הקדמה
ליקוטי הלכות - Likutay Halachos
אמר המעתיק והמתעסק בספר הקדוש הזה (הוא מאיש תם ירא אלקים מרבים מו"ה ר' נחמן טולטשינער תלמיד מובהק למוהרנ"ת זצ"ל) ידידי הקורא אציגה נא לפניך מעט מזעיר מהמאמרי' הקדושי' אשר בתוך הספר הקדוש הזה ויהי' נא המאמרים הק' האלו במקום הקדמה הנהוג שיהיה בכל ספרי קודש כי מאדומו"ר מאור עינינו חמדת לבבינו מרן ר' נתן זצוק"ל זי"ע לא מצאנו באמתחת כתביו הקדושים שום הקדמה זולת ההקדמה הנדפסת כבר בחיים יותו אצל חלק הראשון מאורח חיים המתחלת מהלכות השכמת הבוקר. והאמנם שמובן שם אשר היא הקדמה כוללת לכל כתביו הק'. אעפ"כ היה גיעגועי ותשוקתי חזקים שיהיה הקדמה מיוחדב לספר היו"ד הק' הזה. אך יראתי לחגור מתני ולאמץ זיו"ד הק' הזה. אך יראתי לחגור מתני ולאמץ זרועותי לאחוז בידי עט סםפר לכתוב הקדמה על ספר יקר ונחמד מפז ומפנינים כזה פה המפיק מרגליות וכו' וכו'. כי מי אנכי אשר אספר שבחיו ותהלותיו וגודל יקר הערך וגודל עומק נועם אמרותיו הטהורים. ויראתי לנפשי שח"ו לא אפגום בכבודו הזך. ומדי חושבי בזה עזרני השי"ת שעלה בדעתי הלא ידוע אשר כל ענין הקדמה שקדום לכל ספרי קודש הוא בגין להודיע להקורא והרוצה להגות בו קסות דברי הספר ודרכו הק המובא בפנים, לכן אמרתי להקדים לפנים אלו המאמרים המועטים המחזיקים הרבה ותבין ממוצא דבר קושט נועם אמרותיו הנעימים. ואם תטה עיניך ולבך באמת ותרצה לידע נועם עומק כל דבריהם אז תציץ ותביט לפני ולפנים ואז אם לבך ומחשבותיך חושבים והוגים באמת לאמתו על התכלית האחרון אשר יהיה ביום האחרון אשר אז נשוב אל העפר כשהיה והרוח ישיב לצרור בצרור החיים את ה' ואתה רוצה באמת להשליך אחר גיווך כל הליצנות וההבלים ולדרוש אחר עצות אמתיים ודיבורים ניחומים להחיות את נפשך לחזק א"ע בה' ובתורתו הקדושה בכל עידן ועדנין העוברין על האדם העלוב בזה העולם המר למען יהיה נפשינו לשלל אז ביום האחרטן אז תבין מהמאמרים הקדושים האלו יראת ה' לחיים ולשמחה (כמובא להלן בהקדמה אשר יש יראת ה' לחיים ולשמחה ויש להיפך חס ושלום) ודעת אלקים תמצא. כן נזכה לזה באמת כרצון יראיו וצדיקיו האמתיים ז"ל זי"ע אכי"ר:
Now, the act of shechitah [ritual slaughter] is for the purpose of elevating the soul of the living creature that has been reincarnated [within it], as is known. And it is in the aspect of teshuvah, for one must return and restore the soul to its root. For the essence of teshuvah is silence — to be still and quiet before the one who disgraces and humiliates him, as mentioned above.
בהלכות בשר בחלב הלכה ה' לענין מ"ש על פסוק לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים שהוא בחי' עזות דקדושה וכו'. וזה ענין מ"ש במ"א שזהו בחי' מה שדרשו רז"ל על פסוק זה כי כל ביתה לבוש שנים א"ת שנים אלא שניים שכל דברי התורה מלובשים בכפליים, נתן תתן העניק תעניק פתוח תפתח. כל אלו מצילין אותו משלג גיהנם עכ"ל רש"י ז"ל. היינו בחי' עזות ועקשנות דקדושה כמו שהזהיר רבינו ז"ל ואמר שצריך האדם להיות עקשן גדול בעבודת ה' כמובא בספריו הק'. וזה הענין של עקשנות הוא התחזקות נפלא לבלי ליפול בשום אופן בעולם כאשר שמעתי מכמה אנשים כשרים שעיקר התחזקותם היה על ידי זה. וזה כי כל ביתה לבוש שנים דהיינו שניים בחי' כפל פתוח תפתח וכו' היינו שכל קיום התורה תלויה בזה שיתחזק לשנות ולכפול כל עובדא טובה או לימוד התורה וכו' להתחיל להרגיל עצמו שיתחזק בכל פעם לחזור ולעשות אותו הדבר שבקדושה אפי' אךף פעמים אפילו אם עובר עליו מה שעובר כי זה עיקר קיום התורה שצריבין להיות עקשן גדול בעבודת ה' לעשות הדבר שבקדושה אפילו דרך עקשנות אפילו אלפים פעמים ולבלי להסתכל על שום חלישות הדעת שהבע"ד והס"א והליצנים מחלישין דעתו רק לעשות ולחזור ולעשות הדבר שבקדושה אפי' אלף פעמים בבחי' כי כל ביתה לבוש שנים נתן תתן פתוח תפתח. ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כל התורה יצא שצריבין לכפול הדברים שבקדושה כמה פעמים כי מיעוט רבים שנים. ועל כן שנים מרמזין על ריבוי בלי שיעור וכמו שדרשו רז"ל על פסוק זה נתן תתן אפילו אלף פעמים. וכן בכל התורה כולה וכנ"ל. וזהו עיקר ההתחזקות כנ"ל. וזהו לא תירא לביתה משלג היינו מגיהנם של שלג כנ"ל כי יש גיהנם של אש וגיהנם של שלג כשרז"ל. היינו גיהנם של אש מגיע על שנתחמם לדבר עבירה ר"ל כמובא. אבל גיהנם של שלג הוא על חלישותו אח"כ כשבא לו התעוררות לתשובה כי הכל מלאים חרטות כשארז"ל אבל ע"פ רוב עיקר עיכובו מתשובה הוא מחמת חלישת הדעת שנדמה לו שאין מועיל לו עוד תשובה לריבוי עונותיו העצומים מאד ובפרט אותן שהתחילו כבר להתעורר משינתם להתחין לשוב להש"י ועסקו בתורה ומצות איזה זמן זמנים ואח"כ נפךו מזה והעיקר הוא מחמת חלישות הדעת מחמת שיודע בעצמו שכבר למד תורה ועזה כמה מצות וכו' ואף עפי"כ התגבר עליו היצה"ר כ"כ כאשר יודע כל זה האדם בנפשו. ומי שנשאר בזה חס ושלום ומניח ליפול עצמו ע"י הסתות ורעיונים של הס"א כאלה וכאלה הוא נידון על זה בגיהנם של שלג שהוא קרירות עצום ומר שהוא מדה כנגד מגה כי על שנתקרר אח"כ ע"י חךן שת הדעת הנ"ל ע"כ נידון בקרירות של שלג של גיהנם. וזה בחי' מה שמובא בדברי רז"ל שיש שדנין אותו בגיהנם חציו של אש וחציר של שלג היינו כנ"ל שדנין אותו על חומום העבירה בגיהנמם של אש חנ"ל. ועל שנתקרר ע"י חלישת הגעת ולא התחזק בתשובה כנ"ל דנין אותו בגיהנם של שלג וקרירות וכנ"ל. ועתה מחובר יפה הפסוק הנ"ל לא תירא לביתה משלג שהוא בחי' קרירות כי כל ביתה לבוש שנים בחינת שניים בחי' כפל נתן תתן אפי' אלף פעמים. וכן בכל התורה והמצות היינו בחי' התחזקות ע"י עקשנות עצום לבלי להניח את מקומו רק להתחזק לקיים ולחזור ולקיים לימוד התורה וקיום המצות כל מה שיוכל לחטוף בזה הצל עובר כל ימי חייו אפילו אם יחבור עליו מה ועל ידי זה לע תירא לביתה משלג שהוא קרירות מאחר שלא מניח לקרר עצמו מתורה ומצוות על ידי חלישות וקרירות שהפיל הבע"ד בדעתו רק התחזק בכל פעם לחטוף איזה טוב ולחזור ולחטוף בבחי' כי כל ביתה לבוש שנים כנ"ל. וע"כ בודאי לא תירא לביתה משלג וכנ"ל:
And the matter is as follows: for "who knows the spirit of man, whether it ascends upward, and the spirit of the animal, whether it descends downward, to the earth?" (Koheles 3:21). And when a person transgresses, G-d forbid, he then descends, G-d forbid, from the aspect of the spirit of Man to the aspect of the spirit of the animal. And the distinction between Man and animal is speech, for the defining characteristic of Man is that he is a medaber [a speaking being] (see Targum on Bereishis 2:7). It follows, then, that when a person sins, G-d forbid — since he then descends to the aspect of the spirit of the animal, G-d forbid — he is then in the aspect of the absence of speech, like an animal.
