אקרוקתא-מאמר ג'

אות א

והשתי צפרים חיות טהורות, הם בנין המלכות דקדושה. בצירוף מה שכתב תחלה על אודות הצפרים שבקליפה, כד אתפליג ליליא וכו', כצפרים האחוזות בפח וכו'. ובכלל הנ"ל בההקדמה, שזה לעומת זה. יש לבאר, שכנגד זה יהיו הצפרים דקדושה הנ"ל, בסוד הלילה דקדושה, ושבכל זה מבאר יותר בהתיקון המוכרח להם תורה שבעל פה שהוא לילה, וגם לילה ממש:

והוי דן את כל אדם לכף זכות. בצירוף זה המשנה, מבאר בכפלים לתיקון היכולת לשמוע נגינה מכל אדם שכתב לעיל [וסובב בדבריו אפילו על אותם שאינם הגונים כמוב"פ], מאחר שגם אותם דן ומטה לכף זכות:

גדול מעל שמים חסדך. אם זה נאמר בדברי חז"ל על הלומד לשמה. נראה מבואר, שזה מחמת שמגין החוט של חסד, שלא יגיע ולא יבוא בתוך האדם המחשבה שלא לשמה:

מן הכרובים, שהם בחינת שתי צפרים הנ"ל. בהפלאת ראייתו הנ"ל בפנים, מהנרגן ובעל לשון הרע [מפריד אלף] שטהרתו תלויה בתיקון שתי הצפרים. נראה מבואר, שבהיפך חס ושלום, בהשבתם זה מזה בשעת הקלקול, נחשבים כנפרדים זה מזה [וכמובן במקום אחר שאינם יכולים כלל למצוא זה לזה], והתיקון הוא על ידי השית עזקאין שבקנה הצואר, בקול הניגון דקדושה כמוב"פ [ועיין לקמן]:

ולהעמיק יותר בהנ"ל, הנני להציג לפני המעיין עוד קצת דברים, באות אחר אות:

כי לכאורה יש להתפלא קצת, כפי שבכמה וכמה מאמרים מודיע רבינו ז"ל סגולת התורה והתיקונים העולים מאתה, ומאלינו נדע שכל סגולה ותיקון היוצא מאתה, נחלש ונתמעט חס ושלום כשמכוין האדם בלימודו שלא לשמה, בשביל שיתקרי רבי. ולמה יצאה מהכלל זאת הסגולה שבזה המאמר לבד, אשר יזהיר בו שלא לכוין בלימוד התורה שיתקרי רבי. ולמה גם בזה המאמר לא הסתפק את עצמו, במה שמאלינו נבין ונדע כל זה כנ"ל. אבל בהפלאת דבריו הקדושים בביאור המשנה עשה לך רב, שגם ענין הרב והרבי בעצמו הוא סוד המלכות, שאין להתעטר בו רק הראוי לזה. תבין מרחוק, שעל אשר בזה המאמר כל שיטתו הוא על אודות בנין המלכות דקדושה, שמחמת זה כל ההכרח של תורה שבעל פה, שהוא בחינת לילה כנ"ל מהמוב"פ, פרט והודיע לנו, שמוכרח להתרחק בו מהמחשבה שלא לשמה בשביל שיתקרי רבי:

אות ב

בסוף דבריו הקדושים על אודות אשר זכה דוד למלכות ולרעות ביעקב, שזה מחמת שהיה יכול לתקן גם הנגינה שהוא מאחורי הקדושה [מאחר עלות]. יש להתפלא לכאורה, כי הלא מבואר תחלה מדבריו הקדושים, שהשתי צפרים חיות טהורות, הם בנין המלכות דקדושה, ושבהם ידע לנגן בנגינה דקדושה. וגם ממילא מובן, שהיא בוודאי טהורה ומזוככת לגמרי, ולא ראתה כלל מעולם שום טומאה כלל. ועתה, למה יהיה צריך לבנין המלכות, גם תיקון הנגינה שהיא מאחורי דקדושה. ואולם, בהמבואר מדבריו הקדושים, שגם המלכות דקדושה הוא בסוד הלילה והחושך, אשר יסובב עליו קינת הנביא, במחשכים הושיבני וכו' כמוב"פ. יש לבאר דבר מתוך דבר, שמחמת זה תרד ותבא בין הרחוקים והרשעים, עד שמהם לבד עיקר נועם הניגון המושך הלב בקול י'ל'ל'ה' שהוא היוצא בל'י'ל'ה' מהצפרים הנשתלשלים מהצפרים דקדושה, ברחוקם זה מזה. ואולם, בכח הזוכה לקנה הצואר דקדושה, ויודע נגן בכל קולות הנגינה שבעולם, מהפך את הקול לתיקון המשכתם זה לזה, באלה הקולות בעצמם, כמובן מכל זה גם במקום אחר:

אות ג

בכל הנ"ל מדבריו הקדושים יש לבאר בביאורו על אודות העורב [צפור טמא] מלשון ערבית, שגם זה מחמת שמהפך הקלקול בעצמו, לתיקון והגנה מהבלעת הנחש:

אות ד

לעובדא ולמעשה מבואר מדבריו הקדושים, אשר שמעתי מאבי ז"ל, שהיתה כוונת אדמו"ר ז"ל, שיהיה עיקר הלימוד, בבירור הלכה מתורה שבעל פה, ובלימוד הנסתר והפנימיות. כי גם הפלאת האיסור מלכתוב תורה שבעל פה, הוא בסיבת התחשבותה לנסתר ופנימיות לתורה שבכתב, שניתן בנגלה לעיני כל: