוֹ, עַל כֵּן הוּא מְגַלֶּה לַצַּדִּיקִים בְּעַל פֶּה דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, לְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּתֹקֶף הַהַסְתָּרָה, בְּאֹפֶן שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִתְקָרְבוּ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְזֶה בְּחִינַת מַעֲלַת הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, וְאֵין דַּי בְּמַה שֶּׁמְּעַיֵּן בַּסְּפָרִים בִּלְבַד, כִּי דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הֵם עִקָּר בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, מַה שֶּׁמְּקַבְּלִין מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתַּן לִכְתֹּב, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְכָתְבוֹ כְּלָל, כִּי זֶה הַדָּבָר מִשְׁתַּנֶּה בְּכָל דּוֹר בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן. כִּי לֹא כָּל אַפִּין שָׁוִין, כִּי כָּל אֶחָד כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וּכְפִי מַהוּתוֹ וּכְפִי קִלְקוּלוֹ, כֵּן צְרִיכִין לְהַנְהִיג אוֹתוֹ בִּדְרָכִים וְעֵצוֹת יְשָׁרוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁיָּשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ, וְעֵצוֹת אֵלּוּ בִּשְׁלֵמוּת, אֵין יוֹדְעִין כִּי אִם הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת סִתְרֵי תּוֹרָה שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַשִּׂכְלִיִּים, וְכָל הָעֵצוֹת טוֹבוֹת לַעֲבוֹדַת ה' לְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְפִי בְּחִינָתוֹ, וְשָׁם עִקַּר הַהַמְתָּקָה וְהַיְשׁוּעָה לַכֹּל (הלכות סוכה ולולב הלכה ז אות ג ד).
26. One who merits teshuvah — especially for the flaw of the bris — the aspect of the Exodus from Egypt — emerging from the domain of the Sitra Achara into holiness — must necessarily return by Heaven's decree to revisit all the places where one was at first — in order to be refined and tested in that very matter — for this is the essential teshuvah — the aspect of the counterbalancing teshuvah . And through this specifically — when one merits to stand in one's trial now — one clarifies and elevates the holy sparks that fell there at first. And this is the aspect of: "and they turned and camped before Pi HaChiros" — after the Exodus from Egypt they were commanded to turn back and return specifically toward Egypt. And then when the Sitra Achara sees that they are turning and drawing near — they say: "the way is closed on them and they are confused." And then they intensify greatly with all the sparks within them — and then it is a time of great distress for Israel — and from this specifically salvation comes. For afterward Hashem has compassion on His people and saves them — and gives them strength to overcome their inclination and stand in the trial properly — and through this they extract all the holy sparks that were within them — and the Sitra Achara is subdued through this specifically and completely nullified — as at the Splitting of the Sea — where the Sitra Achara and Egypt drowned in the sea — and Israel merited then to great wealth from the spoils of the sea — which is the aspect of the holy sparks one merits to elevate from within them at that time. Source: Likutay Halachos, Hilchos Pesach, Halachah 8.
Segment 27
לְמַעְלָה בִּבְחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שָׁם גּוֹרָל אֶחָד כֻּלּוֹ לַה', כִּי שָׁם כֻּלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד וְאֵין שׁוּם רָע כְּלָל, רַק לְמַטָּה מִשָּׁם בִּבְחִינַת שִׁבְעָה יְמֵי הַבִּנְיָן, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, שָׁם מִתְפָּרְדִין לִשְׁנֵי גּוֹרָלוֹת, גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיַד כָּל אֶחָד לִבְחֹר לְעַצְמוֹ גּוֹרָל וְחֶלְקוֹ כְּפִי רְצוֹנוֹ, כִּי שָׁם שְׁנֵי דְּרָכִים נְתוּנִים לְפָנָיו. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁנָּטָה מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב וּבָחַר לְעַצְמוֹ גּוֹרָל הָרַע חַס־וְשָׁלוֹם, אֲזַי אִי־אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּתְתַּקֵּן וְלָשׁוּב לְדֶרֶךְ הַטוֹב, כִּי אִם עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי כַּמּוּבָא, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהִצְטָרֵף וּלְהִבָּחֵן בַּדֶּרֶךְ הַהוּא שֶׁהָלַךְ בּוֹ, בִּבְחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל כַּמּוּבָא, וּמֻכְרָח לָשׁוּב וְלֵילֵךְ לִהְיוֹת בְּכָל אוֹתָן הַדְּרָכִים הָרָעִים שֶׁהָיָה בָּהֶם מִקֹּדֶם, וּלְשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ וְיִטֶּה מֵהֶם וְיָסוּר מִשָּׁם, עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים, וְשָׁם כֻּלּוֹ טוֹב, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה אִתְפַּצְּלִין וּמִתְפָּרְדִין שְׁנֵי הַדְּרָכִים כַּנַּ"ל. וּבְשָׁעָה שֶׁשָּׁב וְחוֹזֵר וְהוֹלֵךְ דֶּרֶךְ הַדְּרָכִים הַנַּ"ל, צָרִיךְ לְהַצִּיב לוֹ צִיּוּנִים וְסִמָּנִים לְבַל יִכָּשֵׁל וְיִתְעֶה בָּהֶם עוֹד הַפַּעַם חַס־וְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר תָּעָה בָּהֶם, כִּי הֵם דְּרָכִים תּוֹעִים וּנְבוֹכִים מְאֹד, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד, וְלַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ צִיּוּנִים וְסִמָּנִים לְבַל יִלָּכֵד בָּהֶם חַס־וְשָׁלוֹם, וְגַם צָרִיךְ לִסְבֹּל מְרִירוּת גָּדוֹל בְּעֵת שֶׁשָּׁב וְהוֹלֵךְ דֶּרֶךְ הַדְּרָכִים הַמָּרִים מְאֹד, לָשׁוּב דֶּרֶךְ אוֹתָן הַדְּרָכִים אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ הַנַּ"ל, כִּי צָרִיךְ לִסְבֹּל מְרִירוּת גָּדוֹל וְקָשֶׁה מְאֹד, עַד אֲשֶׁר יַעֲבֹר כָּל אוֹתָן הַדְּרָכִים בְּשָׁלוֹם וְלָשׁוּב לְאֵם הַדֶּרֶךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְעַל־יְדֵי שֶׁשָּׁב וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵר בְּשָׁלוֹם דֶּרֶךְ אוֹתָן הַדְּרָכִים הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי זֶה מַעֲלֶה הַחִיּוּת מִשָּׁם, דְּהַיְנוּ נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם עַל־יְדֵי עֲוֹנוֹתָיו, וּמֵשִׁיב אוֹתָן לְשָׁרְשָׁם שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה, עַל שֵׁם שֶׁשָּׁם שָׁבִים וְחוֹזְרִים כָּל הַדְּבָרִים לְשָׁרְשָׁם, כִּי שָׁם הוּא כֻּלּוֹ טוֹב, וְעַל־יְדֵי זֶה אִם תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לִזְכּוֹת שֶׁשָּׁם יִתְהַפְּכוּ כָּל עֲוֹנוֹתָיו לִזְכֻיּוֹת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פורים הלכה א אות ב ג).
27. The essential teshuvah is through truth — through which one drives away the darkness — and merits to see the openings of how to emerge from what one is ensnared in. And this is the entire matter of the sounding of the shofar on Rosh Hashanah — as explained in the inner teachings. And the essential teshuvah in its proper form is for the person to do the teshuvah with that very body — and in that very matter in which one sinned — to return — and revisit the narrow places — and from there to cry out and return to Hashem truly from the depths of the heart — and then Hashem will open things up for them — and then this is the aspect of the proper sounding of the shofar — the aspect of teshuvah as it truly should be. And therefore if it was punctured — the plug must specifically be of the same material — for in the very matter in which one sinned — one must make the repair — as our Rabbis said. And therefore one individual can fulfil the obligation of many through the sounding of the shofar — for when one Jew is truly aroused and cries out to Hashem — through this one creates an opening through which others can also emerge from their darkness — if they wish to truly emerge. And this is the aspect of what our Rabbis said: all who are not obligated in the matter cannot fulfil the obligation of the many — hinting here: specifically one who is greatly liable in their own eyes — or even when they are truly liable — and then the greatness of the darkness and constriction and pressure surrounding them on all sides — they cry out truly to Hashem — this can create an opening for others to also emerge from their obligation. For specifically one who is liable in the matter of teshuvah and bears the burden of teshuvah — can fulfil the obligation of others and create for them an opening to emerge from their obligation — through their true call to Hashem. Source: Likutay Halachos, Hilchos Rosh Hashanah, Halachah 1.
Segment 28
יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי בֵּרוּרִים, הַיְנוּ הַבֵּרוּר הָאֶחָד הוּא מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִין לְבָרֵר הַטּוֹב מִן הָרָע עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁהִיא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ, וְהַבֵּרוּר הַשֵּׁנִי הוּא מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹסֵק בָּזֶה לְבָרֵר הַטּוֹב מֵהָרַע בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא לְבַד. וְהִנֵּה לְשָׁם לִבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם כְּלָל, בִּבְחִינַת אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעַל לוֹ, כִּי אַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה', לְעוֹלָם יָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד וְיִגְמֹר הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ, כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו וְיוֹדֵעַ לַהֲפֹךְ הַכֹּל לִכְבוֹדוֹ וּרְצוֹנוֹ, וּמִכָּל הַקִּלְקוּלִים יָכוֹל לְהוֹצִיא וְלַעֲשׂוֹת מֵהֶם תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לָאָדָם לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר כְּנֶגֶד רְצוֹן הַתּוֹרָה חַס־וְשָׁלוֹם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִגְמֹר הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ, וְעַל־כֵּן יֵשׁ בֶּאֱמֶת כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, וְאַחַר־כָּךְ עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא גּוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּרְצוֹנוֹ. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה רְשָׁעִים שֶׁהִכְבִּידוּ אֶת לִבָּם נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ פַּרְעֹה וְהָמָן כַּיּוֹצֵא, וְעַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם. וְכֵן אֵצֶל בִּלְעָם, שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּרָכוֹת עַל יָדוֹ דַּיְקָא, אַף עַל פִּי כֵן הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה עָנשׁ יֵעָנֵשׁ כָּרָאוּי לוֹ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם לְעוֹשֶׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת הָעוֹשֶׂה עֲבֵרָה חַס־וְשָׁלוֹם הוּא פּוֹגֵם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיב וּמְקַלְקֵל הַרְבֵּה, וְאַף עַל פִּי כֵן גַּם אַחַר זֶה יִגְמֹר הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרְתָה חַס־וְשָׁלוֹם. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת מוֹעִיל תְּשׁוּבָה עַל כָּל הַפְּגָמִים וְהָעֲוֹנוֹת, כִּי מֵאַחַר שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִתְחָרֵט עַל הֶעָבָר וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב, עַל־יְדֵי זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עָלָיו, וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו הֶאָרַת הַתִּקּוּן מִלְּמַעְלָה מַעְלָה, שֶׁלְּשָׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם קִלְקוּל וּפְגָם כְּלָל, וְכָל הַקִּלְקוּלִים יְכוֹלִים לְהִתְהַפֵּךְ שָׁם לְתִקּוּנִים גְּדוֹלִים, בְּחִינַת עֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר פְּגַם הַחֲטָאִים הוּא בִּבְחִינַת הָאִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלּוֹ, עַל כֵּן צָרִיךְ הַבַּעַל תְּשׁוּבָה לְהִתְגַּבֵּר עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת ה', וּלְהוֹסִיף קְדֻשָּׁה עַל עַצְמוֹ עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה וְתַעֲנִית וְתוֹרָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אִם הָיָה רָגִיל לִלְמֹד דַּף אֶחָד יִלְמַד שְׁנֵי דַּפִּין, כִּי צָרִיךְ עַתָּה לְהִתְגַּבֵּר בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא יוֹתֵר וְיוֹתֵר, בִּכְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ וְעֶלְיוֹן בְּיוֹתֵר, שֶׁשָּׁם מִתְתַּקֵּן הַכֹּל כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן הָאוֹמֵר אֶחְטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֵין מַסְפִּיקִין דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁאֵין מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה מִבְּחִינַת הָאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא. כִּי מֵאַחַר שֶׁסָּמַךְ עַל זֶה מִתְחִלָּה, לַחֲטֹא עַל סְמַךְ הַתִּקּוּן שֶׁיַּמְשִׁיךְ עָלָיו מִבְּחִינַת הָאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא שֶׁשָּׁם מִתְתַּקֵּן הַכֹּל, עַל כֵּן עָנְשׁוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה שֶׁאֵין מְסַיְּיעִין לוֹ מִלְּמַעְלָה. אֲבָל בֶּאֱמֶת גַּם הוּא אִם יִתְגַּבֵּר עַצְמוֹ בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא חָזָק בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, בְּוַדַּאי מוֹעִיל לוֹ גַּם־כֵּן תְּשׁוּבָה, כִּי אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה (סימני בהמה וחיה טהורה הלכה ד אות לא מא מב).
