פירוש הגרא לספרא דצניעותא — קטע 25

האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים וכן נאמר (שם יו"ד) בעמדם יעמודו וברומם ירומו אותם כי רוח החיה בהם וז"ש בהון תליין כענבין באתכלא צרירן בהו ר"ל ברוח שבהם. והוא נגד ד' ימים שבין יה"כ לסוכות שבהן מתגלה ד' חסדים כידוע והוא חוורא דעתיקא שכל הד' גוונין כולם מתחזרן לחוורא כמ"ש בא"ר דף קל"ז ע"א וכד אסתחר חוורא כו' ע"ש. והן ראשית השנה כידוע שהן אינן נחשבין במנין השנה והן נגד ד' ראשי השנה. ועליהן נאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שהוא תשעה ימים שבין ר"ה ליה"כ תשעה אשקיון לגנתא כמש"ל פ"ב כנ"ל (ד' ל"ב ע"ב) ויה"כ כולל כולן כידוע שכל עשירי כולל כל התשעה והוא בו ארבע מלכין לקדמות חמשה כנ"ל בחוטמא והן כוללין ט' תיקונין ד' וה' כנ"ל ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים ד' ימים הנ"ל שהן ד' ראשים כנ"ל והן ד' תקוני נוק' כמש"ל בחכמה יסד ארץ (משלי ג') והן במוחין ועיינין. וכמ"ש עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה

והן ראשית השנה כנ"ל ואמרו מראשית על אחרית והיא נקראת אחרית כידוע: שבעה רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו - הן שבעה גלדי עינא שמשם שבעה עיני ה' מעידין על מעשה אדם כמ"ש בא"ר שם שבעה עיינין דאשגחותא דנפקו כו' מסומקא נפקין שבעה רהיטין כו' מירוקא כו' ובא"ז ד' רצ"ג ע"ב ז' דאקרון עיני ה' ואשגחותא כו' ע"ש. ואמר ול"א קיימי"ן בדוכתיי"הו שהן אינן משגיחין אלא כד עיינין פקיחין כמ"ש שם ושם ואמר שם בא"ז גבינין לא קיימין ולא משתככין שעתא חדא שלימתא אלא פקחין וסתמין סתמין ופקחין כו' והחיות רצוא ושוב כו'. והן נגד ז' ימי השבוע שבהן שבת שמעידין על מעשה בראשית וז"ש ל"א קיימ"ין כו' שז' ימי השבוע סובבין והולכין את כל השנה. וידוע שכל התורה והמצות הן בבריאה כמו שכ' לעיל ולכן כל הנ"ל הן כנגד כל המצות שבכל יום. תליס"ר מלכ"י קרב"א הוא י"ג טעמים: בשבע"ה. הוא שבעה פסיקי תנועה: שבע"ה מלכי"ן בארע"א

כו'. הוא שבעה טעמים בכתובי' שהן במלכות ארעא קדישא: תשע"ה דסלקי"ן כו'. הוא תשעה נקודין שע"י הולכין האותיות כרצונם: חמש"ה מלכי"ן קיימי"ן בבהיל"ו. הן ה' תנועות קטנות שהן בבהילו: לקמ"י ארב"ע כו'. הן ד' תנועות גדולות שת"ק נכללין בת"ג ואין יכולין לקום כנגדן כידוע וכמ"ש בתז"ח דף ע"ח ע"ד ומצדיקי הרבים אינון פסיקי תנועה כו' ככוכבים שבעה כו' ושם עשר נקודין דקיימין לאענאה ה' מימינא וה' משמאלא כו' תרין טמירין כו'. ובדף ע"ט תשע נקודין באורייתא כו' לא נטלין בר כד אינון נפקין כו' והן ט' נקודות הידועות ד' נקודות גדולות וד' ת"ק ושבא שתרין טמירין אינון כנ"ל והוא קמץ קטן שנכלל בקמץ גדול וחירק שיש אחריו יו"ד שנכלל בחירק שאין אחריו יו"ד ולכן לא נחשבין אלו ב' נקודות באלין ט' נקודות ונשארין ד' ת"ג וד' ת"ק ושבא שהן בבהילו. ושם ע"ב תליסר טעמי דאורייתא והן מלכי קרבא כמ"ש בתיקונים כמה פעמים שכל הקרבא הוא

בטעמים. ושם ע"ג גו היכלא דאתוון דקיקין שבע טעמי דאורייתא כו' בשבעה היכלין דכתובים כו'. וכ"ז הוא בק"ש ובהילולין דבכל יום שמחוייב מן התורה כמ"ש בה"ג הוא תהלתך כו' כידוע: ארב"ע מלכי"ן נפקי"ן לקדמו"ת ארב"ע. הן ארבע ציצית שתליין בעינים בסוד וראיתם אותו כידוע שלכן נקרא ציצית לשון הסתכלות וכל סוד הציצית הוא בסוד העינים. לקדמו"ת ארב"ע. הוא ד' בתים דתפלין שהן ד' מוחין כידוע וכמש"ל והעינים נפקין לקדמות ד' מוחין כנ"ל: ואמר בהו"ן תליי"ן כנ"ל: בה"ו צרי"רן שהן קשורין בד' כנפות הטלית שהן ד' ראשין דמוחין: שבע"ה רהיטי"ן. הן שבעה חוטין של לבן שחוט תכלת חופה עליהן כמ"ש ברמב"ם ז' חוטים של לבן וחוט א' של תכלת שהוא נגד כסוי עין. והן ל"א קיימי"ן בדוכתיי"הו שהן פתיל. וז"ש בפרשת שלח דף קע"ה ע"א תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין כו' ושם הכל ברזא דציצית: אילנא דמבסם עד לתלת רוחין - ר"ל אילנא דמבסם הוא יסוד שהוא מבסם לנוקבא כמ"ש בא"ר

דף קמ"ב ע"א לאצנעא אתר לההוא אמה כו' ע"ש ובכמה מקומות והוא באמצע: ואמר בענפוי כו'. כמ"ש בתז"ח דף צ' ע"ב ודא תמינאה לחושבנא ר"ל יסוד בענפוי ידורון צפרי שמיא כו' ע"ש. והוא במועדים שבועות דיתיב בגו באמצע המועדים והוא יום אחד שבו מתייחדים כלם כמ"ש בפרשת אמור (צ"ו ע"ב). ובמצות שבכל יום הוא ברית מילה כידוע תחותיה תטלל חיותא כו'. הוא מלכות שהיא אדון כל הארץ. וכמ"ש שם תחותיה תטלל ההיא חיותא דאתחים לד' סטרין והיא מלכות כמ"ש ואפיק ט' כו' אתחים לד' סטרין וכמ"ש לקמן. והוא נגד שמיני עצרת שהוא נגד מלכות כידוע. והוא במצות תפלה שהיא מדאורייתא ולעבדו בכל לבבכם כידוע: אילנא בתרי כבישין למיהך - ר"ל ע"ה טו"ר שהן שני דרכים כמ"ש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו'. והיא שלטא בע"ה טו"ר ולכן נקראת כהם וז"ש דשליט"א בהו"א איל"נא כו': בשבעה סמכין סחרניה - הן ז' עמודים שהארץ עומדת עליהם

כמ"ש בגמרא (חגיגה י"ב ב'). והן ז' נערות אסתר עולימתין דשכינה כידוע ז' היכלות דמתתקנין עמה בברכות ק"ש כידוע בזוהר וכמה מקומות. בארבע זיוין מתגלגלין בארבע סטרין - הן ד' חיות הקדש שהן בד' סטרי עלמא כמ"ש בפרשת א"מ ד' ס' תנינייא אזלין כו' לארבע זויין דא אזיל לסטרא דא ודא כו' עד פני אדם ובתז"ח שם אתתחים לד' סטרין כו' ע"ש: חויא דרהיט בש"ע דילוגין - הוא התנין נחש כידוע וכמו שהתנין העליון חוורא דרישא מתפשט ממנו ש"ע רבוא עלמין אורכא דאנפין כמ"ש בא"ר דף קכ"ח ע"ב וכמש"ל כן הוא התחתון רהיט ש"ע דילוגין. והן ע"ס דמסאבותא שלש ראשונות בסוד מאות וז' האחרונות בסוד עשיריות כנ"ל (נ"ה ע"ד) דליג על טורין מקפץ על גבעתא דכתיב מדלג כו' כמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"ב כד נחית חויא אתעביד מקפץ כו' ע"ש. והענין כמ"ש על ההרים בזכות אבות על הגבעות בזכות אמהות כן זה לעומת זה בס"א דכורין ונוקבין כמ"ש בתז"ח דף ע"ח