וז"ש בנחמות של ישעיה הנביא בסך' מ"ב מ"ג שמחזקם מאד להתקרב להשי"ת אחר כל מה שעשו ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר היינו שהשי"ת הרבה לישראל תורה ומצות כשרז"ל על פסוק זה כדי לזכותם לנצח על ידי זה כדי שכל אחד כמו שהוא יוכל לחטוף תמיד איזה טוב תורה ומצוות וכו' וכמבואר בדברינו בזה במ"א. וכתיב אחר כך והוא עם בזוז ושסוי וכו'. היינו שתנצל מגיהנם של אש ומים שהם בחי' חמימות וקרירות כנ"ל. והכל ע"י התחזקות הנ"ל המרומז בפסוק ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדור וכנ"ל:
And therefore his punishment and his rectification come through this very same thing — namely, through silence and stillness. For he must endure the anguish of silence and stillness, because with the very thing that he damaged, he shall repair. For he damaged this — for through his sins he descended to animality, which is the absence of speech — therefore he must accept his punishment: to endure the anguish of silence. And through this he will be rectified and refined, and he will repair what he damaged.
שייך להלכות כלאי בהמה הלכה ד' המיוסדת על מאמר ב' מליקוטי תנינא המתחלת ימי חנוכה הם ימי הודאה וכו' וזה בחינת שעשוע עוה"ב וכו' וזה בחי' הלכות בבחי' כל השונה הלכות וכו' עיין שם דברים נפלאים ונחמדים ויערב לך לעד. ועל פי הדברים הקדושים האלו מבואר כל הלכה הנ"ל וכל ענין חנוכה עם כל הפרטים הנ"ל של חנוכה. וזאת מבואר בסופה של הלכה הנ"ל וז"ל:
And then, when he is rectified through fulfilling: "Be silent unto Hashem" (Tehillim 37:7) as mentioned above, then from this the aspect of adam [Man] is formed, as mentioned above, and then he returns to his stature — to the aspect of Man. And this is his tikkun, for he returns and ascends from the aspect of animal to the aspect of Man.
וע"כ מסיימת התורה פ' הנשיאים שהוא פ' חנוכת המזבח בפסוק ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וכו':
And this is the aspect of shechitah. For the soul that did not merit to do teshuvah during its lifetime, until it was forced to be reincarnated into an actual animal — because through its sins it drew upon itself the spirit of the animal, as mentioned above — then, woe for that shame, woe for that humiliation! (cf. Bava Basra 75a) When a human soul is incarnated in an animal, G-d forbid — may the Merciful One save us, may the Merciful One save us! — then its rectification is through the shechitah. For the spilling of blood of the shechitah is the aspect of the spilling of blood mentioned above. And then, certainly, the soul is in the aspect of silence and stillness — "like a lamb led to the slaughter" etc. (Yeshayahu 53:7).
כי זה הפסוק הוא כתוב השלישי המכריע בין שני כתובים המכחישים זה את זה כשפרש"י שם והוא מדה אחרונה מי"ג מדות הם בחינת י"ג מדות של רחמים שמשם עיקר הישועה מכל הצרות ושם עיקר התודה וההודאה כנ"ל. וע"כ מסיימין היתּג מדות במדה זאת של שני כתובים המכחישים זה את זה וכו' כי זה עיקר התיקון של י"ג מדות התורה שהם בחי' הלכות שהם בחי' י"ג מדות של רחמים שהם בחינת תודה להמשיך כל התיקונףים הנאמרים במאמר הנ"ל עד שנזכה לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם כי כל הקשיות והשינויים שיש בתורה וכל המחלוקת דקדושה שיש בין תנאים ואמוראים ובין צדיקים וכשרים אמתיים הכל כדי לגלות שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית'. כי כל הפעולות משונות שבכל הבריאה כולם נמשכין מאותיות התורה כידוע וכמו שכל אות יש לו תמונה משונה מחבירו וכל צרופי התיבות משונין כל אחד מחבירו כמו כן נמשכין כל הברואים משונין כל אחד וא' מחבירו. אבל באמ כל אותיות ותיבות ופרשיות וכו' שבתורה שמשונים כ"א מחבירו דייקא על ידם מכירין ויודעין אותו ות'. כי בשביל זה ניתנה התורה כדי להכיר את מי שאמר והיה העולם. כי אורייתא שמא דקב"ה (תי' דף כ"ה) וא"א לדעת מאחדותו הפשוט ית"ש כ"א על ידי התורה הזאת דייקא שנתלבשה באותיות ודיבורים אלו ומחמת שבזה העולם א"א להבין בשלימות דרכי התורה. ע"כ נדמה כמה פעמים שיש איזה שינויים וקשיות בתורה כגון שני כתובים המכחישים זה את זה שקודם שבא הכתוב השלישיהמכירע נדמה לנו כאלו היה חס ושלום איזה שינוי בתורה. וכן כתוב א' אומר שבעת ימים תאכל מצות וכתוב א' אומר ששת ימים וכו' וכן הרבה וכל זה מחמת מיעוא שכלינו שאין אנו מבינים דרכי התורה על בוריין על כן חמל עלינו השי"ת ומסר לנו דרכי התורה ע"י החכמים לדורזה בי"ג מדות שע"י זה הם מיישבין כל השינויים ומכריעין בין הכתובים המכחישים זא"ז ועל ידי זה נמשך עלינו דעת לידע ולהאמין כמו שהתורה כולה אחד אע"פ שלפי קטנות שכלינו היה לנו כמה קשיות ושינויים בתורה כמו כן כל השינוים שבעולם שהם כל הפעולות משתנות כותם אחד בשרשן כי כולם נמשכין מאחד הפשוט יתברך רק שא"א להבין זאת בשכלינו. וזהו בחינת המחלוקת דקדושה כי הכל בשביל להמתיק הדין בשרשו (כמובא במאמר בקמים עלי מרעים וכו' בסי' רע"ז) כי ע"י שיש מחלוקת בקדושה בין צדיקים. נמצא שדעתם משונה מאד זה מזה ואעפ"כ בענין יסוד האמונה כולם נכללין בדיעה אחת כי כולם מתכוונים לדמו ואחדותו ית' כדי לברר כל ההלכה על בוריין כשרז"ל הרבה מחלוקת בביהמ"ד וכו'. וע"כ על ידי זה המחלוקת דקדושה על ידי זה דייקא נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות על ידי שדיעות חלוקות ומשונות כאלה כולם נכללין בדיעה אחת בענין יסוד האמונה כי כולם מאמינים בדיעח אחת בה' ובמשה עבדו. וכל כוונתם במחלקותם הכל כדי לגלות אחדותו הפשוט בעוךםץ כי דעה של זה נואה שההלכה כך ודרך הישר הוא כך אשר על ידו נתגלה אחדותו ית', ודעה של זה נוטה לדרך והלכה אחרת ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים כי כולם נתנו מרועה אחדץ כי על ידיהם דייקא יתגלה אחדותו הפשוט מתוך פעולות משתנות על ידי שדיעות חלוקות כאלו נכללין בתכלית כוונתם בדיעה אחת להכלל באחדותו ית' כנ"ל. וז"ש שם במאמר הנ"ל שע"י הלכות שהם בחינת תודה על ידי זה נמשך כל הבחינות המבוארין עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מתוך בעולות משתנות היינו כנ"ל כי ההלהות הוא פסק ההלכה שמתבררת משינוי דיעות שזה אוסר וזה מתיר וכו' עד שמבררין ההלכה ע"פ דרכי התורה ואז דייקא נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל:
And through the knife of shechitah, he elevates the soul to the aspect of the lower point, which is the aspect of the chirik vowel, the aspect of: "and the earth is My footstool" (Yeshayahu 66:1). This is accomplished through the aspect of: "Be silent unto Hashem and wait longingly for Him" (Tehillim ibid.). For the chalif [slaughtering knife] is in the aspect of "a sword unto Hashem" (Yeshayahu 34:6) — the aspect of an avenging sword, etc. — the aspect of Malchus [Kingship], which is the aspect of the lower point, the aspect of Yehoshua, the aspect of: "and beneath His feet was like a fashioned work of sapphire stone" (Shemos 24:10), the aspect of the levanah [moon]. For all of this is the aspect of Malchus, which is the aspect of the knife of shechitah, as is known.
מהלכות בכות בהמה טהורה הלכה ד' שייך לעיל לענין מה שכתבתי שם שצריבין ליזהר מאד שיקבל היראה לחיים ולא למות. כי לפעמים על ידי שהאדם רואה דברי מוסר בספרי יראים או ששומע תוכחה ומוסר מאיזה איש חשוב הוא נופל בדעתו יותר ויותר מחמת ששומע גודל עונש החטא ועד כמה וכמה מגיע הפגם של נדנוד עבירה ואפילו של תאוות שאינם איסור גמור וכו' והוא יודע בנפשו שפגם הרבה מאד מכ"ש מי שיודע בנפשו שפגם וחטא בעבירות ממש ר"ל ובפרט שיש אנשים שחטוא הרבה מאד ר"ל ואזי יכול להיות שכל מה שרואים או שומעים מוסר יותר יפלו בדעתם יותר וכנ"ל. וזהו בחי' יראהב רעה שצריכין לברוח ממנה מאד כי צריכין לקבל יראת ה' רק לחיים ולא למות חס ושלום דהיינו לקרב א"ע להש"י ע"י היראה והמוסר ולא להתרחק חס ושלום. ועתה האיר ה' עיני ומצאתי מפורש בפסוק ענין זה (במשלי י"ט) וז"ל הפסוק חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת. והמקרא תמוה לכאורה. וע"כ באמת רש"י ז"ל נדחק בפירושו וכתב מקרא קצר הוא כוכ'. אבל עתה מבואר היטב פירוש המקרא כפשוטו שהפסוק מזהיר את האדם שימנע ויחדל א"ע מלשמוע מוסר ותוכחה המזיקים לו הגורמים לו לשגות מאמרי דעת דהיינו כנ"ל שע"י המוסר והתוכחה יפול בדעתו יותר עד שח"ו ישגה מאמרי דעת על ידי זה צריך לחדול ולמנוע עצמו מזה כי צריכין לקבל תורה ומוסר רק לחיים ולא למות וכנ"ל:
And then, when the soul returns and ascends, this is the aspect of teshuvah, as mentioned above. And through the teshuvah, the upper point is formed, etc. (as explained there, see there). And then Man is formed, and the soul returns and ascends from the aspect of animal to the aspect of Man — and this is its tikkun, as mentioned above. And this is the aspect of the blessing over the shechitah, for now the soul returns to the aspect of Man, which is the aspect of speech, as mentioned above.
וכבר אמרתי בזה דברי צחות םכמה בני הנעורים הרוצים להתקרב להשי"ת וע"פ רוב נופלים בדעתם על ידי ענין הנ"ל מחמת ששוצעים או רואים בספרים קדושים כמה וכמה הם מחמירים מאד על פגם כל שהוא ואמרתי להם תדעו שכל מה שכתוב בספר ח"ח הקדוש ובשאר ספרי מוסר עניני קדושה וטהרה גדולה אין הכוונה שאתם לא תהיו אנשים כשרים רק הכוונה כדי שתהיו אנשים כשרים היינו שכוונתם לקרב ולא לרחק שמזהירים את ישראל שיתרחקו אפי' מפגם כל שהוא כי בודאי כך ראוי שיתנהג איש הישראלי לפי עוצם קדושתו בשרשו. אבל אעפ"כ אין כוונתם חס ושלום שמי שלא עמד בזה ופגם מה שפגם חס ושלום שיתרחקו ויפלו בדעתם עוד יותר חס ושלום כי כבר הזהירנו שלמה המע"ה אל תרשע הרבה וכשרז"ל מי שאכל שום וריחו נודף יחור ויעכל שום וכו' בתמיה. וכבר מבואר בדברי אדומו"ר ז"ל כמה תורות וכמה שיחות יקרות גדולות ונוראות על זה איל צריך האדם להחיות א"ע ולחזק א"ע בכל עת תמיד יהיה איך שיהיה והכלל שבכל דברי תורה בכל דיבור ודיבור ובכל ענין וענין יש בו בחי' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם בחי' זכה נעשה לו סם חיים לא זכה וכו' ועל כן צריכין ליזהר מאד שלא יקבל היראה והמוסר לרעה חס ושלום רק לטובה שמעוצם היראה יחזק א"ע לקיים דברי רז"ל שהזהירנו להאמין בחסדו וטובו יתברך שאינו נפסק לעולם ולחזק א"ע בכל עת מחדש בכל מה שיוכל כמבואר בדברינו כמה שיחות קדושות ונוראות בענין זה פוק עיין ותשכח אשריך אם תאחז בהם:
And this is the aspect of the Exodus from Egypt [Yetzias Mitzrayim]. For then, speech was in exile, as is known — for then the aspect of speech had descended into the constriction of the throat [meitzar ha'garon]. And the essence of the redemption was through the aspect of the Name אֶהְיֶ"ה, as it is written: "אֶהְיֶ"ה has sent me to you" (Shemos 3:14). It follows that in Egypt there was the aspect of the reverse of the face of אֶהְיֶ"ה, which has the gematria of דָּם — "blood" (see Sha'ar HaKavanos, Drush 1 of Pesach; Eitz Chayyim, Sha'ar 16:83), as it is stated: "And I passed over you and I saw you wallowing in your blood" (Yechezkel 16:6).
מהלכות ראשית הגז ה"ד המיוסדת ע"פ מה שאלתא בדברי רבינו ז"ל שאפילו כשאדם מושך את עצמו מהרע אל הטוב רק כחוט השערה הוא יקר מאד בעיני הש"י כי מחמת שהאדם בגוף מגושם כל כך בזה העולם הגשמי כ"כ אשר רבו כמו רבו המונעים והמעכבים והמסיתים והבלבולים וכו' על כן כל העתקה והעתקה שהאדם ממשיך את עצמו מגשמיותו להשי"ת ולתורתו אפי' הוא רק כחוט השערה הוא יקר מאד מאד בעיני השי"ת ובזה ראוי לאדם להחיות א"ע ולשמח א"ע אפי' אם הוא כמו שהוא. והביא שם מעזה על זה מהצדיק שנפל עליו עצבות וכבידות גדול מאד מאד וכו' שלא היה יכול לשמח א"ע בשום דבר וכו' כ"א במה שלא עשני גוי וכו' ואז הראו לו שאינו כדאו אלפים ורבבות עולמות כנגד חוט השערה אחת שהאדם נעתק בזה העולם להתקרב להש"י וכו' ע"ש כ"ז היטב:
And when they left Egypt, the Name אֶהְיֶ"ה was revealed and the bloods were rectified, and then speech ascended from the constriction of the throat, and then they were made into the aspect of Man. And therefore, the shechitah is performed at the constriction of the throat — to elevate the soul from there, for that is where it had descended previously, and now they elevate it from there, from the constriction of the throat, as mentioned above.
וזה ששיבח הש"י את כנסת ישראל שערך כעדר העזים שגלשו וכו' ופרש"י אף הרקים שבך חביבין עלי וכו' וכן פירש לקמן (קפיטיל ו') ע"פ שערך כעדר העזים בקטנים ורכים ודקים שבכם יש שבח הרבה. נמצא ששערך מרמז על הגרועים והפחותים שבישראל שגם הם יקרים מאד מאד בעיני הש"י כי מוצא גם בהם שבח הרבה על ידי הנקודות טובות שמוצא בכל אחד ואחד מהם. ועל כן נקראים בשם שערות כי זה עיקר שבחם מה שמוצא בכל אחד מהם בחי' שערות קדושות הרבה דהיינו מה שכל אחד מהם מנתק עצמו בכל פעם כחוט השערה להש"י או לדברים הנוגעים לעבודתו יתברך שזה יקר מאד אצל השי"ת כנ"ל. וזה בחי' ציצית שהם בחינת שערות כמובא בחי' ויקחני בציצית ראשי היינו כי ציצית הם בחי' חוט של חסד שהשי"ת ממשיך עלינו בכל יום שאלו החוטי חסד בחי' ציצית נקלעים ונשזרים מהשערות הנ"ל מה שהשי"ת מטה כלפי חסד ומוצא בכל אחד מישראל נקודות טובות שהם בחי' שערות כנ"ל ואלו השערות מתקבצין יחד ונקלעים ונשזרים ונעשין בחי' חוטי הציצית הקדושים שמאירין על ישראל בכל יום. כי ידוע בכוונות שבחינת ציצית נמשכין מנימין ושערות עליונים מבחינת שערות דעתיק ואו"א שמהם יוצא אור הציצית הקדושים כמבואר בכוונות ציצית ע"ש היינו כנ"ל. כי עתיק הוא בחי' חסד עליון ונורא מאד בחי' ורב חסד כי שם כולו טוב וחסד ושם שורש כל הי"ג מדות של רחמים שהם תליסר תיקוני דיקנא ששם נמחלין כל העונות ונתהפכין לזכיות. וכל האורות הקדושים הנמשכין משם הכל בבחי' נימין ושערות כידוע בכתבי האר"י ז"ל היינו כנ"ל. כי מעוצם החסד והטוב הנפלא שיש שם על ידי זה מסתכל הש"י רק על הטוב שבישראל אפילו בפושעי ישראל הוא מסתכל רק על בחי' השערות שנמצא בכל אחד ואחד מה שכל אחד מנתק עצמו לפעמים כחוט השערה מגשמיותו אליו ית' ועל ידי זה מאירין שם אורות גדולים ונוראים שנקראי בחי' נימין ושערות בחי' ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיוור ושער רישיה כעמר נקי. ועל ידי בחינת אלו השערות נמתקין כל הדינים ונמחלין כל העוונות ונמשכין כל החסדים והטובות על ישראל הכל ע"י בחי' שערות עליונים שנמשכין ע"י השערות טובות שמוצא הש"י בכל אחד מישראל אפי' בהגרוע שבגרועים ומהם יוצא אור הציצית וכנ"ל. וזה בחי' ן המצר קראתי י"ה. ומבואר בכוונות שמצר אותיות צמר בחי' שערות שהם בחי' תיקוני דיקנא ע"ש היינו כנ"ל ששערות הדיקנא קדישא שהם כל המדות של רחמים נמשכין ע"י בחי' מן המצר קראתי י"ה דהיינו ע"י שהאדם מנתק עצמו כחוט השערה מגשמיותו להש"י דהיינ ו כשהוא במצר גדול והתאוות והס"א מתגברים עליו כמו שמתגברים עד שאין לו דרך לנטות ימין ושמאל בבחי' כל רודפיה השיגוה בין המצרים עד שנדמה שאפס תקוה חס ושלום. והוא בעוצם דחקו ומיצר נפשו פונה להשי"ת וצועק אליו יתברך מן המצר בחי' מן המצר קראתי י"ה. אע"פ שמה שפונה להשי"ת הוא רק כחוט השערה מוא יקר בעיני השי"ת ונעשה ממצר צמר שהם בחי' שערות דדיקנא קדישא ששם כולו רחמים וטוב ששם נתהפך הכל לטובה וזכות כידוע. וזה בחי' חוט של צמר בחוה"כ שהיה מלבין העונות של כל השנה כמ"ש ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. כי עיקר סליחת העונות ביוה"כ נמשך ע"י בחי' זאת על ידי שהשי"ת מוצא בישראל בהחוטאים ר"ל כמה וכמה שערות טובות כנ"ל שעל ידי זה מאירין השערות העליונות שהם בחי' ת"ד בחי' צמר כנ"ל שעל ידי זה מחילת כל העוונות כנ"ל:
And this is the aspect of shehiyah [pausing/delay], which is forbidden in shechitah. This is the aspect of: "for they were driven out of Egypt and could not tarry" (Shemos 12:39), etc. For when they left Egypt they were unable to linger and delay there at all, lest the Sitra Achara [the Other Side] grow stronger, G-d forbid. Likewise, when extracting the holy soul from the animal through the shechitah — which is the aspect of the Exodus from Egypt itself — it is forbidden to pause and delay at all, lest the Sitra Achara grow stronger in the interim, G-d forbid.
הן המה קצות דרכי הספר הק' הזה המחיה נפש כל חי ואם תסיר מתוכך מוטה המחשבות המעקצים הלב מגודל הרוח סערה אשר בעולם מהקטגוריא שבין הת"ח הנתרבה עכשין בעקבות משיחא באחרית הימים האלה בעו"ה. אוי מה היה לנו. ואף על פי כן הבחירה חפשיית ואם תטה אזנך ולבך באמת לאמתו ותבקש באמת להתקרב להש"י ולשמוע לקול תורתו ומצותיו יתברך ותדרוש ותחפש ותבקש באמת אחרי דברי אלקים חיים הן המה דיבורים כשרים חיים וקיימים אשר יצאו מפי הצדיקים קדושי עליון זי"ע להחיות נפש כל חי אשר רק בשביל זה טרחו ויגעו כל ימיהם במסירת נפש ובזיונות ושפיכת דמים בלי שיעור הכל כדי להחיותינו בדבריהם הנעימים ונאמנים לעולמי עד עתה גם עתה. אז תבין באמת שצריכין לאחוז בהספר הק' הזה בכל לב ונפש תמיד כי המה יאירו לך בעמקי שאול תחתיות ומתחתיו ויחיו וישיבו נפשך להתרפק ולהתדבק בו יתברך תמיד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדה ומדה שעובר עליך מכולם תשוב עליו ית' ואז יהיה נפשך לשלל אכי"ר:
Also, derasah [pressing/chopping] is forbidden (Chullin 30b; Yoreh De'ah, Siman 24:1), and one must slaughter with a back-and-forth motion [holachah va'hava'ah] (ibid. Yoreh De'ah 24:2). For even though it is forbidden to pause and delay, nevertheless, it is also forbidden to force the moment — and it is impossible to extract the soul forcefully all at once. Rather, one must go and pass through the constriction of the throat to elevate from there all the sparks of the soul. For this is the aspect of teshuvah, as mentioned above. And when one seeks to do teshuvah, one must be proficient in halachah — proficient in running forth [ratzo], proficient in returning [shov] — in the aspect of entering and exiting [ayil v'nafik]. That is, one who wishes to do teshuvah cannot suddenly draw close to holiness. Rather, he must pass through and go through all the places where he was formerly, and be refined and purified there (Yoma 86b; Rambam, Hilchos Teshuvah, Chapter 2, Halachah 1), in order to elevate from there all the sparks that fell through him. And this is the aspect of entering and exiting, etc., as mentioned above. And this is the aspect of the requirement that the shechitah be performed with a back-and-forth motion — this is the aspect of ratzo va'shov [running forth and returning] (Yechezkel 1:14). For it is forbidden to slaughter with derasah — that is, to cut off the head all at once through pressing — for it is impossible to force the moment, to extract the soul all at once, as mentioned above. Rather, one must pass through the constriction of the throat with the back-and-forth motion, in the aspect of ratzo va'shov, in order to elevate from there all the sparks of the soul in their completeness, and then the shechitah is valid [keshairah]. Now, the knife of shechitah is in the aspect of "a sword unto Hashem", the aspect of Malchus, the aspect of the lower point, the aspect of: "the face of Yehoshua is like the face of the moon", the aspect of: "and beneath His feet was like a fashioned work of sapphire stone", etc., as mentioned above. And therefore, it is forbidden for the knife to be blemished (see Yoreh De'ah, Siman 18), so that it should not be in the aspect of the blemishing of the moon, from which [the forces of evil] derive their hold, G-d forbid. Rather, one must fill in its blemish — to sharpen the knife, to make it complete so that it should not be blemished. And the essential repair of the knife is through the moach [mind/brain] and da'as [knowledge/awareness]. For the essential inspection of the knife is through da'as, as explained in the Shulchan Aruch in the name of Rabbeinu Yonah, of blessed memory — "surely you should know," etc. (see there, Siman 1, 5, 17 and also Siman 18). This means that the knife, which is the aspect of the lower point, the aspect of the moon, is rectified and filled through da'as, which is the aspect of Moshe, which is the aspect of the upper point, the aspect of the sun, the aspect of: "the face of Moshe is like the face of the sun" (Bava Basra 75a). And then, when the knife is in its completeness, without blemish, then one can elevate the soul, for the essential rectification is through the aspect of filling the moon, as is known. Based on the above, it is possible to give some rationale for what Rabbeinu [Rebbe Nachman of Breslov] wrote (Siman 278 [Chayay Moharan]): that upon a good chalif [slaughtering knife], one can see all the vessels of the Beis HaMikdash [Holy Temple], etc. For the chalif is the aspect of the lower point, the aspect of Yehoshua — which is the aspect of cutting off the seed of Amalek (Sanhedrin 20b) (as explained there, Siman 6, Section 7). And Moshe is the upper point, the aspect of building the Chosen House [the Temple] (ibid.). And it is known that the upper point is revealed within the lower point — for "all colors are seen within her" [the moon reflects all the lights of the sun]. And therefore, upon the chalif, which is the aspect of the lower point, the aspect of the Beis HaBechirah [Chosen House] with its vessels is revealed — for that is the aspect of the upper point, as mentioned above. The chalif is the aspect of cutting off the seed of Amalek, as mentioned above. And therefore, through it, the animal is slaughtered and the spirit of animality is subdued, for this is the aspect of Amalek — for Amalek used to transform himself into an animal (as Rashi explains in I Shmuel [15:3]). This opening halachah of Shechitah establishes the mystical framework for understanding ritual slaughter: it is not merely a physical procedure, but a process of spiritual teshuvah — the return of a fallen soul to its source. Through sin, a person descends from the level of adam (Man/speaker) to the level of beheimah (animal/mute). The tikkun is to endure the anguish of silence — transforming dam (blood) into dom (stillness), and thereby ascending back to the stature of Man. The five sections unfold as follows: (1) The metaphysical purpose of shechitah — it elevates souls reincarnated in animals, paralleling the process of teshuvah through silence. (2) A parallel to the Exodus — speech was trapped in the "constriction of the throat" (Egypt/Mitzrayim), and the prohibition of shehiyah (pausing) reflects the urgency of leaving Egypt without delay. (3) The prohibition of derasah (forceful pressing) corresponds to the need for gradual teshuvah — running and returning, entering and exiting — one cannot rush holiness. (4) The knife corresponds to Malchus/the moon, and its blemish-free state depends on da'as (awareness) — the aspect of Moshe/the sun filling the moon. (5) On a fine chalif, the Temple vessels can be seen — for the upper point (Moshe/Temple) is revealed within the lower point (Yehoshua/knife), and the knife serves to cut off the power of Amalek-animality. — Summary and diagram by the translator —
Loading comments…