Exodus Chapter 12

ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר:

החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה:

דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית:

ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה:

שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו:

והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים:

ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם:

ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו:

אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו:

ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו:

וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה:

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה:

והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים:

והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו:

שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי:

וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם:

ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם:

בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב:

שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ:

כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות: (פ)

חמישי  ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח:

ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר:

ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף:

ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם:

והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת:

והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם:

ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו:

וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו: (ס)

שישי  ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה:

ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת:

ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם:

גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי:

ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים:

וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם:

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת:

ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים: (פ)

ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף:

וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד:

ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם:

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה:

ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים:

ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם: (פ)

ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו:

וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו:

תושב ושכיר לא יאכל בו:

בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו:

כל עדת ישראל יעשו אתו:

וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו:

תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם:

ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן עשו: (ס)

ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם: (פ)