שבת ו

הלכה ו על פי התורה שאלו את ריב"ק בסימןנ"ז עיין שם כל התורה:

אות א והכלל שהעיקר הוא אמונת חכמים שבהם תלויה כל התורה כולה. כי על ידי אמונת חכמים על ידי זה מקבלים המלאכים כח מדיבורי התורה. דהיינו שיש להם בחינת ידים לקבל ולהשפיע לכל עשב ולכל דבר שהם ממונים עליו. ועל ידי זה נמשכים כל הרפואות וכו'. ועל כן הפוגם באמונת חכמים אין רפואה למכתו וכו'. ולהקים אמונת הנפילות הוא על ידי נדר שידור איזהו נדר שהוא בחינת יעקב וכו'. כי על ידי הנדר הוא עולה לשורש שהחכמם מורשרשים שם. היינו בחינת פלאות חכמה ויודע ומכיר מעלות החכמם ועל ידי זה הוא שב ומאמין בהם וכו'. וכשנתתקן הידים על ידי נדר על ידי זה מתנוצצים בו אורות האבות וכו'. ועל ידי הארות אלו עולה ומתענג בעונג שבת וכו' כי שבת היא בחינת שי"ן ב"ת שי"ן זה בחינת אבות ב"ת זה בחינת אמונה וכו' וכו'. ויכול לפעול באכילת שבת מה שפועל בתענית. היינו להפוך אויביו לפניו וכו' וכו'. אבל לרוב השלום צריכין גם להרבות בצדקה וכו' ויש חילוק בין השלום של תענית של חול ובין השלום של עונג שבת. כי זה אין לו פה וזה יש לו פה וכו' וכו'. וכל זה הוא בחינת נפילת שער של ארם הוא שער דסטרא אחרא ג' פעמים ואז יבוא בן דוד ויבנה שערי הקדושה. עיין שם כל זה היטב.

וזה בחינת המלאכים שמלוין לו לאסם בכניסת שבת כמו שאמרו רז"ל. ששבשביל זה אומרים שלום עליכם מלאכי השרת וכו' בליל שבת. כי קדושת שבת הוא בחינת תיקון הידים של המלאכים על ידי נדר שעל ידי זה נתתקן אמונת חכמים כנ"ל. ואז יש כח להמלאכים לקבל כל ההשפעו ולהשפיע לכל הדברים שבעולם כנ"ל. ועל כן אז בשבת יש להמלאכים שלום גדול ואהבה רבה עם האדם המקבל שבת ומקיים עונג שבת כראוי כי על ידי עונג שבת כל כחם של המלאכים כנ"ל על כן הם מלויין אותו בליל שבת ומברכין אותו כי אז יש להם שלום גדול עם האדם. ועל כן אמרו רז"ל שהמלאכים רואים אם שולחנו ערוך ונר דלוק וכו'. אז מברכים אותו וכו'. היינו שארואים אם מקיימים עונג שבת כראוי ובוודאי ראוי לברכה מפי המלאכים כי כל חיותם וכחם הוא על ידי הידים שנתתקנים וכו' שזה בחינת עונג שבת כנ"ל.

אות ב וזה בחינת הקידוש של שבת שעל ידי זה עיקר המשכת קדושת שבת על עצמו. כי קודש הוא חכמה כמובא בחינת ראשית חכמה וכל ראשית הוא קודש היינו שעל ידי הקידוש עולים לבחינת ראשית חכמה. היינו בחינת שורש החכמה שהחכמים משורשים שם שהוא בחינת פליאות חכמה בחינת נדר שעל ידי זה זוכין לאשמונת חכמים שעל ידי זה מתנוצצים בו אורות האבות שעל ידי זה זוכין לקדושת שבת שהוא עונג שבת כנ"ל. ועל כן מקדשין על כוס של יין כי יין של קידוש הוא יין דקדושה שהוא בחינת זכה נעשה ראש של ידי זה זוכין לראש ומוחין בחינת חמרא וריחני פקחין בחינת נכנס יין יצא סוד שזוכין על ידו לסודות התורה שהם בחינת פליאות חכמה שהוא בחינת נדר שהוא תקון האמונה שהוא תקון הידים של המלאכים שעל יסדי זה עיקר עונג שבת כמו שכתוב שם. ועל כן צריך לקבל את הכוס בשתי ידיו. כי כוס בגימטריא אלקים כמובא, אלקים בחינת מלאך שנקרא אלקים וצריך לקבלו בשתי ידיו בשעת קידוש. כי על ידי הקידוש נתתקנים הידים כנ"ל. דהיינו שמחזירין כח הידים להמלאך. ועל כן מקבל הכוס בשתי ידיו וכנ"ל. וזה בחינת שבעים תיבין של הקידוש כנגד שבעים פנים לתורה. כי על ידי אמונת חכמים שממשיכין על עצמו על ידי הקידוש שעל ידי זה עיקר עונג שבת כנ"ל על ידי זה זוכיל לשבעים פנים של תורה כי כל השבעים פנים של תורה נמשכין על ידי אמונת חכמים שהם מפרשין לנו את התורה ודורשין אותה בשבעים פנים. כי בלא החכמים אין יודעין שום פנים בתורה. כי אין ידועין בה שום פירוש וביאור ודרוש וכו' כי אם על ידי אמונת חכמים שהם מפרשין ודורשין את התורה בשבעים פנים. ועל כן על ידי הקידוש שאז עולין לבחינת פליאות חכמה וממשיכין אמונת חכמים על ידי זה ממשיכין קדושת שבעים פנים לתורה. ועל כן יש שבעים תיבין בקידוש כנגד השבעים פנים לתורשה. וזהו כוס ישועות אשא ובשם הף אקרא. נדרי לה' אשלם וכו'. כוס ישועות זה בחינת כוס של קידוש. שעל ידי זה ממשיכין הקדושה של שבת. זה זוכיל על ידי נדרי לה' אשלם. היינו על ידי נדר על ידי שנודרין נדר ומשלמין אותו מיד שעל ידי זה נתתקן אמונת חכמים שהוא תיקון הידים שעל ידי זה זוכין לקדושת שבת בחינת כוס של קידוש כנ"ל.

אות ג וזה בחינת חנוכה. כי העיקר הוא אמונת חכמים כי העיקר הוא התכלית וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשוב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחי. ומה יהיה סופו וכו'. ולזכות לתכלית טוב באמת אי אפשר כי אם על ידי אמונת חכמים. כי אי אפשר להאדם להגיע ולחזור למקור נשמתו כי אם על ידי החכמים הצדיקים האמתיים. כי אפילו כשרים ויראים ועוסקים בתורה. אינם יכולי להגיע לשלימותם כי אם על ידי צדיקים אמתיים. מכל שכן מי שפגם איזה פגם מכל שכן וכל שכן מי שפגם ועבר הרבה ח"ו. כמצוי עכשיו מאד בעוונותינו הרבים כאשר כל אחד יודע בנפשו. בוודאי אי אפשר לרפאותו בנפש וגוף כי אם על ידי הצדיקים הגדולים הנפלאים באמת שיודעים לדרוש את התורה בי"ג מדות בשלימות באמת ויודעים שרשי נפשות של כל אחד מישראל בהתורה וכו' וכו' על כן אי אפשר לאדם לבוא לתכליתו הנצחי כי אם על ידי אמונת חכמים ולבא לאמונת חכמים הוא על ידי נדר כי על ידי נדר הוא עולה לשורש שהחכמים מושרשים שם וכו' כנ"ל. והענין. כי מה שהרבה רחוקים מאמונת חכמים אמתיים. הוא רק מחמת חכמות עולם הזה שהם חכמות של הבל שיש לכל אחד וכל אחד הוא חכם בעיניו. ובאמת מי שיש לו איזה נקודה מהמוח האמתי בקדקדו בקל יכול להבין שכל החכמות של העולם הזה הם שטותים הבל הבלים ואינם בכלל חכמה כלל מאחר שעל ידם אינו יכול לבוא לתכליתו האמתי והנצחי שהוא העיקר. כמו שכתוב הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. וכתיב איך תאמרו חכמים אנחנו וכו' וכתיב אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל וכו' כי עיקר החכמה האמתית הוא חכמת הצדיקים הגדולים האמתיים שזכו להתחכם באמת לחשוב על תכליתם הנצחי להכין להם צידה לדרכם הארוך עד שזכו לזה בשלימות. כי זה עיקר החכמה באמת בבחינת איזהו חכם הרואה את הנולד. שעיקר החכמה הוא כשמסתכלין על סוף כל דבר מה יהיה נולד ונצמח מזה העסק והחכמה והעיקר הוא הסוף האחרון שצריך כל אחד להשכיל על דרכיו ולהתיישב היטב מה יהיה נולד ממעשיו ועסקיו בסוף האחרון. אשר לזה אין זוכין בשום חכמה שבעולם הזה כי אם על ידי חכמות הצדיקים האמתיים שהם חכמת התורה באמת. על כן אי אפשר להגיע לאמונת חכמים כי אם על ידי נדר. כי עיקר חכמות הצדיקים שהם החכמים האמתיים הוא להשתדל לפרוש את עצמו מזה העולם לגמרי עד שזכו לזה בשלימות ששברו כל התאוות בתכלית עד קצה האחרון לגמרי ופרשו עצמן מזה העולם מכל וכל ולא נשאר להם שום נדנוד וריח משום תאוה של זה העולם. ורק צדיקים כאלה הם יכולין לתקן כל העולם ולהחזירם למטה כל מי שרוצה להתדבק בהם. כי כל אדם צריך להגיע לזה לתכלית הפרישות בקדושה באמת.וזה עיקר תכליתו לנצח אשרי הזוכה לזה. אבל לאו כל אדם זוכה לזה. וזעירין אינון זכיין לזה בשלימות באמת על כן עיקר התיקון של שאר בני אדם הוא על ידי התקרבות לצדיקים כאלו להם ולתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם וכו'. כי הצדיקים האמתיים יכולין לתקן ולרפאות כל אדם שבעולם אף על פי שהוא חולה גדול בנפש וגוף. כי כמו שהמבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו כמו שאמרו רז"ל וכמבואר הענין היטב בהתורה הזאת כמו כן להיפך מדה טוב מרובה להמאמין הצדיקים ותלמידיהם שהם התלמידי חכמם האמתיים אין מכה בעולם בגוף ונפש שלא יהיה לה רפאוה על ידם בבחינת ולכל בשרו מרפא הנאמר על התורה. כי התורה אין ידועין כי אם הצדיקים האמתיים שפרשו את עצמן מתאות עולם הזה לגמרי לגמרי שהם החכמים האמתיים כנ"ל שהם יודעים לדרוש את התרוה ולפרש ולבאר כל הדרכים והעצות והנתיבות והתחבולות שצריך כל אדם שבעולם הרוצה לגשת אל הקדש באופן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חולי הנפש והגוף שבעולם. אבל לאו כל אדם יודע היכן הם הצדיקם האלו. ואיך זוכין להאמין בהם ולהתקרב אליהם באמת. על כן העצה לזה הוא נדר שידור איזהו נדר ויקיים אותו מיד כמבואר בהתורה הזאת כנ"ל. כי כל הנדרים הם בחינת פרישות כמו שאמרו רז"ל נדרים סיג לפרישות. כמו שכתוב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'. שכל הנדרים של הכשרים הרוצים להתקרב אל האמת הוא איזהו נזירות ופרישות שרוצה להזיר ופרוש את עצמו מאיזהו תאוה כדי להתקרב לה'. וגם כשנודר איזהו נדר להקדש וצדקה הוא גם כן בחינת פרישות. כי בעד זה הממון שנודר לצדקה היה יכול לקנות לעצמו איזהו דבר תאוה אכילה ושתיה וכיוצא. והוא שובר תאותיו ופורש את עצמו מזאת התאוה שהיה יכול להשיג על ידי זה הממון ולוקח הממון ומנדר אותו לה' לצדקה והקדש בית הכנסת ובית המדרש. נמצא שהנדרים הם בחינת פרישות על כן על ידי הנדר הוא עולה ומקשר עצמו להצדיקים האמתיים שזכו לתכלית הפרישות בשלימות וזוכה לאמונת חכמים ולהתקרב אליהם. מאחר שהשם יתברך רואה שממשיך עצמו לדרכיהם ומקבל על עצמו איזה בחינת פרישות על ידי נדר שהוא בחינת פלא כנ"ל. על יד זה זוכה להאמין בהחכמים הצדיקים הנפלאים שזכו לפליאות חכמה ופרשו עצמן מזה העולם לגמרי. וזהו הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו' שישראל מבקשין שהשם יתברך יגיד להם איכה איפוא הוא הרואה האמתי והשם יבתרך משיב להם. אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן שתלך בדרכי אבותיך הראשונים כמו שפירש רש"י שם. היינו שתשתדל ותאה שלא תטעה את עצמך שלא תבקש את הרועה והמנהיג בשביל הנאת עצמך כדי שתגיע לאיזה כבוד ופרנסה והתמנות כפי המצוי עכשיו הרבה בעוונותינו הרבים. רק כל חפצך ותשוקתך למצא הרועה והמניג יהיה בשביל התכלית לבד. כדי שתצליח בסופך האחרון. ועל כן אם לא תדעי לך וכו' למי להתקרב צאי לך בעקבי הצאן זהו בחינת יעקב שהוא בחינת נדר כנ"ל. כי יעקב היה רועה צאן ועל כן צאן מרמז על יעקב כמו שפירש רש"י בכמה מקומות על פרים ואלים וכבשים שכבשים הם בחינת יעקב וזהו לשון עקבי בחינת יעקב. היינו שתלך בדרך אבותיך שעיקרם היה יעקב שהוא בחינת נדר כנ"ל. דהיינו שתקבל עליך בנדר איזה דבר פרישות וקדושה ועל ידי זה שיראה השם יתברך שאתה חפץ באמת ואתה רוצה להתקרב אל הרועה רק בשביל האמת על ידי זה יאיר השם יתברך את עיניך ותזכה לאמונת חכמים אמתיים ולהתקרב אליהם בחינת ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים וכנ"ל.

אות ד וכשזוכה לאמונת חכמים על ידי נדר על ידי זה מתנוצצים בו אורות האבות וכו'. ועל ידי זה זוכה לעונג שבת שהוא אכילה בקדושה. ועל ידי זה נופלים אויביולפניו כי פועל באכילתו מה שפועל על ידי הצום דהיינו להפיל אויביו לפניו בחינת להשבית אויב ומתנקם וכו'. כי על ידי הכעס הבא מהכבד נתעורר המקטרג הגדול שהוא עשו הוא אדום שאחיזתו בכבד שמלא דם וכו'. ועל ידי התענית הוא מתקן את פניו ומחזיר לעצמו את חכמות וכו' ואויביו נופלים לפניו וכו'. כי על ידי הצום הכבד נכנס לפני המוח. כי ביום שהאדם אוכל אז הכבד ניזון תלילה ואחר כך הוא שולח להמוח. נמצא ביום האכילה הגדולה והממשלה להכבד. וכשמתענה אז ניזון המוח תחילה וכו'. אבל כשזוכה לבחינת עונג שבת אז אין צריך לצום וכו' כי אכילת שבת קדש היא וכל זר לא יאכל קדש. ואז נכנע הכבד ואז נתבטל כחו וכו' עיין כל זה בהתורה הנ"ל. ולקשר הענין היטב. כי באמת כשזוכה לבחינת עונג שבת זהו עיקר שלימות תקונו ורפואתו לפגם אמונת חכמים שפגם תחילה. כי בשבת נתתקן אמונת חכמים בשלימות. כי כל שת ימי החול יש בהם אחיזת המחלוקת הנמשך מעץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת כשר ופסול טהור וטמא וכו' שהם בחינת ששה סדרי משנה שיש בהם מחלוקת הרבה שכל זמן שאין מבררין ההלכה פסוקה משתלשל משם המחלוקת דסטרא אחרא ח"ו. כמובא בדבריו ז"ל בכמה מקומות. אבל בשבת הוא בירור ההלכה כי שבת הוא בחינת שביתה ונייחא בחינת שלימות הדעת כי אז נתבטל זוהמת הנחש שהוא בחינת הרע של עץ הדעת טוב ורע. כי שבת אגין על אדם הראשון כמו שכתוב בזוהר הקדוש. על כן אז הוא בחינת בירור ההלכה כמובא. ועל כן אז נתבטל המחלוקת בבחינת להשבית אויב ומתנקם וכו' וזוכין לאמונת חכמים בשלימות ולהכניע ולתקן פגם אמונת חכמים. כי עיקר פגם האמונת חכמים נמשך מהאויבים והשונאים שהם החולקים המתנגדים אל האמת שנמשך מחכמות חיצוניות של זה העולם. כי נדמה להם שהם חכמים ופקחים. וחולקים על אנשי אמת ההולכים בתמימות בעקבי הצדיקים האמתיים וכנ"ל. אבל בבת נכנעים ונופלים כל האויבים שהם החולקים הנ"ל על כן בשבת נתחזק ונתתקן אמונת חכמים בשלימות. ועיקר הדבר הוא ענין המבואר שם בהתורה הנ"ל בענין אכילת שבת ומבואר לעיל קצת. דהיינו מה שבחול יש אחיזה להכבד כועס. כי בחינת אכילת חול הוא בבחינת הכבד ניזון תחילה. אבל בחינת אכילת שבת הוא כולו קדש ואין להכבד כועס אחיזה בו. כי אכילת בת כולו קדש כולו אלקות וכל המזון הוא רק להמוח והדעת כי אז נכנע ונתבטל הכבד לגבי המוח וכו' עיין שם. וזה עיקר בחינת תקון אמונת חכמים בשלימות כי כבר מבואר שעיקר פגם אמונת חכמים אמתיים הוא מחמת השונאים החולקים שהם חכמים בעיניהם וכנ"ל.ובאמת עיקר החילוק שבין החכמים האמתיים ובין החכמים בעיניהם שהם חכמים של שקר הן חכמים בחכמות חיצוניות ממש שהם הפילוסופים והמחקרים הן כל החכמות של הבל של כל מיני מתנגדים אל נקודת האמת עיקר החילוק שביניהם הוא בבחינה הזאת שהוא החילוק שבין אכילת שבת לאכילת ימי החול כי בחינת אכילת חול הוא שהכבד ניזון תחלה שהוא בחינת אכילת עשו הוא בחינת כבד כועס שאמר הלעיטני נא. ובחינת אכילת שבת הוא כולו קדש בחינת המוח ניזון תחילה כנל. כי חיות האדם נמשך כפי האכילה ומשם נמשכין כל התאוות. היינו כי החכמים של השקר הם מסטרא דעשו. שהוא בבחינת הכבד שהוא מלא דם שהוא כלל תאוות הגוף שבאים מרתיחת הדמים שהוא ניזון תחילה ואחר כך המוח. היינו שבאמת עיקר חכמתם כולם הם רק בשביל תאות עולם הזה. כמו שרואין בחוש בהמחקרים כל חקירתם הוא בעסקי עולם הזה ותאוותיו איך לעשות כלים נאים באאומנות גדול וכיוצא בזה כון מדידה ומספר וכו' שהכל הוא בעסקי עולם הזה לצורף הגוף. ואפילו שאר חכמות הדקים יותר. אבל כל חכמתם וחקירתם בהם כולם בשביל תאוות הגוף ומדותיו הרעים. כי הם מלאים כל התאוות ומדות רעות כנראה בחוש כי לא התחילו מימיהם לשבר שום תאוה ומדה רעה וכל חקירותם וחכמתם הוא בשביל איזה תאוה ומדה רעה. כגון כדי שיגיע לו כבוד ושם גדול על ידי חכמתו או שיקבל ממון הרבה והתמנות והתנשאות אצל המלכים והשרים על ייד חכמתו כנודע ומפורסם כל זה לבקיאים קצת בהם וכן אפילו בין ישראל בעצמם כל החכמות של שקר כולם הם בשביל תאוות הגוף עד שיש שנוסעים לצדיקים מפורסמים וכוונתם בשביל תאוות הגוף. כדי שיגיע לאיזה רבנות ומנהיגות או לאיזה פרנסה. כאשר מצוי עכשיו הרבה מאד בעוונותינו הרבים. וכל זה הוא בחינת הכבד ניזון תחלה דהיינו תאשוות הגוף שבא מדם הכבד הוא ניזון תחלה שכל כוונתו הוא בשביל עסקי עולם הזה בשביל תאוות הגוף. כי כל חכמתו להרע שפנימיות כוונתו הוא רק להשיג תאוות הגוף וכנ"ל. אבל כשזוכה לבחינת עונג שבת אז המוח ניזון תחילה. היינו שכל כוונתו בעסקיו הוא רק בשביל המוח והדעת דקדושה. בשביל להגיע להתכלית האמתי הנצחי. כי זוכים לאמונת חכמים אמתיים שפרשו עצמן מתאוות עולם הזה לגמרי בתכלית הקדושה והפרישות שכל חכמתם הוא רק חכמה אמיתיית חכמת התורה חכמות העולם הבא איך להשיג ולהגיע לחיים נצחיים של עולם הבא. וכל המאמינים ומתקרבים להם ולתלמידיהם וכו' כל כוונתם לשמים לבד. כדי להשיג על ידם איזה תקוה נצחיית לעולם הבא. על כן הם בבחינת המוח ניזון ת חילה שהוא בחינת עונג שבת כי כל כוונתם הוא רק בשביל התכליתה אמת שהוא המוח והדעת האמתי וכנ"ל.

אות ה ועל כן בחינת שבת הוא עצה גדולה כנגד כל ההתנגדות והבלבולים שיש לאדם הן מעצמו הן מאחרים. כי בכל התאוות והבלבולים והמחשבות רעות החוליפין ועוברין עליו. צריך לזכור בשבת שהוא בבחינת ביטול את התכלית. כמו שכתוב זכור את יום השבת זכרהו מאחד בשבת. כי שבת. הוא בחינת שב ואל תעשה בחינת שביתה וביטול שהוא עצה גדולה. שבכל מה שחולף ועובר עליו. יבטל עצמו איזה שעה ויזכור את עצמו בהתכלית. כי כל אדם שבעולם יכול לבטל את עצמו ולזכור בהתכלית הוא להכלל באור האין סוף יתברך. ואי אפשר לבאר זאת בכתב. כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבי'. אבל על כל פנים כל ישראל מאמינים שזה עיקר תכליתם ותקוותם לנצח. וכל אחד כפי מה שהוא בכל מה שעובר עליו יכול לבטל עצמו בתוך כל הבלבולים והטרדות. שזהו בחינת שבת. שהוא בחינת שביתה וביטול. ועל ידי זה יתבטלו כל המחשבות הטורדות וכל החכמות של הבל ושקר. ויזכה לעשות כל עסקיו בשביל התכלית בבחינת המוח ניזון תחילה שיהיה אכילתו וכל עסקיו בשביל התכלית שהוא המוח והחכמה האמתי. לא שיהיה ח"ו כל חכמתו ותחבולותיו בשביל העולם הזה והגוף שהוא בחינת עשו בחינת הגוף ניזון תחילה. כי בחינת שבת מבטל בחינת אחיזת עשו וכנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בהמעשה של הבנים שנחלפו בסוף שכשרודפין אותו שרוצה לכנוס אל הגן (שמרמז על הגן עדן) יעמוד עצמו אצל שבת דהיינו כנ"ל והבן. כי באמת ישראל בכלל הם בבחינת קדושת שבת כמו שכתוב בברכת המבדיל בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה כי ישראל ממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול. ועל כן כל אכילת ישראל קדוש. כי ישראל אינם אוכלים שום מאכל מיד. רק צריכין להמתין הרבה קודם שאוכלין ועל ידי זה הם ממשיכין עליהם בכל אכילתם בחינת קדושת שבת שהוא בחינת המוח ניזון תחלה. כי איש ישראל. כשעומד בבוקר ולבו חלש ורוצה לאכול. אבל אינו אוכל מיד כי צריך להמתין עד שיטול ידיו ויברך ויתפלל. והכשרים והיראים ממתיינם יותר כי לומדים גם אחר התפילה קודם שאוכלים וכשרוצה לאכול אינו אוכל מיד כי אם על ידי כמה מצוות שעושין מקודם שמקדשין המאכל כגון בשר צריך שחיטה וניקור ומליחה והדחה. וכן לחם צריכין ליקח חלה מקודם וכנ"ל. ואחר כך כשרוצה לאכול צריך ליטול ידיו ולברך. נמצא שכל אכילת ישראל הוא על ידי המתנה הרבה. כי על ידי כל זה שממתינין הרבה קודם אכילתן כנ"ל על ידי זה ממשיכין על עצמן קדושת שבת שהוא שביתה וביטול ומכניעין בחינת עשו שהוא בחינת הלעיטני נא שחוטף המאכל מיד אבל מחמת טירדת העולם הזה ותאוותיו. יוכל להיות שגם איש הישראלי ישכח ח"ו בשעת האכילה וכיוצא את התכלית על כן צריכין ליזהר לזכור בכל פעם את השבת. דהיינו שבתוך תוקף הטירדא של העולם הזה או כשבא לאכול וכיוצא יבטל את עצמו איזה שעה שזהו בחינת שבת. אז יזכה שהמוח ניזון תחלה ויהיו נכנעים כל ההתנגדות השונאים והבלבולים וכל זה זוכין על ידי נדר שעל ידי זה זוכין לאמונת חכמים ושעל ידי זה זוכיל לעונג שבת ואז נשלם תקון אמונת חכמים בשלימות כי עיקר שלימות תקון אמונת חכמים הוא על ידי שבת כנ"ל. כי הא בהא תליא. על ידי אמונת חכמים זוכין לשבת שהוא בחינת המוח ניזון תחילה. שיהיה כל מחשבותיו ותחבולותיו ועסקיו בשביל התכלית וכנ"ל. ואז נכנעין השונאים ואז זוכה לאמונת חכמים בשלימות וכנ"ל.

אות ו וזה שאמרו רז"ל על שמאי הזקן שכל ימי היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה היה אומר זו לכבוד שבת מצא אחרת נאה הימנה וכו'. נמצא כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת היינו על ידי ההמתנה שהיה ממתין קודם שאוכל עד שמצא אחרת היתה אכילתו בבחינת עונג שבת. על ידי שכבר הכין אותה לשבת כי עיקר הדבר כשזוכרין את השבת תמיד וממתינין מלאכול הדבר עד שממשיכין עליו קדוש שבת שהוא התכלית על ידי זה כל אכילו בבחינת עונג שבת שהוא בחינת המוח ניזון תחילה. מאחר שחושב באכילתו בשביל התכלית וכנ"ל. וזה שאמרו רז"ל אבל הלל מדה אחרת היתה בו שהיה אומר ברוך ה' יום יום. כי אמרו רז"ל ששמאי היה קפדן והלל היה עניו וסבלן. וזה ידוע שכשצריכין לשבר איזה מדה רעה כל מה שהוא משוקה בה יותר צריך להתגבר כנגדה לשברה ביותר מהיפך אל היפך. על כן שמאי שהיה קפדן עלכן לא היה יכול להכניע בחינת הכבד כועס בחינת הכבד ניזון תחלה שהוא בחינת אכילת חול כי אם על ידי שפירש את עצמו מהמאכל לגמרי והצניעו לשבת. ואז דייקא נמשך עליו קדושת שבת אבל הלל שהיה עניו. לא היה צריך יגיעה כל כך להמשיך קדושת שבת על המאכל. כי אף על פי שהיה אוכל בכל יום מה שהזמין לו השם יתברך אף על פי כן היתה אכילתו רק בבחינת עונג שבת שהוא בחינת ביטול הכעס. כי על ידי הברכה לבד שבירך על המאכל היה יכול לבטל את עצמו ולהמשיך קדושת שבת על המאכל וזהו שאמרו רז"ל שהלל היה אומר ברוך ה' יום יום ברוך ה' דייקא. שעל ידי הברכה לבד שבירך בכל יום ויום על ידי זה לבד היה ממשיך עליו קדושת בת ולא היה צריך להצניע המאכל לשבת ולאכלו אחר כך כמו שמאי. כי לא היה קפדן על כן היה ממשיך קדושת שבת על ידי הברכה לבד. וכמו שדרשו רז "ל שם על פסוק זה ברוך ה' יום יום בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. היינו שעל ידי הברכות שמברכין להשם יתברך בכל יום ויום על ידי זה לבד ממשיכין על עצמו קדושת בת שמשם כל הברכות כי הוא מקור הברכה.

אות ז הכלל שעיקר הוא אמונת חכמים. להאמין ולהתקרב לצדיקים שהם הם החכמים האמיתים. כי כל חכמתם לחשוב על תכליתם להחליף העולם העובר בעולם קיים לנצח. שרק זה נקרא חכמה כנ"ל וכמו שכתבו הן יראת ה' היא חכמה. וכמו שפירשו רז"ל הן לשון אחת וכוף שאין שום חכמה רק ליראה את ה' ולפרוש מזה העולם לגמרי. ואם לאו כל אדם זוכה לזה בשלימות. על כל פנים ראוי לו לבטל את עצמו נגד אלו החכמים האמיתים שהם צדיקים אמתיים ולהאמין בהם ולהתקרב אליהם באמת בשביל התכלית ובוודאי יזכה לאחרית טוב על ידם. וזה עיקר החכמה אמתיית. אבל שאר כל החכמות הם הבל וריק. מאחר שכל חכמתם הוא חכמות העולם הזה הכלה ונפסד. כי כל חכמות חיצוניות המחקרים נתעו למקום שנתעו הכל הוא רק מחמת תאוות רעות ומדות רעות של עולם הזה כי כולם מלאים תאוות ומדות רעות וכל חכמיהם הראשונים והאחרונים כול היו משוקעים מאד בכל התאוות והמדות בניאוף וממון וכבוד ואכילה ושתיה וניצחון וקנטור כו' כידוע לבקי בהם. ומשם בא כל חכמתם ואיתא בספרי קדש. שגם מה שמחקרים בחכמתם ומודים בהשארת הנפש. גם זה מחמת תאוות כי חפצים שיצליחו בדרכם הרע גם אחר מיתתם. כדי שיערב להם תאוותיהם בזה העולם. על כן אומרים שעל ידי חקירות חכמתם יצליחו על ידי זה גם לנצח. כי אם לאו רע להם מאד מה שבין היום למחר יפלו פגרים מתים. ומה ישאר מהם. על כן הם מודים בהשארת הנפש ואומרים הצלחת הנפש לנצח הוא על ידי חכמות והכל מחמת התאוות ומדות רעות שרוצים למלאות כרסם בכל התאוות ושיהיה להם שם גדול וכבוד בין המלכים ועל ידי זה יצילחו גם אחר מיתתם. אבל באמת עיקר הצלחת הנפש לאחר מיתה הוא כפי מה שפירש האדם את עצמו מתואות עולם הזה ועסק בתורה ותפלה ומצוות ומעשים טובים וכמבואר בסימן י"ט בלקוטי תנינא ובמקום אחר. על כן עיקר התכלית הטוב והנעים יזכו הצדיקים הגדולים שהם החכמים האמתיים שהתחכמו בחכמה אמתיית ופירשו את עצמם מתאוות עולם הזה לגמרי. ושאר העולם יהיה להם חלק טוב לעולם הבא כל אחד כפי מה שזכה להתקרב אליהם ולהאמין בם ולילך בדרכיהם. ועל כן באמת אמרו רז"ל שהמבזה תלמיד חכמם הוא אפיקורס שאין לו חלק לעולם הבא.

