ברכת הריח וברכת הודאה ג

4 יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל-אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל-אֶשָּׂא אֶת-שְׁמוֹתָם עַל-שְׂפָתָי

אות א על כל דבר שמריח צריך לברך לפניו אבל לאחריו אינו מברך כלום על פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר ויאמר בעז אל רות (סימן סה עין שם) מענין הזריחה של הבטול, כי מי שזוכה להסתכל בכל דבר על התכלית. אזי אין לו שום צער ויסורים כלל, כי התכלית הוא כלו טוב כלו אחד בחינת עולם הבא שאז יברכו על הכל הטוב והמטיב וכו'. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: אטו האדנא וכו' אלא בעולם הזה וכו'. אבל לעתיד לבא יברכו על הכל הטוב והמטיב וכו', עין שם. אבל אי אפשר להיות קבוע תמיד בבחינת הבטול אל התכלית. שהוא בחינת כלו טוב שהוא בחינת אין סוף. כי יצא מגדר אנושי. וצריך להיות בבחינת רצוא ושוב וכו'. וכשהוא בבחינת ושוב אזי הרשימו שנשאר מן הבטול מאיר אל הדעת וזוכה להשגת התורה. והשמחה שזוכה מבחינת הבטול שהוא כלו טוב. שעל ידי זה יש לו שמחה והשמחה הזאת היא כלי לקבל התורה שמשיג על ידי הרשימו והזריחה של בחינת הבטול אשרי הזוכה לזה. כי זה עקר התכלית למי שזוכה לזה בשלמות. וזה עקר תענוג עולם הבא בחינת עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא. וכל אחד מראה באצבעו זה ה' קוינו לו וכו'. 'מחול', זה השמחה וכו'. 'מראה באצבעו', הינו הזריחה והרשימו של הבטול שעל ידי זה נעשה התורה שהיא בחינת אצבע אלקים (שמות ח) ואזי נתגלה השגת דבקות אלקותו יתברך בחינת זה ה' קוינו לו וכו', עין שם. ועין גם כן במאמר אנכי ה' אלקיך (בסימן ד) מענין הרשימו של הבטול שמאיר אל הדעת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו'. בחינת אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו', עין שם והבן אם תזכה:

וזה בחינת הריח, כי הריח הוא בחינה גבה מאד, בחינת תענוג עולם הבא שהוא בחינת ריח גן עדן, שהוא תענוג הנשמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מנין שמברכין על הריח? שנאמר: כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף? הוי אומר זה הריח. כי עקר תענוג הנשמה הוא שעשוע עולם הבא שהוא עולם הנשמות. נמצא שהריח שהוא תענוג הנשמה הוא בחינת מעין עולם הבא. בחינת גן עדן ששם כל הריחות טובות, בחינת תליסר נהרי דאפרסמונא דכיא שזוכין הצדיקים בעולם הבא. כי הריח הטוב הוא בחינת הזריחה והרשימה של הבטול הנ"ל שזה עקר ענג עולם הבא כנ"ל. בבחינת לריח שמניך טבים שמן תורק שמך וכו' . 'לריח שמניך טבים' זה בחינת ריח נעם מתיקות ערבות ידידות דבקות ובטול אל האין סוף ברוך הוא בבחינת רצוא ושוב. שמרגישין ערבות מתיקות הדבקות על ידי הזריחה והרשימו בבחינת ריח הטוב, כי לית מחשבה תפיסא בה כלל. וכמובא בזהר הקדוש בענין התשעה היכלין לא מתדבקין ולא מתידעין ולית מאן דקימא בהו וכו' רק כמאן דארח ריחא. וזה בחינת לריח שמניך טבים שמן תורק שמך. 'שמן תורק' דיקא. זה בחינת הרשימו של בחינת הבטול שהיא בבחינת שמן תורק כמו שמוריקין השמן הטוב מהכלי ולא נשאר רק הרשימו של השמן. כמו כן הוא בחינת הרשימו של הבטול הנזכר לעיל כי אור התכלית בעצמו אי אפשר להשיג כנ"ל, רק שנשאר הרשימו שהוא בחינת שמן תורק שלא נשאר רק הרשימו. ועל ידי הרשימו לבד משיגין ריח השמן הטוב בחינת לריח שמניך טבים, דהינו ריח נעם מתיקות דבקות אלקותו יתברך כנ"ל. וזה בחינת ברח דודי ודמה לך לצבי וכו'. על הרי בשמים . 'ברח דודי' זה בחינת תכלית ההשגה, בחינת בטול הנ"ל אל האור האין סוף שאי אפשר להשיגו כלל. שעל זה נאמר: ברח דודי. כי אי אפשר להשיגו בגין דלית מחשבה תפיסה בה כלל וכמובן בזהר הקדוש על פסוק ברח לך אל מקומך וכו', עין שם. וזהו: ודמה לך לצבי. כי הצבי מחזיר פניו כשבורח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה זה רמז על בחינת הרשימו הנ"ל של הבטול. שאף על פי שבחינת הבטול אי אפשר להשיג, כי בשעה שהאדם נתבטל אפלו הוא עצמו אינו יודע כמבאר במקום אחר , עין שם. אף על פי כן ה' יתברך ברחמיו מגלה אלקותו וטובו יתברך על ידי הרשימו שנשאר מהבטול בבחינת ברח דודי ודמה לך לצבי, דהינו החזרת הפנים קצת בחינת הרשימו שנשאר מהבטול שהוא בחינת ברח דודי, כי אי אפשר להשיגו כלל כי אם ברצוא ושוב כנ"ל. וזהו על הרי בשמים, כי זה בחינת ריח הטוב כמאן דארח ריחא וכו' כנ"ל. בחינת לריח שמניך טבים שמן תורק שמך. 'שמן תורק' דיקא כנ"ל. וזה עקר התכלית של עבודת האדם בעולם הזה לזכות לבחינת הבטול בבחינת רצוא ושוב שיזכה לדעת מה' יתברך על ידי הרשימו של הבטול כנ"ל. שזה עקר תענוג עולם הבא כנ"ל. בבחינת עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים וכו' כנ"ל:

אות ב ועל-כן על כל הדברים צריכין לברך תחלה וסוף, כי ברכה ראשונה הוא בשביל להרים הדבר שאוכל ושותה לשרשו, כי בברכה ראשונה מגלין שה' יתברך ברא את הדבר הזה. כמו שמברכין בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה וכו' ובזה מגביהין ומרימין הניצוצות והחיות שיש בזה הדבר לשרשו. על ידי שמגלין שהשם יתברך בראו. ואזי נתברר הטוב שיש באותו הדבר, כי הרע שהיה נאחז בו מתחלה נופל ונתבטל על ידי שמגלין שה' יתברך ברא אותו הדבר. ואזי נתרומם ונתגלה הטוב. ואזי ראוי הדבר לאכילת אדם. ואחר כך כשאדם אוכל אותו הדבר אזי צריך לברך ברכה אחרונה והברכה אחרונה היא שמברכין לה' יתברך על שהוא זן ומפרנס אותנו בטובו. כי בברכה ראשונה מברכין לה' יתברך על שברא אותו הדבר ובברכה אחרונה מברכין אותו יתברך על שהזמין אותו הדבר לנו וזן ומפרנס אותנו בחסדו ובטובו. כמו שאנו אומרים בברכת המזון: הזן את העולם כלו בטובו וכו'. וכן בברכה אחרונה של פרות שמברכין על שברא די מחסורנו להחיות נפשנו, כמו שמברכין: בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי וכו'. ועקר שביעת האדם, דהינו שביעת הנפש. בחינת צדיק אכל לשבע נפשו הוא רק בחינת הנ"ל, דהינו בחינת הבטול הנ"ל, כי על ידי מה שהאדם אוכל ושותה בקדשה ובטהרה כראוי על ידי זה נתוסף הארה בנפשו על ידי הניצוצות והנפשות של המאכל שעולים ונכללים בנפשו. ואזי על ידי תוספת הארה שמקבל נפשו על ידי הטוב של הדבר שאוכל שנתברר ונתרומם על ידי הברכה ראשונה כנ"ל. ואזי על ידי זה מאיר נפשו ביותר וזוכה לבוא לבחינת בטול הנ"ל בבחינת רצוא ושוב כנ"ל. וזה עקר שביעת איש הישראלי בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו שביעת הנפש זה בחינת הזריחה והרשימו של הבטול הנ"ל בבחינת והשביע בצחצחות נפשך. כי הזריחה של הבטול היא בחינת אורות הצחצחות. וכמובן כל זה בדברי רבנו זכרונו לברכה במקומות אחרים עין שם . וזה בחינת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו . שעל ידי אכילה ושתיה זוכין לחזות בנעם ה' מי שזוכה לאכל כראוי. וזה בחינת לאכל לחם עם חתן משה לפני האלקים . ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל הנהנה מסעדה שתלמידי חכמים מסבין בה כאלו נהנה מזיו השכינה. שזהו בחינת עולם הבא שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, כי על ידי אכילה בקדשה זוכין לבחינת בטול הנ"ל שהוא בחינת תענוג עולם הבא בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו, בחינת והשביע בצחצחות נפשך כנ"ל. וכמובא במקום אחר . וזה בחינת הארת הרצון שזוכין בשעת אכילה (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר בלקוטי תנינא סימן ז) וזה בחינת ברכת המזון וברכה אחרונה של אחר האכילה. שעל ידי זה שמברכין לה' יתברך על שזן ומפרנס אותנו בטובו, על ידי זה נמשך עקר השביעה, כי עקר השביעה נמשך על ידי ברכת המזון וברכה אחרונה שעל ידי זה נמשך ברכה ושביעה כמובא , הינו שביעת הנפש שהוא בחינת הבטול כנ"ל, בחינת והשביע בצחצחות נפשך כנ"ל. וזה בחינת ברכת הטוב והמטיב שמברכין בברכת המזון, זה בחינת עולם הבא שאז יהיה כלו הטוב והמטיב כנ"ל. נמצא, שעל ידי ברכה אחרונה שאחר האכילה, על ידי זה זוכין להנות מזיו השכינה שהיא בחינת כלו הטוב והמטיב, בחינת עולם הבא, בחינת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו כנ"ל. וזה בחינת אין טוב לאדם כי אם לאכל ולשתות ולשמח ולראות טוב , דהינו כשזוכין לבחינת הבטול אל התכלית הטוב על ידי אכילה ושתיה בבחינת טעמו וראו כי טוב ה'. ואז זוכין לשמחה כנ"ל. שהוא כלי לקבלת התורה כנ"ל. וזה בחינת לאכל ולשתות ולשמח ולראות טוב כנ"ל. וזה בחינת אכילת מן, בחינת לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, כי אכילת מן היא בחינת אכילה הנ"ל בחינת ויקראו בית ישראל את שמו מן כי לא ידעו מה הוא . בחינת ולא ידע איש וכו'. שהוא בחינת בטול הנ"ל שאז כשנתבטל אפלו הוא עצמו לא ידע כמו שכתב רבנו במאמר אנכי וכנ"ל. וכשזוכין לאכילה כזו זוכין על ידי זה לקבל את התורה על ידי הרשימו של הבטול ועל ידי השמחה וכו' כנ"ל. וזהו בחינת לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. כי על ידי אכילה הנ"ל. בחינת אכילת מן, דהינו שזוכין לבחינת בטול אל האין סוף על ידי האכילה כנ"ל. על ידי זה זוכין לקבלת התורה כנ"ל:

אות ג נמצא, שעקר ברכה אחרונה שמברכין לאחר אכילה ושתיה היא בשביל לזכות לבחינת כלו הטוב והמטיב, בחינת זריחה ורשימה של הבטול אל האין סוף וכו' כנ"ל ובחינה זו היא בחינת ריח שהיא חיות הנשמה כנ"ל. וזה בחינת מה שהיו נוהגין להביא את המגמר של בשמים לאחר הסעדה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והוא מברך על המגמר אלא שאין מביאין את המגמר אלא לאחר הסעדה, כי לאחר הסעדה שאז מברכין ברכת המזון כדי לזכות לבחינת בטול הנ"ל בחינת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו וכו' כנ"ל, בחינת הטוב והמטיב שמברכין בברכת המזון שהוא בחינת עולם הבא וכו' כנ"ל, על כן מביאין אז מגמר של בשמים להריח בהם, כי הריח טוב הוא בחינת הרשימו והזריחה של בחינת הבטול כמאן דארח ריחא בחינת לריח שמניך טבים וכו' כנ"ל:

אות ד וזה בחינת מה שמברכין על הריח במוצאי שבת, כי שבת היא מעין עולם הבא. ואז מתענגין על ה' ומתדבקין בה' בתכלית הדבקות והבטול אליו יתברך מי שזוכה לקדשת שבת כראוי, כי שבת היא מעין עולם הבא כלו טוב וכו' כנ"ל. ועל כן מצוה גדולה לאכל בשבת, כמו שכתוב: אכלוהו היום כי שבת היום לה'. כי אכילת שבת קדש היא כלה אלקות, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר , כי שבת שהוא מעין עולם הבא אז זוכין על ידי האכילה לחזות בנעם ה', בחינת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו וכו' כנ"ל. ועל כן כשיוצא השבת ונסתלקה הנשמה היתרה של שבת. זה בחינת ששבין מן הבטול מבחינת עולם הבא ואזי לא נשאר רק הרשימו. אזי מחיין עצמן על ידי הריח טוב שהוא בחינת רשימה וזריחה מבחינת הבטול כמאן דארח ריחא וכו' כנ"ל. כי אחר ששבין מבחינת הבטול מחיין עצמן רק על ידי הארת הרשימו כמבאר במאמר הנ"ל וזהו בחינת ריח כנ"ל. ועל כן מברכין על הריח במוצאי שבת כנ"ל:

אות ה ועל-כן אין מברכין ברכה אחרונה על הריח, כי עקר הברכה אחרונה בשביל להמשיך חיות הנשמה, דהינו לזכות לבחינת הבטול הנ"ל. בחינת כלו הטוב והמטיב וכו' על ידי האכילה כנ"ל, בחינת צדיק אכל לשבע נפשו וכו' כנ"ל וכל זה הוא בחינת ריח שהוא חיות הנשמה וכו' כנ"ל. על כן על הריח בודאי אין צריכין לברך ברכה אחרונה, כי הריח בעצמו הוא בחינת חיות הנשמה כנ"ל, כי הריח הוא בחינת זריחה ורשימה של בחינת הבטול כנ"ל, שזהו בחינת מעין עולם הבא. ועל כן הריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו כנ"ל, ועל כן אין צריכין לברך עליו ברכה אחרונה בשביל להמשיך שביעת הנפש חיות הנשמה כנ"ל, כי הריח בעצמו הוא בחינה זו וכו' כנ"ל, כי ברכה ראשונה בהכרח לברך גם על הריח כי גם הריח צריכין להרים ולברר בתחלה, כי כל דבר שהוא בעולם הזה יש בו תערובות טוב ורע ובהכרח לבררו. על ידי ברכה ראשונה לגלות שה' יתברך ברא אותו הדבר שמריח. כדי לבטל ולהכניע הרע שנאחז בו כי בעולם הזה הם נאחזין בכל דבר. וזהו בחינת אין מברכין על בשמים של עובדי כוכבים וכו' . אבל תכף כשמברכין על הריח ברכה ראשונה ומגביהין ומבררין אותו לשרשו שוב אין צריכין לברך ברכה אחרונה שהיא בשביל להמשיך חיות ושביעת הנפש וכו'. שהוא לחזות בנעם ה' על ידי כל ההנאות שנהנה בהעולם הזה שצריכין לזכות שיהיה כל ההנאות בשבילו יתברך. בבחינת והתענג על ה', בחינת טעמו וראו כי טוב ה' לזכות לחזות בנעם ה' על ידי כל התענוגים שבעולם ועל כן צריכין לברך ברכה אחרונה שעל ידי זה נמשך שביעת הנפש, דהינו חיות הנשמה כנ"ל. אבל על הריח אין צריכין ברכה אחרונה, כי הריח בעצמו הוא בחינת חיות הנשמה, בחינת הארה והתנוצצות וזריחה מערבות נעימות הבטול אל האין סוף יתברך כמאן דארח ריחא וכו' כנ"ל:

אות ו וזה בחינת מה שמזכירין ברכת הארץ בברכת המזון, כמו שכתוב: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. כי ארץ ישראל שם עקר הדבקות בה' יתברך. ועל כן דרך שם עולין כל התפלות שהם עקר הדבקות והבטול. כי עקר הדבקות הוא תפלה כמובן גם במאמר הנ"ל. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלקי וכו'. כי שם שער השמים . ושם יכולין להתדבק בה'. ועל כן נקרא ארץ ישראל ארץ המוריה על שם ריח הקטרת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי ארץ ישראל הוא בבחינת ריח כנ"ל. שהוא בחינת הזריחה והרשימה של הבטול והדבקות שזוכין לזה בארץ ישראל כנ"ל בבחינת אין השכינה שורה אלא בארץ ישראל. ועל כן תחלת גבול ארץ ישראל שהתחילו ישראל לכנס בו בתחלה בימי יהושע הוא עיר יריחו שנקראת יריחו על שם ריח הטוב על שהיה גדל שם אפרסמון כפי שפרש רש"י . כי עקר בחינת ארץ ישראל הוא בבחינת ריח הטוב, בחינת ארץ המוריה כנ"ל. ועל כן צריכין להזכיר בברכת המזון ארץ ישראל כדי להכלל בבחינת ריח הטוב של ארץ ישראל. ששם זוכין לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו, שזהו בחינת חיות הנשמה שזוכין על ידי ברכת המזון וכו' כנ"ל:

אות ז ועל-כן קטרת מכפר , כי שם בבחינת הבטול כלו טוב כלו אחד ושם נתבטל הרע לגמרי. ועל כן על ידי ריח הקטרת יכול הכהן הגדול לכנס לפני ולפנים ביום הכפורים אל נקדת האבן שתיה להתבטל שם בתכלית הדבקות בתכלית הבטול לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו ושם כלו טוב ונתבטל הרע לגמרי ועל כן על ידי זה מכפר כל עוונות ישראל. ועל כן מקטירין בכל יום בעת הדלקת הנרות, כמו שכתוב: ובהעלת אהרן את הנרת יקטירנה וכו'. הדלקת הנרות בבית המקדש רמז על התנוצצות הרשימה והזריחה של בחינת הבטול כנ"ל. ואז הוא זמן הקטרת הקטרת. כי ריח הקטרת הוא בחינת רשימו של הבטול כנ"ל. וזה בחינת שמן המשחה שבו נמשחו כל כלי הבית המקדש ועל ידי זה נכנסו כלם ונתקדשו כלם בקדשת כלי שרת, כי כל הקדשות נמשכין מה' יתברך שהוא שרש כל הקדשות, כמו שכתוב: קדשים תהיו כי קדוש אני. וכל מה שנתבטלין אליו יתברך ביותר נמשך הקדשה ביותר. ועל כן על ידי שמן המשחה בחינת ריח הטוב בחינת לריח שמניך טבים וכו' כנ"ל. על ידי זה נכללו ונתבטלו כלם אל האור אין סוף שהוא שרש כל הקדשות. ועל כן על ידי זה נמשך עליהם קדשה ונתקדשו בקדשת המקדש וכלי שרת:

אות ח וזה בחינת משיח שאז יכירו וידעו כל יושבי תבל בגדלתו יתברך, כי משיח יפקח עיני כלם לדעת כי ה' הוא האלקים, כמו שכתוב: כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכו'. ועל כן נקרא משיח על שם שמן המשחה שהוא בחינת לריח שמניך טבים. כי על ידי בחינת הריח בחינת שמן המשחה על ידי זה נמשך חיות הנשמה, כי הריח הוא בחינת הרשימו של הבטול. שעל ידי זה, הינו על ידי הרשימה והזריחה של הבטול עקר הארת הדעת לדעת כי ה' הוא האלקים בחינת אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו', כמובא במאמר אנכי, עין שם. אשרי הזוכה לזה בשלמות באמת. כי משיח הוא בחינת חטם, בחינת רוח אפינו משיח ה', בחינת והריחו ביראת ה', כמובא בדברי רבנו במקום אחר . כי התגלות אלקות שיהיה על ידי משיח זה בחינת ריח. שהוא בחינת זריחה ורשימה של הבטול כנ"ל. שעקר ידיעת והשגת אלקות הוא על ידי זה בחינת לריח שמניך טבים וכו' כנ"ל שזה נזכה בשלמות על ידי משיח שיבוא במהרה בימינו. ועל כן נקרא משיח על שם הריח הטוב של שמן המשחה וכנ"ל:

אות ט וזה בחינת השתטחות על קברי הצדיקים האמתיים, כי מקום קבורת הצדיק האמת הוא בחינת ארץ ישראל. בבחינת צדיקים ירשו ארץ כידוע . כי הצדיק האמת הוא בחינת משה כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות ובמשה נאמר: ולא ידע איש את קבורתו. ואפלו הוא עצמו לא ידע. וזה בחינת תכלית הבטול אל האין סוף שזכה משה וכו'. וכמו כן זוכה כל צדיק האמת לפי בחינתו לבחינת בטול אל האין סוף בשעת הסתלקותו. וכשבאין על קברו ומשתטחין עליו אזי נכללין בו. ועל ידי זה נכללין עם נפש הצדיק בהאור האין סוף. בבחינת עולם הבא, בחינת כלו טוב. ועל ידי זה נתבטל כל הרע ונתכפרין כל העוונות כנ"ל. ועל כן על ידי זה יכולין לזכות להשגות גדולות מי שזוכה להתדבקות רוחא ברוחא וכו', כמובא בשער היחודים , כי על ידי הרשימו שנשאר מבחינת הבטול שהוא בחינת השתטחות כנ"ל, על ידי זה זוכין להשגת התורה, כי הרשימו מאיר אל הדעת וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל, עין שם. ואפלו מי שאינו בר הכי ואינו יודע לאדבקא רוחא ברוחא וכו'. אף על פי כן נעשה כל זה ממילא על ידי שבא על קברי הצדיקי אמת ונכלל בהם באמת ובלב שלם על ידי רבוי התפלות ותחנות ובקשות שמרבין להתפלל על קבריהם ולפרש שיחתו שם כל אחד ואחד כפי אשר יודע את נגעי לבבו באמת ומבקש ומשתוקק ומתגעגע לשוב לה' יתברך באמת ולהיות כרצונו יתברך וכרצון הצדיקים האמתיים. על ידי זה הוא נכלל בהם. ועל ידי זה הוא נכלל באין סוף וכנ"ל. שעל ידי זה נתבטל כל הרע וזוכין לכל טוב וכנ"ל, אמן: