Chapter 2 — The Path of Drawing Close
קונטרס התקשרות לצדיק האמת - Kuntrass Hiskashrus LaTzadik
וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים מֵהָרַב רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן זַ"ל , שֶׁבֶּאֱמֶת הָיוּ צְרִיכִים כָּל הַנְּפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל (שֶׁהֵם חֵלֶק אֱלֹקִי מִמַּעַל) לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּלְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת הָרַשְׁבִּ"י זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן, אֲבָל מִי זוֹכֶה לָזֶה, וּבִפְרָט שֶׁבַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הוּא הַהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל הָעִקָּר הוּא עַל כָּל פָּנִים לְקַיֵּם מִצְוַת "וּבוֹ תִדְבָּק" , כְּפֵרוּשׁ חֲכָמֵינוּ זַ"ל "הִדַּבֵּק בַּחֲכָמִים" וְכוּ', וְעַל כֵּן מֻכְרָחִים לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְדַּבֵּק לַצַּדִּיקִים, כְּרַשְׁבִּ"י זַ"ל, בְּאַהֲבָה וְשִׂמְחָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וּכְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל הַפָּסוּק 'וּלְדָבְקָה בוֹ': "וְכִי אֶפְשָׁר לִדַּבֵּק בַּה' יִתְבָּרַךְ 'אֵשׁ אֹכְלָה', אֶלָּא הִדַּבֵּק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם", וְגַם כָּתוּב בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר : "וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר וְכוּ' לֹא בִקְשָׁה דָּבָר, כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי וְכוּ'". וְדַי לְחַכִּימָא.
Regarding the matter of closeness to the Tzadik itself, there are a number of aspects: there is closeness to him through studying his holy books — which are filled with advice and insights and holiness and levels beyond measure and reckoning, through which one can merit to purify oneself from sins and bad character traits, and to merit divine service and supernal holiness without limit. And there is closeness through the Tzadik's people — those who are bonded to him, etc., who have already merited to what they have merited. And there are yet further and further additional aspects.
וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן שֶׁהַמִּשְׁכָּן הוּא בְּחִינַת הַמָּאוֹר הַקָּטָן, כְּנֶגֶד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל כַּיָּדוּעַ, הוּא כְּלָלִיּוּת קְדֻשַּׁת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל (בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה), אֲשֶׁר מֵהַנִּיצוֹץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה חֵלֶק מֵהַמִּשְׁכָּן - מִזֶּה נַעֲשָׂה הָאָרוֹן וְכוּ', וּמִזֶּה נַעֲשָׂה הַכְּרוּבִים וְכוּ', וְכָל בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו שֶׁזָּכוּ לְקַבֵּץ וְלַעֲשׂוֹת בְּצַלְאֵל - שֶׁיָּכוֹל לִבְרֹא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְאָהֳלִיאָב, וְכָל חֲכַם לֵב וְכוּ' - שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי צַדִּיקֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת וְהַמְתִיבְתּוֹת , אַף־עַל־פִּי־כֵן 'וַיָּבִיאוּ הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה' - שֶׁהוּא יַשְׁלִימוֹ לְגַמְרֵי וְהוּא יְקִימוֹ, "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן" - לַאֲעָלָא שָׁיְיפָא בְּשָׁיְיפָא , וְהוּא יַזְהִירוֹ וְיָאִירוֹ, בְּחִינַת "לְהַזְהִיר הַגְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים" הַמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה שָׁם, כִּי כָּל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל נִקְרָא מָאוֹר הַקָּטָן לְגַבֵּי מֹשֶׁה בְעַצְמוֹ, עַיֵּן שָׁם.
But most of all, the essential thing is the closeness and bonding to the Tzadik in essence. As our Rebbe, of blessed memory, said: there are those who draw close to me in order that they be purified of sins (through the counsel and teachings, etc.), and there are those who draw close to me that they may merit whatever they may merit in the divine service of holy levels, etc. But there are those who draw close and are bonded to me, etc. — "ayin gibakin in hartz" [baked into the heart]. As his primary and outstanding disciple Moharan'as, of blessed memory, said: "Vos hot zikh in gantsn avek gileigt far dem Rebn's zakh" [I laid down my entire self for the Rebbe's matter].
וְעַיֵּן עוֹד , שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם פָּתַח אוֹר הַדַּעַת וְכוּ', וְשֶׁעַל־יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק (וַדַּאי בְּאַהֲבָה, בִּבְחִינַת 'רוֹאִין זֶה אֶת זֶה' שֶׁמֵּבִיא רַבֵּנוּ זַ"ל ) וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וּדְבֵקוּת בְּהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק מְשַׁבְּרִים כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת וְכוּ', עַד שֶׁעַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים שֶׁמְּדַבֵּר לְפָנָיו וּמְסַפֵּר לְפָנָיו אֶת כָּל לִבּוֹ (גַּם־כֵּן בְּאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁמְּדַבְּרִים לִידִידוֹ וְאוֹהֲבוֹ בֶּאֱמֶת), עַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָלִים בְּהַצַּדִּיק וּמוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל הַצֵּרוּפִים רָעִים שֶׁל הָעֲווֹנוֹת, וּמַעֲלֶה הַמַּלְכוּת לְאֵין סוֹף, וְזוֹכֶה הָאָדָם לִהְיוֹת נִכְלָל בָּאֵין סוֹף בְּרָצֹא וָשׁוֹב וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.
And this is the matter brought in Sipuray Maasios in the tale of "The King and the Emperor" — where the Emperor's daughter gave the exiled king back his nobles so that he would be a king again, and to the merchant's son she gave the ship with the silver, etc. But to the true king's son — who was her true soulmate — she remained bonded to him entirely.
וְכֵן שֶׁהַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹשֶׁה , הוּא בִּבְחִינַת 'זֶה הַדָּבָר', אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, שֶׁשְּׂכַר עוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ הוּא בְּהַמִּצְוָה בְעַצְמָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּחִינַת שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה, עַיֵּן שָׁם.
And likewise the matter brought in the tale of "The Burgher and the Pauper" — that for all the beautiful songs that those who wished to wed the Emperor's daughter sang before her, she also responded with a beautiful song. But in the end she concluded: "Di vaserin zenen ober iber dir nit ariber gigangen" [But the waters have not passed over you.] That is, she is hinting to those of holy levels who have merited in divine service — that although they sing a beautiful song according to their attainments and holiness, nevertheless the mesirah nefesh [self-sacrifice] and the ordeals of drawing close and bonding to the Tzadik — which is the essential matter hinted at by the "king's daughter," the holy Shechinah — these have not yet passed over them. Therefore she is not his true soulmate.
וְגַם בְּהַתּוֹרָה "כִּי אֶקַּח מוֹעֵד" , שֶׁעִקַּר הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק הוּא שֶׁיֹּאהַב אֶת הַצַּדִּיק אַהֲבָה שְׁלֵמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" וְכוּ' - אַהֲבַת נֶפֶשׁ נִפְלָאָה מֵאַהֲבַת נָשִׁים וְכוּ', וְאָז זוֹכֶה לַעֲנָוָה וְכוּ', וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק, כַּמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה עַל הַפָּסוּק "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" : "כְּשֶׁדָּבוּק לְהַצַּדִּיק וּמַאֲמִין בּוֹ נִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם. וְכַמּוּבָא בְּהַמַּעֲשֶׂה מִשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְשׂ: "דִּיא קִינְדֶּערְלִיךְ הָאבִּין זִיךְ צִי גִּיטוּלִיט צִיא זֵייא" [וְהַיְלָדִים הָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים אַחֲרֵיהֶם] (הַיְנוּ דָּבְקוּ וְהִתְקָרְבוּ לְהַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְשׂ), עַל כֵּן נָתְנוּ לָהֶם לֶחֶם וּבֵרְכוּ אוֹתָם שֶׁיִּהְיוּ כְמוֹתָם וְכוּ', וְאַחַר־כָּךְ בְּעֵת הַשִּׂמְחָה וְהַחֲתֻנָּה שֶׁנִּכְסְפוּ וְהִשְׁתּוֹקְקוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאוּ וְנָתְנוּ לָהֶם מַתָּנָה גְּמוּרָה שֶׁיִּהְיוּ כְמוֹתָם, הַיְנוּ שֶׁיִּתְהַפְּכוּ לְמַהוּתָם וְכוּ'. וְדַי לְחַכִּימָא.
And on this matter there is much to say and many proofs to bring from all the holy books and from the books of our Rebbe, of blessed memory.
וְגַם מוּבָא בְּשִׁבְחֵי הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב , שֶׁאֶחָד מִתַּלְמִידָיו אָמַר לִפְנֵי הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זַצַּ"ל עֵין יַעֲקֹב, וְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב אָמַר תּוֹרָה עַל מַאֲמָר אֶחָד מֵעֵין יַעֲקֹב, וְרָאָה הַתַּלְמִיד נִפְטָר אֶחָד שֶׁהָיָה מִתַּלְמִידֵי הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זַצַּ"ל שֶׁבָּא בְּמַלְבּוּשֵׁי שַׁבָּת וְכוּ' - וּפַחַד הַתַּלְמִיד וְכוּ', וְשָׁאַל לְהַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זַצַּ"ל לָמָּה זָכָה לָזֶה (כִּי הוּא מַדְרֵגַת נְבוּאָה כְּשֶׁרוֹאִין נִשְׁמַת צַדִּיק), וְהֵשִׁיב לוֹ: "מִפְּנֵי שֶׁאָמַרְתָּ לְפָנַי - וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ, וְהָיִיתִי מְזַכֵּךְ אוֹתְךָ בְּדִבּוּרִי, וְהִתְקַשַּׁרְנוּ שְׁנֵינוּ וְהָיִינוּ לְאֶחָד, וּמֵחֲמַת זֶה רָאִיתָ" וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.
This chapter teaches that there are multiple levels of closeness to the Tzadik:
עִנְיַן הִתְקָרְבוּת וְהִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק הוּא כְּלָלִיּוּת שֶׁבִּכְלָלִיּוּת, וְכָל הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, אֲפִלּוּ הַכְּלָלִיּוֹת, הֵם פְּרָטִיּוֹת לְנֶגֶד הִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק, וְכַמּוּבָן מֵהַנִּזְכָּר לְמַעְלָה . וְעַל כֵּן זֶהוּ כְּלָל הַיַּהֲדוּת, וְהַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא גּוּף הָאִילָן, וְהָאִילָן יֵשׁ לוֹ עֲנָפִים - שֶׁהֵם גַּם־כֵּן עֲנָפִים גְּדוֹלִים כְּלָלִיִּים.
The Sipuray Maasios allegory teaches that even great spiritual attainments cannot substitute for the actual ordeal of closeness and bonding to the True Tzadik.
Loading comments…