סוכה ז
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
"S'lach lanu" [Forgive us] — corresponds to Levi. 20
Translation not yet available
הלכה ז אות א על פי התורה חדי ר' שמעון ואמר ה'שמעתי שמעך יראתי וכו' עיין שם כלהענין בליקוטי הראשון בסימן ס"א. וכבר דברנו מזה ובארת קצת בהלכות הושענא רבא שדברי התרוה הזאת. היא בחינת ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים וסוכות והושענא רבא ושמיני עצרת ושמחת תורה עייןש ם.עתה שמתי עיני ולבבי עוד בעינן זה. וראה זה מה שמצאתי עוד בחסדי ה' ענין סוכות וכו' שמרומז בהם רוב התורה הנ"ל. כי דברי רבינו הקדוש ז"ל יכולין למצוא בכל מצוה ומצוה (וכמבואר מזה במקום אחר עיין שם).
The Levi'im and Kohanim (descendants of Levi) engage in the avodah of the Bais HaMikdash constantly — to atone and forgive the sins of Yisrael. All the avodah of the Bais HaMikdash and korbanos is entirely to atone and forgive the sins of Yisrael. 21 Parshas Shekalim — the half-shekel donation commanded for the Mishkan (Shemos 30:11–16)
כי בראש השנה אז עיקר העבודה לתקן האמונה הקדושה ועיקר האמונה הוא על ידי אמונת חכמים (וכמבואר מזה לעיל עיין שם). ואז מתחילין לעשות תשובה כי הוא יום ראשון מעשרת ימי תשובה. ועיקר התשובה היא על אמונת חכמים שהוא יסוד כל התורה כולה ועל ידי התשובה על אמונת חכמים על ידי זה נתרבין ביותר הספרים הקדושים של התורה (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל). וזה שאנו מבקשין בראש השנה ועשרת ימי תשובה על ריבוי הספרים הקדושים של התורה שזה בחינות מה שמבקשים כמה פעמים וכתבינו בספר החים ובספר חיים וכו' כי אז נתרבין הספרים גם למעלה בבחינת ג' ספרים נפתחין בראש השנה וכו' כי באמת הכל אחד. כי ספרים הקדושים של התורה. וספרי חיים של ישראל שנכתבין בהם לחיים הם בחינה אחת ממש כי ישראל הם התורה כי שורש נשמות ישראל הם בהתורה הקדושה וכל אחד מישראל יש לו אות וחלק בהתורה ומשם כל חיותו כי הם חיינו ואורך ימינו כמו שכתוב שם (דברים ל') כי הוא חייך ואורך ימיך וכו'. ועיקר בקשתינו בראש השנה וכל עשרת ימי תשובה להיות נכתבין לחיים כוונתינו על חיים נצחים שהם חיים אמתיים דהיינו שנזכה לקיים את כל דברי התורה אר הוא חיינו וכמבואר בשולחן ערוך ושאר ספרים בעין זכרנו חיים בפתח עיין שם. שזהו בחינת שכל חיותינו בגשמיות ורוחניות הוא התורה הקדושה ועל כן כשאנו מבקשים כתבינו בספר החיים היינו בספר התורה שהוא ספר החים היינו שנהיו נכתבין ונשרשין בספרי התורה הקדושה אשר שם החיים. וכל מה שישראל נשרשין ונכללין ביותר ובספר התורה הקדושה. מאירה ומזהרת התורה הקדושה ביותר ונשלמת ביותר על ידי ריבוי הספרים הרבה שנעשין ונתרבין על ידי ישראל שנמשך עליהם הארה גדולה משורש נשמותיהן שבהתורה הקדושה על ידיש נכתבו ונשרשו שם ביותר. עד שזוכין לחדש חידושין דאורייתא הרבה ונתרבין ספרים קדושים ביותר. נמצאר שאנו עוסקים בראש השנה לעשות ספרים הרבה אין קץ שיתרבו ספרים קדושים של התרוה וכנ"ל.וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים שנתתקן אז כנ"ל שעל ידי זה נתרבין הספרי ביותר כנ"ל. וכן בכל עשרת ימי תשובה אנו עוסקין בתיקון זה לתקן אמונת חכמים על ידי התשובה שעושין אז שעל ידי זה נתרבין הספריםש זהו בחינות מה שמבקשין בכל עשרת ימי תשובה בספר חיים וכו' וכתבינו בספר החיים וכו' ועל ידי ריבוי הספרים הקדושים של התורה על ידי זה זוכין להמתיק כל הדינים שבעולם וכל מקום שמנצא איזה דין נמתיק. כי נכללת התרוה בתוך אבן שתיהשהוא בחינת שכל הכולל בחינת חכמה עילאה דמתמן אורייאת נפקת ששם כל הדינים שבעולם נמתקין בשרשן העליון, הכולל כל הצמצומים וכל הדיינם שבעולם כי כל צמצום ודין שרשו בחכמה ושכל. כי כולם במחשבה איתברירו וכל דין נמתק בהשכל ששם שרשו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו. אבל יש שכל הכלל שהוא שורש כל השכליות שהם שרשי כל הדינים. ושם בשכל הכולל נמתקין כל הדינים כי בשכל הפרט אין יכולין להמתיק כי אם הדין השייך לשכל זה ששם שרשו אבל בכל הכולל שכולל הכל שם נמתק הכל כל דין וצמצום שבעולם כי שם שורש הכל. ואפילו כשרוצין להמתיק איזה דין על ידי שכל הפרט. אי אפשר גם כן להמתיקו כי אם על ידי שמקבל זה השכל הפרטי הארה משכל הכולל ואז דייקא יש לו כח להמתיק. נמצא שעיקר ההמתקה על ידי שכל הכולל שעל ידי זה נמתק הכל בין בכלל בין בפרט. אבל אי אפשר לקבל משכל הכולל הוא חכמה עילאה שהוא שורש התורה הקדושה כי מתמן אורייתא נפקת כנ"ל כי אם על ידי שיש להתורה שלימות. ושלימות התורה הוא על ידי שנתרבין ספרים הרבה בהתורה הקדושה. כי יש עכשיו ספרים הרבה. ועוד עתידין להיות ספרים הרבה. וכולם צריכין להעולם. ואסור להלעיג מאחד מהם. כי הם שלימות התורה כי שלימות תורה שבכתב היא על ידי תורה שבעל פה. שהם הספרים הקדושים שמחברין הצדיקים והכשרים האמתיים בכל דור ודור. שעל ידי זה נשלמת התורה הקדושה. ואז עולה התורה ונשלמת בשרשה שהעילאה שכל העליון הכולל. ואז התורה בבחינת לוחות האבן. כי נכללת ב האבן שתיה שהוא קדשי קדשים. ומשם כל ההמתקות של כל הדינים שבעולם. בבחינתישלח עזרך מקודש. וכל זה מבואר בהתורה הנ"ל. אך כפלתי הדברים כדי לבאר הענין ביותר. כי יש דברים שנכתבו שם בקצור. וכאן ביארתים ביותר (עין שם וכאן ותבין היטב).וזה בחינת יום הכפורים שאז הוא סוף גמר התשובה. כי הוא יום אחרון מעשרת ימי תשובה. ואז זוכין על ידי ריבוי הספרים שנתתקנו על ידי תיקון האמונה בעשרת ימי תשובה. לעלות ולכלול בתוך האבן שתיה שהוא קדשי קדשים ששם נכנס הכהן גדול בשביל כל ישראל ביום הכפורים לתוך בית קדש קדשים. ומשם ממתיק כל הדינים שבעולם שזהו בחינת כפרת וסליחת כל העוונות ביום הכפורים. כי העוונות הם דינים.כי אין יסורים בלא חטא וכו' וסליחות כל העוונות הוא בחינת המתקת כל הדינים שנמשך מקדש קדשים מאבן שתיה שנכנס לשם הכהן גדול ביום הכפורים. כי אז קבל משה רבינו לוחות האחרונות ואז נתרצה לו השם יתברך בשמחה ואמר לו סלחתי כדבריך. כי אז נכללת התורה בשכל העליון בבחינת לוחות האבן. בחינת אבן שתיה וכו'. ומשם נמתקין כל הדינים שבעולם. שהם בחינ סליחות כל העוונות כנ"ל.
Parshas Zachor — the commandment to remember and blot out Amalek (Devarim 25:17–19), read on the Shabbos before Purim
"R'eih na v'onyainu" [See our affliction — the berachah of Go'ail Yisrael] — corresponds to Yehudah. 22
אות ב ועל כן אחר יום הכפורים עושין סוכות שהוא בחינת תיקון העצה כנ"ל בדברינו הקודמים. כי על ידי תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה נמתקין כל הדינים שזהו בחינת יום הכפורים כנ"ל על ידי זה זוכין לעצה שלימה. וזה בחינת סוכה שהוא בחינת תיקון העצה בבחינת ופרוס עלינו סוכת שלומך ותקנינו בעצה טובה מלפניך וכנ"ל ועל כן דפנות הסוכה הם בחינת נצח הוד יסוד (כמבואר בכוונות) שהוא בחינת עצות כידוע כי כשפוגמין באמונת חכמים ואז נחלקת העצה לשתים ח"ו ואין יכוין לשית עצות בנפשו איך להתנהג כי העצה נחלקת לשתים שבתחילה נדמה לו שצריך לעשות כך ולהתנהג כך ואחר כך בא על דעתו סברא לעשות להיפך ממש כי העצה חלוקה אצלו לשתים ח"ו. וכל זה על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל ואז היא בחינת סוכת דוד הנופלת בחינת עצתו נופלת כי דוד הוא בחינת אמונה שהוא בחינת מלכות בחינת אמונתי וחסדי עמו שנאמר בדוד היינו בחינת אמונת חכמים שהו בחינת תורה שבעל פה שהוא בחינתחסדי דוד הנאמרים (כידוע ומבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר). וכשזוכין לעצה שלימה על ידי תיקון אמונת חכמים בז מקימי סוכת דוד מנפילתה בבחינת ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. כי סוכה הוא בחינת תיקון המוח והדת שזוכין על ידי אמונת חכמים שעל ידי זה נתתקן העצה. כי סוכה היא בחינת אימא דמסככא על בנין שהיא בחינת בינה אימא עילאה בחינת אם לבינה תקרא ששם מקור העצה כי אימא עד הוד אתפשטת שם העצות כידוע. וזה שכתוב במשיח ונחה עליו רוח ה' רוח חכמהובינ רוח עצה וגכבורה וכו' רוח דעת ויראת ה'. כי העצות נמשכין מבינה שהיא בחינת סוכה שזוכין לזה על ידי תיקון האמונה שעל ידי זה מקימין סוכת דוד מנפילתה מבחינת עצתו נופלת שעל ידי זה נתתקן ונתאחד מלכות בית דוד ממש כי הכל אחד (וכמבואר לעיל מזה). ועל כן מ רומז תיקון העצה שלא תתחלק בפסוק ולא יחצו לשתי ממלכות עוד שמדבר מתיקון ואחדות מלכות בית דוד כי הכל אחד וכנ"ל כי עיקר תיקוןמלכות בית דוד יהיה על ידי משיח שיבא במהרה בימינו שאז ייתקיים ורועה אחד יהיה לכולם למלךוכו' ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכו'. וביאת משיח יהיה עדל ידי שישוב ישראל לאביהם שבשמים כי אין הדברתלוי אלא בתשובה כמו שכתבו ובא לציון גואל ולשבי פשע וכו'. ועיקר תיקון התשובה הוא על ידי תיקון שלימות העצה כי עיקר מה שרחוקין מהשם יתברך הוא רק על ידי שאין יודעין עצה שלימה איך לשוב להשם יתברך כי אם ממקומו אשר נתעה לשם. כי באמת הכל חפצים ליראה את שמך ומתגעגעים לשוב להשם יתברך. אך אין יודעים עצות איך לשוב מני חושך אשר נלכד בו כל אחד ואחד לפי בחינתו והעיקר על ידי פגם אמונת חכמים. כי אי אפששר לידע עצות איך לשוב להשם יתברך כי אם על ידי צדיקים אמתים שבכל דור ודור המורים לנו הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אר נעשה כי באמת עיקר תיקון שלימות העצה צריכין רק בעבודת ה'. כי בוודאי מי שבא על איזה עצה ותחבולה איך לעשות איזה עבירה ח". לגנוב או לנאוף ח"ו בוודאי אין זה נקרא עצה. מאחר שעל ידי עצות זאת מוסר עצמו ליסורין ולמיתה בעולם הזה ובעולם הבא שיורד עד שאול תחתיות. וכן אפילו כשבא על עצה איך להרוויח ממון. אם אין הממון מסוגל לו לעבודת ה'. ואדרבא על ידי זה יתרחק ממנו יתברך ח"ו. גם זה אינו עצה טובה. כי הוא עושר שמור לבעליו לרעתו מאחר שנתרחק על ידי זה מהשם יתברך אשר הוא חיינו ואורך ימינו לעולמי עוד ולנצח נצחים. כי בוודאי עצת הגנבים והנואפים שעושם מעשיהם על ידי כמה עצות ותחבולות ועל פי רוב תופסים אותם בכבלי עוני וברזל ואחריתם עדי אובד בוודאי אין עצתם נחשבת לעצה. וכמו כן כל עצת הרשעים והרחוקים מהשם יתברך מאחר שאין זוכין על ידי עצתם לתכלית האמיתי תכלית הנצחי אדרבא מתרחקים על ידי עצות כאלו מהשם יתברך. כי בוודאי מי שבא על עצה ותחבולה איך לעשות סכין או חרב נפלא ואחר כך הורגין אותו בחרבו ובסכינו כמו שאמרו רז"ל (פסחים כ"ח) סדנא בסדנא יתיק אף על פי שהחרב נעשה בחכמה גדולה אינה נחשב לחכמה ועצה כלל אדרבא אין שטות וכסילות יותר מזה שחשב עצות איך להרוג את עצמו משני עולמות רחמנא ליצלן. וכמו שמצינו כמה מעשיות שמספרים המחקרים בעצמן מגודל מפלתם הרעה שכל כל אותן שהמציאו חכמות נפלאות בעולם כמו אסוקראט שדנו אותו והרגוהו בשביל חכמתו וכן זה שהמציא הכלי תחבולה להנצל מרעמים נהרג על ידי רעם וכן קלאמבוס וחביריו שמצאו אמעריקא כל אותן שהיו העיקר בענין זה כולם מתו ונהרגו על ידי זה דייקא כמבואר בספרים בעצמם גדול מפלתם על ידי חכמתם בעצמם שהמציאו דייקא וכיוצא בזה מעשיות רעות כאלה מענין חכמים גדולים שהמציאו חכמות גדולות שהיו להם מפלה גדולה על ידי חכמתן שהמציאו דייקא (וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר עיין שם). נמצא שעצות וחכמות כאלו בוודאי הם שטות גדול מאחר שלא חשבו כלום על עולם הבא עולם הנצחי רק על עולם הזה להראות כבודם ועשרם ולבף נאבדו ונעקרו משני עומות היש שטות גדול מחכמה כזו שחשב כל ימיו חכמות עד שהמציא כלים נפליאם וכל כוונתו היה להרבות כבודו ועשורו ולבסוף נפל כתוא מכמר על ידי זה דייקא ומאומה לא נשא בעמלו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא כי אחריתו עדי אובד. כי על ידי חכמתו נתגאה וחיפה דברים אשר לא כן על השם יתברך ועל תורתו על עמו הקדוש הנבחר כי דמה בלבבו בגודל גאוותו וזדון לבבו. שכמו שבא בדעתו וחכמתו להמציא כלי זאת הנפלאה כן הוא יכול לעלות על במתי עב לדמות בדעתו סברות על אל עליון יתברך. אוי להם אוי לחכמתם הרעה והמה בוערים ולא יודעים כי גם זאת מאת הף צבאות יצאה שהגיע העת שתצא כלי כזאת לעולם. על כן שלח בדעתם זאת שיבואו על חכמה ותחבולה זאת להמציא הכלי זאת כי הם כגרזן ביד החוצב בו ואל היו להם להתגאות על ידי זה ולבא לידי כפירות בה' ובתורתו ובעמו על ידי זה אשר על ידי זה נהפך הגלגל עליהם ונעקרו על ידי חכמתן של עצמן דייקא כנ"ל על כן העצות והחכמות של העולם שאינם פועלים על ידי אלו העצות להתקרב להשם יתברך לזכות לחים נצחים אלו העצות אינם עצות כלל מכל שכן וכל שכן כשמתרחקים על ידי אלו העצות מהשם יתברך רחמנא ליצלן שבוודאי אלו העצות אינם נקראים בשם עצות כלל ועל עצות כאלו נאמר (דברים ל"ב) כי גוי אובד עצות המה וכתיב אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' היינו כשהוא נגד ה' שאין מגיע מזאת החכמה והעצה להתקרב להשם יתברך אין נקרא בשם חכמה ועצה כלל וכנ"ל. כי מי שהוא חכם אמתי ורוצה ליישב דעתו באאמת ולהסתכל על עצמו ועל תכליתו באמת ואינו רוצה להטעות את עצמו בוודאי ראוי לו שיחשוב רק תחבולות ועצות איך להנצל מן השאול תחתיות ומתחתיו כי זה רואה כל אדם מכל שכן מי שהוא חכם קצת גודל גנות זה העולם שהוא מלא יגונות וכל ימי כעס ומכאובים ואין שום אדם בעולם שיהיה לו נחת וטוב בזה העולם המר המלא יסורים מתחילה ועד סוף שאי אפשר לבאר בכתב וגם אין צורך לבאר למי שי לו מוח בקדקדו קצת.וסוף האדם למות. ומה יתרון לאדם בכל עמלו וכנ"ל וכלו' ועל כן בוודאי היה ראוי לכל החכמים שיש להם שכל גדול אפילו לחכמי אומות העולם שיתקבצו כולם יחד. ויחשבו מחשבות חכמות ותחבולות בדרך האמת לאמיתו מהו התכלית של זה העולם ובשביל מה נברא האד ולבלות ימים ושנים על זה כמו שעשה אברהם אבינו וכל האבות קודם מתן תורה מכל שכן וכל שכן אנחנו עם קדוש בני ישראל שכבקר זכינו לקבל הצעות הקדושות במה לזכות לחיי עולם דהיינו על ידי התורה הקדושה על ידי תרי"ג עיטין דאורייתא בוודאי ראוי לנו לשום כל חכמתינו ודעתינו לקיים את כל דברי התורה בתמימות ובפשיטות ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וכו'. כי זאת החכמה הגדולה מכל החכמות והעצה האמיתיות כשזוכה על ידי חכמתו ועצתו לקייםאת התורה בפשיטות ארי לו ועל כן התחיל דוד המלך עליו השלום ספרו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כי צריכין להתרחק מעצת רשעים בתכלית הריחוק כי כל עצתם להרע אף על פי שלפעמים נדמה עצתם לאיזה חכמהאבל מאחר שאחריתה מרשה כלענה כי אחרית רשעים נכרתה (תהלים ל"ז) בוודאי צריכים לברוח מאד מעצות כאלו כבורח מן האש. ועל כן מה שנחשב בשם עצה הוא כשזוכין לעצה שלימה באמת איך לעבודת את א' באמת ואיך ששוב מני חושך כיכל אח ואחד ממקום שנלכד לשם כדי להציל נפשם מני שחת לאור באור החיים זה נקרא בשם עצה באמת וזה בחינת כלליות התורה שנקרא בשם עצה כמו שכתוב (משלי ח') לי עצה ותושיה בחינ תרי"ג עטין דאורייתא.