אות ח וזה פירוש האגדה הפליאה מאד בענין הסבי דבי אתונא אשר כל אדם ישתומם עליה. וכבר פירש אדמו"ר ז"ל בדרכי השגותיו הגבוהות והעמוקות מאד רוב המאמרים ככולם. רק ב' מאמרים לא זכינו לשמוע ממנו הם גברא דאוזיף וריחיא דתבירא. גם הסיפור שקודם שאלותיהם איך דיבר הקיסר עם ריב"ח. והסיפור שאחר כך איך הביאם לספינתו וכו'. בכל זה לא זכינו שיגלה לנו הרמזים שבהם וכבר שמעתי מפיו הקדוש שהיה מתגעגע לגלות גם על כל זה. אך לא עלתה ידינו בעוונותינו הרבים. כי גם מה שזכינו לשמוע מפיו הקדוש לא היינו כדאי רק שחמלת ה' וחסדו הגדול גבר עלינו לשמוע כל זה ששמענו בעזרתו הגדולה ישתבח לנצח. עתה העיר ה' את לבי ופקח את עיני למצוא בהם דברים של טעם. בחסדו הגדול יתברך. וזה שלון הגמרא (בכורות דף ח'). גמראאמר לי' קיסר לר' יהושע בן חנניא נחש לכמה מיעבר ומולחייד אמר לו לשבעה שנין. והא סבי דבי אתונא ארבעוה ואוליד לתלת. הנהו מעוברין הוו מעיקרא ארבעה שנין. והא משמשי שמושי. אינהו נמי משמשי כאדם והא חכימין אינון אנן חכימין מינייהו. אי חכימת זיל זכינהו ואייתינהו לי אמר לו כמה הוו ששים גברי אמר לו עביד לי ספינתא דס' בתי וכל ביתא שדי בה ס' בסתרקי. עביד לי'. כי מטא להתם על לבי טבחא אשכחי' להווא גברא דקא עביד חיותא אמר לו רישא אית לך לזביני' אמר לו אין אמר לו רישא בכמה. אמר לו בפלגא דזוזא יהב לי' לסוף אמר לי' הב לי רישך יהב לי' חד רישא דחיותא אמר לו אנא רישא דחיותא אמרי לך אנא רישך אמרי לך. אמר לו אי בעית דאשבקך סגי אחוי לי פיתחא דבי אתונא אמר לו מסתפינא דכל דמחוי להו קטלי לי' אשמר לו דרי כרוכ? יא דקניא וכי מטית להתם זקפי' כמאן דקא מתפח אזל אשכח דרבנאי מגואי ודרבנאי מבראי דאי חזי כרעא דעיילא קטלי' להו לבראי ודנפלקא קטלי להו לגוואי אפכי לסנדלי' קטלי להו לגוואי אפכיה לסנדלי' קטלינהו לכלהו אזל אשכח ינוקי מלעיל וסבי מתתאי אמר אי יהיבנא שלמא להנהו קטלי ליה הני סברי אנן עדיפינין דיתבנן לעיל ואנהו לתתא. אי יהיבנא להני קטלי לי הני סברי אנן עדיפינין דאנן קשישי ואינהו דרדקי אמר להו שלמא לכו. אמרי לי' מאי עבידתיך אמר להו חכימא דיהודאי אנא אתאי למיגמר חכמה מינייכו אמרי לי' אי הכי ניבעי מינך מילתא אמר להו לחיי אי זכיתו לי כל דבעיתו עבידו לי ואי זכינא לכו אכלו נהמא גבאי בספינתא. על כאן לשון הגמרא. רש"ילכמה מיעבר ומוליד כמה שוהא עוברי במעיו: דבי אתונא. מקום: והא משמשי שמושי. ואי הוו מעיברא לא הוו משמשא: שדך חיה ובהמה לאחר שנתעברה אינה מקבלת זכר: והא חכימי. הני סבי וירדו לסוף המעשה: זכינהו. נצחם בחכמתך: בסתרקי. כסאות: כי מטא להתם. לכרך שלהם: עביד חיותא. מנתח בהמה: ואשנא רישא דחיותא אמרי לך. בתמיה: סגי. צעוד ולך לפני: דרי כרוכא דקני. טול חבילה של קנים: וכי מטית התם. כנגד הפתח: זקוף החבילה. כמאן דמיתפח כאדם העומד לפוש: אזל ר' יהושע אשכח דרבנאי. אורבים: מאבראי. שלא יצא אחד מהזקנים לחוץ: מגוואי. שלא יניח אחד ליכנס: וכי חזי הנך סבי כרעא דעיילא קטלי לבראי. שהיתה אסקופת החדר עבה ונשפכין סובין או אפר עליה וניכרת בה פסיעות אדם: וכי חזי כרעא דעיילי. קטלי לשומרים בראי שהניחו לבא: וכי חזי כרעא דנפקא קטלי לגוואי שהניחו לצאת. והשומרים לא היו הורגים שום אדם אלא עאם כן נכנס כולו לפנים על כרחו או אחד יוצא כולו לחוץ. אכפיה ר' יחהושע לסנדלו ועמד על האסקופה. ונראה פסיעה אחת נכנסת ופסיעה אחת יוצאת ודחפוה השומרים ויצא. וכשבאו הזקנים וראו כן ודמו ששני בני אדם הן אחד נכנס ואחד יוצא. וקטלינהו לכלהו השומרים. ואחר כך נכנס ר' יהושע. ינוקי מלעיל. בעליה: להרע נתכוונו. שהנותן שלום לעליונים תחילה הורגין אותו התחתונים ואמרו אנו הזקנים. ולא היה לך ליתן שלום להבחורים תחלה. והנותן שלום ל זקנים. הורגין אותו הבחורים ואומרים הלא ראית חשובים מהם שאנחנו למעלה והם למטה. מאי עבידתך. מאי בעית הכא. אי הכי דחכימת נבעי אנן מנך. אי זכיתו לי. אם תנצחוני. כי הקיסר שאל לר' יהושע בן חנניא נחש לכמה מעבר ומוליד. נחש היינו חכמות חיצוניות שהם מזוהמת הנחש כמו שכתוב והנחש היה ערום מכל לכמה מיעבר ומוליד. פירושו מהיכן נמשך העבר והלידה של חכמותיהם כמה זמן ויגיעות צריכין להוליד חכמות כאלו. אמר לו לשבעה שנין. זה בחינת השבעה מדות שהם בחינת שבעה שנים. כי יש בחינת שבע שנים טובות שהם בחינת ז' מדות טובות. ויש שבעה שנים רעות שהם בחינת שבע הפרות הרעות שהם ז' מדות רעות. שהם כלל כל התאות ומדות. והשיב לו ר' יהושע בן חנניא שכל חכמותיהם נמשך רק מהשבעה מדות רעות שהם משוקעים בכל התאות והמדות רעות שכלולים בבחינת שבעה שנים ומשם נמשך כל חכמותיהם. כי כל חכמותיהם הם רק מחמת תאוות עולם הזה וכנ"ל. ושאל לו. והא סבי דבי אתונא ארבעוה ואוליד לתלת. תלת זה בחינת ג' הראשונות שהם בחינת חב"ד חכמה בינה דעת. כי את זה לעומת זה עשה אלקים כידוע. וגם בהסטרא אחרא יש בחינת ז' ימי הבנין שהם בחינת ז' מדות שבהם כלולים כל התאוות. וג' ראשונות חב"ד שהם בחינת חכמה ושכל. ושאל לו הלא סבי דבי אתונא נסו הדבר והולידו לשלש. היינו שהם אומרים שכל חכמותיהם נולדים רק על ידי הדעת שכלול משלש ראשונות לא על ידי תאוות ומדות רעות. כי הם אומרים שבאים על חכמתם רק על ידי חקירת השכל. השיב לו ר' יהושע בן חנניא. הנהו מעוברין הוו מעיקרא ארבעה שנין. היינו שבאמת כשחוקרין ובאים על חכמתם נדמה שהוא מחמת חיוב השכל. אבל הכל נמשך מחמת התאוות ומדות רעות שהם מלאים ומעוברים מהם מקודם. ותאוותם ומדותיהם הרעות מסבבים בדעתם ומביאים אותם לחכמות כאלו. וזהו בחינת ד' שנין. כי כל התאוות ומדות נמשכין מהד' יסודות ומובא בספרים שכל המדות והתאוות כלולים בשבעה מדות וכולם נמשכין מד' יסודות ששרשם בקדושה העליונה הם ד' אותיות השם. אבל הם נפלו על ידי תאוותיהם להרע של כל הד' יסודות ומשם נמשך כל חכמתם ושכלם וזהו הנהו מעוברין הוו מעיקרא ד' שנין הם בחינת הד' יסודות שבהם כלולים כל התאוות ומחמת שהם מלאים מהם מקודם על ידי זה מסתבב בדעתם כל אלו החכמות. כי המחשבות והחכמה שבאדם הוא כפי המדות שאוחז בהם כמובן בדבריו ז"ל על פי שבע מחלפות ראשו (בסוף סימן כ"ט עיין שם). והא משמשי שמושי. ששאל אותו והלא הם מתייגעם ומשמשין חכמיהם בתי כנסיות הרעים שלהם. כי שמוש תלמידי חכמים דקדושה הם בחינת ההלכות כמו שפירש רש"י בכמה מקומות מחמת שעיקר הלכות מקבלין על ידי שמוש תלמיד חכם. אבל את זה לעומת זה. כי גם ההולכם אחר הבל של חכמותיהם הם משמשים גם כן חכמיהם ומקבלין חכמות החיצוניות מהם והשיבו לו. אינהו נמי משמשי כאדם. שהאדמת הוא כן שהם משמשין חכמיהם אבל הוא רק כקוף בפני אדם. כי עיקר האדם הם ישראל שקרויים אדם. שעוסקין בחכמות התורה שנקראת אדם כמו שכתוב זאת התורה אדם. והעוסקין בחכמות חיצוניות מתדמין עצמן כקוף בפני אדם ומשמשין גם כן חכמיהם. אבל יש הפרש והבדל בינם לבינינו. כי אנו משמשין חכמינו בשביל התכלית והם משמשים חכמיהם ופנימיות כוונתם בשביל ת אוות עולם הזה כדי שיקבל חכמות הרפואות כדי שיהיה לו ממון שיקבל על ידי שיהרוג אלפים נפשות ברפואותיו של שקר (כמבואר במקום אחר להתרחק מדאקטוירים כי הם רוצחים נפשות ברפואותיהם). והא חכימין אינון אנן חכימין מנייהו. זהו כפשוטו. ששאלו אותו והלא אנו רואין שאף על פי כן הם חכמים שבאים על חכמות גדולות לעשות כלים נפלאים וכיוצא. השיב לו כפשוטו אנן חכימין מינייהו. כי כל חכמתם הוא בעסקי עולם הזה וכנ"ל. אבל כל חכמותינו הוא בשביל התכלית האחרון לבד. על כן בודואי אנו חכמים יותר מהם. ובאמת אלו הצדיקים הגדולים שיגעו וטרחו הרבה באמת בשיל התכלית ופירשו את עצמן מהעולם הזה לגמרי. זכו אחר כך להשיג גם חכמתם על בוריה כמו שראינו בכמה צדיקים שהיו בקיאים בכל השבעה חכמות יותר מהם הרבה. רק אנשים פשוטים אסור להם לעסוק בהם כי יש בהם אבני נגף. וגם אפילו אלו האנשם פשוטים הם חכמים יותר מהם מאחר שהם הולכים בדכי התורה הקדושה שעל ידי זה הם עוברים ועולים על כל החכמות (כמו שכתוב בהתורה בא אל פרעה סימן ס"ד) אבל הצדיקים הקדושים הגדולים במעלה בקיאים גם בכל החכמות יותר מהם הרבה. אי חכימת זיל זכינהו וכו' אמר לו כמה הוו שתין גברי אמל לו עביד לי ספינתא וכו'. היינו שהשיב לו ר' יהושע בן חנניא שלנצח אותם החכמים החיצונים צריכים לחגור מתניו מאד. וצריכין להיות גבור גדול בתורה ותפלה ומעשים טובים ועל ידי זה יוכל לנצח אותם. וזה שאמר ליה עביד לי ספינתא. היינו התורה שנקראת ספינה בחינת היתה כאניות סוחר. כי העולם הזה הוא ים סוער וזועף כמובא בכל הספרים וכאשר יכול כל אדם להבין בנפשו מה נעשה עמו בזה העולם איך מצולת הים סוער עליו בכל יום. ולעבור זה העולם שהוא בחינת ים סוער. צריכם לזה ספינה חזקה מאד שהוא בחינת התורה הקדושה שאיען זוכין לה כי אם על ידי החכמים הקדושים שהם יודעם לדרוש ולחפש לנו את התורה וכנ"ל. ועליהם נאמר יורדי הים באניות שהוא התורה כנ"ל עושי מלאכה במים רבים. שהם עושים מלאכה גדולה ונפלאה במים רבים במים השוטפים של זה העולם המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה. כי רק הם רואים מעשהי ה' ונפלאות מצולת הים שהוא זה העולם מה שנעשה עם כל אחד איך גלי הים ומשבריו עוברים על כלא חד כל ימי חייו. ורק הם יודעים להציל הנפשות המתקרבים אליהם ממצולות הים הזה על ידי שמכניסים אותם לתוך ספינותיהם הקדושות והחזקות שהם התורות הנפלאות שמגלים לנו וזה בחינת ספינתא של שתין בתי זה בחינת שים מסכתות של הש"ס שהם כלל תורה שבעל פה שזהו בחינת אמונת חכמים. וכל ביתא שדי בי' שתין בסתרקין. פירש רש"י. כסאות. זה בחינת תפלה שהיא בחינת מלכות דוד כנודע בחינת כסא מלכות. ועל כן דוד שעסק כל ימיו בתפלה הרבה עד שזכה לחבר ספר תהלים שהוא כלל זמירות ותפלת ישראל על כן זכה לכסא מלכות לנצח. וזהו בחינת שיתין בסתרקין. כי התפלה כלולה מששים בחינת ששים המה מלכות. ודייקא על ידי זה מכניעין החכמים דסטרא אחרא שהם גם כן בחינת שים כמו שכתוב שם כמה הוו שתין גברי. כי יונקים מבחינת ששים המה מלכות. כי על פי פשוטו נאמרזה הפסוק ששים המה מלכות עליהם כמו שפירש רש"י שם שזה נאמר על בני עשו ובני הפלגשים של אברהם וכו' שהם במספר ששים. ומהם נבחר אחת היא יונתו וכו' שהם ישראל. ועל כן צריכין שתהיה התפלה כלולה מששים מלכות שבקדושה שהם כלל המלכות דקדושה להכניע מלכות עשו וכו' שהם בחינת ששים מלכות דסטרא אחרא. וזהו בחינת ששים גבורים בחינת הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב וכו' ופירש רש"י איש חרבו על יריכו שעושים סימנים בתורה וכוף היינו בחינת כלל החכמים שבתורה כלל תורה שבעל פה. ועל כן צריכין שתהיה הספינה כלולה מששם בתים שהם ששים מסכתות כנ"ל ובכל בתא ששים ביסתרקון היינו כסאות בחינת תפלה. היינו שיהיה כל הלכה והלכה של התורה כלולה מששים כסאות שהם בחינת כלל התפלה כנ"ל. היינו שעל כל הלכה והלכה של התורה ישפוך שיחו לפני השם יתברך וירבה בכל התפילות עד שיזכה לקימה וכמו שהזהירנו אדמו"ר ז"ל לעשות מהתורות תפלות. ומי שזוכה לזה ויש לו ספינה כזאת. הוא יכול לחגור מתניו לילך אל החכמים דסטרא אחרא שהם בחינת הסבי דבי אתונא ולהתווכח עמהם ולנצחם. וזה שאמר להקיסר עביד לי כי נודע שהאדם כפי מעשיו כן זוכה לנצח הסטרא אחר ואז הם דייקא מסייעין לבנות בנין הקדושה שזהו בחינת בכל לבבך בשני יצריך ולהיפך ח"ו להיפך. ועל כן אמר ר' יהושע בן חנניה להקיסר שהוא בחינת מלכות הרשעה עבוד י. כי אתה בעצמך צריך לעשות לי ספינה כזאת וכן היה כמו שכתוב שם עביד לי'. כי ר' יהושע בן חנניא היה צדיק גדול ונורא מאד ופעל בתורתוט ומעשיו הטובים עד שמלכות הרשעה בעצמה הוכרחה לעסוק לעשות ולהשלים בחינת ספינתו הנ"ל שכלולה מששים בתי שהם כלל התורה ובכל בתי ששם ביסתרקין שהם כלל התפלה ששפך לפני הסם יתברך על כל תורה ותרוה שיזכה לקיימה כנ"ל. כי מ טו להתם על לבי טבחא. בי טבחא זה בחינת הסטרא אחרא והסטרא דמותא וחיילותיו שעוסקין לטבוח ולשחוט בני אדם על ידי שעוסקים להכניס מחשבות רעות בבני אדם שעל ידי עיקר הזבחיחה והשחיטה שהם זובחים ושוחטים אותם בבחינת זובחי אדם וכו' שזהו בחינת שר הטבחים של מצרים שנמכר יוסף אליו. כי מה שסיכן את עצמו הצדיק ר' יהושע בן חנניה לירד למקום הסטרא אשחרא, זה בחינה אחת עם מה שירד יוסף הצדיק למצרים שהיתה מלאה גילולים וחכמות חיצוניות שהיתה אז עיקר במצרים כידוע בספרים שעיקר חכמות חיצוניות היתה תחלה במצרים ואחר כך קיבלו מהם חכמי יון שהם הסבי דבי אתונא. ובשביל זה הוכרח יוסף הצדיק לירד למצרים ואז נמכר תחלה לשר הטבחים שהוא תוקף הסטרא אחרא של מצרים שמשם הזביחה והשיטה של כל הכרוכים אחריהם ח"ו. וזהוב עצמו בחינת ר' יהושע בן חנניה שהוריד את עצמו לחכמי יון שהם הסטרא אחרא שעל לבי טבחא שהוא בחינת הס"מ והסד"א שעוסקין לטבוח על ידי המחשבות רעות שמכניסין בבני אדם. כי עיקר השחיטה של האדם ח"ו הוא דל יעי המחשבות רעות כשאין שומרין את עצמן מהם כראוי רחמנא ליצלן. וזהו אשכחי' לההוא גברא דקא עביד חיותא. היינו שמצא לאותו האיש הוא המסית הוא המדיח דקא עביד חיותא שעוסק לעשות חיות רעות שהם בחינת מחשבות רעות להכניסם בבני אדם כמו שכתוב במקום אחר בסימן מ"ט שמחשבות רעות הם בחינת חיות רעות וכו' עיין שם. אמר לו רישא אית לך לזבוני אמר לו אין. אמל לו רישא בכמה. ראש זה בחינת המחשבהשבראש. ששאל אותו אתה עוסק במשא ומתן זה למכור ולהכניס מחשבות עות בבני אדם. הודיעני רישא בכמה. היינו באיזה דבר מחשבה אתה מתגבר יורת על בני אדם ללכדם במצודתך. אמר לו בפלגא דזוזי. היינו במחשבות של תאות ממון. וזהו בפלגא דזוזי. כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. כי יש לו מנה מבקש מאתים וכו'. ועל כן נקראת תאוות ממון פלגא דזוזא כי הוא עומד תמיד בפלגא ומחצה. כי אינו ממלא תאוותו לעולם. כי יש לו מנה מבקש מאתים. יש לו מאתים וכו'. יהב ליה. כי ר' יהושע בן חנניה רצה אז להכניע ולשבר כחם של חכמות דסטרא אחרא שהם בחינת סד"א שעיקר יניקותם ממחשבות רעות של תאוות רעות. ועל כן הוכרח להוריד את עצמו אל הצנור שלהם שמשם יונקים כחם. וכמובא בדבריו ז"ל בהתורה ראיתי מנורת זהב וכו' בלקוטי א' סימן ח' עיין שם. וכשהצדיק מוריד את עצמו אליהם אינם מבינים כוונותו וסוברים שגם הוא כשאר מהממון הנלכדים במצודתם שנותנים כח להסטרא אחרא על ידי תאוותם הרעות. וכמובן כל זה במקום אחר בהתורה תקעו ג' בלקוטי תנינא סימן ח' עין שם. וזהו בחינת יהב לי' שנתן לו בחינת פלגא דזוזא שהוא תאות ממון. היינו שר' יהושע בן חנניה הוריד את עצמו לתוך המדה רעה הזאת של תאתו ממון עד שנדמה להם שנותם להם כח כמו שאר בני אדם שנותנים כח בהסטרא אחרא ח"ו. על ידי תאוויהם הרעות. לסוף. אמר לי' הב לי רישך. היינו תן לי המחשבה רעה שבראש קשקניתי על ידי הפלגא דזוזא שנתתי לך היינו על ידי שהורדתי עצמי לתאוה זאת של ממון שעל ידי זה אתה לוכד את העולם כנ"ל. יהב ליה רישא דחיותא. שנתן לו איזה מחשבה רעה שהיא בחינת חיות רעות כנ"ל. אמר ליה אנא רישא דחיותא אמרי לך אנא רישך אמרי לך. שר' יהושע בן חנניה הודע לו אחר כך שלא בא לכאן ח"ו לקנות וליקח מחשבות רעות כי אם רישך אמרי לך. שמה שהורדתי את עצמי לכאן היה בשביל רישך כי אני רוצה לחתוך ראשך להכניעך ולשברך. ורק בשביל זה הורדתי את עצמי לצנור הרע הזה. כדי לשברו ולהכניעו (וכמבואר מזה בהתורה ראיתי ח'). אמר י' אי בעית דאישבקך סגי אחוי לי פתחא דבי אתונא. שר' יהושע בן חנניה ראה שכבר יש לו כח לשבר הצינור הרע הזה שהוריד את עצמו לשם. אבל לא הספיק את עצמו בה כי רצה לשברם לגמרי. על כן רצה להניח אותו לבלי לשברו ולהורגו לגמרי. רק רצה לירד יותר עד שיראה הפתח של הטומאה הגמורה ששם יושבים תוקף הסטרא אחרא שהם חכמי יון שהם הסד"א. כי כל מה שרוצים לשברם יותר צריכין ירד לשם יותר. על כן אמר לי' אי בעית דאישבקך סגי אחוי לי פתחא דבי אתונא. היינו אם אתה רוצה שאניח אותך תלך ותראה לי הפתח שלהם. אמר ליה מסתפינא דכל דמחוי להו קטלי לי'. כי כל המלחמה האת היה באורח מחבה ושכל. וזה שהשיבה לו המשחבה שהוריד את עצמו אליה עד שיהיה לו כח להורגה לגמרי. רק הניחה לכבשה תחת ידו שתלך עמו ממחשבה למחשבה עד שיראה פתח הטומאה של הסד"א. על כן השיבה לו המחשבה איך אפשר להתקרה לשם הלא כל המתקרב לשם הורגים אותו כי שחה אל מות ביתה וכו'. אמר לי' דרי כרוכיא דקניא וכי מטית להתם זקפי' כמאן דקא מיתפח. שהשיב להמחשבה מה שאתה מתירא לירד לשם שלא תהיה נלגכד שם. אתן לך עצה כלליית בענין המחשבות אך תנצל תמיד מהם. וזהו דרי כרוכיא דקניא וכו'. כרוכיא דקניא זה בחינת המחשבות שבמוח שנקראים קנים בחינת קנא חכמה קנה בינה דקדושה. ולהיפך בהסטרא אחרא יש גם כן קנים דסטרא אחרא (כמו שכתוב בהתורה אשרי העם בסימן ל"ה לקוטי הלכות א') וזהו בחינת כרוכיא דקניא בחינת כריכת המחשבות רבות שבמוח שהרעיונים והמחשבות כרוכים ונסבכים זה בזה שעל ידי זה האדם נתפס ח"ו במה שנתפס על ידי שהמחשבות נכרכים ונסבכים זה בזה שעל ידי זה האדם נתפס ח"ו במה שנתחפס על ידי שהמחשבות נכרכים ונסבכים והולכים מרעיון לרעיון וממחשבה למחשבה עד שבאים למה שבאים ח"ו. והעצה לזה דרי כרוכיא דקניא זקפי' כמאן דמתפתח. שפתאום יעמוד האדם וינוח וישבות ויהיה שב ואל תעשה במחשבתו. וה בחינת שבת שהזכרנו למעלה שבתוך כל הטרדות והבלבולים והמחשבות והרעיונים הרבים יבטל את עצמו וינוח וישבות בבחינת שבת. כי באמת המחשבה ביד האדם תמיד להטותא כרצונו. רק כשמתבלבל במחשבות ורעיונים הרבה נדמה לו שקשה לו לשוב ולצאת מהם. אבל עיקר העצה שפתעום יעמוד וישבות ויבטל עצמו כנ"ל. וזהו דרי כרוכיא דקניא. היינו כשאתה נושא כריכות המחשבות ורעיונים הרבה זקפיה כמאן דאתפח. שהפתאום יעמוד כמי ששובת עצמו היינו בחינת שבת בחינת ביטול. כי זה כלל גדול בענין המחשבות שהעיקר הוא שב ואל תעשה כמו שכתוב בלקוטי תנינא בסימן קכ"ב ואפילו אם כבר ח"ו נתעה מחשבתו ונכרכה והלכה מקום שהלכה אם ירצה לחזור ולשוב ולסותרה יהיה נלכד יותר. רק שצריך גם אחר כך להיות שב ואל תעשה מעתה על כל פנים. שבתוך תוקף בלבול המחשבות. יעמוד וינוח ולא יחשב עוד ולפעמים שצריך לזה ביטול שיבטל עצמו לגמרי ויזכור בהשם יתברך ויבטל את עצמו לגברי אור האין סוף. וזה בחינת שבת שצריך האדם לזכור תמיד ולהמשיך על עצמו קדושת שבת בימי החול בעת עת. וזה בחינת מה שכתוב בסוף המעשה של הבנים שנחלפו שכשמגרשין את האדם יעמוד עצמו אצל שבת. כי שבת אגין על אדם הראשון עיין שם. היינו בחינת הנ"ל בחינת דרי כרוכיא דקניא אתפח. שבתוך כל הבלבולים יעמוד וינוח בבחינת שבת כנ"ל. ועל ידי זה ינצל ממחשבות רעות וכנ"ל ואז יוכל לראות הפתחים שיש שם כי ענין ה הוא עצה טוב לכל אדם אך מי שהוא בעל כח גדול כמו ר' יהושע בן חנניה. יכול על ידי זה שיבטל עצמו בכל פעם בבחינת שבת לראות את כל הפתחים של הטומאה שהם בחינת פתחא דבי אתוא ולילך לשם ולשברם ולהכניעם. אזל אשכח דרבנאי מגואי ודרבנאי מבראי וכו'. ופירש רש"י אורבים. שראה שם אורבים הרבה שאורבים על האדם להורגו כשיתקרב אליהם. כי הוא המסתית הוא המסטין הוא ההורג. כי בתחילה הוא וחיילותיו מסיתין את האדם שיכנוס לשם. ותיכף כשרוצה ליכנוס לשם הורגין אותו על פי רוב מיד. כנראה בחוש. כי רבים אשר מתו מיד כשרצו להתקרה אליהם קודם שיכנסו לשם. ויש שנכנסו לשם ואין מניחים אותו לצאת כי יהרגו אותו מיד. וזהו שראאה. דרבאני מגואי ודרבנאי מבראי. שיושבים שם אורבים הרבה מבית ומבחוץ דאי חזי כרעא דעיילי קטלי להו לבראי ודנפקא קטלא להו לגואי. שאם רוצהליכנוס הורגים מבחוץ ואם רוצה לצאת הורגים מבפנים כי כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. וכתיב דרכי שאול ביתה וכו'. אפכיה לסנדליה קטלי להו לגואי אפכיה לסנדליה קטלינהו לכולהו. היינו כשראה ר' יהושע בן חנניה שנופל עליו פחד כשרצה ליכנוס לשם. מחמת שראה שם אורבים הרבה מבית ובחוץ. על כן אמר שבוודאי זהו מחמת שלא תקנתי אותי עדיין היטב ועדיין יש בי איזה אחיזת הגוף שמחמת זה אני מתירא מהאורבים האלו. וכמו שכתוב בהתורה ראיתי סימן ח' הנ"ל על מארבב"ח דלמא שקלית מידי מינייהו עיין שם. אהדרינהו ניהליה הדר מסתגי לן וכו' עיין שם. שמבואר שם שמי שרוצה להוריד את עצמו אל הצנור הרע של הרשעים שיונקים מהם צריך שיהיה נקי מהגוף בתכלית הזיכוך עד שלא ישאר לו שם שמץ בעלמא מתוות הגוף. ועל כן אפכיה לסנדליה קטלי להו וכו'. סנדל זהו בחינת הגוף כמו שכתוב בזוהר הקדוש על פסוק של נעליך מעל רגליך נעל דא גופא דנגעה בי' בת פעה. דהיינו שיש בו איזה אחיזה וריח בעלמא מאיזה תאוה. ועל כן באמת שמענו ממנו ז"ל שצריכין לזכך את הגוף עד שלא ישאר בו ריח בעלמא. כי יש צדיקים ששברו התאוות אבל הוא כמו עור שעובדין אותו ועדיין נשאר בו איזה ריח. אך צריכין לזכך עצמו כל כך עד שלא ישאר בו שום ריח בעלמא בתאוות הגוף. ואמר שצריכין לזכך הגוף כמו עור שמעבדין אותו ומהפכין אותו ואין בו שום ריח שאינו טוב. וזהו בחינת אפכיה לסנדגליה קטלי להו לגואי וכ' דהיינו הפשיט את עצמו מהגוף שהוא בחינת נעל וסנדל לגמרי וזהו בחינת אפכיה לננדליה שזיכך את עצמו כל כך כמו שמהפכין את העור כנ"ל ועל ידי זה קטלי להו לגוואי. כי כשזיכך את עצמו מאחיזת הגוף על ידי זה הכניע אותם והרגם קצתם. כי כפי הזיכוך שהאדם מזכך את עצמו כן הורג ומכניע את חיילות הסטרא אחרא וזהו אהפכיה לסנדליה פעם שנית. היינו שחזר וזיכך את עצמו עוד בזיכוך אחר זיכוך בצירוף אחר צירוף עד שקטלינהו לכולהו. כי על ידי שזיכך עצמו בזיכוך אחר זיכוך שזהו בחינת אפכיה לסנדליה ב' פעמים על ידי זה הרג כולם וכנ"ל. אזל אשכח ינוקי מלעיל וסבי מתתאי. זה מובן למי שבקי בדרכיהם של המתנגדים אל האמת הן העוסקים בחכמות חיצוניות של פילוסופיא. הן אשפילו המתנגדים שבין ישראל הכשרין בעצמן שנתרבה הקטיגוריא ויש מתנגדין הרבה על נקודת האמת ומרבין במחלקות. ובכל אלו המתנגדים דרכיהם. שעיקר הריב והמחלוקת וההתנגדות מעוררין בני הנעורים שהם קופצים בראש ומעיזים פניהם נגד הכשרים האמתים העוסקים בעבוה תמה בתפילה בכוונה וכו' ופוערים פיהם עליהם ומבזים אותם הרבה בעזות גדול. והמתנגדים הזקנים ישובים מלמטה ונראים כשותקים. אך מצד אחד הם גרועים יותר כי כל המחלוקת נצמח מהם על ידי דיבוריהם הרעים שהכניסו בבני הנעורים. רק הזקנים מחמת שכבר אין להם רתיחת הדמים כל כך על כן הם נראים כיושבים מלמטה ושותקים. אבל באמת מצד אחד הם גרועים יותר כנ"ל. וזהו בחינת ינוקי מלעיל וסבי מלתא. אמר אי יהיבנא שלמא להני קטלי לי הני סברי אנן עדיפינן דיתבנין לעיל וכו'. אי יהיבנא להני וכו' אנן עדיפנן דאנן קשישי וכו'. כי יש בכל אחד חסרון ומעלה. כי בני הנעורים שיש להם עזות גדול מאד וקופצים מאד לבזות את הישרם האמתיים. אבל גם יש בהם מצד אחד מעלה מחמת שעדיין הם בני הנעורים ולא הזקינו עדיין בדרכיהם ודעתם הרעה. על כן היה אפשר לדבר עמהם להתווכח עמהם לנצחם להשיבם אל האמת. כמו שאמר אדמו"ר ז"ל שבני הנעורים בקל להשיב אותם יותר מהזקנים כמו שכתוב על פסוק תעיתי כשה אובד בסימן ר"ו עיין שם. אבל הזקנים יושבים מלמטה. ואף על פי שהם שותקים ונראים שאינם חפצים במחלוקת אבל הם אינם מניחים להפוך דעת בני הנעורים אל האמת לאמתו. כי כבר נשתרשו בדעתם הנבוכה. וכן באופן אחד יכולים לדבר עם הזקנים יותר מחמת שאין הם רתיחת הדמים כל כך ומודים שאין ראוי להחזיק במחלוקת על כל פנים. אבל אז יקפצו בני הנעורים ויעיזו פניהם ויאמרו שאינם משגיחים על הזקנים שאינם חפצים במחלוקת כי אנחנו מלעיל וכו'. וזהו אי יהיבנא שלמא להני קטלי לי הני וכו'. אי יהיבנא להני קטלי לי הני וכנ"ל. שאם ינצח את אלו יקפצו אלו ואם ינצח אלו יקפצו אלו וכנ"ל. אמר שלמא לכו. שאמר שיש לו כח לעשות שלום עם כולם עם הנערים והזקנים. דהיינו שינצח את כולם. כי הנצחון של הצדיק האמת הוא בחינת שלום כי אינו חפץ שום נצחון כי אם לגלות האמת לעשות להם טובה נצחיית. ועל כן הצדיק נקרא איש שלום בחינת אני שלום. כי עיקר השלום הוא כשמהפכין דעת האדם אל האמת בחינת האמת והשלום אהבו. כי להיפך ח"ו אין זה שלום. היינו אם ירצה ח"ו שיסכים האמת אל השקר אין זה שלום. כי קושטא קאי ושפת אמת תכון לעד. ואי אפשר שיתהפך האמת אל השקר. ועל כן כתיב אין שלום אמר ה' לרשעים. כי כל זמן שהם רשעים ונוטים אחר השקר אי אפשר להיות עמהם בשלום. כי האמת לא יתבטל לעולם כנ"ל. ועל כן הצדיק כשמנצח את החולקים והמתנגדים אל האמת זהו עיקר שלום כנ"ל. וזהו שאמר להם שלמא לכו. דהיינו שהוא יכול לנצח כולם להפכם אל האמת שזהו בחינת שלום. כי אף על פי שיושבים ינוקי מלעיל וסבי מתתאי שעל ידי זה אי אפשר להתווכח עמהם וכנ"ל. אף על פי כן יש כח בהצדיק הגדול להכניעם ולנצח שניהם יחד. כי כבר הפך סנדלו שני פעמים שפשט את עצמו מהגוף בזיכוך אחר זכוך על כן יש לו כח לנצח שניהם יחד הנערים והזקנים שזהו בחינת שלמא לכו. וכנ"ל. אמרו ליה מאי עבידתיך אמל להם חכימא דיהודאי אנא. שהשיב להםש הוא חכם יהודי שכל חכמתו הור רק חכמות היהדות. שהיא חכמה תכליתית כי אין לו שום חכמה של הבל הן חכמות חיצוניות של פילוסופיא ממש הן חכמות העולם רק כל חכמתו היא חכמה יהודיית איך להשיג את התכלית הנצחי שעוסקין בזה כלל ישראל שעל כן נאמר עליהם רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. אבל המון עם יכול להיות שמתערב בחכמתו איזה חכמה של חוץ אבל אנא חכימא דיהודאי שכל חכמתי היא רק חכמת הידעות לא זולת. אתאי למגמר חכמה מנייכו. כי אני חזק בדעתי שאני יכול לקבל חכמה גם מכם. כי באמת מי שהוא חכם אמתי יכול לקבל חכמה ורמזים להתקרה להשם יתברך אפילו מתוקף הסטרא אחרא ומחכמי אומות העולם. כי בכל מקום יש בהעלם איזה טוב בבחינת בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי. רק שאר בני אדם אסורים לסכן עצמן ליכנוס לשם שלא יהיה נלכד שם ח"ו. אבל הצדיק יכול לקבל חכמה גם מהם בבחינת איזהו חכם הלומד מכל אדםוכו'. וזהו אתאי למגמר חכמה מנייכו כי אני יכול לקבל חכמה גם מכם כנ"ל. ועל כן אמרו לו. איהכי ניבעי מינך. והקשו המפרשים מאי אי הכי אדרבא הלא הוא אמר שבא ללמוד מהם. אך על פי הנ"ל נתבאר היטב כי הבינו שמה שאמר אתאי למגמר חכמה מינייכו לא היה מחמת קטנותו נגדם אדרבא בזה גילה גודל חוזקו בחכמתו האמתית שהוא חזק בחכמתו כל כך עד שאינו מתיירא שילכד בשטותיהם רק יכול קלבל חכמה גם מהם כנ"ל על כן שפיר אמרו ליה אי הכי שאתה חכם כל כך ניבעי מינך. אמר להם לחיי אי זכיתו לי כל דבעתית עבידו וכו' אי זכינא לכו אכלו נהמא גבאי דידי בספינתא. זה בחינת אם רעב שונאך האכילהו לחם ודרשו רז"ל לחמו של תורה. היינוש ני רוצהלהטיב לכם אם אנצח אתכם שתאכלו אצלי מלחם חידושי תורתי בספינתא שהוא בחינת כלל התורה. ובזה יהי להם נסיון אם ירצה ישובו אל האמת שבשה חפץ הצדיק האמת מאד ואם לאו יתקיים בהם סוף המקרא כי גחלים אתה חותה על ראשו וכו'.

אות ט והנה כל השאלות שלהם ותשובות ר' יהושע בן חנניה כבר גילה אדמו"ר ז"לנפלאות הסודות שבהם בדרכו הנורא כנדפס כבר בספרו הקדוש אך מקום הניח לי הסיפור שמקודם השאלות ואחריו. וגם ב' שאלות וכנ"ל. ואני עני ואביון אלך בעקבותיו לבארם כפי עניות דעתי כיד ה' הטובה עלי. גמראגברא דאוזיף וטריף. מאי חזו דהדר אוזיף. אמר להו אזיל גברא לאגמא. קטל קמא טינא ולא מצי בי' קטיל ומנח עליה עד דמתרמי לי' אינשא דמידלי לי'. רש"ידאוזיף וטריף. שהלוה מעות לחבירו ולא נפרע ממנו כי אם בקושי שטרף לקוחות. מאי חזי דהדר אוזיף לאחריני ולא נתייסר מן הראשון. לאגמא. יער: קטל קמא טינא. חתך חבילה ראשונה ולא מצי בי' להרימו על שכמו: הדר קטל ומנח עליה. הואיל וצריך סיוע לאחרים: עד שמתרמי אינש ומידלי ליה. והאי נמי הואיל והספדי באמנה ראשונה חוזר ומאמין לאחרים עד שמזדווג לו אדם נאמן ומשתכר בו:

גברא דאוזיף וטריף מאי חזי דהדר איזיף. כי יודע שעיקר עליית כל התפילות והתורות והמצות הכל נעשה רק על ידי צדיק האמת. כמבואר בדבריו ז"ל כמה פעמים. ועל כן כל סמיכתינו ותקוותינו היא עליו. כי אפילו מי שעוסק בתורה ומצוות. אינו יכול להעלות עבודתו למקום הצדיק כי אם על ידי הצדיק האמת כמו שכתוב בהתורה פתח ר' שמעון (סימן ס') שיש שעוסק בתרוה ועבודה ואף על פי כן הוא בחינת שינה וכו' וצריך הצדיק לעוררו משינתו וכו'. וכן אפילו מי שהוא במדריגה התחתונה. אף על פי שרואה שקה לו מאד מאד להתפלל ואפילו כשמתחיל להתפלל יזה דיבור. על פי רוב תיכף נתבלבל תפילתו מאד. אף על פי כן צריך להתחזק להתפלל יותר. כי הצדיק האמת מעלה גם תפילתו המטורפת ומבולבלת. כי הצדיק מעלה כל התפילות וכו' כמו שכתב בדבריו ז"ל כמה פעמים. וזהו שאלו גברא דאוזיף היינו שעוסק בתפילה שהוא נקרא מלוה כמו שכתוב בהתורה תקעו א' בלקוטי תנינא (סימן א') כי כל כוכביא לוין דא מן דא וכו' עד המלוה הגדול שהוא העוסק בתפלה וכו' כמו שכתוב שם עיין שם. וכן כל עבודות שעובדין את השם יתברך בבחינת הלואה. כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. רק היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. נמצא שהעובד את ה' הוא כמו מלוה את השם יתברך עד שיקבל שכרו. וכמו שכתוב לענין צדקה מלוה ה' חונן דל וכמו כן היא בשארי המצוות. וזהו ששאלו סבי דבי אתונא גברא דאוזיף שהוא עוסק בתפלה ועבודה שהוא בבחינת מלוה כנ"ל וטריף דהיינו שאחר כך מתבלבל מזה בחינת טורפין תפלתו בפניו כמו שמצוי הרה ברוב בני אדם שאפילו כשמכריחין את עצמם להתפלל אינם יכולים להתפלל רק מעט ואחר כך מתבלבלים ואינם יכולים להתפלל כלל. וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל שאין יכולים להתפלל כי אם מעט כמו שכתוב במקום אחר. מאי חזי דהדר אוזיף ששאלו למה הוא חזור ומתפלל מאחר שהוא רואה שאי אפשר להתפלל בשלימות שתעלה תפלתו מאחר שרואה שאי אפשר להתפלל בשלימות שתעלה תפלתו מאחר שרואה שטורפין תפלתו ומתבלבל הרבה. כי הם היינו סד"א היו רשעים ששאלו זאת ומתנגדים גדולים אל הקדושה. על כן רצו להשליך את האדם. והקשו מאחר שרואה שאינו יכול להתפלל תפלה שלימה שתעלה למקום הראוי למה מתייגע להתפלל יותר. אמר להו אזל גברא לאגמא קטל טונא קמא לא מצי ביה וכו'. שהשיב להם. שגם העוסקים בתורה ומצות אי אפשר להם להעלות עבודתם כי אם על ידי הצדיק האמת שמעלה הכל וזה הצדיק מעלה גם כל התפילות המטורפות. כי מברר המעט טוב שבהם מה שהוא מתייגע עצמו להתפל מעט על כל פנים. הוא מעלה כל דיבור ודיבור ובונה מהם בנינים נפלאים. וזה שהשיב להם אזל גברא לאגמא היינו אגם מים כמו שפירש רש"י שם. היינו בחינת התורה שהוא בחינת מים בחינת ישם מדבר לאגם מים שהוא מקום ישוב וכו'. קטל טונא קמא פירש רש"י שחתך חבילה של קנים ולא מצי בי' ואינו יכול להעלות ולהגביה קטל ומנח עליו ופירש רש"י הואיל וצריך סיוע לאחרים עד שמתרמי אינש ומדלי לי' והאי נמי וכו'. היינו שהשיב להם הלא גם העוסקים בתורה ומצות שעושים חבילות חבילות של מצוות. כי עובדי ה' הם בחינת עובדים בשדה העליונה כמו שכתוב לעבדה ולשמ רה שדרשו רז"ל לעבדה בפקודין דעשה וכו' שהם בחינת קוצרים בשדה העליונה ועושים אגודות אגוגדות חבילות חבילות של תורה ומצוות ומעלים אותם למקום שצריכין בבחינת בא יבא ברנה נושא אלומותיו וכמו שאמרו רז"ל על הפסוק עיניך בשדה אשר יקצורון שהקצירה הוא בחינת תכלית העבודהת וכו' היינו שגם ההולכין במימי התורה ועושין חבילות חבילות של מצות גם הם אינם יכולים להעלות עבודתם מעצמם. כי קטן טונא קמא שחתם חבילה הראשונהה של תורה ומצוות ולא מצי בי' להרימו ולהעלות למקום הצריך. הדר קטל ומנח עליו עד דמתרמי אינהש דמדלי' לי'. היינו מאחר שצריך סיוע לאחרים הוא עוסק עוד בתורהומצוות עד דמתרמי אינש דמדלי ליה דהיינו הצדיק האמת שיכול להגביה הכל כמו כן האי דאוזיף וטריף שהתפלל ואחר כך אינו יכול להתפלל וטרפו תפלתו בפניו אף על פי כן צריך להתחזק להתפלל יותר ויותר כל ימיו. כי הצדיק יגביה ויעלה הכל אדרבא הוא צריך להתחזק יותר ויותר להתפלל כדי שיעורר הצדיק ברחמיו להעלות בתפלתו. כמו שפירש רש"י על פי פשוטו לענין החבילות של קנים שמאחר שצריך סיוע לאחרים על כן הוא חות עוד עד דמתרמי אינש דמגלי ליה. כי יכול להיות שבשיל חהילה אחת לא יבא איש לסייע לו לטרוח עצמו להגביה לו בשביל דבר מועט כזה. על כן חותך עוד חבילות שאז יתעורר יותר האיש להגביה ולהעות החבילות כי יש בהם כדאי לטרווח עבורים. כמ כן הוא לענין עבודת ה'. שאדרבא מאחר שאינו יכול להעלות עבודתו ותפילתו בעצמו צריך לטרוח הרבה להתפלל עוד יותר ויותר. וכן אפילו העובד ה' צריך לטרוח לעשות עוד חבילות חבילות של תורה ומצוות לעסוק בהם הרה עד דמתרמי אינש דמדלי לי' עד שיבוא הצדיק האמת שיגביה הכל וכנ"ל.

אות י וזה בחינת חלום פרעה. שראה שבעה פרות הטובות הם בחינת הטוב בחינת תפלה כמו שכתוב ונשלמה פרים שפתינו (כמובא בדבריו ז"ל בסימן נ"ה לענין פרה אדומה שהיא בחינת תפלה עיין שם) והיא כלולה משבע בחינת שבע ביום הללתיך. ואחר כך ראה שבע פרות אחרות רעות מאד וכו' שהם בחינת הרע הגמור שמתגבר כנגד התפלה הטובה שזהו בחינת גברא דאוזיף וטריף הנ"ל כנ"ל שמתגבר הרע על הטוב בבחינת ותבואנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה כאלו לא היה טוב כלל כאלו לא התפלל כלל. ואחר כך ראה עוד הפעם שחוזרין ועולין שבע שבלים טובות שהם בחינת הטוב בחינת תפלה שהיא בחינת שיח השדה בחינת ויצא יצחק לשוח בשדה. כמובא בהתורה ויאמר בועז אל רות שעל ידי התפלה מלקטין צמחים נפלאים בשדה העליונה. ואחר כך חזרו ועלו שבע שבלים רעות שהם בחינת הרע שחזר והתגבר כנגד הטוב כנגד התפלה. ועל כן נתפלא מאד על זה מה זא. בחינת ואין פותר אותם לפרעה. שהיה קשה לו קשיא הנ"ל מאי חזי דהדר אוזיף. למה חוזרים ומתגברים פעם אחר פעם לעורר הטוב וללהתפלל מאחר שרואין שמתגבר כנגדם בכל פעם רע כה שרוצה להשכיח הכל כנ"ל. ומתחילה המשיל הטוב והרע בשבע פרות טובות ורעות ואחר כך בשבלים. כי ידוע שאין הטוב שהוא בחינת התפלה כלול מכל הבחינות מדצח"מ שהם בחינת ד' יסודות ארמ"ע ששרשם ד' אותיות השם שמשם נמשכין כל העולמות וכל הטוב שבהם ולעומת זה הרע שבהן. וכשהטוב מתעורר לפעמים הוא טוב שהוא בבחינת שבע פרות טבות בבחינת חי ולפעמים בבחינת צומח בבחינת שבלים וכן הרע כנגדו. וכאשר מרגיש כל אחד בנפשו שאין הטוב והרע שוה בכל פעם. והתיקון על כל זה הוא בחינת פתרון יוסף. שאמר שהכל תלוי בהצדיק האמת בבחינת ירא פרעה איש נבון וחכם שהוא יתקן כל זה בבחינת עד דאתי אינש דמדלי לי' כנ"ל שהוא בחינת יוסף הצדיק בעצמו בבחינת אין נבון וחכם כמוך. שהוא יודע לתקן את כל אחד שיקבוץ את הטוב שבבחינת השנים הטובות דהיינו בעת שנתעורר הטוב שיחזק את עצמו לחטוף טוב תפלה ותרוה וכל מה שיוכל כל ימי חייו כדי שיהיה לו האוכל לפקדון אחר כך כדי שיוכל להחיות נפשו בו עד שיזכה להתגבר בשלימות עד ישקיף וירא ה' משמים וירחם עליו ויוציאו מבחינת גלות מצרים לגמרי ויזכה לטוב גמור בשלימות שהוא בחינת קבלת התורה ולקיימה תמיד לעולם. אמן.

אות יא ועתה נבוא לבאר עוד מאמר אחד מה שלא זכינו לשמוע ממנו ז"ל בעצמו כנ"ל והוא. גמראאית לן ריחיא דתבירא חייטא שקיל פסקא מנה שדאי להו אמר כריכו לי מנה גרדי ואיחייטה. אמרי ומי יכול למיכרך גרדי מריחייא אמל להם. ומי איכא דחייטא ריחייא. רש"יחייטה. תפור אותה: כריכו לי גרדי מינה. הוצאיו לי ממנה חוטים כדרך הנשים שמוציאין חוטין מן הבגד ותופרים אותו בהן:

ריחייא דתבירא זה בחינת אמונת חכמים שנשברה. כי ריחייא הוא בחינת אמונת חכמים כמו שאמרו רז"ל על פסוק ובטלו הטוחנות אלו המשניות הגדולות כגון משנת בר קפרא וכו' כמבוא בפירוש רש"י שם בקהלת. וכן אמרור ז"ל למה נמשלו דברי תורה כרחיים מה רחיים אינן בטלות אף תלמידי חכמים אינן בטלין מן התורה לעולם. נמצא שרחיים הוא בחינת החכמים האמתיים העוסקים לברר כל ההלכות הם תרוה שבעל פה שהם המשניות הגדולות. לדחות הפסולת שהם בחינת סובין ומרסן ולברר ההלכה על בוריה שהיא בחינת קמח וסולת. ושאלו אלו הסד"א ריחייא דתבירא כשנשבר אמונת חכמים דהיינו כשנופלים מאמונת חכמים במאי חייטה לה במאי חוזין ותופרין ומחברין ומתקנין אותה. כי היה קשה להם איך אפשר להעלות האמונה. כי הם רחוקים מאמונה מאד. שקיל פסקא מינמה שדא להו אמר להו כריכו לי גרדי מינה וכיעחייטה. כי באמת עלייתה אמונה הוא דבר פלא. ועל כן נקרא ענין זה פלא כמו שכתוב אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. כיקשה הדבר להבין בשכל. איך אפשר להעלות האמונה על ידי איזה עצה. כי מאחר שאין לו אמונה אם עכן לא יאמין ח"ו גם בהעצה כמו למשך בהתורה הזאת שמבואר עצה לאמונת חכמים על ידי נדר. אך מי שנפל מאמונת חכמים לגמרי בוודאי לא יועיל לו עצה הזאת כי אינו מאמין גם בהעצה עצמה ולא יעשה העצה מאחר שאינו מאמין בה. ואם כן איך אפשר לרפאות ולחבר שבירת אמונתו וכן במקומות אחרים מבוארים עוד עצות להעלות האמונה כגון ללמוד פוסק או לדבר האמונה בפיו. ובוודאי למי שאין לו אמונה כלל ח"ו אין מועיל שום צה מאחר שאינו מאמין בהעצה עצמה. אך באמת ישראל עם קדוש הם מאמינים בני מאמינים ושרשם אמונה. על כן אפילו כשנופל אחד מישראל ח"ו מאמונה. בודואי עדיין נשאר בו איזה נקודה מאמונה. רק שהאמונה בקטנות גדול בבחינת שבירה. אבל אף על פי כן על כל פנים יש בו איזה נקודה טובה מהאמונה. כי זה בעצמו מה שהצטער שנפל מאמונה זהו בעצמו אמונה. כי בפנימיות לבבו מבין מרחוק קדושת אמונת ישראל שיש יחיד קדמון מנהיג ומושל ומשגיח וכו' ויש לו צדיקים גדולים ונוראים שמרכירין אותו יתברך שכל תקוותינו לנצח על ידם. רק אינו מרגיש האמונה בהתגלות בשלימות ועל כן מועיל לו עצה. כגון לנדור נגדר וכו'. כי תיכף שאומרים לו איזה עצה טובה לאמונה הוא חוטפה כמו אבן טוב מאחר שעדיין יש בפנימיותו נקודת האמונה ומתגעגע באמת להשלים ולהעלות האמונה הנפולה והשבורה. אבל העובדי כוכבים בפרט החכמים בחכמות חיצוניות שהם רחוקים מאמונה לגמרי בפרט מאמונת חכמים. וכן עיניהם אף אל פי שהם מבני ישראל. אבל קלקלו מעשיהם מאד עד שנתרחקו מאמונת חכמים לגמרי בוודאי קשה להם לתקן שבירת אמונתם מאחר שאינם מאמינים בהחכמים כלל. ובעצותיהם הקדושות. וזה בחינת שקל פיסקא ושדא להו. שנטל חתיכת אבן מהרחיים והשליך לפניהם ואמר להו כריכו לי גרדי מינה שימשיכו חוטי ממנה לתפור הרחיים. היינו שהשיב שנוטלים איזה חתיכה מהרחיים השבורים בעצמם ומושכין ממנה חוטין לתפור הרחיים דהיינו שאף על פי שהאמונת חכמים נשברה אצלם נוטלים איזה עצה מדברי אלו החכמים עצמם שנשברה אמונתם אצלו כגון לנדור איזהו נדר וכו'. ועל ידי זה יתקן האמונה וזהו בחינת כריכו לי גרדי מינה ופירש רש"י חוטים. זה בחינת אמונה שתלויה בפה בבחינת כחוט השני שפתותיך בחינת אודיע אמונתך בפי. וזה בחינת תקוות חוט השני כי אמונה היא עיקר התקוה לנצח בחינת ויש תקוה לאחריתך כי אמונה היא אחרית הימים כמובא בדבריו ז"ל במקום אחר. ואז יזכה להכלל באורות השלשה אבות שהם יסוד ושורש אמונת ישראל שהוא בחינת והחוט המשולש לא במהרה ינתק. שאז בוודאי לא במהרה ינתק ויפול מאמונה. רק יהיה חזק באמונתו לנצח. נמצא שהשיב להם שאף על פי שנפל מאמונת חכמים שהוא העיקר כלל האמונה הקדושה כי הם ממשיכין לנו האמונה הקדושה בשלימות. כי בלא אמונת חכמים אמתיים גם אמונתו בהשם יתברך אינה בשלימות כידוע. ואפילו אם נפל מאמונת חכמים. אפשר לו לתקן על ידי האמונה השבורה. בעצמה. מאחר שעל כל פנים עדיין נשאר בו איזה נקודות טובות מהאמונה השבורה. על כן יכול ליקח דיבור מדבריהם הקדושים דהיינו איזה עצה מדבריהם שעל ידי זה יחזור ויתקן האמונה. וזה בחינת אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן. לשון כפול אמונה אומן. היינו מי שיש בו עדיין איזה נקודות האמונה הוא יכול לחזור ולתקן ולהעלות האמונה על ידי העצות הנפלאות מאד שהם בחינת עצות מרחוק שבאים ממקום רחוק ועליון ונורא מאד בחינת ממרחק תביא לחמה. כי עצות הצדיקם הגדולים בפרט העצות בענין האמונה הקדושה באים מרחוק מאד משכליות עליונים גבורהים ועצומים מאד שהם נמשכים מעולמות עליונים מאד הרחוקים מאד מזה העולם. וזהו עצות מרחוק אמונה אומן שעל ידי נקודת האמונה שנשאר אצלו עדיין שעל ידי זה מתגבר לקיים עצתם על ידי זה זוכה לאמונה שלימה בחינת אמונה אומן וכנ"ל. אבל מי שנפל אל חכמות חיצוניות עד שאינו מאמין כלל אף גם הוא מתלוצץ מהחזקים באמונת חכמים בוודאי קשה לתקן שבירת אמונתו. ועל כן באמת שאלו אותו מיד. ומי יכול למיכרך גרדי מריחייא. איך אפשר להמשיך חוטים מאבן. היינו איך אפשר להמשיך אמונתה הקדושה שהוא חוט השני מחתיכת אבן של הרחיים כי אין להם אמונה בהעצה בעצמה וכנ"ל. השיב להם. ומי איכא דחייטא ריחייא. שבאמת אי אפשר לתקן האמונה השבורה לאנשים כאלו כי מי שאינו יכול למשוך חוטים מחתיכת אבן מהרחיים דהיינו לקיים העצות של הצדיקים אף על פי שנשברה אמונתם אצלו וכנ"ל. הוא אינו יכול בוודאי לתפור הרחיים השבורה לתקן האמונה הנפולה מאחר שאינו מאמין בהעצה בעצמה וכנ"ל. כי באמת האמונה נקראת אבן בחינת אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. אבל אף על פי שנקראת אבן מחמת שצריכין להיות חזק בהאמונה כמו אבן חזק בבחינת אני חומה שישראל מתפארין בעצמן שהם חזקים באמונתם כמו חומת אבנים אף על פי כן אינה אבן קשה ממש שאין בו שום לחלוחית ח"ו. אדרבא היא בבחינת אבן טוב בחינת אבנא טבא דכלילא מכל גוונין וכל מיני השפעות וברכות נמשכין מאבן טוב הז כי היא בחינת באר מים חיים וכו' כי אמונה הוא מקור הברכות וההשפעות ועל כן על ידי חתיכת אבן מרחיים השבורה דהיינו על ידי איזה עצה מדבריהם הקדושים של החכמים האמתיים יכולים להמשיך ממנה חוטים לתקן האמונה וכנ"ל. אבל אצלם. היינו אצל החולקים היא כמו אבן קשה ממש. על כן שאלו ומי יכול למיכרך גרדי מרחייא וכנ"ל. ועל כן באמת השיב להם ומי איכא דחייטא ריחייא כי בוודאי לאנשים כאלו אי אפשר לתקן ולחבר האמונה וכנ"ל. וזהו בחינת אשר שברת ושמתם בארון ואמרו רז"ל לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. היינו על ידי בחינת שברי לוחות בחינת אמונה השבורה על ידי זה בעצמה חזר ונתתקן האמונה מחדש שהם בחינת הלוחות שניות. בבחינת שקל פסקא שדא להו וכו'. כי על ידי נשאר בו איזה נקודה מהאמונה השבורה על ידי זה בעצמה חזר ונתתקן האמונה מחדש שהם בחינת הלוחות שניות. בבחינת שקל פסקא שדא להו וכו'. כי על ידי שנשאר בו איזה נקודה מהאמונה השבורה על ידי זה מקיים העצה של חכמים שנשברה אמונתם אצלו. וחוזר ומתקן האמונה שהיא בחינת קבלת לוחות שניות. כי כל קבלת התרוה עומדת על אמונה כמו שכתוב כל מצותיך אמונה וכמו שכתוב בא חבקוק והעמידן על אמונה וכו' היינו כנ"ל.

אות יב עתה נבוא לבאר בעזרתו הגדולה יתברך את סוף הסיפור של הסד"א. וזה לשון הגמרא שם (אחש השאלות והתשובות שהיו ביניהם עד שנצחם בכולם). גמראאייתנהו כל חד וחד כי חזי שתין בסתרקי סבר כולהו חבראי להכי אתו. אמר להו לספונאי שרי ספינתך בהדי דאתו אייתי עפר מעפרייהו כי מטא לבי בלועי אית בי' תלת צולמין חד מטי ידיה רישיה וטחד מטי אליבא ובתרא דכולהו מחוהי בידיה לאוריה. שקל כוזא דמיא מבי בלועי כי אתא אוקמינהו קמי קיסר וחזינהו דהוו מענו אמר להם לאו הני אינהו שקל יחמעפרייהו שדא עלייהו אקשי לאפי מלכא אמר להם כל דבעי' עביד להו. אייתי הנהו מיא דאתי מבי בלועי שדינהו בתיגרא אמר לו מליוהו להאי ואיזלו לכו מלו ושדי בי' קמא קמא הוה קא בלע להו עד דשמיט כתפייהו וכלו ואזיל. על כאן לשון הגמרא. רש"יאייתינהו למיכל בספיתנא הואיל וזכינהו. והיה מביא כל אחד ואחד בפני עצמו ומכניסו בחדר: וכי חזר שיתין ביסתרקא. סבר כל חברי לחדר זה יבאו: אמר לו ר' יהושע לספונא. רב החובל: שרי ספינת. היתר ספינתך ולך: לבי בליעי. מים שבאוקינוס שבולעין כל מים שנופלין בו ומביאין אותו עד התהום ופולטת אותן כדכתיב והים איננו מלא: דהוו מענו. מעונים ושפלים שלא היו בארצם: אקשו. העיזו פניהם ודברו קשות את המלך כשהריחו את ריח ארצם. והיו סבורים להיות קרוב לארצם: בתיגרא. בכלי ל"א בתיגרא בחביות: דשמיט כתפייהו. נשמטו פרקי שכמם: וכלו ואזול. כלו והלכו לאבדון:

היינו לאחר שנצחם בכל הטענות. הביא אותם לתוך ספינתו שהוא בחינת התורה הקדושה כנ"ל. והביא לכל אחד לבית מיוחד מהשיתין בתי שבספינה. שמסר לכל אחד תורה והלכות מיוחדות כפי השייך להם כפי מה שהבין מוח ודעת של כל אחד כן מסר לכל אחד חידושי תורה מיוחדת כדי לנסותם אם ישובו אל האמת. כי חזי שיתין בסתרקי סבר כולהו חבראי להכא אתו. היינו כשנכנס כל אחד מאלו החכמים לבית תורתו וראה תורה נפלאה כזאת וראה שם שיתין בסתרקי. היינו כסאות בחינת תפלה שראה חידוש כזה שלא היה מעולם שיש אצל כל תורה תפילות הרבה נפלאות ונוראות מאד מאד שיכולין לפעול על ידם כל מה שצריכין אם יעסקו בהם כל ימיהם באמת. ואז נתפלא כל אחד ואחד מאד. ואמר כולא חבראי להכא אתו. שכל החברים שהם כל החכמים ראוי להם לבוא לכאן. כי בוודאי ראוי שכל החברים יבאו לכאן ויכירו האמת לאמתו. ואף על פי שדברים אלו שדיברו הם בוודאי אמת ויציב ונכון וכו'. אבל אף על פי כן גם דיבורים אלו הם בעצת היצר הרע הרוצה להרחיקם מהאמת בכל מיני תחבולות. כי הולך בערמימיות עצום מאד מאד עם כל אחד וכיודע שיחה זאת אצלינו שלפעמים כשיפקח עינו של אחד ורואה נפלאות אמתת האמת של הצדיקים האמתיים. הוא ממתין עדיין עד שישובו כל העולם אל האמת ויתקרבו כולם אליהם ואז לא יהיה לו שום פחיתות כבוד כשירצה להתקרב ואז דייקא יתקרב הוא גם כן. ובאמת לא כך היא המדה. כי אדרבא זהו עיקר הנסיון שלו שיתקרב דייקא בעת שהאמת נשלך ארצה ויראי חטא נמאסים כמו עכשיו בעוונותינו הרבים כמו שכתוב מי גר אתך בעניותך וכו': כי אין מקבלים גרים ימות המשיח וכמו שכתוב בסימן ר"מ בשיחת הר"ן על פסוק וישב יעקב וכו'. ועל כן מי שפקח ה' את עיניו ורואה מעט אמתת האמת של חידושי תורה כאלו וכו' ראוי לו לרוץ בכל כחו אליהם כבורח מבאר שחת אל מקור מים חיים נצחיים. אך דרך הרחוקים מהאמת מחמת התגברות הבלי עולם הזה וטרדותיו ותאוותיו וכו' שאפילו כשמתנוצץ להם האמת. קשה להם להתקרב מחמת שרואים שעדיין שאר החשובים אינם מתקרבים על כן הם יראים להתקרב שלא יהיה להם פחיתות כבוד. על כן הם רוצים להמתין עד שכולם יתקרבו ואז יתקרה גם הוא כי אז יהיה לו כבוד כשיתקרב. וזהו בחינת שאמר כל אחד. כולהו חבראי להכא אתו. שראוי שכל החברים שהם החכמים החשובים יבואו ויתקרבו לכאן. וכן אמר כל אחד ואחד מהם. כי כל אחד בפני עצמו מכיר ומבין האמת לאמתו. אך כל אחד ממתין עד שהכל יתקרבו כדי שלא יהיה פחיתות כבוד ונסיון ובאמת זהו עיקר הנסיון של כל אחד ואחד. כי צריכין להתקרב דייקא בעת העניות והשפלות של כלל ישראל ובפרט כשל הצדיקים והישרים והיראים האמתים ולסבול דייקא בזיונות ושפיכות דמים וכנ"ל. כי כל אחד יודע בנפשו מה שפגם וקלקל מעודו. ובמה יזכה להתקרב לאורות כאלו בלי יסורים ושפיכות דמים. על כן כל תיקונו כשיעמוד בנסיון ויתקרב עתה דייקא. אבל אלו החכמים החיצוניים לא יכלו לעמוד בנסיון על כן אמר כל אחד כלהי חבראי להכי אתו שראוי שיבואו כל העולם לכאן ורצה כל אל דלהמתין עד שיבואו ויתקרבו כל העולם ואז ישובו גם הם כנ"ל. ובאמת לא כן הוא ונ"ל. ואז אמל לו לספונאי שרי ספינתך שצוה לרב החובל שיוליך הספינה. היינו אחר שראה שעדיין אינם רוצים לשוב. אחר שנסה אותם עוד להטעימם מקדושת עבודת ישראל אולי שיובו אל האמת על ידי זה כי הצדיק הגדול הוא רחמן גדול מאד ומסבב בכמה סיבובים לקרב הכל את התכלית הטוב אך שאסור ליקח מהם הבחירה כי כל העולמות עומדים על בחירת האדם כידוע על כן הוא מסבב עם כל אחד בחכמתו הנפלאה באופן שיגלה לו ויעוררו אל האמת אך אף על פי כן יהיה נשאר לו איזה נסיון ובחירה. וזהו בחינת שצוה להוליך הספינה שתשא אותם זה בחינת מה שלפעמים נותנים להאדם התעוררות מלמעלה לבד. שמתעורר פתאום לעבודת ה' אבל הכל מלמעלה וכו' זה בשביל לעוררות אל האמת ואחר כך נוטלין זאת ממנו ומניחין אותו על בחירתו. כי מאחר שטעם קצת עבודת ה' ראוי לו עתה כשנסתלק ממנו ההתעוררות מלמעלה הנ"ל להתעורר עתה מעצמו. ומי שחס על עצמו באמת חוזר עאל השם יתברך על ידי זה. אך מי שאינו רוצה להשליך הבליו תיכף כשנסתלק ממנו ההתעוררות ותאוותיו חוזרין עליו הוא חזור אל כסילות דעתו וחכמותיו של הבל כידוע כל זה בספרי קדש וכמובא בשם הבעל שם טוב על י והוא ינהגנו עולמות עיין שם:

וזהו בחינת מה שנהג עמהם ר' יהושע בן חנניה כשראה שעדיין הם קשי עורף לשוב רק הם רוצים להמתין עד שכל החברים יבואו לכאן וכנ"ל ואז צוה שתשא הספינה שהוא התורה אותם דהיינו שיגיע עליהם התעוררות מלמעלה מהתורה הקדושה והיא תשא אותם בעצמה איזה זמן ואחר כך אנסה אותם ונראה מה יהיה מהם. בהדי דאתי אייתי עפר מעפרייהו. עפר זה בחינת כלל התאוות והמדות רעות שכולם נמשכין מהד' יסודות ועפר מאנא דכולהו שלקח והצניעה תאוות הגשמיות שלהם כדי לנסותם אחר כך בזה להראות שכל חכמתם הוא מהתאוות כנ"ל שזה היה עיקר הוויכוח שבין ר' יהושע בן חנניה והקיסר כנ"ל. וזה בחינת ונחש עפר לחמו. שחכמות חיצוניות שהם בחינת נחש כנ"ל עפר דהיינו עפריות גשמיות התאוות רעות וכנ"ל. כי מטא לבי בליעי. זה בחינת עיקר התאווה רעה שקשה להוציא ממנה ביותר מכל התאוות שהיא תאוות ממון (כמו שכתוב בהמעשה של הבעל תפלה) שנקרא בי בלועי שבולע כל המימות שבעולם. (כמו שפירש רש"י כפי פשוטו) דהיינו שבולע הכל ואין מספיק לו כל הממון שבעולם כי כל מה שיש לו חפץ יותר וכל מה שהשם יתברך משפיע לו ממון נבלע מאצלו כאלו לא הרויח כלום וחפץ יותר ויותר. כי מים הוא בחינת שורש כל ההשפעות והעשירות שהכל גדל על ידי המים וכמו שכתוב בהתורה פתח ר' שמעון ועל כן נקרא תאוות ממון בי בלעי כנ"ל וגם נקרא בי בלעי כי הוא בולעת את רוב העולם בבחינת נבלעם כשאול חיים. ועל זה בקש דוד המלך עליו השלום ואל תבלעני מצולה כנראה בחוש שהכל רצים אחר הממון כמו שכתוב כל גבר אחר בצעו ואין שמים אל לבם סופם ואחריתם: וזה כי מטא לבי בלועי אית בי' תלת צולמין חד מטי ידא ארישא וחד מטי אלבא ובתרא דכולהי מחוי בידיה לאחורא. היינו שיש שם בחינת שלשה עבודות זרות וקליפות שמרחקין את האדם מהשם יתברך: אחד מגיע אליו ומזיקו בראשו ואחד בלבו וכו'. כי עיקר עבודת ה' תלויה בהראש והלב כמו שכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך. שצריכין להמשיך על עצמו דעת אמתי שזהו בחינת ראש היינו לתקן הדעת בראש ולהמשיך הדעת אל הלב כדי לבטל חמדת הלב שיהיה לבו ברשותו. ואלו הקליפות הנ"ל הם בהיפך מזה. כי חד מטי ידי' ארישא שמזיק להדעת שבראש שיחשוב מחשבות רעות של ממון ושאר תאוות וחד מטי אליבא שמזיק להלב שיחמוד כל התאוות רחמנא ליצלן. אך אף על פי כן היה אפשר שנשאר בו עדיין איזה נקודה טובה שעל ידי זה יחזור ויתגבר על תאוות הלב ועל כמחשבות שבמוח כי אף על פי שמתגברין על מחשבתו ולבו כמו שמתגברין על ידי ב' הקליפות הנ"ל אף על פי כן פנימיות הטוב שבו היה חוזר ומתעורר ומנתגברת נגדם. אם היה חזק בדעתו לבלי להיות נסוג אחור לגמרי ח"ו. אבל כנגד זה יש עוד קלפה האחרונה שקה מכולם שמשלכת את האדם שזהו בחינת ובתרא דכולהו מחי לאחורא שהקליפה האחרונה שבהם מראת בידיה לאחור שעוסקת להשליך את האדם שיחזור לאחוריו מהשם יבתר והצדיקים בבחינת נזורו אחור ואומר לו מה לך לייגע עצמך אצל החסידים והיראים האמתיים מאחר שאתה אצלם זמן הרבה ועדיין כל המחשבות רעות ותאוות הלב בתוקפם ולמה אתה מתייגע בחנם שוב לאחורך לרוץ אחר פרנסתך ואחר הממון כשאר העולם. וקליפה את קשה מכולם כמבואר אצלינו כמה פעמים שכל זזמן שהאדם מחזקת את עצמו איך שהוא יש לו תקנה כי ההתקרבות לבד שמקתרב ליראים וכשרים זהו בעצמו יקר אפילו אם לא יקבל שום קדושה כלל ואפילו אם הוא גרוע יותר מבתחלה. כי מי יודע מה היה ממנו אם לא היה מתקרב כלל. כי בוודאי אם לא היה מתקרב כלל היה עוד גרוע יותר ויותר. כי אין אדם יודע מה שיעבור עליו כל ימיו כי האורב יושב ואורב עליו בכל יום ובכל עת כמו שכתוב יארוב במסתר וכו' וכמו שאמרו רז"ל ואל תאמין בעצמך עד יום מותך וכמבואר אצלינו כמה תורות ושיחות נפלאות אמתיות בענין זה. שקל כוזא דמיא מבי בלועי. שלקח עמו תוקף התאוה זאת של ממון כדי לגרש ולהפילם אחר כך על ידי זה אם לא ירצו עדיין. כי אתא אוקמינהו קמי קיסר וחזינהו דהוו מענו אמר לאו הני אנהו. היינו ממחמת שכבר נכנסו לספינה הזאת שמלאה תורה ותפלה וגם צוה לשנותם בבחינת התעוררות מלעילא על ידי זה נשתנו פניהם והיו נרראים מעונים ושפלים כדרך היראים והכשרים עד שאל הכירם ואמר לאו הני אינהו. כי הלא הם מעונים בפניהם ככשרים ויראים אמתיים. שקל מעפרייהו. היינו מהתאוות רעות שלהם שנקראו עפר כנ"ל. שדא עלייהו. שהשליך עליהם ריח עפרורית תאוותיהם הראנושונת. ותיכף כשהריחו תאוותיהם אקשי אפי מלכא. שחזרו לקשיות ערפם ועזותם הרע עד שהעיזו בפני המלך ואז ראו הכל שכל חכמתם מחמת תאוות שתיכף כשהריחו תאוותם הרעות חזרו לדעותיהם הרעות ועזותם הרע. אמר להם כל דבעית עביד להו. אייתו הנהו מיא דאתו מבי בלועי שדינהו בתיגרא. שלקח מים מבי בלועי שהוא בחינת תאוות ממון כנ"ל וזהו שדינהו בתיגרא לשון ריב ותגר כי כל הריב ומחלוקת הוא על ידי תאוות ממון על כן נקראו אנשי דמים כי דמים תרתי משמע. כי על ידי הממון והדמים באים כל הריב ומחלוקת ושפיכות דמים כי דמים תרתי משמע. כי על ידי הממון והדמים באים כל הריב ומחלוקת ושפיכות דמים. אמר להו מליוהו להאי וכו': היינו שהשליכם והורידם לעמק מצולת ים התאוה של ממון שזהו עיקר מפלת השונאים בבחינת ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד כמו שכתוב בהתורה צוית צדק (סימן כ"ג) שכשרוצין להפיל אויביו של הצדיק משליכין אותו לתאוות ממון שלא יספיק לו עולם כל מה שיהיה לו עד שהממון יעקור אותו ויכלה כל ימי חייו בבחינת ועפר תאכל כל ימי חייך כמו שכתוב שם כל זה בהתורה צוית הנ"ל וזהו שאמר להם מליוהו להאי ואיזולו לכו שימלאו תאוותם בממון ואז ילכו להם. מלו שדי בי' קמא קמא הוי קא בלע להו. שכל מה שהרויחו והשליכו לתוך מימי תאוותם הרעה קא בלע להו בבחינת ותבלענה וכו' ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה וכו' מלו עד דשמיט כתפייהו וכלו ואזול. שיגעו כל ימיהם למלאות תאוותם בממון עד שנכלו ונעקרו על ידי זה משני עולמות רחמנא ליצלן. וכל זה על ידי שהיו חכמים בעיניהם ולא היה להם אמונת חכמים. כי עיקר תיקון תאוות ממון הוא עלח ידי הצדיק בבחינת אלמלא מלחא לא היה עלמא יכול למסבל מרירותא. ואף על פי שהכל משוקעים בממון יש חילוק גדול בין המקורבין לצדיקים וכשרים אמתיים לבין השאר כי כל אחד כפי ריחוקו מצדיקים מכל שכן כשחולק עליהם כמו כן מתגבר עליו ביותר תאוות ממון עד שמבלת ימי חייו ועוקרת אותו רחמנא ליצלן וכל אחד כפי התקרבותו לצדיקים וכשרים אמתיים כמו כן נמתק אצלו מרירותא דעלמא שהוא תאוות ממון וזוכה להיות שמח בחלקו כמבואר כל זה בהתורה צוית צדק (סימן כ"ג) עיין שם. כלל הדברים שר' יהושע בן חנניה הראה להחכמים בחכמות חיצוניות שכל חכמתם הוא רק מחמת תאוות וכנ"ל ומחמת ריבוי תאותם בכל התאוות ובפרט בתאוות ממון מחמת זה אינם רוצים להודות על האמת על גודל נפלאות אמתת החכמה של הצדיק אמת ההולכים בתורת ה' באמת וכנ"ל וכן הוא בכל החכמים אפילו מישראל שלא קידשו את עצמן עדיין בשלימות ואינם רוצים להכניע עצמן לחכם האמת שהוא זה שיצא מכל התאוות בשלימות. שכל סברותיהם וחכמותיהם בענין ההתנעגות והמחלוקת על צדיק האמת הכל נמשך מחמת תאוות מחמת שלא זיככו עצמן מכל התאוות ובפרט מתאוות ממון וכנ"ל והבן היטב.

אות יג וזה בחינת חנוכה שהוא להכניע מלכות יון הרשעה. חכמי יון הם הסבי דבי אתונא שהם עיקר חכמי יון שעמדו על ישראל להשכיחם תורתך וכו'. והכל על ידי פגם אמונת חכמים. כי כל העוסקים בחכמות חיצוניות עיקר כפירתם הוא באמונת חכמים שהיא בחינת תורה שבעל פה כי תורה שבכתב דהיינו תנ"ך הם לומדים קצת. ובאמת כשכופרים בתורה שבעל פה ובאמונת חכמים הם כופרים בתורה שבכתב גם כן כי אין יודעין דבר מהתורה כי אם על ידי החכמים האמתיים שפירשו לנו את התורה. אבל עיקר כפירתם הוא באמונת חכמים. ועל ידי זה רצו להשכיח את התורה לגמרי כי על ידי שאין מאמינים בהחכמים האמתיים ח"ו נשכחת התורה לגמרי וכנ"ל. ועל כן כשהשם יתברך ברחמיו הרבים עמד לנו בעת צרותינו והכניע והשפיל אותם קבעו לנו חז"ל שמונת ימי חנוכה אלו שהם בחינת חנוכת הבית המקדש. זה בחינת תקון הנדר הוא תקון אמונת חכמים כי כל הנדרים והדבקות באים לתוך הבית המקדש וגם בית המקדש בעצמו נבנה על ידי נדרים ונדבות של ישראל. ועל כן שם בבית המקדש עיקר תקון אמונת חכמים שהוא בחינת תורה שבעל פה. כי שם ישבו הסנדרין גדולה וביררו כל ההלכות ועליהם נאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וכו' שזהו עיקר אמונת חכמים כמובא זה הפסוק בהתורה שאלו את ריב"ק סימן נ"ז לענין אמונת חכמים כי עיקר זה המקרא לא תסור וכו' נאמר על בית המקדש וכו' בפרשת וכי יפלא ממך דבר וכו' ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא וכו' לא תסור מן הדבר וכו' כי בית המקדש הוא בחינת נדר שעל ידו עיקר תקון אמונת חכמים כנ"ל. ועל כן לא היה יכול דוד למצוא את מקום הבית המקדש כי אם על ידי נדר כמו שכתוב נשבע לה' נדר לאביר יעקב וכו'. עד אמצא מקום לה' וכו'. וזה בחינת המשכן שצוה ה' לעשות אחר חטא העגל. כי עיקר חטא העגל היה פגם אמונה שעשו עבודה זרה ופגמו באמונה ועיקר הפגם היה על ידי פגם האמונת חכמים שעל ידי זה באו לעבודה זרה ועשו אותו מעשה כמו שכתוב שם כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו. שהיה קשה להם קשיות על משה על שאיחר לירד ולא בטלו דעתם להאמין בו שבוודאי דרכיו ישרים אף על פי שאינם יכולים להבין בשכלם אבל הם לא האמינו אז במשה ופגמו באמונת חכמים עד שבאו למה שבאו. וכשנתרצה השם יתברך למשה ביום הכפורים למחול להם צוה לעשות משכן לתקן פגם אמונת חכמים כי המשכן בחינת הבית המקדש כולו נעשה מנדרים ונדבות ישראל כמו שכתוב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כדי לתקן על ידי נדרים ונדבות של המשכן את פגם אמונת חכמים שהוא עיקר חטא העגל כנ"ל.

אות יד וזה בחינת נר חנוכה בחינת השמן של חנוכה כי עיקר האור הגדול של נר חנוכה שהוא בחינת נרות המנורה נמשך מאור הצדיק על ידי אמונת חכמים שנתתקן אז כשהכניעו מלכות יון הרשעה שהוא בחינת פגם אמונת חכמים כי כשזה נופל זה קם. כי הצדיק הוא האור המאיר בכל העולמות בחינת אמרו צדיק כי טוב. ומאור הגדול של הצדיק ממנו מדליקין כל ישראל נר חנוכה הקדושה להאיר עלינו אור השם יתברך ותורתו הקדושה קתוך חשכת אפילתינו. וזה בחינת השמן של נר חנוכה זה בחינת בשמן קדשי משחתיו המבואר בהתורה הנ"ל שהו בחינת נדר. היינו על ידי השמן שהוא בחינת נר על ידי זה מדליקין נר מחנוכה הקדוש שהוא בחינת אור הצדיק שאנו ממשיכין עלינו על ידי אמונת חכמים שזוכים על ידי נדר שהוא בחינת שמן וכנ"ל. ועל כן היה הנס על ידי מעט השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול. כי הכנים עוסקים בעבודת הבית המקדש בנדרים ונדבות של ישראל והכהן גדול הוא עיקר כלל הכהנים. ועל כן הוא בבחינת תקון הנדר. ועל כן נמשח בשמן המשחה כמו שכתוב והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה בחינת בשמן קדשי משחתיו הנ"ל שהוא בחינת נדר. ועל כן הכהנים הם בבחינת אמונת חכמים כי עליהם נאמר לא תסור מן הדבר וכו' כמו שכתוב שם בפסוק כי יפלא וכו' ובאת אל הכהנים וכו' לא תסור וכו' היינו כנ"ל. ועל כן נכנס הכהן גדול ביום הכפורים לקדוה העליונה של בית המקדש לפני ולפנים לכפר על בני ישראל כי כל החטאם והפגמים נמשכין על ידי פגם אמונת חכמים שעל ידם קיום כל התורה וכנ"ל. ועל כן ביום הכפורים שאז נסלח עון העגל שהוא פגם אמונת חכמים כנ"ל על כן אז נסלחין כל עוונות ישראל שכולם באים על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל. וכל זה נתתקן על ידי נדר כנ"ל. וזה שמתחילין כל נדרי בכניסת יום הכפורים כי עיקר בחינת יום כפור שהוא תקון אמונת חכמים תלוי בתקון הנדר כנ"ל. ועל כן יעקב שהוא בחינת נר כי הוא ראש לכל הנודרים וכמו שכתוב בהתורה הנ"ל על כן עיקר נדרו היה בעת שהשיג מקום הבית המקדש כמו שכתוב שם בפרשה שאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וכו'. ואז וידר יעקב נדר. כי הבית המקדש בבחינת נר ששם עיקר תקון אמונת חכמים כנ"ל. ועל כן על ידי השמן של כהן גדול שהוא בחינת תקון הנדר על ידי זה היה תוקף הנס של חנוכה שהוא בחינת תקון אמונת חכמים וכנ"ל.

אות טו ועיקר תוקף הנס היה שמעט שמן שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים. זה בחינת נפלאות תקון הנדר שהוא פרישות מעט כנ"ל ועל ידי זה זוכין לאמונת חכמים שעל ידי זה עיקר תקונו לנצח זהו בחינת המבואר לעיל על שקל פסקא שדא להו וכו' כי על ידי שממשיכין על עצמו פרישות מעט על ידי הנדר על ידי זה זוכין לאמונת חכמים אמתיים שיאירו בו ויתקנו אותו לנצח. וזה בחינת שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד. כי השמן בחינת נדר הוא מעט כי הוא פרישות בעלמא ליום אחד דהיינו לזמן מועט. אבל הנדר הוא בחינת פלא בחינת נס שיש לו כח להאיר בו אמונת חכמים שהוא בחינת ונעשה נס ודלק שמונה ימים שהוא מחמה עד אמונה שהוא שמונה בחינת כידוע שזכו על ידי מעט השמן בחינת נדר לאמונת חכמים שהוא תקוותו לנצח כנ"ל. וזה בחינת ומנותר קנקנים נעה נס לשושנים. זה בחינת שקל פסקא ושדא להו הנ"ל ועיקר הדבר צריך האדם לידע שכל זמן שיש בו איזה נקודה טובה מהאמונה הקדושה יש לו תקוה גדולה לחזור ולתקן הכל בבחינת שקל פסקא וכו' כרוכו לי גרדי מינה וכו' שיוכל להמשיך תקות חוט השני על ידי חתיכת בן שילקט מהאמונה השבורה ונפולה וכנ"ל.

אות טז ועל כן קורין בחנוכה בפרשת הנשיאים. כי נשיאים הם בחינת הצדיקים והחכמים הקדושים שאנו צריכים להאמין בהם ולהמשיך אורם עלינו. היינו בחינת תקון אמונת חכמים כנ"ל וגם כל הקרבנות הנשאים היו נדרים ונדברות שהתנדבו. כדי להמשיך תקון אמונת חכמים על ישראל על ידי נדריהם וכנ"ל. גם הם צריכין להאמין בעצמם שגם זה בכלל תקון אמונת חכמים כמו שכתו בהתורה חדי ר' שמעון (סימן ס"א) עיין שם על כן הביאו נדרים הרבה לחנוכה המזבח בעת הקמת המזכן שהוא תקון אמונת חכמים כנ"ל. וזה בחינת בהעלותך את הנרות שנסמך לזה. כי שמן המנורה הוא גם כן בחינת נדר כנ"ל. ועל כן קורין כל זאת בחנוכה וכנ"ל.

אות יז נמצא שנר חנוכה הוא בחינת אמונת חכמים שנתתקן על ידי נדר שהוא בחינת השמן הנ"ל. וזה בחינת נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי נשבעתי ואקיימה וכו'. היינו על ידי בחינת נשבעתי ואקיימה בחינת שבועה ונדר שנודרין ומקיימין מיד כמו שדרשו רז"ל מפסוק זה שרי לי' לאינש למינדר לזרוזי נפש' שנאמר נשבעתי ואקיימה וכו' על ידי זה נר לרגלי דבריך וכו' בחינת קדושת נר חנוכה היינו תקון אמונת חכמים שזוכין על ידי נדר על ידי נשבעתי ואקיימה כנ"ל וזהו נר לרגלי דבריך שנתקן אמונת חכמים ומאמין בדבריהם הקדושים והם מאירים לו כנר ואור לכל דיבור ודיבור בבחינת נר לרלי דבריך ואור לנתיבתי וכנ"ל.

אות יח ועל כן נקרא חנוכה לשון חינוך בעבודת ה' כי עיקר החינוך בעבודת ה' הוא על ידי אמונת חכמים. כי כמו שהתינוק צריך שאביו ואמו יחנכו אותו בתורה ותפלה. כמו כן צריכין אנו יותר ויותר שהצדיקים אמתים יחנכו אותנו בעבודתו יתברך כי אי אפשר ליכנוס לעבודת ה' כי אם על ידיהם וכנ"ל. גם כמו שהחינוך הוא על ידי דבר קטן וקל שמחנכין את הקטן לעשותו ואף על פי שהוא דבר קטן הוא יקר מאד מאחר שעל ידי זה מחנכין אותו כמו כן הוא בחינת הנ"ל שעל ידי איזה פרישות בעלמא שמקבלין עליו על ידי נדר על ידי זה מתחנכין בעבודת ה' וזוכין לאמונת חכמים לאור האבות ולשבת ולכל טוב וכנ"ל שזהו בחינת שקל פיסקא וכו' וכו' וכנ"ל. וזהו גם כן החילוק בין הלומד ספרי מוסר לבד לבין המתקרבין לצדיק האמת כי אף על פי שלימדו ספרי מוסר יקר מאד מאד. אבל אף על פי כן אין מבואאין שם כל כך עצות טובו לעבודתו יתברך. רק הם מוכיחים אותו ומעוררים אותו שישוב להשם יבתרך אבל על פי רוב לא ימצא שום עצה איך להתקרב. אבל כשמתקרב לצדיקי אמת ולתלמידיהם וכו'. הם מלאים עצות יקרות בבחינת ונהנין ממנו עצה וכו' כי רוב העצות בהכרח לקבלם מפה אל פה כמובן לכל. ועל כן העיקר הוא אמונת חכמים אמתיים. וזהו בחינת חנוכה לשון חינוך. כי הם נותנים עצות נפלאות בחינת עצות מרחוק עצות עמוקות מאד שעל ידי זה יכול כל אחד להתקרב להשם יתברך ולזכות לתכלית טוב. אמן.

אות יט וזה בחינת ההלל של חנוכה. בחינת וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול כי בוודאי צריכין להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך הרבה הרבה מאד כשזוכין לאמונת חכמים המדריכין אותו בדרך הישר והאמת. כי תודה שמביאין כשיוצאין מצרה וכשזוכה לאמונת חכמים שזה בחינת חנוכה הוא נפדה וניצול מכל מיני צרות שבעולם. כי מדה טובה מרובה. כי כמו שהמבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו כמו כן להיפך כשיש לו אמונת חכמים אין מכה שלא יהיה לה רפואה בבחינת ולכל בשרו מרפא על כן בוודאי ראוי לו להודות ולהלל להשם יתברך כל ימי חייו אשר גמר עמו חסדים כאלה לקרבו לחיים נצחיים שהם הצדיקי אמת שנקראים חיים. וזה עלי אלקים נדריך על ידי נדר שעל ידי זה נתתקן אמונת חכמים כנ"ל על ידי זה אשלם תודות לך היינו הלל והודאה כנ"ל. כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלקים באור החיים שכל זה זוכין רק על ידי הצדיקים אמתיים כנ"ל. וזהו בנדבה אזבחה לך אודה שמך וכו' על ידי בחינת נדבה ונדר שהוא תקון אמונת חכמים על ידי זה אודה שמך ה' כי טוב. כי מכל צרה הצילני. כי על ידי זה ניצולין מכל הצרות כנ"ל וזהו ובאויבי ראתה עיני בחינת להשבית אויב ומתנקם שזוכין על ידי זה כנ"ל. וזהו גם כן בחינת לך אזבח זבח תודה וכו' נדרי לה' אשלם וכו' כנ"ל. וזה שנסמך מודים לרצה. כי רצה מתפללין על עבודת הרקבנות שיתקבלו לרצון שזהו בחינת נדר כנ"ל שעל ידי זה נתתקן אמונת חכמים הוא העיקר על כן אומרים אחר כך מיד מודים אנחנו לך וכו' נודה לך ונספר תהלתך על חיינו וכו' ועל נסיך שבכל יום וכו' ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו'. כי כל הנסים והנפלאות שהשם יתברך עושה עם האדם בכל יום ובכל עת הכל הוא מה שחושב עליו מחשבות שלא יהיה נדחה ח"ו שיזכה לתכלית הטוב שזה עיקר הנסים הנפלאות שהשם יתברך מסבב עם האדם בכל יום (וכמבואר מזה במקום אחר) וכל אלו הנסים ונפלאות זוכין רק על ידי צדיקי אמת שהן מחיין כל העולם בחיים נצחיים וכל אחד כפי קירובו אליהם כן השם יתברך מגדיל חסדו עמו ומרבה נפלאותיו ונסיו ונוראותיו עמו ועל זה עיקר ההודאה של מודים. ועל כן נסמך אחר כך ברכת שים שלום. כי על ידי תקון אמונת חכמים בשלימות זוכין לשלום כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. וזה בחינתתלמידי חכמים מרבין שלום בעולם. וזה בחינת מודים דרבנן מודים דרבנן דייקא. כי עיקר בחינת מודים דהיינו להודות ולהלל להשם יתברך הוא על ידי רבנן שהם התלמידי חכמים האמתיים היינו על ידי אמונת חכמים וכנ"ל.

אות כ ועל ידי תקון אמונת חכמים בכל הבחינות על ידי זה מכניעין שער של ארם שנופל בנפילה אחר נפילה ומקימין שער הקדושה עד שבן דוד בא. וזה בחינת נר חנוכה סמוך לפתח. להקים שער ופתח דקדושה בבחינת שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם כנ"ל. וזה בחינת זה השער לה' צדיקים וכו' כי עיקר השער דקדושה נבנה על ידי הצדיקים. וזה אודך כי עניתני. כי זה עיקר ההודאה שזכה להתקרה לצדיקים שמוציאין אותו מכל השערי טומאה ומכניסין אותו לכל השערי קדושה וזה בחינת קול רנה וישועה באהלי צדיקים כנ"ל.

אות כא וזה בחינת נר שבת. שעל ידי זה ממשיכין על עצמו קדושת שבת. כי היא קדושה הראשונה של שבת כי התחלת המשכת קדושת שבת הוא על ידי הדלקת הנרות שבת שהיא קודם לכל המצוות והקדושות של שבת: כי עיקר קדושת שבת זוכין על ידי אמונת חכמים שזוכין על ידי נדר כנ"ל וזהו בחינת נר שבת שהוא בחינת המשכת אור הצדיק על ידי בחינת נדר כנ"ל לענין נר חנוכה שעל ידי זה נמשך קדושת שבת כנ"ל. כי מבואר בכוונות שנר חנוכה ונר שבת הוא בבחינה אחת שממשיכין כלליות כל הג' יחודים שעולין נר עיין שם. רק שהחילוק הוא שבחנוכה אין עליה לשכינה רק ממשיכין לה האור הגדול שהוא בחינת נר על ידי ההדלקה למטה במקומה אבל בשבת היא עולה למעלה ושם מאירין בה האור הגדול הוא בחינת נר עיין שם, ועל כן צריכין בשבת להדליק מקודם נר חנוכה ואחר כך נר שבת כי ראוי להעלותה מעט מעט ממטה למעלה ממדריגה למדריגה אבל אם הדליק של שבת קודם שכבר עלתה למעלה עד הראש איך ידליק של חנוכה וכו' עיין שם וכל הארורות הגדולים שהם כלליות שממשיכין בחנוכה ובשבת. כולם נמשכין מאור הצדיק הגדול שהוא אור כל האורות וכנ"ל דהיינו בחינת אמונת חכמים שעל ידי זה מאיר בו אור הצדיק שזוכין לזה על ידי נדר שהוא השמן של הנר כנ"ל. והענין על פי מה שכתוב (בסימן ל"ח בלקוטי תנינא) שלפעמים הצדיק הולך ונוסע להתלמידים להאיר בהם. ולפעמים התלמידם באים אצלו ומבואר שם שזה שהצדיק נוסע לתלמידים הוא מחמת גדולת הצדיק שאורו גדול מאד עד שאי אפשר להתלמידים לקבל מנו במקומו מחמת ריבוי אור וכו' על כן מוכרח הצדיק להוריד ולהכניע עצמו לילך אליו כדי שיתמעט האור כדי שיוכל התלמיד לקבלו וכו' עין שם כל זה היטב ומבואר שם בסוף שבענין זה יש חילוקים רבים עיין שם. ומובן מזה שכמו שיש חילוקים בענין זה מצד גדולת הרב שהוא גדול מאד בהכרח שילך הוא ויוריד עצמו להתלמיד וכו' כמו כן יש חילוקים רבים מצד קטנות המקבלים. שלפעמים מחמת שהתלמידים המקבלים קטנים במעלתם מאד על כן אי אפשר שיעלו אל הרב לקבל אורו הגדול במקומו על כן מוכרח הרב להוריד את עצמו אליהם למקומם בכמה תחבולות כדי שיוכל להחיותם להאיר בהם במקומם עיין שם והבן. וזהו החילוק הנ"ל שבין נר שבת לנר חנוכה. כי נר חנוכה מדליקין בחול שאז אין עליה ואז העולם בקטנות גדול רק על ידי תוקף הנסים שהיה אז תקנו תקון הזה שנוכל להמשיך אור הצדיק למטה למטה. שזהו בחינת מה שהצדיק נוסע והולך להעולם. דהיינו שהוא מכניע את עצמו ומוריד את עצמו באופן שיוכל להאיר בהם במקומם אבל בשבת אז היא עליית כל העולמות כידוע. אז יכולין לעלות מחמת קדושת שבת ולקבל אור הצדיק במקומו וכנ"ל אבל עתה בגלותינו לא היינו יכולים לעלות לקדושת שבת לקבל אור הצדיק במקומו. לולא ה' שהיה לנו שעשה עמנו נסים ונפלאות בימי מתתיהו וכו' שתקנו לנו הדלקת נר חנוכה. כי אז עמדה מלכות יון הרשעה שהיה בחינת פגם אמונת חכמים שארצו לבטל קדושת שבת שהוא כלל התורה מישראל כי גזרו שיחללו את השבת וכו' היינו כנ"ל. כי כשיש פגם אמונת חכמים ח"ו אי אפשר לקבל בחינת קדושת עונג שבת כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר קדושת שבת בחינת עונג שבת זוכין על ידי תקון אמונת חכמים עיין שם. אבלמתתיהו ובניו שהיו צדיקים נוראים בגודל כחם הכניעו והפילו את מלכות יון הרשעה שהוא בחינת פגם אמונת חכמים. והמשיכו בחינת תקון אמונת חכמים על ידי נדר שהוא בחינת תיקון הדלקת נר חנוכה שתיקנו לנו כנ"ל. דהיינו שתיקנו לנו לדורות שאפילו בתוקף הגלות המר הזה שאנו בחלישות גדול מאד. נוכל להמשיך עלינו אור הצדיק למקומינו על ידי הדלקת נר חנוכה שהוא בחינת שאור הצדיק מוריד את עצמו אלינו בכמה דרכי נפלאותיו באופן שיכול להאיר בנו גם עתה בבחינת ימי החול בשפלינו. שזהו בחינת מה שהצדיק נוסע והולך ומקטין את עצמו להאיר בהמקבלים וכנ"ל ועל ידי זה יש לנו כח לחזור ולעלות לאור שבת שזוכין לזה על ידי תקון אמונת חכמים כנ"ל. כי על ידי שהצדיק הוריד את עצמו והאיר בנו אורו הגדול למטה במקומנו שזהו בחנית הדלקת נר חנוכה על ידי זה יש לנו כח אחר כך לעלות אל אור הצדיק לקבל האור במקומו שזה בחינת הדלקת נר שבת שהוא בחינת שהולכין ועולין אל אור הצדיק כנ"ל וזה בחינת מעלת שבת חנוכה. שאז מקיימין מצוות הדלקת שני הנרות הקדושות שהם נר חנוכה ונר שבת. ולכאורה היה די בהלדקת נר שבת לבד שהיא גדולה יותר שעולין אז למעלה וכנ"ל. אך באמת צריכין להדליק מקודם נר חנוכה כדי להמשיך אור הצדיק למטה במקומינו בדרך כמה לבושים ותחבולות שזה התיקון המשכיו בנו מתתיהו והצדיקים שבאוו הדור לדורות על ידי תוקף הנס של חנוכה כנ"ל. ואחר כך אנו יכולים להדליק נר שבת כי אחר כך יכולים לעלות אל אור הצדיק שזהו בחינת מה שהתלמידים נוסעים אל הצדיק כנ"ל: וכן מתנהגים הצדיקים האמתיים עמנו שכשרואים חלישות העולם לקבל אורם הגדול אזי מקטינים עצמם בכמה הקטנות ובכמה בחינות ונוסעים והולכים להעולם כדי להחיותם ולעוררם. ואחר כך יש כח בהעולם לילך ולנסוע אליהם לקבל אורם במקומם. וזהו בחינת אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה שבתחלה מוריד את עצמו השם יתברך לישראל כנ"ל ואחר כך הוא מעלה אותם על ידי זה בעליה אחר עליה בבחינת אעלך גם עלה. וזה בחינת מה שכתוב בשמואל וסבב בית אל והגלגל והמצפה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. שבתחלה סבב את המדינה בית אל והגלגל וכו' שהלך ונסע והוריד את עצמו להאיר בישראל ואחר כך ותשובתו הרמתה כי שם ביתו שחזר ביתו למקומו וכל העולם הלכו אליו. כי יכלו אחר כך לעלות אליו לקבל האור המקומו כנ"ל: וזה צריך כל אדם לידע. שכל הרמזים והמחשבות של תשובה שבאו עליו בכל יום. כל זה נמשך מאור השם יבתרך והצדיקים האמתיים שמורידיןאת עצמן אליו להאיר בו במקומו. ואם יתעורר איזה התעוררות יוכל אחר כך לעלות אל אור הצדיק למקומו בבחינת אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם אעלה שזה נוהג בכל אדם ובכל זמן והבן היטב: וזה בחינת מה שכתוב ביחזקאל ו' וזכרו פליטיכם אותי וכו'. אשר נשברתי את להם הזונה עיין פירוש רש"י שם שענינו שכביכול השם יתברך השפיל עצמו לעוררם לתשובה וכו'. היינו כנ"ל הנביא מוכיח אותם בשם השם יתברך שהכניע והשפיל עצמו כל כך כדי לעוררם ולהעלותם אליו. והם לא שמו אל לב וכו'.

אות כב וזה בחינת מה שכתוב בכוונות חנוכה. שיש ג' יחודים שכולם עולים נר. היינו יחוד הוי' אהי' ויחוד אדנ"י ויחוד הוי' אלקים: וכולם יחד עולים נר. שזהו כוונו הדלקת נר קודש של חנוכה ושלש בת אלא שיש חילוק וכנ"ל. ועל פי הנ"ל מבוארין הכוונות היטב. כ על ידי ההדלקת נר קודש הנ"ל ממשיכין בחינת תקון הנדר בחינת בשמן קדשי משחתיו כנ"ל. שעל ידי זה הוא נכלל באור האבות. ועל ידי זה זוכה לשלום. שזה בחינת מפלת שער ארם ג' פעמים והקמת שער דקדושה ג' פעמים עד שבן דוד בא כמבואר היטב בסוף עיין שם. וזה בחינת ג' יחודים הנ"ל שעל ידי זה נתתקן הכל. כי תקון נדר זה בחינת המשכת היחוד האחד שהוא הוי' אהי'. כי אהי' היא בחינת בינה שהיא כלליות הג' ראשונות ששם הוא בחיתננדר בחינת פלא דתמן אתמר כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' בחינת במופלא ממך אל תדרוש כידוע ועל ידי זה מתנוצץ בו אורות האבות וכו' כנ"ל. וזה בחינת יחוד הוי' אדני. כי עיקר הארת האבות היה מאברהם שהיה ראשון לכולם. ואברהם הוא הראשון שקראו להשם יתברך אדני כמו שאמרו רז"ל עד אברהם לא היה אדם שקראו אדנ"י. ועל כן הארת האבות הוא בחינת יחוד הוי' אדני. כי אברהם הוא הראשון שגילה אדנותו בעולם וקראו אדנ"י ובדרך זה הלכו אחריו בני יצחק ויעקב. ועל ידי הארת האבות זוכה לשבת וזוכה לשלום כנ"ל. וזה בחינת יחוד הוי' אלקי' שהוא שם של כי עיקר השלום הוא בבחינת יחוד זה של הוי' אלקים שהוא בחינת כלליות מדת הדין במדת הרחמים בחינת ה' הוא האלקים שזה עיקר השלום כידוע. כי עיקר שורש המחלוקת נמשך כשאין הכרעה ושלום בין מדת הרחמים למדת הדין. ועל ידי תיקונים הנ"ל זוכין לשלום שהוא בחינת שלום בין המדות בין הרחמים לדין שהרחמים ימתיקו כל הדינים שזהו בחינת יחוד הוי' אלקים כידוע. וזה בחינת אז ישובו אויבי אחור וכו' באלקים אהלל דבר בה' אהלל דבר שיזכה להפיל השונאים שישובו אחור בבחינת להשבית אויב וכו' שכל זה זוכין על ידי נדר כנ"ל שעל ידי זה זוכין להתנוצצות האבות ולעונג שבת שעל ידי זה זוכין להשבית אויב בחינת אז ישובו אויבי אחור כו'. אף גם להרבות השלום שזהו בחינת שנסמך לזה באלקים אהלל דבר. בחינת יחוד. הוי' אלקים שזהו בחינת שלום כנ"ל. ואזי באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי כי מאחר שכבר נמתק הדין בחינת אלקים על כן אני בטוח בו שלא יוכל אדם לעשות לי מאומה וכל זה זוכין על ידי נדר בחינת עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך וכנ"ל. ובזה עולה יפה אף נעים קשר כל המקראות הללו. וזה בשמ"ן קדש"י משחתי"ו סופי תיבות יו"ן. כי על ידי בחינת נדר מכניעין מלכות יון שהוא בחינת פגם אמונת חכמים כי עיקר תיקון אמונת חכמים הוא על ידי נדר שכל זה הוא בחינת חנוכה כנ"ל. שייך לעיל על מאמר ריחייא דתבירא.

אות כג עוד מענין הנ"ל יש לבאר: ששאלו ריחיא דתבירא מי שפגם ברית קדש במאי חייטא לה איך אפשר לחברו ולתקנו. כי ריחיים בחינת זווג בחינת לא יחבול רחיים ורכב ואיתא בתרגום ירושלמי אינון דכבשין חתנין וכלתין עיין שם. וכן מובא בכתבי האר"י שרחיים ורכב מרמז על יחוד חתן וכלה. וזה בחינת ויהי טוחן בבית האסורים כמו שדרשו רז"ל ושאלו ריחייא דתבירא כשנשבר תקון זה. היינו מי שפגם בענין זה במאי חייטא לה איך אפשר לתקנו שקל פסקא שדא להו אמר כרוכי לי גרדי מינה. היינו שרמז שמזה הענין בעצמו נמשך התקון. כי כשהולכים בדת ישראל אזי יכולים לזכות שיהיה נמשך מזה הולדה קדושה שיהיה נולד בן ישראל שעל די זה עיקר התקון הברית. כי עיקר תקון הברית הוא על ידי שנולדין ונתרבין בני ישראל שזהו מצוה הראשונה בתורה שזהו בחינת יוסף הצדיק שהוא עיקר בחינת תקון הברית נקרא בן פורת יוסף בן פורת וכו' לשון פרו ורבו וכו'. כי על ידי הולדות ישראל מתבררין הנצוצות מדור ודור. כי כל אחד מזרע ישראל מגדל ומקדש שמו יתברך על ידי המצוות והקדושות ותפלות ושירות ותשבחות שאומר ועושה כל ימי חייו. כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון וכל זמן ששם ישראל נקרא עליו מקבל השם יתברך התפארות הרבה ממנו כמו שכתבו במקם אחר ועל ידי כל זה נמשך בחינת תקון הברית לאבותיו שפגמו בזה מאחר שעל ידי ההולדה שלהם נמשך בן ישראל בעולם שאומר שמע ישראל פעמים בכל יום ומעיד על אחדות היחיד מיוחד יתברך שמו ועושה מצוות הרבה וכנ"ל, וכל זה אפילו בהולדה הפחותה אפילו אם נולדים קלי עולם וקטני ערך. מכל שכן וכל שכן שבכל דור ודור נולדים כמה וכמה יראים וכשרים וצדיקים קטנים וגדולים עד שלפעמים נולד צדיק שהוא חידוש נפלא ונורא מאד מאד שהוא יכול לתקן כמה דורות ויש שיכולין לתקן כל העולם כולו כמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי יכולני לפטור כל העולם כולו מן הדין וגם רבי שמעון בר יוחאי נולד מזווג איש ואשה ומי יודע אם כל אבותיו למעלה למעלה היו כולם צדיקים וקדושים כי בוודאי היו באבותיו הקדומים מצד אביו ומצד אמו כמה וכמה אנשים פשוטים. וזכו שיצא מזרע שלהם צדיק תנא קדוש ונורא איש אלקים כזה שהכיר את הבורא הקדמון כמו שהכיר וגילה אלקותו בעולם כמו שגילה. וכן בשאר גדולי הצדיקים ששכל זה בחינת מי יתן טהור מטמא וכו' וכמו שכתוב הזהרו בבני עם הארץ שמהם תצא תורה וכמו שכתוב בכתבי האריז"ל והובא בדברי האדמו"ר ז"ל (בסימן ל"ז) בהתורה דרשו וכו'. שהנשמות הקדושות הגבוהות מאד מאד על פי רוב באים דווקא על ידי טפת עם הארץ כמבואר דרוש זה באריכות בכתבי האריז"ל בכמה מקומות שזה ענין יציאת אברהם מתרח ור' עקיבא וכו' עד שמבוא שם שגם נשמת משיח יבוא דייקא מבחינת כאלו וכו' עיין שם. וזהו שקל פסקא שדא להו אמר להו כריכו לי גרדי מינה ופירש רש"י שיוציאו לו חוטים משם היינו שרמז שנוטלים חתיכה מהרחיים בעצמה שנשברה ומשם מוציאין חוטים בחינת תקון הברית בחינת את תקות חוט השני שמרמז על תקון הברית כמבואר בדבריו ז"ל בהתורה צוית צדק (סימן כ"ג) שהוא בחינת הולדת פרץ וזרח ממעשה יהודה ותמר שמהם נולד משיח שנאמר שם ותקשור על ידו שני כו'. היינו שאמר להם שמזה הענין בעצמו נמשך תקון הברית על ידי שמשתדלים שיהיה בהיתר על כל פנים על פי התורה שעל ידי זה נולדין בני ישראל שכל ההולדות כולם הוא בחינת תקון הברית כנ"ל עד שיכולין לזכות שיצא ממנו צדיק גדול וקדוש שיוכל להכיר את הבורא יתברך ויקשר וידבר את עצמו לאור אין סוף בדביקות וכלליות נפלא דלית מחשבה תפיסה תמן כלל שזה האור נמשך בבחינת חוט כידוע וזה בחינת מה שיסד בשיר אור הגנוז. איש על דגלו כסוף יכסוף לתקות חוט זוהר אין סוף. וזה ששאלו מי ומי יכול למכרך גרדי מריחיא. כי הם כופרים והם משוקעים בתאוה הזאת כל כך עד שאינם מאמינים שאפשר שיהיה נולד מענין זה איש כזה שיוכל לדבר את עצמו בחוט זוהר אין סוף בדביקות כזה עד שיתקן הכל כנ"ל. על כן השיב להם ומי יכול למחטא רחייא. כי בוודאי מי שאינו מאמין בזה. שזה הענין בשרשו הוא בחינת גבוה וקדושה מאד מאד שכל הנשמות אי אפשר להםלבוא לזה העולם כי אם על ידי זה ואף על פי שמחמת חטא אדם הראשון וחטא הדורות נפל ענין זה למקום שנפל עד שנדמה לאנשים גסים כאלו כאלו ח"ו הוא רק תאוה בעלמא אף על פי כן מי שמאמין על כל פנים שבאמת הוא דבר גבוה מאד ויש צדיקים שזווגם בדביקות נפלא להשם יתברך וכו' וכו אשרי להם ואפילו אנשים פשוטים מאחר שהוא בהיתר על כל פנים על פי התרוה יכולים להוליד מזה זרע ישראל שעל ידי זה הוא תקון הברית כנ"ל. אבל אלו האפקורסים שכופרים בה ועושים מזה ליצנות ואומרים ומי יכול למכרך גרדי מריחיא שאי אפשר שיצא מזה דביקות נפלא כה על כן בוודאי רשעים כאלו אי אפשר לתקן אותם בבחינת ומי יכיל למיחטא ריחייא וכנ"ל. וזה בחינת ואלה תודלות יצחק בן אברהם. כי יצחק הוא הודלה הראשונה דקדושה בעולם. כי עד שנולד יצחק לא היה אדם שנולד בקדושה כזאת בקדושת ישראל כי מחטא אדם הראשון לא היה שום הולדה בקדושה כראוי עד שבא אברהם שהיה הראשון שהתחיל להמשיך קדושת ישראל בעולם אבל אבהם אבינו בעצמו לא נולד עדיין בקדושת שיראל. והראשון שנולד בקדושת ישראל היה יצחק אבינו. שהיא הולדה הראשונה בעולם שנולד בקדושת ישראל. ועל כן אז היה שמחה גדולה בכל העולמות ונקרא על שם השמחה בחינת צחוק עשה לי אלקים וכו'. כיכי באמת כל השמחות ששמחין על החתונה הוא פליאה לכאורה. כאשר שמעתי זאת בפירוש מפיו הקדוש. שאמר שאין העולם יודעים כלל. מה זו שמחה שזה נושא זאת. כי בוודאי אין שראוי לשמוח על ענין זה. אך באמת עיקר השמחה של חתונה הוא שמחת ישראל שעיקר שמחה דקדושה הוא מחמת אנו יודעים ומאמינים שענין זה בשרשו הוא גבוה מאד מאד כידוע ויהיה נולד מזה ישראל שיקדשו שמו כנ"ל. עד שיצאו צדיקים גדולים עד שיבוא משיח מדורותינו שיתקן הכל וזה עיקר שמחתינו. ומזה וודאי יש לנו לשמוח הרבה על החתונה. וזאת השמחה התחילה מיצחק דייקא שהוא הולדה הראשונה בעולם בקדושת ישראל כנ"ל. ועל כן באמת אמרה אז שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי. כי בוודאי עתה שנולד יצחק אז ראו ושמעו הכל נפלאות ה' מה שלא היה חידוש כזה בעולם שיהיה נולד מחיבור איש ואשה הולדה כזאת ששממנו יצאו כל זרע ישראל עד שיבוא משיח ובוודאי הוא צחוק ושמחה וחדוה רבה בכל העולמות בחינת כל השומע יצחק לי כי מהולדה הקדושה זאת התחיל שלשלת היחוס ישראל כי אברהם אבינו בעצמו אף על פי שהוא היה הראשון לאבות. הראשון שהתחיל לגלות אלקותו בעולם אבל הוא בעצמו לא נולד בקדושת ישראל אבל הוא יגע וטרח בעוצם עבודתו עד שזכה לקדש את עצמו כל כך עד שזכה שממנו יתחיל הולדות קדושת ישראל שמאז והלאה לא יפסיק שלשלת היוחסין של ישראל שממנו יהיה נולד יצחק שהוא הראשון שנולד בקדושה כזאת וממנו יצא יעקב ומיעקב יצאו כל זרע ישראל עד הזוף עד שיבא משיח שיצא מזרעם שיתקן הכל ויגלה אלקותו לעין כל שזהו בחינת והחוט המשולש לא במהרה ינתק כי השלשה אבות אברהם יצחק ויעקב היו קדושים מאד בקדושת הברית עד שזכו להמשיך ההולדה שלהם בקדושה כזאת עד שלא יפסיק חבל קדושת ישראל לעולם עד שעל ידי כל הולדה של ישראל איך שהוא יהיה נמשך בחינת תיקון הברית ואחר מהולדה זאת יצמח זרע ישראל שהם תקון כל העולמות וכנ"ל ועל כן נקרא על שם השמחה והחדוה בחינת צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי כי הכל ראוי להם לשמוח על הולדה של בן ישראל כשמלין אותו ומכניסן אותו בקדושת ישראל מזכירין אז השמחה כמו שכתוב בברכות שאחר המילה ישמח אב ביוצא חלציו כי בוודאי רק בזה ראוי לשמוח במה שזכינו שעל ידי הולדה שלנו נולד בן ישראל הנימל לשמונה וזה בחינת שמזכירין אז ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמיך חיי זה בחינת שקל פסקא שדא להו כרוכי לי גרדי מינה שדייקא מזה בעצמו נמשך תקון הברית שזהו בחינת ואראך מתבוססת בדמיך היינו בחינת פגם הברית שנמישך מההתגברות עכירות הדמים ואומר לך בדמיך חיי כי דייקא על ידי זה בעצמו תוכל להתתקן על ידי שיהיו נולדים זרע ישראל מאתך וכנ"ל וזה שמזכירים אחר כך וימל אברהם את יצחק בנו כי עיקר קדושה זאת התחיל מהולדת יצחק ועל כן אין קורין אבות אלא לשלשה כי הם הם אבות העולם כי אין אבות לגוי כי הם עם הדומה לחמור כמו שאמרו רז"ל כי הולדה שלהם הם עצמו הולדת הבהמות שהוא רק מחמת תאוה לבד בלי שום קדושה כלל אבל עיקר אבות התחיל מאברהם שהוליד את יצחק בקדושה כזאת עד שמאז והלאה יהיה בכל הולדה בחינת קדושת אישראל שזה עיקר היחוס בחינת אבות שיש קישור וחיבור מאב לבן מאחר שהאבן ממשיך לבן בחינת קדושת ישראל ומודיע מאלקותו יתברך בחינת אב לבנים יודע אל אמיתיך וזהו ואלה וא"ו מוסיף בחינת תיקון הברית שהוא בחינת יוסף כל זה נמשך על ידי תולדות על ידי ההולדות הקדושות של ישראל וזהו בחינת תולדות יצחק בן אברהם שהאו הולדה ראשונה שנולד בקדושת ישראל שהולידו אברהם בקדושה כזאת עד שממנו התחיל שלשת הקדושה שבכל הולדת ישראל יש קדושת האבות שהוא קדושת ישראל שעל ידי זה הוא תיקון הברית כנ"ל וזהו אברהם הוליד את יצחק היינו שהולדת יצחק היה מאברהם לבד שהוא בחינת תיקון הברית כנ"ל וזהו אברהם הוליד את יצחק היינו שהולדת יצחק היה מאברהם לבד שהוא בחינת קדושת הברית כי אברהם בחינת תיקון הברית בחינת אבר מה כמובא וזהו לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה כי הם אינם מאמינים שיהיה אפשר שיהיה הולדה מבחינת אברהם מבחינת אבר מה שיהיה אז בבחינת מה בבחינת ביטול ולא יכוון בשביל תאוותו כלל כלל כמו שהיו צדיקים אמתיים שהתפארו בזה. רק הם אומרים מאבימל שהוא בחינת מלכות הרשעה שהוא רק כרוך אחר תאוה הגשמיות ממנו נתעברה שרה שאומרים הליצנים שעיקר ההולדה הוא רק מתאוה הגשמיות מבחינת אבימלך על כן העיד הכתוב אברהם הוליד את יצחק שעיקר הולדת יצחק היה רק מבחינת אבר מה מבחינת ביטול בחינת תיקון הברית שנולד בקדושה נוראה כזאת עד שממנו התחיל שלשת קדושת ישראל שבכל הולדות ישראל יש בה בחינת ניצוצי קדושת האבות שעל ידי זה נולדים בכל דור ודור שכולם מקתנים תקון הברית כנ"ל עד שבסוף יצא משיח מזרע ישראל שידבר את עצמו בהשם יתברך כמו שיתתדבק ויגלה אלקותו לעין כל ויתקן הכל כנ"ל במהרה בימינו אמן. (כל זה נאמר על החתונה של ש"ב)הלכות שבת