מישרא דסכינא-סימן ל'

אות א

[ראשי פרקים מביאור התורה מישרא דסכינא סימן ל' לקוטי-א'. וחלקתי אותם לידיעות וישובי הפליאות, המסומנות באותיותיהם זה אחר זה]:

פליאה א'.

היא משאלת מישרא דסכינא וכו' המוב"פ, כפי שמבאר אדמו"ר ז"ל שזה נאמר ונדרש על אודות החכמה תתאה והמלכות בנפילתה המוב"פ, שבמאי קוצרים וחותכים אותה להעלותה משם. ולכאורה, לא היינו צריכים להזכירה בתוספות שם המישרא והערוגה, שלא יסובב השם הזה רק על הקול לבד שיוצא מאתה בנפילתה, כי הלא ממילא תנצל מזה, ולא תוסיף לצעוק ולזעוק עוד. ואין אנו צריכין לדרוש ולשאול, רק על סכין הלימוד וחרב המלכות לבד, שבמאי חותכין אותה, ומה לנו להוסיף ולקרא אותה עבור זה בשם מישרא דסכינא:

פליאה ב'.

הוא במה שכתב, שמי יכול לסבול את קול הצעקה וכו'. ובאמת מבואר ממילא, שעיקר הצרה והמצוקה בענין זה שאין ביכולת לסבול, הוא הצער והמכאוב שמרגשת בזה, אשר בצערה ומכאובה נכאב ונצטער גם אנחנו, לבל יהיה ביכלתינו לסבול. וממה נפשך, אם לא יזכה האדם לראות ולהרגיש זאת, לא ידע ולא ישמע כלל וכלל גם את הקול שיצא מאתה, ואם גבהה דעתו ומעלתו להשכיל ולשמוע את הקול הזה, ידע וירגיש גם בלא זה בצערה ומכאובה עד שלא יהיה ביכלתו לסבול כלל. ולמה לנו לדבר כלל, בדבר הקול שיוצא מאתה:

פליאה ג'. נתפלא ולא נדע כלל, בשאגת קול השם יתברך המבואר מהכתוב שהביא על זה, וכן בכמה כתובים ומאמרי חז"ל ושאר ספרי אמת שמבואר מהם בסוד קול בכי תמרורים שיוצא מהשם יתברך בעצמו כביכול, [בדרך נורא ורוחני וכו']. כי לכאורה, אין שייך ענין קול הצער, רק בטבע האדם שהטביע בו כן הבורא יתברך. ובלי ספק, שבחנם ולריק לא ישמיע [השם יתברך] ויתן את הקול דלעילא, ולא עשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו וכוונתו אל עבדיו הנאמנים, ברוב הישועה והתועלת שיצמיח מזה. ואיך אפשר שלא ירמז בזה אדמו"ר ז"ל [בהתורה הזאת] מרחוק על כל פנים, כדרכו הקדושה:

פליאה ד'.

מה שהסמיך מאמר חז"ל שכל טובתן של רשעים וכו', לענין המתקרבים ובאים לקבל תוכחת המוכיח והצדיק המוב"פ. ואף על פי שיש לבאר, שכדרכו הקדושה פתח את פיו הקדוש והנורא בחכמה, בתוכחה נפלאה גם בדברים האלה בעצמם, להוכיח בדרך בזיון [וכהכלל הנזכר על זה בהקדמת ספרי הנ"ל]. אשר על ידי זה אפשר לדון אותם לכף זכות וכו' כמוב"פ [וכמבואר הפירוש הזה בספר פרפראות לחכמה עיין שם]. אבל בכל זאת, לעוצם חכמתו ושכלו העליון למעלה וכו' כמבואר במקום אחר, איך אפשר שלא יוסיף על כל פנים לרמז גם על זה מרחוק, כדרכו הקדושה:

פליאה ה'.

הוא במה כתב באות ח', אמנם וכו', על ידי שרואה העזות והתורה של כל אחד, על ידי זה יודע את התפלה וכו'. כי כפי שמבואר מדבריו הקדושים, שכמו שהתורה הוא על ידי עזות, כן גם התפלה הוא על ידי עזות. יש להתפלא ולתמוה קצת בהכרח הבחנת הצדיק בעזות התורה שרואה בכל אחד, ולא יבחין ויראה כמו כן את התפלה ועזותה בעצמה שנמצא בכל אחד, באופן שידע להוכיח אותו:

פליאה ו'.

היא בגוף המאמר חז"ל [והכתוב שלמדו מאתו], שחייבים להקביל פני רבו ברגל. כי לכאורה בימי החול שלא יהיה חצי לכם, יתחייב האדם יותר לקבל פני הרב וחכמתו ותורתו, שזה העיקר, כידוע:

ועתה נבוא להודיע כמה ידיעות במסלת הלימוד שבמאמר הזה, אשר על ידם יתבארו ויתיישבו גם הפליאות הנ"ל:

ידיעה א'.

מה שמבואר מדבריו הקדושים בענין כלליות בני ישראל [הנחלקים לד' כתות, חכם רשע וכו'], שהוא ש'ח'ר'י'ת' המלכות הנ"ל, שיציאת המלכות מנפילת הד' גליות, הוא הוא יציאת בני ישראל מהגלות בפסח וכו':

ידיעה ב'.

שבמה שמבאר מגמר השגתו בענין הקול שבכל אחד [כי יש בכל אחד בחינת מלכות, והוא ניכר בקולו], שגם בפרטיות כל אחד מהבנים נמצא המלכות שבבחינת הדל"ת, בכלליות הכתות חכם רשע וכו', כי כל בחינה כלולה מכל הבחינות [כנ"ל בהכללים]. מבאר ומרמז מרחוק בישוב הפליאה ד' הנ"ל, למה שמסמיך מאמר חז"ל כל טובתן וכו', על אודות המתקרבים והתלמידים של המוכיח הנ"ל:

ידיעה ג'.

שגם במה שגילה בדבר הקול הנ"ל, [שכהכרת הקול, כן הכרת המלכות שנמצא בכל אחד]. ישכילינו וישמיעינו מרחוק בעצם הקול, שהוא העיקר בסוד המלכות, שעל זה באמת נדרש ונשאל על מישרא והקול דסכינא ומלכותא, שבמאי קוטלים וחותכים אותה. וגם לפי זה יש לבאר גם במה שהזכיר לענין הצער, כי מי יכול לסבול את קול וכו'. על אשר גם בהקול [שהוא המלכות] בעצמו, נמצא הצער והמכאוב שאין ביכולת לסבול כל המרגיש ויודע בזה. גם לפי זה תבין מרחוק, בהכרח הוצאות הקול הזה, שהוא [כמשל הנאבקים זה עם זה] להתגבר מאד בכחה וגבורתה, אולי תתעלה ותנצל לגמרי על ידי זה. ועוד תראה ותשכיל מרחוק, מה שיש לבאר [בביאור דבריו הקדושים מזה לזה], על אודות העצה לקצירתה, שהוא על ידי קרנא וקול המוכיח. שזה מחמת, שגורמת המלכות בהתעוררות קולה שבירידתה לתתא, לעורר על ידי זה באתערותא דלעילא, קול שאגת ה' ומשיחו המוכיח הנ"ל [כנרמז לקמן מהמוב"פ], שהוא לתועלת קצירתה וגאולתה מהמלכות דסטרא אחרא כנ"ל:

ידיעה ד'.

מה שמבואר מדבריו הקדושים, [ועל אודות הכתוב וירא אליו וכו'], שגם כל המראות והחזיונות של משה רבינו ע"ה ושאר הנביאים, היתה לכל אחד כפי תיקון בת עיניו המוב"פ שהקדים לזה. [ועיין לקמן בידיעה ז']:

ידיעה ה'.

שבמה שכתב שהמלכות הוא בחינת ד' בגין דלית לה מגרמה כלום, כי אם ענפי השכל העליון [שהוא הב'י'נ'ה' וההשגה באלקותו יתברך כמוב"פ]. מבאר יותר מה שכתב תחלה, שצריך להמשיך לתוכה חיות. ושכל החיות הוא מאור פני ה' [המאיר בשמחה דליבא] שבבינה:

ידיעה ו'.

מה שבכל זה מבאר יותר בלשון וענין הכתוב, שלש פעמים בשנה יראה וכו'. וגם מרחוק תבין, שלעתיד בתיקון הרפואה המוב"פ באות ב', יעלה [וירפא] כל עם ה', בעלייתם ג' פעמים בשנה, להיות לנביאים וחוזים ממש:

ידיעה ז'.

שגם לפי הידיעה ד' הנ"ל יש להתפלא קצת, במה שנמצא לכאורה סתירה בדבריו הקדושים לפי הנ"ל. כי בתחלה מבאר, שהשכל העליון יורד מעילה לעלול וכו', עד שיגיע ויתלבש על ידי זה לבד בשכל התחתון והחכמה תתאה של הקטנים והרחוקים. ואחר כך מבואר מדבריו הקדושים, שיש להעלות למעלה את המלכות [והחכמה תתאה], באופן שתקבל על ידי זה חיות אור פני חכמתו העליונה יתברך, שעל זה יסובב הכתוב צדק לפניו יהלך וכו'. אבל מרחוק תביט ותראה, בענין הכתוב שלש פעמים בשנה יראה וכו' הנ"ל, שזה וזה מוכרח בתיקון נפשות המלכות. שבישראל כתיב יראה, בתיקון הבת עין ואתערותא דלתתא. וקרינן ייראה, מעילה לעלול משכל עליון לשכל תחתון, עד תכלית הקטן והרחוק שבישראל, וכאשר נבאר בכל זה לקמן בידיעה עיין שם:

ידיעה ח'.

שגם בהוראתו כל הנ"ל מדבריו הקדושים, מוסיף לבאר [באחדות האתערותא דלתתא ולעילא, שנמצא כמו כן גם] בדבר הקול הנ"ל, שגם בגמר הרפואה הנ"ל, יראינו לנצח נפלאות, כמו ראייתינו ורפואתינו לפי שעה שבצאתינו מגלות מצרים הנ"ל, להיות כל העם רואים את הנשמע, ושומעים את הנראה:

ידיעה ט'.

שגם בטעמו וראייתו על הארת הפנים שבשלש רגלים [שזה מחמת שעיקר אור הפנים הוא שמחה, ועיקר השמחה הוא מן המצות וכו']. מורה ומוסיף תבונה בהמכוון שהוציא תחלה מדבריו הקדושים על אודות המצוות שהן הן השערות והשיעורים והגבולים, לקבל בהם השכל העליון. כי [לפי הנ"ל בידיעה ה'] נראה מבואר, שעל זה בעצמו סבבה וסגלה חיוב חכמתו ושכלו יתברך, בעניני ושיעורי כל מצוה ופקודה, [כאשר תסבב ותסגל חיוב חכמת הרופא בעניני הסמים ושיעוריהם, אשר יצוה ויפקוד עליהם], באופן שתרפא ותשמח לב האדם, באור פני הבינה והשכל העליון, כשיזכה לקבל אלה הסגולות והרפואות. ועוד אגב אורחא, מסוגלים בכפלים לקבל על ידם את שכלו וחכמתו ובינתו יתברך, על שגם בהשכלתו וחכמתו שבהם [בפקודתו שעליהם], נתלבש ונתצמצם בהם שכלו וחכמתו [להשיגו ולהגיעו גם על ידי זה בעצמו]. ועיין לקמן בידיעה:

ידיעה י'.

הוא בזעקת [ומישרא] מלכות הנפשות מגלות העכו"ם, ולהעלותם לאור פני ה' המוב"פ. נראה מרחוק, בהבאתו ראיה שערוגה [ומישרא] הנ"ל הוא לשון זעקה, מהכתוב כאיל תערוג, כי הוא הוא ענין הערוגה והזעקה, מתי אבוא ואראה פני אלהים וכו':

ידיעה י"א.

שבענין הבנים העומדים במדריגת השחרית והחכמה תתאה, [ושאף על פי כן נחשבים גם הם לשכל העליון, כנגד הבנות, כמוב"פ על אודות הכתוב הביאו בני וכו', כי כל בחינה כלולה מכל הבחינות כנ"ל בהכללים]. נראה מבואר, מדבר האב שלהם, [כאברהם המוב"פ], שנפשו נתעלה על כולם להיות במדריגת השכל העליון שמשפיע בהם, כרב לתלמידים [שמוב"פ באות א']. ואשר לו לבד שלימות היופי והנאוה, שנתצמצם בשחרותם כמוב"פ. ועיין לקמן בידיעה, ששם מוסיף לדבר בענין זה. ועוד תוסיף לקח ותבונה בהכלל הנ"ל, שגם מדריגת הבנים בעצמם, כלולה משכל העליון והתחתון שבשתי המדריגות הנ"ל, [שהן ארבע]. אשר לפי זה ממילא מבואר, שהבן חכם נבחר ונתעלה על כולם להחשב כנגדם בהעלות החכמה והשכל העליון הנ"ל, ששם עיקר השמחה כנ"ל. ויבואר לנו גם בהבאתו על זה את הכתוב, בן חכם ישמח אב:

ידיעה י"ב.

שבמה שכתב בפירוש קרנא דחמרא, רוממות יששכר יודעי בינה וכו', לאור הפנים [ובהוראתו הנ"ל בידיעה ה']. מבאר יותר בדבר המוכיח, שהוא הוא הרב היודע בינה ושכל העליון המוב"פ. ושלפי זה יש לבאר גם בדבר החכמה שתתגלה בפתיחת פיו הקדוש לתוכחתו המוב"פ [אשר יסובב עליה בהכתוב, פיה וכו', ותורת חסד וכו'], שהוא החכמה והשכל העליון הנ"ל, אשר יהיה לתורת חסד על לשונו הקדושה, ללמדה ולהורידה על ידי זה בעצמו במדריגת התלמידים שעוסק להוכיחם, [עד שאמרו חז"ל [סוכה מ"ט] ותורת חסד, זהו הלומד תורה על מנת ללמדה]:

ידיעה י"ג.

שבהבאתו ענין המשנה הוי עז וכו', ששם חוזר התנא ומחליט בלשון סתם, עז פנים לגיהנם, ובהודעתו בדבר העזות דסטרא אחרא, שמזה נמשך התורה דסטרא אחרא, שהיא בחינת פסולת לגמרי אפילו בעולם הזה. יש להוציא מצירופי דבריו הקדושים, שבעוצם נסיון מדת העזות [אשר נרמז לקמן, וכמובן מענין המשנה הנ"ל], נמשך ונתהווה, מה שגם התורה דקדושה [שמהעזות חיוורתא דקדושה], שנמצא בעולם הזה, תהיה גם כן בבחינת פסולת [כנגד התורה שבעולם הבא], עד שנקראת גם על שם הפסולת הזה [בחינת פסל לך המוב"פ]. ושמהשתוות התפלה להתורה להיות גם כן בבחינת העזות, עוד מורה ומשכיל, שכן גם בהתפלה, נמשך לה מהעזות לבד כל הבלבולים וערבוב המחשבות שמגיעים לכל אחד בתפלתו [עד שנקראים על שמה תהלה כמוב"פ], וגם בדבר הפסולת שבבחינת התורה [להקרא על שמה כנ"ל]. ויש לבאר, שמחמת זה מוכרח מאד לעמול ולהתייגע בחומר וליבון הלכותיה, ללבנם ולבררם מתוך הפסולת, ושמהפסולת וערבוב התהלה והתורה בעצמה, נאחז ונשתלשל ממדריגה למדריגה, ערבוב ופסולת יותר, עד שבתחתיות מדריגת הרשעים הנ"ל, יתהלכון סביב בפסולת לגמרי חס ושלום כמוב"פ:

ידיעה י"ד.

מה שיש לבאר בהתעלות התפלות למשה משיח, [שהוא המוכיח והרב והאב כנ"ל מהמוב"פ], שזה זה כהתעלות מלכות הבנים לפני הרב והשכל העליון שבו, [באופן שיתתקנו ויקבלו את החיות מאתו]. כעין תפלת השחרית [שבמדריגת המלכות והבנים, אשר תיקן אבינו אברהם כמוב"פ]:

ידיעה ט"ו.

שגם מהשתוות התורה והתפלה [הנ"ל בידיעה י"ג], יבואר לנו, שכמו כן תהיה גם התורה במדריגת החכמה תתאה של המסבבים את המכוון [שנזכה בגמר רפואתינו לעתיד], ושזה גם [מה ש]בתחלה הקדים בהקדמות האלה, להודיע שהן הן שערות [המצוות והלכות שבשיעורין] דאתוון דאורייתא. ושבהוראת דבריו שעל זה, מבאר יותר בדבר הפסולת הנ"ל שתחשב התורה כנגד [עיקר המכוון], התורה שלעתיד כמוב"פ:

ידיעה ט"ז.

שגם בהחלטה בלשון סתם, על פי [הנ"ל בידיעה י"ג], שבענין המשנה הוי עז וכו', שמביא על זה. ובהיוצא לנו מצירופי [והוראת] דבריו הקדושים, שעל התהלה וערבוב המחשבות שבמדת העזות [כמבואר גם זה בידיעה י"ג הנ"ל], יסובב עליהם ענין המאמר חז"ל, כל טובתן של רשעים. יש לבאר במציאות הרשע שבכל אחד מנפשות המלכות, שהעיקר הוא מציאות העזות שבהם. כי מזה לבד כל עירבובי מחשבות התאוות לשאר החטאים כנ"ל. [וגם מחמת זה לבד אין חכם וצדיק בארץ אשר לא יחטא, כמבואר מהחלטת המשנה הנ"ל]:

ידיעה י"ז.

שבהשתוות תיקון עזות הרשע להיות במדת המלכות, [כי עזות מלכותא בלא תגא], כתיקון שנאת הבצע והכסף במדת המלכות. יש לבאר, שהיינו הך. כי כמו הסתירה שנמצא בדברי המשנה, על אודות העזות. [וכהסתירה שנמצא בלשון האריז"ל, אודות בן הרשע שנמצא במלכות דקדושה]. כן הוא הסתירה שבאחדות הדרש והפשט אין כסף נחשב המוב"פ. כי הכסף והממון של כל אחד, הוא העיקר שתענה בקול עזות, שבכלליות כספיו ותאוותיו המרשיעים אותו ברשע הנ"ל. כי אף על פי שהם מוכרחים, ונמצא מכל אחד מהם גם בקדושת התורה והתפלה. נאחז ומתגבר בהם מאד הרע והקליפות [ובפרט בהכסף בעצמו], עד שמוכרח להחליט בשנאת הממון, כהחלטת המשנה עז פנים לגהינם. [גם בהוראתו כל הנ"ל, מבאר יותר בלשון הכתוב, סביב רשעים וכו', שהוא מביא על אודות סיבובי הממון והכסף הנ"ל]:

ידיעה י"ח.