Parshas Parah — the Red Heifer purification rite (Bamidbar 19:1–22)
From him Mashiach will emerge — Go'ail Yisrael, Go'ail Tzedek. 23
אות ג ועצה שלימה בעבודת ה' אי אפשר לזכות כי אם על ידי הצדיקים אמתיים שבדור שהם בחינת קדשי קדשים שאי אפשר לקבל מהם שום עצה כי אם על ידי אמונה היינו אמונת חכמים כי שיראל נקראין קודש כמו שכתוב ואנשי קודש תהיון לי וכו' והצדיק היא בחינת קדשי קדשים (כמבואר בהתורה הנ"ל) ומשם מבחינת קדש קדשים שהוא שכל הכולל שמשם נמשך עיקר תיקון העצה השלימה שלאת היה נחלקת לשתים ח"ו כי חלוקת העצה לשתים נמשך מפגם עץ הדעת טוב ורע שהוא בצעמו פגם אמונת חכמים (כנ"ל בדברינו הקודמים). כי עיקר חלוקת העצה הוא בעבודת ה' מה שמסופקין לפעמים איך להתנהג וזה נמשך מפגם עץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה נתערב טוב ורע עד שאין יודעין להבחין בין טוב לרע וכל אלו הספיקות והבלבולים וחלוקת העצה שיש בעבודת ה' כל זה הוא בחינת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החים כי אם לא היה אוכל אדם הראשון מעץ הדע היה יודע הדרך הנכון איך להתדבק תמיד בה' לכלול בחינת החים שזהו בחינת דרך עץ החיים. אך מחמת שחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע ונתגרש מגן עדן על כן שם ה' אתלהט החרב המתהפכת שמשם נמשכין כל ההיפוכים והתמורות שמתהפכת דעתו ממחשבה למחשבה ומעצה לעצה כי אין יודעין באיזה דרך להתקרה לעץ החים לזכות לחים נצחים. כי הכל חפצים ליראה את שמך אך בכל יום יצרו יתגבר עליו ואמלא הקדוש ברוךהוא עוזרו וכו' וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני אדם ובוודאי יש עצות בכל מקום שהוא אפילו אם הוא במום שהוא גם שם יש עצות ותחבולות ודרכים איך לצאת משם אבל אין אדם יודע את העצה הישרה בשלימות איך למלט נפשו מני שחת כי אם על ידי אמונת חככמים. כי באמת העצה בשרשה הכל אחד כי בשורש הכל הוא כולו טוב כולו אחד כי שם אין שום רע כלל ושם אין שיך חלוקת העצה כלל מאחר שכולו אחד כולו טבו רק למטה במקום אחיזת עץ הדעת טוב ורע משם מנמשך חלוקת העצה לשתים כי מאחר שיש טוב ורע נמצא שיש שני דברים וצריכין עצה לדבק אצמו בטווב ולהתרחק מהרע. ומחמת חטא אדם הראשון או כל אחד מחמת חטאיו ועוונותיו נתערב טוב ורע עד שאינו ידוע להבחין בין הדרך הטוב לההיפך כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתו דרכי מות (משלי י"ד). משם נמשך חלוקת העצה שאין ידועין לשות עות בנפשו איך לצאת מן החושך שנלכד בו בעוונותיו ולשוב ממות לחיים שזוה בחינת להט החרב המתהפכת לשמרו את דרך עץ החים כנ"ל אבל הצדיק האמת שהוא בחינת קדשי קדשים בחינת השכל העליון הכולל שהוא שורש הכל ששם נמתק הכל הוא יודע כל הדרכים וכל הנתיבות שבעמנקי החושך כי הוא ידע מה שבחשוכא וכו' כי שם בשרשו הרע נתפכך לטוב וזדונות נתהפכין לזכיות ונכלל הכל באחד ושם העצה בשלימות גמור מאחר שלא תחילה עדיין להתחלק כלל. ועשל כן הוא יודע להמשיך משם עצות לכל אחד ואחד לפי מה שהוא לפי מקומו ושעתו ומדריגתו.וזהו בחינת מעלות התקרבות לצדיקים כי צריכין דווקא להתקרב אליהם ואין די בספרים לבד כי זה עיקר בחינת תורה שבעל פה מה שמקבלין מפי צדיק האמת שהם דברים שלא ניתן ליכתוב כי אי אפשר לכותבן כלל:
Parshas HaChodesh — the sanctification of Nisan as the first month (Shemos 12:1–20), read on the Shabbos before or on Rosh Chodesh Nisan
Translation not yet available
אות ד כי יש תורה שבכתב ותורה שבעל פה והם נמשכין מבחינת נגלה ונסתר שבתורה. כי תורה שבכתב הוא בחינת נגלה כי הדבר הנכתב הוא באתגליא והכל יכולין לראותו אבל תורה שבעל פה הוא בחינת דברים הנאמרים מפה לאוזן. זהו בחינת סוד שלא ניתן להתגלות בחינת נסתר (ואף על פי שבאמת בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה בכל אחד ואחד יש נגלה ונסתר כידוע אבל בכלליות שניהם נחשב תורה שבכתב בבחינת נגלה ותורה שבעל פה בבחינת נסתר). ואלו השני בחינות שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם בחינת נגלה ונסתר נמשכין מבחינת כלליות קיום התורה ובחינת תשובה. שהם בחינת שני חסדים זה למעלה מזה בחינת ה' ה' אל רחום וחנון כי וכו' ודרשו רז"ל אני ה' קודם שיחטא ואני ה' לאחר שיחטא. ה'ה וא בחינת חסד ורחמים כידוע היינו שיש חסד גדול אצל השם יתברך שהוא מתנהג בו עם האדם קודם שיחטא. ויש עוד חסד גדול ביותר היינו החסד הנפלא שהשם יתברך מתנהג בחסדו בכל דור לאחר שיחטא האדם. שהוא יתברך מתנהג עמו בחסדו להחזירו בתשובה להנטותו לתחיה. וזה החסד לאחר שיחטא גדול הרבה ביותר מהחסד הראשון שזהו בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש ה' ה' פסיק טעמא, קדמא שלים, בתראה שלים יתיר. כי חחסד הראשון דהיינו בחינת אני ה' קודם שיחטא זהו גם כן חסד גדול מאד אבל החסד האחרון אחר שיחטא זה החסד נפלא ונורא מאד וגדול הרבה יותר מן הראשון. והם בחינת תורה ותשובה. כי החסד הראשון הוא בחינת כלליות התורה דהיינו מה שהשם יתברך ברא אותנו בחסדו. ונתן לנו את התוה בחסד חנם לחיותינו היום הזה שזהו בוודאי חסד גדול מאד. אבל זה החסד הוא נעין בחינת נגלה. כי זה החסד גילה השם יתברך לכל כי נתן לנו את התרוה באר היטב וביאר לנו כל מצוה ומצוה עם כל פרטיות תנאיו איך להתנהג כדי לזכות לחיים אמיתים כמו שכתוב ובחרת בחיים. אבל מי שנטה מדרכי ה' ועבר ח"ו מה שעבר. אזי החסד הראשון שהוא בחינת תורה מחייב את עונשי הראוי לו ככתוב בתורה. אבל עדיין יש חסד האחרון שהוא שלים יתיר שעל ידי החסד הזה גם הוא יכול להנצל מן העונש על ידי תשובה. וגדול החסד הזה כל כך עד שיכול להפוך עוונו לזכיות וזה החסד הוא בחינת סתרי תורה בחינת שורש תורה שבעל פה. כי זה עיקר בחינת תורה שבעל פה כי זה החסד אי אפשר לגלות כלל כי אם מפה לאוזן. כי תיכף כשהאדם חוטא ח"ו. אזי השם יתברך כמסתיר פניו ממנו. כמו שכתוב והסתרתי פני (דברים ל"א) ואנכי הסתר אסתיר פני וכו'. כי כך ראוי לו לרחקו ולהסתיר פניו ממנו על פי דרכי משפטי התורה הקדושה שהיא מחיבת לענוש את הרע ולרחקו ולא לקרבו אבל באמת השם יתברך חפץ חסד הוא. ובאמת לאמיתו הוטא צופה לרשע וחפץ להצדקו על כן גילה לצדיקים בעל פה דרכי התשובה להורות את בני ישראל איך להתנהג בתוקף ההסתרה באופן שיחזרו ויתקרבו לאביהם שבמים. וזה עיקר בחינת תורה שבכתב נמזרה לצדיקי הדור האמתיים. כי זה הדבר משתנה בכל דור בכל אם ובכל זמן כי לא כל אפין שווין כי כל אחד כפי נשמתו וכפי קלקולו וכפי מהותו כן צריכין לנהוג אותו בדרכים ועצות ישרות באופן שישוב אל ה' וירחמהו. על כן אי אפשר לזכות לעצה שלימה כי אםע ל ידי הצדיקים האמתיים שהם בחינת קדשי קדים שהם ממשיכין העצה משם מקדש קדשים בבחינת ישלח עזרך מקודש וכו' כי העיקר העזר והישועה הוא העצה השלימה באמת. כי שם בבחינת קדש קדשים שופע החסד העליון הוא בחינת שכל הכולל שהוא בחינת סתרי תרוה שמשם נמשכין כל השכליים וכל העצות שבעולם ומשם נמתק הכל כי העצה הוא הישועה וההמתקה כמו שכתוב שכתב רבינו ז"ל על פסוק ותשועה ברוב יועץ:
"R'fa'ainu" [Heal us] — corresponds to Yissachar. 24 Section 1 The matter of the Four Parshiyos that are read in Adar: the twelve months correspond to the twelve tribes of Y-H upon whom the holy kingship [malchus d'kedushah] stands — for the months are counted by the moon, which is the bechina (dimension/mode) of kingship, as is well known. And therefore the essential wholeness, fullness, and rectification of the months depends upon the rectification of the holy covenant [tikun habris] — for the essential blemish of the moon is through blemishing the covenant, as is known, in the bechina of yehee me'oros — me'oros written deficient, without a vav — the vav being the vitality and fullness, and the vav is the bechina of rectification of the covenant, as Rabbainu, of blessed memory, wrote (in §11). And when this vav — which is the bechina of the rectification of the covenant, which is the vitality — is absent, it is, G‑d forbid, me'oros deficient — which is the bechina of blemish and diminishment of the moon. And therefore there are twelve New Moons in the year corresponding to the twelve tribes of Y-H, as stated — for Rosh Chodesh is the rectification of the moon, in the bechina of "bring atonement for Me [on account of the moon]" — for then the moon begins to fill, and the essential filling and rectification comes through the rectification of the covenant. Therefore there are twelve New Moons corresponding to the twelve tribes of Y-H — which is the bechina of the rectification of the covenant upon which the holy kingship stands. For the essential sustaining and standing of the holy kingship is through the rectification of the covenant, and corresponding to this there are twelve New Moons — which are an atonement for all their generations — for every bechina of rectification of the covenant within them brings about the rectification of the bechina of holy kingship, which is the bechina of the moon, as stated. And the wicked kingship — which is the blemish of the covenant — which is the kingship of Amalek, which is the filth of the serpent [zuhamas hanachash] — stands opposite holy kingship and always clings after holy kingship to suckle from it. And the essential sustenance [yenikah — suckling] of the wicked is from the bechina of raglayin [the feet / lower extremities], in the bechina of "her legs, etc." — for the blemish of the covenant is the side of death [sitra d'mosa], and therefore Amalek always clings after the tribe of Dan — as it is written: "and he struck down all the stragglers at your rear" — as stated, all those who blemish the covenant. And as Rabbainu wrote on this in the teaching "U'v'yom HaBikkurim" (§56). For the tribe of Dan is the fourth and last of all the banners — for it gathers up all the camps, and it is the bechina of raglayin [the feet] — and therefore the kingship of Amalek clings behind it. And therefore, also in the bechina of the year, their essential strengthening is in the last season, which is the season of Teves — that is, the last three months of the year: Teves, Shvat, Adar — for the four seasons of the year of three months each correspond to the four banners into which the twelve tribes of Y-H were divided, as stated.
They were greatly engaged in Torah (Yoma 26), and the Torah is healing for everything: "Rifoos t'hi l'sharecha" — "It shall be healing to your navel" (Mishlai 3). 25
אות ה וזה בחנית ד' מינין שנוטלין בסוכות. כי הד' מינים הם כנגד ד' אותיות השם שהם כנגד ארבע דגלים שהם כלליות שנים עשר שבטים. שמייחדין ומחברין אותם עתה ביחד והיו לאחדים בידינו. שזהו בחינת שלימות העצה שהוא מרמזת על התאחדות המלכות. בחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד כנ"ל היינו שלא יתחלקו עוד שנים עשר שבטים. שהם ד' דגלים לשתי ממלכות. רק יהיו כולם אחד וכולם נותנין כח והדר מלכות להאתרוג. שהיא בחינת מלכות משיח בן דוד. שהוא יהיה מלך אחד על כולם ועל כן כל המצוות הד' מינים הם במיני עץ זה בחנית התאחדות המלכות שנאמר ביחזקאל ואתה קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכו'וקח עץ אחד וכו' והיו לאחדים בידך כי על ידי התאחדות הד' מינים נכללין היחד ב' הממלכות שזהו בחינת כלליות העצה שתהיה שלימה ולא חלוקה כי הכל אחד כנ"ל:כי סוכה הוא בחינת שורש העצה בחינת אימא דמסככא על בנין שמשם שורש העצה כנ"ל ואחר כך לוקחין הד' מינם ומנענעין בהם בכל הו' קצוות וממשיכין העצה השלימה לתוך הלב כדי שנדע איך להתנהג בכל דבר. כי אנו ידועים שבכל השה קצוות למעלה ולמטה ובד' רוחות העולם בכולם השם יתברך נמצא. ולית אתר פנוי מיניה על כן בכל מקום שנפלנו לשם יש לנו גם שם עצה איך לשוב משם. והכל על ידי הצדיק האמת בחינת צדיק כתמר יפרח שהוא בחינת להולב שבו עיקר הנענוע שמנענע שרשי הדעת שבמוח וממשיך החסדים משם אל המלכות וכל החסדים נמשכין עד נצח והוד שהם עצות. כי עיקר החסד הוא העצה ועל כן על ידי הנענועים כמו שאמרו רז"ל ממשיכין החסדים אל המלכות על ידי זה נמשכין עצות שלימות לכל אחד ואחד באשר הוא שם כי המלכות נתאחד שהוא בחינת התאחדו העצה שזהו בחינת חיבור הד' מינים ביחד כנ"ל.כי בסוכות כל החסדים (כמו שכתוב בכוונות) וכל אלו החסדים הם בחינת ההמתקות שהם בחינת עצות טובות שאנו ממשיכין עכשיו משכל הכולל מקדש קדשים על ידי שזכינו להכלל שם ביום הכפורים כנ"ל שמשם כל ההמתקות והעצות טובות שבעולם שהם בחינת כל החסדים שאנו ממשיכין בסוכות אחר יום הכפורים:
Thus it emerges that their essential strengthening comes in the season of Teves, as stated. And this is the bechina of: "And Esther was taken to the king in the tenth month, which is the month of Teves" — for Esther is the bechina of holy kingship (as cited in the words of Rabbainu, of blessed memory). And the essential strengthening of the wicked [power] is in the last and final month of the entire year, which is the month of Adar — and therefore Haman, who is the wicked kingship, the kingship of Amalek, grew powerful then. And therefore in the month of Adar the Four Parshiyos are read — for they are the bechina of the rectification of holy kingship, which is the bechina of dalet [the letter dalet = four] (as Rabbainu wrote). For the essential standing of kingship is upon four banners and four seasons, as stated. For these Four Parshiyos are the bechina of the rectification of the covenant — through which the bechina of kingship is rectified, as stated. For Parshas Shekalim comes to warn about the giving of the shekalim — that is, tzedakah [charity] — which is the essential rectification of the covenant and the fullness and completion of holy kingship, in the bechina of "tzedakah saves from death." And this is the bechina of "to atone for your souls" — written regarding the shekalim — meaning to atone for and rectify the bechina of kingship, which is the bechina of the soul [nefesh]. And especially the tzedakah of the shekalim which is for the sake of the Mishkan and the sacrifices — for all of this is in the bechina of rectifying the covenant and rectifying [the sin of] the Golden Calf, which is the blemish of the covenant (as cited above). Then one reads Parshas Zachor — for through the rectification of the covenant effected by tzedakah, one merits to subdue the kingship of Amalek as stated — who clings after the tribe of Dan, the bechina of raglayin — as it is mentioned there in Parshas Zachor: "and he struck down all the stragglers at your rear, etc.", as stated. And through meriting to subdue them, one then celebrates Purim — which is for the miracle of the downfall of Haman and Amalek. Then one reads Parshas Parah — for afterward, when one merits to conquer and subdue Haman-Amalek — the bechina of the blemish of the covenant, as stated — one then purifies oneself through the Parah [Red Heifer], which purifies from the impurity of a corpse — which is the avi avos [the root of all] impurity — the bechina of the blemish of the covenant, as stated. And this is brought about through the tzedakah in the bechina of shekalim cited above — in the bechina of "tzedakah saves from death" as stated. For through the rectification of the covenant, through this the purification and atonement flows through the Parah — in the bechina of "let the mother come and wipe up after her son" — the bechina of ima lavina [the supernal mother, Binah] — for [the menstrual] blood becomes turbid and then becomes milk — which is brought about through the rectification of the covenant, as stated — in the bechina of "as an eagle rouses its nest," as stated. For the Parah comes to rectify the sin of the Golden Calf — which is the bechina of the blemish of the covenant, as stated. And then, once the blemish of the covenant is purified and rectified and the side of death is removed and departed, one reads Parshas HaChodesh — for through all of this the months are rectified and filled, and then the month is sanctified in the bechina of: "This month is for you the head of months," as stated. And this is why the Four Parshiyos are read as maftir — for maftir is the bechina of kingship — for maftir is the seventh and last of all those who are called to the Torah, and this is the bechina of kingship. And all Four Parshiyos come to rectify and complete the bechina of kingship — which is the bechina of dalet [four], as stated — and to subdue the kingship of Haman-Amalek, which stands against holy kingship and is also comprised of all four wicked kingdoms (as Rabbainu, of blessed memory, wrote). And similarly, because of all this, four people are called up to the Torah on Rosh Chodesh — for then is the rectification of the kingship, which is the bechina of dalet, as stated.
"Baraich alainu" [Bless for us — the berachah of parnasah] — corresponds to Zevulun. 26
אות ו וזה בחינת מה שאמרו רז"ל ומבואר הדין בחושן משפט שבין דין מעמידין אפוטרופוס על נכסי יתומים. ואיתא שם שאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים לא ישבע, מינהו בית דין ישבע:כי כל עמל האדם לפיהו (קהלת ו') כי מחמת פגם עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת פגם אמונת חכמים כנ"ל. מחמת זה צריכין להתייגע מאד ולטרוח הרבה בפרנסתו. ומזונותיו באין לו ביגיעה גדולה שכל זה נמשך מבחינת בזיעת אך תאכל לחם (בראשית ג') בחינת בעצבון תאלנה שנמשך מחמת עץ הדעת טוב ורע שהוא פגם אמונת חכמים כנ"ל. וזה שמבואר שם בהתורה הנ"ל שעל ידי פגם אמונת חכמים הוא נידון במותרות היינו שמותרות האכילה עולה אל המוח. ומבלבל ומעקם את דעתו כמו שאמרו רז"ל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת וכו' שהוא מותרות ופסולת האכילה שעוה אל המוח ומבלבל את דעתו ועל ידי זה אינו יכול להוציא משפטים והנגות ישרואת מכל מה שהוא לומד וכו' ועל ידי זה נפגמה עצתו ואזי עצתו חלוקה לשתים ואינו יכול לתת עצה לנפשו בשום דבר עיין שם. וזה המותרו המבלבל את המוח וכו' כנ"ל נמשך מבחינת בעצבון תאכלנה שמשם אחיזות המותרות שהם הקליפת שהם בחינת עצבות בבחינות בכל עצב יהיה מותר (כמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר). כי הקללה של בעצבון תאכלנה נמשך על ידי עץ הדעת טוב ורע שהוא פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נתקלל בעצבון תאכלנה שהוא בחינת מותרות כנ"ל שהוא בחנית המבואר בהתורה הנ"ל שהמותרות מבלבל המוח על ידי שפגם באמונת חכמים כנ"ל. ואזי אין לו עצה שלימה כנ"ל וזה עיקר קישוי וכבידות הפרנסה שנמשך מבחינת בעצבון תאלכנה. כי באמת עיקר כבידות הפרנסה הוא מחמת חסרון העצה שאין האדם יכול לתת עצות בנפשו במשא ומתן איך להתנהג כי אין אדם יודע במה ישתכר כי בוודאי בכל עת ובכל מקום יש דבר סחורה שיכולין להשתכר בו הרבה כי אין לך דבר שאין לו מקום כי לכל דבר סחורה יש עת ומקום רק שאין אדם יודע באיזה סחורה יצליח עתה. אם בשעוה אם בחטים וכיוצא בהן (זה ידוע למי שבקי קצת בטוב משא ומתן). ועל כן עיקר הצלחת המשא ומתן הוא כשזוכה לעצה שלימה לידע מה לסחור ולקנות ולכור בזמנו ושעתו ומקומו באופן שירוויח. ואז יכול להרוויח הבה בנקל בלי יגיעה וזה שכתוב (דברים ח') כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ותרגומו ארי הוא יהיב לך עיטה למיקנהי נכסין. כי עיקר העשירות הוא על ידי העצה כשיודע מה לסחור במקומו ושעתו וכמו שמצינו בגמרא במעעה דחסיד אחד שהקניטתו אשתו והלך ולן בביה"ק וכו' ושמע שתי רוחות מספרות וכו' שכל הזורע ברביעה ראשונה וכו' ולשנה הבאה שמע להיפך ועל ידי זה הצליח באלו השתי שנים מחמת שידע מתי לזרוע. נמצא שעיקר יגיעת הפרנס הוא מחסרון העצה שאין האדם יודע במה יצליח עתה וכל זה נמשך מהמותרות הנ"ל שמבלבל את המוח שנמשך מבחינת בעצבון תאלכנה שנמשך מפגם אמונת חכמים שהוא עץ הדעת טוב ורע וכו' כנ"ל. ומחמת זה צריך האדם להתייגע ביגיעה גדולה עד שמואצ פרנסתו ומזונותיו. ובאמת עיקר היגיעה הוא שצריך להתייגע עד שבא על העצה האמתיית מה שצריך לסחור. ועל כן באמת כל היגיעות הם בחנם כמו שכתוב בזוהר הקדוש שטו העם ולקטו בשטותא. כי באמת עיקר התיקון להמשך פרנסה הוא רק על ידי התיקון העצה שתלויה באמונת חכמים שהוא כלליות התורה. בחינת ריבוי הספרים של התורה הקדושה שצריכין להאמין בכולם. ועל כן עיקר תיקון המשא ומתן הוא על ידי האמונה כמו שאמרו רז"ל (שבת ל"א) נשאת ונתת באמונה היינו אמונת חכמים הוא עיקר יסוד האמונה. וזה בחינת שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך (דברים ל"ג) שזבולון שהוא בחינת הסוחר כשמקשר ומקרב עצמו להצדיק האמת שהו בחינת ישכר שהיה עוסק בתורה וזבולון היה מספיק אותו אזי נאמר שמח זבולון בצאתך לסחורה. כי בוודאי בכל אשר תפנה תצליח בסחורתך כי מאחר שהסוחר מקשר עצמו להתלמיד חכם האמת ומספיק אותו זהו בחינת אמונת חכמים על ידי זה זוכין לעצמה שלימה ואז בוודאי יצליח בכל מה שיעשה כי עיקר ההצלחה הוא על ידי העצה כנ"ל:
Section 2 And this is what we heard from Rabbainu, of blessed memory — that the time for giving tzedakah for Eretz Yisrael is in the month of Adar — for that is the time to give tzedakah in order to subdue the bechina (spiritual dimension) of Haman-Amalek, who clings after the feet [raglayin] of holiness — which is the bechina of Adar, which is the end of the year, as stated. And our Sages of blessed memory likewise said: on the first of Adar one makes announcement regarding the shekalim, as stated. And especially the tzedakah for Eretz Yisrael — through which one is included all the more in holy kingship, which is the bechina of guarding the covenant [shmiiras habris]. For Eretz Yisrael is the bechina of "a woman who fears Hashem" and is divided into twelve borders corresponding to the twelve tribes of Y-H — which are the bechina of the twelve months, as stated — upon which holy kingship stands, as stated. And when one gives tzedakah for Eretz Yisrael, one is included in the atmosphere [avira] of Eretz Yisrael, as Rabbainu wrote (in §44) — and through this one merits guarding the covenant, which is holy kingship, as stated. And therefore the time for this is at the end of the twelve months of the year — which is Adar, as stated.
They engaged in commerce to provide parnasah for Yissachar who studied Torah (Beraishis Rabbah 99). Therefore they require the berachah of parnasah. 27
אות ז ועל כן זה שרוצה לעסוק במשא ומתן צריך לידע ולהאמין כי לא בכח יגבר איש ואין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' רק יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שישפיע עליו עצה שטובה שיזכה לידע מה לסחור באופן שירוויח פרנסתו. ועל כן באמת צריך הסוחר להתקשר עצמו להתלמיד חכם שזהו בחינת אמונת חכמים כנ"ל כי עיקר העצה השלימה שהוא הצלחת המשא ומתן הוא על ידי אמונת חכמים כנ"ל. ואפילו כשזוכה לעצה שלימה בהמשא ומתן שלו ומרוויח ממון עדיין אין העצה בשלימות כי אם כשזוכה להתנהג עם הממון בקדושה כראוי. לתת צדקה הרבה ולהיות שמח בחלקו ואל יהיה אץ להעשיר ולא יתאווה בכל פעם יותר. באופן שיזכה על ידי הממון והפרנסה שהמשיך לעסוק בעבודת ה' באמת. כי תכלית המשא ומתן והפרנסה הוא בשביל התורה כמו שאמרו רז"ל טוב תורה עם דרך ארץ. זה עיקר העצה השלימה הטובה כשזוכה על ידי עצתו שהאיר לו השם יתברך בהמשא ומתן שעל ידי זה הרוויח ממון. להצליח על ידי זה ההצלחה הנצחיות והאמתיית לעשות רצון השם יתברך על ידי זה. ואז דווקא נחשב עצה טובה ושלימה. אבל אם ח"ו הוא מרוויח ממון ואינו מתנהג בו כשורה מכל שכן כשח"ו נופל ויורד על ידי זה וממעט עבודתו ח"ו זהו בחינת עושר שמור לבעליו לרעתו ואזי בודואי אינו נחשב לעצה שלימה שהרוויח ממון לרעתו מאחר שאינו מצליח בסופו ותכליתו על ידי זה כי עיקר תיקון העצה הטובה הוא כשזוכה להצליח על ידי עצתו באחריתו לסופו לעד ולנצח בעולם הבא שכולו ארוך וטוב ונצחי כי טוב אחרית דבר מראשיתו:
Section 3 And this is the bechina (dimension) of the commandment of matanos l'evyonim — gifts to the poor — on Purim. For through tzedakah one subdues the shell [klipah] of Haman, as stated — which is the bechina of the blemish of the covenant, as stated. And therefore Haman sought to nullify the righteousness of Israel — as it is written: "and ten thousand talents of silver I will weigh out to the king's treasury" — in order to nullify the power of the shekalim, as is known. For since he knew that the essential means of subduing him — who is the avi avos of impurity, the blemish of the covenant — is tzedakah, as stated — he therefore sought to nullify the tzedakah by channeling its power to other places. But Hashem, blessed be He, foiled his counsel and ruined his plan — on the contrary, He gave additional power to the tzedakah of Israel to subdue him and nullify the power of the ten thousand talents of silver — as our Sages of blessed memory said: "their shekalim already preceded yours." And all of this was brought about through the power of Mordechai — who stands against Haman of the klipah, and Mordechai stands against him precisely in holiness. For Mordechai is the elder [zaken] in holiness — the bechina of Atik Yomin [the Ancient of Days] (as cited in the words of Rabbainu, of blessed memory, elsewhere) — and he has the power to subdue and break the shell of Haman-Amalek cited above, and to merit Israel to the rectification of the covenant. Amen.
"T'ka b'shofar" [Sound the shofar — the ingathering of exiles] — corresponds to Dan. 28
אות ח והנה אף על פי שלאו כל אדם זוכה לממון דקדושה בשלימות להצילח בממונו להצלחה הנצחיות אבל בכלליות העולם נחשב כל ממון ישראל ממון דקדושה מאחר שאין בו גניבה וגזילה. וגם כל אדם אפילו הפחות שבישראל בוודאי עושה כמה וכמה מצוות בממונו צדקה ושכר לימוד בעד בנים וקניות מצוות והוצאת שבתות וימים טובים וכיוצא בהן. ועל כן כל ממון ישראל שזוכין להרוויח הוא בחינת בירורים שמברירן מבחינת הקללה של בעצבון תאכלה ועיקר הבירור הוא העצה השלימה שמשם כל הריווח וההצלחה בחינת כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ארי הוא יהיב לך עיטא למקני ניכסין כנ"ל. וזה עיקר העבודה של כל אדם בעולם הזה לברר כל הדברים מזוהמת הנחש מפגם עץ הדעת מבחינת בעצבון תאכלנה ועיקר הבירור הוא על ידי שזוכין לברר עצה שלימה ודרך ישרה בכל הדברים שזוה עיקר הבירור שמבררין מבחינת בעצבון תאכלנה שהוא בחינת מותרות שמשם בלבול הדעת פגם העצה וצריך כל אדם להתייגע לתקן זאת לדחות בחינת בעצבון תאלכנלנה דהינו לדחות שגם העצה ולהמשיך עצה שליהמ כנ"ל ועיקר הבירור הוא בממון ששם עיקר אחיזת בעצבון תאכלנה בזיעת אפך תאכל לחם ועל כן כל עמל האדם לפיהו שצריך להתייגע מאד קודם שממשיך ומברר הפרנסה דקדושה מבחינות בעצבון תאכלנה מפגם העצה כנ"ל:
This brief but dense piece — just three sections — provides the Likutay Halachos framework for the Four Parshiyos, positioned in the source text immediately before the six Purim halachos.
He was m'asaif l'chol hamachanos — "the gatherer for all the camps" of kedushah — the aspect of kibbutz nidachim [ingathering of the dispersed]. Amalaik constantly pursued the camp of Dan — for Amalaik is the aspect of p'gam habris, the aspect of mikreh laylah [nocturnal occurrence], rachmana litzlan: "Asher korcha baderech" — "Who happened upon you on the road" — from which all the dispersed come. See LM I:56. We pray that Hashem gather our dispersed — physically and spiritually — collecting into the holy camp of Yisrael all the sparks dispersed through p'gam habris. This tikkun is the aspect of the camp of Dan, who gathers and collects all camps, bringing in all the weakened and dispersed. Therefore m'kabaitz nidchay amo Yisrael corresponds to Dan. 29
אות ט וכל אדם כפי מה שזוכה לברר הממון והפרנסה דקדושה כל ימי חיים חיותו כמו כן הוא מתקן עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת בעצבון תאכלנה כנ"ל אשר זה עיקר עבודת האדם כל ימי חייו לתקן פגם עץ הדעת טוב ורע שהוא פגם אמונת חכמים וכנ"ל וכפי מה שיזכה בחייו לתקן פגם עץ הדעת פגם אמונת חכמים. כמו כן זוכה לעצה שלימה כנ"ל ועל ידי זה זוכה לאחר מיתתו לדעת והרך לעץ החיים ששם צריכין כל הנשמות לעלות כידוע. כי דרך עץ החים הוא בחינת עצה שלימה לעבודת ה' שיזכהו הדרך עץ החיים. כי יש להט החרב המתהפכת לשמרו את דרך עץ החיים שהוא בחינת חלוקת העצה שמתהפכת עצתו מהיפך אל הפך בכל פעם וכנ"ל שזהו עיקר השמירה למנוע מעץ החיים כי עיקר דרך עץ החיים הוא עצה שלימה וכנ"ל. כי עיקר חלוקת העצה נמשך מעץ הדעת טוב ורע מחמת שלא המתיק וביטל את הרע שיההי נכלל בטוב ויהיה כולו אחד. ואז יש שני דברים טוב ורע. ואז כשיש שני דברים קשה לברר העצה (וכמבואר למעלה עיין שם). ועל כן אי אפשר לברר העצה בשלימות עד לאחר מיתתו. כי נגזרה המיהת על ידי חטא אדם הראשון כמו שכתוב בעצבון תאכלנה וכו' בזיעת אך תאכל לחם עד שובך אל האדמה וכו' כי עפר אתה ואל עפר תשוב. וכל זה מחמת פגם העצה השלימה כי אלו לא חטא אדם הראשון בעץ הדעת היה יכול לכלול בעת החים בחים חיותו והיהי חי לעולם אשר בשביל זה נברא כי היה יודע הדרך והעצה השליהמ לכלול במקום שצריך להכלל בחי החיים בבורא הכל יתברך בעודו בחים חיותו לעד ולנצח. אך מאחר שאכל מעץ הדעת נפגמה ונחלקה עצתו. כי י"י שלח לשם את להט החרב המתהפכת שמבלבלת עצתו כנ"ל כדי שלא יוכל לבא לעץ החים בחייו. ומאז והלאה אי אפשר לא לעץ החים היכי אם לאחר מיתתו כפי מה שזה לברר העצה השליהמ בחיים חיותו. כי גוף ונפש נמשכין מבחינת דין וחסד. כי הנפש הוא בחינת חסד. והגוף הוא בחינת דין שהם בחינת אור וחושך כמבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה דרשו ה' ועוזו (בסימן ל"ז) ומבחינות חסד ודין משם השתלשלות אחיזת טוב ורע. על כן אחיזת הרע הוא בהגוף שהוא חבית מבחינת דין שמשם השתלשלות אחיזת הרא כידוע. ועיקר חלוקת העצה הוא מחמת אחיזת הרע שנמשך מפגם עץ הדעת טוב ורע. שמחמת זה נתערב העצה ואין יועים עצה שלימה ואלו לא חטא אדם היה הרע נכנע ונתבטל לגברי הטוב והיו נכלל דין בחסד שמאל בימין והיה נכלל הכל באחד ועל ידי זה היה הגוף זך וצח והיה הגוף יכול להכלל בהנפש בחיים חיותו והיו לאחד עד שהיה יודע דרך עץ החיים בחיים חיותו שהוא בחינת עצה שלימה. כי מאחר שהרע נתבטל והכל אחד אזי בוודאיה עצה שלימה כנ"ל. ואז היה יכול על ידי העצה השלימה להכל בחיים חיותו בחי החיים ויחי עוד לנצח כנ"ל. אבל מאחר שפגם בעץ הדעת טוב ורע ולא נתבטל הרע לגבי הטוב. נמצא שיש שני דברים טוב ורע. ואז העצה נחלקת לשתים כנ"ל ואז אין גוף נכלל בהנפש. על כן בהכרח שימות האדם ויוחלק הגוף מן הנפש וישוב אל העפר ושם יוגמר הזיכוך בעפר מזוהמת הנחש. עד שיזדכך כבראשונה עד שיהיה ראוי להכלל בהנפש ואז יקום בתחיית המתים ויחיה בגוף ונפש. ואז יוכלל בגוף ונפש בחי החיים כי אז ידע עצה שליהמ שהוא דרך עץ החיים. והכל כפי מהש זכה לברר ולתקן זוהמת הנחש שכמו כן זכה לברר עצה השלימה שהוא דרך עץ החיים כנ"ל שזהו עבודת האדם כל ימי חייו. שעל ידי זה זוכה לאחר התחיה לדעת דרך עץ החיים. כי בחייו אי אפשר בשום אופן לבכלכל בעץ החים אפילו אם הוא צדיק דול מחמת חטא אדם הראשון שנגזר עליו המיתה לדורות. כי מחמת החטא אי אפששר להגוף להיות נכלל בהנפש בשלימות כי אם לאחר התחיה. נמצא שתחיית המתים הוא כפי הבירור שמבררין העצה השליהמ מהמותרות המבלבל את המו שהוא בחינת בעצבון תאכלנה כנ"ל. שמשם כל הפרנסה כנ"ל. וזה שקבעו הזכרת הגשמים והפרנס בתחיית המתים בחינת מכלכל חים החסד מחיה מתים ברחמים רבים. כי הכל אחד. כי תחיית המתים היא בחינת כלליות גוף ונפש יחד באחדות גדול לעתיד. שזה עיקר תכלית שלימות העצה לכלול בעץ החיים. כי הכל אחד כנ"ל. שמשם נמשך הפרנסה עיקר הפרנסה נמשכת מבירור שלימות העצה כנ"ל.
The central axis is the correspondence between moon / kingship / covenant. The moon represents malchus d'kedushah (holy kingship); its monthly cycle of waxing and waning reflects the state of the bris (covenant). The twelve months = the twelve tribes; the twelve New Moons are twelve annual moments of atonement and rectification of the covenant-blemish.
"Hashivah shoftainu v'yo'atzainu" [Restore our judges and counselors] — corresponds to Naftali. 30
אות י וזה בחינת ירושה ששייך לבנים. כי כבר מבואר שעבודת האדם בעולם הזה לברר העצה השלימה מפגם עץ הדעת. ועיקר הבירור הוא בממון שם נתקלל אדם בעצבון תאכלנה. על כן צריכין להתייגע לברר הממון מקללה זו לדחות הקללה זאת בחינת בעצבון תאכלנה שמבלבל העצה ולהמשיך עצה שלימה. שעל ידי זה נמשך עשירות דקדושה לזכות על ידי זה לעצה האמתיית השלימה לעבודת ה' ללול בעץ החיים כנ"ל. אבל כל אדם אינו מברר הנצוצות הקדושים שבממון כי אם השיך לחלקו ולנשמתו. והלואי שיזכה האדם לברר מה ששיך לו כפי שורש נשמתו כי לברר בשלימות אי אפשר כי לא יושלם הבירור עד לעתיד שיבולע המות לנצח וכו' (כמבואר בכתבים). ועל כן צריכין לברר כל הדברים. בפרט הממון ששם עיקר הבירור מדור לדור. וזהו בחינת הירושה שצוותה התורה לתת ממונו ונחלתו לבניו אחריו. שהם יגמרו לברר ממונו ונחלתו. וכל מה שיברר ממונו ונחלתו ביורת בקדושה יתירה כשישתדלו להתנהג בממונם כראי על פי התורה להרבות בצדקה וכו'. אז ברא מזכה אבא. כי עושין טובה גדולה לנשמתו על ידי זה כי כל מה שנתברר הממון ביותר נדחה זוהמת הנחש ביותר. ואזי נשמתו קרובה יותר להכלל בחי החיים. כי הכל כפי הבירור כידוע ועיקר הבירור הוא בהממון כנ"ל. ועל כן בנים דייקא מקבלים ירושתו וכל זמן שנמצא לו זרע מיוצאי חלציו כולם קודמין לכל משפחתו. כי עיקר השלימות הוא. שתהיה הירושה ממשמשת והלכת למטה ליוצאי חלציו ולא למעלה לבית אביו ח"ו. כי מבואר בהתורה הנ"ל שעל ידי תיקון אמונת חכמים נתרבין הספרים של התורה הקדושה ואז נמתקין כל הדינים כל התורה נכללת בשרשה בבחינת קדשי קדשים שהוא השכל הכולל בחינת אבן שתיה ששם נמתק הכל. כי אי אפשר להכלל שם כי אם על ידי ריבוי הספרים הקדושים של התורה שנתרבין ביותר על ידי תיקון אמונת חכמים (כמו שכתוב שם עיין שם). ועל ידי תיקון אמונת חכמים זוכין לעצה שלימה כנ"ל. וכבר מבואר שעיקר תיקון נשמת המת הוא שיזכה לתקן עץ הדעת שמשם המיתה היינו לתקן פגם אמונת חכמים פגם העצה שיוכל להכלל במקום שצריך להכלל בחי החיים כנ"ל. וזה ידוע בזוהר הקדוש שעליית נשמנת המת אם זוכה היא באתר דאיקרו קודש קדשים בבחנית מי יעלה בהר ה' ומי קום במקום קדוש וכו' היינו כנ"ל. כי עלייתו על ידי תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה עולין לבחינות קדש קדשים שהוא בחינת שכל הכולל. וזהו בחינת החיוב שצריכין להשאיר בנים אחריו. כי הבנים שנשארין אחריו הם בחינת שכללים פרטיים שנמשכין ממנו שהם בחינת ריבוי הספרים של התורה. כי כל אחד מישראל הוא בחינת ספר תורה כמו שכתוב זאת התורה אדם. כי האדם כלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם בחינות רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה כידוע שהיא כלליות התורה. נמצאש האדם הוא התורה וכל מה שנתרבין ישראל ביותר נתרבין ספרים בתורה יותר ועל כן באמת בכל דור ודור נתרבין ספרים יותר. כי נתרבין ישראל ביותר ועל כן מחויב כל אחד להשאיר בנים אחריו כי בנים שמניח אחריו הם בחינת ריבוי הספרים של התורה כנ"ל. כי העיקר הישראה להוכיח את בניו שישמרו תורת ה'. ואז כשבניו אחריו מקיימין את התורה וזכה שיצאו ממנו בני שיראל שמקיימין את בתורה זה בחינת ריבוי הספרים של התורה כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ומי שזוכה לקים את התורה מביא הארה גדולה בהתורה כאלו נכתבה וניתנה היום. נמצא שכל מה שנתרבין ישראל המקיימין את התורה יותר נתרבין הספרים יותר ויכולין להכלל יותר בבחינת קדש קדשים שם צריכה נשמתו לעלות כנ"ל שאי אפשר לעלות לשם כי אם על ידי ריבוי הספרים שהם בחינת הבנים שהניח אחריו כנ"ל ועל כן בניו מקבלין הירושה שהוא ממונו ונחלתו. כי הממון הוא בחינת הבירור שנתברר העצה מפגם עץ הדעת מפגם אמונת חכמים שנתקן בתיקון אחר תיקו על ידי בניו אחריו שהוא בחינת ריבוי הספרים שנמשכין גם כן מתיקון אמונת חכמים שעל ידי כל זה תוכל נשמתו לעלות למקום שהיא צריכה לעלות שהוא בחינת קדשי קדשים וכנ"ל.
Amalek / Haman is the inverse of holy kingship — the "wicked kingship" that feeds off the covenant-blemish. Its hold is on the raglayin (the lower extremities / the tribe of Dan, the last banner), and its peak power comes in the final three months of the year (Teves–Shvat–Adar) — the "winter season," corresponding to the fourth and last banner.
In the aspect of (Beraishis 49): "Naftali ayalah sh'luchah hanosain imray shafer" — "Naftali is a hind let loose, who delivers beautiful words." These are pleasant words to clarify the mishpat and the proper counsel. As the Midrash Rabbah (VaYechi, Parshah 98) says: "Imray shofar" — words of the shofar, for they refine the words given with shofar and teru'ah. When they came to bury Yaakov Avinu, the children of Chais came to contest the burial, and Naftali ran like a deer and brought the document from Mitzrayim — and through him the matter was refined (shipair) and the dispute was quieted. As Matanos K'hunah explains: "shipair" means he quieted the quarrel between them. 31
אות יא כי הבנים הם מתקנים תיקון שלימות העצה. כי ברא כרעא דאבוה והרגלין הם בחינת עצות (כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר) כמו שכתוב וכל העם אשר ברגלך ההולכים אחר עצתך. כי עיקר הולדת הבנים הוא מבחניתעצות כי הכליות יועצות (ברכות ס"א) והכליות הם כלי ההולדה ועל כן הבנים שנמשכין מבחינות עצות הם מתקנין ומשלימין תיקון שלימות העצה שהוא עיקר תיקון נשמת המתו על כן הם מקבלין הירושה שהוא הממון שנמשך מבירור העצה כנ"ל. ועל ידי בירור העצה שהוא בחינת תיקון אמונת חכמים בחינת ריבוי הספרים הקדושים של התורה שהוא בחינת הבנים כנ"ל על ידי זה עולה נשמתו למקום שצריכה לעלות שהוא אתר דאיקראי קודש קדשים ששם נמתק הכל וכנ"ל.
The Four Parshiyos form a single arc of rectification:
This is the birur of mishpat — quieting the dispute — accomplished through Naftali, who gives imray shafer: words of Torah given with shofar and teru'ah. Therefore he recalled shofar and teru'ah = Rosh HaShanah = the day of judgment. "U'miNaftali sarim alef" — "From Naftali a thousand officers" — officers who extract and clarify the mishpat for all, giving imray shafer to clarify judgment and counsel and quiet the dispute. Therefore Hashivah Shoftainu corresponds to Naftali. Then begins the ascent of Malchus — for the essential Malchus is the mishpat emerging from it: "Melech b'mishpat ya'amid" — "A king through justice establishes." Therefore in this berachah specifically the name of Malchus is mentioned: "Melech ohaiv tz'dakah u'mishpat." The essential tikkun of Malchus is through mishpat. Therefore we immediately say Bircas HaMinim — that Hashem uproot the Minim and malchus har'sha'ah, so they not prevail against malchus d'kedushah (the tefillah). 32
אות יב כי ריבוי הספרים הקדושים של התורה הוא בחינת ריבוי העצות השלימות כי התורה הקדושה נקראת עצה. כמו שכתוב לי עצה ותושיה בחינת תרי"ג עיטין דאורייתא. וכל מה שנתרבין ספרים קדושים בהתורה נתרבין העצות ביותר איך להתקרב להשם יתברך כל אחד ואחד ממקום שהוא. ועל כן כולם צריכין להעולם (כמבואר שם בהתורה הנ"ל)
Shekalim → tzedakah → rectifies the covenant → restores holy kingship's vitality
Translation not yet available
אות יג ועל כן משפחת האב קרוי משפחה ואין משפחת האם קרויה משפחה כמו שאמרו רז"ל לענין ירושה (בבא בתרא קי"א) שהירושה ממשמשת והולכת למעלה למשפחת אביו כשאין לו בנים ח"ו ולא למשפחת אמו. כי באמת עיקר תקיון המת הוא כשמניח בנים אחריו. כי הבנים הם שכליים פרטים הנמשכים ממנו שהוא בחינת שכל הכולל נגדם והוא צריך להכלל בשכל הכולל העליון שאי אפשר להכלל שם כי אם כשיש לו שלימות על ידי ריבויה שכליים פרטיים שהמשיך בזה העולם שהם בחינת הבנים שהניח אחריו שהם בחינת ריבוי הספרים כנ"ל כי הכל אחד. כי הספרים הנמשכין מן התרוה הם גם כן בחינת שכלים פרטיים הנמשכין מן התורה. כי יש שכל הכולל העליון שכולל הכל ממנו נמשכין כמה וכמה שכליים פרטיים. ומכל שכל פרטי נמשך עוד כמה שכליים פרטיים ונחשב זה השכל הפרטי בחינת שכל הכולל נגד השכליים הפרטיים הנמשכין ממנו. וכן להלן יותר כי יש ענפים וענפים לענפים וכן להלן וכל מה שנתרבין השכליים הפרטיים יותר ויותר. נשלם השכל הכולל שלהם יותר שהוא השכל שממנו נשמכין אלו השכליים פרטיים. ואזי יכול זה השכל לכלול בהשכל העליון הכולל ששם. נמתק הכל שהוא בחינת קדש קדשים וזה הדבר הוא בתורה ובאדם. כי שניהם בחינה אחת כנ"ל. כי קודשא בריך הוא וישראל ואורייתא כולו חד ועל כן העיקר הוא כשמניח בנים בזה העולם שהם בחינת שכליים פרטים בחינת ריבוי הספרים שעל ידי זה יכול להכלל בשכל העליון הכולל בחינת קדש קדשים כנ"ל אבל כשלא הצליח בזה העולם למעביד תולדין להרבות השכל דקדושה בעולם על ידי ריבוי בני ישראח. אזי הוא צריך לעלות על ידי אביו בהשכל העליון יותר עד שיהיה נכלל בהשכל העליון הכולל. כי אב בחכמה ונקרא קודש שהוא בחינת חכמה כידוע ועל כן על ידי משפחת אביו בחינת קודש יכול לחזור ולהכלל בבחינת קדש קדשים וזהו שהנחלה ממשמשת למעלה עד יעקב אבינו כשאין לו בנים כמו שאמרו רז"ל. עד יעקב אבינו דייקא כי יעקב הוא בחינת שכל הכולל העליון שכולל כל נשמות שיראל ועל כן שכב במקום ההוא שהוא מקום האבן שתיה קדש קדשים ששם נכללו כל האבנים באבן אחת שזהו בחינת הנ"ל (כמבואר היטב התורה הנ"ל). וזה הנפטר צריך לעלות עד שם עד יעקב שהוא שכל הכולל בחינת קדש קדשים כנ"ל ועל כן צריכין ליתן הנחלה למשפחת אביו עד יעקב אבינו כי עלייתו של הנפטר הוא על ידי בירור נחלתו שנתבררה מזוהמת הנחש מבחינת בעצבון תאכלנה שזהו בחנית תיקון עץ הדעת שיתתקן בעת התחי בשלימות כנ"ל בחינת מכלכל חים בחסד מחיה מתים וכו' כי בירור הפרנסה הוא בחינת תיקון המיתה בחינת תחיית המתים כנ"ל ועל כן על ידי שנותנין נחלתו למשפחת אביו. בחינת שכל בחינת קודש נמתק הנחלה על ידי השכל השיך לנחלתו. כי ממשמשת והולכת עד יעקב עד שכל העליון הכולל בחינת קדש קדשים ששם נמתק הכל. ששם עלית נפש המת כנ"ל ועל כן משפחת האב יורשו דייקא ולא האם ומשפחתה כי עיקר מצוות הירושה הוא בשביל בירור העצה שהוא בחינת תיקון אמונת חכמים תיקון נפש המת וכו' כנ"ל ועל כן אין האם ומשפחתה ראוין לירושה. כי מבואר שם בדברי רבינו ז"ל שחלוקת העצה הוא בחינת עצת נשים וכו' עיין שם. נמצא שעיקר חלוקת העצה שהוא פגם העצה נאחזת בנשים דייקא ועל כן אין האם יורשה כי אם האב כי עיקר תיקון הירושה הוא בחינת תיקון שלימות העצה שנעה על ידי סיטרא דדכורא שהוא האב ולא על ידי האם שהיא סיטרא דנוקבא ששם עיקר אחיזת החלוקת העצה שהוא בחינת עצת נשים כנ"ל.
"Al HaTzadikim" [Upon the righteous] — corresponds to Yosef, 33 Zachor → Amalek (the covenant-blemish incarnate) is identified and weakened
אות יד
who is called tzadik. 34
ועל כן גם בירושה השייכה להבנים כשזוכה להניח בנים גם כן הבן קודם לבת כי עיקר תיקון העצה שהוא בחינת מצוות ירושה ליתן לבנים כנ"ל הוא נעה על ידי סיטרא דדכורא דייקא כנ"ל אבל אף על פי כן בבניו שהוא מניח לפעמים דין ירושה לבת במקום שאין בן. כי הבנים שהוא מניח הם הם בעצמן בחינת תיקון העצה שוא בחינת בנים כנ"ל וכמבואר היטב למעלה שהבנים שמניח הם בחינת השכליים הפרטיים בחינת ריבוי הספרים בחינת תיקון העצה כנ"ל ועל כן מאחר שנשאר ברכה אחריו אפילו בת שהיא מיוצאי חלציו יש בזה גם כן בחינת תיקון העצה מאחר שעל כל פנים הניח זרע אחריו שהם בחינת תיקון העצה נ"ל כי בוודאי גם הנשים שבהם עיקר אחיזת חלוקת העצה אף על פי כן סוף כל סוף הם גם הם זוכין לבחינת תיקון העצה הוא בחינת תיקון האדם שיוכל על ידם לזכות לחים נצחיים בעולם בא שזהו עיקר שלימות העצה כנ"ל כי בוודאי גם נשי ישראל זוכין לעולם הבא כמבואר בגמרא הני נשי במה זכיין וכו ובזוהר הקדוש באריכות. רק שאצלם הבירור קשה ביותר מאחר שבהם נאחז ביותר סטרא דמותא שהוא בחינח חלוקת העצה שהוא בחינת עצת נשים כנ"ל. אבל סוף כל סוף מתברר הכל כנ"ל. ועלכן זה שהניח זרע אפילו אם לא הניח אלא בת או בת הבת וכו' היא קודמת לכל משפחתו אפילו למשפחת האב. כי יקר הבירור והתיקון של המת שוא תיקון העצה נעשה העיקר על ידי זרעו ויצאי חלציו וכנ"ל ועל כן אפילו הבת ויוצאי חלציה קודמין לכל משפחות אב. כי יש להם כח יותר לתקן נשמתו בחינת תיקון העצה מאחר שנמשכו ממנו כי המשכת הבנים בין בן בין בת נמשכין ממקום העצה מבחינת נצח הוד יסוד מבחינת כליות יועצות וכ' וכנ"ל ועל כן עיקר התיקון על ידם דייקא אבל כח"ו אינו זוכה להניח זרע אחריו הםן בחינת תיקון העצה תיקן נשמתו כנ"ל ואזי הוא פגם גדול מאד מא לנשמתו כמבואר בדברי רז"ל ובפרט בזוהר באריכות וצריכין ליתן ירושתו למעלה למשפחת אביו אזי בוודאי אין משפחת האם ראויים ליורשו כי אין יכולין לתקן גם עצתו מאחר שהם מסטרא דנוקבא ששם עיקר אחיזת חלקות העצה כנ"ל. כי הוא צריך תיקון גדול מאחר שמת בלא בנים רחמנא ליצלן והלואי שמפחת האב יזכו לתקנו וכנ"ל ועל כן אין משפחת האם יורשת כי אם משפחת האב.
Purim → the actual downfall of Haman (between Zachor and Parah)
Translation not yet available
אות טו נמצא שהירושה והנחלה שנשאר מן הנפטר הוא בחינת בירור העצה שנתבררה על ידו. שמשם כל הממון והפרנסה בחינת כי הוא הנותן וכו' ארי הוא יהיב לך עיטא למיקני נכסין וכו' כונ"ל שזהו עבודת האדם לברר העצה בשלימות כנ"ל וגם עכשיו צריכין ליתן הממון ליורשיו כדי שהם יבררו הממון בבירור אחר הבירור היינו לברר העצה ביותר כדי שיזכה הנטר על ידי בירור העצה להשיג העצה הנצחיית שהוא דרך עץ החיים כנ"ל. ועל כן אם יורשלו קטנים והם חסרי עצה על כן צריכין הבית דין להעמיד להם אפוטרופס והאפוטרופס הוא במקום האב והוא מנהיג הנכסים על פי עצתו ועל ידי זה הוא מתקן ומברר הנכסים. שזהו טובה להמת כי עלייתו על ידי בירור העצה כנ"ל כי שורש האפוטרופס נמשך מבחינת האפוטרופס של מעלה שהוא בחינת מיכאל כהנא רבא אפוטרופסא רבא דישראל. ומיכאל כהן גדול הוא המקריב ומעלה נשמות שיראל על המזבח העליון לפני השם יתברך. כי כהן גדול שלמעלה הוא בגודמת הכהן גדול שלמטה שעולה לאתר דאיקרי קודש קדשים ששם מעלה הנשמות. כי שם עליין של כל הנשמות שנגמר תיקונם לעלות כנזכר לעיל. ומהאפוטרופס העליון נמשך האפוטרופס התחתון שהוא אפוטרופס על נכסי המת שהוא בחינת בעל העצה בנכסי המת הוא תיקון להמת כנ"ל. כי העצה נשמכת מבחינת קדש קדשים ששם נמתק הכל שעוין לשם על ידי בחינת מים טהורים הנ"ל על ידי ריבוי הספרים. על ידי תיקון אמונת חכמים שמשם תיקון שלימות העצה. ועל כן הבית דין דייקא מעמידין אפוטרופס. כי הביתדין הם חכמי הדור שהם בחינת אמונת חכמים שצריכין להאמין בהם כי אין לך אלא שופט שבימיך ומהם יוצא משפטי אמת ומשם כל העצות כנ"ל ועל כן זה שנפטר ושנשארו נכסיו לקטנים שאין להם עצה שליהמ לתקן הנכסים על כן הבית דין בחינת בעל העצה בנכסיהם כי הם יכולין להמשיך עצה לכל אחד בפרטיות כפי הצריך לו וזה האפוטרופס שמעמידין יונק ומקבל כח מהאפוטרופס של מעלה שהוא בחינת מיכאל כהן גדול שנכנס לפני ולפנים שמשם תיקון העצה שהוא בחינת המתקת הדינים כמו שכתב רבינו במקום אחר על פסוק ותשועה ברוב יועץ שהעצה הוא המתק הדינים ותיקון העצה הוא תיקון להמת הנ"ל:
"viliYerushalayim" [And to Yerushalayim] — corresponds to Binyamin, 35 Parah → purification from the deepest impurity (the death-impurity = the covenant-blemish). The Red Heifer's ash-and-water ritual is decoded as ima lavina (the supernal Binah-mother) cleansing: blood → milk, death → life
Translation not yet available
אות טז ועל כן אפוטרופס שמינהו אבי יתומים לא ישבע מינהו בית דין ישבע כי העצה הוא בחינת המתקת הדינים כנ"ל כי כל הבירורים שבעולם שעושין בכל משא ומתן ובכל הדברים הכל הוא בחינת המתקת הדינים כי כל זמן שלא נתברר הטבו מן הרע אזי הדין מתגבר ח"ו וכשמבררין הטבו נמתקן הדין ונתבטל ואין הדין נמתק אלא בשרשו שהוא השכל שקרא קודש השייך לזה הדין כ(כמבואר היטב בהתורה הנ"ל) וזה השכל הממתיק הדין השייך אליו זהו בחינת העצה שנמשך מזה השכל שעל ידי זה נמתק הדין כי העצה הוא המתקת הדינים כנ"ל. ומחמת שכל דין אינו נמתק אלא בהשכל השייך אליו ולא בשכל אחר. על כן בני אד משונים בדיעותיהם במשא ומתן. וכל אחד ואחד עצתו משונה מחבירו כי זה חושק לסחור במיני תבואה. וזה ביין וזה בצמיני בגדים וכיואצ שאר השינויים רבים ועל פי רוב כל אחד אינו מסוגל להצליח כי אם במין סחורה זה דייקא כי כל זמה שהוא נושא ונותן בו הכל הוא בשביל הבירור שהוא בחינת המתקת הדין כנ"ל שזה האדם צריך לברר ולהמתקי דין זה כפי שורש שכלו שעל ידי זה נמשך לו עצה לעסוק במין סחורה זאת דייקא ואינו יכול להשתכר כי אם בסחורה זאת דייקא ואדם אחר בסחורה אחרת דייקא הכל כפי השכל שיש לו. שיש לו כח להמתיק דין זה דייקא שהוא בחינת סחורה זאת שעל ידי זה נמשך לו עצה השכל לעסוק בסחורה זאת דייקא כנ"ל. ועל כן קודם מיתתו הוא צריך להעמיד אפוטרופס על נכסיו בעצמו כי הוא בעצמו צריך להמשיך עצה בנכסיו כפי שורש שכלו כנ"ל ועכשיו שצריך לילך לעולמו צריך להעמיד בעצמו אפוטרופס שהוא בעל עצה שיהא במקומו ממש כי מאחר שהוא מעמידו הרי אפוטרופס כמותו ויכול המשיך עצה על פי שכלו שכל הנפטר כפי הצריך נכסים אלו וכפי הבירור והמהתקה שצריכים להמשיך בנכסים אלו מהשכל הפרטי השיך להם שזהו בחינת העצה טובה שהוא עיקר תיקון הנכסים כנ"ל אבל כשאין הנפטר מעמיד בעצמו אפטרופס. אין מי שיעמוד בעד היתומים. כי מי ידוע איך לנהוג בנכסים אלו. כי מי יודע השכל והעכצה השייך לנכסים אלו כי העצה לאלו הנכסים צריך האפוטרופס להמשיך ולקבל מאבי יתומים בעצמו הוא בחינת שכל הפרטי הממתיק הדין שבאלו הנכסים שעל יד זה השכל דייקא יכולים להמתיקם ולא על ידי שכל של איש אחר כנ"ל. על כן עיקר תיקון הנכסים הוא על ידי אפוטרופס שמינו אבי יתומים שממשיך העצה מהשכל הפרטי השיך לאלו הנכסים כנ"ל אבל אף על פי כן הבית דין יש להם כח להעמיד אפוטרופס כי הבית דין הם בחינת אמונת חכמים בחינת תורה בעל פה שהוא שלימות התורה שבכתב שעל ידי זה נמתק הכל בכלל ובפרט ומשם מקבלין המתקה כל הצמצומים שבעולם (כמבואר שם) ועל כן בית דין יכולין להעמיד אפוטרופס על נכסי יתומים כי הם יודיעם להמשיך שכל משכל הכולל להמתיק ולבברר הנכסים על פי עצתו. כי הם ממשיכין העצה וההמתקה משכל הכולל ששם כלליות כל השכליים פרטיים שבעולם ומשם כל העצות שבעולם ושם נמתק הכל יהיה איזה צמצום ודין שיהיה כנ"ל. אבל מחמת זה צריך אפוטרופס של בית דין לישבע בנקיטת חפץ כי לעלות לשכל הכולל אי אפשר כי אם על ידי שלימות התורה על כן חשדינן להאפוטרופס אולי לא זכה לעלות ולהמשיך עצה משם. ועל ידי זה פגם בהנכסים. כי כל הגזילות והשקרים שעושין במשא ומתן ח"ו הכל נמשך מפגם העצה שוא בחינת בעצבון תאכלנה שמשם העניות מחמת שאין כל אם זוכה לידע העצה במה להשתכר כנ"ל ומחמת זה בא לידי שקרים וכפירות במשא ומתן. כי רשע עושה כף רמיה וגם זה בעצמו הוא עצה רעה לנפשו שנדמה לו ממון על ידי הגזילה או הרמאות ששלח ידו מבמון חבירו ובאמת היא לא תצלח. כי לא יחרוך רמיה צידו והרה עמל וילד און. ו על כן כשי שהכחשה במשא ומתן משביעין אותו כי סתם שבועה בנקטית חפץ ועל ידי שנוטל הספר תורה בידו הוא בחינת לוחות האבן על ידי זה עולה ומקשר עצמו לשורש העצה שהיא בחינת אבן שתיה קדש קדשים שם נמתק הכל ונמתקין כל העצות ואזי ראוי לו להודות על שקרו שבא מפגם העצה כי עכשיו נמשך עליו עצה שלימה משורשה העצה שהוא התורה כנ"ל. ועל כן אפוטרופס שמינו בית דין שצריך לקבל העצה משורש העצה משכל הכולל צריך לישבע בנקיטת חפץ כי אי אפשר לקבל משם אלא על ידי התורה כנ"ל אבל אפוטרופס שמינהו אבי יתומים הוא במקום האב בעצמו מאחר שהוא בעצמו מינהו. והוא ממשך העצה להנכסים מאבי יתומים בעצמו שהוא בחינת שכל הפרטי השייך לנכסים אלו ועל כן אין צריך לישבע כי אן צריך לעלות עד שהכל הכולל העליון. כי הוא ממשיך העצה מהשכל הפרטי השייך לאלו הנסים שהוא אבי יתומים שמינהו בעצמו כנ"ל.
for Yerushalayim was in the portion of Binyamin. 36 HaChodesh → the months are now fully rectified; Nisan — the first month — is sanctified Section 2 adds a practical instruction attributed directly to Reb Nachman: giving tzedakah for Eretz Yisrael specifically in Adar is the prime vehicle for this rectification — since Eretz Yisrael in its twelve-border structure embodies the twelve tribes / twelve months / holy kingship. Section 3 ties the thread to the Purim mitzvah of matanos l'evyonim and explains Haman's counter-move of offering ten thousand silver talents — a direct attempt to overwhelm and displace Israel's tzedakah power — which Hashem foiled, since Israel's shekalim "preceded" Haman's.
Loading comments…