מו
עלים לתרופה - Alim LiTrufa
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם א' קְדוֹשִׁים [ד' אייר].
My beloved son, my dear one. [Yitzchok]
שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה.
I am astonished at you — that you have not written me a word for nearly a week — in particular since your brother-in-law is the messenger of this letter. Therefore see to inform us at once of your good welfare — and also of Rabbi Shimshon's welfare — and your considered view on my travel to you [וְדַעְתְּךָ — v'da'atcha: your opinion, your view. This is a genuine practical request — Reb Nussun wants to know whether Yitzchok thinks the visit is workable, whether it is expected, whether the timing suits. Not a rhetorical question but a real one requiring a real answer]. And Hashem the Good will do what is right. At this time I still do not know when I will travel or the order of the journey — and in all of it I rely on Him, Yisborach, alone.
מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי בְּשָׁבוּעַ הֶעָבַר, וְכָעֵת אֲנִי מִתְיָרֵא פֶּן יַקְדִּים מוֹסֵר כְּתָב זֶה יְדִידִי רַבִּי חַיִּים וְיִסַּע מִיָּד, עַל כֵּן אֲנִי כּוֹתֵב בְּחִפָּזוֹן בְּאֶמְצַע הַתְּפִלָּה קֹדֶם אַשְׁרֵי וּבָא לְצִיּוֹן, וְאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל מַה לִּכְתֹּב לְךָ, וְהִנֵּה בְּוַדַּאי כְּבָר שָׁמַעְתָּ שֶׁמְּאוֹר עֵינֵינוּ הַנֶּחְמָד רַבִּי אַבְרָהָם בֶּער בֶּן אָדְל שֶׁיִּחְיֶה נֶחֱלַשׁ זֶה יוֹתֵר מִשָּׁבוּעַ, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הָיָה לוֹ שִׁנּוּי לְטוֹבָה; ה' יִסְעָדֶנּוּ, שֶׁיָּשׁוּב לְאֵיתָנוֹ בִּשְׁלֵמוּת מְהֵרָה. וּמֵאֵלֶיךָ תָּבִין גֹּדֶל הַצַּעַר שֶׁהָיָה לָנוּ, עַל כֵּן לֹא יָכֹלְתִּי לַחֲקֹר אַחַר עוֹבֵר וָשָׁב בְּשָׁבוּעַ הֶעָבַר לִכְתֹּב לְךָ מְאוּמָה. הַנֶּעקְרֶעטִין [הַמְּמוּנִים עַל גִּיּוּס יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל לַצָּבָא] מִנֶּעמְרוֹב סִלְּקוּ שְׁמוֹנָה, וְנִשְׁאָר חַיָּל אֶחָד, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עַל עַמּוֹ מְהֵרָה, מַר וּמָרוֹר וְאָח וַאֲבוֹי לְדַבֵּר וְלִכְתֹּב מִזֶּה. הַמָּקוֹם יְרַחֵם עַל פְּלֵטַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְיִתֵּן בְּלֵב כָּל אֶחָד שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב מַה נַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם צָרוֹת צְרוּרוֹת תְּכוּפוֹת, וַעֲדַיִן הוּא מְרַקֵּד בֵּינָן, לֹא יִתְּנֵנוּ הָשֵׁב רוּחֵנוּ לְיַשֵּׁב דַּעְתֵּנוּ לַחֲשֹׁב עַל סוֹפֵנוּ וְאַחֲרִיתֵנוּ. מַה נֹּאמַר מַה נְּדַבֵּר מַה נֹּאמַר מַה נְּדַבֵּר, אַךְ חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ, אֵין לָנוּ אֶל מִי לִבְרֹחַ, כִּי אִם אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל הַתְּפִלָּה עַל פִּי דַּרְכֵי אֱמֶת וָיֹשֶׁר, אֲשֶׁר שָׁאַבְנוּ מִמַּעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה. וְגַם עַתָּה אָנוּ צְרִיכִין לְנַחֵם עַצְמֵנוּ וּלְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בְּגֹדֶל נִפְלְאוֹת הַיְשׁוּעוֹת, אֲשֶׁר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ בַּעַל הָרַחֲמִים, לְהַקְדִּים לָנוּ רְפוּאוֹת כָּאֵלֶּה, קֹדֶם לַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה, לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ כִּמְעַט כִּמְעַט אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ חָלִילָה. עַל כֵּן עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל וְכוּ' בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, וּלְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בָּזֶה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא לְפָרֵשׁ שִׂיחָתֵנוּ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו. כִּי כְּבָר קֵרְבָנוּ בְּרַחֲמָיו כְּבָנִים חֲבִיבִים וִיקָרִים, וְהֶרְאָה לָנוּ אוֹצְרֵי אוֹצָרוֹת טוֹבִים וִיקָרִים כָּאֵלֶּה, סְגֻלּוֹת נִפְלָאוֹת וַחֲמוּדוֹת וְנוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה.
And please, my son — be very, very strong — at every day and at every time. For you see what passes over each and every person — and in particular what passes over you — and all of it is for the good — in order to remind you through this specifically of the ultimate purpose, outside of which everything is vanity.
וּתְקַבֵּל אִגֶּרֶת הָרָצוּף פֹּה, מִידִידֵינוּ רַבִּי אַיְיזִיק מִלַּאדִיזִין, לְמַעַן תִּרְאֶה עֹצֶם תְּשׁוּקַת אֲנָשֵׁינוּ אֶל הָאֱמֶת, לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ', וּכְבָר הֵשַׁבְתִּי לוֹ תְּשׁוּבָה נָאָה עַל זֶה. אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם אִם תִּהְיֶה בְּלַאדִיזִין תְּבַקְּשׁוֹ שֶׁיַּרְאֶה לְךָ מִכְתָּבַי, וְתַצְנִיעַ הָאִגֶּרֶת הַזֶּה. כִּי קִוִּיתִי לַה' שֶׁמִּכְתָּבֵינוּ יִהְיוּ יְקָרִים בַּיָּמִים הַבָּאִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי כֻּלָּם סוֹבְבִים עַל מֶרְכַּז נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, לְהִשְׁתּוֹקֵק וְלִכְסֹף לַה' וּלְתוֹרָתוֹ וְלַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וּלְדַרְכֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לָזֶה, יְהִי כֵּן ה' עִמָּנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לִגְמֹר וּלְהוֹצִיא מַחֲשַׁבְתֵּנוּ הַטּוֹבָה אֶל הַפֹּעַל מְהֵרָה, לְמַעַן לֹא נֵבוֹשׁ וְכוּ' לְעוֹלָם וָעֶד.
And the sign of the omer of barley — let it not leave your mind [סִימַן עֹמֶר שְׂעוֹרִים — "the sign of the omer of barley": a specific teaching from Reb Nussun's own Likutay Halachos, Hilchos T'fillin 6:32. The omer of barley is coarse, animal-grade grain — the lowest of offerings. Yet even this carries a divine sign within it. Reb Nussun teaches that even the most degraded state of a person contains a mark of holiness — a point of good — through which they can begin to turn. The reference serves as a compressed private signal between teacher and student, pointing to a specific written passage Yitzchok already knows]. For you can still prevail over your thoughts at every time through sit and do not act [שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה — the halachic principle of passive non-engagement: when foreign thoughts arise, do not fight them actively — simply do not act on them, sit still, and they will pass on their own] — as we have already spoken — and Hashem will save you.
דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָה.
The words of your father — who desires to hear all good from you always. Nussun of Breslov.
נָתָן מִבְּרֶסְלֶב
[Hebrew: נָתָן מִבְּרֶסְלֶב...]
Loading comments…