הוא בדבר העז פנים [והבושת פנים, שבענין המשנה] הנ"ל, שכפי המבואר מדבריהם הקדושים, שאף על פי שיש להיות מהמתביישים והנעלבים, ולא מהמביישים והעזי פנים, נמצא בכל זאת מדת העזות בקדושת התורה, שהיא מוכרחת מאד. תבין מרחוק, שגם בכל זה מוסיף לבאר בהפלאת החכמה ותורת חסד, שתתגלה דייקא בתוכחת המוכיח, שהוא הרב הנ"ל [כי זה ענין העזות שנמצא בתורתו בעצמו], אשר יסובב עליה בהכתוב המוב"פ, הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם, לבזות ולבייש לתלמידיו ומקורביו. ושעוד בצירוף העלאותיו הנ"ל, שעיקר סיבוב תוכחתו הוא על העזות שבכל אחד, יבאר לנו, כי לא זו אף זו קתני, שלא זה בלבד, אשר ישונא עוז פניו משאר כל בני ישראל, [כשני הפכים בנושא אחד] אשר נבאר לקמן. אף גם ברוב הפלאת עוזו ועזותו [שבתורתו וחכמתו הזאת], מברר ומזכך גם לבניו ותלמידיו מאחיזת הרע והרשעות, שבעזותם ושחריתם הנ"ל. וכאשר עוד מרחוק תביט ותראה בנפלאות הבת עין, שבשחרית עזות מלכותא של הרב הזה, כפי תיקון המלכות מענין שלמה שהביא על זה, אשר נתאחד ונתקבל, בבת עין מלכותו, מלכות השם יתברך בעצמו, [למלוך גם על העליונים, כמובא בדברי חז"ל . וכאחדות חכמתו התתאה, להיות גם כן בחכמה העילאה מכל האדם]. אשר ממילא מובן, שעזות המלכות כזאת, הוא כשני הפכים בנושא אחד. כי גם הוא כלבוש הגאות של המלך העליון בעצמו יתברך, [כמבואר לקמן מדבריו הקדושים שבסימן קל"ה השייך להתורה הזאת]. אשר במקום גאוותו וגדולתו, שם אנו מוצאים ענותנותו. ושניהם כאחד, העזות והבושת [שהם הגאוה והענוה], מתאחדים ולא מתפרדים, בדרך נפלא ונורא, כמבואר מזה גם במקום אחר. [ועיין לקמן בידיעה, שלפי זה נתיישב הסתירות הנ"ל. גם כפי הנ"ל בידיעה, תבין מרחוק, שזה סוד היחוד פנים בפנים שהיתה המוב"פ:]

ידיעה י"ט.

מה שמבואר לפי הנ"ל גם באחדות הדרש והפשט שבברכת אברהם בכל המוב"פ. כי על ידי זה בעצמו שזכה לברכת תקון הבת עין [אשר בכל שמה], וגעל ומאס ממון ועושר סדום, [שעל זה יסובב הכתוב, ואל תאמר אני העשרתי וכו' כמוב"פ], ברך ה' את אברהם בכל עושר, כפירוש הפשוט של הכתוב:

ידיעה כ'.

שגם בהוראתו הנ"ל [בידיעה ה', שהשכל העליון, הוא הוא אור פני ה' המוב"פ]. מוסיף להיות מאיר ומורה, בהבאתו על זה את הכתוב, שחורה אני ונאוה, שסובב בענין הפנים:

ידיעה כ"א.

שגם בהוספתו הנ"ל, עוד יוסיף להאיר ולהודיע מרחוק, בנאוה אור פני הרב שבשכל העליון הנ"ל, שזה הוא שנחשב לאב [ואם] להבנים האלה, ולא יבא כלל בסוג השחרות שבד' כתותיהם. כי מה שבניו ותלמידיו באים ונקראים בהשם וסוג הזה, הוא מחמת שגם בהעומדים במדריגת הבן חכם, וצדיק, שנמצא בהם, אין מי שלא יחטא וישגה באוכמא הפתיות, ומרה שחורה שבעצבון הפרנסה, שנאמר על זה סביב רשעים יתהלכון וכו', [כנזכר בידיעות הנ"ל]. והוא מדת העזות והפסולת שבכל אחד לפי מדריגתו, בהשתלשלות למטה מהשתלשלות כנ"ל. אבל לא כן תכלית הזכות שבעזות ועושר ופסולת שחרות בת עין, הרופא והרב בעצמו, כי הוא שיסובב עליו בענין הכתוב, פסל לך וכו' המוב"פ, משם נתעשר וכו', [וכנזכר לקמן בידיעה, על אודות העשירות שבפסולת השערות וההקדמות הנ"ל, ולא יהיה כלל וכלל נקרא בשם השחרית ורשע ממון העזות חס ושלום]. כי אף על פי שגם למעלה תחשב כל מדריגה כנגד המדריגה שלמעלה מאתה, כפסולת ועושר השערות הנ"ל. כי אין זה רק בשם המושאל, כי שם באמת לא נמצא שום שחרות, ועזות, ורשעות, כלל חס ושלום. כי משה וכו', (כי) הוא הנזכך כל כך מערבוב מחשבת עסקי הגוף, עד כי קרן אור פניו הקדושים, לקבל בעצמו אור פני תורתו וחכמתו יתברך בשלימות נפלא ועצום, לאין חקר כלל. עד שמוכרח גם להקבלת אור פניו, תיקון הרגלים והמועדים המוב"פ, שבזה תתיישב לנו גם הפליאה הששית הנ"ל, ואדרבא בתכלית ההיפך ימתיק בשרשו:

ידיעה כ"ב.

שמהתחלקות החכמה תתאה [והמלכות], לד' כתות הבנים שבה, מובן ומבואר, שכנגד זה תתרומם ותתנשא עליה מדריגת השכל העליון, להיות באחדות לבד. וכל שתתעלה יותר מדריגת הרב, יתאחד על ידי זה יותר באחדותו יתברך. עד שלא נמצא מצדו שום עיכוב כלל להשפיע ולרפאות לנפשות בניו. אבל כל העיכוב שבכל דור ודור, הוא מצד בניו, המוכרחים לקבל מאתו. כי הם היורדים ונשתלשלים מאתו, במדריגה למטה ממדריגה, וכל שהמדריגה יותר למטה, יתרבה בה יותר הפירוד וההתחלקות זה לעומת זה. וגם יש לבאר, שמחמת זה בעצמו נאחז ומתגבר הפירוד, וההתרחקות, והנפילה לגמרי, שבראשית הגוים המוב"פ:

ידיעה כ"ג.