28. The Written Torah and the Oral Torah are the aspects of the revealed and the hidden — and they flow from the aspect of fulfilling the Torah and the aspect of teshuvah — which are two aspects of Chessed one above the other — the aspect of the two heh 's in Hashem's Name. And our Rabbis expounded: before one sins and after one sins. And even the first Chessed — the aspect of before one sins — this is also very great Chessed — the aspect of Hashem creating us in His Chessed and giving us the Torah — and granting us merit to fulfil it. But this Chessed — the aspect of the Chessed of straightforward Torah observance — is the aspect of the revealed. The second Chessed — the aspect of after the person sins — and Hashem conducts with them in His Chessed to return them in teshuvah and incline them toward life — this Chessed is greater than the first — for when the person departs from Hashem's ways and transgresses — the first Chessed — the aspect of Torah — holds them liable according to their due punishment as written in the Torah. But through the second Chessed — which is "more full" as brought in the holy Zohar — through this the person can also be saved from the punishment through teshuvah — and this Chessed is so great that it can even convert sins into merits. And this Chessed is the aspect of the secrets of Torah — the aspect of the root of the Oral Torah — for this Chessed cannot be revealed at all except from mouth to ear. For in truth when the person sins — Hashem as it were hides His face from them — as it is written: "and I will hide My face etc." and "and I will surely hide My face." But in truth Hashem desires kindness and watches for the wicked and desires their vindication — therefore He reveals to the Tzadikim orally the pathways of teshuvah — to show the children of Israel how to conduct themselves in the intensity of the concealment — so that they return and draw close to their Father in heaven. And this is the aspect of the virtue of drawing close to Tzadikim — and it is not enough to read books alone — for the pathways of teshuvah are essentially the aspect of Oral Torah — what is received from the mouth of the true Tzadik — which are things that cannot be written — for it is impossible to write this at all — for this matter changes in every generation — for every person — and at every time. For not all faces are equal — each one according to the root of their soul and according to their essence and according to their corruption — so must they be led in straight paths and counsels — so that they return to Hashem and He will have compassion. And these counsels in their fullness — only the true Tzadikim know them — who are the aspect of the Holy of Holies — the encompassing intellect — the aspect of the secrets of Torah — where the root of all intellectual capacities is — and all the true counsels for the service of Hashem for each person according to their need and their aspect — and there is the essential sweetening and salvation for all. Source: Likutay Halachos, Hilchos Sukkah V'Lulav, Halachah 7, Ois 3, 4.
Segment 29
עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה עַל־יְדֵי זֶה נִתְרַחֲבִין גְּבוּלֵי הַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, עַד שֶׁמִּתְפַּשְּׁטוֹת גַּם אֶל הַחוּץ, בִּבְחִינַת נַחֲלַת יַעֲקֹב שֶׁהִיא נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים (עַיֵּן אֱלוּל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה אוֹת קו). וְעַל־יְדֵי זֶה מַכְנִיסִים לִפְנִים לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה, גַּם אוֹתָם הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ מֻשְׁלָכִין בַּחוּץ, בִּבְחִינַת תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חֻצּוֹת (שם אות קז).
29. Above — in the aspect of the World to Come — there is one lot entirely for Hashem — for there is all good — all one — and no evil at all. Only below — in the aspect of the seven days of building — the days and the attributes — there they divide into two lots: one lot for Hashem and one lot for the other — the aspect of free choice in every person's hand — to choose for oneself a lot and portion as one wishes — for two paths are set before one. And therefore one who deviated from the good path and chose for oneself the evil lot — it is impossible to be rectified and return to the good path — except through teshuvah — which is the aspect of Shabbos — the aspect of the World to Come. Meaning one must be refined and tested on that path one traveled — the aspect of the counterbalancing teshuvah — and one must return and go through all those evil paths one was in before — and break one's desire and turn from them and depart — until one returns to the crossroads — where the root of both paths is — and there all is good — and from there onward the two paths branch out. And in the time one returns and goes back through those paths — one must set up markers and signs not to stumble and wander on them again — since one has already wandered on them — for they are very misleading and confusing paths — and one must guard oneself greatly and make markers and signs not to be caught on them. And one must also bear great bitterness at the time of returning and walking through the very bitter paths — to return through those paths to the crossroads — for one must bear great and very difficult bitterness — until one passes through all those paths in peace and returns to the crossroads — the aspect of binah — the aspect of the World to Come — the aspect of teshuvah . And through returning and going and passing through those paths in peace — one elevates the vitality from there — the sparks of holiness that fell there through one's sins — and returns them to their root which is the aspect of teshuvah . And for this reason it is called teshuvah — for there all things return to their root — for there all is good — and through this if one's teshuvah is truly complete — one can merit that sins are converted into merits. Source: Likutay Halachos, Hilchos Purim, Halachah 1, Ois 2, 3.
Segment 30
עִנְיַן מַה שֶּׁמּוֹעִיל תְּשׁוּבָה עַל כָּל הָעֲבֵרוֹת, וְשֶׁזֶּה בְּחִינַת נִפְלָאוֹת לְמַעְלָה מֵהַהַנְהָגָה הַטִּבְעִית, שֶׁמְּיֻסֶּדֶת רַק עַל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה - עַיֵּן הַשְׁגָּחָה וְטֶבַע אוֹת ד.
30. There are two kinds of clarification: the first clarification is what we need to clarify — the good from the evil — through our Torah and mitzvos — the aspect of the arousal from below. And the second clarification is what Hashem Himself engages in — to clarify the good from the evil through the arousal from above alone. And to that place — the aspect of the arousal from above — no flaw reaches at all — the aspect of: "if you sin — what do you accomplish against Him" — for: "You are exalted forever Hashem." His hand is always on top — for He always concludes and will conclude all according to His will — for His thoughts are very deep — and He knows how to turn all for His honor and will — and from all the corruptions He can bring out and make great rectifications. And even so — it is forbidden for the person to do anything against the will of the Torah — for even though Hashem will conclude all according to His will — there are in truth many things the person does against the Torah — and through this specifically Hashem concludes according to His will. As we find with several wicked ones who hardened their hearts against Hashem — like Pharaoh and Haman and the like — and through this specifically Hashem's Name was sanctified. And so with Bilam — Israel received blessings through him specifically. Even so the one who commits the transgression will be punished as befitting — for Hashem pays the evildoer according to their evil. For in truth the one who transgresses harms all the worlds and destroys and corrupts greatly — and even so afterward Hashem will also conclude all according to His will — and even so the end of the wicked is cut off. Therefore truly teshuvah is effective for all the flaws and sins — for since one humbles oneself before Hashem and repents of the past and confesses and abandons — through this Hashem has compassion and draws upon them the illumination of the rectification from far above — where no flaw or corruption reaches — and all the corruptions can be converted there into great rectifications — the aspect of sins being converted into merits through complete teshuvah . But since the essential flaw of sins is in the aspect of one's own arousal from below — therefore the penitent must strengthen themselves more to engage in Torah and prayer and service of Hashem — and add holiness through teshuvah and fasting and Torah and prayer and tzedakah . As our Rabbis said: "if one was accustomed to learning one page — one should learn two pages." For one must now strengthen the arousal from below more and more — in order to merit to draw upon oneself the arousal from above from a higher and more sublime place — where all is rectified. And therefore one who says: "I will sin and repent" — is not assisted in doing teshuvah — not assisted specifically — meaning they are not helped from above from the aspect of the arousal from above. For since they relied on this from the start — to sin relying on the rectification they would draw from above — they are punished measure for measure — that they are not helped from above. But in truth even such a person — if they strengthen the arousal from below strongly enough until they do teshuvah — certainly teshuvah also helps them — for nothing stands before teshuvah . Source: Likutay Halachos, Hilchos Simanei Beheimah V'Chayah Tehorah, Halachah 4, Ois 31, 41, 42.
Segment 31
מִקְוֶה הִיא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד לִתְשׁוּבָה, כִּי שָׁם חוֹזְרִין וְנִתְחַדְּשִׁין לְטוֹבָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, וְעַל־כֵּן תְּחִלַּת הַכְנָסַת יִשְׂרָאֵל בְּצֵל הַשְּׁכִינָה, הָיָה עַל־יְדֵי טְבִילָה בְּמִקְוֶה (הלכות הכשר כלים הלכה א; עיין מקוה אות טו).
31. Through teshuvah — the borders of holiness expand greatly — until they spread even outward — the aspect of the inheritance of Yaakov which is an inheritance without limits. And through this — those souls who were cast outside are brought in and into holiness — the aspect of: "the holy stones are poured out at the head of every street." Cross-reference entry — see "Elul and Rosh Hashanah," Ois 106, 107.
Segment 32
כְּשֶׁהָאָדָם חַס־וְשָׁלוֹם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אָז נִסְתַּלֵּק הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה מִבְּחִינַת פּוֹעֵל, מֵאַחַר שֶׁפָּגַם מְאֹד בְּמַה שֶּׁהוֹצִיא אֶת מַעֲשֵׂה הָעֲבֵרָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, וְחוֹזֵר לְמַעְלָה וְנֶעֱלָם בִּבְחִינַת כֹּחַ, וְאָז נִשְׁאָר כְּמֵת בְּלִי חִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְאָז שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ הַטֻּמְאָה חַס־וְשָׁלוֹם כְּפִי פְּגָמוֹ, וְעָלָיו נֶאֱמַר: וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, כִּי מַפְרִיד הַפּוֹעֵל מֵהַכֹּחַ, וְשׁוֹרֶה עָלָיו רוּחַ חִיצוֹנִי, וּמְקַבֵּל חִיּוּת דֶּרֶךְ הַסִּטְרָא אָחֳרָא. וְזֶהוּ עִקַּר הַפֵּרוּד וְהַפְּגָם הוּא פְּגַם אֱמוּנָה, כִּי עַל־יְדֵי כָּל עֲבֵרָה נִמְשָׁךְ פְּגַם אֱמוּנָה, עַד שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ שֶׁהַפּוֹעֵל נִמְשָׁךְ מֵהַכֹּחַ, וְאֵינֶנּוּ זוֹכֵר מִי בָּרֹאשׁ וּמַה לְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּנוֹ עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁיָּשׁוּב מִיָּד לְשָׁרְשׁוֹ, בִּבְחִינַת אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן, שֶׁיִּזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ אַחַר כָּל הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַם בַּעֲוֹנוֹתָיו הַמְרֻבִּים, אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנִּדְחָה וְנָפַל לְשָׁם, גַּם שָׁם מְקַבֵּל חִיּוּת רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וִיקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁזֶּה כְּלָל כִּי כְּשֶׁהָאָדָם מְקַלְקֵל וּפוֹגֵם חַס־וְשָׁלוֹם, אֲזַי אִי־אֶפְשָׁר לוֹ לְתַקֵּן עַל־יְדֵי אוֹתָהּ הַבְּחִינָה בְּעַצְמָהּ שֶׁפָּגַם שָׁם, רַק הוּא מֻכְרָח לְקַבֵּל הַתִּקּוּן מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר, וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל גָּבֹהַּ מֵהַתּוֹרָה, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד שָׁם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב לְשָׁרְשׁוֹ וּלְתַקֵּן בִּשְׁלֵמוּת מַה שֶּׁפָּגַם בְּמַה שֶּׁעָבַר עַל הַתּוֹרָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל חִיּוּת וְתִקּוּן מִמָּקוֹם הַגָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהִתְתַּקֵּן בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֱמֶת, וְכָל מַה שֶּׁפָּגַם וְקִלְקֵל יוֹתֵר, הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה לָבוֹא אֶל הַצַּדִּיק בְּכָל פַּעַם, וְהַצַּדִּיק אֵינוֹ עוֹמֵד עַל מַדְרֵגָה אַחַת, רַק בְּכָל פַּעַם הוּא עוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת, וְהַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ דִּלְתַתָּא שֶׁהֵם בְּעַצְמָם בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל, וּבְכָל פַּעַם שֶׁרוֹצֶה הַצַּדִּיק לְהִסְתַּלֵּק מִמַּדְרֵגָה זוֹ וְלַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ מִמֶּנָּה, אֲזַי יוֹרֵד עָלָיו הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא וְנִתְקַשֵּׁר עִם הָרוּחַ דִּלְתַתָּא שֶׁלּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה נִסְתַּלֵּק מִמַּדְרֵגָתוֹ זוֹ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַצַּדִּיק בְּכָל פַּעַם, אָז נִמְשָׁךְ עָלָיו גַּם כֵּן הֶאָרָה גְּדוֹלָה מִשְּׁנֵי הָרוּחוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְקַבֵּל חִיּוּת בְּכָל פַּעַם מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ בְּיוֹתֵר, וְעַל־ יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן בְּכָל פַּעַם אַף אִם עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה וּנְמוֹכָה מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן אִם הוּא רָגִיל לִפְנֵי רַבּוֹ מְקַבֵּל נַפְשׁוֹ בְּכָל פַּעַם בְּהֶעְלֵם וּבְאִתְכַּסְיָא, בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם מֵרַבּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו חִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל רַבּוֹ בְּכָל פַּעַם, כְּפִי הַמַּדְרֵגָה שֶׁזּוֹכֶה הַצַּדִּיק לַעֲלוֹת וּלְהִסְתַּלֵּק אֵלֶיהָ עַתָּה, וְעַל־יְדֵי זֶה אֵין שׁוּם קִלְקוּל וּפְגָם שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי זֶה. רַק הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק מֵהַצַּדִּיק לְעוֹלָם חַס־ וְשָׁלוֹם, בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו, וְזֶה בְּחִינַת לֹא תִּירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבוּשׁ שָׁנִים, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תִּקְרֵי שָׁנִים אֶלָּא שְׁנַיִם, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן צְרִיכִין לְקַבֵּל מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ וְרָחוֹק מְאֹד, וְעַל־כֵּן אִישׂ אֶפְשָׁר לְהִתְתַּקֵּן, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר, שֶׁזּוֹכִין עַל יָדוֹ לִבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם הַנַּ"ל, בִּבְחִינָה גְּבוֹהָה וְעֶלְיוֹנָה וּקְדוֹשָׁה מְאֹד, וְעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה וּמְחִילַת הָעֲוֹנוֹת, בִּבְחִינַת אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מוֹחֶה פְּשָׁעֶיךָ, אָנֹכִי אָנֹכִי דַּיְקָא בְּחִינַת פִּי שְׁנַיִם. וְעַיֵּן שָׁם עוֹד כַּמָּה כְּתוּבִים הַמּוֹרִים עַל זֶה (שם ה"ד אות ג ח).
32. The matter of why teshuvah is effective for all transgressions — and that this is the aspect of wonders beyond the natural order which is founded only on the ways of the holy Torah. Cross-reference entry — see "Hashgachah V'Teva" [Providence and Nature], Ois 4.
Segment 33
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הוּא אֱמֶת וּתְמִימוּת - עַיֵּן אֱמֶת אוֹת כב.
33. The mikveh is a very great rectification for teshuvah — for there one returns and is renewed for good — which is the aspect of teshuvah . And therefore the beginning of Israel's entry under the shelter of the Shechinah was through immersion in the mikveh . Cross-reference entry — see also "Mikveh," Ois 15. Source: Likutay Halachos, Hilchos Hechsher Keilim, Halachah 1.
Segment 34
אַחַר הַתְחָלַת הַתְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ עֲזִיבַת הַחֵטְא שֶׁהוּא בְּחִינַת הַפְסָקַת דַּם נִדּוּת, עֲדַיִן אִי־אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב תֵּיכֶף לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד אֲשֶׁר יִצְטָרֵף וְיִתְלַבֵּן וְיִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִן הַחֵטְא כַּמָּה יָמִים, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יְגָרֵשׁ מִמֶּנּוּ הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהָיְתָה נֶאֱחֶזֶת בּוֹ וְתִתְפָרֵד מִמֶּנּוּ, וְאָז הוּא רָאוּי לְטָהֳרָה גְּמוּרָה וְלִזְכּוֹת לָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ, כִּי תְּחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת הוּא הִתְרַחֲקוּת, וְצָרִיךְ לִסְבֹּל צַעַר שֶׁל אֵלּוּ הַיִּסּוּרִים שֶׁל הִתְרַחֲקוּת שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו בִּתְחִלַּת הַתְּשׁוּבָה (הלכות נדה הלכה א אות ב).
34. When the person transgresses — the vitality of holiness withdraws from the aspect of actual action — since one greatly flawed by bringing the sin from potential into actual — and returns above and is concealed in the aspect of potential. And then one remains like the dead without vitality of holiness — and then the spirit of impurity rests upon them according to their flaw — and about them it is written: "and a whisperer separates a chief" — for one separates the actual from the potential — and an external spirit rests upon them — and one receives vitality through the Sitra Achara . And this essential separation and flaw is the flaw of faith — for through every transgression a flaw of faith is drawn — until it is hidden from them that the actual flows from the potential — and one does not remember who is primary and what is above them. Therefore the essential rectification is through teshuvah — and the essential teshuvah is for one to immediately return to one's root — the aspect of: "I will go and return to my first husband" — to remember after all one's many sins and flaws — that even so in all places His dominion extends — and in every place where one was cast and fell — even there one receives vitality only from Hashem — and one must bind oneself to Hashem in every place one is. But since in general — when the person corrupts and flaws — it is impossible to rectify through that very aspect where one flawed — one must receive the rectification from a place still higher. And this is the essential aspect of teshuvah — which is as it were above the Torah — as our Rabbis said: "in the place where penitents stand — even complete Tzadikim cannot stand" — for it is impossible to return to one's root and fully rectify what was flawed through transgressing the Torah — except by receiving vitality and rectification from a still higher place. Therefore truly it is impossible to be fully rectified — except through the great true Tzadik. And all the more one flawed and corrupted — the greater the teacher one requires — as explained elsewhere. For through meriting to come before the Tzadik at every time — and the Tzadik does not stand at one level but at every time ascends from level to level — the aspect of the departure — and the Tzadik has the aspect of the upper spirit and the lower spirit which are themselves the aspects of potential and actual — and at every time when the Tzadik wishes to depart from this level and ascend to a higher one — the upper spirit descends upon them and binds with their lower spirit — and through this one departs from this level. And one who merits to stand before the Tzadik at every time — the great illumination of both spirits of the Tzadik also flows upon them — the aspect of double portion — through which one receives vitality at every time from an ever higher place — and through this one can rectify at every time whatever one experiences. For even though one knows in one's soul that one is at a very low and humble level — even so if one is accustomed to being before one's teacher — one's soul receives at every time in a hidden and concealed manner — the aspect of double portion from one's teacher. Meaning the vitality of holiness flows upon one from the upper spirit that descends upon the teacher at every time — according to the level the Tzadik merits to ascend to and depart to now — and through this there is no flaw or corruption that cannot be rectified through teshuvah that one merits through this. Only the essential is never to distance oneself from the Tzadik — whatever one experiences — and this is the aspect of: "she does not fear for her household from snow — for all her household is dressed in crimson" — and our Rabbis expounded: do not read shanim [crimson] but shnayim [two] — for the essential rectification is through the aforementioned double portion. And this is the aspect of: "from afar she brings her bread" — for the essential rectification must be received from a very high and distant place — and therefore it is impossible to be rectified except through the great Tzadik of the very highest level — through whom one merits the aforementioned double portion in a very high and exalted and holy aspect — and through this the essential rectification of teshuvah and forgiveness of sins — the aspect of: "I — I — am He who blots out your transgressions" — Anochi Anochi specifically — the aspect of double portion. Source: Likutay Halachos, Hilchos Sukkah V'Lulav, Halachah 4, Ois 3, 8.
Segment 35
עִנְיָן מַה שֶּׁמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעַל פְּגַם הַבְּרִית אֵין מוֹעִיל תְּשׁוּבָה, וְאַף עַל פִּי כֵן מְבֹאָר בַּסְּפָרִים שֶׁגַּם עַל זֶה מוֹעִיל תְּשׁוּבָה, אַךְ עִקַּר תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁיַּשְׁלִיךְ שֵׂכֶל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, וְיִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְכוּ' - עַיֵּן בְּרִית אוֹת לה.
35. The essential teshuvah and rectification of all things is truth and wholesomeness. Cross-reference entry — see "Emes" [Truth], Ois 22.
Segment 36
כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם צִמְצוּמִים וּמִדּוֹת וְכֵלִים לְקַבֵּל עַל יָדָם הֶאָרַת אֵין סוֹף יִתְבָּרַךְ. וּכְשֶׁעָבַר אָדָם אֵיזֶה עֲבֵרָה חַס־וְשָׁלוֹם, נִמְצָא שֶׁקִּלְקֵל אֵיזֶה צִמְצוּם שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים, וְחָזַר הָאוֹר אֶל אֵין סוֹף שֶׁזֶּה עִקַּר פְּגַם כָּל הַחֲטָאִים. וְעַל־כֵּן הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, כִּי תְּשׁוּבָה הִיא בְּבִינָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִשִּׁבְעַת הַמִּדּוֹת, וְהִיא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא בְּחִינַת אֵין סוֹף לְגַבֵּי הַמִּדּוֹת, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא שֶׁמִּתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו בֶּאֱמֶת, וְחוֹזֵר וְעוֹלֶה וּמִשְׁתּוֹקֵק וְכוֹסֵף לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁאֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה הוּא חוֹזֵר וְנִכְלָל בִּבְחִינַת אֵין סוֹף, וְאַחַר־כָּךְ הוּא מְצַמְצֵם הָאוֹר בְּהַדְרָגָה, וְחוֹזֵר וּמַמְשִׁיךְ הָאוֹר שֶׁנִּסְתַּלֵּק לְמַעְלָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת. וְעַל־כֵּן הַבַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ גְּדָרִים וּסְיָגִים יוֹתֵר שֶׁהֵם תִּקּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁקִּלְקֵל אֵיזֶה כְּלִי וְצִנּוֹר עַל־יְדֵי הָעֲבֵרָה שֶׁעָבַר, עַל־כֵּן אִי־אֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל עַכְשָׁו הֶאָרַת אֵין סוֹף בַּצִּנּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים לְבַד, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עוֹד כֵּלִים וְצִנּוֹרוֹת חֲדָשִׁים לְקַבֵּל הֶאָרַת אֵין סוֹף בְּתוֹכָם (הלכות נדרים הלכה ג אות ו).
36. After beginning teshuvah — meaning abandoning the sin — the aspect of the cessation of menstrual blood — it is still impossible to draw close to Hashem immediately — until one is refined and whitened and guards oneself from the sin for several days. So that through this the Sitra Achara that was attached to one is expelled and separated — and then one is fit for complete purification and merits to return to one's place. For the beginning of drawing close is distancing — and one must bear the pain of these afflictions of distancing which one must accept at the beginning of teshuvah . Source: Likutay Halachos, Hilchos Nidah, Halachah 1, Ois 2.
Segment 37
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא צְעָקָה וּזְעָקָה לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: פְּנֵי ה' בְּעוֹשֵׂי רָע וְכוּ', צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ, וְאִיתָא בַּסְּפָרִים הַפֵּרוּשׁ כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֵלּוּ הָעוֹשֵׂי רָע צוֹעֲקִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי ה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: יָפָה צְעָקָה לָאָדָם בֵּין קֹדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין. וְכֵן מְבֹאָר בִּמְקוֹמוֹת אֵין מִסְפָּר עֹצֶם מַעֲלַת הַצְּעָקָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, וְכַמְּבֹאָר בְּיוֹתֵר בִּתְהִלִּים בְּמִזְמוֹר הוֹדוּ (תְּהִלִּים קז), תָּעוּ בַּמִּדְבָּר וְכוּ'... וַיִּצְעֲקוּ. יוֹשְׁבֵי חשֶׁךְ וְכוּ'... וַיִּזְעֲקוּ וְכוּ', וְכֵן כֻּלָּם. כִּי כְּלָלִיּוּת הָעֵצָה עַל כָּל מִינֵי בִּלְבּוּלִים וּמְנִיעוֹת וְהַסָּתוֹת וְכוּ', עַל הַכֹּל וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם, כִּי כְּשֶׁהָאָדָם צוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל גֹּדֶל רִחוּקוֹ מִמֶּנּוּ, אֲזַי הוּא מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יוֹם כִּפּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁאָז עוֹלָה הַמַּלְכוּת לְמַעְלָה מִזְּעֵיר אַנְפִּין עַד אִימָא עִילָאָה, וְנִיזוֹנֵית שָׁם מִן קוֹלוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁהוּא מָזוֹן רוּחָנִי וְעֶלְיוֹן מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁצּוֹעֲקִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֲמִשָּׁה הָעִנּוּיִים חֲמִשָּׁה תְּפִלּוֹת שֶׁל יוֹם כִּפּוּר כַּמְּבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת. הַיְנוּ שֶׁהַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה כְּלָלִיּוּת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הִיא עוֹלָה עַל־יְדֵי הַצְּעָקָה לְמַעְלָה מִזְּעֵיר אַנְפִּין שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה, כִּי תְּשׁוּבָה הִיא לְמַעְלָה כִּבְיָכוֹל מִבְּחִינַת הַתּוֹרָה, כִּי הִיא עוֹלָה עַד אֵימָא עִלָּאָה שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ הַתּוֹרָה, וְשָׁם נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, אִם יִהְיֶה חָזָק לִבְלִי לְהִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַצְּעָקָה לְעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי שָׁם בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה נִיזוֹנֵית מִקּוֹלוֹת שֶׁל צְעָקוֹת לְבַד, שֶׁהוּא מָזוֹן רוּחָנִי וְעֶלְיוֹן מְאֹד, שֶׁהוּא הַמָּזוֹן שֶׁנִּזּוֹנֵית בּוֹ בְּיוֹם כִּפּוּר שֶׁאָז עֲלִיָּתָהּ גְּבוֹהָה מְאֹד מְאֹד, עַד שֶׁאָז נִתְתַּקְּנִין וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הַחֲטָאִים, כִּי עִקַּר מְחִלַּת הָעֲוֹנוֹת בְּיוֹם כִּפּוּר נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה זֹאת, מֵחֲמַת שֶׁאָז עוֹלָה הַמַּלְכוּת לְמַעְלָה מִזְּעֵיר אַנְפִּין עַד בִּינָה וְנִזּוֹנֵית מֵהַקּוֹלוֹת תק דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, וְהָבֵן הֵיטֵב לְמַעֲשֶׂה כַּמָּה יָפָה צְעָקָה לָאָדָם לְעוֹלָם, וְלִבְלִי לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַצְּעָקָה כָּל יְמֵי חַיָּיו, אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה (הלכות נדרים הלכה יד אות כז).
37. The matter of what is explained in the holy Zohar — that for the flaw of the bris teshuvah is not effective — and even so it is explained in the books that even for this teshuvah is effective — but the essential teshuvah for this is to completely cast aside one's intellect and strengthen oneself in complete faith etc. Cross-reference entry — see "Bris," Ois 35.
Segment 38
עִקַּר חִיּוּת הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ הוּא רַק עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לֹא בְּרִיתִי וְכוּ', חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שַׂמְתִּי. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיָה תָּלוּי עַד שִׁשִּׁי בְּסִיוָן שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה, וְאִם כֵּן לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, מַדּוּעַ לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה תֵּיכֶף כְּשֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְאֵיךְ הָיָה הָעוֹלָם קַיָּם אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד בְּלֹא הַתּוֹרָה, אַךְ בֶּאֱמֶת הַכֹּל הָיָה לְטוֹבָתֵינוּ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, כִּי הֲלֹא בְּהֶכְרַח שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם בְּחִירָה, כִּי בְּאִם שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ בְּחִירָה, אִם כֵּן אֵין שַׁיָּךְ שָׂכָר וְעֹנֶשׁ וְאֵין שַׁיָּךְ מִצְווֹת הַתּוֹרָה. וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּחִירָה, אֲזַי בְּוַדַּאי בְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא אֶחָד שֶׁיַּעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, בִּפְרָט כְּפִי מַה שֶּׁכָּתוּב כִּי אֵין אָדָם צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחְטָא, וְאִם כֵּן אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן הַתּוֹרָה תֵּיכֶף, וְלֹא הָיָה שׁוּם קִיּוּם לְהָעוֹלָם בְּלֹא קִיּוּם הַתּוֹרָה, אָז תֵּיכֶף כְּשֶׁהָיָה אֶחָד עוֹבֵר מַשֶּׁהוּ חַס־וְשָׁלוֹם מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, אֲזַי לֹא הָיָה לוֹ קִיּוּם כְּלָל, וְהָיָה נֶחֱרַב הָעוֹלָם חַס־וְשָׁלוֹם, וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה מַה שֶּׁהָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת בְּלֹא הַתּוֹרָה, וְהָיָה אָז קִיּוּם הָעוֹלָם רַק בְּחֶסֶד חִנָּם לְבַד, שֶׁהוּא בְּחִינַת קִיּוּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת בְּתוֹךְ דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וּבָזֶה הֶרְאָה לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא בְּרַחֲמָיו הָיָה יָכוֹל לְקַיֵּם הָעוֹלָם כָּל כַּךְ דּוֹרוֹת בְּלֹא הַתּוֹרָה. וְעַל־כֵּן גַּם עַכְשָׁו שֶׁזָּכִינוּ שֶׁכְּבָר נִתְּנָה תּוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן בְּעֵת שֶׁבְּטֵלִין מֵהַתּוֹרָה, אוֹ אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֶחָד עוֹבֵר חַס־ וְשָׁלוֹם עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, אַף עַל פִּי כֵן אֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַחֲרִיב הָעוֹלָם חַס־וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, רַק אַדְרַבָּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וּמְקַיֵּם הָעוֹלָם בְּחַסְדּוֹ בְּהַחֶסֶד חִנָּם שֶׁהָיָה מְקַיֵּם הָעוֹלָם קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁקָּדְמָה לָעוֹלָם, כִּי עַל־פִּי מִדַּת הַדִּין לֹא הָיָה מוֹעִיל תְּשׁוּבָה לְשׁוּם חֵטְא, רַק הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת הִיא תָּמוּת חַס־וְשָׁלוֹם, כַּמּוּבָא בִּדְרָשׁוֹת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּדֶרֶךְ זֶה, עַל־כֵּן הִקְדִּים תְּשׁוּבָה לָעוֹלָם, וְגָזַר בְּחַסְדוֹ הַגָּדוֹל שֶׁמּוֹעִיל תְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ אִם עָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּבֶאֱמֶת בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה הוּא מִבְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת הַנַּ"ל, שֶׁהִיא כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה מִבְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁבַּנִּגְלֶה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל שֶׁהָיָה מְקַיֵּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, כִּי תְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינַת יוֹם כִּפּוּר בְּחִינַת בִּינָה בְּחִינַת עָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת, כִּי מֵאַחַר שֶׁעָבַר עַל דְּבַר תּוֹרָה, אֵיךְ יוֹעִיל תְּשׁוּבָה וְאֵיךְ יוּכַל לְתַקֵּן זֹאת, אַךְ אָז מֻכְרָח לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, וּלְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא תקטו בְּחִינַת הַתּוֹרָה הַנֶּעֱלֶמֶת שֶׁהָיָה מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם בְּלִי קִיּוּם הַתּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן וְחוֹזֵר וְשָׁב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת (הלכות מילה הלכה ג אות ב).
38. All the mitzvos of the Torah are contractions and measures and vessels to receive through them the illumination of Ein Sof . And when the person transgresses — one has corrupted some contraction — the aspect of the shattering of vessels — and the light has returned to Ein Sof — which is the essential flaw of all sins. Therefore the rectification is through teshuvah — for teshuvah is in binah — which is above the seven attributes — and is the aspect of the concealed world — the aspect of Ein Sof relative to the attributes. For the essential teshuvah is that one truly repents of one's deeds — and returns and ascends and longs and yearns for Hashem — until there is no end and no limit to one's longing — and through this one returns and is included in the aspect of Ein Sof . And afterward one contracts the light gradually — and returns and draws the light that withdrew upward with even greater intensity. And therefore the penitent must make fences and safeguards more than others — the rectifications of teshuvah — for since one corrupted some vessel and channel through the transgression — one cannot now receive the illumination of Ein Sof through the original channels alone — and therefore one must make additional new vessels and channels to receive the illumination of Ein Sof through them. Source: Likutay Halachos, Hilchos Nedarim, Halachah 3, Ois 6.
Segment 39
מִי שֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר חֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת אוֹ אַחַר תַּאֲווֹת לִבּוֹ, שֶׁכָּל זֶה הוּא מִבְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ זֻהֲמַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בְּחִינַת וַיִּתְעָרְבוּ בַּגּוֹיִם וְכוּ', וְכָל זֶה בָּא מִבְּחִינַת תַּחַת הַזְּמַן, וּכְשֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב וְלָצֵאת מִזֻּהֲמָתוֹ וְלַחֲזֹר לְשֹׁרֶשׁ קְדֻשָּׁתוֹ, שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וּמִמֵּילָא הֵם לְמַעְלָה מִכָּל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת הַמַּעֲשֶׂה הָרַע הַנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַזְּמַן, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ וּלְתַקֵּן כָּל אֵלּוּ הַיָּמִים וְהַזְּמַנִּים שֶׁפָּגַם בָּהֶם כָּל־כָּךְ, כָּל אֶחָד כְּפִי עֲוֹנוֹתָיו, עַל־כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר תִּקּוּנוֹ הוּא רַק עַל־יְדֵי בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁעַל־כֵּן אַחַר כָּל הַסִּבּוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עַל מָשִׁיחַ בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, אַף עַל פִּי כֵן נֶאֱמַר בּוֹ: אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, כִּי הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל הַגֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, כִּי שָׁם נִתְבַּטֵּל כָּל הַזְּמַן שֶׁעָבַר לְגַמְרֵי, וְנַעֲשָׂה מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ שֶׁנֶּאֱמַר עַל מָשִׁיחַ. וְכֵן נֶאֱמַר זֶה הַמִּקְרָא עַל הַיּוֹם שֶׁהָאָדָם נַעֲשָׂה בַּר מִצְוָה, וְנִכְנָס בִּשְׁלֵמוּת לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וּכְמוֹ כֵן נֶאֱמַר זֶה הַמִּקְרָא עַל כָּל הַבָּא לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ מִזֻּהֲמָתוֹ וְלִכְנֹס לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵימוּת, אֲזַי עִקַּר תִּקְוָתוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁמַּשִּׂיגִין הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלָד דָּמֵי (שם הלכה ד אות יז יח; עיין התחזקות אות עב).
39. The essential teshuvah is crying and screaming to Hashem — as it is written: "the face of Hashem is against evildoers etc. — they cried out and Hashem heard." And it is stated in the books that this is to be understood literally — that when those evildoers cry out to Hashem — Hashem hears — and from all their distress He saves them. And our Sages said: "crying out is good for a person — both before and after the decree." And similarly it is explained in countless places the essential virtue of crying out to Hashem — even if one is as one is. And as it is explained especially in Tehillim in the mizmor of Hodu [Psalm 107]: "they wandered in the desert etc. and they cried out. Those who sat in darkness etc. and they cried out etc." — and so all of them. For the general counsel for all kinds of confusions and obstacles and incitements — for all of them: "and they cried out to Hashem in their distress and from their sufferings He saved them." For when the person cries out to Hashem about the greatness of their distance from Him — one draws upon oneself the aspect of the holiness of Yom Kipur — the aspect of teshuvah — for then the malchus ascends above ze'er anpin to the supreme mother — and is nourished there from sublime and exalted upper voices — which is the most elevated spiritual nourishment — the aspect of all the voices one cries on Rosh Hashanah and Yom Kipur — the aspect of the five afflictions and five prayers of Yom Kipur. Meaning the malchus — the totality of holiness — the totality of the souls of Israel — ascends through the cry above ze'er anpin — the aspect of Torah — for teshuvah is above as it were even the Torah — for it ascends to the supreme mother — the root of Torah — and there all is converted to good. If one is strong never to despair from crying out forever — however one is — for there the malchus — the totality of holiness — is nourished only from voices of cries — which is the most elevated spiritual nourishment — which is the nourishment through which it is nourished on Yom Kipur when its ascent is very very high — until then all the sins are rectified and atoned. For the essential forgiveness of sins on Yom Kipur flows from this aspect — for then the malchus ascends above ze'er anpin to binah and is nourished from the holy voices — and understand well in practice how good crying out to a person is always — and never to despair from crying out all the days of one's life — whatever one experiences. Source: Likutay Halachos, Hilchos Nedarim, Halachah 14, Ois 27.
Segment 40
מַה שֶּׁהַתְחָלַת הַתְּשׁוּבָה וְהַתִּקּוּן קָשֶׁה כָּל־כָּךְ, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין כָּל־ אֶחָד יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ הָרֵאשִׁית וְהַהַתְחָלָה מֵאֵיזֶה הָעֲבוֹדָה יַתְחִיל לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל־פִּי רֹב כָּל הָעֻבְדּוֹת וְהָעֵצוֹת וְהַתִּקּוּנִים תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן לְהַתְחִיל, וְעַל־כֵּן עִקַּר הַהַתְחָלָה שֶׁל כָּל הָעֲבוֹדוֹת וְהַתְּשׁוּבוֹת הוּא לִצְעֹק הַרְבֵּה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעֹמֶק הַלֵּב, וְאָז יָאִיר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַדֶּרֶךְ לַתְּשׁוּבָה, וְיָאִיר עֵינָיו מֵהֵיכָן לְהַתְחִיל לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְהָעִקָּר זוֹכִין לָזֶה עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, בִּפְרָט עַל־יְדֵי מַה שֶּׁזּוֹכִין לִהְיוֹת אֶצְלָם עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אוֹ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל־כָּל־פָּנִים עַל קִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה (הלכות ערלה הלכה ד אות ה ו ח; ועיין אלול ר"ה וכו' אות קלה קלו).
40. The essential vitality of the world and its sustenance is only through the Torah — as it is written: "if not My covenant etc. — the statutes of heaven and earth I have not set." And as our Rabbis said: the entire world was suspended until the sixth of Sivan when Israel received the Torah. If so it would seem difficult — why was the Torah not given immediately when the world was created? And how could the world endure even one day without the Torah? But in truth all was for our benefit — for Hashem thinks thoughts so that no outcast be banished. For certainly there must be free choice for the person — for without free choice there is no place for reward and punishment and no place for the mitzvos of the Torah. And since the person has free choice — certainly it is possible that someone will transgress the Torah — especially according to what is written: "for there is no Tzadik on earth who does good and does not sin." Therefore if Hashem had given the Torah immediately — and there was no sustenance for the world without fulfilling the Torah — then immediately when someone transgressed even slightly — there would be no sustenance at all for them — and the world would be destroyed. And for this reason it is a great benefit that the world was sustained for twenty-six generations without the Torah — and then the sustenance of the world was only through free Chessed alone — the aspect of the world's sustenance through the hidden Torah within the path of the land. And through this Hashem showed us that there is no despair in the world at all — for even though truly the essential Creation and sustenance of the world is only for the sake of the Torah — even so in His compassion He was able to sustain the world for so many generations without the Torah. Therefore now that we have merited the Torah's being given — even so when one is lax in Torah — or even when one transgresses — even so Hashem does not destroy the world — for He does not desire the death of the dead — rather on the contrary He is long-suffering and sustains the world in His kindness — through the free Chessed that sustained the world before the Torah's reception — until one returns in complete teshuvah . And this itself is the aspect of teshuvah that preceded the world — for according to the attribute of judgment there would be no teshuvah effective for any sin — the sinful soul itself would simply die — as brought in the homilies of our Rabbis. But Hashem saw the world could not endure in this way — therefore He preceded teshuvah to the world — and decreed in His great kindness that teshuvah is effective even if one transgressed the entire Torah. And truly the aspect of teshuvah is from the aspect of the hidden Torah — which is as it were above the Torah of the revealed — the aspect of the free Chessed that sustained the world before the Torah was given. For since one transgressed the Torah — how can teshuvah help and how can one rectify this? But then one must ascend through teshuvah — and be rectified through the aspect of the free Chessed — the aspect of the hidden Torah that sustained the world without the fulfilling of Torah — and through this one is rectified and truly returns to Hashem. Source: Likutay Halachos, Hilchos Milah, Halachah 3, Ois 2.
Segment 41
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא הַטּוֹב שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ הַיְמֵי רָע בְּעַצְמָן - עַיֵּן מָמוֹן וְכוּ' אוֹת פג; אֱלוּל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְכוּ' אוֹת קנ.
41. One who follows sins and iniquities or the desires of their heart — all of which flow from the contamination of the serpent and the contamination of the nations — the aspect of: "and they mingled with the nations etc." — all of which come from the aspect of below time. And when one wishes to return and emerge from one's contamination and return to the root of one's holiness — the holiness of Israel which is above time — and thereby above all the vanities of this world — all of which are the aspect of the bad deed done beneath the sun and the time — how can one reverse and rectify all those days and times in which one sinned so greatly — each according to their sins? Therefore truly the essential rectification is only through the aspect of Mashiach — who is the aspect of above time — and therefore after all the troubles and afflictions that come upon Mashiach each day — as our Rabbis said — even so it is said of him: "I — today — have begotten you" — for he is the aspect of above time. And through this is the essential rectification of converts and penitents — for there all the past time is entirely nullified — and it is as though one was born today — the aspect of: "I today have begotten you" said of Mashiach. And likewise this verse is said of the day the person becomes bar mitzvah and enters fully into the holiness of Israel. And so too this verse is said of every person who comes to return to Hashem and purify themselves from their contamination and enter into the holiness of Israel in fullness — for then one's essential hope is through the aspect of above time that the Tzadikim attain — who are the aspect of Mashiach — the aspect of: "I today have begotten you." And this is hinted in our Rabbis' words: "a convert who converts is like a child just born." Source: Likutay Halachos, Hilchos Milah, Halachah 4, Ois 17, 18.
Segment 42
עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה וְהַתַּעֲנִיּוֹת וְהַסִּגּוּפִים שֶׁעוֹשִׂין הַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, וְשֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִכָּל עֳנָשִׁים קָשִׁים תק וּמָרִים שֶׁהָיוּ סוֹבְלִין חַס־וְשָׁלוֹם, אִם לֹא הָיוּ זוֹכִין לִתְשׁוּבָה, וְגַם זוֹכִין לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, וְהַכֹּל הָעִקָּר הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט, שֶׁשּׁוֹפְטִין בְּעַצְמָן אֶת עַצְמָן אֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשׂוּ, וּבִשְׁבִיל זֶה מְקַבְּלִין עַל עַצְמָם אֶת כָּל אֵלֶּה, עַיֵּן תַּעֲנִית אוֹת כ.
42. The reason the beginning of teshuvah and rectification is so difficult — is only because not every person knows their place at their root — and through this they do not know the start and beginning — from which service to begin returning to Hashem. For usually all the services and counsels and rectifications depend on one another — to the point where one does not know where to begin. Therefore the essential beginning of all the services and teshuvah is to cry greatly to Hashem from the depths of the heart — and then Hashem will illuminate the path of teshuvah — and illuminate their eyes as to where to begin to return to Him. And essentially one merits this through drawing close to true Tzadikim — especially through meriting to be with them on Rosh Hashanah — or at all events through prostrating oneself on their holy graves on the eve of Rosh Hashanah. Source: Likutay Halachos, Hilchos Orlah, Halachah 4, Ois 5, 6, 8.
Segment 43
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינַת רָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא חֲרָטָה שֶׁמִּתְחָרֵט מְאֹד עַל שֶׁעָשָׂה הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת, וְעִקַּר הַחֲרָטָה הִיא הָרָצוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַכְשָׁו רָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, וּמִתְחָרֵט מְאֹד עַל מַה שֶּׁעָשָׂה, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מְרֻצֶּה יוֹתֵר אִם לֹא הָיָה עוֹשֶׂה זֹאת, נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַחֲרָטָה הוּא הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שֶׁעַכְשָׁו אֵינוֹ רוֹצֶה אֶת הָעֲבֵרָה כְּלָל, רַק רְצוֹנוֹ הוּא הַלְוַאי וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה אֶת הָעֲבֵרָה, וְעַל־יְדֵי הַחֲרָטָה הַזֹּאת שֶׁהוּא רָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי זֶה מוֹחֲלִין לוֹ. וְלִפְעָמִים עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁאַחַר הַחֵטְא מִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר כָּל כָּךְ בְּהָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה, וְהָעֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת, כִּי עַל־ יְדֵי הָעֲוֹנוֹת שֶׁזָּכָה אַחַר־כָּךְ לָשׁוּב אֲלֵיהֶם, עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא זוֹכֶה לְרָצוֹן חָזָק בְּיוֹתֵר (הלכות ערב הלכה ג אות ז; עיין רצון אות כה כז).
43. The essential teshuvah is through finding the good hidden within the very evil days themselves. Cross-reference entry — see "Mamon" [Wealth] etc., Ois 83; "Elul and Rosh Hashanah" etc., Ois 150.
Segment 44
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת, כִּי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְרַחֵק עַל־יְדֵי עֲוֹנוֹתָיו, וְנִפְרָד כִּבְיָכוֹל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעָשָׂה פֵּרוּד חַס־וְשָׁלוֹם בֵּין בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה, עַל־כֵּן בְּוַדַּאי קָשֶׁה לוֹ לָשׁוּב, וּבִפְרָט אִם חַס־וְשָׁלוֹם הִרְבָּה לִפְשֹׁעַ. אַךְ עִקַּר תִּקּוּנוֹ אִם רוֹצֶה לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, הוּא רַק עַל־יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁיִּסְתַּכֵּל רַק עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְיִבְחַר רַק בְּהָאֱמֶת וְלֹא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ חַס־וְשָׁלוֹם. וְעַל־יְדֵי הָאֱמֶת נִמְשָׁךְ אוֹר הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז יִזְכֶּה לֵידַע שֶׁגַּם שָׁם בִּמְקוֹמוֹ מֵאִיר אוֹר הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי ה' צוֹפוֹת רָעִים וְטוֹבִים. וְעַל־יְדֵי אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה יְכוֹלִים לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְלִכְלֹל הַכֹּל בְּאֶחָד, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדְעִין בִּידִיעָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא גַּם שָׁם בִּמְקוֹמוֹ, עַל־כֵּן בְּוַדַּאי יָכוֹל לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּקַל. וּכְשֶׁזּוֹכִין לִתְשׁוּבָה עַל־יְדֵי הָאֱמֶת כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי זֶה נִכְלָל בִּשְׁלֵמוּת בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה בְּקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית (הלכות שלוחין הלכה ג; ועיין חנוכה אות נה).
44. The essential rectification of teshuvah and the fasts and afflictions that penitents perform — and through which they are saved from all harsh and bitter punishments they would have had to bear if they had not merited teshuvah — and they also merit the World to Come — all this is essentially through the aspect of the judgment in which they judge themselves — for they judge themselves that they did not do right — and therefore accept upon themselves all these fasts etc. Cross-reference entry — see "Tanis" [Fasting], Ois 21.
Segment 45
עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם הוּא לְתַקֵּן בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים כַּיָּדוּעַ, וְעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל־יְדֵי אוֹר הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא בְּחִינַת 'יוּ"ד', וְהִיא מְאִירָה לִכְלַל הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת 'וָא"ו' שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וְהֶאָרַת כָּל יוֹם וָיוֹם מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ, כִּי בְּוַדַּאי אֵין כָּל הַיָּמִים שָׁוִים, וְכָל יוֹם יֵשׁ לוֹ גְּבוּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּפִי הַהֶאָרָה שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַנְּקֻדָּה שֶׁמְּאִירָה בְּכָל יוֹם לְפִי בְּחִינָתוֹ. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּלְתַקֵּן כָּל הַקִּלְקוּלִים וְהַפְּגָמִים בְּאוֹתוֹ יוֹם דַּיְקָא שֶׁפָּגַם בּוֹ חַס־וְשָׁלוֹם, קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס הַיּוֹם הַשֵּׁנִי כַּמּוּבָא בְּכָל הַסְּפָרִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְוַדּוֹת בְּכָל לַיְלָה דַּיְקָא עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, כִּי הֶאָרַת כָּל יוֹם מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ, וְעַל־כֵּן אִי־אֶפְשָׁר לְתַקֵּן בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם בְּאוֹתוֹ יוֹם בְּעֵת שֶׁמְּאִירָה עֲדַיִן הַנְּקֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם דַּיְקָא, כִּי בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן בִּשְׁלֵמוּת כָּל כָּךְ מַה שֶּׁפָּגַם מֵאֶתְמֹל, מֵחֲמַת שֶׁהֶאָרַת הַנְּקֻדָּה שֶׁל יוֹם הַמָּחֳרָת מְשֻׁנָּה מִשֶּׁל אֶתְמֹל. נִמְצָא שֶׁבְּיוֹם הַמָּחֳרַת כְּשֶׁרוֹצִין לְתַקֵּן פְּגַם הַיּוֹם הַקּוֹדֵם, צְרִיכִין בְּחִינַת בִּנְיַן עוֹלָם מֵחָדָשׁ, לְחַדֵּשׁ לְגַמְרֵי הַיּוֹם שֶׁעָבַר, וּלְהַמְשִׁיךְ עַכְשָׁו הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה שֶׁל אֶתְמֹל, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן. וְזֶה בְּחִינַת שִׁנּוּי מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְעַל־כֵּן הַתִּקּוּן קָשֶׁה בְּיוֹתֵר. אֲבָל בְּאוֹתוֹ יוֹם, מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן מְאִירָה הַנְּקֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם יוּכַל לְתַקֵּן בְּקַל, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי מוֹעִיל תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם, אַף אִם לֹא תִּקֵּן מִיָּד מַה שֶּׁפָּגַם, וְלֹא שָׁב תֵּיכֶף בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁפָּגַם דַּיְקָא, רַק שֶׁאָז צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּתַחֲנוּנִים וְרִצּוּיִים חֲדָשִׁים בְּיוֹתֵר (הלכות אונאה הלכה ב אות ג ד).
45. The essential teshuvah is the aspect of the holy Will — for the essential teshuvah is regret — one greatly regretting having done this deed. And the essential regret is the Will one has now — the holy Will — and one greatly regrets what one did — meaning one would have preferred not to have done it. It is found that the essential regret is the holy Will — that now one does not want the transgression at all — rather one's will is: would that one had not done it. And through this regret — which is the holy Will — one is forgiven. And sometimes through the teshuvah after the sin — one strengthens the holy Will so greatly — that through this the descent becomes an ascent — and the sins are converted into merits. For through the very sins — that one afterward merited to repent of — through this specifically one merits to a stronger Will. Cross-reference entry — see also "Ratzon" [Will], Ois 25, 27. Source: Likutay Halachos, Hilchos Erev, Halachah 3, Ois 7.
Segment 46
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי תְּפִלָּה, עַיֵּן הִתְבּוֹדְדוּת אוֹת לב לג לד לה.
46. The essential teshuvah is merited only through truth — for since one has already distanced through one's sins — and separated as it were from Hashem — and created a separation between the aspect of after Creation and before Creation — therefore certainly it is difficult to return. And especially if one has greatly multiplied transgressions. But the essential rectification — if one wishes to have compassion on one's soul to save one's soul from the pit — is only through truth — looking only at the truth itself — and choosing only the truth — and not deceiving oneself. And through truth the illumination of His providence is drawn — and then one merits to know that even there in one's place the light of His providence illuminates — as it is written: "in every place the eyes of Hashem watch the evil and the good." And through faith in the providence one can return to Hashem from every place one is — and include all in one — since one knows with complete knowledge that Hashem is present even there in one's place — certainly one can return to Him easily. And when one merits to teshuvah through truth — through this one is fully included in the aspect of after Creation within before Creation — which is the essential purpose. Source: Likutay Halachos, Hilchos Shlu'chin, Halachah 3.
Segment 47
עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא עַל־יְדֵי בְּחִינַת כִּסּוּפִין טוֹבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא הַחֲרָטָה שֶׁמִּתְחָרֵט עַל הָעֲבֵרָה, וְהָיָה מְרֻצֶּה יוֹתֵר הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ, שֶׁזֶּהוּ רַק רָצוֹן וְכִסּוּפִין טוֹבִים וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מוֹחֵל לוֹ עַל־יְדֵי זֶה. כִּי עִקַּר פְּגַם הָעֲוֹנוֹת הוּא שֶׁעַל־יְדֵי הַתַּאֲווֹת וְכִסּוּפִין רָעִים, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה בָּא לַעֲוֹנוֹת אֵלּוּ, עַל־יְדֵי זֶה פָּגַם בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה וְצִיֵּר אוֹתָם לְהֵפֶךְ חַס־וְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן עַתָּה כְּשֶׁמִּתְחָרֵט עַל זֶה וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה בְּרָצוֹן וְכִסּוּפִין טוֹבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה חוֹזְרִין וְנִצְטַיְּירִין כָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, עַל־יְדֵי זֶה נִתְתַקֵּן הַכֹּל. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁבְּסוֹף עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא בְּיוֹם כִּפּוּר, אָז זְמַן מְחִלַּת עֲוֹנוֹת, וְאָז נִתְּנוּ הַלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן טוֹב, כִּי עַל־ יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁעִקָּרָה הִיא הַכִּסּוּפִין טוֹבִים, עַל־יְדֵי זֶה נִצְטַיְּירִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב (הלכות אומנין הלכה ד אות יג).
47. The essential work of the person is to rectify the aspect of the shattering of vessels — and the essential rectification is through the light of the holy point — the aspect of yud . And it illuminates the entire world — the aspect of vav — created in the six days of creation. And the illumination of each day differs from the other — for certainly all days are not equal — each day has its own boundary — according to the illumination it receives from the point that illuminates each day according to its aspect. Therefore one must return in complete teshuvah each and every day — and rectify all the corruptions and flaws of that specific day — before the second day enters — as is brought in all the books. For this is the aspect of why one must confess each night specifically for all that was done — for the illumination of each day differs from the other. Therefore it is impossible to fully rectify except on that specific day while the point of that day still illuminates — for on the next day it is not possible to fully rectify what was flawed yesterday — since the illumination of the point of tomorrow differs from yesterday's. It is found that on the next day when wishing to rectify the flaw of the previous day — one needs the aspect of the renewal of Creation — to completely renew the day that passed — and draw now the illumination of the point of yesterday — and through this the essential rectification. And this is the aspect of the renewal of Creation. Therefore the rectification is more difficult. But on that very day — since the point of that day still illuminates — one can rectify easily. But even so certainly teshuvah is always effective — even if one did not rectify immediately what was flawed — and did not specifically return on that day one sinned — only then one must greatly multiply new supplications and appeasements. Source: Likutay Halachos, Hilchos Ona'ah, Halachah 2, Ois 3, 4.
Segment 48
כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּפִי בְּחִינַת נְשָׁמָה שֶׁלּוֹ שֶׁהִיא הַשֵּׂכֶל, כֵּן הוּא צָרִיךְ לְהַמְתִּיק כַּמָּה בְּחִינוֹת צִמְצוּמִים וְדִינִים הַשַּׁיָּכִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, דְּהַיְנוּ שִׂכְלוֹ. כִּי עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִינִים וְהַצִּמְצוּמִים הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל, וְזֶה כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת הַמְתָּקוֹת הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים, כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה כְּפִי בְּחִינָתָהּ וּכְפִי שָׁרְשָׁהּ בְּחָכְמָה עִלָּאָה וְכוּ' כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה כְּלַל עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל לְהַמְתִּיק הַדִּינִים, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתָהּ מִבְּחִינַת דִּינִים, וְכֵן לְהֵפֶךְ עַל־יְדֵי הַחֵטְא חַס־וְשָׁלוֹם פּוֹגְמִין בְּהַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל כָּלשׂ אֶחָד כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וּכְשֶׁפּוֹגֵם בְּחָכְמָה וְשֵׂכֶל אֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם וְהַדִּין, וַאֲזַי מִתְגַּבֵּר הַדִּין חַס־וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַחֵטְא עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, תק כִּי תְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינַת שֵׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה חוֹזֵר וּמְקַבֵּל מִשָּׁם שֵׂכֶל, לַחֲזֹר וּלְתַקֵּן וּלְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם וְהַדִּין שֶׁפָּגַם בּוֹ, כִּי עִקַּר הַהַמְתָּקָה וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים בִּכְלָל, הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים אֶבֶן שְׁתִיָּה, וְעַל־כֵּן שָׁם הָיָה נִכְנָס הַכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם כִּפּוּר לְכַפֵּר עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׁם נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן כָּל הָעֲוֹנוֹת, וְעַל־ כֵּן הַגְּזֵלָה אֵין לָהּ תַּקָּנָה בְּשׁוּם תְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם, כִּי אִם כְּשֶׁמֵּשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה לִבְעָלֶיהָ. וְכֵן כָּל חֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם כִּפּוּר מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי עַל־יְדֵי הַגֵּזֶל אוֹ שְׁאָר עָוֶל שֶׁעוֹשֶׂה נֶגֶד חֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי זֶה אֵין יְכוֹלִין לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה וְכַפָּרַת יוֹם כִּפּוּר, וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל גָּזַל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי גָּזַל יַעֲשֶׂה מֵהֶן צָרְכֵי רַבִּים, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא חָפֵץ לְהָשִׁיב הַגְּזֵלָה רַק שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי גָּזַל, וְעַל־כֵּן נָתְנוּ לוֹ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עֵצָה שֶׁיַּעֲשֶׂה מֵהֶן צָרְכֵי רַבִּים, כִּי עִקַּר הַכְּלָלִיּוּת בָּאֶבֶן שְׁתִיָּה שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל, הִיא עַל־יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִין יַחַד נַפְשׁוֹת רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה וְאַחְדּוּת, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהָרַבִּים נֶהֱנִים מִזֶּה שֶׁעָשָׂה מֵהַגְּזֵלָה צָרְכֵי רַבִּים, עַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל גַּם הוּא לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל וּלְקַבֵּל מִשָּׁם תִּקּוּן, וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי גָּזַל. אֲבָל כְּשֶׁיּוֹדֵעַ - אֵין לוֹ תַּקָּנָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי 'וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה' כַּנַּ"ל (הלכות גזילה הלכה ב אות ב ח ט).
48. The essential teshuvah is through prayer. Cross-reference entry — see "Hisbodidus" [Personal Prayer], Ois 32, 33, 34, 35.
Segment 49
הַתְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים הִיא בִּבְחִינַת וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְכוּ', וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁתְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינַת זַרְקָא דְּאִזְדְרִיקַת לְאַתַר דְּאִתְנַטְלַת מִתַּמָּן, הַיְנוּ לְהַחֲזִיר אֶת הַדָּבָר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִטָּל מִשָּׁם בִּגְזֵלָה, כִּי כָּל חוֹטֵא נִקְרָא גַּזְלָן בְּחִינַת גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי נוֹטֵל הַכֹּחַ וְהַחִיּוּת וְהַשֶּׁפַע שֶׁנָּתַן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעוֹשֶׂה בָּזֶה מַה שֶּׁעוֹשֶׂה בְּחֶטְאוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה עוֹקֵר וְגוֹזֵל הַחִיּוּת הַזֶּה כִּבְיָכוֹל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, נִמְצָא שֶׁהוּא גַּזְלָן גָּמוּר. וַהֲלֹא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁנֶּהֱנָה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵיתֶּר רַק בְּלִי בְּרָכָה נִקְרָא גַּזְלָן, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנֶּהֱנָה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּאִסּוּר חַס־וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּוַדַּאי גַּזְלָן גָּדוֹל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה הִיא בִּבְחִינַת וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל וְכוּ', וְעִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הֲשָׁבַת הַגְּזֵלָה, הוּא רַק עַל־יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁהָיָה מְקַיֵּם הָעוֹלָם קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מוֹעִיל לְהַחוֹטֵא תְּשׁוּבָה, עַד שֶׁיָּכוֹל לִזְכּוֹת שֶׁעֲוֹנוֹת יִתְהַפְּכוּ לִזְכֻיּוֹת. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אִי־אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי צַדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁזּוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ, בְּעֵת שֶׁמֻּכְרָח לְבַטֵּל עַצְמוֹ קְצָת מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי הַחֶסֶד הַזֶּה יֵשׁ תִּקְוָה וְתַקָּנָה לְכָל הַנּוֹפְלִים בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁיְּכוֹלִין לְהִתְתַקֵּן גַּם־כֵּן עַלשׂ תקיט יְדֵי תְּשׁוּבָה, וְעַיֵּן עוֹד פְּנִים (שם הלכה ג אות ב ג).
49. The essential teshuvah is through the aspect of holy longings for Hashem — for the essential teshuvah is the regret through which one regrets the transgression — and would have preferred if only one had not done it — which is only a will and good longings. And Hashem forgives one through this. For the essential flaw of sins is that through the desires and evil longings — through which one came to these sins — the letters of Torah were drawn and formed as the opposite — therefore now when one repents through will and good longings for Hashem — through this all the letters of Torah reform and are formed anew for good — and through this all is rectified. And this is the aspect of why at the end of the Ten Days of Teshuvah — Yom Kipur — is the time of forgiveness of sins — and then the Second Tablets were given — about which it says: tov [good]. For through teshuvah whose essence is good longings — through this the letters of Torah reform for good. Source: Likutay Halachos, Hilchos Umanim, Halachah 4, Ois 13.
Segment 50
עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי זֶה לָבוֹא לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְשָׁם נִתְבַּטֵּל כָּל הַזְּמַן וְהַיָּמִים שֶׁחָטָא וּפָגַם בָּהֶם, בִּבְחִינַת וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד, בִּבְחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הַזְּמַן כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכה ד כפול לעיל בשינוי קצת).
50. Every Jew — according to the aspect of their soul which is their intellect — must sweeten various aspects of contractions and judgments connected to the root of their soul — their intellect. For the essential sweetening of the judgments and contractions is through the intellect — and this is the totality of all Torah and mitzvos — for all are the aspect of the sweetening of the contractions and judgments — each mitzvah according to its aspect and its root in the supreme wisdom etc. as explained in the inner teachings. And this is the totality of the service of Israel — to sweeten the judgments — through which the Sitra Achara — whose essential grip is from the judgments — is subdued. And conversely — through sin one flaws the wisdom and intellect — each one according to the root of their soul — and when one flaws wisdom and intellect — one can no longer sweeten the contraction and judgment — and then the judgment intensifies — from which the essential grip of the Sitra Achara comes. Therefore the essential rectification of sin is through teshuvah — for teshuvah is the aspect of the supreme encompassing intellect — the aspect of the supreme wisdom. Therefore through teshuvah one returns and receives intellect from there — to return and rectify and sweeten the contraction and judgment one flawed. For the essential sweetening and rectification of all the contractions and judgments in general — is through the encompassing supreme intellect — the aspect of the Holy of Holies — the foundation stone. And therefore the High Priest would enter before the inner sanctum on Yom Kipur to atone for Israel's sins — for there all the contractions and judgments are sweetened — the essential rectification of all sins. And therefore robbery has no remedy through any teshuvah in the world — except by returning the robbery to its owners. And all sins between person and person — Yom Kipur does not atone until one appeases one's fellow. For through robbery or other wrong done against one's fellow — through this one cannot be included within the encompassing intellect — from which the essential rectification of teshuvah and atonement of Yom Kipur comes. Therefore our Rabbis said: one who robbed and does not know whom they robbed — should use it for public needs. For since they wish to return the robbery but do not know whom they robbed — our Sages gave them counsel to use it for public needs. For the essential inclusiveness in the foundation stone — the encompassing intellect — is through many souls of Israel being included together in love and unity. Therefore when the many benefit from what they made of the robbery for public needs — through this they can also return and be included within the foundation stone — the encompassing intellect — and receive rectification from there. And all this is because they do not know whom they robbed. But when one knows — there is no remedy except through "returning the robbery" . Source: Likutay Halachos, Hilchos Gzeilah, Halachah 2, Ois 2, 8, 9.
Segment 51
הַתְּשׁוּבָה עַל כָּל הַחֲטָאִים הִיא בְּחִינַת הֲשָׁבַת הַגְּזֵלָה כַּנַּ"ל. וְעִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה מַמְשִׁיכִין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה, שֶׁמַּמְשִׁיכִין חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים דַּיְקָא, שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ קֶבַע וְאֹנֶס, וְהֵם מְתַקְּנִים פְּגַם הַגְּזֵלָה בְּשָׁרְשָׁהּ כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל יָדָם נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה וַהֲשָׁבַת הַגְּזֵלָה (שם הלכה ה אות ב ג ד. עיין ארץ ישראל אות סז).
51. The teshuvah for all sins is in the aspect of returning the robbery — and as is brought in the holy Zohar: teshuvah is the aspect of a dart that is shot to the place from where it was taken — meaning to return the thing to the place from which it was taken by robbery. For every sinner is called a robber — the aspect of one who robs father and mother — which is the Holy One blessed be He and the community of Israel — for one takes the strength and vitality and abundance given by Hashem and does with it what one does in sin — and through this one uproots and robs this vitality as it were from Hashem and the community of Israel. It is found that one is a complete robber. And our Rabbis said: even one who benefits from this world in a permitted manner but without a blessing is called a robber — all the more so one who benefits from this world in a forbidden manner — that one is certainly a great robber. Therefore when one wishes to do teshuvah — it is the aspect of returning the robbery — and the essential rectification of teshuvah — the aspect of returning the robbery — is only through the free Chessed that sustained the world before the Torah's giving — through which the sinner's teshuvah is effective — to the point of meriting that sins are converted into merits. And therefore truly it is impossible to merit complete teshuvah — except through the true Tzadik of the generation — who merits to draw the free Chessed at the time of their simplicity — at the time one must somewhat nullify oneself from words of Torah — and through this Chessed there is hope and remedy for all who fall in their sins — that they can also rectify themselves through teshuvah . Source: Likutay Halachos, Hilchos Gzeilah, Halachah 3, Ois 2, 3.
Segment 52
עִקַּר כָּל הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת גֶּזֶל, הַיְנוּ מִמַּה שֶּׁהָאָדָם דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת גֶּזֶל, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. כִּי אֵין הַיֵּצֶר הָרָע מָצוּי אֶלָּא לִשְׁעָתוֹ, וְאִם יַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן בְּשָׁעָה קַלָּה, אֲזַי אַחַר־כָּךְ מִמֵּילָא יִתְבַּטֵּל וְיֵלֵךְ מִמֶּנּוּ הַיֵּצֶר הָרָע. עַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה, נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵינָם דּוֹחֲקִים אֶת הַשָּׁעָה כְּלָל אֲפִלּוּ בִּתְפִלָּתָם, וּמִתְפַּלְּלִים רַק בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים. גַּם הַצַּדִּיקִים הָאֵלּוּ אֵינָם מִשְׁתַּמְּשִׁים עִם הַמַּטֵה עֹז שֶׁלָּהֶם, כִּי אִם בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבָּעֵדָה, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּבָה. גַּם כִּי עִקַּר הַהִתְרַחֲקוּת מִתְּשׁוּבָה, הוּא עַל־יְדֵי בְּנֵי אָדָם הַמּוֹנְעִים, כִּי בְּנֵי אָדָם הֵם לִפְעָמִים מוֹנְעִים גְּדוֹלִים מְאֹד יוֹתֵר מֵהַיֵּצֶר הָרָע, הַיְנוּ עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת וְהַלֵּיצָנוּת שֶׁלָּהֶם וְכַיּוֹצֵא כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁמַּמְשִׁיכִין חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם בִּשְׁלֵמוּת כָּל הַתִּקּוּנִים, עַד שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין כֹּחַ לְהַעֲנִישׁ אֶת הַמּוֹנְעִים, אוֹ לְהַשְׁתִּיק אוֹתָם עַל־כָּל־פָּנִים, עַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם (שם אות יז).
52. The essential rectification of teshuvah is that through this one merits to come to the aspect of above time — and there all the time and days in which one sinned and flawed are nullified — the aspect of: "and the early days shall fall" — and it is considered as though one was born today — the aspect of: "I today have begotten you" — the aspect of nullification of time. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 4.
Segment 53
יֵשׁ שֶׁפָּגַם וְחָטָא כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת גָּזַל אֶת הָרַבִּים, שֶׁהַפְּגָמִים שֶׁלּוֹ נוֹגְעִים לִכְלַל יִשְׂרָאֵל חַס־וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי כָּל תִּקּוּנוֹ לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל גָּזַל אֶת הָרַבִּים יַעֲשֶׂה מֵהֶן צָרְכֵי רַבִּים. וְעִקַּר צָרְכֵי רַבִּים הוּא לְזַכּוֹתָם לַתַּכְלִית הַנִּצְחִי, וְהָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק בְּהַמְשָׁכַת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָתָם שֶׁל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁנִּמְשְׁכוּ בִּשְׁלֵמוּת כָּל הַתִּקּוּנִים, עַד שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הַמְשָׁכַת תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה לְכָל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. וּצְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ בָּעוֹלָם, הֵן עַל־יְדֵי שֶׁיְּסַיֵּעַ בְּמָמוֹנוֹ לְהָעוֹסְקִים בָּזֶה, הֵן בְּגוּפוֹ הֵן בִּשְׁאָר הַבְּחִינוֹת, כִּי כָּל אֶחָד יָכוֹל לִזְכּוֹת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חֵלֶק בָּזֶה, וְעַל־יְדֵי זֶה יְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים בְּחִינַת צָרְכֵי רַבִּים. וְזֶהוּ עִקַּר הַתִּקּוּן לְכָל ת הַפְּגָמִים שֶׁלּוֹ שֶׁהֵם בְּחִינַת גּוֹזֵל אֶת הָרַבִּים כַּנַּ"ל (שם אות יח).
53. The teshuvah for all sins is the aspect of returning the robbery. And the essential rectification of teshuvah — the great Tzadikim draw — who draw their Torah innovations through prayer specifically — with compassion and supplications — not through the path of fixed compulsion — and they rectify the flaw of robbery at its root — and through them the holiness of the Land of Israel is drawn — through which the essential fullness of the rectification of teshuvah and the returning of the robbery is achieved. Cross-reference entry — see also "Eretz Yisrael" [Land of Israel], Ois 67. Source: Likutay Halachos, ibid., Halachah 5, Ois 2, 3, 4.
Segment 54
אֵין שִׂמְחָה וְתַעֲנוּג וְשַׁעֲשׁוּעִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ בְּעֵת שֶׁחוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה וּמִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ מְאֹד - עַיֵּן גֵּרִים וְהִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים אוֹת כו.
54. The essential of all flaws and sins flow from the aspect of robbery — meaning from the person rushing the time — the aspect of robbery. For the evil inclination is only present at its moment — and if one stands firm in the trial for a short time — afterward the evil inclination will automatically be nullified and depart. Therefore the essential rectification of teshuvah flows through the great Tzadikim who do not rush the time at all — even in their prayer — and pray only with compassion and supplications. And these Tzadikim also do not use their powerful staff except to subdue the evil in the congregation — and through this Israel merit teshuvah . And also because the essential distancing from teshuvah is through people who prevent — for people are sometimes much greater obstacles than the evil inclination — through their disputes and mockery etc. as explained in the inner teachings. Therefore through the true Tzadikim who draw their Torah innovations in fullness in all the rectifications — until through this they receive power to punish the preventers — or at all events silence them — through this the arousal of teshuvah in the world is drawn. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 17.
Segment 55
מַה שֶּׁמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁעַל פְּגַם הַבְּרִית אֵין מוֹעִיל תְּשׁוּבָה, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵמוּת, יוּכַל לְתַּקֵן גַּם עָוֹן זֶה בְּכֹחַ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁמַּמְשֶׁכֶת הַמְתָּקָה מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה - עַיֵּן בְּרִית אוֹת צב.
55. There are those who sinned so greatly that they are in the aspect of robbing the many — their flaws touching all of Israel — and then their entire rectification is to engage in the needs of the many — as our Rabbis said: "one who robbed the many should use it for public needs." And the essential public needs are to merit them to the eternal purpose — and the essential is to strive to have a share in drawing the Torah innovations of the true Tzadikim — which draw in fullness all the rectifications — through which the essential drawing of the rectification of teshuvah for all Israel flows. And one must strive greatly that they spread in the world — both through helping with one's money for those who engage in this — and through one's body and through all other aspects. For every person can merit to have a share in this — and through this merit the many — the aspect of public needs. And this is the essential rectification for all one's flaws — which are the aspect of robbing the many. Source: Likutay Halachos, ibid., Ois 18.
Segment 56
עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַשִּׂמְחָה, בְּחִינַת הִתְהַפְּכוּת יָגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה. וְגַם כִּי בָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַקּוֹלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁעַל יָדָם עִקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַשִּׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וּוִדּוּיִים וְרִצּוּיִים וּפִיּוּסִים וְכוּ', שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי זֶה (הלכות פריה ורביה הלכה ג אות י טז. ועיין אלול ר"ה קצז. נגינה אות יא).
56. There is no joy and pleasure and delight before Hashem — like when the distant ones return in teshuvah and draw close to Him. Cross-reference entry — see "Gerim V'Hispashrus HaRechokim" [Converts and the Drawing Close of the Distant], Ois 26.
Segment 57
עִקַּר הַחִיּוּת דִּקְדֻשָּׁה נִמְשָׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן מִבְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל חָכְמָה עִלָּאָה קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, רַק מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים חַס־וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן אִי־אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מִשָּׁם כִּי אִם דֶּרֶךְ כַּמָּה וְכַמָּה שִׂכְלִיִּים פְּרָטִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת צִנּוֹרוֹת וְכֵלִים לְקַבֵּל עַל יָדָם מֵהַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל. וְזֶה בְּחִינַת כָּל תַּרְיַ"ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה וְכָל הַמִּצְוֹת דְּרַבָּנָן, שֶׁכֻּלָּם הֵם צִנּוֹרוֹת וּנְתִיבוֹת וְכֵלִים, לְקַבֵּל עַל יָדָם הֶאָרָה וְחִיּוּת מִבְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל הַנַּ"ל, וּכְשֶׁחַס־ וְשָׁלוֹם פּוֹגְמִין בְּמִצְוֹת הַתּוֹרָה וְעוֹבְרִין עֲלֵיהֶם, אֲזַי לְפִי הָעֲבֵרָה וְהַפְּגָם כֵּן נִתְקַלְקֵל וְנִפְגַּם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ וְהַנָּתִיב, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַפְּרָטִי, וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל מִשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר שֶׁגּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים, וַאֲזַי יֵשׁ יְנִיקָה לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁיּוֹנְקִים מֵהַשֵּׂכֶל, וְעַל־יְדֵי זֶה הֵם מְעַקְּמִים אֶת מֹחוֹ וּמְבַלְבְּלִין אֶת דַּעְתּוֹ בְּדֵעוֹת זָרוֹת וְכוּ' כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. וְהַכֹּל כְּפִי הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַם, וְלִפְעָמִים הַפְּגָמִים מְרֻבִּין וּמִתְגַּבְּרִין כָּל־כָּךְ עַד שֶׁנִּכְרָת לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֹנֶשׁ כָּרֵת רַחֲמָנָא לִצְּלָן, כִּי מֵחֲמַת שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ כָּל הַמֹּחִין וְהַשִּׂכְלִיִּים פְּרָטִים, וְאִי־אֶפְשָׁר לוֹ לִינֹק, כִּי אִם מְעַט חִיּוּת מֵהַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, וְאָז אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לָשׁוּב, אֲזַי תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה, כִּי מֵהַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל אֵין לָנוּ כֹּחַ לִינֹק, וַאֲזַי חַס־וְשָׁלוֹם הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָהּ בָּהּ, בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָשׁוּב, כִּי רִבּוּי הָאוֹר גּוֹרֵם שְׁבִירַת כֵּלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִיתָה וְכָרֵת חַס־וְשָׁלוֹם. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד וּמַאֲרִיךְ אַף גַּם לָרְשָׁעִים וּלְחַיָּבֵי כְּרִיתוֹת חַס־וְשָׁלוֹם וְאֵינוֹ מְמִיתָם מִיָּד, וּמַמְשִׁיךְ לָהֶם חִיּוּת בְּצִמְצוּם וּבְהֶעְלֵם גָּדוֹל מֵהַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל דַּיְקָא, כְּדֵי לְהַנְטוֹתָם לִתְחִיָּה כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לָשׁוּב וּלְהִתְתַקֵּן אִם יִרְצוּ, וְאָז כְּשֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה יְכוֹלִין לִזְכּוֹת שֶׁהַיְרִידָה תִּהְיֶה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, וּמִכָּרֵת יִהְיֶה נַעֲשָׂה כֶּתֶר שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל הָעֶלְיוֹן, שֶׁנִּכְרָת מִשָּׁם עַל־יְדֵי הָעֲבֵרוֹת. וְהָעִקָּר עַל־ יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית. אֲבָל אִם יִזְכֶּה לְהִתְעוֹרֵר לָשׁוּב מֵעַתָּה בֶּאֱמֶת, אֲזַי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַיְרִידָה תִּהְיֶה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כִּי הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל שֶׁהָיָה מְחַיֶּה אוֹתוֹ בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל בְּעֵת נְפִילָתוֹ וִירִידָתוֹ וְהִתְרַחֲקוּתוֹ, זוֹכֶה עַכְשָׁו לַעֲלוֹת לְשָׁם בִּבְחִינַת תְּשׁוּבָה וְיוֹם כִּפּוּר, שֶׁאָז עוֹלִין לְשָׁם בִּבְחִינַת עֲלִיָּה בִּבְחִינַת אִימָא וּבְרַתָּא סָלְקִין כַּחֲדָא, וּמַמְתִּיקִין שָׁם הַכֹּל וּמְכַפְּרִין כָּל הָעֲוֹנוֹת, עַד שֶׁזּוֹכִין לִפְעָמִים לַהֲפֹךְ הָעֲוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת לְתַקֵּן פִּגְמֵי עֲוֹנוֹתָיו בִּשְׁלֵמוּת, עִקַּר תִּקּוּנוֹ הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד, עַד שֶׁהוּא גָּדוֹל יוֹתֵר גַּם מִן הַכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַזֶּה יָכוֹל לִכְנֹס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנָס, וּלְהַמְתִּיק שָׁם כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים, וּלְתַקֵּן כָּל הָעֲוֹנוֹת עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל בְּעַצְמוֹ, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל (הלכות גטין הלכה ג אות יט כ כא כט).
57. What is brought in the holy Zohar — that for the flaw of the bris teshuvah is not effective — but even so through complete faith in the Sages — one can rectify even this sin through the power of the holy Torah — which draws the sweetening from the aspect of the supreme wisdom. Cross-reference entry — see "Bris," Ois 92.
Segment 58
עִקַּר כָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲוֹנוֹת נִמְשָׁכִין מִפְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין לַעֲלוֹת לִבְחִינַת בִּינָה בְּחִינַת נֶדֶר, שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַתִּקּוּן שֶׁל אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְתַקֵּן הַכֹּל (הלכות יבום וחליצה ה"ג אות ז ט י יא).
58. The essential rectification of teshuvah is through the aspect of the ten kinds of melody — which are the totality of joy — the aspect of the conversion of grief and sighing to joy. And also because in them all the voices in the world are included — through which the essential drawing close of Israel to their Father in heaven — for this is the aspect of the entire Book of Tehillim — which is included from all the prayers and songs and praises and confessions and appeasements and persuasions etc. — the essential drawing close of Israel to Hashem through this. Source: Likutay Halachos, Hilchos Priyah V'Riviyah, Halachah 3, Ois 10, 16.