ע"ב ובעלה בשבע טורין כו' ע"ש וזהו שמביא ראיה מן הכתוב ור"ל כמו בקדושה: זנביה בפומיה - כנ"ל (בפ"א י"ח ע"ב) שמתעגל עכנא שזנביה בפומיה ור"ל זנביה הוא יותרת הכבד שהיא זנביה כידוע והיא בפומיה נפת תטפנ' שפתי זרה (משלי ה') וע"י מקטרג: ואמר בשנוי - ר"ל שע"י נושך את האדם כמ"ש (דברים ל"ב) עם חמת זחלי עפר ושן בהמות כו' וכידוע שהיא חרביה דמ"ה. וכמ"ש (ב"ב ט"ז א') יורד ומסטין הוא זנבי"ה שע"י מפתה. בפומי"ה הוא עולה ומקטרג. בשנו"י הוא יורד ונוטל נשמה. וכמ"ש על ג' הנ"ל הוא יצ"ה הוא שטן הוא מ"ה נקיב בתרין גיסין - כמ"ש (יחזקאל ל"ח) ונתתי חחים בלחייך בתרין לחיים וכמ"ש (תהלים ע"ד) שברת ראשי תנינים וכנ"ל (בפ"א י"ט ע"ד): כד אתעביד גיסטרא נטיל לתלת רוחין - כמ"ש בפרשת משפטים בסבא (צ"ה א') שארי בחיבורא וסיים בפירודא וזהו אתעבי"ד גיסטרא בפרוח רשעים כמו עשב. והן ג' דרגין דס"א אף ומשחית וחימה כמ"ש בהת"ז אין

דורשין בעריות בשלשה שלא יהא להם חיבור ע"ש והן תלת רוחין שכוללין כל הס"א כמ"ש למעלה (פ"ג מ"ד) ע"ש. ואמר זה כאן לפי שהוא תחת חיותא הנ"ל כמ"ש בתז"ח שם חד חויא קאים כו' תחות לרגלוי כו' קיימא רגליה על רישיה כו': כתיב ויתהלך עד בשמו - הוא עולם היצירה והוא חנוך כידוע. וז"ש חנוך לנער כו' לנער הידוע כו'. ועיין בזוהר רות דף ס"ו ע"ג כתיב ויתהלך חנוך את האלקים עד בגין דאתמשכא לתתא: את האלקים ולא את ה' - ר"ל שנעשה משמש לעולם הבריאה שנקרא אלקים ולא לאצילות שנקרא ה' כנ"ל. ואיננו בשם זה כו'. ר"ל שנקרא בשמא דמטרוניתא כידוע וזהו כי לקח כו': תלת בתי כו' עד ולא האי - עכשיו מפרש עולם העשייה ומפרש כל הע"ס דעשייה. ומתחיל מהיכל הראשון של ז' היכלות שכוללין עשר שהראשונה קדש קדשים כולל ד' היכלות והן ג' כידוע שזה קדש חד קדשים תרין. והן ד' חב"ד ודעת כולל שנים דו"נ כידוע וכמ"ש בא"ז דף רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא תלת נהורין ואי תימא תלת ארבע אינון כו' ע"ש: ואמר בת"י

דיני"ן שהן בעשיי' דרגא דמלכות דינא דמלכותא דינא ולכן כל העשיה הן דינין: ארבע בתי דלעילא ארבע לתתא - ר"ל ד' חיות ביצירה וכן ד' אופנים בבריאה ומפרש והולך הארבעה דכתיב לא תעשו עול במשפט - שהוא חכמה כמ"ש (מלכים א' ג') כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט: במדה הוא בינה כידוע קו המדה כמ"ש בתקונים ת"ה ותי"ט ע"ש: במשקל הוא דעת בדכורא שקל הקדש כידוע: ובמשורה - הוא מלכות. והן ד' בתי דינין של נוקבא ד'. ועוד ו' בתי דינין של דכורא שהוא ו' כמש"ל פ"ד ד"ו דכר ונוקבא. וכאן שהוא בחינת נוקבא מלכות נוקבא קודם לדכורא. וכן בכל היכלות היכל השביעי בה ד' היכלות והשאר הן שש היכלות דדכורא. והן כאן דינא קשיא כו' עד ול"א הא"י שהן ששה. ודינ"א קשי"א הוא גבורה. דל"א קשי"א חסד. וגבורה קודם לחסד כידוע בזוהר לפי שבעשייה הגבורות קודם כידוע וכן בגמרא (חגיגה י"ב ב') מעון מכון כו' כידוע. בשיקולא ת"ת והשאר נה"י:

ויהי כי עד בקרן היובל - חוזר לענין הראשון והוא בעשייה וידוע כי האדם הוא דוגמת דלעילא בז"א כמו שהאדם מוציא כאן שז"ל ח"ו כן האדם דלעילא ח"ו לס"א בעשיי' ששם מדורא כמ"ש בר"מ פרשת בא דף מ"ג ע"א ולאלין עביד שמשין כו': וז"ש בשגם הוא בשר האדם דלעילא - ר"ל ז"א ג"כ הוא בשר שהשחית דרכו על הארץ. וז"ש וכתיב ע"פ האדמה ר"ל שכתיב החל האדם לרב ע"פ האדמה ר"ל שהשחית דרכו על הארץ. והוא כנ"ל שרוחין נוקבין מזדווגן עם האדם והשחיתו דרכם וכ"ה לעילא וז"ש ובנות ילדו להם שהן מסט' דבנות האדם: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו היינו דכתיב כו'. ר"ל שאחר שחטא חזר לגוף דעשייה כתנות עור משכא דחוויא ומשה זכה לאספקלריא דנהרא שגופו נזדכך כידוע וקרן עור שלו ונעשה כלו אצילות שעור שלו נעשה מלכות דאצילות וזהו קר"ן עו"ר כו': וז"ש קרן דכתיב כו' ור"ל קרן הוא מלכות וז"ש היינו עשיראה דמלכא ואתיא מן יובלא כמש"ל פ"ב בה"א אשתכלל ה'

עלאה ה' תתאה כו' וזהו בק"רן היו"בל קרן מן יובל. ולכן בחיה הרביעית של דניאל עשרה קרנין: קרן ביובלא אתעטר כו' עד סוף הפרק. ר"ל לכן נאמר בקרן היובל שקרן אתעטר ביובל. ולכן זכה משה לקרן שזכה לבינה דרגא דמשה כידוע בהרבה מקומות: ואמר קרן דנטיל קרן ורוח לאתבא רוחיה ליה - ר"ל שרומז לאלף השביעי שהוא דרגא דמלכות ואז יעלה מלכות ביובל ונשגב ה' לבדו ביום ההוא כמש"ל פ"א. וכ"ה ביה"כ וזהו במשוך היובל המה יעלו בהר והוא היה ביה"כ ורומז לעתיד: וז"ש והאי קרן דיובלא הוא ויובל ה' וה' נשיבא דרוחא לכלא וכלא תייבין לאתרייהו דכתיב אהה ה' אלקים - ר"ל כמש"ל פ"ב ה' בין יו"ד ליו"ד עד אהה ה' אלקים ע"ש ור"ל לכן כשיגיע זמן המלכות אלף השביעי והוא ה' והוא תליא בנשיבא דרוחא ואז כולם תייבין לאתרייהו. וע"ז רומז אמחה את האדם אשר בראתי כו' שכולם חוזרין לשרשם: וז"ש כד אתחזי ה' לה' ואסתלק י' פורענותא אתי לעלמא - וזהו סוד דור

המבול. וז"ש אהה - שנשארין ה"ה עם אל"ף דאלף אזיל ליו"ד כמש"ל פ"ב וכאן יו"ד אסתלק: ואם לא בשביל אדם יהו"ד לא כו'. כמ"ש בא"ר דף קמד ע"א ואלמלא האי אדם לא קאים עלמא: וההוא אדם הוא שם מלא ה' אלקים כמ"ש שם דף קמ"א ע"ב כנ"ל: וז"ש וע"ד כתיב ונשגב כו' והוא רומז ג"כ לעתיד ולא ישאר אלא הצדיקים ונפש הבהמית שלהן שזככו אותן לקדושה: צניעותא דמלכא - ר"ל רדל"א כנ"ל: דהיינו ספרא דצניעותא: ר"ל כאשר נתלבש בחכמה ספרא כנ"ל: שבילוי. סתימוי. וארחוי. גילויו: כמו משל ומליצה: סליק פרקא חמישאה וסליק ביאור הגאון על ס"ד בעהית"ש: