עַזוּת
ליקוטי עצות - Likutay Aitzos
עַזּוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד כִּי עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם. וְהָעֳנָשִׁים שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֶחֱלִיף אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, אֲבָל עֹנֶשׁ הָעַזּוּת נִשְׁאָר רַק בְּגֵיהִנֹּם. אַךְ צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, כְּמוֹ שֶׁהָעַזּוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ הָאָדָם דַּוְקָא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְכוּ', כִּי כָּל הַמּוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים וְהַמִּתְנַגְּדִים עִקַּר כֹּחָם הוּא רַק עַל־יְדֵי הָעַזּוּת שֶׁהִיא מַלְכוּתָא בְּלָא תַּגָּא. עַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִבְחוֹר בַּחַיִּים וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי אִם כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת גָּדוֹל מְאֹד לַעֲמֹד נֶגֶד עַזּוּתָם הָרָע וְיִהְיֶה מִצְחוֹ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת (כב, י"א)
Audacity is a very bad trait, for “the brazen-faced go to Gehinnom.” The punishments for all things were exchanged by our father Abraham for the subjugation of kingdoms, but the punishment for audacity remains only in Gehinnom. But you must know that just as audacity is a very bad trait, so too a person must specifically have holy audacity, for it is impossible to come to true tzaddikim and draw close to holiness except through audacity specifically, as our rabbis of blessed memory said, “Be bold as a leopard…” For all those who prevent, dispute, and oppose, their primary strength comes only through audacity, which is a kingdom without a crown. Therefore, one who wishes to choose life and draw close to the truth cannot do so in any way unless they have very great audacity to stand against their evil audacity, with a strong forehead against their forehead. For it is impossible to enter holiness except through audacity (22:11).
וְכֵן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה נֶגֶד עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ נֶגֶד עַזּוּת הַגּוּף שֶׁהוּא עַז וְחָזָק כָּל כָּךְ בְּהַתַּאֲווֹת וְאֵין לוֹ בּוּשָׁה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל־יְדֵי עַזּוּת הַגּוּף, עַל־יְדֵי זֶה אֵין הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה לִסְמֹךְ עַצְמָהּ וּלְהִתְקָרֵב לְהַגּוּף, לְהוֹדִיעַ לוֹ מֵהַשָּׂגוֹת שֶׁהִיא מַשֶּׂגֶת. כִּי בְּוַדַּאי הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אָדָם הִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים מְאֹד, אֲבָל הַגּוּף אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם כְּלָל מֵחֲמַת שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנָּה מֵחֲמַת עַזּוּתוֹ, שֶׁהוּא עַז וְחָזָק בְּהַתַּאֲווֹת. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַחֵם מְאֹד עַל בְּשַׂר הַגּוּף, שֶׁיִּרְאֶה לְשַׁבֵּר עַזּוּתוֹ הָרָע שֶׁל הַתַּאֲווֹת כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי זֶה תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהִתְקָרֵב עַצְמָהּ לְהַגּוּף, וּלְהַרְאוֹת לוֹ מִכָּל הֶאָרָה וּמִכָּל הַשָּׂגָה שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת, שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן יֵדַע מִמֶּנָּה. עַל־כֵּן צָרִיךְ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה לַעֲמֹד נֶגֶד עַזּוּת הַגּוּף. וְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הִיא קוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי כָּל הַקּוֹלוֹת הֵן קוֹל צְעָקָה הֵן קוֹל אֲנָחָה הֵן קוֹל שׁוֹפָר הֵן קוֹל זִמְרָה הֵן קוֹל צַדִּיקֵי אֱמֶת וּשְׁאָר כָּל הַקּוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וַאֲפִלּוּ קוֹל קִשְׁקוּשׁ הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁל צְדָקָה, זֶה הַקּוֹל הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵיהֶם מְשַׁבְּרִין עַזּוּת הַגּוּף (שָׁם ה)
Likewise, a person must have holy audacity against themselves, namely, against the audacity of the body, which is so bold and strong in its desires and has no shame before the Blessed Name. Through the body’s audacity, the soul cannot rely on itself or draw close to the body to inform it of the insights it attains. For certainly, every person’s soul constantly sees and attains very lofty matters, but the body knows nothing of them because it is distant from the soul due to its audacity, being bold and strong in desires. Every person must have great compassion for the flesh of the body, striving to break its evil audacity of desires so that through this, the soul can draw itself close to the body and show it every illumination and insight the soul attains, so the body too may know from it. Therefore, holy audacity is needed to stand against the body’s audacity. Holy audacity is holy sounds, for all sounds—whether the sound of a cry, a sigh, a shofar, a song, the voice of true tzaddikim, or all other holy sounds—are the aspect of holy audacity. Even the sound of the clinking coins of charity is also the aspect of holy audacity, and through them, the body’s audacity is broken (ibid., 5).
אַךְ לִפְעָמִים הָאָדָם בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁהַגּוּף רָחוֹק כָּל כָּךְ מֵהַנְּשָׁמָה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְאַנֵּחַ וְצוֹעֵק לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין הַגּוּף שׁוֹמֵעַ הַקּוֹל כְּלָל, כִּי מִגֹּדֶל רִחוּקוֹ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כִּי אִם קוֹל הַהֲבָרָה, כִּי כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר קוֹל דִּקְדֻשָּׁה, מִתְעוֹרֵר מִמֶּנּוּ קוֹל דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְהִיא קוֹל הֲבָרָה [וְעַיֵּן בִּפְנִים סִימָן כ"ב]. וְכֵן כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַצַּדִּיק אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ גַּם כֵּן עֶצֶם הַקּוֹל, כִּי אִם קוֹל הֲבָרָה וְעַל־כֵּן אֵין נִשְׁבָּר עַזּוּת גּוּפוֹ עֲדַיִן, וְלָזֶה צְרִיכִין שִׁמּוּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ הַגּוּף לְהַנְּשָׁמָה בַּעֲשִׂיַּת מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת וְכֵן יְשַׁמֵּשׁ אֶת הֶחָכָם, וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ קוֹל הֶחָכָם, וְקוֹל אַנְחָתוֹ שֶׁל עַצְמוֹ וְאָז יִזְכֶּה לְשַׁבֵּר עַזּוּת גּוּפוֹ עַל־יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל (שָׁם ז ח)
But sometimes a person is at such a low level that the body is so distant from the soul that even when they sigh and cry out to the Blessed Name, the body does not hear the sound at all, for due to its great distance, it hears only the sound of articulation. For when a holy sound is aroused, a sound of the Other Side is aroused from it, which is the sound of articulation [see within, section 22]. Likewise, when they hear the voice of the tzaddik, they do not hear the essence of the sound, but only the sound of articulation, and therefore, the body’s audacity is not yet broken. For this, service is needed, meaning that the body must serve the soul by performing practical mitzvot and also serve the sage. Through this, they will merit to hear the voice of the sage and the sound of their own sigh, and then they will merit to break the body’s audacity through this, as mentioned above (ibid., 7, 8).
לָבוֹא לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה. כִּי עִקַּר עַזּוּתוֹ וְהִתְחַזְּקוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה וְחֶדְוָה בְּחִינַת כִּי חֶדְוַת ה' הוּא מָעֻזְּכֶם (שָׁם ט)
To attain holy audacity is through joy. For the primary audacity and strength of a person to draw close to the service of the Blessed Name is through joy and gladness, in the aspect of “For the joy of the Lord is your strength” (ibid., 9).
אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְתוֹרַת אֱמֶת כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר כְּנֶגֶד הַמּוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים. וְכָל אֶחָד כְּפִי הָעַזּוּת שֶׁלּוֹ כֵּן זוֹכֶה לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, זוֹכֶה לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים דִּקְדֻשָּׁה, וּלְהֵפֶךְ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, אֵינוֹ זוֹכֶה לְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים רַק מְקַבֵּל תּוֹרָה מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא. וּכְפִי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבֵּל כְּפִי הָעַזּוּת כַּנַּ"ל, כֵּן זוֹכֶה לִתְפִלָּה. כִּי גַּם עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצְּרִיכִין לְהָעֵז פָּנָיו כְּנֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וַאֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת פְּלָאוֹת עִמּוֹ. כִּי אִם יִרְצֶה לְהִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְפִי מַעֲשָׂיו וּלְפִי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי לֹא יוּכַל לִפְתֹּחַ פֶּה לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, עַל־כֵּן עִקַּר הַתְּפִלָּה עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּכְפִי הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶגֶד הַמּוֹנְעִים שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְתוֹרַת אֱמֶת כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה וְכַנִּזְכֵּר לְעֵיל (לְ, ח)
It is impossible to merit true Torah except through holy audacity, to be bold as a leopard against those who prevent and dispute, and not be ashamed before mockers. Each person, according to their audacity, merits Torah and prayer, for one who has holy audacity merits to receive and draw true, holy Torah innovations. Conversely, one who has audacity of the Other Side does not merit true Torah innovations but receives Torah from the Other Side. According to the Torah they receive, based on their audacity as mentioned above, so too they merit prayer. For the primary aspect of prayer is also through holy audacity, as one must boldly face Him, Blessed be He, to request all they need, even for Him to perform wonders with them. For if they wish to be ashamed before Him, Blessed be He, due to their deeds and the greatness of the Creator, Blessed be He, they certainly cannot open their mouth to pray at all. Therefore, the primary aspect of prayer is through holy audacity. According to the holy audacity they have against those who prevent, through which they merit true Torah as mentioned above, so too they merit prayer with intention, as mentioned above (30:8).
מִי שֶׁהוּא עַז פָּנִים, אֵין לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה. וְכֵן לְהֵפֶךְ, מִי שֶׁאֵין בּוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה אֵין לוֹ גַּם כֵּן חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל (קמז)
One who is brazen-faced has no share in the Torah. Conversely, one who lacks holy audacity also has no share in the Torah, for they must have holy audacity, as mentioned above (147).
צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיִּהְיֶה עַז כַּנָּמֵר כְּנֶגֶד הַמּוֹנְעִים וְהַמַּלְעִיגִים וְלֹא יִתְבַּטֵּל וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵיהֶם כְּלָל, אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם צַדִּיקִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ, וַאֲפִלּוּ אִם הָאֱמֶת הוּא כָּךְ שֶׁהֵם טוֹבִים מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, וְהֵם רוֹצִים לְבַלְבְּלוֹ וּלְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים, צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּעַזּוּת גָּדוֹל כְּנֶגְדָּם. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת, כַּמְבֹאָר לְעֵיל. וַאֲפִלּוּ נֶגֶד הָרַב בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם עַזּוּת, שֶׁיָּעֵז פָּנָיו לְדַבֵּר עִמּוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְלֹא הַבַּיְּשָׁן לָמֵד. וְזֶה שֶׁאֶחָד מְקֹרָב יוֹתֵר הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת יוֹתֵר וּמֵחֲמַת זֶה הָרַב מְדַבֵּר עִמּוֹ יוֹתֵר (קעא)
A person must have holy audacity, to be bold as a leopard against those who prevent and mock, and not be deterred or ashamed before them at all, even if it seems to them that they are tzaddikim and better than them, or even if it is true that they are better than them. Nevertheless, since their intention is for Heaven, and they seek to confuse and prevent them from the path of life, they must overcome with great audacity against them. For it is impossible to enter holiness except through audacity, as explained above. Even against the rabbi himself, a person must have audacity, to boldly speak with him about all they need and not be ashamed, as it is said, “The bashful does not learn.” This is why one is closer because they have more audacity, and because of this, the rabbi speaks with them more (171).
Loading comments…