הוא שגם בידיעה כ"א הנ"ל, שמדריגת הרב הוא בנאוה וחיוורתא לבד שבאור פני העליון יתברך, לעוצם זיכוכו והזדככותו, לקבלו ולהביאו בתוכו ובעצמו. עוד יעלה ויוסיף להורות לנו על ידי זה, לחילוקי הבנים הנ"ל, שאף על פי שמשוחר פניהם, מפתיות הרשע שנמצא בהם, אבל בתכלית ההיפך מציאות הבן חכם שבכל אחד, הוא שמזככו ומחוורו משחריתו. והזוכה להגביר בעצמו את המציאות הזאת, שנקרא על ידי זה בשם בן חכם, נתעלה ונתרומם על האיש תהפוכות [שמגביר בעצמו מציאת האוכמתא, ופתיות הרשע, להיות נקרא על ידי זה בשם בן רשע], כרוממות ויתרון החוורתא הנ"ל, שהוא מעין מדריגת רבו, שזוכה לקבלו ולהביאו בעצמו על ידי זה, [וכאשר כבר הזכרתי מעין זה לעיל בידיעה], ושזה שמפרש ומבאר במאמר הסבא דבי אתונה, על אודות החיוורתא והאוכמתא, שמרמזים על שני המדריגות [של הכשרים ובלתי כשרים] שנמצאים בענין זה:

ידיעה כ"ד.

לחקור ולדרוש במדריגת הד' בנים שבשחרית הבת עין הנ"ל. כי המשל מורה להנמשל, שלהשלמת כלי המראה וקבלת השכל העליון, מוכרחים כל חלקי השחרות, של כל הד' כתות [המוב"פ], ולא יתחלקו ויתפרדו [בלבביהם] זה מזה. כי גם החכם, מוכרח בתורתו ותפלתו להצטרף עם הקטנים מאתו, ואפילו עם הרשע והפושע שבהם, באופן שגם הוא, יקבל את הטוב הנפלא, שנמצא בהגוונים המשונים שבהם, ודלא למעבד כעובדייהו [וכמובא מזה גם במקום אחר]. וכאשר עוד יש לחפש בענין זה, כפי שממילא מובן, שעצם האמת והחכמה, הוא אחדות גמור בלי שינוי ופירוד כלל. וממציאות חכמת הבן חכם בהמדריגה שלמטה, לבל יהיה ביכלתו להחכים ולהשכיל בשכל העליון וחכמת אלהותו יתברך [כי אם על ידי רבו המוב"פ]. נראה ומבואר, שבהתפרדו והתחלקו מחכמת ושכל רבו העליון, בער הוא, ולא בינת האמת לו כלל. כי מי עלה ועולה בשמי החכמה ותורת העליון יתברך, כרבינו משה לבד [וכמובא מזה בספרי כוכבי אור חלק ג' עיין שם]. ומה שאף על פי כן נמצא החכמה והאמת גם למטה בהבן חכם כמוב"פ, הוא כפי שיתחכם [ויתברר לו האמת, על ידה בעצמה] שרחוק מאתו החכמה והאמת, להיות על ידי זה מצד עצמו גם הוא, כאינו יודע [וכאספקלריא שאינה מאירה מגרמה כלל], עד שיהיה תמים ונאמן לבבו ברבו העליון הנ"ל, להיות כל תאוותו ומדותיו העזים, בעזוז מלכותו [שנבאר לקמן בידיעה], רק לקבל ולהביא בעצמו, באור וזריחת האמת ואחדות הגמור שבאור פני רבו העליון הנ"ל. [ולהיות בזה גם הוא משכיל וחכם, יותר מכל האדם, כמשל הבת עין הנ"ל]. כי כאשר יתמזגו ארבע יסודות המדות הנ"ל במזג השוה, לקבל על ידם אור פני החכמה הנ"ל, יתרפא ויחיה האדם בחיים נצחיים, באור פני מלך חיים המוב"פ [כמבואר בידיעות הנ"ל]. אבל בתכלית ההיפך, מי שמתרבה וגובר בו עוז פני הבן רשע [להיות נקרא על שמה], יחלק ויתרחק בזה מחיות אור פני חכמת המלך יתברך, יותר מהתם ושאינו יודע לשאול. כי אף על פי שמזה שאינו נחשב במדת התם ושאינו יודע, נראה מבואר, כי יש חכמה באדום ועשו הרשע הזה. אבל מחמת שבכל זאת [להיטיב] לא ידע ויכיר על ידה בעצמה, שרחוק מאתו החכמה האמיתית [שבאמת גם הוא לבער וכסיל יחשב כנגד חכמת רבו כנ"ל], ואדרבא, לא יהיה כל חכמתו רק בעזות, וגאוה, ודמיון, על ידה בעצמה, שאין חכם כלל יותר מאתו, עד שלא יחפוץ ולא ישמע כלל לדברי רבו הנ"ל. אין שום אופן כלל, לגאול ולהוציא גם אותו ממיצר טומאת וטמטום מוחו וחכמתו התחתונה [שאינה ברורה ואמיתית כנ"ל]. כי אחר כל הפלאת רבו, להסביר, ולסבב, ולהוריד את דעתו וחכמתו, עד תכלית קטנות המוחין של התם ושאינו יודע לשאול כלל, באופן שגם הם יצאו ויתעלו מקטנותם, לגדולת המוחין שבבינה ושכל העליון הנ"ל. אין זה רק מחמת שעל כל פנים לא יהיו במדת העזות מקשיות עורף, מלשמוע ומלהטות את אזנם לדברי רבם, וכאשר ישמעו ויקשיבו על כל פנים לקול דבריו הקדושים, יגדיל ויפליא הקדמות וצמצומים נפלאים לאין ערך, עד שגם הם, יבינו וירגישו בעומק ונועם דבריו הקדושים. ונחזור מכל זה לדברינו הנ"ל, כי בהוראתו כל זה, מבאר יותר בדבריו הקדושים, שלפעמים נופל בחינת המלכות דקדושה, בחינת החכמה תתאה וכו'. כי מה שכתב בלשונו הקדוש, שלפעמים וכו'. אין זה רק מחמת שעיקר המלכות והחכמה תתאה דקדושה, הוא במדריגת הבן חכם [שנקרא על שמה], אשר גם בו נמצאים שאר יסודות מדת הבנים הנ"ל. רק שלפעמים, נופל ונחלה גם הוא חס ושלום, ועיקר המחלה והנפילה, הוא מתוקף יסוד העזות מלכותא, שמתגבר מאד זה לעומת זה, כנ"ל באותיות אחרות, כמוב"פ [על אודות עשו הרשע בעצמו שנמצא בכתות הבנים, שמאתו לבד כל אחיזת והולדת ראשית גוים עמלק המוב"פ]. כי זה שתסובב על הבן רשע עיקר תוכחת המלכות כנ"ל, להקהות את שיניו בעזותו כנ"ל. כי על זה לבד נתגדל ונתארך הגלות הרביעי הזה, שבהתגברות קליפת אדום, שעיקר אחיזתו הוא בעקב עשו הרשע, שמעורב ונתערב גם בנפשות ישראל בעצמם כנ"ל, לבל יהיה נודע ונתוודע כלל קץ הגאולה שמאתו, עד אשר יתבררו ויצרפו [והיתה עת צרה, כאשר נבאר לקמן בידיעה [. וגם כפי הנ"ל בידיעה, שעיקר השחרות, הוא ממדת הרשע הזה. תבין מרחוק, שגם בכל זה, מורה ומבאר במשל וענין הבת עין הנ"ל שהביא על זה. כי הוא הגוון הרביעי שבנקודה האמצעית, בתוך שאר התלת גוונין הסובבים אותה. כי אף על פי שבגאולה הראשונה, לא היה נגאל, כנרמז לעיל. אבל מה שהיה, הוא שיהיה הרופא והגואל האחרון, ברפואות נפלאות דנפלאות, אשר יסבב בהלכות תורתו העמוקה, עד שיבא ויגיע התיקון לצרת בת עין, בבת השחרית הזאת, אשר זה לבד הוא המכוון [כנ"ל בידיעה, וכענין מעשה במחשבה תחלה המובא במקום אחר]. כי דייקא מעזי פנים והרשעים הנ"ל, יוציא ויברר מתק, ונועם, דבש חכמתו ושכל העליון, לנצח נצחים, במדריגה למעלה ממדריגה כנ"ל. כי הוא ברוב עלייתו לשורש העזות שבתוכחתו וחכמתו העליונה, בתכלית המעלה, ימחה ויבטל גם מהם, תוקף הרע של העזות שנאחז בהם, עד שישלים דייקא על ידי זה, כסא מלכותו המוב"פ [שבכלליות המלך העליון יתברך, למלוך על כל עליונים ותחתונים כידוע]:

ידיעה כ"ה.

שגם בהוראתו הנ"ל [ובהמובן מדבריו הקדושים בענין הכתוב, הביאו בני וכו' ובנותי וכו'], שאף על פי שגם מדריגת הבנים נחשבים לחכמה תתאה כנגד אביהם. אבל כנגד הבת והאשה, נחשבים גם הם במדריגת השכל העליון, [וכמובא מזה בידיעה י"א כנ"ל], יבואר לנו גם כן, בדבר העושר, ורשע מצח העזות [לבלתי הכלם], שהעיקר [הוא בדבר] אשתו וזווגו של כל אדם. רק שאף על פי כן, זה לבד עיקר התיקון, להתגבר בדרכי התורה, באופן שישרף ויחתוך לד', את הרע של הבת, עד שיוולד ויתגלה על ידי זה מדור לדור, גם מדריגת הבנים והשכל העליון שעליה, וכאשר יבואר לך כל זה בסימן קל"ה, השייך להתורה הזאת:

ידיעה כ"ו.

שגם בהוראותיו הנ"ל, יבאר לנו יותר ענין שלמה שהביא על זה, ואודות הכתוב אין כסף וכו'. כי לפי הנ"ל יתיישב לנו הפליאה, במה שנראה [מלשון חז"ל], שהוא ההפלגה במעלות שלמה קודם שקילקל [ונשא בת המלכות דסטרא אחרא]. ובאמת נראה מבואר מאזהרת התורה, שגם ריבוי הכסף לבד, יהיה לקלקול, ולא להפגלת המעלה כלל, [שלא ירום לבבו בגאוה ועזות שלא בקדושה כנ"ל]. אבל לפי הנ"ל, תבין מרחוק, שכפי היחוד ואחדות בת החכמה התחתונה לבן החכמה העליונה שזכה תחלה.... (חסר כאן הסוף):

[אמר המעתיק מצאתי מעצם כתב יד המחבר השייך לתורה הזאת יא]

ידיעה כ"ז. שגם בהוראתו כל הנ"ל מדבריו הקדושים, מבאר יותר במה שכתב והביא בענין הימים טובים, את המאמר חז"ל, שהם ימי דין, על אשר הוא הדין והמשפט שבעזות ועוז התורה והשכל העליון, שנתגלה ביום טוב מאור פני ה' כנ"ל, ושעל כך מרמז על זה הכתוב, בענין צאת המלכים שעל ידי זה כנ"ל:

ידיעה כ"ח. שכפי שממילא מובן, בהוראתו כל הנ"ל [בדבריו הקדושים] על אודות הכתוב ה' עוז לעמו יתן שהביא על זה, שגם בצאת התורה והשכל העליון מהשם יתברך בעצמו למשה משיח הנ"ל, תצא בעוז הדין והמשפט הנ"ל. וגם ממה שתבין מרחוק בהנ"ל בידיעה ח', שבהורדת הרב את שכלו העליון לשחרית שכל הבנים, מוריד בזה גם עצמו ונשמתו, להיות נמצא ביניהם ובמדריגתם. עוד תבין דבר מתוך דבר, שגם בכל זה מבאר יותר, בענין ההכאות בד' רוחות, שאמר על עצמו בעת השגתו הזאת, [שנמשכה יותר על פי התקונים האלה בעצמם, שנזכרים בה כנ"ל]. ושעוד בכל זה מבאר יותר, תוקף הצער שסובל מהרשעות שנמצא בתלמידיו ושבבניו, ושאף על פי כן מהפך על ידי כל זה, שחרית העזות והרשעות שבהם, להתיקונים שבהמשכת התורה והשכל העליון יותר. כי כל אשר נתעורר יותר למעלה הדין והמשפט, איהו קיימא לאגנא עלן, ומקבלת מלקיותא דמלכא.... כי גם כפי הנ"ל בידיעה, ממילא מבואר, שגם נפלאות הבת עין והשכל הנגלה והתחתון שהשאיר לנו בעולם הזה, יחשב בערכינו לשכל העליון בתכלית המעלה והרוממות, עד שגם כל אשר יתחכם ויבין בו כל אחד לפי מדרגתו, קשה וכבד עליו מאד מאד, להסבירו לזולתו. כי גם מרחוק תבין לפי הנ"ל בידיעה, שנפלאות המסביר והרב הפלא יועץ בהסברותיו הנ"ל בכפל ומשנה לשנים, יתעלו ויתרוממו. כי גם כאשר ישכיל ויתחכם בצמצומי ההקדמות והשערות המוכרחים עבור זה, עוד מוכרח להשכיל אחר כך, בבירורי עצותיו, אודות הקיצור שבלשונו הקדושה ודבריו לתלמידיו. שכאשר אם ירבה ויאריך בלשונו לתלמידיו, להוציא ולהציע לפניהם כל הקדמותיו, קשה ונמנע להם מלקבל ההסברה, בסיבת הריבוי והאריכות. כן גם להיפך, בקוצרו וחותכו בהם, אם יקצר ויחתוך מהם יותר מדאי, לא יהיה ביכלתם לקבל את ההסברה. ולהיות מיישר וקולע אל השערה בעומק לימודים רוחניים ופנימיים כאלה, קשה וכבד מאד מאד [כי בסיבת הקיצור והחיתוך לא ימלט מלחתוך ולקצר מעצם המכוון שנמצא עבור זה בדעתו]:

ידיעה כ"ט.

שגם בהוראותיו שבידיעה הקודמת לזה, ובידיעה הנ"ל, עוד מורה ומשכיל ענין השערות שהביא בזה. כי אף על פי שמצוה לגלח ולחתוך אותם לכבוד הימים טובים המוב"פ, איסור גדול מאד, לחתוך ולקצור חס ושלום גם [עיקרי הקדמות] השערות, שבסיבובי אור הפנים, שהוא שכל העליון:

ידיעה ל'.

שבהוראותיו הנ"ל, תבין מרחוק בהמשכת החיות לשחרית המלכות המוב"פ, שהוא הוא המשכת הח'י'ת' שבחכמת הבן חכם, שיורד ונמשך מאור פני השכל העליון מלמעלה למטה, באופן שיהיה נשלם על ידה דייקא, כלי השחרות, אשר תתהפך בקבלתה לחיוורתא, השכל העליון כנ"ל:

ידיעה ל"א.

בענין הכתוב [יראה יראה וכו'] הנ"ל, שנראה מבואר מדבריו הקדושים, שגם בזה נתעלה ונתרומם הרופא העליון, משה משיח הנ"ל, על הנפשות הנרפאים מאתו. כי בהם נתקדם תחלה האתערותא דלעילא, שיורד ונתגלה להם מעילה לעלול וכו', עד תחתיות שכלם ומוחם שבטמטום וטומאת ירידתם במ"ט שערים, לגלות המלכות דסטרא אחרא [כמו במצרים המוב"פ]. כי בירידתו לבד שמוריד את עצמו אליהם, מעילא לתתא כנ"ל, יש שנתעוררים ויוצאים על כל פנים אחר כך, במדות השעורים והצמצום, מיום אל יום, עד שיתעלו ויבואו בעצם בת עינו שבשכל העליון כנ"ל. אבל לא כן הרופא בעצמו, כי ממילא מובן [במדריגת מעלתו להיות רופא לאחרים וכו', ולא וכו'], שהוא שנתקדם בהתערותא דלתתא, והלך מאליו בצדקו ותיקון בת עינו [כאברהם המוב"פ], עד שירד אליו אחר כך אור פני ה', מעילא לתתא. ואולם, גם זה מובן ומבואר, שאף על פי שנתראה אליו ה' בלבת אש התיקון הנ"ל כמובא בפנים, לא ניתן אליו בכל זאת עיקר גדולתו והשגתו, אלא בשביל נפשות ישראל הנרפאים מאתו, על אשר בהם לבד נשלם כלי השחרות שבכלליות רשעתם וכו', [וגם כי שחרית [ועצבון] המרה שבהם, נהפך בכוחו, להיות על ידי זה לבד עיקר הרפואה. כי זה עיקר תיקון הצמצום שבשחרית השערות המוב"פ, כאשר יבואר לך מצירופי הידיעות הנ"ל], להיות נתעלה בהם, מיום אל יום, במ"ט השערים ושיעורים דקדושה כנ"ל, עד שעלה ביום הנון לקול עוז ועזות יום הבינה ושכל העליון שלמעלה מכולם, כי הוא אור פני ה' אשר נגלה להם [כזקן , בלובן השערות העליונות], ולהיות [בהם] למשער כל שיעורי המצוות שבאתוון דאורייתא [שלמטה] המוב"פ. ובאופן שנתעלה בהם, מיום אל יום, ממדריגה למדריגה. וכמובא מזה גם במקום אחר, שגם בבינה חכמת הנון הנ"ל, נודע בשערים שבכל מדריגה, הנחשבים לפסולת עושר הצמצומים, כנגד אור פני אלקותו ובינתו יתברך שבמדריגה היותר עליונה [כי משם נתעשר משה , כמוב"פ]:

ידיעה ל"ב.

שמבואר מדבריו הקדושים על אודות האתערותא דלתתא בהתקדמות האתערותא דלעילא מבחינת משה כנ"ל. שעיקר שלימות ההתעוררות, לקבלתם תורתו וחכמתו העליונה יתברך, הוא באופן שיהגה בהם יומם ולילה. ולא כהמון העם, אשר שטו ולקטו בשטותא [כמוב"פ מזוהר הקדוש]. כי כל תיקון הבת עין, הוא לראות ולהביט ולשבר רק להשגחת השם יתברך לבד, שזה עיקר התיקון שבצדיקי אוכלי המן שבכל דור. וגם ממילא מובן, שחוזר עליהם בכל פעם יותר אור פני ה', בהשגחת בת עינו כביכול, שהוא למעלה מסיבובי הטבע, ושכל [אדם] התחתון. כי הוא שכלו העליון ועיקר המכוון, שזוכים על ידי סיבובי שכל התחתון שלמטה כמוב"פ. [ומרחוק תבין גם בלשון המאמר חז"ל שהביא על זה, שסבבוהו בהלכות, עד שהגיעו לצרת ה'ב'ת כנ"ל]:

ידיעה ל"ג.

שגם בהוראתו הנ"ל בדבר הבת עין שלמעלה, שהוא שער החמשים שבבינה ושכל העליון, למעלה ממ"ט ש'ע'ר'י' [ועוזי] בת עין שלמטה, הנהפכים על ידו מאוכמתא לחיורתא [כנ"ל בהידיעה]. נראה מבואר, שזה לעומת זה, תכלית מדריגת העזות ועיזי אוכמתא המוב"פ, שבבת עין שלמטה, הוא הוא שער החמשים שבטומאה, המסבבים המוחין בשטותא, ושטות סיבובי הממון [מחוסר האמונה והבטחון כנ"ל מהמוב"פ]. ומה שמובא ונודע החפזון שבגאולה הראשונה, שלא יכלו להתמהמה אפילו כרגע, לבל ירדו בשער החמשים שבטומאה, ולא יהיה עוד ביכולתם להגאל עוד, נראה מבואר, שזה מה שמבואר באהבת כלולתם שהיתה בהם לבטוח בבטחון ובאמונה, ללכת אחריו במדבר, ולבלי לדרוש [ולשאול בשאלת מה נאכל] ולעשות להם צדה לדרך. וגם לפי זה ממילא מבואר, שכל העדר היכולת בהרפואה והגאולה הראשונה הזאת, אין זה רק מחמת שעדיין לא היה ביכולת הרופא משה....:

ידיעה ל"ד

..... יצא לנו לעיל בביאורינו דבריו הקדושים בענין העזות והעוז שחרות, ושערות דאתוון דאורייתא, אשר יתן ה' לעמו. ואף על פי כן שמחמת שתהיה לפסולת דקדושה [כנגד המכוון שלעתיד] וכענין הירידה המובא במקום אחר, נשתלשל ונאחז מזה רשעות הרשעים והעזי פנים לגמרי, שאינם ראוים כלל לקבלת התורה, מוכרח בכל זאת לשתלן ולברר גם מהם בכל דור ודור, [על ידי האחיזה] שבשורש מדת הדין, [שעל ידי זה] לבד כל ההמתקה והשסוף והחתוך לד', בתוכחת [חרב] המוכיח הזה. ושגם בהוראתו לנו כל זה מדבריו הקדושים, מבאר בלשון השאלה, מישרא דסכינא וכו', בביאורה בפשיטות, שמאחר שכל החתוך והקצירה של כל ערוגה, היא על ידי חרב וסכין, ואל כן [מאחר] שהחרב בעצמה נפלה ונשרשה בארץ, איך יש תרופה ועצה לקוצרה ולהעלותה. וכל תשובת השאלה ההיא, שעל כל זאת נפלא ועצום קרן השופר ומדת הדין ושורש החרב והעזות שבתוכחת המוכיח העליון, עד אשר ישסף ויחתוך על ידה, לבעלי החרב, וקליפות עמלק בעצמם שנתאחזו בבן הרשע, ועשו השעיר. כי גם בפיו, ניצוד ציד הנפשות דקדושה כידוע. אשר גם בחתוך הנ"ל בעצמו, יחתוך ויברר אותם, עד שיצליחו גם הם בהשגת לימודיו הקדושים. כי אם ראית תלמיד חכם נוקם ונוטר, כעין הרשעות שבהמן עמלק, לכלותו ולמחותו, על ידי זה בעצמו תהנה מלימודו, מעוצם הפלאתו לחלק אור השכל העליון, בחילוקים וצמצומים נפלאים, כנ"ל מהמוב"פ:

ידיעה ל"ה.

הוא מה שתבין מרחוק, בתכסיסי מלחמתו שבעמלק הנ"ל, והעצות שמתייעץ עבור זה בכל דור עד גמר הבירור שיהיה בזה לעתיד כנ"ל. כי גם בהוראותיו הנ"ל, מבאר במה שכתב, שהימים טובים הם ימי דין. וגם מתוכחת שלמה מהאם לבינה [שהוא המוכיח כנ"ל בידיעה [....שנתבאר מענין הכתוב פיה פתחה:

[שייך לתורה ל']

להבין הכתובים שלש פעמים בשנה וכו', ולא יראו פני ריקם וכו'. כי דייקא בצדק [וצדקה] לפ... ובצירוף המבואר מדברי חז"ל המובאים בפנים, [ש]להקבלת אור פני הרב הנכלל בו יתברך, מוכרח תיקון הרגלים הנ"ל. תבין מרחוק, שכל תיקון המעשר, לקבל על ידו ריבוי העושר דקדושה הנ"ל, אין זה רק להשפיע את המעשר והצדקה הזאת להאם לבינה, שהיא המוכיח והרב העולה בשכל העליון כנ"ל [אשר גם פניו לא יראו כלל בידים ריקניות חס ושלום, כמבואר מזה בספר הא"ב]. ואותו באמת קשה מאד למצוא גם בחייו הקדושים [כי סתום ונעלם הוא, כעצם הדעת שבשכל העליון הנ"ל שזוכה אליו, כמובא מזה במקום אחר], ומכל שכן וכל שכן כשנסתתר ונסתלק לגמרי, ואין לנו רק מה שנשאר אור פני חכמתו ונשמתו, בהתלבשותו בספריו הקדושים, אשר על זה מצוה ומזהיר מאד, בחינת משה הנ"ל, על מצות ריבוי הכתב והדפוס של ספריו, וספרי תלמידיו המקבלים אור פני חכמתו ותורתו מדור לדור. כי בזה לבד עיקר [הרפואה] והתיקון של כל אחד, בגוף ובנפש ובממון כנ"ל, כמבואר מכל זה מצירופי דבריו הקדושים במקום אחר. כי בזה לבד, עיקר תיקון הצדקה הנ"ל, להתרפא ולהתתקן על ידה גם עתה, בגוף ונפש ובממון [כנ"ל, וכמבואר כל זה מצירופי דבריו הקדושים במקום אחר]:

אית לן בירא-סימן ל"א

אות א

[אמר המעתיק מצאתי חתיכה מהתורה אית לן בירא סימן ל"א וחסר וקרוע ומה שיכולתי העתקתי].

שגם כל התהוותה [הוא מזה] שמתגעגעים אחריה, ועיין לקמן מה שנרמז. ולכאורה לא תפס את הענין [בזה דווקא], שכמו כן בכל העבודות. אבל באמת יש לפרש, שתפס לדוגמא את הענין הזה, כי היא מקור הברכות, וכלליות כל המצות. כי כולם עומדים עליה [וצדיק באמונתו יחיה, כמוב"פ], ואז דייקא נתעלים ביתרון כלליות הנפשות, שזוכים כל אחד כפי המצוות שהרבה לסגל בששת ימי החול. ולפי זה יבואר לך גם מה שמרמז בתיבת און [שיסובב על כלליות העבירות], מה שזה לעומת זה נמצא כמו כן גם בהרצונות וגעגועים הרעים המוב"פ [שבאמת הם מזווגים הנפש הרע שלהם, ונכתבה לסם מות, כמוב"פ]: