(מב) אחר פסח תקס"ה ספר עמנו, ואמר שנודע לו עכשו שני דברים, אך איני יכול לאמרם כי נראים כפשוטים. כי גם פשוטו של דבר היא כך לכאורה, אך אף על פי כן נודע לו עכשו אלו הדברים.
הינו כי נודע לו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כח:): אדם עובר עברה אומר שלא יראני אדם. ולא אמר כלום רק דחק בתבות "שלא יראני אדם" ולא באר כלום מה נודע לו בזה, כי כבר הקדים שאינו יכול לבאר בדברים כי נראה פשוטו של דבר כך. אך על פי כן רק עכשו נודע לו זה הסוד.
והשני נודע לו מה שאיתא (בחינת עולם לג) תכלית הידיעה אשר לא נדע, אשר לא נדע ממש. (ולא באר גם כן כלום רק דחק גם כן התבות אשר לא נדע לא נדע ממש) ואף על פי שפשוטו של דבר כך. אף על פי כן רק עכשו נודע לי זה הדבר שתכלית הידיעה היא אשר לא נדע לא נדע ממש. ואמר מאחר שעכשו יודע שתכלית הידיעה היא אשר לא נדע לא נדע ממש, אם כן הוא יודע מאחר שזכה לתכלית הידיעה, אך אף על פי כן אינו יודע כלום, כי הלא כבר נדמה לי שאני אצל זה התכלית הידיעה אשר לא נדע, ועכשו אני רואה איך הייתי רחוק מזה התכלית (ואמר אז בלשון גנאי על עצמו, כי החזיק עכשו לכסילות זה התכלית של זמן הקודם שנדמה לו אז שזכה לתכלית הידיעה אשר לא נדע). כי עכשו נודע לי שתכלית הידיעה אשר לא נדע ממש. ודבר זה גם כן אינו יכול לאמרו ולבארו כי נראה כפשוטו, אך באמת רק עכשו נודע לו זאת, וכן הדבר הראשון:
1
(42.) After Pesach 5565 he conversed with us and said that it had just become known to him two things — but I cannot say them, for they appear to be simple. For even their simple meaning appears to be so, on the surface — but even so, these things became known to him just now. Namely, what our Rabbis of blessed memory said [Brachos 28b]: "A person who commits a sin says: let no human see me." And he said nothing more — only he stressed those words "let no human see me" — and did not explain what became known to him in this, for he had already prefaced that he cannot explain in words as they appear simple.
1
(מב) אחר פסח תקס"ה ספר עמנו, ואמר שנודע לו עכשו שני דברים, אך איני יכול לאמרם כי נראים כפשוטים. כי גם פשוטו של דבר היא כך לכאורה, אך אף על פי כן נודע לו עכשו אלו הדברים.
הינו כי נודע לו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כח:): אדם עובר עברה אומר שלא יראני אדם. ולא אמר כלום רק דחק בתבות "שלא יראני אדם" ולא באר כלום מה נודע לו בזה, כי כבר הקדים שאינו יכול לבאר בדברים כי נראה פשוטו של דבר כך. אך על פי כן רק עכשו נודע לו זה הסוד.
והשני נודע לו מה שאיתא (בחינת עולם לג) תכלית הידיעה אשר לא נדע, אשר לא נדע ממש. (ולא באר גם כן כלום רק דחק גם כן התבות אשר לא נדע לא נדע ממש) ואף על פי שפשוטו של דבר כך. אף על פי כן רק עכשו נודע לי זה הדבר שתכלית הידיעה היא אשר לא נדע לא נדע ממש. ואמר מאחר שעכשו יודע שתכלית הידיעה היא אשר לא נדע לא נדע ממש, אם כן הוא יודע מאחר שזכה לתכלית הידיעה, אך אף על פי כן אינו יודע כלום, כי הלא כבר נדמה לי שאני אצל זה התכלית הידיעה אשר לא נדע, ועכשו אני רואה איך הייתי רחוק מזה התכלית (ואמר אז בלשון גנאי על עצמו, כי החזיק עכשו לכסילות זה התכלית של זמן הקודם שנדמה לו אז שזכה לתכלית הידיעה אשר לא נדע). כי עכשו נודע לי שתכלית הידיעה אשר לא נדע ממש. ודבר זה גם כן אינו יכול לאמרו ולבארו כי נראה כפשוטו, אך באמת רק עכשו נודע לו זאת, וכן הדבר הראשון:
1
(42.) After Pesach 5565 he conversed with us and said that it had just become known to him two things — but I cannot say them, for they appear to be simple. For even their simple meaning appears to be so, on the surface — but even so, these things became known to him just now. Namely, what our Rabbis of blessed memory said [Brachos 28b]: "A person who commits a sin says: let no human see me." And he said nothing more — only he stressed those words "let no human see me" — and did not explain what became known to him in this, for he had already prefaced that he cannot explain in words as they appear simple.
Loading comments…